הפרק הזה הוא פרק של מדידות. הנביא מובא בְּמַראות אלוקים אל הבית העתיד, ואיש אשר מראהו כמראה נחושת מוליך אותו ומודד שער אחר שער. עד כה עסקנו בשער המזרחי, השער שדרכו נכנסים אל החצר החיצונה, וכעת ממשיך המדריך ומודד את שאר השערים: הצפוני, הדרומי, ואחר כך את שערי החצר הפנימית, ועד אולם הבית עצמו.
כדי שנשמור על ההתמצאות: הכניסה היא ממזרח, מן הכיוון של הר הזיתים. העומד ונכנס משם, הצד הצפוני הוא לימינו, והצד הדרומי לשמאלו (הצד שאליו מגיעים היום לכיוון הכותל). לכן, אחרי השער המזרחי, הפנייה הראשונה היא לימין, אל השער הצפוני. המלבי"ם מוסיף טעם נוסף מלבד הכלל של "כל פניותיך יהיו לימין": שכן במדידה הקודמת, כשמדד מקיר לקיר, הוא מדד "הַקָּדִים וְהַצָּפוֹן" - מדד את הצד המזרחי ואחריו את הצפוני, ולכן הוא ממשיך באותו סדר אל השער הצפוני.
נקודה חשובה להמשך: כל הפרטים שלמדנו בשער המזרחי חוזרים ונשנים בכל השערים. הכתוב אינו אלא מראה מקום ותזכורת למה שכבר בואר, ולכן אין צורך להאריך שוב בכל פרט ופרט, אלא רק להזכיר ולהצביע על החידושים.
וְהַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה מָדַד אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ׃ וְתָאָו שְׁלוֹשָׁה מִפּוֹ וּשְׁלֹשָׁה מִפּוֹ וְאֵילָו וְאֵלַמָּו הָיָה כְּמִדַּת הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן, חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה׃
הכול כמידת השער הראשון, הוא השער המזרחי: שלושה תאים מכאן ושלושה תאים מכאן, האילים (העמודים שמימין ומשמאל) והאולמות, חמישים אמה אורך ועשרים וחמש אמה רוחב.
וְחַלּוֹנָו וְאֵלַמָּו וְתִימֹרָו כְּמִדַּת הַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים, וּבְמַעֲלוֹת שֶׁבַע יַעֲלוּ בוֹ וְאֵילַמָּו לִפְנֵיהֶם׃
החלונות, האולמות והתימורים - כמידת השער אשר פניו דרך הקדים, דהיינו השער המזרחי. "תימורים" הם עיטורים וציורים בצורת תמרים, מעין ענפי דקל, שהיו על גבי האילים, והאילים הם העמודים שמימין ומשמאל. אל השער הצפוני עולים בשבע מעלות, שבע מדרגות, ו"אֵילַמָּו לִפְנֵיהֶם" - שני אילים עמדו לפני המעלות, מפה ומפה, לנוי.
כאן מעיר המלבי"ם הערה חשובה: נתחדשו לנו שני דברים שלא הוזכרו כלל בשער המזרחי. בשער המזרחי לא נזכרו המדרגות שלפני השער, ולא נזכרו העמודים שלפני המדרגות. והטעם: שם, מיד בהיכנסו, התחיל למדוד את סף השער, ולא פנה למדוד תחילה את המדרגות ואת האילים. אבל כשהגיע אל השער הצפוני שם לב שלפני השער יש מדרגות, ולפני המדרגות אילים ועליהם תימורים. ומכאן, אומר המלבי"ם, אתה מסיק שכך היה גם בשער המזרחי, שהרי השערים היו דומים בכל ענייניהם.
וְשַׁעַר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי נֶגֶד הַשַּׁעַר לַצָּפוֹן וְלַקָּדִים, וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל־שַׁעַר מֵאָה אַמָּה׃
כאן נושא הנביא את עיניו אל החצר הפנימית, ורואה ששער החצר הפנימית מכוון בדיוק כנגד השער החיצון. מהו "מכוון"? שאם אני עומד בשער החיצון ומסתכל ישר לפניי, אני רואה עד פנימה, שכן גם שער החצר הפנימית ניצב ישר כנגדו.
