קרבו ריבכם יאמר השם. הגישו עצומותיכם יאמר מלך יעקב. מסביר המלבי"ם, ראינו שהפרק התחיל החרישו אליי איים ולאומים יחליפו כוח, יגשו אז ידברו יחדיו למשפט נקרבה. הקדוש ברוך הוא בא ואומר לעמים, יש לי משפט איתכם. אני רוצה כעת לבוא ולהתווכח איתכם, להוכיח לכם כדי שישובו לאמונת האמת, ישובו לעבודת השם. ולכן, אחרי שהוא אמר וטען את כל הטענות שראינו בפרק עד כאן, עכשיו הוא מסיים את הוויכוח ואומר קרבו ריבכם יאמר השם, הגישו עצומותיכם יאמר מלך יעקב, למשפט נקרבה. ולכן קרבו ריבכם.
אומר המלבי"ם תשימו לב, יש פה קרבו ויש פה הגישו. יש פה ריבכם ויש פה עצומותיכם. מה ההבדל? מסביר המלבי"ם, קרב זה תמיד בדבר השווה זה לזה. לדוגמה, אם שנינו אנשים שווים ואני מתקרב אליך אז אני אומר אני אתקרב אליך. ואם לעומת זאת אני הקטן ואתה הגדול, אז אני לא קרב, אני ניגש. תמיד ניגש זה הקטן ניגש לגדול. ויגש אליו יהודה, יהודה ניגש ליוסף. או אפשרות נוספת, בדבר שיש בו ניגוד. לא במטרה להתקרב זה לזה, אלא כאשר אני ניגש לדוגמה למלחמה, אני ניגש לצורך ריב, אז הביטוי הוא תמיד לגשת. ניגש.
אז לכן, בהתחלה הוא אומר קרבו ריבכם, אחרי זה הוא אומר הגישו עצומותיכם. מה ההבדל בין ריב לבין עצומה? מסביר המלבי"ם, ריב זה ריב פשוט. לעומת זאת עצומותיכם הכוונה כאשר כל אחד מתעצם בריבו. מריב פשוט זה הופך להיות לריב שהוא כבר מריבה, זה כבר ויכוח גדול. אז בהתחלה הוא אומר להם קרבו ריבכם, דבר שאין בו ניגוד כל כך גדול, קרבה, וזה רק ריב, יאמר השם. בשלב השני הוא אומר הגישו, שזה כבר אמרנו כבר מתעצמים הרבה יותר, כמו שניגשים לריב, הגישו עצומותיכם, שהריב כבר הולך ומתחזק, ולכן הוא אומר להם הגישו את הטענות שלכם כאשר הריב יתעצם.
עכשיו הוא אומר יאמר השם, יאמר מלך יעקב. מה ההבדל? מסביר המלבי"ם, היו באומות שתי סוגי טענות. הייתה טענה שהקדוש ברוך הוא לא משגיח כלל. השיטה של אפיקורס, העולם הוא מקרי, אין השגחת השם. זה הטענה של מעט האומות. מאז שהנצרות והאסלאם נפוצו בעולם, רוב העולם הפך להיות מאמין באל אחד. וכידוע שהרמב"ם כותב שהעניין הזה של הפצת הדתות הוא תהליך לקראת ביאת המשיח. שאמנם הדתות הם מנוגדות לאמונה המונותאיסטית באל אחד שהקדוש ברוך הוא אלוהי ישראל אל האמת, אבל הם הרבה יותר טובות מעבודה זרה. כי בעבודה זרה עבדו לעץ ואבן, פגאנים, עובדי אלילים. האומות התקדמו מאז והם כבר מאמינים שיש אל אחד. רק מה? אצל הנוצרים עוד מאמינים שיש בן לאותו אלוה. המוסלמים מהבחינה הזאת הם כבר מתקדמים יותר, הם מאמינים שיש את האלוה ויש את נביאו. זה רק בגדר נביא, ולכן אמרנו כבר פעם שמותר להיכנס למסגד, אסור להיכנס לכנסייה. כי כנסייה זה מקום של כפירה, הם מאמינים שיש יותר מכוח אחד בעולם.
יוצא איפה, שהטענה של האומות שאין מי שמשגיח היא כבר לא טענה חזקה היום. היא כבר לא טענה שרוב האומות אוחזים בה. רוב האומות מאמינים באמונה המונותאיסטית שיש אל אחד. ולכן בהתחלה הוא אומר קרבו ריבכם יאמר השם. השם אומר המלבי"ם זה מצד שהקדוש ברוך הוא הוא אלוה של כל העולם, יצר את כל העולם כולו. אז הריב על העניין הזה זה ריב קטן. זה כבר כולם מכירים היום שהקדוש ברוך הוא אלוה לעולם כולו. אז זה קרבו ריבכם. אם זה נשאר לנו לריב עם מעט, רובם כבר מכירים בכך שהקדוש ברוך הוא הוא האלוה לכלל העולם כולו ויש אל אחד.
אבל לקבל שהאלוה הוא אל של עם ישראל בייחוד, ואנחנו עם הסגולה, ואנחנו עם הבחירה, וכל הגויים כאן בעולם הם רק בגדר תפאורה, את זה כמעט אף אחד מהאומות לא מקבל. את זה כמעט אף אחד מהאומות לא מוכנה להסכים. מקבלים שיש אל אחד, אבל לא שהוא אלוהי ישראל. הם מקבלים את הברית הישנה, אבל טוענים שהייתה חדשה. זאת אומרת לקבל את זה שהקדוש ברוך הוא אלוהי ישראל, את זה הם לא מקבלים. זה כבר מריבה גדולה. לבוא ולהוכיח זאת לאומות, על זה לעשות ויכוח והוכחה וראיות, זה כבר מריבה גדולה. ולכן תשימו לב, זה הגישו עצומותיכם. כאשר הריב מתעצם, אמרנו פה כבר צריך הגשה, כי הגשה זה לריב גדול. על איזה נקודה? על מלך יעקב. שהקדוש ברוך הוא הוא מלך של עם ישראל. וזה לא סתם השם, לא כמו מקודם, יאמר השם, זה שהקדוש ברוך הוא הוא האלוה, זה יאמר השם. לא, פה יש לנו ויכוח האם השם הוא מלך יעקב? הוא האלוה בייחוד של עם ישראל, אנחנו בניו וכל השאר הם כבנים חורגים? זה ויכוח שקשה, קשה להכריע אותו. זה עצומה, פה צריך ויכוח גדול. לכן הוא אומר הגישו עצומותיכם יאמר מלך יעקב, על הנקודה שהקדוש ברוך הוא הוא מלך יעקב, הם מוכנים להסכים שיש אלוה, אבל הם לא מקבלים שיעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו, את זה הם לא מקבלים. על זה אומר הקדוש ברוך הוא יש לנו עצומה וריב גדול.
יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה. הראשונות מה הנה, הגידו ונשימה ליבנו ונדעה אחריתן, או הבאות השמיעונו. אומר המלבי"ם, כאשר באים להתווכח, עיקר הראיה והמופת שיוכיח להם כעת הנביא, זה שלעם ישראל יש ידיעה מוקדמת על כל העתיד, ולאומות אין. וכבר דיברנו בעבר שזה אחת הראיות הגדולות ביותר לאמיתות התורה, ולכך שיש בורא לעולם, זה עניין הנבואות. בסמינרים יש על זה פרק נרחב וחלק ההוכחות, עניין שנקרא הרצאה שנקראת נבואות שהתגשמו. ישנם עשרות נבואות הכתובות בנביא, והנבואות הללו התגשמו, דבר שאין לו אח ורע בשום דת בעולם. אין דת בעולם שאפילו מתיימרת לומר מה יהיה בעתיד. על אחת כמה וכמה לא שאמרה וקלעה. הייתה פעם הנצרות שניסתה להגיד דבר מה, כמו שדיברנו בעבר, ניסתה להגיד שהם, הקדוש ברוך הוא מאס בעם ישראל, והראיה, נבואה, שעם ישראל לעולם לא יחזור לארצו. עברו 500 שנה כדי שהנבואה הזאת תשתבש והנה עם ישראל חזר לארצו. וכבר דיברנו בעבר שבעקבות זה האפיפיור לא רצה לבקר פה אף פעם, כי זה סתירת לחי לנצרות. הנה עם ישראל חזר לארצו, הבאתם את זה כראיה שהשם מאס בהם. אז מה עושים? טומנים את הראש בחול. אז לא מגיעים לפה, אז אין פה. זה כמו פלסטינים, אין, לא כותבים לך, אין מדינת ישראל, יש פלסטין. אין, היא לא מופיעה במפות אצלם. אם זה לא מופיע אז זה לא קיים. זהו, זה השיטה.
אז הגויים אין להם שום אפשרות ומעולם לא אמרו שום נבואה. וזאת ההוכחה הבריאה והחזקה ביותר. ועם ישראל יש עשרות נבואות, אני מדבר על אלה שכבר התגשמו, אני לא מדבר על מה שעתיד להיות שאנחנו בטוחים במאת האחוזים שיתגשמו. עשרות נבואות שהתגשמו, אתה יכול לבדוק ולראות שכל מה שהקדוש ברוך הוא אמר התקיים. ואין נבואה אחת שהייתה צריכה להתקיים כבר ולא התקיימה. אין נבואה כזאת. כל הנבואות שעדיין לא התקיימו זה נבואות עתידיות שאמורות בעתיד להתקיים. אבל אם לדוגמה ראינו נבואה שבבל תחרב ולא תשב לנצח, אז עד היום אתה יכול ללכת לבקר בעיראק בחורבות בבל ולראות שבבל לא יושבת לנצח, וכלשון הנביא לא יהל שם ערבי. ערבי אפילו לא שם את הצאן שלו שם, אפילו אוהל לא עושה בחורבות בבל. זה מקום שמם שיש שמה חורבות כי דבר הנביא. וכן הלאה, עשרות נבואות, עם ישראל עתיד לגלות, לאן הם יגלו, יחזרו בחזרה לארץ, שתי גלויות, שתי תוכחות, כל מה שכתוב בתורה הכל התקיים אחד לאחד במאת האחוזים. אז הוא אומר יש לכם אפשרות כזאת? יגישו ויגידו לנו.
אומר המלבי"ם, כעת תשים לב שישנם כמה דרגות בהודעת העתידות. הדרגה הגבוהה ביותר, עד שאני מודיע לך משהו שעתיד להיות, והדבר הזה לא נתלה באיזה סיבה מן הסיבות. זאת אומרת, אתה לא תוכל להגיד תשמע, אתה הערכת נכון ולכן אמרת שככה יהיה. לא. לא התחיל מאומה, לא היה לזה שום רמז, ואני מודיע לך כבר עכשיו, בעוד 100 שנה כך וכך יהיה. זו הנבואה החזקה ביותר, זה דבר שאי אפשר לדעת אותו מראש, אין לו רמז או סימן מראש, ובשביל דבר כזה אין ברירה אלא להיות נביא. בלי נבואה אי אפשר לומר דבר כזה. לדוגמה, אם אני אומר שבעוד 100 שנה ממשלת רוסיה תקום ותילחם כנגד אמריקה ותכניע אותה. אז זה גם לא הגיוני, רוסיה לא יכולה להכניע את אמריקה באופן טבעי. דבר שני שגם תילחם כנגדה, זה לא הגיוני ששתי מעצמות יבואו ויפרצו במלחמה, אין לזה שום סיבה הנראית לעין בשלב זה, ואני מודיע את זה מראש. על אחת כמה וכמה כאשר אני מודיע דבר שהוא לגמרי משולל היגיון, דבר שהוא לא על פי טבע כל עיקר. לדוגמה, בבל הייתה בזמנו אימפריה גדולה, ואני מודיע שהיא תשקע. עם ישראל היה נחשב למאומה, ואני מודיע שהם יחזרו ויקומו ויחזרו לארצם ויבנו את ארצם. זה דבר, זה שני ניגודים. הרי בבל היא במרומי האולימפוס ועם ישראל בשפל גדול, ואני מודיע דבר כזה מופרך, זה דבר לא הגיוני. דבר כזה צריך באמת כוח ידיעה עצום. וזה מה שהוא אומר, יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה. תקרינה זה לשון מקרה. זה דבר לא הגיוני. זה מקרה, רק במקרה יכול לקרות כדבר הזה, זה דבר לא הגיוני. יודיעו לנו את אשר תקרינה.
