ספר יחזקאל פרק מ"ד. וישב אותי דרך שער המקדש החיצון הפונה קדים והוא סגור. אומר המלבי"ם, כאן ממשיך המלאך ועושה ליחזקאל סיור בבית המקדש והוא מחזיר אותו ומשיב אותו מהחצר הפנימית ששמה הוא היה, הוא מוציא אותו החוצה. ומשם הוא לוקח אותו דרך שער החצר החיצונה הפונה קדים. שער החיצונה הפונה קדים, אומר המלבי"ם, זה השער הראשון שדרכו הוא נכנס. הרי כל הסיפור התחיל כאשר הוא נכנס דרך השער המזרחי של החצר החיצונה, זה היה השער הפונה קדים. והוא מגיע כעת אל השער הזה והוא מוצא שהשער הזה סגור והוא בעצם לא יכול לצאת דרך השער הזה. לא להיבהל, הוא לא נכלא שם, כיוון שאנחנו יודעים שהיו גם שער בדרום והיה גם כן שער בצפון, היו עוד שערים. אבל על כל פנים השער הזה שדרכו הוא נכנס הוא רואה אותו סגור. לפי דעת המלבי"ם מדברים על שער החצר החיצונה. תכף אנחנו נראה דעות נוספות.
ויאמר אליי השם השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבוא בו כי השם אלוהי ישראל בא בו והיה סגור. השם מודיע לו מעכשיו תדע לך השער הזה יהיה סגור לא יפתח לעולם. וזה אומר ששער מזרח של החצר הפנימית, אנחנו נראה בהמשך, הוא יהיה סגור בחול, אבל בשבת יפתח, זה השער של החצר הפנימית. אבל לעומת זאת כאן מדברים על השער המזרחי של החצר החיצונה, הוא אומר תדע לך הוא לא בחול ולא בשבת יפתח. זה ייחודי לו, איש לא יבוא בו. איש לא יבוא בו הכוונה גם אפילו להיכנס לחלל השער לא ייכנס. בין אם הוא ירצה להיכנס מהתאים שמהצד החיצוני כמו שראינו בתחילה, בין דרך האולם שמהצד הפנימי, לא שייך יהיה להיכנס לשער הזה. הסיבה היא כי אלוהי, השם אלוהי ישראל בא בו והיה סגור. כיוון שהשם אלוקי ישראל בא בו, זה מקום ייחודי לכניסת השם אלוקי ישראל, לכן המקום הזה יהיה סגור. והדבר הזה בא לרמז שבעצם השכינה לא תצא משם עוד לעולם, שזה אומר אחרי שהשם בא בו, אחרי שהשם כבר נכנס, השער נסגר והשם כמו נסגר בפנים. השם כמו לא יצא מן המקום הזה ושם תשרה שכינה לעולם, שזה אומר הבית השלישי שלא ייחרב לעולם.
הרד"ק לעומת זאת אומר שלפי פשוטו מדברים פה על שער ההיכל. לא מדברים לא על שער החצר החיצונה, לא על שער החצר הפנימית, פנימה יותר, מדברים בכלל על שער ההיכל. רק שהוא אומר שחז"ל מסבירים שכאן לא מדברים על השער עצמו של ההיכל, לשער היו שני פשפשים מימין ומשמאל, ודרך הפשפשים האלה היה ניתן להיכנס. הפשפשים האלה היו שני שערים קטנים שדרכם היה ניתן להיכנס ובעצם לעבור את השער. על זה הוא אומר לך, תדע לך, השני הפשפשים הללו של הצפון ולדרום, זה שבדרום מעולם לא נכנס בו אדם. עליו מפורש ביחזקאל, וזה מה שכתוב אצלנו, השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבוא בו כי השם אלוהי ישראל בא בו יהיה סגור. אז אם כן לסיכום יש לנו שלושה פירושים. לפי הביאור של המלבי"ם מדברים כאן בכלל על שער של החצר החיצונה, לפי פשוטו מדברים על שער ההיכל, ולפי איך שחז"ל לומדים מדברים על הפשפש שבשער ההיכל, שזה הפשפש הדרומי שבשער ההיכל, שהוא בעצם זה שיהיה סגור.
