ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה לאמור חציו שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אצלה בשר ואוכל ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד. תראה כמה טח מראות עיניהם ומהשכיל לבותם, שהוא לא מתבונן, לא ישיב אל לבו דבר כזה פשוט. מה הוא רוצה לומר? אני אמרתי לך קודם לא ידעו ולא יבינו. יש דברים שצריך בהם ידיעה, יש דברים צריך הבנה, התבוננות. אבל בדברים פשוטים לא צריך שום התבוננות, גם ילד יכול להבין. זה מה שהוא אומר, רק מה שצריך מה? להשיב אל לבו. ישיב אל לבו, רק מה שנקרא הסתכלות חיצונית, לא צריך העמקה, לא צריך יום לימודים ארוך. אומר רק ישיב אל לבו, הלא חציו שרפתי במו אש ואפילו אפיתי, אז איך יתרו לתועבה אעשה?
המלבי"ם מסביר שהוא כופל את זה פעמיים. אם עשיתי אותו לאלוהות, איך ייתכן שיתרו לתועבה אעשה? אם עשיתי אותו לאלוהות, איך אתה החלק הנותר הלכתי וצליתי עליו בשר ולחם? ואם עשה את זה כדי לסגוד לכוחות הרוחניים, כביכול שזה יוריד את הכוחות, ההשפעות של הכוחות הרוחניים כדוגמה כצלם, כפסל, אז לבול עץ אסגוד? מה, איך ייתכן שבול עץ יהיה לו את הכוח ואת הכישרון למשוך השפעה של כוחות רוחניים עליונים? איך ייתכן דבר כזה פשוט, בול עץ, דבר בלה ונפסד, הוא יעשה רושם על הכוחות הרוחניים, הכוכבים, המזלות, ימשוך מהם שפע? איך ייתכן כדבר הזה?
המלבי"ם אומר, קודם כל מה שכתוב כאן תועבה, זה תמיד מבטא גנאי של אלילות. שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו. בול עץ תמיד מבטא פחיתות, דבר שלא שווה מאומה, סתם חתיכת בול עץ. עכשיו תשימו לב, המלבי"ם עומד על שינוי. כתוב כאן ויתרו לתועבה אעשה. בפסוק י"ז הוא אמר שארית. ושאריתו לאל עשה. מה ההבדל בין יתרו לבין שאריתו? אז יש הבדל שהמלבי"ם כבר כמה פעמים ראינו נותן את ההסבר הזה, שיש הבדל בין שאר לבין נותר. ההבדל הוא ששאר זה מה שהשארנו מלכתחילה. ונותר זה מה שנותר מעצמו. וזה פשוט. אם יש פה לדוגמה בייגלה וביסקוויטים, ואני החלטתי לקחת את הביסקוויטים, זאת אומרת שמה שנשאר פה זה הבייגלה, זה נותר כאן. נותר הכוונה נותר מעצמו. לא הייתה לי כוונה שישאירו כאן הבייגלה, אלא אני רק רציתי לקחת את הביסקוויטים וממילא נשארו הבייגלה. ואם זה היה שבאמת רציתי לכבד בבייגלה את האנשים, ולקחתי את הביסקוויטים כי חשבתי אולי שהם לא כל כך טריים, אז לקחתי את הביסקוויטים ונשאר פה בכוונה תחילה הבייגלה כדי שיהיה פה לאנשים. זאת אומרת נשאר זה כשאני מכוון שתהיה שארית. שיישאר חלק בכוונה תחילה. נותר לעומת זאת, לקחתי את מה שרציתי, מה שהיה פה, ברגע שלא לקחתי אז ממילא הוא נותר. נותר זה לא בכוונה תחילה. זה זה אומר המלבי"ם, תבין עכשיו את ההבדל. פה הוא אומר, בהתחלה הוא אמר ושאריתו. כי בהתחלה הוא מדבר על כך שהוא לוקח ומפסל מהפסל ועושה ממנו ללחם ולצלי וכולי, ועושה שארית בכוונה תחילה לצורך הפסל. אבל כאן שהוא מדבר על הגנות שלו, אז כביכול הוא אומר זה הפוך. כי באמת מה שהוא רצה זה בסך הכל ארוחת צהריים טובה. רק נשארה לו חתיכת עץ, אומר יאללה בוא נעשה כבר אלוה. אתם מבינים, זה הרבה יותר גנות, זה הרבה יותר גנאי. בהתחלה הוא כביכול אומר מה באמת כוונתו. אחרי זה הוא בא לבטא כביכול להלעיג עליו. להלעיג עליו, אז הוא אומר תדע לך, אני כיבדתי אותו מדי כשאמרתי שיש פה שארית, הוא השאיר בכוונה לצורך הפסל. לא, הוא בסך הכל בא לעשות לחם, אמר סתם חבל על החתיכת עץ שנותרה כאן, אז אומר טוב יאללה בוא נעשה גם עם זה משהו. אתם מבינים, זאת אומרת להעצים גנותו הוא אומר את האמת, זה אפילו לא שאר, זה אפילו נותר אפשר לקרוא לזה.
רועה אפר לב הותל הטהו ולא יציל את נפשו ולא יאמר הלוא שקר בימיני. רועה אפר, לב הותל הטהו לעשות רועה של אפר. מה זה רועה אפר? רש"י מסביר...
הכוונה לשים לו לרואה מה מישהו שחצי ממנו כבר אפר. את מי הוא לקח לו לרואה? הרי החצי השני של הבול עץ כבר נמצא אצלו בטאבון, נכון? אז מה לקחת לך לרואה? רואה את מי? אחד שהוא אפר? אחד שהוא חציו כבר נעשה מאפר, הוא יהיה הרועה שלך?
