פרק מג - שיבת הכבוד וחנוכת המזבח - חלק ב

אתה בן אדם, הגד את בית ישראל את הבית, ויכלמו מעוונותיהם, ומדדו את תוכנית. אתה בן אדם, הגד את בית ישראל את הבית. השם מצווה אותו שיראה להם ויגיד להם ויתאר להם את הבית בנוי ומשוכלל וראוי ומוכן כבר לרדת, שזה אומר את הבית השלישי. אם ככה, אז מה, אז למה עדיין לא? אומר להם, תגיד להם את עוונותיהם. ויכלמו מעוונותיהם. עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין השם. אם תחזרו בתשובה, אז באופן מיידי, כביכול הקדוש ברוך הוא אומר זה, זה כבר מוכן, זה בקנה, זה רק מחכה לך. תעשה תשובה, והנה השם מוריד את בית המקדש. והסברנו שלכן הקדוש ברוך הוא מראה לו את הבית, כביכול לוקח ומודד כדי להראות, הנה תראו, זה משהו קיים. יחזקאל, עשיתי לו סיור בבית המקדש, הוא ראה את בית המקדש. זה אומר צעד אחד שלכם ובית המקדש יורד לכאן בנוי באש. אז הוא אומר, תבינו שהעוונות שלכם הם המעכבים. על ידי זה יכלמו מעוונותיהם, ימהרו לחזור בתשובה, ואז יראה הבית בכבודו, ואז ימדדו את תוכנית הבית.

מה פירוש ימדדו את תוכנית הבית? מסביר המלבי"ם, שגם בצורה של הבית ובפרטים שלו, יש רמזים רוחניים עליונים שרומזים על הנהגת הקדוש ברוך הוא את עם ישראל, ובהנהגת האדם, ובעצם האדם צריך להכין נפשו ולתקנה ולישרה, שתהיה ראויה ובהשלמה ובהתאמה לבית המקדש. שכמו שבית המקדש ראוי ומוכן להשראת השכינה, ככה האדם צריך להכין עצמו בתיקוני מידותיו, בהנהגותיו, בעבודה שלו על יראת שמיים וכולי, כדי שיהיה ראוי גם הוא להשראת השכינה. ואז על ידי זה, שהאדם מקיים את מצוות השם, שהאדם שומר את חוקיו, את תורותיו, על ידי כן הוא עצמו הופך להיות בחינה של השראת השכינה, ואז השכינה תשרה גם בבית המקדש. מכיוון שהשכינה אינה שורה בבית המקדש כל עוד שהיא לא שורה בתוכנו. והיא לא שורה בתוכנו כל עוד שלא תיקנו את מעשינו. כך שלמעשה הכל תלוי. ברגע שהאדם ישפר ויתקן מעשיו, הוא עצמו יהיה ראוי להשראת השכינה, וממילא השכינה תשרה גם כן בבית המקדש. אז יוצא אם כן שבניין הבית תלוי בבניין הנפש שלנו. לפי צורת הבית, כך גם כן צורת הנפש. ולכן הוא אומר הגד את בית ישראל. לא כתוב הגד אל בית ישראל, אלא הגד את. מתי תמיד כל הגדה כתוב אחרי זה אל. ויגד לו. תמיד זה אל. למה פה כתוב הגד את? אומר המלבי"ם, הגד את בית ישראל את הבית. תגיד את בית ישראל שהם עצמם הבית, כמו שאמרנו. את בית ישראל את הבית, הם הבית. מה זה אומר? הם צריכים לתקן בתי הנפש, הם צריכים לתקן את מעשיהם, את הנהגתם, ואז הם יהיו ראויים שעל ידי שמדדו את תוכנית, ומה זה תוכנית? כמו שהסברנו עכשיו, את התוכן הפנימי של בית המקדש, שזה אומר התוכן הפנימי שלי, איך אני צריך לתקן מידותיי והנהגתי, אז אתה תהיה ראוי גם כן לתוכנית של הבית הכללי, שייבנה בית המקדש וישוכלל כפי הראוי לו.

ואם נכלמו מכל אשר עשו, צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו, ואת כל חוקותיו וכל צורותיו וכל תורותיו הודע אותם, וכתוב לעיניהם. וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם. ואם נכלמו מכל אשר עשו. כאשר ייבנה בית המקדש במידות הללו ובצורה הזאת שראה יחזקאל, עדיין לא יגיע זמן התיקון עד שיגיע הזמן שבו הם יטהרו מעוונותיהם. זאת אומרת, כל מה שראינו עד עכשיו, במילים אחרות זה בתנאי. אם אתם תתקנו מעשיכם, אם יכלמו מכל אשר עשו, זה האם. אם זה מילת תנאי. אם הם יכלמו מכל אשר עשו, אם הם יחזרו בתשובה שלמה, כמו שחז"ל אומרים, מי שעובר דבר עבירה ומתבייש בה, מוחלין לו כל עוונותיו. וזה הבחינה של יכלמו. ולמה? כי כשבן אדם עושה תשובה, אז לפעמים זה עושה תשובה רק בגלל ש, מה שנקרא מן השפה ולחוץ, אמרנו פעם. עושה את זה רק מן השפה כי הוא לחוץ. זה לא, לא באמת תשובה אמיתית. אה, כי יש גיהינום, אז אז בוא נחזור בתשובה. מתי לבן אדם באמת יש בושה בעוון שעשה. תבינו.

חז"ל אומרים שאם בן אדם יכלם בעוונותיו, עובר עבירה ומתבייש בה, מוחלין לו על כל עוונותיו. כי באמת אדם לא נכלם בעוונות. אם אדם עושה תשובה זה כי הוא יודע שיש על זה עונש. אבל להתבייש בעוון שלו, זה איזה דבר נדיר, זה דבר רחוק, ומי שזוכה באמת להגיע לזה שהוא מתבייש בחטאו, מוחלין לו על כל העוונות. אז הוא אומר צריך שיכלמו, נכלמו מכל אשר עשו, ואז את צורת הבית הודע אותם, רק אז יבנה הבית.

ופה הוא מזכיר לנו את עניין של צורת הבית שלוש פעמים. צורת הבית ותכונתו, וכל צורותיו, ולאחר מכן וכל צורותיו וכל תורותיו. שלוש פעמים מזכיר וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם. אומר המלבי"ם, שזה בא בעצם לומר לנו כנגד שלוש צורות. א', הצורה המוכרחת להיות. דבר שני, דברים שאינם מוכרחים. דבר שלישי, בית המקדש השלישי. ואנחנו נפרט אותם אחד לאחד.

