ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אוהבי. ואתה ישראל עבדי, הוא אומר, אתה מכל מקום, אתה לא צריך לחרד ולירא. כי אתה ישראל עבדי, אני לא אעזוב אותך ביד האומות שיבואו להילחם כנגדך. אם אתה שומע דבר כזה, אתה בטח נבהל. אומר הקדוש ברוך הוא, לא לא, אין לך מה לחשוש.
עכשיו תשימו לב, אומר המלבי"ם, עבד שהוא עבד נאמן למלך, תמיד יש לו לחשוש שלעולם חוסן. תמיד יש לו לחשוש שלכאורה המצב העכשווי לא מובטח שיישאר תמיד. ועל זה הוא בא ואומר, לפעמים המלך אוהב את העבד שלו, כי העבד מאוד מאוד נאמן בעבודתו. המלך זקוק לו. זה עבד אומן, זה עבד מומחה, והוא יודע והוא פיקח והוא... ולפעמים המלך אוהב את העבד, למה? כי מצאת חן בעיניי. אהבה רצונית בלי סיבה. הוא מגדל אותו, הוא מנשא אותו מעל כל השרים ו... למה? אני אוהב אותו. יש לי איזושהי אהבה רצונית בלי שום סיבה. עכשיו, מצד אחד, אומר המלבי"ם, יש יתרון לראשון, מצד שני יש יתרון לשני. א', היתרון של הראשון, בחרו בו כי המלך צריך אותו. אז הוא אומר, קודם כל המעלה שלו גדולה. המלך זקוק לי. אתם מבינים איזה מעלה זאת? המלך, על אף כל רוממותו, זקוק לי. אני יודע לעשות מלאכות מיוחדות, המלך זקוק לי. לעומת זאת, זה שנבחר כי המלך רק רצה בו, הוא לא זקוק לך. הוא לא זקוק לך. הוא החליט שהוא מעוניין בך, אבל הוא לא זקוק לך. אבל לעומת זאת, אם המלך עכשיו ימצא מישהו שאומן...
יותר גדול ממני. מומחה יותר גדול ממני, אז הוא יזנח אותי ויקח אותו. אז יש לי מעלה שהמלך זקוק לי, אבל פה זה גם עקב אכילס שבעצם יכול להיות מאוד שימצא מישהו שיותר טוב ואז כבר לא צריך אותך, יש לי מישהו אחר. לעומת זאת, זאת שיש לו אהבה רצונית כלפיו, אני אוהב אותו, כן אני רוצה בו, לא בגלל שמצאתי בו איזה דבר מיוחד או שאני זקוק לשירותיו, בגלל שסתם אני אוהב אותו, אומר יש לו מעלה שלא ייתכן שהוא ימצא מישהו אחר ויגיד ההוא יותר טוב לי. מה יותר טוב לך? בזה לא מצאת איזה מעלה, אתה סתם אוהב אותו. אז ממילא לא ייתכן שמחר הוא יחליף אותו כי הוא ימצא מישהו שיהיה לו עבודה נאמנה יותר.
לעומת זאת, יש לו מינוס שהמלך לא זקוק לו, כן? אז מצד אחד רצון המלך בך, אבל מצד שני המלך לא צריך אותך. המלך לא צריך אותך, היום הוא רוצה בך ויש איזה מינוס כי יכול להיות שמחר הוא לא ירצה בך. חשק יכול להתחלף. היום בא לי, מחר לא בא לי. לעומת זאת, כשהמלך זקוק לך, עד שהוא לא ימצא מישהו אחר הוא לא יוציא אותך. הוא זקוק לך, מה הוא יעשה? אין לו ברירה, הוא חייב אותך. אז לפה יש יתרון ולכאן יש יתרון.
הוא בא ואומר לעם ישראל, תדע לך, יש להם את שתי המעלות. דבר ראשון הוא אומר, ואתה ישראל עבדי. עבדי הכוונה מצד עבד נאמן, אתה עובד אותי. אז מצד זה אין לך מה לחשוש שמא נמצא עבד... סליחה, אז מצד זה אין לך מה לחשוש שמא אני לא צריך אותך, אלא אני חייב אותך. אבל עדיין יש לך מה לחשוש שמא ימצא עבד יותר נאמן. זה כן יש לך לחשוש, אבל אני בעצם מוכרח אותך כביכול, כן?
אז זה הוא בא ואומר, אין לך מה לחשוש שאני אחליף אותך. הלוא אתה יעקב אשר בחרתיך. אומר אני בחרתי בך. בחרתי בך זה הכוונה רציתי אותך, זהו. לא מצד נאמנות, לא מצד שום דבר, אני בוחר בך, רוצה אותך. אני חושק בך. אשר בחרתיך. ממתי? עוד מזמן שלא היית כזה בעל מעלה, עוד מתקופת היותך יעקב. כי אם אתם זוכרים הסברנו כמה פעמים, יעקב מסמל על עם ישראל בדרגה הנמוכה, בדרגת עקב. ישראל מסמל על ישראל בדרגה הגבוהה, במצב של שררה. הוא אומר אז, כאשר אתה היית עדיין עבדי יעקב, אז היית יעקב, כבר אז בחרתיך. בחרתיך לא מצד העבודה שלך, כי הרי היית רק יעקב בדרגה הנמוכה, אלא מצד שאני רוצה בך, אני חושק בך. אני רוצה בך מבלי טעם שאתה עובד אותי, אלא עוד אתה בסך הכל בגדר יעקב. ואז גם אם אני אמצא עבד נאמן יותר, אני לא אקח אותו, כי בך אני חושק. בך אני רוצה.
אבל כמו שאמרנו, על כל פנים יכול להיות שפתאום החשק הזה ישתנה. הרצון הזה ישתנה לרצות מישהו אחר. את אותו אחד שאהבתי בשלב מסוים אני שונא, את אותו אחד שחשקתי בשלב מסוים אני מואס. אומר הקדוש ברוך הוא, אין לך מה לדאוג. מה ההמשך? זרע אברהם אוהבי. אם אני חפץ בך ובא לי ואני מעוניין בך דווקא, פה באמת יש חשש, אתה צודק. אבל כאן הוא אומר, הרי זה לא בגלל מעלתך אלא אברהם אוהבי. אברהם אוהבי, אז אני לא אחליף את זרע אברהם אוהבי. זאת אומרת, זה לא בגלל שאני חושק בך רק, אלא זה מתחיל מזכות אבות. לאבא שלך יש הרבה זכויות אצלי, לאברהם יש הרבה זכויות אצל השם יתברך. אומר אם ככה, אז לעולם לא ימאס אותו השם יתברך. אז בסיכום, אומר השם, אין לך לירא מפני האומות אשר יבואו להילחם כנגד מלך המשיח. ואם אתה חושש אולי ושמא ישתנה משהו והשם לא יגן עלינו, הוא אומר אין לך מה לדאוג. א' אתה עבדי, כמו שאמרנו מבחינת העבד הנאמן. ואם אתה חושש אולי ימצא עבד נאמן יותר, לא, הרי עדיין בתורת יעקב בחרתיך. סתם כי בחרתי אותך כי אני רוצה אותך. ואם אתה חושש שמא הבחירה הזאת עלולה להשתנות כי אולי בשלב מסוים ימאס אותך, זרע אברהם אוהבי. הרי לא ייתכן שימאס אותך כי החיבה שלי כלפיך היא עוד התחילה מזה שאברהם היה אוהבי ואז אני מחוייב לזרעו אחריו. ואם כן, אומר השם, אין לך כלל לחשוש מהאומות שיבואו להילחם.
