ספר ישעיה פרק נ"א פסוק א'. שמעו אליי רודפי צדק מבקשי השם, הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. שמעו אליי רודפי צדק מבקשי השם, תתבוננו, הביטו אל צור חוצבתם, זה אברהם חז"ל דורשים, ואל מקבת בור נוקרתם, זו שרה. ואת שרה שהיא בעצם האישה, אותה הוא שרה היא הנקבה, אותה הוא מדמה לנקיבת הבור, אל בור נקובה שנוקרתם ממנה. לעומת זאת, הרד"ק אומר שהאבן עזרא מסביר הפוך. צור זה אברהם, מקבת בור זה שרה, אבן עזרא אומר הפוך. צור זו שרה, מקבת בור זה אברהם. מדוע? כי הוא מסביר, יש הרי באיש ואישה יש פועל ויש נפעל. יש אקטיבי ויש פסיבי. צור חוצבתם, הצור אומר האבן עזרא, זה שרה. כיוון שכשאני חוצב בצור, מה הפועל? המקבת או הצור? הפועל זה המקבת. המקבת זה הכוונה הגרזן שאיתו אני חוצב. מי הוא הנפעל? זה הצור. כך גם כן באיש ואישה, האיש הוא הפועל, האישה היא הנפעלת. אז הביטו אל צור חוצבתם, זו שרה אמנו, שהיא הנפעלת, כמו הצור. ואל מקבת בור, מקבת בור זה הכלי שאיתו נוקבים, נוקרתם, זה אברהם אבינו שהוא בבחינת המקבת, הנוקב, הוא הפועל. כך זה אליבא דהאבן עזרא.
המלבי"ם מסביר, שמעו אליי רודפי צדק מבקשי השם. מה ההבדל בין רודף צדק לבין מבקש השם? צדק, אומר המלבי"ם, תמיד בא לבטא בין אדם לחברו. מבקשי השם, זה בין אדם למקום. הביטו, אתם טוענים, אנחנו מעט, אתם טוענים הרי רוב העולם הם רשעים, עובדי כוכבים ומזלות, איך אנחנו נהיה הגדולים? איך אנחנו נהיה העיקר? כמה יש מעם ישראל? 15 מיליון. כמה יש גויים? 7 מיליארד. נו, איפה אנחנו ואיפה הם? אומר להם, אתם אל תעשו חשבון כזה. תסתכלו בהיסטוריה. הביטו אל צור חוצבתם. הנה תסתכלו, מהיכן חוצבתם? אברהם אבינו. הרי אברהם אבינו היה יחיד בדורו. אברהם מעבר אחד וכל העולם כולו מן העבר השני. והנה בסופו של דבר, מה מה אתה רואה? אברהם, היחיד, הנרדף, זה שלכאורה לא היינו מצפים ממנו שיצא ממנו משהו, נהיה ממנו אב המון גויים. אב המון גויים זה פשוט לא להאמין, מכיוון שמיליונים יצאו מאדם אחד. ואם תרצו תוכלו גם להוסיף לזה את ישמעאל, שישמעאל גם כן צאצאים של אברהם. ואם תרצו תוכלו להוסיף לזה את כל בני אדום, שגם בני אדום הם בנים של אברהם, צאצאים של אברהם, כי הנה בני אדום הם יצאו מיצחק שבעצם ממנו יצא עשיו. אז הנה תראה כמה יצאו, וזה מבלי לקחת בחשבון את אלה שנמצאים במזרח הרחוק, אלה שבאו מהגר, שגם הם בסופו של דבר בנים של אברהם, בני הפילגשים. אז בואו ראו כמה יצא מאחד. אבל נניח את כל הגויים בצד, נתייחס רק לעם ישראל. אברהם היה יחיד בדורו, פרסם את האמונה, נרדף על ידי כולם, נמרוד רצה להשליך אותו לכבשן האש, ועם כל זה נהיה אב המון גויים.
הביטו אל צור חוצבתם. המלבי"ם יש פה הסבר נפלא מאוד. אומר המלבי"ם, אם לדוגמה יש איזה שהוא סלע וחצבו ממנו אבן. ואני עכשיו מחפש לראות האבן הזאת מאיזה סלע נחצבה. מה המדדים שיעזרו לי לקבוע מאיזה סלע האבן נחצבה? אומר המלבי"ם, שתי בחינות. שתי בחינות איתם אנחנו יכולים לבדוק את העניין הזה. דבר אחד, החלק האם ידמה אל הכל. סלעים, קחו לכם לדוגמה שיש, יש כל מיני גוונים, יש כל מיני סוגים, יש עם כל מיני עומקים, יש בזה סגנונות אבן. יש הרבה דברים שאפשר על פיהם להחליט. אני בא מקרב אותו אחד לאחד. הצבע דומה, החוזק דומה, סוג האבן דומה, על פי זה אני יכול לדעת. איכות האבן, זה יכול לקבוע לי. דבר שני, אומר המלבי"ם, אם אני רואה אבן מסוג מסוים, נגיד אבן שהיא עגולה, וכן עגולה חצבו אותה מהסלע. כדי לדעת מהיכן היא נחצבה, גם אם אני עיוור צבעים, גם אם אין לי שום תחושה כדי לדעת את טיב האבן, חוזקה, אני לוקח את האבן ומנסה להכניס אותה אל המקום שממנו היא נחצבה. מתלבש בדיוק, אז זה נחצב מפה. אני יודע שזה יצא מכאן. הנה אתה רואה, אני מוציא את זה, מחזיר את זה, תראה זה בהתאמה מלאה. זאת אומרת, על פי הצורה החיצונית שלו, שאני מכניס אותו לאותו מקום והוא שווה לחלל שממנו הוא יצא, על פי זה אני יכול לדעת שהאבן הזאת נחצבה משם. אז יש לנו אם ככה שני דימויים. דימוי אחד של איכות ודימוי שני של כמות. איכות הדבר, סוג הדבר, אופי האבן, חוזקה, צורתה, צבעה, אני מתכוון. זה מדד אחד. מדד שני זה כמות. אני רואה, זה מתאים מבחינת הכמות לאותו חור שממנו זה יצא, זה אומר שזה אותו אבן, אותה אבן. אומר על זה המלבי"ם, ביחס לדימוי של האיכות, הוא אומר הביטו אל צור חוצבתם. למה? כי הדימוי כשאני מדמה מבחינת האיכות, אני לא מדמה על נקודה מסוימת. כלל הסלע. תסתכל על כלל הסלע. כלל הסלע הוא בצבע הזה, כלל הסלע הוא בחוזק הזה, אז האבן הזאת היא מהסלע הזה. זה פה עכשיו מדברים מבחינת האיכות. ולכן אומר אל צור חוצבתם, כי את זה אני מדמה אל כל הצור, אל כל הסלע. לעומת זאת, אל הדימוי של הכמות, אומר הביטו אל מקבת בור נוקרתם. כי פה צריכים לעשות את הדימוי אל הנקירה. נקירה הכוונה המקום המנוקב, כמו עין נקורה. הכוונה מקום ששם עכשיו שקוע בעקבות נקירת העין. אז תביטו אל מקבת בור נוקרתם, אל המקום, הבור שנשאר ונותר בעקבות הנקירה, בעקבות ההוצאה של אותו חלק. פה הוא מדבר על הכמות. דהיינו, הוא מדבר תראה האם זה אותה כמות, זה אותו גודל, האם זה מתאים, אם זה מתאים זאת אומרת שזה המקור, זהו היסוד.
