כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאוד וראו הן הייתה כזאת ההימיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל. אומר להם הקדוש ברוך הוא כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאוד. למה איי כתיים וקדר? למה דווקא את שתי האומות הללו הוא נקט? אומרים חז"ל, הקדריים עובדים לאש. כנראה הקדריים היו עושי הקדרות, כן? או אוהלי קדר וישמעאלים, הכוונה אנשים שהם היו במדבר. הם היו עובדים לאש. הכתיים היו עובדים למים. ואף על פי שיודעים עובדי האש שהמים מכבים את האש, נו אז אתה רואה שהאלוה שלך חלש, אתה עובד לאש ואתה רואה שהוא חלש. למה בכל אופן אתם לא עוזבים אותו? למה? כי זה האלוה שלי. זה אותו אני עובד, איתו אני נשאר. אז בוא תראה הם, הגם שמצד המציאות הם רואים שהאלוה שלהם מוגבל, הם דבקים בו. אתם, שאתם רואים שהאלוה שלכם בלתי מוגבל, מה עזבתם את הקדוש ברוך הוא? זו הייתה בעצם הטענה עליהם.
רק מה שלכאורה צריך להבין פה, למה הוא מזכיר גם כתיים וגם קדר? אתה אומר יודעים עובדי האש שהמים מכבים את האש, אז יש קושיה על עובדי קדר. איך אתם ממשיכים דבקים באש? הרי המים מכבים אותה. אבל לא על כתיים, עובדי המים לכאורה אומרים לך אנחנו חזקים, מים מכבים את האש. אני חושב שצריך לומר שזה דו צדדי. בעצם מה גובר על מה? המים או האש? מה גובר על מה? תלוי מי יותר חזק. אם יש הרבה אש, תשפוך מים הכל מתאדה. לא רק שזה מתאדה, כששופכים מים בהתחלה עוד האש גוברת כי היא עוד מקבלת חמצן. פירושו של דבר, האש יכולה לגבור על המים, והמים יכולים לגבור על האש כאשר הם בכמות גדולה יותר. אז זאת אומרת לשני הצדדים אתה רואה שהאלוה גם של הכתיים וגם של קדר מוגבל. כי אם האלוה שלך זה אש, הרבה מים יכבו אותו. אם האלוה שלך זה מים, הרבה אש תאדה אותו. אז יוצא איפה שבעצם שניהם יש להם חולשה. מה אתם ממשיכים להישאר דבקים באלוהויות שלכם?
המלבי"ם מסביר שהכתיים היו קרובים לארץ ישראל, ולכן הוא אומר עברו איי כתיים, פה צריך רק לעבור, זה מה שנקרא על הדרך. לעומת זאת לגבי קדר, שלחו והתבוננו מאוד. מה הפירוש שלחו? קדר היו יושבים במדבר. אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אוהלי קדר. ואם כן, הם כל הזמן, זה בעצם הבדואים נגדיר את זה, הם כל הזמן ממירים מקומם. פעם הוא פה ואחרי זה נודד לשם ואחרי זה הולך למקום אחר. מאוד קל להם, הם לא, רק עושים כמה מקלות וכמה בדים וממשיכים הלאה. מתקפלים, ממשיכים, חונים במקום אחר. אם כן אתה רואה שהם ממירים מקומם מבלי הפסק. אז הם, הייתי חושב שמירו אלוהיהם. ולכן הוא אומר שלחו, כי הם רחוקים, והתבוננו מאוד, תתבוננו בהם, שהיות וממירים מקומם, יותר היה ראוי שימירו גם אלוהיהם. וכשבן אדם עובר ממקום למקום אז זה נותן לו שינוי לא רק במיקום הגיאוגרפי פיזי, זה נותן לו גם שינוי בתפיסות שלו, במקומות אליהם הוא מגיע, באמונות שלו. הם ממירים מקומם בלי בעיה, אבל את אלוהיהם הם לא ממירים, הם נשארים דבוקים איתו עד הסוף. אז לכן קדר שלחו והתבוננו מאוד וראו הן הייתה כזאת, האם היה כדבר הזה שהם המירו והחליפו את אלוהיהם?
ההימיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל. אז קודם כל דקדוקית, עמי המיר כבודו, היה צריך לומר עמי המיר כבודי בלוא יועיל. ובאמת זה אחד מ-18 תיקוני סופרים שבמקרא, והכתוב כינה בלשון נקייה ולא רצה להגיד עמי המיר כבודי, אז לכן הוא אמר עמי המיר כבודו. המלבי"ם כאן מאריך לבאר, ההימיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים. הוא אומר בואו תתבוננו שלושה דברים. דבר ראשון, ההימיר גוי אלוהים, האם אתה רואה שאיזה שהוא עם המיר את אלוהיו? המיר הכוונה החליף, לא ימירנו. ראית שאיזה עם החליף את אלוהיו? ולא סתם עם, אלא גוי. גוי זה מדרגה יותר נמוכה מהעם. והוא אומר אפילו שהם עובדי כוכבים שהם במדרגה נמוכה, גויים, הם לא מחליפים את האלוה שלהם. ושים לב, הגם שיש לו אינטרס ברור להחליף את האלוה שלו, מכיוון שהאלוה שלו הוא לא אלוהים. הוא אפס, אתה מתפלל אליו, אתה... אין, לא נותן כלום, לא זמין. אז אם ככה, אז יש לו אינטרס גדול להחליף את האלוה שלו. אז בוא תראה, זה עם לא החליף אלוהיו, ואפילו אם הוא גוי ושפל לא החליף אלוהיו, ואפילו אם האלוה שלו הוא לא אלוהים אז יש לו עוד אינטרס להחליף אותו באלוה אחר, ועם כל זה הוא נשאר צמוד אליו. לא החליף את האלוהים שלו. אז איך ייתכן שעם ישראל היה בהיפך? שהנה עמי המיר, עם ישראל ממירים את אלוהיהם. דבר שני, הם עמי. זה לא גוי, עמי, זה נבחר, זה מעולה מגוי. והם, המיר אלוהיו בלוא יועיל. מה פירוש הדבר? ייתכן מאוד שלפעמים בן אדם משליך דבר מסוים בשביל תועלת אחרת. ולפעמים משליך אדם כבודו בעבור תועלת. ואז אפילו שיהיה לו מזה ביזיון, אבל אדוני, מה לעשות, אני מוחל על כבודי כי עכשיו תהיה לי תועלת. איך מישהו אמר פעם, כשרוצים לחלוב פרה צריך להתכופף. אז מי שחושב על כבודו יישאר צמא. אבל מי שלא חושב על כבודו אלא אומר מה עכשיו אני צריך, אז הוא יודע גם להתכופף מתי שצריך, כי עכשיו צריך להתכופף. אדם לפעמים מבזה כבודו בשביל תועלת. אבל כאן מה היה? עמי המיר כבודו מבלי יועיל. פה עם ישראל ביזו כבודם בשביל מי? לקחת לך אלוה חלש, אלוה שאין בו שום כוח, אין בו שום תוקף. מה ההיגיון בזה?
