פתיחה: המשך תיאור השער המזרחי
פרק מ' ביחזקאל הוא פרק של מידות: האיש שמראהו כמראה נחושת מוליך את הנביא בבית המקדש העתידי ומודד לפניו חומה, שערים, תאים ולשכות. בחלק שלפנינו אנו ממשיכים בתיאור השער המזרחי - התאים שמימינו ומשמאלו, מידות חלל השער, האילים והתימורים, ומשם אל החצר החיצונה, ללשכות, לרצפה ולמידת רוחב החצר. נלך על סדר הפסוקים עם ביאורו של המלבי"ם.
תאי השער: שלושה מפה ושלושה מפה
וְתָאֵי הַשַּׁעַר דֶּרֶךְ הַקָּדִים שְׁלֹשָׁה מִפֹּה וּשְׁלֹשָׁה מִפֹּה מִדָּה אַחַת לִשְׁלָשְׁתָּם וּמִדָּה אַחַת לָאֵילִם מִפֹּה וּמִפּוֹ׃ (י)
כעת מדבר הנביא על התאים של השער המזרחי. מי שנכנס בא מצד מזרח, ולכן הוא רואה את התאים החיצוניים. יש גם תאים מבפנים, אך בהם לא עוסק הכתוב כאן. התאים שעליהם דיברנו - שלושה מימין ושלושה משמאל - הם התאים "דרך הקדים", לצד הבא ממזרח. שלושה מהם לצד צפון ושלושה לצד דרום.
"מידה אחת לשלושתם" - וזה כבר ראינו: חללו הפנימי של כל תא היה שש אמות על שש אמות, וכולם במידה אחת. "ומידה אחת לאילים מפה ומפו" - גם האילים היו כולם במידה אחת.
נסביר את ציור הדברים: בין תא לתא הפריד קיר של חמש אמות, ובין התאים היה מעבר. הנכנס בשער עומד תחת מעין אולם מקורה, ויכול לפנות לימינו אל שלושת התאים שמצד צפון ולעבור מתא לתא דרך הפתחים, וכן לשמאלו אל שלושת התאים שמצד דרום. ולא עוד, אלא שבתא האחרון הייתה יציאה החוצה, כך שאפשר היה לצאת מן התאים לא רק דרך השער אלא גם אל הצד השני. וביציאה הזו שוב עמדו אילים - שני עמודים עם קשת, כדרך שהיו אילים בפתח השער עצמו. ומידתם הייתה אמה על אמה בעיגול משני הצדדים.
הערה דרך אגב: לפעמים כתוב "מפה" בה"א ולפעמים "מפו" בוי"ו, ועל פי פשט אין ביניהם הבדל. ודאי שעל דרך הסוד יש בכל פרטי בית המקדש רמזים, ובפרק זה יש הרבה מאוד קרי וכתיב, וידוע שעניין הקרי והכתיב מלא רמזים וסודות. אנו לומדים כאן ביאור פשטי כדי להבין את ציור הבית, והמלבי"ם עצמו אינו נכנס לעניין זה, ולכן "מפה" ו"מפו" הם מבחינתנו היינו הך.
רוחב פתח השער ואורכו
וַיָּמָד אֶת־רֹחַב פֶּתַח־הַשַּׁעַר עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַשַּׁעַר שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת׃ (יא)
עתה הוא מודד את השער עצמו, השער המזרחי. רוחבו עשר אמות, ואורכו שלוש עשרה אמות. ולכאורה קשה: הרי כבר מדדנו קודם את רוחב השער ומצאנו שמונה אמות. אלא שלפי מה שהסברנו הדבר מובן: רוחב הפתח היה עשר אמות, אך מאחר שעמדו שם אילים מימין ומשמאל, וכל איל אמה, נשאר חלל פתח של שמונה אמות. הרוחב האמיתי היה עשר אמות.
וכן באורך: החלל של השער עצמו שלוש עשרה אמות. קודם נמנו שש אמות ועוד שש אמות, אלו שני הסיפים - שש אמות עד הדלת, הדלת עצמה אמה, ושש אמות בחלק הפנימי. בצירוף הכול קיבלנו חלל של שלוש עשרה אמה. כאן מנה הכתוב את החלל בשלמותו: הנכנס רואה מול פניו שלוש עשרה אמות אורך, המתחלקות לשש, אחת ושש, ומימין לשמאל עשר אמות רוחב.
