אנחנו נמצאים עכשיו ביחזקאל פרק ל"ז. הפרק הזה זה הפרק שעוסק במתים שהחיה יחזקאל. חזון העצמות היבשות מה שנקרא, ואנחנו בעזרת השם היום נתחיל כמה שנספיק ונראה את הנבואה שהקדוש ברוך הוא מודיע לעם ישראל שעתידים המתים להחיות.
יחזקאל ל"ז פסוק א'. היתה עלי יד השם ויוציאני ברוח השם ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות. אומר רש"י כל מקום שכתוב יד השם בנבואה זה לשון כפייה. כביכול הרוח כפה אותו ללכת, כמו להבדיל חלילה וחס מי שקרא בן אדם איך הבן אדם נהיה משוגע נקרא בלשון העתיקה, הוא היה נקרא כפוי. או נכפה. למה? כיוון שהוא היה עושה דברים שהם דברי שיגעון נגד רצונו, כביכול איזה רוח פנימית כופה אותו לעשות אותם. אז לפעמים זה הדיבוק ואז כפשוטו הוא נכפה על ידי רוח, או לפעמים היה נכפה על ידי איזשהו שיבוש ברוחו, כן? משהו בהגדרות הפנימיות של הנפש שלו קצת השתבש ובעקבות זה הוא נוהג כשוטה. כל מקום שכתוב היתה עלי יד השם הכוונה השם לקח אותו כמו בן אדם שאין לו רצון עצמי אלא כביכול איזה רוח ששולטת בו כדי שילך. כן.
ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות. הבקעה מלאה עצמות. מי אלה אותם עצמות שהיו שם בבקעה? חז"ל אומרים יש כמה דעות בחז"ל. יש אומרים שאלה היו מבני אפרים. כתוב שמבני אפרים היו אנשים שיצאו לפני הקץ. כמדומני 110 שנים לפני הקץ, לפני הזמן של יציאת מצרים, הם אמרו עתידה להיות גאולה והם חשבו שהגיע הזמן וצריכים להביא את הגאולה בכוח, ולכן בני אפרים יצאו ממצרים ואנשי וכדי לעלות לארץ והם כבר הגיעו לפה, אבל אנשי גת אלה שהיו כאן בארץ הרגו בהם. יש אומרים שאלה האנשים אלה מבני אפרים שבאו בטרם זמנם.
יש אומרים שרבי אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה. ומה שירה אמרו? השם ממית ומחיה, ממית בצדק ומחיה ברחמים, זה השירה שהם אמרו לאחר שקמו. רבי יהושע אומר שירה זו אמרו, השם ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה אומר באמת משל היה. זאת אומרת כל המעשה הזה ראה יחזקאל בנבואה ולא קרה במציאות. כך לדעת רבי יהודה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, הרי זה היה בבקעת דורא, עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עד כדי כך, שומעים? אנשים שחיו עד סוף ימיהם אחרי שהחיה אותם. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם. שומעים? לרבי יהודה בן בתירא היה תפילין שהסבא שלו הניח לו מהמתים שהחיה יחזקאל. כן.
ואמרו מי היו המתים? אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו. כמו שראינו כמו שהסברנו קודם. שמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים. ורבי יוחנן אמר אלו המתים שבבקעת דורא. כן. מה שהמית נבוכדנצר, מה שנבוכדנצר המית אז כשהוא עשה את הצלם ולא היו מוכנים להשתחוות, אז שם הוא הרג את אלה שלא רצו להשתחוות, אלו אותם המתים.
עכשיו מה מה העניין פה בכל הנבואה הזאת? הרד"ק אומר שהקדוש ברוך הוא מראה לו את זה כמשל. אתם עם ישראל חושבים שאתם בחינה של עצמות יבשות? שעצמות יבשות כביכול אין להם אפשרות לחיות יותר? בואו ואראה לכם שכשיהשם רוצה גם עצמות יבשות מסוגלים לחיות. מסקנה, כשהשם רוצה גם אתם תיגאלו. זה בא לעודד אותם שיאמינו שיש גאולה. עכשיו, אז לפי זה זה בא כמשל על הגאולה. אפשר יש והסבר נוסף שזה בא כדי לחזק את אמונתם בתחיית המתים. שיאמינו שעתידים באמת המתים להחיות.
