TheWholeTorah.aiBeta

פרק מא - ההיכל וקודש הקודשים - חלק א

לימוד בחברותאלמאמר המקורי
האזנה לשיעור0:00 / 0:00
פתיחה: נכנסים אל ההיכל

פרק מ"א בספר יחזקאל ממשיך את הסיור שעורך המלאך עם הנביא בבית המקדש השלישי, וכעת הוא מכניס אותו מן האולם פנימה אל ההיכל. ההיכל הוא המקום שבו עמדו השולחן, המנורה ומזבח הקטורת שנקרא גם מזבח הזהב. לפנים מן ההיכל היה קודש הקודשים, ובו לא היה מאומה חוץ מן הארון, ובתוך הארון הלוחות. בבית ראשון היו שם גם כרובים: מלבד הכרובים שעל גבי הארון היו כרובים גם בקירות הבית. הפרק מודד את ההיכל, את קודש הקודשים, את הקירות ואת התאים (ה"צלעות") שמסביב לבית.

פסוק א: רוחב האוהל - המקום הממוצע שבין האולם להיכל
וַיְבִיאֵנִי אֶל־הַהֵיכָל וַיָּמׇד אֶת־הָאֵילִים שֵׁשׁ־אַמּוֹת רֹחַב מִפּוֹ וְשֵׁשׁ־אַמּוֹת־רֹחַב מִפּוֹ רֹחַב הָאֹהֶל׃

כאן מדובר בעובי הכותל המפריד בין האולם להיכל, והוא שש אמות מכאן ושש אמות מכאן. מדוע קורא לו הכתוב "אוהל"? משום שלהיכל היו פתחים כפולים, ולפי הכלל "מן האגף ולפנים כלפנים, מן האגף ולחוץ כלחוץ" נוצר בין שני הפתחים מקום שהוא רשות בפני עצמה. אין קדושתו כקדושת ההיכל ואין קדושתו כקדושת האולם, אלא מקום ממוצע בין שתי הקדושות, וזהו "רוחב האוהל" - אותו מרחב של שש אמות שבעובי הכותל.

פסוק ב: רוחב הפתח ומידות ההיכל
וְרֹחַב הַפֶּתַח עֶשֶׂר אַמּוֹת וְכִתְפוֹת הַפֶּתַח חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וַיָּמׇד אׇרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה׃

עד כה דיברנו על עובי הכתלים; כעת על הרוחב. הרוחב הכולל מימין לשמאל הוא עשרים אמה: הפתח עצמו עשר אמות, ומשני צדדיו כותל של חמש אמות מכאן וכותל של חמש אמות מכאן, ועובי הכתלים הללו שש אמות כפי שראינו. האורך, כלומר מן הכניסה ופנימה עד קודש הקודשים, הוא ארבעים אמה. נמצא שאורך ההיכל כפול מרוחבו: עשרים על ארבעים.

פסוק ג: שני פתחים כנגד שתי הפרוכות
וּבָא לִפְנִימָה וַיָּמׇד אֵיל־הַפֶּתַח שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְהַפֶּתַח שֵׁשׁ אַמּוֹת וְרֹחַב הַפֶּתַח שֶׁבַע אַמּוֹת׃

לאחר שעברו את ארבעים אמות ההיכל מגיעים אל קודש הקודשים. הקיר המפריד בין הקודש לקודש הקודשים הוא שתי אמות. אומר המלבי"ם: לקודש הקודשים היו שני פתחים, אחד מבחוץ ואחד מבפנים, כנגד שתי הפרוכות שהיו בבית שני - פרוכת פנימית ופרוכת חיצונה. חלל הפתח הוא שבע אמות, וה"שש אמות" הוא רוחב הדלת עצמה.

וכך הייתה הצורה: הדופן החיצונה נמשכת ומשאירה פתח בצד שמאל (צד דרום), והדופן הפנימית קצרה באמה לצד ימין. הכהן נכנס מצד דרום, פונה מיד ימינה ומהלך בין שתי הדפנות, מגיע אל הפתח שבדופן הפנימית בצד צפון ופונה שמאלה אל תוך קודש הקודשים. שתי הדופנות מרוחקות זו מזו שתי אמות, וכל אחת קצרה באמה לכיוון אחר, כך שאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה, ומי שעמד בחוץ לא יכול היה לראות פנימה. זו בדיוק צורת הכניסה בין שתי הפרוכות כשיטת תנא קמא דרבי יוסי במסכת יומא (דף נ"א), וכאן הפתחים והשערים עשויים באותה מתכונת.

