TheWholeTorah.aiBeta

פרק לא - משל הארז לפרעה

לימוד בחברותאלמאמר המקורי
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

00:00 ספר יחזקאל פרק ל"א. ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחודש היה דבר השם אליי לאמור. באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחודש מדברים בשנת החורבן שהיא השנה האחת עשרה לגלות יהויכין ולמלכות צדקיהו. בשלישי מדברים בחודש השלישי. וכאן יש מסר לפרעה. בן אדם אמור אל פרעה מלך מצרים ואל המונו אל מי דמית בגודלך. אומר לו הקדוש ברוך הוא תאמר ליחזקאל, תאמר לפרעה, אומר השם ליחזקאל תאמר לפרעה נבואה אל מי דמית בגודלך. הוא שואל אותו בגדלות שאתה חושב לקחת לעצמך, למי אתה רוצה לדמות את עצמך? מן הסתם לגדול ביותר. ומי הוא הגדול ביותר? זה אשור. מלך אשור. עכשיו הוא יגיד לו מי היה מלך אשור ומה הוא בעצם, ולאחר מכן בזה הוא יסתור כביכול את מחשבת הגבהות והגדלות של פרעה.

הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחורש מצל וגבה קומה ובין עבותים הייתה צמרתו. הוא אומר לו אתה רוצה להידמות לאשור, אומר לו כמו שלאשור היה ענק, היה גדול, אבל הנפילה שלו גם כן הייתה בהתאם, הוא אומר לו הרי כך גם כן תהיה מפלתך. עכשיו הוא יתאר בפסוקים, בפסוקים הבאים את גדלותו של מלך אשור, הוא יתאר גם כן את הגדלות הזאת במשל לארז שהוא עצום ורב כמו שעוד מעט אנחנו נראה, וכאן כל המשל הזה בעצם בא לבטא איזשהו נמשל על ממשלה אדירה שהייתה לו, על מפלתו של מלך אשור, וכך גם כן המסקנה תהיה, אתה רוצה להידמות לו בגודלך, כפי שהוא היה גדול ורב ונפל, כך תהיה גם כן מפלתך. זה היה, זה יהיה הקו של הפרק שלנו. ובואו נראה.

אומר לו הנה אשור ארז בלבנון. הוא מדמה אותו לארז. הארז זה העץ הגדול מכל האילנות שיש בלבנון, זה גם כן הסמל שלהם, בדגל של לבנון יש ארז, זה ארזי הלבנון. כאשר היה צריך שלמה לבנות בית, את בית המקדש, ארז בלבנון, ארז הלבנון זה סימן לעץ אדיר, עץ עצום. והוא גדול מכל האילנות של הלבנון, והוא גם כן יש לו מעלות יתרות על כל שאר הארזים. מכיוון שארז הלבנון הענפים שלו היו יפים מאוד. הוא היה כחורש מצל, כמו יער שעושה צל גדול. הוא היה מלא ענפים רבים, כמו יער שמסובך בענפיו שעושה צל רב. הוא היה גבה קומה, הצמרת שלו, כשמדברים תמיד על צמרת הכוונה היא על הענף האמצעי שבראש האילן, זה הצמרת, היה בין עבותים. מה פירוש בין עבותים? מסביב לו היו עבותים, פירושו של דבר היו ענפים קלועים שזה מייפה את הצמרת, עושה את הצמרת ליפה ונאה.

מה הוא בעצם הנמשל? הנמשל זה הפאר של מלכותו של מלך אשור. א' הוא אומר היה לו מחנות, היה לו עושר אדיר, וזה הגדר של המצל, הוא מצל וסוכך על כל העמים שנמצאים סביבותיו. דבר נוסף הוא גבוה מעל כולם, שזה מראה על מלכות שהיא גבוהה מעל שאר המלכויות. דבר נוסף הצמרת של הארז, הצמרת זה המלך שהוא עומד שמה למעלה בראש התורן, הוא הצמרת, הוא מוקף מעבותים. זאת אומרת ענפים עבותים, מה שבא לומר שהיו שרים חשובים שמסביבותיו. זה הביטוי לעבותים, שרים חשובים שסוככים וסובבים את המלך. זה אומר שהיו גם כן מלכים ואנשים חשובים שנמצאים מסביבו.

אומר המלבי"ם כתוב כאן ענף וחורש מצל. מה זה חורש? חורש זה יער שהעצים בו קרובים אחד לשני ומסובכים אחד בשני, זה נקרא חורש. למה זה נקרא חורש? אומר המלבי"ם מכיוון שמי שמגיע לחורש יכול להסתתר שם. בגלל בסבך העצים הוא יכול להסתתר. כמו שכתוב וישב דוד בחורשה. דוד הרי ברח, דוד הרי הסתתר. ולכן אומר זה נקרא חורש כי זה מלשון חרש. הדבר שאתה רוצה להסתיר אותו, חרש, שקט, הסתרה, שלא ידעו, אז היו מתחבאים בחורש.

