אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאום השם אלוהים. אומר, אל תחשוב ששמה, כיוון שהם במקום גבוה ומרוחק, אז הם יהיו בלא רועה. אומר השם, אני ארעה צאני. ואני אשגיח עליהם בשעת הרעייה, בין בשעה שהם רועים, בין משעת הרביצה בלילה. כמו שכתוב אצל יעקב, הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה. זאת אומרת שגם בשעה שהצאן רובצות, כאשר הם נחות, שזה בלילה, האמת היא המלבי"ם מביא שזה לאו דווקא בלילה, יש לפעמים גם כן כאשר בחום היום, אז מרביצים אותם גם בצהריים. אחד תרעה, אחד תרביץ בצהריים. אבל על כל פנים, גם בשעת רבצם, אומר השם, אמשיך ואשגיח עליהם. את האובדת אבקש, ואת הנידחת אשיב, ולנשברת אחבוש, ואת החולה אחזק, ואת השמנה ואת החזקה אשמיד. ארענה במשפט. את האובדת אבקש, וגם את הנידחת, זאת שנידחה ממקומה כפי שראינו לאל, עכשיו הוא הולך לפי מה שהוא דיבר לאל. מה המנהיגים לא עשו, וכנגד זה אומר השם מה אני כן אעשה. זה ארבעה דברים שהרועים, אלה שרעו אותם, עשו ההפך מזה. אומר השם, אני את האובדת כן אבקש. את הנידחת שהם לא ביקשו, אני אשיב אותה, זאת שנידחה ממקומה. לנשברת שיש לה שבר יד, שבר רגל, אותה אני אחבוש. ואת החולה, אותה אני אחזק. אומר השם, ואת השמנה ואת החזקה. מה זה השמנה והחזקה? אלה היו העשירים, הם החזקים, על ידי העושר ועל ידי הגבורה שלהם, הם היו רודים בעניים, הם היו נוטלים מהם בכוח, הם היו גובים מהם מיסים דרקוניים. העניים היו למרמס תחת יד העשירים. זה העשירים, הם נקראים השמנה והחזקה. אומר השם, אותם אני אשמיד. ועל ידי זה הצאן יוכלו לרעות, ויהיה להם חיות במקום ששמה יהיה להם מרעה, מכיוון שאומר השם, ארענה במשפט. במשפט הכוונה ביושר ובצדק, שכל אחד יקבל כפי הראוי לו, ולא יבואו החזקים וייטלו בכוח מהאנשים הפחותים יותר, העניים, החלשים.
שימו לב, כאן הוא אמר ואת החולה אחזק. לכאורה לאל ראינו שהנחלה, שזה פחות מחולה, היא מתחילה להיות חולה, היא זקוקה לחיזוק. ואילו לעומת זאת החולה ממש, אמרנו היא זקוקה לרפואה. כי ממש חולה. פה, שימו לב, כתוב ואת החולה אחזק. היה צריך להגיד ארפא, כמו שכתב לאל. למה כאן הוא אמר ואת החולה אחזק? אז מסביר המלבי"ם, שרצה להגיד לא זו בלבד שאת הנחלה אני אחזק, אלא גם את החולה, לא רק את הנחלה שהיא מתחילה לחלות כמו שהסברנו, אלא גם זאת שנפלה ממש לחולי, גם אותה לא זו בלבד שאני ארפא, שלרפא זה רק להסיר ממנה את החולי, אלא עוד אני אחזק אותה. ולכן הוא הלך על שתי הקיצוניות. היינו, מצד אחד הכי גרוע זה החולה, ומאידך גיסא הוא יביא אותה למצב הכי טוב, שאותה הוא יחזק. שזה אומר לדאוג להם בדאגה הטובה ביותר האפשרית. ואתנה צאני, כה אמר השם אלוהים, הנני שופט בין שה לשה, לאילים ולעתודים. כנגד מה שהוא אמר בנוגע לשמנה, שהם העשירים, אלה שהיו לוקחים את כל השפע