[שקט]
ישעיהו פרק ל"א פסוק א'. הוי היורדים מצרים לעזרה, על סוסים יישענו, ויבטחו על רכב כי רב, ועל פרשים כי עצמו מאוד, ולא שעו על קדוש ישראל ואת כבוד השם, ואת השם לא דרשו. רש"י מסביר שהפסוק הזה חוזר על עשרת השבטים שהלכו למצרים לבקש מהם עזרה. הם שלחו משם מלאכים לסוא מלך מצרים, כמו שכתוב במלכים ב' בפרק י"ז. והם הלכו להביא משם סוסים. ולמה סוסים? כי הסוסים כבר הסברנו, הם היו קלי המרוץ. והם על סוסים יישענו. הם לא נשענו על קדוש ישראל, הם לא בוטחים בהשם, לא שעו על קדוש ישראל, כמו שחזקיהו עשה, שכתוב עליו בהשם אלוקי ישראל בטח וימרוד במלך אשור. הם לא נשענו על השם, אלא הם אמרו, יש לנו יבוא אישי, סוסים ממצרים, הם יצילו אותנו, ואת השם לא דרשו.
המלבי"ם מסביר, הוי היורדים, אומר המלבי"ם, יש פה דלתות הכתוב מקבילות. הסברנו פעם שדלתות הכתוב מקבילות הכוונה שהפסוק כמו מחולק לארבע, וחלק א' קשור לחלק ג', חלק ב' קשור לחלק ד'. הוי היורדים מצרים לעזרה, מה ההמשך של זה? ולא שעו על קדוש ישראל. במקום לשעות על קדוש ישראל, הלכתם לבקש ממצרים עזרה. ויבטחו על רכב כי רב, הם בוטחים על זה שיהיה להם סוס ורכב ממצרים, ואת השם לא דרשו, והם לא בוטחים על כוח השם, על סייעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא יסייע בידם.
מסביר המלבי"ם, לפעמים קורה שאפילו שבן אדם בוטח בהשם, אבל הוא אומר תשמע, אסור לאדם לסמוך על הנס, אני חייב בכל זאת ללכת ולעשות איזה שהם פתרונות גשמיים בדרך הטבע, כדי שהנס יבוא בדרך טבעית. כמו שכתוב גם על דוד המלך, כאשר היה יוצא, היה יוצא לקרב. לא כתוב על דוד המלך שהיה שוכב בביתו הולך לישון, אלא היה עושה גם פתרונות גשמיים, היה לו צבא, והיה יוצא להילחם, ומתפלל, ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. המלחמה והישועה היא להשם יתברך, אבל השתדלות גשמית כן היה עושה. מי שיעשה כן, אי אפשר להגיד שיש בו חטא או עוון, כי כך באמת הקדוש ברוך הוא ניהל עולמו על פי טבע, רק מה, צריך שבסופו של דבר לדעת כי שקר הסוס לתשועה, וכל הישועה היא להשם הישועה, והקדוש ברוך הוא הוא זה שעושה את המלחמות, אני עשיתי. זה מה שאדם צריך להאמין. אבל עם כל זה, אין בזה מניעה שהוא ילך ויכין צבא וילך וילחם. השתדלות.
רק מה, אדם שיודע שהאמצעים הגשמיים זה מאת השם, והאדם הזה מבין שצריך גם כן השתדלות, בשבילו זה דבר טבעי ולא יתבעו אותו על זה. אבל מי שיודע שכל המלחמה היא רק להשם יתברך, והוא כבר מלומד בניסים, והשם הראה לו, אתה לא צריך כלום, אתה יושב בבית ואני מושיע אותך. מה פתאום החלטת בשלב מסוים לקום ולהילחם? הרי אתה כבר יודע שעד היום הקדוש ברוך הוא הושיע אותך גם מבלי לעשות מאומה. ואם השם הושיע אותך עד היום מבלי שום השתדלות, אז היום כשתתחיל לעשות השתדלות, בשבילך זה ירידה בביטחון.