ועל כך מקשה המלבי"ם: הרי כבר הייתה מדידה קודמת מקיר לקיר, מאה אמה. אם כן, מדוע צריך להוסיף עתה שהמדידה משער לשער היא מאה אמה, והרי לכאורה אותה תוצאה בדיוק? ומשיב דבר נפלא: המדידה הזו נועדה להוכיח שהשערים מכוונים זה מול זה. שהרי אם השער היה נוטה מעט לימין או מעט לשמאל מן השער שכנגדו, המדידה כבר לא הייתה יוצאת מאה אמה, שכן כל נטייה מאריכה את המרחק, וככל שהנטייה גדולה יותר כך המרחק מתארך. ומאחר שהמדידה מקיר לקיר יצאה מאה אמה, והמדידה משער לשער יצאה גם היא מאה אמה בדיוק, בהכרח שהשער הפנימי מכוון כנגד החיצון בדיוק, פתח כנגד פתח.
וַיּוֹלִכֵנִי דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם וְהִנֵּה שַׁעַר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם, וּמָדַד אֵילָו וְאֵילַמָּו כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה׃
לאחר שסיים עם השער הצפוני, עובר הנביא בתוך החצר החיצונה מן המזרח אל הדרום, ורואה שם שער נוסף, ומודד את אילָיו ואת אולמיו כמידות שראינו. מעיר המלבי"ם: שימו לב שלא הוזכר כאן שמדד את התאים, אבל הדבר נכלל במה שנראה מיד בפסוק הבא.
וְחַלּוֹנִים לוֹ וּלְאֵילַמָּו סָבִיב סָבִיב כְּהַחַלֹּנוֹת הָאֵלֶּה, חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה׃
מן החמישים אמה אתה למד שהיו שם גם תאים, שהרי כפי שביארנו: השער עצמו עשר אמות, והתאים מצד אחד ארבעים אמה, הרי חמישים אמה; וכן מן הצד השני, חמישים אמה מכאן וחמישים אמה מכאן. כך שאף שהתאים לא הוזכרו במפורש, המדידה עצמה מגלה אותם. וחוץ מזה היו גם חלונות, כאותם חלונות שראינו למעלה בשער הקדים, הוא השער המזרחי.
רש"י מביא כאן דרשה של רבי תנחומא. הלשון "כְּהַחַלֹּנוֹת הָאֵלֶּה" היא לשון תמוהה, שאין דרך הלשון להכניס ה' הידיעה בתוך המילה, אלא ה' הידיעה קודמת למילה. יש שמתבטאים כך, ובעיקר בין יוצאי אשכנז, ואומרים "ולמד בהספרים", אבל אין זו הלשון המקובלת והנכונה, אלא "ולמד בספרים" - הבי"ת עצמה היא בי"ת הידיעה ואין צריך עוד ה'. וכך גם כאן, הכ"ף היא כ"ף הידיעה, והיה צריך לומר "כַּחלונות האלה".
אומר רבי תנחומא: "כְּהַחַלֹּנוֹת" - חלונות כֵּהוֹת, כאילו נכתב חלונות כהים. ולא כמו שאנחנו מבינים היום חלונות כהים, במובן של חלון מעומעם (כאותם המחפשים לרכב חלונות כהים), אלא חלונות שהיו רחבים מבחוץ וצרים מבפנים. וזה היפך מדרך העולם, שדרך כל אדם לעשות את החלון צר מבחוץ ורחב מבפנים, ובאופן כזה הוא מכניס את האור בצורה טובה יותר. ובבית המקדש היה הדבר הפוך, להראות שלא לאורה הוא צריך: הקדוש ברוך הוא אינו זקוק לאור הבא מן החוץ, שהרי בית המקדש עצמו הוא אורו של עולם.
