ספר ישעיהו פרק ט. העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. יושבי בארץ צלמוות אור נגה עליהם. אחרי שהסביר לנו ששבט אפרים, דהיינו עשרת השבטים שכעת אנחנו רואים אותם בהצלחה, הם מהווים איום על ממלכת יהודה, רצין מלך ארם הוא הפך להיות שותף שלהם של פקח בן רמליהו מלך ישראל, מלך אפרים, והם מהווים איום עלינו על יהודה. הוא אומר דע לך, העם ההולכים בחושך, אלה שעכשיו אתה רואה אותם בחושך, שזה שבט יהודה, להם יהיה אור גדול. מתי יהיה האור הגדול הזה? בשנת ט"ו לחזקיהו, אחרי שנראה את מפלת אשור, 180 אלף ראשי גייסות ימותו בלילה אחד, אז יהיה להם אור גדול.
עכשיו נשים לב יש כאן כפילות. העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמוות שזה גם לכאורה ביטוי לאפלה וחושך, אור נגה עליהם. מה הכפילות? מה המשמעות של הדברים? אומר המלבי"ם, יכול להיות שיהיה איזשהו אדם שמצוי בחושך כאשר בחוץ זורחת השמש. איך הוא בחושך? הוא פשוט מסתתר מפני האור, אז הוא נמצא בחושך. יש עכשיו אור, הוא רק לא מרגיש אותו. למה? הוא נסתר מפני האור, הוא מצוי בחושך. איך יכול להיות שהוא יוכל לראות את האור? פשוט שיצא מהמקום שבו הוא מסתתר, ואז יוכל להיות האור מאיר עליו. כנגד זה הוא אמר לנו, העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. אלה שהולכים בחושך, הכוונה מסתירים את פניהם מן האור, הם יראו אור גדול, שהאור קיים, הוא נמצא מסביב, רק עד עכשיו לא ראו אותו כי הסתתרו בחושך.
וייתכן לפעמים שאדם יהיה בחושך ובעצם האפלה היא גמורה כי גם בחוץ אין אור. לא רק שהוא הכניס את עצמו במקום חשוך, אלא גם בחוץ אין אור. לדוגמה בלילה, שבעצם כלל אין שמש. במצב הזה כדי שיהיה לו אור, צריך שהאור יזרח עליו. כנגד זה הוא אמר, יושבי בארץ צלמוות, שצלמוות זה אור יותר... זה חשיכה ואפלה גדולה יותר, אור נגה עליהם. גם עליהם, גם אלה בארץ צלמוות שיש חשיכה גמורה גם בחוץ, גם עליהם יזרח האור. מה פירוש נגה? המלבי"ם מסביר שנגה זה הנוגה, כאשר אדם קם בבוקר מוקדם והוא רואה את הנץ החמה, אז אנחנו רואים שבדקות שלפני הנץ, או אפילו אפשר להגיד בחצי שעה שלפני הנץ, יש זהרורי חמה. מי שמסתכל בצד מזרח רואה שמה איך הכיפה מתחילה להאיר, עוד לפני שבכלל רואים את השמש. מה זה אומר המלבי"ם? זה השמש שהיא מכה בעדים. אז אנחנו לא יכולים לראות את השמש עצמה כי השמש עדיין לא עברה את קו האופק, אבל על כל פנים את מה שהיא מכה בעדים, את זה אנחנו רואים, זה הנוגה. הנוגה זה כעין ההילה של האור שנראית עוד בטרם יבוא השחר. וזה מה שהוא אומר יושבי בארץ צלמוות, אלה שנמצאים במקום אפלה גמורה, כי גם מצד הזמן עכשיו יש אפלה, גם הם אור נגה עליהם. לאט לאט האור ההוא יתחיל להגיח את חושכם עד שהם יזכו גם הם להיות באור.
מה בעצם הנמשל כאן? הוא רוצה לומר, ישנם שני חלקים בעם ישראל. חלק אחד זה שבט יהודה. שבט יהודה יש להם אור. הם הרי נמצאים בארצם, הם הרי נמצאים תחת מלך, רק מה? הם כביכול מסבים פניהם מן האור. כביכול מסתירים פניהם מן האור. אומר להם תדעו לכם, העם ההולכים בחושך במקום שבו יש אור, ראו אור גדול. כשתבוא הישועה גם הם כולם יכירו לדעת שהשם אחד ושמו אחד, גם הם יראו ויבינו שהקדוש ברוך הוא שומר על חסידיו, הם יראו איזה תשועה גדולה השם יעשה, מהמקום החשוך כביכול שבו הם נמצאים, הם יצאו ויראו שבחוץ יש אור. אבל יש הרי חלק של עם ישראל שבאמת מצוי באפלה, שבאמת אצלו כבר לילה. איזה חלק זה? זה עשרת השבטים. חלח, חבור, נהר גוזן. אצלם זה כבר לילה. הם לא באור ורק מסתירים פניהם מן האור שאתה אומר יגלו את ההסתר ויראו את האור. הם בכלל נמצאים באפלה. הוא אומר דע לך, גם יושבי בארץ צלמוות, אלה שכבר גלו מעשרת השבטים, כאשר יהיה אור ישועת השם, אור נגה עליהם. גם עליהם יגיע האור. וזה כמו שאמרנו, לא אור גמור, אבל על כל פנים גם להם יהיה איזשהו אור.