פסוק ד: "זה קודש הקודשים" - למעט אמה טרקסין
וַיָּמׇד אֶת־אׇרְכּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה אֶל־פְּנֵי הַהֵיכָל וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים׃

ההיכל היה עשרים על ארבעים, ואילו קודש הקודשים מרובע: עשרים על עשרים. ומהו "זה קודש הקודשים"? אותו מקום שבין שתי הפרוכות נקרא בבית שני "אמה טרקסין", והיו מסופקים בו: האם הוא נגרר אחר קדושת קודש הקודשים או אחר קדושת ההיכל. אם הפרוכת החיצונה היא העיקר - הרי הוא שייך לקודש הקודשים; ואם הפנימית היא העיקר - הרי הוא שייך להיכל. על כך אומר לו המלאך: "זה קודש הקודשים" - דווקא העשרים על עשרים, אבל שתי האמות שבחלל שבין שני השערים אינן בכלל קודש הקודשים. בבית שני היה הדבר מסופק, ובבית השלישי מתגלה שהמעבר שבו עובר הכהן בין שני השערים אינו נחשב לקודש הקודשים.

פסוק ה: קיר הבית והצלעות
וַיָּמׇד קִיר־הַבַּיִת שֵׁשׁ אַמּוֹת וְרֹחַב הַצֵּלָע אַרְבַּע אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב׃

עכשיו הוא מודד את הקיר הצפוני והדרומי של ההיכל ובית קודש הקודשים, שהרי האולם, ההיכל וקודש הקודשים - לכולם קיר אחד במשך אחד. הנכנס מן המזרח, כדרך הבא מכיוון הר הזיתים, שעבר את החצר החיצונה ואת החצר הפנימית שבה המזבח ונכנס אל האולם - מימינו הקיר הצפוני ומשמאלו הקיר הדרומי, וכל אחד מהם בעובי שש אמות. וכן הקיר המערבי שבסוף קודש הקודשים, הוא הקיר האחורי, לכיוון הכותל המערבי שלנו (אף שהכותל המערבי עצמו הוא חומת הר הבית החיצונית). "רוחב הצלע ארבע אמות" - מהי הצלע, יתבאר בפסוק הבא.

פסוק ו: שלוש ושלושים צלעות ובנייה בלא אחיזה בקיר הבית
וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל־צֵלָע שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים וּבָאוֹת בַּקִּיר אֲשֶׁר־לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב לִהְיוֹת אֲחוּזִים וְלֹא־יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת׃

הצלעות הן תאים שהיו סביב הבית: חמישה חדרים צמודים לקיר מצד צפון, ואחריהם קיר מפריד ועוד חמישה חדרים חיצוניים יותר; וכן מצד דרום חמישה חדרים צמודים ועוד חמישה חדרים אחריהם; ובצד מערב חדר אחד. החדרים הצמודים לקיר הם אפוא אחד עשר: חמישה מימין, חמישה משמאל ואחד במערב. ומכיוון שלכל תא היו שלוש קומות - הרי אחד עשר כפול שלוש, שלושים ושלוש, וזהו "שלוש ושלושים פעמים".

וכשמצרפים גם את שכבת התאים החיצונית יותר, לכאורה מכפילים את החשבון ומגיעים לשישים ושש. אולם המלבי"ם כותב שכל אחד יתחלק לשניים באורכו, שלושים ושלוש פעמים, שהם שישים וארבע צלעות. החשבון טעון הבנה: האם טעות סופר היא, או שכוונתו שהחלק האחרון שבצד מערב לא נחלק לשניים, ולכן ירדו שתיים משישים ושש ונשארו שישים וארבע.