אומר המלבי"ם גם אם נאמר משל היה, גם אם נאמר משל היה, אומר המלבי"ם דע לך שהנביא רואה את הדברים בפועל כאילו הם מתהווים. כאילו זה ממשי. המלבי"ם מסביר אני אקרא את הפסוק קודם, והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאוד על פני הבקעה והנה יבשות מאוד. אומר המלבי"ם העצמות האלה היו לפי נוקט לפי השיטה שאומרת שאלה שהיו שכפרו בקץ וכפרו בתחיית המתים. ולפי האמת הם לא ראויים לתחיית המתים. רק מה, איך איך בעצם תתבצע תחיית המתים? כתוב בספרי המקובלים שבכל אדם גם לאחר המיתה נשאר קיסטא דחיותא. או הבלא דגרמי. פירושו של דבר איזשהו הבל כלשהו שנשאר בעצמות, גם לאחר שהנשמה מסתלקת לחלוטין מן הגוף נשאר איזשהו הבלא דגרמי, הבל העצמות, וזה כמו שאור בעיסה. כמו שאתה שם שאור שמרים בעיסה זה תופח, כך גם כן בעצם אחת נשאר ההבלא דגרמי. איזה עצם זאת? עצם הלוז. עצם הלוז שממנה תתהווה התחייה וממנה יקום הגוף מחדש.
חז"ל אומרים עתידים הצדיקים להיות עפר. ישובו לעפרם להיות עפר ורק לאחר מכן יקומו לתחייה. ולמה? הוא אומר כי תמיד כאשר אנחנו רואים שבא וצומח דבר מעולה ממה שהיה קודם, תמיד זה מצריך את הדבר הקודם להתבטל ורק אחרי זה צומח הדבר החדש. לדוגמה, כשאני זורע זרע של חיטה באדמה, זרע של החיטה מה קורה לו? נרקב, ולאחר מכן מתהווה דבר חדש. זרע של הוולד מסריח ורק לאחר מכן נוצר הוולד. הביצה מסרחת ורק לאחר מכן נולד אפרוח. תמיד כאשר נוצר דבר חדש זה נוצר על גבה של ההתבטלות המוחלטת של המצב הקודם ורק לאחר מכן נוצר המצב החדש. או, הוא אומר רק כאן, הוא אומר אם נשים לב פה היה שני שינויים. א', העצמות עדיין לא בלו לגמרי, כי עדיין העצמות קיימות. הוא העביר אותו בבקעה והוא רואה הנה יש שמה עצמות. ולא ייתכן שיחיה הגוף הראשון מבלי שהגוף הקודם הגיע להעדר גמור. אז פה העצמות עדיין קיימות, אז יש לנו מניעה אחת מצד זה. מניעה שנייה, צריך שיישאר קצת לחלוחית בעצם, באותה עצם הלוז ששם יהיה הקיסטא דחיותא, אותו רוח חיים מועטת. אבל פה גם זה לא נשאר, כי זה חזון העצמות היבשות. העצמות כבר היו לגמרי יבשות, דהיינו אפילו הקיסטא דחיותא ההבלא דגרמי כביכול כבר לא נשאר בהם. ולא ייתכן גם כן שיבלו מכיוון שהם היו מפוזרות על פני הבקעה. אם הם לא באדמה אז הם לא יכולות להירקב ולבלות. פה הם מפוזרות על פני הבקעה וגם היו יבשות מאוד כמו שאמרנו בלי הקיסטא דחיותא.
והשם העבירני עליהם סביב סביב. למה העבירני עליהם סביב סביב? למה לא הכניס אותו לתוך הבקעה? אומר רש"י יחזקאל היה כהן, ובתור כהן היה אסור לו להיכנס לתוך הבקעה ששם יש עצמות. לכן העבירני עליהם סביב סביב. אבל הרד"ק מתקשה בזה. הרד"ק אומר איך ייתכן שתאמר שבגלל שהיה כהן לא לא נכנס לבקעה? הרי ראינו שיחזקאל השם ציווה אותו להעביר תער על ראשו ועל זקנו, ואילו על הכהנים יש ציווי פאת ראשם וזקנם לא יגלחו. אלא מה? כשהשם מצווה אז ממילא אין שום משמעות לכהונה ואין משמעות לזה שאסור לך כי פה יש ציווי מאת השם. והוא אומר בפרט פה כתוב ויניחני בתוך הבקעה. אז בהתחלה אומנם כתוב סביב סביב אבל אחרי זה כתוב ויניחני בתוך הבקעה, משמע שהיה בפנים ממש. ולכן הוא אומר אין כאן בעיה של כהן כי הוא קיבל ציווי ישיר מאת השם. או שנסביר שהכל היה בנבואה. ואם הכל מעיקרא היה בנבואה אז אין שום בעיה מכיוון שלא היה פה מציאות, אז אם אין מציאות אז אין בעיה שהוא נטמא.
ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה? ואומר השם אלוקים אתה ידעת. השם אומר לו תגיד לי הנראה לך שעצמות אלה יחיו? למה כביכול הוא בא להגיד לו הרי על פי טבע לא ייתכן שהעצמות האלה יחיו ולמה? כמו שהסברנו קיסטא דחיותא כבר לא נותר בהם והעצמות לא נרקבו לא בלו לגמרי, אז במצב כזה לכאורה לא תיתכן התחייה. מה אתה אומר התחיינה העצמות האלה? לכן בא יחזקאל ואומר לו אתה ידעת. למה יחזקאל אומר לו כן בוודאי? כי כמו שאמרנו על פי הפרמטרים הראויים העצמות האלה לא ראויות לחיות. אז הוא אומר לו אתה ידעת, פירושו של דבר אם אתה השם רוצה גם העצמות האלה יחיו. כי אצל בורא עולם אין כללים. מה שירצה רצונו יתברך יתקיים.
ויאמר אלי הינבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר השם. אומר לו הינבא על העצמות האלה, תקבל עכשיו נבואה על העצמות האלה. ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר השם. כביכול הוא מדבר עם העצמות עצמם. כה אמר השם אלוקים לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. אומר לו הקדוש ברוך הוא תאמר להם הנה אני מביא רוח וחייתם. מה אמרנו? מה חסר לעצמות האלה? הבלא דגרמי. הרוח המועטת שאמורה להישאר בהם שממנה הם אמורים להתחיל לחיות. אז הוא אומר להם אני מביא בהם רוח. אף על פי שהעצמות האלה מצד עצמם לא ראויות לתחייה כמו שאמרנו שהם יבשות לגמרי, והנמשל הוא כביכול עם ישראל כבר יבש לגמרי מכל לחלוחית של מצווה, אומר לו אף על פי כן תדע לך העצמות האלה תחזור אליהם החיות כי אני מחדש בהם את הרוח.
ונתתי עליכם גידים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני השם. אומר לו הקדוש ברוך הוא ונתתי עליכם גידים. אומר רש"י בספר איוב כתוב הפוך. עור ובשר תלבישני, מה בהתחלה? עור. איך הלשון? עור ובשר תלבישני ואחרי זה ובעצמות וגידים תסוככני. חז"ל אומרים שמה הדרך היצירה של הוולד? קודם כל עור, אחרי זה בשר, אחרי זה עצמות, לאחר מכן הגידים. כך דרך ייווצרות הוולד במעי אמו. אבל פה זה מתחיל להיות הפוך. והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור. למה זה הפוך? אז אומר רש"י, אז אומר רש"י משל למה הדבר דומה? לאדם שלובש. אם הוא לובש את הבגדים הוא קודם כל שם גופייה, אחרי זה ציצית, אחרי זה חולצה, אחרי זה חליפה. מה הראשון? גופייה. גם כשאתה מוריד אתה מוריד את הגופייה ראשון? הגופייה אחרונה. אתה מוריד את החליפה, אחרי זה את החולצה, אחרי זה את הציצית, אחרי זה את הגופייה. זאת אומרת הסדר לבישה הוא הפוך מסדר הפשיטה, נכון? כך גם כן היה כאן. בפעם הראשונה זה כעין לבישה. עכשיו זה כעין פשיטה, מבינים? אז לכן עכשיו זה מתחיל הפוך. זה מתחיל מבשר ולאחר מכן עור. עצמות זה הראשון פה. נכון? העצמות כאן זה הראשון כי העצמות כבר היו קיימות. אז זה בדיוק הפוך ממה שיצירת הוולד.
מה? נכון, זה היה בדרך נס שפשט בגדיו התחתונים תחילה ואחרי זה העליונים. נכון. המלבי"ם אומר שגם לעתיד זה לא יהיה בדרך הזאת אלא כמו שאמרנו עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. דהיינו שזה יתחיל מעור, אחרי זה בשר, אחרי זה עצמות, אחרי זה גידים. רק כאן כיוון שעצמות כבר היה קודם, פה זה היה בהיפך.
עכשיו כתוב פה ונתתי בכם רוח וחייתם. מה? שתי רוחות הוא נותן? הרי כבר כתוב כה אמר השם לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. למה עוד פעם ונתתי בכם רוח? מה הסברתי קודם? מה הכוונה ונתתי בכם רוח וחייתם הראשון? הקיסטא דחיותא, הכוונה על המעט הזה שממנו הכל מתחיל, שהוא השורש, שהוא הגרעין. זה יהיה בהתחלה. לאחר מכן יהיה עליכם נתתי עליכם גידים, אחרי זה בשר, אחרי זה עור, כמו שראינו שהסדר הוא הפוך, ואחרי זה ונתתי בכם רוח, מה הכוונה רוח? זה הנשמה. זה כבר הרוח החיות המלאה. בהתחלה זה הקיסטא דחיותא, עכשיו מדברים על הנשמה במלואה.