וככה פעם הסברנו את מה שכתוב אצל יוסף. ברוך הגבר אשר יבטח בהשם, ארור הגבר אשר שם בשר זרועו. אז כתוב שמה שברוך הגבר אשר יבטח בהשם, ולא פנה אל רהבים ואל שטי כזב. חז"ל אומרים ברוך הגבר אשר יבטח בהשם זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ואל שטי כזב, זה יוסף שפנה אל רהבים, אמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני. אז כולם שואלים, זה סתירה בפסוק מיניה וביה. פעם אתה אומר ברוך הגבר אשר יבטח בהשם זה יוסף, אחרי זה אתה אומר שהוא פנה אל רהבים, פונה אל בעלי גאווה, אה, אני אעזור לך, אני אזכיר אותך, הוא פונה אליהם. אז תחליט, זה יוסף או לא יוסף? יוסף הוא פנה אל רהבים או יוסף בוטח בהשם? אלא היא הנותנת. אם יוסף היה אדם רגיל, זה שהוא פונה לשר המשקים לא היינו מגדירים את זה פנה אל רהבים ואל שטי כזב, היינו אומרים זה השתדלות שכל בן אדם חייב לעשות, לפעול בדרך הטבע. אבל היות ואתה יוסף, ברוך הגבר אשר יבטח בהשם, ויש לך מדרגת ביטחון גבוהה מאוד, זה שאתה פונה לשר המשקים, זה לא השתדלות טבעית, אלא זה פנה אל רהבים ואל שטי כזב. כי במדרגה שלך, אתה ראית איך עד עכשיו הקדוש ברוך הוא הציל אותך מהכל, ראית איך עד עכשיו הקדוש ברוך הוא נמצא איתך, מה פנית לשר המשקים? אז בשבילך זה כבר נחשב לתביעה.
זה מה שמסביר כאן המלבי"ם. אומר המלבי"ם, כאן דנחשב להם לחטא, ולכן הוא אומר, הוי היורדים מצרים, הולכים לבקש עזרה ממצרים, ואז על סוסים יישענו, הם נשענים על הסוסים, שהסוסים האלה הם אלה האמצעים הטבעיים שעל ידם לנצח את הקרב. על זה התביעה עליהם, למה לא שעו על קדוש ישראל? למה אתם לא בוטחים על הקדוש ברוך הוא, על קדוש ישראל? אומר המלבי"ם, תמיד הביטוי קדוש ישראל בא לבטא שזה מצד ההשגחה הפרטית שהקדוש ברוך הוא משגיח על עמו. ההשגחה שהשם עושה לצורך עמו ישראל, תסמוך על ההשגחה הפרטית של הקדוש ברוך הוא. אבל יש צד שני, שאדם נשען על האמצעים הטבעיים, ואפילו שהוא נשען עליהם, הוא לא מסיר לגמרי את ביטחונו מהשם, אלא הוא עדיין בוטח בקדוש ברוך הוא, והאמצעים הגשמיים כמו שאמרנו, זה רק מצד שהוא צריך לפעול גם כן על פי טבע. זה מה שהוא אומר כאן, וגם ואת השם לא דרשו. הוא אומר לך, אם זה היה רק כתוספת, אם זה היה גם אני בוטח בהשם וגם עושה השתדלות, ניחא. אבל אומר, אבל הרי אצלכם הסרתם לגמרי את ביטחונכם מאת השם, ואת השם לא דרשו. זה עצמו חטא גדול, מכיוון שאם אתה כבר הולך ועושה פעולות גשמיות, כי אתה אומר אני נוהג על פי טבע, ועל פי טבע הרי הקדוש ברוך הוא רוצה שאפעל פעולות גשמיות, למה את השם לא דרשו? למה אתה לא מזכיר גם את הקדוש ברוך הוא? אתה עושה על פי טבע, זה אומר אני סומך רק על הטבע. כי אם היית גם מאמין בהשם, היית מתפלל להשם ועושה על פי טבע, ואז זה לגיטימי. אלא אם כן אתה בדרגה מאוד גבוהה כמו שאמרנו. אבל אתם, ברגע שאת השם לא דרשו, על זה התביעה עליכם.
וזה מה שהוא מוסיף ואומר, שהם ויבטחו על רכב כי רב. הם בוטחים בביטחון גמור על הרכב. למה אתה בוטח? כי השם איתי? לא, כי יש לי הרבה רכב. זהו, אין לי עוד איזה שהם סיבות שבגללם אני מרגיש רגוע. ולמה אתה בוטח על פרשים? כי עצמו מאוד. או, יש להם, יש לי פרשים עם עוצמה מאוד גדולה. עצמו זה מדבר כבר על האיכות, לא על הכמות. הרכב הוא הרבה והפרשים הם בעלי עוצמה. מי שבא ומפאר את כוח הצבא, מה בעצם רוצה לומר? בכוח זה אני מנצח. זהו, זה כוחי ועוצם ידי. והנה לכן אתם בטוחים אך ורק בזה, בעוצמה, בכוח. וגם את השם, שזה ההנהגה הכללית של הקדוש ברוך הוא, גם את השם לא דרשו. הוא אומר, ולא רק זה, אלא הם לא שעו על קדוש ישראל, שזה השגחה פרטית, לא רק שכביכול אומר אין השגחה פרטית, אלא גם השגחה כללית אין. גם את השם לא דרשו, כי חשו בהשם לגמרי, ולא דרשו הכוונה היא לגמרי בוטחים אך ורק בכוח הרכב, בכוח הפרשים ובכוח הסוסים.
