ספר ישעיהו פרק מ"א. החרישו אלי איים ולאומים יחליפו כוח יגשו אז ידברו יחדיו למשפט נקרבה.
אומר המלבי"ם, אחרי שראינו שהוא מדבר דברי תנחומים לציון, כעת הוא פונה אל העמים. והוא אומר להם, הנה תראו, כבר הגואל הגיע. ואל תתפלא על זה, אומר המלבי"ם, כי הרי הנביא רואה במחזה רוחו את הדברים כאילו הם כבר קורים. כאילו זה פה, כאילו זה עכשיו. ועל פי זה הוא כביכול מתאר כעת איך הגואל מתווכח איתם כדי להשיב אותם אל האמונה באל אחד, אל דת האמת, שיכירו כולם שהקדוש ברוך הוא הוא בורא העולם ורק לו ראוי לעבוד.
החרישו אלי איים. מסביר המלבי"ם, כאן כביכול יש ויכוח בין הגואל לבין או בין הנביא לבין האומות. אומר המלבי"ם, בויכוח יכולים להיות ארבע סיבות למה המתווכח ינוצח. ארבע סיבות למה יאמרו לו טענות כאלה שלא יהיה לו עליהם תשובה.
א', זה אפשרי מבחינה אחת, מכיוון שלפעמים המתווכח הוא קטן. וזה שמתווכח איתו הוא גדול. אז הוא אומר, החרישו אלי איים. איים שהם קטנים, הוא אומר להם, אתם לא תתווכחו. עם מי אני רוצה שיתווכח? ולאומים יחליפו כוח. אני רוצה שהלאומים הם יבואו ויתווכחו איתי. כי כשאתה מנצח מישהו קטן, אה, חוכמה, זה לא, זה לא גבורה כנגדו. בוא נראה אותך נגד מתאבק במשקל כבד. אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא רוצה להתווכח עם האיים. הם, אתם תגידו לי הם חלשים, זה לא חוכמה שניצחת אותם. אז החרישו אלי איים. אתם תהיו בשקט. למי אתווכח? ולאומים יחליפו כוח. כנגד הלאומים אני רוצה להתווכח.
דבר נוסף, לפעמים קורה שאתה בא להתווכח עם מישהו ונסתתמו טענותיו. למה? הוא פשוט לא היה מוכן. אבל אם היית מראה לו יום קודם את השאלות, הוא היה יושב עליהם, מתאמץ, מתייגע, מוצא תשובות מסודרות לכל תשובה, היה נותן לך נוקאאוט, היה מנצח אותך בויכוח. על זה הוא בא ואומר, יחליפו כוח. הכוונה, שלא תגידו שהפתעתי אתכם, התקלתי אתכם, פתאום שאלתי אתכם איזה שאלה ואין לכם תשובה. לא לא, תחליפו כוח. הכוונה, תעיינו, תתבוננו, תחקרו, שלא תגידו שזה ברגע אחד פתאום נפלו עליכם.
דבר שלישי, לפעמים קורה שמתווכחים עם מישהו שהוא נשוא פנים. מישהו שרק מלראות אותו יש לי אימה לפתוח פי כלפיו. יש לי פחד ממנו, יש לי חרדה ממנו. אומר הקדוש ברוך הוא, יגשו אז ידברו. לא מרחוק, בחרדה, בפחד, אלא ייגש. ייגש הכוונה קרוב. לא מישהו שירא מלדבר מכיוון שהוא נמצא במקום רחוק, אלא יגשו, אז ידברו. יגשו קרוב אליי. המלבי"ם מסביר שבכל מקום הניגש פחות במעלה מהמקום שאליו הוא ניגש. 'ויגש אליו יהודה'. ויגש אליו יהודה פירושו, הוא המלך, יוסף, ואני ניגש אליו. תמיד הניגש הוא פחות במעלה מזה שהוא ניגש אליו. לעומת זאת, אם אני אומר להתקרב אליו, אומר המלבי"ם, אז הם במעלה זהה. הם זהים. ואז אני מתבטא בלשון של קירבה.
ובפרט שכתוב את המילה יחדיו. יחדיו זה אומר בהשוות גמורה, שנינו יחד. כמו יחדיו למשפט נקרבה. מה זה יחדיו למשפט נקרבה? אני לא רוצה שיהיה לכם כאימה ממני. אלא אם יש לכם טענות, אם יש לכם מה להגיד, אז אדרבה, יגשו. תיגשו. ואז ידברו. ולאחר מכן תדברו. תאמרו את כל מה שיש לכם, מבלי לחשוש, לא מרחוק ובפחד.
אבל לפעמים קורה שאין מי שישפוט בינינו. זאת אומרת, יש לי ויכוח איתך, אבל מי יחליט בסוף מי צדק בסוף הויכוח? אתה חושב שאתה צדקת, אני חושב שאני צדקתי. ואז בסופו של דבר ויכוח כזה הוא ויכוח עקר, כי אי אפשר להגיע בו להכרעה. כמו שאמר איוב, 'לא איש כמוני אעננו, לו יש בינינו מוכיח'. איוב הרי טען את הטענה הזאת. יש לי הרבה טענות כלפי בורא עולם, אבל איזה גוף שלישי ידון אותנו? איזה צד שלישי ישפוט מי צודק, אני או הקדוש ברוך הוא? 'לו יש בינינו מוכיח', הלוואי והיה בינינו מישהו שיכל להוכיח מי צודק, אני או בורא עולם. אז זאת אומרת שגם אם יש מקום להתווכח ואני יכול להתקרב ולטעון את טענותיי, אבל צריך שיהיה מישהו מבחוץ שיוכל לשפוט את המשפט.
אומר הקדוש ברוך הוא, יחדיו למשפט נקרבה. למשפט נקרבה הכוונה יהיה משפט ויהיה מישהו שיכריע ויקבע מי צודק בטענות. במילים פשוטות, אומר הקדוש ברוך הוא אל הגויים ואל הלאומים, הנה בואו, אני מוכן כעת לבוא לעשות איתכם משפט, לטעון את טענותיי ואתם תטענו את טענותיכם ונראה מי צודק.
מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גויים ומלכים ירד, יתן כעפר חרבו כקש נידף קשתו. חז"ל דורשים את המקרא הזה כנגד אברהם. אני אסביר כפי דרשות חז"ל ולאחר מכן נראה כדרכנו מה המלבי"ם מבאר כאן בכתוב.
מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. הרד"ק מסביר הרי מדובר על אברהם אבינו. ממזרח, אברהם הגיע מפאתי מזרח, מקדם. ארצה בני קדם. מי העיר אותו ממזרח והוציא אותו מבית של עובדי אלילים? צדק יקראהו לרגלו. כל מקום שהיה הולך, זה הכוונה לרגלו, כל מקום שהיה מגיע, דורך את רגלו שם, היה אברהם קורא צדק. היה קורא אמת לעם, שיפסיקו ללכת אחרי התאוות, אחרי העבודה זרה, אחרי השקר. היה רודף את האמת. כל מקום שילך, צדק יקראהו לרגלו. כל מקום שתדרוך רגלו, קורא היה את העם להתעורר לצדק, כמו שכתוב 'ויקרא שם אברם בשם השם'.
אומר, יש פלא כזה? איש אחד בין כל בני הארץ, כולם עובדי עבודה זרה והוא לא ירא מאף אחד, וכאן ונלחם כנגד כולם ומשליכים אותו לכבשן האש. מי העיר? מי העיר אותו שיבוא יעשה את כל זה? הרי הקדוש ברוך הוא. יתן לפניו גויים. מי הוא שאני אתן לפניו גויים וארדה אותו במלכים? הרי אברהם אבינו ניצח את הארבעה מלכים. כדרלעומר והמלכים אשר איתו. רדף אחריהם ב-318 איש, הציל מידם את השבי, לקח מידם את לוט. מאיפה זה בא? מאיפה הכוח הזה? הרי הכוח הזה, אומר הקדוש ברוך הוא, הכל זה מאיתי. וזה ירד. ומלכים ירד, הכוונה רדה בהם. מלשון 'לא תרדה בו בפרך', 'ורדו בכם שונאיכם'. הוא רדה, הקדוש ברוך הוא המשיל אותו והשליט אותו על המלכים.
אומר הרד"ק, תשים לב שהכל כתוב בלשון עתיד. יתן לפניו גויים, מלכים ירד, יתן כעפר קשתו. הרי לכאורה הלשון היותר ראוי זה לשון עבר, כי אתה מדבר על מישהו שהיה. היית צריך להגיד נתן לפניו גויים, נתן כעפר חרבו. למה הוא מדבר בלשון עתיד? אומר הרד"ק, כי הוא לא בא רק לספר לנו מה היה. הוא בא ואומר, אתה רואה מה קורה כשבן אדם מבקש את השם? כשבן אדם הוא צדיק כמו אברהם, איך הקדוש ברוך הוא עשה? כך דע לך, כל צדיק שילך בדרכו, אז יתן לפניו גויים ומלכים ירד, יתן כעפר חרבו. זה לא רק משהו היסטורי. זה משהו שגם עתיד להיות. אם אתה תלך בדרכו של אברהם, כך גם כן הקדוש ברוך הוא ימשיך וינהיג אותך.
יתן כעפר חרבו. הקדוש ברוך הוא נתן אותם כמו עפר לדוש שדורכים עליו, לפני חרבו של אברהם. נתן אותם כמו קש נידף לפני קשתו של אברהם. יש מפרשים שהכוונה נתן חרב כל אחד מהמלכים וקשת כל אחד מהמלכים כאילו הפך להיות עפר. כאילו הקשת הפכה להיות קש. זאת אומרת, הקשת והחיצים צריכים להיות חזקים. אז יש מסבירים שזה חוזר על אברהם. כן? שאברהם כביכול נתן כעפר, כאילו דש אותם כמו עפר. נתן אותם כמו קש נידף לפני קשתו של אברהם. יש מסבירים שהקשת שלהם נהייתה קש. והחרב שלהם הייתה בחינה של עפר.
ובאמת יש גמרא שאומרת במסכת שבת, מניין שאין מזל... סליחה, נקרא לפני כן את המדרש רבה, אחרי זה נחזור לגמרא במסכת שבת. מדרש רבה בראשית פרשה מ"ג פסקה ג'. רבי יהודה אמר, אברהם היה משליך עליהם עפר והוא נעשה חרבות. קש ונעשה חיצים. שומעים איך הגמרא דורשת? אנחנו הסברנו עכשיו שזה כלשון מליצית, שהם נכנעו כמו קש מלפניו. אבל המדרש אומר לא לא, תדע לך, כפשוטו. יתן כעפר חרבו. היה לוקח עפר וזורק, היו עפים חרבות על האויבים. קש, היה זורק עליהם, היה נעשה חיצים. ורבי נחמיה אמר, יתן עפר לא נאמר, אלא כעפר. הן היו משליכים חרבות על אברהם ונעשים עפר. זורקים עליו חרבות, פתאום רואים עף חול. זורקים עליו חיצים והם נעשים קש. פתאום רואים זה קש פוגע בו, לא עושה כלום. וזה מה שכתוב, ירדפם יעבור שלום. רבי לוי בשם רבי יוסי בן זמרא אומר, פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלוש מילין.
רבי יהודה בר רבי סימון אמר, מיל. שנאמר אורח ברגליו לא יבוא. זה הפסוקים שלנו. רבי נחמיה אומר, בשם רבי אבהו, לא נתאבקו רגליהן אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת. דהיינו, אורח לרגליו, כמו בן אדם שהולך באורח לרגל ברגל מפה לבית הכנסת. כמה כבר? בקושי מתלכלכים נעליו. כך גם כן היה אצל אברהם אבינו.
