[שקט] ספר ישעיהו פרק כ'. בשנת בוא תרתן אשדודה בשלוח אותו סרגון מלך אשור וילחם באשדוד וילכדה. בשנת בוא תרתן אשדודה, שלוש שנים לפני שמלך אשור הגיע לירושלים, בא תרתן, שהיה אחד משריו של מלך אשור, בא לאשדוד ולכד אותה. ואז, שלוש שנים לפני ביאת מלך אשור לירושלים, כש... שלכד תרתן את אשדוד, נאמרה הנבואה הזאת לישעיה, תדע לך, בסוף שלוש שנים ינהג מלך אשור את שבות מצרים, את גלות כוש, ויביא אותה לכאן. מתי זה יהיה? כאשר הוא יצור על חזקיהו ועל ירושלים, ואז הוא ישמע שיש אצלו מלחמה במדינה שלו, הוא ילך וילחם עם מלך כוש, ילך וילחם עם מצרים, ישבה מהם שבויים, ישבה מהם כסף וזהב, יבוא לכאן, יחזור כדי להילחם, ואז יפלו בפתחה של ירושלים מאה ושמונים אלף ראשי גייסות. אז שלוש שנים קודם לכן כשתרתן בא לאשדוד, אז נאמרה הנבואה הזאת, וילחם באשדוד וילכדה.
מי זה תרתן שנשלח על ידי סרגון? מי הוא הסרגון הזה? אומר הרד"ק, סרגון הוא סנחריב. ורבותינו ז"ל אמרו, שמונה שמות יש לו. הגמרא במסכת סנהדרין דף צ"ד אומרת, יבוא חזקיהו שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. לחזקיהו יש שמונה שמות, וגם לסנחריב יש שמונה שמות. חזקיהו כתוב, כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום. שואלת הגמרא, הרי יש לו עוד שם, חזקיה? אומרת הגמרא לא, חזקיה זה על שם מצבו, שחיזקו יה. דבר אחר, חזקיה שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים. אומרת הגמרא, סנחריב, גם הוא יש לו שמונה שמות. קראו לו תגלת פלאסר, פלנסר, שלמנאסר, פול, סרגון, אסנפר רבא ויקירא. שואלת הגמרא, והאיכא סנחריב? נו, סנחריב זה השם הקלאסי שכולם מכירים, אתה לא מונה אותו? אומרת הגמרא, ששיחתו ריב. הכוונה היא תמיד, כל דיבורו, כל מעשהו ריב, מלחמה, שיחתו ריב. דבר אחר, שסח וניחר דברים כלפי מעלה. סנחריב הכוונה היא דיבר כנגד השם בדרך גאווה ובוז. מי השם שיוכל כנגדי, אני כבשתי ואני עשיתי ואני... זה סנחריב שהטיח דברים כלפי מעלה.
בעת ההיא דיבר השם ביד ישעיהו בן אמוץ לאמור, לך ופיתחת השק מעל מותניך ונעלך תחלוץ מעל רגליך ויעש כן הלוך ערום ויחף. הקדוש ברוך הוא מוסר נבואה לישעיהו בן אמוץ ואומר לו, לך תפתח את השק מעל מותניך. צריך להבין, כשאני אומר למישהו תפתח את השק, זאת אומרת שעד עכשיו היה לו שק. ואם כן אנחנו צריכים להבין איפה הוזכר השק הזה שהיה על ישעיהו, שכעת צריך ציווי לומר לו תפתח את השק מעל מותניך. נעלך תחלוץ מעל רגליך, אני מבין, כי סתם אדם הולך עם מנעלים, אבל לא סתם אדם הולך עם שקים. אז הרד"ק מסביר, תפתח את השק, אותו שק שהיה חבוש על מותניו, שהיה לבוש על מותניו. ממתי? מאז גלות השבטים. היה מתאבל עליהם, מאז שגלו עשרת השבטים הוא היה בצער, היה באבלות. אומר לו השם, תלך תפתח את אותו שק ותחלוץ את נעליך ותלך ערום ויחף. ערום אין הכוונה היא ערום לגמרי, אלא תרגם יונתן פחיח, כמו שכתוב בשולחן ערוך פוחח נושא כפיו וכולי. מה זה פוחח? פוחח הכוונה היא אדם עם בגדים קרועים, עם בגדים קצרים, כמו אדם הולך עם גופייה וכדומה, זה נקרא ערום. לא מתכוונים אבל לומר שיהיה ערום לגמרי. והוא אומר לו, תפתח את השק הזה ותלך ערום ויחף.
