ספר יחזקאל פרק מז. וישיבני אל פתח הבית והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים והמים יורדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח. משם הוא מחזיר אותו אל פתח עזרת ישראל המזרחי. כשאנחנו מדברים על הפתח המזרחי זה הפתח שכנגדו נכנסים לבית המקדש, זה בעצם הפתח המרכזי. ואז הוא רואה שמתחת מפתן הבית יוצאים מים והם נמשכים לצד מזרח, כביכול הם יוצאים מהבית אל פני הבית. אל פני הבית, פני הבית כמו שאמרנו כשאני נכנס אני נכנס מהצד המזרחי, זה נקרא פני הבית, אז המזרח הוא הפנים. והוא רואה שהמקור של המים נמשך מכתף הבית שהכוונה היא מהצד הימני מצד דרום המזבח. דרום המזבח זאת אומרת שאם אני נכנס זה בצד השמאלי של הנכנס, אבל זה נקרא הצד הימני כי מי שבא מכיוון ההיכל זה נמצא לימינו. הרד"ק מביא מה שחז"ל אומרים שהמעיין הזה תחילתו מבית קודש הקודשים. אמר רבי פנחס משום רבי הונא ציפוראה, מעיין היוצא מבית קודש הקודשים, מדברים על מעיין עתידי שיצא בזמן הבית השלישי, בתחילה דומה לקרני חגבים, כיוון שהגיע אל פתח ההיכל נעשה כחוט של שתי שזה כבר עבה יותר, כיוון שהגיע לפתח האולם שזה יותר החוצה נעשה כחוט של ערב שהוא עבה יותר, כיוון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן. וזה מה ששנינו שער המים וכולי שבו מכניסים צלוחית של ניסוך מים בחג, ורבי אליעזר אומר מים מפכין מסכסכין ועולין כמו פי הפך ועתידין להיות יוצאים מתחת יד מפתן הבית. ולאחר מכן אנחנו נראה וימד אלף באמה וכולי כפי שנראה בהמשך. והמטרה של המים הללו והרמז בעניינים הפנימיים של המים הללו, זה נראה בהמשך.
ויוציאני דרך שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים והנה מים מפכים מן הכתף הימנית. הוא מוציא אותו דרך שער צפונה, הוא מוציא אותו מהעזרה דרך שער צפונה מכיוון שהשער המזרחי של החצר הפנימית וגם השער של החצר החיצונה הרי כבר ראינו שהיה סגור, שני השערים המזרחיים שהם בעצם המרכזיים היו סגורים, הם היו נפתחים במיוחד רק לצורך הנשיא. ואז הוא מגיע בחוץ וראינו השער החיצוני לחלוטין היה המקום שרק השם יבוא בו כמו שהסברנו לאל. ואז השם מוציא אותו מהצפונה חוצה והוא מקיף והולך דרך החוץ עד הצד המזרחי. ואז הוא רואה שהמים מפכים מהחצר אל הר הבית מהכתף הימנית. מהכתף הימנית שזה אומר הצד הדרומי. והוא רואה שהמקור היה פתוח כפי הפך. ופי הפך הכוונה היא מקום של מים מועטים, ופך זה אומר, פך נקרא פך זה בא לומר כיוון שהמים היו מפכים. מים מפכים על שם פי הפך. הרד"ק מסביר לעומת זאת שמפקין זה הכוונה היא יוצאים, כמו שאומר התרגום יונתן, ונפקין. מפקין כמו נפקי, כמו יוצאים.
בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסיים. ואז אני רואה את המלאך שיוצא וקו בידו. וקו בידו הכוונה היא כלי מדידה. ואז הוא יוצא איתי אל צד מזרח דרך הר הבית והוא מודד אלף אמה ועדיין אני רואה שהמים מועטים. מודד אלף אמה זה אומר מרחק, מרחק אלף אמה, אלף אמה זה בערך מרחק של כ-500 מטרים. ואז אני רואה שעדיין המים מועטים וזה מי אפסיים, אפסיים הכוונה כמו אפס ועין. חז"ל אומרים מי אפסיים הכוונה אדם עובר בתוך המים עד הקרסוליים. ולמה זה נקרא אפסיים? כי זה נקרא פס, כמו פס ידו או פס רגלו בלשון חז"ל, וזה הכוונה מי אפסיים שזה מים שמגיעים לגובה אפסיים שזה אומר הקרסוליים של האדם. יש אפשרות לומר גם כן שמי אפסיים הכוונה היא שאפסיים זה לא רק מלשון פס אלא זה גם מלשון קצה. כמו שאני אומר אפסי ארץ. מה זה אפסי ארץ? קצה הארץ. אז האפסיים אצל האדם, מהו הקצה אצל האדם? זה הקרסוליים, זה קצה רגלו. אז אפסיים או במובן של פס יד, או במובן של סוף, כן? שזה סופות סוף גוף האדם שזה הרגליים, זה כפות הרגליים.