ולא היו מניחים לעניים מאומה, רודים בעניים ונוטלים את ממונם, אומר השם, אני שופט בין שה לשה, לאילים ולעתודים. האילים והעתודים, שהם היו בעצם החזקים, בעלי הכוח והגבורה, הם היו נוטלים את כל המרעה, ולא היו מניחים לעניים לרעות. הכוונה לצאן החלשות, לא היו מניחים להם לרעות, כי הם היו לוקחים את המרעה הטוב לעצמם. ולאחר מכן, לצאן החלשות יותר כבר לא היה נשאר מה לרעות. אם אנחנו זוכרים, הרי כתוב אצל דוד המלך, שכאשר הוא רעה את הצאן, בגלל העניין הזה, מה שהוא היה עושה, הוא בתחילה היה מוציא את החלשות, את הצעירים, נותן להם לאכול את החלק העליון של העשב, שהוא רך. לאחר מכן את הבינוניים, נותן להם לאכול את החלק התחתון יותר. ולאחר מכן היה מוציא את הבריונים והחזקים, שמסוגלים להוציא את העשב מהשורש, ולאכול את החלק הקשה יותר, ואת זה היה נותן להם. אבל כאן הם היו הולכים, החזקות היו כביכול במשל, זה העשירים, הם היו הולכים ולוקחים
את כל העשב שהיה צריך לרעות, ולא היו מותירים מאומה אל הצאן החלשות, אל העניים. אומר השם, המעט מכם המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם? ומשקע מים תשתו, ואת הנותרים ברגליכם תרפושון? וצאני מרמס רגליכם תרעינה, ומרפש רגליכם תשתינה? הוא אומר, האם המעט מכם, כביכול לא די לכם מה שאתם באים ורועים את המרעה הטוב, אלא גם יתר מרעיכם תרפסו, תרמסו? מה הכוונה היא? כאשר באים הגדולים והחזקים לראות, אז נגיד שהם לקחו, מה שנקרא, את המשובח והטוב. בסדר. תלך הביתה, עכשיו תשאיר לצאן החלשות יותר לקחת את השאר. אבל הם לא היו עושים את זה. מה שהם היו עושים כשהם סיימו לאכול, היה רומס את כל השאר, לדאוג שלאחרים לא יישאר. שומעים כמה נורא? זה מה שהוא אומר. המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם, מה שנותר מהמרעה, תרמסו ברגליכם. היו רומסים את הנותר ברגליהם. ומה אתם רוצים, שצאני מרמס רגליכם תרעינה? הכוונה צאני, אלה הם החלשים, אלה שלא מסוגלים לבוא ולהיכנס ולהידחף בכוח כמותכם, מה נותר להם? לרעות את מרמס רגליכם, את מה שרמסתם ברגליכם? ולא זו בלבד, כאשר היו באים אל המים, משקע מים תשתו. משקע מים הכוונה מקום ששמה הטיט שוקע לתוך מצולות המים, ואז החלק העליון של המים הוא נקי, הוא זך. אז הם היו שותים מהמים שהטיט שקע בהם, משקע מים תשתו. ואת הנותרים, נשארו מים, ברגליכם תרפוסון. מה עושים? מכניס את הרגל פנימה לתוך משקע המים, כל המשקעים עולים למעלה, ממים נשאר בוץ. אומר, ומרפס רגליכם תשתינה? ואתם רוצים שלאחר מכן הצאן הנותרות את מרמס רגליכם, את מה שמרפס רגליכם, מה שרפסתם, הכוונה רמסתם ברגליכם, את זה הם ישתו? זאת אומרת, רואים כאן שהיה פה יותר מרק רצון ליהנות את עצמם, היה פה גם צרות עין כלפי האחרים, שאם גם משהו נשאר לאחרים, אז שלא יישאר לאף אחד, שלא יישאר מאומה.
