ישעיהו פרק ז. הפרק שלנו זהו פרק שאנחנו כבר למדנו אותו בספר מלכים ופה פשוט יש לנו הזדמנות לחזור עליו, יש כאן תוספות שאין שם ונראה את הדברים כדרכנו עם ביאור המלבי"ם ומפרשים נוספים. ויהי בימי אחז בן יותם בן עוזיהו מלך יהודה, עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלים למלחמה עליה ולא יכול להילחם עליה.
ויהי בימי אחז בן יותם בן עוזיהו. כבר אנחנו שמים לב שיש כאן לכאורה אריכות דברים. אם אתה אומר אחז בן יותם זה מספיק, למה צריך להגיד בן יותם בן עוזיהו? ממתי מזכירים גם את שם הסבא? הרד"ק מביא כדי לומר לך ששני אבותיו היו צדיקים. יותם זה אביו, עוזיהו זה סבו, היו צדיקים. והוא בכל אופן היה רשע. הנה תראה איזה דור צדיקים היה לך, מדוע אתה הרשעת והחטאת את עם ישראל? כן, אחז כתוב שאחז דלתות בתי כנסיות ובתי מדרשות, לא נתן שיעסקו בתורה. בעקבות זה עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל, הוא המלך של עשרת השבטים, כדי לבוא על ירושלים.
עכשיו, אומר הרד"ק, דע לך שהייתה להם כבר מלחמה כזאת בעבר, כאשר רצין מלך ארם עלה על ישראל ושבה מהם שביה רבה. זה הייתה מלחמה בפני עצמה. מעבר לכך, מלך ישראל הרג ביהודה 120 אלף ביום אחד. זה עוד מלחמה אחרת. כעת שניהם התאחדו. שניהם התאגדו, זאת אומרת יש לי עוד פצעים שותתים מזה, ופצעים שותתים מזה, ועכשיו שניהם יחד באים כנגדי, באים כנגד אחז בן יותם בן עוזיהו.
ולא יכול. אומר הרד"ק, למה כתוב ולא יכול? לכאורה היה צריך להגיד ולא יכלו להילחם עליה. וגם לפני כן, עלה רצין מלך ארם, תגיד עלו רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו. מזה מסיק הרד"ק שעיקר המלחמה הייתה של רצין מלך ארם. ככוח עזר הוא הביא איתו את פקח בן רמליהו מלך ישראל, אבל הוא היה הלוחם העיקרי ולכן הוא מדבר כאן בלשון יחיד, עלה רצין ולא יכול להילחם עליה.
לא יכול, מדוע? שמא תאמר מפני שיהודה חזקה הייתה? בואו נקרא את הפסוק הבא. ויוגד לבית דוד לאמור נחה ארם על אפרים. מה קורה אצל בית דוד כשהם שומעים את זה? וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח. נבהלו בהלה עצומה. אז איך אתה אומר ולא יכול להילחם עליה? למה לא יכל להילחם עליה? אם העם שם כל כך חרדים מפני האויב, זאת אומרת שבקלות האויב יכול לקחת אותם. כי אם העם בוטחים בכוחם, אתה אומר תשמע, מצפה פה קרב אמיתי. אבל אם העם כל כך חרדים, זאת אומרת אין לנו סיכוי כנגדם. אז מדוע לא יכל רצין מלך ארם או פקח בן רמליהו להילחם עליה?
אומר הרד"ק, לא יכול כי האל לא רצה לתת את ירושלים ביד האויב. ומדוע? כי אחז היה בן יותם בן עוזיהו. אחז היה לו זכות אבות, יותם ועוזיהו. הזכות שלהם היא זאת שעמדה לו לאחז, הגם שהוא עצמו היה רשע. וזה מה שגם כן אמר השם לחזקיהו, למעני ולמען דוד עבדי. אומר הקדוש ברוך הוא, יש את הזכות שלי ושל דוד עבדי, למעני לשמי אני עושה את זה וגם הזכות של דוד. אבל אתה מצד עצמך, זכותך אינה מספקת. כך הוא אמר לחזקיהו, וכל שכן לאחז שהיה רשע גדול.