יש משל נפלא מאוד של המגיד מדובנא על הפסוק הזה, ההימיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל. אומר המגיד מדובנא משל למה הדבר דומה? משל לאיזה שהוא אברך צעיר שהיה סמוך על שולחן חותנו. והאברך הזה היה מתמיד גדול בתורה, ולא, לא היה לו לא יד ולא רגל, לא שיג ולא שיח בענייני מסחר ופרנסה. וחמיו, שהיה איש עסקים גדול, רצה ככה להכניס אותו קצת לענייני העסקים. ואז הוא נתן לו סכום כסף גדול ואמר לו לך תעשה בזה איזה שהוא מסחר טוב, תקנה איזה סחורה טובה, כדי שתוכל ככה להתחיל קצת לסחור ואז תוכל גם להתבסס ולעמוד בכוחות עצמך. טוב, כך באמת היה. הבן אדם הלך, חיפש, ראה שהציעו במחיר מציאה קיסמי שיניים. קנה קונטיינר שלם של קיסמי שיניים. טוב, חוזר לבית חמיו, אומר לו מה קנית? אומר לו קיסמי שיניים. אוי ואבוי, קיסמי שיניים. מי צריך כל כך הרבה קיסמי שיניים? מה יעשו עם קיסמי שיניים? איפה תשווק אותם? מה אתה... איזה... כמה יערות יש בתוך הקונטיינר הזה? מי צריך את זה? מה נעשה עם זה? טוב, תקוע לו שמה במחסנים שלו העסקה המוצלחת של החתן שלו. אמר לו תחזור, תחזור לבית המדרש, שב תלמד. חלפה שנה, חלפו שנתיים, ואז הוא אומר לו תשמע, אולי קצת הבן אדם חשב על מה שהוא עשה, אולי קצת השתפשף, לך תדע. בא עוד פעם, נתן לו סכום כסף הגון, אמר לו לך תעשה איזה עסקה טובה, אבל חביבי, בלי קיסמי שיניים. תביא דברים טובים, משהו שאפשר למכור, משהו שאפשר להרוויח עליו. שים לב מה אתה קונה. זה היה בחודש אלול, ככה קצת לפני ראש השנה, והבן אדם הזה פתאום ראה הצעה שקשה לסרב לה. קונטיינר של שופרות. שופרות, מה זה, סוג מעולה, משהו בלתי רגיל. קנה את כל הקונטיינר, מגיע לחמיו, אומר לו הפעם קניתי משהו שצריך. אומר לו מה קנית? שופרות. כמה קנית? אומר לו קונטיינר. תגיד לי, מה אתה, בבית כנסת מספיק שופר אחד. השופרות, הכמויות שקנית זה, זה יספיק עד שופרו של משיח. מה אתה... מי צריך כל כך הרבה שופרות? מה נעשה עם זה? טוב, טוב, תחזור, תחזור לבית המדרש, תחזור. אתה, גמרנו, סוחר כבר לא יצא ממך. טוב, עכשיו הוא תקוע שם, הוא תופס לו מקום, קונטיינר שופרות, קונטיינר של קיסמים, הוא לא יודע, לא יודע מה לעשות עם זה. טוב, יום אחד הוא פוגש איזה סוחר ממולח, אחד מאלה שיודעים למכור קרח לאסקימוסים. אומר לו בוא תעשה טובה, יש לי קיסמים, קונטיינר שלם של קיסמים, תקוע לי בגרון כמו קיסם בגרון, לא יודע מה לעשות איתו. תעשה לי טובה, קח, תחליף אותו במה שלא יהיה, העיקר שלא אראה פה את הקיסמים האלה, אני, אני, זה, זה, זה קיסמים בעיניים, לא יכול לראות אותם. טוב, לקח. פגש עוד איזה שהוא סוחר, גם הוא סוחר ממולח לא פחות, אומר לו תעשה לי טובה, אני יש לי פה קונטיינר שופרות, לא יודע מה לעשות איתו, אני תקוע איתו, אני, לא מסוגל לראות אותו, תחליף לי אותו במה שיהיה, העיקר שלא אראה אותו פה. טוב, אין בעיה, אל תדאג, סמוך עליי, יהיה בסדר. אחרי חודש מתקשר אליו הסוחר הראשון, זה שהוא מסר לו את הקיסמים, אומר לו חבל לך על הזמן, עשיתי בשבילך עסקה, אתה לא תאמין, מצאתי, הצלחתי להחליף לך את הקיסמים. אומר לו מה אתה אומר? במה החלפת? אומר לו בשופרות. וואי וואי. ההוא מתקשר אליו שש דקות אחרי, אומר לו הוצאנו עסקה לפועל. מה? החלפתי לך את השופרות. במה? אומר לו בקיסמים. וואי וואי וואי, קיבל את שתי הקונטיינרים בחזרה, עוד שילם קומיסיון ודמי עמלה לשני הצדדים ובקיצור, חזר אבל וחפוי ראש. טוב, שתק, לא סיפר כלום. אבל החתן בדרך לא דרך שמע מהסיפור. אמר לו אה, אה, אתה נתת לי על הראש, דיברת כנגדי, אמרת תראה מה הוא מבין, תראה, הנה הסוחרים שלך. סוחרים, מדופלמים, מומחים, הנה תראה, זה מהלך הביא לך שופרות, השני הביא לך קיסמים. הנה, אלה סוחרים א' א'. אז מה אתה מתלונן עליי? אומר לו עוד כדאי שתשתוק. כדאי שתשתוק. אתה קיבלת כסף, בכסף אפשר לקנות הכל. אבל ההוא מסכן נבעך קיבל קיסמים, מה יעשה עם זה? יכול להחליף את זה רק עם שופרות. השני קיבל שופרות, יכול להחליף את זה רק עם קיסמים. מה יעשה במצב כזה? אבל אתה קיבלת כסף, אפשר לקנות בו הכל.