יש כאן עוד דרשה שחז"ל אומרים על מה זה מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גויים. אומרים חז"ל, מניין שאין מזל לישראל? גמרא בשבת קנ"ו. שנאמר, כה אמר השם אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה. הם יחתו ולא ישראל. הגויים צריכים לחשוש מהמזלות, מה הכוכב הזה מורה, מה הכוכב ההוא מורה. ואף רב סבר אין מזל לישראל. דאמר רב יהודה אמר רב, מניין שאין מזל לישראל? שנאמר אצל אברהם, ויוצא אותו החוצה. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, בן ביתי יורש אותי? מה, עבד שלי? אמר לו לאו, כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו, ריבונו של עולם, נסתכלתי באצטגנינות שלי, הכוונה חזיתי בכוכבים, ואיני ראוי להוליד בן. אמר לו, צא מאצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. מה הכוונה אין מזל? הכוונה שאין מזל, הכוונה לא כפופים למזל, הם מעל המזל. מאי דעתך? למה? אומר לו הקדוש ברוך הוא, אני אתרגם. מה אתה ראית? אומר לו הקדוש ברוך הוא, שהצדק במערב? מדרנא ומוקמינא ליה במזרח. אני מזיז אותו כשאני רוצה ומעמיד אותו במזרח. וזה מה שכתוב אצלנו, מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. הקדוש ברוך הוא קרא לצדק, לכוכב צדק, להביא אותו למזרח לרגלו. למי? לרגלו של אברהם. כביכול ברחני השם לרגליך. הכוונה בשבילו, למצבו.
שינה הקדוש ברוך הוא את מעמדו של כוכב צדק ממקום אחד למשנהו. מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגליו של אברהם אבינו כדי לשנות את גורלו כדי שיוכל להוליד. המלבי"ם מסביר, מי העיר ממזרח. אומר המלבי"ם, מלך המשיח שיבוא מארץ מזרח. מי העיר אותו? הרי לפי המלבי"ם אנחנו מדברים כאן על ויכוח שיהיה לעתיד לבוא בין הגואל, מלך המשיח, לבין הגויים.
להוכיח להם את אמיתות התורה, את שלטונו המוחלט של בורא עולם. הוא אומר, מי העיר ממזרח? מי עורר, מה הסיבה שעוררה את מלך המשיח לבוא ולכבוש ארצות וגויים ולבוא ולמשול ממשלה מוחלטת? הרי כאשר מישהו מתעורר לבוא ולעשות איזושהי פעולה, איזשהו כיבוש, זה נובע מסיבות כלשהן. ואם אנחנו נבדוק, יכול להיות מאוד שזה מחמת אהבת השררה והכבוד, שכולם ידעו, אתם רואים איזה כוח יש לי? אתם רואים איזה צבא אני מחזיק? אתם רואים איזה גבורה יש לי? ייתכן קנאה, נקמה. ההוא פעם כבש אותי, ההוא פעם עשה לי, אני עכשיו הולך ונלחם כנגדו וכובש אותו. אני הולך נלחם כנגדו, מכה בו. יכול להיות בצע וקניינים. ההוא יש לו שדות נפט, אני הולך לכבוש אותו כדי שהנפט הזה יהיה שלי. הוא אומר, אבל שמעת פעם איזה כובש שקם לכבוש ממלכות למה? מתוך אהבת צדק? מתוך שהוא רוצה להשליט את הצדק בעולם? מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו? מי העיר את הכובש הזה שהצדק יקראהו לרגלו? הכוונה זה מה שהוא מעוניין, זה כל מטרתו, זה שאיפתו. הוא רוצה לעורר את הצדק בעולם.
דבר נוסף, הוא אומר, הנה תראה שמבחינת הכמות הדבר שקורה כאן הוא לא טבעי. תתבונן. קודם כל לא טבעי שמישהו הולך לעשות מלחמות כדי להביא צדק לעולם. דבר שני, הוא אומר, הנה תראה שהניצחון הוא לא בדרך הטבע. כי הנה, הצדק נותן לפניו גויים ומלכים ירד. איך הלשון כאן? יתן לפניו גויים ומלכים ירד. מסביר המלבי"ם, דרך העולם שאת המלכים כובשים במלחמה ואת הגויים רודים בהם. אומר פה תראה, זה הפך הטבע. פה לא רודה בגויים, אלא רודה במלכים. בהם רודה בפרך. בדרך כלל המלך זה לא אחד שכובשים אותו. בדרך כלל היו כובשים את העם. לעיתים רחוקות היו מצליחים לקחת את המלך, לשים אותו תחת שולחנו שילקט עצמות, אבל זה לא הדבר הרגיל. המלך בדרך כלל היה מצליח להימלט והיו רודים בעם. אז הוא אומר, הנה כאן תראה, יהיה מצב הפוך. זה לא מביא אותכם לחשוב שיש פה איזה כוח עליון שעשה את כל זה? כי יתן לפניו גויים ומלכים ירד.
דבר שלישי, הוא אומר, בוא תראה שזה לא בדרך הטבע. הצדק יתן לפניו גויים כעפר לפני חרבו. הם דומים לפני חרבו כמו עפר שדשים אותו ברגל. ואת המלכים כקש נידף לפני קשתו. דהיינו, ינצח אותם בקלות עצומה. כשהולכים למלחמה, אז נשפך הרבה דם, יש מאבק, זה לוקח זמן רב. אומר, אבל פה אתה רואה איך פתאום מלך המשיח בא וכובש בכזאת קלות. כולם הפכו להיות לפניו כקש וכעפר. זה לא מעורר אותך להבין שיש פה איזה כוח רוחני איתו? לא מעורר אותך להבין ולשאול מי העיר ממזרח צדק? מי זה שעורר אותו אל הגאולה הזאת? זה לא נותן לך להבין שיש פה כוח רוחני עליון שהביא את כל המהלך הזה? אז תתעוררו הגויים ותבינו שהקדוש ברוך הוא הוא המושל בכל והוא זה שעורר כעת את המשיח לבוא ולגאול את עם ישראל. ואם כן, תבואו גם אתם להיות תחת ממשלתו ושלטונו של מלך המשיח.
ירדפם יעבור שלום, אורח ברגליו לא יבוא. ירדפם, לפי הרד"ק שזה מדבר על אברהם אבינו, אברהם אבינו רדף אותם, יעבור שלום. ועבר בשלום. הכוונה יצא בשלום, לא מת אדם מאנשיו. אורח ברגליו לא יבוא. אומר, הרי באופן רגיל, כאשר בן אדם הולך באורח, כואבים רגליו. הוא אומר כאן, הוא לא התעייף. אלא לא בא כאב ברגליו בעקבות ההליכה. אורח ברגליו לא יבוא, לא קרה לו שום רע בעקבות ההליכה הזאת, אלא חזרו כל אנשיו כאשר הם בריאים ושלמים.
