כי מעולם שברתי עולך, ניתקתי מוסרותייך, ותאמרי לא אעבור. כי על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן את צועה זונה. כי מעולם שברתי עולך, אומר המלבי"ם העבודה קשה משני היבטים. אם תגיד מצד המצוות עשה, שיש שמה מצוות קשות שמגבילות אותי ודורשות ממני פעולות כבדות. ואם מצד מצוות לא תעשה, שאז אתה אומר לי אסור לך כך ואסור לך כך ותימנע מזה ואל תיגע בזה ואל תעשה את זה. וזה כמו שור שעל השור עול קשה לצורך העבודה, וקושרים אותו במוסרות כדי שהשור לא יעבור את הגבול שלשם אנחנו רוצים שהוא ילך. ולכן הוא אומר שברתי עולך, ניתקתי מוסרותייך. מוסרותייך זה מלשון איסורים. אני אוסר את השור שלא ילך לאן שאסור. וזה מדבר על הלאווים. ועולך, פירושו שמתי עלייך עול של מצוות עשה. עולך, אומר הקדוש ברוך הוא אני לא שמתי עלייך עול של מצוות עשה וניתקתי אותך מהאיסורים. מה פירוש הדבר? אומר הקדוש ברוך הוא המצוות שלי, משתי הבחינות הללו, הן בעשה והן בלא תעשה, הם קלות. מצד המעשים, שברתי עולך. אדרבה, מה שהגויים כמו שאמרנו, מה שהאלילים היו דורשים, היה עול הרבה יותר כבד. עול הרבה יותר קשה. גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו לאלוהיהם. ואני שברתי עולך מעלייך. לא עלה על ליבי כמו שאומר הנביא, מעולם לא ביקשתי ממך שתקריבי לי קורבן אדם. מה תגיד מצד האזהרות והאיסורים? ניתקתי מוסרותייך. האזהרות שהיו מוזהרים בהם עובדי האלילים היו קשים יותר. אומר הקדוש ברוך הוא את המוסרות הללו ניתקתי. אני הסתפקתי ותאמרי לא אעבור. הסתפקתי בכך שתאמרי אני לא אעבור את הגבול שהשם גבל לי. ואם כן יוצא שרע ומר עוזבך את השם אלוהייך. מה שעזבת את השם, כי חשבת שעל ידי שתעזבי את השם יהיה קל לך, על ידי שתעזבי את השם יהיה לך נוח יותר, בואי וראי שבמקום זה החלפת עבודה זרה שהעבודה זרה היה לה בזמנם על כל פנים דרישות קשות ועבודה כבדה.
צריך לשים לב, מאז האלילים השתדרגו. מכיוון שהם הבינו שאנשים מחפשים נוחות. אז היום הדרישות הם מינימליות. הנצרות רק דורשת שתאמין באותו האיש. וחוץ מזה היא דת מאוד מאוד ליברלית. יש אומנם את הקתולים שאוסרים להתחתן, אוסרים להתגרש וכולי. אבל באופן הכללי, חייו של הנוצרי הם די קלים. תאמין באותו האיש ואתה מסודר. חייו של המוסלמי, יש עליו גם קצת מגבלות, הוא צריך להתפלל חמש תפילות, אסור לשתות אלכוהול, אבל מעבר לזה החיים שלו באופן הם לא חיים מוגבלים. כי הם בעצם הבינו, אם אתה רוצה לרכוש לך הרבה מאמינים, אל תטיל עליו דת קשה. שהדת שלך תהיה ידידותית למשתמש. ויש לנו מדי פעם כל מיני רבני בלאי למיניהם שרוצים להנגיש את היהדות. בדרך בית הלל, להנגיש את היהדות. למה אתה אוסר לו להתחתן איתה? גויה. נו באמת, אל תהיה קיצוני. אנחנו יכולים לעשות ככה איזה מין טריק קטן וצ'יק צ'ק היא הופכת להיות יהודייה, ואז ובא שלום על ישראל ולציון גואל. כמה נפלא. ואתה לא מבין שיש לו ילדים ממנה, אין לך רגש, אתה לא מתחשב בהם. אתה צריך דת הרבה יותר ידידותית בשנות האלפיים אם אתה רוצה שיהיה לך נגישות לקהלים רחבים יותר. אתה חייב שהדת שלך תהיה יותר סימפטית, שתהיה יותר מקרבת. בקיצור נהיינו נוצרים. נהיינו נוצרים. כי זה בעצם הנצרות. מה זה הנצרות? הנצרות מחפשת לספח את כל מי שיבוא. תבוא אל דת האהבה, רק תבוא, רק תבוא. היהדות מחפשת רק תבוא? תראו מה עשתה נעמי לרות, הוציאה לה את הנשמה עד שהסכימה לקבל אותה. ולמה, ולכנה, שובנה, עד ותרא כי מתאמצת היא ללכת. שמה הסברנו מי שירצה ישמע בדיסק של שבועות, מה זה המתאמצת, מה היא ראתה שמה, יש שם הסבר נפלא מאוד של הגאון מווילנא. איך שלא יהיה, בשביל להיות יהודי צריך להשקיע מאמץ. צריך לחתת עצמך. האבות רצו לפניי כסוסים אומר הקדוש ברוך הוא, וכך זכו לאן שהגיעו. אבל לבוא ולחשוב שישר מסתפחים וישלחו לך בפקס את התעודת גיור וגמרנו הפכת להיות יהודי, הרי להיכנס למועדון של רכב, אתה צריך להוכיח קצת יותר כישורים. להיכנס למועדון, כל מועדון שהוא, להיכנס לקבל ויזה לארצות הברית, אתה צריך להוכיח יותר מאשר היום בשביל להפוך להיות יהודי. אז זה באמת הדרך? אז שנבין, בזמנם העבודה זרה היה לה הרבה דרישות. היו לה הרבה מגבלות. והיום, כיוון שהבינו שאנשים מחפשים משהו רק ככה בשביל להשתיק את המצפון, אז מה, הוא לא מחפש להביא לו עוד ייסורים כדי להגביל אותו. אז עשו לו משהו כזה קליל, משהו כזה לא כבד, כדי שתוכל להסתדר עם זה ותרגיש טוב עם עצמך.