טוב, אתם לא יכולים להגיד דבר כזה? יש דברים, תהליכים שהתחילו. אתם יכולים להגיד לנו מה יהיה בסוף? התהליך כבר התחיל, הוא כבר קיים. אתם יכולים להגיד לנו מה יהיה בסוף? גם זה צריך כושר נבואה. לדוגמה, התחיל פה תהליך, נגיד הר געש התחיל להתפרץ. ואני מודיע כמה כפרים הוא יחריב. אם הודעתי מראש, אין פה הר, אין כלום, אני אומר לך זה הר שיהיה הר געש ויתפרץ, אה, זה כבר עוצמה אדירה, זה תקרינה. אבל אני לא מבקש את זה ממך. אחרי שההר התפרץ, אתה יכול להגיד לי כמה כפרים הוא ישמיד? אתה יכול להגיד לי עד כמה תהיה ההתפרצות שלו? זה כבר מדרגה נמוכה יותר. הנה תראו דברים כל כך סטנדרטיים, אנשים שאמונים על מודיעין, על ביטחון, על ידיעת האויב. כשבזמנו התחילה המהפכה במצרים, כל מומחי הביטחון פה בארץ אמרו מובארק חזק, מובארק לא ייפול, הוא יכניע אותם צ'יק צ'ק, אין מה לדאוג. חלף שבוע והבן אדם על אלונקה. נכון? הנה, איפה, מה אמרת? מה דיברת? שום דבר. התחיל עם אסד, אמרו אל תדאגו, אסד זה עניין של ימים, הבן אדם גומר. ימים, הוא גמור, כבר מודיעים לך הוא גמור, אסד כבר למטה וזה רק עניין של כמה שעות והם... והבן אדם עדיין שורד וטובח ועושה ככל העולה על רוחו, ואף אחד לא אומר לו שום דבר. הנה תראה דבר תהליך שהתחיל. בוא תחזה מה סופו. ואתה אמור לדעת את זה, לך אמור להיות ביטחון, לך אמור להיות מידע. אגב, זה רק מראה עד כמה אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמיים. על אלה אתה סומך? הוא לא יודע מה קורה בעוד יומיים. הוא לא יודע מה קורה מתחת לעיניים שלו, זה אנשים שהיה אמור להיות לך מידע. אף אחד לא צפה את האביב הערבי. אף אחד לא צפה את זה שיהיה הפגנות, יפילו את השלטונות במצרים, בלוב, אף אחד לא צפה את זה. זה אנשים שהיה אמור להיות להם מודיעין. אף אחד לא צפה, אז עליהם אתה סומך? זה סתם, זה הערת אגב, רק כדי שנבין שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.
וזה השלב השני. הראשונות מה הנה, הגידו ונשימה ליבנו ונדעה אחריתן. הדברים שכבר ראינו מה קרה, זה התחיל, הראשונות, מה המה, זה אנחנו רואים. טוב, תגיד לי מה יקרה בסוף? ספר לי את סוף הסיפור. הגידו ונשימה ליבנו כדי לבדוק האם מה שאתה אומר זה נכון, ונדעה אחריתן.
טוב, גם את זה אתם לא יכולים. אבל אני אבקש מכם, מעובדי עבודה זרה שלכם, מהבעל, מהאמונה, מהאלילים שבהם אתם מאמינים, אני אבקש או הבאות השמיעונו. יש דברים שבאים מסיבות טבעיות. אומר המלבי"ם, כמו האם השנה תהיה גשומה או שנת בצורת, קור או חום, רעב או שובע. או הבאות השמיעונו, אלה דברים שרגילים להיות. גם את זה לא יכולים לדעת. מישהו מהמכון המטאורולוגי יכול להודיע לך שנה זאת... הם מודיעים, הם מודיעים, לא שלא, הם מודיעים. הם מודיעים אבל בסוף הם מתבדים תמיד. יכול להגיד לך השנה תהיה שנה גשומה או שנה... אין להם שום אפשרות לדעת. אפילו דברים הטבעיים והווים בעולם, אין להם שום אפשרות לדעת. גם דברים שאנליסטים ומומחים לכאורה אמורים לדעת אותם, גם את זה הם לא יודעים. הבאות, הדברים הסטנדרטיים שאמורים לבוא, השמיעונו. גם את זה אין לכם יודעים.
דבר רביעי, שזה הדבר הכי קטן מהכל. הוא אומר להם הנה תראו, יש דברים שכבר באו. יש דברים שכבר באו. ואתה מתוך מה שבא, צריך להסיק מסקנות ולבאר מה היה הסיבה הגורמת לזה. אתם שמים לב כבר אני לא מבקש ממך עתידות. עתידות הבנתי אין לך שום מושג. אבל יש דברים שכבר קרו, נכון? תן לזה פרשנות, תסביר לי מה גרם לזה. לדוגמה, אתה רואה עשן, אז על פי חוכמת הטבע אני יודע, אם יש עשן, זאת אומרת שמישהו הבעיר אש. תראה את המציאות, תתבונן בה, תפרש את הסיבות הגורמות לה. גם את זה אתם לא יודעים. מה שחכמי הטבע עוד איכשהו כן יודעים לעשות, את זה אתם על ידי אליליכם, לתת לזה פרשנות מה קרה, מה היו הסיבות, את זה גם אתם לא משיגים. לגלות מהמסובב את הסיבה. גם את זה אין לכם יודעים. זה הפסוק הבא.
