ספר ישעיהו פרק יט. משא מצרים הנה השם רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו. משא מצרים, נבואה שהנביא ישעיהו מנבא כנגד מצרים. רש"י אומר משא מצרים, הנה השם רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים, אומר רש"י למה דווקא במצרים אנחנו רואים איום על האלילים שלהם? אומר רש"י, מה שלא אמר בלשון הזה לשאר אומות, מפני שהם, דהיינו מצרים, למודים ללקות במידה הזאת. זה השוט שהם כבר את הטעם שלו מכירים, כמו שכתוב ועברתי בארץ מצרים ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים. ודרך ארץ אומר רש"י, דהיינו הכוונה דרך העולם היא, מיראין את האדם במכה שכבר לקה בה. במה מפחידים את הבן אדם? אתה זוכר שהיה לך ככה וככה? או, תיזהר, שלא יהיה לך שוב פעם. אז גם פה, ונעו אלילי מצרים, אתם מצרים ראיתם שבכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, תדעו לכם שזה עומד לחזור על עצמו.
הנה השם רוכב על עב קל. מסביר המלבי"ם שכביכול הנביא אומר הנני רואה את השם כרוכב על עב קל, הכוונה היא כמו ענן שבא בקלות ובמהירות, כך גם כן השם כביכול בקלות ובמהירות יבוא. ואז ובא למצרים ונעו אלילי מצרים מפניו, האלילים ינועו, מפניו ינועו הכוונה היא מלשון חרדה, כמו וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, הכוונה מתוך יראה, ונעו אלילי מצרים מפניו. למה בעצם הוא מקשר את זה לאלילי מצרים? מסביר המלבי"ם, המצרים בתקופות הקדמוניות היו עובדים את הנילוס, היו מאמינים שהנילוס הוא אלוה, היו מייחסים לו אלוהות בין שאר כל האלוהויות שלהם, היה להם עוד אלוהויות, כמו הטלה והכבש, בהמה, ועוד כמה אלוהויות היה להם, ובין השאר, גם פרעה היה אליל שלהם, ובין השאר היו מייחסים אלוהות לנילוס. ומדוע? מפני שהם האמינו שהנילוס הרי הוא מקור החיות, ממנו יש להם שתייה, ממנו יש להם השקיה, ממנו יש להם הכל. וממילא ייחסו לו כוח של אל, אל הכוונה היא כוח עליון שמוריק ומשפיע. והם גם כן היו מאמינים בהבליהם שהאלילים מונעים את הגשם מלבוא לארץ שלהם, מכיוון שהמצרים כשיורד אצלם גשם, אומר המלבי"ם, עד היום אם ירד גשם במצרים, אבל כבד הוא למצרים. מדוע? כי הבתים שלהם עשויים מעפר וטיט, וכאשר יורד גשם הם פשוט נמסים. והם פשוט מצרים אין בה גשם. אז לכן הם בונים את הבתים שלהם בצורה הזאת, אבל אם אחד לכך וכך שנים ירד שם גשם, זה אומר שהאליל נרדם בשמירה. ככה הם בעצם מייחסים, כי האליל הוא שומר, האלילים שלנו שומרים, מונעים את העננים שלא ירד גשם, ככה הם היו מאמינים. ואז הוא בא ואומר תדע לך, השם בא על עב קל, מה זה עב קל? זה אומר יבוא עב שירד גשם, ונעו אלילי מצרים מפניו, זה מראה שהאלילים שלכם לוקים, כי אם האליל שלכם חזק לפי האמונה שלכם הוא אמור לעצור את העב. הוא אמור לעצור את הגשם. ואם בכל אופן השם יבוא עם עב קל וירד גשם, זה מראה שאלילי מצרים נעו, זה מראה שהם נחלשו.
ולבב מצרים ימס בקרבו. ועל ידי זה מכוח כך יבין המצרי שאליליו נחלשו, אז כבר לבבו ימס בקרבו, מרוב פחד, שהנה זה שהוא סמך עליו כבר לא ראוי לסמוך עליו.
וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה. מה שקורה עכשיו ברוך השם, אנחנו כבר מתחילים לראות את הנבואה הזאת. וסכסכתי מצרים במצרים. פה הוא מתאר לנו מצב שכביכול הוא שומע את קול השם, שהשם רוכב על עב קל, אני שומע את קולו, מה התוכניות של השם יתברך, איך להיפרע ממצרים. אומר השם אני אלך ואסתובב במצרים ואסכסך אותם אלה באלה. סכסכתי, המלבי"ם מסביר זה מישור או מעניין מצור, לשון לעשות מצור מסביב, כמו לסוך בעדו, לסוך מאיזה לשון זה? כמו לסכך, מסך, כן, גדר, אז וסכסכתי הכוונה היא אני אצור על מצרים. איך? מי יצור? כוח חיצוני? הוא אומר לא, בשום אופן לא. אלא הכוח שיצור על מצרים זה יהיו אחד על חברו, חרב איש ברעהו. ואומר המלבי"ם, נעקוב ונשים לב, יש כאן הדרגה, איש באחיו, איש ברעהו, עיר בעיר, ממלכה בממלכה. ועכשיו הוא מסביר למה זה בנוי בצורה הזאת. אומר המלבי"ם, בדרך כלל הדרך הנהוגה היא שכשיש מלחמה של ממלכה בממלכה, ממלכות הם הגדולות. אז אם ממלכה א' רוצה להילחם בממלכה ב', איך היא יכולה להבטיח שהיא תוכל לנצח? כל הערים אשר בתוך הממלכה מתאחדים יחד, ואז הם יוכלו להילחם כנגד הממלכה השנייה. אבל אם הערים בממלכה עצמה מפולגים, הערים עצמן מפולגות, אז הממלכה עצמה לא תוכל לאגור חיל וכוח להילחם כנגד הממלכה השנייה. וכן כאשר ירצו להילחם עיר בעיר, אז חייבים שהאנשים איש ברעהו שבתוך העיר יתאחדו יחד כדי ללכת להילחם כנגד העיר השנייה, שאם לא כן איפה העיר פה תוכל להילחם? אומר וכן, אם ירצו להילחם איש ברעהו, אז חייבים שהמשפחה, איש באחיו, יתאחדו, ואז יוכלו להילחם משפחה כנגד משפחה. אבל אם בתוך המשפחה עצמה לא יהיו מאוחדים, איך ילחמו כנגד משפחה אחרת? אז בקיצור, הכלל הוא שתמיד כשהיחידה גדולה צריכה להילחם כנגד יחידה גדולה אחרת, היא חייבת שכל הפרטים תוך אותה יחידה יתאחדו, ורק אז היא תוכל להילחם כנגד יחידה אחרת. זה מה שהוא אומר לנו כאן, תדע לך, פה בהתחלה כבר מהפרטים הכי קטנים יהיה סכסוך, שלא יהיה מצב שיוכלו להילחם יחידות גדולות כנגד יחידות גדולות. מדוע? ממלכה בממלכה לא תוכל להילחם, מדוע? מכיוון שעיר בעיר הם יהיו מסוכסכים בתוכם. בתוך הממלכה יהיו מסוכסכים. ובתוך עיר בעיר לא יוכלו להילחם כנגד אחד עם השני, מדוע? כי בתוכם הם יהיו מסוכסכים איש באחיו. ואפילו משפחה במשפחה לא יוכלו להיות מסוכסכים, כי בתוכם הם יהיו מסוכסכים אחד עם חברו. ולכן אומר תשים לב איך זה מתחיל, ונלחמו איש באחיו, אפילו המשפחות לא יהיה ביניהם אחדות, אלא אחד יהיה לו מלחמה עם האח שלו. לאחר מכן איש ברעהו, זה כבר בקבוצות יותר גדולות, לאחר מכן יהיה להם סכסוכים איש עיר בעיר, ולאחר מכן ממלכה בממלכה. אז שלא תחשוב שיהיו פה מלחמה בין גושים בתוך מצרים, אלא זה תהיה מלחמה שכל אחד האויב שלו זה השכן שלו והאח שלו. זה אומר לא תהיה מלחמה בין חלקים גדולים, אלא הם ילחמו ויהיה ביניהם שנאה ופירוד בין הפרטים הכי קטנים שבתוך המשפחה המצרית. כך שזה אומר שיהיה ממש מחלוקת בין מקום למקום, כי לפחות אם מתאחדים, גם אם אני נלחם כנגד העיר הקודמת, אבל יש לי אחדות בעיר שלי, זה נותן איזה גיבוש. אני נלחם כנגד מלחמה נגד משפחה אחרת, אבל לפחות במשפחה שלי יש גיבוש, זה נותן אחדות. אבל אומר לא, גם בתוך הבית יהיה לו מריבות. זה הוסכסכתי מצרים במצרים, שזה יתחיל מאיש באחיו אפילו.
ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע ודרשו אל האלילים ואל האטים ואל האובות ואל הידעונים. היה להם למצרים מאז ומעולם רוח חוכמה ורוח גבורה. הם היו אומה חכמה ביותר ואומה גיבורה ביותר. חכמה ביותר זה אנחנו רואים עד היום, ידוע שבתקופה הקדמונית החוכמה המצרית הייתה מעל הסטנדרט. רואים שהיה להם חרטומים, היה להם אשפים, היה להם מכשפים, היה להם הרבה אנשים שהיו חכמים גדולים, ועד היום לא בדיוק יודעים איך בנו את הפירמידות, איך עשו, איך חנטו את המתים, בלי כל ספק היה חוכמה גדולה במצרים. ועד היום רואים שמצרים הייתה מהאומות הקדומות שהיה להם כתב. רואים אצלם בפירמידות איך מתוארים ממלכה מסודרת ובתיאורים מסודרים על כל מה שקורה עם המלך. מצרים הייתה ידועה כמעצמה חכמה. אז הוא אומר נבקה רוח מצרים בקרבו, הרוח של מצרים נבקה, הכוונה תתרוקן, כמו תבוק, היבוק תבוק הארץ, הכוונה לשון התרוקנות, ונבקה רוח מצרים בקרבו, אותה רוח חוכמה, אותה רוח גבורה, אותה רוח תעזוב אותם, תתרוקן מהם. ועצתו אבלע, וגם היה להם עצה בענייני מלחמה, בענייני הנהגת המדינה, עצה הכוונה הכל אצלם היה מתוכנן, היה בסדר, סדר מופתי. אומר השם את עצתו אבלע, את כל התוכניות והאסטרטגיות, את הכל אני אבלבל ואבלע מהם, אשחית מהם. ודרשו אל האלילים ואל האטים, כאשר לבן אדם אין עצה, אין חוכמה, אין תבונה, אז הוא אומר מאין יבוא עזרי? והם באמת ילכו לבקש מהאין. מי זה האין? האלילים, האפס, התוהו. ודרשו אל האלילים, כי הם עצמם כבר אין להם שום דבר. מה הם יבקשו? ודרשו אל האלילים ואל האטים, אטים זה גם סוג של סוג של אליל, ואל האלילים ואל האטים ואל האובות ואל הידעונים. האובות זה אלה שמעלים באוב, הידעונים אלה שמשתמשים בעצם של ידוע, שמים אותו מתחת לבית השחי ועל ידו היה יודע כל מיני דברים נסתרים. ועל ידי זה לא תהיה להם שום חוכמה, עצה ותבונה, לא מצד עצמם ולא מכוח חיצוני להם, של האלילים, האטים והאובות.
וסיכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ומלך עז ימשול בם נאום האדון השם צבאות. עד כאן זה מה שבעצם שומע כביכול ישעיהו הנביא מאת השם הרוכב על עב קל ובא למצרים, כביכול אני שומע ממנו מה הוא מתכנן, ואני שומע שהשם אומר וסכסכתי מצרים ונבקה רוח מצרים וסיכרתי את מצרים, עד כאן נאום האדון השם צבאות. מה זה וסיכרתי את מצרים? אומר בזה יהיה הסוף שלהם, וסיכרתי את מצרים ביד אדונים קשה, אני אמסור אותם ביד אדונים קשים ואכזריים. עכשיו נשים לב, למה אדונים ולא אדון? אומר המלבי"ם, אם מולך עליהם אדון אחד אכזר, הוא לא יכול להתאכזר בצורה כזאת שהוא יהיה אכזרי על כל האנשים הבודדים והפרטיים, אלא מה, הוא יכול להיות אכזרי באופן כללי, אבל הוא מוגבל, כמה שיהיה מלך, מצרים זה מיליונים, הוא מוגבל להרע לכל אדם פרטי, הוא יכול להרע באופן כללי. אבל אומר אצל מצרים זה לא יהיה כך, אלא יהיה אדונים קשה, יהיו רבים, המושלים יהיו רבים, והמושלים הללו יהיו קשים, אז ממילא כשיש מושלים רבים אז על כל עיר יש מושל, ועל כל כפר יש מושל, וכשהמושל על הכפר הוא קשה, אז הוא מכיר את כל האנשים והוא מוציא לכולם את הנשמה. ולכן הוא אומר וסיכרתי את מצרים ביד אדונים קשה, זה הרבה יותר קשה מאשר אדון קשה. ומלך עז ימשול בם. מה תגיד? טוב, אבל אם זה רק אדון