כלפי מה הדברים אמורים? אנחנו ביארנו את זה כשמדנו בספר מלכים את העניין של התנועה של השמש שזזה אחורנית בזמנו של חזקיהו, כאשר חזקיהו ביקש אות ומופת, אז הקדוש ברוך הוא הזיז את השמש 15 מעלות אחורנית. והמלבי"ם שמה תמה, האם זה בשביל להוכיח לחזקיהו שהוא יתרפא, בשביל זה צריך לעשות נס כל כך מופלא? להזיז את השמש 15 מעלות אחורנית, זה אומר שעות ארוכות השמש חזרה אחורה. מה צריך כזה נס מיוחד? לכאורה זה מיותר. הסביר שם המלבי"ם שהנס הזה היה מיועד לאותם אלה אשר יושבים בחושך, יושבי צלמוות, אלה שנמצאים בחלח, חבור, נהר גוזן, כי לא היה מי בעולם שלא ראה את הנס והמופת הזה. והם כאשר הם שמה יתחילו לברר מה זה? מה הדבר הזה? יגידו להם הקדוש ברוך הוא עושה ניסים לחזקיהו מלכו בארץ ישראל. זה ייתן להם רוח התלהבות, ורצון לחזור בחזרה לארץ הקדושה. זה ייתן להם חיות במקום שבו הם נמצאים. לכן עשה הקדוש ברוך הוא את הנס המופלא הזה. אם היה צריך נס בשביל חזקיהו, היה יכול לעשות לו נס פרטי, מקומי, כמו שהוא עשה לגדעון בגיזה. פה יהיה חורב, פה יהיה גשם, פה יהיה טל. הנה, עשו לך נס ליד הבית. מה צריך להזיז את השמש? כדי להראות לעם היושב בצלמוות. אז לפי זה הדברים בעצם מובנים באופן נפלא ומשלימים אחד את השני. יושבי בארץ צלמוות אור נגה עליהם, מתי? כאשר הקדוש ברוך הוא יזריח את שמשו של חזקיהו, והקדוש ברוך הוא יעשה כזה אות ומופת, ויכה במחנה אשור 180 אלף ראשי גייסות, כל הניסים והמופתים הללו שיהיו באותו הזמן אצל חזקיהו, א', לעם ההולכים בחושך יהיה אור גדול, דבר שני גם העם היושבים בצלמוות באותם מקומות, גם הם יהיה אור נגה עליהם, ועל ידי זה הם ישובו לארץ הקדושה ויחסו בצילו של חזקיהו. כפי שחז"ל אומרים, לפי אחת הדעות, שישעיהו הלך... ישעיהו, על מי זה נאמר? ישעיהו או ירמיהו? שהלך והחזיר לעשרת השבטים. אחת מהדעות בחז"ל שעשרת השבטים חזרו בעקבות מה? בעקבות מה שאנחנו רואים כעת.
הרבית הגוי לא הגדלת השמחה, שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל. עכשיו הנביא כביכול מסב פניו אל הקדוש ברוך הוא ואומר: הרבית הגוי, הגדלת את הגוי. מי זה הגוי? המלבי"ם מסביר שהכוונה היא למחנה סנחריב. כי הרי לפני כן לעם ישראל הוא קרא העם. ואם עכשיו הוא בעצם עובר לדבר על הגוי, אז לא מדברים פה על עם ישראל, אלא מדברים פה על האויבים. הרבית הגוי, הכוונה הרבית את סנחריב, נתת בידו את כל ממלכות הארץ. אבל בזה, מה גרמת? לא הגדלת השמחה. לא כתוב בו' וכתוב בא' וקוראים בו'. אני אסביר קודם כל מה קוראים. לו הגדלת השמחה, הכוונה הגדלת את השמחה לשבט יהודה. כי הרי אם בא מישהו חלש כנגדי והקדוש ברוך הוא הציל אותי, אז השמחה היא שמחה. אבל אם בא מישהו אדיר כנגדי שמשדד מערכות, שהצליח להפיל ממלכות, והקדוש ברוך הוא הציל אותי, איזה שמחה גדולה זו. זה שמחה עצומה. כנגד אויב כזה עצום הקדוש ברוך הוא הציל אותנו. זה מה שהוא אומר, הרבית הגוי, זה שאתה הרבית והגדלת את סנחריב, כדי שלו, לעם ישראל, הגדלת השמחה, כשאנחנו נראה במפלתו של הגוי. ולכן כתוב שהקדוש ברוך הוא משגיא לגויים ויאבדם. הקדוש ברוך הוא מרומם את הגוי. למה? כשמרימים אותו גבוה, הנפילה מגבוה היא הרבה יותר חזקה. היא הבום נשמע היטב. לכן הקדוש ברוך הוא מרומם את הגוי, אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן בן המדתא האגגי. מזה גובה הנפילה היא כמו שצריך. וזה מה שהוא אומר כאן, הרבית הגוי, לו הגדלת השמחה. עכשיו, לפי זה נבין גם כן מה זה הלא שכתוב בא'. כביכול לא לו. מה שהרבית את הגוי זה לא לו. זה לא בשבילו. לא לטועלתו. הוא חושב שהשם הגדיל אותי, אה, זה כנראה שאני משהו. לא, לא בשבילך, אלא לו הגדלת השמחה, לעם ישראל הגדלת השמחה. להם הרי רווח גדול, על ידי זה יצא שמם של עם ישראל בכל הארץ, הנה האומה היחידה שיכלה כנגד סנחריב.
שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל. בעקבות זה, עם ישראל שמחו לפניך כשמחת בקציר. הפסוק מבטא שתי שמחות. יש לאדם שמחה כשהוא אוסף קציר, יש לאדם שמחה כאשר הוא מחלק את שלל אויביו. מנצח במלחמה ומחלק שלל אויביו. אומר המלבי"ם, נשים לב, שתי השמחות הללו באים לבטא שני סוגי שמחות. ונסביר. מצד אחד, האדם לכאורה יותר שמח באסיפת הקציר. מדוע? כי באסיפת השלל יש גם איזה שהוא עצב. הרי המלחמה לא הייתה במצב שבו אנחנו יצאנו עם אפס הרוגים. כל מלחמה, חוץ מהמלחמות הראשונות שהיו עם יהושע ומשה, אבל שאר המלחמות היו גורמות גם למפלה כלשהי אצל העם המנצח. גם אצלו היו אבדות בנפש. לעומת זאת שמחת בקציר זה שמחה גדולה, זו שמחה שלמה, מכיוון שזה בלי מלחמה, בלי סכנה, רק אספנו את הקציר. אבל מצד שני, לשמחה של יחלקו שלל יש גם כן מעלה שאין בשמחת הקציר. והיא, בשמחת הקציר אין שמחת ניצחון. אספתי את הקציר, אני שמח, יש עכשיו... אספתי, יש לי ממון רב. זה גורם לאדם שמחה בלי ספק. אבל לעומת זאת בשמחת מלחמה, חוץ מזה שיש איתו תוצאות שעכשיו אני אוסף ממון רב, אבל יש שמחה ניצחנו את האויב. זה עצמו נותן לאדם שמחה גדולה. אויב שהציק לנו, הצר לנו, מלחמה גדולה, ואנחנו יצאנו מנצחים. אז יש יתרון לשמחת הקציר שבה אין נופלים והרוגים, ויש יתרון לשמחת המלחמה שבה הצלחנו לנצח את האויב, מה שבשמחת הקציר לא היה איזה אויב עומד למולנו, אין לנו שם את השמחה המיוחדת הזאת. פה הוא בא ואומר, תראה, להם הייתה... היו את שתי המעלות של השמחה. מחד גיסא, כשמחת קציר. הרי אז זה היה בלי מלחמה, בלי סכנה, אף אחד לא מת. נכון? הרי הלך מלאך השם והכה במחנה אשור. אז אנחנו כמו שמחת קציר, בלי אבדות בנפש. שמחה גדולה כשמחת הקציר. מאידך גיסא, יש לנו שמחה יגילו בחלקם שלל. הלכנו וחילקנו שלל, אבל זה הייתה שמחה גדולה כי גם ניצחנו את האויבים. אז יוצא שיש לנו את שתי היתרונות. מצד אחד שמחת חלוקת שלל שזה חלוקת השלל א' וב' ניצחון האויב, מאידך גיסא בדרך כלל לשמחה כזאת מתלווה צער. מהו הצער? יש לנו נופלים. אומר לא לא לא, פה לא היה אף נופל מאיתנו. המלאך ניצח את הכל. אז זה היה מצד שני גם כשמחת קציר. מבלי נופלים ומבלי הרוגים. ואם כן השמחה כאן הייתה שמחה מושלמת.
המלבי"ם מסביר שנשים לב, יש כאן לשון של שמחה ויש כאן לשון של גילה. הגדלת השמחה, שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל. מה ההבדל בין ישמחו לבין יגילו? אומר המלבי"ם, שמחה תמיד מורה על השמחה התמידית. לעומת הגילה, שהגילה זה שמחה חדשה שפתאום מתעוררת אצל האדם. האדם לדוגמה יגיל במציאת מציאה. זה נקרא גילה. לעומת זאת, כשהוא הלך היום בעסק שלו והכניס הכנסה יפה, אני לא אומר הוא יגיל, אלא הוא ישמח. מה ההבדל? זה דבר הווה, תמידי. אז יום עשה, יום לא עשה, אבל היום ברוך השם הרווחתי טוב. זה שמחה. זה לא משהו לא חריג מן הטבע, משהו שפתאום כמציאה. לעומת זאת אדם שהולך ומוצא מציאה, יש לו גיל. זה משהו שלא אמור להיות, שמחה חדשה שפתאום התחדשה עליו. ולכן הוא אומר, כשמחת בקציר. בקציר אדם שמח, זה דבר הווה ורגיל. לעומת זאת, יגילו בחלקם שלל. לא בכל יום מחלקים שלל. ולכן על זה נאות יותר הביטוי גילה.