אומר הרד"ק, הדבר הזה אין לפרשו כמשמעו, שציווה השם את הנביא שילך ערום ויחף חלילה. כל אדם הכי גדול שאתם מכירים, הוא לא ציפורן קטנה של נביא. כמו שאף אחד מאיתנו לא יעלה על הדעת שגדול הדור ילך עם גופייה או אפילו לא עם חולצה קצרה, על אחת כמה וכמה לא יתאר לעצמו אותו הולך פוחח. והוא אומר לו תלך ערום ויחף ורק עם שק, איך ייתכן? אומר הרד"ק עכשיו יסוד שילווה אותנו גם בפרקים הבאים. אומר הרד"ק, וכן מה שאמר האל להושע, קח לך אשת זנונים ובוא אליה וכולי. וכן מה שאמר ליחזקאל, והעברת על ראשך ועל זקנך תער, להתגלח בתער את ראשו ואת זקנו. וכן מה שאמר לו שיאכל עוגת שעורים אפויה בצפיעי בקר. כל אלו והדומים להם, אינם דברים שיצווה האל לנביאיו לעשותם, אלא הכל במראה הנבואה. כשהיה רואה הנביא במראה הנבואה שהיה מצווה אותו האל שיעשה כך, והיה עושה כך במראה הנבואה ההיא. אז כשאתה שומע שכתוב ויעש כן, וייקח את גומר בת דבליים וכולי וכולי, אל תטעה לחשוב שחלילה וחס הלך נביא קדוש השם ונתחבר לאישה שסרחה דרכיה רחמנא ליצלן ועוד הוליד ממנה בנים וכולי. הוא אומר לך ודאי לא יעלה כן על הדעת, אלא הכל היה במראה הנבואה. ואף על פי שיאריך הזמן, כמו בזאת הנבואה, שלוש שנים הוא אומר לו כביכול ללכת כך, כמו שנראה בפסוק הבא. ובנבואת הושע כתוב וייקח ותהר ותלד בן ותהר ותלד בת. תגיד לי, כל זה חלום? כל זה נבואה? אומר לך כן, נבואה ארוכה. לא צריך לחשוב שהנבואה נמשכה כמה שנים. כמו שבחלום יכול לעבור זמן רב ובחלום הרי כמה שניות הוא, כך גם כן תדע לך בנבואה, הוא רואה תהליך שלם, בזמן שבאמת התהליך הוא קצר, הוא לא כזה ארוך כמו שאתה רואה או קורא את התיאור שלו. זה דעת הרד"ק. חשוב להדגיש, יש חולקים. חשוב להדגיש שיש כאלה שמבינים את הדברים כפשוטם, וכאשר יש נבואה והשם אומר לו לך עשה כן, אז הנביא היה הולך ועושה את הדברים כפשוטו.
עוד מעט בביאור המלבי"ם, מה בעצם היה העניין בזה, נראה בהמשך. מה שאני רוצה זה לראות כאן את ביאורו של רש"י. לפי הרד"ק, וכך באותו קו גם כן הלך המלבי"ם, השק היה על מותניו מעת גלות עשרת השבטים, והשם אמר לו עכשיו תחלוץ את השק, ופיתחת השק מעל מותניך. רק שהמלבי"ם אומר שלא היה צריך ללכת עם זה שלוש שנים, אלא המלבי"ם אומר, אמר לו רק יום אחד או שעה קטנה בביתו. ככה המלבי"ם בעצם ברח מקושיית הרד"ק, איך ילך הנביא כשהוא חצי ערום, ככה יסתובב, איזה מן צורה זאת? אומר לו, אפילו רגע אחד בבית, לא צריך כך שלוש שנים להיות בצורה הזאת. למה באמת, מה היה העניין ולמה המלבי"ם דווקא מסביר את הדברים כפשוטם, נראה את זה בהמשך.