יש בבית המקדש צורה הכרחית. מה זה אומר צורה הכרחית? בית ראשון, בית שני, משכן, משכן שילה, לא משנה היכן, חייב להיות שהבית יכלול את האלמנטים הללו. שזה אומר שיהיה עזרה, שיהיה היכל, שיהיה קודש הקודשים, שיהיה מזבח, מזבח הזהב, מזבח הנחושת, שזה אומר מזבח האבן. אלה הם דברים הכרחיים לכל בית מקדש. לא היה לנו בשום שלב בית מקדש שלא היה בו את הדברים ההכרחיים הללו. יש דברים שהם לא מוכרחים והם יכולים להשתנות לפי הזמן, כמו שהשתנו דברים בין בית ראשון לבית שני. לדוגמה, בבית ראשון היו כרובים ענקיים שבנה שלמה שהיו צמודים אל קיר הבית חוץ מהכרובים אשר על הארון, בבית שני זה כבר לא היה. או עניין הארון שנגנז כבר בשלהי בית ראשון. אז אם כן, יש דברים הכרחיים, יש דברים פחות הכרחיים. דבר שלישי, יש את הבית השלישי. זה עוד צורה בפני עצמה, שזה הבית השלישי שזה זמן התיקון ולא יכלו לעשות כמותו גם בזמן עזרא, אפילו שידעו את מה שיחזקאל כתב, והנבואה הזאת הייתה ידועה להם, כי הרי יחזקאל קדם להם, הוא הרי היה מן הגולים והם כבר מאלה שכבר חזרו מן הגלות, עברו 70 שנה, אף על פי כן, בורא רואה שהדברים האלה הם ייחודיים רק לבית השלישי. מכיוון שהם ידעו שעדיין לא הגיע זמן התיקון, אז לכן את הדברים הללו הם לא עשו כפי שמופיע בספר יחזקאל כי הם ייחודיים לבית השלישי.

אומר המלבי"ם, אחרי שהבנו שישנן שלוש צורות, צורה קבועה, צורה משתנה שהיה בבית ראשון ולא בשני, וצורה שלישית שהיא צורה ייחודית לבית השלישי, אומר המלבי"ם עכשיו נבין את מה שכתוב כאן. על הצורה המוכרחת לכל בית מקדש, על זה הוא אומר את צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו. זה חייב להיות בכל בית מקדש. מהי תכונת הבית, מהי צורתו הקבועה, וזה חייב להיות בכל בית מקדש, את החדרים, את השערים וכולי. את הבית שמיוחד רק לעתיד, שזה מה שאמרנו הבית השלישי, אי אפשר לעשות כמותו בזמן הזה מכיוון שהעניינים הללו יתגלו רק לעתיד, הם בחינת חוק, וזה יתגלה רק לעתיד, על זה הוא אומר וכל צורותיו ואת כל חוקותיו, שזה בחינה של חוקים, שאלה דברים שהטעם שלהם נעלם. ועל הדברים שהיו בבית אחד ולא היו בבית השני, בבית ראשון ולא בבית שני, כן, אז הם, הדברים המשתנים, שהיה ניתן לעשות אותם בימי בית שני כשבנו את הבית, אותו בנו אותו מעין הבית הראשון, הדברים האלה הם לא חוקים נעלמים, אלא הם רק בחינה של תורות. תורות זה אומר שהטעם שלהם הוא טעם ידוע. אז אם כן, גם את זה, גם את הצורה הזאת ואת כל זה כטוב לעיניהם, תכתוב את הצורה של הבית העתידי שזה יהיה למשמרת לדור אחרון. את זה אנחנו רואים שיחזקאל כתב זאת לעינינו, הנה הוא תיאר לנו את כל מה שהוא ראה. ועל זה הוא אמר לו וישמרו את כל צורתו. פירושו של דבר, אם הם ישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו להתנהג לפי מה שנדרש, בקדושה, בטהרה, בהטבת המעשים שלהם, אז הם יהיו ראויים ומוכנים לצורות הללו, שבעצם הצורות הללו מורות על דבקות השם, על חיבור השם אלינו. אם נכשיר מעשינו, נהיה ראויים לכל זה, ואז יבנה הבית השלישי כראוי להם לפי מעשיהם.

זאת תורת הבית. על ראש ההר כל גבולו סביב סביב קודש קודשים הנה זאת תורת הבית. אומר המלבי"ם, כאן הוא בא לומר לו שהבית השלישי ייבדל מן הבתים הקודמים בזה שא', הבית יהיה על ראש ההר. שזה אומר, ההר עצמו שעליו יבנה בית המקדש, נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים. פירושו של דבר, ההר יהיה הגבוה מכל ההרים שיש בירושלים, זה יהיה הדבר אחד. דבר שני, הבית שנבנה היום, כתוב שהוא לא נבנה במקום הכי גבוה, כיוון שהגמרא אומרת ובין כתפיו שכן, אמרו מהו המקום היפה אצל השור, זה המקום שהוא אין איתם, שזה אומר שהוא נמוך קצת יותר, לא הגבוה מהכל. הבית השלישי זה לא יהיה כך. הר בית השם יהיה על ראש ההר. הוא יהיה במקום הכי גבוה. לא במקום היותר נמוך בהר, אלא במקום הכי גבוה. אז יש פה שני דברים. א', במקום הכי גבוה בהר, ב', ההר הכי גבוה מכל ההרים. וזה בא להראות על ההתרוממות והמעלה של הבית השלישי. דבר נוסף, אומר לך סביב סביב קודש קודשים כל גבולו. שזה אומר, בהר היום, בבית המקדש היום, ההר סביב הוא לא קודש קודשים, כיוון שההר סביב היו יושבים וגרים בו כל ישראל. לעומת זאת, כפי שראינו לעיל בבית השלישי, העיר עצמה תהיה רחוקה 25,000 אמה. יוצא אם כן ששם במקום הזה זה היה כמו בזמן המשכן, שבמקום הזה היו יושבים רק הכהנים, רק האנשים המקודשים שבעם. אז אם כן, סביב סביב הכל יהיה קודש קודשים. ואז על ידי כן המקום של המקדש עצמו יהיה מקודש מכיוון ששאר העם יהיו גרים רחוקים יותר. ואומר הנה זאת תורת הבית, בתורה הזאת צריכים להתנהג מי שרוצה שהבית יבנה.

