מכאן אנחנו עוברים לפסוקים שיהיו לכם מאוד מוכרים. זה הפטרה של פרשת אמור, הפטרה מוכרת לכל, ואנחנו נתחיל. יחזקאל פרק מ"ד פסוק ט"ו. והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעליי המה יקרבו אליי לשרתני ועמדו לפניי להקריב לי חלב ודם נאום השם אלוהים. עכשיו הוא עובר לדבר על ההגונים. עד עכשיו הוא דיבר על הלא הגונים, מישראל, מהלויים, מהכהנים, וכמו שראינו הם יודרו מעבודות בית המקדש. מי זה שכן יזכה לעבוד את עבודות בית המקדש ולהיות משרת בבית השם? הכהנים הלויים בני צדוק, אלה אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעליי, כשכולם טעו מעליי, הייתה קבוצה שנשארה צמודה אליי, שנשארה דבוקה איתי אומר הקדוש ברוך הוא. המה יקרבו אליי לשרתני, הם אלה שיזכו בבית השלישי להיות משרתי בית השם, להיות מקריבים את הקורבנות, ועמדו לפניי להקריב לי חלב ודם נאום השם אלוהים. שזה אומר את כל העבודות, לא יתנו להם את העבודות של שטיפת הרצפות או שחיטה והדחת קרבי הבהמה, לא, אלא את העבודות החשובות שהם העלייה על גבי המזבח, ההקרבה בפועל, הם אלה שיזכו בזה. המה יבואו אל מקדשי והמה יקרבו אל שולחני לשרתני ושמרו את משמרתי. הם יבואו אל מקדשי ויקרבו אל שולחן השם, הכוונה היא לאכול בקודשים, כיוון שהכלל הוא שמי שלא עובד לא אוכל בקודשים. חוץ מבעלי מומים שהם היחידים שלא עובדים ואוכלים בקודשים, כל השאר מי שלא עובד לא אוכל בקודשים. הם כיוון שהם עובדים אז הם יקריבו אל שולחני, הם כן יוכלו בקודשים. והם ישמרו את משמרתי, פירושו של דבר לא כמו משמרת הבית כמו שראינו אצל החוטאים, שזה רק משמרת הבית, לשטוף את הבית, להכין את הכלים, לא, אלא משמרתי זה עבודתי שלי, הכוונה היא לעלות על גבי המזבח. החפץ חיים אומר שמפה לומדים מוסר גדול. אומר החפץ חיים יש תקופות, אנחנו עוברים תקופות מאוד קשות, באמונה, תקופות שבהם רבים מעם ישראל לצערנו סוטים מן הדרך. תקופת החפץ חיים הייתה ההשכלה אוכלת בכל פה. כידוע שכאשר באו לחפץ חיים לבקש ממנו לברך איזה זרע של קיימא, שיברך אותם לזרע של קיימא, לבנים זכרים, אמר להם בנים זכרים? אומר להם על הראשונים אני מצטער. אומר כל מי שנולד לו ילד לא יודע מה יהיה איתו מחר. ולצערנו ההשכלה אכלה בכל פה. לא בכדי השואה הייתה באירופה, דווקא שם הייתה התבוללות, מה שלא היה בארצות המזרח, אז חרון אף עצום. אז אם כן, אומר החפץ חיים תתבונן, אלה שמרגישים עכשיו מיעוט, אלה שמרגישים נרדפים, אלה שהם עכשיו מאלה שמסתכלים עליהם, הסוטים מן הדרך מסתכלים עליהם במבט שחצני, הם מסתכלים עליהם מלמעלה למטה, אתה עוד נשארת דבוק עם אותם אידיאות ישנות, אומר הקדוש ברוך הוא דווקא אלה המה יבואו אל מקדשי, המה יקרבו אל שולחני לשרתני. תעשו חשבון שאלה שהיו צמודים לקדוש ברוך הוא, לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא יתגלה ואז יתברר מי מרד במלך, בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו. אז אומר החפץ חיים כדאי להתאמץ, כדאי להשתדל, אפילו שיש ניסיונות קשים, כיוון שלעתיד לבוא אומר הקדוש ברוך הוא אלה שבניסיונות הקשים עמדו, הם יקרבו אליי לשרתני. ואלה שכשלו, אז הנה ראינו מה יהיה מצבם של אותם אלה שעבדו עבודה זרה ונכשלו בכישלון הדור.
והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה. פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מותניהם לא יחגרו ביזע. כעת יחזקאל ייתן לנו, אנחנו נראה כמה וכמה פסוקים שמתארים את המציאות של הכהנים שתהיה לעתיד לבוא. וכאן כבר חז"ל עוסקים בניסיון להבין כאן בדיוק במה מדובר, מכיוון שיש דברים שלכאורה הם פשיטא. אז לא מובן מה יחזקאל רצה להגיד בהם. יש דברים שלכאורה אסורים גם ביחס לישראל, אז לא מובן מה יחזקאל רוצה להגיד שהכהנים נאסרים בזה, הרי אפילו ביחס לישראל הדברים אסורים, מה יחזקאל אומר שהכהנים יהיו אסורים? יש דברים שהכהנים בכלל מותרים בהם, ולא מובן למה יחזקאל אומר שהם כהנים יהיו אסורים בהם. זאת אומרת יש כאן כמה דברים שצריך להבין אותם וליישב אותם, והם לא לגמרי מסתדרים עם ההלכות הידועות לנו והדברים שכתובים לנו בתורה. הגמרא במסכת שבת בדף י"ג עמוד ב' אומרת, אמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא היה נגנז ספר יחזקאל. משום שהיו דבריו סותרין לדברי תורה. ספר יחזקאל יש דברים שלכאורה, כמו שאמרתי, הם מוקשים, נראים כסותרים דברי תורה. אנחנו עוד מעט נזכיר את הדברים ונראה. חכמים אומרים וביקשו חכמים לגונזו. מה עשה חנניה בן חזקיה? העלו לו לעלייתו 300 גרבי שמן, הכוונה שיאכל גם להאיר כדי ללמוד תורה גם בלילה וגם כדי מאכלו, וישב בעלייה ודרשן. ישב בעלייה ודרש את כל הכתובים שסותרים זה את זה, ותכף אנחנו נראה חלק מדברי היישוב שמיישבים את המקראות שלכאורה נראים מוקשים. והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו. הבגדים שלהם היו כולם מבד, בד הכוונה היא פשתים, זה אומר פשתן. בין הכותונת שעליהם, על זה הוא אומר בגדי פשתים ילבשו, בין המגבעות, עליהם הוא אומר פארי פשתים יהיו, הפארים זה המגבעות המפארות את ראשם, בין המכנסיים, גם הם יהיו של פשתים. וגם האבנט, האבנט עצמו לא יהיה בו צמר. צמר הוא מחמם, צמר גורם להזעה, כשרוצים ללבוש משהו בחורף לובשים צמר. הצמר מחמם ועל זה הוא אומר כאן, פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מותניהם לא יחגרו ביזע. מה זה לא יחגרו ביזע? האבנט אותו היו חוגרים על מותניהם. הוא אומר לך לא יחגרו ביזע, פירושו של דבר לא יחגרו אבנט שעשוי מצמר גם כן. אנחנו תכף נראה שיש מחלוקת בזה ממה האבנט היה עשוי, האם האבנט היה עשוי גם מצמר ואז הוא היה שעטנז, או שהאבנט היה עשוי רק מפשתן. הוא אומר לך לעתיד לבוא על כל פנים לא יהיה האבנט עשוי גם מצמר. למה? מכיוון שהצמר גורם להזעה, וזה מה שכתוב כאן לא יחגרו ביזע, הם לא יחגרו אבנט שהוא יהיה עשוי מחומר שגורם להזעה. ככה גם כן מסביר בפירוש השני שלו, ככה המלבי"ם מסביר כאן. הרד"ק לעומת זאת מביא את מה שחז"ל אומרים שלא יחגרו ביזע לא מדבר על סוג...
אלא מדבר על מיקום. שזה אומר את האבנט לא יחגרו במקום זיעה. זה הכוונה ביזע. מה זה אומר מקום זיעה? אז חז"ל אומרים לא יחגרו אותו למעלה, הכוונה היא את האבנט לא יחגרו שהוא יצא מתחת לבית השחי כיוון ששם זה מקום זיעה, ולא יחגרו אותו גם כן למטה שזה במקום נמוך מהמותניים שגם שם זה מקום של ריבוי זיעה, אלא יחגרו אותו במותניים. אז לא יחגרו ביזע מדבר על מיקום האבנט, לא מדבר על החומר שממנו הורכב האבנט.
אומר המלבי"ם, לפי מה שאנחנו יודעים להלכה שהאבנט של כהן הדיוט היה של כלאיים, שהוא כולל גם כן צמר, ועל זה דיברנו בעבר שזה אחת הבעיות שיש לחדש את העבודה, מכיוון שאם יחדשו את העבודה יצטרכו ללבוש בגדי כלאיים. ואז לעבוד בלי בגדי כהונה אי אפשר, פסלת עבודה. לעבוד עם בגדי כהונה צריך ללבוש כלאיים, וכאן לא ברור שהדבר הזה מותר, אז ממילא יש כאן חשש של עבירה. אז לכן לא פשוט שאפשר לחדש את העבודה היום, הגם שהרב מקאליש ועוד חשבו בזמנו לחדש את העבודה להקריב קורבן פסח ועוד, כי טומאה הותרה בציבור, אבל על כל פנים רוב גדולי ישראל שללו את העניין, אחת הסיבות היא האבנט. אז האבנט של כהן הדיוט היה עשוי מכלאיים, בעצם היה עשוי מתרכובת של צמר וזה הותר לו לכהן ההדיוט בעת העבודה ללבוש את האבנט הזה. הוא היה שונה מהאבנט של הכהן הגדול, כיוון שהאבנט של הכהן הגדול ביום הכיפורים היה של בוץ, הוא היה של פשתן בלבד.
אז אם כן יוצא אומר המלבי"ם, מה שהוא רצה לומר לנו כאן שלעתיד לבוא יעלו הכהנים ההדיוטים להיות במדרגת הכהן הגדול בקצת מן הדברים. עוד מעט נראה דברים נוספים, אבל פה כבר אנחנו רואים דבר אחד. שלא יחגרו ביזע, לא יחגרו אבנט שיש בו גם צמר, אלא כמו הכהן הגדול שיש לו אבנט ביום הכיפורים רק של פשתן. הכהנים לעתיד לבוא בבית השלישי יעלו קצת במדרגה להיות במדרגה קרובה יותר לכהן הגדול.
