עורי עורי לבשי עוז זרוע השם, עורי כימי קדם דורות עולמים, הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין. אומר המלבי"ם, כאן הוא מתאר לנו ויכוח כביכול בין כנסת ישראל לקודשא בריך הוא, בין עם ישראל להשם. עם ישראל אומרים לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, למה אתה מאחר את ישועתנו? למה אתה לא שולח לנו את הגאולה, את הישועה? הרי הנה תראה בימי קדם כשאבותינו היו במצרים, עשית להם ניסים, עשית להם נפלאות, אפילו שלא היו ראויים. אז גם היום תעשה לנו ניסים ונפלאות הגם שאיננו ראויים. מי טען את הטענה הזאת? גדעון. גדעון טען בדיוק את הטענה הזאת. כתוב ששם המלאך ראה אותו כאשר הוא חובט חיטים להניס מפני פלשתים, ואז מובא שנגלה אליו המלאך, אז אמר לו גדעון למלאך, איה כל נפלאותיו אשר סיפרו לנו אבותינו? אמש הקריאני אבא את ההלל ולפסח ולימדני איך הקדוש ברוך הוא הציל את אבותינו, ואם תגיד שאין לנו זכות, אז גם להם לא היה זכות. כך אמר גדעון למלאך. מעין זה טענתם של עם ישראל, ריבונו של עולם, אם תחכה לזכות שלנו, לך תדע מתי נהיה ראויים. חייבים זכות? הנה עם ישראל נגאלו ממצרים גם בלא זכות. אז תגאל אותנו גם כשאין לנו זכות.
אגב, מה התשובה הפשוטה לשאלה הזאת? כשילד קטן מתחיל לפסוע, נותנים לו יד כדי שלא ייפול. אבל כשילד בן 20, אם הוא זקוק שיתנו לו יד, אז זה מאוד מאוד מדאיג, נכון? כבר צריך רופא, לראות מה קורה איתו, אורתופד, לראות מה הסיפור, למה הוא צריך שיתנו לו יד. עם ישראל ביציאת מצרים היה בחיתולים. זה בהתהוות. אז הוא צריך שיתנו לו יד. 40 שנה במדבר, מן, ענני כבוד, כל מה שמלווה אותנו לכל אורך הדרך, כי אנחנו עדיין בהתהוות, צריכים יד. כשנכנסים לארץ ישראל, אז פתאום קם אדם ומתחיל ללכת, צריך כבר ללכת מעצמו. ואם כן כל הטענה תעשה לנו כמו שהיה לאבותינו, היא לא רלוונטית לגבינו. אבותיכם היו בתחילת הדרך, הם היו חייבים השפעה אלוקית מסיבית כדי שהם יצליחו לעמוד על רגליהם. אבל לאחר מכן כבר אתם צריכים את הזכויות שלכם.
בכל אופן, אז זה הטענה של העם כלפי קודשא בריך הוא. הקדוש ברוך הוא אומר, אתם שונים מהדורות הקודמים ולכן אתם לא דומים להם ולכן אתם לא זכיתם לישועה. בואו נראה עכשיו את הדברים איך הם באים כאן לידי ביטוי בכתובים. עם ישראל אומרים עורי עורי לבשי עוז זרוע השם. מי זה שיפעל? זרוע השם. אנחנו רוצים שאתה תתעורר, עורי עורי. אל תצפה להתעוררות שלנו, אלא תתעורר זרוע השם כדי לגאול אותנו. אומר המלבי"ם, שים לב, לא כתוב תתעורר יד השם, כתוב תתעורר זרוע השם. מה ההבדל בין יד לבין זרוע? מסביר המלבי"ם, הזרוע זה הפרק העליון של היד, וזה מה שמניע את היד כולה. זה הזרוע, הזרוע זה החלק העליון והיא המניעה את היד. ולכן אומר המלבי"ם, תמיד כשאנחנו מדברים על זרוע, אנחנו מדברים על הסיבה הראשונה שלא תלויה במקבלים. היא לא תלויה בעם שלמטה, אלא היא תלויה ברצון השם. היא המניעה את הכל. אז כאשר אנחנו מבקשים, אנחנו מבקשים את הכוח שפועל מבלי זכות התחתונים, מבלי זכותם של עם ישראל. זרוע השם. לא יד, שהיד פועלת והיא צריכה, זה יד זה פעולה תחתונה יותר, שהיא צריכה כבר את המעשים של האנשים כאן למטה, אם יש להם זכויות או אין להם. לא, תעורר את זרוע השם, שזרוע השם זה החלק היותר עליון שפועל באופן עצמאי מבלי לראות האם יש לנו זכות או לא. ואפילו שאנחנו לא זכאים, עורי כימי קדם דורות עולמים. כמו שבימי קדם דורות עולמים התעוררה זרוע השם מבלי שהיינו ראויים, אפילו כשאמר להם משכו וקחו לכם צאן להקריב פסח, אומרים חז"ל מה זה משכו? משכו ידיכם מעבודה זרה. זאת אומרת הם נמצאים ערב היציאה ממצרים וצריך להגיד להם עדיין משכו ידיכם מעבודה זרה. אז זכויות היה לנו? ודאי שלא. ועם כל זה הקדוש ברוך הוא גאל אותנו ברצונו. אז כך גם כן כעת ברצון המאציל יגאל את עם ישראל הגם שאיננו ראויים. עורי כימי קדם דורות עולמים, דורות עולמים הכוונה כמו שהיו עם ישראל בארץ ישראל בזכות מה שהייתה התעוררות מאת השם, ואז נכנסנו לארץ מכוח המלחמות שיהושע נלחם, שהם היו מלחמות ניסיות. ואם תגיד מה פתאום שהשם ינהיג כזאת הנהגה? עם ישראל עונים, הלוא את היא המחצבת רהב. מי אלה רהב? מצרים. את היא המחצבת רהב, אתה ריבונו של עולם חצבת את עם ישראל מתוך מצרים שקרויים רהב, אפילו שלא היה להם זכויות. מחוללת תנין, מי זה התנין? פרעה. תמיד תנין זה תיאור לפרעה, התנין הגדול אשר בתוך יאוריו. אז אתה ריבונו של עולם מחוללת תנין, אתה הכית את התנין הזה והוצאת את עם ישראל ממצרים, ואז לא היה לנו זכויות. אז אם ככה למה לא עורי עורי לבשי עוז זרוע השם כנגד האויבים שיש לנו עכשיו ותגאל אותנו גאולת עולמים.