גבול התאים וקירותיהם
וּגְבוּל לִפְנֵי הַתָּאוֹת אַמָּה אֶחָת וְאַמָּה־אַחַת גְּבוּל מִפֹּה וְהַתָּא שֵׁשׁ־אַמּוֹת מִפּוֹ וְשֵׁשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ׃ (יב)
עכשיו מדבר הכתוב על הצד שבו התאים נצמדים אל קיר החומה. הבא מבחוץ רואה ראשונה את קיר התאים ולא את קיר החומה (אמנם התאים לא היו בגובה כל החומה, ומעליהם נראתה החומה). קיר התאים מצדנו הוא קיר, ומצדו השני הוא החומה עצמה.
"וגבול לפני התאות אמה אחת" - הגבול של התאים בחלקם הפנימי, לכיוון מערב. ולכאורה קשה: הרי החומה עצמה רוחבה שלוש עשרה אמה, ואיך מדובר כאן על אמה אחת? אלא שהחומה הייתה שלוש עשרה אמה, ומלבד זה הייתה עוד אמה בולטת לכיוון התאים - לא לכל אורך החומה אלא רק במקום התאים - והיא שימשה כדופן התא מצד מערב. "ואמה אחת גבול מפה" - אמה כזו מצד צפון ואמה כזו מצד דרום, כותל המתחבר אל החומה.
"והתא שש אמות מפו ושש אמות מפו" - אומר המלבי"ם שאי אפשר לפרש זאת על חלל התא, שהרי חלל התא כבר נמנה לעיל שש על שש. אלא הכוונה לקירות: בין תא לתא הפריד קיר של חמש אמות, אבל ארבעת הקירות החיצוניים - קיר התא האחרון מימין וקיר התא האחרון משמאל, וכן קירות התאים הראשונים הסמוכים לשער מימין הנכנס ומשמאלו - אלו אינם קירות מבדילים אלא קירות חיצוניים, ורוחבם שש אמות ולא חמש. אמה אחת נוספת. זהו "והתא שש אמות מפו ושש אמות מפו": קיר התא מצד זה שש ומצד זה שש, וכן בתאים שמן הצד השני.
מגג התא לגגו: רוחב עשרים וחמש אמות
וַיָּמָד אֶת־הַשַּׁעַר מִגַּג הַתָּא לְגַגּוֹ רֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת פֶּתַח נֶגֶד פָּתַח׃ (יג)
שלושת התאים שבכל צד שייכים לשער, ולכן נקראו "תאי השער". ולמה נקראו תא? תא הוא מלשון "אתא", שפירושו בא - "אתא בוקר" אמר שומר, "אזל ואתא" - לשון ביאה. התא הוא המקום שדרכו מגיעים ונכנסים, מן השער מימין ומן השער משמאל. לכן כשכתוב "וימד את השער", הכוונה שמדד את התאים, שהם תאי השער.
והמדידה כאן היא רוחב ולא אורך: לא אורך שלושת התאים, אלא מן הנקודה שאני נכנס, כמה אני מתקדם עד שאני מסיים את התא ואת החומה. וזהו החשבון: החומה עצמה שלוש עשרה אמה, ועוד אמה של בליטת החומה לכיוון התאים - הרי ארבע עשרה. התא עצמו שש אמות - הרי עשרים. והקיר החיצוני של התא, שהבא מבחוץ רואה את עוביו, עוד חמש אמות - הרי עשרים וחמש. זהו "רוחב עשרים וחמש אמות".
"פתח נגד פתח" - מבאר המלבי"ם שכל התאים היו פתוחים זה לעומת זה. הנכנס מן השער פונה ימינה ונכנס לתא, ומשם פתח לתא הבא, ומשם פתח לתא השלישי, ומשם פתח לחוץ. וכן לשמאל. כך שאפשר היה להיכנס מן השער אל התאים לימין ולשמאל, ואפשר היה גם להפך: לבוא מן התא החיצון ביותר ולעבור תא אחר תא עד חלל השער. הכניסה הייתה משני הצדדים.