הגידו האותיות לאחור ונדעה כי אלוהים אתם. אף תטיבו ותרעו ונשתעה ונראה יחדיו. הגידו האותיות לאחור. האותיות זה מלשון אות. מהמסובב אל הסיבה. אחרי שראיתם את האות, הגידו לאחור, תנו לנו הסברים מראש למה זה קרה. הוא אומר גם דבר כזה אין לכם יודעים. ונדעה כי אלוהים אתם. על ידי זה הייתי יכול לדעת שיש לכם כוח, שיש לכם איזה אלוה, אלוה זה הכוונה כוח. יש לכם איזשהו עוצמה מסוימת, לפחות לתת פרשנות למה שקרה, מה היו הנסיבות שגרמו לו, מה הביא את הדבר שיקרה כדבר הזה. ואם דבר זה אינכם יכולים להגיד, אז על עתידות מי בכלל מדבר? מי בכלל מדבר? לתת פרשנות על העבר אין לכם מושג, אז מי בכלל מדבר על לצפות את העתיד?
וגם הוא אומר להם, אף תטיבו ותרעו ונשתעה ונראה יחדיו. אני אנסה אתכם, אומר להם הנביא, בדבר עוד יותר קטן. אף תטיבו ותרעו. האם העבודה זרה שלכם יש לה כוח להיטיב או להרע? זאת אומרת מתפללים אליה. אדם מתפלל לישו, יש לעבודה זרה שלכם כוח לעשות לו טובה? או לעשות לו רעה? שזה הדבר שכל בעל דת מתפאר בו. תבוא תתפלל לעבודה זרה שלי, תבוא תקבל את הדת שלי, תראה שהאל ישפיע עליך, שייתן לך. נו, העבודה זרה שלכם היא כזאת שאפשר לבקש ממנה והיא נותנת? ואם כן, אם תטיבו ותרעו, ונשתעה ונראה יחדיו, אז נדע שאתם אלוהים. מה זה ונשתעה ונראה יחדיו? מסביר המלבי"ם, שדרכם היה לרמות את מאמיניהם. עובדי עבודה זרה היו מרמים את מאמיניהם להראות להם שהעבודה זרה מטיבה או מריעה לעובדיה. אבל את זה הם היו עושים בכל מיני תחבולות של רמאות, בכל מיני סיפורים, מראים לך כל מיני סיפורים על כל מיני אנשים, הנה זה היה נכה וקם, הנה ההוא היה לו ככה והנה התעורר, ועוד כל מיני סיפורים, והכל רמאויות. הכל שקרים, כי אין כוח בעבודה זרה להרע או להיטיב. אז הוא אומר להם, אבל אם אתם תרצו לטעון כזאת טענה, תרצו להביא הוכחה שהנה עבודה זרה יש לה כוח להרע ולהיטיב, אני יודע שאין בזה ממש, אבל הוכחה כזאת כדי להוכיח לי, אני רוצה ונשתעה ונראה יחדיו. ונשתעה מסביר המלבי"ם, מלשון פנים, כמו וישע השם אל הבל, אל תשתע. ונראה יחדיו הכוונה שנינו יחד. במילים פשוטות, אל תעשה לי כל מיני הוקוס פוקוס. אני רוצה בעיניים, בעיניים לראות יחדיו איך אתה מתפלל והנה זה קורה. מתפלל, יורד גשם. אני רוצה לראות, בוא ונשתעה ונראה יחדיו. לא סיפורים, אתה יודע לפני שלוש שנים היה, ובאו לעבודה זרה ו... לא לא לא, בואו עכשיו תראה לי, ונשתעה ונראה יחדיו. יש כוח בעבודה זרה שלך לעשות משהו באופן עכשווי? אז כבר אני לא מדבר על עתידות, שזה אין מה לדבר. ועל עבר גם את זה ראינו שאתם לא יכולים לתת הסברים לשעבר על מה שאנחנו רואים. אבל משהו להרע או להיטיב, שזה המינימום שנדרש, מה למה לעבוד את העבודה זרה אם היא לא מסוגלת לספק את הסחורה? זה המינימום שכל עבודה זרה מתהדרת בה, זה להרע או להיטיב. בואו נשתעה ונראה יחדיו, תראה לי שאתה מבקש מהעבודה זרה והיא נותנת לך.
ולכן הוא אומר להם, הכל הוא רק בחינת שקר. הן אתם מאין ופועלכם מאפע, תועבה יבחר בכם. הן אתם מאין. מסביר המלבי"ם, אדם שרוצה לבחור בדבר מה, הוא בוחר בו מאחת משתי סיבות. או מצד שיש לו מעלה, עצם הדבר הוא בעל מעלה עצמית, יש לו קדושה, יש לו מעלה, בגלל זה הוא בוחר בו. או מצד התועלת באותו דבר. אם לדוגמה יציעו לך בתור ירושה ספר תורה, ונגיד להבדיל אלפי הבדלות, גם מכסחת דשא. ויש לך דשא. אז אם אתה בוחר בספר תורה, זה מצד לא התועלת, אין לי תועלת מהספר תורה, אלא מצד מעלתו. ואם אני בוחר במכסחת דשא, כי יש לי דשא ובדיוק אני צריך לכסח את הדשא, אז אני לוקח את זה. זאת אומרת, אנחנו מדברים כאן על שני דברים. אנחנו מדברים כאן על דבר שיש לו מעלה, ואנחנו מדברים כאן על דבר שיש לו תועלת. אז הוא אומר להם, הן אתם מאין. אתם מצד עצמכם, מצד מעלה שלכם לבחור בכם, מאין. אתם בחינה של אין, אין בכם תבונה להגיד עתידות, אי אפשר לדעת על ידכם מאומה. מה תגיד? טוב, אבל תשמע, עבודה זרה זה עובדה, היא משפיעה, היא מטיבה, היא מריעה. הוא אומר להם, ופועלכם מאפע. הפועל שאתה מייחס לעבודה זרה, מאפע. מה זה מאפע? מסביר המלבי"ם לשון פעייה. פועה שקר. דברי שקר פועים אתם בדבריכם, אתם הכומרים שמספרים על טובתה והרעתה של העבודה זרה. אז היות ואין בכם מעלה עצמית, והיות ואין בכם גם תועלת, לפחות לקבל תועלת, נבקש משהו וקיבלתי, אז ממילא תועבה יבחר בכם. מי שבוחר בכם בוחר בתועבה. בוחר בדבר נמאס ונתעב. כי אין לו לא תועלת מצד מעלתו, ולא תועלת מצד מה שאני אקבל ממנו. אז מה יש לי ממנו? סתם בחינה של תועבה. הרד"ק מסביר בשם אחיו רבי משה, שאפע, הן אתם מאין ופועלכם מאפע, אפע זה לשון אפעה. אתם כמו הנחשים שממיתים את מי שמתחבר איתם, כך גם כן אתם, פועלכם מאפע. מי שמתחבר איתכם אתם ממיתים אותו. ומי יבחר בכם? רק תועבה יבחר בכם. רק האנשים הנתעבים יבחרו בכם, ולא האלוקים.