הלוא את היא המחרבת ים מי תהום רבה, השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים. הלוא את המחרבת ים מי תהום, ריבונו של עולם הרי גם קרעת לנו את הים, וגם אז לא היה לנו זכויות. ולא רק שלא היה לנו זכויות, מה עבר איתנו בים סוף? פסל מיכה. עבר בים צרה. זאת אומרת היינו כאלה גרועים שפסל מיכה עובר איתנו בים סוף, ובכל אופן אתה ריבונו של עולם, אתה גאלת אותנו. בכל אופן לא עשית איתנו חשבון, עשית איתנו חסד בכוח הזרוע כמו שהסברנו. השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים. מה זה השמה מעמקי ים? כבר אמרת המחרבת ים מי תהום, כבר דיברת על זה שהשם החריב את הים. זה קריעת ים סוף. למה כפל העניין במילים שונות? הסברנו שלמלבי"ם אין כזה מושג. אומר המלבי"ם, אם תראה בפירושי למקרא, ביארתי שהיו שני ניסים בקריעת ים סוף. היה נס אחד שהקדוש ברוך הוא קרע את הים, עברו בני ישראל ביבשה. אבל מי שיתבונן יראה, תנסו רגע לחשוב, אם עכשיו היו מייבשים לנו את הים, שביל, היה קל ללכת שם? ודאי שלא, שביל מיובשים, היה קל? ודאי שלא היה קל ללכת, מכיוון שהים הרי זה לא שטח חלק, זה לא אספלט. יש עליות, יש מורדות, יש סלעים, יש... ללכת שם היה מאוד לא פשוט. מה צריך היה לעשות כדי שעם ישראל גם יוכלו ללכת בתוך הים? היה צריך לעשות את המקום שטוח וראוי למעבר. אומר המלבי"ם, זה מה שכתוב כאן. הלוא את היא המחרבת ים, הזרוע של הקדוש ברוך הוא היא זאת שהחריבה וייבשה את הים, מחרבת ים מי תהום רבה. והשמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים. היה צריך את המקום הזה שיובש גם לעשות אותו דרך, סלול, שיוכלו לעבור גאולים, שלא ייפלו, שלא ייתקלו, שלא ייכשלו.
ופדויי השם ישובון, ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגון, נסו יגון ואנחה. מה זה הפסוק הזה? רש"י מסביר שזה תפילה. שכביכול פה עומד ומתפלל ואומר ריבונו של עולם שפדויי השם ישובון. לעומת זאת המלבי"ם אומר שזה המשך של הבקשה הקודמת. אנחנו פונים להשם ואומרים עורי עורי לבשי עוז זרוע השם, אנחנו ממשיכים ואומרים אפילו שאנחנו לא זכאים, אפילו שלא תהיה הפדייה שלנו על ידי מעשינו, בכל אופן פדויי השם ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם, בחסד השם. שהקדוש ברוך הוא יגאל אותנו בחסדו, שהקדוש ברוך הוא יוציא אותנו מן הגלות בכוח זרועו אפילו שאיננו ראויים.
אנוכי אנוכי הוא מנחמכם. מנחמכם. מי את ותיראי מאנוש ימות, ומבן אדם חציר יינתן. אנוכי אנוכי הוא מנחמכם. קודם כל הרד"ק פה עומד על קושי. כתוב אנוכי אנוכי הוא מנחמכם, זה בלשון רבים. לאחר מכן הוא אומר מי את ותיראי, זה לשון נקבה. בפסוק הבא ותשכח השם עושך, פה פתאום הוא פונה בזכר. מה זה, איך פה כל השינויים האלה? רבים, נקבה, זכר? אומר הרד"ק, כן, מנהג המקרא. כשהוא מדבר בלשון רבים, הוא מדבר כנגד הפרטים. אני מדבר על כל אחד ואחד מכאן, אז אני אדבר בלשון רבים. כשהוא מדבר בלשון יחיד, הוא מדבר כנגד הכלל. זאת אומרת, אני אומר ישראל יצאו ממצרים, אני מדבר על כלל ישראל. אז לכן אני אדבר בלשון יחיד, כי אני קורא לכלל ישראל כאחד. וכאשר הוא מדבר בלשון נקבה, הוא מדבר כנגד הכנסייה, האיסוף שלהם, מה שנקרא כנסת ישראל. לא גבעת רם, כנסת ישראל מדברים על כלל ישראל, ולכן זה נקרא כנסת ישראל, לשון כינוסם של ישראל, ואז הוא מדבר בלשון נקבה.
משיב להם הקדוש ברוך הוא, אומר המלבי"ם, עם ישראל באו וטענו טענה. והטענה של עם ישראל הייתה, ריבונו של עולם, למה לא תעשה לנו ניסים כמו שעשית לאבותינו במצרים? אומר המלבי"ם, אומר להם הקדוש ברוך הוא, אתם אומרים עורי זרוע השם, כביכול אצלי חל שינוי. פעם גאלתי גם בלא זכויות, והיום אני דורש רק זכויות. אומר הקדוש ברוך הוא, לא כך הוא. אני לא השתניתי כלל. אנוכי אנוכי הוא. מי שהייתי אז, אני עכשיו גם כן. מי שאמר אנוכי השם אלוקיך, זה האנוכי שנמצא פה עתה. בי לא חל כל שינוי. אנוכי אנוכי הוא מנחמכם, גם עכשיו כמו מקדם. אז איפה הבעיה? הבעיה היא שאתם השתניתם. אצלכם חל שינוי. לכן אומר הקדוש ברוך הוא, אני שואל, מי את? אה, העם שיצא ממצרים? אני לא מכיר אתכם. אתם לא נראים אותו דבר בכלל. אתם מכירים את הסיפור עם ההוא ש... היה אחד ש... המצב הכלכלי קשה מאוד, התפלל, התפלל, התפלל, התפלל, כבר בשמיים נמאס לשמוע את התפילות שלו. המלאכים אמרו ריבונו של עולם, כבר נו, תן לבן אדם הזה כבר איזה זכייה בפיס. כל הזמן מתפלל לזכות בפיס, לזכות בפיס. כן. יעקב כהן נקרא לו. בסדר. הבן אדם הזה נתנו לו לזכות בפיס, נהיה מולטי מיליארדר. הבן אדם קנה רכב, קנה דירה, קנה... בקיצור, הכל. אבל הוא מסתכל על עצמו בראי, הוא אומר תשמע, אתה בכלל לא נראה מיליונר, אתה נראה כמו הדלפון מלפני... החליט שהוא חייב גם לעשות ניתוח פנים. הלך לפלסטיקאי, עשה לו ניתוח פנים, הוציא אותו דוגמן. יוצא מהבית חולים, איכשהו עובר את הכביש, עובר רכב, דורס אותו, מגיע לשמיים. ריבונו של עולם, נתת לי כל כך הרבה, עכשיו אני רק מתחיל ליהנות, פתאום לקחת אותי? מסתכלים עליו המלאכים, רגע, מי זה? יעקב כהן? לא זיהינו אותך. מצטערים. טעות הייתה. לא זיהינו אותך, כן. טעות בזיהוי.
