ספר ישעיהו פרק מ"ב. "הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא". אומר המלבי"ם כעת הוא יתחיל לבאר לנו את כל המחזה שראינו בפרק הקודם, ששם הוא מביא שהוא יתווכח עם הלאומים, כפי שראינו בפרק הקודם אני אזכיר את הפסוק הראשון, "החרישו אלי איים ולאומים יחליפו כוח יגשו אז ידברו יחדיו למשפט נקרבה". עכשיו הוא מתחיל לבאר על מי הוא מדבר כאן בעצם. אומר כאן, הן עבדי, עבדי זה מלך המשיח. עכשיו מוסיף כאן ואומר בחירי רצתה נפשי, נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא. אומר המלבי"ם מתנאי הנבואה כדי שהאדם יזכה לה, צריך שיהיה א' הכנה בחירתית.
הכנה בחירתית זאת אומרת האדם בבחירה העצמית שלו יכין את עצמו. על ידי טהרה, על ידי התקדשות, על ידי עסק בלימוד התורה. אם אתם זוכרים דיברנו על בני הנביאים שזו הייתה הדרך שלהם להתקדם בנבואה, הם היו חוסים ומסתופפים בצל הנביא ומתחזקים בעבודת השם בפרישות, בקדושה, וכך היו מתלמדים עד שהיו זוכים ומקבלים את הנבואה. על זה הוא אומר הן עבדי, עבדי מדובר במישהו שעובד אותי באמונה והכין את עצמו כראוי. לא כשאר עבדים שאתה לא יכול לסמוך עליהם, אלא זה עבדי אתמוך בו. אתמוך בו הכוונה כמו אתמך עליו, אסמך עליו. אומר הקדוש ברוך הוא זה עובד אותי באמונה, אני יכול להישען עליו בוודאות, הוא לא ישקר באמונתו. זה הכנה בחירתית, זה בחירי.
לאחר מכן הוא אומר צריך גם כן את ההכנה הטבעית. ההכנה הטבעית זאת אומרת שכבר מטבע ומבטן הכינו אותו ראוי לנבואה. כמו שהמורה נבוכים מבאר שיש מציאות שבה הקדוש ברוך הוא יוצר אדם שבאופן טבעי יותר מוכן לנבואה, באופן טבעי יותר ראוי לדבר האלוקים. וזה המציאות חן שהוא מצא בעיני השם עוד לפני שנולד. כמו שכתוב בטרם אצרך בבטן ידעתיך. יש כאלה שהם במדרגה כזאת שמשמיים הולידו אותם בכזה מצב שיהיו יותר מוכנים לנבואה. עוד רק קראתי על הרב הצדיק, הרב מנדל, שהיה גר ברחוב ראב"ד בבני ברק, הרב שך כדוע תמיד היה שולח אליו לקבל ברכות. קראתי עליו עוד רק שכשהוא היה תינוק, אמא שלו ניסתה להאכיל אותו ומנסה ומנסה ולא, הוא לא יונק. וכבר הגיע למצב ממש שכבר של פיקוח נפש. אז פנו לאחד מגדולי ישראל, כמדומני זה האדמו"ר מסאטמר כמדומני, והוא אמר להם יש לכם, יש לך בן עם נשמה מאוד מאוד גבוהה, הוא לא יאכל עד שלא תכסי לו את הראש. והתחילה לכסות לו את הראש ומאז היה יונק. תראו מה זה כבר מגיל מה, עוד רק נולד. יש מצב של בטרם אצרך בבטן ידעתיך. כבר מהבטן הועידו, הועידו אותו לגדולות, בטרם תצא מרחם הקדשתיך.
וזה מה שהוא אומר, בחירי רצתה נפשי. עדיין, למה בחרתי בו? כי רצתה נפשי, הכנתי אותו עוד לפני שנולד, עוד לפני שהגיע לעולם הכנתי אותו שיהיה ראוי לתפקיד הזה להיות המשיח לגאול את עם ישראל. ולכן נתתי רוחי עליו, השפעתי עליו שפע של רוח קדושה, שלא רק שיהיה מושפע לעצמו אלא גם כן ישפיע על האחרים, וזה מה שכתוב משפט לגוים יוציא. דהיינו יוציא משפט לכלל העולם, ישפוט את כלל העולם וינהיג את כלל העולם. אז יש לו שתי מעלות, הן מצד עבדי, הכוונה העבדות, מה שהוא עשה כדי להתקדם בעבודת השם כבחינת בני הנביאים, ויש בחינה נוספת של בחירי רצתה נפשי, בחרתי בו מצד שהולדתי אותו כבר מראש עם אותם כוחות וסגולות שיהיו עזר וסיוע בשבילו לתפקיד המוטל עליו.
לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו. הנבואה שלו אומר הקדוש ברוך הוא לישעיה תהיה נבואה שונה מכל הנביאים. הרי ראינו שהנביא היה צריך לצעוק, היה צריך להפחיד את העם בעונשים. הוא לא יהיה כן, לא יצעק. הנביא היה נושא משל ומליצה כדי להכניס את דבריו בלב השומעים, היה אומר משלים, מקרב את הדברים אל ליבם. אבל הוא לא, לא ישא משלו. דבר שלישי, הנביא היה מרים קולו דהיינו היה צריך לאסוף את הציבור כדי שהציבור ישמעו מה יש לו לומר. הוא לא כך יהיה, לא ישמיע בחוץ קולו. לא יצטרך לאסוף את הציבור כדי שידעו מה יש לו לומר, המשיח הזה יהיה שונה מכל הנביאים שהיו עד עכשיו.
קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט. הרבה מהנביאים העמידו את דבריהם וקיימו אותם על ידי שנפרעו מן הרשעים. לדוגמה אלישע הרג את הילדים, על ידי הדובים, 42 ילדים. אליהו שחט את נביאי הבעל. אנחנו רואים שהיה מצב שבו היה צריך לעשות משפט ברשעים כדי להיפרע מהם וכדי להעמיד את תוקף הנבואה על מנת ליצור השפעה על העם. עכשיו היה בזה שני מינים. היה סוג אחד של רשעים שהם היו רשעים על ידי תאוות, על ידי מידות רעות. אותם הוא ממשיל לקנה רצוץ. הם קנה רצוץ, אין בו יותר כוח צמיחה, קנה שנשבר, לא יכול לצמוח יותר. היו כאלה לעומת זאת שהם השכל שלהם הוא זה שהיה בעוכרם. השכל שלהם גרם לכך שהם התחילו לנטות אחרי הכפירה, אחרי המינות, ועזבו את דרך השם. לא מתוך תאוות ומידות רעות, אלא מתוך השכל, וזה הרבה יותר גרוע. זאת אומרת הם הלכו ויצרו אידיאולוגיות חדשות, למה לא צריך לעבוד את השם, או למה דווקא צריך לעבוד עבודה זרה. זה החלק השני, זה הפשתה כהה לא יכבנה. הפתילה שעשויה מפשתה איתה היו מדליקים את הנר. וזה בחינת נר זה אור, אור השכל שמאיר. ואז אומר שמה שקרה היה פשתה כהה שכבר הועם אותו האור. איך? על ידי דעות משובשות של אותם האנשים. את שני מיני הרשעים האלה הנביא לא יוציא להורג. הנביא לא ידון אותם במשפט כמו אלישע שהרג את הילדים או כמו אליהו שהרג את נביאי הבעל. הוא אומר לך קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה שהועם אורה בגלל שיבוש הדעת לא יכבנה, הוא לא יכבה את אותו אור הנר, אלא אדרבה, הוא ישיב את כולם בתשובה, לאמת יוציא משפט. לא על ידי שיעשה מלחמה כנגד הרשעים ויכה בהם, אלא אדרבה, אפילו שהקנה הזה רצוץ הוא לא ימשיך לשבור אותו אלא יחזק אותו. והפשתה כהה ואור השכל הועם ואור הנר הועם, אדרבה לא יכבנה, לאמת יוציא משפט, יוציא משפט האמת כדי ישיב אותם בתשובה.
לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו. עוד סימנים הוא נותן לנו כאן כדי להכיר את המשיח האמיתי. אומר המלבי"ם כבר היו לנו לצערנו כמה וכמה משיחי שקר, ובראשם שבתאי צבי שם רשעים ירקב המוכר לכל. היו עוד רבים לפני כן, יש ספר שנקרא משיחי השקר לדורותיהם, והוא מתאר את כל אותם האנשים שהיו בגדר משיחי שקר. בסופו של דבר הייתה אכזבה מאוד גדולה לעם ישראל מאותו שבתאי צבי, כמעט כל גדולי ישראל נהו אחריו והאמינו בו, היו בודדים שהכירו בשקריו עוד בשלבים הראשונים, ביניהם הרב סספורטס שיצא ונלחם כנגדו במלחמה קשה ביותר, והנזק שהם גרמו לעם היהודי היה נזק רב ועצום. הוא אומר לך תדע לך אצל המשיח לא כן יהיה. לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט. לא יכהה הכוונה מבחינת הנפש והאמונה. לא ירוץ הכוונה מלשון מרוצץ, משובר. לא יתרוצץ אלא הכוונה יהיה בכוחו לכל אורך הדרך. המשיח ההוא שעליו דיברנו שבתאי צבי התרוצץ וכהה, מה קרה לו הרי המיר את דתו ובסופו של דבר גם הרג אותו המלך. מה ראית שזה היה משיח של התחלה, אבל בסופו של דבר נשבר. היה עוד מציאות כזאת של אנשים שהיו בגדר של היה להם תקווה למשיח מהם, אבל לצערנו לא הגענו לידי מימוש. אחד מהם זה היה שמשון. כאשר ראה אותו יעקב בנבואתו אמר הנה זה ראוי להיות משיח. אבל בסופו של דבר אמר לישועתך קיוויתי השם. אני מקווה רק לישועת השם, דהיינו לא תהיה ישועה אחרת אלא אך ורק ישועתו יתברך. אומר אצל המשיח האמיתי לא כך יהיה, לא ירוצץ ולא יכהה אורו, אלא רק בארץ משפט ישים ולתורתו איים ייחלו.
מה ההבדל בין ישים בארץ משפט לבין לתורתו איים ייחלו? מסביר המלבי"ם משפט זה ההנהגות בין אדם לאדם. תורתו זה בדרך כלל הדעות, המצוות, כן, מה מותר, מה אסור, מה חייב, מה פטור. כמו שאנחנו רואים על פי התורה אשר יורוך, מה זה? בין דם לדם. על פי התורה אשר יורוך, דם טמא, דם טהור. בין דין לדין, על זה הוא אומר בין המשפט אשר יאמרו לך תעשה, אתה רואה שהמשפט זה בין דין לדין, דין שיש בין שני בני אדם. אז כאן הוא אומר לנו עד ישים בארץ משפט הכוונה על העניינים של בין אדם לחברו, ולתורתו איים ייחלו על העניינים של בין אדם למקום, שאפילו איים הרחוקים שבעולם ייחלו לתורתו של משיח, לשמוע מה יש למשיח לומר, מה צריך לעשות, כיצד תהיה ההנהגה. זאת אומרת שמשפטו ותורתו יתפשטו בכל העולם. אז עכשיו אתה מבין את פסוק ב', למה לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו? הוא לא צריך את כל זה. לתורתו איים ייחלו, אז הוא לא צריך לאסוף את העם, הוא זקוק למשלים כדי להצליח לקבץ אותם, הוא לא זקוק לזה, כולם ייחלו לשמוע את תורתו של משיח.