רק הייתי רוצה פה להביא את רש"י. רש"י אומר, ופיתחת השק, אומר רש"י, תרגם יונתן ותיסר שקא בחרצך. מסביר רש"י, כמו תרגומו. ותרגומו אומר, תשים עליך את השק. לא תפתח את השק, אלא תשים עליך שק. אומר המבאר רש"י, מה ההכרח? שהרי עד עכשיו לא ציווהו לחגור שק. כמו שהסברנו קודם, מה אומרים לי להסיר שק כשלא מצאתי לפני כן שאמרו לו, מה אמרו לי לשים שק? אז את מה אני אסיר? מאיפה שהיה לי שק? לכן הם ביארו שהוא מעצמו שם בגלל עשרת השבטים. אבל רש"י לא מבאר כן. לכן רש"י אומר שהכוונה היא תניח עליך את השק. ובפרט, אומר רש"י, ההמשך מוכיח. אמרו לו תחלוץ את נעליך. הרי חליצת נעליים למה מסמלת? אבלות. ואם כן, אדרבה, למה להסיר את השק? תשים שק. אם אתה רוצה אבלות ולכן אתה אומר לי להסיר את המנעלים, אז תגיד לי תשים שק. למה אתה אומר להסיר? לכן אומר רש"י, מזה מוכח שהכוונה היא תניח עליך שק, כי אדם אבל היה שם עליו שק.
מה זה אם כן ופיתחת השק מעל מותניך? זה באמת קצת קשה לרש"י. למה לא כתוב והנחת השק על מותניך? וקשרת השק על מותניך? ופיתחת השק, לפתח הכוונה היא להסיר. אל יתהלל חוגר כמפתח. חוגר זה שם את החגור, מפתח זה מוריד אותו. איך פה אתה רוצה להסביר ופיתחת השק מעל מותניך, הכוונה תשים שק מעל מותניך? אז רש"י פה יש לו ביאור מאוד מקורי. אומר רש"י, ופיתחת זה כמו פיתחת עליהם שמות בני ישראל, מפותחות פיתוחי חותם. מדוע זה נקרא פיתחת? כיוון שכאשר אתה לוקח את השק וסוגר אותו בחוזקה על מותניך, אז נראים הבליטות של הגוף דרך השק, כי השק מהודק. ואז זה כמו אבן מפותחת, אבן שחוקקים בה ונראות החקיקות והבליטות, כך גם כן פיתחת השק, תהדק אותו שייראה כפיתוחי חותם. מה זה מעל מותניך? גם זה לכאורה מוכיח כמו ביאור הרד"ק והמלבי"ם, תפתח אותו מעל מותניך. לפי רש"י היה צריך להגיד על מותניך. למה מעל? מעל הכוונה תסיר אותו מעליו. לכן מסביר רש"י, מעל מותניך הכוונה היא למעלה ממותניך, כמו ממעל למותניך. תניח את השק, אבל לא תסירנו מעל מותניך, אלא תניחנו ממעל למותניך.
ויאמר השם, כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלוש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש. אומר השם, כמו שהלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלוש שנים, אות ומופת על מצרים ועל כוש. מה היה העניין בזה? אומר המלבי"ם, הסברתי כבר במקום אחר, ואנחנו כמה מקומות כבר חזרנו על העניין הזה, אני מזכיר את זה גם כן בספר במשנת החלומות. כל דבר השם, שהשם מנבא רעה על ידי נביא, הדבר הזה לא בהכרח יתקיים. הדבר הזה תלוי במעשה העם, במעשה האדם. אם האדם ישנה מעשיו, ישוב בתשובה, הגזירה הרעה תסור. ולכן כאשר בא נביא ומתנבא נבואה לרעה, לא בוחנים אותו בה. אומר הרמב"ם, אתה רוצה לבחון את הנביא לדעת אם הוא נביא אמת, כמו שכתוב בתורה, התורה מזהירה לבחון את הנביא בפעמים הראשונות עד שיוחזק בעינינו לנביא אמת, בוחנים אותו רק בגזירה בנבואה לטובה. כי מנבואה לטובה השם לא חוזר בו. לעומת זאת, אומר המלבי"ם, יש מצב כלשהו שבו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה לרעה ולא חוזר ממנה. מתי? כאשר השם יתברך אומר לנביא לעשות פעולה גשמית יחד עם הנבואה. הקדוש ברוך הוא לא מסתפק בנבואה, אלא אומר לו לך תפעל פעולה. אותו פועל מוריד כביכול את הדברים מגדר מחשבה, מגדר של משהו ערטילאי, רוחני, למשהו אמיתי, מוחשי, גשמי, ארצי. זה בעצם לקיחת הדבר הגשמי, מטרתו היא להפוך את הדבר לגשמי, להוריד אותו כאן אל הארץ. ועל ידי זה הדבר מוכרח שיבוא, אין מצב שהדבר יתבטל. ולכן כאשר אנחנו רואים נבואות שבהם הקדוש ברוך הוא אומר קח צלוחית או בקבוק ותכתוב בו