מה הוא עכשיו רוצה לומר בזה? אז נבדוק מבחינת הידמות האיכות, מבחינת הידמות הכמות, זהו, אנחנו משם, בסדר. מה זה אומר למעשה? הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו. הביטו אל אברהם אביכם. הנה תראו, אברהם היה יחידי כנגד עמים רבים שכולם היו טועים, פגאנים, עובדי אלילים. פעם אברהם אבינו היחיד שגילה את אלוהותו יתברך. והיום מה רוב העולם? עובדי השם או עובדי אלילים? רוב העולם עובדי השם. הנוצרים מה הם נקראים? עובדי השם. המוסלמים מה נקראים? עובדי השם. איפה נמצאים עובדי האלילים? אי שם בהודו, אי שם בסין וכל מיני, גם סין האמת היא לא כל כך, כי סין היא מדינה קומוניסטית, אבל אין להם שום אמונה. אבל בכל מיני מקומות נידחים, אתם רואים כאלה שעוד לוקחים פסל ומשתחווים לו. לוקחים צלם וסוגדים לו. היום רוב העולם מאמין באמונה באל אחד. וגם שפה בארץ רוצים לומר לך שרוב הציבור חילוני, כמו שאמר ראש המפלגה המשוקצת על גבי הכנסת, אבל זה ניסיון לטשטש את העובדות. כי המציאות היא, על פי סקר של גאלופ, ש-95% מהיושבים בציון אנשים המאמינים בבורא עולם. זאת אומרת, כמה הם מייצגים? כמה מייצגים הכפרנים? 5% בקושי. וגם ה-5% האלה פתאום קורה לבן אדם משהו, ריבונו של עולם תציל אותי. זה כשאתה צריך לדבר בתקשורת או בסקרים, אתה מה-5%. אבל אם חס ושלום ויש איזה צרה שלא תהיה צרה לאף אחד מישראל, פתאום אתה רואה שגם הבן אדם הזה הוא מאמין נסתר. מאמין, הוא צדיק נסתר. פתאום מתברר לך שהבן אדם הזה בסתר הוא באמת כן מאמין, אולי לא נעים, תשמע, זה לא כל כך היום מכובד לדבר על בורא עולם, אבל באמת אתה רואה שקורה משהו ומתגלה גם האמונה של אותו אחד. פירושו של דבר, שבעצם זה שהיום רוב העולם הם מאמינים באל אחד, למי זה נזקף? לאברהם אבינו. עד אז כולם היו עובדי אלילים. מעטים, בודדים היו אלה בתי מדרשות של שם ועבר, כמה הם היו? אפשר לספור אותם על אצבעות. והיום רוב העולם מאמינים באל אחד. היום להגיד שאתה עובד אלילים, לוקח פסל ומשתחווה לו, אתה נחשב לאיזה בושמן מיערות אפריקה, אתה נתפס כאיזה בן אדם מפגר. פשוט ככה, כאדם עם פיגור. אבל האומות המתוקנות, האומות המתקדמות, כולם מאמינים באל אחד. כולם מאמינים שיש בורא לעולם. אז יש כאלה שמאמינים שיש לו גם נביא שקר שקראו לו מוחמד, ויש כאלה שמאמינים בשילוש הטמא. כל זה זה תוספות. אבל עצם האמונה באל אחד, בזכות מי זה כל העולם הפך להיות מאמין? אברהם. עשו מהפכה של בן אדם אחד. מהפכת 1948. אברהם אבינו נולד ב-1948, כן? לא להולדת אותו האיש, לבריאת העולם, כן? זאת אומרת אנחנו מבינים שבן אדם אחד עשה מהפכה שהפכה את כל העולם כולו. ואם תרצו המהפכה האמיתית של 48 מתי הייתה? ב-2448. מה היה? מתן תורה. זה המהפכה האמיתית של 48. שלא יבלבלו אתכם עם 48 אחר, כן? שלא יבלבלו אתכם עם מספרים. זה ה-48 האמיתי. כן, שבאמת קובע לדורות דורות ולנצח נצחים.