וימד אלף ויעבירני במים מים ברכיים וימד אלף ויעבירני מי מותניים. ואז הוא מודד אלף אחרים נוספים והמים כבר עמוקים יותר. אנחנו ממשיכים עוד אלף אמה, עוד כ-500 מטרים, ואז אני רואה שהמים כבר מגיעים לי עד הברכיים. ואני ממשיך הלאה ומעמיקים המים עד מותניים. זאת אומרת מדובר בזרם עצום ורב של מים שיוצאים מבית קודש הקודשים. ואגב זה זרם שהוא בדרך נס, מכיוון שהרי בדרך הטבע הרי זה לא הולך ככה שהמים הולכים ומתגברים בהמשך המעיין. יוצא כמו חוט השערה ואחרי זה מתגבר מאיכן? אז אנחנו מבינים מכאן שהמים הם מים שירדו בצורה ניסית, שיהיו מים המפכים מבית קודש הקודשים וביציאתם יהיו מועטים ביותר ובהמשך יהיו מים רבים ואדירים. עד ויעבירני מי מותניים. אומר רש"י מכאן ואילך זה כבר נחל שהוא לא יכול לעבור בו, ומכאן לומדים חז"ל שאסור לאדם להיכנס במים מן המותניים ולמעלה כדי שלא ישטפו המים. אם אדם רוצה לעבור בנחל לא ילך במקום שבו המים כבר עוברים את המותניים, כי עד שהמים מגיעים עד המותניים עוד יש לך את הכוח להתגבר כנגד המים, רוב הגוף הוא עדיין בחוץ. אבל כאשר המים כבר עוברים את המותניים אז זה כבר סוחף חלק מהגוף עצמו ואז אתה כבר לא יכול לעבור אלא אם כן בשחייה כמו שנראה בהמשך. ואז הוא מדד עוד אלף לפניו, נחל שאי אפשר לעבור, והמדידה הזאת הייתה כאשר הוא כבר הולך על היבשה. הוא כבר לא בתוך המים, כמו שכתוב וישיבני על שפת הנחל, הכוונה היא אצל שפת הנחל מן הצד ולא בנחל עצמו.
וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר. כמו שהסביר רש"י, הוא עכשיו מודד עוד אלף וזה נחל אשר לא יוכל לעבור כיוון שגאו המים, הכוונה המים רבו וגאו והתרוממו. מי שחו. מה זה מי שחו? זה מים שכבר שחייה. אי אפשר ללכת בהם. מי שרוצה ללכת צריך לשחות. נחל אשר לא יעבר, זה נחל שלא ניתן לעבור אותו ברגליו.
אומר המלבי"ם, כאן המלבי"ם רוצה להסביר לנו את פנימיות הדברים. הוא מסביר דברים נפלאים מאוד. מה בעצם מספרים לנו כאן? אומר המלבי"ם מלבד שיהיה הנס כפשוטו, כמו שהסברנו שבאמת זה נס, קודם כל שיוצאים מים מבית קודש הקודשים, שיצא מקור נפתח מבית השם כמו שכתוב ביואל ומעיין יצא מבית השם והשקה את נחל השיטים. וכמו שכתוב בזכריה והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, שהרי בירושלים אומר המלבי"ם לא היה מעיין מעולם, וכאן פתאום כזה זרם של שטף של מים רבים שהוא אומר לך רק בשחייה אפשר לעבור אותו. יש כאן נבואה ויש כאן איזושהי אמירה שבעצם מבטאת נס של משהו שהוא מעל לגדר הטבע. אני נזכר שלפני שנים, אולי עשור כבר, דיווחו על כך שהוואקף מתמודד עם זרימה של מים שיוצאת מהקרקע והם עשו כל מיני טכניקות כדי לסתום את המים שיוצאים, והם נבהלו מזה מאוד מכיוון שיש להם מסר אצלם שאם יתחילו לצאת מים מהמקום של כיפת הסלע שמה מהמקום שהוא כנגד קודש הקודשים, שיתחילו לחשוש שזה אומר שעוד מעט המקום הזה עומד להתהפך להיות של עם ישראל. והם ניסו לעשות בכל דרך לסגור את המים. כנראה שמאז כבר הצליחו, אינני יודע. עד כמה הסיפור הזה מדויק ועד כמה הפרטים שבו נכונים אחד לאחד אני לא יודע, אבל ככה אני יודע שבזמנו סיפרו והעניין הזה בזמנו קיבל תאוצה. כנראה שהם הצליחו להתמודד עם זה באיזושהי דרך כי מאז לא שמענו יותר על העניין הזה. על כל פנים אומר המלבי"ם, מעבר לעניין הפשטני שיהיה נס שיצאו מים מקור מים חיים מבית קודש הקודשים.