ואלה מידות המזבח באמות, אמה אמה וטופח. וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח. אומר המלבי"ם, המזבח כמעט ולא היה שונה מהמזבח שהיה בבית המקדש השני. ולכן כאן הוא מספר לנו את מעשה המזבח בפני עצמו, מכיוון שצורת בית המקדש, הצורה הכללית של בית המקדש, הייתה מיוחדת רק לעתיד, היא הייתה שונה מהצורה של בית המקדש שהיה בבית שני וגם בבית ראשון. אבל לעומת זאת את מידות המזבח, אומר המלבי"ם, אפשר לעשות גם בזמן הזה. יש אפשרות באופן עקרוני גם להקריב קורבנות, היה פולמוסים נרחבים כידוע למה לא מקריבים קורבנות היום, למה לא מקריבים את קורבן פסח ועוד הרבה דיברו וכתבו על זה, בסופו של דבר גדולי ישראל הכריעו שאין לעשות כן. אבל על כל פנים, מידות המזבח כמעט זהות גם למזבח שהיה בבית שני. אנחנו נראה תכף שהיו שינויים קלים, אבל חוץ מזה המזבח היה זהה. עכשיו בואו נראה ונסביר באופן כללי איך היה נראה המזבח ולאחר מכן אנחנו נראה את הדברים בתוך הכתובים.

המזבח היה בנוי, אם נרצה נתאר את זה כשלוש קוביות. קוביה תחתונה רחבה, קוביה מעליה קצת צרה יותר, קוביה מעליה קצת צרה יותר. מחובר לו כבש שאיתו עולים עד הקוביה העליונה, שעל גבי הקוביה העליונה היה בעצם המקום של המערכה שעליו היו מקריבים את הקורבנות. בקוביה העליונה היו ארבע קוביות בפינות, ותכף אני אדבר על מידות, אז אני אוכל להבין את זה יותר מדויק, היו ארבע קוביות בפינות שהם הקוביות הללו היו בעצם הפינות של המזבח, וזה קוביה של אמה על אמה כפי שתכף נסביר. הקוביות, כמו שנסביר כעת, אני הבאתי כאן איזשהו תרשים, אפשר לראות את זה בהרבה מקומות את הציור של המזבח. אמרתי, הייתה קוביה תחתונה. הקוביה התחתונה היא הייתה נמוכה. בבית המקדש בבית ראשון ובבית שני, הקוביה התחתונה היא הייתה בגובה של אמה. והרוחב שלה היה 32 אמה על 32 אמה. אני אומר קוביה, זה לא בהכרח קוביה, כן, אתם מבינים, אני מדבר על משהו נמוך. אני מדבר אמה, ריבוע של אמה מבנה בקרקע, 32 אמה אורך, 32 אמה רוחב. החלק הזה בבית ראשון ושני היה גובה אמה, בבית השלישי הוא יהיה גובה שתי אמות. וזה השינוי שיש לנו בין בית שלישי לבתים הקודמים. שהגובה של המזבח מתחיל שתי אמות למטה ולא אמה אחת. לחלק הזה שהוא נקרא החלק התחתון של המזבח, קוראים יסוד. הדמים שהיו זורקים על גבי המזבח היו יורדים אל היסוד. היסוד, תכף נראה, הוא לא הקיף מכל הארבעה צדדים, אלא היסוד, הבליטה הזאת הייתה בולטת רק משני צדדים, ומשני צדדים נוספים יש דעות האם זה היה בולט קצת או לא בולט כלל, יש בזה מחלוקת. על כל פנים, הוא היה בולט משני צדדים ולא מכל הארבעה צדדים. מעל גביו הייתה קוביה נוספת, והקוביה הנוספת הזאת שנמצאת מעליו היא הייתה בגובה של ארבע אמות, והרוחב שלה היה 30 אמה. אז תשימו לב, אם הקוביה התחתונה היא 32 ומעליה אני שם קוביה של 30, זאת אומרת שאני שם אותה באמצע, זאת אומרת שמכל צד יש לנו, נוצרת לנו בליטה של אמה. תכף נראה שזה לא ממש מכל הצדדים, אבל נוצרת לנו בליטה של אמה. הבליטה הזאת של אמה מסביב היא בעצם העודף והיא היסוד, כמו שהסברתי קודם, זה החלק התחתון של המזבח. החלק הזה, הקוביה השנייה שעליה אנחנו מדברים כעת שהרוחב שלה היה 30 אמה, היא נקראת סובב. מכיוון שעל גביו, על גבי החלק הזה, הכהן היה הולך וסובב על גבי המזבח וזורק את הדמים. ועל זה אנחנו אומרים עלה בכבש ופנה לסובב. מכיוון שהעלייה בכבש הייתה מביאה אותו עד רום המזבח, אבל היה מהכבש מעין יציאה לימין שדרך שם הוא היה עולה על הסובב, שזה הסובב כמו שאמרנו, זה מקום שהוא קוביה של 30 אמה על 30 אמה, והגובה שלו הוא גובה של ארבע אמות. לאחר מכן, מעל הסובב, אגב למקום של היסוד אנחנו תכף נראה, היו קוראים בשם נוסף, עזרה תחתונה או עזרה קטנה. המקום שהיסוד היה בולט, היה נקרא עזרה תחתונה או עזרה קטנה. נראה עוד מעט נבין גם למה. והמקום שהסובב היה בולט לעומת הקוביה שמעליו, היה נקרא העזרה הגדולה או העזרה העליונה. ששם הכהן היה הולך ומסתובב. על היסוד בדרך כלל הכהן לא היה הולך, אבל על הסובב הכהן היה הולך ומסתובב כדי להזות את הדמים. לאחר מכן, מעל זה, היה מקום שנקרא הראל. ההראל, הגובה שלו היה ארבע אמות עם הקרנות. הקרן אמרנו זה הפינה שהייתה בקצה. בלי הקרן, מהסובב עד למזבח עצמו, זה היה גובה של שלוש אמות. המזבח עצמו זה כבר גג המזבח, הכל היה נעשה על גג המזבח, שזה אומר המערכות, התפוח שעליו היה נמצא הדשן, הקורבנות, העצים, הכל היו כמה מערכות שם על גבי גג המזבח. ומהסובב עד לגג המזבח היה גובה של שלוש אמות. מגג המזבח עוד ארבע קרנות, ארבע פינות, בכל פינה של המזבח קרן, כשהקרן הזאת בולטת אמה על אמה. דהיינו זה ממש ריבוע, ריבוע של אמה על אמה שעומד בפינות. עכשיו כל המקום הזה שהיה מעל הסובב, זה בעצם אנחנו מדברים על הקוביה השלישית, כן, כל המקום הזה נקרא הראל. והרוחב שלו היה 28 אמה. כשאנחנו מדברים על 28 אמה לעומת 30 אמה שלמטה, זאת אומרת שמכל צד מסביב כנסנו אמה. מכיוון שאם אתה נכנס אמה מכאן ואמה מכאן מ-30, נשארת עם 28. אז אם כן יוצא שהקוביה הזאת העליונה היא השלישית, היא הייתה באמצע של החלק של הקוביה התחתונה יותר של מה שנקרא הסובב, היא הייתה באמצעו, ואז מי שהולך בסובב יכול להסתובב לכל הארבע רוחות, יש לו רוחב של אמה על אמה מקום הילוך לרגלי הכהנים בסובב. כמו שאמרתי, החלק העליון, הקוביה העליונה שעל גבה הייתה המערכה, נקראת נקראה הראל והגובה שלה היה שלושה טפחים.