ואגב לשון הכתוב: אין לדקדק במה שכתוב "פתח נגד פָּתַח" בקמץ, שכן מילה בעלת סגול המופיעה בסוף פסוק או באתנחתא מקבלת קמץ. כמו "אפס כָּסַף" ולא כסף, "לָחַם" ולא לחם. הכלל אינו תמידי אך כך ברוב המקרים. לדוגמה "ויעשו בני ישראל את הפָּסַח", ששם יש מקום לשאול, שהרי אין זה סוף פסוק ולא אתנחתא. על כל פנים זהו הכלל, וממנו נובע השינוי גם כאן.
שישים האילים: תחליף לסורג
וַיַּעַשׂ אֶת־אֵילִים שִׁשִּׁים אַמָּה וְאֶל־אֵיל הֶחָצֵר הַשַּׁעַר סָבִיב סָבִיב׃ (יד)
התאים נמשכים מצד השער ארבעים אמה לכל צד, כפי שנראה בפסוק הבא, ולאחריהם הקיר. עתה עושה הוא אילים הנמשכים מן המקום שכלים התאים, ועומדים בקו ישר עם התאים. כלומר: הבא ורואה תאים מימינו ומשמאלו, ואינו נכנס דרך השער אלא הולך לאורך התאים מבחוץ, כשיסתיימו התאים יתחילו האילים. ומהם האילים? מעשה דקורטיבי נאה בצורת קשתות של שערים, הממשיכות בקו ישר עם התאים, מימין ומשמאל.
וכמה היו? שישים אילים, כלומר שישים שערים כאלה. המלבי"ם נותן כמה אפשרויות בביאור, ואומר שהיה הפסק של אמה בין איל לאיל. נמצא שכל איל אמה, ובין שישים האילים תשעה וחמישים הפסקים - סך הכול מאה ותשע עשרה אמות. וכן לצד ימין וכן לצד שמאל.
ואומר המלבי"ם: לפי חשבון זה יוצא שהשערים הללו כיסו את כל הקיר, מן הקיר המזרחי ועד למערב מכאן, ועד הדרומי מכאן והצפוני מכאן. הבא היה רואה אותם מכסים את הקיר מימינו ומשמאלו. ומטרתם הייתה להוות תחליף לסורג. כידוע היה בבית המקדש סורג, שנועד להרחיק את הגויים מלהיכנס פנימה, והיו עליו כיתובים - וכפי שדיברנו בדרשות חנוכה, עניין הסורג שהיה כתוב עליו שלא יקרב גוי היה אחד הדברים שהתסיסו את טיטוס. יש אומרים שדבר זה היה מכל הצדדים, אך המלבי"ם אומר שהסורג הזה היה רק מן הצד המזרחי.
"ואל איל החצר השער סביב סביב" - מסביר המלבי"ם שציר השער היה קבוע בין שני סיפי השער. כזכור, היה סף לבא מבחוץ וסף לבא מבפנים, שש אמות מכאן ושש אמות מכאן, ובאמצע הדלת ברוחב אמה. עד כאן לא ידענו לאן נפתח השער, לחוץ או לפנים, ובא הכתוב ולימד שהוא נפתח אל צד החצר, כלפי פנים, וסובב על צירו. לא שני שערים היו אלא שער אחד, באורך עשר אמות כרוחב פתח הכניסה, עומד באמצע ונפתח לצד ימין וסובב על צירו.
ואיל החצר היה קבוע בפתח האולם, ושם עמדו פנים בפנים, איל מצד זה ואיל מצד זה, כנוס אמה. הבא מצד האולם פנימה רואה איל מימין ואיל משמאל, וזו צורת הפתח המעוגלת עם עמודים מכאן ומכאן. והדלת הייתה סובבת ומגיעה כמעט עד האיל, אך לא עד בכלל - נשאר הפסק של אמה, ורק אחריו העמודים שמימין ומשמאל מבפנים.
וטעם הדבר, מבאר המלבי"ם: אילו הייתה הדלת מגיעה עד הקצה, הייתה סוגרת את חלונות התאים הפנימיים ואת פתחיהם, שהרי נראה בהמשך שגם לתאים הפנימיים היו חלונות כלפי חוץ ופתחים. לכן הגיעה הדלת כמעט עד הקצה, ונותרה אמה של מרווח, ובאותה אמה היו הפתח והחלון.