המלבי"ם מסביר, רועה אפר הכוונה על האדם. אומרים לך האדם שלא יודע שיש בו חלק אלוה ממעל, אדם שלא משיג את זה שיש בו נשמה רוחנית גבוהה ועליונה. אדם אם היה משיג זאת, איך היה מעלה על הדעת לבוא להשתחוות לצלם, לבול עץ, שהבול עץ הזה הוא אפילו פחות ממך, כי הרי אתה עוד מדבר, פחות ממך זה החי, ופחות ממך זה הצומח. אז צומח הוא בשתי דרגות פחות ממך. איך יכלת ללכת ולעשות לך דבר כזה? אלא בהכרח שאתה לא התייחסת לגוף שלך כאל חלק אלוה ממעל, כמקום שיש בו משכן לנשמה העליונה, אלא איך התייחסת לגוף שלך? שהגוף שלך הוא סתם חתיכת דומם. סתם גדר של אפר. זה מה שהוא אומר, רועה אפר, הוא מנהיג את האפר ואת הגוף. הגוף שלו הוא בחינה של אפר, סך הכל דבר גשמי. אז לכן לב הותל היתהו. לב הותל הכוונה ליבו שמהתל, היתולים הכוונה צחוק והיתול, ליבו מהתל וצוחק עליו, עד שהטה אותו מהדרך, שהיה מסוגל לקחת אבן שהיא דוממת או עץ שהוא צומח לעשות לו אותו לאלוה. למה? כי אתה חושב שההנהגה שלך, שהגוף שלך רועה, הטעם הנהגה היא אפר. היא דבר גשמי חומרי. לא הבנת שיש בך חלק אלוה ממעל, אז כדבר רוחני אני אסגוד לדבר גשמי? לעץ ואבן?
ולא יציל את נפשו. והוא לא מתבונן, איך אני עושה דבר כזה כאשר יש בי נפש אלוקית? איך אני מכניע את הנפש האלוקית השכלית כנגד דבר דומם או צומח? ולא יאמר הלוא שקר בימיני. או על כל פנים היה לו להגיד, הרי השקר כזה ברור שהוא כמו חקוק על ימיני. שקר בימיני הכוונה שקר גלוי. דבר גלוי זה בימיני. כן, נשבע השם בימינו, שיד ימין כביכול גלויה. כן, אז שקר בימיני היה צריך להגיד לעצמו הרי השקר פה כזה ברור, הוא כמו ביד ימין, כמו חקוק על יד ימינו. כי ביד ימין אדם עושה את עיקר פעולותיו. אז אם חקוק דבר מה על יד ימינו הוא תמיד רואה. אז הלוא שקר בימיני, איך לא התבוננת? התבוננת שהשקר פה כל כך גלוי. אלא מה? היות והוא רועה אפר, הוא בכלל לא יודע שיש בו נפש, הוא רק מסתכל על המציאות שלו כאל מציאות פיזית גשמית חומרית, אז באמת הוא גרוע מהפסל, כי הפסל הוא עוד משהו רוחני שהוא עוד יש בו נשמה צומחת, יש נפש צומחת בעץ. אתה בכלל לא מתייחס אל מי שיש בו נפש בכלל. אתה מתייחס אל עצמך רק כאל אפר, והוא עוד יש בו נפש צומחת, אז הוא באמת כביכול יותר טוב ממך.
זכור אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה יצרתיך עבד לי אתה ישראל לא תנשני. ממשיך הנביא ואומר זכור אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה. אומר המלבי"ם, אבל הרי אתה יעקב, אתה יודע את מעלת האדם מצד הצורה שבו, מצד החלק הרוחני שבו. ובייחוד אתה ישראל, כי הרי תמיד אנחנו יודעים יעקב בא לבטא את הדרגה הנמוכה, את העקב, ואילו ישראל בא לבטא את המעלה העצומה יותר שלנו, גדר של שררה. אומר הרי אתה יודע הנפשך היא גבוהה מאוד, אפילו ממלאכי השרת. כמו שהשם ישראל מורה. מה השם ישראל מורה? וישר אל מלאך ויוכל. אתה נלחמת עם מלאך והיית יכול לו, זאת אומרת אתה גבוה מעלתך ממעלת המלאך. וכל שכן מהעקום, כי עבדי אתה. אתה לא כמו הגויים שהם עובדים אלוהים אחרים, אלא אתה עבדי אתה, אז אתה יודע את המעלה הרוחנית שלך, אתה לא רועה אפר, לא מתייחס אל הגוף כמנהיג אפר, כאילו דבר גשמי בלבד, אתה מודע לחלק הרוחני שבמציאות הגשמית.
וחוץ מזה שאתה עבדי מצד עצם זה שאתה עובד אותי, מראש יצרתיך עבד לי. אתה נוצרת, הכוונה עוד מעת התולדה, מעצם זה שנתתי לך נפש עליונה אלוקית, יצרתי אותך מראש כעבד לי. יש הבדל גדול בין דבר שנוצר מראש לשם תכלית מסוימת לבין דבר שרק בשלב מסוים עבר הסבה. כשהדבר נוצר מראש זה ודאי מראה על מעלתו הגדולה הרבה יותר. אז הוא אומר הרי יצרתיך עבד לי, מראש נתתי לך חלק אלוה ממעל שאתה תהיה בחינת עבד לי. אז הנה אתה ישראל לא תנשני, אתה צריך לזכור אותי ולא לשכוח אותי ולעבוד אלוהים אחרים, כי הרי אתה מכיר בחלק הרוחני שלך, אז זה חוזר על מה שהוא אמר קודם, אז איך מי שמכיר בחלק הרוחני שלו יוכל ללכת ולקחת דבר פחות כל כך, גשמי כמו אבן ועץ, ולעשות אותו לאלוה, כאשר אתה במדרגה הרבה הרבה יותר גבוהה ממנו? עצם זה שאתה עבדי ועוד יצרתיך עבד לי, זה מכריח שאתה ישראל לא תנשני, לא תשכח את השם אלוקיך.
מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך. מחיתי כעב פשעיך, אפילו שכעת העוונות מבדילים ביניכם לבין השם אלוהיכם, יוצא אם כן שהקדוש ברוך הוא כביכול לא יכול להשרות את השכינה בינינו. הסיבה היא כיוון שהעוונות הם בעצם חוצצים, הם כמו עב. כמו שבן אדם ירצה להסתכל ולראות ולקבל את קרני השמש, הוא לא יכול עם העבים, עם העננים, הם עבים. כך גם כן העוונות שלנו הם כמו חוצצים, כמחיצת ברזל לבינו לבין השם יתברך. כאשר הקדוש ברוך הוא ירצה לגאול אותנו, אומר לנו הקדוש ברוך הוא מחיתי כעב פשעיך. כמו שהעב והענן נמחים מכוח מה? מכוח הרוח שמפזרת אותם, כך אני אמחה את הפשעים שלך. ואת חטאותיך אני אמחה כענן.
נשים לב, יש פה שינוי. יש פה עב, יש פה ענן, יש פה חטאים, יש פה פשעים. אומר המלבי"ם, הפשעים, פשע זה בכוונה תחילה, פושע. זה נקרא מי שעשה את העוון במזיד. ולכן הפשעים הם גדולים, הם בחינת עבים בינינו לבין השם. לעומת זאת העננים הם דקים יותר, וזה בחינת חטאותיך. חטאותיך אלה הם שגגות, ולכן הם דומים כענן. זה לא עב אלא זה ענן. העב מאפיל מאוד, הענן לא מאפיל עד כדי כך. אבל כל זה אומר הקדוש ברוך הוא בתנאי, שובה אלי כי גאלתיך. אם תשוב אלי, אומר השם גאלתיך. לכאורה הלשון היה צריך להיות שובה אלי כי אגאלך. אומר המלבי"ם, אם הגאולה כבר מוכנה, ואם רק תשוב, כאילו כבר גאלתיך מאז ומקדם, זה כבר פה. זה לא משהו שעתיד להיות, זה לא משהו ש... אלא כי גאלתיך.
רק קראתי הרב בראבדה, השם ישלח לו רפואה שלמה, שוכב על ערש דווי, חולה במחלה, השם ישמור. הוא אומר, מביא על אחד מגדולי הדור שהוא מכיר, הוא אומר שהוא באמת אדם גדול, חלם שהחפץ חיים אמר לו שהגאולה כבר נמצאת כאן. ככה חלם שהחפץ חיים אמר לו. אמר לו מה הפשט הרי המשיח עוד לא בא? אמר לו, אומר הכוונה היא שהמשיח כבר בינינו, ומה שצריך זה עוד מאמץ כדי לתת לו להתגלות. כדי שבאמת יגאל אותנו. פירושו של דבר, הקדוש ברוך הוא אומר כי גאלתיך, הנה כבר גאלתיך, הגאולה כבר מוכנה. במה הדבר תלוי? בתשובה. אם רק תשוב, הנה תראה שהגאולה כבר נמצאת כאן. זה לא משהו שצריך ליצור אותו ולעשות אותו יש מאין ואז זה תהליך. הגאולה כבר נמצאת, בתשובה קלה כבר אפשר להשיג את הגאולה.
רונו שמים כי עשה השם הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רינה יער וכל עץ בו כי גאל השם יעקב ובישראל יתפאר. רונו שמים, השמים ירונו להשם. למה? כי אז לכל יהיה נראה כי עשה השם. כולם יכירו שמי ברא שמים וארץ? הקדוש ברוך הוא. שמחה גדולה כביכול תהיה בכל העולמות כאשר יתגלה ויהיה ברור לכל וידע כל יצור כי אתה יצרתו ויבין כל פעול כי אתה פעלתו. ואז גם לא יהיו כאלה שיהיו טועים באותה אמונת הבל שהקדוש ברוך הוא כביכול רם ונישא, עזב את הנהגת הארץ, אינו מתעניין בשפלים ובתחתונים, והקדוש ברוך הוא הניח את הנהגת העולם לגרמי השמים, למזלות, לכוכבים. לא תהיה אותה אמונה, כי עשה השם. כולם יהיה ברור להם, יריעו תחתיות ארץ. למה? כי שם יראו שהקדוש ברוך הוא יש לו השגחה מלאה. ולא רק השגחה כללית, השגחה כללית הכוונה לא על כל פרט ופרט, אלא השגחה על כלל העולם שיתקיים. לדוגמה כמו שיש על בעלי החיים. שאנחנו אומרים שיש השגחה על הקדוש ברוך הוא, אז הבעלי חיים נוקטים הראשונים שזה השגחה כללית. שיטת הבעל שם טוב לא כך, אבל השיטה המקובלת היא כלשון ספר העיקרים, הוא קורא לזה השגחה מינית. השם משגיח שמין הפילים לא יוכחד. ואם הוא מחליט שכן, אז כן יוכחד. זה השגחה מינית. השגחה על כלל המין. לעומת זאת לעם ישראל זה השגחה פרטית, על כל אחד ואחד ובכל רגע ורגע מה הוא מעשהו.
וזה ההמשך, אומר שלא תחשוב שתהיה רק השגחה כללית שאנחנו אומרים הריעו תחתיות ארץ, כלל הארץ הקדוש ברוך הוא משגיח, הוא אומר לא, גם הרים יפצחו רינה, גם היער וכל עץ בו. בא לומר לך ההשגחה היא השגחה פרטית בדקדוק רב, אפילו על הצומח, אפילו על הפרטים, וכל עץ בו, הקדוש ברוך הוא משגיח. במה תוכר השגחתו? כי גאל השם יעקב ובישראל יתפאר. הנה אתה רואה שהקדוש ברוך הוא גואל את יעקב, שיעקב אלה הם עם ישראל בדרגה הנמוכה שלהם, ובישראל יתפאר, הכוונה עם ישראל לשון שררה בדרגה הגבוהה שלהם, שהשם יעשה להם ניסים, אותות ומופתים לתפארת.