אז הנה תראו, אברהם היה יחידי כנגד טועים רבים. וכנגד מקבת בור נוקרתם, הוא אומר תראו, עכשיו נדבר על הבחינה הגשמית, כמו שהסברנו, שהרי פה אני מדבר על ההידמות. הנה תסתכל, את זה חצבו מפה, מדבר פה על כמות. כמות זה בחינה גשמית. תסתכלו גם מהבחינה הגשמית, לא היה סיכוי שיצא מכם משהו. שהרי שרה אמנו מה הייתה? עקרה. והנה עקרה לא רק ילדה שבעה, פה היא ילדה מיליונים. מי יכול לתאר ולהבין דבר כזה? אז אתם, אתם מדברים במושגים ארציים, גשמיים? הנה תראו שהמציאות שלכם היסטורית לא עומדת בשום פרמטר ובשום מדד גשמי ארצי. אתם מעל הטבע בכלל. כי על פי מדדים ארציים גשמיים לא היה סיכוי שאדם אחד יעשה מהפך בכל העולם, מהפך רוחני. ולא היה סיכוי שאישה בת 90 שלא היה לה בית ולד, חז"ל אומרים אפילו בית ולד לא היה לה, רחם לא היה לה, שהיא תלד וממנה יצאו מיליונים רבים. אז הנה, על מה אתם מדברים על המציאות? תשכחו מהמציאות. אתם הרי צריכים להביט אל היסודות שלכם. והיסודות שלכם פועלים מעל הטבע, מעל המציאות. ואם כן, על ידי זה תבינו שגם עכשיו, אפילו שאתם רואים שאנחנו בגלות, ואתם רואים שהאומות הם רוב, ואתם רואים שהם קובעים לנו את סדר היום, מה פתאום אנחנו נהיה העיקר? פתאום הכל יתהפך? פתאום תהיה גאולה? פתאום יבוא משיח? מה, לא היה לעולמים? אומר הקדוש ברוך הוא, תלמד היסטוריה. הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. ואיך כל זה? אתה חושב שזה סתם קרה? כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו. אחד קראתיו, פה היה בחינה של אחד. אחד זה דבר לא מתרבה. ועם כל זה, אומר הקדוש ברוך הוא, אני קראתיו ונתתי לו את הכוח וארבהו. ועם כל זה ברכתיו שמה? שיוכל לזכות את הרבים. ובזכות ברכתו של בורא עולם, על ידי זה נהיה אב המון גויים, כולם הכירו את אברהם ועל ידי זה לימד טועים בינה. אז מאיפה הגיע לכל זה? מאת השם. אומר הקדוש ברוך הוא, אני עדיין כאן. אני עדיין כאן, ומה שאתם רואים שהיה, זה גם כן מה שעתיד להיות.
ומה יהיה? כי ניחם השם ציון, ניחם כל חורבותיה. וישם מדברה כעדן, וערבתה כגן השם. ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה. כי ניחם השם ציון. כך גם כן אתם תקוו ותמתינו ותייחלו שהשם ינחם את ציון. ציון כעת היא גלמודה, והשם ינחם אותה. והשם ינחם את חורבותיה. אתם רואים את ארץ ישראל כשהיא חרבה ושוממה כבר 2000 שנה, השם ינחם חורבותיה. והשם ישים את מדברה שיהיה כעדן, ואת ערבתה כגן השם. מה ההבדל בין מדבר לבין ערבה? בין עדן לבין גן השם? אז רש"י הסביר שההבדל בין מדבר לערבה זה ששניהם שוממים, רק הערבה היה ביישוב ונחרב. לעומת זאת מדבר, מעולם לא היה בו יישוב. אבל בואו נראה איך המלבי"ם מסביר. המלבי"ם אומר, ההבדל בין מדבר לערבה, המדבר זה ארץ שממה. לעומת זאת הערבה זה מקומות שגדלים בו קוצים ודרדרים וסנאים. זה לא מקומות של גנות ופרדסים, אבל זה מקום שהוא כבר, הוא לא צחיח לחלוטין. יש בו קוצים, דרדרים וסנאים. הערבה היא בתוך המדבר. כמו הגנות והמקומות הנטועים בתוך היישוב. כמו שיש יישוב ובתוכו יש גן ופרדס, כך גם כן יש מדבר שבתוכו יש ערבה. מה זה ערבה? מקומות עם קצת גידולים, קוצים, דרדרים. על זה הוא בא ואומר, וישם מדברה כעדן. הקדוש ברוך הוא את המדבר, שהוא כמו שאמרתי המקום השומם לחלוטין, ישים אותו כעדן. ואת ערבתה כגן השם. המדבר שהוא המקום השומם הוא יהיה כמו עדן. עדן, מה זה? גן, מה זה? צריכים לדעת, יש הרבה שמתבלבלים וחושבים שגן עדן זה דבר אחד. גן לחוד ועדן לחוד. זה פסוקים מפורשים, לא צריך בשביל זה גמרא, זה פסוקים מפורשים. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. זאת אומרת אתה מבין שגן זה לחוד ועדן זה לחוד. יוצא אם ככה שהקדוש ברוך הוא נטע גן בעדן מקדם. כך אומר הפסוק, וייטע גן בעדן מקדם. המקום נקרא עדן, ובתוכו נטע הקדוש ברוך הוא גן. ואם כן, כשאנחנו נרצה להמשיל את הדבר הזה אלינו, הקדוש ברוך הוא את המדבר, המקום השומם ביותר, יעשה אותו כעדן. ואת המקום שהוא ערבה, שכמו שאמרנו שערבה זה כבר מקום שכבר יש בו איזה שהם גידולים, יש בו קוצים ודרדרים, יש בו איזה שהם חיים, סנאים וכדומה, את זה שהוא כבר יותר משובח, יהפוך אותו לגן. ואת ערבתה כגן השם. את הערבה, ערבתה הכוונה הערבה שלה, ואת הערבה יהפוך לגן השם. מה רוצה לומר? אומר המלבי"ם, הנמשל הוא מקום שהוא חרב מבני אדם, אתה רואה את המקום שומם, יהפוך להיות מקום יישוב, ויישוב נבחר בבחינת של עדן. היום זה מדבר, אבל זה יהיה עדן. ולעומת זאת, מקום שבו יושבים היום רשעים, שהרי הערבה זה מקום של גידול של קוצים, דרדרים, סנאים, זה בעצם רשעים, זה יהיה גן השם. זה יהיה מקום של מושב הצדיקים. כמו גן אשר בעדן. ואז במקום שהיה נשמע שם שוד ושבר, במקום שהיה נשמע שם רק הילולת הרשעים, דברים שהם שוברים את הלב, מה שיהיה שם, ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה. מה ההבדל בין ששון לשמחה? אז המלבי"ם מסביר, ששון זה חיצוני. השמחה זה השמחה הפנימית שמלווה את האדם. גם הגאון מווילנה אומר שהשמחה תמיד באה לבטא את שמחת הנפש. אז המקום הזה שעד עכשיו או היה שומם או היה מיושב עם עכו"ם, יהיה בו המקום הזה ששון ושמחה, תודה לריבונו של עולם וקול זמרה. יודו וישבחו את הבורא במקום שעד עכשיו היה שם מקום של פשע.