וניבאתי כאשר ציוויתי. כמו שהשם אמר לי כך באתי לעצמות והתנבאתי עליהם. ויהי קול כהינבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו. אומר והנה קול כהינבאי. שמעתי קול רעש תוך כדי שאני מתנבא. מה זה הרעש? הרוח של התחייה שנפחה בעצמות וכל עצם התקרבה אל עצמה, על ידי זה נהיה קול רעש גדול. וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם. בהתחלה כמו שהנבואה הייתה, עצם, אחרי זה גידים, אחרי זה בשר, אחרי זה עור, אבל רוח אין בהם. זאת אומרת על איזה רוח מדובר כאן? על הרוח שהיא הנשמה. ולמה באמת רוח אין בהם? אומר המלבי"ם, כל שינוי טבע יכול להיעשות על ידי הנביא, חוץ מלהחזיר נשמות לפגרים מתים שזה רק ברוך אתה השם. אין מי שמחזיר נשמות לפגרים מתים חוץ מברוך אתה השם. ברוך אתה השם מחיה המתים. תחיית המתים זה רק על ידי בורא עולם. ולכן כאשר אליהו הנביא רצה שתחזור הרוח, מה הוא עשה? אצל בן הצרפית הוא התפלל. למה? כי אליהו הנביא אין לו את המפתח להחזיר רוחות לבני אדם. אלא מה? צריך רק לרצונו יתברך. ולכן כאשר הוא עושה הוא עושה את הכל כהינבאי. הבשר חוזר והגידים והעצמות, אבל עיקר חסר מן הספר. מה אין? רוח. מדענים יכולים ליצור הכל. יכולים ליצור הכל, יגידו לך שהם ייצרו רגל של זבוב במעבדה. כל הכבוד. תזיז אותה עכשיו. תביא בה את הרוח. אין, אי אפשר ליצור רוח, אין כוח. אין כוח. יכולים לעשות הכל, גולם. גולם. זה מה שהם יכולים ליצור. רוח זה רק השם יתברך. לכן בנבואה יחזקאל מביא הכל, אבל רוח עדיין אין בהם.
אגב, כתוב כאן שעצם באה התקרבו עצם אל עצמו. המדרש מספר מעשה מופלא. אומר המדרש, ישב היה נבוכדנצר בארמונו והיה לו והיה לו כלים. מאיזה כלים היו לו שהיה שותה מהם? חז"ל אומרים שנבוכדנצר הזה היה מושחת גדול והיה שותה חוץ מכלי בית המקדש, היה שותה עם כלי עצם מעצמות של יהודים. ועם העצמות האלה גם היו עושים בזמנם, הרי ידוע שהיה יש מושג של כלי עצם. היום לא מכירים את זה, אבל בזמנם היו כלי עצם. גם יהודים, היה להם כלי עצם מבהמה. כלי עור וכלי עצם וכלי שק וכלי זכוכית, משניות. כן. היו עושים מכלי עצם, היו עושים תרווד כדי לערבב בו את הקדרה. עם עצם של בהמה זה נהדר בשביל לערבב את הקדרה, זה מצוין. כן, ככה היו עושים בזמנם. והוא היה לו סכו"ם והכל מעצמות, ודאי לא ברמה הפשוטה, מגולף והכל. והוא יושב ואוכל, פתאום הוא רואה את העצם עפה לו מהחלון. פתאום הכוס עפה לו מהחלון. הוא שואל מה זה? אומרים לו מה אתה מדבר, אתה יושב כאן, יחזקאל מחיה מתים בבקעת דורא. ואז כל העצמות התחילו לשוב עצם אל עצמה, עפו לו מהשולחן כל העצמות, כל הכלים. ואז יצא וראה, אמר אתוהי כמה רברבין ותימוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם ושלטוניה לדר ודר. חמד ושיבח לבורא עולם כשראה את תחיית המתים שהייתה בבקעת דורא.
