ישעיהו פרק כ"ה. ה' אלוקיי אתה, ארוממך אודה שמך, כי עשית פלא, עצות מרחוק אמונה אומן. ה' אלוקיי אתה, אומר המלבי"ם, זה השיר שהזקנים יגידו לעתיד לבוא, כי הרי במה הוא סיים את הפרק הקודם? ונגד זקניו כבוד. דהיינו הכבוד העליון ישרה ויהיה כנגד מי? כנגד הזקנים, כנגד הצדיקים. ואז בעקבות זה הזקנים יודו וישבחו ויהללו לקדוש ברוך הוא. מה הם יאמרו? ה' אלוקיי אתה, ארוממך אודה שמך, כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן.
מסביר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא ניכר בשתי בחינות. א' מצד עצמותו. ה' הוי"ה ברוך הוא, היה הווה ויהיה, כל מה שיש בעולם זה ממנו, הקדוש ברוך הוא מהווה ומחדש את הכל בכל עת ובכל שעה. דבר שני הקדוש ברוך הוא ניכר מצד מעשיו. מצד פעולותיו. כשהקדוש ברוך הוא עושה דברים שהוא משדד מערכות הטבע, בזה רואים של ה' המלוכה. בזה ניכר הדבר, אם הקדוש ברוך הוא מעמיד את, קורע את ים סוף ומעמיד את הים כחומה מימינה ומשמאלה, בזה ניכר שלטונו של הקדוש ברוך הוא. אבל השגתו של השם יתברך ההווה היה הווה ויהיה מצד עצמותו, היא לא נראית לנו, היא לא מושגת לנו, זה מרומם מכל השגה ורעיון של אדם. ולכן אנחנו אומרים לית מחשבה תפיסא בך כלל. דהיינו את עצמותו יתברך מי שיכול להסביר, מי שיכול להבין, מי ש... אין שום אפשרות. מה כן? אנחנו יכולים לתאר את מעשיו, פעולותיו. אז הקדוש ברוך הוא מרומם משתי בחינות. מבחינה אחת מצד עצמותו בכלל לא נתפס בשכל, ומבחינה נוספת הפעולות שהוא עושה, שהם פעולות שגורמות להתפעלות, להראות כוח ושלטון של הקדוש ברוך הוא בעולם.
עכשיו כנגד מה שהקדוש ברוך הוא שם הוי"ה, אמרנו שם הוי"ה זה בא לרמז היה הווה ויהיה, לא מושג. לעומת זאת, יש בחינה שהקדוש ברוך הוא בחינה של אלוקי ישראל, עושה נפלאות לעם ישראל. הקדוש ברוך הוא עושה נפלאות לבניו, ועל ידי זה ניכר, רואים, הנה פה הוא קרע את הים, פה קרע את הירדן, שמש בגבעון דום, אבני אלגביש יורדות משמיים, בזה ניכר ורואים את שלטונו של הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא עושה נפלאות.
עכשיו בואו נראה איך שני הדברים הללו רמוזים כאן בפסוק. ה' ארוממך. מצד שאתה ה' י-ה-ו-ה, אני ארוממך. מרומם זה בלתי מושג. מרומם ונשגב מעל הבנתנו, מעל כל השגה ורעיון, מעל כל ברכה והודאה, מרומם על כל ברכה ותהילה. מרומם, מעל השגתנו. מי זה? זה י-ה-ו-ה, זה ה'. אבל לעומת זאת יש את אלוקיי. זה ההמשך, ה' אלוקיי. האלוקיי זה הבחינות כבר שאנחנו כן יכולים לראות את מה, איך הקדוש ברוך הוא מתחבר לטבע, איך הוא עושה ניסים ונפלאות מעל לגדר הטבע, בזה אנחנו כן רואים את שלטונו של הקדוש ברוך הוא. על זה אני יכול כבר להודות. כי הרי ראיתי, ראיתי נס הפלא, אחרי קריאת ים סוף עם ישראל אמרו שירה. כשאני רואה את יד ה' בטבע, זה כבר מושג. זה כבר דבר שאני יכול לקבל. על זה אני כן יכול להודות. ולכן הוא אומר אלוקיי אתה אודה שמך. מדוע? כי עשית פלא. ברגע שעשית פלא, זה דבר שהוא כן מושג. ואמרנו מה שמסמל את הקדוש ברוך הוא בנפלאות שהוא עושה לעם ישראל זה מצד שהוא אלוקיי. אלוקיי זה אומר יש לי התחברות איתו. י-ה-ו-ה אין התחברות. לכן תשימו לב לשם הוי"ה אין לו הטיות. אי אפשר להטות שם י-ה-ו-ה. אבל שם אלוקים כן יש לו הטיות. אלוקיי, אלוקינו, אלוקיהם, יש לו הטיות. אז זה מה שהוא אומר, ה' הוא אלוקיי. מה זה אלוקיי? עושה לי ניסים ונפלאות. אז על זה אני כן אודה שמך. אני כן מסוגל להודות לשם ה', כי הרי עשית פלא, אתה עושה נפלאות, והנפלאות האלה הם כן נקלטים בחושים, על זה כן שייך להודות.
עצות מרחוק. הנפלאות האלה אתה עשית אותם למען העצות שיעצת מרחוק. אתה הרי ייעדת ייעודים על ידי הנביאים ריבונו של עולם. הודעת לנו שעתידה להיות גאולה, הודעת לנו שעתידה להיות מלחמת גוג ומגוג, הודעת לנו שבסופו של דבר ה' ימלוך על כל הארץ. אז כל מה שה' אתה, כל הנפלאות שאתה עושה ותעשה, הרי הוא מדבר על הנפלאות העתידיות, כל הנפלאות האלה עצות מרחוק, אתה כבר מרחוק יעצת, הכוונה הודעת זאת על ידי הנביאים, על כל הנפלאות שעתידות להיות על ידי הנביאים מרחוק כבר הודעת את זה. ואז אתה מביא את הנפלאות הללו למען אמונה אומן. כדי לחזק את האמונה שהנה הקדוש ברוך הוא יכול לשדד מערכות הטבע כרצונו. אמונה אומן, בזה הוא מאמן ומחזק את האמונה בליבנו, שהאמונה תהיה חזקה. אומר המלבי"ם, אומן זה לשון חיזוק, כמו יתד במקום נאמן. נאמן הכוונה היא חזק. אמונה אומן הכוונה לחזק את עניין האמונה. על ידי שהקדוש ברוך הוא מקיים את הייעודים, מביא את אותם נבואות לידי התגשמות, על ידי זה מתחזקת האמונה שכולם יודעים שהקדוש ברוך הוא הוא השליט ואין עוד מלבדו.