מקומי פה, אני אפרוק את עולו מעליי. אומר אל תטעה לחשוב, ומלך עז ימשול בם, יהיה מלך עז ותקיף שהוא ימשול באדונים האלה, והוא יחזיק את ידם למשול ממשל רב. אז זאת אומרת יש פה אדונים קשים שאף אחד לא יימלט מהם, ועוד מלך רב, אוטוריטה מעליו, שהוא מושל בכל האדונים הקשים האלה ודואג שהאדונים הקשים האלה יעשו את מלאכתם כראוי. המלבי"ם אומר מה זה וסיכרתי את מצרים? סיכרתי כתוב בכ', זה מלשון סכר, נראה את זה בהמשך בפסוק י', סכר, סכר ולפעמים זה מופיע בש', לפעמים מופיע בס'. סכר הכוונה כמו ויסכרו מעיינות תהום רבה, הכוונה היא לסגור דבר, לסכור אותו שלא ימשיך. וזה קשור סכר וסגר, אומר המלבי"ם, זה כ' וג' מתחלפות שבעצם זה אותו רעיון, לסגור דבר או לסכור דבר. אם סוכרים את הנהר, פירושו של דבר שמים לו סכר, סוגרים את מימיו שלא יוכלו לצאת. אז אני כמו סיגרתי את מצרים ביד אדונים קשים, אני אסגיר אותם ביד אדונים קשים. עכשיו אומר המלבי"ם, כתוב כאן ביד אדונים קשה ומלך עז ימשול בם. מה ההבדל בין קשה לבין עז? אומר המלבי"ם, עז שייך לעיזוז, כוח, אומץ, גבורה, און, תוקף, כל זה עוז. לעומת זאת קשה, זה קשור לכבד, עבודה קשה, לב קשה ואכזר. אז לכן הוא אומר, האדונים יהיו קשים, הם יהיו אכזריים, הם יתנו להם עבודה קשה, הם יכבידו עליהם את העול. אבל המלך הוא יהיה עז, הוא יהיה תקיף, הוא יהיה בעל כוח, בעל אומץ, בעל גבורה, שהוא יחזיק את האדונים הקשים האלה. וזה מראה על אכזריות מאוד מאוד גדולה כאשר הם יתנהלו מול עמם. וזה גם כן מה שאנחנו רואים בתקופה האחרונה, איך הממשל שלהם, איך הוא הלך והרג בהם בעצמו, הוא הולך ונלחם כנגד האנשים בתוך הממשל. ושמה הם נמצאים רק בתחילת הסיפור, כי הסיפור שלהם רחוק מלהסתיים, זאת אומרת שדברי הנבואה פה הם עדיין לפנינו.
ונשתו מים מהים ונהר יחרב ויבש. עכשיו הוא יתאר איך על ידי שהם יאבדו את ממשלתם, ועל ידי זה שהם יהיו למס עובד תחת ממשלה אחרת, הם יאבדו גם כן את הפרנסה שלהם, יאבדו גם כן את המחיה שלהם. ועכשיו הוא מתאר לנו חמישה דברים. דבר ראשון, מה הטוב של ארץ מצרים? מהו מקור השפע כמו שהסברנו? זה הנילוס. הנילוס היה עולה ומשקה את האדמה שלהם. והיה להם כידוע שיטות מאוד מאוד מתוחכמות של יאורים, איך איך לפצל את מי הנילוס העולה כדי להשקות את השדות עד עומק השדות, מרחק רב ביותר, היו עושים יאורים ואמות מים כדי שיוליכו את מימי הנילוס. אז הוא אומר עכשיו הנילוס הזה נהר יחרב ויבש. מה פירוש איך הוא מקשר את זה לונשתו מים מהים? המלבי"ם מסביר נשתו הכוונה מלשון נשה, העתקה, גיד הנשה, הגיד שנשה ממקומו, נעתק ממקומו. ונשתו מים מהים, כביכול מהים יעתקו ממקומם. הם בתקופות הקדמוניות האמינו שבעצם המים שיש בנילוס ובכל הנהרות הם בעצם מים הנובעים ממי הים. מתוך מי הים שיש מתחת לארץ, מתוך זה נובעים כל הנהרות. זה קצת קשה להבין כי מי הים לכאורה מלוחים, אלא אם כן נגיד שהם מסתננים בתוך בתוך האדמה, אבל מבלי זה קצת קשה להבין את זה, אבל על כל פנים ככה האמינו שכל הנהרות הם בעצם מקבלים גם כן ממי הים. אז ברגע שנשתו מים מהים, הכוונה נחסרו מים מהים, נעתקו מים מהים, ממילא ונהר יחרב ויבש, אז ממילא גם כן נהר הנילוס שמשקה את אדמתם, גם הוא יחרב ויבש, גם נהר הנילוס כביכול יחסרו ממנו המים. עכשיו אומר