אז אומר הקדוש ברוך הוא, מי את? מי אתם? אה, זה אתם מדברים, כנסת ישראל? לא זיהיתי אתכם. מי את? מי אתם? אתם לא העם שהיה בימי קדם. אתם לא העם שיצאו ממצרים. הם, הם לא פחדו מזרוע בשר, הם לא פחדו מהאומות, הם בטחו בישועתי. מי את ותיראי מאנוש ימות? מי את שיראה מאיזשהו בשר ודם אנוש שהוא עתיד רימה, שהוא עתיד למות? אומר המלבי"ם, כמו שהסברנו קודם, האנוש תמיד בא לבטא קטן. איש, אנוש בא לבטא איש קטן. קטן הסברנו לא בגודל הפיזי, אלא הכוונה בא לבטא שהוא מזולזל, הוא חלש כוח, הוא קטן. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין אדם למילה בן אדם. כן? יש הבדל בין אם אני אומר אדם לבין אם אני אומר בן אדם. מה ההבדל? בן אדם, אומר המלבי"ם, עם המילה תוספת בן מלפני כן, זה בא לציין את זה שהוא נולד מאדם. הוא בן של אדם. מה זה בא לומר? כשאנחנו רוצים לומר על מישהו שיש בו חיסרון, ומה החיסרון? עצם זה שהוא ילוד אישה. ילוד אישה, אנחנו רואים את זה הרבה פעמים מופיע כביטוי לחיסרון. מלאך הוא לא ילוד אישה. אין לו את החיסרון הזה. ילוד אישה יש לו חיסרון, אתה נולדת ממשהו גשמי, ממשהו חומרי, ילוד אישה. ותמיד אנחנו רואים את הביטוי הזה בן אדם כאשר רוצים לאפיין לדוגמה מעלה של המלאכים לעומת האדם יציר חומר. או לדוגמה כאשר פונים אל יחזקאל, איך קוראים לו? בן אדם. מה רוצים להגיד בזה? אתה נולדת, נוצרת מאדם, פחיתות. פה הוא אומר, ממי את יראה? מאנוש ימות. אנוש כמו שהסברנו שזה איש שבא לבטא קטנות, שהוא הרי עתיד למות. זה מצד שהוא אנוש, זה מצד שהוא אדם. אבל מצד שגם הוא בן אדם, נולד מבשר ודם, זאת אומרת יש פה גם את התוצאה, מה יקרה לו בסוף? הוא ימות. ויש פה גם את ההתחלה, מאיפה הוא בא? מתוך מה הוא בא? הוא בא מאדם. מי שבא מאדם הוא עלול לחולי, למכאוב, לסבל, לייסורים, זה עוד לפני ימות. זאת אומרת אנחנו רואים שלעצם היות האדם בגוף והיותו תוצר של אדם, יש לו שני מינוסים. מינוס אחד, חייב חי סבל, חייב חיים שיכול לסבול בהם מחלות וצרות וייסורים. וגם בסוף הוא עוד עתיד למות. בסוף הוא עתיד להיגמר. ואז אם כן הוא אומר, מזה את מפחדת? מי את? זה את כנסת ישראל? זה את עם ישראל שהוצאתי ממצרים? שאת יראה מאנוש שאינו איזה קטן שהרי הוא עתיד למות? ומבן אדם מי שבא משורש של יצירת אדם שהרי עתיד חציר יינתן, חציר יינתן הכוונה, אומר המלבי"ם, שהכוונה חציר הוא תמיד ביטוי למשהו חלש ביותר. ריח אש חציר נשרף. אז הוא נהיה חציר, פירושו בקלות, אתה רואה בן אדם נשבר, אכל משהו לא טוב, שוכב שלושה ימים. תראו כמה הבן אדם הוא עלול לחולי, יצא קצת מזג אוויר לא זה, מתעטש, פתאום כולו מנוזל, חום, שוכב במיטה, אנגינה. האדם חציר יינתן, הוא כמו חציר. היות והוא תוצר של אדם, אז ממילא החולי והמכאובים הם חלישות המזג, הם חלק מההוויה שלו. אז מזה אתם מפחדים?
ותשכח השם עושך, נוטה שמיים ויוסד ארץ. ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית. ואיה חמת המציק. אומר המלבי"ם, בואו וראה שאתם השתניתם. ותשכח השם עושך. אם לא היית שוכח את השם עושך, איך זה שהגעת למצב שאתה ירא מאנוש ימות ומבן אדם חציר יינתן? למה אתה ירא? ותשכח אנוש עושך. השם שהוא עושך, שהוא נוטה שמיים, שהוא יוסד ארץ. מי שנטע שמיים ויוסד ארץ יש בוודאי בכוחו להושיע. והנה אתה שכחת אותו ולכן אתה חושש וירא ממישהו שהוא בשר ודם. ולא זו בלבד, אלא אומר הקדוש ברוך הוא, עוד יש לכם פחד תמידי. ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית. מה זה חמת המציק? אומר המלבי"ם, יש הבדל בין אף, קצף, עברה, לבין חימה. לא נסביר עכשיו את כולם, אבל החימה שונה מהם מהותית. במה השוני? שחימה זה כעס הלב. לעומת זאת אף, קצף, עברה, אלה הם כעסים כבר חיצוניים שקיבלו ביטוי גם כלפי חוץ. לדוגמה האף, מתאדם אפו, עלה עשן באפו, זה תמיד ביטוי לקצף חיצוני. וכן קצף, עברה, יש לו קצף על השפתיים כשבן אדם כועס. אז זה תמיד ביטויים של כעס חיצוני יותר. אז הוא אומר, אם הייתם מפחדים ממשהו שכבר יצא אל הפועל, הוא קצף, הוא עברה, הוא אף, כמו מה שנקרא רואים את האויב פה, הוא כבר האיומים שלו כבר קיבלו מימד ממשי, נו, אני עוד יכול להבין. אבל אצלכם זה לא כך היה. אומר הקדוש ברוך הוא, ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק. וחימה כמו שהסברנו זה פנימי. זאת אומרת ממה אתה כבר מפחד? אפילו שהמציק עוד לא גילה את חמתו, זה בפנים, אתה מפחד כאילו מה? כאילו כאשר כונן להשחית. הכ"ף פה זה כ"ף הדמיון. כאשר, כאילו אשר כונן להשחית. הוא כאילו כבר בא להשחית, אתה מפחד ממנו כאילו הוא כבר כאן. זה מראה על חוסר יראת השם, זה מראה על חוסר ביטחון בהשם. אפילו שהמציק עדיין לא התחיל להרע לך, אתה כבר חי בתחושה כאשר כונן להשחית, כאילו הוא כבר השחית לחלוטין. והרי היית צריך לחשוב ואיה חמת המציק? היכן היא חמת המציק? מה אני רואה את חמת המציק? לא, זה עדיין נמצא בתוך תוכו. אז למה אתה כל כך חושש ומפחד? הרי עדיין הדבר רחוק מלצאת אל הפועל. ואם זה רחוק מלצאת אל הפועל, למה אתה מפחד היום? ככה הסברנו בעבר את מה שכתוב שהקדוש ברוך הוא אומר למשה, דבר אל בני ישראל, מה תצעק אליי, דבר אל בני ישראל ויסעו. מה, מה בעצם אומר הקדוש ברוך הוא? מה תצעק אליי? הרי כשבן אדם נמצא בצרה, במצוקה, הוא צועק להשם. מה זה מה תצעק אליי? יש הרבה ביאורים שנאמרו בזה. אבל אחד הביאורים שאומרים, זה מה תצעק אליי? הרי האויב עדיין לא הגיע עליכם. הרי האויב עדיין רחוק. ואם ככה מה תצעק אליי? עדיין יש מקום לישועה. זאת אומרת, אדם צריך לדעת, כאשר עדיין לא באה הצרה ואתה מודאג, אתה מוטרד, זה חוסר ביטחון בהשם. כשתהיה הצרה, נו, אז אני מבין. אבל כאשר הצרה עדיין לא באה, זה מראה על חוסר ביטחון. זה מה שהוא אומר, מה תצעק אליי? האויב עדיין לא פה. אז דבר אל בני ישראל ויסעו, יש עוד הרבה זמן לישועה. כך גם כן כאן, אומר הקדוש ברוך הוא, ואיה חמת המציק? מה הייתם צריכים לחשוב? רגע, איה חמת המציק? אני מפחד כי אמרו לי שהוא מתכנן. על האמרו לי שהוא מתכנן, על החימה שבתוך ליבו, אתה כבר מפחד כבר מעכשיו?