מים גידלוהו תהום רוממתהו את נהרותיה הולך סביבות מטעה ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה. מים גידלוהו, הוא מתאר עכשיו את התנאים הסביבתיים של הארז הזה. הארז הזה היה לו שפע של מים שעל ידי זה הוא גדל והגיע לממדים הללו. והיה לו גם כן לא רק מים מלמעלה, היה לו גם ברכת תהום רובצת תחת. תהום רוממתהו, דהיינו התהום שמלמטה, ועל ידי זה שיש לו מים הן מלמעלה הן מלמטה הוא מתרומם ביותר. המים שיוצאים מן התהום נעשים לנהרות רבים, וכל הנהרות הללו הולך סביבות מטעה, הכוונה הולך מסביבת המטע של הארז כדי להשקות אותו. ומשם, שימו לב, ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה. כביכול מה שנשתייר מהמים של הארז שיצא כאן מהתהום, את השיריים הוא נותן לשאר, לשאר עצי השדה.

מה הנמשל כאן? שבעצם היה לו למלך אשור שפע אדיר מכל העולם, כולם היו כפופים תחתיו, וזה המשל של המים של המטר מלמעלה, של התהום מלמטה. התהום מלמטה זה אומר העושר העצמי שלו, של המדינה שלו. המטר מלמעלה זה אומר כל מה ששפכו עליו מכל שאר האומות שמסביב. הוא קיבל מהם את השפע כשהוא היה בעצם הראשון. כל העמים שהם היו עצי השדה מסביב, הם לוקחים רק מהתמצית. התמצית זה אומר מה שמתמצה, מה שנשאר זולג גם עליהם, אבל את עיקר השפע הוא מקבל. וכל זה היה כדי להראות על העוצמה האדירה של מלך אשור.

רש"י מביא דרשת חז"ל. חז"ל אומרים מאיכן זכה לגדולה? לפי שנמנע מעצת דור הפלגה. כתוב מן הארץ ההיא יצא אשור. כשכל עמי עולם נעשו קליקה אחת לבוא בעצה למרוד בו יתברך, אז הייתה הצמרת שלו כביכול עומדת בפני עצמה, נראית לעצמה ולא נשתלשלה עמהם. ראה אשור שהם רוצים למרוד, מן הארץ ההיא יצא אשור. אה, אתה פרשת מן המורדים בהשם, לכן הוא זוכה לכזאת צמרת, לכן הוא זוכה לכזאת עוצמה, לכזאת גדולה. מים גידלוהו תהום רוממתהו, אומר עוד מעלה הייתה לו לאשור, ששמע לקול יונה בן אמיתי. יונה בן אמיתי שירד לתהום, כמו שאומר בספר יונה שהוא אל ירכתי תהום הגיע, הדג שהכניס אותו פנימה אל התהום. יונה שבא להוכיח אותם, הם קיבלו את תוכחתו. מלך אשור לבש שק, הם חזרו בתשובה, אנשי נינווה שבו מן החמס אשר בכפיהם. גם זה היה לו נקודה של זכות. אז זה התהום רוממתהו. זה שניצל מן התהום רומם אותו, יונה שהיה בתהום רומם והחזיר אותם בתשובה וקיבלו את דבריו. גם זו הייתה מעלה שבגללה זכה כעת לגדולה הזאת.

על כן גבהא קומתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפותיו ותארכנה פארותיו ממים רבים בשלחו. על כן גבהא קומתו מכל עצי השדה, היות והוא קיבל את עיקר השפע כמו שהסברנו, הגשם מלמעלה, התהום מלמטה, לכן גבהא קומתו, הוא התפתח יותר מכולם. ותרבינה סרעפותיו. מה זה סרעפותיו? מסביר המלבי"ם סרעפותיו זה הסעיפים, הכוונה היא הענפים הגדולים שנושאים את הענפים הדקים. יש את הגזע, מהגזע יוצאים ענפים גדולים ומהם יוצאים ענפים קטנים. בארז זה בפרט מאוד ניכר. הארז זה כמו האשוח של הנוצרים, כן? שזה אומר עץ אחד גבוה מלמטה עד למעלה ישר, ממנו יוצאים ענפים לכל הצדדים, ומהענפים הללו יוצאים ענפים בצורה מאוד מאוד מסודרת, כמו משולש, כמו הסמל של לבנון, כן? כסמל הארז של לבנון. עץ שהוא בנוי בצורה מאוד מאוד מסודרת. אז כשמדברים על סרעפותיו מדברים על הענפים הגדולים היוצאים מן הגזע המרכזי, והם, מהם יוצאים הענפים הדקים יותר.

