מפרק מ' ואילך אנו נכנסים לפרשיה הגדולה המוכרת בספר יחזקאל כנבואת בניין בית המקדש השלישי. יחזקאל, כזכור, נמצא על נהר כבר, ומלאך מוליך אותו אל מקום המקדש ומראה לו שם את מידותיו של הבית השלישי. הדברים סתומים מאוד, ומשום כך נאמרו בהם כמה וכמה דעות: מתי מדובר באורך, מתי ברוחב, מתי בעובי, ועוד שאלות רבות שהעניין מעורר.
אנחנו נאחז בקו אחד ונלמד כדרכנו על פי המלבי"ם. אמנם המלבי"ם מבסס את דבריו גם בדרך של קושיות על שאר המפרשים והוכחה שדבריהם קשים בפשט הכתובים, אך מאחר שהדברים מורכבים מצד עצמם, אין לנו עניין לסבך אותם עוד. לא נעסוק בשאר הפירושים ולא נברר מדוע אין להסביר כמותם, אלא ניגש ישירות לביאורו של המלבי"ם. מי שירצה לראות דעות נוספות - יש כאן רש"י, רד"ק ועוד מפרשים, וילמד את ההבדלים במקומם.
התוספות יום טוב אומר שמי שזוכה לעסוק בבניין הבית השלישי בוודאי יזכה לראות בבניינו. הפרקים הללו מורכבים, ואם אנו משתדלים בסייעתא דשמיא להבין אותם ומתאמצים בהם - וזה לא פשוט - נזכה בע"ה לראות בבניין הבית השלישי. לפום צערא אגרא.
בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד־ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה׃
"עשרים וחמש שנה לגלותנו" - הכוונה לגלות יהויכין, שהייתה אחת עשרה שנה לפני החורבן. נמצא שכאשר מתגלית הנבואה הזאת עברו ארבע עשרה שנה מאז שהוכתה העיר, כפי שהכתוב עצמו מעיד.
אומר המלבי"ם: אם עושים את החשבון, יוצא שזו בדיוק שנת היובל. שהרי היובל היה בשנת שבע עשרה ליאשיהו, בעת שמצאו את ספר התורה פתוח בעזרה, כפי שלמדנו בהרחבה, וזה היה שלושים ושש שנה קודם החורבן. ממילא, כשמונים עד עשרים וחמש שנה לגלותנו, מקבלים בדיוק את שנת היובל.
ואין זו רק התאמה של חשבון השנים, אלא הדבר נדרש מפשט הכתובים עצמם: "בראש השנה בעשור לחודש". אצלנו ראש השנה חל באחד לחודש ולא בעשור לחודש; עשור לחודש הוא יום הכיפורים ולא ראש השנה. אלא בעל כורחך שמדובר בשנת היובל, שבה תוקעים בשופר ביום הכיפורים והעבדים יוצאים לחירות - "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ". אותו יום הוא ראש השנה ליובל, שממנו מתחילה שנת היובל, ולכן קורא לו הכתוב "ראש השנה".
"היתה עלי יד ה'" - מבאר המלבי"ם שכאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להראות לנביא מראות עצומים ונשגבים, נאמר שיד ה' עליו. זהו ביטוי לכוח גדול שנשפע על הנביא, שהראה לו הקב"ה דברים עצומים ונשגבים. "ויבא אותי שמה" - הביא אותי אל העיר שהוכתה, אל ירושלים.
בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים הֱבִיאַנִי אֶל־אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיְנִיחֵנִי אֶל־הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וְעָלָיו כְּמִבְנֵה־עִיר מִנֶּגֶב׃
"במראות אלוקים הביאני" - מכאן, אומר המלבי"ם, שלא היה שם בפועל אלא ראה זאת במראה. יש מציאות שהנביא מגיע ממש אל המקום, ויש מציאות שהוא יושב במקומו ורואה מחזה כאילו הוא נמצא שם. עוד מוסיף המלבי"ם שיש כאן משמעות נוספת: שם ראה יחזקאל גם את מראות המרכבה, כמו שלמדנו בפרק מ"ג. מחזה המרכבה היה שם, ושם ראה גם את מראה המקדש, שהוא מכוון כנגד המרכבה העליונה - מקדש של מטה כנגד מקדש של מעלה - ולכן שם הייתה גם התגלות בעניין המרכבה.