המלבי"ם מסביר בחלק של ביאור המילים, הוא מסביר יותר לעומק. אומר הקדוש ברוך הוא בחינה של נעלם ונגלה. רואים את זה בהרבה בחינות. הקדוש ברוך הוא נעלם מצד עצמו ונגלה מצד מעשיו. זה ביטוי שמופיע הרבה בספרים. הקדוש ברוך הוא נעלם מצד עצמו, כשאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא אנחנו לא יכולים לתאר שום תיאור, אין לנו בו בכלל השגה. אבל מצד שני הקדוש ברוך הוא נגלה מצד מעשיו. אני יכול להגיד פה רואים את הניסים שהוא עושה, פה רואים מחוברה, פה מבשרי אחזה אלוה. מי שרק יתבונן בגוף שלו, איך הוא מתוכנן בצורה כל כך מדוקדקת, רואה אלוקות. כבר סיפרנו שפעם הרב שך, נכנס אליו איזה שהוא אדם, והרב שך אכל קלמנטינה, היה לו קלמנטינה ביד. והוא שאל אותו מה אתה רואה? אז אותו אדם שנכנס אליו אמר לו אני רואה קלמנטינה. אמר לו הרב שך חי נפשי שאני רואה אלוקות. ככה אמר לו הרב שך, אומר שאני רואה את הקלמנטינה הזאת ואני רואה איך היא מתוכננת, איך הקדוש ברוך הוא שם פה פרי בפנים, עטף אותו בצורה יפה מבחוץ, בקלות אני יכול להוריד את הקליפה כדי להגיע פנימה, את הפרי בפנים הוא חילק לי שלא יהיה לי קשה, חילק לי אותם לפלחים, ואת זה בתוכו הקדוש ברוך הוא שם את הזרע כדי שאחרי שאסיים את הקלמנטינה הזאת אני יכול לנטוע ויהיה לי עץ חדש. כשאני רואה את כל זה ואפשר להיכנס עוד פנימה ופנימה, רואים אלוקות. אז הקדוש ברוך הוא מצד המעשים שלו הוא נגלה. אבל מצד עצמותו, תסביר לי מי זה בורא עולם, תאר לי את בורא עולם, אין לנו שום אפשרות. אז הקדוש ברוך הוא הוא נעלם מצד עצמו ונגלה מצד מעשיו.
אם אנחנו נרצה אולי לתאר את זה, בברכה אנחנו שמים לב לזה. כשאנחנו אומרים ברוך אתה ה', הרשב"א עומד על דבר מעניין, פעם דיברנו עליו כשדיברנו בנפש החיים. בברכה שאנחנו מברכים, לא יודע כמה שמו לב, אנחנו אומרים ברוך אתה ה'. אני פונה לקדוש ברוך הוא באיזה יחס? באיזה תואר? אני, יש שלושה פעלים, אני, אתה, הוא, נכון? פונה אליו בתואר שני. ברוך אתה. באופן ישיר, אתה, כאילו השם פה לפניי, אני פונה אליו אתה. ה' אלוקינו מלך העולם. איך הייתי צריך להגיד? שהכל נהיה בדברו. איך הייתי צריך להגיד? אלוקיי מלך העולם שהכל נהיה בדברך. איך אני פתאום עברתי מנוכח, אני עובר לדבר בגוף שלישי? אתה אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. מדברו אני כבר מדבר על מישהו נסתר. לא מדבר עליו כאן. אז מסביר הרשב"א שבעצם רוצים לבטא את שני הדברים הללו. מצד אחד האדם חייב להאמין ולהרגיש שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו בכל רגע. ולכן אני בא ואומר ברוך אתה ה', ה' פה, הוא איתי, ברוך אתה, פונה אליו בנוכח. אבל יש בעיה, כי אם אתה תרגיש כך, אתה עלול לחשוב אה, יש אותי ויש פה, יש גם את הקדוש ברוך הוא פה, זה עוד מישהו שמסתובב כאן. אתה עלול לחשוב שזה מישהו ברמה שלך, אולי קצת יותר, אבל זה הנה אני פה, הוא פה, אני מדבר אליו בתור נוכח, זה... אני לא לא לא, מיד אחרי זה אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. מיד אחרי זה אנחנו הופכים אותו לגוף שלישי, אומרים משהו בלתי מושג. זה גוף שלישי, אני רק יכול לדבר עליו, על ההוא, זה לא מישהו שפה אתה מדבר איתו. אז מצד אחד הכניסו לי את ההכרה, הקדוש ברוך הוא פה נמצא איתך, אתה מדבר איתו. שלא תחשוב כמו שהאמינו הפילוסופים שהקדוש ברוך הוא הניח את עולמו ביד פקידי הטבע והוא לא מתעסק, לא אכפת לו ממה שקורה כאן, בשום אופן לא. הקדוש ברוך הוא פה וכשאתה עומד ומתפלל אתה עומד לפני מלך. אבל שזה לא יביא אותך לאיזשהו קלות דעת באמונה ולחשוב שהקדוש ברוך הוא זה כמו אחד מאיתנו. לכן מיד אנחנו אומרים שהוא מרומם על הכל, שהכל נהיה בדברו, הקדוש ברוך הוא הוא גוף שלישי, הוא לא נתפס מצד עצמו.
ולכן, אומר המלבי"ם, תמיד שאנחנו מודים לה', על מה אני מודה? על משהו שהרגשתי. על איזשהו שפע שחשתי בו. על זה אני מודה. על מה בן אדם מודה? על משהו שמישהו נתן לו. מצד מה שהוא נגלה בו. הודו לה' כי טוב. הפעם אודה את ה' כי ילדה לו מה? בן רביעי. אודך לעולם כי עשית. תמיד ההודאה זה על משהו שאני חש בו. משהו שאני מרגיש בו. אבל לרומם את ה', אני מרומם את ה' על משהו שאני לא מכיר בו. על זה שהקדוש ברוך הוא מרומם מעל הכל. זה רוממות ה'. לא על משהו שחשתי בו, על משהו שחשתי בו אני מודה לה'. על מה שאני לא מרגיש, אני מרומם, אני הקדוש ברוך הוא הוא נשגב. אומר וזה מה שאנחנו אומרים מרומם על כל ברכה ותהילה. כי הקדוש ברוך הוא מצד עצמו לא שייך בו תהילות. תהילות שייכות רק לבן אדם שאתה אומר הוא יכול להיות כך, יכול להיות כך, מגיע לו שפע, מגיע לו שיחה שבח, כי הוא התגבר ו... הקדוש ברוך הוא מכל התהילות שתגיד, הוא נמצא מעל לכולם. וזה מה שהוא אומר, אלי אתה ואודך. אלי, מה זה אלי? משפיע עליי. אלי, הרגשתי את השפע הזה. אודך. הודאה אמרנו שזה על משהו שקיבלתי. על משהו שהשם נתן לי. אבל אלוקיי, הקדוש ברוך הוא הרי הוא מרומם, אלוקיי וארוממך. בזה אני לא יכול להגיד אודך כי אני לא מכיר בקדוש ברוך הוא, לא מכיר מהותו. אז רק ארוממך, אני רק יכול לרומם אותו. כמו זה אלי ואנווהו, אלוקי אבי וארוממנהו. זה אלי ואנווהו, אלי, מצד החסדים שהקדוש ברוך הוא משפיע עליי, אני מרגיש אותו, אלי. ואנווהו, אני אבנה לו מקדש, אודה לקדוש ברוך הוא, אקריב לו קורבנות, אעשה לו נווה. זה אני מרגיש. אבל אלוקי אבי, זה אני לא מכיר בו. אלא מה? אני יודע שהשם הוא אלוקי אבי, ככה קיבלתי מאבותיי, אבל את עצמותו אני בכלל לא משיג. וכיוון שכך, אז ארוממנהו, אלוקי אבי ארוממנהו. אין לי אפשרות להודות למישהו שאני לא חש אותו. אבל על מה שכן חשתי, בשפע שהוא השפיע עליי, באלי, אז כן אנווהו, כן אני יכול לבנות לו נווה ולהקריב לו קורבן.