הקשיבו אליי עמי, ולאומי אליי האזינו. כי תורה מאיתי תצא, ומשפטי לאור עמים ארגיע. ולכן, הקשיבו אליי עמי. אתם שאתם עמי, הקשיבו אליי. אל תסרבו עוד לדברי הנביא. מה ההבדל בין עמי לבין לאומי? אומר המלבי"ם, עמי זה מצד ההנהגה. לאומי זה מצד הדת. תמיד כשמדברים על לאום, זה קבוצה שיש לה דת מאוחדת. אני יכול להגדיר האומה הנוצרית. לעומת זאת, אני יכול לומר העם הצרפתי. אפילו שאתה יכול להגיד תשמע, גם העם הצרפתי הוא בכלל מאמיני הנצרות. אבל כשאני מדבר על עם, אני מדבר על קבוצה שיש לה הנהגה מסוימת, הנהגה מדינית. ולעומת זאת כשאני מדבר על לאום, אני מדבר על קבוצה שיש לה הנהגה דתית מסוימת. זאת אומרת, הם כולם הולכים באותה על פי אותה אמונה, על פי אותה הדת. אז כשאני מדבר על הדת, אני יכול לדבר על הלאום הערבי. וכשאני מדבר על אומה, אני יכול להתחיל לפרט ביניהם, לדבר על מצרים ועל עיראק ועל... כי אני מדבר פה על הנהגות של של עם. ולכן הוא אומר, האזינו לאומי. תאזינו אליי לאומי. לאומי כמו שהסברנו, לאומי לאום זה מלשון קבוצה שיש לה דת מסוימת. אז האזינו לאומי, מה תאזינו? כי תורה מאיתי תצא. האזינו לתורה שלי כי ממני תצא תורה לכל העולם. כי כמו שהסברנו, לאומי מדבר על ההנהגה התורנית, על האמונה שיש לכלל הלאום. והקשיבו אליי עמי, מה הפירוש של דרך ההנהגה הראויה בין אדם לחברו? כי הרי הנהגה מדינית היא כדי ליצור איזה שהוא שיתוף שניתן לחיות איתו בין קבוצות אנשים. למה צריך הנהגה? כדי שלא איש את רעהו חיים בלעו. יותר בשביל הבן אדם לחברו, כדי שיהיה הנהגה כוללת לכלל. אז הקשיבו אליי עמי, למה? כי משפטי לאור עמים ארגיע. כשמדברים על ההנהגה המדינית, שזה כמו שהסברנו זה לשון עם, אני אניח משפט והנהגה ונימוסים שלאורם ילכו עמים רבים. אז הקדוש ברוך הוא מבטיח פה שני דברים. האזינו לאומי, שזה בחינת לאום הקשור לענייני הדת, הנה תורה מאיתי תצא. כל העמים יכירו בתורת השם. והקשיבו עמי, שזה מדבר על ההנהגה הארצית, כמו שהסברנו ההנהגה המדינית, שמשפטי לאור עמים ארגיע. כולם ילכו לפי משפטי השם בהנהגה של בין אדם לחברו. המלבי"ם אומר שיש הבדל בין הקשבה לבין האזנה. תשימו לב, הקשיבו אליי עמי, והאזינו לאומי. אומר המלבי"ם, מה ההבדל? הקשבה היא פחותה מההאזנה. כי בהתחלה בן אדם קצת מקשיב, אחרי זה ממש מתחיל להאזין. בהתחלה ככה הקשבתי, אחרי זה האזנתי. האזנה תמיד זה יותר מהקשבה. ולכן תשימו לב, ביחס לתורה הוא אומר ולאומי אליי האזינו. כי כשמדובר על התורה הקדושה, פה חייבים האזנה. אתה לא יכול לשמוע ככה שמיעה רופפת. אתה לא יכול סתם איזה שהיא הקשבה זמנית. אתה חייב ממש האזנה. ולכן פה פה צריך להאזין כי תורה מאיתי תצא. אבל המשפט, המשפט יהיה לאור עמים. והיות ומשפט זה לאור עמים, הם מקשיבים מרחוק. ולכן תשימו לב, הקשיבו אליי עמי. כי כשמדובר על המשפט שאותו כל העמים יצטרכו לשמוע בענייני ההנהגה, פה זה הקשבה מרחוק. ובפרט שכשמדברים על התורה, התורה בעיקרה היא אלינו. ולכן צריכים אנחנו להאזין, כי פה הוא פונה לעם ישראל, אני מדבר איתכם, אז תאזינו. אבל לעומת זאת כשהוא מדבר על ההנהגה המדינית, בעצם פה הפנייה היא יותר אל שאר העמים, שתהיה להם הנהגה מדינית על פי תורת השם. אז זה הקשיבו אליי. מה פירוש הקשיבו? הקשבה מרחוק, לא מקרוב, כי פה הוא פונה בעצם אל שאר הלאומים. ואז, אם כן תהיה, אז משפטי לאור עמים ארגיע. על ידי משפטי יגיעו העמים לאור ולרגיעה נפשית. רגיעה נפשית הכוונה הנהגה, הם יונהגו ברגיעה, בנחת, במנוחת הנפש.