"ויניחני אל הר גבוה מאוד" - זהו מקום המקדש, שעליו נאמר "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים", הר גבוה מאוד. "ועליו כמבנה עיר מנגב" - כאן הוא מדבר על ירושלים. ולכאורה קשה: הרי בית המקדש עומד במרכז ירושלים, ומדוע הוא רואה את העיר מן הנגב?
מבאר המלבי"ם, וכן האריך בפרק מ"ה ובפרק מ"ח, שלעתיד לבוא ירושלים תהיה בדרום. בית המקדש יעמוד במקום שבו ירושלים עומדת כיום, וירושלים עצמה תהיה דרומית יותר, במרחק ארבעים וחמישה מיל. לכן הוא אומר "כמבנה עיר" - כביכול אינו יכול לזהות את הדברים בבירור, מפני המרחק הגדול של ארבעים וחמישה מיל. זו עיר רחוקה מאוד, והיא בדרום, ואיננה סמוכה למקום המקדש.
וַיָּבֵיא אוֹתִי שָׁמָּה וְהִנֵּה־אִישׁ מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת וּפְתִיל־פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה וְהוּא עֹמֵד בַּשָּׁעַר׃
לכאורה כבר נאמר "ויניחני אל הר גבוה מאוד", משמע שהגיע לשם, ומהו "ויביא אותי שמה" בשנית? מסביר המלבי"ם: בתחילה הביאו קרוב להר, ולכן נאמר "אל הר גבוה" ולא "על הר גבוה". הלשון "אל" משמעה לקראת, קרוב לשם, שעדיין לא היה שם ממש - שכן משם רצה הקב"ה שיראה את העיר העומדת מרחוק. ועתה "ויביא אותי שמה" - אל מקום הקודש שבראש ההר, איפה שאמור להיבנות בית המקדש.
ושם הוא רואה איש - הכוונה למלאך אלוקים - ומראהו כמראה נחושת, זו צורת דמותו. "ופתיל פשתים בידו": כשהיו רוצים למדוד חבל ארץ למרחוק, היו מודדים בחבל, בחוט משיכה, והוא נקרא פתיל פשתים. דווקא פשתים, מפני שהפשתן אינו נמתח. מי שייקח פשתן של אינסטלטורים וינסה למתוח אותו, יראה שאי אפשר; לכל היותר אפשר לקרוע אותו, אך לא למתוח. ואילו בצמר, שמטבעו נמתח, אי אפשר למדוד כלל. לכן היו עושים חבל מפשתן ובו מודדים מרחקים גדולים.
ומאידך "וקנה המידה" - מעין סרגל, המיועד למדידה של מקומות קטנים יותר; הוא מדויק יותר וקטן יותר, ובו היו מודדים. "והוא עומד בשער" - זהו שער הר הבית מצד מזרח, השער המזרחי, כלומר לצד הבא מכיוון הר הזיתים.
מכאן, אומר המלבי"ם, מראה לו הקב"ה שבניין העתיד של בית המקדש לא ייעשה על ידי בני אדם, אלא על ידי עליונים, בבניין פלאי. ולכן מראה לו מלאך שכלי המידה בידו, והוא כעת כאדריכל, הבונה והמודד, לראות כיצד לבנות את בית המקדש.
למעשה זהו נידון שאינו פשוט: כיצד ייבנה בית המקדש השלישי. יש אומרים שירד בנוי באש, וכן דעת רש"י המפורסמת ועוד, ועל פי זה מבוססות תפילותינו: "הראנו בבניינו, שמחנו בתיקונו", "ואתה תבנהו מהרה ותגדל כבודו" - הקדוש ברוך הוא יבנה אותו. ולעומת זאת יש דעות שאנחנו נבנה אותו, עם ישראל יבנו את בית המקדש.