לכן כה אמר השם אלוהים אליהם, הנני אני ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה. הנני אני, הכוונה אני בהשגחתי, אני אשפוט בין שה בריה, הכוונה היא שה שהיא חזקה, בריה כמו בריאה, כן? ובין שה רזה, שהיא חלשה. שהכוונה היא שאני אדרוש ואשפוט את השה הבריאה שהיא תיתן דין וחשבון על מה שהיא עשקה את הדלים, רצצה את האביונים, נטלה מהם גם את המעט שנותר להם. אומר השם, על זה אני אשפוט אותם. יען בצד ובכתף תהדופו, ובקרניכם תנגחו כל הנחלות, עד אשר הפיצותם אותנה אל החוצה. כנגד החזקה שהוא הזכיר קודם, הם היו הודפים את הנחלות עד שהם הוצרכו לצאת החוצה. וזה בעצם משל לעריצים שהיו עושקים את הדלים ואת החלשים, והיו לוקחים מהם את הנחלה שלהם, והיו בוזזים את החלק שלהם ומגרשים אותם מנחלתם. אז אומנם הנחלות פה במשל זה הצאן החולות, אבל בנמשל הוא בעצם מדבר על נחלות, מה שהם היו לוקחים מהם את הנחלות שלהם, והיו מפיצים אותם משם החוצה. והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז, ושפטתי בין שה לשה. אני אושיע את צאני כדי להציל אותם מהבוזזים אותם, ואני אשפוט בין העושק ובין העשוק, הכוונה היא לדון את העושק על מה שגזל את העשוק. והקימותי, והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן, את עבדי דוד, הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה. הוא מנבא שלאחר שישפוט השם וירעה את עם ישראל בעצמו, אז תתגלה מלכות בית דוד. ואז הוא יהיה הרועה תחת השם. הכוונה שהקדוש ברוך הוא שעד עכשיו רעה אותם, כמו מסר את צאנו ביד רועה נאמן, וזה דוד המלך. וכאן כעת הוא אומר שהדבר הזה יהיה בשלוש הדרגות. בהתחלה אומר השם, הוא ירעה אותם. הכוונה יעמוד איש מבית דוד. פה כל המפרשים מסבירים, אין הכוונה עבדי דוד בעצמו, אלא שורש מבית דוד. יעמוד איש מבית דוד שהוא ינהיג את עם ישראל, והוא יחייב אותם שיעשו משפט וצדקה, ולא יתנהגו כמו שהתנהגו הרועים עד עכשיו. לאחר מכן, הוא יהיה להם לרועה. מה פירוש יהיה להם לרועה? שהם יקבלו אותו. כי בהתחלה הוא ירעה אותם בכוח, יכוף אותם לעשות משפט וצדקה. בשלב השני כבר הם יקבלו את הנהגתו מרצונם. זה הביטוי יהיה להם לרועה. הם ילמדו ממנו עד שהוא יהיה רועה שלהם בהסכמה שלהם.