במשהו שאני יכול להצביע עליו. וזה מה שהוא אומר, סיבת הפחד היא בעצם המשיג, וסיבת היראה היא בעצם המושג. היראה זה בעצם המושג, הנה אתה רואה את הדבר הזה, בעצם ההוא ממנו אני ממנו אני ירא. לעומת זאת הפחד זה בעצם המשיג, זה האדם עצמו, המשיג עצמו, הוא עצמו יש לו פחד פנימי. הוא אומר פה, תשים לב שכתוב כאן, ותשכח השם עושך נוטה שמים ויוסד ארץ ותפחד תמיד כל היום. בהתחלה הוא אמר מי את ותיראי מאנוש ימות. ותיראי כמו שאמרנו זה דבר שמטיל יראה, אגב זה אפשר יכול להיות שעכשיו אני חושב על זה, יכול להיות שזה קשור, היראה זה קשור למשהו שאתה רואה.
כי לפי מה שהסברנו יראה קשור לעצם שמפחיד. יש פה אריה שואג, זה מטיל יראה, זה לא פחד. פחד זה מה שקורה אצלי בפנים ובלי קשר למשהו שקורה פה בחוץ. מה שקורה פה בחוץ זה נקרא יראה. למה יראה? כי זה מלשון משהו שאתה רואה, אני רואה את הדבר וזה גורם לי ליראה. לעומת זאת פחד, זה משהו שאצלי בפנים, אני לא רואה כלום, יש אנשים הולכים עם פחדים, צריכים פסיכולוג, לפעמים מצבים יותר קשים צריך פסיכיאטר. יש לו איזה שהם פחדים, לא יודע הרגשות של רדיפה, יש לו... זה לפעמים זה נורא ואיום, קשה מאוד לשחרר את האנשים האלה כי אתה לא יכול להראות לו הנה אתה רואה אין פה כלום לא צריך לפחד מזה. יש לו פחד, משהו פנימי שלא קשור בדווקא לאיזה שהוא דבר שיכול להצביע עליו.
אם זה משהו שיכול להצביע עליו זה יראה. אבל אם זה משהו שאי אפשר להצביע עליו, משהו פנימי, אז זה ותפחד. אומר אם כן, שימו לב, בהתחלה הוא אמר ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר יינתן. היה איזה שהוא מקום ליראה. אבל כאן הרי הוא מדבר איתי ותפחד תמיד מפני מה? חמת המציק. הכעס של המציק שהוא עוד פנימה. אז יש סיבה לירא? אין. אז איך אני יכול להגדיר את זה? זה רק פחד. זה רק פחד כי הרי אין פה איזה משהו חיצוני שמאיים, זה משהו שנמצא אצלו בתוך הלב. אז ממה אתה ממה אתה אם ככה חושש מזה? אתה לא ירא אלא אתה מפחד. אם הוא היה מגיע לפה ועומד כאן עם חרב שלופה, הייתי אומר אני ירא מפניו. אבל זה הרי לא כך, הרי מדובר בחמת המציק, והרי הוא רק כאשר כונן להשחית, הוא רק יש לו תוכניות להשחית אבל הוא עדיין לא פה. ואם כן, אין להגדיר את היראה הזאת אלא כפחד.
ופחד כמו שאמרנו זה מה שקורה אצלו בפנים, והיות וכן, הפחד הזה כלל לא ראוי ובזה עזבתם את דרכי אבותיכם. אז מי את? זה לא עם ישראל, אותו העם הקדום, אלא אתם השתניתם, ואם כן אין אתם ראויים להגנה. מהר צועה להיפתח, ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. מהר צועה להיפתח. אל תחשוש, אל תחשוש מחמת המציק. עכשיו, מהר צועה להיפתח. עם ישראל שהם בגלות, ייפתחו מבית גלותם. צועה, מסביר הרד"ק, שהכוונה מישהו שנע ממקום למקום. יש אדם שנע בטלטול שבי, יש בטלטול גלות, גולה ממקומו, כן, זה צועה.
מהר צועה, מי שגולה ומתטלטל ממקום למקום, ייפתח. ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו. הכוונה אלה שיבואו מן הגלות לא ימותו. ולא יחסר לחמו, גם כשהוא עדיין בגלות, אפילו שהוא שבוי, הקדוש ברוך הוא מזמין לו בין האויבים, נותן לו את לחמו כראוי. וגם בדרך שיוציא אותם, גם שם לא ירעבו ולא יצמאו. רש"י מסביר, מהר צועה להיפתח, זה חוזר על הגויים. אפילו נקבים קשים עליו, וצריך הוא להיפתח בהילוך המעיים. אם בן אדם סובל מעצירות, אז כתוב בהלכה שילך. על ידי שהוא הולך הוא גורם להאצת פעולת המעיים, ועל ידי זה מהר צועה להיפתח. יכול להיפתחו מעיו. אגב זה אותה עצה שמציעים גם כן לאישה יולדת. אישה יולדת שעדיין אין לה מצב שהיא כבר מתקדמת בלידה, אז ממליצים לה ללכת. אומרים לה שתלך ועל ידי ההליכה מתרפים השרירים ועל ידי זה מתקדמת יותר הלידה.
אז מהר צועה להיפתח. מה זה צועה? רש"י מסביר צועה זה דבר שמריקים אותו ממקום למקום. זה צועה. כמו שכתוב ושילחתי לו צועים וצעוהו, כן, וכליו יריקו. אז האויב אל תדאג, הוא אפילו הנקבים קשים עליו. הוא צריך להיפתח בהילוך המעיים כדי שלא ימות לשחת. וכיוון שהוא ממהר להיפתח, הוא צריך מזונות רבים, שאם יחסרו לו מזונותיו הוא ימות. וזה ההמשך, ולא יחסר לחמו. אז ממי אתה מפחד? מאדם כזה? אדם שקצת נקבים יכולים לגרום לו לבעיה, ולאחר מכן הוא זקוק למעט אוכל שאם לא יהיה לו את המעט אוכל הזה הוא ימות ברעב. מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר יינתן? זה בן אדם? מזה אתה מפחד? תראה כמה כמה האדם רגיש לכל מה שעובר עליו. כמה האדם הוא זמני, ולא צריך לחשוש ממנו, לא צריך לפחד ממנו.