מעבר לעניין הזה יש כאן גם כן עניין שבא לרמז על מי הדעת, התורה והאמונה שיצאו מבית השם. כי מציון תצא תורה אומר המלבי"ם. והמים הקדושים הללו יוצאים מתחת מפתן הבית הימנית מנגב למזבח. זה אומר בצד הדרומי, לא מצד כתף צפון. ולמה אומר המלבי"ם? כי צד צפון זה היה המקום הקדוש יותר בבית המקדש כיוון שבצד צפון היו שוחטים קודשי קודשים. וקודשי קודשים זה מקום שבא לכפר פשע ולהתם חטאת. על מה מה אתה שוחט שם? אתה שוחט שם את הקורבנות שנועדו לכפר עוונות וחטאים, כדוגמת עולה, כדוגמת אשם, חטאות, כל אלה באים לכפר. גם העולה באה לכפר על הרהור הלב ועל עשה ועל לאו הניתק לעשה. אומר המלבי"ם, ומצד זה לא יזלו מי הדעת מדלְיָם. המים לא עוברים דרך צד צפון. ולמה? מכיוון שצד צפון אומר להכיר את הקדוש ברוך הוא מצד יראת העונש, מצד סור מרע, יש חטאים, יש קלקול, וצד צפון שם היו שוחטים את הקורבנות שבאים על חטא. אומר לא, המקור ייפתח מצד ימין שזה אומר מצד דרום. שזה דרום המזבח ששם היו מקריבים את הזבחים של הדרום, זה היו השלמים, זה היו זבחי רצון, זבחי תודה, מה שיש אכילה גם לבעל הבית וגם לכוהנים וגם למזבח. זה לא בא על חטא. זה מורה על הכרה, הכרת טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא, עבודת השם מצד הכרת הטוב והחסד, לא מצד החטא ותיקון ועוונות. אלא אדרבה, מצד הודאה להשם, מצד הדרומי, צד של קורבנות התודה, של זבחי הרצון והשלמים.
טוב, אז הבנו למה המים יוצאים מצד דרום ולא מצד צפון. אבל עדיין צריך להבין אומר המלבי"ם, מה הם אותם ארבע מדידות שהוא מדד ואמר לך מדד בהתחלה והיה מים מועטים ביותר, פעם שנייה רבים, פעם שלישית כבר יותר, מאפסיים, מקרסוליים, מברכיים. מה מה הרעיון שעומד מאחורי המדידות הללו? מביא המלבי"ם בשם האברבנאל, פירש הרי והרבה מפירושיו של המלבי"ם מבוססים על האברבנאל כמו שאמרנו בעבר, שזה בא לרמוז על ארבע מיני ההשגות שישיגו את הקדוש ברוך הוא על ידי מי הדעת הנובעים מן הקודש. זאת אומרת יהיו ארבע דרגות או ארבע מינים בהשגה שישיגו את האלוקות אז באותו הזמן. מי אפסיים זה להשיג את עולם ההוויה וההפסד, ההבל והאפס. להשיג את הקדוש ברוך הוא מתוך העולם הזה. העולם המגושם שמה הוא? אפסיים. אפס ותוהו. מי ברכיים, אומר הרב זה כבר להשיג את הקדוש ברוך הוא בהשגה של עולם הגלגלים, שהם בעלי התנועה. עולם הגלגלים זה הם גרמי השמיים, השמש, הירח, הכוכבים, זה נקרא עולם הגלגלים שהם בעלי התנועה. מי מותניים זה השגה של עולם המלאכים, זה כבר גבוה יותר כמו שדיברנו באריכות כשביארנו את עניין המרכבה בתחילת ספר יחזקאל. זה עולם המלאכים, שהמלאכים כוחם במותנם, גיבורי כוח עושה דברו. מי שחו זה השגות האלוקות שגאו המים מעומק המושג. אתה כבר לא הולך על הקרקע. אתה כבר שוחה למעלה. בעומק המושג אתה לא יכול להבין את הדברים עד עומקם, עד אשורם, אתה כבר מה שנקרא רק מכיר את הדברים רק מהחלק העליון שלהם. אתה שוחה במים למעלה, אתה כבר לא מגיע אל הפנימיות למטה. אומר המלבי"ם, ולדעתי