העירותי מצפון ויאת, ממזרח שמש יקרא בשמי, ויבוא סגנים כמו חומר וכמו יוצר ירמס טיט. הפסוק הזה יש בו ארבעה פירושים. את מי העירותי מצפון? מה הנביא אומר כאן? הקדוש ברוך הוא עורר מצפון ויבוא ממזרח שמש יקרא בשמי. מי זה שאותו עוררו מצפון? מסביר המלבי"ם, העירותי, אני העירותי את גוג שיבוא מצפון. זאת אומרת, אחרי שהוא בא ומראה להם, אין לכם שום אפשרות לומר דבר מה על העתיד. אומר הקדוש ברוך הוא, הנה אני אומר לכם מה עתיד להיות. אומר הנביא, הנה האלוה שלנו מנבא את עם ישראל על העתידות. מישהו מכם יכול לומר עתיד? אני מודיע לכם, העירותי את גוג שיבוא מצפון, ויאת, והוא יבוא, כמו שאני מודיע לכם מראש. וגם העירותי ממזרח שמש. מי זה? מלך המשיח. מלך המשיח העירותי ממזרח שמש אשר יקרא בשמי. הוא יקרא את כל העמים לדבר בשפה ברורה, לעבוד את השם, הוא יקרא בשמי. וגם הוא יבוא. ויבוא על הסגנים כמו על חומר שרומסים אותו לצורך בניין. מה הפירוש? מה המטרה שיבוא על הסגנים ומה המטרה לרמוס? מה בעצם הרעיון? מסביר המלבי"ם, יש הבדל בין חומר לבין טיט. טיט זה בוץ. מבוץ לא עושים כלום, אין מה לעשות איתו. לעומת זאת חומר, החומר זה מה שנקרא החומר שמשתמשים איתו, נגיד חימר, לעשות כלים. מלט וכדומה כדי לבנות בתים. זה נקרא חומר. אז הוא אומר להם, הנה תראו, עם הטיט אין מה לעשות מאומה. לעומת זאת עם החומר, היוצר יוצר כלים. עכשיו היוצר עושה משהו עם הטיט? אין לו מה לעשות עם טיט, טיט זה סתם בוץ. אין לו מה לעשות עם זה. רק עם חומר היוצר מסוגל לעשות כלי. לעומת זאת, מה כתוב כאן? ויבוא סגנים כמו חומר וכמו יוצר ירמס טיט. היוצר לא רומס את הטיט. הרי מה עושים עם הטיט? רומסים עם החומר, רומסים אותו כדי שיהיה ראוי לעבודה, מגבלים אותו, דשים אותו כדי שיהיה ראוי לעבודה, ואז מעצבים ממנו מה שרוצים. אבל אף אחד לא הולך לרמוס טיט, אף אחד לא הולך לגבל את הטיט. הוא אומר תדע לך, מלך המשיח הוא יהיה בבחינת יוצר, שכמו שהיוצר מצליח להוציא מחימר כלי למעשהו, כך מלך המשיח יצליח להוציא מטיט כלי למעשהו. זאת אומרת, הוא ייקח את האומות, ולא סתם את האומות, את הגרועים שבאומות, אלה שהם בבחינת טיט, גם אותם הוא יהפוך לבחינה של כלי. גם הם יהיו ראויים לקבל את ההתגלות האלוקית. גם הם יהיו ראויים להיות באותו זמן של מלך המשיח, על ידי זה שהוא יתקן וישפר את מעשיהם לטובה. כחומר ביד היוצר, זה מה שהוא אומר. ויבוא סגנים, סגנים הכוונה אל אלה מן האומות, אשר הם בבחינת טיט, יהפוך אותם לבחינה של חומר שיהיו ראויים על ידי זה לקבל את המסר האלוקי, שיהיו ראויים על ידי זה לשנות את דרכם ולקבל את האמונה באל אחד, אפילו הריקים והפוחזים שבאומות.
רש"י מסביר שכאן הוא מגיד עתידות ומודיע להם אני מתעתד לבנות את חורבות ירושלים. ואת מי אני מתכונן להביא? העירותי מצפון, כורש יבוא מצפון. ועל מי יבוא כורש? מלך פרס, יבוא על בבל כדי להחריב אותה. ממזרח שמש יקרא בשמי. מה הוא יקרא? כל ממלכות הארץ נתן לי השם, ככה אמר כורש, ולכן אני הולך כדי לבנות את ירושלים. ולכאורה למה הוא קורא לו מצפון? אומר רש"י, מכיוון שארץ פרס היא אמנם מזרחית, אבל זה מזרחית צפונית. ולכן העירותי מצפון הכוונה את מלכות פרס, את כורש, שיבוא על מנת לבנות את בית המקדש. כך גם כן מסביר הרד"ק בשם המפרשים, ולכן הוא אומר העירותי מצפון ממזרח שמש, כי הוא הלך להחריב את העיר שבמזרח שמש. איזה ארץ היא במזרחנו? זה בבל. בבל נמצאת לצד מזרח. העירותי, עוררתי את כורש על מזרח שמש כדי להחריב את בבל, על מנת לצוות את עם ישראל לעלות לארצם כדי לבנות את בית שני בתקופת עזרא ונחמיה. מי שירצה יוכל לשמוע את הדיסקים על עזרא ונחמיה, על כל ההתעוררות שהייתה כדי לבנות את בית המקדש ועל הסיוע שקיבלו מכורש. ולכן המשך הפסוקים הוא ראשון לציון הנה הינם ולירושלים מבשר אתן. מתי זה? כאשר כורש יבוא ויעורר את העם על מנת לעלות ולבנות את ירושלים.