והשלב השלישי, ואני השם אהיה להם לאלוהים, ועבדי דוד נשיא בתוכם, אני השם דיברתי. אני השם אהיה להם לאלוהים, הם יקבלו על עצמם את מלכות שמיים, ואז מלכות השם תתגלה, עד שיהיה להם לאלוהים, לא יעבדו עוד שום עבודה זרה ולא יחפשו עוד תמיכה ועזר מכל מיני כוחות אחרים בבריאה, אלא אני השם אהיה להם לאלוהים, אני הכוח היחיד שעליו הם יסמכו. ודוד המלך יעלה ממדרגה של רועה למדרגה של נשיא. שזה בחינת מלך המשיח. אני השם דיברתי. אומר השם, אני כבר דיברתי את זה על ידי הנביאים אשר התנבאו על המשיח, כמו שכתוב ויצא חוטר מגזע ישי. וכן, כבר דיברתי ופירשתי את העניין הזה של המשיח והגאולה על ידי הנביאים כבר בעבר. וכרתי להם ברית שלום, והשבתי חיה רעה מן הארץ, וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים. מפני שהם יהיו יראים להניח את הצאן במדבר, היו יראים ומפחדים כיוון שבמדבר היו שודדים, והיו חוששים גם לשים אותם ביער בלילה, כיוון שביער בלילה בו תרמוש כל חיתו יער, אז החיות הרעות שם מסתובבות בלילה, ולכן גם שם זה נחשב למקום לא בטוח. אז לא המדבר ביום ולא היער בלילה. אומר השם, אני אכרות ברית שלום, שאז לא יעבור רגל אויב ושודד. השבתי חיה רעה מן הארץ, וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים. אני אשבית חיה רעה, ועל ידי שאני אכרות ברית שלום, לא יהיה חשש לשכון ולשבת במדבר לבטח. הם לא יראו ויפחדו מפני השודדים שבמדבר. ועל ידי שאני אשבית חיה רעה, אז הם לא יחששו לישון בלילה ביערות. ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה, והורדתי הגשם בעיתו, גשמי ברכה יהיו. והיות ועדיין הצאן יראים, כיוון שאין דשא, אז ממילא מה יש להם לאכול? הוא אמר ונתתי אותם, הכוונה את המדבר ואת היערים, וגם את סביבות גבעתי, הכוונה היא הסביבות שמסביב ארץ ישראל וירושלים, אומר השם אני אתן שם ברכה. זה אומר שירד שמה גשם בעיתו, שיצמח שמה חציר לבהמה, וזה יהיה גשם של ברכה. למה צריך להדגיש שזה יהיה גשם של ברכה? כי הגמרא אומרת שיכול להיות שבראש השנה נגזר שירד גשם, אבל ייתכן שעם ישראל לאחר מכן קלקלו והרשיעו. מה עושה עם זה הקדוש ברוך הוא? הוא לא מבטל את גזירתו. מה הוא עושה? הוא מוריד את הגשם ביער, מוריד אותו במדבר. אז נגזר גשם, כמות המשקעים שנקצבה ירדה, אבל במקום שאין בו תועלת. אז אם כן אולי היה מקום לחשוב שכאן הקדוש ברוך הוא הרי מבטיח שהוא יוריד את הגשם גם במדבר, גם ביערים, כדי שגם במקומות הללו ששמה הם יהיו, א', כמו שראינו בפסוק הקודם, הם יהיו מוגנים, ב', כמו שעכשיו הוא אומר, יהיה להם גם פרנסה, יהיה להם שמה גם יצמח מרעה שהם יוכלו שם לראות וליהנות מזה. אז היה מקום לבוא ולהגיד, רגע, אז זה יכול להיות שזה יבוא על חשבון מקומות היישוב. כי כמו שאמרנו, שכשעם ישראל מקלקלים, אז הקדוש ברוך הוא מוריד את הגשם במדברות וביערים. אז אולי תחשוב שהגשם שיבוא שם יהיה על חשבון השדות ומקומות היישוב? על זה הוא אומר לא, לא, גשמי ברכה יהיו. הם יהיו גשמים של ברכה, לא יתמעטו גשמי השדות והיישוב מפאת הגשמים שירדו ביערים ובמדברות.