רש"י מסביר, למה קוראים לו וכתוב לא בא'? לא הרבית... איך הלשון? לא הגדלת השמחה, ואנחנו קוראים לו הגדלת השמחה בו'. אומר רש"י, לפי שלא הייתה שמחתו של חזקיהו שלמה. לפי שבאותו הפרק נאמר, לא, הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך. כתוב שם שבאותו הזמן, כשחזקיהו ראה כזה נס, הוא היה בטוח שהשם עשה את הנס לצורכו. בגללו השם עשה את הנס. וכמו שהסברנו הרי השם לא עשה את הנס הזה בשבילו, אלא בשביל העם היושבים בחושך, אלה שיושבים בצלמוות. להם הקדוש ברוך הוא עשה את הנס. וכאשר שמעו את זה כל המלכים שהקדוש ברוך הוא עשה כזה נס, הם רצו לבוא לבקר אותו, לראות מי זה האדם המיוחד הזה שהקדוש ברוך הוא עושה לו כזה נס. ושלח אליו מרודך בלאדן בן בלאדן. והוא קיבל אותו והראה לו את כל אוצרותיו. על זה שהוא קיבל אותו והראה לו אוצרותיו, כביכול הוא בא ואמר לו, השם עשה לי את הנס. והם שמה, הסביר המלבי"ם, הם שלחו כדי לדעת למי השם עשה את הנס, לעם שלו או למלך? למאי נפקא מינה? אם לעם שלו, אין טעם להסתבך איתם, מסוכן. אבל אם זה למלך, יבוא מלך חדש, אנחנו נוכל לבוא עליהם. וכך באמת היה בסופו של דבר. הוא הלך הראה להם את כל אוצרותיו, הם באו ראו, רשמו הכל אצלם, תויק, ואחרי זה חיכו שחזקיהו המלך הלך, והקדוש ברוך הוא הביא את הצרה הזאת על בנו. אז הוא אומר, אם כן יוצא שבאותו פרק שבו הייתה שמחה גדולה על הנס הגדול הזה, באותו פרק גם כן הוא מקבל נבואה מאת השם, שהשם אומר לו, הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך. מי? אותו אחד שהראית לו את כל האוצרות שלך, עכשיו הוא כבר יודע הכל והוא גם חושב שזה בשבילך, ככה אתה שידרת לו, אז ממילא הוא יבוא אחרי ימיך וייקח את כל האוצרות. ולכן זה מה שכתוב כאן לא הגדלת השמחה. באמת זה היה לו הגדלת השמחה, אבל היה פה שמחה מהולה בעצב. ולכן הלא פופך ללא. לא הגדלת השמחה. היה פה שמחה אבל היה פה גם מניעה של שמחה כי הוא קיבל כאן בשורה... בשורה מרה.
כאשר יגילו בחלקם שלל. מה זה כאשר יגילו בחלקם שלל? כמו שהיה... מתי עם ישראל חילק שלל? ארדוף אשיג... במצרים, נכון? ארדוף אשיג, אחלק שלל. מישהו יודע על איזה שלל פה מדובר? איזה שלל הם חילקו? שללו של מלך אשור. מאיפה היה השלל הזה? יפה מאוד. למדנו את זה אז, שהיה... הוא הלך שמה תרהקה מלך כוש, הלכו ושללו את שלל כוש ואת שלל מצרים, נלחם כנגדם, וחזר לעשות מצור על חזקיהו ונפל. למה היה צריך את כל זה? עוד כשהוא הלך הוא אמר לחזקיהו, אל תחשוב, אני עוד אחזור, אל תחשוב שאני הולך, אני עוד אחזור, תחכה. ובאמת הוא חזר ונפל פה על ידי מלאך השם. אז הסבירו שמה המפרשים, למה הקדוש ברוך הוא עשה כך? כיוון שסנחריב, מלך אשור, בא בלי כסף. מאיזה כיסים ריקים. אמר הקדוש ברוך הוא, לא, לא ייתכן ככה. הלך שלח אותו למלך כוש, הלך שלח אותו למצרים, ניצח אותם, הביא, בא עם הון רב, עם שלל עצום. או, עכשיו תבוא. עכשיו יבוא מלאך השם, עכשיו יגמור אותך, תשאיר פה את כל הכסף. וזה מה שהוא אומר, יגילו בחלקם שלל. מסביר רש"י, על השלל ההוא, כמו בחלקם שלל, שלל מצרים, ארדוף אשיג אחלק שלל, הם יגילו בחלקם שלל, עוד פעם הם יקבלו את שללם של מצרים. את הכל בזזו חזקיהו ועמו.