יש גם ניסיונות ליישב בין הדעות: שאנחנו נבנה והסיום יהיה משמים, או להפך - שבית המקדש ירד בנוי באש והסיום ייעשה על ידינו, ולכן ייחשב כאילו אנחנו בנינוהו. כך מביאים בשם הגר"א על "שמחנו בתיקונו" - שאת התיקון, את ההשלמה, אנחנו נעשה. ויש אומרים שהדבר תלוי בזכויותינו, אם יהיו לנו זכויות אם לאו. כך או כך, מכאן למד המלבי"ם שהקב"ה רצה להראות לו שהבניין ייעשה בכוחות של מעלה.
וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ בֶּן־אָדָם רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר־אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ כִּי לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה הֻבָאתָה הֵנָּה הַגֵּד אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל׃
כל הצורות, הדמויות והמדידות שיראה - עליו לראותן בעיניו, לשמוע באוזניו את ההסברים, ולשים לבו. שכן מעבר למה שנראה באופן השטחי, יש בדברים גם סודות ופנימיות: שים לבך להבין את הנמשל ואת הסודות הצפונים במידות ובצורות שאני מראה לך.
"כי למען הראותכה הובאתה הנה" - כל הסיבה שהובאת לכאן היא כדי להראות לך את המראה הזה, ועיקר התכלית שתאמר זאת לבני ישראל, לנחמם ולחזק ידיים רפות. אלה שנמצאים בצער הגלות ואומרים: ה' החריב את ביתנו, איזו תקווה נותרה לנו? כמו שראינו שהיו באים אל הנביא ואומרים: אישה שבעלה גירש אותה, האם יש לה עליו כלום, או שמא לבעלה יש טענות כנגדה? כך כביכול ה' גירשנו מן הארץ, וממילא יש כאן נתק, ומה עוד מצפים מאיתנו?
לכן שולח ה' את הנביא שיגיד לבית ישראל כיצד הוא רואה כבר בעיני רוחו את בית המקדש השלישי, ומקבל זאת בנבואה מאת ה', כדי שיבינו שהגאולה העתידה בוא תבוא, ולא יתייאשו ולא יישברו. ולכן: "הגד את כל אשר אתה רואה לבית ישראל".
"ושים לבך" - אמרנו שהכוונה לנמשל ולסודות הצפונים. צריך לדעת שגם בבית ראשון, גם בשני וגם בשלישי - הכל "מיד ה' עלי השכיל". את בית המקדש לא בנו על פי מעצב פנים: פה יהיה יפה יותר אם נשים כך, ושם נשים כך, ואם נקטין מעט את הנישה יהיה שימושי יותר. את הבית שלך אתה בונה על פי מעצב פנים, אבל את בית המקדש - הכל מיד ה'.
שהרי בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ולכן הוא חייב להיעשות בכוונות הראויות ובמידות המדויקות בדיוק כרצון האלוקים. שאם לא כן אין התאמה, ולא עשית את הדברים כפי שהם בשורשם - וכיצד תשרה השכינה כאן למטה? השכינה שורה למטה מפני שהדבר מכוון כנגד מקדש של מעלה.
ובאמת בספרים הקדושים האריכו להסביר כיצד המשכן ובית המקדש מרמזים לעניינים רמים ונשגבים, וכיצד הם מרמזים לענייני העולם הקטן - הוא העולם הזה - לעומת העולם העליון, הוא העולם הגדול, וכיצד כל זה קשור גם לאדם, שאף הוא עולם קטן ועומד בהתאמה לכל זה. זהו שאומר לו: אין כאן רק תוכנית אדריכלית, שתראה מה בנוי כך ומה אורכו כך, אלא אני רוצה שתעמיק פנימה להבין את סודם.
וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ־אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח וַיָּמָד אֶת־רֹחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד׃
החומה כאן, אומר המלבי"ם, היא חומת הר הבית - היא החומה שיש לנו היום הנקראת הכותל, שהוא חומת הר הבית מבחוץ. החומה הזאת הייתה חמש מאות קנים בכל צד, כפי שנראה בסוף פרק מ"ב, והיא "מחוץ לבית", שהרי בתוך חומת הר הבית עומד בית המקדש.