כך וכך ותזרוק את זה אל הנהר ותאמר ככה תשקע בבל וכדומה, כל הנבואות הללו נעשו עם מציאות גשמית. ולפי המלבי"ם, במפורש, לא כמו שהסביר הרד"ק שהוא ראה את זה במראה הנבואה. עכשיו אנחנו מבינים למה המלבי"ם צריך להגיד שרגע אחד לפחות הוא הלך עם השק. כי יש פה עניין להוריד את הדבר אל הגשמיות. כמו שראינו אצל אלישע שהוא אמר לו שיקח חיצים ויירה אל עבר ארם וכולי, אחרי זה יכה בחיצים בארץ. כל פעולה גשמית מטרתה היא להוריד את הדבר אל המציאות הגשמית, ועל ידי זה הדבר בוודאות יתקיים. כל שכן, אומר המלבי"ם, אם הדבר הגשמי הזה הוא דבר מוזר, אם הוא דבר שמפליא את עיני הרואים. ככל שהדבר הזה מוזר יותר ומפליא יותר, זה אומר שהקיום שלו יהיה חזק יותר. ולכן הוא אומר, כתוב כאן שהדבר הזה שישעיהו יהיה ערום ויחף, יהיה אות ומופת על מצרים ועל כוש. אות ומופת הכוונה היא, זה יהיה אות וסימן וזיכרון. ומופת, מה זה מופת? תמיד מופת הכוונה היא דבר שהוא חורג מגדר הטבע, זה הכוונה מופת. המופת זה דבר שהוא זר לאנשים לראות כדבר הזה. כמו שהשם ציווה את הושע לקחת אישה זונה וכולי. אומר המלבי"ם, הדבר הזה נועד כדי להטמיע, וככל שהדבר יותר תמוה, הוא בבחינת מופת, אז זה לא רק אות שככה יהיה, זה מופת. ומופת כמו שאמרנו זה דבר חורג מדרך הטבע, דבר לא רגיל, והדבר הזה מבטיח שהדבר יתקיים.
כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערוות מצרים. כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים. כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלוש שנים, לפי המלבי"ם לא הכוונה ששלוש שנים הלך ערום ויחף, אלא הכוונה היא בעוד שלוש שנים כן יהיה. זה הכוונה שלוש שנים. שמה אז יהיה? ינהג מלך אשור את שבי מצרים. מלך אשור יכבוש את מצרים, ואז ינהג את אלה אשר הוא שבה ממצרים. מלך אשור ילחם כנגד כוש, ואז הוא ינהג גם כן את גלות כוש. נשים לב, הוא אמר שבי מצרים וגלות כוש. הוא לא אמר גלות מצרים ושבי כוש. מה ההבדל בין שבי לבין גלות? לכאורה זה אותו דבר, הוא שבה אותם והגלה אותם. מסביר המלבי"ם, את מצרים הוא לא הגלה. הוא רק שבה ממנו שבי. זאת אומרת, עיקר מצרים נשארה במקומה, והוא שבה ממנה אנשים ולקח איתו. לעומת זאת, את כוש הוא הגלה כולה. ולכן זה נקרא את גלות כוש, כוש כולם גלו. נערים וזקנים, ערום ויחף, חשופי שת ערוות מצרים. מה הפירוש חשופי שת ערוות מצרים? שת זה, לפי מה שמסביר רש"י, הכוונה היא מקום יציאת הראי. ויכרות את מדוויהם עד שתותיהם. זה מובא, למה הם יקבלו כן? כתוב שהגמול הזה היה למצרים, כי מצרים הנכד של מי הוא? של חם. הנכד, פוט ומצרים, נכון? וכנען, פוט וכנען ומצרים. והם בעצם צאצאים של חם. וחם ראה ערוות אביו ולא כיסה אותה. ולכן העונש שלהם מידה כנגד מידה, אתם תהיו ערומים ויחפים וחשופי שת. אומר הרד"ק, אחרי שאמר ערום ויחף, לכאורה מה צריך להוסיף חשופי שת? הרי זה בכלל זה. אלא ערום לא בהכרח שיהיה ערום לגמרי, אלא הרבה פעמים ערום הכוונה היא מחוסר בגדים, כמו שהסברנו קודם, פוחח, אדם עם בגדים קרועים, אדם עם בגדים קצרים, זה נקרא ערום. לעומת זאת, הוא אומר כאן, זה יהיה ערום עד שיהיה חשוף שת. חשוף שת הכוונה היא, כמו שהסברנו, חשופי אחוריהם. שת הוא הכינוי לעגבות, וכן כינוי לערווה. כן? וזה יהיה למצרים כעונש להם, כי מצרים נקראת, אומר המלבי"ם, אשת הזימה. והנביאים תמיד גינו את מצרים ותמיד דיברו על ערוות מצרים. ומצרים תמיד היה מסמל את הטומאה, מצרים תמיד היה מסמל את את כל ענייני הזימה. הרי נ' שערי טומאה היו במצרים. ולכן הוא אומר, העונש שלהם מידה כנגד מידה, חשופי שת ערוות מצרים, ינהג אותם מלך אשור את שבי מצרים.