שער האיתון - חמישים אמה
וְעַל פְּנֵי הַשַּׁעַר הָאִיתוֹן עַל־לִפְנֵי אֻלָם הַשַּׁעַר הַפְּנִימִי חֲמִשִּׁים אַמָּה׃ (טו)
כבר הסברנו ששלושת התאים מימין ושלושת התאים משמאל נחשבים חלק מן השער. שם זה מוזכר אצלנו בקינות: "שומם איתון ותדי" - איתון ותדי הם שני שערים שהיו בבית המקדש. ולמה נקרא שער האיתון? לא מלשון עיתון, אלא כמו שהסברנו בתא - מלשון "אתא", ביאה. שער האיתון הוא השער שדרכו נכנסים, שער הכניסה.
וכמה היה גודלו? חמישים אמה, התאים יחד עם השער. וזה החשבון: דופן התא האחרון שש אמות, התא עצמו עוד שש - הרי שתים עשרה. שני קירות מפרידים באמצע, חמש וחמש - הרי עשרים ושתיים. עוד שני תאים, כל אחד שש - הרי שלושים וארבע. ועוד שש אמות של הדופן האחרונה לפני השער, שראינו שהדפנות שבקצוות עבות יותר, שש ולא חמש - הרי ארבעים. והשער עצמו עשר אמות - הרי חמישים. וכן מן הצד השני: ארבעים מימין, ארבעים משמאל, והשער עשר אמות.
ומעיר המלבי"ם ששני דברים כתובים כאן. עד עתה דיברנו בתאים שמבחוץ, וכבר הזכרנו שכנגדם היו תאים גם מבפנים. לכן אומר לך הכתוב: המידה של חמישים אינה רק בתאים החיצוניים. "ועל פני השער האיתון" - הבא מבחוץ רואה על פניו חמישים אמה; "על לפני אולם השער הפנימי" - וגם המסתכל מכיוון האולם, מצד פנים, רואה תאים באותו אורך של חמישים אמה כולל השער. נמצא שמה שראינו מבחוץ ראינו גם מבפנים. והמלבי"ם כבר מזכיר כאן שנראה בהמשך שהייתה רצפה בחלק הפנימי - מקום גבוה יותר ומרוצף - וגם היא הייתה מחוץ לתאים ובולטת החוצה, ואת זה יבאר יותר בהמשך.
חלונות אטומות ותימורים
וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻמוֹת אֶל־הַתָּאִים וְאֶל אֵלֵיהֵמָה לִפְנִימָה לַשַּׁעַר סָבִיב סָבִיב וְכֵן לָאֵלַמּוֹת וְחַלּוֹנוֹת סָבִיב סָבִיב לִפְנִימָה וְאֶל־אַיִל תִּמֹרִים׃ (טז)
"וחלונות אטומות אל התאים" - חלונות שנעשו להביא אור אל התאים. ומהו "אטומות"? המלבי"ם מסביר שהיו אטומות בזכוכית, כלומר סגורות במסגרת של זכוכית. יש מסבירים "אטומים" כלשון "חלוני שקופים אטומים" שבמקדש שלמה, שמצד אחד רחבים ומצד שני צרים, שהיה נוח לראות מצד אחד ולא מן הצד השני, לומר לך שאינו צריך לאורה; אך המלבי"ם מפרש כאן חלון זכוכית.
והחלונות היו "אל התאים", כלומר בכותל המזרחי של התאים. הבא מבחוץ לא ראה קיר אטום, אלא קיר שבו חלונות - שלושה חלונות, חלון לכל תא. וכך כל תא בן שש על שש קיבל חלון המוביל החוצה, ודרכו נכנסה האורה אל תוך התאים.
"ואל אליהמה" - מבאר המלבי"ם שבצד הפתחים עמדו שני אילים, ו"אליהמה" היינו האילים ההמה. וכבר הסברנו שלתאים היו פתחים משני הצדדים, פתח מול פתח מול פתח עד החוץ מימין וכן משמאל, וגם לתא הצמוד לשער היה פתח, כך שהנכנס בשער רואה לימין ולשמאל עד הקצה, עד החוצה, דרך הפתחים. ובא הכתוב ולימד שמלבד הפתחים היו גם חלונות אל החוץ, מימין ומשמאל, וגם בפנים היו חלונות, כדי להכניס את האור.