שהעניין הזה גם כן רומז שבזמן הזה הרי כתוב שתמלא הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. וזה יהיה דומה כמו מים מכסים את הים. והמים מכסים את מקום הים אומר המלבי"ם הרי כולנו יודעים שאינם מכסים בשווה. יש מקומות בים שהם עמוקים כמה קילומטרים ויש מקומות שהם רדודים. אז זה בא לומר שהגם שכולם יכירו את השם, תדע לך שעם כל זה יהיה חילוף מדרגות בכמות ההשגה ואיכות ההשגה ועומקה. יכירו כולם את השם אבל לא באותה רמה, לא באותה דרגה. יהיו דרגות בהשגת האלוקות. כל אחד אומר המלבי"ם ישיג כפי מדרגתו. ואז הוא בעצם מחלק ואומר לו בוא תראה שיהיו ארבע מדרגות בהשגת האלוקות.
יהיו אומות שהם יישארו אומר המלבי"ם במעמד הסכלות הקדום שעבדו לעבודת כוכבים ומזלות. יהיו אומות שעדיין יהיו אוחזים בדרגות הקדומות של הסכלות הקדומה עובדי עבודה זרה. כמו סין, הסברנו שסין הכוונה צ'יינה, זה סין, ויפן ואנשי הודו, שעד היום בהודו יש אנשים שכשפרה עוברת הם עוברים לדום, הם עובדים אלילים כפשוטו. ואומר האנשים הללו הידיעה שלהם בהשגת האלוקות באותו הזמן תהיה לפי מדרגתם, אז היא תהיה קלושה ביותר. מי אפסיים. השגתם במימי הדעת יהיה בבחינה של אפסיים, של אפס, של משהו מועט ביותר. האומות הללו שהם לא עובדי עבודה זרה ויש להם דת, אומר המלבי"ם רק שהם טועים באלוקות והם עובדים לאלוהי אמת, עובדים את אותו האיש, מתכוון כאן לנוצרים, הם יהיה להם כבר יותר השגה ממימי הדעת כי הוא כבר מכיר את הקדוש ברוך הוא. אבל אומר המלבי"ם המים האלה גם אצלם הגיעו עד ברכיים. זה לא תהיה השגה גבוהה אלא השגה של מי ברכיים. האומות שקיבלו דעות אמיתיות אומר המלבי"ם באמונת האלוקות ובאחדותו, רק שלא קיבלו הדת האמיתית ומצוות האלוקות, פה הוא מדבר למוסלמים, כיוון שהמוסלמים אין להם בעיה באחדות השם. הם יודעים שהשם הוא האלוה ואין עוד מלבדו. הם לא מאמינים כמו הנוצרים שיש את השילוש הטמא. הם מאמינים שיש רק אלוה. מוחמד הם אומרים שהוא נביא שלו. נביא, תביא. אבל על כל פנים אין להם בעיה בעצם האמונה בהשם יתברך. רק כמו שאומר המלבי"ם הם לא קיבלו את הדת האמיתית ומצוות האלוקות. הוא שומר את דתו של מוחמד, לא לא את דת האמת. מוחמד זה הבל, זה שטות, לא קיבל שום דבר וכל מה שהוא מוסר זה שקר. רק שהרמב"ם כבר דיברנו בעבר כשלימדנו את הכוזרי, אומר שהדתות הללו הם התקדמות לקראת הכרת האלוקות. מכיוון שאם תחשבו מה היה קודם, היו עובדים עבודה זרה. היו עובדים כוכבים ומזלות. ככה שברגע שיש נוצרים זה כבר התקדמות. כי הוא כבר מכיר שיש אל יחיד מופשט. המוסלמים באו מאוחר יותר, זה עוד התקדמות. הם כבר מכירים שיש אל יחיד מופשט שאין לו קשר לבעולת טומאה וכולי וכל דברי ההבל של הנצרות שמדברת על מציאות שבה הקדוש ברוך הוא כביכול יש לו הנהגה משותפת עם הבן ורוח הקודש וכולי. אז יוצא אם כן שהאסלאם זה כבר קדמה מבחינת האמונה. ואז הם ירבו יותר ממקור המים החיים ואצלם מי הדעת יהיו כבר מי מותניים. ומי מותניים זה כבר גבוה יותר.