פסוק ב'. כי שמת מעיר לגל, קריה בצורה למפלה, ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה. מה הם הנפלאות שהשם עשה? שמת מעיר לגל. מקום שהיה עיר, הפך להיות גל. גל זה אומר ערימה. פירושו של דבר, מקום שהיה מיושב, פתאום יהיה גל של אבנים. יותר מזה, קריה בצורה למפלה. קריה שהיא מוקפת חומה, שזה ההבדל בין עיר לבין קריה. עיר זה מקום לא מוקף חומה בדרך כלל, הקריה מוקפת חומה, הסברנו קריה לשון קירוי, לשון תקרה, לשון קירות. אז קריה שהיא בצורה, יש לה חומה שמקיפה אותה, שמת למפלה. ברגע אחד הפכת אותה להיות למפלה, הכוונה נפלה כולה. דבר נוסף, ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה. היו ארמונות זרים בהרי ישראל, שאותם יסדו הגויים, הזרים, ואותם גם כן שמת למפלה. אז הלמפלה חוזר לפניה ולאחריה. קריה בצורה למפלה, ארמון זרים מעיר למפלה. ארמון זרים מעיר, גם את הארמון זרים מעיר שמת למפלה. על מה הוא מדבר? בפשטות הוא מדבר, אם אנחנו יכולים להבין את זה במושגים שלנו היום, זה על מסגד אל אקצא ועל כל המקומות הללו שהם ארמון, ארמון זרים ששמו בעיר, בעיר הקודש והמקדש, בנו ארמון זרים, וכל הכנסיות וכל אותם מקומות של הגויים שיסדו ובנו בארץ הקודש, שמת למפלה. מפלה זה אומר שהמקום לעולם לא יבנה. וזה הנפלאות שהקדוש ברוך הוא עשה כרגע. ברגע אחד הקדוש ברוך הוא יעשה את כל זה. על זה ה' אלוקיי אתה ארוממך אודה שמך. על כך אני מודה לך ריבונו של עולם.
על כן יכבדוך עם עז, קרית גויים עריצים ייראוך. לעומת שני הדברים שהקדוש ברוך הוא עשה, א' שהקדוש ברוך הוא השחית את הערים של הגויים, כמו שאמרנו שמת מעיר לגל, את ערי הגויים הפכת להיות גל חורבות. דבר שני, הארמונות שהיה להם פה בתוך ירושלים ובארץ הקודש הקדוש ברוך הוא החריב, הסיר את ארמונותיהם מכאן. על זה הוא בא ואומר, מה שהסרת את הארמון של הזרים מהרי ישראל כדי להושיע את עם ישראל, על כן יכבדוך עם עז. עם ישראל בזמן הזה עתידים להיות עם עז. כי הרי בזמן הזה כבר תיראה גבורתם בעולם, הקדוש ברוך הוא יבוא לנקום את נקמתם. אז על כן יכבדוך עם עז. עם ישראל יכבדו את השם יתברך על החסד שהוא יעשה איתם. לעומת זאת, מה שהקדוש ברוך הוא החריב את הערים של העכו"ם, הקדוש ברוך הוא ניקם מהם, כמו שהסברנו שמת מעיר לגל, קריה בצורה למפלה, את כל ערי העכו"ם הקדוש ברוך הוא יחריב. קרית גויים עריצים, מה שהרסת את קרית גויים עריצים, על ידי זה הגויים העריצים ייראוך. על ידי זה יהיה להם פחד וחשש ממך, הם יראו את גבורת השם.
ומסביר המלבי"ם את ההיגיון שבדברים. אומר המלבי"ם, מי שעושה לנו טובה אנחנו מכבדים אותו. מי שמאיים עלינו אנחנו יראים ממנו, אבל תשימו לב, לא בהכרח מכבדים אותו. ואפילו אולי מבזים אותו. אבל מה לעשות, הוא מפחיד. ברגע שהוא מפחיד אנחנו יראים ממנו. ולכן, כאשר השם יציל אותנו ומסיר מאצלנו את כל הארמונות של הזרים, כמו שהסברנו, אז יכבדוך עם עז. אז אנחנו מכבדים את השם, אנחנו לא יראים, אנחנו מכבדים, כי השם עשה טובה לנו. לעומת זאת, מה שהקדוש ברוך הוא מחץ את ערי הגויים, זה גורם לכך קרית גויים עריצים הם לא יכבדו, אבל ייראו מאת השם. ייראו מאת השם יהיה להם, כי הם באמת יחושו את נחת זרועו. ואז יוצא אם כן שבעצם הקדוש ברוך הוא בזה יגיע הן לכבוד והן למורא. כבוד מעם ישראל ומורא מאת הגויים. וזה מה שאנחנו אומרים כי לה' המלוכה ומושל בגויים. אומר הגאון מווילנא, מה ההבדל בין מלוכה לבין ממשלה? אומר הגאון מווילנא, מלוכה זה ברצון. המלך מולך ברצון העם. ממשלה לעומת זאת זה בכוח גדול וביד חזקה. אז לה' המלוכה, על עמו ישראל זה יהיה בגדר מלוכה. לעומת זאת הממשלה, זה יהיה ביחס לגויים. הגויים יקבלו את מלכות ה' וממשלתו רק כאשר זה יהיה ביד חזקה. אבל אצלנו השם לא יצטרך למשול ביד חזקה. אצלנו זה יבוא מעצמו, לה' המלוכה, כי אנחנו נקבל מלכותו עלינו.