וּמַעֲלוֹת שִׁבְעָה עֹלוֹתָו וְאֵלַמָּו לִפְנֵיהֶם, וְתִמֹרִים לוֹ אֶחָד מִפּוֹ וְאֶחָד מִפּוֹ אֶל־אֵילָו׃
העלייה אל השער הדרומי היא בשבע מעלות, שבע מדרגות. "וְאֵלַמָּו לִפְנֵיהֶם" - האילים של המעלות, אותם עמודים שעמדו לפני המדרגות, כפי שביארנו למעלה. ועליהם היו תימורים, נוי של תמרים, מעין עצי דקל מעליהם.
וְשַׁעַר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם, וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל־הַשַּׁעַר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם מֵאָה אַמּוֹת׃
גם בצד דרום היה שער לחצר הפנימית, ומדד משער אל שער מאה אמה, ומכאן יודע שהשער מכוון. ומעיר המלבי"ם: כאן לא הוצרך לשתי מדידות, אלא למדידה אחת בלבד, משער לשער, מפני שכבר למד בשער הצפון שהשערים מכוונים. למעלה היה צריך גם מדידה מחומה לחומה, ורק אז המדידה משער לשער מוכיחה שהשערים מכוונים מאה אמה בדיוק; אבל כאן, מאחר שכבר למד שהשערים מכוונים, די היה לו במדידה אחת.
וַיְבִיאֵנִי אֶל־חָצֵר הַפְּנִימִי בְּשַׁעַר הַדָּרוֹם, וַיָּמָד אֶת־הַשַּׁעַר הַדָּרוֹם כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה׃
שימו לב לתפנית: כל מה שעשינו עד כה היה בחוץ, בחצר החיצונה. כעת, כשהוא מגיע בצד דרום, הוא נכנס פנימה אל החצר הפנימית, שהרי אמרנו שהשערים מכוונים זה כנגד זה. החצר הפנימית היא המקום שבו נמצא המזבח, ושם עזרת ישראל ועזרת הכהנים. מכאן והלאה אנחנו בפנים.
וְתָאָו וְאֵילָו וְאֵלַמָּו כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה, וְחַלּוֹנוֹת לוֹ וּלְאֵלַמָּו סָבִיב סָבִיב, חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ וְרֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת׃
אומר המלבי"ם שגם שם היה רוחב פתח השער עשר אמות, ואורך השער שלוש עשרה אמות, כמו שביארנו: שש אמות הסף מצד זה, שש אמות מבפנים, ואמה באמצע בשביל הדלתות. ומכאן גם שעובי הכותל של עזרת ישראל היה כעובי כותל החצר החיצונה, שלוש עשרה אמה.
גם שם היו תאים, ואולם השער הוא המקום שאליו אתה נכנס דרך השער, מעין חדר. "וְאֵילָו" - אֵילֵי התאים, העמודים שמצד ימין ומצד שמאל בכניסה לתאים. וחמישים אמה אורך, היינו שמימין ומשמאל היה אורך האולם חמישים אמה - והאולם הוא בעצם הלשכות שהיו מימין ומשמאל.
וְאֵלַמּוֹת סָבִיב סָבִיב, אֹרֶךְ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ אַמּוֹת׃
האולמות היו בפנים של עזרת ישראל, ובכל צד אורכם עשרים וחמש אמה ורוחבם חמש אמות. הרוחב פירושו המרחק שלהם מן הכותל. והמלבי"ם מסביר שהאולמות הללו לא תפסו את כל האורך רצוף, אלא היה חמש עשרה אמה מקום פנוי מימין וחמש עשרה אמה מקום פנוי משמאל, ולאחריהם עשרים וחמש אמה שבהן היו בנויים האולמות. כך שהאולמות התארכו עד חמישים אמה מן השער לכל צד (חמש עשרה אמה של המקום הפנוי ועוד עשרים וחמש אמה של האולמות). מה היה באותם מקומות פנויים מימין ומשמאל - נראה מיד בהמשך.
ולעניין מקומם: רש"י נוקט שהאולמות היו שקועים בתוך עובי הכותל, שהיה שלוש עשרה אמה כמו שראינו. אבל המלבי"ם אומר שמן הלשון משמע שהם היו משוכים לתוך החצר, כשאר הבניינים המוזכרים כאן בכתובים שהיו לתוך החצר, ולא מושקעים בכותל.