עוד הסבר אומר רש"י, שהצועה זה האויב המציק, עכשיו אתה רואה אותו חלוץ כוח, אתה רואה אותו חגור במותניו וכל כלי הנשק. הוא אומר לך הוא מהר מאוד יהיה חלש. מהר צועה להיפתח. הכוונה אותו חגור שהוא שם עליו כדי לצאת להילחם, זה ייפתח. צועה זה כמו חוגר, כמו שכתוב צועה ברוב כוחו. וייפתח זה כמו שאנחנו אומרים, אל יתהלל חוגר כמפתח. מפתח הכוונה כשסיימו את הקרב אז הוא פותח את החגור, פותח את החגורה ששמה תולה בהם כלי נשקו. אז זה שהוא צועה, חוגר כעת את כלי נשקו, מהר להיפתח. מהר מאוד יסירו את זה מעליו. אז מי את ותיראי מאנוש ימות? מה אתה חושש מפני הגויים הללו שמאיימים עליכם?
המלבי"ם מסביר, מהר צועה להיפתח, יש כביכול חימה עצורה בבטנו של האויב, חימה סוערת בתוכו לבוא כביכול להיפרע מעם ישראל, לנקם מעם ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא, עוד בטרם ימות, עוד לפני שהאויב ימות לשחת, או עוד בטרם יחסר לחמו, כבר אז מהר צועה להיפתח. הוא ממהר להוציא את החימה שמתוכו. אבל אומר עליהם הקדוש ברוך הוא, על זה, גם אם הוא ימהר, עדיין אין לך מה לחשוש. הרי ואנוכי השם אלוקיך רוגע הים ויהמו גליו השם צבאות שמו. גם אם הוא ממהר להיפרע מכם, עוד לפני שהאויב ייפגע, עוד לפני שימות לשחת, עוד לפני שיחסר לחמו, מהר מאוד יש לו תוכניות איך לפתור את הבעיה היהודית. ממה יש לך לפחד? ממה יש לך לחשוש? הרי אנוכי השם אלוקיך, אני הוא אשר רוגע הים, גם בעת שיהמו גליו. גם כשיש גלים עצומים ואדירים, מי זה רוגע הים? מי מרגיע את הים? קודשא בריך הוא.
ואם אתם חוששים מהם, אם מי שיכול לעשות את הים הסוער, שכל מי שרואה את זה אוחז אותו פחד וחלחלה, את זה אני יכול להקים לדממה, אז האם אני לא אשבית שאון אנוש רימה וקיצפו? האם אתם חוששים שאני לא אוכל להשבית את האדם? שכמו שהסברנו שהאדם מה כבר יש בו? איזה כוח יש בו? אומר הקדוש ברוך הוא, אל תחשוש מן האויב, מכיוון שאני יכול להרגיע, להניח את אותו ים סוער שבא כביכול להיפרע מכם, אני יכול להניח לכם ממנו.
הרד"ק מסביר, רוגע הים, הרד"ק מסביר על פי התרגום יונתן, שהכוונה רוגע כמו גוער. לפי מה שהסברנו עכשיו במלבי"ם, הכוונה מרגיע. השם מרגיע את הים הסוער. לפי הרד"ק, השם גוער בים הסוער. רוגע כמו גוער, כמו הפעלים המתחלפים, כבש כשב, שמלה שלמה, וכן הלאה על זה הדרך, קהל להק, כן. אז גם פה, אני השם גוער בים. הים שיהמו גליו אני גוער כדי להשקיט אותו. עוד הסבר, רוגע הים, אומר הסבר נוסף הרד"ק וכך גם כן מסביר רש"י, כמו בוקע הים. עורי רגע ויימאס. איוב מקונן שהעור שלו מהשחין כל כך נפגע, עד שהוא כבר נבקע העור, ויימאס מהמוגלה שיוצאת מתוכו. אז זה מה שכתוב כאן, רוגע הים, הכוונה בוקע הים ויהמו גליו. עם ישראל כשהיו צריכים לעבור בים, השם בקע את הים ועל ידי זה העם עברו בתוכו. אז רוגע זה או לשון רגיעה, או לשון גערה, או לשון בקיעה. אני הייתי מסוגל לבקוע את הים בפני עם ישראל, האם אני לא אוכל לאויבים הקמים כנגדכם?
ואשים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ ולמור לציון עמי אתה. ואשים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך. למה? לנטוע שמים וליסוד ארץ. רש"י מביא קודם כל תרגום יונתן, לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא. לנטוע שמים, לקיים את עם ישראל שעליהם נאמר שיגדלו ככוכבי השמים. וליסוד ארץ, ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא. ולשכלל כנסת ישראל שעליהם נאמר שישגו, יגדלו כעפר הארץ. אז לנטוע שמים וליסוד ארץ חוזר על עם ישראל שהם ירבו ויעצמו.
המלבי"ם אומר, ואשים דבריי בפיך, אומר הקדוש ברוך הוא, מה אתם חוששים? הרי אני שמתי את הבטחתי בפיך. מה שאני הבטחתי להושיע אותך, הבטחתי להוציא אותך מן הגלות, אומר הקדוש ברוך הוא אין לך מה לדאוג, הרי הישועה תבוא. וגם לבינתיים אתה צריך לא צריך לחשוש, כי בצל ידי כיסיתיך. הכיסיתיך זה כיסוי זמני, עד שאגאל אותך. אומר הקדוש ברוך הוא, אני מציל אותך כדי שלא תכלה, על מנת שאוכל לקיים את ההבטחה, כי הרי ההבטחה היא לגאול אותך בסופו של דבר. מה הם הדברים ששמתי בפיך? לנטוע שמים וליסוד ארץ ולמור לציון. גם אם יצויר שהגלות הזאת תהיה גלות קשה, כמו בריאת שמים וארץ, שבריאת שמים וארץ כביכול מלאכה קשה ועצומה, אומר הקדוש ברוך הוא, שמתי דבריי בפיך, יש פה הבטחה שלי שהבטחתי לך, גם את זה אני אעשה. אטע שמים חדשים וארץ חדשה ואומר לציון עמי אתה. כביכול חוקות שמים וארץ, דרכי הטבע, כביכול הם ימנעו ממני לעשות? אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשנה את הטבע, ואשנה חוקות שמים, ואעשה את מה שהבטחתי. זה כביכול מה שנאמר כאן, אשים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, אפילו אם אצטרך לנטוע שמים וליסוד ארץ לצורך זה. אטע שמים ואיסד ארץ, ובלבד שאקיים את מה שהבטחתי לכם. מה ההבטחה? לאמור לציון עמי אתה. שהבטחתי לכם שאתם עם ישראל תחזרו לציון ואתם תהיו עמי.
התעוררי התעוררי קומי ירושלים, אשר שתית מיד השם את כוס חמתו, את קובעת כוס התרעלה שתית מצית. התעוררי התעוררי. ראינו שעם ישראל באו ואמרו לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם תתעורר לגואלנו. ואם תגיד שאין לנו זכויות, הרי גם בעבר לא היה זכויות וגאלת אותנו מגלות מצרים, גאלת אותנו מגלות בבל. אז התעוררי, כך ביקשנו. עורי עורי לבשי עוז, שהשם ילבש את עוז זרועו. הקדוש ברוך הוא עונה לנו באותו מטבע. אתם אומרים לי עורי עורי, אני אומר לכם התעוררי התעוררי קומי ירושלים. בך הדבר תלוי. אשר שתית מיד השם את כוס חמתו, את קובעת כוס התרעלה.