אומר המגיד מדובנא, זה מה שאומר כאן הקדוש ברוך הוא, ההימיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים. הוא אומר אם אתה רואה שגוי ימיר אלוהים, הרי במה הוא מחליף? הוא מחליף קיסמים בשופרות. אומר זה לא שווה כלום וזה לא שווה כלום. ואף על פי כן הוא לא מחליף. הוא דבוק לקיסמים שלו וההוא תקוע עם השופרות שלו. הוא לא מחליף, הוא לא מחליף, והמה לא אלוהים. ועמי, אתה לקחת כסף אבל, אתה לקחת אלוה, אלוהים חיים, ואת זה החלפת במה? בלוא יועיל. עליך יש באמת תלונה. אבל הם, גם אם יחליף, מה מחליף במה? מחליף פרה בחמור. אבל אתה הרי לקחת אלוהים חיים ואת זה במה החלפת?
שומו שמיים על זאת ושערו חרבו מאוד נאום השם. שומו שמיים, רש"י אומר לשון תמהון, ישתוממו. פירושו של דבר ישתוממו השמיים ונפלאו, ושערו, מלשון סער. חרבו מאוד. על מה הם יהיה להם סער? ועל מה תהיה התמיהה? חרבו מאוד. כאילו אתם נחרבים. למה? אומר הקדוש ברוך הוא, בית המקדש עתיד להיחרב. אז על זה השמיים צריכים להשתומם. המלבי"ם מסביר שההשתוממות זה על דבר פלא, דבר מתמיה. על מה? על מה שעוד מעט נאמר, שתיים רעות עשה עמי. על זה שומו שמיים. השמיים יתפלאו. ושערו, חרבו מאוד. על מה הם סערו הסער, מה שיהיה להם סערה, יהיה להם גם צער גדול, על גודל החורבן שעם ישראל חרבו מאוד, כפי שתכף הוא יפרט.
כי שתיים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים. כי שתיים רעות עשה עמי. דבר ראשון, אותי עזבו מקור מים חיים. הלכו לחצוב להם בורות נשברים. המצודת דוד מסביר שהם הלכו לעבוד למזלות ולכוכבים, שהמזלות והכוכבים הרי אין להם כוח עצמי, אלא מה שהם מקבלים מההשפעה הרוחנית העליונה, מהספירות הקדושות, את זה הם משפיעים למטה. אז אתה הלכת לחצוב לך בורות, אבל הבורות הללו הם בורות נשברים. למה זה נקרא בורות? מכיוון שהמזלות מקבלים את השפע עליהם, כמו שהבור מקבל את המים לתוכו. אבל אין בידם כוח להחזיק את ההשפעה, אלא הם תמיד מורידים אותה למטה. זאת אומרת, זה לא בידם, ההשפעה היא לא בידם, היא לא מכוחם. אז אתה הלכת לחצוב לך כזה בור, שהבור הזה הוא בור נשבר, שאין בכוחו להחזיק את ההשפעה ולהשפיע למי שירצה, דבר שלא יכילו המים, זה מה שהלכת לקחת לך לאלוה.
המלבי"ם מסביר, כי שתיים רעות עשה עמי. אומר המלבי"ם, אם תתבונן תראה, האיוולת שלהם פה היא כפולה. האיוולת שלהם א', במי הם עזבו, ב', את מי הם לקחו במקום. ועכשיו הוא יפרט. במי הם עזבו, הרעה שלהם כפולה. כולם, אותי עזבו. בעצם זה שעזבת את הקדוש ברוך הוא, ההימיר גוי אלוהים. דבר שני, הם עזבו מקור מים חיים אשר לא יכזבו מימיו. וזה עצמו רעה כפולה. א', הלכו ולקחו מישהו, משהו, שהוא מכזבים מימיו, במקום מי? במקום כוח אשר לא יכזבו מימיו. הקדוש ברוך הוא זה נחל שופע ללא הפסקה. לעומת זאת האלוה שאליו אתה הולך, זה אלוה חלש שאין לו שום כוח להועיל ולהיטיב. כל זה מצד מי הם עזבו. עכשיו בוא נראה מצד מה הם לקחו. גם פה הרעה שלהם כפולה. לחצוב להם בורות. אם היית ממיר דבר נמצא בדבר נמצא אחר, דבר קיים בדבר קיים, אז החטא זה רק למה עזבת את זה? מה רע בזה שהלכת והחלפת באחר? אבל עוד אפשר להבין, זה קיים וזה קיים. אבל אם החלפת דבר נמצא בדבר לא נמצא, דבר קיים בדבר לא קיים, הוא אומר הדבר הזה הוא אוול כפול. כי במה החלפת? מה קיבלת במקום? הבורות שהם בחרו בהם, אומר המלבי"ם, זה לא בורות קיימים, אלא זה בורות שצריכים לחצוב אותם. צריך להביא אותם אל המציאות. הקדוש ברוך הוא זה מקור מים חיים, זה נובע. אבל מה הם הלכו? לחצוב להם בורות. אתם מבינים? בן אדם יש לו נחל נובע, הוא סותם אותו. למה? אני הולך עכשיו לחצוב שם בור שממנו אני אקבל מים. ממילא אם היה שם בור שכבר מניב מימיו, עוד איכשהו עוד אפשר היה להבין, אתה סותם את הנחל כי יש לי בור מלא מים. אבל אתה סתמת את הנחל כדי לחצוב בור שאולי יפיק לך מים? איפה ההיגיון? זה לחצוב להם בורות, עוד אין אפילו בור. אתה הולך להחליף משהו קיים במשהו שאינו קיים, משהו שצריך לחצוב אותו. עכשיו הדבר הנוסף, אתה הולך לחצוב בורות, התברר לך בורות נשברים אשר לא יכילו המים. אחרי כל הקשרים וכל מה שהתאמצנו ו... התברר שזה קשר שאינו של קיימא. קשרת קשרים שאין בהם תועלת. כי הנה בסופו של דבר מצרים הבל וריק יעזורו. וכתוב כמו שאומר להם הנביא, שזה כמו מקל שאדם אוחז אותו בידו והקוצים של המקל נכנסים לו לתוך היד. משענת קנה רצוץ מצרים. סמכנו עליהם, נשענו עליהם, ופתאום גילינו שמה שנשאר לנו זה רק קוצים ביד. להישען עליהם ודאי לא היה שייך. אז הנה אתה רואה שאותם בורות שחצבת בדי עמל ומילאת בהם מים בעת פקודה, כשבאת לקחת את המים וליהנות מהם, פתאום התברר לך אשר לא יכילו המים.