וְאֵלַמָּו אֶל־חָצֵר הַחִצוֹנָה וְתִמֹרִים אֶל־אֵילָו, וּמַעֲלוֹת שְׁמוֹנֶה מַעֲלָו׃
כאן, אומר המלבי"ם, נשתנתה החצר הפנימית מן החצר החיצונה. בחצר החיצונה אולם השער עמד בפנים השער, כלומר החלל שבתוך השער, מתחת לחיפוי החומה. ואילו בחצר הפנימית אולם השער היה משוך כלפי חוץ, ואף לפני התאים. שהרי בחצר החיצונה, הנכנס בשער מצא מימין ומשמאל את התאים; וכאן הכתוב אומר לך שעוד לפניהם היה משוך האולם, דהיינו כניסת השער, כלפי חוץ, ולא הייתה מכוסה מעל בחומה. ומשם, לפני המעלות, היו אילים ועליהם התימורים שהם ענפי הדקל, ואל השער הזה היו עולים בשמונה מעלות, שמונה מדרגות.
וַיְבִיאֵנִי אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִי דֶּרֶךְ הַקָּדִים, וַיָּמָד אֶת־הַשַּׁעַר כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה׃
שימו לב לסדר ההליכה: הוא יצא מן החצר כדי למדוד את התאים ואת אולם השער, וכעת הוא חוזר ובא דרך השער המזרחי. כלומר, בתחילה היה בחוץ, בא מצד דרום, ומשם אל השער המזרחי, ועתה דרך השער המזרחי הוא נכנס אל החצר הפנימית.
וְתָאָו וְאֵלָו וְאֵלַמָּו כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה, וְחַלּוֹנוֹת לוֹ וּלְאֵלַמָּו סָבִיב סָבִיב, אֹרֶךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה׃
הכול בדיוק כמו שראינו למעלה: התאים, האילים שהם העמודים, והאולמות - כמידות האלה. וגם היו לו חלונות, "לוֹ וּלְאֵלַמָּו", דהיינו גם לתאים וגם לאולמות היו חלונות מבחוץ, כפי שראינו למעלה.
וְאֵלַמָּו לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְתִמֹרִים אֶל־אֵלָו מִפּוֹ וּמִפּוֹ, וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת מַעֲלָו׃
גם כאן הוא רואה שהאולם פונה לכיוון החצר החיצונה, ויש תימורים, עצי תמרים, מפה ומפה, ושמונה מדרגות שדרכן מגיעים אל השער.
וַיְבִיאֵנִי אֶל־שַׁעַר הַצָּפוֹן וּמָדַד כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה׃
אחרי השער המזרחי הוא עובר אל השער הצפוני. אנחנו זוכרים שאנחנו מודדים עתה את שערי החצר הפנימית: התחיל בדרומי, עבר למזרחי, וכעת עובר אל הצפוני. ומעיר המלבי"ם: שים לב שכאן לא נאמר "ויביאני אל החצר הפנימי", מפני שכדי למדוד את שער הקדים של החצר הפנימית הוא נכנס פנימה, וממילא כעת הוא כבר נמצא בפנים, ואינו צריך שיביאוהו אל החצר הפנימית, אלא מבפנים הוא פונה ימינה ומגיע אל שער הצפון.
תָּאָו אֵלָו וְאֵלַמָּו וְחַלּוֹנוֹת לוֹ סָבִיב סָבִיב, אֹרֶךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה׃ וְאֵילָו לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְתִמֹרִים אֶל־אֵילָו מִפּוֹ וּמִפּוֹ, וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת מַעֲלָו׃
הכול בדיוק כשני השערים הקודמים: אילים לחצר החיצונה, שהם העמודים, ותימורים אל אילָיו מפה ומפה, ענפי הדקל שמעליו, ושמונה מעלות, שמונה מדרגות, שבהן נכנסים פנימה.