רש"י מסביר, אומר רש"י, מדרש אגדה בבראשית רבה דורש כל העניין במלכי צדק ואברהם, כמו שהסברנו שזה הקו של רש"י והרד"ק. ראו איים את אותה מלחמה וייראו. האיים ראו את המלחמה של מלכי צדק ואברהם כנגד המלכים וייראו. שם נתיירא מאברהם, פן יאמר לו, העמדת רשעים אלו בעולם? הנה תראה איזה רשעים יצרת בעולם. ואברהם התיירא משם, למה? לפי שהרג את בני עילם שהם משם. אז כל אחד מהם נתיירא זה מזה. זה ראו מלכים וייראו, היה להם יראה אחד מהשני. איים, כמו שאיי הים זה דברים שהם מסוימים בעולם, מצוינים בעולם, כך אברהם ושם היו מסוימים בעולם. הכוונה כולם הכירו אותם. מי יודע מי זה אברהם? כולם יודעים. מי זה שם? כולם יודעים.
ואתה ישראל עבדי, אברהם הוא לא היה מזרע צדיקים, אני בכל אופן עשיתי לו. אז אתה ישראל עבדי שאתה מזרע צדיקים, מזרעם של אברהם, זרע אברהם אוהבי, שלא הכיר אותי מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה, זה הכוונה אוהבי. יש מצב שבו אדם שב בתשובה מתוך שהשם מכה בו, מתוך שהשם מייסר אותו. הוא אומר כאן אצל אברהם לא כך היה, אלא מתוך אהבתו כלפיי זכה והכיר אלוהותי.
אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואומר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך. מסביר המלבי"ם וממשיך באותו קו ואומר, שאם ייתכן שהמלך יבחר לו איזשהו אדם לעבודתו, אז מה אמרנו? יכול להיות מאוד שאחרי זה הוא יבחר לו מישהו אחר יותר מוכשר, יותר מוצלח, יעזוב את הראשון. אומר לך לא, אצלך לא כך. אומר הרי החזקתיך מקצות הארץ, מכל יושבי הארץ רק בך החזקתי. ושלא תחשוב שבחרתי אותך מבין הפחותים, אלא הוא אומר ומאציליה קראתיך. מהאצילים, מהנכבדים, משם קראתי דווקא אותך. דווקא בך אני מעוניין. ואומר לך עבדי אתה. ואם כן אתה מובחר יותר מכל יושבי תבל אצלי. אומר לו הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, בחרתיך ולא מאסתיך. לכן אתה יכול להיות רגוע שבחרתיך, בחרתי בך בחירה עולמית, ולא מאסתי אותך לעולם. זאת אומרת הבחירה שהשם בוחר בעם ישראל, חפץ בעם ישראל, ישמור ויגן על עם ישראל, זה בחירה שאין לך מה לדאוג שמא הברית הזאת תופר. הברית הזאת היא ברית מוחלטת, ברית מובטחת, ומה שאתה צריך רק עם ישראל זה לשמר את הברית הזאת במעשים הטובים שאתה עושה. אבל דע לך, בכל מקרה אומר השם, לא אזנח ולא אטוש את עמי ישראל.
אל תירא כי עמך אני, אל תשתע כי אני אלוהיך, אימצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי. אל תשתע, הכוונה לפי פשוטו מסביר הרד"ק, אל תפחד. התרגום יונתן אומר לא תתבר, הכוונה לא תישבר. חז"ל מסבירים, כך גם רש"י מסביר פה, אל תשתע כי אני אלוהיך, אל תהיה כשעווה. שעווה נמסה, דונג נמס, משהו קצת חום ישר נמס. אומר אל תיבהל, אל תימס כי אני אלוהיך. הוא מביא בשם אביו עוד הסבר, אל תשתע מלשון שעו ממני, כמו הרפו ממני. אל תתרפה כי אני אלוהיך. אימצתיך, עזרתיך, תמכתיך, ולכן אל תיבהל מן האויבים.
מסביר המלבי"ם, היראה של האדם נובעת מכמה מצבים. האדם יכול להיות שיירא שמא זה שאוהב אותו באופן תמידי, שומר עליו, מגן עליו, אולי הוא מאס בו. אולי כבר אני לא מובטח בהגנה ההיא. על זה הוא אומר אל תירא כי עמך אני. הוא אומר אל תירא, אני איתך, בחרתיך ולא מאסתיך. אין לך מה לדאוג, זה פסוק ט'. בחרתי בך ואני לא אמאס אותך. אז שמא השם עזב אותו, מאס בו, אין לחשוש. אפשרות אחרת, אולי בעת הצרה האוהב שלי לא יהיה איתי, הוא לא יגונן עליי. זה מה שהוא אומר בפסוק י', אל תירא כי עמך אני. אין לך מה לדאוג, תמיד ובכל עת ובכל מצב אני איתך. אולי הוא מאוד ירצה להציל אותי אבל אין לו יכולת, אין לו כוח. על זה הוא מוסיף ואומר, זה האפשרות השלישית, אל תשתע. תשתע לפי המלבי"ם הכוונה מלשון לשעות, כביכול מפנה במחשבתך לחשוב מחשבה אחרת, האם השם יוכל להושיע אותי, לא יוכל להושיע אותי. אומר אל תשתע כי אני השם, אני בעל היכולת, אני השם אלוהיך. אלוהיך זה לא סתם אני השם אלוקים בעל הכוחות, אלא אלוהיך הכוונה האלוה שלך בפרטות, משגיח עליך בהשגחה פרטית. ואם ככה אין לך מה לדאוג כי אימצתיך. בוודאות אני אימצתי אותך אליי, נתתי לך אומץ. שימו לב אומר המלבי"ם, לא סתם כוח אלא אומץ שתוכל אתה בעצמך לעמוד כנגד האויב. ולא זו בלבד, אלא גם בעת עומדך עזרתיך. אני גם עזר לך וגם תומך בך בימין צדקי. מסביר המלבי"ם, זה כמו האוהב שרוצה לעזור לאהובו, אז הוא עוזר לו ביד שמאל ותומכו ביד ימין. זה מה שכתוב כאן, עזרתיך הכוונה בשמאלי, תמכתיך בימין צדקי הכוונה ביד ימיני כדי שלא תיפול.