קנה המידה שביד האיש הוא מקל באורך מסוים שבו מודדים, ומידתו שש אמות, כל אמה בת חמישה טפחים ועוד טפח. חז"ל אומרים שאמת הבניין שונה מאמה רגילה: אמה רגילה שיעורה מן המרפק עד קצה האצבעות אצל אדם ממוצע, וכשמדברים סתם על אמה הכוונה לאמה בת חמישה טפחים. אבל כשמדברים על בית המקדש מדברים על אמה בת שישה טפחים, וחז"ל מבדילים בין אמה של כלים לאמה של בניין. לכן אומר הכתוב "שש אמות באמה וטופח" - שש אמות של שישה טפחים כל אחת, ולא אמה רגילה של חמישה טפחים.
אם נחשב לפי שיעורי ר' חיים נאה: טפח כשמונה סנטימטרים, נמצא שאמה של שישה טפחים היא כארבעים ושמונה סנטימטרים, כחצי מטר בקירוב. ואם הקנה מחזיק שש אמות כאלה, יוצא שאורך הקנה היה כשלושה מטרים בקירוב.
"וימד את רוחב הבניין קנה אחד וקומה קנה אחד" - הוא מדד סביב סביב. מכאן, אומר המלבי"ם, שהחומה הייתה נמוכה מכל הצדדים. יש מן המפרשים, רש"י ורד"ק, שרצו לומר שרק מצד מזרח הייתה החומה נמוכה, שהרי הוא בא מצד מזרח, ומפני שבשעת עשיית אפר הפרה בהר הזיתים היה הכהן רואה עד פנים קודש הקודשים, וצריך היה שהחומה שם תהיה נמוכה יותר, ואילו שאר חומות הר הבית מסביב היו גבוהות. אבל המלבי"ם אינו מסכים לזה: הלשון מדויקת - "סביב סביב", כלומר כל חומת הר הבית כולה הייתה בגובה זה.
ומהו השיעור? "רוחב הבניין" הוא עובי החומה, שש אמות, כשלושה מטרים בקירוב, וכן "קומה קנה אחד" - גובה החומה כשלושה מטרים, סביב סביב מכל הצדדים. ושימו לב שאין ללמוד מכאן לבית ראשון או לבית שני, שכן מידותיהם שונות, וכבר עמדו חז"ל על ההבדלים שבין הבתים. כאן מדובר בבית השלישי, הבנוי במידות אחרות, כפי שמראה המלאך ליחזקאל.
וַיָּבוֹא אֶל־שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִימָה וַיַּעַל בְּמַעֲלוֹתָו וַיָּמָד אֶת־סַף הַשַּׁעַר קָנֶה אֶחָד רֹחַב וְאֵת סַף אֶחָד קָנֶה אֶחָד רֹחַב׃
משם הוא מגיע אל שער אחר, והוא שער עזרת הנשים שלפני עזרת ישראל. המקום הזה נקרא "החצר החיצונה" - עזרת נשים, לעומת עזרת ישראל שהיא פנימית יותר ונקראת "החצר הפנימית". החומה הזאת מקיפה מארבע רוחות, ו"אשר פניו דרך הקדימה" היינו הבא מצד קדים, קדמה, הוא המזרח.
"ויעל במעלותיו" - היו עולים במדרגות כדי להגיע לבית המקדש. ההר משופע, ומאחר שרצו לעלות אליו, חצבו מדרגות אצל השער ובהן עלו. כמה מדרגות היו? אומר המלבי"ם שהדבר לא הוזכר כאן. וללמוד מבניין בית שני אי אפשר, שהרי הוא שונה מבניין הבית השלישי, וגם במעלות עזרת ישראל אתה רואה שהיה שונה. אלא בעל כורחך שמפני שכבר ביאר בצד צפון ובצד דרום שהיו שבע מעלות, סמך על כך, ואף כאן היו שבע מדרגות.