את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכול לחם לפני השם. מדרך אולם השער יבוא ומדרכו יצא. את הנשיא, רש"י מסביר, לנשיא אני נותן רשות. כיוון שהנשיא הוא חשוב, אין דרכו לשבת לאכול לחם עם שאר הכהנים בלשכות, אז הוא ישב שם בחלל השער הזה, הוא ישב שם לאכול לחם. ועל זה הוא אומר מדרך האולם, הכוונה מדרך אולם השער יבוא, כשהוא נכנס לתוך החצר הפנימית כדי להיכנס לשער הקטן הזה כדי לאכול בו, כן, יבוא דרך אולם השער, דרך העזרה שבמזרח הוא ייכנס לתוך העזרה ובו ישוב, באותה דרך הוא גם כן ישוב, מאותה דרך שהוא בא. והיות ואנחנו נראה בהמשך, ובבוא עם הארץ לפני השם במועדים, הבא דרך שער מצפון יצא דרך שער דרום, והבא דרך שער דרום יצא דרך שער צפון, לא יצא נכחו, לא יוצאים דרך אותו שער שבו הם נכנסו. זאת אומרת הוא מצווה אותם לעשות את זה קפנדריא, שזה אומר להיכנס ממקום אחד ולהמשיך ולצאת דרך שער אחר. זה נקרא קפנדריא כי זה כמו אדמקיפנא דארי, כביכול עד שאני אקיף אני אחצה באמצע, זה קפנדריא. אז הוא אומר שם, המטרה של זה זה היה לראיית פנים, ולכן צריך שיראה את בית המקדש ביופיו, ולכן לא רוצים שידמה לו כחצרות ביתו, כמו שנראה בהמשך, שאם הוא יוצא דרך אותו שער פעם שנייה אז זה כבר נראה לו מקום מוכר, ולכן שם אמרו שיצא דרך שער אחר. אבל כאן הוא אומר לך בביאות של כל ימות השנה, שלא יעשנה קפנדריא, כיוון שהביאה הזאתי לא דומה להם, הביאה הזאת היא לא נעשית לצורך ביאת לראיית פנים, למען כמו שכתוב שהתורה מצווה ולא שאדם מצווה להגיע לבית המקדש, יש מצווה יראה יראה, שבא לראות ביופיו של בית המקדש ובא להראות פניו שם בבית המקדש. אז כאן במציאות הזאת זה לא המטרה, והיות וכן הוא אומר לך אין שום מניעה שמדרך אולם השער יבוא ומדרכו יצא. פה אנחנו לא דורשים ממנו שיבוא משער אחד ויצא משער אחר, הוא יכול לבוא מאותו שער ולצאת מאותו שער.
אומר רש"י, את הנשיא, כהן גדול נשיא הוא. ומחשיבותו אומר רש"י יהיה רשאי לאכול בשר ולחם הקודשים באותו שער שפותחים לו בשעת האכילה. ומדרך אולם השער יבוא, הכוונה דרך אולם שער המזרח, משם הוא נכנס לעזרה והוא מגיע עד אותו הפשפש כדי לאכול שם את לחמו. זה לפי הדעה האומרת שהפשפש בלבד היה סגור ושער ההיכל עצמו היה פתוח, ומדרכו יצא. ומשם גם כן היה יוצא, ושאר הזמן כמו שאמרנו כל היום שלא בשעת אכילת הנשיא אז יהיה סגור. מה שקראתי ממאמר רש"י זה מצאתי, עכשיו פה מה שהסברנו עכשיו זה מספרים אחרים איתא, הכוונה עוד גרסה ברש"י. נסביר את מה שהמלבי"ם אומר. המלבי"ם אומר הנשיא זה מלך המשיח. מלך המשיח מצד נשיאותו הוא נמצא מעל כולם, למעלה ראש. הוא ישב בו לאכול לחם לפני השם כאשר הוא אוכל את זבחי השלמים. שימו לב, המלבי"ם לא נוקט לפי השיטה שנקט רש"י שהנשיא זה הכהן הגדול. לא. הנשיא זה מדברים פה על מלך המשיח. מלך המשיח מה יושב לאכול? ואיך הוא יושב לאכול פנימה בתוך? לפי המלבי"ם לא קשה בכלל, כיוון שהרי הסברנו שהמקום שמה בכלל מדברים על השער הפונה קדים החיצון, מדברים על השער של העזרה החיצונה, כך שלמעשה שמה אין שום בעיה למלך להיות, זה לא מקום שצריך דווקא כהן כדי להגיע לשם. אם תשאל מה הוא אוכל? שלמים, גם המלך אוכל. גם מלך המשיח יאכל שלמים, אין מניעה באכילת שלמים לכל אדם. לכן המלבי"ם מסביר שכאן מדברים יושב לאכול לחם לפני השם, כשיאכלו את זבחי השלמים, הוא ישב באסקופת השער ולפנים. ועם כל זה השער יהיה סגור. אז איך