כה אמר גואלך ויוצרך מבטן אנוכי השם עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי. ויוצרך מבטן, רש"י אומר מה זה מבטן? עוד מבהתרוצצו הבנים בקרבה, כבר מאז יצרתי אותך ובחרתי בך. כה אמר השם גואלך ויוצרך מבטן, אנוכי השם עושה כל. נוטה שמים לבדי, רוקע הארץ, אומר הרד"ק, כתיב כאן לבדי. ורוקע הארץ מאיתי. מסביר הרד"ק, אני הראשון לכל הנבראים, ובעת הבריאה הכל לא היה כאן מאומה, בעצם הכל נברא ממני. הייתי רק אני לבדי. והכל מאיתי. כשנבראו השמים הייתי רק לבדי. ואחרי זה כל מה שאתה רואה כאן בטבע, הכל נוצר מאיתי. כך מובא בבראשית רבה, הכל מודים שלא נבראו מלאכים ביום הראשון. מתי נבראו המלאכים? ביום השני. למה לא ביום הראשון? כדי שלא יהיו אומרים מיכאל מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו. שלא יגידו היה פה עזר וסיוע, המלאכים, כל אחד תפס מכיוון, זה משך מפה, זה משם, ככה נברא העולם. אומר הקדוש ברוך הוא לא, לבדי. ביום הראשון של הבריאה לבדי, אין עוד אף כוח בבריאה ובעולם שלא יגידו שמישהו היה בעזרי.
כה אמר השם, המלבי"ם מסביר שכאן בעצם מתחילים עניין חדש. אומר המלבי"ם שפה בעצם זה כעין נבואה חדשה שבתחילתה הוא מדבר על גאולת בבל וממנה ימשיך אל הגאולה העתידה. כה אמר השם גואלך, זה בעתיד. ויוצרך מבטן, הכוונה היא בעבר. אני השם עושה כל. אומר המלבי"ם, היו כאלה שהאמינו שהעולם כביכול נברא מאת השם יתברך כביכול בהכרח. כמו שצל נוצר מן השמש, והשמש לא הלכה לייצר משהו, אלא באופן אוטומטי ברגע שיש שמש ויש עצם, אז יש צל. זה הרי המציאות. אז כך גם כן היו כאלה שרצו לומר שהמציאות של הבריאה היא בהכרח ממנו יתברך. לא איזה רצון שהיה בעת כלשהו, בעת כלשהי לברוא עולם, אלא כביכול בהכרח שכן יהיה, כמו שצל נוצר משמש. זה הייתה אמונה, אמונת ההבל של אריסטו.
היו כאלה שאמרו שהיה חומר היולי קדום, והקדוש ברוך הוא כביכול מצא חומר, שיחק בו, ברא עולם. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא כביכול לא יצר את כל המציאות וההוויה, אלא החומר היה, והקדוש ברוך הוא בחינת אל, ואל כמו שאנחנו יודעים הכוונה היא בעל כוח, הקדוש ברוך הוא בא, ראה חומר, יצר ממנו עולם. זה אמונת הבל שנייה שהייתה. על זה כנגד זה הוא בא ואומר אנוכי השם עושה. תמיד עושה זה הגדרה של מישהו שעושה דבר בבחירתו, ברצונו. אני עשיתי, החלטתי לעשות. לא הייתי רוצה, לא הייתי עושה. זה לא משהו שנוצר ממני, אלא אני עשיתי. פה סתר את דעת אריסטו, שאריסטו טען שזה נוצר ממילא. לא, אני השם עושה. עכשיו מה תגיד, חלקית? אומר לא, אני השם עושה כל. לא תגיד היה פה חומר והתחלתי להתעסק איתו, יצרתי עולם. עושה כל, זה אומר גם את החומר ההיולי הראשון, גם את זה אנוכי עשיתי. אנוכי השם עושה כל.
מה תגיד? היו כאלה שטענו שהבריאה השתלשלה על ידי עילות ועלולים. זה ביטוי שתמצאו אותו בקדמונים, הכוונה מה שנקרא היום סיבה ומסובב. זה גם היום לא מדברים בשפה הזאת, אבל גם זה מופיע בקדמונים. סיבה ומסובב הכוונה הייתה סיבה ומהסיבה הזאת סובב דבר אחר. כל דבר, אם נרצה לבדוק, אפשר להגיע לסיבה הקודמת שלו. איך אתה עושה, מה אתה עושה פה? אני נולדתי. מאיפה אתה נולדת? מאביך. תזכיר את שמו. מאיפה אביך נולד? מאימי, וכן הלאה. כל זה נקרא סיבה ומסובב. כל אחד ירצה לראות מה הוא מקורו, וכן הלאה, אפשר לרדת גם לפרטים יותר קטנים ויותר לדקויות, זה רק מה שדיברתי עכשיו זה רק דוגמה מאוד כללית. אז הם האמינו שהבריאה כביכול נוצרה על ידי כל מיני השתלשלויות עד שנוצר עולם. אומר הקדוש ברוך הוא לא, אני השם נוטה שמים לבדי, בלי שום מסייע. ותדע לך זה לא על ידי סיבות נוצר העולם, אלא ממני בלבד. לא על ידי כוחות שנבראו והכוחות האלה יצרו דברים אחרים שאותם כוחות שנוצרו מהם יצרו עולם. לא. אני השם נוטה שמים, פרסתי פה את השמים בידיי. לא מכוחות שנבראו על ידי כוחות אחרים עלולים שנבראו מסיבות וכן הלאה על זה הדרך.