וגם הוא חכם, ויבא רע, ואת דבריו לא הסיר, וקם על בית מרעים ועל עזרת פועלי אוון. אתם חושבים לבקש תחבולות כנגד גזירת השם עליכם. אומר להם, גם הוא חכם, הקדוש ברוך הוא הרי חכם יותר מכם כדי להוציא את הגזירה שלו אל הפועל. אתה חושב להתחכם כנגד השם יתברך? ולא זו בלבד, ויבא רע. הוא אומר לך, יקים על בית מרעים, את דבריו לא הסיר, ויקם על עזרת פועלי אוון. הכוונה, את הגזירות שהקדוש ברוך הוא גזר הוא יוציא אל הפועל. הוא קם על בית מרעים, אלה שבט אפרים, עשרת השבטים כמו שראינו, ששבט אפרים שהיו רעים וחטאים, הם הוגלו. ומה שאתם חושבים לחשוב שאנחנו נצליח להתגבר על הצרות, איך? מלך מצרים יעזור לנו, נביא סוסים, נביא רכב. הוא אומר, תדע לך, וקם על עזרת פועלי אוון. מי אלה העזרת פועלי אוון? המצרים שאתם חושבים שמהם תקבלו עזרה, והם באמת פועלי אוון, פועלי שקר, כמו שראינו שהוא אמר בעבר, ראינו בפסוקים קודם שהוא הזכיר שמצרים מעולם לא עזרו למי שנשען עליהם. לכן הם משענת קנה רצוץ. כל אלה שבעבר נשענו על מצרים, בסופו של דבר נחלו מפלה.
ולצערנו גם פה, גם פה לא הבינו את זה ונשענו על מצרים, והאמריקאים נשענו על מצרים, ואנחנו נשענו על מצרים, וחשבנו יש לנו הסכם ויש לנו ויש לנו, פתאום מתברר שאין לנו אחים, יש לנו אחים מוסלמים. מתברר שחשבו שיש לנו, כן, הנה, לא, זה המדינה הכי מסודרת במזרח התיכון, מה אתה מדבר, שמה הוא יש שלטון ברזל, אף אחד... כמה, שלושה ימים לפני שההוא קרס, היה הערכות של ראש אמ"ן שמובארק לא עומד ליפול. אוי לנו עם אלה הערכות של אלה שמקבלים משכורות עתק שם למעלה. זה כל מי שסמך עליהם, תראה איזה מה הערכות שלהם. אז הוא יכול להעריך שלההוא עוד אין פצצה, והוא יכול להעריך שחיזבאללה מפחדים, חיזבאללה מפחדים לתקוף אותנו, והוא יכול... מה להם ולמציאות? הוא מקבל כסף על הערכות האלה, משכורות שמנות מאוד, אבל מה להם ולמציאות? יושב בשמיים ישחק, השם ילעג למו. מה, איפה כל המבינים שלך? איפה כל המעריכים שלך? מישהו לפני שנתיים חשב את כל המהפכה הערבית הזאת? מישהו חשב עליה? עד לפני כמה חודשים עוד היו בטוחים שהמזרח התיכון הולך לקראת דמוקרטיה. תראו כמה טיפשות וכמה סכלות, כמה הם לא מבינים את הראש הערבי. היו בטוחים, הנה, או, איזה יופי, כמה נפלא, עכשיו יהיה בחירות, עכשיו מזרח התיכון, אנחנו נקבל מזרח תיכון חדש. חדש, זהו, חלון הזדמנויות. הם לא מבינים, הקדוש ברוך הוא מביא פה את הכל לקראת הפיכה. מה זה הפיכה? הרי כתוב שיבואו להילחם ישמעאל, ויבוא ויהיה כאן מלחמה של אדום וישמעאל בירושלים. כך כתוב, תהיה מלחמה של אדום וישמעאל בירושלים, ואדום יכו את ישמעאל. אז זאת אומרת שאנחנו הולכים לקראת זה. אז מה אתה חושב, שהם הופכים להיות פודלים? הם הופכים להיות רוטוויילרים, כדי שהמלחמה הזאת עומדת בפתח. ומי שישן זה אנחנו, אנחנו צריכים להתעורר, לעשות תשובה. רואים את כל המהפכות האלה, רואים כל מה שקורה שם, זה אומר משהו ביחס אלינו, זה אומר שהעסק מתחמם. וכבר גדולי ישראל מדברים על זה מפורש, שאנחנו בעקבתא דמשיחא, וכל המהלכים האלה מסביב, וכל הפירוד שקורה עכשיו מבפנים, כל ההסתה וכל... הרי זה ברור שזה הולך לקראת התפוצצות, השם יצילנו. זה אמור לעורר אותנו לתשובה, להבין שהזמן קצר, אי אפשר להמשיך מה שעשינו עד היום.