"וימד את סף השער" - עובי החומה הזאת היה שלוש עשרה אמה, והיו בה שני סיפים, מלשון סף: אחד לצד החיצון ואחד לצד הפנימי. שהרי החומה עצמה עבה, וכשאתה נכנס מצד אחד אתה כמו נכנס לתוך חדר ויש לך סף, וכשאתה בא מן הצד השני של החומה - שוב אתה כנכנס לתוך חדר ויש עוד סף. אצלנו הדלת צרה והקיר צר, ולכן יש סף אחד; אבל שם, שהחומה עבה כל כך, מכל צד שנכנסים היה סף.
כל סף החזיק שש אמות, ואמה אחת הייתה באמצע בין סף לסף. שש ועוד שש הן שתים עשרה, ועם האמה שבאמצע - שלוש עשרה אמה כעובי החומה. וזהו שהוא מודד סף אחד, החיצון, קנה אחד רוחב, ואחר כך את הסף הפנימי, עוד קנה אחד רוחב, ושווים היו משני הצדדים.
ומהי האמה שבאמצע? אומר המלבי"ם: הסף האמצעי הוא המקום שהיה עשוי להחזיק שם את הדלת, והוא נקרא מזוזה. המזוזות הן דופני הפתח, והן המחזיקות את הדלתות, וכאן הייתה המזוזה בתווך ורוחבה אמה. נמצא: סף אחד מכאן של שש אמות, סף אחד למי שבא מן הצד השני של שש אמות, כל זה מתחת לחומה, והדלת באמצע החומה ברוחב אמה. ועוד נראה שהיה שם "איל", שהוא הכיסוי העגול שמעל הפתח, איל הפתח, כפי שנראה בהמשך.
וְהַתָּא קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְקָנֶה אֶחָד רֹחַב וּבֵין הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת וְסַף הַשַּׁעַר מֵאֵצֶל אֻלָם הַשַּׁעַר מֵהַבַּיִת קָנֶה אֶחָד׃
כדי להבין את התיאורים המדויקים כאן דרוש ציור או סכמה. נשתדל להסביר בעל פה גם בלעדיו, ובעתיד נעמיד את הציור והסכמה באתר, כדי שמי שישמע את השיעור יוכל לעקוב אחר הדברים. וחשוב לדעת באיזה ציור בוחרים: מאחר שיש כמה וכמה ביאורים בנבואת יחזקאל, ויצאו בזה כמה ספרים, מי שייקח ציור שאינו מתאים לשיטת המלבי"ם וינסה לחבר אותו לדבריו - יראה שאינו מתחבר, ולא יבין מדוע אינו מבין. לכן צריך ציור התואם את דברי המלבי"ם, שרק לפיו תהיה לנו הבנה של הפסוקים לשיטתו.
אומר המלבי"ם: כשהוא נכנס, הוא רואה בשני צידי השער מבחוץ בניינים השייכים לשער, והם נקראים תאים. הבניינים הללו לא היו בכל גובה החומה; הנכנס דרך השער היה רואה מצד ימין שלושה מבנים ומצד שמאל שלושה מבנים. מבחוץ הם נראו כמבנה אחד ארוך, ובפנים היו מחולקים.
החלוקה הפנימית: כל תא, בחלקו הפנימי, נפחו שש אמות אורך על שש אמות רוחב - הוא "קנה אחד אורך וקנה אחד רוחב". המבדיל בין תא לתא היה קיר ברוחב חמש אמות, וזהו "ובין התאים חמש אמות". שלושה תאים מימין, שלושה משמאל, ושני קירות מפרידים בכל צד, כל אחד חמש אמות, כמעט בעובי התא עצמו - שימו לב.
והקירות החיצוניים: הנכנס רואה את הקיר הקיצוני מימין, והוא שש אמות, וכן הקיצוני משמאל הצמוד לשער, גם הוא שש אמות. וכך גם בתאים שמשמאל: שלושה תאים, כל תא שש על שש בחלקו הפנימי, הקירות המבדילים חמש אמות, שש אמות הקיר הקיצוני הסמוך לשער, ועוד שש אמות הקיר הקיצוני שלצד חוץ. כך היה הן מימין והן משמאל, והכל מן החומה ולצד חוץ, ועוד נראה שכעין זה היה גם מבפנים.
"וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד" - כאן מדובר בשער עצמו, בסף השער שממנו נכנסים, שמדידתו נותנת שש אמות; ועוד שש אמות מן הצד השני ועוד אמה באמצע, הרי שלוש עשרה. וזהו שהוא מזכיר עתה: כשמודדים מבפנים, מאצל אולם השער מהבית, מקבלים קנה אחד.
וַיָּמָד אֶת־אֻלָם הַשַּׁעַר מֵהַבַּיִת קָנֶה אֶחָד׃
עתה הוא מודד מדידה שנייה את אולם השער, היינו את אורך כותל האולם ממערב למזרח. במדידה הראשונה מדדנו את הסף לנכנס - שש אמות; ובמדידה השנייה את הסף למי שיוצא, מן הצד השני - שוב שש אמות. על שני החלקים הללו סוכך השער, ויחד הם שתים עשרה אמה, ובאמצע האמה של הדלת.
וַיָּמָד אֶת־אֻלָם הַשַּׁעַר שְׁמֹנֶה אַמּוֹת וְאֵילָו שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְאֻלָם הַשַּׁעַר מֵהַבָּיִת׃
זו המדידה השלישית, אך כאן הוא מודד מצפון לדרום. עד עתה מדדנו את האורך - מן המקום שבו נכנס האדם ופנימה, שש אמות. עכשיו מודדים את הרוחב, מימין לשמאל לנכנס, כלומר מצפון לדרום.
ראשית נסביר מהם "אילים": כשאדם נכנס למקום שיש בו שער, הוא רואה מין קשת מלמעלה ועמודים היורדים למטה, והם נקראים האילים. רוחב השער היה עשר אמות, אלא שכאשר מורידים מן הרוחב את העמודים - שהיו מעוגלים ועולים כקשת עד למעלה, אמה מימין ואמה משמאל - הכניסה מצטמצמת מעשר אמות לשמונה. וזהו שאומר הכתוב "וימד את אולם השער שמונה אמות": אולם השער הוא החלק הפנימי של השער, ורוחבו שמונה אמות. "ואילו שתיים אמות" - איל מצד ימין ואיל מצד שמאל, יחד שתי אמות. "ואולם השער מהבית" - החלק הפנוי של השער היה מהבית, כלומר פנימה יותר.
נמצא שבסך הכל עשר אמות, כשהעמודים שתי אמות מימין ומשמאל מצמצמים את הכניסה לשמונה. ונדייק עוד: כאן איננו מדברים בבא ממזרח למערב, אלא כמו שראינו הוא בא מצד מערב, כלומר מבפנים כלפי חוץ. הוא היה רואה את שני העמודים הללו מימין ומשמאל, ואז מצטמצם הפתח מעשר אמות לשמונה. נמצא שהעמודים הללו היו בחלקה הפנימי של החומה ולא בחלקה החיצון.
פרק מ' פותח את נבואת בית המקדש השלישי: בשנת היובל, ארבע עשרה שנה לחורבן, נלקח יחזקאל במראות אלוקים אל ההר הגבוה, ומלאך שפתיל פשתים וקנה מידה בידו מוליכו ומודד לפניו את מידות הבית. הנבואה נועדה לחזק ידיים רפות בגלות ולהראות שהגאולה בוא תבוא, ולכן נצטווה הנביא "ראה", "שמע" ו"שים לבך" - גם לפנימיות ולסודות, שהרי מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה והכל מיד ה' עלי השכיל. בפסוקים הראשונים למדנו על חומת הר הבית סביב סביב בעובי ובגובה של קנה אחד, על קנה המידה בן שש אמות של שישה טפחים, על שער החצר החיצונה שבמזרח ובו שני סיפים של שש אמות ומזוזה של אמה באמצע, על שלושת התאים שמכל צד וקירותיהם, ועל רוחב האולם עם האילים המצמצמים את הפתח מעשר אמות לשמונה. וכדברי התוספות יום טוב: העוסק בבניין הבית השלישי - יזכה לראות בבניינו.