אם כן? הוא ייכנס או מהדרומי או מהצפוני, ילך אל השער המזרחי, ייכנס תחת הקירוי, כי הרי השערים הם היו מקורים, תחת הקירוי של השער בעצם מבפנים, השער סגור, הוא לא יכול אי אפשר לצאת דרכו החוצה. הוא ייכנס ויגיע עד המקום שהשער שם סגור ושם הוא יאכל את השלמים. ומשם הוא יצא דרך העזרה לחוץ דרך השערים הפתוחים. המלבי"ם כאן יש לו חידוש, הוא רוצה להסביר מה שכתוב את הנשיא נשיא הוא, מה זה את? מה פירוש את הנשיא? היית תגיד הנשיא נשיא הוא, כיוון שהוא נשיא ויש לו מעלה, מה זה את? רוצה המלבי"ם להסביר שאת זה משורש אתא. אתא זה בא. הכוונה את הנשיא זה אומר ביאת הנשיא, כמו שראינו לאלה שגם התאים נקראו תאים שזה מלשון אתא, מלשון לבוא, כי דרך התאים היו נכנסים פנימה. שער האיתון, מכיוון שדרכו היו אתי, באים, לכן זה נקרא איתון בא' ובת' מלשון לבוא. אז גם פה את הנשיא זה כמו שאמרנו ביאת הנשיא. נשיא הוא ישב בו לאכול לחם, יבוא לשם ושם יאכל את קורבנות השלמים.
ויביאני דרך שער הצפון אל פני הבית וארא והנה מלא כבוד השם את בית השם ואפול אל פניי. אז הקדוש ברוך הוא לוקח ומנחה אותו אל דרך צד הצפון. השם הביא אותו דרך שער הצפון פעם שנייה אל פני הבית, הכוונה היא לעזרת ישראל, ואז הוא רואה שהנה מלא כבוד השם את בית השם ואפול על פניי. מה רצה לומר בזה? אומר המלבי"ם, היה מקום לחשוב שאחרי שראינו שנסגר שער המזרח, המשמעות של הדברים שהשכינה לא באה יותר לשם. השער נסגר, אז ממילא השכינה לא תיכנס פנימה. אומר לא, דע לך שהשער נסגר אחרי שהשכינה בפנים. פירושו של דבר שאדרבה, זה בא לומר שהשכינה תישאר בפנים ולא תצא החוצה. זה המשמעות של סגירת השער. והנה מלא כבוד השם את בית השם ואפול אל פניי.
ויאמר אליי השם בן אדם שים לבך וראה בעיניך ובאוזניך שמע את כל אשר אני מדבר אותך לכל חוקות בית השם ולכל תורותיו ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש. אנחנו ראינו בפרק מ' שהוא אמר לו ראה בעיניך ובאוזניך שמע ושים לבך. שם הוא הראה לו את הצורה של בית המקדש השלישי. בהתחלה צריך לראות בעיניו ולאחר מכן באוזניך תשמע ולאחר מכן תשים לבך. עכשיו שהוא מודיע לו את החוקים ואת התורות, הוא קודם כל אומר לו תשים לבך, הכוונה היא קודם כל תתבונן, כי הרי מדברים עכשיו על התורות, על חוקות בית השם, על הדרך שבה הבית יצטרך להתנהל, הדרך שבה הכהנים יתנהלו כפי שאנחנו נראה בהמשך. לכן הוא מדגיש קודם כל תשים את לבך להבין, ולאחר מכן אתה תראה בחוש בעיניך שזה כך, ולאחר מכן באוזניך תשמע, הכוונה היא אז תקבל את הדברים. עכשיו הוא אומר לו ושמת לבך, למה שמת לבך? אומר המלבי"ם, שמת לבך הכוונה היא למבוא הבית, שמה שהשער סגור יש בזה עוד הוראה ועוד לימוד, והמסר הוא שהטמאים לא יוכלו להיכנס פנימה. כמו שמופיע במשנה במסכת תמיד שראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח. פירושו של דבר אומר להם עד כאן תבואו, מכאן ואילך אין לכם כניסה. כאן הוא בעצם בא להראות לו שהשער המזרחי יהיה סגור, זה אומר שהשער יהיה סגור לפניהם לעולם. שהטמאים לא יוכלו להיכנס לבית המקדש לעולם. וזה מה שהוא אומר לו ושמת לבך ממה מהמבוא של הבית הזה, מזה תבין אל לכל מוצאי המקדש. מסביר המלבי"ם שמוצאי המקדש זה כמו אם נרצה להבין את זה יותר מדויק, זה כמו מוצאי המקדש. מזה תבין את כל אלה שמוצאים מן המקדש. הכוונה הטמאים, אלה שלא יבואו שם לעולם, אלה האנשים הטמאים שלא יבואו כלל אל המקדש.