אומר המלבי"ם, וכאן הוא מסביר איך רע ומר עוזבך את השם אלוהייך. בואי תראי שאת יצאת לכזאת הפקרות עד שאת זונה צועה. מה פירוש זונה צועה? צועה זה עם ע'. פירושו צועה מסביר המלבי"ם זה מלשון סערה. כן? סוערת לזנונים על כל גבעה גבוהה. כמו אישה שעזבה את בעלה והיא מופקרת לכל, על כל הר וגבעה, שזה עצמו דבר רע מאוד. זו כביכול המציאות של עם ישראל שעזבו את קודשא בריך הוא שהוא הדוד, הוא הבעל כביכול, ואז ממילא היא מופקרת לכל אומה וכל בן בלי שם מאיים בהשמדת ישראל, וכל בן בלי שם מדבר כנגד העם היהודי, ויש לו קטגוריה כנגדנו, עד שאפילו אסד יש לו ביקורת עלינו. שאנחנו לא מספיק סימפטיים. אנחנו לא יודעים איך לטפל בסכסוכים. הוא יכול לתת לנו קצת איזה קורס איך מטפלים בסכסוכים. שאנחנו מדינה שהיא ללא, עם חוצפה ללא גבול, ושאנחנו אלימים. אפשר לרכוש ממנו פרק בהלכות עדינות. כן? כל אומה זרוע וכל זב הופך להיות בעל מוסר בשבילנו. ארצות הברית בטעות הפגיזה כפר, בטעות. כמה אלפים הלכו שם בטורה בורה, אינני יודע. טעות בזיהוי. נכון, חשבנו שהוא מתחבא שם. אופס, סליחה, טעינו, עבר. זהו, נגמר. מה עם האלפים שמתו? אה תשמע זה טורה בורה, נו באמת, מה, אפגניסטן, מה אכפת לי, כמה החיים שלהם שווים. אבל כשצה"ל פגע בילד שקראו לו מוחמד א-דורה, אולי, אולי, אין הוכחות שהוא פגע, אבל על סמך האולי הזה כבר כל העולם רוגש ורועש ומשפטים יש בחו"ל, שעד היום הם מתבררים שם כל מיני משפטים על האם היה, נפגע, מכוחותינו נפגע, על מה אתה מדבר? אסד מאז המשפטים שם הספיק כבר לטבוח חצי מהעם שלו. לא שיש איזה התנגדות, הקצב לא מספק אומנם, אבל על כל פנים שתבינו, שמה זה אף אחד, זה לא מזיק. אף אחד זה לא מפריע. אובמה לא מפסיק את החופשה שלו בשביל עוד כמה מאות אלפי סורים שמתו. זה באמת לא נוגע לו. זה לא נוגע לו. מה שמפריע לחוסיין זה שפה אנחנו לא מספיק מקדמים את תהליך השלום. יש לנו פרטנר, רק אנחנו שמים מקלות בגלגלים. אלה מנגד, וידוע, ידוע מאז ומעולם הפלסטינים שוחרי שלום, הם כל שאיפותם שלום, הם נגד מלחמה בכלל. זה רק אנחנו לא מקדמים את השלום. אצלנו נמצאת הבעיה. אומר איך זה הגיע לך המצב הזה? המצב הזה שאת על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן צועה זונה, כי עזבת את הבעל. אם היית עם הבעל, לא היית צריכה עכשיו להיות במצב כזה שכל בן בלי שם כעת שולט עלייך, כעת מושל בך. הרד"ק מסביר שצועה זונה הוא מסביר שזה מלשון נסיעה. צועה מלשון נסיעה, כמו ויצהר צועה להיפתח. צועה ברוב כוחו. צועה זונה פירושו שאת עוברת מאלוה לאלוה, נוסעת ועוברת מאלוה לאלוה. היה לך אל אחד, היה לך אל שהיה שומר ומגן עלייך, ואת עוברת מגבעה לגבעה ומעץ רענן לעץ רענן כדי לעבוד את העכו"ם. המלבי"ם, רש"י מסביר שעל כל גבעה צועה, אומר צועה זה לא מלשון מסע ולא מלשון סערה כמו שהסביר המלבי"ם, אלא זה מלשון מצע. צועה זונה הכוונה כזונה על כל מצע. זה הכוונה, זה ביטוי המילה צועה.
ואנוכי נטעתיך שורק, כולו זרע אמת. ואיך נהפכת לי סורי הגפן נוכרייה? ואנוכי נטעתיך שורק. אומר המלבי"ם, הדרך שלהם הייתה כאשר היה להם גפן גרועה, הם היו מבריכים בגפן ייחור, זמורה ממין השורק, כדי לשבח את הגפן. השורק זה המשובח, והגפן הגרועה היו מחברים לו, מבריכים לו שורק כדי שעל ידי זה הגפן הגרועה תהפוך להיות משובחת. אז במצב הזה, הגם שבפועל הוא הטיב את הפרי של הגפן, על כל פנים הוא מגרע כי זה כבר לא זרע אמת. מה פירוש הדבר זה לא זרע אמת? פירוש הדבר זה לא מאותו המין, זה ממין זר. כאשר זה ממין זר, אומר המלבי"ם, ידוע שכלאיים לא פרה ורבה. הוא לא ימשיך ועוד ייתן פירות. מה שעכשיו עשית, מה שעכשיו נתת, זה יתקיים. אבל הלאה זה לא ימשיך וייתן. אז אם כן הגם שכעת יצרת איזושהי השבחה מלאכותית, ההשבחה הזאת היא זמנית. היא לא השבחה שתימשך לדורות הבאים. אומר הקדוש ברוך הוא, אבל לא כן היה איתי. ואנוכי נטעתיך שורק. א', גפן המובחרת. אבל שלא תחשבי עכשיו כמו שאמרנו שזה גפן פגומה שחיברו לגפן מובחרת ואז אמרנו זה לא אמת כיוון שזה לא כביכול אותו דבר. הוא אומר לא, נטעתיך שורק כולו זרע אמת. זה לא הברכה ממין זר אלא זרע אמת. ואיך עם כל זה הפכת להיות כזאת גרועה, שלא שורק אלא סורי הגפן נוכרייה? פירוש הדבר, א' זה סורי הגפן. סורי הגפן הכוונה זה גפן גרועה. דבר שני, זה לא זרע אמת, זה זרע נוכרייה. פירושו של דבר, כאשר מבריכים בגפן את השורק, אז יוצא זמורה שהברכת כאן שהיא סורי הגפן, זה מקולקל. כי אז כמו שאמרנו, ברגע שמדובר בסורי הגפן זה דבר שהוא גרוע, ועל ידי זה זה לא זרע אמת.