הוא מביא כאן הסבר שלישי, מעבר לאיך שהמלבי"ם לומד ואיך שהרד"ק לומד. שאליבא דהרד"ק הפרק הזה חוזר על אברהם אבינו ומלחמותיו. אליבא דהמלבי"ם זה חוזר על ימות המשיח, מה שעתיד המשיח לעשות. הוא מביא שיש ביאור נוסף, שיש מפרשים את כל העניין על כורש. שהשם יעורר אותו ממזרח לבוא על בבל כדי לתפוס אותה, והגויים והמלכים לא יעמדו בפניו. אבל הוא לא מקבל את זה, הוא אומר הנכון כמו שפירשנו. ולכן אנחנו לא נמשיך עם הקו שזה חוזר על כורש, אלא עם שני הקווים שבנו לנו המלבי"ם והרד"ק.
המלבי"ם מסביר שמלך המשיח, אפילו שירדפם, בעצם יהיה לו מלחמה כנגד האומות, כי מלך המשיח יצטרך להשליט על האומות את דת האלוקים. ובשלב הראשון לא כולם ירצו לקבל את זה. ולכן המלך אומנם ירדוף אותם, אבל יעבור שלום. זאת אומרת, כשמלך הולך לרדוף, נדמה שהוא עושה את זה כדי לכבוש, כדי לעשות לו שם, כמו שראינו בפעם הקודמת, כדי לצבור ממון. אומר, אבל פה תהיה רדיפה מסוג אחר. ירדפם יעבור שלום. כמי שהולך על מנת לעשות שלום. ואפילו שיעבור אורח אשר ברגליו לא יבוא, הוא יעבור בדרכים שאדם לא יכול לעבור אותם ברגליו. הכוונה מקומות מסוכנים, מקומות שבאופן רגיל בן אדם לא יכול ללכת שם. אומר, ברור יהיה שההליכה הזאת היא תהיה הליכה ניסית. הליכה שכביכול משמיים יוליכו אותו. כי אם תסתכל מבחינה גשמית, האורח ברגליו לא יבוא. זה דרך שבאופן רגיל בן אדם לא יכול ללכת אותה ברגליו. ובכל אופן הוא כן ילך. אז בעל כורחך תגיע למסקנה שמאיתו יתברך הוא.
מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, אני השם ראשון ואת אחרונים אני הוא. מי פעל ועשה. ממשיך המלבי"ם ומסביר, תתבוננו אתם הלאומים. מי עשה את הדבר הזה? ותתבוננו, המי, אומר המלבי"ם, לוקח אחרת עמו. מי פעל ועשה? מי קורא הדורות מראש? דהיינו, תתבוננו ותראו מי זה שהודיע מראש, מימי קדם, הודיע מה יהיה כאשר יבוא המשיח. אומר השם, הלוא אני השם ראשון. אני הקדוש ברוך הוא הרי הודעתי את זה. המגיד מראשית אחרית. מראש כבר הודעתי זאת. וגם את אחרונים אני הוא. דהיינו, גם כאשר הדבר יתקיים, אני הוא. מי זה שהוציא את הדבר לפועל? אומר השם, זה אני. זאת אומרת, דבר ראשון השם צפה את הדבר מתחילה, ודבר שני הוא היה גם בסוף כדי ליישם אותו, כדי להוציא את מה שהוא צפה, להוציא אותו אל הפועל.
מסביר המלבי"ם, שמה שהנביא מדבר על העתיד, אם הדבר הזה הוא לא, נגיד, רחוק על פי טבע, דבר שיכול להיות מבחינה טבעית, הוא אומר, תמיד נוכל להגיד, נו, קרה כך במקרה. מה הוא אמר, תהיה מלחמה? נו, בסדר, טבעי, תמיד יש מלחמות. כל דבר שהוא לכאורה לא חריג מבחינת הטבע, גם כשהדבר יקרה, אני לא אראה בו איזשהו דבר מופתי. כיוון שהדבר מבחינה טבעית דבר שיכול להיות. ולכן, אומר המלבי"ם, תשים לב שמופתי הנביאים הם בדברים לא טבעיים. לדוגמה, שמואל מוריד גשם באמצע הקיץ. זה לא דבר טבעי. אם באמצע החורף הוא אומר עכשיו יהיה גשם והיה יורד גשם, תגיד תשמע, יכול להיות שבמקרה שמואל ידע את המפה הסינופטית והבין שצריך לרדת גשם. אבל אם תגיד את זה באמצע הקיץ, מה תגיד? פתאום מתקדרים עבים, פתאום יורד גשם. אומר המלבי"ם, תמיד כאשר הנביאים עושים אותות ומופתים, הם עושים את זה בדברים שהם לא על פי טבע.
ולכן הוא בא ואומר, הנה בוא וראה, כשאני מודיע לך על מה שיהיה עם המשיח, כאשר המשיח יבוא, בוא תראה שזה דבר לא טבעי. שלא תגיד אחרי זה, כן, נו, זה הגיוני שככה יהיה. לא, אני מודיע לך מראש, תראה שיהיו כאן דברים לא טבעיים. דבר ראשון, הוא אומר, הרי דבר טבעי בא מעצמו. דבר טבעי לא צריך שמשהו יעורר אותו, כי ככה זה על פי טבע. הארץ פועלת על פי טבע. לעומת זאת כאן הוא אומר, מי זה העיר ממזרח? העיר ממזרח, זאת אומרת, יש פה משהו שמישהו עורר אותו. עורר אותו, זה אומר זה לא בא באופן טבעי. מישהו היה צריך לעורר ממזרח שיבוא דבר זה.