יש הסבר נוסף, וזה הסבר שמביא רש"י, דבר אחר. העירותי מצפון, אומר רש"י, מדברים פה על נבוכדנצר. נבוכדנצר יבוא ויתעורר כדי להחריב את ירושלים. העירותי מצפון ויאת. ואת כורש, זה ממזרח שמש. המזרח, כמו שאמרנו, כיוון שהוא פרס, זה צפונית מזרחית, אז לפי הביאור השני, המצפון לא חוזר על פרס וכורש, אלא ממזרח חוזר על כורש, שאין כמו שאמרנו צפונית מזרחית. ממזרח שמש הוא יקרא בשמי, כמו שאמרנו, אותו עוררתי אחרי זה, את כורש שיבוא ממזרח, שיבוא לבנות את ירושלים.
יש הסבר נוסף שהרד"ק מסביר, שזה נאמר על מלך המשיח. העירותי מצפון, את מי העירותי מצפון? את מלך המשיח. שזה מה שכתוב בהמשך, הן עבדי אתמוך בו. והרד"ק אומר שזה הפירוש היותר נראה בעיניו. האמת, גם המלבי"ם הלך באותו קו. רק שהמלבי"ם למד שהעירותי מצפון זה את גוג, ויאת ממזרח שמש זה מלך המשיח. לעומת זאת, לפי ביאור הרד"ק, העירותי מצפון הכוונה מראש מדברים פה על מלך המשיח. מלך המשיח הוא יבוא מצפון. למה מצפון? לכאורה מה הקשר מצפון? הרי אדרבה, מה מצפון תיפתח? הרעה. אז איך פתאום מלך המשיח יבוא מצפון? מסביר הרד"ק, מכיוון שיש עשרת השבטים אשר נמצאים בחלח, חבור, נהר גוזן וערי מדי. וזה צפונית מזרחית לארץ ישראל. ולכן הוא אומר העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש. מצפונית מזרחית יבוא מלך המשיח כדי לגאול את עם ישראל, כי הוא יגאל תחילה את עשרת השבטים. אז אם כן נסכם, יש לנו כאן ארבעה פירושים. או שמדברים כאן על כורש, כמו שרש"י הסביר, או על נבוכדנצר, זה פירוש נוסף ברש"י, או על מלך המשיח, זה העירותי מצפון, זה לפי הרד"ק, או שמדברים כאן על גוג ומגוג, שזה לפי המלבי"ם.
מי הגיד מראש ונדעה, ומלפנים ונאמר צדיק? אף אין מגיד, אף אין משמיע, אף אין שומע אמריכם. עכשיו הוא אומר להם, נו, אז אני עכשיו אומר כאן נבואה. יש לכם מישהו מכם שהגיד מראש ונדעה? שאנחנו נדע כאשר הדבר יבוא, שהנה הוא הגיד את זה מראש? מסביר המלבי"ם, יש הבדל בין מראש לבין מלפנים. כי הרי כתוב כאן מי הגיד מראש ונדעה, ומלפנים ונאמר צדיק. מה ההבדל ביניהם? כשאנחנו אומרים מלפנים, אנחנו מדברים בעצם על ההווה, ומההווה אני רוצה לדבר על העבר. לעומת זאת כשאני מדבר מראש, אני כביכול רק נמצא בעבר. לא מדבר על ההווה ביחס לעבר. לדוגמה, כשאני אומר האימיים לפנים ישבו בה. עכשיו הם לא יושבים, אני מדבר איתך עכשיו, ואני אומר לך ותדע לך, פעם היה אחרת. לנביא היום ייקרא לפנים הרואה. היום קוראים לו נביא, אני מדבר על ההווה, ותדע לך בעבר היו קוראים לו הרואה. זה נקרא לפנים. מדבר עכשיו על מה שהיה מראש. אומר להם תראו, יש הבדל גדול בין הקוסם לבין הנביא. כי גם קוסמים היו יכולים לדעת אלו ידיעות מכוח הכוכבים ומהלכיהם. היה להם ידיעות מאוד כלליות, כמו שראינו שפרעה שאצטגנין גדול היה, אמר ראו כי רעה נגד פניכם. והוא ידע על מה הוא מדבר בכיוון מסוים, רק הוא לא פירש את זה נכון. עתיד להיוולד מושיעם של ישראל, גם את זה הוא ידע. הוא נידון במים, גם את זה הוא ידע, רק באיזה מים הוא לא הבין, זה היה מי מריבה והוא חשב שהוא טובע ביאור. היה להם ידיעות כלליות. אומר הנה תראו, יש דברים שמישהו אומר בעבר, לא לוקחים את זה כל כך ברצינות משתי סיבות. א', אלה דברים כלליים, הם לא דברים ספציפיים מדויקים. דבר אחד. דבר שני, אלה עד שהם לא קורים אנחנו לא יכולים לראות את הדברים. כיוון שהאדם הזה הוא לא אדם שאני יכול לסמוך עליו, של דבריו אמיתיים. אחרי זה כשקורה משהו, אה אה, אתה זוכר שמישהו אמר פעם שיהיה משהו, הנה כנראה לזה הוא התכוון. זה מאוד קלוש. זה מאוד קלוש. יש אתם יודעים ספר שנקרא נבואותיו של נוסטרדמוס. מישהו שמע עליו? נוסטרדמוס היה איזה שהוא אדם שחי לפני כמה מאות שנים, והוא אמר, חיבר שירים. שירים שהיו כתובים בלשון מאוד מאוד כללית. ומאות שנים לאחר מכן באים ומחפשים איך תופעות שקרו נמצאות בתוך השירים של מר נוסטרדמוס. וזה הבלים, הבל ורעות רוח. מי שקורא את הדברים, קודם כל רואה איזה שמונה פרשנויות על כל שיר. ויבוא מלך גדול מצפון וזה, והוא מפרש לך את זה על ההוא, ומפרש את זה על זה, ומפרש את זה על זה, וזה אחד רואה בזה את נפילת הגוש הקומוניסטי, אחד רואה בזה את נפילת סדאם חוסיין. הכל אפשר לראות. כן, משהו מאוד אלסטי כזה. זה דברים מאוד כלליים, ורק אחרי שהם קורים אתה מנסה לחפש אותם איפה הם נמצאו במה שהוא אמר. אמר זה נקרא מלפנים. לעומת זאת מראש, זה מה שהנביא מודיע. הנביא מודיע דברים מדויקים. אני מודיע שיקום נצר לבית דוד ומה שמו יהיה? יאשיהו שמו. אני מודיע לך שמו, תבדוק אם זה קרה או לא קרה. הנביא אחרי זה מספר, אחרי מאות בשנים, קם מלך שקראו לו יאשיהו והוא ביער את העבודה זרה. אתה מודיע דברים מבוארים ומפורשים מראש. א', ב', נביא זה אדם מקובלות. זה אדם שמשהו אמר, עמד במבחן ורק לאחר מכן התחילו לקבל ממנו. הרמב"ם אומר לא היו מקבלים