קרוב צדקי, יצא ישעי, וזרועיי עמים ישפוטו. אליי איים יקוו, ואל זרועי ייחלון. מסביר המלבי"ם, עד עכשיו היו רואים את הנהגת השם והיה להם תמיהות. למה צדיק ורע לו, רשע וטוב לו? למה הרשעים שלווים והצדיקים סובלים? למה השם לא משלם שכר ועונש? אומר הקדוש ברוך הוא, אל תדאגו, קרוב צדקי. קרוב הזמן שבו יתגלה הצדק בעולם. מתי? כאשר יצא ישעי וזרועיי עמים ישפוטו. כאשר יצא מכוח אל הפועל ויתגלה ישעי. הישעי זה הישועה. למי ישועה? לצדיקים. ואז אתם שואלים, טוב ומה עם הדין לרשעים? וזרועיי עמים ישפוטו. ואז יהיה גם כן הדין לרשעים. אז קרוב צדקי, דהיינו בקרוב אוטוטו כבר תראו את דין הצדק של הקדוש ברוך הוא נעשה בעולם. אליי איים יקוו, ואל זרועי ייחלון. מה ההבדל בין לקוות לבין להוחיל? אומר המלבי"ם, יש הבדל בין תקווה לבין תוחלת. תקווה זה גם על דבר שלא הבטיחו לי ואין לי לגביו זמן מוגבל. אין לי לגביו תאריך יעד. מה אתה אומר, יהיה ככה או לא? תשמע, אני מקווה. מה זה מקווה? מי הבטיח לך? אף אחד לא הבטיח לי, אני מקווה. מתי? על מתי מדובר? השם יודע. תקווה זה לא הובטח וגם לא מדובר על תאריך מסוים. תקווה, מקווים. לעומת זאת, מישהו שהוא מייחל, אני מייחל למשהו, אני כבר מייחל לזה. מה פירוש מייחל? הבטיחו לי את הדבר, קבעו לי גם תאריך, אני כבר מייחל שהדבר הזה יגיע. אני מייחל ומצפה שהדבר הזה יבוא. אליי יקוו איים. אומר הקדוש ברוך הוא, האיים יקוו לישועה שלי. מה הפירוש? זה בדרך תקווה. הם לא מייחלים, אני לא הבטחתי להם להושיע את האיים. הם רק בדרך מקווים. אבל אל זרועי, אל הגבורה שלי, כדי להעניש את הרשעים, ייחלון. אומר הרי את זה הבטחתי. זה נקבתי תאריך. את זה אמרתי יבוא יום השם הגדול והנורא שבו השם ייפרע מן הרשעים. ויש דדליין. כולנו יודעים שיש זמן קיום לעולם. והעולם לא יהיה קיים לנצח. וכולנו יודעים שית אלפי קאים עלמא וחד חרוב. ולפי זה אם ככה, זה תוחלת. אני מייחל לדבר מה שהובטחתי עליו, ואני מצפה כבר מתי הוא יבוא, כי כי גם נאמר לי לגביו איזה שהוא זמן שהדבר הזה הוגבל, שיגיע עד התאריך המסוים הזה. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, אל תתייאשו מהתקווה ומהתוחלת. כי אפילו שדורות רבים עברו, התוחלת תגיע והתקווה תגיע. המלבי"ם אומר שיקוו וייחלו, כמו שהסברתי, המקווה זה דבר לא מובטח ולא מוגבל בזמן, ומייחל זה זמן מוגבל שקבעו לי והבטיחו לי. הוא מביא לזה דוגמאות, כי טוב קיוויתי ואייחלה לאור. טוב זה רק קיוויתי. אף אחד לא הבטיח לי. אבל לעומת זאת אור, אני יודע מתי מגיע היום. מובטח לי שכל יום בשעה פלונית יגיע היום. אז לזה אני מייחל, אייחלה לאור. או קיוויתי השם, זה אני לא יודע, לא מובטח לי, אני רק מקווה. ולדברו, ההבטחה שלו, לדברו הבטיח לי, הוחלתי. לזה אני כבר מייחל. כי לזה באמת צריך לייחל, פה זה כבר קבעו לי זמן מוגבל. לכן ראינו שבעת ימים תוחיל. ויוחל שבעת ימים. למה? עוד פעם, מדובר פה על תאריך נקוב. שבעת ימים תוחיל. תמתין שבעה ימים, הבטיחו לי דבר מה, בסוף השבעה ימים, סוף השבעה ימים אומר שמואל, אני אגיע. אז רואים תמיד להוחיל פירושו של דבר להמתין לדבר מובטח שיש לי תאריך יעד. לעומת זאת לקוות, זה רק מצפה שיהיה טוב.
שאו לשמיים עיניכם, והביטו אל הארץ מתחת. כי שמיים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה. ויושביה כמו כן ימותון. וישועתי לעולם תהיה, וצדקתי לא תחת. קודם כל פה אתם מגלים מאיפה הארץ כבגד תבלה ושמיים כעשן נמלחו שאנחנו אומרים בסליחות. זה המקור. היום גם יהיה לנו את ההזדמנות להבין מה אנחנו אומרים. שאו לשמיים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת, כי שמיים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. רש"י מסביר, מה זה שמיים כעשן נמלחו? זה שרי הצבאות של הגויים בשמיים. זה קצת מוקשה, כיוון שכתוב פה שאו לשמיים עיניכם והביטו כי שמיים כעשן נמלחו. אנחנו לא יכולים להביט דבר כזה. איך אני יכול לראות ששרי צבאות העכו"ם שבשמיים הושחתו? אלא אם כן אני יכול להגיד בהשלכות של זה לארץ, אז אני מבין שכך קרה בשמיים. כשאני רואה מה עובר עליהם בארץ, אני מבין ששריהם בשמיים הושחתו. כשאני רואה איך מצרים ניגפים לפני בני ישראל, אז אני יודע ששר של מצרים מת על שפת הים. זאת אומרת, אני מזה מסיק את המסקנות. נמלחו, אומר רש"י, זה נתבלו. כמו בלויי הסחבות והמלחים. בגד הנשחת נקרא נמלח. אז השמיים כעשן הושחתו. הסבר נוסף אומר רש"י, נמלחו זה לא נתבלו אלא נתבלבלו. אומר רש"י, המלחים, תראו ביאור ביאור נפלא. למה המלחים בים נקראו מלחים? כי מה הם עושים? הם מערבבים את המים עם המשוטים. ממולח טהור קודש, אומר רש"י, מעורב. זה הכוונה ממולח. אז שעושים