ולכן הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך, יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך. אז אל תחשוש מהגויים, אין לך מה לירא מהם, כי אמרתי כבר שהחזקתיך ואומר לך עבדי אתה בחרתיך, לא מאסתיך, עמך אני, אימצתיך, עזרתיך, תמכתיך. ואם כן כל האויבים שירצו להזיק לך, יבושו ויכלמו כל הנחרים בך. מסביר המלבי"ם, יש ארבעה מיני אויבים. יש מי ששונא את חברו ומדבר עליו שלא בפניו. זה בגדר הנחרים בך. הנחרים מסביר המלבי"ם שזה מלשון אדם שמחזיק אותך כחרם. הכוונה נמנע מלהתקרב אליך, נמנע מלהתקרב לארבע אמותיך, כמו עשה אותך לחרם. אומנם המצודת ציון מסביר שנחרים זה מלשון חרון אף, חורי אפו בך. אבל המלבי"ם מסביר יותר שזה מלשון חרם, כמו מחרימים אותך. הן הנחרים בך יבושו ויכלמו. זה אלה שמדברים עליך מה שנקרא מאחורי הגב. הם יכלמו, הם יבושו. מה הכפילות? יבושו תמיד זה להתבייש מעצמו. יכלמו זה יותר, זה כשאחרים מביישים אותו. יבושו מעצמם ויכלמו מאחרים, שאחרים שמעו את הדיבה שלהם ואת הדברים שהם מדברים כנגדם.
יש אויב אחר שבפניך, הוא בא ומגנה אותך בפניך. אומר דברים כנגדך בפניך, גורם לך קלון ובושה. הם אנשי ריבך. וזה מה שהוא אומר אחרי זה, הוא מדבר על אנשי ריבך. כאין יאבדו. יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך, זה אלה שבאים לריב איתך בצורה גלויה, כאין יאבדו.
לאחר מכן הוא מדבר על הסוג השלישי, אלה שבאים להכות אותך. וזה פסוק י"ב. תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך, יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך. המלבי"ם מסביר, כמו שראינו את שני החלקים הראשונים בפסוק הקודם, פה הוא מדבר על החלק השלישי, זה שבא להכות אותך. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין מצה למריבה. הרי שניהם זה לשון של ויכוח, זה לשון של ריב. מצה ומריבה. אומר המלבי"ם מה ההבדל? ריב זה בא לריב איתך מילולית. מצה זה בא להכות אותך. בא לעשות איתך מצה ומריבה, הכוונה בא להכות אותך, הוא לא מסתפק בעצם המריבה, רוצה גם מצה. וזה הוא מסביר, רואים כמה פסוקים כאלה שמדברים כמו כי ינצו אנשים ונגפו אישה הרה. אתה רואה ינצו, מדברים על הכאה. והנה שני אנשים עברים ניצים. עוד פעם אתה רואה שמדברים על הכאה. ניצים הכוונה מכים. אז הוא אומר אנשי ריבך, אלה שבאים לריב איתך בצורה מילולית לבזות אותך, יאבדו אנשי ריבך. תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך. אלה אנשי מצותך שעושים איתך מצה, שבאים להכות אותך, הוא אומר לא רק שאתה לא תצטרך להתגונן כנגדם, יאבדו, לא תראה אותם. תבקשם ולא תמצאם.
יהיו כאין וכאפס אנשי מלחמתך. מי אלה אנשי מלחמתך? זה יותר קשה. פה הוא מדבר על כאלה שבאים להרוג אותך, באים להילחם כנגדך במלחמה גמורה, לוחמים בחרב. כאין וכאפס אנשי מלחמתך. בשעת המלחמה יהיו כאין וכאפס, כמו דבר שתם ואפס. אז אם כן יש לנו פה את, תשימו לב, את כל הדרגות. בהתחלה הוא אומר הנחרים בך, אלה שמחרימים אותך מאחורי הגב. לאחר מכן הוא מדבר על אנשי ריבך, אלה שבאים לבזות אותך כבר פנים אל פנים. לאחר מכן הוא מדבר על אנשי מצותך, אלה שבאים גם כן להכות אותך. ובשלב הרביעי הוא מדבר על אנשי מלחמתך, אלה שבאים להרוג אותך, לא סתם הכאה בלבד. כנגד כולם הוא אומר, אין לך מה לדאוג, הקדוש ברוך הוא יגונן עליך מכולם.
כי אני השם אלוהיך מחזיק ימינך, האומר לך אל תירא אני עזרתיך. אומר השם, אני השם אלוהיך מחזיק ימינך, אני נותן לך כוח להילחם כי אדם נלחם ביד החזקה, ביד ימין. עכשיו אומר המלבי"ם, ייתכן מאוד שאדם לא יצליח להילחם משתי סיבות. ייתכן מסיבה של חולשה ורפיון, הוא חלש. אומר לך השם, אין לך מה לדאוג, אני השם מחזיק ימינך. ייתכן שאולי הוא חזק, אבל נפשית הוא חלש. האדם הזה הוא רך לבב. אז אולי יש לו הרבה שרירים, יש לו הרבה גבורה, אבל מבחינה נפשית אין לו את העוז ואת התעצומות. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אל תירא, אני עזרתיך. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אל תירא, זה על החולשה הנפשית. אל תירא, אני אעזור לך. ואם כן, מה שאתה צריך זה רק את העוז ואת התעצומות ואז תראה איך אתה ניצל מכל האויבים לך.