בעץ פרי הענפים הללו הם אלה שנושאים את הפרי והם מתרבים מאוד. והענפים הללו הם בראש האילן, או הענפים שגדלים כמו פאר ומגבעות למעלה, לכן אומר ותרבינה סרעפותיו ותארכנה פארותיו, כן? זה כמו הפאר שנמצא למעלה. פארותיו כתוב עם א', רק הא' נחה, לכן לא קוראים פוארותיו אלא קוראים פורותיו, כן? הא' לא ניכרת בהגייה. וזה נותן פאר לאילן, לכן זה נקרא פורותיו, מלשון הפאר, זה נותן יופי ונוי לאילן. והענפים הללו היו מתארכים ונכפפים והיו מפארים את האילן, וזה מה שכתוב ותרבינה סרעפותיו ותארכנה פורותיו. ואנחנו עוד מעט נראה עד כמה הפורות הללו שהתארכו, התארכו מעבר לטבע ולמקובל. על זה הוא אומר ממים רבים בשלחו. בהתפשטות הייתה על ידי המים הרבים, על ידי זה נתארך ונשתלח מכוח המים הרבים.

אומר המלבי"ם שהפורותיו כמו שהסברנו זה בראש האילן, זה בגדר הפאר. העופות בדרך כלל לא היו נמצאים תחת הפורות אלא תחת הסרעפות, הענפים שנמצאים באמצע. תחתם בדרך כלל היו העופות. וכאן הוא רוצה לומר שהפורות כל כך התארכו שזה הם עצמם העליונים, הם עצמם סוככו על גבי העופות. פירושו של דבר, הם אלה שנתנו חיות לחיות למטה.

בסעפותיו קיננו כל עוף השמיים ותחת פורותיו ילדו כל חית השדה ובצילו ישבו כל גויים רבים. בסעפותיו קיננו כל עוף השמיים. אומר המלבי"ם העוף לא עושה קן בפורות שהם בראש האילן כמו שהסברנו, אלא הוא עושה את זה במקום נמוך יותר, בסרעפים, בסעיפים שהם באמצע האילן. החיות יולדות במקום שהצל יותר קרוב לאילן, שזה תחת הפורות, שזה קרוב לעץ. אומר המלבי"ם והסרעפות היו מתפשטים מן האילן למרחוק. מה כאן הנמשל? החיות זה בעצם המלכים התקיפים שהם תקיפים כחיות, שהחיה היא בעצם חזקה הרבה יותר מן העוף. הוא רוצה לומר, הם באו לחסות בצילו. זאת אומרת איזה עוצמה היה לו לארז הזה, שהחיות הגדולות, החזקות, התקיפות באות לחסות בצילו, הם מצאו מחסה בפורותיו. הכוונה היא בעושר ובכבוד של מלכותו, הם כמו היו נזקקים להשפעה שלו, זה מראה את הגדולה שלו.

העופות זה בא להמשיל את האומות החלשות יותר, אבל אלה אומות שהם בעלי מסחר, כמו שהעופות הם נודדים ועוברים ממקום למקום, הם בעלי מסחר ואוניות, העופות עוברים מעל נהרות וימים ונודדים ממקום למקום. כך גם כן יושבי האיים ששטים כמו העוף למסחר, הם היו מביאים לשם את הסחורות שלהם, עד ששמה הם מצאו קן. בסעפותיו קיננו כל עוף השמיים. הם מצאו שם את הקן שלהם, את המקום שלהם, את המנוחה שלהם, את המקום שבו הם יכולים לסחור. וממילא יוצא שגם אנשי המסחר שמה היה הכל. אז אם כן גם המלכים הגיבורים גם הם חסו בצילו, גם הסוחרים גם הם נזקקו לו, כי גם הם באו בסעפותיו קיננו כל עוף השמיים. ותשימו לב שכאשר אנחנו מדברים על עוף השמיים שהם בעצם החלשים יותר, זה סוחרים, אז זה בסעפותיו, זה כמו שאמרנו סרעפותיו, זה הענפים הנמוכים יותר. לעומת זאת החיות שאמרנו שהחיות הם המלכים החזקים, עליהם הוא אומר תחת פורותיו ילדו. הם תחת פורותיו, שזה אומר תחת הענפים הגבוהים שהם הפאר, הם העוצמתיים יותר, הם הקרובים למלך, זה קרוב לצמרת של העץ. רק מה, על פי טבע הענפים הגבוהים יותר איך יחסו בצילם החיות? לכן הסביר המלבי"ם לעיל שהפורות הם התארכו, עד כדי כך החלק העליון שהם החלק של הצמרת של העץ התארך כל כך שתחתיו למטה גם חסו החיות. מה שבא לומר לך שהחיות התקרבו כביכול אל המלך כדי לחסות בצל מלכותו. וזה מה שהוא אומר ובצילו ישבו כל גויים רבים.