"ולא יהיו אחוזים בקיר הבית" - בבית שבנה שלמה נאמר "ומגרעות נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות הבית". בזמנם לא הייתה יציקה, וכדי לבנות קומה שנייה היו מוכרחים למתוח קורות מקיר לקיר ועליהן לבנות. דרך זו אינה מאפשרת בנייה מסיבית לגובה, שהרי אין התקרה מתאחדת עם הקירות אלא רק מונחת עליהם. הדרך הרגילה הייתה לנקוב חור בקיר ולהכניס בו קורה, כפי שאפשר לראות עד היום בכותל המערבי, במקומות שבנו עליהם מגורים. שלמה לא רצה לנקוב את קירות הבית, ולכן בנה את הקיר כך שהוא הולך ונעשה צר יותר ככל שהוא עולה, ונוצרה מגרעת לכל אורכו, ועל הבליטה הזאת הניחו את הקורות ועליהן את הקומות. אלו הם הלולים שסביב האולם, ההיכל וקודש הקודשים.

בבית השלישי, אומר הכתוב, לא יהיה כך: לא יניחו את הקורות לרוחב אלא לאורך, ממזרח למערב. כיוון שהתאים היו מסודרים בשורה ממזרח למערב וביניהם קירות מפרידים, מתחו את הקורות מקיר מפריד אחד לשני, ועליהן בנו את העלייה. בדרך זו אין צריך כלל להיאחז בקיר ההיכל, שהרי אילו היו מותחים קורות מצפון לדרום היו מוכרחים לנקוב את הכותל הצפוני או הדרומי של האולם וההיכל מבחוץ. כל זה נאמר דווקא בצלעות הצמודות להיכל; אבל בחמשת החדרים החיצוניים לא הייתה כל בעיה להניח קורות מצפון לדרום, שהרי הם מונחות על כותלי התאים עצמם ואינן נוגעות בקיר ההיכל.

פסוק ז: מדרגות המסבות סביב הבית
וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת כִּי מוּסַב־הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל־כֵּן רֹחַב־לַבַּיִת לְמָעְלָה וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה יַעֲלֶה עַל־הָעֶלְיוֹנָה לַתִּיכוֹנָה׃

הצלעות היו שלוש קומות, וצריך היה לעלות מקומה לקומה. בבית ראשון עלו בלולים, מעין סולם שבו מטפסים. כאן מודיע הכתוב שלא כך יהיה, אלא הכותל עצמו בולט כמעין מדרגות ועליהן עולים סביב סביב. הדבר דומה לבארות הגדולות שהיו בזמנם, שאינן באר עם דלי אלא חלל ענק כמו חדר, ובו מדרגות צמודות לכתלים מסביב, ויורדים בהן לאט לאט עד המים. כך כאן, מדרגות צמודות לכותל מסביב, "מוסב הבית למעלה למעלה סביב סביב", עולים ומטפסים עד החלק העליון של הצלעות. המלבי"ם מחשב שכדי לעלות גובה של אמה אחת צריך שלוש אמות אורך של מדרגות, ונמצא שכדי לעלות מאה אמה צריך היקף של שלוש מאות אמה.

פסוק ח: הגובה והיסוד
וְרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ סָבִיב סָבִיב מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה׃

עד כאן, אומר המלבי"ם, לא התבונן הנביא בגובה כלל, אלא מדד אורך ורוחב בלבד; מכאן ואילך מתחיל למדוד גובה. כשהוא מסתכל על המוסב ההולך סביב סביב הוא רואה שהגובה עצום: שלוש מאות אמה של הקפה כנגד מאה אמה של עלייה, וכשהוא רואה שההיקף חוזר ונשנה פעם אחר פעם, מבין שהגובה הוא כמה מאות אמה.