המלבי"ם, יש הבדל בין נהר לבין נחל לבין יאור. מה ההבדל ביניהם בלשון הקודש? אומר המלבי"ם, נהר זה בדרך כלל נהר שמושך. הוא יותר קטן מן הים והוא גם בדרך כלל זורם בכוח. זה הנהר. לעומת זאת הנחל, הוא לא צר אלא הוא מתפשט יותר. הוא מתפשט יותר, הוא לא עמוק והוא לא זועף כמו הנהר. נהר זה כשהוא שוטף במים רבים, נחל זה כמי הנחל ההולכים לאט, כלשונו של הנביא. מי הנחל הם זורמים להם במנוחה. יאור זה בדרך כלל בריכה שמתמלאת ממי הגשמים. היא נקראת יאור. מדוע קוראים לזה יאור? מפני שהגשם נקרא אור, על כפיים כיסה אור, שמה הכוונה היא לגשם. גשמים נקראים אור, אז לכן נקרא יאור, הכוונה היא מכוח האור, מכוח הגשם. מה תגיד, במצרים הרי זה לא מכוח הגשם? תשובה, מאיפה מגיע נחל הנילוס? מהיכן הוא מגיע? מאפריקה, נכון? הוא מגיע, יש יש להם נחלים שבאים ממה? מהפשרת שלגים. וממילא זה בסופו של דבר כן מגיע מן הגשם. אז לכן שייך לומר, שייך לקרוא לזה יאור, המים היורדים מהגשמים היורדים, הם גורמים להתמלאות היאורים, היאורים כמו שאמרנו אלה הם בריכות, מקווי מים שהיו חופרים כדי לאגור את המים של הנילוס. ואומר בדרך כלל תראה שהביטוי יאור בדרך כלל מופיע הרבה על הנילוס, מדוע? כי שמה הם היו עושים כמו שאמרתי הרבה יאורים על מנת להשקות את השדות שלהם שהיו בסמיכות לו.
עכשיו כתוב כאן ונהר יחרב ויבש. לכאורה זה כפילות של אותו ביטוי. מה זה יחרב ויבש? אומר המלבי"ם, יחרב תמיד זה דבר לח שמתייבש, זה הכוונה יחרב. יבש זה כבר אחרי שנסתיים, הוא כבר הגיע ליובש גמור, עכשיו קוראים לו יבש. בשלב הראשוני הוא יחרב, הלח הולך ומתמעטת לחותו, זה נקרא יחרב, ולאחר מכן הוא יהיה יבש גמור, זה השלב השני, יחרב ויבש, זה יובש גמור.
והאזניחו נהרות דללו וחרבו יאורי מצור קנה וסוף קמלו. וממשיך ומתאר מה יקרה להם שם בנהר הנילוס ושאר הנהרות שלהם. והאזניחו נהרות. הנהר והים שעליהם אמרנו שהם נעתקו, אמרנו שהם נתייבשו, הוא אומר מעכשיו הם יעזבו את הנהרות הקטנים, הרי מהנילוס שהוא הנהר הגדול היו מתפשטים נהרות וזרועות בכל המדינה. לכן הם נקראים נהרות, כי הם שוטפים ויוצאים מן הנילוס. והאזניחו נהרות. אומר המלבי"ם, מה פירוש והאזניחו? זה מהפועל זנח, לזנוח. יש הבדל אומר המלבי"ם בין עזב, נטש לזנח. עזב ונטש זה יכול להיות משהו שאני לא הייתי צריך אותו אז עזבתי אותו או נטשתי אותו. אבל לזנוח דבר מה, זה מראה על ריחוק ותיעוב גמור. רוצים להגיד על מישהו שעזבו אותו בצורה קשה, אומרים זנחו אותו. זה ביטוי הרבה יותר קשה מאשר לנטוש. לנטוש, היה פה, עזבתי את זה. אבל לעומת זאת לזנוח זה מראה כמו בכוונה תחילה לרחק ולתעב אותו. עכשיו אומר כשכתוב בלשון מפעיל, והאזניחו נהרות, לא זנחו, אלא והאזניחו, זה מראה שנעשה בו איזה רושם בל יצלח עוד למלאכתו. כביכול זה לא סתם לזנוח, אלא לזנוח בכוונה תחילה כדי להראות לא צריך אותו בכלל יותר. שיותר לא יהיה ראוי לכלום. כמו אשר הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו, מה הוא עשה? כתוב שהוא טימא אותם, שהוא שירת איתם לעבודה זרה. הזניחם ירבעם ובניו, ואם תעזבנו יזניחך לעד, הכוונה עשה בו איזה רושם שמראה שהוא מרחיק אותו לחלוטין, לא רק זונח אותו והולך, אלא עושה בו איזה רושם, זה גמרנו, לא משתמש בו יותר כלל. והאזניחו נהרות.