וייף בגודלו באורך דליותיו כי היה שורשו אל מים רבים. הגם שהאילן כאשר הוא גדל יותר והוא מוציא דליות, הכוונה היא ענפים הנדלים ומתארכים, כאשר הם ענפים שיוצאים וחורגים מגבולם, זה פוגע בנוי של האילן. ולכן מה שעושים בדרך כלל היו קוצצים אותם. מעבר לכך שהרבה פעמים גם הדליות מה שקורה להם היה שהם היו מתייבשות, ואז הם היו מכבידות על האילן, הם מהוות נטל לאילן, ולכן מה שהיו עושים קוצצים אותם. זה מאוד מקובל לדוגמה בגפן. הגפן כשרוצים שהיא תיתן פירותיה כראוי, אז את השריגים שמתארכים היו קוצצים, ועל ידי זה הגפן יכולה לתת את כוחה בפירותיה במקום לתת את כוחה בשריגים ובדליות המתארכות. הוא אומר כאן אדרבה, הוא נעשה יותר יפה באורך דליותיו. וייף בגודלו באורך דליותיו. כאשר ארכו וגדלו דליותיו זה עוד הוסיף לו נוי, שאף על פי כן הוא אומר לך גם האילן גדל, והסיבה הייתה מפני כי היה שורשו אל מים רבים. כי השורשים שלו כמו שהסברנו קודם היו יונקים ממים רבים, וממילא זה יצר מצב שהאילן הלך רק והוסיף ולא היה מצב של התייבשות בעקבות זה שדליותיו נתארכו, הם לא התייבשו אלא הוסיפו וצמחו לנוי.

מסביר המלבי"ם שבעצם כשמלך הוא מלך חלש, אם מלכותו הולכת ומתארכת, אז הדבר הזה יוצר לו עוד חולשה. למה? כיוון שכשמלכות הולכת ומתפשטת אתה צריך משאבים כדי להחזיק כזאת מלכות. אתה צריך משאבים כדי להצליח לדוגמה לשלוח את חילותיך לכל מיני מקומות סכסוך בעולם ולהצליח עדיין לשרוד. הנה תסתכלו מה קורה לדוגמה היום לאיראן. איראן שולחת גרורותיה לכל מקום בעולם שבו יש סכסוכים, כיוון שהיא רוצה לקבל שליטה בכל מקום. אבל מה הדבר הזה גורם? שלאנשים באיראן אין מה לאכול. זאת אומרת אם המלכות שלך לא מספיק עוצמתית כאשר אתה מנסה להתפשט, זה פוגע בך, כיוון שזה בא על חשבון האנשים בבית. אז כשאתה רוצה לתת להם לאכול מתברר שאתה את כל הכסף הוצאת על נשק, הוצאת על התערבות בסכסוכים שהם מחוץ לטריטוריה שלך, וממילא הדבר הזה גורם לכך שהמלכות עצמה לא תתקיים. מעבר לכך שכאשר אתה שולח חילות רבים החוצה, אתה הופך להיות יותר חשוף למרד פנימה. כי כשלמלך יש צבא בפנים אז הצבא שומר על המלכות, אבל כשכל הצבא נמצא בחוץ אז יכול להיות מאוד שפתאום יעשו הפיכה כאן בתוך המלכות ואין לך צבא מספיק כדי לתפוס את המלכות בכוח, כיוון שהצבא שלך נמצא אי שם בכל מיני קרבות שהוא מנהל בכל מיני מקומות בעולם. על ידי זה אתה נחלש במדינה שלך פנימה. אבל כאן הוא אומר לא ככה היה. הוא מרוב החוזק והתוקף שלו, הגם שהתפשט למרחק, אבל עדיין בתוך מדינתו היה לו עוצמה גדולה ואדירה, שלא תחשוב שזה בא על חשבון זה. מכיוון שהמלכות שלו הייתה כל כך תקיפה ואדירה, כך שלמעשה היציאה לחוץ לא פגמה ולא פגעה ביכולות שלו פנימה לשלוט גם בתוך מדינתו ולא לחשוש מן המרד.

ארזים לא עממוהו בגן אלוהים. ברושים לא דמו אל סעפותיו וערמונים לא היו כפורותיו. כל עץ בגן אלוהים לא דמה אליו ביופיו. הוא היה גדול כל כך עד שגם הארזים אשר בגן אלוהים, מה זה ארזים אשר בגן אלוהים? מסביר המלבי"ם הכוונה הארזים שהשם נטע מששת ימי בראשית, גם הם לא עממוהו. מה הפירוש לא עממוהו? המלבי"ם אומר המילה עממוהו יש לה שתי גזרות. היא גם נגזרת מהביטוי 'עם' והיא גם נגזרת מהביטוי 'עמם'. ואת שני הביאורים אומר המלבי"ם אנחנו יכולים לבאר כאן. ארזים לא עממוהו פירושו של דבר הם לא היו עמו. דהיינו הם לא באותו סדר גודל. העוצמה שלו היא כזאת גדולה עד שארזים לא היו עמו בגן אלוהים. גם הארזים שבגן אלוהים, הארזים שהשם יצר בששת ימי בראשית לא הגיעו לתוקף שלו, לא הגיעו לעוצמה שלו. אז לא עממוהו הכוונה לא היו עמו. וזה גם משתתף עם התואר עם, שעם מורה על קיבוץ בני אדם, כן? כביכול הארזים אשר בגן אלוהים לא היו איתו לעם אחד. הם לא, הם לא משותפים איתו, הם לא מאותה סדרה, הוא ברמה יותר גבוהה מהם. זה הכוונה לא עממוהו, הם לא כעם אחד יחד איתו.