עוד דבר עומד המלבי"ם על כך שנשים לב, יכבדוך עם עז, קרית גויים. מה ההבדל בין גוי לבין עם? אז המלבי"ם חוזר על זה כמה פעמים בספר שיש הבדל בין גוי לבין עם, כבר הסברנו את זה בפרק הראשון של ספר ישעיהו. ההבדל הוא כזה, שכאשר מדברים על גוי, מדברים רק על הקיבוץ של אותה אומה. מה מייחד אותם? מה משותף להם? שום דבר. הם מקובצים במקום אחד. זה נקרא גוי. גוי יכול להיות שרק חבל הארץ הזה מלכד אותם. אין להם שום קשר בין אחד לשני. זה נקרא גוי. התקבצות של לאומים יכולה להיקרא גוי. לעומת זאת עם, מדובר שיש לנו קשר אחד עם השני, אנחנו מחוברים אחד לשני, יש לנו ממשלה אחת, יש לנו שלטון אחד כאיש אחד בלב אחד. ולכן כשהוא מדבר על עם, זה יותר נוטה לעם ישראל. לעומת זאת קרית גויים, זה יותר נוטה לדבר על העכו"ם שבעצם אין להם דבר המאחד אותם. עם ישראל יש לנו דבר המאחד אותנו, בעצם היהדות, בעצם הדת שלנו, היא המאחדת אותנו. אז גם אם יהודי יהיה פה, גם אם בקצה העולם, אנחנו מאותו עם. לעומת זאת אצל הגוי, מה מאחד אותו? שהוא נמצא תחת אותו חבל ארץ. אנגלי שילך לאמריקה, אז אולי 20-30 שנה הוא ייקרא אנגלי, לאחר מכן הוא הפך להיות אמריקאי. וכן הלאה, כל אחד שעובר ממקום למקום, לא עובר הרבה זמן והופך להיות גוי מאותם גויי הממלכה. לעומת זאת עם ישראל הם עם, כי יש להם ייחודיות מצד עצמם, ובכל מקום שיהיו הם יהיו בחינת עם. ותמיד עם זה בחינה גבוהה יותר מאשר בחינה של גוי, כמו שהסברנו.
כי היית מעוז לדל, מעוז לאביון בצר לו, מחסה מזרם, צל מחורב, כי רוח עריצים כזרם קיר. עכשיו הוא יתאר לנו איך הקדוש ברוך הוא עשה ישועה לעם ישראל, על ידי שהקדוש ברוך הוא הפיל את הערים של עובדי עבודה זרה. והוא אומר היית מעוז לדל. ולא זו בלבד, אלא גם מעוז לאביון. מה ההבדל בין אביון לבין דל? הדל זה אומר אדם שהיה לו ממון והוא נידלדל מנכסיו. זה לא אומר שאין לו מה לאכול. יכול להיות שיש לו מה לאכול, אבל לעומת המצב שהיה לו קודם, הוא נידלדל מנכסיו. זה נקרא דל. ויש יותר גרוע ממנו, זה נקרא אביון. האביון זה הגרוע ביותר, זה גרוע מעני וגרוע ממך. כי אביון זה מלשון מתאווה, אביונה. זה אדם שמתאווה לכל. כל מה שתיתן לו, הוא מיד ייקח, הוא מתאווה לכל. היית מעוז לדל, ולא רק שהיית מעוז לדל, אלא יותר מזה, מעוז לאביון. ולא רק שהיית מעוז לאביון, אלא יותר מזה, בצר לו. אם אני עושה חסד לאדם כשלא צר לו, זה לא כל כך גדול כמו שאם אני עושה חסד לאדם בעת שצר לו. אז לא רק מעוז לדל, אלא גם מעוז לאביון, ועוד כשהיה צר לו. זה בא בעצם לאפיין את מצבם של עם ישראל. עם ישראל, הם היו בבחינת דל, כי היו בעלי מעלה ונידלדלו. ולאחר מכן הגיעו למצב של אביון, שעבדים משלו בנו, פורק אין מידם. זה כבר ממש מצב של אביון. ולא זו בלבד, אלא גם בצר לו. שכל העמים מסביב מצרים לנו, כולם מבקשים רעתנו. ואז היית לאותו דל אביון, היית מחסה מזרם. זרם פירושו גשם, מטר. מחסה מזרם, צל מחורב. היית גם כן צל מחורב. הוא נותן שתי דוגמאות הופכיות. בעצם זרם זה אומר גשם גדול שהוא צריך לכסות בו. זה נקרא זרם. צל מחורב פירושו חום גדול שצריך איזשהו מקום שיצל עליי כדי להגן עליי מהחום, מהחורב. אז הקדוש ברוך הוא היה מגן ומצל על אותו דל ואביון משני, מכל המצבים. גם ממצב של גשם קשה, גם ממצב של חום קשה, מכל הבחינות הקדוש ברוך הוא הושיע אותו מכל צרותיו. ועכשיו הוא מפרש, מה שאמרתי שהיית מחסה מזרם, כיוון שרוח עריצים כזרם. רוח עריצים, הכוונה אותם שליטים, העריצים, אותם שליטים הקשים, הם כמו זרם. זה כמו שיש גשם, רוח, סופה, סערה, שמשחיתה ומכלה את הכל. ואתה, כזרם קיר. מה זה הקיר? אתה היית כמו קיר המגן וסוכך עליהם. להגן ולהצל עליהם מפני שני היסודות הללו, שהם בחינת הזרם ובחינת החורב. זה אומר אתה הצלת את עם ישראל במצב הקשה ביותר שהיה בו.
כחורב בציון שאון זרים תכניע, חורב בצל עב זמיר עריצים יענה. כמו שהחורב בארץ ציון, מה זה ציון? לשון ציה, לשון יובש. תכניע שאון זרים. גם אם היה שאון של זרים, זרים הסברנו זה לשון זרם, מטר. גם אם היה כמויות של מים, יבוא חורב בציון, יבוא חורב שהוא בעצם עושה מצב של מה? של ציה, של יובש, ואז שאון זרים תכניע. הוא מצליח לייבש גם אם היה כמות אדירה של מים, הוא מייבש אותה, הוא מכניע אותה. חורב בצל עב. מאידך גיסא, החורב עצמו, תכניע חורב בצל עב. זאת אומרת, כאשר מגיע הענן, מה קורה? החורב, היובש, נכנע ממנו. אז מצד אחד חורב בציון שאון זרים תכניע. כשיש חורב ויובש, אז את השאון של המים הוא מייבש, הוא מכניע אותו. ומאידך גיסא, כשמגיע צל עב, אז הצל עב מכניע את החורב. הוא מכניע את היובש על ידי הגשם שהוא מוריד. כך גם כן, אחרי המשל הזה הוא מסביר את הנמשל. כן זמיר עריצים יענה. ככה הקדוש ברוך הוא יכניע את הזמיר, את השיר של הרשעים, העריצים, כאשר הם היו שמחים על מפלתם של ישראל, היו שמחים על הניצחונות שלהם כנגדנו, הקדוש ברוך הוא הכניע אותם. המלבי"ם מסביר שהכוונה היא טבע הקדושה להכניע את הרשעה, כמו שטבע הלחות להרטיב את היבש, וטבע היובש לייבש את הלח. כך גם כן טבע הקדושה להכניע את הרשעה ואת הטומאה. יענה שכתוב כאן, המלבי"ם מסביר שהכוונה היא יכניע. מלשון עינוי, מלשון ענווה. רק אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין להכניע לבין לענות? אומר המלבי"ם, תמיד להכניע אין הכרח שהמוכנע מצד עצמו נחלש. אלא מה? הוא נמסר ביד אחר. תמיד להכניע הכוונה היא ביד אחר. אדם נכנע, העני נכנע בידיו של העשיר. או החלש כנוע תחת ידי החזק. תמיד נכנע זה אחד כלפי השני. הוא נכנע תחתיו. זה תמיד המושג של כניעה. לעומת זאת עינוי, אומר המלבי"ם, לא בהכרח שזה אחד כלפי השני, אבל מה ברור? שהוא עצמו נחלש. אני עניתי מאוד. התחילו לענות את שמשון. הכוונה הוא עצמו נחלש. אז לכן הוא אומר, יגיע למצב כזה שהעריצים לא זו בלבד שהם ייכנעו מלפני ה', כי זה די פשוט להיכנע מלפני הדר גאונו, אלא הם יגיעו למצב שזמיר עריצים יענה, הקדוש ברוך הוא ישפיל אותו מצד עצמו. מצד עצמו יהפוך להיות מעונה, גם אם לא מצד, ביחס להשם יתברך, אלא מצד עצמו הוא יגיע למצב של שפל עד שיהיה שפל ונדכא.
ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים, משתה שמרים, שמנים ממוחים, שמרים מזוקקים. עד כאן בעצם הוא תיאר לנו את השיר שהזקנים עתידים יהיו לשורר כאשר הקדוש ברוך הוא יעשה את הגאולה העתידה. זה מה שהוא פתח, ה' אלוקיי ארוממך אודה שמך עשית פלא, והוא מתאר שמת מעיר לגל, היית מעוז לדל, כחורב בציון שאון זרים תכניע. עד כאן השיר. עכשיו הוא ממשיך ומתאר לנו, אומר המלבי"ם, את התוצאות של מה שהקדוש ברוך הוא עשה באותו הזמן. מה יקרה כשהגויים יתקבצו לירושלים בזמן המשיח? מה יקרה כאשר הקדוש ברוך הוא יעמוד שם למשפט איתם? אז הוא אומר, ה' יעשה אז לכל העמים בהר הזה משתה שמנים. כמו משתה שאנשים מגיעים אליו כקרואים למשתה, כבאים למשתה. אבל הוא אומר לך, המשתה הזה לא לכולם יהיה משתה משמח. לחלק מהם זה יהיה משתה שמנים. משתה שיביאו בו דברים שמנים וטובים, משתה משובח. למי זה? לאותם שיכירו את דת האמת, לאותם שישובו לאלוקי ישראל. להם השם יעשה להם משתה, משתה שמנים. אבל יהיו כאלה שבשבילם המשתה הזה לא ממש יהיה ערב לחיכם. יהיה זה משתה שמרים. מה זה משתה שמרים? אומר המלבי"ם, השמנים והשמרים מנוגדים זה לזה. מה זה בעצם שמרים? היין כאשר דורכים אותו, בשלב מסוים אחרי שהוא עומד, נהיים בו שמרים. השמרים זה החלק העכור, החלק העב, החלק הגס ששוקע, הוא הפסולת של היין, הוא שוקע. לעומת זאת, ההיפך הגמור מזה זה השמנים. השמן, השומן, זה החלק הצף למעלה, החלק המשובח, החלק הקל, הוא עולה למעלה. השמרים זה העכור היורד למטה, שמנים תמיד זה המשובח העולה למעלה. אז לכן הוא מביא אותם כשני ניגודים. למקצתם זה יהיה משתה שמנים, אלה המאמינים בה', ולמקצתם יהיה משתה שמרים, אותם אלה שיקשו עורף, לא ילכו באור ה', יתנגדו למלכות השם יתברך. עכשיו הוא מתאר לנו את השמנים והשמרים. השמנים ממוחים. מה הכוונה ממוחים? מלאים מוח, מלאים שמן, זה הכוונה ממוחים, מלשון מוח, כמו מוח העצם, שזה נחשב לדבר משובח. וכך גם כן לרעה, אלה שיהיה להם משתה שמרים, שמרים מזוקקים. מה פירוש מזוקקים? אם אני לוקח את השמרים, בדרך כלל מעורב בהם יין. אומר לא לא לא, זה שמרים מזוקקים, שום טיפת יין לא תהיה בהם. מה זה אומר? פסולת נטו. וזה בדיוק כמו שכתוב שיקומו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. אין ממוצע. אלא או שמנים ממוחים, משובח ביותר, או שמרים מזוקקים, רע מזוקק ביותר. אבל באמצע לא יהיה מצב. השם יעשה לכל העמים, תלוי מה יהיה כוונתם של אותם גויים, תלוי האם יקבלו אמונתו יתברך. רש"י מסביר שהקצוות כאן, שמנים לעומת שמרים, בא לתאר את הטעות שהגויים יטעו. כאשר הם יבואו, יראו משתה, אה, יש משתה, אז הם מגיעים בהמוניהם. מדוע? כי הם חושבים זה משתה שמנים. אבל מה באמת איזה משתה זה יהיה? משתה שמרים. זאת אומרת, השמנים והשמרים זה לא מדבר על סוג אחד של גויים וסוג אחר של גויים, כמו שרש"י מסביר, אלא המקבלים אמונה ולא מקבלים אמונה. אלא לפי רש"י זה מדבר על מה הם סברו ומה באמת יהיה. הם יהיו בטוחים שיהיה זה משתה שמנים, אבל באמת יהיה זה משתה שמרים. וזה מה שיהיה במלחמת גוג ומגוג.
ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים, והמסכה הנסוכה על כל הגויים. ובילע, לפני ביאת המשיח אומר המלבי"ם, האומות יתחלקו לשני מחנות. יהיו עמים שיש להם אמונה, הם לא עובדי אלילים. אנשים שבאמת מאמינים בה', רק מה? הם לא הכירו את דת האמת. הוא מאמין במוחמד. אבל באמת הוא מאמין באללה ובתורתו ובנביאו. הוא מאמין, יש לו אמונה באל אחד, נקרא אמונה מונוטאיסטית. אותו דבר גם כן, ויותר גרוע קצת, זה הנוצרים. גם הם מאמינים בה', אבל יש להם את השילוש הטמא, שזה בעצם חיסרון באמונה שלהם. אבל מצד שני יש להם מעלה, והמעלה היא אמונה באל אחד. וכבר הרמב"ם כותב שהדתות הללו הם התקדמות לעבר ביאת המשיח. כי אם המשיח היה צריך להתחיל את העבודה מהתחלה, לקחת את ההודי שמשתחווה לפרה ואת ההוא שמשתחווה לבודהה ולעץ ואבן ולהפוך אותו להיות מאמין באל אחד, זה דרך ארוכה מדי. אבל לעומת זאת, אחרי שכבר העולם המוסלמי כבר כולם מאמינים באל אחד, והעולם הנוצרי מאמינים באל אחד, יש להם רק תוספת של הבל של השילוש הטמא, אבל הם כבר קרובים. באמונה שלהם הם כבר קרובים להשם יתברך. אז אומר המלבי"ם, יהיו שני מיני אומות. את האומות שמכירים את האמונה בה', רק לא מכירים את דת האמת. מה היא הדת האמיתית? את זה עדיין הם לא השיגו. שזה השם יתברך ושהוא נתן תורה ואין עוד מלבדו ואין עוד תורות אחרות ואין נביאים אחרים וכל הבל, את זה הם עדיין לא הכירו. אבל להכיר שיש השם, את זה כן הם מכירים. ואז, בזמן הזה, ובילע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים. מה זה הלוט הלוט? מה היא הכפילות? אחד זה שם עצם, אחד זה שם תואר. הלוט הראשון הכוונה היא שם עצם. מה זה לוט? כיסוי. אז כאילו כתוב כאן ובילע בהר הזה פני הלוט, הכיסוי, הלוט, כאילו הלוטה, המכסה, הכיסוי המכסה על כל העמים. זה הכוונה הלוט הלוט על כל העמים. הקדוש ברוך הוא יסיר מעליהם את המסווה. כי בעצם יש להם אמונת הבל כעת, הוא מאמין במוחמד, זה הבל. ההוא מאמין באותו האיש, זה הבל. אז ההבל הזה הוא כמו לוט שמכסה את פניו שהוא לא רואה את אמונת האמת בצורה נכונה. מה יעשה השם? יבלע, יסיר את המסווה שמכסה את פניהם, ואז הם יראו את אור ה' בצורה ברורה, בצורה נהירה, הם יכירו בדת האמת מעצמם. מאידך, ישנם עמים אחרים שעדיין רחוקים מזה כרחוק מזרח ממערב. כרחוק מזרח, כי הרבה מהם במזרח. גויים שאין להם שום אמונה, עובדי אלילים כמו הגויים הקדמונים, כמו אנשי סין, יפן וכדומה. סין, אני חושב שהוא מתכוון צ'יינה, ככה נראה לי יותר שזה הכוונה שלו. כן, סין ויפן ודומיהם. והם, תשימו לב, שבהבדל. בהתחלה הוא אמר כשהוא דיבר על העמים שיש להם אמונה, הלוט על כל העמים. ולעומת זאת המסכה הנסוכה, אלה שאין להם אמונה אלא עובדי אלילים, איך הוא מכנה אותם? על כל הגויים. כי כמו שהסברנו שגויים זה תמיד מדרגה נמוכה יותר ממדרגה של עם. הם במצב מאוד שפל שעדיין לא מאמינים בהשם יתברך אלא רק באלילים, עליהם הוא אומר הקדוש ברוך הוא יסיר את המסכה. מה זה מסכה? פסל ומסכה לא תעשה לך. מסכה זה עבודה זרה. הקדוש ברוך הוא יסיר את המסכה הנסוכה עליהם. יש להם מסכה שכביכול לא מאפשרת להם לראות את דת האמת, ולכן הם מאמינים באותם הבלים. הקדוש ברוך הוא יסיר מעליהם את המסכה כדי שהם יכירו באמונת ה'. עכשיו נשים לב, אומר המלבי"ם, יש פה לוט ויש מסכה נסוכה. מה ההבדל בין לוט, שזה כיסוי, לבין מסכה, שזה גם כיסוי, משהו שמסכה על פניו, מסווה על פניו? אומר המלבי"ם, לוט זה דבר שאדם מכסה בו פניו אבל הוא לא מיוחד לכך. לדוגמה, הוא לט את פניו בשמלה. זה לא דבר המיוחד לכיסוי. בצעיף. הוא ראה צורך אז הוא כיסה את פניו, אבל זה לא דבר המיועד לכיסוי. ולעומת זאת, מסכה זה דבר שזה, זה מטרתו, זה מיוחד לכיסוי. ממילא, דבר שאינו מיוחד לכיסוי, הוא לא כיסוי גמור. לעומת דבר המיוחד לכיסוי, שזה ממש כיסוי מלא וגמור שחוסם לגמרי. ולכן זה גם מובן נפלא. כי כשאנחנו מדברים על העמים שהם מאמינים בה', רק יש להם לוט המכסה את פניהם, זאת אומרת יש להם משהו עוד מפריע. אבל זה לא לגמרי חוסם, כי הוא עדיין רואה את ה'. לעומת זאת, כאשר אנחנו מדברים על הגויים שהם עובדי האלילים, הם יש להם ממש מסכה. מסכה זה דבר המיועד לכיסוי שחוסם לגמרי את חוש הראות. אז הם לגמרי לא רואים כלל את האמונה באל אחד. וגם את זה הקדוש ברוך הוא יסיר מעליהם. מסכה, אומר המלבי"ם גם כן, שזה מלשון מלכות. אלוהי מסכה לא תעשה לך. מסכה מלשון דבר שמושל בו. כמו ואני נסכתי מלכי. כן? הכוונה היא משהו שמושל בו. הוא לוקח את המסכה והיא נסוכה על כל הגויים. המסכה, הפסל הזה, היא נסוכה, הוא המושל בגויים. אם הוא מאמין באיזה בודהה, אז הבודהה הזה בשבילו הוא הנוסך בו. הוא המושל בו. הקדוש ברוך הוא יסיר את אותה מסכה ויגלה את הלוט מעל פני כל העמים, ועל ידי זה כולם יכירו באמונתו יתברך, כולם יכירו באלוהותו יתברך.