כה אמר האל השם בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. כה אמר השם יתברך שהוא בורא השמים. מסביר הרד"ק, כמה פעמים היה במציאות שהיו אנשים שלא היו מקבלים את דבר הנביא. ומדוע? מכיוון שהם היו מאמינים שהעולם לא נברא אלא העולם הוא קדמון. ובעצם הוא עלול ויש לו עילה. מה פירוש הדבר? עלול ויש לו עילה הכוונה נוצר מסיבה מוקדמת, של הסיבה המוקדמת הזאת גם כן הייתה סיבה, וכן הלאה על זה הדרך. כדבר שנוצר מדבר אחר. אם לדוגמה יש לי פה פרי, אז הפרי הוא עלול. עלול הכוונה נוצר מעילה, נוצר מסיבה, מסובב. מה המסובב שלו? הסיבה שלו זה העץ. וגם העץ הוא עלול. ממה העץ עלול? מה הזרע. ומממה הזרע עלול? דהיינו מה עילתו? מה הביא אותו? מה הסיבה לו? זה הפרי. ומאיפה הפרי? וכן הלאה על זה הדרך. זאת אומרת כל אחד מהם הוא שלב שהוא בא מסיבה של משהו הקודם לו. כך האמינו שהעולם הוא קדמון ובא משלבים ומסיבות קודמות. יש כאלה שהאמינו שהעולם הוא במקרה. העולם הוא במקרה, אין לו בורא ולא עילה אלא פתאום נוצר. מפץ. היה מפץ, משהו התפוצץ שמה והנה פתאום אנחנו כאן. נפלא מאוד. עכשיו היה צריך הנביא להתאמת עם התפיסות האלה, עם הדעות המשובשות האלה. ולכן הוא תמיד היה חוזר ומדגיש את העניין הזה שהקדוש ברוך הוא הוא זה שברא את העולם, הוא זה שחידש אותו, הוא זה שהוציא את העולם מבחינת אין לבחינת יש ברגע אחד. הכל נעשה ברצונו. ולכן הוא אמר כה אמר האל השם בורא השמים. אל תחשוב שהשמים היו מאז ומעולם, אלא הקדוש ברוך הוא ברא אותם וחידש אותם. ונוטיהם, נטה אותם כאוהל מעל הארץ. רוקע הארץ וצאצאיה, הכוונה העולם כולו היה מים, היה צריך שהקדוש ברוך הוא ירקע את הארץ, ירקע זה כמו שלוקחים טס ודופקים עליו עד שהוא נהיה מרוקע, נהיה מרודד. הקדוש ברוך הוא רקע את הארץ, פרס כאן, רקע, כמו שרוקעים פחי זהב, והארץ עשה אותה כמקום יישוב, וצאצאיה, על ידי זה הארץ יכולה להוציא צאצאים. מה הכוונה? להצמיח צמחים, להוליד אנשים, בני אדם, חיות, וכן הלאה על זה הדרך. כל מה שקיים בעולם, כל צאצאיה זה מצד שהשם רקע את הארץ. ומבלי שירקע את הארץ הכל היה ים ואז לא היה ניתן להתקיים כאן בעולם.
נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. הקדוש ברוך הוא נתן נשמה לעם עליה, מתי זה היה? ביום השישי שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם, נפח בו נשמה כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים. הוא נתן אז נשמה לעם היושב בארץ, ויצר גם כן שאר בעלי חיים ורוח להולכים בה. שימו לב, לגבי האדם הוא נוקט נשמה, אבל לבעלי חיים הרי אין נשמה, יש רק כוח רוח בסיסי שהוא כוח החיות. ואם כן, מה תגידו שואל הרי כתוב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו? אומר גם שם הכוונה נשמת זה על האדם, ורוח זה בעבור שאר בעלי החיים. תמיד נשמה מבטא את האדם. ואם כן הוא אומר, נותן נשמה לעם עליה וכן גם רוח לכל בעלי החיים הקיימים בה. במילים פשוטות אומר הרד"ק, כל הפסוק הזה בא להוציא מדעתם המשובשת של אלה שהאמינו שהעולם הוא קדמון או שהעולם נברא באופן מקרי, אומר דעו לכם האל בורא שמים, הוא נטה אותם מעל, רקע את הארץ מתחת, כל צאצאיה ממנו הם, הנשמה שיש באדם מאיתו יתברך, וכן הרוח שיש לבעלי החיים הקדוש ברוך הוא השפיע אותם.