דבר נוסף, דבר מקרי הוא זמני. הוא לא קורה באופן קבוע. הדבר הקבוע, כמו שאומר החזון איש, אומר החזון איש, מה ההבדל בין נס לבין טבע? הרי שניהם זה רצון השם. כמו שאומר הרמב"ן, שאין לנו חלק בתורת משה עד שנאמין ונדע שכל מעשינו ומקרינו הם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל. אז אומר החזון איש, אז מה ההבדל בין נס לטבע? אומר החזון איש, הטבע זה הרצון היותר מתמיד של הקדוש ברוך הוא. נס זה רצון חד פעמי. טבע זה רצון תמידי. זה ההבדל בין נס לטבע. אז הוא אומר, גם כאן, אם אתה רואה שדבר קרה במקרה, משהו לא טבעי, הוא אומר, זה זמן מועט. קרה צונאמי. צונאמי זה טבעי? לא. כמה זמן? חמש דקות, נגמר. כשקורה משהו לא טבעי, הוא לזמן קצר. כשקורה משהו טבעי, הוא זמן ארוך. החורף הוא טבעי, אז הוא זמן ארוך, זה כמה חודשים שיורדים גשמים. אבל דברים לא טבעיים באים לזמן קצר.
אבל הוא אומר, הנה תראה שמה שיהיה כאן, גם מבחינת כמות, גם מבחינת איכות, זה לא יהיה במקרה. כמו שכתוב, יתן לפניו גויים, יתן כעפר חרבו. כל הדברים האלה הם יהיו דברים המתמידים ודברים שלא יהיו מועטים, אלא יהיו רבים. כי גם אם קורה דבר לא טבעי, הוא קורה מועט. אם קרה צונאמי, קרה באיזשהו מקום, באיזושהי נקודה בעולם. קרתה סופה בלתי רגילה, אז גם פה, זה קרה באיזושהי נקודה בעולם. לא את כל העולם תפסה סופה. כל דבר שהוא לא טבעי, הוא קורה מעט ובמקומות מסוימים בלבד. אומר, כאן תראה שהדבר לא ככה יהיה. אלא השם יתן לפניו את הגויים, יתן כעפר חרבו. יהיה לו ניצחון תמידי על כל האומות. לא מעט ולא רק מקומי, אלא הרבה ותמיד.
וכך הוא אומר, אתה חייב תהיה להגיע למסקנה, מי פעל ועשה? ומי קורא הדורות מראש? מי זה שעשה את כל זה והודיע על כך מתחילה? הרי הנבואה הייתה מראש, שהנה כעת אני מודיע לך שכך עתיד להיות. והפעולה, זה מה שקורה בסופו של דבר. כל זה יוכיח שיד השם הייתה כאן. וזה מה שהוא אומר, מי פעל ועשה. המלבי"ם אומר, מה זה פעל ועשה? פעל הכוונה להודיע על הדברים מראש. ואילו לעשות הכוונה להוציא את הדבר אל הפועל. עצם זה שאני מודיע על כך מראש, ועצם זה שאתם רואים שהדבר הזה יתמיד, זה מראה לך שזה מיד השם.
ובפרט שאתם כבר מכירים שהקדוש ברוך הוא עושה ניסים. אתם כבר מכירים שהשם משדד את הטבע. אומר השם, אני, אני השם ראשון. אז אתם יודעים שאת אחרונים אני הוא. אני השם ראשון, הוצאתי אתכם ממצרים. זה היה דבר טבעי? לא טבעי. ובכל אופן, מי עשה את זה? השם יתברך. אומר השם, אז אל תתפלא כאשר אתה רואה שאני את אחרונים הוא. את אחרונים אני הוא. גם כן מה שעתיד להיות, ניסים לא טבעיים, אומר השם, זה אני. זה שעשה את הניסים ההם, יעשה אותם גם עכשיו. אז קודם כל תיווכח לראות שיש פה יד מכוונת, זה השם יתברך. דבר שני, עצם זה שאני מודיע את הדברים מראש, ואני השם ראשון, דהיינו עשיתי כבר ניסים כאלה בעבר, יוכיח לך שאת אחרונים אני הוא, ואני אעשה ניסים כאלה גם כן בעתיד.
הרד"ק מסביר, שהרי כל זה חוזר על אברהם לפי שיטת הרד"ק. אז הוא אומר, מי שקורא הדורות מראש, הוא זה שגידל את אברהם. מי פעל ועשה? מי זה שהקים אדם כאברהם? קורא הדורות מראש. זה שידע שממנו יהיה זרע נכון לפניו, נבחר מכל העמים. השם קורא הדורות מראש, ולכן מראש הקדוש ברוך הוא חיזק את אברהם. אני השם, אני ראשון ואני עם אחרונים. הכוונה, יודע את הכל מתחילה על ידי נביאיו. ולכן, אומר השם, ראיתי מה עתיד לצאת מאברהם, ולכן יזמתי את כל העזר והסיוע שלי לאברהם אבינו. שוודאי זה התחיל ממנו, לא לטעות ולחשוב שהקדוש ברוך הוא יצר אותו מראש על מנת שיהיה צדיק, כי אם כך אין לו שכר, הרי הוא עמד בניסיונות רבים. אלא אומר הקדוש ברוך הוא, ראיתי מה עתיד לצאת ממנו, ולכן הייתי בעזרו.
ראו איים וייראו, קצות הארץ יחרדו, קרבו ויאתיון. כאשר, מסביר הרד"ק, יושבי האיים, הם יראו את מה שהדבר הגדול והעצום שנעשה, הם יפחדו. גם מקצות הארץ הם חרדו. קרבו ויאתיון. הם קרבו ובאו לפני אברהם, כמו שראינו על מלך סדום שבא לקראתו. ואף על פי כן הוא אומר לך, תראה שהגויים לא, מה שנקרא, הניחו נשקם והלכו. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. חשבו לבוא ולהילחם. חשבו בכל אופן, אברהם, יש לו סייעתא דשמיא, הקדוש ברוך הוא איתו, אבל אנחנו נוכל לו. אנחנו נוכל להתגבר עליו. אז אומנם ראו איים וייראו, קצות הארץ יחרדו, יש שקרבו ויאתיון, כמו מלך סדום שיוצא לקראתו, אבל רובם לא כך. אלא רובם, הפסוק הבא, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, לבוא ולהילחם כנגד אברהם אבינו.