אחרי שיש לנו מבט כללי על המזבח, בואו נעמוד כאן על עוד שינוי. הוא אומר כאן ואלה מידות המזבח באמות, באמות אמה אמה וטופח. אגב המילה אמה מוזכרת פה חמישה פעמים בפסוק. מידות המזבח באמות, אמה אמה וטופח. מה התכוון לומר אמה וטופח? מסביר המלבי"ם, שמכיוון שהמידות לא היו זהות, פעמים האמה ניתן היה לדבר עליה על אמה של חמישה טפחים, ופעמים ניתן לדבר על אמה בת שישה טפחים. וכבר חז"ל עומדים על מתי חמישה טפחים, מתי שישה טפחים, אמה של כלים, אמה של בניין, חז"ל עומדים על השינויים ביניהם. האמה בסתם היא חמישה טפחים, וכשהיא אמה רחבה יותר, אז היה אפשר לעשות גם אמה של שישה טפחים. טפח זה בדרך כלל מקום של אגרוף של היד של האדם, פחות או יותר זה טפח. אז כאשר הוא מדבר איתי כאן אמה וטופח, זאת אומרת הוא מתכוון לומר אמה רגילה של חמישה טפחים פלוס טופח, דהיינו עוד טפח אחד, אז אני מדבר איתך כאן על אמה של שישה טפחים.

עכשיו הוא אומר לנו חיק האמה. תשים לב, וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב וכולי. מה זה חיק האמה? מסביר המלבי"ם, החיק זה נקרא היסוד. אלה הם שתי האמות התחתונות שעליהם דיברנו, שזה היה החלק הצמוד לקרקע של המזבח שבבית ראשון ושני היה בגובה אמה, בבית השלישי הוא יהיה בגובה של שתי אמות, על זה לחלק הזה הוא קורא חיק. ולמה זה נקרא חיק? מכיוון שהדבר הזה נמצא בחיק הארץ, כביכול הוא נמצא בחיקה של הארץ, לכן קראו לו חיק. אומר אם כן המלבי"ם, אז חיק האמה, והחיק כמו שהסברנו זה עליית היסוד, הוא היה באמה רגילה, אמה סתם, אמה בת חמישה טפחים. וכך גם כן האמה רוחב, מה שהיה יסוד רחב אמה ביחס לסובב, כמו שהסברנו שהוא בלט החוצה, זה היה גם כן באמה בת חמישה טפחים. אומר המלבי"ם שזה כדעת הרמב"ם שחז"ל אומרים שאמת יסוד בקטנה, זה לא חוזר על כניסת היסוד וכולי, מי שירצה יעיין כאן במלבי"ם שנכנס כאן לבאר את המחלוקת, אנחנו לא לא ניכנס לכל הפרטים שבזה.

וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד. המלבי"ם מסביר שמה שאנחנו כאן מדברים על גבולה אל שפתה סביב זרת האחד, אנחנו מדברים על מה שהיה נקרא בבית שני חוט הסיקרא. ואני אסביר. כידוע שבהזאת דמים בבית המקדש, היו דמים שאותם היו מזים על חלקו העליון של המזבח, והיו דמים שאותם היו מזים על חלקו התחתון של המזבח. לדוגמה, עולת העוף על חלקו העליון של המזבח, חטאת העוף על חלקו התחתון של המזבח. כאשר מדברים בעולת בהמה וחטאת בהמה זה הפוך. עולת בהמה הזאת דמים על החלק התחתון, וחטאת בהמה על החלק העליון. מי שירצה ישמע את המשניות שמסרנו בזבחים, אז יש סימנו קל, כתוב העוף עולה למעלה. זה סימן לזכור. עולת העוף, עולה, עולה, העוף, עף, למעלה. העוף עולה למעלה. ואז ממילא אתה מבין שחטאת העוף היא הזאת הדם שלה, מיצוי הדם שלה הוא למטה. ובבהמה זה הפוך. זאת אומרת שבבהמה העולה היא למטה והחטאת היא למעלה. על כל פנים, השוני הזה בא לידי ביטוי במשכן על ידי מכבר רשת מעשה נחושת. על ידי זה היו יודעים מהו החלק העליון, מהו החלק התחתון. בבית שני היה חוט, חוט אדום שקראו לו חוט הסיקרא, והוא היה חוצץ ומפריד בין החלק העליון לבין החלק התחתון. אומר המלבי"ם, כעת הוא מדבר איתנו שבבית השלישי יהיה בולט מהמזבח בניין כמידת זרת. והבניין הזה יהיה מעין פס בולט מתוך המזבח והוא יהיה הגבול בין הדמים העליונים לדמים התחתונים. והדבר הזה יהיה לו רוחב של זרת וזה מה שנקרא גב המזבח.