אומר המלבי"ם, עם ישראל שתו מיד השם שתי כוסות. שתי כוסות מרירים מאוד. כוס אחת, כוס החימה. השם קצף עלינו, השם הסתיר פניו מאיתנו, מתוך שהיה עלינו בחימה. נשים לב, הכוס הזאת לא שתינו אותה עד הסוף. השם לא לא יעיר כל חמתו. את החימה הוא לא הביא עד לכלה. אלא הקדוש ברוך הוא גם בשעה שאנחנו בגלות, השם משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים. זאת אומרת החימה שמשמעותה שהשם יתעלם, יעלים פניו מאיתנו, את זה לא שתינו עד הסוף. עדיין הקדוש ברוך הוא משגיח עלינו. עדיין הקדוש ברוך הוא דואג שעם ישראל לא יכלו. אבל כוס נוספת, חוץ מכוס חמתו, יש קובעת כוס התרעלה. קובעת כוס התרעלה זה העונש שהקדוש ברוך הוא הביא עלינו בפועל. רציחות, שואות, שמדות, אינקוויזיציות. אומר הקדוש ברוך הוא, אשר שתית מיד השם את כוס חמתו, את הכוס הראשונה שאמרנו, שהקדוש ברוך הוא מעלים פניו מאיתנו, את זה שתית מיד השם, זה מיד השם בעצמו. אבל שימו לב, לא כתוב שגמרנו את הכוס. לא כתוב שאת הכוס הזה סיימנו. מכיוון שהקדוש ברוך הוא עדיין משגיח עלינו. אבל שימו לב לעומת זאת את הכוס השני שזה קובעת כוס התרעלה, את זה שתית, זה לא כתוב מיד השם, כי זה מהאויבים, מה שהם מכים בנו, את זה שתית, שתית את כולו. ולא סתם שתית, אלא שתית מצית. למצות עד הקצה, למצות גם את מה שנשאר.
מה זה קובעת כוס התרעלה? אז מסביר המלבי"ם, קובעת הכוונה היא השמרים שנמצאים בתחתית הכוס. זה נקרא קובעת, כך גם כן מסביר רש"י. שאלה השמרים אשר בתחתית הכוס. פירוש אחד הוא אומר קובעת הכוונה זה סוג של כלי. ולעומת זאת הביאור היותר שהוא נוטה אליו, שזה השמרים. אלה שנמצאים בתחתית, כי פה כתוב את קובעת כוס התרעלה שתית מצית. ולגבי השמרים נאמר בתהילים ע"ה, שמריה ימצו. זאת אומרת למצות דבר, למצות זה לסחוט אותו עד הסוף, למצוץ אותו כביכול עד הסוף, זה יותר חוזר על השמרים, שהשמרים זה המשקעים שנמצאים בתחתית היין שאותם צריך כביכול לסחוט. מה זה תרעלה? תרעלה אומר רש"י, זה משקה המטמטם ומתיש כוח האדם כאסור וקשור ומעוטף. תרעלה זה מלשון קשירה. כמו הברושים הורעלו. הנשים יוצאות, מדינות יוצאות רעולות. רעולות זה רעלה ששמים על הפנים, זה לשון עטיפה. והתרעלה, לפי מה שמסביר המצודת ציון, זה בהתאמה נפלאה מאוד, כי תרעלה זה כמו תערלה. תרעלה זה מלשון ערל, מן הפעלים המתהפכים, כבש כשב כמו שאמרנו. ואז יוצא שזה בדיוק ההגדרה של ערל. מה פירוש ערל? מה זה ערל ליבם? אטום ליבם, מכוסה ליבם. למה העורלה נקראת עורלה? כי היא אוטמת את ראש הגוויה. זה נקרא עורלה מלשון אטימה. אז את קובעת כוס התרעלה, הכוונה כוס העטופה, הכוס שכביכול על ידה שתית את המשקה שמטמטם, הכוונה אוטם ומתיש כוח האדם, הוא כאילו מעוטף, הוא כאילו קשור, שתית מצית. את זה כבר שתית עד הקצה האחרון.
הרד"ק מסביר שתרעלה זה מלשון רעדה. קובעת כוס התרעלה, הכוונה שמי ששותה את אותה כוס רעילה, מגיע על ידי זה לרעדה. מה שבכל אופן אנחנו רואים, שלא מופיע פה בכלל הביטוי של רעל כמשקה כסם ההורג. זה לא ביטוי בלשון הקודש. הביטוי רעלים, מה שאנחנו מכירים מהעברית המתחדשת, אף אחד לא מסביר שרעל זה מלשון שיש ביטוי כזה רעל במקורותינו. רעל כדבר רעיל, סם המוות. זה נקרא סם המוות בלשון חז"ל תמיד, לא נקרא רעל. מה מאיפה הוציאו את המילה רעל? מכוס התרעלה. אבל כמו שהסברנו, כוס התרעלה זה לשון אטימה. וזה לא או לשון רעדה, אבל לא לשון סם המוות.
אין מנהל לה מכל בנים ילדה, ואין מחזיק בידה מכל בנים גידלה. אחרי שהוא מתאר את עם ישראל כשיכורים, מכך ששתו לא רק כוס אחד אלא שתי כוסות, כוס חמתו וכוס התרעלה, שהסברנו שכוס חמתו זה שהשם עזב אותנו, הסתיר פניו מאיתנו, כוס התרעלה זה העונש והייסורים שהקדוש ברוך הוא גזר עלינו בחמתו. בעקבות זה, אין מנהל לה. שיכור כששותה שתי כוסות הגונים כאלה, כמו שהוא אמר שתית מצית, אחרי שתייה מרובה, מה קורה? למה הוא זקוק? למישהו שינהל אותו הביתה. אם שותים לא נוהגים, נכון? אתה צריך שמישהו איזה נהג ייקח אותך הביתה. אתה צריך שמישהו ילווה אותך, אתה זקוק למלווה. אבל פה אחרי ששתית מצית, אין מנהל לה מכל בנים ילדה. אין אף בן שיבוא וילווה אותה הביתה. אין מי שינהל אותה לאחר שנפלה בשכרותה. אז הבן הגדול אמור להחזיק שלא ייפול, הבן הקטן אמור לנהל אותו לביתו. אבל לעומת זאת היא בשכרותה, אין מנהל לה, אין מי שינהל אותה לביתה מכל בנים ילדה, שאלה הבנים הקטנים. ואין מחזיק בידה להקים אותה מהנפילה מכל בנים גידלה, שאלה הבנים הגדולים, שהם אמורים להחזיק את השיכור שלא ימעד, שלא ייפול. ולמה? כי שתיים הנה קוראותייך, מי ינוד לך? השוד והשבר והרעב והחרב, מי אנחמך?