וְלִשְׁכָּה וּפִתְחָהּ בְּאֵילִים הַשְּׁעָרִים, שָׁם יָדִיחוּ אֶת־הָעֹלָה׃
על הלשכה הזו אומר המלבי"ם, על פי מה שנראה בהמשך בפרק מ"ב פסוק א', שעשרים אמה מחוץ לקיר החצר הפנימית מתקדשות בקדושת העזרה. כלומר, יש לנו את החצר הפנימית, ועשרים אמה החוצה ממנה, שכביכול נגזלות מן החצר החיצונה, מתקדשות בקדושת החצר הפנימית. והנה התאים החזיקו שתים עשרה אמה מחוץ לקיר החצר, שזה היה רוחב התאים, ונמצא שמן העשרים אמה כבר נאכלו שתים עשרה, ונשארו עוד שמונה אמות מחוץ לתאים שעדיין קדושות בקדושת העזרה. וזה למעשה אומר שהבא מבחוץ ונכנס אל החצר החיצונה, עוד לפני שהוא מגיע אל כותל החצר הפנימית עומד הוא בשטח מקודש: שתים עשרה אמה שתופסות הלשכות והתאים העומדים מבחוץ, ועוד שמונה אמות מתוך החצר החיצונה, הקדושות בקדושת החצר הפנימית.
וּבְאֻלָם הַשַּׁעַר שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפּוֹ וּשְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה, לִשְׁחוֹט אֲלֵיהֶם הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם׃
עתה הוא נכנס אל אולם השער, הוא המקום שדרכו נכנסים, ושם היו שולחנות רבים שהכתוב מונה אותם. בכניסה לאולם השער - שני שולחנות מימין ושני שולחנות משמאל, ומטרתם לשחוט עליהם את העולה, החטאת והאשם. העולה, החטאת והאשם הם קודשי קודשים ושחיטתם בצפון, וגם אולם השער נקרא צפון, ולכן אפשר לשחוט שם, שהרי המקום הזה מקודש בקדושת העזרה.
וְאֶל־הַכָּתֵף מִחוּצָה לָעוֹלֶה לְפֶתַח הַשַּׁעַר הַצָּפוֹנָה שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת, וְאֶל־הַכָּתֵף הָאַחֶרֶת אֲשֶׁר לְאֻלָם הַשַּׁעַר שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת׃
הכתוב מדבר בתא שהיה לפנים מן האולם, מחוץ לפתח השער, כלומר מחוץ לשלוש עשרה האמות של אורך השער עצמו שהן מתחת לחומה. כפי שהזכיר למעלה בצד הדרומי, היה כאן אולם משוך לפנים השער, מעין מבוא אל אולם השער, מקום שלא היה מכוסה בחומה מעליו. ובמבואה הזו, מי שנכנס שם, מימין שני שולחנות ומשמאל שני שולחנות - וזה בנפרד מארבעת השולחנות שראינו למעלה באולם השער עצמו.
אַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה לְכֶתֶף הַשָּׁעַר, שְׁמוֹנָה שֻׁלְחָנוֹת אֲלֵיהֶם יִשְׁחָטוּ׃
"לְכֶתֶף הַשָּׁעַר" - בצדדי השער עצמו, שאורכו שלוש עשרה אמות: ארבעה שולחנות מצד זה וארבעה מצד זה, בסך הכל שמונה שולחנות. ו"אֲלֵיהֶם יִשְׁחָטוּ" - הכוונה גם על ארבעת השולחנות שהיו בתא, שבהם היו שוחטים. נמצא שהיו שם שישה עשר שולחנות של שחיטה, וזה החשבון: ארבעה באולם, ארבעה בין התאים שבשני צידי השער, ושמונה בתוך פתח השער.
וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת לָעוֹלָה אַבְנֵי גָזִית, אֹרֶךְ אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְרֹחַב אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְגֹבַהּ אַמָּה אֶחָת, אֲלֵיהֶם וְיַנִּיחוּ אֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת־הָעוֹלָה בָּם וְהַזָּבַח׃
ארבעת השולחנות הללו עמדו בדרך שהיו עולים מפתח השער אל החצר הפנימית, ועליהם היו מניחים את הסכינים ואת המזרקות, הם הכלים שבהם היו מקבלים את הדם.