ברושים, ברושים אומר המלבי"ם שהסעיפים הרכים שהיו בו היו גדולים יותר מהברוש. הברוש זה אילן חזק שני לו לארז. והוא אומר תדע לך שהענפים הרכים של הארז יותר חזקים מהענפים החזקים של הברוש. זה מה שהוא רוצה לומר, ברושים לא דמו אל סעפותיו. סעפותיו שזה הענפים היותר רכים, הוא אומר לך הם היו יותר חזקים מהברושים, שהברוש הוא שני לו לארז. ולא זו בלבד שהוא לא היה כמותו, אלא לא דמו זה אומר אפילו לא דומה, אפילו לא מתקרב לגודל העוצמה של הענפים שלו. וערמונים לא היו כפורותיו. ערמונים שהם גדלים ביופי נפלא מאוד, לא היו כפורותיו. הגם שהם היו דומים לו, פה לא כתוב לא דמו, אבל לא היו כמוהם ממש. אז הערמונים שהם גדלים ביופי לא היו עדיין יפים כמו היופי של הצמרת של עץ הארז. ומוסיף ואומר כל עץ בגן אלוהים, גם העצים שהשם נטע בגן עדן, כל עץ נחמד למראה שהם היו יפים ביותר, הם לא דמו אליו ביופי שלו, היופי שלו היה דרגה מעל כולם.

מה בעצם הנמשל? הוא רוצה להגיד לא היה מלך תקיף וחזק כמוהו מששת ימי בראשית. ולכן כשהוא רוצה לחזור אחורה הוא חוזר לגן עדן. שזאת היצירה של ששת ימי בראשית. הוא אומר לך מימי בראשית לא היה מלך אדיר כמוהו. שגם הסעיפות וגם הפארות שלו, שהשרים, גם הגיבורים, גם העשירים, כולם עלו על כל מלכי הארץ בגדולה, בעושר, בחשיבות, בממשלה. לא היה אחד שהגיע לגדולתם. לא רק עכשיו, לא רק בדור הזה, הוא אומר לך גם מדורות קדמונים, גם ממלכי הארץ הקודמים שעליהם היו מתארים ומספרים סיפורים, וידוע שבפרט בדמיון המפותח שהיה כאשר היו מתארים את הגבורה של המלכים, את העוצמה שלהם, הוא אומר אף תיאור לא הגיע למציאות של העוצמה של מלך אשור. כולם אפילו לא דמו אליו.

יפה עשיתיו ברוב דליותיו ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן האלוהים. יפה עשיתיו ברוב דליותיו. על ידי הדליות שהם הענפים שהם גבוהים ומודלים, כוונה מלשון לדלות, להגביה, הוא היה יפה ביותר, היה ניכר ונראה למרחוק, עד שעצי עדן היו רואים אותו, כביכול עצי עדן היו מקנאים בו. על המעלה שלו, על דליותיו שהיו מגיעים גבוה, מגיעים למרחוק. וזה בעצם כביכול בא לומר, כל אלה המושלים בדורות הקודמים היו מקנאים בו. המושלים בדורות הקודמים היו רואים אותו והיו מתקנאים במעלתו. ועליהם הוא כביכול מכנה אותם אשר בגן האלוהים. פירושו של דבר, הם נמצאים כבר למעלה והם כמו מתפללים אומר המלבי"ם לנפילה שלו. למה? כיוון שהם בגן האלוהים, אבל הוא חוץ מן הגן. מסביר המלבי"ם כביכול השורש שלו, הנוף שלו הוא במקום הטומאה. דהיינו הוא רחוק מן הקדושה. אז האבות הקדושים והצדיקים הם מתפללים כנגדו והשרים העליונים עומדים כנגדו להפיל אותו. שלא מגיע לו הגדולה הזאת למלך רשע כמוהו. לכן כוחם של אלה שנמצאים בגן האלוהים, הם אלה שיפילו אותו.

לכן כה אמר השם אלוהים יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל בין עבותים ורם לבבו בגובהו. השם פה כביכול מקבל את אותה קנאה ואת אותה תפילה של עצי עדן, של האבות הקדושים, של הצדיקים ששואלים למה מגיעה לו כזאת מלכות וכזאת גדולה למלך אשור. יען אשר גבהת בקומה, כמו שכתוב אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור. זאת אומרת זה לא סתם הייתה לו גדלות, הייתה לו גדלות שהוא הכיר בה והתגאה בה. אז אשר גבהת בקומה, אתה עוד התגאית בגדלות שלך. אז א' גבה בקומה, זה הכוח והגבורה. דבר נוסף ויתן צמרתו אל בין עבותים, שהמלך שלו עלה על כל שאר המלכים. ומכוח זה ורם לבבו בגובהו. חשב שהכוח שלו הוא מעצמו, שכח שכל מה שקיבל מאת השם קיבל.