שתיים הנה קוראותייך. המקרים שהשיגו אותך היו כפולים, וזה גרם לכך שאין מי שינוד לך. מה פירוש הדבר? בהתחלה מה בא עליהם? השוד והשבר. השוד והשבר, אומר המלבי"ם, יש פה כפילות. זה בא לומר שהשוד בא מבחוץ, השודד בא לשדוד ממונינו זה מבחוץ, ואחרי זה בא השבר פנימה. ואז יוצא שהצרה מבית ומחוץ. אחרי זה הרעב והחרב. גם פה יש כפילות. וגם שניהם באים מבית ומחוץ. כמו שכתוב בירמיהו י"ד, אם יצאתי השדה והנה חללי חרב, ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב. זאת אומרת מבית ומחוץ אין לי היכן לברוח. בשדה רודפים אותי ובבית רודפים אותי. אז אומר הקדוש ברוך הוא, במי אנחמך? מה זה במי אנחמך? למי עוד קרה שבר מסוג זה שאוכל לומר לך התנחמי, גם לאחרים זה היה. התנחמי, גם אחרים עברו כזה דבר. וזה דבר מעניין, שכל המפרשים פה מסבירים שתמיד תנחומים זה לתת דוגמה מאדם אחר שגם לו קרה. שומעים הגדרה של תנחומים? מה זה תנחומים? במה בן אדם מתנחם? זה קצת מפליא, כי לכאורה בן אדם מתנחם בזה שלאחר יש צרה. אבל זה טבע האנושי. אם בן אדם קורה לו דבר נורא, אומרים לו לא לא לא נורא, אל תדאג, זה עוד הרבה, בסיפור שלך יש עוד הרבה אנשים. אדם נפל כלכלית, אומרים לו אל תדאג, אתה יודע יש עוד 200 אלף שעכשיו נפלו במה בנפילה שלך? אה, מנחם אותו, זהו, הוא נרגע. רואים מפה שזה הביטוי תנחומים. מה זה תנחומים? תמיד לומר לאדם צרתך היא לא צרת יחיד, יש עוד אנשים שהיה להם כך. רואים אגב גדולי ישראל שככה היו עושים. כאשר היו הולכים לנחם אנשים, רבי יוחנן אמר דין גרמא דעשיראה ביר. בא מתנחם, לכאורה נפטר בן אחד, שומר הוא אומר לו שלא נפטרו עשרה. אה, אתה יודע מה, אז אז מה שהיה לי זה שום דבר לעומת מה שקרה לו. מציאות היא שטבע האדם להתנחם בצרותיהם של אחרים.
אז זה מה שהוא אומר, מי אנחמך? אומר רש"י, מי אביא לך למנחמך ולומר אף אומה פלונית לקתה דוגמתך? מה את מתלוננת? הנה גם האחרים לקו כמותך. אין לי במי לנחם אותך. מסביר המלבי"ם, תשים לב שכתוב פה שתיים קוראותייך, כמו שהסברנו ששתינו את שתי הכוסות, והסברנו שיש פה שוד ושבר, רעב וחרב, וכל צרה היא כפולה. והוא אומר מי ינוד לך, מי אנחמך. מה ההבדל בין לנוד לבין לנחם? ראינו אצל רעי איוב, למה הם באו? לנוד לו. מה ההבדל בין לנוד לבין לנחם? אומר המלבי"ם, הנוד זה בא מהקרובים. לנוד זה בפשטות מלשון נדנוד הראש, אוי ואבוי, שבן אדם אומר אוי ואבוי הוא נד בראשו. אז זה הלנוד. מי ינוד לך? הנוד תמיד זה הקרובים. המנחמים לעומת זאת, זה אלה שבאים מרחוק כדי לנחם, גם אם הם לא קרובים. כמו שכתוב ואקווה לנוד ואין, ולמנחמים ולא מצאתי. הנדים הם לא במציאות. למה? מכיוון שהנדים הם הקרובים, ואין לך קרובים. כי הרי בעקבות כל הצרות שעברת אין לך כבר קרובים. ואם יש לך, אז גם הם נמצאים באותה צרה. והמנחמים אומנם נמצאים, כי אלה גם הרחוקים אמרנו יכולים לנחם, אבל מה לעשות, לא כל הם לא יכולים לנחם, לא כל אדם יכול לנחם. ומי ינחמך? זאת אומרת הקרובים שלך מתו, אז לנוד אין מי. ולנחם, אומר מי יכול לנחם אותך? במי אנחמך? מי עוד קרה לו כדבר הזה ויבואו וינחמו ויגידו הנה גם לפלוני זה קרה? אין עוד אף אחד שזה קרה לו. אז לא ניתן לא לנוד ולא לנחם.
בנייך עולפו, שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, המלאים חמת השם גערת אלוהייך. בנייך עולפו. הרי ראינו שהיא מצפה שהבנים יחזיקו אותה. אין מנהל לה מכל בנים ילדה, אין מחזיק בידה מכל בנים גידלה. הגדולים שיחזיקו, הקטנים שינהלו. וראינו שהיא מצפה ואין. על זה הוא אומר, למה הם באמת לא באו לעזור ולנהל אותך? כי בנייך עולפו. במקום שבנייך הגדולים והקטנים יקימו אותך מהשכרות, ינהלו אותך, הם עצמם שתו את שתי הכוסות האלה והם עצמם השתכרו כמוך. אז בנייך עולפו. שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר. שהגם שהם שכבו בחוץ, הרי הם דומים כתוא השוכב במכמר. מה זה תוא? תוא הכוונה שור. תוא מסביר רד"ק ורש"י, שהכוונה כמו התאו והזמר. וזה רק בהיפוך אותיות, במקום תאו, תוא. כמו כבש כשב, כן? וזה שור הבר. מכמר זה לשון מכמורת. מה זה מכמורת? רשת. נפל במהמורתו, רשת. אז הגם שהם שכבו בחוצות, וחוצות זה לא מקום כלא, זה מקום פתוח, אבל הם שכבו כמו שור הנתון ברשת. שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר. המלאים חמת השם גערת אלוהייך. ממה הם השתכרו? הוא אומר גם הם מלאים חמת השם. הרי ראינו שהקדוש ברוך הוא, התעוררי קומי ירושלים אשר שתית את כוס חמתו. הם שתו את מה שאת שתית. גם הם מלאים חמת השם. ובעקבות זה היה להם גם כן גם גערת אלוהייך. גערת אלוהייך הסברנו שזה כוס התרעלה, שזה בבחינת עונש, שזה ממש את זה מיצו עד הסוף. אז משתי הכוסות הללו הם נשתכרו גם הם, ואם כן אין מי שינהל את עם ישראל, אין מי שיעזור ויסייע בידם. אז גם לא יעזור, גם לא יקים אותה, גם לא ינוד לה, גם לא ינחם אותה. לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין. היות ואין מי שיושיע אותך מבנייך, אז תשמעי זאת ענייה, ענייה שנהיית ענייה על ידי כוס החימה שהשם העלים פניו מהם. ושכורת, ושיכורה אבל לא מצרות, לא סליחה, שיכורה לא מיין אלא מצרות. ושכורת ולא מיין, הכוונה פה על כוס התרעלה. נשתכרת מהעוני