אומר המלבי"ם, תשים לב, יש בור ויש באר. הבור עם א', עם ו', המלבי"ם אומר שזה אותו דבר. אצלנו כתוב בורות עם א' ולא עם ו', בורות ב' א' ר'. אומר המלבי"ם בורות עם א' ובורות עם ו' זה היינו הך, ורואים פעם כך ופעם כך, כמו שכתוב הוא ירד והכה את הארי בתוך הבור בשמואל ב', ששמה זה כתוב גם עם א'. מי ישקני מים מבור בית לחם, גם שם זה כתוב עם א'. אבל אומר המלבי"ם, יש כן הבדל בין בור ובור שעם א' וו' לבין באר. באר זה כבר שונה מהבור שעליה דיברנו. הבור זה ממים מכונסים, והבאר זה ממים נובעים. כמו שכתוב שתי מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. פירוש הדבר, מתוך בארך המים נוזלים ושופעים. אז באר זה בור שיש בו מים הנובעים מתוכו. לעומת זאת בור עם ו' או א', זה אומר שהמים אינם נובעים מתוכו אלא המים מגיעים אליו ממקום אחר. ולכן תשים לב שתמיד כשהכתוב מדבר על באר, הוא ידבר על חפר או כרה. באר חופרים או כורים. לעומת זאת על בור שיש בו מים בפועל, הוא מתבטא בביטוי חצב. ומה ההבדל? הבור, המים שלו מכונסים, הדרך לחצוב אותו בקרקע קשה או באבנים כדי שהמים לא יבלעו בתוכו. לא כן הוא במים נובעים שחופרים באדמה רכה, ששמה לא צריך אדמה קשה כיוון שהמים מצד עצמם, כמו שהסברנו, המים מצד עצמם הם נובעים. ולכן הבור שהמים שלו הם מכונסים, תמיד אנחנו נשתמש בביטוי חצב. גם אצלנו בור עם א', עם ו', זה לא משנה, הביטוי הוא חציבה, כיוון שהוא מצד עצמו מים לא נובעים בו. מה שתכניס זה מה שיהיה. אז אם קצת המים יספגו, הלכו המים. לעומת זאת הבאר כמו שאמרנו, לגבי הבאר אפשר לחפור אותה גם באדמה, לא צריך חציבה, אפשר לכרות גם בקרקע רכה, כי כל הזמן המים נובעים וממילא על ידי זה הם לא יסתיימו אף פעם.
מה ההבדל בין מקור מים חיים לבין בור? המקור מים חיים זה מעיין. מעיין זה נביעה עצמית הנובעת מתחת פני האדמה, מתחת פני האדמה, זה מעיין. לעומת זאת בור זו חפירה שחופרים בקרקע כדי למלאות בתוכה מים. אין לה מבוע עצמי, אין לה מעיין, אין לה נביעה עצמית, אלא היא מקבלת מים מן החוץ, ובדרך כלל בבורות היו שומרים את המים, או מים שהיו מגיעים ממי הגשמים היו מתנקזים בבורות. אבל הבור הוא בדרך כלל לא מקור, מקור נביעה עצמי. מקור נביעה עצמי זה כבר מעיין שנמצא תחת הבור. אבל כשמדברים על בורות, בורות זה אומר דבר שלא נובע מצד עצמו. אז אתה היה לך מעיין מקור מים חיים, והלכת וחצבת בורות שהמים שם בתוך הבורות הם בורות נשברים אשר לא יכילו המים. פירושו של דבר, ממילא אם הבור עוד סתום, אתה אומר יש מים. נתמלאו מים, יש מאיפה לשתות. אבל אם הבור הוא בור מחלחל, אז אפילו המים שיש עכשיו, מחר כבר לא יהיו. כיוון שכל מה שיש שם זה בור נשבר. בור נשבר זה אומר שהסיד שסביבו שטחו אותו כבר סדוק, ואז המים מחלחלים פנימה והם נעלמים. אז הלכת לחצוב לא סתם בורות, אלא בורות נשברים אשר לא יכילו המים. אומר אם ככה, מה החלפת במה?
אומר המלבי"ם והנמשל, ישועת השם זה כמו מקור שנובע מעצמו. לא צריך לחצוב אותו, הוא קיים, הוא נובע מצד עצמו. ודבר נוסף, ככל שתשאב ממנו מים, הוא ינבעו יותר מים. ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה. הקדוש ברוך הוא זה נחל נובע ללא הפסקה ותמיד נובע עוד. וככל שאתה לוקח יותר הוא נובע עוד, כי כשאתה לוקח יותר מה זה אומר? אני מאמין בהשם, אני מצפה להשם. אומר השם אתה מאמין בי ומצפה לי, אני משפיע עליך יותר. אז זה נחל שא' מצד עצמו הוא לא פוסק כי הוא נובע, מצד שני זה נחל מיוחד שתמיד מגביר את נביעתו לפי הצריכה. אז אם כן, עזבתם נחל נובע. והנחל הזה מקור אשר לא יכזבו מימיו. פירושו של דבר, הוא אף פעם לא מאכזב, אף פעם לא נפסק. לעומת זאת אתה הלכת לקבל עזר וסיוע מאומות אחרות. והעזר והסיוע הזה הוא דומה כמו באר, שהבאר מצריכה חציבה רבה. הרי הבאר היו עושים אותה בסלע. והסיבה היא כי רצו שהבאר תשמר את המים, כשאנחנו חוצבים בסלע אז זה לא, המים לא נספגים בעפר. זה עבודה קשה לחצוב בסלע את הבאר. כך גם כן אתם, כשהלכתם לקשור קשרים, לסמוך על מצרים, לסמוך על אשור, לסמוך על שאר האומות שהם יגנו עליכם, יצילו אתכם, זה עבודה קשה. כי היית צריך להעלות להם מס, היית צריך לשלם להם כסף כדי שיתנו לך איזושהי מטרייה אווירית. אז דבר ראשון זה כמו באר, זה מצריך הרבה עבודה. דבר שני, הבאר המים שלו מימיו, הם לא מקור עצמי, אלא צריך כל הזמן למלאות. כך גם כן האומות הללו, אחרי שעבדת על יצירת הקשרים, צריך כל הזמן להטעין אותם. עוד מס, עוד שוחד, עוד נתינה. דבר שלישי, בסופו של דבר כשבאת לשתות מהמים הללו, התברר לך בורות נשברים אשר לא יכילו המים. אחרי כל הקשרים וכל מה שהתאמצנו ו... התברר שזה קשר שאינו של קיימא. קשרת קשרים שאין בהם תועלת. כי הנה בסופו של דבר מצרים הבל וריק יעזורו. וכתוב כמו שאומר להם הנביא, שזה כמו מקל שאדם אוחז אותו בידו והקוצים של המקל נכנסים לו לתוך היד. משענת קנה רצוץ מצרים. סמכנו עליהם, נשענו עליהם, ופתאום גילינו שמה שנשאר לנו זה רק קוצים ביד. להישען עליהם ודאי לא היה שייך. אז הנה אתה רואה שאותם בורות שחצבת בדי עמל ומילאת בהם מים בעת פקודה, כשבאת לקחת את המים וליהנות מהם, פתאום התברר לך אשר לא יכילו המים.
העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז. העבד ישראל אם יליד בית הוא, זה בלשון תמיהה. מה שכתוב שראינו לאל, ושערו חרבו מאוד, הוא מתאר עכשיו את גודל החורבן שעם ישראל חרבו. ואז הוא שואל למה ישראל היה לבז? זאת אומרת, הרי תתבונן ותראה שהדבר הזה, העונש הזה הוא בהשגחה. זה לא דבר שקרה באופן מקרי. לכן הוא אומר העבד ישראל, ואם תתבונן מצד האומות שכבשו אותם, על זה הוא אומר עליו ישאגו. וחוץ מזה הוא ממשיך, הלוא גם בני נוף, בני תחפנחס וכולי ירעוך. ואז מזה הוא מבין שכל הרעות נגרמו על ידי שעזבנו את השם. זה כותרת ועכשיו אנחנו נראה את הדברים בפנים.
אומר המלבי"ם שאדם שיש לו עבד, העבדות על חברו זה אחד משני פנים. אפשרות אחת, קנה אותו. עבד קניין כספו. בן אדם קנה עבד, יש לו שלטון עליו. הוא קנה את העבד, הוא שילם עליו, והעבד כעת הוא שלו. הדרך כשהיו כובשים במלחמה, אז היו לוקחים את העם הנכבש לעבדים. אז יש לנו פה קניין, או על ידי כסף או על ידי כיבוש. לעומת זאת, יש אפשרות שיהיה עבד לא מצד שאני כבשתי אותו, אלא מצד שהוא בן של עבד. כבשתי עבד, העבד הזה הוליד עבד אחר, והעבד האחר כעת הוא עבד שלי. אתה כבשת אותו? מה, אתה שבית אותו? אתה קנית אותו? לא. אבל כהיות וכבשתי וקניתי את האבא, הבן שלו כעת באופן אוטומטי הופך להיות העבד שלי. על זה הוא אומר, הרי לא ייתכן שעם ישראל יהיו לבז מעצם זה שקנינו אותם לעבד. וכי עבד ישראל אל אלה שבזזו אותם? הרי אדם שהוא יליד בית, אין לאדון זכויות עליו כמו עבד מקנת כסף. עבד מקנת כסף אתה אומר שילמתי. שילמתי, הוא שלי. אומר המלבי"ם, אפילו כאלה שהיו מקבלים את חוק העבדות, בעבד מקנת כסף התנגדו לו בעבד שהוא ירושה. זאת אומרת, כידוע תקופות ארוכות התנגדו לעניין הזה של העבדות. ועד לפני מאוד בודדות של שנים, אפילו עד 100 שנה, עוד היה מקובלת העבדות, ועד באמריקה כידוע על זה פרצה המלחמה בין הצפון לדרום, על העניין הזה של העבדות. ובפילוסופיה אומר המלבי"ם, גם אלה שמקבלים את העבדות בעבד מקנת כסף, לא מקבלים אותה בעבד שהוא ירושה. זאת אומרת, הוא אומר לך עבד מקנת כסף אני מבין. קנית אותו, כבשת אותו. אבל מה פתאום הבן שלו צריך להיוולד לתוך מציאות של עבדות כשאין לך שום קשר אליו? מה, אז קנית אותו לנצח? אנחנו יודעים שעל פי ההלכה כך הוא. על פי התורה עבד כנעני אז והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה. ככה התורה קבעה, ככה קבעה החוכמה האלוקית. וזה בא מצד קללתו של כנען, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. אבל על כל פנים, האומות תפסו והבינו שמישהו עבד מצד שקנית אותו או שבית אותו, זה נוגע אליו. מה שנוגע לבן שלו, הם כבר פחות מקבלים את זה שהוא יהיה עבד לך. יוצא אם ככה שיש לאדם טענה וזכות בעבד שהוא מקנת כסף יותר מיליד בית. ולכן הוא אומר, וכי האם ישראל הוא עבד? העבד ישראל מקנת כסף שיהיה לאדון איזושהי טענה של חזקה כלפינו? מה, הוא קנה אותנו? העבד ישראל? או על כל פנים יליד בית? או אפילו טענה קלה יש להם כלפינו של יליד בית? שהרי אמרנו שבתוך עבד קניין כסף יש לו טענה חזקה. הוא אומר לך לא טענה חזקה יש להם כלפינו ולא טענה קלה של יליד בית. שיליד בית הכוונה מי שנולד כבן של עבד. יוצא איפה שאין להם שום טענה כלפינו לבוא ולכבוש אותנו, לבוא ולשלוט בנו.
עליו ישאגו כפירים נתנו קולם וישיתו ארצו לשמה עריו ניצתו מבלי יושב. מה תאמר אם כן? מה שנשאר לומר אומר המלבי"ם, שהוא היה לבז מצד שכבשו אותו. על זה הוא תמה, עליו ישאגו כפירים נתנו קולם. הרי לא באו עליהם אריות אלא כפירים. הכפירים הם גורי אריות, הם הצעירים לימים. זה בא לומר במשל שאלה שבאו כנגדם הייתה ממלכה חלשה, ממלכה שפלה, חסרי כוח. אז הוא אומר איך פתאום הצליחו לכבוש אותם? עליו ישאגו כפירים. ולא זו בלבד, הם לא נשכו אותו, אלא רק שאגו. הם לא טרפו אותו, הם רק, במילים שלנו זה עשו רעש. עליו ישאגו כפירים, שאגו בקולם. דבר שלישי, באו עליו כפירים נתנו בקולם. ישאגו כפירים, נתנו בקולם. נתנו בקולם פירושו זה התחלת נתינת הקול, אומר המלבי"ם. זאת אומרת, השאגה זה כבר הקול העוצמתי, נתינת הקול זה עוד הרבה פחות מזה, זה רק התחלת נתינת הקול. תכף אני אסביר את ההבדל. אז הוא אומר אם ככה, איך ייתכן שאם כל זה הם גברו עליו? ואז וישיתו ארצו לשמה, עריו ניצתו מבלי יושב. הערים שלו ניצתו, הכוונה מלשון הצתה, מבלי יושב. אומר המלבי"ם שנתינת קול זה קטן יותר משאגה. כשאני רוצה להגיד מה ההיפך של נתינת קול, ההיפך שלה זה דממה. ההיפך של נתינת קול זה דממה. זאת אומרת נתינת קול זה אפילו קול כלשהו. לעומת זאת כשמדברים על שאגה, זה ההיפך של נתינת קול שקט. זאת אומרת, מה שאני רוצה להגיד, הוא לא דיבר בשקט, אז מה אני אומר? הוא שאג. אתם מבינים? זאת אומרת נתינת קול זה אומר הוא לא שתק. שאג זה אומר הוא לא דיבר בשקט. אז אם ככה יוצא ששאגה זה הרבה יותר מנתינת קול, כי נתינת קול זה אפילו קול כלשהו, זה כבר נתינת קול. אבל שאגה זה משהו עוצמתי. על זה הוא אומר, אם ככה איך יכול להיות שאלה אומות שרק התחילו לתת קולם, מה שנקרא רק פצו את הפה, ופתאום כבשו אותנו? הם רק התחילו, מה שנקרא לבוא ולהוכיח את עצמם, הם כפירי אריות, הם לא אומות חזקות. אז איך ייתכן שעליו ישאגו כפירים ולא רק זה, הם גם לא הכו אותנו אלא רק שאגו, וכבר הפכו את ארצנו לשמה, עריו ניצתו מבלי יושב? בנתינת קול בלבד. כל זה בא להוכיח שנמסרנו ביד האומות בהשגחה. זה לא קרה מעצמו. כי הרי באופן טבעי איך ייתכן שאומות צעירות שאין להם כוח רב יכבשו אותנו?