המלבי"ם מסביר, כה אמר האל השם, היות והקדוש ברוך הוא הוא זה שברא את השמים כמו שהסברנו מבחינת יש מאין. וגם ונוטיהם, הכוונה כמו שהסברנו נטה אותם מעל הארץ, עשה אותם כאוהל. וגם הוא רוקע הארץ וצאצאיה. מה כוונת הדברים? אומר המלבי"ם על פי מה שהוא הסביר בספר בראשית שהשמים והארץ הם שני דברים מנוגדים. שני דברים שהם לכאורה שונים בתכלית. שמים זה מציאות רוחנית, ארץ זה מציאות גשמית. השמים הם קיימים לעולם, לעומת זאת היושבים בארץ הולכים ומתחלפים. דור הולך ודור בא. עכשיו מחוכמת האומן, אומר המלבי"ם, כאשר האומן יצר שני דברים מנוגדים והרואה יכול להסתפק אולי זה שיצר את זה לא יצר את זה, כי הנה אני רואה שזה עשוי כך והשני עשוי לגמרי מדברים אחרים. אז מסתבר מאוד שאת זה יצר אחד ואת ההוא יצר אחר. לדוגמה, אומן היוצר במתכת, פתאום אני רואה איזה יצירה מיוחדת מאוד בזכוכית. מן הסתם אין לו מומחיות בזכוכית, הוא ידוע כאומן ברזל. והשני ידוע כאומן בזכוכית. מה האומן הזה עושה כדי להודיע אומנותו? הוא יוצר כלי מיוחד שמורכב ממתכת וזכוכית. הרכבה מופלאה ביותר, משהו שללא כל ספק טביעות אצבעותיו של האומן עליו, וכולם רואים, אה, אז האומנות ההיא שראינו ממתכת שלו היא, והאומנות ההיא שראינו מזכוכית גם כן שלו היא. מאיפה אתה יודע? הנה תראה את הדבר המורכב הזה שהוא גם מתכת וגם זכוכית מעורבים יחד ומחוברים באומנות נפלאה. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הגשמי. יכל האדם להסתפק אמת, העולם הגשמי נברא ממנו, אבל מי אמר שהעולם הרוחני? הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הרוחני, יכל האדם להסתפק אמת, העולם הרוחני נברא ממנו, אבל גשמי זה שונה לחלוטין מהמציאות הרוחנית. מה עשה הקדוש ברוך הוא? יצר מציאות של משהו מורכב מרוחני וגשמי. ומי זה? זה בעצם האדם. האדם יש בו את הגוף הגשמי, חומרי כמו בהמה. הגמרא אומרת בכמה וכמה דברים שווה האדם לבהמה ובכמה דברים שווה למלאכי השרת. האדם ישן כבהמה, אוכל כבהמה, עושה צרכיו כבהמה ועוד כמה דברים האדם שווה לבהמה. זה מראה שכל מה שנברא כאן בעולם הגשמי ממנו יתברך. והקדוש ברוך הוא נפח באפיו נשמת חיים שהיא הוכחה הנה תראה גם הרוחניות היא מאיתו יתברך. כיוון שהדבר הזה, האדם, מורכב גם מרוחניות שזה חלק אלוה ממעל, כוח רוחני עליון בלתי מוגבל, זה נשמת האדם, זה החותמת של הקדוש ברוך הוא, הנה ראה אני עשיתי הכל, גם את הגשמי וגם את הרוחני. הדבר הזה לכאורה פשוט לנו, אבל שנדע שבתקופות הקדמוניות הם חילקו את העולם לאלוהויות, לכוחות, מי שיודע בפנתיאון היווני ועוד, שמה הם מתייחסים לאלוהויות, יש אל הים ואל היבשה ואל המלחמה ואל האהבה וכולי. הם האמינו בכוחות רבים. אז היה טבעי אצלם שהם יאמינו שהמציאות הגשמית ברא אל אחד ואת המציאות הרוחנית ברא אל אחר. יצר הקדוש ברוך הוא מציאות מורכבת כדי להוכיח הנה בורא הכל מאיתו יתברך. וזה מה שהוא אומר הקדוש ברוך הוא בורא שמים, השמים זה החלק הרוחני, והקדוש ברוך הוא רוקע הארץ, הארץ זה החלק הגשמי. ושלא תחשוב שאלה שני כוחות נפרדים, מה מיד מסיים הפסוק? נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. כדי להוכיח שהכל מאיתו יתברך השם נתן נשמה לעם עליה, חיבר את הנשמה עם הגוף, ועל ידי זה כולם יכולים לדעת ולהכיר שהכל ממנו יתברך.
ואז אם אלה תבין, שהקדוש ברוך הוא יקיים להם משיח. אם הקדוש ברוך הוא ברא את המציאות של האדם בעולם, תבין שהקדוש ברוך הוא גם כן ימציא לאדם הזה מציאות של גאולה שיוציא אותו מאותה מציאות של גלות, כיוון שזה לא בעצם התכלית, הגלות היא לא התכלית. התכלית זה להגיע לגאולה, שיתגלה כבוד השם בעולם. רק מה, הקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יעבוד כדי לזכות לחיי נצח, שאם לא כן יהיה לאדם נהמא דכיסופא, לחם של בושה, ולכן הקדוש ברוך הוא נתן באופן זמני מציאות של עמל כאן בעולם. אבל יגיע שלב שבו ירד המסך ופה הקדוש ברוך הוא יודיע דגיימ אובר, המשחק נגמר, יבוא המשיח ומה שהאדם השיג זה מה שיהיה לו. כמה שהאדם עמל וטרח זה מה שיהיה לו, ומה שלא עשה, גמרנו כבר לא יוכל לעשות יותר. וזה מה שהוא אומר כיוון שהקדוש ברוך הוא יצר את הכל והכל בא בעצם בשביל תכלית ומטרה מסוימת, אז תדע לך שהקדוש ברוך הוא גם ישלח את הגאולה וישלח את המשיח. ולכן אני השם קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים.