"מוסדות הצלעות מלוא הקנה שש אמות" - המקדש עמד בראש ההר, וככל שמתקרבים אליו ההר מגביה, ועולים במדרגות מקטע לקטע. בצד הצלעות ראה שהיסוד, המקום שממנו מתחילות המדרגות, בולט מן הקרקע שש אמות מבחוץ, בעוד שבתוך התא נבלע היסוד בקרקע. וכיצד עלו לגובה כזה? אומר המלבי"ם שבצד מערב היה היסוד נבלע בקרקע, ומשם עלו על האמה שהיסוד עודף על הקרקע, אל פתח היציע, ומשם הלכו אל תחילת הסובב. ובלשון פשוטה: כיוון שההר עולה ממקום נמוך לגבוה, הלכו למקום הנמוך ומשם התחילו לטפס, שהרי מן המקום הגבוה, שבו היסוד שש אמות, לא היה אפשר להתחיל כלל בלא סולם.

פסוק ט: קירות הצלעות
רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר־לַצֵּלָע אֶל־הַחוּץ חָמֵשׁ אַמּוֹת וַאֲשֶׁר מֻנָּח בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת׃

מאחר שהצלעות היו "צלע אל צלע" - חמישה תאים סמוכים לקיר ההיכל, קיר מפריד, ועוד חמישה תאים חיצוניים - יש כאן שני קירות: הקיר החיצון של הצלע (חיצון ביחס להיכל), והקיר הפנימי המפריד בין התאים החיצוניים לפנימיים, והוא ה"מונח". מעבר לכך, אומר המלבי"ם, היו גם קירות המפרידים בין צלע לצלע באורך, שהרי בכל צד היו חמישה תאים זה אחר זה, ובין חדר לחדר קיר מפסיק.

פסוק י: עשרים אמה שבין הלשכות
וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב׃

מבאר המלבי"ם שקידשו עשרים אמה מן החצר החיצונה. כבר הזכרנו שהחצר הפנימית היא העזרה, המקום המקודש להקרבת הקורבנות, ואילו החצר החיצונה קדושתה פחותה - אבל לא כולה, שכן עשרים אמה מקיר החצר הפנימית וחוצה קידשו בקדושת העזרה. ובחצר החיצונה היו גם לשכות: כשם שראינו לשכות בבואו מצד מזרח אל החצר החיצונה, כך היו לשכות סביב, צמודות לחצר הפנימית מבחוץ.

ולכאורה תמוה: כבר הכנסת אותי אל ההיכל ואל קודש הקודשים, ופתאום אתה קופץ החוצה אל הלשכות שבחצר החיצונה? אלא, אומר המלבי"ם, הכתוב מקדים כאן הקדמה לפסוק הבא.

פסוק יא: פתחי הצלעות ומקום המונח
וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח פֶּתַח אֶחָד דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן וּפֶתַח אֶחָד לַדָּרוֹם וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח חָמֵשׁ אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב׃

שם "מונח" כולל, לדברי המלבי"ם, גם את הקיר המפסיק בין הצלעות וגם את חלל הצלע החיצונה עצמה. עד כה לא נתבאר היכן היה הפתח של התאים; חדר המוקף קירות צריך כניסה. ובא הכתוב ואומר שהפתח היה בצלע לצד חוץ, פתח אחד בצפון ופתח אחד בדרום. ועדיין יש לשאול: האם הפתחים היו בתאים הקרובים למזרח, במקום הכניסה, או בתאים הפונים לצד קודש הקודשים? מסתבר, אומר המלבי"ם, שהפתחים היו במקום הכניסה, מימין ומשמאל לנכנס, ודרכם היו נכנסים פנימה.

וזו הסיבה שהוצרך להקדים: בבית השלישי לא מצאנו את המקום הנקרא "בית החליפות". בבית שני היה האולם עודף על רוחב ההיכל שש עשרה אמה מכל צד, וכך מציירים אותו בספרים כשמסתכלים מלמעלה: הכניסה לאולם רחבה מימין ומשמאל, וההיכל וקודש הקודשים צרים יותר, וחז"ל המשילו זאת לארי רובץ, שחלקו הקדמי רחב וחלקו האחורי צר. בבית השלישי לא היה כך, וממילא אפשר היה להיכנס מימין ומשמאל אל הצלעות שמכאן ומכאן.

"ורוחב מקום המונח חמש אמות" - כאמור, "מונח" הוא גם שמם של התאים החיצוניים עצמם, ורוחב חללם חמש אמות, בעוד שרוחב התא הפנימי ארבע אמות, כפי שראינו למעלה.