עכשיו הוא אומר, אם תתבונן, תראה שבעצם האומות האלה לא פקחו עיניהם. כי אם היו פוקחים עיניהם, הם היו מבינים, איך ייתכן שאדם ב-318 איש ניצח ארבעה מלכים עצומים, שניצחו לפני כן חמישה מלכים עצומים ואדירים? שתדעו, בספרי ההיסטוריה של האומות מופיעה המלחמה הזאת, הארבעה את החמישה, מופיעה כמלחמת עולם. בספרי ההיסטוריונים היא מופיעה כמלחמת עולם. פירושו של דבר, לא היה מדובר באיזה שהם פלנגות מקומיות שיצאו כמה לוחמי גרילה ואברהם עם כמה אנשים הלך והכניע אותם. הייתה פה מלחמת עולם. ואברהם אבינו ניצח אותה. ואם כן, איך זה שהם לא מתעוררים? איך זה שהם לא מבינים? אומר, אם תגיד אולי הם היו חלשים? הוא אומר, לא ייתכן. הרי מדובר בארבעה כנגד חמישה של מלכים אדירים. אלא מה? האמונה של אברהם הייתה נבדלת מאמונת כל הגויים, והשם ברוב כוחו סייע, היה היחיד לנצח את כולם. זה המסקנה המתבקשת. אבל הם לא הגיעו למסקנה הזאת. הם לא רצו להתבונן ולראות, תבין איך אברהם מנצח, זה בכוח הבורא. אז בואו נקבל את אלוהותו יתברך. לא, את זה הם לא לקחו על עצמם. ולא זו בלבד, אלא יותר מחזיקים בפסלים שלהם ואומרים, בוא כל אחד יעבוד את העבודה זרה שלו ויתחזק בה, ועל ידי זה האלילים הללו יסייעו בידינו.
המלבי"ם מסביר שהפסוק הזה, ראו איים וייראו, קצות הארץ יחרדו, קרבו ויאתיון, מתאר את מלחמות המשיח. והוא מתאר איך כל הגויים יעמדו להילחם כנגד מלך המשיח. הם לא יקבלו את זה באופן מיידי. לא יסכימו מיד לקבל את מלכותו. וגם האיים הרחוקים, אלה שבקצה היישוב, בקצה העולם, גם הם יראו וייראו. ומפני זה, קצות הארץ יחרדו. מה הם יחרדו? למה? לבוא לקבל את מלכות מלך המשיח? לא. יחרדו, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. הם יתקבצו ויגידו, תשמע, יש כאן מלחמה רצינית. יש פה כובש רציני, חייבים להתאחד. בואו נתאחד, מעצמות אירופה, עם אמריקה, עם האסלאם, כולם יתאחדו כדי לבוא להילחם. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.
מסביר המלבי"ם, איש את רעהו יעזורו, דבר אחד. דבר שני, לאחיו יאמר חזק. אומר המלבי"ם, באופן טבעי, בדרך העולם, אדם לא עוזר את הרע בעזרה גמורה. עוזר לרע קצת. לאח שלו הוא עוזר הרבה. אבל לרעהו הוא עוזר קצת. הוא אומר, אבל כאן תראה שזה היה ההפך. איש את רעהו יעזורו. אחד לרע שלו יעזור בעזרה גמורה. ולאחיו יאמר חזק. בדרך כלל לאחיו עוזרים ממש. אומר פה לא, אלא יאמר חזק. הכוונה, תתחזק גם אתה לצאת למלחמה. הכוונה שזה יהיה באופן לא טבעי, שהם יעודדו את אחיהם ויעזרו
את רעיהם, כי הם יבינו שיש כאן קרב רציני שעומד להיות כנגד מלך המשיח. ואם כן, הוא אומר, גם אתה עם ישראל, תתכונן לקראת הקרב הזה, ואל תסתמך על העזר, אלא תהיה לבן חיל. כמו שהם אומרים אחד לשני, כל אחד מחזק את חברו ואומר תהיה לבן חיל, כך גם כן עם ישראל. אבל אנחנו לא נצטרך, מכיוון שללנו יהיה את מלך המשיח, שמלך המשיח, כמו שאמרנו, יעשה לנו את המלחמות, כנגד הטבע, שלא על פי הטבע.
רש"י מסביר, איש את רעהו יעזורו, שכמו שהסברנו שלפי רש"י והרד"ק זה חוזר על אברהם, הוא אומר, זה עוזר את זה בברכות, כמו שכתוב ברוך אברם לאל עליון. וזה עוזר את זה במתנות, כמו שכתוב ויתן לו מעשר מכל. אז לפי רש"י זה בעצם חוזר על אברהם ואבימלך, שעזרו אחד את השני ללכת להילחם כנגד האומות. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, זה עזר לו בברכות, אברהם מברך אותו, זה נותן לו מתנות. ואם כן, כך היה העזר ההדדי ביניהם במלחמתם כנגד המלכים. [דובר בקהל: מלכי צדק]. כן, נכון, אמרתי אבימלך, הכוונה מלכי צדק.
ויחזק חרש את צורף, מחליק פטיש את הולם פעם. אומר לדבק טוב הוא, ויחזקהו במסמרים לא ימוט. רש"י ממשיך בקו שכאן מדברים בעצם על אברהם אבינו. ואז הוא אומר, ויחזק חרש את צורף. מי זה חרש? דבר מעניין אומר רש"י, חרש זה שם בן נח. ולמה קראו לו חרש? כי הוא היה נפח, עושה את המסמרים לצורך התיבה. ויחזק חרש את צורף. מי זה צורף? צורף זה אברהם אבינו. ולמה הוא נקרא צורף? כי הוא היה צורף את הבריות לקרבם אל השכינה. אז שם עזר וסייע לאברהם אבינו.
ויחזק חרש את צורף. הרי אפילו נח היה בזמנו של אברהם, כן? הרי כתוב שאברהם אבינו, נח מת כאשר היה אברהם בן נח. בן נ"ח. תזכרו את זה כסימן. זאת אומרת שאפילו נח עדיין היה בזמן אברהם אבינו. על אחת כמה וכמה שם, כמו שראינו, הלך לדרוש את השם, הלכה לבית מדרשו של שם ועבר. יעקב אבינו הלך ללמוד תורה בבית מדרשו של שם ועבר. יש מי שאומר שאז זה כבר היה שם בעיקר עבר ולא שם. אבל איך שלא יהיה, הם היו באותו הדור. ויחזק חרש את צורף.