אומר המדרש, ויהי בימי אחז בן יותם בן עוזיהו, מה ראה הכתוב ליחסו? השאלה ששאלנו, למה צריך להזכיר את השם של האבא והסבא? אלא אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, ווי הוא זה שמלך זה הרשע. ווי שמלך כזה רשע, אחז. אמר להם הקדוש ברוך הוא, בן יותם הוא, בן עוזיהו הוא, אבותיו צדיקים היו. ולכן ולא יכול להילחם עליה מפני זכות אבותיו. כביכול הם חששו, אז עכשיו תחריב את הארץ, הנה תראה מי זה האדם הזה, רשע. ווי. אמר להם כן, אבל יש לו זכות אבות. זכות אבות היא זאת שתגן עליהם.
ויוגד לבית דוד לאמור נחה ארם על אפרים. מה זה ויוגד לבית דוד? למה לא כתוב ויוגד לאחז? הרי אחז הוא משושלת בית דוד, בסדר, אבל קודם הזכרת אותו בשמו, תזכיר אותו גם עכשיו. אומר רש"י, לפי שרשע היה, לא הזכיר שמו. אז פעם ראשונה אין לי ברירה, אני חייב להזכיר, אבל אחרי זה עוד לחזור ולהזכיר את השם שלו שוב? לא, לא אזכיר את שמו של הרשע, אלא מדבר באופן כללי, ויוגד לבית דוד. הרד"ק אומר, למה הזכיר פה בית דוד? כדי להזכיר זכותו. כאילו לזכותו של דוד, כמו שהסברנו קודם, למעני ולמען דוד עבדי, לא היה מסוגל אחז להינצל מידי מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל. מהי הזכות שעמדה לו? הזכות היא בית דוד, שאתה ממלכותו של בית דוד. השם לא רצה שתיפסק מלכות בית דוד ולכן הקדוש ברוך הוא הציל אותכם.
וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער. מדוע? אומר הרד"ק, כי כבר ראינו לפני כן, היה לו כוויות קודמות. כבר פעם אחת רצין מלך ארם כבש אותו. כבר פעם אחת פקח בן רמליהו הכה בו 120 אלף. אז הוא נזהר, זה שורף. עכשיו שניהם באים מתאחדים לגשת על ירושלים. כי כל אחד מהם לבדו לא יכל לכבוש את ירושלים, אבל כעת הם באים לגשת כנגד ירושלים ומזה וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער.
מה זה כנוע עצי יער? אומר הרד"ק, שהעצים של היער נעים כאשר הרוח מזיזה עץ אחד, אז אם הם סמוכים, אם הם סמוכים אחד לשני, אז אחד גם מזיז את השני. אחד נוגע בשני וגם מזיז את השני. אז התנועה שלהם היא רבה יותר. כך גם כן בבני אדם, כשיש אחד מפחד, אז הוא מטיל מורך בלב כולם. אוי ואבוי, איזה מלך נורא. אז גם אם אני לא פחדתי, עכשיו אני מתחיל לשמוע את הפחדים שלו, אני גם מתחיל לרעוד. אז זה בדיוק כמו נוע עצי יער. כמו שבעצי יער יש איזשהו אפקט דומינו שאחד מזיז אז כולם מתחילים לזוז, אז גם פה, התחילו חלק לפחד ועל ידי זה מפחידים אחד את השני, מפרים את הפחד, וממילא כמו עצי היער כולם נעים מפני הרוח, כך גם כן כאן כולם יראים וחרדים.
חז"ל אומרים כנוע עצי יער, מה זה עצי יער? אלה הם אילנות סרק. אילנות סרק אין עליהם פירות. הם נעים ונדים ביתר קלות מאשר אילני מאכל. אילני מאכל יש עליהם פירות כבדים, אז הפירות מכבידים עליהם. כך גם כן נמשלו טמפו, היו הם כאילנות סרק, מבלי זכויות. לא היה להם מצוות. ולכן אילנות סרק הם פלא שהם נעים מפני הרוח כנוע עצי יער. אבל אם היו אילנות מאכל, הזכויות שלהם היו גורמים שלא היה להם פחד מהאויב והיו סומכים על ישועת השם כהרף עין.
ויאמר השם אל ישעיהו, צא נא לקראת אחז, אתה ושאר ישוב בנך, אל קצה תעלת הברכה העליונה, אל מסילת שדה כובס. השם אומר לישעיהו, צא נא לקראת אחז, אתה ושאר ישוב בנך. מי זה שאר ישוב בנך? אומר הרד"ק, שני בנים היו לו לישעיהו. האחד שמו שאר ישוב, והשני שמו מהר שלל חש בז. זה השם שלו, זה הכל היה בתעודת זהות, הכל הזה, מהר שלל חש בז. היה לו ספח נוסף כדי לכתוב את כל השם. כן. מה, מה בעצם הסיבה לשמות הללו?