והחלק הרביעי אומר המלבי"ם זה האומה שקיבלה תורת השם וחוקיו ומצוותיו, זה עם ישראל, הם ישיגו את ההשגות הגדולות ואצלם זה יהיה נחל נובע מקור חוכמה, מי שחו, שהמים האלה יגאו מן הדעת בנפשם בשפע רב. עכשיו יש פה דבר פלא. מכיוון שאם אנחנו נתבונן את מי הוא הוריד הכי נמוך? את אלה עובדי העבודה זרה, הם המי אפסיים. ומי נמצאים הכי גבוה? זה עם ישראל, זה מי שחו. עכשיו הפלא הוא שמי אפסיים מאיפה הם היו יוצאים? מקודש הקודשים. זאת אומרת מי הכי קרוב אל מקום הקדושה? זה מי אפסיים. מי עובדי עבודה זרה? הרי קודם אמרת לי שהאנשים הללו הם יגיעו להשגת האל מועט, יהיו המים מאפסיים. ואנחנו עם ישראל שאנחנו בדרגה הכי גבוהה שזה מי שחו, אנחנו רחוקים אמות, מאות אמות רבות מחוץ לבית המקדש. לכאורה בחלק הזה זה כבר לא מסתדר. היינו מבינים יותר שהמים הגבוהים יהיו ליד קודש הקודשים והנמוכים יהיו מרוחקים מן הקודש.
גם את העניין הזה מסביר המלבי"ם ואומר שהדבר הזה בא ללמד שככל שהבן אדם יהיה רחוק יותר, ככה השאיפה שלו אל הקודש והרצון שלו להגיע אל השגת האמת יהיו גדולים יותר. והדבר הזה גם כן מוכר לנו מהמציאות, שאנחנו רואים שבן אדם שאתמול חזר בתשובה, הוא רחוק ביותר, רחוק ביותר. ואם תבדוק אותו יכול להיות שמבחינת קיום המצוות הוא היום גם כן מתחיל לקיים במשהו אפסי. אבל אם כל זה אתה תראה שהשאיפה שלו והרצון שלו הם עזים. דווקא בגלל הריחוק שלו. ולעומת זאת זה שנולד דתי, אתה רואה אותו הרבה פעמים שהוא עד כמה שהוא נולד קרוב, אתה רואה אותו רחוק מבחינת השאיפות. אין לו שאיפות גדולות. וזה מה שהוא אומר כאן יהיה. כאן דווקא אלה שיהיו כמו שאמרנו עובדי עבודה זרה והם יהיו רחוקים מהשגת האלוקות, הם בבחינה של מי אפסיים, עם כל זה הם ידחקו יותר לשקוד על האוהל וירדפו לדעת את השם. כמו שכתוב לכו ונלכה אל השם ויורנו מדרכיו, ואת זה יאמרו האומות לעתיד לבוא. יהיה להם שאיפה מאוד מאוד גדולה לדעת את האלוקות, יהיה להם רצון עז ועצום להתקרב להשם יתברך. ואלה שלא למדו, הם יהיו יותר בפנים מאלה שכבר למדו וידעו את השם שהם כבר יוצאים החוצה. ויש לזה עוד ביטוי בעניין של עם ישראל שהם כבר המים שבחוץ מי שחו, זה בא לבטא שגם כן יש פה הפצת המעיינות חוצה. הם יפיצו את המעיינות חוצה עד שהמים הללו כבר יבואו ויתפשטו לכל הארץ, שזה בא לבטא שהרעיון של ידיעת האלוקות, של החוכמה, עם ישראל שהם בעצם כלפי חוץ שהם עם השם המקודשים, כבר יפיצו את האמונה לכל העולם כולו, לשוט בארץ וללמד בכל הארץ.