מולחים דבר, מה עושים לתבשיל כשמולחים אותו? מערבבים אותו, בוחשים אותו. אז למלוח, לפי זה, פירושו לערבב, לבחוש. ממולח, מעורב, טהור קודש. אז אם כן, תראו שהשמיים נתערבבו, נראים כמעורבבים בעשן. והארץ כבגד תבלה. מה זה הארץ? לפי רש"י הכוונה שלטוני הארץ. ויושביה, הכוונה יושבי הארץ, גם הם כמו כן ימותון. אבל בכל אופן, ישועתי לעמי תהיה. אף על פי כן, אומר הקדוש ברוך הוא, תהיה לי ישועה לעמי. עוד הסבר אומר רש"י, שהשמיים והארץ כפשוטו. כפשוטו הושחתו. כי עכשיו לפי מה שהוא הסביר, שמיים זה שרי שמיים, ארץ זה שלטוני הארץ, שרי הארץ. ביאור נוסף אומר רש"י, זה כפשוטו. שאו עיניכם והביטו אל השמיים והארץ ותראו. כמה הם חזקים ובריאים? אף על פי כן, הם יבלו. ולעומת זאת, צדקתי וישועתי תהיה לעולם. אתה רואה שהצדקה והישועה שלי יותר חזקים משמיים וארץ שעתידים לבלות. אבל זה מיד מעורר תמיהה עצומה. צדקה וישועה למי הקדוש ברוך הוא עושה? לעם ישראל. עם ישראל איפה יושבים? בארץ. הארץ עכשיו מה אמרת מה יקרה לה? תבלה והשמיים כעשן נמלחו. אז זה לא פרדוקס? השם ייתן ישועה לארץ, לעם ישראל היושב בארץ, והשמיים והארץ יבלו. אז איפה תהיה הישועה? אתה הרי אומר להושיע אותנו. איך אפשר להבין את זה? והרד"ק באמת שואל את השאלה, אם הפסוק הזה כמשמעו, איך יאמר וישועתי לעולם תהיה? אם העולם יאבד, איך תהיה ישועה וצדקה? אם אין העולם נברא, אם העולם לא קיים, אז איך יהיה לנו ישועה? לכן הוא מסביר פירוש אחד בשם אביו, שהפירוש הוא כביכול זה יהיה וזה לא יהיה. אני לא אסביר עכשיו, כי תכף נראה את המלבי"ם, כי זה בעצם מתאים לקו של המלבי"ם, נרצה לקשר את זה עם המלבי"ם. הרב אבן עזרא מסביר שפה מדובר על נשמת האדם. והוא מסביר ככה, השמיים זה האוויר והרקיע. הארץ זה המקום המיושב. אומר תראה, שיכול להיות שיהיה מצב שהשמיים הזדהמו. היום אנחנו שומעים על כל מיני מצבים של של זיהום אוויר. יש מצב שיש שינוי והפסד באוויר העולם. יש מצב של שינוי בארץ. מה זה שינוי בארץ? פה הוא מדבר רעידות אדמה וכדומה. שימו לב, הוא לא מדבר שהארץ באופן מוחלט תכלה. שינויים גיאולוגיים. וגם שינוי באוויר העולם. אומר דבר כזה כן יכול להיות. נזקים כן יכולים להיות. ואז בעקבות זה יושביה כמו כן ימותון. אז אם יש כאלה שינויים וכל האוויר הופך להיות רעיל ובארץ יש רעידות אדמה, אז זה גם מבטיח שיושביה כמו כן ימותון. ומה אם ככה זה אומר? וישועתי לעולם תהיה, על מה מדברים? על הנשמה. שהנשמה היא רוחנית ונצחית והיא תישאר לעולם. יוצא שלפי האבן עזרא, אין הכי נמי, מדובר שהכל פה יושמד, ומה שיישאר קיים זה הנשמה שהיא נצחית. הנשמה זקוקה לארץ? היא לא זקוקה לארץ. הנשמה תישאר קיימת.
הסבר נוסף מביא הרד"ק מהרב הגדול רבי משה בן מימון. מהרמב"ם. באור של הרמב"ם במורה נבוכים. והרמב"ם במורה נבוכים מסביר שכביכול כל מה שכתוב כאן זה בעצם משל. הוא אומר להם, הנה תראו שהשמיים כביכול יושחתו. והארץ כביכול תהיה שממה, כולם ימותו ואתם תישארו קיימים. כביכול מה הוא רוצה לומר? הם, הגויים, הם נחשבים חזקים כשמיים. כביכול זה נראה לך משהו שלא יתבטל לעולם. ועם כל זה הם יאבדו מהר כמו כלה עשן. ואותו דבר גם כן, אתה רואה כל מה שהם בנו כאן בארץ, האומות וכל מה שקשור אליהם, הם חזקים, נראים לנו תקיפים וכאלה שיישארו פה לתמיד, כמו הארץ. נראים חזקים כמו הארץ. ועם כל זה הוא אומר לך, הארץ כבגד תבלה. מה שנראה לך חזק כמו הארץ, יתבלה כמו הבגד. מה שנראה לך תקיף ויישאר לנצח כמו השמיים, בעשן יכלה. זאת אומרת, פה מדובר על משל. הם נראים לך כחזקים ותקיפים כמו השמיים, אל תתרגש מזה. כל זה עתיד להתבטל, כל זה יישבר. וכל אלה נמלחו. מה זה נמלחו? לפי הרמב"ם, לפי הרד"ק, זה השחתה. כמו ארץ מלחה ולא תשב. הארץ הושחתה ולא תיושב יותר. וכל אלה, אומר הקדוש ברוך הוא, כביכול יאבדו. וצדקתי לא תחת. הצדקה שאני עושה היא לא תישבר, היא תישאר קיימת לנצח.
המלבי"ם מסביר בביאור שכמו שאמרתי קודם יותר קרוב לקו של אביו של הרד"ק. ואמרתי לכם שתמיד שתשמעו ביאור בשם אביו של הרד"ק, תעיינו בו היטב כי היה לו ביאורים נפלאים מאוד לאבי הרד"ק, ומדי פעם מביא ביאורים בשמו. המלבי"ם אומר שהוא רוצה לומר להם כביכול, גם אם השמיים יושחתו והארץ תבלה, הישועה שלי תהיה לעולם. זאת אומרת, זה לא אומר שזה מה שיקרה. אלא הוא אומר, גם אם זה יקרה, הישועה שלי תהיה לעולם. זאת אומרת, הישועה שלי היא יותר חזקה מהשמיים והארץ. גם אם הם יבלו, הישועה שלי תישאר קיימת. זה בעצם מה שהוא רוצה לומר להם. ולכן הוא אומר, שאו לשמיים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת. תראו כמה הם חזקים. ועם כל זה, גם אם הם יבלו, הישועה שלי תהיה לעולם.