אז השם שאר ישוב, אומר הרד"ק, בא לרמז, לאות ולסימן ששאר יהודה ישובו אחר הגלות. שאר, אלה שנשארו, מי הם? יהודה, הם יצאו בגלות וישובו. לעומת זאת עשרת השבטים לא ישובו. רק לעתיד הם ישובו. אבל אחרי 70 שנה בתום גלות בבל הראשונה, לא שבו. אז לכן הוא אומר שאר ישוב. זה בא לסמל, השאר עוד ישובו, יהודה שנותרו הם עוד ישובו. דבר נוסף, שאר ישוב פירושו של דבר נשאר עוד ישוב. פירושו של דבר עוד כביכול, אפשר להגיד מלשון יישוב, דהיינו מלשון יישוב. דהיינו גלו עשרת השבטים אבל שאר ישוב, עדיין נשארו כאלה שעוד ישובים כאן. נותרו פה עוד כאלה ישובים. דהיינו הקדוש ברוך הוא לא עשה כלה, לא את כולם הגלה, אלא עוד נשאר פה כאלה שישובים כאן בארץ. אז לפי הפירוש הראשון, זה אלה שגלו עוד ישובו. לפי הפירוש השני, הכוונה היא שאלה שעדיין כאן, הקדוש ברוך הוא השאיר לנו פליטה ונשאר עוד מעט מן היישוב.
לעומת זאת דעת המלבי"ם, שאר ישוב הכוונה היא ישוב מלשון תשובה. דהיינו שאומר כביכול הקדוש ברוך הוא, שאר ישראל עוד ישובו להשם. עוד יעשו תשובה. זה לא בגדר של שיבה לארץ אלא בגדר של שיבה לבורא עולם. ולמה הוא אמר לו תיקח אותו איתך? כדי לרמז לעם, שאר ישוב, השאר, העם שנשארו פה ביהודה, תשובו בתשובה, לפני שגם אתם תגלו.
הבן השני, הוא קרא לו מהר שלל חש בז. זה בא לאות ולסימן על עשרת השבטים שהם ימהרו לגלות. הגלות שלהם תהיה בזמן מוקדם יותר לגלות של שבט יהודה. לעומת זאת, יש דעה נוספת והיא דעתו של התרגום יונתן, וכך גם כן לדעה הזאת אחריו נמשך גם רש"י, שאר ישוב בכלל לא היה שם של אדם. אה, מה פירוש הדבר אתה ושאר ישוב בניך? שאר ישוב בניך הכוונה היא שארית מעט שישובו אליי על ידך והם כבנך. השאר, אלה שעוד נשארו פה, הם ישובו, עוד ישובו בתשובה, בזה בניך, הם כבניך. כיוון שהרב הוא כמו האבא של התלמידים. איך כתוב שם? שמי שמלמדו תורה הוא נחשב כאילו ילדו. אז הם כמו הבנים שלך. אז הוא אומר לו, אתה תיקח את בניך, אז לפי הפירוש הזה יוצא שלא מדובר כאן בכלל על הבן שלו אלא על תלמידיו. תיקח את התלמידים שלך, אלה ששבו בתשובה, ותלך איתם אל אחז. למה? כדי להוכיח אותו. שיראה הנה, יש פה אנשים ששבים בתשובה, גם אתה תשוב בתשובה. זה תוכחת שהוא צריך להוכיח אותם.
הוא ניגש לתעלת הברכה העליונה. אומר המלבי"ם, אם אנחנו זוכרים לחזקיהו היה איזשהו עניין עם התעלה, אתם זוכרים? מה עשה חזקיהו כאשר הגיע לכאן מלך אשור? מה עשה חזקיהו? סנחריב מלך אשור הגיע, מה הוא עשה? סתם, סתם את מי גיחון, נכון? סתם את מי גיחון מפני מלך אשור. ואז עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה. הוא לא רצה שהתעלה הזאת תוליך מים לחיילותיו של סנחריב, כדי שעל ידי זה הם יתייבשו ולא יוכלו להמשיך במצור. חכמי ישראל לא הסכימו איתו על זה. אומר המלבי"ם, ייתכן מאוד שזה המגמה גם כן של אחז הייתה כעת. שאחז יצא לאותו מקום כדי לחזור על אותו מעשה, לסתום את מי הגיחון שוב, כדי שהאויב לא ימצא מים, כדי שלא יהיה לו מה לשתות. והשם שולח את ישעיהו ללכת לעכב אותו. דהיינו, כמו שאז אצל חזקיהו לא הייתה הסכמה לזה מאת השם, כך גם כן כאן השם שולח את ישעיהו שיוכיח אותו ויעכב אותו ולא יסתום את מי התעלה.