והצרות. שיכור זה בן אדם שאין לו שליטה על מה שקורה איתו. עם ישראל הם בבחינת שיכורים. שיכורים זאת אומרת לא יודעים מה קורה איתם, אבל לא מצד שהם שתו, אלא מהצרות, מהייסורים, מכל מה שעבר עליהם. כה אמר אדונייך השם ואלוהייך יריב עמו, הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה, את קובעת כוס חמתי לא תוסיפי לשתותה עוד. כה אמר אדונייך השם, אני אושיע אותך מצד שאני אדונייך השם. ואלוהייך יריב עמו, מצד שאני אלוהייך אני אריב את ריב עמי ואנקה מן האויבים. כי יש פה שני מישורים. יש מישור אחד להוציא אותך מהצרה, ויש מישור אחר לתת לגוי כגמולו על כל מה שעינה וייסר את בניו. אומר הקדוש ברוך הוא, אדונייך השם, קודם כל כדי להוציאך מהצרה, להושיע אותך. וחוץ מזה אלוהייך כדי לריב עמו ולהיפרע מן הגויים. מצד שאני אדונייך, הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה. כוס הפורענות שאמרנו לאל שאת קובעת כוס התרעלה שתית מצית, את זה שתינו יחד עם השמרים, לא נשאר כלום, רק את מחזיקה עדיין את הכוס, את הכוס הריק שהוא הכלי שמחזיק את העונש, זה הגלות. אומר הקדוש ברוך הוא, את זה אני אקח ממך. את הייסורים של הגלות כבר מיצית עד תום. אבל את הגלות עצמה, שזה בעצם מה שמסמל הכלי, אומר הקדוש ברוך הוא, גם את זה אני אקח ממך כדי להוציא אותך מן הגולה. אבל ממה את עדיין יראה? אמרנו שיש עוד כוס אחד שאותה לא מיצינו. וזו הכוס חמתו. הכוס חמתו שעדיין המשקה המר נמצא בתוכו. את חמתו הרי אמרנו שהוא לא כילה בנו. את חוששת שמא מזה עוד אתן לך לשתות? אומר הקדוש ברוך הוא, על זה אני מבטיח לך, את קובעת כוס חמתי לא תוסיפי לשתותה עוד. פה עדיין יש מה לשתות. שמתם לב? על כוס התרעלה כתוב לקחתי מידך את כוס התרעלה. לא את מה שיש בתוכו, כי את זה כבר אמרנו ששתינו ומצינו. רק את הכוס שהיא הגלות, את זה השם נוטל. לעומת זאת כוס חמתו, בה יש עוד משקה. כמו שהסברנו לאל. לכן עליה אומר הקדוש ברוך הוא, לא תוסיפי לשתותה עוד. אני מבטיח לך שאת זה לא תשתי. ולמי ייתן השם את מה שנותר שם בכוס? ושמתיה ביד מוגייך אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה, ותשימי כארץ גווך וכחוץ לעוברים. את כוס חמתך, אומר הקדוש ברוך הוא, מה שעוד נשאר לך, את זה שמתיה ביד מוגייך. מוגייך זה העקום. מאיזה לשון זה מוגייך? המלבי"ם אומר, אשר הגו וציערו ומגנו אותך. רש"י אומר מוגייך זה מניעייך, מטלטלייך. כמו שכתוב והנה המון נמוג. נמוג הכוונה מיטלטל. הרד"ק מסביר מוגייך מלשון יגה, כי השם הוגה. מאיזה לשון זה הוגה? רש"י והאבן עזרא שם מסבירים שהכוונה לשון יגון וצער. אז מוגייך הכוונה אלה שמצערים אותך, מלשון יגון. המנחת שי, אולי לפני כן, המצודת ציון אומר מוגייך, לשון נמוגו כל יושבי כנען, ששם זה לא הוא לא מסביר שזה לשון טלטול, יטלטלו ויתרחקו, אלא לשון נמסו. פחד. נמסו. ושמתיה ביד מוגייך, אלה שיהיו, אלה שהמיסו את עם ישראל, הכוונה ציערו ומסמסו אותם, את הכוס אתן בידם, הם עכשיו ישתו את כוס החימה. לעומת זאת המנחת שי אומר דבר מעניין, שהתרגום יונתן אומר ביד מוגייך, ביד דהוו מונן לך. מה זה מונן לך? מצערים אותך. מונייך, כן? אומר לפי זה המנחת שי, כנראה שהוא גרס מונייך ולא מוגייך. כן? מלשון לא תונו איש את עמיתו, ששם הכוונה אונאה, מלשון לצער. אומר הקדוש ברוך הוא, ובמה תזכי שאני אקח את קובעת כוס החימה ואתן אותו לידם? היות והם אמרו לנפשך שחי ונעבורה, ותשימי כארץ גווך. העקום רצו לתת לעם ישראל חירות גופנית, אבל שעבוד רוחני. תעבדו את האלוהים שלנו, ואנחנו ניתן לכם אמנציפציה, שוויון זכויות. העיקר שישתעבדו רוחם לגויים. כמו שהיה בתקופת המתיוונים. כמו שהיה בתקופות אחרות, שאם היינו מוכנים לקבל עלינו את דת האהבה, אז לא היה להם בעיה שנישאר אצלם. רק הבעיה שהתעקשנו לקיים את מצוות דתנו. אם היינו מוכנים לקבל עלינו ליבה, אז לא היה להם בעיה איתנו. רק הבעיה שאנחנו מתעקשים רק ללמוד תורה. וזה מה שהוא אומר, הם אמרו לנפשך ונשמתך שחי ונעבורה. שחי ונעבורה הכוונה תתכופפי כדי שנעבור עלייך. זה לשון של דבר להשפיל אותנו, להגיע למצב כזה שנבטל אמונתנו ודתנו ונקבל את אמונתם. אבל עם ישראל אומרים, אנחנו מוכנים שתדרכו עלינו, שתרמסו עלינו, שתענו אותנו, שתייסרו אותנו בגוף. אבל חירות הנפש תישאר בידינו. אנחנו נהיה בעלי חירות להאמין במי שאנחנו מאמינים, לעבוד את מי שאנחנו רוצים לעבוד. וזה מה שכתוב, ותשימי כארץ גווך. את הגשמיות, את הגב, שמנו כארץ, ונעבורה, תעבור על הגב שלי, לא על הרוח שלי, לא על הנפש שלי, אותה אתה לא תשבור. וזה מה שהוא אומר, ותשימי כארץ גווך וכחוץ לעוברים. כחוץ הכוונה כמו לא בתוך הבית אלא מחוץ לבית, בדרך, לעוברים. כל מי שירצה לעבור ולרמוס את עם ישראל, עם ישראל אומרים לו אתה תוכל לנו פיזית, גשמית, רוחנית אנחנו בשום אופן לא נתכופף בפניך. אומר הקדוש ברוך הוא, בגלל הזכות הזאת שיש לכם, שאתם הייתם מוכנים למסור גווך הפיזי תמורת נפשך שרצו שחי ונעבורה ולא הסכמת להתכופף בנפשך, תמורת זה ושמתיה ביד מוגייך, את כוס החימה אביא על השונאים, את כוס החימה אביא על האויבים, אלה שרצו לכופף אתכם ואתם עמדתם כצור חלמיש, הם ישתו את כוס החימה ואתם תצאו מן הגלות לגאולת עולמים. אמן סלה.