ונתן עץ השדה את פריו, והארץ תיתן יבולה, והיו על אדמתם לבטח. וידעו כי אני השם בשוברי את מוטות עולם, והיצלתים מיד העובדים בהם. אומר השם, ונתן עץ השדה פריו. אומר המלבי"ם, תתבונן, הברכות האלה כבר כתובות בתורה. ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה, כמו שכתוב פה והארץ תיתן את יבולה. והיו על אדמתם לבטח, וישבתם לבטח בארצכם, כתוב בתורה. אחרי זה כתוב ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה, כמו שהוא אמר גם כאן, והשבתי חיה רעה מן הארץ, וישבו במדבר לבטח. אז כל זה כבר מוזכר בתורה. אלה הם נבואות שכבר הוזכרו בתורה. אומר המלבי"ם, שכעת הוא מתאר להם איך שעל ידי זה שהיו שופטים רעים, שהם חיה רעה וחרב ורעב, וידעו כי אני השם. פירושו של דבר, מכוח מה ידעו כי אני השם? מכוח השופטים הרעים. הרי כאשר הקדוש ברוך הוא נשפט את העם, כאשר הקדוש ברוך הוא מעניש אותם, מכוח זה הם מכירים את השם. אז כאן הוא בהתחלה מתאר אותם כביכול הם כמו צאן. הוא אומר, ישבו לבטח במדבר וביערים, אני אסיר מהם את אותם שופטים רעים. אחרי זה הוא מתאר אותם כבר במדרגה גבוהה יותר, הם כבר במדרגה של בני אדם. ולכן שימו לב, ונתן עץ השדה פריו. בהמות לא אוכלות עץ השדה, בהמות אוכלות את עשב השדה. ואם כאן מדובר כבר בעץ השדה, זאת אומרת שכבר עובר לדבר על בני אדם, הוא כבר לא מדבר על צאן כמו שהוא דיבר לפני כן. ואז בתחילה הוא מתאר אותם כמו כאלה שיושבים לבטח בארץ העמים, שזה אומר שהגם שהם עדיין בגלות, אבל הוא יסיר מהם את קושי השיעבוד. ולכן הוא מתאר אותם כאלה שיושבים במדבר לבטח, כאלה שיושבים ביערים לבטח. מה זה בא לתאר? זה מתאר את המצב שלנו היום לכאורה. שהגם שרוב עם ישראל בגלות, אבל זה לא גלות כל כך נוראה. רוב עם ישראל בגלות, אבל הם מרגישים די טוב שם, שהם לא מעוניינים כלל לבוא לכאן לארץ. אז זאת אומרת שבהתחלה קושי השיעבוד בגלות הוסר. היהודי הנמצא כיום בגולה לא נרדף. אז קושי הגלות הוסר. אומנם הוא לא ממש בביטחון מלא, אבל עדיין לא במצב של של רדיפה. ולאחר מכן, הוא אומר, הקדוש ברוך הוא יקבץ אותם מכל אותם מקומות, ויביא אותם ויושיב אותם לבטח בארצם. וכעת הוא חוזר ומסביר שנגד מה שבהתחלה הם ישבו לבטח בארץ העמים, שמה שאמרנו ששיעבוד מלכויות בשלב הראשון יוסר מהם, על זה הוא אומר וידעו כי אני השם בשוברי מוטות עולם. בשלב הראשון אני אשבור את מוטות עולם, שזה אומר שהגם שהם בין הגויים, אבל כבר העול לא רובץ בחוזקה. הגויים לא רודים בהם בחוזקה. יש שוויון זכויות, הם מתפתחים ועוסקים בכלכלה ובשאר עניינים גם בין האומות. זה קודם כל את המוטות של העול אני אשבור, הם יהיו עדיין בין האומות, אבל בלא עול.