ואתנהו ביד אל גויים עשו יעשה לו כרשעו גירשתיהו. ואתנהו ביד אל גויים. לכן הוא מסר אותו ביד נבוכדנצר. שנבוכדנצר היה התקיף של הגויים, הגויים החשיבו אותו כמו אל. והוא יעשה לו כרשעו. אומר הקדוש ברוך הוא אני אתן לו, לפי הגאווה והגדולה שלו אני אשפיל אותו. והיות וכבר ראינו אומר המלבי"ם נבואה כזאת שישעיה התנבא כנגדו, הנה האדון השם צבאות מסעף פארה במערצה והרמי הקומה גדועים והגבוהים ישפלו. ישעיהו כבר התנבא על מלך אשור, על סנחריב, שהוא היה מלך אשור, שהוא יפול. ואיך הוא דימה אותו? הוא דימה אותו לארז הלבנון. והוא אמר שהארז הלבנון האדיר יפול, דימה אותו לארז אדיר, ואז על ידי זה נכרת על ידי השם. הקדוש ברוך הוא הכרית אותו והפיל אותו. ועל ידי אדיר, שזה מלאך השם. אומר המלבי"ם אז עדיין המלכות שלו הייתה קיימת. ועכשיו שאני כבר גירשתי אותו, אני לא נתתי אותו ביד אל, הכוונה היא מלאכי השם, אני אמסור אותו ביד גויים. אחרי שכבר ירדה מעלתו, אומר הקדוש ברוך הוא אני אמסור אותו ביד מלך, שהמלך מה שנקרא יקצוץ אותו באופן סופי. ואז הוא יעשה כרשעו. גם הוא רשע כמוהו, ועל ידי רשע ייפרע מן הרשע. זה מה שהוא אומר ואתנהו ביד אל גויים, אמסור אותו ביד נבוכדנצר, שנבוכדנצר הוא היה נחשב אצל הגויים כאל, היה נחשב כעוצמתי מאוד, ואז עשו יעשה לו כרשעו גירשתיהו. הוא יעשה לו ולא השם אומר הקדוש ברוך הוא, אני נתתי לו את המכה הראשונה והוא יסיים איתו, בשביל זה על ידי שכרשעו גירשתיהו.

ויכריתוהו זרים עריצי גויים וייטשוהו אל ההרים ובכל גאיות נפלו דליותיו ותישברנה פורותיו בכל אפיקי הארץ ויירדו מצילו כל עמי הארץ וייטשוהו. עכשיו הוא יתאר אחרי כל הגדולה והעוצמה, בוא תראה את המפלה. ויכריתוהו זרים. ויכריתוהו זרים זה הכשדים שהם עריצי גויים, והזרים שאיתם הם יכריתוהו, הם ייטשוהו. ייטשוהו הכוונה יעזבו אותו. הדליות הארוכות יפלו על ההרים. מה זה הדליות הארוכות? זה החילות שלו, הגדודים שלו, הם יפלו במלחמה, בהרים. והפורות יפלו אל האפיקים. מי זה הפורות? זה העשירים, אלה שנמצאים יחד איתו, הם יתפזרו באפיקים, הכוונה הם יגלו. ועמי הארץ, אלה שהיו חוסים בצילו, הם ירדו מצילו וייטשוהו. יראו שאין תחת מי לחסות, כיוון שהארז הזה כמו שאמרנו עתיד להיכרת וליפול, אז ממילא גם הם יינטשו אותו.

על מפלתו ישכנו כל עוף השמיים ואל פורותיו היו כל חית השדה. על מפלתו ישכנו כל עוף השמיים, הכוונה העופות והחיות הם לא יקננו, הם לא ילדו שמה, דהיינו לא יהיה מקום של משכן, אלא זה יהיה מקום ששמה, סליחה, לא יהיה מקום ששמה הם יקננו אלא הם רק ישכנו על מפלתו. זאת אומרת יש מצב שאתה שוכן תחת ענפיו, זה היה מקדם. אבל יש מצב שבו הוא כבר נפל, אז איפה הם שוכנים? הם שוכנים מה שנקרא על ההריסות שלו, על מה שנשתייר, ישכנו על מפלתו. על ידי מפלתו הם ישכנו. זאת אומרת האיים, הסוחרים יעברו דרך שם למקומות אחרים. והגבוהים, מי אלה? השרים, העמים ומלכיהם, הם יחלקו את הארץ שלו ביניהם. וכל זה יהיה להראות את גודל מפלתו, מי שתחת צילו כולם היו חוסים בעבר, כולם עכשיו רק יעברו מעליו ויחלקו את ארצו ואף אחד לא יחשיב אותו כלל למלוכה וממשלה.