המקום נקרא מסילת שדה כובס. מסילת שדה כובס, כפשוטו של דבר, זה כן מקום, דרך, ששמה היו אנשים כובסים, שוטחים שם בגדים לייבשם. זה נקרא מסילת שדה כובס. אבל יש עוד דרשה שחז"ל אומרים, נכנע אחז לפני ישעיהו. דהיינו, אפילו שהיה מלך עריץ ורשע, עם כל זה כשישעיהו הנביא בא אליו בדבר השם, הוא נכנע לפניו ושם על ראשו אוכלא דקצרי. מה זה אוכלא דקצרי? זה כלי מנוקב של הכובסים, שהכובסים עם הכלי המנוקב הזה היו מזלפים מים על הבגדים. אגב, הכובס נקרא קצרי. מי שיודע למה? מקצר. הוא מקצר לך את הבגדים. אתה מביא לו בגד, מה קורה לבגד? אז הרע, מתכווץ בכביסה. אתה מבין, אתה אומר אני הבאתי לו בגד באורך מטר, אני מקבל אותו 80 ס"מ. זה נקרא קצרי, היו מקצרים את הבגדים. אז הוא כביכול כפה על ראשו את הכלי הזה של הכובסים, לאות שאני כביכול משפיל עצמי לפניך ומוכן לקבל את ההוראות שלך בשם השם. ולכן כינה את זה מסילת שדה כובס.
ואמרת אליו, הישמר והשקט, אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה, בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו. ואמרת אליו הישמר והשקט. נשים לב, ההישמר פה שונה מכל הישמר שכתוב בתנ"ך. כל הישמר שכתוב בתנ"ך ההגייה שלו היא מלעיל, הִשָּׁמֶר. הִשָּׁמֶר לך ושמור נפשך מאוד. לעומת זאת, כאן אנחנו קוראים הִשָּׁמֵר, לא הִשָּׁמֶר. מכוח זה מסיק הרד"ק שההישמר פה שונה מכל הישמר שכתוב בכל מקום. ובכל מקום משמעותו שמירה, הישמר. כאן משמעותו שמרים. מה פירוש שמרים? שמרים תמיד מבטאים ישיבה על המקום, שוקט על שמריו. הישמר והשקט, השקט על שמריך. כך הסביר גם כן רש"י. לעומת זאת היונתן מסביר, הישמר, כפשוטו, לשון שמירה. כך מסביר גם כן הרס"ג, הישמר מעשות מלחמה ותהיה בשקט, אל תדאג, אין לך מה לחשוש.
ומדוע? כי הם שני זנבות האודים העשנים האלה. הם מכונים כזנבות האודים העשנים. מה זה אוד? ואחרי זה נבין מה הם זנבותיו. אוד זה הכלי, המקל מעץ שאיתו היו מהפכים את הגחלים. מה קורה כאשר מהפכים איתו את הגחלים? אז הוא לאט לאט בקצה שלו נשרף. נשרף ומעלה עשן. לאט לאט הוא נשרף עד שהוא נגמר. הרי כל פעם הוא מתקצר, כל פעם הוא מתקצר. זה נקרא זנבות האודים העשנים. כשהוא קטן כבר אי אפשר לאחוז בו ביד, אז משליכים אותו. זאת אומרת אי אפשר, הוא כבר, גם היד שלך מתקרבת יותר מדי לאש, אתה לא יכול להשתמש איתו, אתה משליך אותו. מה שנותר זה נקרא זנב האוד. זה מה שנשאר מהמקל הקטן שכבר לא ראוי לשימוש, והוא עשן, עולה ממנו עשן, כן, הוא כבר נאכל מעצמו. כביכול אין בו שום כוח לעשות מאומה. אז עכשיו הוא בא ואומר, זנבות האודים העשנים, למה מכנה אותם לעשן? כיוון שזה נמשל לעשן כמו יעשן אף השם. זה בא לסמל את חרון אף. כמו שזנב האוד לא יכול להבעיר שום דבר, אלא מה יש בו? רק עשן וצער. עשן הרי תמיד מסמל צער, נכנס בעיניים, מפריע לנשימה. כך גם כן הוא אומר, המלכים האלה באו עם עשן, הכוונה באו עם חרון אף, כמו שאמרנו עשן אף השם, הכוונה חרון אף. אבל תיקח בחשבון, אין להם כוח להזיק, רק לצער. הם כמו עשן הנכנס בעיניים, הם לא יוכלו להבעיר, אלא זה כמו אוד שכבר נשרף בגחלים של עצמו וממנו יוצא רק עשן, צער, כן, אבל נזק לא.