חז"ל אומרים שהמעיין הזה תחילתו יוצא מבית קודשי הקודשים. אמר רבי פנחס, הקראנו את זה קודם, המעיין היוצא מבית קודשי הקודשים, בתחילה דומה לקרני חגבים, כיוון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, כיוון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב, כיוון שהגיע לפתח עזרה נעשה כפי פך קטן, כמו שהקראנו לאל. המלבי"ם גם את זה מסביר ואומר שהמים האלה כמו שהסברנו אלה הם מימי הדעת, לא מדברים כאן רק על מים גשמיים אלא גם כן יש פה ביטוי למימי הדעת. ההתחלה שלהם זה מהשכל הנאצל מעולם האצילות, זה בית קודשי הקודשים. זה המקום הכי גבוה. זה בחינה של עולם האצילות. ושם זה דומה לקרני חגבים. מה זה אומר לך? מהאור הגדול של עולם האצילות של בית קודש הקודשים אתה משיג קרני חגבים. משהו דק ביותר, כמחט סידקית. כאשר זה מגיע לפתח ההיכל, זה כבר על השגות שהם יותר יוצאות החוצה מעולם האצילות, מגיעים אל עולם הבריאה, שזה עולם הכיסא. ואז כבר יותר שייך תפיסה והשגה, וזה כבר כחוט של שתי. חוט של שתי זה משהו כבר יותר מוחשי. כשזה מגיע לפתח האולם כבר יורדים עוד ומגיעים לעולם היצירה, זה עולם המלאכים, ואז אנחנו כבר רואים שזה מושג יותר. ולאחר מכן כאשר זה יורד ובא אל עולם האופנים שזה כבר עולם העשייה, שזה מדברים האופנים והגלגלים, הם גרמי השמיים, אל העולם הגשמי, שם זה כבר דומה כפך, שזה אומר מים שהם מפכים, מכיוון ששם אנחנו הרבה יותר משיגים בענייני השמיים ובסדר תכונת העולם השפל, יש לנו הרבה יותר השגה מאשר בעניינים הגבוהים יותר בענייני האלוקות. אז כאשר מדובר על החלק החיצון יותר, פה זה כבר כמו פך, זה מים מפכים, מים שאפשר כבר להשיג אותם בכמות הרבה הרבה יותר גדולה, כי את העניינים שיותר נמוכים של בחינת העשייה יש לנו בהם הרבה יותר השגה מהעניינים של הבחינות הגבוהות של יצירה, של בריאה, של אצילות, ששמה ממש לחלוטין ההשגות הם הם קלושות הרבה יותר.
ובזה בעצם הוא ממליץ ונותן לנו מליצה שאומרת לנו שהנה תראה שהעניין הזה של המדידה כל פעם הוא מדד אלף אמה. למה בעצם הוא מזכיר לנו עניין של אלף אמה? אומר המלבי"ם זה לא בכדי, כיוון שהדבר הזה בא לרמז, אלף זה מלשון אילוף. הביטוי אלף זה מלשון אילוף. אילוף, אנחנו היום אולי מקשרים את זה לבעלי חיים, אבל צריכים לדעת שבלשון התורה וחז"ל אאלפך בינה, אאלפך חוכמה. בערבית אליפת, אלאפת, זה לשון לימוד. זה זה מדבר על לימוד. הקדוש ברוך הוא נקרא אלופו של עולם, לא לא שיש לו דרגות. אלופו של עולם זה מלמד את העולם, המלמד תורה לעמו ישראל. זה הכוונה אלוף. זה המושג של אלופי ומיודעי. הכוונה מי שמלמד אותי דעה. אז אם כן הוא אומר לך תראה כל אלף פה בא ללמד על אילוף, שזה בא ללמד על לימוד. אז יש אילוף של האלף הראשון שזה בא לדבר כמו שאמרנו על בחינת האצילות ולאחר מכן על הבריאה, על היצירה, על העשייה, כל אחד זה אלף. אלף זה אומר לימודים שמהם ושם ניתן להשיג.
ובהתחלה הוא אומר זה מי אפסיים, כי שם ההשגה היא אין ואפס, כי אדם שהוא קרוץ חומר לא משיג בעניינים הללו הגבוהים והרוחניים. ההשגה הולכת ומתרחבת יותר בענייני עולם הכיסא כמו שאמרנו עד ברכיים, שזה כבר השגה גבוהה יותר. בעולם המלאכים זה עד מותניים. ובלימוד האחרון, מה שאנחנו יכולים ללמוד זה האלף האחרון של ההשגה, לימוד אלף לשון לימוד, זה בעולם הגלגלים והחומר ששם אנחנו רואים שגאו המים כי רבו החוקרים ועצמה הידיעה בתכונה ובטבע ובכל מיני המדעים, מכיוון שכאן בעולם העשייה יש השגות הרבה יותר גבוהות מאשר יש בכל העולמות האחרים כפי שהסברנו וכפי שביארנו על פי הרעיון של התפשטות המים.