"וכן לאלמות" - גם החלונות שאל אולם השער היו פתוחים אל החצר. שלא תחשוב שהיו חלונות רק לבא מבחוץ; אף המסתכל מבפנים, מתוך העזרה, ראה חלונות בתאים הפנימיים, והחלונות הללו היו פתוחים לכיוון החצר, וכן סביב סביב.
"ואל איל תימורים" - בין באילי החצר ובין באילי התאים היו תימורים, כלומר קישוטים בצורת תמר, מלשון תמרים. גם בשישים האילים שראינו מבחוץ, אותן קשתות שהחלו במקום שכלו התאים והורו שלא להיכנס פנימה, היו מעליהם קישוטים. וכן תראו בציורים המצוירים קישוטי תמרים ודקלים, שהיו חלק מנויו של בית המקדש.
החצר החיצונה: שלושים לשכות ורצפה
וַיְבִיאֵנִי אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְהִנֵּה לְשָׁכוֹת וְרִצְפָה עָשׂוּי לֶחָצֵר סָבִיב סָבִיב שְׁלֹשִׁים לְשָׁכוֹת אֶל־הָרִצְפָה׃ (יז)
עתה הוא מביא אותו אל החצר החיצונה. נכנסנו דרך השער המזרחי, ולפנינו החצר הגדולה הנקראת החצר החיצונה. והכתוב מונה שלושים לשכות. אומר המלבי"ם שיש כאן קושי להבין היכן הן, שכן הלשכות נמצאות מימין ומשמאל לנכנס מן השער המזרחי, ואורך המקום שם שלושים וארבע אמות - כיצד ייתכן להכניס בשלושים וארבע אמות שלושים לשכות?
אלא שיש שתי אפשרויות, ולשתיהן מתכוון הכתוב. אפשרות אחת: מדובר בשלושה שערים. כשם שבשער המזרחי יש לשכות מימין ומשמאל, כך יש שער מצפון ושער מדרום ובהם לשכות מימין ומשמאל. נמצא שהכתוב מונה את כל הלשכות של שלושת השערים: חמש מימין וחמש משמאל בשער המזרחי, חמש וחמש בשער הצפוני - הרי עשרים, וחמש וחמש בשער הדרומי - הרי שלושים. עשר לשכות בכל שער.
אפשרות נוספת: הלשכות עצמן היו בנות שלוש קומות. נמצא שעשר הלשכות שבשער אחד, כפול שלוש קומות, עולות לשלושים. ואומר המלבי"ם שהחשבון נכון בשני האופנים: אם נמנה את כל השערים ורק את הלשכות התחתונות - הגעת לשלושים; ואם נמנה בשער המזרחי לבדו גם את הלשכות העליונות - גם כן הגעת לשלושים. ולכן אמר סתם "שלושים לשכות", לכלול את שני החשבונות, שהרי איך שתמנה הדבר מדויק.
וְהָרִצְפָה אֶל־כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים לְעֻמַּת אֹרֶךְ הַשְּׁעָרִים הָרִצְפָה הַתַּחְתּוֹנָה׃ (יח)
הרצפה היא כבר חלק שנמצא מבפנים, בחצר החיצונה. אחרי שנכנס דרך השער המזרחי, מימין ומשמאל הלשכות, ולפניהן רצפה - מקום שהיה גבוה קצת יותר משטח החצר החיצונה כולה, והוא הנקרא רצפה. ואורכה "לעומת אורך השערים", כאורך הלשכות.
ומאחר שרוחב הלשכות היה ארבע אמות, ורוחב הרצפה שש אמות, נמצא שהלשכות יושבות על ארבע אמות מן הרצפה, ולפניהן נותרו עוד שתי אמות של רצפה לכל האורך. כלומר: הנכנס בשער המזרחי, לאחר שעבר את החומה, רואה מימין ומשמאל את הלשכות, ולפניהן לכיוון מערב עוד שתי אמות רצפה לכל האורך. זהו "והרצפה אל כתף השערים".