המלבי"ם לעומת זאת מסביר שההישמר הכוונה שמירה כפשוטו. אה, אם ככה מדוע כתוב כאן הִשָּׁמֵר ולא הִשָּׁמֶר? אומר המלבי"ם, אין זאת קושיה כלל. בכל מקום שכתוב הִשָּׁמֶר, זה בסמיכות למילה 'לך'. וכשזה כתוב בסמיכות, יש ביטוי, מושג בדקדוק שנקרא נסוג אחור. כאשר יש טעם מפסיק, בין מקף, בין שתי מילים, המילה הראשונה קוראים אותה במלעיל. אז גם פה, יש מקף ביניהם, בין ההישמר לבין לך, אז תמיד קוראים הִשָּׁמֶר לך, לא הִשָּׁמֵר לך, אלא הִשָּׁמֶר לך. וכך אגב זה בכל מקום שמופיע מקף בין שתי מילים, המילה הראשונה, אם היא יותר משתי אותיות, אם היא שלוש אותיות, אז קוראים את זה, קוראים אותה מלעיל. ורואים את זה, יש איזה הרבה, כל מי שיתחיל לעקוב עכשיו אחרי הכלל הזה, יוכל לשים לב שזה נכון. ממילא, אומר המלבי"ם, פה, היות ולא מופיע את המילה 'לך' ואין את המקף באמצע, אז לא קוראים הִשָּׁמֶר, כי זה אין 'לך' אחרי זה ואין מקף. אז קוראים הִשָּׁמֵר. אז מה המשמעות? אותה משמעות, שמירה. רק למה פה קוראים את זה במלרע ולא במלעיל? מסיבה חיצונית, כמו שהסברנו, בגלל שלא מוזכרת המילה 'לך' ואין כאן נסוג אחור.
ומזהיר אותו ואומר, אל תירא מהאויב. ולבבך אל ירך. נו, הרי זה כבר כלול באל תירא. והמלבי"ם כהרגלו מדקדק כל לשון. מה זה ולבבך אל ירך? אדם שסובל הרבה צרות, הופך להיות לבבו כבר בטבע שלו הופך להיות רך. נהיה רך לבב, כל דבר גורם לו לבכות, כל דבר גורם לו להצטער. אז הוא אומר, ולבבך אל ירך מעצמך, אחרי כל מה שעברת וסבלת מהם. והוא אומר לו, דע לך, שניהם משולים לשני זנבות אודים עשנים. הם לא עץ חזק, זה רק אוד שאת שתי הקצוות שלו אכלה אש. ולכן הוא אומר, משני זנבות האודים העשנים. אם זה האוד, זה המקל, אז הוא אומר כבר מפה עולה עשן וכבר מפה עולה עשן. משתי הקצוות שלו כבר עולה עשן. והוא לא דומה לאמצע האוד שעוד אפשר לאחוז בו, כי עדיין בו לא עלה עשן. אלא רק כזנבות האוד. הוא גם לא אוד בוער, ואוד בוער יכול לשרוף, אלא כאוד שנכבה מאליו, שכמו שהסברנו יכול רק לשרוף ולעשות עשן בעיניים, אבל לא יכול להזיק.
וגם העשן שלהם זה לא עשן של אש, אלא זה עשן של בחרי אף רצין וארם. דהיינו, זה לא עשן מאת השם. לפעמים אשור הם שבט אפי. לפעמים רצין ומלך ארם ופקח בן רמליהו יכולים להיות מקל חובלים בידו של בורא עולם. אז באמת צריך לחשוש. מה אתה אומר, מי הם? מה הם? נכון, אתה צודק, הם כלום, אבל הבוס שלהם ששלח אותם, הוא גדול וחזק, ואם יש לנו בעיה עם הבוס, אז באמת יש לנו בעיה ואנחנו צריכים לחשוש מהם. אבל פה הוא אומר, אין לך מה לחשוש, חורי האף הוא לא של השם, אלא זה בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו. הם מתוך שהם בעלי בחירה, הם קמו ויצאו כנגדך, אבל זה לא מתוך רצונו יתברך כביכול, הם לא שליחים בזה של השם יתברך. נו, אם כך, אז מה אתה צריך לחשוש? להבל נדמו.