טוב, אחרי שהבנו את הציור הכללי של המזבח, בואו עכשיו נרד אל הפרטים. ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתיים אמות ורוחב אמה אחת. ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורוחב האמה. כמו שהסברנו קודם, מחיק הארץ הכוונה היא זה החלק של היסוד, עד העזרה התחתונה, החלק העליון של היסוד, אמרנו קודם כל היסוד הוא שתי אמות, זה מה שהוא אומר לנו כאן שתיים אמות. עד לאן? עד העזרה התחתונה. הסברנו שהעזרה התחתונה או העזרה הקטנה זה הבליטה של היסוד. ככה קראו לזה לעומת הבליטה של הסובב שהייתה למעלה שהיא נקראה העזרה העליונה או העזרה הגדולה. אז הבליטה הזאת שלמטה של היסוד שהיה בולט כלפי חוץ, זה נקרא העזרה הקטנה. ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה, כמה עכשיו צריך לעלות, עכשיו מדברים על הקוביה השנייה, שהקוביה השנייה כמו שאמרנו נקראת הסובב ומעל גבה היה הסובב שהכהנים היו הולכים, כמה צריך לעלות? אומרת לנו המשנה ארבע אמות. העלייה היא ארבע אמות מכיוון שמבליטת היסוד עד הגג של הסובב, שבעצם אנחנו עולים את כל גובה הסובב, הגובה הוא ארבע אמות. וזה מה שכתוב כאן ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות. ורוחב האמה. רוחב האמה, זאת אומרת גם שם היה רוחב של אמה, הרוחב של הבליטה, הן של היסוד לעומת הסובב, הן של הסובב לעומת החלק שנמצא מעליו שהוא החלק שעל גביו הייתה המערכה, כל אחד היה בולט אמה לעומת החלק שנמצא מעליו.

וההראל ארבע אמות. ומהאריאל ולמעלה הקרנות ארבע. עכשיו הוא עובר לדבר על הקוביה השלישית, שהקוביה השלישית הייתה נמצאת על גבי הסובב, ומשם ארבע אמות. וכבר הסברנו שהארבע אמות מההראל זה ארבע אמות כולל הקרנות. זאת אומרת אנחנו מדברים על ההראל שעולה שלוש אמות והקרן עוד אמה, על זה הוא מדבר ביחד יש לנו ארבע אמות. וזה מה שכתוב ומהאריאל ולמעלה הקרנות ארבע. רוצה לומר לך מעל האריאל ולמעלה הקרנות ארבע, היו ארבע קרנות, אז כאשר אמרתי לך ארבע אמות כללתי בזה גם כן את האמה העליונה שהם הקרנות, וביחד ארבע אמות. אבל אם אנחנו מדברים רק על ההראל עצמו עד מקום המערכה, אז הגענו רק לגובה של שלוש אמות. המלבי"ם כאן עושה חשבון שבעצם המיקום של חוט הסיקרא בבית שני לעומת המיקום של חוט הסיקרא בבית שלישי היה שונה. השוני נבע מכך שבעצם היסוד בבית השלישי כבר תופס אמה. אז אם אתה רוצה לעשות משהו שחותך את המזבח באמצע, אתה מגיע כבר למקום שונה מהמקום שאליו הגעת כאשר אתה חותך את המזבח באמצע כאשר היסוד הגובה שלו הוא רק אמה. ולכן הוא רוצה לומר שהמיקום של חוט הסיקרא הוא שונה והוא גם כן מחשבן את המיקום כמה זה יוצא בדיוק, אנחנו לא לא ניכנס כאן לפרטים.

והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע אל ארבעת רבעיו. עכשיו הוא עובר לדבר על רוחב מקום המערכה. ורוחב מקום המערכה לא מובן איך הוא מגיע לחשבון של 12 אורך ב-12 רוחב. הרי לפני רגע הסברנו שהמקום של האריאל או ההראל, המקום הזה עצמו הרי אמרנו הרוחב שלו 28 אמה. אם הוא 28 אמה, איך הגעת ל-12 אמה כאשר אתה מדבר עליו? אז באמת חז"ל אומרים שכוונת הדברים אם אנחנו לוקחים את הגג שלו ומאמצע המערכה מודדים לימין ומודדים לשמאל 12 אמה. לכאורה עדיין זה לא מדויק, כי הרי לפי מה שהסברנו קודם הרוחב היה 28 על 28. ואם תיקח מהנקודה האמצעית 12 לפה 12 לפה הגעת ל-24. נשארת עדיין שחסר לך ארבע אמות. היכן אותם ארבע אמות? אז החשבון היה כזה. המקום שעליו אנחנו מתייחסים, מדברים על המזבח, שהוא המקום השימושי שבמזבח, זה מקום המערכה. לא כל מקום היה שימושי במזבח, מכיוון שאם אנחנו מדברים קודם כל על פינות המזבח, כבר תורידו אמה מסביב. אמה מסביב אי אפשר להשתמש כיוון שהמקום הזה זה פינות, יש פינה מכאן פינה מכאן, אז ממילא היה חייב המקום של המערכה להתכנס פנימה. לא רק המקום הזה נכנס פנימה, עוד אמה נכנסו פנימה מכל צד. מדוע? זה היה מקום הילוך רגלי הכהנים. הכהנים היו מהלכים מסביב למערכה על גג המזבח, אז היה צריך מקום הילוך רגלי הכהנים. אז אם כן בואו נעשה את החשבון. מקצה המזבח אמה אחת נכנסנו, זה האמה של הקרנות. אמה נוספת נכנסנו, זה מקום הילוך רגלי הכהנים. יוצא אם כן שמצד ימין שתי אמות, מצד שמאל שתי אמות, החסרנו ארבע אמות. מדויק אם כן שהרוחב של מקום המערכה הוא 24 אמות. 24 אמות ועוד שתי אמות מכל צד של אמה של הילוך רגלי הכהנים ואמה של הקרנות שהיו בארבע זוויות המזבח, ממילא יוצא לנו שאם אני מודד מהאמצע ולימין, מהאמצע ולשמאל, 12 אמה לימין, 12 אמה לשמאל, 12 אמה לקדימה, 12 אמה אחורה, הגעתי בסך הכל ל-24 אמות על 24 אמות, כשמחוץ לזה עדיין יש לנו עוד אמה מקיפה הילוך רגלי הכהנים ועוד אמה מסביב שהייתה של הקרנות. אז זה מה שכתוב כאן והאריאל, שהכוונה היא הגג של האריאל שזה מקום המערכה, 12 אורך ב-12 רוחב רבוע אל ארבעת רבעיו. הכוונה היא שהדבר הזה היה עשוי בצורה שהיה מרובע. למה מזכיר כאן את העניין של רבוע? אז כבר המלבי"ם הזכיר לעיל, מכיוון שביסוד, היסוד לא היה מכל הארבעה צדדים, הוא היה רק משני צדדים. ולכן כאשר הוא רוצה לבדל את היסוד מהסובב ומהאריאל או ההראל, כשרוצה לבדל אותם הוא אומר לך הם היו מרובעים ממש. כיוון שהיסוד לא היה מרובע ממש, הוא היה בולט משני צדדים ומשני צדדים אחרים הוא היה קצר יותר.