שלב הבא, ולא יהיו עוד בז לגויים, וחיית הארץ לא תאכלם, וישבו לבטח ואין מחריד. חלק מהם היו עדיין לבז לגויים. הכוונה הגויים שללו את ממונם. אתם לא יהיו עוד בז לגויים, לא יבזזו הגויים את ממונם. חלק מהם היו במדרגה של חיות רעות, הכוונה היא שהם אכלו, הגויים היו בבחינת חיה רעה שאכלה את הצאן. אומר, חיית הארץ לא תאכלם. הגויים הללו לא יאכלו בעם ישראל, לא יאכלו את צאני. וגם האומות שהם בעצם החיות הפראיות כביכול, לא יאכלו אותם, וישבו לבטח. הכוונה הם ישבו בין האומות בבטחה ובהשקט. והקימותי להם מטע לשם, ולא יהיו עוד אסופי רעב בארץ, ולא ישאו עוד כלימת הגויים. לאחר מכן, בשלב הבא, הם כבר מגיעים לארץ ישראל. השלב הקודם זה הרגיעה בין האומות. השלב הבא, הם ישבו בארץ ישראל. הכוונה היא שכלל עם ישראל יגיעו לכאן, והשם ייטע אותם כאן בארץ במטע טוב, מטע לשם. לשם השם. והם לא ייעקרו משם לעולם. ויהיה גם כן שובע, שלא יהיו אסופי רעב, כאלה שנאספים בשל הרעב. ולא ישאו עוד כלימת הגויים. הכוונה היא, כאשר אנחנו בין הגויים, יש לנו כלימה שאנחנו גולים מארצנו. וכאן הם לא ישאו כלימת הגויים, אלא אדרבה, יהיו בארצם ברווחה ובהשקט. וידעו כי אני השם אלוהיהם איתם, והמה עמי בית ישראל, נאום השם אלוהים. ואז ידעו כולם כי אני השם אלוהיהם איתם. הכוונה היא, השכינה דבקה בהם. יש להם ניסים, יש להם נבואה, כל מה שהיה בזמן בית ראשון בדרגות הגבוהות של עם ישראל, הם יראו שהכול חוזר ודבק בהם. והם עמי בית ישראל. אומר השם, שזה יהיה הדדי, מכיוון שגם הם ידבקו בי. והם עמי בית ישראל, ידבקו בעבודת השם. ואז הם יעלו לדרגת אדם. עד כאן דיברנו עליהם בדרגה של צאן. ואתן צאני, צאן מרעיתי, אדם אתם. אני אלוהיכם, נאום השם אלוהים. ואתן צאני, אתם לא כמו בהמות בעיניי, אומר רש"י, אלא אדם אתם. אתם תתעלו על הערך הקודם שלכם, שהייתם כמדרגה של צאן, ואתם תגיעו למדרגה של אדם. שמי שהוא עובד את השם, הוא נחשב במדרגה של אדם ביחס למי שלא, שנחשב למדרגה של בהמה. אז פה אתם, אתן צאני, צאן מרעיתי, תתעלו לדרגת אדם, כי אני השם אלוהיכם, נאום השם אלוהים.
הפסוק הזה, אני אומר את זה בשולי הדברים, אנחנו בעצם סיימנו את הפרק. הפסוק הזה היווה עילה לתביעה קשה כנגד יהודים מישראל במשפט המכונה והמוכר, משפטו של מנדל בייליס. זה היה משפט, כמדומני, האחרון של עלילת הדם, שמוכרת לנו מאוד לשמצה מן ההיסטוריה. היה איזה שהוא נער נוצרי שמצאו אותו הרוג באיזה שהוא מפעל, והאשימו שם את בעל המקום שהוא זה שרצח אותו. והעמידו אותו למשפט. ובין השאר במשפט רצו להוכיח שהיהודים מתייחסים אל הנוצרים, אל הגויים, כאל בהמות, ולכן אין להם בכלל בעיה להרוג בהם. אז אין שום מניעה כביכול על פי היהדות להרוג את הגויים. והם בעצם ממשפט כנגד אדם, עשו את זה משפט כנגד כנגד היהדות. כביכול לבוא ולתבוע את כלל היהדות על צורת היחס שלהם אל הגויים, וממילא אין פלא שהיה מסוגל אותו מר מנדל בייליס לבוא ולעשות את מה שעשה ולרצוח את אותו נוצרי. ובזמנו הרב מזא"ה, הוא היה זה שהנחה את העורך דין בזמנו, לגבי כל מיני שאלות שהיה שואל העורך דין מצד התביעה, הוא היה נותן הוראות לעורך דין היהודי איך להשיב ומה לענות. אחד הדברים שעלו שם במשפט זה הפסוק הזה. ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. חז"ל דורשים, אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם. הנה, מה אתה רוצה אדוני השופט, אתה רואה? אומות העולם בכלל לא אדם, הם בהמות בשבילם, אז אתה מתפלא שהם מסוגלים לטבוח בהם? זה אומר מי... גוי שכל ה... שמשך כל ההיסטוריה טבחו ביהודים, כן? אבל לא משנה, אף פעם ה... גויים מעולם העובדות לא בלבבלו... כן, לא לא בלבבלו אותם העובדות. יש להם את התיאוריה שלהם ו... טוב. אומר, כן, מה מה יש לך להגיד להגנתך? אז כמו שאמרתי, הרב מזא"ה הוא דאג לספק את ה... את החומר לעורך דין. אז הוא אמר לו ככה, אומר תראה אדוני השופט, יש פה אדם שקוראים לו מנדל בייליס, הוא עומד כאן למשפט. המשפט הזה עשה רעש בכל העולם היהודי. אספו בשבילו תרומות, עשו בעניין שלו בכל מיני פורומים של... אני מדבר עכשיו לדוגמה של ממשלות, של דיפלומטיה, של מי לא, ניסו לפנות לממשלה כדי להניח לאותו מנדל בייליס, כדי להוכיח שזה משפט מבוים, שיניחו לו. בשתדלנות שפשוט חבקה את כל העולם. הוא אמר, אני רוצה לשאול אותך אדוני השופט, אם אצלכם מישהו גוי כלשהו היה נתבע באיזושהי תביעה כלשהי, הוא אומר תגיד לי, אני רוצה לדעת, האם האם מישהו היה מתעניין בו? הוא אומר לו, אם הוא בן אדם מוכר, הוא אומר לו, אם הוא בן אדם מוכר, אז יכול להיות שהשכונה שלו אולי קצת יירתמו בשבילו. אם הוא פחות מוכר, אולי הרחוב. ואם הוא אדם אנונימי, אז במקרה הטוב זה אשתו והילדים שלו. הוא אומר לו, בוא תתבונן מה קרה כאן. אומר, יש יהודי שאף אחד לא מכיר אותו, אף אחד בקצה העולם לא מכיר אותו, ויהודים מכל העולם... הוא אמר לו, תתבונן, מה מה פתאום, מה הקשר? למה למה יהודי בקצה העולם מרגיש קשור כאן לעניין של איזה מנדל בייליס שהוא אף פעם לא ראה ולא שמע? הוא אמר לו, אני אגיד לך מה מה מה הסיבה. אומר, חז"ל אומרים, עם ישראל נקראים שה. שה פזורה ישראל. ולמה, אומרים חז"ל, מה שה זה, כאשר חולה באחד מאיבריו, כל איבריו מרגישים. זה היינו, הוא חלש, הוא עדין, יש לו כאב קטן ברגל, כולו נהיה חולה. אומר, כך גם עם ישראל. כשאחד מעם ישראל לוקה, כשאחד מעם ישראל, איזה איזה גלעד שליט אחד נמצא בכלא, אז זה מעסיק את כלל מדינת ישראל במשך חמש שנים. איפה מצאת דבר כזה אצל האומות? איפה את מי זה מעניין, את מי זה מעסיק, למי זה בכלל אכפת שמישהו כלאו אי שם? הוא אומר לו, זה עם ישראל. אתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אומר, מה אתה אומר, אתם קרויים אדם, אז מה, אומות העולם לא קרויים אדם? אומר לא, מי שאמר לך את זה לא לא יודע לקרוא גמרא. הוא אומר לו, אומות העולם הם לא קרויים אדם, הם קרויים אנשים. אבל אדם זה רק עם ישראל. ואם תשאל מה ההבדל אם אני אומר אנשים או אדם? הוא אמר לו, ההבדל הוא שאיש זה ביטוי