כי את עול סובלו ואת מטה שכמו, שבט הנוגש בו, החיתות כיום מדין. כי את עול סובלו, עכשיו הוא אומר עוד משל. הוא אומר כמו שור, שהבעלים שלו מטה שכמו של השור כדי לסבול את עבודת האדמה. והשור יש לו פה סבל משלוש בחינות. א', העול. יש לו עול על הצוואר, זה כבד, זה עול על צווארו. דבר שני, הבעלים שהולך איתו, והוא מטה שכמו על ידי העול כביכול, מכביד עליו את העול כדי שיחרוש ויעבוד. ודבר שלישי, יש לו גם מקל. אם השור ככה קצת מוריד הילוך, אז הוא נותן איזה מכה כדי שייתן גז, נכון? פה הוא ממשיל את השיעבוד של העם לשלוש הבחינות הללו. א', היה מס כבד ממלך אשור, זה העול. את עול סובלו, העול שהם סובלים. דבר שני, היה פה מושל אכזרי. המושל האכזרי מטה שכמו. הוא מטה את שכמו לסבול. זה העול של המס, לא סתם עול, אלא עוד מישהו שדוחק שאתה תשלם את זה, מכביד את העול על צווארך, שמוציא את הנשמה עד שתקבל את המס. ודבר שלישי, יש גם את החילות שלו. החילות זה המחנה, זה אלה שמכים אותם בכל עת לכל מי שלא מוכן לשמוע ולסור למשמעתו של סנחריב. עכשיו, לפעמים יכול להיות שהעול וכובד המס יסור מהם, אבל המושל האכזרי עדיין קיים. ולפעמים יכול להיות הפוך, המושל כבר מת, אבל החיילים שלו עדיין ממשיכים לייסר את העם שבו הם נוגשים. לכן הוא בא ואומר, דע לך, כאשר הקדוש ברוך הוא יעשה להם תשועה מסנחריב, זאת תהיה תשועה שלמה וכוללת. לא יישאר כאן שום סבל. וזה מה שהוא אומר, במפלתו של סנחריב, בפעם אחת הכל נשבר. את עול סובלו, ואת מטה שכמו, ואת שבט הנוגש בו, שהם החיילים כמו שאמרנו שמכים אותם במקל, כולם הקדוש ברוך הוא יבטל אותם על ידי מלאך השם שיכה במחנה אשור. ואת כולם החיתות. החיתות זה מלשון שבירה. עשוי ללוחות, הכוונה ללא שבירה. קשת גיבורים חתים, הכוונה נשברו. את כולם החיתות כביום מדין. כיום מדין הכוונה כמו אותו מדין שהצרו לישראל ונהרגו על ידי נס כולם בלילה אחד, כמו שכתוב בספר שופטים בפרק ו'. וזה המפלה שלהם, גם של מדין וגם של אשור, שניהם היה מתי? בליל פסח. שהמובא שגדעון אמר לו, אתמול קראנו את ההלל וכולי. זה היה בפסח. בזכות מה? בזכות העומר. כי כתוב שמה על גדעון שהוא חובט שעורים להניס מפני מדין, חובט חיטים להניס מפני מדין. שמה זה מה שהגן עליהם זה קציר העומר. וגם פה מפלתו של סנחריב הייתה בליל פסח. לכן הוא מדמה אותו, אתה השם תשבור אותם כמו ששברת כיום מדין.
כי כל סאון סואן ברעש ושמלה מגוללה בדמים, והייתה לשריפה מאכולת אש. פה אומר המלבי"ם, אומר להם משל. הסאון סואן ברעש. הוא מצייר להם את הסאון, סאון זה דבר מלשון רעש, המולה. כאילו הסאון הרעש הוא כזה חזק, שהוא כאילו מרעיש על עצמו. כאילו, אם נרצה לתת דוגמה, כמו פצצה, שיש איזושהי פצצה שהיא מפוצצת את כל מה שיש מסביב, היא גם מפוצצת את עצמה כביכול. ככה הוא רוצה לומר, יהיה כזה רעש שירעיש את כל מה שיש מסביב, והוא עצמו יתרומם ויתפרק ברעש שהוא עשה. זה המשל כאן שהוא רוצה לומר. ושמלה מגוללה בדמים. היה להם כעין בגד שהיו מרימים אותו על נס, בגד אדום, שהבגד הזה כביכול בא לומר, תתחזקו במלחמה, תלכו כנגד האויבים, תהרגו בהם. אומר, השמלה האדומה הזאת שבאה לסמל את המלחמה ואת שפיכות הדם, היא עצמה תהיה מגואלת ומלוכלכת בדמים שלה עצמה. דהיינו, אתה בא כדי לסמל להרוג אחרים, אתה עצמך תינזק. אתה עצמך תתלכלך בדם. אתה, השמלה האדומה באה לסמל ללכת כנגד האויבים, להכות בהם, השמלה עצמה תהיה אדומה, מגואלת בדם ומלוכלכת מדם של עצמה כביכול. והייתה לשריפה מאכולת אש. מה זה מאכולת אש? המאכולת אש היא בעצמה תהיה לשריפה. תכף אני אסביר את ההבדל בין שריפה לבין מאכולת אש. אבל הרעיון הוא כביכול האויב שהוא זה שבעצם שרף את הכל, הוא עצמו יישרף. האש הזאת שאוכלת את כל האחרים, בסוף תאכל כביכול את עצמה. ואם כן, בעצם שלוש הרעיונות באו לבטא את אותו דבר. סאון הרעש שיבוא להרעיש אחרים ירעיש את עצמו. השמלה שבאה לסמל לשפוך דם אחרים, תישפך דמה כביכול. והשריפה הזאת שתמיד שורפת אחרים, היא עצמה תהיה למאכולת אש. הכוונה היא שבסופו של דבר אותו אחד הוא זה שיינזק מעצמו. איך? שריפה וגוף קיים. דהיינו, לא יבוא מישהו אחר יזיק אותך. לא יבוא צבא יכניע אותך, אלא איך? מאת השם. נשמתם נשרפה בקרבם. זה מה שהוא רוצה לומר. הם כביכול יאכלו את עצמם. הם כביכול יזיקו את עצמם. ומי שיסתכל לא יראה פה איזה כוח אחר שהלך והזיק אותם.