וזה מה שהוא בא ומוכיח אותם. אומר, גם הוא חכם, אתם חושבים שאתם תתחכמו כנגד השם? יש לנו עוזרים, יש לנו מסייעים. על מי? על עזרת פועלי אוון. אלה שהם פועלי אוון, שעד היום עשו רק רע. אומר הקדוש ברוך הוא, הרי כמו שהוא גזר להסיר את עצתם של אפרים, כך הוא גם כן יגזור להסיר עצת מצרים. אלה שאתם סומכים עליהם, בסופו של דבר תיווכחו לראות שזה משענת קנה רצוץ, שאין להישען ואי אפשר להישמך עליהם.
ומצרים אדם ולא אל, וסוסיהם בשר ולא רוח, והשם יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדיו כולם יכליון. הוא אומר להם, היות ואתם נלחמים לא כנגד בשר ודם, אלא כנגד הקדוש ברוך הוא בעצמו, והרי הקדוש ברוך הוא בעצמו הוא כוח רוחני עליון שאין כדוגמתו. כלי הנשק שיש בידו זה מלאכי רוח עושי דברו. אם אתם רוצים להילחם כנגד גזירת השם יתברך, להסיר את דבריו, צריך שמה שנקרא בלשון הילדים, שזה יהיה כוחות. עכשיו זה לא כוחות. מה אתה נלחם כנגד הקדוש ברוך הוא עם מי? עם מצרים שהם בשר ודם? הוא אומר, הרי אתה צריך כוח של אל לבוא להילחם כנגד הקדוש ברוך הוא. אז מה אתה הולך לסמוך על מצרים? ומצרים אדם ולא אל. הרי מצרים הם אדם ולא אל, אתה נלחם כנגד הקדוש ברוך הוא, לפחות היית מביא איזה אל. אבל הרי אין מבלעדו. אז מי אתה יכול להביא כנגד השם יתברך? ומי הוא צבאו של הקדוש ברוך הוא? מלאכי רוח עושי דברו. ולעומת זאת מצרים, סוסיהם בשר ולא רוח. אז מה אתה בא להעמיד כנגד השם יתברך? סוסי בשר כנגד מלאכי רוח?
והשם יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור. רש"י מסביר, השם יטה ידו, כשהקדוש ברוך הוא כביכול סומך דבר בידו, אז אם השם יתברך מטה את היד, אז הכל נופל. כשיש משהו מונח על היד, השם רק יטה ידו, מעט יטה את היד, הכל מחליק ונופל. אז הוא אומר, השם יטה ידו. כאשר הוא רק יטה את ידו, על ידי זה ממילא כשל העוזר ונפל עזור. כשל העוזר זה מצרים, נפל עזור אלה עם ישראל, וממילא יחדיו כולם יכליון. ברגע אחד כולם יכלו. אז איך אתם הסכלתם, מלשון סכלות, ללכת לבטוח במצרים שיעזור לכם כנגד מי? כנגד הקדוש ברוך הוא.
אבל בואו ואראה לכם, אומר הנביא, מה רב כוחו של מי שבוטח בהשם יתברך. כי כה אמר השם אליי, כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו, אשר יקרא עליו מלוא רועים, מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה, כן ירד השם צבאות לצבוא על הר ציון ועל גבעתה. עכשיו הוא יבוא ויתאר את ישועתם של בני ירושלים, והוא יתאר שיהיה להם ישועה מאת השם, הם שבוטחים בהשם, יהיה להם ישועה מאת השם, הן מהבחינה הגשמית והן מהבחינה הרוחנית. הן שמירה מצד היותם כאן בארץ, והן שמירה על הבחינה הרוחנית שם למעלה. ובהתחלה הוא מדבר על השמירה כאן בארץ. הרי כאשר חזקיהו התכונן לביעתו של סנחריב, קשה לקרוא לזה התכונן, כי הוא בעצם לא עשה כלום, הוא עלה על מיטתו והלך לישון. זאת אומרת, היה שאנן ושלו מבלי שום חשש. אז הוא אומר, בארץ הרי לא עשיתם שום הכנה למלחמה. סנחריב צר על ירושלים, דיבר דברי רהב, תוך כמה פסיעות אנחנו מכלים את כולם, ולא נבהל. בטח בהשם ולא עשה מאומה. אז הקדוש ברוך הוא שוכן בירושלים, הוא כמו אריה וכפיר ששוכן, יושב על טרפו. כשאריה טרף איזה שהיא איילה ועכשיו הוא רובץ עליה, מי יכול עליו? מי יבוא להוציא את זה ממנו? יש לו איזה פחדים, איזה חששות, מסתכל לצדדים מי מגיע? הוא לא חושש מאף אחד. כאשר יהגה האריה והכפיר, אחרי שהוא טרף והוא ככה יושב עליו, האריה והכפיר, אשר יקרא עליו מלוא רועים, הגם שיקראו ויקובצו עליו מלוא רועים, אסופה של רועים, הוא לא יזוז ממקומו, הוא לא עושה מאומה. מקולם לא יחת, מכל הרעש שהם עושים כדי להבעית אותו, הוא לא מחריד אותו ממקומו, הוא לא נשבר מכל זעקתם. ומהמונם לא יענה, וגם להיכנע בגלל המונם, שהם באים כהמון, בגלל שהם באים בקיבוץ רב, לא יענה, זה כביכול לא מדבר אליו.