אל תיראי תולעת יעקב, מתי ישראל, אני עזרתיך נאום השם, וגואלך קדוש ישראל. אל תיראי תולעת יעקב. למה הוא מכנה את ישראל כתולעת? אומר רש"י, עם ישראל, משפחת יעקב, החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה. התולעת מסוגלת גם להפיל מגדל. מגדל עץ, תולעת מסוגלת להפיל אותו. עבודת צוות, כל פעם כל אחת אוכלת קצת, אוכלת קצת, אוכלת קצת, אתה פתאום שומע, ויש לזה בלי סוף סיפורים בארצות הברית, שאומרים לבן אדם פתאום תפנה את הבית תוך 24 שעות, אם לא יש סכנה שהבית קורס עליך. הוא נראה הכל טוב, יפה, העץ התחילו לאכול אותו תולעים. הם עושים שם הרבה טיפולים, כל מיני טיפולי תחזוקה וריסוסים למיניהם, אבל יש מצבים שכבר אין מה לעשות וזה אוכל את הכל. היה סיפור בזמנו של רב עקיבא איגר שהייתה עיירה שנשרפה. ובזמן הזה היה מאוד מצוי, כמו בארצות הברית שלפעמים יש סכנה מאוד גדולה של דליקות. והעיירה עלתה באש והאנשים התחילו לבנות בתיהם ולקחו קבלנים גויים. ורב עקיבא איגר הודיע והזהיר שלא לאפשר שקבלנים יעבדו ביום שבת. אפילו שהיה מקום לבוא ולומר שמדובר בקבלן גוי וגוי אדעתא דנפשיה קעביד, אבל כיוון שמדובר בדבר שאוושא מילתא, יש לו פרסום, אז לכן הדבר הזה אסור. היו שמה איזה שלושה גבירים שזה לא התאים להם יותר מדי זמן להיות בבתי תמחוי, הם היו חייבים את הוילה שלהם מהר. אז הם אמרו לקבלן הגוי שימשיך לבנות את הוילה שלהם גם ביום השבת, שלא יתייחס למה שאמר רב עקיבא איגר, לאזהרה שלו. והם באמת המשיכו ובנו את הוילה שלהם גם ביום השבת. תוך זמן קצר הוילה שלהם הייתה בנויה, הם כבר נכנסו לגור, כששאר אנשי העיירה עוד הבנייה שלהם הייתה בשלבים. תוך שנה האנשים האלה הוצרכו לפנות את הארמונות שלהם, בנו וילות יקרות ביותר, הכל מעץ, שמה העץ הוא מאוד זול. הצטרכו לפנות את הוילות שלהם, התברר שנתגלו תולעים, ורק אצלם, רק אצל שלושתם. היה אצלם טרמיטים, תולעים מיוחדים כאלה שאוכלים את העץ, לא ניתן היה לגור, היה צריך להרוס את הכל. זאת אומרת, רואים מה זה שעוברים על דבר של, מה שאומר קדוש ישראל, הגאון רב עקיבא איגר. אז נחזור לעניין שלנו, זה הבחינה של תולעת. תולעת היא חלשה, מה אתה אתה בלחיצה קטנה אתה גומר. מה זה תולעת? אומר כן, אבל התולעת הזאת יכולה להפיל מגדל גדול. זה עם ישראל. מה זה כוחה? במה? בפיה. עם ישראל כוחו בפיו. אנחנו חלשים, אבל יש לנו כוח בתפילה. כוח התפילה זה העוצמה של עם ישראל. זה מה שאומר הרד"ק. אומר המדרש, ילמדנו, למה נמשלו ישראל לתולעת? לומר לך, מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה והיא רכה ומכה את הקשה, כמה שהיא רכה יכולה להפיל ארז אדיר, כך ישראל כל כוחם בתפילה ומכים רשעי העולם שהם חזקים כארזים ונמשלים בהם, שנאמר ארז בלבנון. אז ממילא אל תיראי תולעת יעקב, מכיוון שיש לך את הכוח העצום ביותר שיש לתולעת, וזה כוח התפילה.
המלבי"ם מסביר שיש הבדל בין יעקב לבין ישראל. וזה קו שהמלבי"ם נוקט אותו לכל אורך הפירוש שלו. יעקב תמיד מדבר על הדרגה הנמוכה של עם ישראל, על ההמון. וישראל מדברים על הדרגה הגבוהה. וזה גם כן משתמע מהלשון. יעקב לשון עקבה, לשון עקב, נמוך. ישראל לשון שררה, רום, מעלה. אז הוא אומר אל תיראי תולעת יעקב. המון בית יעקב, אומר המלבי"ם, זה גוף האומה הכללית. הוא כמו מת נרקב, מה נשאר מהמת? תולעים. אל תיראי תולעת יעקב. עם ישראל כביכול מה נשאר מהם? מה נותר מהם? בחינה של תולעת. ומתי ישראל, אלה שהם ישראל, גם מהם לא נשאר אלא מתי ישראל. מתי הכוונה היא חלשים, כמו מתי מעט, אנשים חלשים, כן? אחרי מת כל עיר מתים. ושמה הכוונה לא בצרה, אלא בשווא תחת המם. הכוונה אנשים או חלשים. והוא אומר מתי ישראל, גם אלה שהם ישראל, שררה, המעלה, הם אומנם לא בגדר תולעת שכבר תגיד נרקבו ולא נשאר מהם כמעט כלום, אבל עדיין גם הם נחלשו בעקבות הגלות. אומר הקדוש ברוך הוא, אל תיראי. אל תראה את המצב הזה ותישבר. אומר השם, הלוא אני עזרתיך. למה עזרתיך בלשון עבר? כי זה הבטחה. הבטחה של השם זה כאילו כבר נעשה. זה כמו שאתה מבקש בקשה, אני עונה למה שאתה התחלת, מה שאתה ביקשת. אומר השם אני אענה להם, למה? כי אני השם אלוהי ישראל. אני הוצאתי אותם מהגלות, אני לא אתן להם למות בצמא במדבר. ולכן זה ההמשך, אפתח על שפיים נהרות, הכוונה על מים גשמיים שישפיע עליהם במקומות שבהם הם נמצאים באותם מדברות כאשר הם ישובו מגלותם.