ולא זו בלבד, דללו וחרבו יאורי מצור. גם היאורים שהם אמרנו מה שאנשים בונים, עושים איזה שהם חפירות בקרקע כדי לאגור את מי הגשמים, יאורי מצור, מאיזה לשון זה יאורי מצור? היאורים הללו נועדו כדי לסייע לנו בעת מצור. כי בעת מצור חייבים משהו לשתות. אז לכן היו עושים להם יאורים, בהם היו אוגרים את המים, ואז אם יהיה מצור, אם תהיה מלחמה, יש להם מהיכן לשתות. ואומר אותם יאורים דללו וחרבו. אומר המלבי"ם, מה זה דלל? או דילל, זה בא מראה על מיעוט של דבר. אם זה עני, איך קוראים לו? דל. מה זה? נתמעט מעושרו. היה עשיר, למי קוראים דל? למי שהיה עשיר קודם. היה עשיר ונידלדל, נתמעט בעושרו. אם זה חולה, אז זה אומר שהוא נתמעט מבריאותו. כמו מדוע אתה ככה דל בן המלך? מי אמר למי? נו, מי אמר לו? אה? רעהו. כתוב שרעהו אמר לאמנון מדוע אתה ככה דל בן המלך? ואז הוא אמר לו שהוא אוהב את תמר, ואז הוא יעץ לו את העצה עם לביבה וכולי. אז שמה דל, מה זה אומר? היה חזק ונידלדל. או בנושא של מיעוט כבוד, כתוב יידל כבוד יעקב, הנה אלפי הדל במנשה. תמיד דל זה אומר היה הרבה ונתמעט. אז גם פה, נהרות דללו, בהתחלה הם היו נהרות שוצפים והם דללו. בשלב השני חרבו, יבשו לגמרי, יאורי מצור, שהם כמו שאמרנו אפילו היאורים שהם עשו בעצמם.
קנה וסוף קמלו. לא זו בלבד שהמים התייבשו, אלא הקנה והסוף שהם תמיד נמצאים על שפת היאור, הם התייבשו, מרוב היובש קמלו, לא נותר בהם מאומה. וזה הרי תמיד קורה בשלב השני, כי בהתחלה המים מתייבשים, בשלב השני גם העצים שלידם גם הם מתייבשים. אז פה הוא הולך בהדרגה כדי להראות לך עד איזה יובש זה יגיע.
ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור ייבש נידף ואיננו. דבר נוסף, המצרים היו מתפרנסים מהתבואה שהייתה גדלה בארצם. והיה להם תבואה רבה מכיוון שהמצרים היו משקים על ידי הנילוס, לא היה להם מחסור במים. אז התבואה הייתה גדלה בכמות גדולה, והיו באים למצרים לשבור לחם, לשבור אוכל, כמו שהיה בזמנו של יוסף. כיוון שבמצרים כמו שאמרנו היה היה דגן רב. אז עכשיו הוא אומר, בין הזרעים שגדלים גדלים מעצמם על ידי היאור, ואפילו אלה שגדלים בשפת היאור, כולם בסופו של דבר ייבשו. איך איך זה כתוב כאן? ערות על יאור. אומר המלבי"ם, מה זה ערות? ערות זה כמו שכתוב ומתערה כאזרח רענן. מה זה מתערה? כשרוצים להגיד על דבר שהוא מעורה, מה זה מעורה? מחובר, נכון? שורשים מתערים באדמה, הוא מתערה כאזרח רענן. אז ההתפשטות של השורשים וההתערבבות שלהם באדמה נקרא ערות. ערות על יאור, אלה הצמחים שהם נמצאים מעורים על יאור, ולא רק על יאור שיונקים מהיאור, אלא על פי יאור, ממש הוא כבר נמצא בסמיכות למים, שהוא נחשב לזה שקיבל את המים הטובים ביותר, את כמות ההשקיה הטובה ביותר. וכל מזרע יאור, כל מזרע יאור הכוונה שלא תחשוב לא זו בלבד הזרעים שגדלים מעצמם, אלא גם מה שאנשים זורעים, שהשורש שלהם הרבה יותר חזק, השורש שלהם הרבה יותר מתקיים, הוא אומר לך כל מזרע יאור, גם הוא התייבש, גם הוא נידף, הכוונה היא כמו נדחף ממקומו, כביכול הרוח תעיף אותו משם ואיננו. עוד הסבר מסביר המלבי"ם שעל פי יאור, הפירוש הראשון זה כמו שאמרנו על כמו על פי הבאר, על פי המערה, מה שגדל על פי היאור. אבל המלבי"ם אומר שיש עוד הסבר, מה הכוונה על פי היאור? כמו על פי אהרון ובניו, על פי פרעה, הכוונה היא על פי פקודתו, נכון? על פי פקודתו של אהרון ובניו. וזה מה שהוא אומר, אלה שגדלו מעצמם, הם גדלו כביכול על פי יאור, לא אתה לא אתה זרעת אותו. אלא היאור כאילו הורה להם לגדול. הם גדלו על פי יאור, על פי הוראת היאור הם גדלו, כמו גדלו מעצמם, אומר גם הם בסופו של דבר נידף ואיננו, תבוא רוח ותדיף אותו משם, נידף ואיננו.