ואמרת אל מרי אל בית ישראל כה אמר השם אלוהים רב לכם מכל תועבותיכם בית ישראל. ואמרת אל מרי אל בית ישראל. בית ישראל הם עצמם הכוונה בית המרי. מרי פירושו של דבר ממרים. אז אמרת אל בית ישראל שהם ממרים פי השם. כה אמר השם אלוהים רב לכם מכל תועבותיכם בית ישראל. הוא יוכיח אותם כאן על זה שהם מניחים אנשים שהם בני נכר שיעבדו עבודה בבית המקדש. עצם זה שאתה נותן לו רשות להיכנס למקדש זה כבר עוון גדול. לתת לו גם לעבוד עבודה שם, זה חטא על פשע. אומר רב לכם מכל תועבותיכם, זה רב וגדול מכל התועבות שלכם, דהיינו לא די התועבות שעשיתם עד עכשיו, שאתם עוד מוסיפים חטא על פשע, אתם נותנים לאנשים זרים להיכנס למקדש ועוד לעבוד שם עבודה. הרד"ק מסביר שזה הוא אומר לבני הגולה ובעצם מוכיח אותם על מה שעשו עד עכשיו. הסבר נוסף מהרד"ק שזה גם כן נוגע לאלה שעכשיו נמצאים כאן בארץ וגם הם ממשיכים בדרכם.
ועכשיו מפרט הפסוק את תועבותם. בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם. אתם מביאים בני נכר ערלי לב. מה זה בני נכר ערלי לב? פירושו של דבר לא בהכרח גויים, אלא יהודים שהם נחשבים נכר, הם נחשבים נוכריים למקום המקדש, הוא לא כהן, אסור לו להיכנס למקום של עזרת הכהנים. אז הוא נחשב בן נכר. והוא ערל לב, אומר המלבי"ם שנתנכרו לאביהם שבשמיים בזה שהם ערלי לב, שליבם ערל ואטום, הם עובדים עבודה זרה. אתם מביאים כאלה שנתנכר ליבם לאלוהיהם ועבדו עבודה זרה. והם גם כן לא די בזה, הם גם כן ערלי בשר. פירושו של דבר הם גם לא נימולו. חז"ל אומרים שמדברים כאן בכאלה שמתו אחיהם מחמת מילה, ואז הם בעצם ערלים לגיטימיים, הדין הוא שלא מלים אותם. אבל על כל פנים הוא ערל. ואם הוא ערל אז אסור לו להיות במקדש השם כפי שתכף נבאר. אז הוא אומר הדבר הזה, אומר המלבי"ם, זה חטא גדול במה שאתם מביאים אותם בכלל לבית המקדש כדי לחלל את ביתי, גם מבלי שיעבדו עבודה. על אחת כמה וכמה שאתם מוסיפים חטא על פשע שאתם מקריבים על ידי אותם בני נכר ערלי לב וערלי בשר, בהקריבכם את לחמי חלב ודם. לא די לחללו את ביתי להיות במקדשי, עצם זה שהוא מגיע לבית המקדש זה כבר חילול, אתם עוד נותנים לו בהקריבכם את לחמי חלב ודם, נותנים לו גם להקריב חלב ודם על מזבח השם. ויפרו את בריתי, אומר הם עדיין לא שבו בתשובה, הם עדיין מפרים את בריתי. וזה אתם מוסיפים על כל התועבות שיש כבר לכם מקדם. זה מה שהוא אומר אל כל תועבותיכם, זה תוספת על כל התועבות שעשיתם עד עכשיו. הרד"ק כאן מאיר, מה שחז"ל אומרים שלא מצאנו בתורת משה שערל בשר נאסר בעבודה. לא כתוב שכהן שמתו אחיו מחמת מילה והוא ערל בשר, לא כתוב בתורה שהוא פסול מלעבוד. אומר הרד"ק, קבלה הייתה בתורה שבעל פה. ככה היה מקובל בתורה שבעל פה, הגם שזה לא כתוב מפורש, וככה חז"ל אומרים, דבר זה מתורת משה רבנו עליו השלום לא למדנו, מתורת יחזקאל בן בוזי למדנו, הכוונה מהפסוקים אצלנו. דגמרא אגמריה ליה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. הכוונה היא ככה היה מקובל, ויחזקאל כתב את זה כפסוק. ואז עכשיו הדברים הללו קיבלו תוקף של מקרא, לחללו את ביתי, שמי שהוא ערל מחלל את בית המקדש. אבל באמת בתורה הקדושה זה לא כתוב, אלא היה להם את זה בקבלה ויחזקאל העלה את הדברים על הכתובים.