המלבי"ם מסביר, העניים והאביונים, אומר המלבי"ם, עם ישראל בגלות כבר התייאשו מהגאולה. מה הסיבה שהם הגיעו למצב של ייאוש? כשהם מסתכלים על החולשה ועל הרפיון שלהם כנגד האויבים, כנגד הגויים. מה הסיכויים להיגאל? אומר לך אל תיראי תולעת יעקב. זה פסוק י"ד. אתם חוששים מהחולשה שלכם? אתה בחינה של תולעת יעקב, אתה אומר אני תולעת, איזה כוח יש לי כנגד האויבים? אומר השם אל תיראי, מתי ישראל אני עזרתיך נאום השם וגואלך קדוש ישראל. יש אפשרות נוספת שהם חוששים מהעניות שלהם, מהדלות שלהם. מה ההבדל העניים והאביונים? אומר המלבי"ם, האביון דל מן העני. כי עני זה אדם שאין לו, ואביון זה מתאווה לכל דבר. לכן זה נקרא אביון. עד שהם כל כך דלים שאפילו מים, שאת זה בכל מקום יש, מים אפשר לקנות בזול, גם מים אין להם. אם כאלה עניים שמבקשים מים ואין, וכבר לשונם נשתה בצמא, נשתה יכול להיות שהוא יסביר המלבי"ם שזה מלשון חורבה ויובש, או זה נשתה כמו שהמלבי"ם מסביר, כמו שכתוב ונשתו מים מהים, שמה המלבי"ם מסביר שהכוונה משורש נשת, לשון העתקה, הפסד, כמו נשתה גבורתם, כמו גיד הנשה, נשה הכוונה שנשה ונעתק מהמקום בעקבות המכה של המלאך. אז גם פה לשונם בצמא נשתה, נעתקה לשונם מפיהם מרוב צמא. ואומר אני השם אענם, אלוהי ישראל לא אעזבם. אני השם, זה השם מצד שהוא האלוה, בורא כל העולמות כולם. אני השם אענם. ומצד שאני אלוהי ישראל, שזה כבר הסברנו החיבור שיש לו איתנו, ההשגחה הפרטית, לא אעזבם. אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא אעזוב אותם כי אני מחובר עם עם ישראל. ואני יש לי קשר תמידי איתם ואתם לא תצטרכו כלל להתפלל, אלא עוד לפני שאתם תתפללו, אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשפיע עליכם. ואז אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות, אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים.
הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים. מה זה מורג? מוריגין וכלי הבקר. מורג זה היה כלי עץ כבד שהיה בו חריצים חריצים, כמו שיש לדוגמה בפומפיה, כן? היה עשוי כולו או כמו שיש בפצירה, עשוי כולו חריצים חריצים, ואת זה היו מעבירים על הקשים של השיבולים וזה היה הופך את הקש שיהיו חתוכים דק דק. זה היה מפריד גם כן כאשר היו דשים איתו את התבואה, זה היה מפריד גם כן את המוץ מהחיטה. מפריד ממנה את החיטה מן הקליפה. עכשיו המורג הזה כשאתה משתמש בו זה כמו פצירה, תשתמש איתה הרבה, היא נשחקת. אבל אם זה מורג חדש, אז הוא אומר שהוא עדיין חד מאוד. זה מה שהוא אומר, שמתיך למורג חרוץ. הכוונה מחורץ שיש בו חריצים והוא חדש, והפיות שלו עדיין, החודים שלו הם עדיין חדים. בעל פיפיות, בעל פיפיות זה החריצים האלה כמו שאמרנו, פיות רבים, לכן זה נקרא פיפיות. בעל פיפיות. אומר המלבי"ם, הוא ממשיל פה את העכו"ם שהם בבחינה של מוץ ופסולת, ואתם עם ישראל כביכול תדושו אותם על ידי החרוץ חדש. הסברנו מה זה חרוץ חדש, מה הוא הנמשל? אומר המלבי"ם, הנמשל הוא שאם אני זקוק למשהו ישן, ישן זה אומר משהו משומש. מה זה משומש? זכות אבות. אתה זקוק לזכות אבות, כבר אנחנו אלפי שנים כבר עושים שימוש בזכות אבות הזאת. הוא אומר לא, שמתיך למורג חרוץ חדש. אתה לא תזדקק לזכות אבות, אתה יהיה לך זכויות חדשות כביכול משלך, בזכותך, ולא משהו ישן שתאלץ להסתמך על זכויות של אבותינו מלפני 3,000 ו-4,000 שנה, אלא זה יהיה חדש על ידי זכויות שלך. וזה לא סתם מעט זכויות אלא בעל פיפיות, כמו שהסברנו פיות רבים הכוונה זכויות רבות. בעל פיפיות, מכוח מצוות הרבה. ואתה על ידי זה תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים. אומר המלבי"ם, תשים לב שההרים שהם גדולים, אותם הוא ממשיל לחיטים שנידקים, נידקים הכוונה טוחנים אותם עד שנהיים בבחינה של קמח. ואילו הגבעות שהם קטנות יותר, אותם הוא ממשיל אל המוץ. והמוץ זה בעצם כמו שאמרנו הקליפות או הקש. ואז הוא אומר, גם ההרים הגדולים, שהם בעצם השרים החשובים, המלכים שלהם, אתה לא צריך לירא מהם, אתה תדוק, תעשה אותם כמו קמח. וגם הגבעות, שאלה היותר נמוכים, השרים הנמוכים יותר, החלשים יותר, גם אותם אתה תעשה כמו מוץ. כמו המוץ כמו שהסברנו שאת המוץ היו מפרידים מן התבואה ואותו גם כן היו עושים דק דק. ואם כן אתה אותם תעשה כמוץ ואין לך מה לחשוש כלל מן הגויים. אז כמו שהסברנו קודם, לא זו בלבד אומר השם שאתה יכול להישמך עליי, אני אתן לך כוח שתוכל להישמך גם על עצמך. תהיה בבחינה של מורג חרוץ חדש שדש את כולם.
ואז על ידי זה אחרי שתדוש אותם, תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. ואתה תגיל בשם בקדוש ישראל תתהלל. תזרם ורוח תשאם. אחרי שהיו דשים את התבואה, היו לוקחים ומעבירים את המורג החרוץ החדש בעל הפיפיות על גבי התבואה, מה שהיה יוצר מצב שהיו מפרידים את הקשים והיו מפרידים את הקליפות של החיטים, ועל ידי זה החיטה הייתה נפרדת מהם. אבל זה עדיין לא מספיק, כי עכשיו צריך להתחיל להוציא את הגרגירים של החיטה מתוך כל המוץ הזה. מה היו עושים? היה זורה ברחת. רחת זה כמו את רחבה, לא כבדה, קלה, שלוקח מרים איתה את התבואה וזורק לאוויר. זורה ורוח מסייעתו. יש רוח, הרוח נושאת את הקל והכבד נוחת. הכבד זה בעצם החיטים, הם יורדים. הקל זה המוץ, אלה הקליפות, הם עפים, אם הרוח נשא אותם הרוח. ואם כן, על ידי זה היה נוצר הפרדה בין החיטים לבין המוץ. וזה מה שהוא אומר, תזרם, אתה תזרה אותם ורוח, אפילו רוח קטנה נושאת אותם לגובה, לאוויר. ואל תחשוש שהם אחרי זה יפלו לפה, וסערה, שזה רוח חזקה יותר, תפיץ אותם. היא תפיץ אותם לגמרי, תרחיק אותם לחלוטין.