מה זה יהגה? המלבי"ם בביאור המילים מסביר שיהגה בדרך כלל זה מדבר על או להוציא הגה מן הפה, להגות, כן, או על מחשבה, או קול, דוגמה הגה במחשבתו, הגה רעיון. אומר, בדרך כלל אנחנו מוצאים ביטוי כזה ביחס ליונה, אבל לא ביחס לאריה. לא נמצא בכל התנ"ך יהגה ביחס לאריה. לכן הוא מסביר כאן שמה שכתוב פה יהגה, זה כביכול האריה את כל זה חושב בדעתו. כשהוא יושב על טרפו, הוא חושב בדעתו, גם אם יבואו לכאן רועים, וגם אם יבהילו אותי, וגם אם יצעקו ויבואו בכמות גדולה, מי יתקרב? ככה הוא כביכול הוגה בדעתו. זה מה שהוא אומר, כה אמר השם אליי, כאשר יהגה האריה והכפיר, מה הוא הוגה בדעתו? אשר יקרא עליו מלוא רועים, גם אם יבואו מלוא רועים, מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה. הוא אומר להם, תדעו לכם, כן ירד השם צבאות לצבוא על הר ציון ועל גבעתה. כך גם כן הקדוש ברוך הוא יורד למטה לארץ כדי לשמור על הר ציון, על ירושלים. כמו מי שיושב בטח, כמו אריה שלא ירא ולא זז ממקומו, לא מכין צבא ולא מכין מישהו שיגן עליו מפני סנחריב, יושבים לבטח, כי הקדוש ברוך הוא כביכול נמצא פה. הקדוש ברוך הוא יורד לצבוא על הר ציון, להיות כאן כצבא, על הר ועל גבעתה. גבעתה לשון הגבעה שלה, שזה מדבר על הר הבית. זה כנגד השמירה הארצית.
ובא ואומר, ותדע לך שהבוטח בהשם יש לו גם שמירה רוחנית מלמעלה. כציפורים עפות, כן יגן השם צבאות על ירושלים, גנון והציל, פסוח והמליט. כציפורים עפות. אז קודם כל הרד"ק מביא בשם אביו, שהציפורים עפות פה זה המשל למלאך השם שבא והכה במחנה אשור. המלאך הוא הרי כציפור עפה. אז כציפורים עפות כן יגן השם על ירושלים, ישלח מלאכים שהם כדוגמת הציפורים, שיעופו במהרה כדי להגן ולהיות חוצץ בפני חילו של סנחריב. המלבי"ם מסביר, כציפורים עפות, כאשר רוצים לגזול את קינה של הציפור, אז במהירות היא עפה כדי לשמור על הקן, כדי להציל את הקן. כך גם כן יגן השם על ירושלים. הקדוש ברוך הוא כביכול יעוף על במותי עב כדי להציל את הקן שלו, את עם ישראל. גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה. עם ישראל, הקדוש ברוך הוא כמו ציפור שברגע אחד עפה להציל קינה, הקדוש ברוך הוא כביכול ברגע אחד יבוא כדי להציל את עם ישראל. וההצלה תהיה בשתי בחינות. א', גנון והציל, שזה אומר למגן, גנון מלשון הגנה. גנון והציל, מלשון לגונן. הקדוש ברוך הוא יגן ויציל שהאויב לא יתקרב אל הקן. דבר נוסף, פסוח והמליט. פסוח והמליט, אומר המלבי"ם, הוא פסח וקפץ על מחנה האויב, והמליט מידו, מלשון למלט, המליט מידו את השלל. כי הרי אנחנו כולנו זוכרים מה שלמדנו בספר מלכים, שהוא הגיע לפה אחרי שהוא נלחם כנגד תרהקה, מלך כוש. והסברנו למה הקדוש ברוך הוא שלח אותו לשם קודם. הרי הוא בא, עשה מצור, אמרו לו שיש מלחמה בארצו, תרהקה מלך כוש הגיע אליו. אז הוא עזב פה את הכל, הלך להילחם שם, ואמר לנו שלא תחשבו, אני לא עזבתי, אני עוד חוזר. הלך, נלחם כנגדו, לקח שלל רב וחזר לפה. למה, למה הקדוש ברוך הוא עשה את כל זה? כדי שלא יבואו בידיים ריקות. כן, לא יראו פניי ריקם. מה אתה בא בידיים ריקות? אם באים כבר, אז תשאירו משהו. אז הוא הביא את כל השלל מכוש, נלחם פה כנגד, בא מלאך השם הכה את כולם, השאיר פה את כל השלל. אז יוצא שזה לא רק גנון והציל, השם לא רק הציל אותנו מידו, אלא גם פסוח והמליט. פסח על מחנה האויב, הכוונה היא קפץ עליו כביכול, והמליט מידו את כל השלל שהיה בידו.