על מי כאן הוא מדבר? אני השם קראתיך בצדק, את מי? אחזק בידך, אצרך, אתנך לברית עם לאור גוים, על מי כאן הוא מדבר? יש פה שלושה ביאורים. הרד"ק מסביר פה הפנייה היא לעם ישראל. הקדוש ברוך הוא אומר אני שעשיתי את כל זה, כמו שאמרנו את הארץ ואת השמים ואת האדם, תסמוך עליי שאני גם יכול להוציא אותך מן הגלות. אני קראתיך בצדק כשיגיע הזמן על פי צדק ודין להוציא אותך מן הגלות קראתיך בצדק. ואחזק בידך, אני אחזיק בידך כדי להוציא אותך מן הגלות. מה תגיד אבל הגויים לא יסכימו בשום אופן? ואצרך, אני אנצור אותך שהגויים לא ירעו לך. ואתנך לברית עם, הכוונה אתה תהיה הקיום של כל האומות. כי מקצה העולם ועד קצה העולם הגויים יאמרו שכל העולם מתקיים רק מכוח עם ישראל. זה המסקנה שבסופו של דבר הם יגיעו, ואתנך לברית עם. לאור גוים, אתה תהיה הבחינה של אור גוים. מה הכוונה של אור גוים? שני דברים. מבחינה אחת, עם ישראל יוכיח לאומים רבים, אז אתה תהיה האור להם. וזה אגב המקור למושג אור לגויים. שבעצם המטרה הייתה שעם ישראל יהיה בחינת אור לגויים, שהוא זה שכולם יראו אותו, ינהגו בדרכיו, יימשכו אחרי אורחותיו, עם ישראל היה צריך להיות בבחינת מגדלור שיהיה המאיר את הדרך והנתיבה לכל העמים כולם. אבל אנחנו רואים שבסופו של דבר שלא כך היה. לצערנו עם ישראל במקום להיות אור לגויים עוד היה כפחותים שבאומות, וזה הרבה מהתוכחות שהנביאים מוכיחים את עם ישראל, שהם נהגו בדברים שאפילו אצל האומות לא היו עושים אותם, ולצערנו עם ישראל עשו אותם. אז כנגד זה היו תוכחות. אבל כשיבוא משיח, אז כשיגאל אותך גאולה שלמה, אתם תהיו לאור גוים, אומר הרד"ק א' מצד זה שאנחנו נוכיח את הגויים, דבר שני על ידינו ומה שיראו אותנו הם יתחילו לשמור שבע מצוות בני נח, הרי הגויים לא נדרשים להתגייר, הם יתחילו לשמור שבע מצוות בני נח ואז יוצא איפה שבמעשינו היה בחינה של אור לגויים.
מצודת דוד מסביר שפה מדברים על המשיח. מדברים כאן על המשיח והוא אומר אני השם קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם. אני קראתיך בצדק, הרי כבר מאז הודעתי על ידי עבדיי הנביאים שיהיה משיח, אז קראתיך, כמו קראתי לך כבר מראש כבר דיברתי עליך, וזה בצדק, הנה זה אמת וצדק הדבר יתקיים. ואחזק בידך שאתה תתגבר על כל האומות. אני אשמור אותך כנגד האומות שלא ירצו לקבל אותך. ואתנך לברית עם, אני אתן לך את הכוח לגרום לכך שהעם יהיה נוטה ויסוב לעבודת השם. אתנך לברית עם, אתה תשיב את העם לברית, זה הכוונה. עם ישראל יש להם ברית עם הקדוש ברוך הוא, זאת בריתי אותם אמר השם. יש ברית עם השם יתברך. אתה תביא את העם לקיים את הברית הזאת. מה הברית הזאת אומרת? שאנחנו שומרים מצוות השם והקדוש ברוך הוא מגן ומושיע אותנו. שומר אותנו שלא נכלה לעולם, זו הברית. הקדוש ברוך הוא עד היום עמד בבריתו, אבל אנחנו לצערנו הרבה פעמים סטינו מן הדרך. אז יבוא המשיח ואתה בעזרת השם על ידי זה תהיה לברית עם, תסב את עם ישראל לאותה ברית ישנה עם הקדוש ברוך הוא. ואתה גם כן תהיה לאור גוים, אור גוים תאיר את עיני הגויים לדעת שהשם הוא האלוקים. אז זה כבר ביאור שני. לפי הרד"ק מדברים על ישראל, לפי המצודת דוד אני השם קראתיך למשיח.
המלבי"ם לעומת זאת מסביר שפה מדברים על ישעיהו בעצמו. הקדוש ברוך הוא פה פונה לישעיהו באופן אישי ואומר לו, אני השם קראתיך בצדק. אני השם כביכול כמו אדם שקורא לחברו מרחוק, תמיד קריאה זה מרחוק. אני קראתי לך מרחוק כדי שאתה תבוא ותהיה הנביא, תהיה זה שמודיע לעם את האמת והצדק. ולאחר מכן אומר הקדוש ברוך הוא ואחזק בידך, הכוונה נתתי לך את הכוח לנהל את העם הזה. ולאחר מכן כאשר קרא לו מרחוק, הביא אותו הביתה כמו מנהל את הבית, ואחרי זה בתוך הבית אני שומר עליך מן הפגעים, זה החלק השלישי ואצרך. מה הוא הנמשל? הנמשל הוא קראתיך, הנה אתה רואה אתה ישעיהו מצד הטבע שלך היית מוכן כמו שהסברנו לאל שהקדוש ברוך הוא אומר בחירי רצתה נפשי, הכנתי אותו באופן