רוקע הארץ מאיתי. יש כאלה שטוענים שהארץ נמסרה ביד הטבע. הקדוש ברוך הוא ברא עולם, הקדוש ברוך הוא הפעיל וסובב, הכל זה מאיתו יתברך. אבל אחרי שהקדוש ברוך הוא נתן את המכה לעולם שככה, מה שנקרא את השוונג שיתחיל להסתובב, זהו, הסתובב והלך. הקדוש ברוך הוא כבר לא מתעניין במה שקורה פה, הכל טבעי. כל מה שקורה כאן בעולם פועל על פי טבע. תאכל בריא, תהיה בריא. לא תאכל בריא, תהיה חולה. יש וירוס, יש לך סיכויים של כך וכך להיפגע בו. אם אתה תשמור על הזה, אתה יכול להיפגע, אם לא, אתה לא תיפגע. אין שום גזירת עליון, אין השגחה, אין כלום, הכל פועל על פי טבע. איך את זה הוא סותר? אומר להם רוקע הארץ מאיתי. רוקע הארץ פירושו הרי אם תתבונן ברקיעת הארץ היא לא טבעית. כי איך ייתכן שהעפר שהוא כבד, כבד מן המים, איך ייתכן שהוא רוקע הארץ על המים? זה טבעי? בוא תיקח גוש עפר, תעמיד אותו על המים. האי חייב, חייב להיות מחובר לארץ למטה. הוא לא יכול להיות על המים. באופן שאנחנו יודעים שכל כדור הארץ בעצם רוקע הארץ על המים. אז אומר הקדוש ברוך הוא, נו, אז זה טבע? אתה רואה שכל מציאות וקיום העולם זה לא טבע, זה נגד הטבע. איך זה? אם לא, אומר הקדוש ברוך הוא, אם לא מאיתי. איך זה אם לא שאני בכל רגע ורגע מקיים את המציאות הזאת? פה הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרנו, סתר את כל דעות הכפירה שהיו מקובלות בזמנם.
מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. מפר אותות בדים, היות ואני נטיתי את השמים, אומר רש"י, אמר הקדוש ברוך הוא, לכן אני גם כן יכול להפר אותם. מה זה בדים? בדים זה החוזים בכוכבים על ידי אותות השמים. הוא רואה כל מיני פעולות שמימיות, גרמי השמים, כוכב פלוני באופק של כוכב אחר ועוד כל מיני דברים מן הסוג הזה, על פי זה מסיק מסקנות. זה נקרא אותות בדים. למה הוא קורא להם בדים? מכיוון שזה סיפורי בדים, מה שהם מספרים לך. למה זה נקרא סיפורי בדים? מכיוון שהם בודים דברים מליבם. זה נקרא דבר בדוי מן הלב. אז אותות בדים, אותם דברים הבדויים מן הלב, אומר הקדוש ברוך הוא אני מפר אותם. כי הרי מאיפה הוא מסיק את זה? מאותות השמים. מאותות השמים אל תחתו. אומר השם אני יצרתי את השמים, אני יכול גם כן לשנות אותם. איך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, צא מאצטגנינות שלך. מה אתה רואה צדק בכיוון זה וירח ההוא בכיוון אחר? אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני מזיז את צדק לכיוון אחר, אברם אינו יולד, אברהם יולד. הקדוש ברוך הוא שולט בטבע וכשירצה יכול גם כן לשנות את מהלך הכוכבים.
והיות ואצטגניני בבל היו חוזים בכוכבים, וזה היה אחת מהשיטות הקבועות שלהם על מנת לשלוט ולדעת כיצד להנהיג את הנהגתם, כמו שכתוב יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים, אומר הקדוש ברוך הוא אני אפר את אותות בדיהם. כמו שאני הפרתי את אותות בדי מצרים, שהם היה להם כל מיני מסקנות על פי שראו איזה שהוא כוכב של רעה נגד פניהם, הדבר הזה יגרום שיהיה להם דם במדבר ולא יכנסו לארץ ועוד כל מיני, ומנהיגיהם ילקו במים וכולי. אומר הקדוש ברוך הוא אני הפרתי אותותיהם, עם ישראל יצא ממצרים ועם ישראל נגאל ועם ישראל נכנס לארץ ונחל אותה. הפרתי אותות בדים של מצרים, אומר הקדוש ברוך הוא גם אותות הבדים של הבבלים, גם אותם אפר.
רבי אברהם אבן עזרא מסביר שבדים זה מגזרת בדד. מה זה בדד? לבדו, מתבודד. אומר האבן עזרא, יש נשמות שיש להם כוח להתבודד ויגידו העתידות. ולא בדרך חוכמה. זה לא מצד שהוא משכיל והוא מסיק מסקנות, בכלל לא. אלא מכוח ההתבודדות שלו, יכול להגיע למצב שהוא בדומה לנבואה. יש לו כוח על ידי התבודדות לדעת דברים נסתרים. אז זה הכוונה מפר אותות בדים, מאלה הבדים, אלה שהיה להם כוח מכוח ההתבודדות. וקוסמים, חכמי המזלות. וחכמים, זה הרואים בכבד ובכתף. היה להם כאלה שיודעים על ידי בדיקה בכבד, לא יודע איך בודקים בכבד, אין לי מושג. בכתף, היה להם דרכים על ידי שהם היו רואים רעידות בגוף. על ידי כל מיני רעידות בגוף היה אפשר לדעת, מי שרואה ספרים שלמים שנכתבו, ספרים של קדמונים, לדעת על סמך כל מיני רעידות בגוף, אם בן אדם פתאום העפעף הימני שלו רועד, מה זה אומר? על כל דבר אומרים לך כביכול מה זה אומר. היום אין לזה שום משמעות, אבל בזמנם היו תולים בזה הרבה משמעויות. אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני את כל אותם סימנים של אלה של המתבודדים, של הקוסמים, של החכמים, כל אלה, אומר הקדוש ברוך הוא אני מפר אותם, כי אני קובע את המציאות.
המלבי"ם מסביר, מפר, אחרי שאני בראתי ואני משגיח על העליונים ועל התחתונים בהנהגה בחירית. בחירית הכוונה היא כפי רצון השם ובחירתו. לא כמו הצל היוצא ונובע מן השמש מבלי לשאול את השמש, כמו שהסברנו לאל, אלא מתוך זה שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא עולם. ממילא אז אני מפר אותות בדים ומזלות. אם יש דבר שהמזל מורה, אם ברצוני שלא כן יהיה, אני מפר אותו. ואם ימצא אות במהלך המזלות שירושלים לא תיבנה, אז אני אפר את האותות של השמים, אפר אותם וירושלים כן תיבנה. וגם את הקוסמים יהולל. אלה שמשיגים על ידי חוכמת הקסם מה יהיה בעתיד, אומר המלבי"ם מה זה יהולל? הם דומים כהוללים ומשוגעים. למה? כי כל מה שהוא רואה קורה הפוך. יהולל, זה הכוונה, הוא משתגע, אומר מה, אני רואה פה צריך להיות קר וזה קורה אחרת. אז את דעת הקוסמים השם יהולל, כביכול יהפוך אותם להוללים, שלא יבינו מה הם רואים.