גם לו יצויר שתשאו לשמיים עיניכם ותביטו לארץ מתחת ותראו שהכל יתמוטט, גם לו יצויר שתראו כדבר הזה שהשמיים כעשן נמלחו, הארץ כבגד תבלה, כולם ובעקבות זה מה יקרה? ויושביה כמו כן ימותון. גם לו יצויר שכל זה יקרה, אל תגידו נו אז נגמר הכל, אומר הקדוש ברוך הוא לא, תדעו לכם ישועתי לעולם תהיה. בקו הזה מסביר גם כן הרד"ק שכביכול רוצה להגיד עוד השמיים והארץ יכלו לפני שמה שאני אומר לכם יתקיים. מה הוא רוצה לומר? כביכול בן אדם אומר אין סיכוי שדבר כזה יקרה לו, יצמחו לי שערות פה על כף היד לפני שהדבר הזה יתקיים. אז כך כביכול הוא אומר כאן, אתם רוצים לומר אני אחריב את העולם מאשר אני אבטל את צדקתי וישועתי. הצדקה והישועה שלי כל כך ברורים, כל כך מוחלטים, שיחרב העולם ולא יהיה מצב שתתבטל הישועה והצדקה. זה ברור באופן מוחלט ללא כל ספק שתהיה ישועה וצדקה.
ואומר הקדוש ברוך הוא ישועתי לעולם תהיה, למה? כי צדקתי לא תחת. הצדקה שבה אני מביא את הישועה, צדקה זה מצד צדקה שהשם עושה איתנו, חסד. אז אתם יכולים להגיד רגע ואם לא נהיה ראויים? אומר אני מדבר איתך על צדקה, חסד אתה עושה גם עם מישהו שהוא לא ראוי. אומר הקדוש ברוך הוא צדקתי לעולם תהיה אז ממילא גם לא תחת. ממילא ישועה לא לא תישבר, הצדקה לא תחת, לא תחת זה הכוונה להישבר או לפחד ממישהו. היא לא תירא משום דבר, תבוא הישועה. הישועה מובטחת, למה? כי חסד חינם. חסד חינם לא בודקים זכויות, לא בודקים אם אנחנו ראויים. אז הקדוש ברוך הוא אומר הכל יתבטל בעולם עוד לפני שתתבטל הישועה, אם חלילה תתבטל ישועתי. אין לכם מה לדאוג, עוד לפני כן הכל יתבטל ולא תתבטל ישועתי. ישועתי כל כך מוחלטת וברורה כמו יצמחו לי שערות על הידיים וישועתי לא תתבטל. יתבטל כל העולם ולא תתבטל ישועתי. ישועתי ודאית, מוחלטת בלא כל ספק ופקפוק.
שמעו אליי יודעי צדק, עם תורתי בליבם, אל תיראו חרפת אנוש ומגידופותם אל תחתו. שמעו אליי יודעי צדק, אחרי שהוא דיבר בפסוקים הקודמים, הוא דיבר על כך שאנחנו נראה שאו שמיים עיניכם, ראו את הארץ מתחת, איך שמיים כעשן נמלחו, הארץ כבגד תבלה, הישועה בכל מקרה תבוא, ישועתי לעולם תהיה, צדקתי לא תחת. עכשיו הוא פונה לעם ואומר להם שמעו אליי יודעי צדק, העם שתורתי בליבם, הגויים שמחרפים אתכם ואומרים לא תהיה ישועה, עם ישראל לא ייפדו, הם לא ייגאלו, יודעי צדק עם תורתי בליבם אל תיראו חרפת אנוש, מה שמחרפים אתכם בני האדם, ומגידופותם אל תחתו, מה שמקללים אתכם אל תישברו מזה.
הרד"ק אומר עם תורתי בליבם, יש לו פה משפט נורא נורא ואיום. מה זה עם תורתי בליבם? אותם שתורתי בליבם, לא בפיהם לבד, כי הם יראו הישועה. שומעים? מי יזכו לישועה? אלה שתורתי בליבם, לא אלה שתורתי בפיהם, רק מדברים על תורתי, אבל באמת אין להם שייכות לתורה, אלא שתורתי בליבם.
אומר המלבי"ם, מה זה שמעו אליי יודעי צדק עם תורתי בליבם? צדק תמיד, אומר המלבי"ם בכמה וכמה מקומות ומסביר את זה, מדבר על עניינים של בין אדם לחברו. עושים צדק בבית דין, לעשות צדק בין אדם לחברו. צדק תמיד בא לבטא בעניינים של בין אדם לחברו. לעומת זאת תורה תמיד באה לבטא משהו רוחני, ענייני האמונות, הדעות, עבודת השם יתברך. אז שמעו אליי אתם שאתם יודעי צדק במצוות שבין אדם לחברו, ואתם עם שתורתי בליבם, הכוונה באמונות, בדעות, ביראת השם, בעבודת השם, אל תיראו חרפת אנוש.
מה זה אנוש? לא כתוב אל תיראו חרפת איש. אומר המלבי"ם שאנוש בא לבטא תמיד הקטנה. הקטן נקרא אנוש, לעומת איש שאיש זה ביטוי לגדול. האנוש הקטן שמחרף אתכם, לא בא להגיד קטן בגיל, אלא הכוונה מלשון האנשים הקטנים, זה מה שהוא רוצה לומר, המזולזלים. האנוש הקטן מה שבא לחרף אתכם על זה שאתם עדיין מצפים לגאולה, עדיין מצפים לישועה, אל תיראו חרפת אנוש ומגידופותם אל תחתו.
מה זה חרפה ומה זה גידוף? אומר המלבי"ם ההבדל ביניהם, חרפה זה מישהו שמחרף. מגדף זה תמיד בעניינים של דברים שבקדושה. תמיד הוא מדבר על ענייני שמירת המצוות, ענייני עבודת השם. תשימו לב איך נקרא הבן של שלומית בת דברי במעשה שעשה? מגדף. כי את מי הוא גידף? את השם יתברך. על מה הוא גידף? על מה היה הגידוף שלו? על מה הוא לגלג? לא נתנו לו להיכנס, אבל היה פה משהו אחר שהוא גידף עליו. לחם הפנים. תמיד לגדף זה על דבר שבקדושה. מה הלחם הפנים נשאר חם וכל העניין הזה הוא הלעיג עליו. אז זה גידף. תמיד גידוף זה כנגד דברים שבקדושה, כנגד התורה, כנגד המצוות. לעומת לחרף שיכול סתם לקלל את חברו, בלי קשר לדבר שבקדושה, בלי קשר לתורה ומצוות.