יען כי יעץ עליך ארם רעה, אפרים ובן רמליהו לאמור. הוא אומר, היות ויעצו עליך ארם רעה, שהם הצטרפו יחד עם אפרים ופקח בן רמליהו שהיה מלך ישראל, יעצו עליך רעה לאמור, נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקיענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל.
מה התוכניות שלהם? נעלה ביהודה ונקיצנה. ונקיצנה, כפשוטו, הכוונה נעורר אותה, נעורר שם קרבות. ונבקיענה, כפשוטו, הכוונה לבקוע את החומה, נבקיע את החומה, ניכנס אליה. כך מסביר הרד"ק. לעומת זאת, רש"י מסביר, נבקיענה זה כמו בקעה. בקעה זה מסמל מישור. עד עכשיו היא כמו הר גבוה, אנחנו עומדים לסלול אותה, ליישר אותה, כביכול שתהיה נוחה להיכבש לפנינו. זה נבקיענה. עוד הסבר, למה זה נקרא כמו מישור? כי עד עכשיו יש הפרד והפסק בין עשרת השבטים לבין יהודה. בין מלכות שומרון לבין מלכות יהודה. אבל פקח בן רמליהו בתוכניות שלו עכשיו לאחד בחזרה את הממלכה, אבל תחת מלכותו. ולכן הוא אומר נבקיענה, נעשה אותה כבקעה ישרה. אין הפסקים, אין חלוקות, אין יהודה לעומת ישראל, אני עומד להיות מלך על כולם. לכן הוא מכנה את זה בגדר נבקיענה.
ואת מי נמליך? נמליך בתוכה את בן טבאל. מה זה בן טבאל? רש"י מסביר, על פי התרגום יונתן, את מי שטוב אלינו. את בן, את הראוי, את הבן שהוא טוב אלינו. הכוונה את הראוי בעינינו. אז אם ככה בן טבאל זה לא שמו של אדם, אלא הכוונה את האדם ההגון בעינינו, טב אל, שתי מילים, זה כמו נוטריקון, טב אל, טוב אלינו. עוד פירוש נוסף מביא רש"י, ויש לפרש טב, טוב, אל, הכוונה מי שלא טוב בעיני המקום. אל זה כמו לא. כמו אל תעשה, לא תעשה. אז מי שהוא לא טוב בעיני המקום, אותו אנחנו נמליך. הסבר נוסף אומר רש"י, שהגימטריה, אם יש, אתם יודעים, יש כמה סוגי גימטריות. כשמתכוונים גימטריות לא מתכוונים דווקא מספרים, אלא יש כמה סוגי קריאה, כמו בתשר"ק. כן? כמו שיש אלב"ם, כמו שיש אטב"ש, יש כמה סוגי קריאות. תשר"ק זה לא, זה לא דוגמה טובה, תשר"ק זה הכוונה מתחילים לקרוא מהסוף להתחלה. אבל הכוונה באותיות מתחלפות. לדוגמה אטב"ש, במקום לכתוב את המילה א', כותבים את המילה ת'. במקום לכתוב את המילה ב', כותבים את המילה ש'. אותיות מתחלפות, כן, יש ביטוי, זה נקרא באטב"ש. ויש גם כן באלב"ם. אומר רש"י, אם אנחנו נכתוב את טבאל באלב"ם, אז נחליף את האות ט', האות שכנגדה יוצאת ר'. נחליף את האות מ', האות שכנגדה יוצאת, את האות ב', האות שכנגדה יוצאת מ'. אז במקום טב, יצא לנו רם. זה החלק הראשון. החלק הראשון של טבאל, טב, יצא לנו רם. עכשיו את האל, אנחנו הופכים. זה בשיטה אחרת, לא ממשיכים עם השיטה של אלב"ם, אלא אל זה אותיות לא. אז יוצא אם ככה שיצא לנו במקום טב אל, יצא לנו רם לא. מה זה הרם לא? זה בן רמליהו. בא לרמז שמי רוצה לקחת פה את המלוכה ולשלוט גם על חלק יהודה? בן רמליהו, פקח בן רמליהו שהוא היה מולך על כל עשרת השבטים, וכעת יש לו שאיפות להרחיב את מלכותו ושיהיה ימלוך על כלל עם ישראל.