טוב, ולפי מי שאומר שבכל מקרה, נוקט להלכה, אנחנו לא נוקטים כך להלכה, אבל לפי מי שאומר שבכל מקרה הכהן ההדיוט תמיד לא היה לובש אבנט שהוא מורכב מצמר, אלא תמיד רק אבנט שעשוי מפשתן. אז מה רצה להשמיע לי כאן? אתה אומר לי שלא יהיה פה איזה שהוא חיבור של צמר, נו הרי זה ברור מובן מאליו, זה גם כן המציאות היום לפי הפוסקים כן. אז לכאורה מה יתחדש לנו כאן? אומר המלבי"ם, היא גופא בא לחדש לך, שהגם שהכהן ההדיוט במקצת הדברים יעלה למדרגת הכהן הגדול, זה דווקא בדברים שנועדו להחמיר בהם, כמו שנראה תספורת של בן אלעשה, נראה לגבי לקיחת בתולה, אבל לא לשנות את מצוות הבגדים שמה שהיה עד עכשיו פשתן יהפוך להיות כלאיים, לזה, על זה זה לא נאמר.
ובצאתם אל החצר החיצונה אל החצר החיצונה אל העם יפשטו את בגדיהם אשר המה משרתים בם והניחו אותם בלשכות הקודש ולבשו בגדים אחרים ולא יקדשו את העם בבגדיהם. בצאתם אל החצר החיצונה אל החצר החיצונה. למה צריך להגיד פעמיים אל החצר החיצונה? אז המלבי"ם מסביר, אז קודם כל רש"י אומר מכיוון שכאשר יוצאים מבפנים אז יש חצר חיצונה שזה המקום של הכהנים ויש עוד חצר חיצונה לאחר מכן עזרת נשים. אז לכן אומר פעמיים אל החצר החיצונה אל החצר החיצונה. זה פירוש אחד.
המלבי"ם לעומת זאת מסביר שאל החצר החיצונה הכוונה היא אל לשכות העשרים. אנחנו ראינו שבחצר החיצונה היו לשכות, שהלשכות הללו אומנם היו בחלק של החצר החיצונה, מקום לא של הכהנים, אבל על כל פנים היה להם דין של העזרה של הכהנים. האם נקראו לשכות העשרים, כיוון ששם זה היה 20 אמה שהחילו עליהם את הקדושה של עזרת הכהנים, שזה אומר שהיה אפשר לאכול שם קודשי קדשים, את כל הדינים של עזרת הכהנים. זה היה מקודש בקדושת העזרה. אז בהתחלה אומר אל החצר החיצונה, הכוונה היא ללשכות העשרים. אל החצר החיצונה השני, זה אומר שהם יצאו עכשיו כבר לעזרת ישראל. זה החצר החיצונה שמיועדת לעם. זה מה שכתוב אל החצר החיצונה אל העם, זה הפעם השנייה. שהמקום הזה כבר לא התקדש בקדושת העזרה ושמה העם היו עומדים.
ואז הם היו פושטים את הבגדים והיו מניחים אותם בלשכות הקודש. מה זה לשכות הקודש? בלשכות העשרים, שלשכות העשרים אמרנו שהיו קדושים בקדושת העזרה. ושמה הם היו לובשים בגדים אחרים והיו מניחים שם את הבגדים שלהם, את בגדי הכהונה, והיו לובשים את הבגדים שלהם, את בגדי החול. כאן בעצם הוא חוזר ומבאר לנו שמפני החשיבות שלהם הם עולים, שימו לב, גם בנקודה הזאת למדרגת הכהן הגדול. כי הרי גם אצל הכהן הגדול ראינו שהוא פושט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם ולבש בגדים אחרים. רק מה, ההבדל היה שהכהן הגדול אחרי שפשט את הבגדים שלבש פעם אחת לא היה לובש אותם שוב. ולעומת זאת הם היו חוזרים ולובשים את הבגדים פעם שנייה. גם לגבי הכהן הגדול אומר המלבי"ם שיש אומרים שביום הכיפורים אחר כן. רק באותו יום כיפורים הוא לא לובש שוב, אבל ביום הכיפורים אחר כן. אבל כאן הוא אומר לך, הכהנים היו פושטים שם את הבגדים כאשר הם היו מגיעים אל העם. ולא יקדשו את העם בבגדיהם. למה באמת שלא יצאו אל העזרה החיצונה אל העם עם אותם בגדי הקודש? הסיבה היא כי על ידי זה יקדשו את העם בבגדיהם. שלא יגיעו אל העם בבגדים הקדושים, זה הכוונה לא יקדשו את העם בבגדיהם. שלא יבואו ויקרבו אל העם בבגדים שהם קדושים. לכן את הבגדים הקדושים מניחים שם ויוצאים אל העם בבגדי חול.
הרד"ק לעומת זאת מסביר, מה זה ולא יקדשו את העם? הלשון פה קצת מוקשה, יקדשו את העם. אומר הרד"ק, אם הם יגיעו אל העם בבגדי הקודש, זה נראה כאילו העם קדושים כמותם, כי הכהן מסתובב איתו עם בגדים שהם קדושים. זה כביכול מורה שהעם קדושים כמותם. אומר לא, צריך ליצור הבחנה ולדעת שהעם לא בדרגת הקדושה של הכהנים. אם אתה תלבש את בגדי הכהונה ותתקרב איתם אל העם, אז אתה מקדש את העם בבגדיך, כאילו אתה אומר הם קדושים כמוני, אני יכול להתקרב אצלם, אני לא חושש מחיכוך איתם. לא, ולא יקדשו את העם בבגדיהם, אלא יש חיץ, תוריד את הבגדים בעזרה שכמו שאמרנו בלשכות העשרים שדינם כמו העזרה הפנימית, ולאחר מכן תצא אל העם בבגדי חול.
וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם. עוד דבר שהם ינהגו בו מנהג של מעלה בדומה לכהן הגדול. הכהן הגדול כתוב עליו שהיה כוסם את ראשו. כ"ף סמ"ך מ"ם או כ"ף וי"ו סמ"ך מ"ם. מה זה, מה זה לחסום את ראשו? הביטוי לחסום בא מהמילה כוסמת. וחז"ל אומרים הכוסמת הרי גדלה ראשה של זה בצד עיקרה של זה. כך גם כן הייתה סוג התספורת הזאת, היא נקראת תספורת של בן אלעשה. שהיא תספורת שהיו, הוא היה עושה את השערות, גוזר אותה בצורה מאוד מדויקת בגודל מסוים, שראשה של שערה, הכוונה היא הבליטה של השיער, בצד עיקרה של השערה של ידה. זה תספורת שהייתה מצריכה מומחיות מאוד גדולה. תגיד היום עם מכונת תספורת אתה עושה את זה באופן מיידי, יכול להיות, אבל פעם זה באופן ידני לספר אדם בצורה הזאת, בצורה כל כך מדויקת, זה הייתה תספורת עם מומחיות וזה הייתה התספורת הייחודית לכהן הגדול. כאן הוא אומר לך, ראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו. פירושו של דבר, הגם שפרע לא ישלחו, הוא לא יגדל את שערו פרע, כי אסור לכהן לעבוד עבודה או להיכנס למקדש כאשר ראשו פרוע, עם כל זה תדע לך שראשם לא יגלחו, אבל לגלח לחלוטין גם כן לא יגלחו, אלא כסום יכסמו את ראשיהם. פירושו של דבר, כמו התספורת של הכהן הגדול. אז גם בזה ראינו ביטוי למעלה הנוספת שיהיה לכהנים בבית השלישי.
ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית. על שתיית היין בזה מוזהרים שימו לב כל הכהנים. מה החידוש כאן? הרי אנחנו יודעים שיש איסור לכהן לבוא כאשר הוא שתוי או פרוע ראש. התשובה היא, היה מקום לומר כל המגבלה הזאת תהיה דווקא לכהנים בני צדוק, הם העובדים. אבל הכהנים האחרים, כמו שאמרנו שהם יבואו רק פנימה והם יהיו מאלה המנקים את העזרה וכולי, לא יהיו שותפים בעבודה, אולי הם כן יהיו מותרים בשתיית יין? לכן רואה צורך לבוא ולהדגיש את העניין הזה ולומר, ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית. גם הכהנים שנפסלו, יין לא ישתו. תדע שהאיסור של שתיית יין נשאר ביחס לכולם.
ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו. פה יש קושי גדול, כמו שאמרתי לכם יש כמה פסוקים שיש בהם קושי עם מה שכתוב בתורת משה. ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים. אנחנו כולנו יודעים שהכהן ההדיוט אנחנו יודעים שהוא רק מוזהר לא לשאת גרושה, אבל אלמנה אנחנו יודעים שמותר לו. הכהן הגדול הוא היחיד שמוזהר לא לשאת אלמנה, כי אם בתולה מעמיו יקח אישה. אבל לעומת זאת הכהן ההדיוט מותר לקחת אלמנה. הוא אסור רק בגרושה, וגרושה היא פגומה יותר מן האלמנה. הסיבה היא מכיוון שהגרושה עדיין יכול להיות שהיא, כמו שחז"ל אומרים, שתי דעות במיטה. פירושו של דבר, היא נמצאת עימו אבל דעתה על בעלה האחר שהוא עדיין בין החיים. לעומת זאת אלמנה, בעלה כבר לא בין החיים. אז אם כן אלמנה היא פחות פגומה מן הגרושה. כהן גדול מוזהר גם באלמנה. יש אומרים סיבה למה הכהן הגדול מוזהר גם באלמנה, כי הכהן הגדול היה בקיא בהזכרת השם. והיה חשש שמא הכהן הגדול יראה מישהי ויחפוץ בה ויזכיר את השם וישלח את בעלה לעולם שכולו טוב וייקח אותה לאישה. לכן אמרו שאין מצב כהן לא יכול לשאת אלמנה. ככה מובא. על כל פנים הפשטות היא זה מצד הקדושה שלו, שאלמנה היא כבר כלי משומש, לעומת זאת בתולה מעמיו יקח אישה, לגודל מעלת הכהן הגדול הוא נדרש לקחת רק אישה שלא הייתה עם אף אדם קודם לכן. על כל פנים לא מובן למה כאן הכהן ההדיוט מוזהר ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל?