אומר המלבי"ם, אם כן יוצא שהמאמרים פה מקבילים. ושימו לב, אתם יודעי צדק, והסברנו צדק זה בעניינים של בין אדם לחברו, אל תיראו חרפת אנוש. מה שמחרף אתכם האנוש, וחרפה תמיד אמרנו שזה בעניינים ארציים, מה שמחרף אתכם האנוש בעניינים ארציים בזה שאתם יודעי צדק ויש לכם הנהגה ישרה בבין אדם לחברו, אל תיראו מזה. ואתם שאתם עם תורתי בליבם, שומרים ומדקדקים במצוות השם, אל תחתו מגידופותם, שתמיד גידוף אמרנו שזה בענייני שמירת המצוות. אז אתם עם תורתי בליבם, מדקדקים במצוות השם, אל תישברו מהגידופים שמגדפים אתכם על זה שאתם מקיימים את מצוות השם.
שימו לב לעוד הבדל, אומר המלבי"ם, לגבי צדק כתוב יודעי צדק. לעומת זאת לגבי תורה לא כתוב עם יודעי תורה, אלא אומר עם תורתי בליבם. מדוע? כי המלבי"ם בכמה וכמה מקומות מאריך לבאר שענייני התורה והמוסר אלה דברים שאדם חייב לקבל אותם ממלמד. חייב שמישהו ילמד אותו, חייב לקבל אותם ממישהו אחר. לעומת זאת ענייני צדק, שזה ענייני הדינים, אומר זה בן אדם שילמד, יעמיק בדברים, יכול להגיע לבד. מה צודק, שאחד תובע את חברו כך והשני עונה לו כך, עם מי הצדק. לכן הוא אומר שמעו אליי יודעי צדק. יודעי, על ידי בחינה אפשר להגיע לידיעה. אני בדקתי את הדברים, בחנתי, עכשיו אני יודע. לעומת זאת לגבי התורה, בן אדם שישב ויעמיק בדברים 2000 שנה לא יגיע למצווה אחת מהתורה. לגבי תורה זה צריך להיות בקבלה. כך קיבלתי מאבי שקיבל מאביו עד משה רבנו עד הקדוש ברוך הוא. לגבי תורה אי אפשר לדעת, אי אפשר להגיד בחנתי וראיתי שצריך להניח תפילין. אין דבר כזה. או בחנתי וראיתי שההנהגה המוסרית היא כזאת. הרי אתה רואה שיש אומות שאומרים שההנהגה המוסרית היא בדיוק ההפך, ודווקא במוסר אין לנו איזה קו יחידני שהוא זה שקובע מה מוסרי ומה לא. ולכן איך אני יכול להגיע לתורה? עם תורתי בליבם. תשמור בלב מה שקיבלת מאביך ואביך מאביו. לעומת זאת לגבי צדק, ההנהגה הישרה בבין אדם לחברו, יודעי צדק. תעיין בדבר, אתה תדע, תבין אותו על בוריו מכוח ההבנה, מכוח ההתבוננות. אתה לא חייב לקבל אותו מדורות קודמים.
כי כבגד יאכלם עש, וכצמר יאכלם סס, וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים. קודם כל אומר הרד"ק, הפסוק הזה מסייע לפירוש של הרמב"ם. כפי שאתם זוכרים ראינו שהרמב"ם הסביר שכאן מה שהוא אמר השמיים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, הרמב"ם הסביר שזה האומות, שהאומות שהם ממלאים את השמיים ואת הארץ כביכול יאבדו כעשן. עכשיו הוא בא ומתאר ומוסיף בזה ואומר איך יאבדו? כבגד יאכלם עש, כצמר יאכלם סס. כמו הבגד שאת הבגד אוכל העש, הסס מגדיר אותו הרד"ק אחי העש. בקיצור עוד מין ממיני העש. והם יאבדו מן הארץ ואתם תהיו לעולם, צדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים.
המלבי"ם מסביר שזה המשך של הפסוק הקודם. מי שמחרף אתכם הוא יהיה דומה לבגד שאותו יאכל עש. זה מחרף, אם אתם זוכרים, מחרף זה בעניינים ארציים. מחרף אותנו, סתם מקלל אותנו, כמו בגד שאוכל אותו העש. לעומת זאת מי שמגדף אתכם, וזה הסברנו תמיד גידוף זה על התורה, מי שמלעיג על התורה ועל המצוות, מגדף אתכם על מה על זה שאתם שומרים מצוות השם, הוא יהיה יותר גרוע, כצמר יאכלם סס. מה יותר גרוע? שהעש או הסס אוכלים את הצמר או את הבגד? את הצמר, כי הרי הצמר זה עוד לפני שנהיה בגד. כבר בתור צמר יאכל אותו הסס. מי? מי שמגדף אתכם. ומי שמחרף אתכם אז הוא יהיה כמו בגד, בגד כבר הגיע לכדי שלמות מסוימת, כבר טוו, ארגו בגד, ואז יאכל אותו עש. אבל צדקתי תתקיים לעולם וישועתי תתקיים לדור דורים.
מה ההבדל בין לעולם לבין דור דורים? זה הבדל שהמלבי"ם הסביר אותו בכמה מקומות, שעולם זה אומר בהמשכיות אחת גמורה ללא שום הפסק, לנצח. לעומת זאת לדור דורים זה מדבר מדור לדור, מדור לדור. אתה באמת מדבר על דורות, אתה יכול להגיד גם לנצח, אבל זה אומר שהדבר עובר מדור לדור. לעומת זאת כשאני אומר לעולם זה אומר שזה יהיה בהשוויה אחת גמורה מבלי הפסק. מה כוונת הדברים? אומר המלבי"ם תשים לב, כאשר הוא מדבר כאן על צדקתי, צדקתי מדבר על קודשא בריך הוא, צדקת השם. השם לא משתנה, אז גם צדקתי לא תשתנה. לכן זה יהיה לעולם, מבלי שום שינוי. לעומת זאת כאשר הוא מדבר על הישועה, הישועה תלויה במקבלים. ככל שהמקבל ראוי יותר, ישועתו תהיה גדולה יותר. אם כך פה כבר כן יש השתנות ביחס לישועה. ואם כן לכן ביחס לישועה הוא כותב ישועתי לדור דורים. היא תשתלשל מדור אל הדור שאחריו, כל דור לפי איך שהוא ראוי לו. כל דור לפי המצב שלו, כי פה כן יש השתנות, תלוי בישועה. לעומת זאת צדקת השם, השם הוא נצחי וצדקתו נצחית.