המלבי"ם מסביר, אני רק אסביר פה את הלשונות. שמלה, אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין שמלה לבין כסות או בגד? אומר המלבי"ם, שמלה זה כולל גם כן דבר שלא תפור למידתו של האדם. אלא גם דבר שהוא סתם דבר שלא תפור, לדוגמה חתיכת בד, היא גם נקראת שמלה. ופרסו את השמלה, כן? וגם דגל שהיו פורסים אותו על נס כדי להגביה אותו, גם נקרא שמלה מהסיבה הזאת, כי זה לא בגד. לא מדובר על בגד, לא מדובר על כסות, אלא שמלה כמו שאמרנו זה בד, גם אם לא תפרו אותו הוא נקרא שמלה. אתם מכירים את הסיפור עם רש"י? מספרים שרש"י פעם הגיע... יש אומרים מספרים את זה על הרמב"ם, יש אומרים שזה לא יכול להיות. מספרים שפעם אחת הגיע אל הרמב"ם כדי לבקרו, והוא נכנס, דפק בדלת, שאל איפה ה... אמרו לו רש"י. ככה אומרים, אבל עוד פעם אמרתי, אנחנו לא ניכנס לשמות. אז מספרים, דפק בדלת ופתחו לו, שאלו אותו מה הוא רוצה, אמר להם את הרמב"ם. הנה, רק הלך פשוט. אמרו לו שהוא לא נמצא, הוא צריך לחזור בעוד שעה. טוב, הלך לדרכו. ואחרי שהם סגרו את הדלת, אחרי כמה דקות הם שמים לב שהיה איזה בגד יקר שהיה תלוי שם שנעלם. הם מיד היו בטוחים, זה בטח ההלך ההוא, היה נראה כזה עני וקבצן, בטח הוא... בלי ששמנו לב הוא לקח את זה והלך. הלכו חיפשו אחריו בכל העיר, תפסו אותו, חייבו אותו לשלם בגד שלם. החששות שלו לא עזרו, נאלץ לשלם. אחרי זה כשהוא חזר, הוא כתב על הדלת של הרמב"ם חמש פעמים את השם שלו. מה היה שמו של רש"י? שלמה. כתב חמש פעמים את השם שלו. הרמב"ם הגיע, רואה את זה כתוב על הדלת, הוא מנסה להבין מה... מה כתוב כאן. ואז הוא קלט בעצם מה כתוב, ביקש שיספרו לו מה היה הסיפור, ואז הוא הבין מה כתוב. ומה שהיה כתוב שמה זה ככה: שלמה, שילמה, שלמה, שמלה, שלמה. הוא כתב חמש פעמים את זה. מדוע חייבו את שלמה לשלם בגד שלם? הרי הוא לא גנב. שלמה שילמה שלמה שמלה שלמה. ואז הוא הבין שמדובר בתלמיד חכם גדול וביקש ללכת לחפש אותו בכל העיר עד שמצאו אותו, הביאו אותו, ביקש את מחילתו. כן, כפי שמספרים מספרי קורות הימים. היה או לא היה, עם כל זה, זה סיפור נחמד. זה בקשר לשמלה, לשמלה הזאת. השמלה הזאת הייתה מגוללה. מגוללה הכוונה היא מטונפת. כמו שכתוב ועמסה מתגולל בדם, או על פגרי גילוליכם, ששמה הכוונה לטינוף וגילולים. וזה יהיה לשריפה מאכולת אש. פה המלבי"ם עומד על דבר מעניין. יש אנחנו אומרים מאכולת אש, אומרים שריפת אש. מה ההבדל ביניהם? ויש לנו עוד לשונות של שריפה. יש להדליק, יש לבעור, יש להצית. אומר המלבי"ם, מה ההבדל? הפועל אכל ופועל שרף, קודם כל, הם שונים מדלק, בער, הצית. שמה שהפועל אכל והפועל שרף מורים על עצם השריפה ואכילת האש. מה שאין כן בער, דלק, הצית, זה על ההתחלה של ה... של הבערת האש. האש בהתחלה מדליקים, מבעירים, מציתים, וגם בהם יש הבדל, נעמוד על זה בהמשך. זה בהתחלה. לאחר מכן האש אוכלת ושורפת. אז אכל ושרף זה תמיד בשלב השני. השלב הראשון זה דלק, הבאיר או הצית. מה ההבדל עכשיו בין אכל לבין שרף? אומר המלבי"ם, אכל תמיד בא לסמל את מה שהאש עושה. האש אוכלת. לעומת זאת שרף, זה בא לבטא את מה שקורה לעצם שבו דולקת האש. אז יש לנו פה שניים. אם נרצה לתת דוגמה, יש לי פה נגיד מקל, והדליקו בו אש. הדליקו, הציתו והבעירו בו אש. האש עכשיו אוכלת. המקל נשרף. זאת אומרת, מה עובר על המקל? זה הביטוי שאנחנו אומרים שריפה. מה... מי הפועל בו? זה הביטוי שאנחנו אומרים אכילה. האש היא האוכלת, והמקל, מה שעובר עליו, זה הפעולה שהיא שריפה. פועל אכל מצייר את הכיליון, פועל שרף הוא מסמל את מה שקורה לדבר המתכלה. ואנחנו אומרים הוא נשרף והיה לאפר, זה מה שעבר עליו. לעומת זאת פועל אכל, זה מה הוא פועל בו. וזה מה שהוא אומר כאן, והייתה לשריפה מאכולת אש. האויב הוא מסומל בפועל אכל, הוא זה שתמיד אוכל. מה יקרה לו? והיה לשריפה. הוא יהפוך להיות אפר. הוא יישרף. כמו שאמרנו, השריפה מבטאת מה עובר על העצם. אז מה עובר פה על העצם? זה שתמיד היה מאכולת אש, הוא תמיד היה אוכל אחרים, הוא יהפוך להיות בחינה של שריפה, הוא יהפוך להיות לאפר.