ואנו הדיגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה ופורשי מכמורת על פני מים אומללו. דבר שלישי, הם היו מתפרנסים כמו שאמרנו, דבר ראשון מהמים, דבר שני מהתבואה, דבר שלישי מדגים. הדגים שהם היו צדים אותם, שהם היו ביאור רבים ביותר, אנו הדיגים. מה זה אנו? אנו זה מלשון אנינות, כמו אונן. וכמו שרואים אחרי זה, ואנו הדיגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין אנו לבין אבלו? האונן זה אדם שהוא מתאונן בליבו. מיד כאשר המת נפטר, אז יש לו אנינות בלב, לכן הוא נקרא אונן. לעומת זאת אבלות זה בפרהסיה. האונן זה פנימה, האבלות זה כבר בפרהסיה. ככה מדרש איכה אומר, אנינות בפנים ואבלות בחוץ. אחרי שכבר נקבר המת, אז חדלה האנינות בלב ומתחילה בעצם האבלות. ולכן הוא בא ואומר, הדייגים הם יתאוננו מיד כאשר היאור ייבש. ואנו הדיגים, למה? נתמעטה לנו הפרנסה, היינו דגים מן היאור וכעת איננו יכולים לדוג. מי אלה הדייגים? אלה שמתפרנסים מצידה של דגים. אבל לאחר מכן ואבלו כל משליכי ביאור חכה. גם הדייגים שצדים את הדגים הגדולים יותר, שהם מתקיימים זמן רב יותר, זה נקרא משליכי ביאור חכה. זה מה שנקרא היום חכה. היו משליכים צלצל עם חבל, וזה היה הדגים הגדולים היו תופסים אותו ואז היו מושכים אותם בחבל או בחכה. זה נקרא משליכי ביאור חכה. משליכי ביאור חכה הם בשלב השני רק הם יתאבלו, כשזה כבר יהיה גלוי. מדוע? מכיוון שהדגים הגדולים מתקיימים יותר מהדגים הקטנים. בשלב הראשון הדגים הקטנים שהדייגים דגים אותם, הם יעדרו. בשלב השני שזה כבר יהיה גלוי לכל, האבלות תהיה גלויה, אז גם כל משליכי ביאור חכה גם הם יתאבלו.
ולאחר מכן ופורשי מכמורת על פני מים אומללו. פורשי מכמורת, אותם דייגים שצדים על ידי רשת, מכמורת זה רשת. ושמה בדרך כלל אוספים דגים רבים, הוא אומר לך בדרך כלל הדגים שפורסים על ידי מכמורת, הדגים שניצודים אז, זה גם כשאין הרבה דגים, על ידי מכמורת עוד אפשר לצוד. על ידי רשת עוד אפשר לצוד. הוא אומר יגיע מצב כזה שגם פורשי מכמורת על פני מים, אלה שתמיד עוד יכולים למצוא דגים כשאף אחד כבר לא מוצא, גם הם אומללו. גם הם אומללו הכוונה היא גם הם יהיו אומללים כי בעצם ימותו כולם, כל הדגים ימותו, ממילא לא יישאר להם עוד מה לדוג.
ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי. דבר רביעי, עוד רווח ומקור פרנסה שהיה להם למצרים, זה על ידי הפשתן. הפשתן היה גדל מאוד לרוב במצרים, כמו שכתוב שש וארג וחטובות אטון מצרים. השש זה בגד פשתן, והוא היה גדל הרבה במצרים, היו מצרים הייתה מעצמה גדולה של אריגת בגדי שש. הוא אומר ובושו עובדי פשתים. גם זה לא יהיה להם, אותם אלה שעושים עבודת פשתים, וכן אותם אלה שעושים שריקות, הכוונה הפשתים השרוק, והאומנים האורגים את הבגדים, ואורגי אורגים חורי. מה זה חורי? הבגדים הלבנים. מאיזה לשון זה? מלשון חיוור. מה זה חיוור? לבן, נכון? חיוור, איך אומר התרגום לבן? חיוור, נכון? חמר חיוור עתיק. אז ואורגים חורי, הכוונה היא אלה שהם אורגים את הבגדים המיוחדים הלבנים, גם הם בושו. בושו כביכול לא יהיה להם, יחפשו ולא ימצאו. למה? כי לא יהיה להם גם פשתן. והסתברות תהיה, מכיוון שלא יהיה נהרות, ומכיוון שלא יהיה גידולים, אז גם פשתה לא תגדל. אז אם גם זה לא יגדל, זה אומר שאלה שכל פרנסתם הייתה על ידי הפשתן, הפרנסה הזאת גם היא תעדר מהם.