ומה המטרה? למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים ולא יתנו את צמרתם אל בין עבותים ולא יעמדו אליהם בגובהם כל שותי מים כי כולם ניתנו למוות אל ארץ תחתית בתוך בני אדם אל יורדי בור. מה כאן המסר מהעניין הזה? כאן יש אזהרה למלכי מצרים ואשור. כמו שראינו יען אשר גבהת בקומה, וממי הוא נתן לו משל? אתה פרעה גבהת בקומה, כמו מי אתה רוצה להידמות? למלך אשור, בוא תראה את מפלתו. כמו שפתחנו בתחילת הפרק. אז על ידי זה ייזהרו כל עצי מים שהם לא יגבהו בקומתם. שלא יתגאו, שלא יתנהגו בהתנהגות הזאת שהנה הפילה את מלך אשור. ידעו שהמים, השפע בא מאת השם, השם משפיל אף מרומם. אף מרומם, ובזמנם הרי כמו שראינו שזה הייתה הבעיה תמיד של כל מי שקצת קיבל גדולה וממשלה, התחיל לחשוב שהוא אלוה. זה קרה לפרעה, כמו שראינו תוכחה לעיל התנים הגדול שוכב בתוך יאוריו, זה קרה גם כן לחירם, כמו שראינו שהלך ובנה לו את המבנה האדיר עם השבע קומות על פני הים ורצה לעשות עצמו אלוה, וכן הלאה. כל מלך שקצת קיבל ממשלה ועוצמה כבר חשב את עצמו לאלוה. אומר הקדוש ברוך הוא כאן יש מסר, למען אשר לא יגבהו בקומתם, כדי שהם לא יתגבהו המלכים הללו בקומתם כל עצי מים, כיוון שהם רואים שהנה הם עצים שוכנים על מים ויש להם כמו שאמרנו שפע רב, תדע שממי השפע הללו מקורם מאת השם. השם משפיל אף מרומם. וכנגד מה שהוא אמר ויתן את צמרתו אל בין עבותים, שזה ראינו שהוא נמצא גבוה מאוד, הוא אומר ולא יתנו את צמרתם אל בין עבותים. לא יעשו כמותו ואת הצמרת שלהם, שזה אומר אמרנו המלך שהוא נמצא למעלה בין עבותים, זה השרים אשר נמצאים סביבו, שלא יתגאה מעל כולם. דהיינו המלכים לא יגבהו על מלכים אחרים, לא יגבהו עליהם, זאת אומרת גם לא ישפילו אותם. כיוון שהדרך שלהם הייתה שהמלך היה שולט באומה אחרת, היה משפיל אותם, היה דורש מהם מס, היה לוקח אותם לעבדים, בעצם היה עושה איתם ככל העולה על רוחו. ואז במציאות הזאת יש כאן עוד סיבה שהמלך מרגיש גבהות ומרגיש עוצמתי ומרגיש מעל כולם. כנגד מה שראינו לעיל ורם לבבו בגובהו, הוא אומר על זה ולא יעמדו אליהם בגובהם כל שותי מים. הכוונה היא ולא יעמדו אליהם, האלים שלהם, כן? המלכים שלהם, אלה שעשו את עצמם לאלים, אלה שעשו עצמם לאלילים, לא יעמדו בגובהם. דהיינו כל שותי מים, אלה שמקבלים את השפע, לא יחשבו שהם בני אלים. זה מה שהוא אומר ולא יעמדו אליהם בגובהם כל שותי מים. אתה בסך הכל מקבל את המים והשפע מאת השם, אז מה אתה מרגיש אלוה? אתה מרגיש שהשפע הוא נובע ממך? את השפע קיבלת ממנו יתברך. כי כולם ניתנו למוות אל ארץ תחתית. הוא אומר הרי אתה אלוה, כמו שראינו לעיל שהוא טען לחירם. אם אתה אלוה תגיד למי שבא להרוג אותך אל תפגע בי, אל אני. ראינו שהוא הלעיג עליו. אל תהרוג אותי, אני אלוה. אתה אלוה? אתה אלוה, מה אתה מפחד מהמוות? האלוה הוא נצחי. וזה מה שהוא אומר כאן, כולם ניתנו למוות. אומר המלבי"ם שמתנאי האלוהות שיהיה נצחי. הנה אתה נצחי? הנה תראה שכולם בסופו של דבר ניתנו למוות אל ארץ תחתית. הוא אומר ולא רק זה, גם האלוה שוכן בעולם העליון. הוא נמצא רם מעל רמים, ואילו אתה לאן תורד? אל ארץ תחתית. אתה נמוך יותר מכולם. ניתנו למוות וגם לארץ תחתית, לא למקום רם ונישא, לא לשמיים, לא מעל הכוכבים, אלא אל ארץ תחתית בתוך בני אדם אל יורדי בור. בתוך בני אדם, לא בתוך האלים שדימית את עצמך, אלא בתוך בני אדם, אליהם, אל יורדי בור, הכוונה אנשים שבסופו של דבר מגיעים לקבר, יורדים אל הבור.