מה בעצם המשל שהוא רוצה ומה הנמשל שהוא רוצה לומר בדברים? אומר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא כביכול נטע אותנו מובדלים מהעמים. אם אנחנו מובדלים מהעמים, זה יוצר לנו מינוס. זה יוצר לנו חיסרון כביכול. כיוון שאנחנו לא יכולים להתחבר עם הגויים. כשאנחנו יכולים להתחבר עם הגויים אז אולי אפשר עוד יותר לשבח את עם ישראל. הוא אומר אבל דע לך בדיוק ההפך הוא הנכון. הגם שיצרתי אתכם מובדלים מן הגויים, עם כל זה נטעתיך שורק. אתם מוצלחים שבאומות. וכבר דיברנו על זה בעבר, שבכל המדדים והפרמטרים עם ישראל מצד היכולות שלו הוא המוצלח שבאומות. גם מצד עשירי העולם, גם מצד הממציאים שבעולם, גם מצד הבנקאים, מכל הבחינות, עם ישראל הם מהטובים שבאומות. אז אומר הקדוש ברוך הוא, אפילו שהבדלתי אתכם מהעמים, אבל נתתי לכם הצלחה גדולה שאתם תהיו מעל כל העמים. כך שזה שאתה מובדל מהגויים זה לא מינוס בשבילך, אלא אדרבה, זה עוד פלוס בשבילך. ואתה במקום זה מה הלכת ועשית? הלכת להתערב באומות אחרות. מה הלכת ועשית? סורי הגפן נוכרייה. הלכת איבדת את צורת הקדושה, הלכת להתחבר עם עמים שלא די שלא מועילים לך, אלא עוד מזיקים לך. אומר הקדוש ברוך הוא, איך ייתכן שאני נטעתי אותו זרע אמת שלא מקבל תערובת, שלא מתחבר עם אחרים, יוצא אם ככה שלא זו בלבד שלא הרווחת עוד תועלת, אלא עוד דרדרת את המצב. מספרים שבאו לספר, באו להגיד לבן גוריון, סיפרו לו שהבת שלו או הבן שלו עומד להתחתן עם גויה. אז הוא אמר שזה טוב לשבח את הגזע. אתם שומעים? זכותו תגן עליו ועל ילדיו ועל כל ההולכים בדרכיו. זה טוב לשבח את הגזע. אומר הקדוש ברוך הוא נטעתיך שורק, אתה משובחת שבעולם, מה הלכת נטעת סורי הגפן נוכרייה להתחבר עם הנוכרים? הרי קלקלתם אומר הקדוש ברוך הוא את המעלה הגדולה שלכם. סורי הגפן, המלבי"ם מסביר שזה הכוונה לפגום. זה בא מלשון סר, כמו סרת טעם. כן? הכוונה שסר טעמו, שטעמו גרוע. אז אומר הקדוש ברוך הוא אני נטעתיך זרע אמת ואיך נהיית סורי הגפן, סרת מן הגפן המשובחת להיות כנוכרייה, כמי שהרכיבו אותה במין נוכרי.
כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית, נכתם עוונך לפניי נאום השם אלוהים. אם תכבסי בנתר. נתר אומר רש"י מין אדמה שחופין ושפין בה את הבגדים. כשהם היו רוצים לשפשף את הבגד, היו לוקחים סוג של אדמה ואיתו היו משפשפים. זה בדומה למה שלפעמים רואים אנשים שעובדים במוסך והם צריכים לנקות את הידיים אחרי זה, יש להם סוג של סבון שהוא כמו חול כזה. הוא גם סבון אבל גם יש בו תערובת של גרגירים שהם מהווים ניקוי. ככה היו עושים. מי שהיה רוצה לנקות את הבגד, היה סוג מסוים של חול שהוא היה משפשף איתו ועל ידי זה זה היה מנקה את הבגד. זה נקרא אם תכבסי בנתר. נתר זה סוג כמו שאמרנו של חול שאיתו היו מכבסים. בורית זה או מלשון ניקיון, כמו בר לבב, שהכוונה מלשון בר, ככה מה, נקי. או רש"י אומר יש לעזים בורית, סבון בלעז. בורית זה סבון. זה ההסבר השני שרש"י מביא וזה מצרפתית עתיקה, רואים שזה כבר מילה עתיקה מאוד. אומר הקדוש ברוך הוא אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית, גם עם סבון תשפשפי חזק, נכתם עוונך לפניי נאום השם אלוהים. נכתם אומר רש"י כרושם של כתם שלא נטהר, שלא יצא. על איזה עוון כאן מדובר? איזה עוון לא יצא? אומר רש"י על עוון העגל. עוון העגל באמת נכתם. הוא כתם תמידי. כתם שלא סר. וביום פוקדי ופקדתי עליהם. פירושו של דבר שהכתם הזה מלווה אותם לתמיד. כל פקידות שיש בהם בעם ישראל, יש בזה קצת משהו מעוון העגל. הרד"ק אומר שלכאורה הדבר הזה מפליא. כי מה אתה בעצם אומר כאן? תכבסי בנתר, תרבי לך בורית, עשינו תשובה. נניח עכשיו לעניין העגל כמו שרש"י מסביר. בפשוטו הנביא עכשיו מוכיח אותם על עוונותיהם. זה בפשוטו. לא בא לדון איתם על עוון העגל שהיה אז. אז איך הוא אומר להם דבר כזה? תכבסי בנתר, תרבי לך בורית, אין, נכתם עוונך. גמרנו, זה כתם שלא יורד. ואדרבה, הרי יש פסוק אחר שאומר כבסי מרעה ליבך ירושלים למען תיוושעי. אז אדרבה, הוא עוד אומר תכבסי ותיוושעי. אז איך הוא אומר כאן גם אם תכבסי, גם אם תרבי בורית, נכתם עוונך לפניי, גמרנו, זה כתם שלא יורד? התשובה היא חז"ל אומרים, אם אותו הדור היו עושים תשובה באמת, השם היה שולח להם ישועה, הם היו ניצלים מהאויב והוא לא היה מגלה אותם. אבל מה כן? היו מקבלים עונש על מעשיהם בארץ. זאת אומרת, בלא עונש אי אפשר, אבל לפחות היו חוסכים איתנו את הגלות. אז הקדוש ברוך הוא היה מעניש אותנו אבל פה. משאיר אותנו כאן ומלקה אותנו פה. והסיבה היא אומר הרד"ק, כי יש עוון שלא ניתן לכפר עליו בתשובה בלבד. כמו שאנחנו יודעים מארבעה חילוקי כפרה. יש עוונות שצריכים גם כן ייסורים. אז על זה הוא אומר אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית, נכתם עוונך לפניי ואין ברירה אלא להתייסר עליו. אבל תועיל לך התשובה. במה תועיל לך התשובה? כבסי מרעה ליבך ירושלים למען תיוושעי, שלא תצטרכי לגלות אלא תקבלי ייסורייך כאן בארץ. לעומת זאת כשעם ישראל לא עשו תשובה, נאלצו לגלות ולקבל את הייסורים בארץ אויביהם. כך שלמעשה הם באמת לקו בכפליים. אבל אם היו שבים בתשובה, אז ייסורים היו מקבלים, אבל כאן. לא היו צריכים לצאת לגלות בין העמים. זה מה שהרד"ק מסביר. אבל כמו שאמרנו כבר חז"ל שואלים את השאלה הזאת, וחז"ל מתרצים, זה בזה אחר גזר דין. אלא כאן בגזר דין שיש עימו שבועה, כאן בגזר דין שאין עימו שבועה. זאת אומרת כאשר כתוב שירושלים תיוושעי על ידי שתכבס מרעה ליבה, זה בגזר דין כאשר עדיין לא הייתה עימו שבועה. אז ירושלים עוד יכולה לעשות תשובה. לעומת זאת כאשר מדברים על מצב שבו יש שבועה בגזר דין, גם אם תכבסי בנתר, גם אם תרבי לך בורית, נכתם עוונך לפניי נאום השם אלוהים. אחרי שיש שבועה, לא יעזור יותר מאומה. וזה כמו שכתוב, לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם. מה היה שם? שבועה. ברגע שיש שבועה, אז אין יותר אפשרות לשנות. אבל כאשר הגזר דין הוא בלא שבועה, אפילו שזה גזר דין, עדיין יש אפשרות לתקן ולשנות.
המלבי"ם מסביר, כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עוונך לפניי, יש לו פה ביאור מאוד מקורי שמראש מיישב את השאלה למה לא יועיל תשובה, למה לא יועיל כיבוס. אומר המלבי"ם, התכבסי בנתר זה לא ללכת ולזכך עצמנו מהעוונות. אלא הרי אמרנו לעיל שאת טוענת ואומרת לא חטאתי. לא עשיתי שום דבר רע. והנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. זאת אומרת החטא הכי גדול זה הלא חטאתי. זה התכבסי בנתר ותרבי לך בורית. תכבסי בנתר, זאת אומרת מה, אין, אני נקייה, בורית יש, אתה לא רואה כמה אני נקייה, אין בי שום עוון, תרבי לך בורית הכוונה בפני עצמך, את חיה בתחושה שאת נקייה ואין בך שום עוונות, על בחינת בר ונקי, כאילו מעולם לא חטאת. אומר הקדוש ברוך הוא, נכתם עוונך לפניי. על ידי זה בעצמו, זה