מיד נביא. בן אדם שבא להגיד נבואה היו אומרים לו תגיד דברים שעתידים להיות, לטובה ולא לרעה. כי לרעה יכול להיות שהשם יבטל בעקבות מעשים טובים שנעשה. לטובה, זה הוכחה גמורה. תביא נבואות לטובה, תגיד עוד שבועיים יהיה כך וכך, דברים שאתה אומר מדויק במאת האחוזים, ואיך שאמרת ככה יתגשם, בוחנים אותו כמה פעמים ולאחר מכן הוא מקבל דיפלומה של נביא. אדם כזה אפשר לקבל ממנו כל דבר השם. אז הנביא, א', זה אדם שהיינו יודעים שהדברים שלו מדויקים מאוד. דבר שני, הוא גם היה מדבר ספציפית, הוא לא היה מדבר דברים כלליים שרק אחרי שזה קורה אתה פתאום מוצא לזה משמעות שהנה בטח זה מה שהוא התכוון אז. אז זה מה שהוא אומר, מי הגיד מראש ונדעה? אמר מראש דברים מדויקים, מתי יקרה ואיך יקרה, לפי זמנים. ונדעה, ואז נדע, הנה קרה כמו שהוא אמר. ואתם יודעים מה? זה גדול מדי בשבילכם. אני מוכן להתפשר על פחות. ומלפנים ונאמר צדיק. שיגיד משהו שאני אחרי זה בסופו של דבר אגיד אתה יודע מה, מלפנים בעבר באמת מישהו אמר דבר כזה והנה הוא צודק. אומר גם את זה אני מוכן לקבל, אבל גם את זה אין לכם. לא רק לא להודיע מראש דברים מדויקים ואמיתיים, אלא גם לאחר מכן, שכשדבר יבוא אנחנו נמצא איזושהי פרשנות להגיד שזה מה שאמרתם, אומר גם זה אין לכם. אף אין מגיד, אף אין משמיע, אף אין שומע אמריכם. אף אין מגיד, וגם אם היה מגיד, אין משמיע, מי שישמיע את הדברים לרבים. ומדוע? כי המגידים שלכם מוחזקים כשקרנים. וגם אם היה משמיע, אין שומע דבריכם. אין שומע אמריכם, כיוון שהם רגילים בשקרים ובכזבים שלכם. כמו שהנביא מלא מנביאי השקר, כל מיני נבואות שמודיעים להם, לא יבוא מלך בבל, אל תפחיד את העם, יהיה רק טוב, אין לכם מה לדאוג, תאכלו, תקצרו, תשבעו, לא יהיה שום רעה, לא יהיה שום דבר. הם תמיד היו אוהבים לנחם את העם. זה כמו כלי התקשורת, תמיד אוהבים רק לדבר דברים, אל תגידו, אתם הדתיים תמיד יש לכם נבואות זעם. תמיד אתם צופים שחורות. לא לא, יהיה בסדר, העם הזה הוא עם נהדר, זה עם ממש, צא לרחובות, תראה כמה, זה עם ממש, אל תדברו דברים לא... זה היה נביאי השקר. הוא אומר אין מגיד. ואם יש מגיד גם אין משמיע. ואם יש משמיע, אין שומע, מרוב שרגילים לשקר שהיו נביאי השקר משקרים את מאמיניהם ואת עובדיהם.
ראשון לציון הנה הינם, ולירושלים מבשר אתן. מסביר המלבי"ם, ישנם, מי שרוצה להביא ראיה, ישנם שתי סוגי ראיות. יש ראיה חיובית, ויש ראיה על דרך השלילה. זה שתי סוגי ראיות שאפשר להביא כדי להוכיח דבר מה. ראיה על דרך השלילה, אני אומר לך פלוני לא חכם. מאיפה אתה יודע שפלוני לא חכם? תשמע, כי עד היום הוא לא אמר דברי חוכמה. מזה אני מסיק שפלוני לא חכם. זה נקרא ראיה על דרך השלילה. לעומת זאת, יש ראיה על דרך החיוב. אני אומר לך פלוני לא חכם. מאיפה אתה יודע? שמעתי אותו מדבר דברי שטות והבל. זה ראיה שהוא לא חכם, זה כבר לא ראיה על דרך השלילה, זה ראיה על דרך החיוב. שמעתי שכך, שמעתי אותו. לעומת זאת כשאני אומר לא שמעתי ממנו דברי חוכמה, זה ראיה על דרך השלילה. מה הראיה היותר חזקה? ראיה על דרך החיוב. שמעתי ממנו דברי הבל, זה הרבה יותר ראיה שהוא טיפש, מאשר להגיד לא שמעתי דברי חוכמה, כי אולי הוא חכם מאוד והוא חכם שהוא מחריש. מאיפה אתה יודע? יכול להיות שהוא אוחז בפלך השתיקה והוא מאוד חכם. זה לא ראיה מוחלטת, ראיה על דרך השלילה. לעומת זאת ראיה על דרך החיוב היא באמת ראיה מוחלטת, היא באמת ראיה גמורה. ולכן, אחרי שהוא אומר הנה תראו, אני מוכיח לכם בראיה כמו שאמרנו על דרך השלילה, שאין ממש בכל העבודה זרה. ממה? כי הנה תראו, הם לא מודיעים את מה שעתיד להיות. זה ראיה על דרך השלילה. מזה שהוא לא הודיע, סימן שאין בו ממש. עדיין אתה יכול להתווכח. להגיד מה, זה שהוא לא הודיע זה ראיה שאין בו ממש? זה ראיה שהוא לא מודיע עתידות. אולי הוא יודע ולא רוצה להודיע? שומר את זה בסוד. לעצמו, העבודה זרה לא רוצה לגלות את הכל, היא שומרת בסוד, היא לא מגלה את זה הלאה. זה ראיה על דרך השלילה. אומר להם, אבל אני אתן לכם ראיה יותר גדולה. אתן לכם ראיה על דרך החיוב. הוא אומר הנה ראשון לציון הנה הינם. האות הראשון שיהיה מיועד לציון, הנה הינם. זה הסגנים שעליהם דיברנו, זה מלך גוג שאותו אמרנו העירותי מצפון, הנה הינם. זה האות שהמלוכה תשוב לציון, וזה האות על קיבוץ הגלויות לירושלים. זאת אומרת, הנה אני מביא לכם הוכחה שלאחר מכן תוכלו לבדוק אותה ותראו שהדבר הזה מתקיים, ואז על ידי זה יושלט שלטון השם בעולם, מבלי שום טענה לאיזשהו כוח אחר חוץ ממנו יתברך. ידעו כל בשר יחדיו כי השם הוא האלוהים, אין עוד מלבדו. הוא אומר וזה ראיה על דרך החיוב. זה ראיה על כך שהוא אלוה, לא על זה שהם לא אמרו, אלא הנה הקדוש ברוך הוא מודיע דברים והם יהיו, והדברים האלה הם יהיו את ה, מה שנקרא המכה בפטיש שיסיים את שלטון בורא עולם בעולם, הכוונה ישליט את שלטונו על העולם כולו.