אז רש"י רוצה כן ליישב את זה, אבל זה יישוב שהוא דוחק מאוד גדול בפסוק. אנחנו נסביר כפשוטו לפי המלבי"ם. הרי המלבי"ם הסביר לנו שיהיו כמה וכמה דברים שבהם הכהנים לעתיד לבוא יתעלו למדרגת הכהן הגדול בכמה וכמה בחינות, לא בכל. כאן הוא אומר תראה שההתעלות שלהם תהיה בזה שהם לא יקחו אלמנה מזרע בית ישראל, אלא יקחו אישה שהיא בת ישראל שהיא תהיה בתולה ולא אלמנה, כמו הכהן הגדול שנזהר בזה גם בזמן בית ראשון ושני. כך הם ינהגו על כל פנים בזמן הבית השלישי. אלא אם כן האלמנה תהיה בת כהן וגם הבעל הראשון שלה היה כהן, אז את זה הם כן יקחו. למה צריך להתיר להם את זה? הרי לכהן הגדול זה לא הותר. אלמנה שהיא בת כהן ובעלה הראשון היה כהן, לכהן הגדול זה אסור, רק בתולה מותר לו. כי הנותנת, כדי להבדיל אותם מן הכהן הגדול. בזה שאמרתי אל תיקח אלמנה כבר דימיתי אותו לכהן הגדול. אומר לך לא לא, לא לגמרי. יש דבר שלכהן הגדול עדיין אסור ולהם יהיה מותר, הם יכולים לקחת אלמנה בת כהן שהתאלמנה גם כן מכהן. את זה הם כן יכולים לקחת, אבל לעומת זאת הכהן הגדול כי אם בתולה מעמיו יקח אישה, הוא מוזהר לא לקחת כל אלמנה מכל סוג שהוא.
ואת עמי יורו בין קודש לחול ובין טמא לטהור יודיעום. ואת עמי יורו, הם גם כן יהיו המורים, בין בדיני הקדשים, בין בדיני טומאה וטהרה, הם יהיו המורים לעם. שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. דיני הקודשים, אומר המלבי"ם, הם מסורים רק לכהנים. פירושו של דבר, הכהנים הם אלה שמתעסקים כל הזמן עם הקדשים. על זה הוא אמר ואת עמי יורו. אבל לעומת זאת דיני טומאה וטהרה, זה התעסקו כולם, זה היה שייך לכולם. כמו שהיה בימי חזקיהו שהיו כולם בקיאים בדיני טומאה וטהרה. זה לא דינים הייחודיים לכהנים. ולכן שם היה רק צריך להודיע להם אם נגעה איזה טומאה וכדומה, אבל להורות להם, לא צריך להורות להם, העם כולו היה בקיא בדיני טומאה וטהרה כי כולם היו צריכים להיזהר בדיני טומאה וטהרה.
ועל ריב המה יעמדו למשפט במשפטי ישפטוהו ואת תורותי ואת חוקותי בכל מועדי ישמורו ואת שבתותי יקדשו. על ריב, הם יהיו חלק מהסנהדרין, והסנהדרין הרי ממונים על ריב, פירושו של דבר לדון דיני ממונות, דיני נפשות, אלה הם דינים שדנים הסנהדרין. הכהנים יהיו חלק מן הסנהדרין. במשפטי ישפטוהו, משפטי הכוונה היא על פי משפטי שהם דיני תורה, לא על פי החוק העות'מאני או החוק הבריטי או משפטים בל ידעום כמו שאנחנו מכירים היום, אלא במשפטי ישפטוהו, על פי דין תורה. אומר המלבי"ם תראה שהוא כבר הזכיר לנו כאן ישועות חכמה ודעת. חז"ל אומרים שיש שישה סדרים וחז"ל מוצאים אותם רמוזים בפסוק. חז"ל אומרים ישועות זה דיני ממונות, נזיקין, סדר נזיקין נקרא ישועות. חכמה זה סדר קדשים, אז זה הוא הזכיר קודם בין קודש לחול, זה קדשים. עכשיו על ריב יורו זה דיני ממונות, זה ישועות. ודעת, דעת זה טהרות. וזה מה שאמרנו ובין טמא לטהור יודיעום, זה סדר טהרות. והוא מוסיף ואומר את תורותי ואת חוקותי, שהם גם כן ההלכות של סדר זרעים ונשים. כיוון שסדר זרעים ונשים יש בהם חוקים, כמו עריות, כמו כלאיים, שזה בגדר חוקה חקקתי, ויש בהם גם כן תורות. וגם בכל מועדי, בכל מועדי זה סדר מועד. הנה הסדר האחרון שהוא בעצם סדר מועד, גם את זה ישמרו וגם את זה ילמדו. ואת שבתותי יקדשו, גם שבת זה מסדר מועד, כדי להזהיר אותם על השבת.
ולמה צריך להדגיש את העניין הזה? אומר המלבי"ם, מכיוון שהרי אצל הכהנים הותר לחלל שבת בכמה וכמה עניינים בעבודת בית המקדש. הכהנים הרי שוחטים בשבת, הרי מקריבים בשבת, מפשיטים, עושים את כל הפעולות של הקורבן בשבת. יתרה מכך, גם איסורי דרבנן כולם, כל איסורי דרבנן אין שבות במקדש. אז אם כן יוצא שהותר להם חילול שבת בעניינים מסוימים, אז לכן הוא אומר לך את שבתותי יקדשו, שיזהירו על שמירת השבת, שהגם שבעניינים מסוימים זה הותר אצלם, במה שלא, צריכים להקפיד ולשמור ולהיזהר ככל האדם.