ולא שמרתם משמרת קודשיי ותשימו לשומרי משמרתי במקדשי לכם. אומר הרי אתם מצווים לשמור את המקדש והקודש ששמה לא ייגע ערל וטמא ולא ייכנס, לא זו בלבד שלא שמרתם את משמרת קודשיי, עוד אתם מוסיפים פשע שאתם מביאים את בני הנכר שהם יהיו שומרי המשמרת במקדשי, הם כביכול יהיו השומרים לכם, מה זה במקדשי לכם? הכוונה שומרים בעבורכם. במקום שאתה תעשה את המלאכה הנצרכת לך, לא די שאתה מעלת בתפקיד ולא עשית, עוד הבאת פסול ופגום שיעשה את אותה מלאכה. וכמו שאמרנו, כאן הוא מוכיח אותם על זה שהם מוסיפים פשעים על חטאתיהם.
כה אמר השם אלוהים כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל. כל בן נכר, מסביר כאן המלבי"ם, יהיה כאן חילוק לעתיד לבוא בין אם מדובר מבן נכר שהסברנו שהכוונה ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמיים, בין אם מדובר מלויים לבין אם מדובר לכהנים. במילים פשוטות יש כאן שלוש קטגוריות. יש כאן בני ישראל שנתנכרו מעשיהם, יש כאן לויים, יש כאן כהנים, ועכשיו הוא יחלק אותם למחלקותיהם. הוא מדבר תחילה על הבן נכר ערל לב וערל בשר, עליו הוא אומר לא יבוא אל מקדשי. הוא בכלל לא יבוא אל המקדש, להיכנס פנימה בכלל לא יהיה לו רשות. ופה הוא מדבר על בן נכר, שימו לב, אשר בתוך בני ישראל. לא מדבר על בן נכר של כהנים ולויים. מדבר על בן נכר שהוא בתוך בני ישראל. כהנים ולויים שנתנכרו מעשיהם לאביהם שבשמיים שעבדו עבודה זרה, את זה אנחנו נראה תכף. אבל מי שהוא בן נכר שהוא מבני ישראל, הכוונה היא נתנכרו מעשיו והוא ערל לב וערל בשר, כלל לא יבוא אל בית המקדש.