לעומת זאת אתה תגיל בשם, לך יהיה גילה ושמחה על ידי כוחו הגדול של הקדוש ברוך הוא שהיה בעזרך. ותתהלל בקדוש ישראל. יהיה לך תהילה לרבים, תהילה הכוונה כבוד בעיני כל העמים, בזכות קדוש ישראל. כמו שהסברנו קדוש ישראל זה אומר לא סתם השם יתברך, אלא השם יתברך ביחס שלו אלינו. השם יתברך ביחס שהוא אלוהינו. מסביר המלבי"ם, תשים לב דבר מעניין, כתוב פה תגיל בשם ותתהלל בקדוש ישראל. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, אדם יהיה לו גילה, שמחה, גם בהצלחה שלא מיוחסת אליו, שמישהו עשה לו. שבא אליו מבחוץ, גם אם זה לא מכוחי, אני גם יש לי שמחה. בן אדם שזכה בפיס, מה אתה עשית בשביל זה? יש הרבה אחרים שעשו כמוך כרטיס הגרלה ולא זכו. אף על פי כן יש לי גילה. יש לי גילה, אני שמח בזה שזכיתי. אבל להתהלל ולהתפאר, מה יש להתהלל ולהתפאר? מה עשיתי? אם אני התאמצתי, עבדתי, פתחתי מפעל, הקמתי, הצלחתי, גם אז יש מה להתהלל, אבל אז זה פחות טבע האדם להתהלל כי זה בא מכוחו. זה מה שהוא אומר, להתהלל אי אפשר פה מכיוון שהרי זה בא מכוח הבורא. מה כן? לגיל אפשר לשמוח. לשמוח אפשר, זכיתי. אבל מצד שני להתהלל, בקדוש ישראל תתהלל. ההתהללות תהיה מצד השם יתברך, אני מתהלל בהשם, מכוח השם ניצחנו. אני מתהלל בגבורתו. אבל להגיד להתהלל משהו מעצמי, מה יש לי מעצמי? השם הציל אותי. בכוחו יתברך הצלחנו. לשמוח כן, תגיל בשם, אבל להתהלל זה אין לי מה להתהלל במעשיי, אלא רק בקדוש ישראל, בכך שהקדוש ברוך הוא השגחתו הייתה עמי והשם הוא זה שהציל אותי.
העניים והאביונים מבקשים מים ואין, לשונם בצמא נשתה. אני השם אענם, אלוהי ישראל לא אעזבם. מי אלה פה העניים והאביונים? למה מבקשים מים? מה קרה ללשונם שהתייבשה? יש פה שלושה ביאורים עיקריים בפסוק ואנחנו נסביר אותם. רש"י מסביר, זו נבואה על אחרית הימים ותשימו לב, לא מדברים כאן על צימאון גשמי אלא מדברים על צימאון רוחני. לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר השם. ישוטטו לבקש את דבר השם ולא ימצאו. ואז אומר הקדוש ברוך הוא, אותם עניים ואביונים, אלה שיגיעו בסופה של הגלות והם יבקשו לחפש קצת רוחניות ואין. אין לנו נבואה, גם בחלומות לא מדבר איתנו. אומר אבל השם, אז כשיגאל אתכם, יכין לכם לחם ומים. מה זה לחם ומים? שכינתו ורוח בפי נביאיהם. זה הכוונה על אותם מים שהקדוש ברוך הוא יזמן, שזה הפסוק הבא, אומר את זה מפורש, אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות, אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים. לפי רש"י כל השפע האדיר הזה מדבר על שפע רוחני. אשפוך רוחי על האדם כמו שאומר הקדוש ברוך הוא. נביאיכם חלומות יחלמון. הכוונה יראו חזון. זה ההבטחה, הבטחה שאתם תזכו שבסופו של דבר הקדוש ברוך הוא ישרה את שכינתו על עם ישראל. ואותה לשון אשר בצמא נשתה, רש"י מסביר נשתה זה כמו ונשתו מים מהים. לשון השאת והשבר, שזה לשון חורבה, לשון יובש. כן? אז במקום נשתתה כי זה לשון נקבה, אז הוא אומר נשתה, יש דגש במקום הכפילות. הכוונה לשונם כביכול התייבשה מרוב צמא. אומר השם אני אענם. אני אשפיע עליהם שפע של רוחניות.
זה רש"י. גם הרד"ק מסביר שמדברים כאן על תקופת הגאולה, אבל הרד"ק מסביר שפה מדברים על צימאון גשמי, לא על צימאון רוחני. אומר הרד"ק, שעם ישראל יצאו מהגלות, הם ילכו דרך מדברות. דרך מקומות שבהם אין מים. ואז הם יבקשו מים במדבר, לשונם יבשה בצמא, הם יצעקו להשם. אומר הקדוש ברוך הוא, ואני אענם. תמיד אענה זה בעקבות צעקה, זה בעקבות תפילה, בעקבות בקשה. אני עונה למה שאתה התחלת, מה שאתה ביקשת. אומר השם אני אענה להם, למה? כי אני השם אלוהי ישראל. אני הוצאתי אותם מהגלות, אני לא אתן להם למות בצמא במדבר. ולכן זה ההמשך, אפתח על שפיים נהרות, הכוונה על מים גשמיים שישפיע עליהם במקומות שבהם הם נמצאים באותם מדברות כאשר הם ישובו מגלותם.
המלבי"ם מסביר, העניים והאביונים, אומר המלבי"ם, עם ישראל בגלות כבר התייאשו מהגאולה. מה הסיבה שהם הגיעו למצב של ייאוש? כשהם מסתכלים על החולשה ועל הרפיון שלהם כנגד האויבים, כנגד הגויים. מה הסיכויים להיגאל? אומר לך אל תיראי תולעת יעקב. זה פסוק י"ד. אתם חוששים מהחולשה שלכם? אתה בחינה של תולעת יעקב, אתה אומר אני תולעת, איזה כוח יש לי כנגד האויבים? אומר השם אל תיראי, מתי ישראל אני עזרתיך נאום השם וגואלך קדוש ישראל. יש אפשרות נוספת שהם חוששים מהעניות שלהם, מהדלות שלהם. מה ההבדל העניים והאביונים? אומר המלבי"ם, האביון דל מן העני. כי עני זה אדם שאין לו, ואביון זה מתאווה לכל דבר. לכן זה נקרא אביון. עד שהם כל כך דלים שאפילו מים, שאת זה בכל מקום יש, מים אפשר לקנות בזול, גם מים אין להם. אם כאלה עניים שמבקשים מים ואין, וכבר לשונם נשתה בצמא, נשתה יכול להיות שהוא יסביר המלבי"ם שזה מלשון חורבה ויובש, או זה נשתה כמו שהמלבי"ם מסביר, כמו שכתוב ונשתו מים מהים, שמה המלבי"ם מסביר שהכוונה משורש נשת, לשון העתקה, הפסד, כמו נשתה גבורתם, כמו גיד הנשה, נשה הכוונה שנשה ונעתק מהמקום בעקבות המכה של המלאך. אז גם פה לשונם בצמא נשתה, נעתקה לשונם מפיהם מרוב צמא. ואומר אני השם אענם, אלוהי ישראל לא אעזבם. אני השם, זה השם מצד שהוא האלוה, בורא כל העולמות כולם. אני השם אענם. ומצד שאני אלוהי ישראל, שזה כבר הסברנו החיבור שיש לו איתנו, ההשגחה הפרטית, לא אעזבם. אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא אעזוב אותם כי אני מחובר עם עם ישראל. ואני יש לי קשר תמידי איתם ואתם לא תצטרכו כלל להתפלל, אלא עוד לפני שאתם תתפללו, אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשפיע עליכם. ואז אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות, אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים.