ואל מת לא יבוא לטומאה כי אם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר לא הייתה לאיש יטמאו. פה הקושי בפסוק שזה פשיטא. הרי הדברים האלה כתובים במפורש בפרשת אמור, וזה גם כן אגב הסיבה שאנחנו קוראים את ההפטרה הזאת בהפטרת אמור. למה? מכיוון שבפרשת אמור אנחנו אומרים אמור אל הכהנים בני אהרון לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לאחיו ולאביו לאימו לבתו וכולי, אלה להם יטמא. זאת אומרת הכהנים מותר להם להיטמא לשבעה קרובים. לשאר קרובים אסור להם להיטמא. הכהן הגדול אסור לו להיטמא לשום קרוב. אלא מהמקדש לא יצא. אבל על כל פנים לכהן הדיוט מותר. אז מה הוא מחדש לי כאן? ואל מת אדם לא יבוא לטומאה כי אם לאב ולאם לבן לבת לאח ולאחות שבעה קרובים, זה פסוק זיל קרי בי רב הוא, זה פסוק מפורש בתורה.
אומר המלבי"ם, לפי היסודות שהסברנו קודם זה נפלא מאוד. הגם שנתנו לכהנים כהני ההדיוט מעלה של כהנים גדולים בכמה עניינים, כמו שראינו לגבי זה שהוא מוזהר לא לשאת אלמנה, כמו לגבי התספורת ועוד, אף על פי כן דע לך שבעניין הטומאה בזה הוא מובדל מן הכהן הגדול. הכהן הגדול מוזהר שלא להיטמא לשבעה קרובים, והם יהיה להם את הדין שקיים גם היום, שהם מותרים כן להיטמא לשבעה קרובים. אז כן יש כאן חידוש שהוא אומר לך, דע לך בזה לא ישתנה הסטטוס שלהם, בזה הם נשארו ככהן הדיוט כמו היום. לא יהיה להם בזה, פה הם לא ירכשו את המעלה של הכהן הגדול. והסיבה היא, אומר המלבי"ם, מכיוון שכל מה שאמרנו להם שהם יקבלו מעלה זה בדברים שהם לא מבטלים בהם מצווה. שאתה אומר שהוא יסתפר כמו כהן גדול, הוא לא ביטל בזה מצווה, אדרבה, הוא רק קיבל מעלה. כשאתה אומר שהוא לא יישא אלמנה, הוא לא ביטל בזה מצווה, הוא קיבל מעלה, הוא יכול להינשא לכל אישה אחרת שהיא מותרת לו. אבל אלמנה לא, יש פה רק מעלה. לעומת זאת כאשר אתה בא ואומר שהוא לא יטמא לקרוביו, הוא ביטל מצווה. מצווה של לווית המת והתעסקות במת. ולכן מה שיש בו ביטול מצווה לא החמרנו עליהם ואומרים להם תהיו כמו כהנים גדולים, אתה מבטל אותו ממצווה, בזה התורה לא החמירה.
ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו. כאן את הפסוק הזה אנחנו יכולים להבין בשתי צורות. לפי צורה אחת יש בפסוק חידוש, לפי צורה אחת אין בפסוק חידוש. הצורה שבה המלבי"ם מסביר שבפסוק יש חידוש. אני אסביר מה הדין של טמא מת. ההלכה היא שאדם שנטמא בטמא מת סופר שלישי ושביעי, מזה עליו, כן, סופר שבעה ימים, מזה עליו שלישי ושביעי מאפר פרה אדומה, לאחר מכן הוא נטהר. חייב להיות לאחר טומאת מת שבעה ימים שסופרים, רק לאחר מכן נטהרים. לפי הפירוש של המלבי"ם שכאן בפסוק יש חידוש, אז שימו לב, ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו. הוא ספר שבעת ימים, הוא כבר נטהר, עכשיו עוד שבעה ימים. למה? יש כאן מעלה תוספת של מעלה על מה שיש לנו היום, שלא נכנס למקדש באופן מיידי לאחר שנטהר כמו היום, אלא תדע לך שלעתיד לבוא בבית השלישי אחרי שנטהר יחכו עוד שבעה ימים ורק אז יהיה לו אפשרות להיכנס למקדש. מה זה שבעת ימים יספרו לו? מה זה היספרו לו? הלשון יספרו לו, מסביר המלבי"ם, שהכוונה היא שהאחים של הכהן, אחיו הכהנים, לא אחים ביולוגיים, אחיו הכהנים הם יספרו לו, פירושו של דבר הם יזהירו ממנו שבעה ימים נוספים. זה הכוונה יספרו לו.
לעומת זאת רש"י מסביר כפשוטו, ואחרי טהרתו, פירושו של דבר לאחר שהכהן הוא סיים את טומאתו, אז מתחילה טהרתו. מהי טהרתו? טהרתו זה בעצם שבעת ימי הטהרה. כך לפי רש"י. השבעה שבתוכם יש מזה עליו שלישי ושביעי, על זה מדובר לפי פירושו של רש"י ולפי פירוש חז"ל. ואם כן אחרי טהרתו, איזה טהרתו? הטהרה היא רק בסוף שבעה. טהרתו הכוונה היא אחרי פרישתו מן המת. זה הכוונה אחרי טהרתו. ואם תשאל ומה, מה כאן, מה כאן החידוש? אז באמת המלבי"ם מרגיש בקושי הזה, לכן המלבי"ם מסביר שהכוונה היא עוד שבעה ימים נוספים.