איך, כיצד, מהיכן תהיה לנו הישועה הזאת? כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו, ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום. מהיכן תהיה התשועה? הוא אומר, ילד יולד לנו. יהיה איזשהו דבר חדש, איזה מזל חדש שייוולד לנו. המלבי"ם אומר שיולד תמיד בא לסמל איזושהי הוויה חדשה. לאו דווקא לידה של תינוק. כן, לא תדע מה ילד יום. כן, בטרם לדת חוק, או אלה תולדות יעקב, ששמה מפרשים מסבירים תולדות הכוונה מקריו וגלגוליו. אז גם פה, ילד יולד לנו, הכוונה היא איזה מזל חדש, איזה סיבה חדשה שקרתה לנו. ומה היא? בן ניתן לנו. יהיה בן יורש עצר. עכשיו מי המולך? מי כעת הוא המלך? אחז. בן ניתן לנו, יהיה את חזקיה. תהי המשרה על שכמו. עד עכשיו מה היה על שכמו? את עול מלך אשור, כמו שאמרנו. זה ואת מטהו שכמו, שבט הנוגש בו. זה העול, זה מה שהיה על שכמו. אבל כעת, ותהי המשרה על שכמו. כעת מה שיהיה על שכמו זה יהיה המשרה, השררה, המלכות. נשים לב... טוב, אולי את זה נדבר אחרי זה. ותהי המשרה על שכמו, ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום. מה, כל זה השמות שלו? פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום? לא. אומר המלבי"ם, פלא יועץ אל גיבור אבי עד, את זה תשים בסוגריים. כמו כתוב בסוגריים. ויקרא שמו, מי קרא שמו? הקדוש ברוך הוא. מי הוא הקדוש ברוך הוא? פלא יועץ אל גיבור אבי עד. מה הוא קרא שמו? שר שלום. אז אם ככה כביכול צריך לקרוא, ויקרא שמו שר שלום. הקדוש ברוך הוא קרא שמו שר שלום. מי הוא הקדוש ברוך הוא? הוא מתאר אותו. פלא יועץ אל גיבור אבי עד. זה בא, אומר המלבי"ם, שהקדוש ברוך הוא... בא לסמל קודם כל את הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא הוא בחינה של פלא יועץ. פלא יועץ הכוונה יועץ פלא. הקדוש ברוך הוא יועץ עצות ועושה פלאים. זה פלא יועץ. אבי עד, הקדוש ברוך הוא הוא אבי הזמן. זה הכוונה אבי עד. הקדוש ברוך הוא הרי עד זה מסמל אחרית הימים, כמו שאנחנו אומרים בטחו בהשם עדי עד. עד מסמל אחרית הימים. זה כל הזמן שיש במציאות, זה נקרא עד. הקדוש ברוך הוא הוא אבי עד. הוא אבי הזמן והוא מחולל הזמן. הקדוש ברוך הוא הרי הנצחיות שלו לא נופלת תחת ממשלת הזמן. הקדוש ברוך הוא הוא מעל הזמן. הוא נקרא אבי עד, הוא אבי הזמן ומחולל הזמן. אל גיבור, הקדוש ברוך הוא הוא גיבור ועושה גבורות ברוב כוח, כפי שתכף נראה. והקדוש ברוך הוא קרא לו למלך חזקיהו, שר שלום. דהיינו המשרה שלו לא תהיה על ידי מלחמות, אלא המשרה שלו תהיה על ידי שלום, יהיה שלום בימיו.
ושלושת התארים שפה מתארים את הקדוש ברוך הוא, זה נועד כדי לסמל בפנינו ולומר, דע לך, הבטחתו של השם לא תשתנה. תדע לך, אם הקדוש ברוך הוא מבטיח, מוחלט שהדבר יתקיים. ולכן הוא בא ואומר ככה, תראה, כשתתבונן, תראה שהבטחתו של אדם משלוש סיבות לפעמים נכזבת. הבטיח ולא מקיים. סיבה אחת, לפעמים תשתנה מחשבת המבטיח. הבטחתי, עשיתי חושבים, ראיתי שזה לא משתלם, חזרתי בי. אומר, אצל הקדוש ברוך הוא זה לא ייתכן. השם הוא פלא יועץ. פלא יועץ הסברנו זה יועץ פלא. עצתו לא תשתנה. דבר שני, הבטחתי, אבל אני רואה שאני לא יכול לעמוד בזה. זה גם סיבה שלפעמים בגללה בן אדם לא ממלא הבטחתו. הוא אומר לך, תדע לך, הקדוש ברוך הוא אל גיבור. הקדוש ברוך הוא אין אצלו מצב שהוא לא יכול. הוא בעל היכולת בצורה המוחלטת ביותר. דבר שלישי, יכול להיות שאני הבטחתי ולא חזרתי בי, יכול להיות שהבטחתי ואני יכול לעמוד בי, יש בי את הכוחות, אבל יש סיבה שלישית שיכולה למנוע מהאדם לעמוד בהבטחתו. לקחו אותו בטרם זמנו. נפטר, לא הספיק לקיים את ההבטחה שלו. היה לו את כל הרצון ואת כל הכלים, אבל מה לעשות, הזמן הוא לא בידו. נלקח בטרם זמנו. בא ואומר, הקדוש ברוך הוא אין אצלו את זה. הוא אבי עד. מי אבי הנצח? הקדוש ברוך הוא. הוא אבי עד. אז הבטחה של הקדוש ברוך הוא בכל אופן ובכל מצב בסופו של דבר תתקיים. ולכן הקדוש ברוך הוא אומר, אני קורא שמו שר שלום, דברי לא ישוב ריקם.