בילע המוות לנצח, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דיבר. בילע המוות לנצח. מה זה בילע המוות לנצח? אולי לפני כן אני אסיים עוד דבר בפסוק הקודם, דבר מעניין. ובילע בהר הזה פני הלוט. על מי פה מדברים? אומר, תשימו לב, אומר הרד"ק, הלוט רמז לאומה שמכסים את פניהם. במהרה בימינו אמן. הישמעאלים, שמכסים את פניהם. ובילע בהר הזה פני הלוט, הקדוש ברוך הוא יסיר את המסווה מעל פניהם, והכוונה היא יבולה עליהם, לאותם אומות המכסים את פניהם. בילע המוות לנצח. בואו תשמעו פירוש מקורי של המלבי"ם, לכאורה לא מה שהיינו רגילים עד היום לשמוע בהספדים. בילע המוות לנצח. אומר המלבי"ם, מי יבלע את האמונות הכוזבות הללו? המוות. כאשר יבואו לכאן גוג ומגוג, כל העמים הללו הרי יש להם אמונות כוזבות. כאן בהר ציון מה יקרה? ימותו אנשי גוג ומגוג. כמו שכתוב שבמשך חודשים ארוכים יהיו מקברים את המתים של אנשי גוג ומגוג. המיתה הזאת שהם ימותו, אז זה יבלע את האמונה הכוזבת שהייתה להם. עד עכשיו היו להם אמונות כוזבות, כמו שאמרנו, היה להם לוט על כל העמים, מסכה נסוכה. מי יבלע את זה? בילע המוות. המוות שימותו אנשי גוג ומגוג ויראו באלוהותו יתברך, זה יבלע את האמונות הכוזבות. זה המוות הוא יגרום לכך שיבולעו אותם אמונות לנצח. האמונה הכוזבת תאבד לנצח כשיראו שיש מושל עליון, יראו שיש שליט יחיד, הקדוש ברוך הוא מושל בציון, הם יכירו בדת האמת. ועל ידי זה, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים. על ידי זה אז, כאשר עם ישראל ישובו להיות תחת ממשלתו, אז ימחה ה' דמעה מעל כל פנים. עד היום אנחנו בכינו על הצרות, עד היום אנחנו בוכים על הגלות, אנחנו מצטערים על מה שהגויים מכים בנו. אבל כאשר תתגלה מלכותו יתברך, יתברר שכל מה שעשה ה' לטובה עשה. ואז במקום דמעות, יהיה לנו שחוק על פינו. יהיה שמחה על פינו. וזה מה שהוא אומר, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים. על ידי זה ימחה ה' את הדמעות מעינינו, כי נכיר שהכל היה מאיתו יתברך. ולא זו בלבד, אלא מעל כל פנים, אומר המלבי"ם, זה כולל מעל הגויים. אותם גויים שיבואו אנשי גוג וימותו כאן, הרי יישארו מהם עדיין עמים. העמים הללו יבכו. על מה הם יבכו? על החברים שלהם שמתו, על המפלה שהייתה להם בשדה הקרב. יהיה דמעות. אומר אבל דע לך, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. גם הדמעות של הגויים, הקדוש ברוך הוא ימחה אותם. למה? כאשר הם יבינו שהדמעות הללו היו לטובה. ולמה בעצם הדמעות האלה היו לטובה? מה היה טוב בדמעות האלה? כדי שאתם הגויים תכירו את האמונה בה'. כדי שאתם הגויים תקבלו את האמונה באל אחד, כי הרי אמרנו בילע המוות, המוות יבלע את אותם אמונות מקולקלות. אז אם כן טוב היה אותו מוות. זה מוות שהיה ממנו תועלת, על ידיו הגעתם לאמונה באל אחד. ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. ודבר שלישי, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דיבר. חרפת עמו יסיר, עד עכשיו הגויים מחרפים אותנו. עד עכשיו הגויים מבזים אותנו. הם אומרים לנו מה אתם מצפים לאיזושהי ישועה, לאיזושהי תקווה? כמו שאומרים אין ישועתה לו באלוהים סלה. ככה הגוי אומר ליהודי. איזה שטויות, איזה הבל אתה מאמין, למה אתה מחכה, למה אתה ממתין? אז כאשר יתגלה השם יתברך, יסיר השם חרפת עמו. כולם יראו, הנה, אתה רואה למה חיכינו? אתה רואה למה המתינו? וזה הפסוק הבא.
ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. משל למה הדבר דומה? לאיזשהו אדם שנמצא בבוץ עמוק. והוא אומר, הוא מצפה, פלוני אמר שיבוא לעזור לי. וכולם צוחקים לו, כבר שעתיים הוא לא הגיע, מה אתה עוד מאמין לו? לא, ואני אומר לך הוא אמר שהוא יבוא והוא הבטיח לי. וכולם מלעיגים עליו ומבזים אותו ומזלזלים בו, אה כן כן, הוא יבוא לעזור לך, כן, הוא עוד יבוא, הוא עוד בדרך. ופתאום הוא מגיע. והוא עוזר לו, והוא מושיע אותו, והוא מסייע בידו, ועוד נותן לו כסף ועוד מצליח... אה, אין, נאלצים לסגור את הפה. מחפשים איך לקחת את המילים אחורה. זה מה שהוא אומר, ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיווינו לו. מה זה זה קיווינו לו? אתם שחירפתם אותנו בתחילה לומר איה השם אלוהיכם? נו, איפה הקדוש ברוך הוא יבוא יעזור לכם? אז עמו יאמר, הנה אלוקינו זה קיווינו לו. זה שחיכינו לו, אמרנו לכם כל הזמן שאנחנו מחכים לו, אתם רואים? תקוותינו לא הייתה לחינם. זה ה' קיווינו לו. מה התוספת? הרי כבר אמרת הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו. אז בשביל השיר זה נפלא מאוד, כן, זה מתחרז יופי. אבל מה, למה הכפילות? מה זה עוד פעם זה ה' קיווינו לו? אז נשים לב, אומר המלבי"ם, בהתחלה כתוב הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושיענו, אחרי זה כתוב זה ה' קיווינו לו. בהתחלה כתוב בשם אלוקים, לאחר מכן כתוב בשם הוי"ה ברוך הוא. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, כאשר כתוב על אלוקינו, אלוקינו זה מדבר על הקשר שיש לו איתנו, אלוקי ישראל. החיבור שיש לקדוש ברוך הוא עם עם ישראל. אז כאשר אנחנו חיכינו לישועת ה', אז הוא אומר הנה זה אלוקינו זה קיווינו לו. אלוקינו הוא האלוה שלנו, הקדוש ברוך הוא שיש לו קשר איתנו, הוא בא להושיע אותנו. זה קיווינו לו ויושיענו. הוא בא להושיע אותנו, זה ישועה שהיא מצד הקשר שלו איתנו, שבנים אנחנו לה' אלוקינו. אז זה ה' אלוקינו. אבל לאחר מכן כשהוא בא לתאר את גודל הישועה, הוא אומר גודל הישועה זה ה' קיווינו לו. ה' הכוונה היא שם העצם. שם העצם זה אומר מי שהוא היה הווה ויהיה, ברא את כל המציאות, הוא מעל כל הטבע, הוא מהווה הכל בכל רגע ורגע. זה לא רק מצד החיבור שלו איתנו, אלא זה השם הנורא והנשגב. זאת אומרת, זה לא ישועה על פי דרך הטבע, אלוקינו, מצד הקשר שלו איתנו. זה ישועה אל טבעית הראויה לעוצמתו יתברך. ישועה שראויה להשם, לי-ה-ו-ה, זה ה' קיווינו לו. זה לא סתם רק אלוקינו שהוא בא להושיע אותנו, ישועה שמראה על התחברות של הקדוש ברוך הוא עם הטבע. אלא זה תהיה ישועה נפלאה ונשגבה, ישועה שהיא מתמידה לנצח. כי אם אני אדבר על שם הוי"ה, שם הוי"ה זה היה הווה ויהיה, זו ישועה נצחית. אז אומר ישועה כזאת, זה באמת ישועה שראוי לשמוח בה. נגילה ונשמחה בישועתו. זה לא ישועה רגעית ואז השמחה עוברת. לא, אלא זה נגילה ונשמחה. מה ההבדל בין נגילה לבין נשמחה? אומר המלבי"ם, גיל זה על בשורה מחודשת. קרה פתאום דבר מה, יש גילה. אדם שמצא מציאה, אז אני אומר יש לו גילה. גילה הכוונה היא לא מלשון גילוי, כן? אלא מלשון גיל, שמחה. לעומת זאת, שמחה זה השמחה התמידית. היא השמחה שכל הזמן. אז גיל זה בהתחלה, הפעם הראשונה יש גיל, ולאחר מכן זה הופך להיות למצב של שמחה, כאשר השמחה היא מתמדת. וזה מה שהוא אומר, בהתחלה נגילה, תהיה שמחה ראשונית, איזה גילה, הקדוש ברוך הוא בא, התגלה, זה ה' קיווינו לו. אבל לאחר מכן הוא אומר, השמחה הזאת היא לא חד פעמית, אלא נשמחה בישועתו. נשמחה, היא תהיה שמחה מתמדת שתלווה אותנו כל זמן הישועה, תשועת עולמים.