והיו שתוטיה מדוכאים כל עושי שכר אגמי נפש. והיו שתוטיה מדוכאים. דבר חמישי, היו הרבה שמה שהיו מתפרנסים על ידי בנייה. מה הם היו עושים? הם היו בונים סכרים כדי להוציא מים מהנילוס לחפירות שמיועדות להם. וכבר הסברתי שהיה להם בזה חוכמה מאוד מאוד גדולה של מפלסים ולדעת איך להטות את מי הנילוס כדי להשתמש בהם להשקיית השדות. אז אלה שתוטיה, אלה שעושים את המלאכה הזאת, העובדים בפעולה הזאת להגיר את המים, שיהיו שוטטים כראוי, גם הם יהיו מדוכאים בעוני. מדוע? כי אם אין מים, אז אין גם לאלה המתפרנסים מן הסכרים, גם להם אין פרנסה. וכן אלה שעושים עושי שכר אגמי נפש, עושים שכר הכוונה היא סכר כפשוטו, כמו שאנחנו קוראים היום סכר, כדי שהמים שמה ינוחו. אגמי נפש זה כמו ינוחו, מלשון שבת וינפש. מה זה וינפש? נופש, מנוחה, נכון? אז גם פה, אגמי נפש הכוונה שהאגם שם נופש, נח, היו עושים סכר ששמה יהיה האגם נח. דהיינו לא ימשיך ויזרום. גם אלה יהיו מחוסרי פרנסה. כולם יהיו מדוכאים ומחוסרי פרנסה, כי ברגע שאין נילוס, אז ממילא גם כן אין פרנסה מכך. יש הסבר נוסף, המלבי"ם אומר מה זה אגמי נפש? אומר המלבי"ם, עוד הסבר מסבירים בזה עוד מפרשים גם כן, אגמי נפש כמו עגמי נפש. הכוונה יהיה להם עוגמת נפש בכך. כל עושי שכר אגמי נפש, כל אלה שעושים שכר יהיה להם עוגמת נפש. וזה אגמי נפש, אגמי נפש לפי זה זה לא מלשון אגם, אלא מלשון עגום. מלשון עוגמה, מלשון צער. יש עוד הסבר, מה זה אגמי נפש? אגם המכיל דגים. שהדגים הם נקראים נפש, הדגים נקראים נפשות. אז אגמי נפש הכוונה היא נהר האוגר בתוכו את נפשות הדגים.
אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם. כעת הנביא פונה אל שרי פרעה, אל היועצים שלו. איך אתם לא חזיתם, צפיתם מראש את הגזירה שנגזרה עליו משמיים? איך אתם מבטיחים לו הבטחות של הבל, שאין לו מה לדאוג ואין לו מה לחשוש והכל יהיה בסדר? אוילים שרי צוען. אוילים זה אוילות מה שעשיתם. עכשיו הוא פונה לשניים, שרי צוען, חכמי יועצי פרעה. אומר המלבי"ם, השרים זה המנהיגים של המלכות, חברי הממשלה. ויש חכמי יועצי פרעה, החכמים זה אלה היועצים. הוא לא שר, אבל על כל פנים כשהמלך זקוק לעצה, הוא פונה אליו. בין בחוכמות האלוהיות, כביכול החוכמות שמה שהאמינו בהם, כוחות האלים וכדומה, ובין החרטומי מצרים שהיו בקיאים בכל החוכמות שהיו מקובלות אז, אז בזמנם היה חוכמה גדולה לחרטומי מצרים. עכשיו הוא פונה לשניהם. קודם כל הוא פונה לחכמים. איך אתם מייעצים לפרעה, מעודדים את פרעה שיתפאר ויאמר איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני? יש לי חוכמה שמקובלת לי מאבותיי, אני בן חכמים, זה לא סתם עכשיו אחד התחיל ללמוד, יש לנו חוכמה מקובלת ומיוסדת. עכשיו הוא פונה גם כן אל השרים. השרים כמו שאמרנו חברי הממשלה שלו. איך אתם מעודדים את פרעה לבוא להתגאות ולומר אני בן מלכי קדם? אין לי מה לחשוש שמא המלוכה שלי תיפול, הרי אני בן מלכי קדם, לא עליתי אתמול למלוך, יש לי שושלת מלוכה עתיקה וותיקה ואין לי מה לחשוש. איך אתם מייעצים לו כאלה עצות?