פסוק יב: גזרה, בניין וקיר הבניין
וְהַבִּנְיָן אֲשֶׁר אֶל־פְּנֵי הַגִּזְרָה פְּאַת דֶּרֶךְ־הַיָּם רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה וְקִיר הַבִּנְיָן חָמֵשׁ־אַמּוֹת רֹחַב סָבִיב סָבִיב וְאׇרְכּוֹ תִּשְׁעִים אַמָּה׃

שלושה שמות לפנינו: גזרה, בניין (או בנייה) וקיר הבניין. "גזרה" הוא שם מיוחד לאולם, להיכל ולקודש הקודשים עם קירותיהם מסביב, ונקרא כך משום שהוא נגזר ומופרד בפני עצמו והיה גבוה מאוד, מה שאין כן התאים שסביבו שגובהם חמש עשרה אמה בלבד. רוחב הגזרה מצפון לדרום שלושים ושתיים אמה: עשרים אמה חלל, ושש אמות קיר מכאן ושש מכאן. אורכה ממערב למזרח תשעים אמה, מתחילת הכותל המערבי של קודש הקודשים עד סוף כותל האולם במזרח.

"הבניין" או "הבנייה" - אלו התאים המחוברים אל הגזרה בצפון ובדרום, והם תשע עשרה אמה בכל צד: שני קירות התא עשר אמות, חלל התא החיצון חמש אמות וחלל התא הפנימי ארבע אמות. ואחריהם, במרחק עשר אמות מן התאים, עמד קיר החצר הפנימית ברוחב חמש אמות, והוא הנקרא "קיר הבניין".

וכאן כמה מדידות. המדידה הראשונה: את הבניין אשר על פני הגזרה מצד מערב, כנגד הכותל המערבי של קודש הקודשים, ורוחבו שם שבעים אמה; ואם מודדים עד קיר הבניין המקיף, מקבלים מאה אמה. המדידה השנייה: אורך הבניין תשעים אמה. התאים נמשכו מתחילת כותל האולם עד סוף הכותל המערבי, ועם הקירות מגיעים למאה אמה ובלעדיהם לתשעים.

פסוק יג: מאה על מאה
וּמָדַד אֶת־הַבַּיִת אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְהַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה׃

זו המדידה השלישית. לאחר שמדד את אורך הבניין שעל פני הגזרה, היינו אורך התאים שמשני צדי הבית שהוא תשעים אמה, הוא מודד עתה את אורך הבית עצמו ממזרח למערב, מן האולם עד קצה קודש הקודשים, והוא מאה אמה. ההפרש נובע מכך שהתאים כלים עשר אמות לפני הסוף, ואותן עשר אמות מורכבות מחמש אמות של התא האחרון וחמש אמות של הקיר האחרון, וכך נהפכות תשעים למאה.

המדידה הרביעית היא ברוחב. תחילה מדד ברוחב רק את הגזרה והבנייה, ועלה החשבון שבעים אמה: האולם עם קירותיו שלושים ושתיים אמה (עשרים חלל ושש ושש קירות), ועוד התאים תשע עשרה אמה מכל צד, הרי שלושים ושמונה, ובסך הכל שבעים. ואם נוסיף את הרווח שעד קיר החצר הפנימית, עשר אמות מכל צד - עוד עשרים אמה; ואת קיר החצר הפנימית עצמו, חמש אמות מכל צד - עוד עשר אמות. שבעים ועוד עשרים ועוד עשר, הרי מאה אמה. נמצא שרוחב כל הבניין כולל הקירות החיצוניים מאה אמה, ואורכו מאה אמה, וכל המתחם כולו - האולם, ההיכל, קודש הקודשים וכל התאים והקירות שסביבם - מאה על מאה.

פסוק יד: רוחב פני הבית
וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים מֵאָה אַמָּה׃

זו המדידה החמישית. "פני הבית" הם הצד המזרחי, שכן המערב נקרא אחור. הוא מודד מדרום לצפון בצד המזרחי, בצד הכניסה לאולם, ומגיע לשיעור מאה אמה. ומכאן הוא בא להודיע שגם בצדדים, במקום שבו עומדים התאים, יעלה החשבון מאה אמה - אף שלכאורה שם היו רק תשעים, כיוון שהתאים כלים עשר אמות לפני המערב.