טבעי כראוי לנבואה, כמסוגל לנבואה, בטרם אצרך בבטן ידעתיך. ואחזק בידך, זה מה שהקדוש ברוך הוא עזר לו וסייע לו להשגת הנבואה. הכוונה הוא התאמץ מצד עצמו והקדוש ברוך הוא החזיק בידו. וזה כנגד מה שאמרנו לאל הן עבדי. הן עבדי הכוונה אתה מצד עצמך היית בחינת עבד, עבדת את השם ואז זכית. ואלה שני הדברים הנצרכים. מצד אחד שאדם מצד עצמו יתגבר, ומצד שני צריך גם כן שתהיה לו את ההכנה הטבעית. אבל לא לטעות, אם יש לי את ההכנה הטבעית אז אני יכול לנוח. לא, אין דבר כזה, אם אתה לא תתאמץ אתה לא תזכה למה שההכנה הטבעית שלך מאפשרת לך. זה כמו אדם שנגזר עליו, זה כמו אדם שהתפלל לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם תזכה אותי בעשירות, ריבונו של עולם אני רוצה לזכות בפיס, ריבונו של עולם אני רוצה לזכות בפיס. ככה בילבל את המוח הרבה הרבה זמן. באו המלאכים ואמרו ריבונו של עולם הבן אדם כל כך הרבה מתפלל, נו אולי תעשה משהו. אמר להם הקדוש ברוך הוא אין בעיה רק שיקנה כרטיס. נגזר עליך שתזכה אבל מה תעשה בלי כרטיס? אומר הקדוש ברוך הוא יצרתי אותך בכוח כמי שראוי לנבואה, אבל אילמלא עבדי אתה? אילמלא שאתה התאמצת כדי לקבל את זה, לא יעזור לך שיש לך את ההכנה אם אתה לא התאמצת מאומה. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא אני אעזור לך, אני בגדר עזרה, אבל צריך שאתה תתחיל. וזה הגדר של ואחזק בידך. אחזק בידך אתה עושה ואני תופס לך את היד, אני מחזיק לך את היד, אבל אתה צריך אתה לקום, אתה צריך אתה גם כן לעשות. וזה ואחזק בידך. וגם אני אשמור אותך שלא יהיה מכשול תחת ידך, כי שגיאות מי יבין. ולכן אומר ואצרך, לא יהיו לך מכשולים. ואתנך לברית עם, זה עם ישראל שאיתם כרתי ברית, אתה תהיה האמצעי שעל ידו תתקיים הברית כי אתה מקרב את עם ישראל לאביהם שבשמים. ולאחר מכן לאור גוים, אתה תאיר את אמונת, שגם הגויים יכירו שיש בורא לעולם, גם הגויים יכירו שאין עוד מלבדו, גם הגויים יכירו שעם ישראל הם העם הנבחר ובהם ראוי להידבק.
לפקוח עיניים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חושך. לפקוח עיניים עורות, הרי לפי איך שהסביר המלבי"ם ישעיהו נועד כדי להעביר את האור גם לגויים. ואגב רואים הרבה נבואות שנאמרו גם לגויים. משא אדום, משא בבל, היו נבואות שנאמרו גם כן לגויים. עכשיו המציאות הזאת של נבואה לגויים נועדה כדי שיכירו גם הם באור השם. עכשיו אור השם קיים או שישעיהו בדבריו יוצר אותו? ודאי שהוא קיים. אז יוצא שהגויים שעד עכשיו לא ראו אותו מה הם היו? עיוורים. כי האור קיים ואם האור קיים ולא ראית סימן שאתה עיוור. וזה מה שהוא ממשיך לפקוח עיניים עורות, כיוון שהאור של השם הוא קיים, רק הגויים לא ראו אותו עד עכשיו, אז מה שאתה נשלחת בסך הכל זה לפקוח עיניים עורות, יפתח להם את העיניים, הם יוכלו לראות את אור השם. וכנגד עם ישראל שהם בגלות ואתה נועדת כדי למסור להם נבואות כדי לחזק אותם, להוציא ממסגר אסיר. ממסגר אסיר זה עם ישראל שהם בגלות. עכשיו יש שני מיני גלויות. בעצם יש שני חלקים בעם ישראל שהלכו לגלות. יש את שבט יהודה ובנימין שהם נתפזרו בארבע רוחות השמיים והם בעצם כולנו מאנשי שבט יהודה ובנימין, כיוון שעשרת השבטים, שאר עשרת השבטים, הם נעלמו, גלו לחלח, חבור, נהר גוזן. ידוע לנו המקומות, לא ידוע לנו איפה הם בדיוק שם, לא ידוע לנו מי הם שם, כל פעם מביאים לנו איזה מישהו עם איזה מצווה, זכר לאיזה מצוות ציצית, אחד הולך עם חוטים על הבגדים, אומרים לך הנה זה צאצא של יהודים. או שכן או שלא. יש כאלה שאומרים שאל קאעידה די דומים ליהודים עם הזקן שלהם והכובעים. איך שלא יהיה ברור לנו שהם במציאות כזאת שכבר אנחנו לא רואים אותם ולא מכירים אותם. אז הוא אומר יש שם שני מינים. אלה שנפזרו לארבע רוחות השמיים, יהודה ובנימין, זה אלה שגלו לבסוף שבעצם כל היהודים המוכרים בעולם הם מהם, הם נקראים אסורים. הם אסורים בכמה וכמה מקומות, כמו סגורים בכמה מקומות.