גרם להדביק את הכתם שנכתם עוונך לפניי מבלי אפשרות תיקון. מכיוון שיש הבדל בין אם בן אדם חוטא לבין אם בן אדם עושה עוון. כידוע המלבי"ם, ההבדל תמיד שהוא נוקט מה שונה הביטוי חטא מעוון. חטא אומר המלבי"ם זה דבר שבא מחמת תאווה. או מחמת טעות, או שגגה. לעומת זאת עוון זה עיוות השכל. וכבר הסברנו את זה כמה פעמים בעבר, שבתחילה בן אדם חוטא. חוטא, שגג, טעה, נהה אחר יצרו. לאחר מכן כשהוא מרגיש לא טוב עם עצמו, כי בהכרח הוא מרגיש לא טוב עם עצמו כי האלוקים עשה את האדם ישר וכשהוא עושה משהו לא טוב אז לא טוב עם עצמו, אז ישנם שתי אפשרויות. יש אפשרות אחת, זה לחזור בתשובה. ועל ידי זה הוא ירגיש טוב עם עצמו. כי מאושר זה אדם שיש אישור לכל מעשה שלו. כשהוא הולך בדרך השם, זה המאושר האמיתי. אבל יש אפשרות קלה יותר. למה לי לשנות את דרכיי? בוא נבנה אידיאולוגיה מסביב לחטא, ועל ידי זה זה כבר לכתחילה, זה לא בדיעבד. אין, אני אני פשוט עשיתי, סללתי כביש עוקף מצפון. המצפון אומר לי זה לא טוב, מה פתאום? אדרבה, אגיד לך שזה כן טוב, ובן אדם תדע לך שבאופן טבעי צריך לחיות חופשי. השם ברא את הבן אדם בצורה כזאת שהוא יחיה חופשי ויעשה מה שבא לו, ואדרבה, וככה אדם חי נכון, וזה הדרך הנכונה. בקיצור, מה הוא עשה? הוא לקח את העוון ובמקום, לקח את החטא ובמקום לשוב עליו בתשובה, הפך אותו לעוון. מה זה עוון? עוון זה עיוות השכל. זה תמיד הביטוי עוון כמו שמסביר המלבי"ם. עוון זה עיוות השכל. אז אם עד עכשיו זה היה חטא של תאוות, הפכתי אותו לעוון. זאת אומרת יצרתי עיוות השכל, שעיוות השכל יוצר צידוק לאותו דבר, וממילא גמרנו, כך צריך לעשות, זהו, זה הדין, זה ההלכה וכך ראוי לנהוג, ועל ידי זה הוא קיבע את החטא שלו והפך אותו לעוון. על זה הוא אומר, כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית, כי את משכנעת את עצמך לא חטאתי, נכתם עוונך לפניי. אומר הקדוש ברוך הוא, יש פה קלקול עצום כי זה נהיה בגדר עוון. מהחטא הקל נהיה עוון, כיוון שכאשר יש עוון זה בעצם אתה כופר במצווה. אתה כופר במצווה, אתה כופר בהכל. הרי אתה יודע שחטאת ואתה הולך ומצדיק את זה. מה זה אם לא עוון, עיוות השכל? אומר הקדוש ברוך הוא, אם היית יודעת שחטאת והיית שבה בתשובה, היה אפשר לתקן בקלות, כי חטאים אפשר לתקן בקלות. אבל כאן נכתם עוונך לפניי, זה נהיה בגדר עוון ועיוות השכל, כי יש לזה כבר גושפנקא מהשכל, אני לא חטאתי, כך צריך לעשות, כך צריך להתנהג, סללנו לנו דרך של חטא כדבר שהוא לכתחילה, וממילא כבר אין לנו ייסורי מצפון.
איך תאמרי לא נטמאתי, אחרי הבעלים לא הלכתי. ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית, בכרה קלה משרכת דרכיה. איך תאמרי לא חטאתי, איך את מכחישה? אומר המלבי"ם, בין ביחס הטומאה עצמה, את אומרת לא נטמאתי. בין הדרך שהלכת, את אומרת לא רק זה שלא נטמאתי בעבודה זרה, אלא בכלל לא הלכתי לשם. לא הלכתי, מראש, זה לא רק שלא הייתי שם ולא עבדתי, אלא בכלל לא הלכתי. אומר הקדוש ברוך הוא, איך את אומרת...
הרי כנגד מה שאת אומרת אחרי הבעלים לא הלכתי, אומר הקדוש ברוך הוא ראי דרכך בגיא. מה הפירוש ראי דרכך בגיא? הרושם של הפסיעות של הדרך שהלכת בהם אל הבעלים, הדרך בגיא עוד ניכרת. פסיעותייך, עקבותייך ניכרים בגיא. וכנגד מה שאת אומרת לא נטמאתי, אומר לה הקדוש ברוך הוא דאי מעשית, הרי את בעצמך יודעת שנטמאת שם על ידי העבודה זרה, אז איך את יכולה להכחיש את הדבר הזה?
את שאת בכרה קלה משרכת דרכיה. מה זה בכרה קלה? בכרה תמיד המלבי"ם אומר, הכוונה על הדבר המשובח במינו נקרא בכרה או בכור. כמו בכור שורו, אף אני בכור אתנהו. זה תמיד בכרה. בכרה הכוונה הדבר המשובח, כמו ביכורים, שזה הפרי המשובח הראשון. זה תמיד המושג בכור. בכרה קלה, אולי לפני כן רש"י ורד"ק מסבירים שהכוונה גמלה קטנה, שהיא עולת ימים והיא רצה יותר מהר מהזכר. מה שנקרא נאקה. כן? זה, זה, זה היא נקראת הבכרה. והיא בכרה קלה, הכוונה כאשר היא רצה, היא רצה בקלות. הבכרה הזאת היא רצה בקלות, אז כביכול לא ניכרים הצעדים שלה, לא ניכרים הפסיעות שלה.
עם כל זה, הוא אומר כאן, היא משרכת דרכיה. מה הפירוש משרכת דרכיה? משרכת כמו מלשון שרוך. שרוך זה אומר לקשור. סרוך אחריו, נסרך אחריו, הכוונה נקשר אחריו. אז את משרכת דרכייך. מה הפירוש משרכת דרכייך? הכוונה הרגל שלך מחוברת אל הדרך, גם בעת שאת רצה, ואז ניכר, ניכרים הפסיעות בדרך. זאת אומרת, את לא יכולה להגיד לא הייתי שם. פסיעותייך ניכרות. זה מה שהוא אומר לה, דאי מעשית בכרה קלה משרכת דרכיה. הגם שאת בכרה קלה, אומר עדיין בכל אופן היית משרכת דרכייך, נקשרו הפעמייך, הצעדים שלך, הפסיעות שלך אל הדרך, ויש אותות וראיות לכך שאת היית במקום הזה, את פשעת שם ואת הלכת אחרי הבעלים, אז איך תאמרי לי לא נטמאתי?