ולא זו בלבד, גם משיב חכמים אחור. מי אלה החכמים? המלבי"ם מסביר זה חכמי הטבע. אותם הקדוש ברוך הוא ישיב אחור ודעתם יסכל. חכמי הטבע הם היו משיגים מה עתיד להיות על פי חוקי הטבע. אומר המלבי"ם, הם היו הולכים בבחינתם לפנים. מה פירוש הדבר? כדי לחקור הם היו חוקרים מן הסיבה אל המסובב. פירושו, אם אני רואה את הסיבה, אז מזה אני מסיק מהו המסובב. אם אני רואה אש, בעל כורחך שחייב להיות עשן. אם אני רואה עננים, בעל כורחך שצריך להיות גשם. מי אמר תהיה גשם? אתה לא ראית, אז איך אתה אומר? זה מן הסיבה אל המסובב. כשאני רואה את הסיבה, אני יודע, אני כבר מוכן לזה מראש. יש אנשים שאתה יודע, הוא הגיע, עכשיו עומד להיות פה בלאגן. אתה רואה, אתה לא צריך להיות חכם, להסיק מן הסיבה אל המסובב. אתה מכיר את הטיפוס, אתה מכיר את הבן אדם, אחד צעקן, רעשן, בעל מחלוקת, זה, רק ראית אותו, אתה אומר עכשיו בלאגן הולך להיות כאן. זה, אתה רואה, צריך להיות חכם, להסיק מן הסיבה אל המסובב. ראית משהו, אתה כבר מסיק את המסקנה. זה דרך הסקת מסקנות לוגית, דרך של אחד ועוד אחד, הסקת מסקנות על ידי ראיית דבר ולהסיק מה יצא ממנו. זה בהכרח ככה יהיה? אצל שרלוק הולמס זה היה עובד ככה, זה תמיד כשאתה כותב ספר זה יכול ללכת מצוין. אבל הסיכויים שבאמת זה כך, שבדיוק כשאתה רואה משהו בהכרח יהיה, כמה פעמים ראינו עננים וכבר אמרת תשמע, גשם זלעפות צפוי לנו ועוד, וכל מה שהחזאים צפו וראו ומפות סינופטיות ו... הקדוש ברוך הוא משיב חכמים אחור. פתאום איזה כן, בירדן, רמת המשקעים גדלה. נו, מה איתנו? הקדוש ברוך הוא משיב חכמים אחור. מה שאתה רואה מהסיבה ומזה אתה מסיק את המסובב, לא בהכרח הדבר יתקיים.
ואז, אומר המלבי"ם, מה קורה? הם ישובו ילכו לאחור. זה נקרא לפנים, אני רואה מה קורה עכשיו, אני מסיק מה יהיה לפנים. יש דרך הסקת מסקנות לוגית הפוכה. מהמסובב אל הסיבה. לדוגמה, למה לא היה גשם על ידי הנשיאים? בגלל שהיה רוח. אתם מבינים? זה הרי תמיד למחרת החזאים צריכים להסביר את עצמם. למה יש גם למחרת תחזית? הרי יש לך תחזית היום לשלושה ימים, למה צריך גם למחרת? כי תמיד למחרת הוא צריך להסביר למה אתמול לא קרה מה שהוא אמר. אז הוא אמר כן, היו רוחות בלתי צפויות מדרום שהסיטו את העננים כיוון זה וזה, והיה איזה שהוא שבר ענן שזה שגרם לכך וכך, ולכן מה שאמרנו אתמול לא רלוונטי. אבל מה שאני אומר היום, עכשיו תקשיב טוב, מה שאני אומר לך היום, זה תראה כמו שאני אומר לך יתקיים. צריך להתפרנס, רבותיי, בן אדם יש לו פרנסה, הוא צריך לשמור על מקום העבודה. אז זה נקרא כשהוא רואה שהוא לא יכול מן הסיבה אל המסובב, אז הוא אחרי זה בדיעבד, זה נקרא פרשן. זה נקרא פרשן. פרשן תמיד יסביר לך את המהלך. אחרי שהוא קרה, הוא יסביר לך את המהלך. למה הוא עשה ככה, והשר ההוא עשה ככה, וזה עשה ככה. בוא נראה תצפה משהו מראש. הם לא יודעים. אבל אחרי זה הוא תמיד יסביר לך מה יקרה, איך זה קרה ולמה זה קרה ומה הביא. אה, אבל מה שאמרת לא התקיים? כן, אני אגיד לך את הסיבות. אומר על זה המלבי"ם, גם זה אתה יכול להסיק רק על ידי הטבע. אבל אם אני מנהיג את העולם מעל הטבע, אז ממילא גם החכמים שבהתחלה רצו לדון מן הסיבה אל המסובב, ראו שהדבר היה צריך לבוא על פי טבע, הנה זה לא הגיע, הנה מה אתה מבין? שיש מישהו שמנהיג את המציאות. הנה תראה שהשם סיכל את דעתם. הדברים האלה לא נובעים מסיבות טבעיות. אז הם משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. הקדוש ברוך הוא משיב את חוכמתם של החכמים אחור, פירושו של דבר שהם ינסו לאחר מעשה לנסות להבין למה לא הלך מה שצפינו קודם, ודעתם יסכל, הם יבינו שאין לדבר הזה שום סיבה טבעית כלל, רק אצבע אלוקים. כי הרי על פי ההבנה איך שהוא ראה את הדברים על פי טבע היה צריך לקרות כל מה שהוא צפה מראש. למה זה לא קרה? מכיוון שהקדוש ברוך הוא משיב חכמים אחור. מה שאתה מראש צופה מה עתיד להיות, השם מחזיר אותך אחורה. אומר לך לא אדוני, אתה תאלץ בסוף לתת הסבר למה לא קרה ככה. זה נקרא אחור. לא לראות קדימה, אלא בדיעבד אחרי שקרה לתת הסברים למה זה לא קרה כמו שצפית. זה נקרא להשיב אותו אחורה, שילך אחורה כדי לנסות למצוא את הסיבות שהתוכניות שלו השתבשו. ואז בוודאי הוא יגיע למסקנה שהקדוש ברוך הוא הוא מנהל את העולם ולכן המציאות לא קורה בדיוק כמו שהוא מצפה או כמו שהוא רוצה.