גם בני נוף ותחפנחס ירעוך קודקוד. בני נוף ותחפנחס, רש"י מביא שזה חוזר על מצרים. מצרים שהם ידועים בנוף, תחפנחס. עם ישראל הרי סמך עליהם. אנחנו ראינו שעם ישראל פנו למצרים כדי לבקש מהם סיוע, כדי להיעזר על ידם. והנביא כבר הוכיח אותם ואמר להם שמצרים הם משענת קנה רצוץ, שאין מה להישמך עליהם. עליהם הוא אומר לך ירעוך קודקוד. ירעוך זה מלשון ירועע, מלשון תרועם בשבט ברזל, הכוונה לרועע אותם זה לשבור אותם. ואיפה ירעוך? איפה ישברו אותך? קודקוד, יתנו לך חבטות בקודקוד, בראשך. אלה בני נוף ותחפנחס שנתת להם שוחד כדי שיבואו לעזור לך, לא זו בלבד שעזרה לא תקבל מהם, אלא עוד אתה תקבל מהם על ראשך. שימו לב איך הדבר הזה יהיה. זה לא על פי דרך העולם, אלא הדבר הזה יהיה הלוא זאת תעשה לך עוזבך את השם אלוהיך בעת מוליכך בדרך. הלוא זאת תעשה לך, אם תנסה להתבונן, תנסה להבין מה גורם לנו את החורבן הזה? מה הביא אותנו לכך? עזבת את השם אלוהיך בעת מוליכך בדרך. כאשר הקדוש ברוך הוא הוליך אתכם בדרך, ובעצם המשיל את עם ישראל כמו יתום שאבא שלו הוליך אותו בדרך וכעת הוא עזב אותו והוא טועה במדבר. מה קורה איתו? כל הקודם למוצאו זכה בו. אין לו בעלים. כך גם כן הוא אומר, עוזבך את השם אלוהיך בעת מוליכך בדרך. השם הוליך אותך בדרך ואת עכשיו כיתום שעזב את אביו. כאדם יתום מבלי אבא. ואז כל מי שירצה לתפוס אותך, מיד יוכל להשתעבד בך. למעשה יש פה קושי, היה צריך להגיד הלוא זאת תעשה לך. למה הוא מדבר פה בלשון נקבה? אז אומר המלבי"ם, מכיוון שהוא חוזר על המילה זאת. זאת היא הגרמה, זאת אשר תעשה לך. מה זה? עוזבך את השם, זה הגורם לך לכך שכל האומות כעת יכולים למשול בך.
ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר. למה את עוזבת אותי ובוטחת במצרים לשתות מי שיחור? מי שיחור, רש"י מביא שהכוונה ברמז, וכי אתם שכחתם שמצרים טיבעו את הזכרים שלכם בנילוס, בשיחור? השיחור זה הנילוס, כמו שכתוב מן השיחור אשר על פני מצרים. מה את מורדת בי כדי מה? לאן לגלות? לדרך אשור לשתות מי נהר? ללכת לנהר פרת ששם נמצאו אשור? והיות וכן, אומר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא כביכול טוען להם, אתה בעצמך גרמת לנפילה שלך, אז מה לך לדרך מצרים לבקש מהם עזרה? כאשר אתה יכול להשיג עזרתך מקודש. אתה יכול להיעזר על ידי הקדוש ברוך הוא. מה תרוויח כשתפנה לדרך מצרים? אתה רוצה לשתות מי שיחור? לשתות ממי הנילוס תחת מקור מים חיים שעזבת שזה הקדוש ברוך הוא?
על מצרים. אבל אומר הקדוש ברוך הוא מה אני צריך להביא לך ראיה משם, בוא ואראה לך ממה שאת עשית בעצמך. תיסרך רעתך ומשובותייך תוכיחוך ודעי וראי כי רע ומר עוזבך את השם אלוהייך ולא פחדתי אלייך נאום השם אלוהים צבאות. תיסרך רעתך ומשובותייך תוכיחוך. יש פה ייסורים, יש פה תוכחה. ודעי וראי, יש פה ידיעה ויש כאן ראייה. כי רע ומר, יש פה רע ויש כאן מרירות. עוזבך את השם אלוהייך ולא פחדתי אלייך. אז כולנו כבר מבינים שיש פה כר נרחב למלבי"ם לענות בו. אומר המלבי"ם יש הבדל בין ייסורין לבין תוכחה. התוכחה זה בדרך כלל בדברים. בא להחזיר אותו אל הדרך הטובה אז הוא מוכיח אותו כדי שבעתיד ישפר את דרכיו. הייסורים זה בדרך כלל בחוזקה, או בדיבורים קשים, מוסר נוקב, או בהכאה, או במכות. כמו שאנחנו אומרים מייסר אותו. מייסר אותו הכוונה כדי להשיב אותו בחוזקה אל הטוב שהקדוש ברוך הוא מייעד, אז הקדוש ברוך הוא מייסר אותנו. ותוכחה זה על ידי דיבור שזה בא להשיב אותנו אל הדרך הטובה, איך? בדרך טובה.