אז שם החרש חיזק את אברהם אבינו שהיה בחינה של צורף, מצרף את הבריות לקרבם אל התורה. מחליק פטיש את הולם פעם. מחליק פטיש זה שם, שהוא היה, כמו שאמרנו, הוא היה החרש. הוא היה מחזק את הולם פעם, את אברהם אבינו, שהלם את כל המלכים, כמו המם אותם או הלם בהם כמו להלום בפטיש. הלם את כל המלכים בפעם אחת. זה הכוונה את הולם פעם. את מי שהלם את המלכים בפעם אחת. אומר לדבק טוב הוא, ויחזקהו במסמרים. אומר לדבק טוב הוא, הכוונה טוב להידבק באלוה של זה, דהיינו אברהם אבינו. ויחזקהו, שם מחזק את אברהם, להיות דבק בקדוש ברוך הוא ולא ימוט. ויחזקהו במסמרים. למה השם? כי כתוב מסמרים, ומסמרים הרי הסברנו שזה שם. שם הוא הרי החרש. ויחזקהו במסמרים לא ימוט, הכוונה שם שהרי היה כבר במדרגה עצומה, עוד לפני הולדת אברהם, כי הרי הוא היה בתיבה, והרי הוא זכה לראות את אביו, את נח, מדבר עם הקדוש ברוך הוא. אז שם מחזק את אברהם במסמרים לא ימוט, דהיינו אומר לו תישאר חזק באמונתך ואל תיבהל מהמלחמות כנגד המלכים ומהמלחמה כנגד נמרוד.
המלבי"ם מסביר, כמו שאמרנו, שהפרק הזה חוזר על ימי המשיח. ולכן הוא אומר, יחזק חרש את צורף. יבואו המלכים כדי להילחם בעם ישראל. והבהלה מפני מלך המשיח תהיה כזאת גדולה, עד שהמלכים, כאשר יצטרכו לבוא ולהכין כלי נשק על מנת להילחם בעם ישראל, הם יפעלו שלא כפי הסדר הראוי. ומדוע? מסביר המלבי"ם, חרש זה האומן שעושה את כלי הזין, את כלי המלחמה. הצורף זה זה שמפיק מהברזל את המתכת. לוקח את הברזל, צורף אותו, הופך אותו למתכת. הרי כידוע שהברזל כשהוא יוצא מהאדמה, הוא הוא מאוד מלוכלך, או עם הרבה סיגים. חייבים להכניס אותו בתוך כור כדי לצרוף אותו, להפוך אותו לברזל שיהיה ראוי למלאכה. עכשיו, באופן הטבעי, החרש ממתין למלאכת הצורף. עד שהצורף יכין ברזל שיהיה ראוי למלאכה, אז נכנס החרש לתמונה ומהברזל הזה עושה חרב.
אבל לעומת זאת, כאן הבהלה תהיה כל כך גדולה, עד שהחרש יחזק את הצורף ויגיד לו, נו, כבר סיימת? כבר יש ברזל מוכן? אני רוצה להכין חרבות. כבר מאוחר, מסוכן, מלך המשיח כבר פה, הוא בא להילחם. החרש יאיץ בצורף לסיים מלאכתו כדי שיוכל לצאת החרש ולעשות את מלאכתו והיא לבנות מהברזל שיביא לו הצורף, לבנות מהם את החרבות. באותו דבר גם כן, מחליק פטיש את הולם פעם.
מי שמחליק את הכלי בפטיש, זה גמר המלאכה. הוא יסייע לזה שהולם פעם, זה שמכה על הכלי בפעם הראשונה. זאת אומרת, יש שלבים. יש את זה שעושה את המלאכה הראשונית, חומר הגלם מטפל בו, ויש אחרי זה שעושה את הסיום, שהוא המחליק פטיש, זה שמכה בפטיש עד שעושה את הגימור. גם פה, זה שעושה את הגימור יאיץ בזה שעושה את המלאכה הראשונית ובזה שהולם פעם ראשונה, נו, כבר סיימת? תעביר אליי הלאה כדי שאני אוכל להמשיך ולבנות את כלי המלחמה.
דבר נוסף, גם יאמר לדבק טוב הוא, ויחזקהו במסמרים לא ימוט. מרוב שיהיה להם מצוקה של כלי נשק כדי לבוא להילחם כנגד המשיח, הוא יהיה מוכן לקחת שתי חתיכות של חרבות שבורות ולהדביק אותם בדבק ארעי ולחזק אותם במסמרים כדי שלא ימוט, אפילו שזה רק באופן זמני. למה? יאמר לדבק טוב הוא. כי אין לנו זמן להתעכב. חייבים ללכת להילחם כנגד מלך המשיח. אז הוא יהיה מוכן לבוא ולקחת שברי כלי מלחמה כדי לבוא ולחבר ולהדביק אותם יחד על מנת לצאת ולהילחם כנגד מלך המשיח.
ואם כן, אומר המלבי"ם, בזה הוא מראה לנו, א', איך כל העמים יתקבצו בבת אחת. דבר שני, אתה רואה שהם יעזרו אחד לשני. התקבצו בבת אחת, זה ראינו בפסוק ה', ראו איים וייראו, קצות הארץ יחרדו, קרבו ויאתיון. כולם יקרבו ויאתיון להילחם כנגד עם ישראל ומלך המשיח. דבר שני, הם יעזרו אחד לשני. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. דבר שלישי, הם ימהרו ויזדרזו במלחמה שלהם כנגד עם ישראל, שא אחד יחזק את השני במלאכתו למהר להכין את כלי המלחמה כדי לצאת ולהילחם כנגד עם ישראל.