אומר המלבי"ם ותדע שזה בלשון הקודש ההבדל בין אסיר לבין יושב כלא. אומר המלבי"ם מי שיושב בכלא הוא רק כלוא ולא יכול לצאת, אבל הוא לא אסור, הוא לא קשור. כמו שכתוב ואת בניהם כלאו בבית, ממכלאות צאן. לעומת זאת אם גם בתוך הכלא קשרו אותו, איך הוא נקרא? אסור, אסיר. אסיר מלשון אסור. מי שיודע שפעם אחת עלה לרכבת עם כלב, שואל את הכרטיסן, מותר לעלות עם כלב לרכבת? אז הוא אמר לו אסור מותר, מותר אסור. הבנתם? אם הוא אסור, אם הוא קשור, אז מותר. אבל אם הוא מותר, התרת לו את הקשרים, אז אסור. אסור מותר, מותר אסור. משחק מילים. אז גם פה האסור זה מלשון קשור. אז הוא אומר האדם ששמו אותו בכלא וגם קשרו אותו, מפחדים שהוא יברח, לך תדע איזה חוכמות הוא ימצא כדי לברוח, אז גם קשרו אותו בשלשלאות, הוא נקרא אסור. לכן כתוב ויאסרהו בבית כלא. זאת אומרת לא הסתפק בהנחתו בבית כלא, גם קשר אותו. וזה מה שהוא אומר כאן להוציא ממסגר אסיר, האסיר כמו שהסברנו זה הקשור, והוא הרי סגור עם הקשירות. מי זה? זה שתיים וחצי השבטים יהודה ובנימין שאותם צריך להוציא ממסגר כי הם כמו אסורים במקומות פזוריהם. יודעים איפה הם, אבל הם אסורים שם. כמו מאחורי מסך הברזל במשך עשרות בשנים שהיו בחינה של אסורים כפשוטו, שאי אפשר היה שיוציאו אותם. לעומת זאת יש כאלה שהם כלואים, יושבי חושך, הם נמצאים לא אסורים שם, הם לא קשורים שם, אבל הם חושך, לך תוציא אותם, אתה יודע איפה הם נמצאים? זה מקום חשוך, אני לא רואה. כך גם כן הם, אי אפשר לראות היכן הם נמצאים אותם עשרת השבטים, ומפאת זאת אי אפשר גם כן לגאול אותם מאותה מציאות בה הם נמצאים.
אני השם הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים. אני השם, אומר המלבי"ם אני השם אני בעצמי מצד עצמותי, כיוון שכשמדברים על י-ה-ו-ה מדברים על עצמותו יתברך, על השם שהוא בחינה של נעלם מכל השגה, נעלם גם מבחינת הגייתו כי איננו יודעים כלל איך להגות את שם י-ה-ו-ה וגם איסור גמור להגות את השם הזה באותיותיו, לכן אנחנו אומרים את זה בק' ולא בה', י-ק-ו-ק, כי אסור להגות את השם באותיותיו. הקדוש ברוך הוא שהוא מחוייב מצד עצמו, היה הווה ויהיה, אותיות הוויה. י-ק-ו-ק, היה הווה ויהיה, זאת אומרת הוא לא נתלה מזולתו. נתלה מזולתו, אם נחזור לפרי ולגרעין, אז הגרעין נתלה מזולתו, ממה הוא נתלה? מזה שיש פרי. והפרי גם הוא נתלה מזולתו, מזה שיש אילן. והאילן גם הוא לא יצר את עצמו, הוא נתלה מזולתו, מזה שזרעו פה גרעין, וכן הלאה על זה הדרך. הקדוש ברוך הוא כשאני אומר אני השם הכוונה הווה ומהווה את כל המציאות ולא תלוי בשום אחד אחר. אני השם י-ק-ו-ק. ואני השם הוא שמי, הוא שמי הכוונה אני ניכר לכל בריותיי על ידי הפעולות שאני עושה, שאני מהווה וממציא ומשגיח על כולם. ולכן כבודי לאחר לא אתן.
הפילוסופים אומר המלבי"ם השכילו שיש מציאות השם והקדוש ברוך הוא הוא מחוייב המציאות והוא בחינה של אינסוף, רק מה, הם אמרו הקדוש ברוך הוא לא שייך אצלו חפץ ורצון ושינוי הידיעה. כמו שהאמינו בכל מיני חוכמות של מה שנקרא אצלם המטאפיזיקה. המלבי"ם מגדיר את זה חוכמת מה שאחר הטבע. מה שאחר הטבע הכוונה דברים שהם על טבעיים, מעל המציאות הטבעית, מה שנקרא מטאפיזיקה. על ידי זה הם הכחישו את חידוש העולם ברצון השם, כי אמרו השם אין לו רצון. השם יצר את העולם ולא חידש אותו באיזשהו שלב, אלא העולם הוא קדמון. זאת אומרת אין שינוי רצון אצל השם יתברך, ככה האמינו הפילוסופים. ואם כן כבוד השם, שמה המשמעות שלו? שהקדוש ברוך הוא עכשיו רוצה דבר מה והדבר הזה נעשה, שיש התחדש פה דבר ברצונו יתברך, מצד זה יהי כבוד השם לעולם, במה מתבטא כבודו? שהקדוש ברוך הוא אמר ויהי, הקדוש ברוך הוא רצה דבר מה והדבר הזה בא לידי הוצאה לפועל. אומר הקדוש ברוך הוא וכבודי לאחר לא אתן, דהיינו לטעון ולומר שהקדוש ברוך הוא יצר את הכל בעצם הכל ממנו יתברך אבל לא על פי רצונו אלא כביכול כל דבר נובע מסיבה ומסובב, אומר זה ודאי לא שייך וכבודי לאחר לא אתן, אלא דע לך הכל נברא מאת השם ברצון שהתחיל ברגע מסוים ועלה ברצון המאציל לברוא את העולם. וזה הא' ב' של החוכמה שמדברת על יצירת העולם, חוכמת הקבלה שמדברת שברגע שעלה ברצון המאציל הקדוש ברוך הוא צמצם את אורו ויצר קו דק וכולי כמו שפעם דיברנו באריכות, שזה מציאות יצירת הקדוש ברוך הוא את העולם.
לעומת זאת היו אומות שהודו שהקדוש ברוך הוא באמת חידש את העולם ברצונו, אבל השם הוא גשמי. האמינו שהקדוש ברוך הוא היא מציאות גשמית, ייחסו לו תארים גשמיים, מכוח זה הרי הם באו לעבודת העבודה זרה. כי אם השם הוא גשמי, אז אפשר לטעות גם כן בדברים אחרים, בפסלים ועוד כל מיני דברים גשמיים. ועל זה אומר הקדוש ברוך הוא תהילתי לפסילים, אני השם הוא שמי, כבודי לאחר לא אתן וכן לא אתן תהילתי לפסילים. הכוונה יש בי את הרצון וגם שלא תטעה שאני מציאות גשמית אלא תדע שאני מציאות רוחנית.