אומר המלבי"ם, מי שרוצה להוכיח בדרך כלל הוא מברר את העניין שלו מצד הטוב. כדאי לך לעשות כך, אני אומר לך, אתה תעשה בדרך הזאת אתה תצליח, יהיה לך ברכה, אתה תראה עלייה, אתה תרוויח וכולי. תמיד תוכחה זה בדרך טובה שבא לומר כמה טוב יהיה לך בעתיד אם אתה תעשה כראוי למה שאני מציע לך. שימו לב, כשאנחנו מדברים על הטוב או התועלת, זה לא בגוף המעשה אלא חיצוני לו. פירושו של דבר, אם תעשה כך וכך תרוויח כך וכך. זאת אומרת לא גוף המעשה מטיב לך, אלא גוף המעשה יוצר תוצאה. כמו שאם נרצה לומר, אדם שעובד, העבודה מפרנסת? לא. גם מהסתכלות גויית, לא, אלא הבוס התחייב שתמורת כך וכך שעות עבודה אתה תקבל כך וכך. זאת אומרת השכר הוא חיצוני לגוף העבודה. כאשר אנחנו מדברים על אבא לדוגמה שמוכיח את הבן שלו ואומר לו אל תאכל מאכל רע שמא תהיה חולה. אז האם אנחנו מדברים שהחולי, המאכל הוא עצמו חולי? לא. אלא המאכל יש בו חיידקים מסוימים שהחיידקים פועלים בקיבה או בגוף האדם בצורה מסוימת וגורמים על ידי כך לזיהום שעל ידי כך יש חולי. זאת אומרת זה נקרא בדרך של סיבה ומסובב. סיבה ומסובב פירושו פעולה מסוימת שגוררת איתה ומסובב ממנה דבר אחר. זה כאשר אנחנו מדברים על תוכחה.
אומר המלבי"ם, לעומת זאת המייסר, הוא מייסר בשוטים. כמו שדיברנו ייסורים זה הכאה לרוב. תשימו לב, הייסורים זה לא מסובב מהעבירה גם לא בדרך טבעי של סיבה ומסובב. אלא הייסורים זה ברצון עצמי של המייסר. זאת אומרת מה בעצם ההבדל? תשימו לב, אם אני אומר לך אם אתה לא תקשיב בקולי אתה תקבל סטירה. האם אי הקשבה בקול בדרך סיבה ומסובב גורמת לסטירה? לא. אלא אני החלטתי שמי שלא מקשיב יקבל סטירה. לעומת זאת אם אני אומר אתה לא תקשיב בקולי אתה תאכל את המאכל המקולקל, יהיה לך קלקול קיבה. זה לא תלוי ברצוני. אלא הדבר הזה הוא בדרך סיבה ומסובב. אכילה של דבר מקולקל גורמת קלקול קיבה. לעומת זאת אני לא יכול להגיד עשייה, המריית פי זה גורר סטירה. מה פתאום? זה לא גורר סטירה. אני החלטתי שאם אתה תמרה את פי אתה תקבל סטירה. זה לא בדרך סיבה ומסובב. בדרך סיבה ומסובב הכוונה שדבר מסוים נובע מדבר אחר. החולי נובע מאוכל מקולקל. זה סיבה ומסובב. אבל המריית פי נובע מזה סטירה? זה לא נכון. כשאתה ממרה את פי אני מחליט לתת לך סטירה. זה לא בדרך של סיבה ומסובב, זה לא בדרך של פעולה ותוצאה. אם כן אומר המלבי"ם, ייסורים זה לא בדרך של סיבה ומסובב אלא זה רצון של המייסר. אם אתה תמרה את פי אתה תקבל ייסורים.
פה הוא אומר לך, בוא וראה שהייסורים הם מסובבים מהדרך הרע שלנו בעצמה בדרך של סיבה ומסובב. אפילו שייסורים באופן כללי לא נובעים בדרך הזאת, כאן הוא אומר תיסרך רעתך. לא השוט והשבט של מי שמאיים ואומר אה המרית את פי תקבל מכה. לא. הפעולה שעשית תכה אותך. בדרך של סיבה ומסובב. זה כמו שאני ארצה לתת דוגמה, אני לא אומר לך אם תעשה פעולה כזאת תקבל נבוט בראש. ובן אדם לדוגמה עשה פעולה מסוימת, אתן דוגמה, יש כאלה אתם יודעים שקי אגרוף, הוא נתן איזה מכה חזקה מדי לשק האגרוף, ושק האגרוף קפץ והחזיר לו בומבה לראש. זה לא מישהו שאמר אתה תיתן מכה תקבל ממני מכה, לא, זה סיבה ומסובב. המכה שנתת יצרה הדף וחזרה אליך. זאת אומרת זה נקרא סיבה ומסובב. הפעולה שלך, הפעולה שלך יוצרת פעולה אחרת, גורמת לאיזושהי ריאקציה מסוימת שהיא זאת שמזיקה לך. זה מה שאומר כאן תיסרך רעתך. תמיד ייסורים זה לא סיבה ומסובב, ייסורים זה איום, תעשה כך תקבל מכה. אבל פה הדבר עצמו שעשית הוא החוזר אליך. הפעולה עצמה שעשית, הרעה עצמה שעשית, היא המייסרת אותך.
תוכחה אמרנו, תוכחה זה בדרך כלל על ידי סיבה ומסובב. אל תאכל מאכל מקולקל, הוא יזיק לך. פירושו של דבר, המאכל המקולקל יוצר פעולה בגוף שיוצרת מחלה שיוצרת נזק. זה סיבה ומסובב. אומר לעומת זאת כאן התוכחה היא הרבה יותר גרועה. ומשובותייך תוכיחוך. משובותייך תוכיחוך פירושו של דבר דרך הרעה מצד עצמה היא המזיקה לך. לא בדרך של סיבה ומסובב, כי העשייה אז נגרם, לא. אלא הפעולה עצמה היא המזקת. אז זאת אומרת שתבין, ייסורים זה לא בסיבה ומסובב ואצלך זה בסיבה ומסובב. הייסורים עצמם באו אליך כפועל יוצא למעשה שלך. ומשובותייך, מה שהיית שובבה, סטית מן הדרך, היא עצמה תוכיחוך. והארכנו בזה בעבר שכשכתוב שהאדם לדוגמה יש לו ייסורים, הייסורים הללו הם לא כעונש אלא הם סיבה ומסובב. פירושו של דבר, אם לדוגמה אנחנו אומרים שבן אדם עובר עבירה ובורא מלאך משחית. מה המלאך המשחית הזה רוצה? להיות ניזון. ממי הוא רוצה להיות ניזון? מזה שיצר אותי. אתה יצרת אותי, תפרנס אותי. איך הוא ניזון ממנו? על ידי שהוא מייסר אותו, על ידי זה הוא שואב ממנו חיות. ואז איוולת אדם תסלף דרכו ועל השם יזעף ליבו. האדם איוולתו הביאה אותו לחטוא, תסלף דרכו, לא הולך בדרך הישר, ואחרי זה ריבונו של עולם למה הבאת עליי? טיפש, אני הבאתי עליך? זה מי שאתה יצרת, הוא פשוט ניגש אליך, מבקש שתפרנס אותו. והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו אומר אם הייתי שולח עליך את הרוטוויילר הזה שאתה יצרת, לרגע לא היה לך קיום. אבל השם נושא עוון. נושא עוון פירושו, את המשחית הזה אומר השם אני אזון ואפרנס אותו בינתיים עד שאתה תקבל שכל לחזור בתשובה. אבל בינתיים אני נושא אותו. וזה פשוט חסד שאין לשער ולתאר. כי אני הכעסתי את בוראי ועברתי עבירה ויצרתי משחית, הקדוש ברוך הוא היה צריך להגיד לי לא די שהכעסת אותי, עוד יצרת משחית ואתה אני עכשיו צריך לעזור לך? אומר הקדוש ברוך הוא, זה שיצרת את המשחית כנגד רצוני ועכשיו המשחית רוצה לקחת ממך חיות, עוד אני אפרנס את המשחית ההוא. ומה הדבר הזה גורם? שהוא ממשיך ליצור משחיתים. למה? כי הוא לא קיבל את הבומבה בראש. כי מי ממשיך לפרנס את המשחית ולזון אותו? קודשא בריך הוא. כדי שההוא אולי ישוב בתשובה. יוצא אם ככה תראו כמה נורא, השם זן את המשחית והאדם יוצר וממשיך ליצור משחיתים נוספים. למה? כי הוא לא מרגיש שזה גורם לו רע. הוא לא מרגיש שהוא נפגע על ידי זה. וממילא יוצא שהקדוש ברוך הוא כביכול במרכאות מזיק לעצמו. אבל זה רוב חסדו יתברך, כיוון שלא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה.