פרא לימוד מדבר באוות נפשה שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה כל מבקשיה לא ייעפו בחודשה ימצאונה. הפסוק הזה לשונית מוקשה מאוד. ואנחנו נסביר על פי המלבי"ם. אומר המלבי"ם, אדם שעובד עבודה זרה בעבור תועלת, בעבור הנאה, אפשר בקלות להחזיר אותו בתשובה, על ידי שאני אראה לו, לא קיבלת את התועלת לה קיווית. אני לא הולך לעבוד אותה אידיאולוגית, אני עובד אותה כי הבטיחו לי. ברגע שאני רואה שאני לא מקבל, אז ממילא קל לי מאוד לעזוב את העבודה זרה הזו.
כמו שהיה אצל הלוי שהלך ועבד בפסל מיכה. וחז"ל אומרים שקראו לו שבואל. חז"ל אומרים שדוד השיב אותו בתשובה. איך? כי הוא הבין שהלוי הזה הוא חמדן. כמו שהוא אמר לו שם, כאשר בא מישהו להאכיל את העבודה זרה, אמר לו עזוב, זה לא נותן כלום, העבודה זרה הזאת לא, לא, אתה לא תרוויח ממנה מאומה. אמר לו סדר לי ככה אוכל, סדר לי פה, זה, זה, אין, אני, אני אדאג לך. אז הוא שאל אותו, אז מה אתה עושה כאן? אז הוא אמר לו, מה זה, אתה לא באמת, אתה כהן פה לעבודה זרה, איך פתאום אתה... אמר לו פרנסה, חביבי. פרנסה. צריך להתפרנס, אז בשביל זה אני נמצא פה, אבל לא, לא מאמין בזה באמת. דוד המלך קלט את העניין, שהבן אדם הזה באמת אוהב להתעסק עם כסף, מינה אותו על האוצרות שלו. ובעקבות זה הוא עזב את כל ענייני העבודה זרה, כי באמת העבודה זרה לא היה העיקר, בשבילו זה רק כלי בשביל לקבל משכורת. סידרתי לך משכורת מצוינת. עד שבא שלמה ופיטר אותו מסיבותיו הוא, והדבר הזה גרם לכך שהוא חזר לעבודה זרה שלו.
אומר המלבי"ם, אתה, הוא לא מביא את הדוגמה הזאת, אבל העיקרון ברור יותר על פי הדוגמה הזאת. אומר המלבי"ם, אדם שעובד עבודה זרה בשביל תועלת, בשביל הנאה, קל להרחיק אותו משם, אני אתן לו הנאה ותועלת ממקומות אחרים, אני אוכיח לו שמשם אין תועלת, על ידי זה בקלות הוא עוזב את העבודה זרה. לעומת זאת, מי שחוטא מצד אהבת החטא, יוצא אם ככה שהחטא הוא לא מקרי, הוא עצמי. כך הוא מגדיר את זה. זאת אומרת, מי שעובד עבודה זרה כדי לקבל פרנסה, אז אני אומר העבודה זרה היא מקרית. מה האהבה האמיתית שלו? כסף. היא עצמית לו. והעבודה זרה היא מקרית. אה, אני יכול להשיג כסף ממשהו אחר? אני אשיג במקרה אחר, אשיג בדרך אחרת. אני קורא לעבודה זרה משהו מקרי ולכסף עצמי. זה, זה, זה הדבר העצמי, העיקרי שאני מבקש. אבל לעומת זאת, מי שהעבודה זרה היא העצמית אצלו, הוא עובד עבודה זרה כי הוא מאמין בעבודה זרה, לא בגלל תקווה, אלא הוא באמת בוטח בעבודה זרה והעבודה זרה יקרה לליבו, אדם כזה קשה להשיב אותו בתשובה. כי גם אם אני אוכיח לו אלף הוכחות שהעבודה זרה לא מספקת את הצרכים שלו, הוא לא עובד אותה בגלל שהיא מספקת צרכיו, הוא עובד אותה לשם שמיים. לא בגלל שהיא מספקת, מה, הוא לא אגואיסט. אומר אדם כזה הכי קשה להחזיר אותו בתשובה. ובאמת אנשים אידיאולוגיים לדבר עבירה, קשה להחזיר אותם בתשובה.
אבל אם אדם עובר עבירה, נו, יש לו תאוות. אז אם התאוות תוכיח לו שיש הנאות יותר גדולות בחיים, אז, אז, אז הוא יעזוב את התאוות השטותיות הללו ויתחבר להנאות רוחניות יותר, הנאות אמיתיות יותר. אבל אלה שבנו כבר אידיאולוגיה מסביב לעבודה זרה שלהם, מסביב לכפירה שלהם, קשה למשוך אותו משם, כי גם אם תוכיח לו שזה מזיק לו, מה אני עושה בשביל תועלת? אני עושה כי אני חושב שזה האמת. אנשים כאלה, אומר המלבי"ם, קשה מאוד להחזיר אותם בתשובה. אי אפשר להשיב אותם בתשובה.