המלבי"ם מסביר ביאור שלישי למה הנקראים אותם אנשים החוזים בעננים וכדומה, למה הם נקראים בדים. אותם אלה שיודעים על ידי כל מיני קסמים, למה הם נקראים בדים? אז ראינו ביאור אחד מלשון שבודים דברים מליבם. ביאור אחר מצד שהם יושבים בדד. המלבי"ם מסביר ביאור שלישי, כי היו רגילים לשאת אפוד בד. אפוד בד זה היה מין איזה שהוא אפוד שעל ידו היה להם כביכול כל מיני דרכים איך לדעת הנסתרות, להבדיל אלפי הבדלות מהאפוד של הכהן הגדול, שעל ידו באמת ניתן היה לדעת על ידי אבני החושן. הם היו לוקחים אפוד בד, כמו שראינו אצל הרבה, עשה לו אפוד ותרפים. מי זה היה? מיכה. נכון, מיכה עשה לו אפוד ותרפים. ואם כן אנחנו רואים שהיה להם דרך לעשות אפוד שעל ידו ידעו את הנסתרות. אז גם כן כאן מפר אותות בדים, הכוונה את אותם אפודי בד שעל ידיהם כביכול ינסו להגיע למסקנות מה עתיד להיות.
מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם. מקים דבר עבדו, רש"י מסביר הכוונה משה. ועצת מלאכיו, על איזה מלאכים פה מדובר? על המלאך שאמר ליעקב ישראל יהיה שמך. קיימתי את דברי, קיימתי את מה שהבטחתי להם, גם כאן אני אקיים את עצת נביאיי שאני מבטיח לירושלים תושב. עם ישראל ישובו לירושלים. המלבי"ם מסביר שזה המשך של הפסוק הקודם. מה שישתנה בין הוראת הכוכבים, בין להוראת הקוסמים, בין הוראת חכמי הטבע, כולם מראים בבל תצליח, ישראל תיכשל. על פי הטבע כך כולם מראים. ככה החוזים בכוכבים, החוזים בעננים, החכמים, כולם ככה מראים. ובפרט על פי חכמי הטבע, אימפריה כמו בבל, מה הסיכויים לה להיכשל? ומדינה ובארץ כושלת כמו ישראל שסבלה מגלויות וסבלה ממלחמות וכיבושים, מה הסיכויים שלה להצליח? אז כולם על פי טבע וגם על פי גרמי השמים רואים, ירושלים לא תצליח, בבל תצליח. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אהפוך את המציאות. למה? כי אני מקים דבר עבדו. מה פירוש הדבר?
מסביר המלבי"ם, הנס יהיה משתי סיבות. סיבה אחת, גזירת הצדיקים, תפילת הצדיקים. כמו שאליהו הנביא אמר, חי אני, חי השם אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. השם מקיים גזירת הצדיק. ברגע שהצדיק גזר, אפילו שזה לא היה ניחא לקודשא בריך הוא להעניש את עם ישראל, אבל צדיק גוזר, הקדוש ברוך הוא מקיים. אומר הקדוש ברוך הוא, מקים דבר עבדו. אני לא אומר את זה בנבואה, אלא בגזירה. אני דובר וגוזר וכן יקום. כן? זאת אומרת, לפעמים הנביא גוזר דבר. כמו שאליהו לא אמר בנבואה שאני צופה לא יהיה גשם, הוא לא אמר את זה. אמר אליהו, לפי דברי אני גוזר לא יהיה גשם. על זה אומר הקדוש ברוך הוא, מקים דבר עבדו. הצדיק שעובד אותי, אני מקים את דברו. דבר נוסף, כדי לקיים את הנבואה, הנביא צריך אות ומופת כדי שיאמינו בנבואה שלו. מי אמר שמה שאתה צופה עתיד להתקיים? על זה הוא אומר, ועצת מלאכיו ישלים. מה שהמלאכים, מלאכים פה הכוונה שלוחים, מה שהם יעצו עצה כדי להשיג את התכלית, איך? על ידי שהוא אמר יהיה אות ומופת בעוד כך וכך זמן יהיה אות ומופת, על מנת להבטיח שכולם יאמינו בנבואה שלו, עצת מלאכיו השם ישלים. אמרת שיהיה אות ומופת בעוד כך וכך זמן, אומר השם אני אשלים את דברך, אני אקיים את זה. האומר לירושלים תושב, וגם שאר ערי יהודה תבנינה, וגם חורבותיה של ירושלים, שזה המקדש והעזרות, את כולם אקומם, אני בעצמי ובכבודי. בעצם אומר הקדוש ברוך הוא, כל מה שהם צפו אין לזה שום משמעות. למה? כי יש כוח לצדיק בגזירתו לבטל את מה שעתיד להיות. זאת אומרת, אפילו שעל פי טבע צריך להיות כמו שהם ראו, אבל בא צדיק גוזר, הקדוש ברוך הוא מקיים. יוצא אם כן שעל ידי זה השם משדד מערכות הטבע. יש אם כן מציאות שבה לא מה שאתה רואה באופן טבעי זה מה שיתקיים. יכול הצדיק על ידי גזירתו לשנות את המציאות. דבר שני, יש גם נבואה, והנביא יכול לקבוע דבר מה מכוח נבואתו, והקדוש ברוך הוא מקיים, משלים הצעת מלאכיו. הקדוש ברוך הוא משלים את הצעת הנביאים. ומה הנביאים אומרים? האומר לירושלים תושב, ולערי יהודה תבנינה, וחורבותיה אקומם. אומר הקדוש ברוך הוא, ואם כן, כל מה שאתם רואים בכל אותם כוחות עליונים, כגרמי השמים, הכוכבים, כחכמי הטבע, הכל הקדוש ברוך הוא אומר הכל עתיד להתבטל, כי יש בכוחי לשדד את הכל, ואני את כל זה אשנה.