כי אם הלויים אשר רחקו מעליי בתעות ישראל אשר תעו מעליי אחרי גילוליהם ונשאו עוונם. מי כן יבוא אל המקדש? הלויים אשר רחקו מעליי. פירושו של דבר הלויים אשר רחקו מעליי כאשר עם ישראל טעו והלכו ועבדו עבודה זרה, וגם הם הלויים כמותם הלכו ועבדו עבודה זרה, הם כן יוכלו לבוא אל המקדש, ולהם יהיה עונש אחר. והיו במקדשי משרתים פקודות אל שערי הבית ומשרתים את הבית. המה ישחטו את העולה ואת הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם. הם הלויים הללו יהיה להם עונש אחר כמו שאמרנו, הם יהיו משרתים פקודות אל שערי הבית. פירושו של דבר משרתים את הפקודות שיתנו להם הממונים על השערים. הממונים על השערים יהיו המופקדים עליהם והם יתנו להם הוראות במה לשרת. וכעת הוא אומר מה תהיה מה יהיה סוג השירות שלהם. אז קודם כל להיות קרוב ולשרת ממש במקדש בעבודה, זה שום שירות לא יהיה להם. אלא רק הם ישרתו את הפקודות של הממונים על שערי הבית. מה זה אומר? הם אפילו לא יהיו ממונים על שערי הבית. הרי הלויים תפקידם היה משוררים ושוערים. הם אלה בטעות ישראל מעליי, הלויים הללו שנתנכרו מעשיהן לאביהן שבשמיים, אלה שעבדו עבודה זרה, הם לא יהיו אפילו שוערים, אלא הם יעשו פעולות שבאופן הרגיל היה מותר לעשות אותם על ידי ישראל. לדוגמה, הגמרא אומרת שחיטה כשרה בזר. הלויים יוכלו לשחוט. מה שישראל יכול לעשות, אז אתה הלוי שנפגמת בעבודה זרה, את זה אתה יכול לעשות. המה ישחטו את העולה ואת הזבח לעם, כי שחיטה מותרת אפילו בזר, אז את זה אנחנו כן נאפשר ללויים. והם יעמדו לפני העם לשרת אותם בדברים הנצרכים לצורך הבאת הקורבן, שזה אומר השחיטה, הפשט, ניתוח, כל הדברים הללו נעשו גם על ידי זרים. אז ללויים הללו שמעלו בהשם ועבדו עבודה זרה, את המלאכות הפשוטות הללו יעשו, אבל לא יחזרו למשמרתם כדי להיות שוערים ומשוררים, כיוון שהם כמו שאמרנו עבדו עבודה זרה, הם נפסלו. יען אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם והיו לבית ישראל למכשול עוון, על כן נשאתי ידי עליהם נאום השם אלוהים ונשאו עוונם. מידה כנגד מידה, היות והם ישרתו אותם לפני גילוליהם, אתם הלויים הרי הייתם עובדי עבודה זרה ומשרתים את העם לפני גילוליהם, הייתם כומרים לעבודה זרה, על ידי זה עם ישראל נכשלו לעבוד עבודה זרה, ולכן הם ישאו את עוונם כפי חטאתם ועכשיו לא יזכו לשרת בבית המקדש.
ולא ייגשו אליי לכהן לי ולגשת על כל קודשיי אל קודשי הקודשים ונשאו כלימתם ותועבותם אשר עשו. ולא ייגשו אליי לכהן לי. עכשיו אומר המלבי"ם הוא עובר לדבר על הקטגוריה השלישית. דיברנו על ישראל, דיברנו על לויים, עכשיו הוא ידבר על הכהנים. גם הכהנים שעבדו עבודה זרה, גם הם לא ייגשו אליי לכהן לי לעשות את עבודות הכהונה, וכאן בזה הוא אומר ונשאו כלימתם על התועבות אשר עשו. מה מה תהיה כלימתם? כלימתם שהם יהיו בבית המקדש ולא יהיו ראויים לעבודה. זאת אומרת אם הוא לא בבית המקדש אז מילא, לא ניכר, לא ידוע שהוא במרכאות בעונש. אבל ברגע שיהיה בבית המקדש אבל יהיה מנוע מלעבוד, בזה יהיה ניכר שהם נושאים את עוונם ותועבותם על מה שעשו שעבדו עבודה זרה ובזה הם מקבלים את עונשם. ונתתי אותם שומרי משמרת הבית לכל עבודתו ולכל אשר ייעשה בו. הם יהיו בעזרת הכהנים כמו שאמרנו והם יהיו פסולים לעבודה. הם לא ישמרו את משמרת המזבח, אבל מה כן? הם ישמרו את משמרת הבית. משמרת הבית פירושו של דבר דברים הנצרכים לבית, כמו להדיח את הרצפה, כמו להכין את הכלים, כל הדברים הללו, מה שנקרא המלאכות היותר פשוטות, המלאכות שאינם מצריכות כהנים ואנשים חשובים, שם את העבודות הללו הם יעשו. ואנחנו כבר ראינו לעיל בפרק מ' בפסוק מ"ה, שהיה להם לשכה ששם הם היו עומדים על הארץ והם היו מנגנים עם הלויים שעומדים על הדוכן. וזה מה שהוא אומר ולכל אשר ייעשה בו, כולל גם כן הניגון שהיו מנגנים כשהם עומדים על הארץ, לא עומדים על הדוכן שגם זה מראה את הפחיתות.