וְהַשְׁפַתַּיִם טֹפַח אֶחָד מוּכָנִים בַּבַּיִת סָבִיב סָבִיב, וְאֶל־הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּשַׂר הַקָּרְבָן׃
"וְהַשְׁפַתַּיִם טֹפַח אֶחָד" - אונקליות של ברזל שהיו קבועות בעמודים נמוכים, ויוצא מהן טפח, כדי לתלות בהן את הקדשים ולהפשיטם. שהרי כדי להפשיט את הקרבן צריך לתלות אותו, ולכן היה עמוד ומן העמוד יוצאים מעין אונקלים של מתכת, ותולים עליהם את הבהמה, ואז קל להפשיטה. והמלבי"ם מסביר שלשון "שפתיים" היא מלשון עריכה, כמו "שפות הסיר", לערוך את הסיר על גבי הכיריים.
וּמִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי לִשְׁכוֹת שָׁרִים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי אֲשֶׁר אֶל־כֶּתֶף שַׁעַר הַצָּפוֹן וּפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם, אֶחָד אֶל־כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים פְּנֵי דֶּרֶךְ הַצָּפֹן׃
"מִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי" - בפנים העזרה, מצד השער בצד הפונה לכיוון מזרח, היו לשכות משוררים. כלומר, כשאנחנו נכנסים דרך שער צפון הרי כבר הגענו פנימה ואנחנו בתוך החצר הפנימית, וכאן מתחיל הכתוב לתאר מה יש מבפנים. אומר המלבי"ם שבתוך החצר הפנימית, מצד שמאל של הנכנס, היו לשכות שרים, כלומר מקום שבו היו נמצאים המשוררים, אותם שהיו משוררים על הדוכן, והיו הלשכות הללו מצד צפון. וכפי שביארנו למעלה, הנכנס דרך השער הצפוני מצא מצד ימין ומצד שמאל חמש עשרה אמה פנויות, ורק לאחר מכן עשרים וחמש אמה שבהן היו האולמות, הם החדרים. ועתה הוא אומר לך שלשכות השרים היו באותן חמש עשרה אמה הפנויות.
וַיְדַבֵּר אֵלָי, זֹה הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת׃
אומר המלבי"ם: אנחנו נראה בהמשך בפרק מ"ד שלעתיד לבוא לא יוכשרו לעבודה בבית המקדש אלא הכהנים בני צדוק בלבד, שהם לא טעו מעל ה' ולא עבדו עבודה זרה; ושאר הכהנים שעבדו עבודה זרה לא יוכלו לעבוד על גבי המזבח, שכידוע כהן שעבד עבודה זרה אינו עולה על גבי המזבח. וכאן מראה הקדוש ברוך הוא לנביא שהכהנים הפסולים לעבודה יהיו שומרי משמרת הבית, ותהיה להם הלשכה שפניה לצד דרום, היא הנקראת לשכת שרים, ומשמע מן הלשכה הזו שהם יהיו האנשים המשוררים במקדש.
והדבר הזה פלאי, אומר המלבי"ם, שהרי הכהנים מוזהרים שלא לעשות את עבודת הלויים, ועבודת הלויים היא עבודת השירה בבית המקדש, משוררים ושוערים. לפי הראב"ד כהן שישורר חייב מיתה, ולפי הרמב"ם הוא מוזהר על כך בלאו, ועל כל פנים לא ייתכן שיהיו משוררים. אלא, אומר המלבי"ם, התירוץ פשוט: כל זה נכון בכהן המוכשר לעבודה - מאחר שאתה מוכשר לעבודת כהן, כיצד תבוא לשורר כלוי? זו הורדה ממעלתך. אבל הכהנים הללו, שאינם בני צדוק ונפסלו מעבודה, הרי כל כהן הוא בן לוי, שכל כהן שייך לשבט לוי, ואם אינו עושה מלאכת הכהנים - יעשה מלאכת הלויים, ולכן לשורר הוא יכול.