והעזרה ארבע עשרה אורך בארבע עשרה רוחב אל ארבעת רבעיה והגבול סביב אותה חצי האמה והחיק לה אמה סביב ומעלותיהו פנות קדים. והעזרה, עכשיו הוא מדבר על העזרה הגדולה, שהעזרה הגדולה זה בעצם המקום של הסובב כמו שהסברנו, זה הקוביה השנייה למעלה, זה נקרא העזרה הגדולה, והרוחב שלה הוא 28, כמו שאנחנו רואים, זה הרוחב. אז לכן עכשיו הוא אומר לנו שכשאנחנו מודדים את הרוחב מהאמצע, אז הוא אומר לך אורך ב-14 ו-14 אורך ב-14 רוחב. אורך 14, 14 רוחב, שזה בעצם אומר מנקודת האמצעי קיבלנו בסך הכל 28. ועכשיו חוץ מזה, הוא אומר לך והגבול סביב אותה חצי האמה. מה זה הגבול סביב אותה? זה מה שהסברנו לעיל שהיה איזשהו מבנה שהיה מעט בולט מהמזבח, המבנה הבולט הזה זה היה במקום חוט הסיקרא. המקום הזה היה באמצע המזבח והוא נועד להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים, על זה כאן הוא מדבר והגבול סביב אותה. זה היה הגבול שהוא היה חצי אמה שהוא בעצם היה בליטה במבנה המזבח שהוא היה מפריד בין הדמים העליונים לדמים התחתונים. והחיק לה אמה סביב. החיק אמה סביב כמו שהסברנו זה היה היסוד. והיסוד הוא אמה סביב. מה הוא רצה להדגיש לנו בזה שהוא אמה סביב? הרי כבר ראינו את זה לעיל. אומר המלבי"ם, שהיה מקום לומר כיוון שהייתה בליטה של הגבול, כמו שהסברנו שזה המקום שמפריד בין הדמים העליונים לתחתונים, זה היה ממש בולט החוצה, והבליטה אומר המלבי"ם זה היה חצי אמה. אז היה אם כן מקום לומר שאז צריך להרחיב את היסוד יותר בגלל הבליטה הזאת, צריך להרחיב את היסוד יותר. אומר לך לא, היסוד לא היה רחב יותר אלא היסוד היה אמה בלבד ולא היה בנוסף לזה עוד את החצי אמה של הבליטה של הגבול, לא התחשבו עם זה אלא רק היה אמה.

ומעלותיהו פנות קדים. מעלותיהו פנות קדים הכוונה מי שהיה עולה על המזבח, היה פונה אל צד המזרח. ואם אנחנו עוד פעם נצייר לעצמנו ונדמיין באיזה צורה היה בנוי בית המקדש, אז בית המקדש היה בנוי שהכניסה שלו הייתה מכיוון הר הזיתים. לא להתבלבל, לא מכיוון איך שאנחנו נכנסים לכותל, אלא מכיוון הר הזיתים. משם הייתה הכניסה. עכשיו ברגע שנכנסים כך, ממולנו מה שאנחנו רואים מיד בעזרת בחצר הפנימית, מה שנקרא עזרת הכהנים, מה שאנחנו רואים מיד זה המזבח. המזבח, הכבש שלו היה לצד שמאל, שזה אומר לצד דרום. למי שמגיע מכיוון הר הזיתים, אז כשאני אומר צד שמאל זה אומר צד דרום. שזה אומר אם אנחנו היום מסתכלים לדוגמה מכיוון הכותל, אז זה לצד עזרת נשים, לא לצד עזרת גברים. צד עזרת גברים זה הצפון. כל הזבחים שהם קודשי קודשים היו נשחטים בצד ההוא. שזה לצד עזרת גברים, שזה אומר שחיטתם בצפון. אני לא מדבר עכשיו על המקום, כי המקום הרי ודאי מדברים יותר פנימה לכיוון אל אקצא, לא מדברים עכשיו על המקום של הכותל, אני מתכוון רק שנתפוס נדמיין לעצמנו את הצדדים. אז אם כן יוצא שהכבש היה מצד שמאל. עכשיו כאשר הכהן היה עולה בכבש, הוא בעצם עולה מצד דרום והפנים שלו לאן? לצפון. עכשיו, עלה בכבש ופנה לסובב. כשהוא פונה לסובב הוא פונה מיד לצד ימין. מכיוון שכל פניות שאתה פונה תהיין על הימין. אז הוא פונה מיד לצד ימין. לאיזה צד הוא פונה? הוא פונה לצד מזרח. הוא פונה לצד קדים. כשאתה עולה מצד דרום, אם אתה עולה מכיוון עזרת נשים לכיוון עזרת גברים ולוקח ימינה, אתה הלכת לכיוון הר הזיתים. אתה פנית לכיוון מזרח. זה עלה בכבש ופנה לסובב, פניות הם לימין ואז הגעת לצד קדים. זה מה שהוא אומר. אמה סביב ומעלותיהו פנות קדים. כאשר היה עולה למזבח, היה פונה אל הצד המזרחי שכל פניות שאתה פונה תהיין על הימין.