עכשיו נשים לב שהוא אומר כאן ראשון לציון הנה הינם ולירושלים מבשר אתן. מה ההבדל בין ציון לבין ירושלים? המלבי"ם הולך בקו לאורך כל התנ"ך, שציון וירושלים שניהם מדברים על בעצם על ירושלים. רק שציון היה המקום של המושב של המלכות והמקדש. לעומת זאת ירושלים זה היה מקום מושב ההמון. הר הבית, בית המלך, זה נקרא ציון. לעומת זאת שאר ירושלים נקראת בשם ירושלים. והוא אומר הנה תראה ראשון לציון הנה הינם. ציון מרמזת לכך שיחזור המקדש, תחזור המלוכה. וירושלים מרמזת לקיבוץ גלויות, שעתידים כלל עם ישראל להתקבץ לירושלים.
רש"י מסביר, ראשון לציון הנה הינם. מלך ראשון שייתן לב לציון, הנה זהו שאמרתי. ראשון לציון, מי זה הראשון שנתן לב לציון? זה ראינו כורש, שהוא התעניין ראשונה בבניין ציון. הנה הינם, הכוונה הנה, הנה כבר הוא מוכן לזה. עכשיו בסופו של דבר הוא יהיה רק המתחיל, הוא הראשון לציון. זאת אומרת הוא לא יסיים את הגאולה, כי הרי אנחנו יודעים שכאשר הם התחילו לבנות את בית המקדש, אז באו כל מיני אנשים שהתחילו להוציא שטנה על יושבי ירושלים, ובניין הבית הושבת. ורק לאחר מכן הגיע דריווש, ודריווש המשיך את בניין הבית. מי שירצה יוכל לשמוע בדיסקים על עזרא ונחמיה. וזה מה שהוא אומר כאן, ראשון לציון. זה היה רק ראשון, אני אומר לך יהיה עוד שני. הוא לא יסיים את המלאכה. לפי רש"י הוא בעצם מודיע על בניין בית שני, שיהיה לו התחלה וזה לא יסתיים על ידי אותו המלך. ולירושלים מבשר אתן, באותו הזמן יבואו חגי וזכריה שיזרזו את העם לבנות את בית המקדש בימי דריווש השלישי שהוא מלך פרס.
וארא ואין איש, ומאלה ואין יועץ, ואשאלם וישיבו דבר. תמיד אני מסתכל על נביאי הבעל, רש"י מסביר, ואין איש שמגיד עתידות. ואין איש, ומאלה ואין יועץ, אין מי שייעץ ויאמר מה עתיד להיות איתם. כך גם כן מסביר המלבי"ם, אני מסתכל בין העמים, בין עובדי הבעל, ואין איש. אפילו שכבר הדבר התחיל, אין מי שיודע מה יהיה סופו. אף אחד לא מסיק מזה שמזה תצמח מלכות בית דוד, מזה יהיה בשורה לירושלים. ולא רק שהם לא יודעים את העתיד, הוא אומר גם אין יועץ. ומאלה ואין יועץ, אין מי שייעץ להם עצה איך לצאת מהצרה שבה אליה הם נקלעו. כי הרי עוד מעט מלך המשיח יילחם כנגד העמים. והוא אומר ולא זו בלבד שהם לא יודעים עצה, גם אם אני אשאל אותם, וגם ישיבו דבר, אפילו עצה ודבר להשיב הם לא יודעים. מה זה מוכיח? הן כולם אוון, אפס מעשיהם, רוח ותוהו נסכיהם. ולכן המסקנה שאתה חייב להגיע מזה שאין בהם ממש מצד עצמם, כנגד וארא ואין איש, הוא אומר לך כולם אוון. וכנגד מה שאמר אפס מעשיהם, אין איתם להרע ולהיטיב, זה כנגד מה שהוא אמר ומאלה ואין יועץ, אין מי שיכול לייעץ טובה או רעה. ולכן נסכיהם רוח ותוהו. מה רוצה לומר? הממשלה שלהם, העבודה זרה שלהם, זה בחינה של רוח מצד עצמו, ותוהו מצד התועלת העתידית ממנו. והיות וכן, אין שום תועלת באותם עובדי אלילים ובאותה עבודה זרה, ולכן המשפט של הקדוש ברוך הוא מול האומות יסתיים בכך שהאומות יוכנעו תחת יד מלך המשיח ותחת משפטו יתברך, ויהפכו להיות עובדי השם שכם אחד, במהרה בימינו אמן.