אומר המלבי"ם, לפי זה יוצא שהתוכחה שבכל מקום היא באה על ידי מסובב, כמו שאמרנו תאכל דבר מקולקל יהיה לך כאב בטן, תאכל דבר מקולקל תהיה חולה. אומר פה תראה שהעניין הוא הדבר עצמו, התוכחה היא, זה עצמו ייסר אותך. והייסורים תמיד זה לא על ידי סיבה ומסובב אלא אני החלטתי לתת לך מכה כי עשית, פה הוא אומר זה כן יבוא על ידי סיבה ומסובב. זאת אומרת כל התנאים מוכיחים לכם, זה בהשגחה. זה בהשגחה, יש פה מישהו שרוצה לדבר איתך ורוצה לומר לך שהדרך שלך היא דרך מוטעית. אומר המלבי"ם, התוכחה היא פועלת על הידיעה. זאת אומרת יש ראיות ברורות שהדבר הזה שאתה עושה הוא רע. תוכחה, אני מוכיח אותך, אני מדבר איתך, אני מוכיח ומראה לך שדרכך היא דרך מוטעית. לעומת זאת הייסורים, זה מרגישים. זה מרגישים, אני לא צריך להראות לך שהדרך שלך לא נכונה. אתה רואה שאתה הולך בדרך מסוימת, אתה חוטף מכות. ייסורים אתה מרגיש אותם. זה זה רואים מה שנקרא. לראות הכוונה לא בהכרח ראייה בעיניים, שתבינו. המלבי"ם אומר ראייה נופלת על כל חמשת החושים. ראה, מה ההמשך? ריח? בני. ראה ריח, אולי תריח ריח? למה ראה ריח? אומר המלבי"ם ראייה נופלת על כל חמשת החושים. אני רואה ריח, אני רואה את הקול, אני רואה מישוש, טעימה וכולי. ראייה נופלת על הכל. ואם כן אז הדבר שבא בראייה, זאת אומרת מוחשי. מוחשי. הייסורים זה רואים אותם. מה זה רואים אותם? חשים, אתה מרגיש כאב. תוכחה לעומת זאת אומרים לך תשמע, לא כדאי לך, יהיה מזה רע. אני מוכיח לך בשכל, תבין, הדרך הזאת היא שלילית, היא מובילה למקום שלילי.
לכן הוא אומר עכשיו תבין את הביטוי כאן. הוא אומר לה וראי ודעי. ראייה וידיעה. מה ההבדל ביניהם? על זה הוא אומר, דעי כי רע וראי כי מר. שאלנו מה זה רע ומר? מה הכפילות? הוא אומר תראי שעצם זה שעזבת את השם זה רע מצד עצמו. לעזוב את הקדוש ברוך הוא זה רע. ומר, מצד העונש. כי העונש זה מרירות, העונש זה כאב, זה סבל, זה מר. ולכן הוא אומר תיסרך רעתך וראי, שמה את צריכה לראות כי אני רואה, אני מרגישה, כמו שאמרנו זה דבר מוחשי. זה בחושים, זה ראייה, אני רואה שזה מר. כנגד ומשובותייך תוכיחוך, כנגד התוכחה, אז אמרנו תוכחה זה ידיעה. אני מודיע לך, תדע לך הדרך הזאת שלילית, היא מובילה לדבר רע. ולכן כתוב ודעי כי רע. תדעי בראיות, בהוכחות, שהדרך הזאת היא דרך רעה.
ולא פחדתי אלייך. אומר לה מה שעזבת את השם זה רע ומר. אבל פחדתי אלייך היא לא רעה ומרה. פירושו של דבר, למה, למה עזבת את השם? כי את אמרת עבודת השם קשה. עבודת השם מרה. עבודת השם דורשת מאמץ. ואומר לה הקדוש ברוך הוא עוזבך את השם זה רע ומר, ולא פחדתי אלייך. לא מה שאת מפחדת ממני, ממה את מפחדת? מעבודת השם, מהדרישה כביכול הקשה של מצוות השם. אומר הקדוש ברוך הוא בואי וראי שהפחד שלך ממני הוא טוב ומתוק וחופשי מכל עבודה, לעומת הפחד מעבודה זרה שהוא רע ומר. אומר המלבי"ם כיצד? הנה תראה שהעבודת אלילים הייתה דורשת מהאדם דרישות קשות כמו להעלות בניהם למולך. אומר הקדוש ברוך הוא אני לא דרשתי ממך אף פעם כזה דבר. אף פעם לא דרשתי ממך להקריב בניך לי לקורבן. אז אומר הקדוש ברוך הוא ולא פחדתי אלייך, אתה לא יכול להגיד שפחדתי אלייך היה רע ומר. אבל כל מה שהאלילים דרשו ממך זה היה רע ומר. רע ומר עוזבך את השם. אז איך הלכת ועזבת את השם ולקחת משהו ששמה רע לך ומר, בזמן שפחדתי אלייך, מה שאת טוענת שאת פוחדת ממני, זה לא רע ומר. אז החלפת משהו מתוק וטוב ברע ומר?