והוא מביא בשם החוקר. החוקר, הכוונה הפילוסופים, היו אומרים, הנואף מפני ממון יקרא נבל בעצם ונואף במקרה. פירוש הדבר, מי שנואף מפני ממון, למה הוא נואף? כי הוא מקבל על זה כסף. אז אנחנו קוראים לו בעצמותו הוא נבל. אבל הניאוף זה רק מקרה אצלו. כי באמת אם יביאו לו כסף על ידי דברים אחרים, אז הוא ייקח דברים אחרים. הוא לא נואף בשביל הניאוף, הניאוף זה רק כלי כדי לקבל כסף. אז הוא נקרא נואף במקרה, אבל בעצם, בעצם עצמותו הוא נבל, מכיוון שהעיקר עניין שלו זה הממון. אומר המלבי"ם, אם ככה, הזונה שנואפת בשביל אתנן, אפשר להשיב אותה בקלות אם אנחנו נספק לצרכיה בבית בעלה. למה היא עושה כן? בשביל כסף. אז אם היא תראה שאין לה טעם בזה, מכיוון שאת הרי מקבלת כסף רב יותר וכל מה שאת נצרכת בבית בעלה, על ידי זה נשיב אותה בתשובה בקלות. מה שאין כן, אומר המלבי"ם, הזונה הבלתי מקבלת אתנן, שהיא זונה בעצם, שאותה קשה מאוד להחזיר בתשובה. כי מי שחוטא את החטא בגלל החטא, לא בגלל כל מיני עניינים צדדיים שהוא מרוויח, בגלל החטא, אז יש לו אידיאולוגיה בחטא, יש לו עניין בחטא. איך מחזירים אותו בתשובה? אם החטא הוא לא עיקרי אלא רק מה הוא מקבל, אז בוא תקבל אצלי, למה לך לקבל בעבירה? בוא תקבל בהיתר. הוא יבוא. אבל מה פתאום, זה לא העניין לקבל, אלא החטא הוא העניין. אם החטא הוא העניין, איך מחזירים אחד כזה בתשובה?
אומר המלבי"ם, אחרי היסוד הזה, בוא ותבין כעת מה כאן אומר הכתוב. עם ישראל כביכול נמשלו לפרא לימוד מדבר. פירוש הדבר, כל בעלי החיים הולכים, רצים, קופצים, למה? לשם תכלית. לדוגמה, הוא יודע ששם יש אוכל, הוא רץ לשם. אריה יודע שיש פה צבי, הוא רודף אחריו כדי להשיג אותו שיוכל לאכול. יש שריפה, דליקה ביער, הוא רץ כי הוא בורח מפני הדליקה. אז הריצה אצלם היא או כדי להשיג תועלת או לברוח מנזק. הריצה היא לא מטרה בפני עצמה. לעומת זאת, המין שנקרא פרא, הפרא הזה לימוד מדבר. מה זה לימוד מדבר? המדבר הטביע בו את הטבע הזה ולימדו, שבעל החיים הזה הוא רץ מבלי סיבה. פרא לימוד מדבר, הוא בנוי, הוא פרא. הוא קופץ כל הזמן, הוא רץ כל הזמן. לא בשביל לרוץ להשיג דבר מה או כדי לברוח ממשהו. זה טבעו. יש לו טבע קפצני, יש לו טבע שכל הזמן רץ. אז הוא אומר, אם ככה, הוא לא דומה לשאר בעלי החיים. כי שאר בעלי החיים, הוא רץ כדי להשיג אוכל. אם תאמר לו רגע, רגע, חכה, לאן אתה רץ? יש לך פה אוכל. הוא יאכל, יפסיק לרוץ. אבל הפרא הלימוד מדבר, הוא רץ, הריצה היא עצמית לו, היא לא מקרית. זה לא ריצה לצורך משהו. זה ריצה שהיא מטרה בפני עצמה. זה, רגע, יש לך פה אוכל. מה, אני רץ בשביל אוכל? אני רץ מתוך אידיאולוגיה. אנו רצים והם רצים. הוא רץ בשביל, זה עיקרון, זה, זה טבעו. פרא לימוד מדבר. טבעו הוא פרא, שהוא כל הזמן רץ, הוא כל הזמן קופץ, אין לו, אין לו שלווה ומנוחה.
אשר באוות נפשה שאפה רוח. פירוש הדבר, כאשר היא שואפת רוח, זה לא בשביל דבר אחר, אלא כי היא זו טבעה לשאוף רוח. מה הפירוש לשאוף רוח? לשאוף רוח אנחנו יודעים שכאשר בן אדם רץ, אז [קולות נשימה] הוא שואף רוח בכמויות, הוא, הוא, הנשימה שלו היא נשימה מאוד מאוד כבדה. אז על זה הוא אומר כאן אצלה, הריצה ושאיפת הרוח זה לא רק כלי כדי להשיג טרף או כדי לברוח ממזיקים. באוות נפשה שאפה רוח, זה התענוג שלה. לרוץ, להתנשם, לשאוף רוח. זה הפרא לימוד מדבר. זה המטרה העצמית, גם מבלי צורך.
אז אם כן, תאנתה מי ישיבנה. מי יכול להשיב אותה מהמקרים שקורים לה, אחרי שכל מה שקורה לה זה לא מקרה, זה רק בעצם. תאנתה, המלבי"ם מסביר, זה מלשון אינה לידו. הכוונה קרה לו. כן? כי מתאנה הוא לי, הוא מחפש איזה סיבה לעשות לי. אז תאנתה הכוונה מה שקורה לה, כל המאורעות שלה, מי ישיבנה. אם כל המאורעות היו מקריים, כמו שאמרנו, מחפשת אוכל ולכן היא רצה, תדאג לה לאוכל פה, היא תפסיק לרוץ. אבל אם היא רצה כמטרה בפני עצמה, אז מי יכול להשיב אותה ממה שמתאנה לה, מכל מה שקורה לה? הרי העניין הזה של הריצה אצלה הוא מטרה, הוא לא, הוא לא כלי להשגת מטרה אחרת. ולכן הוא אומר, גם אם יתנו לה מזונותיה, על כל פנים היא תמשיך לרוץ במדבר הפרא הזה, עד שכל מבקשיה לא ייעפו. הכוונה כל מבקשיה כביכול ללא סיבה, מבלי טעם, מבלי תכלית, ייעפו. כמה שתרדוף, כמה ש... ייעפו, אתה תתעייף. אתה לא תוכל להשיג אותה. לחינם אתה תרדוף אחריה, אי אפשר לשנות את הטבע שלה. אז מי שירצה עכשיו לקחת את הפרא הזה ולהגיד, בוא נשים אותו עכשיו במכלאה. בוא נדאג לו למזונותיו אצלנו. אה, הוא יירגע? אומר לא. אתה כל אתה יכול כן. אתה יכול לקחת סוס, לשים במכלאה, אתה יכול לקחת חמור בר, לשים במכלאה. פרא לימוד מדבר אתה לא יכול לשים אותו במכלאה. למה? מכיוון שהמטרה של הריצה שלו זה לא האוכל, אלא זה מטרה בפני עצמה. אז הוא, הטבע הקפצני הזה, המרדני הזה, זה טבע שיהיה לו גם אם אתה תכניע אותו כביכול ותכניס אותו אליך ותכבוש אותו, זה לא יעזור לך.