יש פה דבר, תשימו לב, ויש פה עצה. מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. אומר המלבי"ם, דבר זה דבר החלטי. גזירה. כי אם לפי דברי, אמר אליהו. גזר, גזירה, לא יהיה גשם. עצה זה כשאני מעוניין בדבר לצורך איזושהי תכלית. יעצו עצה, הכוונה לומר משהו כדי להשיג עם זה משהו אחר. זה נקרא לצורך איזושהי תכלית. אז אצל המלאכים מדובר בעצה. כי מלאכים הסברנו זה הנביאים, והנביאים אומרים שעתיד להיות דבר מה, למה? כדי שיאמינו לנבואתם. הרי לנביא מותר להגיד בעוד כך וכך זמן ירד גשם, יהיה איזה שינוי בטבע, כדי שיאמינו שהוא נביא אמת. זה נקרא עצה. אם כן הנבואה הזאת במקורה נועדה כדי שמעתה והילך יקבלו את נבואתו. לכן זה נקרא לצורך תכלית מסוימת, זה נקרא עצה.
האומר לצולה חרבי ונהרותייך אוביש. האומר לצולה, מי זאת הצולה? צולה זה לשון מצולה. בבל. אומר לה, חרבי, הכוונה התייבשי. ונהרותייך אוביש. בבל יושבת על נהרות, אז הוא כביכול מדמה את ההריגה של האוכלוסייה שלה כמו ייבוש הנהרות. אז הקדוש ברוך הוא אומר להם שיתייבשו. הרד"ק מסביר יותר, שבבל למה נמשלה למצולה? משתי סיבות. סיבה אחת, בבל מלאה מים. סיבה שנייה, היא בקעה. לכן היא נקראת מצולה. תמיד מצולה זה מקום עמוק. בקעה זה מקום שפל. היכן נינערו מתי המבול? שנער, בבבל. כיוון שזה מקום נמוך, אז שמה נינערו מתי המבול. אומר לה הקדוש ברוך הוא לצולה שהיא בבל, שתהיה חרבה, תתייבש, לא יישאר בה כל טוב, אלא תחרב על ידי כורש. וכן את נהרותייך אוביש, את הנהרות כביכול אייבש. הוא לא מתכוון לומר בפועל, אלא גם פה אומר הרד"ק שזה כמו משל. הנה בבל שהייתה בנויה, היא עתידה להיחרב. אז תראו איך הקדוש ברוך הוא הפך את המציאות. אפילו שבדרך הטבע בבל היא מצולה ועמוקה, בדרך הטבע מתאספים שם מים. מקום כזה יתייבש? איך יתייבש? מקום שקוע, מגיעים לשם מים. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אגזור עליה שתהיה חרבה ולא יהיו שם מים. נהרותיה אוביש. ייתכן שמקום נמוך שיש שמה נהרות יתייבשו? אומר הקדוש ברוך הוא, לא, בכל אופן אני אבטל אותה, אני אייבש אותה. מה רוצה לומר בזה? כמו שהסברנו קודם, שהקדוש ברוך הוא בנבואה אומר תדעו לכם, אני אשדד מערכות הטבע. וההיפך ממה שאתם רואים וממה שנגלה על פי טבע, כך יתקיים. כי הרי על פי טבע מדינה שמצלחת, מדינה שיש לה צבא, מדינה שהיא מושלת בכיפה, מה הסיכויים שלה לרדת? מה הסיכויים שלה ליפול? קטנים. היא במשל פה מלאה מים, מלאה נהרות. אומר הקדוש ברוך הוא, כשאני רוצה, היא תתייבש. לא יישאר ממנה מאומה. איפה אותה אימפריה בבלית? מה נשאר מאותה אימפריה בבלית? נשאר מדינה מפולגת, משוסעת, שמה כל יום אתה שומע 100-200 מתים באיזה שהוא רכב מכונית תופת שאחד שמה רוצח את השני. מה נשאר ממנה? לא נשאר ממנה כלום. ועוד הרבה לפני כן כבר מפלת בבל התחילה. אומר הקדוש ברוך הוא, מה שהיום נראה לך כמאוד מוצלח, האומר לבבל חרבי, היא תחרב, תהיה בחינת חורב, יבשה. ולעומת זאת ירושלים, שהיא עכשיו נראית לך יבשה, חרבה, שוממה, אומר הקדוש ברוך הוא, אותה דווקא אני אבנה. את ירושלים, ישלים האומר לירושלים תושב, לערי יהודה תיבנינה, חורבותיה אקומם.
מה יותר קשה? לקרוע את ים סוף או לתת בליבו של מלך לגאול את ישראל? מלך גוי, להיות שרת, כלי שרת ביד השם, לגאול את ישראל. מה היינו חושבים יותר? קריעת ים סוף. אומר הקדוש ברוך הוא, לא, תדע לך שיותר קשה זה לשנות את ליבו של המלך. אומר המלבי"ם, הוא כבר מרגיש בתמיהה, והגם שאצל בני אדם לא יוחשב זה לנס כל כך, אומר המלבי"ם, דע לך, הבחירה החופשית היא יותר מחוקי הטבע. זה כל כך חזק הבחירה החופשית שאצל הקדוש ברוך הוא לשנות ולהתערב בזה, זה יותר חזק כביכול מאשר לשנות את מערכות ולשדד מערכות הטבע.