הרד"ק מסביר שהנקיצנה זה הכוונה מלשון נעורר אותה. שיקיצו ויפתחו לנו, נבקיע את חומותיה, ונמליך את בן טבאל. מי זה בן טבאל? אומר הרד"ק, איש מבני אפרים, שהיו חושבים להמליכו בירושלים. הרד"ק הולך לפי פשוטו של מקרא, בן טבאל זה שם של אדם. אדם שקראו לו בן טבאל, וזה לא כמו התרגום יונתן ולא כמו שני הפירושים שרש"י הזכיר. המלבי"ם אומר, מה זה הנקיצנה? אז ראינו פירוש נעורר אותה במלחמה, אבל המלבי"ם יש לו ביאור מחודש. אומר המלבי"ם, הם תיארו את ירושלים כאילו ירושלים זאת איזושהי מורסה, איזשהו פצע שמלא מוגלה, והפצע הזה, איך הדרך לרפאות אותו? צריך לנקב אותו. על ידי שמנקבים, מנקזים מתוכו את המוגלה שיש בתוכו, על ידי זה הפצע מתייבש וכך הוא בא לידי רפואה. כמו המפיס מורסה. אז נקיצנה זה מלשון קוץ. קוץ וסילון ממאיר. אנחנו כמו נתקע בה קוץ, ועל ידי שנתקע קוץ נוציא מתוכה את המוגלה, זה הממשלה כביכול שמושלת שם היום, אחז, ועל ידי כך המקום יבריא. מה זה יבריא? יהיה שייך לנו, נוכל לקחת את כל מה שיש שם, כל זה יהיה שייך אלינו.
כה אמר השם אלוקים, לא תקום ולא תהיה. הוא אומר, זה מה שהם אומרים. יען יעץ עליך ארם רעה, אפרים ובן רמליהו לאמור, נעלה ביהודה, נקיצנה, נבקיענה, זה התוכניות שלהם. אבל בוא תשמע מה התוכניות של בורא עולם. כה אמר השם אלוקים, לא תקום ולא תהיה. מה זה הכפילות לא תקום ולא תהיה? לא תקום, הכוונה לבצע את הדבר. דבר זה לא יקום. לאחר מכן, תהיה זה מלשון הוויה. להקים דבר זה אומר עד עכשיו הוא שוכב, אני העמדתי אותו. זה נקרא להקים. להקים פירושו הפעולה של ההעמדה. יהיה, עכשיו אני אומר, זה יהיה עכשיו עומד על עומדו. זה מדבר על ההוויה העתידית שהוא יישאר עומד. אז הוא אומר, לא יקום הדבר בתחילתו, ולא יהיה, וגם לא יהיה לו המשכיות לאחר מכן. אין לך מה לדאוג.
כי ראש ארם דמשק, וראש דמשק רצין, ובעוד 65 שנה יחת אפרים מעם. ראש ארם, הכוונה עיר מלכותו של ארם זה דמשק. ודמשק, אומר המלבי"ם, הייתה בזמנו מקום שרעתו הייתה גלויה ומפורסמת. היה ידוע כמקום של רשעים. ועל פי המקום, אתה יכול גם כן להסיק על רעתם של כלל העם והמדינה. ואומר, אם זה ראש ארם, זה דמשק, ששם כאלה רשעים ומושחתים, אז כלל המדינה אתה יכול להסיק מזה, כולם רשעים ומושחתים כמותם. וראש דמשק, מי הוא? רצין. ורצין גם הוא מפורסם ברשעו ומפורסם בשחיתותו. אז אם הוא מושחת, אז ודאי שגם כל המשרתים שלו וכל העוזרים שלו וכל בני מדינתו, ודאי שגם הם בני בליעל. איך רשעים כאלה ומושחתים כאלה ימשלו על ירושלים? הרי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין. רשעים כאלה השם לא ימסור בידם את ירושלים.