אז הוא בא ואומר, תדע לך, אפילו שבארץ לא עשיתם שום הכנה טבעית, כמו שאמרנו, חזקיה הלך לישון, הוא לא חידד חרבות, הוא לא הכין את צבאו, הוא לא עשה מאומה. תדע לך, הקדוש ברוך הוא שמר עליך גם מבחינה ארצית, כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו, ומאידך גיסא, משמיים, הכוכבים נלחמו עם סיסרא. אומר הקדוש ברוך הוא, משמיים אני גם עוזר ומגן עליך כדי שלא יגיע מצב כזה שיוכל לפגוע בך. ואיך? על ידי שהשם שולח את מלאכיו עושי דברו, כציפורים עפות. למעלה מהטבע. ואם כן, אומר להם הנביא, אחרי שאתם רואים שכל ההצלה היא מאיתו יתברך, מה לכם לסמוך על מצרים? מצרים זה עזר וסיוע גשמי שאין בו ממש. כמו שהוא הסביר קודם, אדם ולא אל, סוסיהם בשר ולא רוח. ברגע אחד הקדוש ברוך הוא יטה ידו, כשל עוזר, נפל עזור, יחדיו כולם יכליון. האם לא כדאי לכם יותר לסמוך על הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא מגן הן הגנה רוחנית עליונה והן הגנה ארצית? והיות ואתם רואים שהשם הוא המגן, הוא העוזר, הוא המושיע, אז שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל. מה ממילא מתבקש? שאתם עם ישראל, שהעמקתם סרה, סרה בסמ"ך פירושו העמקתם לסור מפניו יתברך. סרתם מדרך השם והעמקתם בדרך הזאת. למה הוא קורא לזה העמקתם לסור? כי הקדוש ברוך הוא הוא גבוה או נמוך? גבוה. אז מי שסר ממנו, לאן הוא הולך? נמוך. אז לכן זה נקרא העמקתם סרה. אם אני מתרחק עוד יותר, אז אני הולך יותר עמוק. כי הקדוש ברוך הוא גבוה, וכל מי שעוזב, מי שמתרחק, אז הוא מגביה עצמו, הוא מתרומם, הוא מתעלה. איך אומרים לבן אדם שמתרחק מתורה ומצוות? אומרים הוא מדרדר, הוא יורד. ירד ברוחניות. למה? כי כדי להגיע להשם יתברך צריך לעלות. אז מי שהעמיק להתרחק, העמיק פירושו ירד עמוק עמוק. העמיקו לסור מאת השם יתברך. אומר שובו אליו, ואז על ידי זה תהיה התשועה לכם. שובו לאשר העמיקו סרה, על ידי זה השם יושיע אתכם, כמו האריה והכפיר ששומר, וכמו הציפורים שעפות כדי להגן על ירושלים, כך השם יגן עליכם.
אני חושב שיש כאן גם כן רמז, מתי הייתה ההצלה של חזקיהו ובני ירושלים? מתי זה היה? בפסח. אז זה רמוז כאן בפסוק, גנון והציל פסוח והמליט. הוא אומר פסוח, מלשון פסח. הוא אומר אז, ההמלטה, ההצלה, מתי השם ימלט אותנו מידו? פסוח. כאשר יקריבו את הפסחים, אז המליט, אז תהיה ההצלה מיד סנחריב.