כי תנוח יד ה' בהר הזה, ונדוש מואב תחתיו כהידוש מתבן במו מדמנה. כי תנוח יד ה' בהר הזה. מואב ואדום הם עתידים להיות תחת עם ישראל באחרית הימים. כמו שכתוב אדום ומואב משלוח ידם. אומר המלבי"ם, קיבלו חז"ל ששני המלכים אדום ומואב, שעם ישראל סובבו את גבול ארצם כאשר עלו ממצרים, והקדוש ברוך הוא הזהיר אותם שלא יילחמו איתם, הם עתידים להימסר ביד ישראל בעתיד. לא עכשיו, אמר להם השם. כעת הם לא יימסרו בידכם. אבל לעתיד גם הם יימסרו בידכם. ועל זה הוא מדבר כעת. הוא אומר מואב, הם יבואו להר ציון כדי להילחם בעם ישראל. מה יקרה אז? תנוח יד ה' בהר הזה. השם יניח את ידו עליהם, ונדוש מואב תחתיו. מה זה תחתיו? אז תחתיו המלבי"ם אומר אחד מהשניים. או תחתיו זה תחת ההר, או תחתיו זה תחת השם יתברך. אבל אי אפשר להגיד תחתיו תחת יד ה', כי יד זה נ... היה צריך להגיד תחתיה, תחת היד, יד זה נקבה. מזה שהוא אמר תחתיו, אתה מבין שהוא מדבר או תחת ההר או תחת השם יתברך. ונדוש מואב תחתיו, מואב יירמס תחת יד ה', כמו שדשים את המתבן במו מדמנה. מתבן זה המקום ששמה יש את התבן, ועושים ממנו דומן. למה צריך לעשות דומן? לצורך זיבול השדות. היו דשים את התבן, היו מוציאים את התבן לרשות הרבים כדי שידרכו עליו, כדי שיהיה ראוי, התבן זה הקש, כדי שיהיה ראוי לזבל בו את השדות. אז הוא, מואב יהיה נידוש כמו שדשים את המתבן במו מדמנה, בתוך האשפה, דשים אותו לעשות ממנו דומן עד שיהפוך להיות כאשפה. כך גם כן עתיד להיות נידוש מואב. שואל הרד"ק, אבל הרי האומות התבלבלו, איננו יודעים איזהו עמון, איננו יודעים איזהו מואב, אז על מה בעצם כאן מדבר הנביא? וזה שאלה בעצם כללית על כל דברי הנבואה שבהם אנחנו רואים שהנביא מתייחס לאומות שכבר אנחנו לא מכירים אותם. מה בעצם הכוונה של הדברים? איך נדע שהדברים יתקיימו אם אני לא יודע מי אותה אומה? אומר הרד"ק שתי אפשרויות. אפשרות אחת, שיכול להיות מאוד שהאומה בכללותה לא ידועה, אבל משפחות מתוכן כן ידועות. אני אתן דוגמה, גרמניה, אנחנו לא יכולים לקבוע שכל גרמניה זה עמלק. אבל ברור לנו שעמלק מרוכז בגרמניה. זה ברור לנו, ויש לנו על זה ראיות ופסוקים והוכחות וגמרות, זה ברור לנו. אני לא יכול לקבוע שכל גרמני הוא עמלקי, מכיוון שבא סנחריב ובלבל את האומות, אבל שורש עמלק נמצא שם. כך גם כן הוא אומר, יש שורש, שורש האומות באיזה מקום הוא, אנחנו יודעים. זה דבר אחד. אפשרות נוספת, אומר הרד"ק, שכשמדברים על האומות מתכוונים על מקומן. אז זאת אומרת, אם אני מדבר על מואב, אז על מה אני מדבר? על ירדן. כי מואב, היכן מקומו היום? זה ירדן. מדינת ירדן זה המקום של מואב המקורית, כן? זאת אומרת שבעצם אנחנו לא נוכל לדעת כל אומה שזו בדיוק האומה עצמה, אבל כשהוא מדבר על מואב הוא מדבר על ארץ מואב. כשהוא מדבר על עמון הוא מדבר על ארץ עמון. העמים היושבים באותו המקום.
ופרש ידיו בקרבו, כאשר יפרש השוחה לשחות, והשפיל גאוותו עם ארבות ידיו. אומר, מה שאמרתי לך בהתחלה תנוח יד ה' בהר הזה, די שהשם רק יניח ידו, מה יקרה כבר למואב? יהיה נדוש, ידושו אותו. די בהנחת ידו. אבל הוא אומר אחרי זה, הקדוש ברוך הוא יפרוס את ידיו הנה והנה. בתנועה הזאת. מי בעצם פורס ידיו בתנועה הזאת? מי ששוחה. אומר כאשר יפרש השוחה לשחות. כמו שהשוחה ושט על פני המים מפרש ידיו, על ידי זה והשפיל גאוותו עם ארבות ידיו. ארבות ידיו מסביר המלבי"ם שהכוונה ארבות מלשון מארב. הקדוש ברוך הוא כביכול יעשה להם מארב בידיו. הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא ישפיל אותם, את אותו עם מואב, ושלא תחשוב שזה תהיה השפלה שתהיה כביכול בקושי להשם יתברך. אלא זה יהיה אצל הקדוש ברוך הוא בקלות גדולה, כמו שהשוחה שוחה במים בקלות והוא לא משקיע הרבה מאמץ, כך גם כן פרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השוחה לשחות, ואז על ידי זה השפיל גאוותו עם ארבות ידיו, הכוונה עם המארב שיעשה לו השם בידיו, מארב הכוונה היא כמו תחבולה שמישהו עושה כדי להתגבר על מישהו אחר.
ומבצר משגב חומותיך השח, השפיל, הגיע לארץ עד עפר. עכשיו הוא בא וחוזר לאדום ואומר, אתה אדום, מבצר משגב חומותיך. היה לך עיר בצורה, וזה מדבר גם כן על בצרה. בצרה, מי זה בא? חמוץ בגדים מבצרה, כן? מאדום. הוא אומר גם אתה, אל תתגאה במשגב חומותיך. יש לי מקום להישגב בו, יש לי חומות גדולות שאני יכול להסתתר בהם. אומר השח, אותו משגב חומותיך השם השפיל אותו, השח מלשון השפלה, עד שהגיע לארץ עד עפר. עד שיהיו דומים כעפר הארץ, שלא יהיה בכלל ניכר, היה פה פעם חומה? היה כאן איזה שהוא מגדל פעם? היה כאן פעם קיר? לא יראו כל זה, כי הקדוש ברוך הוא השפיל, הגיע לארץ ממש עד מצב של עפר. כן יעשה השם במהרה בימינו אמן.