ויאמר אלי בן אדם כה אמר השם אלוקים אלה חוקות המזבח ביום היעשותו להעלות עליו עולה ולזרוק עליו דם. השם כעת מודיע לו איך תהיה חנוכת המזבח. כידוע כאשר בונים בית מקדש, כאשר בנו את המשכן, יש את החנוכה. החנוכה זה לא רק מסיבה. החנוכה זה כדי לקדש את המקום. וגם כאשר הסנהדרין היו מחליטים להוסיף על העזרות או על הלשכות, היה צריך מהלך שלם עם הסנהדרין איך לקדש את המקום. כך גם כן פה, היה צריך לקדש את המקום, היה צריך לחנוך את הבית השלישי. ומודיע לו כיצד תעשה חנוכת המזבח בעתיד. אומר המלבי"ם, המזבח החדש, הדרך לחנוך אותו זה על ידי תמידין. על ידי קורבן תמיד של שחר. אבל כאן אומר המלבי"ם, החנוכה לא תהיה רק חנוכת המזבח, היא תהיה חנוכה כללית לכלל בית המקדש. אומר המלבי"ם, בזמן עזרא גם כן הייתה חנוכה למזבח, אבל שם זה היה הוראת שעה, שם זה היה בצורה אחרת, בצורה שונה, מכיוון ששם הם ידעו שזה לא הבית העתידי. הם ידעו שזה לא הבית שיישאר, הם ידעו שהוא עתיד להיחרב וכבר דיברנו על זה כמה פעמים בעבר. פה השם מבטיח לו שהבית הזה שיבנה והוא יהיה הבית השלישי, יחזקאל שהוא עכשיו מדבר עם הקדוש ברוך הוא, שהיה גם כן כהן, הוא בעצמו יעשה את עבודת חינוך בית המקדש. יחזקאל בעצמו יחנוך את בית המקדש. ולכן עושים כאן חינוך בצורה שונה מהחינוך שהיה בבית שני.

אומר המלבי"ם, במשכן ראינו שהחינוך היה בקורבנות שגם הם היו קורבנות שנהגו רק לשעה. קורבנות זמניים, קורבנות קערת כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, כל קורבנות הנשיאים שהם היו קורבנות חד פעמיים, זה לא קורבנות שממשיכים להקריב אותם באופן תמידי. וזה מה שהוא אומר לנו כאן ביום היעשותו, תחנוך אותו כדי שיהיה ראוי להעלות עליו את איברי העולה, לזרוק עליו את דם העולה, קודשי קודשים, קדשים קלים, תחנוך את המזבח כדי שניתן יהיה להתחיל להקריב עליו קורבנות. ונתתה אל הכהנים הלוויים אשר הם מזרע צדוק הקרובים אלי נאום השם אלוקים לשרתני. ונתתה אל הכהנים הלוויים אשר הם מזרע צדוק. כבר ראינו, בעצם הזכרנו, עוד לא ראינו את זה מפורש, אבל הזכרנו שרק בני צדוק הם יהיו הכשרים לעבודת המקדש לעתיד, מפני שהם היו תמיד קרובים להשם, הם לא עבדו עבודה זרה. כהן שעבד עבודה זרה נפסל מלעבוד בבית המקדש. לכן הוא אומר לו רק הכהנים הלוויים אשר הם מזרע צדוק הקרובים אלי. הכהנים הלוויים הכוונה הכהנים משבט לוי, זה הכוונה הכהנים הלוויים. שהם קרובים אלי נאום השם אלוקים לשרתני, הם לא עבדו עבודה זרה, הם שירתו אותי, אז הם יקרבו כעת לשרתני. והשם מודיע לו כעת פר בן בקר לחטאת ונתתה, מי? אתה. כמו שאמרנו קודם שיחזקאל עצמו יהיה שם בחינוך המקדש והוא עצמו ייתן להם את הפר כדי שיקריבו. ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנותיו ואל ארבע פינות העזרה ואל הגבול סביב וחיטאת אותו וכיפרתהו. ולקחת מדמו, הוא מודיע לו שגם הוא בעצמו, יחזקאל, ייקח ויעשה גם כן את הדם. הלקיחה זה הקבלה בכלי. מכיוון שכידוע לנו שחיטה כשרה בזר, אבל מקבלה והילך, קבלת הדם מצוואר הבהמה והילך, משם מצוות כהונה. הנתינה שכתוב פה ונתתה על ארבע קרנותיו, זה מתן קרנות. ונתתה מדמו על ארבע קרנות המזבח ועל ארבע פינות העזרה. מה זה פינות העזרה? העזרה זה לא העזרה של בית המקדש, העזרה כמו שהסברנו קודם שזה העזרה גדולה והעזרה קטנה, פה מדברים על העזרה הגדולה, בעצם על הסובב, הוא נקרא עזרה גדולה. ואל הגבול, אל הגבול ראינו שזה הזרת שבלט לחוץ מהמזבח, הוא נקרא גבול, חוט הסיקרא, כן, בבית המקדש השלישי זה יקרא גבול, הוא היה בולט. וחצי הטפח העליון בעצם שייך לחלק העליון, שייך ללמעלה. וחיטאת, מקום שכתוב וחיטאת הכוונה היא שנותנים את הדם באצבע, כמו שהיו נותנים במזבח הפנימי כאשר היה לוקח ומחטא את המזבח מ-4 פינותיו בעבודת יום הכיפורים. וכיפרתהו. וכיפרתהו הכוונה על ידי ששופך את השיריים ליסוד, על ידי זה וכיפרתהו. העניין כאן של הכפרה זה לא במובן של לכפר על משהו, אלא זה במובן כמו כפורים במובן של לטהר משהו, כן, כמו ובא אל כפורי ידי, לכפורי ידי כמו לנקות את ידיו. זה המשמעות כאן. אז הוא אומר לו שם וחיטאת אותו וכיפרתהו. מסביר המלבי"ם, כאן הוא בעצם מגלה לנו כמה דברים בעניין תחיית המתים. א', הוא מגלה לנו שבזמן שיחנך המקדש כבר אז תהיה תחיית המתים, כי הנה אתה רואה שיחזקאל חי וקיים. ויחזקאל הרי כולנו יודעים כבר איננו איתנו. מה זה אומר? מיד שיבנה בית המקדש כבר תהיה תחיית המתים, הוא יחנוך את בית המקדש. דבר נוסף מלמדים אותנו כאן הפסוקים, שהתחייה תהיה בגוף ובנפש. הכוונה היא שיקום ממש עם לבוש בשר, גידים ועצמות, יהיה שלם בגופו מכל מום. שהרי אומר המלבי"ם, אם תגיד שהוא יבוא כנשמה, כרוח, כמלאך, המלאך לא יוכשר לעבודה. אם תגיד שהוא יהיה חסר, בעל מום לא כשר לעבודה. אלא בעל כורחך שהוא יבוא שלם בגופו, שלם בשלמות גמורה כגוף אדם. פירושו של דבר התחייה תהיה שממש יקומו בגופם. הדבר השלישי, שהוא יתחייב במצוות כשאר בני האדם. כי אם לא כן, איך הוא יקיים את המצווה של לבישת בגדי הכהונה, מצוות הקרבת הקורבנות? הרי רק מי שמחויב בדבר יכול לעשות ולפעול, מי שלא מחויב בדבר לא יכול לעשות. אז אם פה אתה רואה שהוא יעשה ויפעל כן, זאת אומרת שהוא יהיה בגדר מחויב ויהיו מחויבים במצוות כשאר בני האדם. אני הבאתי במשנת הגלגולים את מה שהארי הקדוש כותב שכשיבנה בית המקדש כולנו נשלים את החלקים החסרים לנו בתורה. הרי כדי שהנשמה תגיע לזיכוך היא צריכה להשלים את כל התרי"ג מצוות. תרי"ג מצוות הרי יש מצוות שאין לנו אותם כמו קורבנות. אומר הארי הקדוש, כשיבנה בית המקדש אנחנו נקריב את הקורבנות החסרים לנו, ואז ממילא על ידי כן אנחנו נשלים את נפשנו. אז מה אתה רואה? שעתידים יהיו להקריב את הקורבנות בבית המקדש ובזה תהיה השלמתם. אומר אם כן אתה מבין שמדובר כאן רק כאשר האדם קם בצורת אדם בתחיית המתים וחייב במצוות, רק אז זה שייך. אם הוא לא חייב במצוות, איך יקריב קורבנות מי שאיננו מחויב?

ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש. אומר המלבי"ם, פה יהיה דמיון של הפר הזה עם פר המילואים שנעשה בחנוכת המשכן, שמשה רבנו נתן על קרנות המזבח ואת הפר הוא שרף באש מחוץ למחנה. כך גם כן כאן הוא אומר לשרוף אותו מחוץ למקדש, שזה מקום שהיה מיועד לשריפת הנשרפים מחוץ לבית המקדש, זה מה שהוא אומר במפקד הבית. מפקד הבית הכוונה המקום המופקד ומוכן לצורך זה מחוץ לבית המקדש ששם היו שורפים את הפרים הנשרפים. וביום השני תקריב שעיר עיזים תמים לחטאת וחיטאו את המזבח כאשר חיטאו בפר. ביום השני תקריב שעיר עיזים תמים לחטאת, אומר רש"י, זה לא היה במשכן. ובמילואים של העתיד לבוא ככה יהיה על פי הציווי, על פי הדיבור. המצודות אומר שוחיטאו שזורקי הדם יטהרו את המזבח בזריקת דם השעיר, כאשר טיהרו אותו ביום הראשון בזריקת דם הפר, ביום השני זה יהיה על ידי זריקת דם השעיר. בכלותך מחטא תקריב פר בן בקר תמים ואיל מן הצאן תמים. גם זה יהיה ביום השני, אחרי חיטוי דם שעיר החטאת, הוא יקריב פר ואיל לעולה. והקרבתם לפני השם והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עולה להשם. השליכו עליהם הכהנים מלח כמו שבתורה נאמר על כל קורבנך תקריב מלח, ואז יעלו אותם עולה להשם. שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו. שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום, אומר הרד"ק, לא היה דבר דומה לזה בימי המילואים של משה. וגם עולי הגולה, אומר הרד"ק, לא ראינו שעשו קורבן כזה כאשר בנו את המזבח. ואף על פי שחז"ל אומרים שמילואים הקריבו בימי עזרא כמו שהקריבו בימי משה, אומר הרד"ק, בסדר הזה על כל פנים לא היו, וזה יהיה חידוש שעתיד להיות בקורבנות שעתידים לבוא. כך שלמעשה אל תנסה לדמות את זה למשהו שכבר היה, כי לא היה כדבר הזה. פה התורה מצווה, בעצם הנביא כאן מצווה על משהו שעתיד להיות ויהיה ייחודי לחניכת הבית השלישי, והדבר הזה יימשך במשך שבעה ימים חוץ מהיום הראשון שהקריבו בו את הפר. שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו ומילאו ידיו. בשבעת הימים הללו שבהם יקריבו שעיר ופר ואיל, יכפרו את המזבח על ידי דם השעיר, וטהרו אותו ומילאו את ידיו, הכוונה על ידי הקרבת העולה. כי ביום הראשון שהקריבו פר, לא מילאו את ידיו, כיוון שהפר לא היה על גבי המזבח, הפר הרי נשרף מחוץ למחנה, מתי מילאו ידיו? מתי המזבח מה שנקרא יצא עם ידיים מלאות? רק מהיום השני. ביום הראשון הפר לא נשרף עליו. ולכן שבעת ימים יכפרו את המזבח, זה חוץ מהיום הראשון, וטהרו אותו ומילאו ידיו, שעליו יהיה ממש קורבנות. ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם ורציתי אתכם נאום השם אלוקים. ויכלו את הימים הכוונה יסיימו להקריב את כל שמונת הימים, והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם הכוונה כל מי שיתחייב ורוצה להקריב עולה או רוצה להקריב שלמים, זה יהיה רק מהיום השמיני והלאה. מהיום שהתחיל החינוך ביום הראשון, שזה אומר ביום השביעי מהיום השני, בסך הכל כולל היום הראשון זה שמונה ימים. אז יוכלו להעלות עליו עולות ושלמים. היום הראשון אנחנו נראה בהמשך יהיה בכ"ג אדר, והיום השמיני יהיה בראש חודש ניסן. וזה כמו שהיה בזמנו של משה רבנו בחנוכת המשכן, שגם שם התחילו המילואים בכ"ג באדר ויום השמיני היה בראש חודש בניסן. ואז אומר ורציתי אתכם. ורציתי אתכם אומר רש"י לשון רצון, אני ארצה עולותיכם וזבחיכם לרצון על מזבחי, יהיו לרצון אצל קודשא בריך הוא, יבנה לנו השם בית המקדש במהרה אמן.