מה תגיד? אבל יש כאן גם כן מלך נוסף שבא, ומי הוא? מלך ישראל, פקח בן רמליהו. הוא אומר לך, תדע לך, גם פקח בן רמליהו רחוק מלהיות אדם שראוי למלוך על ירושלים. כי הרי ראש אפרים שומרון, וראש שומרון בן רמליהו. אם לא תאמינו כי לא תאמנו. הוא אומר לך, גם הם הרי רשעים לא קטנים. גם רמליהו וגם מלכות, וגם שומרון בכללותה. ומדוע אני קובע שהם רשעים? כי הרי בעוד 65 שנה יחת אפרים מעם. הייתה נבואה שהייתה מקובלת בידם מתקופתו של עמוס. ועמוס התנבא בנבואתו ואמר, בעוד 65 שנה יחת אפרים מעם. הכוונה עתידים אפרים ומלכותם לגלות. ואפרים מסמל את עשרת השבטים. ומדוע קוראים להם אפרים? כי המלך הראשון שהיה שם מי היה? ירבעם בן נבט. ומאיזה שבט היה? אפרים. ולכן המלכות הזאת מיוחסת לאפרים, עשרת השבטים מכונים אפרים. ואם כבר לפני זמן רב התנבא עמוס שעתידים בעוד 65 שנה אפרים לגלות, ועם כל זה אתה רואה שהם עדיין נשארו ברעתם. עם כל זה אתה רואה שהם לא שבו בתשובה. מה זה מראה על אפרים? מה זה מראה על מידותיהם? מה זה מראה על טבעיהם? זה מראה שהם רשעים. הנה תראה שהם עדיין, ראש אפרים שומרון וראש שומרון בן רמליהו, בן רמליהו הוא המלך, זה מראה על רעתם של העם. אז כמו שאמרתי קודם, אם ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין וכל זה מראה על מושחתותם, הם ימלכו על ירושלים? אז איך ייתכן גם כן עכשיו אני אומר, שיבוא פקח בן רמליהו וימלוך על ירושלים? כי הרי גם הם רשעים ומושחתים, כי הייתה נבואה שהם עתידים לגלות והם עדיין לא שבו בתשובה והם ממשיכים ברעתם.
אם לא תאמינו כי לא תאמנו. הנביא רואה שאחז לא מאמין לדברים שלו, ולכן הנביא כועס עליו. מה זה לא מאמין לדברים? עדיין ירא וחרד מרצין ומפקח בן רמליהו, עדיין חושש שהם יבואו לכבוש אותו, ואנחנו נראה בהמשך ביטוי מוחש לזה, שהוא הלך ושילם כסף לאשור כדי שיבוא ויעזור ויציל אותו. והוא לא שמע בקול הנביא שהנביא אמר לו אל תחשוש מהם. והנביא מרגיש את זה, הנביא חש בזה, ואומר להם, אם לא תאמינו, אני רואה שאתם לא מאמינים למה שאני אומר, אז זה הוא קוצף עליו. האם לא תאמינו לדברי השם? מדוע אתם לא מאמינים? כי לא תאמנו. הרי מי זה אדם שתמיד חושב שהשני מתחמן אותו, משקר אותו, עובד עליו? מי זה? מי שהוא בעצמו. מי שהוא בעצמו, זה הטבע שלו. תמיד כל הזמן קומבינטור, מרמה, עובד על אחרים, אז תמיד כשמישהו אומר לו, אה, איפה, איפה פה מנסה לרמות אותי? את מי הכי קל לרמות? את התמימים. למה, למה קל לרמות אותם? כי התמים לא מרמה אף אחד, אז למה שהוא יחשוב שמישהו בא לרמות אותו? הוא לא מעלה דבר כזה על הדעת. עד שהוא נכווה כמה פעמים ואז הוא גם הופך להיות חשדן. אבל באופן טבעי, בן אדם שהוא לא ישר, חושב שכולם לא ישרים וכולם מנסים לרמות אותו. זה מה שהוא בא ואומר להם, האם אתם לא מאמינים? האם זה בגלל שאתם עצמכם לא ישרים ולא מאמינים לאף אחד כי אתם אין בכם אמון? אז אתם חושבים שגם השם אין בדבריו אמון? אם לא תאמינו, כי לא תאמנו, אתם חושבים בגלל שאתם לא אנשי אמונה, אתם לא הגונים, אז גם אי אפשר להאמין לדברי השם? הרי זה החיסרון הוא בכם. רש"י מסביר שהוא אמר להם את זה כהצהרה. דהיינו, אני יודע שאתם רשעים ולכן לא תאמנו, אין אמון בכם, אז כל מה שאני אומר לכם אני יודע שלא יועיל לכם.