ולמה קורא לה "הרצפה התחתונה"? אומר המלבי"ם: מפני שגם בקיר החצר החיצונה שכנגד האולם וההיכל נראה בהמשך שהייתה רצפה ולשכות, כמו בחצר של עזרת ישראל, בחצר הפנימית, ושם כבר עולים והמקום גבוה יותר והיא נקראת הרצפה העליונה. לכן הדגיש כאן "הרצפה התחתונה", לומר שמדובר ברצפה של הכניסה הראשונה, רצפת החצר החיצונה, מה שנקרא עזרת נשים.
מאה אמה מן החצר החיצונה לחצר הפנימית
וַיָּמָד רֹחַב מִלִּפְנֵי הַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹנָה לִפְנֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִי מִחוּץ מֵאָה אַמָּה הַקָּדִים וְהַצָּפוֹן׃ (יט)
עתה הוא מודד את רוחב חלל עזרת הנשים ממזרח למערב. הנביא נכנס מצד מזרח, ומה שרואה מולו מיד הוא עזרת נשים, והוא רוצה לדעת את גודלה, כמה יש להתקדם מערבה עד החצר הפנימית. תארו לכם אות ח' הפוכה, עם קו הגג כלפי מטה, ובתוכה עוד אות ח' הפוכה: הפנימית היא החצר הפנימית, והחיצונה היא החצר החיצונה שאליה נכנסנו. וכמה המרחק בין כותל החצר החיצונה, עזרת נשים, לכותל החצר הפנימית? מאה אמה.
ולמה נאמר "מלפני השער התחתונה", ולמה "הקדים והצפון"? מסביר המלבי"ם: אי אפשר למדוד מקיר לקיר במקום שנכנסים בו, שהרי מימין ומשמאל עומדות הלשכות שאחרי הקירות, והן תופסות מקום, וממילא המידה אינה מדויקת. כדי למדוד מן הקיר עצמו היה צריך ללכת לצד ימין ולעקוף את הלשכות עד שמגיעים אל קיר הכותל החיצון, ומשם למדוד עד קיר הכותל החיצון של החצר הפנימית, ואז יש מידה מדויקת מקיר לקיר. וזה שרמז הכתוב: לאחר ארבעים אמה מימין ומשמאל, במקום שכלו שם הלשכות, משם מדד.
"הקדים והצפון" - לאחר שמדד בצד מזרח, שממנו נכנס, מדד גם בצד צפון ומצא שגם שם מן הקיר הצפוני עד החצר הפנימית מאה אמה. ובהמשך נראה שגם מן הקיר הדרומי עד החצר הפנימית מאה אמה. נמצא שאותה ח' פנימית עומדת במרחק שווה מכל צדדיה של הח' החיצונה: מאה אמה מימין, מאה אמה משמאל, ומאה אמה מלפנים לנכנס דרך השער המזרחי.
לסיכום:
בחלק זה השלים הנביא את ציור השער המזרחי: שלושה תאים מכאן ושלושה מכאן במידה אחת, פתח מול פתח עד היציאה החיצונה, אילים בכניסה וביציאה; רוחב פתח השער עשר אמות ואורך חללו שלוש עשרה; אמת הגבול הבולטת מן החומה, קירות חיצוניים של שש אמות, ורוחב כולל של עשרים וחמש אמות מגג התא לגגו. שישים האילים שמעבר לתאים שימשו כתחליף לסורג מצד מזרח, השער נפתח פנימה וסובב על צירו עד כדי אמה מן האיל כדי לא לחסום את חלונות התאים הפנימיים, וכל אורך השער עם התאים חמישים אמה - מבחוץ ומבפנים כאחד. חלונות אטומים בזכוכית הכניסו אור לתאים, ותימורים קישטו את האילים. משם נכנסנו אל החצר החיצונה, ובה שלושים לשכות (בין בחשבון שלושת השערים ובין בחשבון שלוש הקומות) והרצפה התחתונה לפניהן, ורוחב החצר עד החצר הפנימית מאה אמה מכל צד. הכול במידה, הכול בדיוק, כפי שנצטווה הנביא: "ראה בעיניך ובאוזניך שמע ושים לבך".