וחתו ובושו מכוש מבטם ומן מצרים תפארתם. אומר המלבי"ם, המקראות מקבילים. דהיינו, וחתו מכוש מבטם. ובושו מן מצרים תפארתם. הכוונה היא כזאת, אותם אלה שהביטו, מבטם, מכוש, היה אל עבר כוש כדי להשיג מהם עזרה, כדי לקבל מהם סיוע, עכשיו הם יחתו. יחתו הכוונה היא נשברו. כי הנה אלה שציפינו שהם יעזרו לנו, אלה לעצמם לא מסוגלים לעזור. ובושו מן מצרים תפארתם. אלה שהיו מתפארים, אל תדאג, אנחנו חברים של מצרים. מצרים יש להם הסכם סיוע ועזרה הדדיים איתנו, אין לך מה לדאוג, אנחנו מסודרים. אז הם ובושו. את מצרים שאתה סומך ובטוח עליהם, בוא תראה מה קרה כשסנחריב הגיע לטפל בהם. אז אלה שסמכו על מצרים, על כוש, יהיה להם בושה, יהיה להם שבר. ובעצם מסמן כאן את יהודה, שיהודה חשבו שאין להם מה לדאוג כי יש להם על מי להישען, על כוש, על מצרים. יהיה לכם בושה וביזיון, אתם סמכתם על אלה, ובוא תראה איך הם נשברו ראשונה.
ואמר יושב האי הזה ביום ההוא הנה כה מבטנו אשר נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ואיך נמלט אנחנו. ואז יאמר יושב האי הזה. האי הזה מדבר על ארץ ישראל, על יהודה. למה הוא קורא לה אי? אז יש בזה שני ביאורים. ביאור אחד מסביר הרד"ק, אי מכיוון שהיא גובלת בים. אי לא חייב להיות מה שהיום נקרא אי, כמו לדוגמה מדינת בריטניה, מוקף מכל הצדדים בים. אי יכול להיות גם אם מוקף חלקי. ארץ ישראל נקראת אי כיוון שיש לה גבול עם הים. זה תפיסת הרד"ק. המלבי"ם לעומת זאת אומר, אי לא קשור למה שהיום אנחנו קוראים אי. אי פירושו מחוז. והוא מביא, אתה רואה שנאמר על ירושלים אי, הגם שירושלים היא לא אי ואין לה ים חוץ מהים של שלמה, אין לה שום ים, ואף על פי כן היא נקראת אי. מה הכוונה אי? אי פירושו מחוז. ואמר יושב האי הזה ביום ההוא, דהיינו יושבי ירושלים, ארץ יהודה, הם שבטחו על מצרים, על כוש, שגם הם נמצאים איתנו באותה קלחת והם יעזרו לנו להינצל מסנחריב, ואז הם יראו, הנה כה מבטנו אשר נסנו שם לעזרה. נסנו אליהם מבט, ציפינו שהם יעזרו לנו להינצל מפני מלך אשור, ואיך נמלט אנחנו? אם הם לא הגנו על עצמם, איך אנחנו נוכל להגן ולהישמר על ידם? וזה יגרום לכך שהם יבינו שאין להם על מי להישען ולהיסמך, ובסופו של דבר הקדוש ברוך הוא הוא זה שהציל אותם. [שקט]