המלבי"ם אומר, עומד כאן על הבדל בין דבק לבין חיבור. מתי הוא אומר שדבר מחברים אותו ומתי הוא אומר דבר מדביקים אותו? אומר המלבי"ם, דבק מכנים דבר שנדבק על ידי מעשה בכוונה. אה, סליחה, זה נקרא חיבור. מה שהולכים על ידי מעשה בכוונה, זה נקרא חיבור. דבק רוצים להגיד על דבר שנדבק מעצמו. באופן מקרי נדבק מעצמו, חוזר עליו הביטוי דבק. דבר שהלכנו וחיברנו בכוונה תחילה, זה נקרא חיבור. אז הוא אומר, פה, גם על דבר שנדבק באופן מקרי מעצמו, הוא יגיד טוב הוא. זאת אומרת, אפילו אם נוצר לו איזשהו כלי נשק כלשהו אפילו מעצמו, יגיד גם זה טוב, תביא גם את זה. גם בזה נוכל להשתמש. ויחזק אותו במסמר ויסתפק בזה. דהיינו, לא ילך לכתחילה ליצור דבר ולחבר אותו, אלא ויאמר לדבק טוב הוא, אפילו אם הוא רואה שפה נדבק משהו אפילו מעצמו, אפילו בזה די יהיה לו כדי לצאת ולהילחם כנגד מלך המשיח.
אני רוצה לעמוד כאן על נקודה, זה נקודה שראיתי אותה כברורה ופשוטה ולא ראיתי אפילו צורך לדבר עליה, אבל אם כבר מזכירים, אז אני רוצה לעמוד על זה. זה נקודה מאוד עקרונית לכל לימוד הנביא. כשבן אדם קורא על מלחמת גוג ומגוג ועל כל מיני מלחמות עתידיות, אז הוא אומר לך, מה איזה תיאורים שמה יש על חיצים, סוסים, חרבות, רמחים. מי בכלל נלחם כאלה מלחמות? אז הנביא בכלל על מה הוא מדבר? על מה הוא מדבר? לכאורה זה לא, זה בכלל הוא לא מדבר על משהו שעתיד להיות. אז יש כאלו אולי שאפילו יראו בזה איזה משהו שיחליש להם את האמונה. הנה, אתה רואה שהנביא דיבר, הוא לא ראה מה עתיד להיות.
צריכים לדעת שהנביא מדבר את הדברים כפי שהם מובנים לעם בזמנו. אם הנביא יגיד אטום, העם יגידו הנביא הזה באמת משוגע. על מה הוא מדבר? מה זה אטום? מה הוא אומר ילחמו יהיה אטום? לא מדבר אלינו בכלל. זה בכלל לא, הוא לא יצר קשר עם העם. כשהנביא מדבר, אז הוא מדבר על כלי נשק המוכרים בזמנו. כאשר אתה בא וקורא את הדברים, אתה מתרגם את זה לכלי נשק המוכרים בזמנך. אבל לא יעלה על הדעת שהנביא יגיד משהו שעדיין לא היה ויתאר אותו לעם כמשהו עתידי, יהיה מלחמה, ובמלחמה יהיה א', ב', ג', כשהא', ב', ג' בכלל העם לא יודע על מה הוא מדבר, הוא חייב לדבר בשפה שלהם.
ולכן הנביא מדבר יהיה כלי מלחמה, אתה תתרגם את זה לכלי מלחמה של זמנך. אז הוא מדבר על חיצים, אנחנו נדבר על טילים. אבל לא להבין שאם הוא דיבר על דבר מסוים אז יהיה סוסים. במלחמה ההיא יהיה סוסים. כי כתוב סוס. לא, אז הסוס שלנו זה המרכבה, זה הטנק. וכן הלאה, זה הדרך. כל מה שהנביא מדבר, הוא מדבר בעצם בצורה אלגורית, הוא מדבר משל. והמשל הזה צריכים להבין שאנחנו לדורנו יש לו את הנמשל. מי שרוצה דברים יותר מפורשים, אז יראה שכבר נכתב לפני כ-250 שנה, יראה שכבר נכתב שהמלחמה העתידית תהיה שתי דקות. יש מפרשים שבהם מופיע 12 דקות. מי שירצה יוכל לראות תיאורים על בן אדם אשר עומד ונמק בשרו על עורו והוא נמס. ואין לזה תיאור אחר אלא באטום. ועוד כל מיני דברים כאלה. יכול לראות בזה רמזים שהם ידעו על מה הם מדברים.
או יראה שמדובר בנביא על חץ משכיל. כמו שמביאים המפרשים שם, שהכוונה חץ שאף בהשכל מעצמו. אז מה הוא ידבר איתם? טיל? הם לא יודעים מה זה טיל. אז הוא מדבר איתם על חץ. חץ אתם יודעים? כן. חץ שיש לו השכלה לעוף לבד. אתה יכול לקלוט דבר כזה? כן. אז היום אנחנו יודעים שיש טיל שהוא מונחה והוא עף באופן עצמאי. אבל בזמנם כינו את זה חץ, חץ משכיל. וכן הלאה על זה הדרך, כל מיני דברים שהם דיברו וביטאו בשפתם, ואנחנו צריכים לפענח ולהבין איך זה מדבר על זמנינו. אבל לחשוב שכיוון שהוא דיבר על סוסים אז יבואו פה לנו מלחמה עם סוסים, ודאי שהדברים האלה לא יעלו על הדעת. אז גם פה, כשהוא מתאר לנו את השלבים של הכנת הנשק, צריכים לדעת, הוא בא לתאר שיהיה לחץ אדיר להכין כלי נשק למלחמה. ואם הוא רוצה להגיד לך ישתמשו גם במטוסים מזמן מלחמת העולם השנייה כי לא היה להם בכלל איזה כלי נשק להשתמש בהם, זה המשמעות של מה שהוא אמר שיקחו כל מיני שברי חרבות וידביקו אותם. יקחו איזה מנוע מאיזה מטוס כזה ואיזה כנף מפה ויחברו ויעשו, העיקר כדי שיהיה עם מה להילחם. אז בזמנו, כשהנביא רצה לבטא את זה, הוא מבטא את זה בחרב שחיברו אותה עם מסמרים. אתה תיקח את הדברים האלה ותתרגם אותם לזמנינו, אבל ודאי לא לחשוב שבאמת נחזור להילחם עם חרבות ולא להבין את דברי הנביא כפשוטם.