הרד"ק מסביר, מה הביטויים כאן פלא יועץ אל גיבור אבי עד? אומר הרד"ק, פלא זה על דבר הפלא שעשה השמש אחורנית. זה הפלא יועץ. הקדוש ברוך הוא יעץ עצה של פלא בזמנו של חזקיהו. יועץ, עצת השם קמה, ועצתו של סנחריב הופרה. כי הרי סנחריב אמר להם, אל תאמינו למה שמבטיח לכם חזקיהו, לא תקום עצתו. אמר הקדוש ברוך הוא, נראה עצת מי תקום. עצת השם קמה. אז פלא יועץ, השם יעץ עצה כנגד סנחריב, ועצת השם היא שקמה. אל גיבור, הכוונה השם יכול גם על גיבור. אפילו שבא סנחריב עם חיל גדול, עם גדודים עצומים, ייבש את נהר הירדן כשהוא עבר שם, מכל מקום השם ברגע קטן חיסל את כל המחנה שלו. השם הוא אל והוא בעל כוח גם על גיבור. אבי עד, שהקדוש ברוך הוא הוא אבי הזמן והוא ברא אותו, כמו שהסברנו על פי המלבי"ם, וזה בא לסמל על נס נוסף. הנס הנוסף שהרי חזקיהו בא אליו ישעיה ואמר לו, לא נשאת אישה, הקדוש ברוך הוא מקצר את ימיך. עמד והתפלל, מה הוסיף לו הקדוש ברוך הוא? 15 שנה על חייו. הנה, מי יכול להוסיף דבר כזה? רק השם שהוא אבי עד. השם הוא אבי הנצח, השנים מסורות בידו, והוא יכול גם כן להוסיף על השנים. יוצא אם כן שכל השמות הללו באו לתאר את הפלאים שאירעו בימיו של אותו בן יולד לנו, שתהי המשרה על שכמו.
למרבה המשרה ולשלום אין קץ, על כיסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם, קנאת השם צבאות תעשה זאת. למרבה המשרה, תשימו לב פה לדבר משונה, חד פעמי בכל התנ"ך. מ' סתומה בתוך מילה. למרבה המשרה, ל' מ' סתומה. מ' סופית בתוך מילה, ותכף נבאר. למרבה המשרה ולשלום אין קץ. הוא אומר דע לך, בימיו לא יהיה קץ וגבול לרוב המשרה ולרוב השלום. רוב המשרה הכוונה יהיה לו שררה מוחלטת, וגם יהיה לו שלום מוחלט. אומר המלבי"ם, בדרך כלל אלה שני דברים המתנגשים. בדרך כלל, אם רוב המשרה, אין רוב שלום. מדוע? כאשר בן אדם יש לו איזושהי משרה מוחלטת מבלי שותפים, זה מעורר התקוממות. לכו תראו מה קרה בתוניסיה, תראו מה קורה במצרים. כשאתה מרבה המשרה, זה מעורר על ידי זה שאין שלום. אבל אומר, אצל חזקיהו לא יהיה כך. חזקיהו יהיה מרבה המשרה, יהיה לו ממשלה מוחלטת, ועם כל זה, ולשלום אין קץ. ויהיה מצב של שלום אצלו אין קץ, שלא יהיה מצב שאפילו חרב תעבור בארצם.
על כיסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם. אומר המלבי"ם, על כיסא דוד יהיה לו רוב משרה, דהיינו יהיה לו ממשל רב. ועל ממלכתו, הממלכה תמיד מסמלת את המדינה. הממלכתו, על מדינתו יהיה רוב שלום, כמו שאמרנו שחרב לא יעבור בארצו. להכין אותה. עכשיו נשים לב, אומר המלבי"ם, דלתות הכתוב מקבילות. אתם זוכרים, למדנו כמה פעמים בעבר מה פירוש המושג דלתות הכתוב מקבילות. דהיינו הכתוב מחולק לארבעה חלקים, א', ב', ג', ד', ארבעה משפטים רודפים, כשמשפט א' הוא כנגד ההמשך שלו הוא ג', משפט ב' ההמשך שלו הוא ד'. זה נקרא דלתות הכתוב מקבילות. אז אומר המלבי"ם, גם כאן דלתות הכתוב מקבילות. למרבה המשרה, יהיה לו שלטון מוחלט על כיסא דוד. ולמרבה השלום, המילה המרבה זה גם על המשרה וגם על השלום. ולמרבה השלום, על ממלכתו. דהיינו על ממלכתו יהיה שלום שחרב בכלל לא יהיה שם. ויהיה לו ריבוי משרה על כיסא דוד, שיהיה לו שלטון מוחלט מבלי אויבים שיהיו כנגדו. להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה. גם פה אומר המלבי"ם, דלתות הכתוב מקבילות. להכין אותה, ההמשך של זה זה במשפט. ולסעדה, זה בצדקה עד עולם.