פסוק טו: האתיקים
וּמָדַד אֹרֶךְ־הַבִּנְיָן אֶל־פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל־אַחֲרֶיהָ וְאַתִּיקֶיהָא מִפּוֹ וּמִפּוֹ מֵאָה אַמָּה וְהַהֵיכָל הַפְּנִימִי וְאֻלַמֵּי הֶחָצֵר׃

המדידה השישית: הוא מושך את קו המידה ממזרח למערב ומודד את אורך הבניין, כלומר את צד התאים. בתחילה ראינו שם תשעים אמה בלבד, משום שלא מדד עד הקצה המערבי. ומה היה אחרי סיום התאים? "אתיקיה" משני הצדדים.

מהם האתיקים? התרגום מפרש "זויותיה", והמלבי"ם מבאר יותר: "שם אתיק הוא בניין הנעשה בגובה על גבי עמודים, או שמניחים קורות על גגות שני בניינים שעומדים אחד נגד חברו, ומניחים קורות מזו לזו ועליו בונים בגובה". וכפי שהסברנו: בזמנם לא היה מושג של יציקה שמחזיקה את עצמה, ולכן כל בנייה לגובה חייבה קירות חזקים בתחתית, שעליהם מותחים קורות עץ עבות (היום עושים זאת ברלסים), ועליהן פורסים עזיבה עד שנעשית קרקע אחת, וכך יש קומה שנייה שאפשר להלך עליה. ולפעמים היה חדר מימין וחדר משמאל, ומתחו קורות מקצה זה לקצה זה, ונמצא שהמקום שלמטה אינו חדר ואילו מעליו יש כבר תקרה - וזהו האתיק.

כאן אנו עומדים במצב שבו כלו התאים מימין ומשמאל ועדיין נשאר מרווח של עשר אמות עד החומה המערבית. לכן מתחו קורות מקצה התאים שמימין ומקצה התאים שמשמאל אל החומה המערבית, ונוצרה שם מעין לשכה, מקום שימוש למעלה. אלו ה"אתיקיה מפו ומפו", המשך התאים הימניים והשמאליים עד הקצה, ובהם עשר אמות, וכשמודדים מקצה לקצה כולל האתיקים מגיעים למאה אמה.

וכן מן הכיוון האחר: אם מודדים לא מן הצדדים אלא מן האולם פנימה, דרך ההיכל וקודש הקודשים וממשיכים מערבה, גם שם הגענו לתשעים; אבל אחרי קודש הקודשים היה תא ברוחב חמש אמות ועוד קיר של חמש אמות, הרי עשר אמות, וגם כאן הושלם החשבון למאה אמה. וזהו "וההיכל הפנימי ואולמי החצר" - שביחד עמם מגיעים בסופו של דבר לשיעור של מאה אמה.

לסיכום:

בחלק זה של פרק מ"א נכנסנו עם הנביא מן האולם אל ההיכל: עובי הכותל שש אמות ובתוכו "האוהל", מקום שקדושתו ממוצעת בין האולם להיכל; ההיכל עשרים על ארבעים, ופתחו עשר אמות עם כתפות חמש וחמש; ומשם אל קודש הקודשים המרובע, עשרים על עשרים, ששני פתחיו אינם מכוונים זה כנגד זה כנגד שתי הפרוכות, והמעבר שביניהם - אמה טרקסין שנסתפקו בה בבית שני - נתמעט כאן מקדושת קודש הקודשים. לאחר מכן ראינו את הצלעות שסביב הבית, שני טורי תאים בשלוש קומות, שקורותיהם מונחות לאורך על הקירות המפרידים ואינן אחוזות בקיר הבית כלל, ואת המדרגות המסבות סביב ועולות למעלה למעלה. לבסוף באו המדידות: הגזרה, הבנייה וקירותיה, האתיקים שבמערב, והכל מצטרף לחשבון אחד - מאה אמה על מאה אמה, בית שלם ומדוד בכל צדדיו, במהרה בימינו אמן.