וביום בואו אל הקודש אל החצר הפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו נאום השם אלוקים. על מה כאן אנחנו מדברים? אומר המלבי"ם, ביום בואו אל הקודש, כאן מדברים על מנחת חינוך שהכהן היה מקריב ביום שהוא התחנך לעבודה. ביום שהכהן מתחנך לעבודה מביא מנחה מיוחדת, זה נקראת מנחת חינוך. מה שנשאלת השאלה, נו אז מה החידוש ביום בואו אל הקודש אל החצר הפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו? זה הלכה גם היום, זה לא הלכה ייחודית שתהיה רק לעתיד לבוא. זיל קרי בי רב הוא. אומר המלבי"ם, הדבר הזה בא לחדש לנו שכמו שהיה בבית שני שהיו כהנים רבים שהם חזרו והגם שהם עבדו בבית ראשון הם חזרו עכשיו בשביל לעבוד בבית שני. צריך לבדוק האם זה ייתכן, כי היה הפרש של 70 שנה, ו-70 שנה כהן שעבד בבית ראשון הוא עבד רק מעל גיל 20, אז זה אומר שבעצם הכהנים שחזרו מבית ראשון, תחשבו באיזה גיל הם היו. הרי כהן שרוטט הוא פסול לעבודה. על כל פנים אומר המלבי"ם, כן אפשר להסביר את ביאור המלבי"ם כי הוא מסביר את זה זיה על הבית השלישי. כי בבית השלישי יבואו כהנים שהם שירתו בבית הראשון והשני, אלה שיקומו לתחייה. וראינו שיחזקאל בעצמו ישרת. אז אם כן יש מקום לבוא ולומר אולי הוא כבר לא צריך להקריב מנחת חינוך, הוא כבר התחנך בעבודה, הוא כבר הרי התחיל את העבודה, הוא כבר עבד כאן בחיי חיותו, אז עכשיו הוא לא יצטרך. קמשמע לן ביום בואו אל הקודש אל החצר הפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו, כאילו עכשיו הוא מתחיל מחדש.
והייתה להם לנחלה אני נחלתם ואחוזה לא תתנו להם בישראל אני אחוזתם. המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל חרם בישראל להם יהיה. והייתה להם לנחלה, הרד"ק מסביר שהכוונה הכהונה תהיה להם לנחלה. לעומת זאת המלבי"ם מסביר שוהייתה להם לנחלה מוסב על הפסוק שבא לאחר מכן, לכן קראנו את שני הפסוקים יחד. והייתה להם לנחלה, מה? הפסוק הבא, המנחה והחטאת והאשם. זה יהיה להם לנחלה, כמו שכתוב זה יהיה לך מקודש הקדשים, כל קורבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם. זה יהיה הנחלה שלהם, שזה אומר החלק הזה מונחל להם, המנחה, החטאת והאשם, זה חלקם של הכהנים. ועל זה הוא אומר אני נחלתם. ואחוזה לא תתנו להם, פירושו של דבר שגם הלויים לא לוקחים חלק בארץ לעתיד לבוא. הכהנים לא יהיה להם אחוזה כמו שכתוב ובארצם לא תנחל, כן, ולעתיד לבוא גם ללויים לא תהיה נחלה. וכל חרם בישראל להם יהיה, פירושו של דבר כמו שכתוב בתורה וכל חרם לך יהיה, כל מה שאדם מחרים זה מגיע לכהנים, הכהנים הם אלה שמקבלים את זה.
וראשית כל ביכורי כל וכל תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. יש לנו פה חמש פעמים את המילה כל באותו פסוק. ובואו נסביר. וראשית כל ביכורי כל, הכוונה היא ראשית הגז, מהמתנות שהם תרומה ותרומת מעשר. וביכורי כל הכוונה היא לביכורים, שהם הביכורים שתמיד היו מביאים. אז יש ראשית, ראשית אלה הם הקורבנות שהם ראשית, שזה אומר ראשית הגז, חלקים שהכהן מקבל מהראשית. מתנות, תרומה, זה גם כן נקרא ראשית, כן, זה הראשון שאני מוציא. תרומת מעשר, זה ראשית מן המעשר. וחוץ מזה ביכורי כל, הכוונה היא הביכורים הרגילים שהיו מביאים. וראשית, כן, עריסותיכם, שזה אומר גם כן חלה, שזה ראשית עריסותיכם. ובכל תרומת כל, זה כמו שהסברנו שיהיה להם התרומות, מכל תרומותיכם לכהנים יהיה. הכל מגיע לכהנים. ראשית עריסותיכם שזה החלה, גם היא מגיעה לכהן, ועל ידי זה להניח ברכה אל ביתך. על ידי כן יונח ברכה אל ביתך, כי כמו שכתוב בפסוק איש אשר ייתן לכהן לו יהיה. חז"ל דורשים מה שאדם נותן לכהן לו יהיה, זה מה שהוא בעצם מקבל. אדם חושב שאם הוא נותן הוא הפסיד, אומרים לך הפוך, מה באמת יישאר לך? מה שנתת לכהן. ואיש אשר ייתן לכהן לו יהיה, אז יהיה לו ברכה אל ביתו.
כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים. הפרק מסיים וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים. והדבר הזה, כמו שהזכרנו, תמוה. שהרי נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה אסורים בין לכהנים בין לישראל. מה צריך לומר לי כאן כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים? אז רש"י מביא כבר את מה שחז"ל אמרו במנחות מ"ה, היות ולגבי הכהנים מצאנו שהותר לגביהם המליקה, אז אם כן היה צד לומר שאולי לגביהם יש הלכות שונות בדיני נבלה וטרפה. זאת אומרת אין להם את ההלכות הרגילות, כי הרי אסור לנו לאכול מליקה. מה זה מליקה? מליקה זה בהמה ששחטו אותה על ידי, על ידי הבוהן שהיו לוחצים אותה בעורף של הבהמה, של העוף, לחצו אותו בעורף וחתכו כך את צווארו. הדבר הזה נקרא מליקה. מליקה הרי זה נבלה, זה לא נשחט כדין. ואנחנו רואים אף על פי כן שלכהנים הדבר הזה מותר. אומרת לנו התורה, אז אולי היה מקום לחשוב שהכהנים יש להם הלכות אחרות בדיני נבלה וטרפה? באה התורה ואומרת לא, תדע לך שכל ההיתר הוא רק לכהנים וגם רק בעופות שנעשו ונשחטו לשם קורבן בבית המקדש, שזה אומר בחטאת העוף. חוץ מזה לא הותר לכהנים לאכול על ידי מליקה. כהן בביתו לא יכול לקחת יונה ולעשות לה מליקה ולאכול, הוא נקרא אוכל נבלה. הגופא קמשמע לן, את זה עצמו רצה להשמיע לנו, שלא תחשוב שגם חולין הם יכולים לאכול שלא בדרך השחיטה הרגילה, ולכן בא הנביא כאן ומדגיש את הנקודה הזאת. ולמעשה זה לא חידוש בדבריו של יחזקאל. זאת אומרת את הדבר הזה ראינו כבר בתורה, כי גם בתורה נאמר אצל הכהנים נבלה וטרפה לא יאכל. וגם שם זהו החידוש, שהגם שהותר להם לאכול את המליקה בבית המקדש, אל תחשוב שבגלל זה יש להם דינים שונים בדיני נבלות וטרפות, נבלה וטרפה לא יאכל. רבי יוחנן בגמרא שם במנחות מ"ה אומר, פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. כך רבי יוחנן אומר בנוגע לכל הקושיות שיש לנו בפסוקים הללו שלכאורה לא מובנים, זה אליהו יבוא וידרוש לנו ויבאר לנו את הדברים. נראה את זה גם בהמשך לגבי קורבנות, שנראה שיקריבו בעתיד והקורבנות הללו הם קורבנות שלכאורה לא מוכרים לנו או לא על פי הסטנדרטים הידועים לנו. אומר רבי יוחנן, פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. אליהו הנביא הוא זה שידרוש אותה ויבאר לנו את הדברים הסתומים מאיתנו. עוד דבר, עוד הסבר שמסביר כאן המלבי"ם. אומר המלבי"ם, שמה שכתוב נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים, אין הכרח להסביר שהכוונה היא נבלה וטרפה ממש, אלא אומר הרב אפשר להסביר שהכוונה דבר שנראה כמו נבלה וטרפה. ומה פירוש נראה כמו נבלה וטרפה? מדובר על בהמה מסוכנת. כמו שראינו לאל שכך פירשו חז"ל את מה שכתוב נבלה וטרפה לא אכלתי בפרק ה', וזה חידוש, נבלה וטרפה לא אכלתי, בן אדם ישתבח בעצמו לא אכלתי נבלה וטרפה? על אחת כמה וכמה נביא, שכמו שאומר הרמב"ם אין יצרו מתגבר עליו בשום דבר בעולם, אז הוא עומד בסטנדרטים מאוד מאוד גבוהים והוא ישתבח בזה שהוא לא אכל נבלה וטרפה? חז"ל מסבירים שלא אכל בשר כוס כוס. שהכוונה היא, הוא לא אכל בשר של בהמה שכבר הייתה עומדת למות, כבר הייתה חולנית, ואז קוראים מהר לשוחט אומרים לו כוס, כוס זה שחוט. תשחט, תשחט מהר את הבהמה לפני שהיא תתפגר ואז אין לנו מה לעשות איתה. אז אם כן יוצא שהבהמה הזאת מן הדין מותרת, אבל על כל פנים זה לא חלק, זה לא לא לגמרי נקי, כיוון שכבר אנחנו רואים שמתחיל בחולי, אז זה כבר אומר שיש איתה בעיה. אז כך גם כן אפשר להסביר כל נבלה וטרפה מן העוף, אין הכוונה נבלה וטרפה ממש, אלא הקרוב לנבלה וטרפה, שזה אומר בהמה שהיא כבר מסוכנת, בהמה שעומדת למות, גם מזה לא אכלתי, אפילו שמעיקר הדין הדבר הזה מותר. הרד"ק אומר, מה שכתוב נבלה וטרפה לא יאכלו, זה כמו שכתוב בתורה נבלה וטרפה לא יאכל לטומאה בה. אומר הרד"ק, ואף על פי כן ישראל גם כן מוזהרים על זה, אבל הכהנים מוזהרים יותר. אז אם כן מה שכתוב כאן בתורה וגם אצלנו בפסוק ציווי ייחודי כלפי הכהנים, זה לא בגלל שיש להם הלכות שונות, אלא זה בא לומר כמו להוסיף אזהרה על אזהרתו. זאת אומרת פעמים רבות אנחנו רואים שבתורה דבר מסוים נאמר כמה פעמים, אז הגמרא אומרת להוסיף בזה לאו נוסף, להוסיף אזהרה על אזהרתו. אז כך גם כן כאן, כיוון שהכהנים הם קדושי עליון, היות וכן הם צריכים אזהרות יתרות, אזהרות נוספות, ולכן כאן נאמר להם כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים, הכוונה הכהנים צריכים להיזהר בזה שבעתיים מכל אדם, היות והם תמיד במקדש, הם מוזהרים יותר על הטומאה מישראל, וכך גם כן כמו הפירוש הזה כתב גם האברבנאל.