נו, אז איך אפשר כן להתגבר עליה? רק בחודשה ימצאונה. מה הפירוש רק בחודשה ימצאונה? על מה, על מה כאן אנחנו מדברים? ימצאונה. מה זה בחודשה ימצאונה? אומר המלבי"ם, כשהפרא לימוד מדבר נולד, יש לו את החודש הראשון שהוא עדיין בר אילוף. שומעים? הוא עוד לא, הוא עוד לא קנה את המידה הזאת כטבע. זה בחודשה. בחודשה הכוונה בחודש הראשון שלה, זה הזמן שעוד ימצאונה. אתה עוד יכול למצוא אותו, מה שנקרא להכניע אותו ולהצליח להתגבר עליו. זה הזמן היחיד. אבל אחרי שהם כבר הורגלו בטבע שלהם, אז אומרים לך, אין לך שום סיכוי, וכל מי שרודף אחריו רק ייעף וייגע, ובסופו של דבר לא יצליח להשיג אותו כראוי.
מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה. ותאמרי נואש, לוא, כי אהבתי זרים ואחריהם אלך. רש"י מסביר, מנעי רגלך מיחף, את כמו פרא שאוהבת כל הזמן להיות בתנועה. הנביאים אומרים לך, תמנעי עצמך מיחף. אל תלכי אחרי הגויים והעבודה זרה, כי על ידי זה תאלצי ללכת יחף. לאן הלכנו יחף? לגולה. הוא אומר לה, תמנעי רגלך מיחף. בוא נגיד, נגדיר את זה, תמנעי צרות מעצמך. אל תעשי דברים רעים שתאלצי אחרי זה ללכת יחף. וגרונך מצמאה. מתי הלכנו צמאים? כאשר הוציאו אותנו לגולה, באו בני ישמעאל עם הנודות הנפוחים, עם הדגים המלוחים. מה, מה היה שמה הגורם? היינו צמאים. ובעקבות זה קרה מה שקרה. אומר הקדוש ברוך הוא, אני כבר עכשיו ממליץ לך, תמנעי את עצמך מהצמא הזה. תשובי עכשיו בתשובה, לא תצטרכי ללכת לגולה יחפה ולא תצטרכי ללכת שם צמאה. מנעי כל זה מעצמך.
אבל כנסת ישראל, ותאמרי נואש. את, כשאת שומעת את הדברים, נואש. אין מיחוש. נואשתי מדבריכם. כביכול דבריכם אין, אין להם משהו שישכנע אותי. אני נואשתי מכם. כביכול אין לי עוד תועלת בדברים שלכם. כי אהבתי זרים ואחריהם אלך. אני אהבתי זרים, כמו שהסברנו קודם, שזה כבר גדר של אהבה. זה לא רק תועלת. אומר המלבי"ם, שכעת הוא מסביר את הנמשל. כי הרי כמו שאמרנו, שאם הזונה נואפת בעבור האתנן, אז אפשר יהיה לדאוג לה לצרכיה בדרך כשרה, ואז לא תצטרך לשרך דרכיה. אבל פה הוא אומר, הבעל אומר לה לאישה הזונה, מנעי רגלך מיחף. אם את תלכי לזנות, את תאלצי ללכת יחפה. לא קח אם תשבי בבית. למה? כי מה בעצם חסר לה? אולי חסר לה מנעלים, אולי רוצה יין לשתות, לכן היא הולכת לעשות דברים רעים כדי שיהיה לה כסף, על מנת שתוכל לקנות לעצמה מנעלים ולקנות לעצמה יין. הוא אומר לה, אני אומר לך מנעי עצמך מיחף. אדרבה, תישארי פה, אל תלכי לזנות, ואני אדאג לך למנעלים. ותמנעי גרונך מצמאה. תשבי כאן ואני אדאג לך ליין. ואז על ידי זה לא תצטרכי ללכת לעבור עבירות בשביל לקבל רווח.
ותאמרי נואש. את כביכול אומרת אני מתייאשת מכל הדברים הללו. ולמה? מכיוון שהסברנו שכאשר הזונה היא זונה בעצם, אז זה לא רק להשיג תכלית. אז מה אתה חושב, שחסר לי היין? אתה חושב שחסר לי המנעלים? אז אתה אומר לי בוא תשיגי את זה בדרך כשרה? היא אומרת לא, יש לך טעות. אהבתי זרים ואחריהם אלך. אני אהבתי זרים, ואם ככה לא הלכתי אחריהם לשם מטרה, אלא אהבת הזרים היא המטרה. לא הלכתי אחריהם כדי להשיג תכלית אחרת, אלא אהבת הזרים היא התכלית העצמית. ואם ככה, זה כמו פרא לימוד מדבר, שפרא לימוד מדבר ריצתו היא לא כדי להשיג תכלית, אלא היא התכלית בעצמה. התכלית היא הריצה. כך גם כן כאן, התכלית היא ללכת אחר הזרים. התכלית היא ללכת ולעבוד עבודה זרה, להתחבר אל הגויים. זה התכלית. אז אתה מנסה לתת לי רווח בדרך אחרת? אני לא מחפשת את הרווח. אצלי העבודה זרה והזרים הם התכלית מצד עצמה.