ויאמר אלי, אז מה חסר כאן? חסר את הרוח. ויאמר אלי הינבא אל הרוח, הינבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר השם אלוקים מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו. מארבע רוחות, כל מקום שהלכו נשמותיהם לשוטט בארבע רוחות השמיים, מארבע רוחות בואי הרוח. דהיינו מאיזה עבר שתהיה, מכל מקום שתהיה, בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה. מלשון וייפח באפיו נשמת חיים. ופחי בהרוגים האלה ועל ידי שתפחי בהרוגים האלה ויחיו. על ידי ככה הנפשות הגופים האלה יחיו. ולמה מארבע רוחות? אומר המלבי"ם, הרי כתוב על נפש הצדיק איפה היא נמצאת? צרורה בצרור החיים. אז היא לא נמצאת בארבע רוחות. מה זה מארבע רוחות בואי הרוח? אומר המלבי"ם כמו שהסברנו שאלה היו אנשים שלא האמינו בתחיית המתים. וכיוון שכך כתוב את נפש רוח הרשע יקלענה השם בכף הקלע. אז ממילא הנפש המקולעת הולכת ומקולעת בכל העולם. מה זה כף הקלע? כתוב שהנשמה מתאווה לשוב מתאווה לשוב בחזרה אל הגוף. ולמה? כיוון שהיא היא עדיין קשורה לכל תאוות העולם הזה והיא נמשכת אליהם והיא עדיין רוצה להמשיך ליהנות מכל אותם תאוות בשרים שהיה לו בעולם הזה, מכל אותם תענוגות, מכל אותם הנאות הוא נמשך. הוא עדיין לא מעכל שאין לו גוף. וזה הצער הגדול של הנשמה, זה כף הקלע, שהנשמה חוזרת ונקלעת כל פעם מחדש מתוך שהיא נמשכת בחזרה אל אותם תאוות. והאברבנאל פירש שמארבע רוחות זה חוזר על ארבע סוגי רוח שיש באדם. הנפש הטבעית, הנפש החיונית, הנפש המדברת והנפש הניצחית. וכל ארבע הרוחות באו וייכנסו בתוך הגוף.
והינבאתי כאשר ציווני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד. כמו שאמרתי כמו שהשם אמר לי כך התנבאתי ואז קמו ועמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד מכל אותם אנשים שמתו בבקעת דורא.
ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה. הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו נגזרנו לנו. אומר עד עכשיו ראית את המשל. בוא ואראה לך מהו הנמשל. העצמות האלה זה כל בית ישראל המה. הנמשל הוא שאלה האנשים האלה שאתה רואה הם נמשלים לבית ישראל. והם אומרים יבשו עצמותינו. זאת אומרת הם סבורים אנחנו כבר בבחינה של עצמות יבשות לחלוטין, לא נשאר לנו אפילו לחלוחית של חיות, הקיסטא דחיותא הבלא דגרמי הזה, גם זה לא נשאר לנו. ולמה? כי אומרים אין לנו לא מלך ולא שרים, אין לנו גבורה, אין לנו שום כוח וחיל, אנחנו גמרנו כבר התפזרנו כאבק. לא נשאר מאיתנו מאומה. ולכן אומרים אבדה תקוותנו, נגזרנו לנו. מה פירוש נגזרנו? נהיינו כמו עצמות שגזורות זו מזו ומפוזרות ומפורדות בבקעה. ככה עם ישראל כביכול טוענים אנחנו בגלות גמרנו אין לנו פה היום כלום אז מה הסיכוי שיישאר מאיתנו משהו? כמעט ולא קרה שעם שגלה חזר בחזרה לארצו. עם שגלה הלך התפזר נטמע נגמר. כן, איפה איפה הפלסטינים שגרו, וזה לא מדברים איתך לפני 200 שנה. זה 60 70 שנה. אלה שגרו בחיפה וגרו ברחובות וגרו בבאר שבע וגרו בכל המקומות האלה וגרו ביפו וגרו בתל אביב וגרו, הם יש להם עוד תקוות לחזור. מה כל הזמן מדברים על זכות השיבה זכות השיבה? הם עדיין לא איבדו את תקוותם, הם עוד חושבים לחזור. מבינים? אבל מה הסיכויים שהם יחזרו? גם מבחינתם, עזבו עכשיו מבחינה רוחנית, מבחינה גשמית, מה הסיכויים שהם יחזרו? אפס בריבוע. נכון? אין אין אין כמעט שום סיכוי שהם יחזרו. ויפה. אז זה מה שהוא אומר, האנשים האלה אומרים אנחנו כבר עכשיו גלינו, איזה סיכוי יש לנו לחזור בחזרה לארץ שלנו, להקים בה ממלכה מחדש, מה הסיכויים שדבר כזה יקרה? אז הם אומרים אנחנו בבחינה של עצמות יבשות, אבדה תקוותנו, נגזרנו לנו, דהיינו נגזרנו זה מזה, נחתכנו, אין סיכוי שיחזור זה להיות גוף שלם וחדש.