וראיה לזה מביא המלבי"ם ממה שכותב הרמב"ם, שכהן שנעשה איש וכשר לעבודה אינו נכנס לעבוד אלא בשעה שהלויים אומרים שירה - שר עמהם ואז נכנס. ולכאורה הרי הכהן אינו בר עבודת שירה ומוזהר עליה, ומה פתאום שייכנס דווקא בשעה שהלויים אומרים שירה? אלא מכאן למדים שכל האיסור הוא לאחר שהוא כבר עוסק ככהן, שאז אסור לו לירד ולומר שירה; אבל כאן, בשעה שהכהן רק נכנס לעבודה ועדיין לא התחיל לעבוד, השלב הראשון הוא אמירת שירה. וכן הוא מבין מדברי הריא"ז שכתב כן בספר לחם יהודה.
ומוסיף המלבי"ם: ואף אם לא נקבל את הסברה הזו, אפשר להסביר שהמשוררים כאן היינו בכלי. שהרי השירה יכולה להיות בשתי צורות, בפה או בכלי, ולנגן בכלי כשרים אף ישראל מיוחסים ואין צריך דווקא כהן או לוי. ממילא אפשר לומר שהכהנים המשוררים המדוברים כאן הם כהנים שהיו משוררים בכלי נגינה, ובזה אין שום מניעה אפילו לכהן עובד, שהרי אינו מוזהר אלא שלא לשורר בפה.
וְהַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ, הֵמָּה בְנֵי צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי לֵוִי אֶל־יְהוָה לְשָׁרְתוֹ׃
אנחנו נמצאים בתוך החצר הפנימית, ושם הייתה לשכה בצד דרום שפניה, כלומר פתחה, לכיוון הצפון - נמצא שפתחה לכיוון המזבח. הלשכה הזו נמצאת בדופן החצר הפנימית מבפנים לכיוון דרום, ומקומה, כפי שראינו למעלה, באותן חמש עשרה אמה הפנויות, שהרי לאחריהן היו הלשכות שמצד ימין ומצד שמאל. באותו מקום פנוי של חמש עשרה אמה הייתה לשכת הכהנים בני צדוק.
וַיָּמָד אֶת־הֶחָצֵר אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְרֹחַב מֵאָה אַמָּה מְרֻבָּעַת, וְהַמִּזְבֵּחַ לִפְנֵי הַבָּיִת׃
אחרי שתיאר את הלשכות שמבפנים, הוא מודד את החצר כולה: מאה אמה על מאה אמה, בערך חמישים מטרים על חמישים מטרים. "וְהַמִּזְבֵּחַ לִפְנֵי הַבָּיִת" - המזבח היה לפני פתח ההיכל. ואומר המלבי"ם שמסתבר מאוד כדברי רבי יהודה, שהמזבח ממוצע באמצע העזרה: אם תמדוד מימין ומשמאל, ומכיוון ההיכל ומכיוון המזרח שמשם נכנסים, יימצא המזבח בדיוק באמצע. ואף שיש מי שחולק, ואפשר ליישב גם לפי שיטתו, הפשטות נראית כדברי רבי יהודה.
וַיְבִאֵנִי אֶל־אֻלָם הַבַּיִת, וַיָּמָד אֵל אֻלָם חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה, וְרֹחַב הַשַּׁעַר שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ׃
נצייר לעצמנו את הסדר כולו: הנכנס מבחוץ לגמרי מגיע אל החצר החיצונה; משם פנימה אל החצר הפנימית שדיברנו בה עתה, ובתוכה המזבח, והיא מקום פנוי בלי תקרה, ושם היו הכהנים עובדים ושם עזרת ישראל; וכשנכנסים עוד פנימה מגיעים אל האולם, שהוא החלק הפנימי יותר וכבר מקורה. והמבנה הפנימי מחולק לשלושה חלקים: אולם, היכל וקודש הקודשים, ובו נעסוק בעיקר בפרק הבא. כאן הכתוב עוסק בכניסה מן החצר הפנימית אל האולם.