כי ביום ההוא ימאסון איש אלילי כספו ואלילי זהבו אשר עשו לכם ידיכם חטא. ביום ההוא, ביום שהשם יכה את מחנה אשור, אומר הרד"ק, והם רואים שמחנה אשור לא נופל בחרב אלא על ידי השם יתברך, הם רואים שיד השם עושה את זה, כמו שנראה תכף, ממילא ימאסו כל איש אלילי כספו. אז הוא רואה האלילים שקניתי לי בכסף, או אלילים אשר ציפויים הוא בכסף, הבל המה, אין בהם תועלת, אין עוד מלבדו. ימאסון איש אלילי כספו ואלילי זהבו, והאלילים היותר משובחים כביכול, אלה שהשקיעו בהם זהב או עשו אותם מזהב, אשר עשו לכם ידיכם. ואז אתם תבינו, מה זה האליל הזה? איזה שטות והבל, עשו לכם ידיכם, אתה בידך עשית את האליל הזה ואתה חושב שהוא יושיע לך? ואם כן, כל מי שמחזיק כזה אליל, חטא, חיסרון יש בידו. אז אתם תבינו שהישועה היא מאת השם, הנה כאשר חזקיהו וסיעתו בטחו בהשם יתברך, הקדוש ברוך הוא גונן והציל והושיע אותם.
ואז, ונפל אשור בחרב לא איש, וחרב לא אדם תאכלנו, ונס לו מפני חרב, ובחוריו למס יהיו. הרד"ק מסביר, המלאך הוא לא איש ולא אדם. אז איך אשור נפל? בחרב לא איש ובחרב לא אדם תאכלנו. אבל כידוע, וכרגיל אצלנו, אנחנו יודעים שהמלבי"ם תמיד מבאר שאין כפילויות. ואם כתוב ונפל אשור בחרב לא איש, זה משמעות אחת, וחרב לא אדם תאכלנו, לא אדם זה משמעות שנייה. לא איש ולא אדם זה לא אותו דבר. ואם זה היה אותו דבר הוא לא היה כופל. ובתחילה הוא כתב ונפל אשור בחרב לא איש, לאחר מכן לגבי חרב לא אדם הוא לא כותב נפל, הוא כותב וחרב לא אדם תאכלנו. זאת אומרת פה מדברים כבר על אכילה. אז מה היא הכפילות ומה בעצם באו הדברים לומר? אומר המלבי"ם, דבר ראשון, שנדע, כשכתוב לא איש, זה אומר שום יש בעולם. איש זה מלשון יש. גם מלאך נקרא איש, שנאמר, נו? והאיש גבריאל. פסוק מפורש בדניאל, למדנו, והאיש גבריאל. ויפגשהו איש והנה תועה בשדה. מי זה איש? גבריאל. זאת אומרת מלאך נקרא איש. אז כשכתוב בחרב לא איש, זה אומר לא רק לא אדם, אלא גם לא מלאך. ולעומת זאת אם כתוב חרב לא אדם, אז מלאך גם הוא נקרא לא אדם. שאני אומר חרב לא אדם, זה אומר אדם לא, אבל מלאך כן. אבל אם אני אומר לא איש, אז זה לא אדם ולא מלאך, כי גם מלאך נקרא איש.
אז בואו עכשיו נסביר. אומר המלבי"ם, ונפל אשור בחרב לא איש, אז אם זה לא אדם ולא מלאך, אז מי זה? רק השם יתברך. רק השם יתברך. זה ונפל אשור. מה זה וגם חרב לא אדם תאכלנו? אומר המלבי"ם, לפעמים ייתכן שהקדוש ברוך הוא יפיל את האויב, יפיל את האויב, זאת אומרת תהיה מפלה, אבל יש את המצב שבו סובבים לפשט על החללים. זאת אומרת, אחרי שהאויב נפל, מתחילים עכשיו הצבא לרדוף ולהכות. מפלה קודם כל זה שהם מתחילים לנוס, הם כבר לא תוקפים, הם כבר במצב של מנוסה. עכשיו אנחנו נכנסים לתמונה, הולכים ומכים בהם. אז יוצא אם כן, שאיזה חרב אוכלת אותו? חרב אדם. אבל הנפילה שלו ביד מי תהיה? ביד השם יתברך. אומר לפעמים המפלה ביד השם, אבל הפינישים אנחנו עושים. כמו שאנחנו רואים, היה דוגמאות כאלה רבות במלחמות ישראל, שהקדוש ברוך הוא הפיל את האויבים לפניהם, והם אחרי זה רדפו והשמידו אותם בחרב. פה הוא בא ואומר, חיל אשור נהרג על ידי מלאך השם ולא בחרב אדם. אז בתחילה על ידי מי הוא נופל? בחרב לא איש. אפילו לא מלאך הכה אותו. בתחילה מי זה היה? הנפילה הייתה על ידי השם. טוב, אבל אולי הסיום היה על ידינו? הוא אומר לא לא, גם הסיום לא היה על ידך, גם ההכאה, ולכן כתוב ולא חרב אדם תאכלנו. גם האכילה, שזה אומר ההריגה הגמורה, לא המפלה, אלא ההריגה הגמורה, גם זה חרב לא אדם, אלא בחרב מי זה היה? בחרב המלאך. וזה מה שהוא אומר, חיל אשור נהרגו על ידי מלאך השם ולא בחרב אדם. ונפל בחרב לא איש, כי נפילתו הייתה רק על ידי השם יתברך. אבל בסופו של דבר, גם מה שנאכל, אתם אפילו לא באתם כדי לרדוף את הרדיפה האחרונה, גם את הסיום לא עשיתם. אלא גם זה היה על ידי חרב לא אדם, אלא חרבו של המלאך. ונס לו מפני חרב, ובחוריו למס יהיו. לאחר מכן, בעקבות הסכנה הזאת, הוא נאלץ לנוס ולברוח. ואז הוא הוכרח לא רק לנוס, אלא גם בחוריו היו למס, נאלץ לאחר מכן להעלות מס לעם ישראל.