אז כמו שאמרתי, רש"י מסביר שהכוונה על שפע רוחני שהקדוש ברוך הוא ישפיע, ומדבר זה מקום ששמה לא היה את חוכמת התורה והקדוש ברוך הוא יהפוך אותו לאגם מים. הרד"ק מסביר שהכוונה היא אלה שיהיו במדבר ממש, כפשוטו, כשיחזרו מהגלות, אומר הקדוש ברוך הוא אני אפתח להם נהרות, מקום שמשם יהיו מים, ובתוך הבקעות גם שמה אשים להם מים, והכל יהיה בדרך פלאית, כי זה לא מקומות של מים, זה מקומות של מדבר. והמלבי"ם מסביר שכאן הקדוש ברוך הוא בעצם מבטיח להם ואומר להם, המקומות הגבוהים ששמה אין דרך להיות נהרות, הרי מה זה נהר? נהר זה דבר הנמשך. כמו ונהרו אליו הגויים, מה זה נהרו? נמשכו. נהר זה דבר הנמשך. מאיפה יש נהר? הוא נמשך ממקום אחר. הנהר לא נובע מפה, הוא תמיד נמשך ממקום אחר. מה המקום שמשם הוא נובע, איך נקרא? מעיין. המעיין זה מקור מים נובעים, והמקום שלשם הוא נמשך נקרא נהר. הנהר נמשך מלשון נהרו, כמו שהסברנו. אז הנהרות איפה הם נמצאים? במקומות גבוהים או במקומות נמוכים? ודאי במקומות נמוכים, כי הוא יכול להימשך רק במקומות נמוכים. אז הוא אומר פה, תראה שאני אפתח על שפיים נהרות, אני אעשה דברים נגד הטבע. שפיים זה מקום גבוה. אומר הקדוש ברוך הוא, שם שפיים, במקומות הגבוהים, שם אני אפתח נהרות. ולעומת זאת בתוך הבקעות לא מצויים מעיינות, בדרך כלל הנביעה של המים היא בדרך כלל בהרים. בבקעות לא מצויים נהרות. ואומר הקדוש ברוך הוא, אצלי יהיה הפוך, בתוך הבקעות אני אדאג שיהיה מעיינות נובעים, שזה הפך מן הטבע הרגיל. ואשים מדבר לאגם מים. המדבר לא יכול להיות בו אגם, כי מה זה אגם? אגם זה היקוות של מים. יכול להיות שבמדבר יקוו המים? תוך כמה ימים הכל מתאדה. רק במקומות לחים נקווים המים. ואומר שם אני אשים מדבר לאגם מים. וארץ ציה, ארץ יבשה, למוצאי מים. שמה ימצאו מעיינות ומקורות מים, שזה גם כן דבר שהפך הטבע שבארץ ציה, ארץ של יובש, יש יציאה ובקיעה של מים. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אדאג ואעשה דברים שהם הפך דרך הטבע.
חלק מזה יהיה, אתן במדבר ארז, שיטה והדס ועץ שמן. אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדיו. אז לפי הרד"ק, הרי פה מדברים על הגאולה עתידה שעם ישראל יעברו דרך המדברות, אז הוא אומר לא רק שאני במדבר אדאג לכם למים, גם עצים אשים לכם במדבר. אתן במדבר ארז, שיטה והדס ועץ שמן, יגדלו שם עצים. שואל הרד"ק, ואם תאמר מה צורך להם בעצים אלה בעלותם מהגלות? מה עכשיו בן אדם שעובר דרך המדבר כמה ימים בשביל להגיע לארץ, הוא זקוק לעצים? הם עולים מהגלות, מה הם צריכים? אומר הרד"ק, קודם כל נוכל לומר שיבראו אלו העצים במדבר בקומתן. כשאדם הראשון נברא, ביום הראשון שהוא נברא, הוא היה צריך לחכות שהשתיל יגדל? כל העצים היו הכל בצביונם ובקומתם. אז הוא אומר העצים האלה כשאנחנו נבוא, מיד יהיו מוכנים. ועל ידי זה יהיה לנו צל, על ידי זה לא יכה אותנו שרב ושמש. דבר אחד. אפשרות שנייה אומר הרד"ק, המעלה של העצים האלה תהיה שמהיום והלאה בכל המדברות הללו שבהם עברנו יהיו עצים גדלים, וכולם יגידו אה, זה מדבר, מה עושים פה עצים? אה לא לא, עם ישראל עבר פה. עם ישראל עבר פה, לכן יש פה עצים. ואז יהיה בזה קידוש השם תמידי, שאנשים כל פעם שיעברו שם יראו ויודו להשם על הפלא ההוא.