המדידה: הכניסה לאולם הבית מחולקת לחמש אמות מפה וחמש אמות מפה, ורוחב השער שלוש אמות מפה ושלוש אמות מפה. ושימו לב, כאן אין מדובר בדלת. למעלה בחצר היה שער ממש, דלת ממש, ואילו כאן זה היה סתום מכל צד, שלוש אמות מכאן ושלוש אמות מכאן, מעין צמצום של הפתח מימין ומשמאל. "שער" נקרא הדלת שסותמת את פתח השער, ובאולם לא היה שער. ואם נוריד שלוש אמות מכאן ושלוש אמות מכאן, שהן מצרות את הפתח כמעין דלתות שאינן נפתחות, נמצא שהפתח הפתוח נשאר ארבע עשרה אמה - שהרי רוחב האולם עשרים אמה, ושלוש מכאן ושלוש מכאן הרי שש, ונשארו ארבע עשרה אמה.
אֹרֶךְ הָאֻלָם עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אַמָּה, וּבַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ אֵלָיו, וְעַמֻּדִים אֶל־הָאֵילִים אֶחָד מִפֹּה וְאֶחָד מִפֹּה׃
"אורך האולם" הוא מצפון לדרום, דהיינו מימין לשמאל עבור הנכנס, עשרים אמה, והוא כרוחב ההיכל. "והרוחב" הוא ממזרח למערב, כמה אתה מתקדם קדימה: אחת עשרה אמה, ואז אתה מגיע אל ההיכל. האולם הזה הוא המקום שנקרא בבית שני בית החליפות, מקום שבו היו מניחים את החלפים, הם הסכינים. בבית שני היה האולם רחב יותר מקדימה וצר יותר מאחורה, אבל בבית השלישי לא כן, אלא רוחבו כרוחב ההיכל וכרוחב קודש הקודשים שהיו אחריו.
"וּבַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ אֵלָיו" - היו מדרגות שבהן היו עולים אל האולם, שהרי הר הבית היה בנוי בעלייה, וממקום למקום היו מדרגות. וזה עניין המעלות, כמו "שיר המעלות", שהכוונה לכניסה לעזרה שבה היו מעלות, ועליהן היו עומדים הלויים ומשוררים.
"וְעַמֻּדִים אֶל־הָאֵילִים אֶחָד מִפֹּה וְאֶחָד מִפֹּה" - אילים עמדו מן הצדדים, והאילים כפי שראינו הם אמה על אמה, ונוסף עליהם עמדו גם עמודים, והעמודים היו עבים הרבה יותר מן האילים. ואל תשכחו שכאן אנחנו מדברים על חלק מקורה, ומאחר שהוא מקורה צריך עמודים שיוכלו להחזיק את התקרה. ושני העמודים הללו הם כנגד יכין ובועז, כמו שעשה שלמה במקדש ראשון שהיו בו שני עמודים יכין ובועז, כך גם כאן היו שני עמודים כנגד אותם עמודים שהיו בבית ראשון.
בחלק זה של הפרק מוליך המדריך את הנביא סביב סביב: מן השער הצפוני והדרומי של החצר החיצונה, שכל מידותיהם כמידות השער המזרחי, ורק נתחדשו בהם המעלות והאילים שלפניהם (ומהם למדנו שכך היה גם בשער המזרחי); דרך המדידה של מאה אמה משער לשער, שכל עניינה להוכיח שהשערים מכוונים פתח כנגד פתח בדיוק; ומשם אל שערי החצר הפנימית, שבהם האולם משוך כלפי חוץ ושמונה מעלות עולות אליו. בפנים ראינו את השולחנות שבאולם השער ושבמבואותיו, שישה עשר שולחנות לשחיטה וארבעה לכלים, את השפתיים לתליית הקדשים והפשטתם, את לשכות השרים ולשכות הכהנים שומרי משמרת הבית והמזבח, את החצר המרובעת מאה על מאה עם המזבח באמצעה, ולבסוף את הכניסה אל אולם הבית עם שני העמודים שכנגד יכין ובועז. ומעל הכול נותר לנו מוסר הדרשה של רבי תנחומא: חלונות המקדש היו רחבים מבחוץ וצרים מבפנים, שלא כדרך כל אדם, להורות שאין הקדוש ברוך הוא צריך לאורנו, שהמקדש עצמו הוא אורו של עולם.