וסלעו ממגור יעבור, ושרו משריו, נאום השם אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. וסלעו ממגור יעבור. נסביר מה שרש"י אומר. רש"י מסביר, סלעו ממגור יעבור, סלעו זה חוזקו. ממגור זה פחד, נכון? מבית מגוריי מסביב, או לא יגור, לא תגורו מפני איש. לגור זה הכוונה לפחד. ומה זה לשון זה לגור? לא קשור לזה. כשבן אדם פוחד, מה קורה לו באופן טבעי? מתכווץ, הוא נאסף. לא תגורו מפני איש, הכוונה לא תאסוף דבריך מפני איש. בא מישהו, אני רוצה להגיד משהו, אני רוצה להגיד את הדין, בא ההוא הבעל דין, מתחיל לצעוק, השופט מיד אוגר דבריו, הוא נסגר, הוא לא אומר את מה שיש לו כי הוא מפחד מהתגובה. אז מגור זה גם כן מלשון לאגור. כשבן אדם פוחד אז הוא מסתגר, סוגר את הבית, יכול להיות שזה גם קשור אולי לעניין של לגור, לגור זה להיכנס פנימה, כן, יכול להיות שזה קשור לעניין הזה. אבל פה זה מלשון פחד. וסלעו ממגור יעבור. החוזק שלו היה חזק כמו סלע האויב, אבל ממגור יעבור, מחמת הפחד הוא יחלש. וחתו מנס שריו. מחמת הניסים שהקדוש ברוך הוא יעשה לעם ישראל, אז השרים והחשובים שלו חתו. חתו הכוונה יישברו. נאום השם אשר שם לו אור בציון, הקדוש ברוך הוא הכין לו בציון אור, מקום ששמה הוא ישרוף אותם, ותנור לו בירושלים.
המלבי"ם מסביר, וסלעו, הסלע שלו, הכוונה המבצר, היה למס. למס הכוונה נמס על ידי הפחד. כמו שהוא היה בוטח גדול, נמס מלשון פחד ויראה. אשר יעבור, וחתו מנס שריו. אשר יעבור, מה זה אשר יעבור בו? מסביר המלבי"ם, כאילו עבר בו המסור, המגרה. המגרה זה המסור שאיתו חותכים. אז כאילו עבר בו המסור, כאילו חתך אותו ופורר אותו. ושריו חתו מנס. עד עכשיו הם הרימו את הנס של המרד, של המלחמה, כמו שדיברנו פעם שהנס זה הכוונה היא לדגל שמרימים אותו למעלה. עכשיו כשהם רואים את הנס, הם כבר מתחילים לפחד. את מה, איזה נס? הכוונה את הנס של הדגל, את הכלונס הגבוה. אז זה תמיד היה סימן למלחמה. תמיד תראו ציורים שמציירים את הצבאות שהם הולכים לקרב, אתם רואים דגל גדול הולך לפניהם. זה היה סימן המלחמה. אז הם כשהם היו התכוננו למלחמה, בשבילם זה היה שאגות קרב, לבוא להילחם. אבל עכשיו רק הוא רואה את זה, חתו, מיד הוא נשבר. הוא רק רואה שהאויב הרים את הנס של המלחמה, מיד הוא נשבר. וחתו מנס שריו. נאום השם אשר אור לו בציון. הוא אומר, לעם ישראל היה אור כביכול, והאור הזה שהאיר לחזקיה, הפך להיות בחינת אש אוכלה שתשרוף את סנחריב. שתהיה לו בחינת תנור להבעיר. אותו אש שאתה רצית להבעיר בה את עם ישראל, יהיה תנור שהוא עצמו יישרף בה. מחנהו נשרפו מחנה סנחריב שחנו שם בסביבתם. כן יעשה לנו השם ניסים כפי שעשה לחזקיהו ולסיעתו, אמן ואמן.
[שקט]