עכשיו מה שכתוב כאן ארז, שיטה, הדס, עץ שמן, הרד"ק מביא שמות, אני אקריא את זה בקצרה, אני לא חושב שרובנו פה לא מכירים. הוא אומר עץ שמן זה מה שנקרא פין בלאעז. עצי שמן והשמן יוצא ממנו כמו זפת. יונתן תרגם אעין דמשחא, זה עץ של שמן. עץ זית אי אפשר להסביר, מכיוון שיש בפסוק אחד כתוב עלי זית ועלי עץ שמן. אז אתה רואה שזית זה לא עץ שמן. אפילו שהיה ניתן לומר שעצי שמן זה עלי זית, כי עץ הזית הוא שומני. תדהר זה מורניאן. כך מסביר התרגום. יש בדברי חז"ל שאגה, יש אומרים בלאעז זה שאף. תאשור זה אשכורעין. שורבינה, יש קוראים לזה שורבין. יש מסביר אשקרוע, יש קוראים לו בוהו, או ברוש. טוב, איך שלא יהיה, עצים מיוחדים שיהיו שם במדבר. המלבי"ם מסביר שהעצים הללו הם טובים כדי לבנות איתם בתים. זה הארז ושיטה. לאחר מכן ההדס, היתרון שלו הוא לריח. עץ שמן זה למאכל וכדי להאיר. כל אלה אין דרכם להיות במדבר. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשים אותם שם במדבר. וגם בערבה, מה ההבדל בין מדבר לערבה? מדבר לא גדל כלום, ערבה גדלים שם קוצים ודרדרים. אומר השם, שם אני אשים ברוש, תדהר ותאשור. אילנות טובים ויקרים. וגם הם יהיו יחדיו, שלא תחשוב שבמקום שיהיה ברוש לא יהיה תדהר, במקום שיהיה תדהר לא יהיה תאשור. הוא אומר לא, אלא יחדיו, ברוש, תדהר ותאשור, שזה מראה את גודל המופת והנס.
למען יראו וידעו וישימו וישכילו יחדיו כי יד השם עשתה זאת וקדוש ישראל בראה. מה בעצם המטרה בכל זה? כדי שיראו וידעו וישימו וישכילו יחדיו, כולם יתבוננו ויגיעו למסקנה כי יד השם עשתה זאת. זה לא מעצמו. איך ייתכן שבמקומות כאלה שאין מים פתאום רואים מים ומעיינות? איך ייתכן שבמקומות כאלה שאין עצים פתאום רואים כזה יער שלם, ארז, שיטה, הדס, ברוש, תדהר, תאשור, איך ייתכן כל זה? בהכרח יגיעו למסקנה כי יד השם עשתה זאת וקדוש ישראל בראה. הקדוש ברוך הוא ברא את זה לצורכנו, לצורך עם ישראל.
מסביר המלבי"ם, הפסוק הזה דלתות הכתוב מקבילות. וכבר ראינו את זה כמה פעמים בעבר, והסברנו שדלתות הכתוב מקבילות הכוונה אם אני לוקח את הפסוק ומחלק אותו לארבעה משפטים, אז בעצם נמספר אותם 1, 2, 3, 4, ארבעה משפטים רודפים, אז משפט אחד ההמשך שלו זה שלוש, ומשפט שתיים ההמשך שלו זה ארבע. זה נקרא דלתות הכתוב מקבילות, זה הכוונה שניים לעומת שניים. ואם נרצה עכשיו לקרוא את זה בצורה כזאת, אז זה למען יראו וידעו כי יד השם עשתה זאת, וישימו וישכילו יחדיו כי קדוש ישראל בראה. זה הכוונה דלתות הכתוב מקבילות. מסביר המלבי"ם, יש הבדל בין יראו לבין ידעו. יראו וידעו זה ראייה, סליחה, בין יראו וידעו לבין ישימו וישכילו. בהתחלה הוא אומר למען יראו וידעו, וישימו וישכילו. מה רוצה לומר? יראו וידעו זה ראייה חושית. אני רואה, אני יודע. זה דבר ברור, ראייה גמורה. ישימו וישכילו הכוונה ישים ליבו, ישכיל זה התבוננות פנימית. יעיין בדבר וישכיל את אותה השכלה, יגיע לאותה מסקנה. יש הבדל גם כן יד השם עשתה זאת לבין קדוש ישראל בראה. מה ההבדל בין יד השם לבין קדוש ישראל? יד השם הסברנו שהכוונה הקדוש ברוך הוא מצד שהוא מהווה את כל ההוויה, י-ה-ו-ה. קדוש ישראל מצד ההשגחה הפרטית שלו עלינו, שהוא משגיח ודואג לעם ישראל באופן פרטי. עכשיו תשימו לב, יש פה עוד הבדל. יד השם עשתה זאת וקדוש ישראל בראה. מה ההבדל בין עשתה לבין בראה? זה כולנו יודעים, בריאה זה יש מאין. לברוא דבר הכוונה להוציא משהו מן התוהו, אין כלום, לברוא את הדבר. לעומת זאת לעשות הכוונה לתקן דבר קיים. עשתה ציפורניה, כמו אם לדוגמה הנגר עשה שולחן, הוא לא עשה יש מאין, הוא עשה יש מיש, זה נקרא עשייה. זה לא נקרא בריאה. לפי זה נבאר את הפסוק.
הוא אומר הם יראו בראייה מוחשית, כבר בעצם הראייה הם ידעו ידיעה ברורה, שמה? כי יד השם עשתה זאת. הם ידעו זה לא במקרה, יד השם עשתה זאת. מי עשה את הדבר? כל מה שאתה רואה שם במדבר, זה יד השם. אבל עדיין הם יוכלו לומר תשמע נכון, יד השם עשתה זאת אבל זה לא בריאה, זה עשייה, זה יש מיש. ואז זה פחות מפעים. זה פחות מדהים, כי זה יש מיש, זה לא יש מאין.
הוא אומר לא, אבל אחר מכן וישימו וישכילו יחדיו, כאשר הם ישימו ליבם וישכילו כמו שהסברנו שפה מדברים על השכלה שכלית, כשהם יתבוננו, כאשר הם יעיינו יותר, ישימו וישכילו יחדיו, על ידי זה הם יגיעו למסקנה כי קדוש ישראל, מי שעושה נפלאות למעלה מהטבע, קדוש ישראל בראה. הוא עשה כאן דבר שהוא בחינת בריאה ניסית יש מאין. וזה רק מי שיתבונן יוכל להגיע למסקנה. כי מי שרק יראו וידעו, אז הוא יחשוב כי יד השם עשתה זאת. הוא יחשוב שזה רק יד השם שעשה פה עשייה. זה מכוח השם שמהווה דברים בעולם, יד השם, לא קדוש ישראל, שמהווה דברים בעולם, וזאת עשייה של יש מיש. כמו שיש כל מיני דברים, כל מיני תופעות טבע, אז גם פה היה תופעת טבע מעניינת, היה באמצע המדבר נהרות, באמצע המדבר עצים. אומר לא, כאשר הם ישימו וישכילו יחדיו, יתבוננו היטב, הם יגיעו למסקנה שקדוש ישראל, השם מצד שהוא קדוש של ישראל, הכוונה מגונן על עם ישראל, משגיח עליהם בהשגחה פרטית, בראה, הוא עשה כאן בריאה לא טבעית בחינה של יש מאין.