מציאות רוחנית נבדלת מכל המציאות הגשמית הוא השם יתברך, ואם כן אין תהילתי לפסילים. אינני כאחד מהפסילים שהם דברים גשמיים שלהם היו עובדים, אלא הכוונה הרצון העצמי של הבורא יתברך שהוא דבר הנבדל מכל גשם ולא ישיגוהו משיגי רעיון ואין לנו בו שום מחשבה ותפיסה בכלל, דבר שכל מציאות רוחנית שאנחנו מכירים מתגשמת לעומת מציאותו של הבורא.
הראשונות הנה באו. וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם. מה אלה אותם ראשונות שכבר באו וחדשות שאותם הקדוש ברוך הוא כעת מגיד? הראשונות הנה באו, רש"י אומר מה שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים ואמרתי לו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי, זה הראשונות הנה באו. אתה רואה שמרתי את הבטחתי, עם ישראל גלו והקדוש ברוך הוא דן את הגוי שהעניש אותנו, את הגוי שהצר לנו. ועכשיו החדשות אני מגיד, הכוונה על גלות שנייה. בטרם תצמחנה אשמיע אתכם.
הרד"ק מסביר שזה לא חוזר על נבואת מצרים, זה חוזר על הנבואות הראשונות שניבאתי על סנחריב. הנה תראה בימי ישעיהו הנביא, זה כבר בא, אתם כבר ראיתם, ניבאתי שסנחריב יבוא כדי לצור על ירושלים וסנחריב הגיע, וניבאתי שהוא ייפול וסנחריב נפל. הראשונות הנה באו. וחדשות אני מגיד, אני מודיע לכם עכשיו על נבואות חדשות שאותם לא שמעתם ואני מודיע לכם אותם עוד בטרם יבואו. מי אמר שזה יקרה? כמו שהראשונות הנה באו, ראית שאתה מדבר עם מישהו שהוא בעל כוח, יש בכוחו להודיע ובכוחו לקיים, כך גם כן דע לך הנבואות העתידות האומרות שהשם יוציא את עם ישראל מהגלות, שיגאל אותם גאולת עולמים, גם זה יבוא בוודאות גמורה. אם הראשונות הנה באו, למה שנסתפק ביחס לעתידות?
מה זה הלשון תצמחנה? מסביר הרד"ק שזה מלשון אצמיח קרן לבית ישראל, אצמח דוד עבדך, הכוונה לחדש דבר ולהצמיח אותו מחדש, זה נקרא תצמחנה.
המלבי"ם מסביר, אדם שמודיע על משהו שעתיד להיות, לא נאמין לו מאחת משתי סיבות. או שהוא בעל ניסיון, עד היום הבטיח הבטחות, ראינו שכל מה שהוא אמר, הודיע עתידות, כל מה שהוא אמר התקיים. או שמה שהוא מגיד לנו עכשיו כבר התחיל עכשיו והוא מודיע מה יהיה בסוף. הוא מודיע לנו איך הסיפור יסתיים. על זה הוא אומר לנו הראשונות הנה באו. זאת אומרת, עולה לפני כן, מה אנחנו לא נקבל? לא נקבל בן אדם שירצה לספר לי על דבר מה שיהיה בעוד 50 שנה. פה מה הניסיון שלך? סיפרת דברים והם באו? לא. הסיפור הזה גם אפילו לא התחיל עדיין, אז אין לי בכלל צד להאמין לך. אבל אם יש לך אחת משתי מעלות, או שאתה מודיע לי על משהו שעתיד להיות אומנם בעוד 50 שנה, אבל יש לך רקורד, עד היום כל מה שהודעת שנים רבות קודם הגיע במדויק. אז אני בטוח שמה שאתה אומר עכשיו זה נכון. או שמה שאתה אומר כבר התחיל לבוא עכשיו, אז פה יש לי צד להאמין לך כי נו, אוטוטו אנחנו נראה איך זה מסתיים, זה יסתיים כמו שאתה אומר או שיסתיים בצורה אחרת.
גם בזה יש לי סיבה להאמין לך. וזה מה שהוא אומר, הראשונות הנה באו. הנה כבר יש לכם ניסיון איתי, שאני הודעתי דברים והם התקיימו, הודעתי אותם מראש, הרבה זמן לפני והם התקיימו. דבר שני הוא אומר לך, וחדשות אני מגיד. היות ויש לי את המעלה של הראשונות הנה באו, אני לא צריך את המעלה השנייה שלומר דבר שכבר התחיל. לא צריך את זה. אני יש לי מעלה יותר גדולה, אני בעבר כבר יש לי ניסיון והודעתי על דברים עוד בטרם יבואו והם באו. אז אם כן, אדם כזה לא צריך עוד לעמוד למבחן. אז הוא יכול גם להגיד לי דברים חדשים שאפילו לא התחילו ואני אאמין לו. כי אתה רואה שיש לו ניסיון, בעבר הוא הודיע על דברים שעדיין לא התחילו והם קרו. אז גם פה, אני לא צריך שזה יתחיל במשהו כדי לראות שמה שהוא אומר נכון. וחדשות אני מגיד. הוא יכול להגיד לי כאן דברים חדשים לגמרי שיקרו בעוד כך וכך שנים ואני אאמין לו באמונה שלמה. זה אומר הקדוש ברוך הוא, הרי יש לך כבר ניסיון איתי, כי הראשונות הנה באו, אז ממילא אני גם יכול להגיד חדשות ואתה תקבל.