הסובל ריבוי. לעומת זאת, אדם זה ביטוי שלא סובל ריבוי. אני יכול להגיד איש, אני יכול להגיד אנשים. אני לא אגיד אדם, אני לא אגיד אדמים. אומר, עם ישראל הם אדם. אדם זה אומר חטיבה אחת, הם יחידה אחת. אבל אומות העולם לא נקראים אדם, הם נקראים אנשים. זאת אומרת, כל אחד חי לו את חייו לעצמו, אין לו שום קשר עם זולתו. עם ישראל לעומת זאת נקראים בחינה אחת, נקראים מציאות אחת, נקרא אדם אחד. אגב, ה... הטיעון הזה התקבל, כיוון שהוא טיעון אמת. והיה שמה באחד ה... היה שמה אחד מהתובעים, הוא היה איזה שהוא אדם מומר, שכביכול ניסה לעזור להם למצוא כל מיני מקורות ביהודיים שמדברים נגד הנוצרים וכדומה. כידוע שכל אלה היו בדרך כלל העוזרים, הם היו הצנזורים, הם הם... מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. הקרן החדשה זה לא קם אתמול. זה עם ישראל סובל מהקרנות הללו ומהנגיחות של הקרנות הללו כבר מאות בשנים. בקיצור, אז העורך דין שמה רצה להראות עד כמה הוא לא מבין, אותו אחד שבא כביכול להראות שהוא מלומד והוא יודע, אז הוא אומר לו... הוא שאל אותו שאלה בנוגע ל... הוא שואל אותו תגיד, אתה מכיר את ה... בובע... את הבובע בסרע? עכשיו מה... ההוא מנסה לחשוב ביידיש, בובע זה סבתא. אז הוא אומר לא, מה מה קשור פה הסבתא הזאת? אני לא מכיר את הסבתא הזאת. ובכל האולם צחקו, היהודים שמה, כולם הבינו, כולם צחקו. הוא אמר תראה, זה מסכת שכל ילד מכיר ויודע שיש, מסכת בבא קמא, מסכת בבא בתרא. הוא אומר זה כל אחד יודע, הוא בובע בסרע חושב מדברים איתו על איזה סבתא. אומר אתה מבין מה רמת הידיעות שלו? אתה מבין והוא רוצה לבוא ולהקשות עלינו, הוא הוא יודע, הוא מבין מה כתוב פה. אז אחד מה... מספרים ששמה כולם צחקו, אז השופט היה צריך להשתיק אותם, נהיה רעש והמולה מהבדיחה, מהלצנות של אותו אחד שהיה צריך להשתיק אותם. אני אזכיר עוד דבר שאותו אני הזכרתי ביתר הרחבה, מי שירצה יוכל לעיין בזה במשנת הגלגולים. דיברנו על זה, אני ממש אזכיר את זה במילה אחת, זה נושא מאוד ארוך, מאוד רחב, יש שמה פרק שאני מאוד ממליץ ללמוד אותו, מהלך נפלא מאוד של האר"י ז"ל על סוד גלות מצרים וחטא אדם הראשון. מהלך שלם איך 130 שנה טיפות הקרי של אדם הראשון חזרו ונתגלגלו בדור המבול, בדור הפלגה, באנשי סדום, בצאן לבן, עד שהם ירדו למצרים, ובמצרים הלכו ונזדככו, וזה בעצם עם ישראל. וזה התיקון של של אותם נשמות גבוהות וקדושות שיצאו מאדם הראשון ב-130 שנה שפרש מ... שפרש מאשתו. וזה מה שכתוב כאן, זה רמוז כאן בעניין הזה. ואתן צאני, כתוב שיעקב אבינו רעה אותם. הוא רעה את אותו הצאן, זה שמה היו מגולגלות אותם הנשמות. זה כתוב ואתן צאני צאן מרעיתי, מי הם בעצם הצאן הזה? אדם אתם. אתם בעצם נשמת אדם הראשון. כיוון שהצאן הזה זה אדם, זה התיקון של אדם. אומר השם, אני אלוהיכם נאום השם אלוהים, שהם עתידים לבוא ולהיגאל על ידי שירדו למצרים, צאן יעקב ירד למצרים, ובסופו של דבר משם נגאלו ויצאו ברכוש גדול. כן, יגאלנו השם גאולת עולמים במהרה, אמן ואמן.