כה אמר השם אלוהים ביום רדתו שאולה האבלתי כיסיתי עליו את תהום ואמנע נהרותיה וייכלאו מים רבים ואקדיר עליו לבנון וכל עצי השדה עליו עולפה. כה אמר השם. אומר השם ביום רדתו שאולה, ביום שבו הוא ירד לשאול, שזה היה כמו שאמרנו נבוכדנצר כובש בשנה הראשונה למלכותו, ומאז הוא מתחיל לכבוש גויים רבים והיה לו הצלחה במלחמות שלו, את כולם הוא הצליח לכבוש. עד שלבסוף הוא כבש גם כן את מצרים והחריב אותה, זה היה הסיום של המלחמות שלו. אז הוא מתאר כעת שביום שבו הוא החריב את אשור, אז נגזר מאת השם שהוא יחריב את כל ממלכות הארץ. כמו שאמרנו את אשור הוא כבש ראשונה, ואת מצרים אחרונה. בהתחלה כולם היו כפופים תחת מלכות אשור, אז כדי לקבל ממשלה הוא הבין שהוא צריך לפגוע בקודקוד, במלכות שמושלת מעל כולם. אז בהתחלה הוא נלחם כנגד אשור. ואז הוא מתאר שביום רדתו שאולה האבלתי כיסיתי עליו את תהום. אז התהום כביכול נעשה אבל. כמו שהאבל לא יוצא החוצה, כמו שהאבל מכסה את ראשו, עטופים כאבלים, היו עוטפים את ראשם, כך כביכול התהום השם כיסה את פניו, כמו האבל שהוא מכוסה, השם כיסה את פני התהום שלא יצא החוצה כדי להשקות את העצים. זה מה שהוא אומר האבלתי כיסיתי עליו את תהום. שהתהום יהיה מכוסה, הרי ראינו שהתהום זה היה ביטוי למים שבאים מלמטה לתת שפע לממלכה. כאן כיסיתי את תהום, הם לא ישקו יותר את העצים, ועל ידי זה ואמנע נהרותיה. הרי ראינו שהנהרות שהיו יוצאים משם היו הולכים סביב מטעיה. זה היה משם היה מגיע אל כל עצי השדה, פירושו של דבר אל כל העמים אשר היו חוסים בצילו, השפע היה יוצא ממנו, והם אמרנו היו מקבלים את התמצית, מה שנשאר שיריים היו מקבלים העמים אשר סביבותיו. אומר ואז ואמנע נהרותיה וייכלאו מים רבים. על ידי זה המים שהיו יוצאים ממנו ומשפיעים לסביבותיו ייכלאו, ייכלאו הכוונה היא יימנעו. אומר המלבי"ם מה ההבדל בין לכלוא לבין לחדול, למנוע, לחסוך? מה זה, מה ההבדל ביניהם? מסביר המלבי"ם שלכלוא זה בהכרח. וזה קשור גם כן לביטוי כלא, כן? שכלא אדם נכנס לשם בהכרח. הגשמים שיורדים מההרים הם שוטפים בכוח אדיר, מים רבים, הם שוטפים את זה אל הנחלים ומזה נהיה נהרות. עכשיו כדי למנוע את זה צריך עוצמה אדירה נגד הטבע. וייכלא הגשם מן השמיים, הכוונה מישהו צריך לכלוא את זה, מה שנקרא בפעולה כוחנית לעצור את זה. זה תמיד לכלוא, לכלוא זה התערבות כוחנית, התערבות בעוצמה כדי למנוע את הדבר. זה מה שהוא אומר גם כאן, וייכלאו מים רבים. השם יפעל פעולה מיוחדת לכלוא את המים שלא יצאו וישפיעו עליו, כן? כנגד מה שראינו ואת תעלותיה שלחה את כל עצי השדה, פה השפע היה יוצא ממנו לממלכות, עכשיו השם עצר את השפע. התהום כוסה, התהום כביכול מסתיר פניו ולא משפיע עליו שפע, וממילא אין לו מהיכן להשפיע אל כל שאר עצי השדה. וממילא על ידי זה ואקדיר עליו לבנון. כל הלבנון נעשה קודר, מרוב החום הבוער, אין שמה מים, השם כלא את המים, אז הלבנון בחום האדיר שלו, כן? כמו שכתוב שהקדוש ברוך הוא הקדיר חמה. פירושו של דבר החמה יוצאת ושורפת. למה זה נקרא לקדור? כיוון שלקדור הכוונה היא לעשות חור, כביכול החמה שורפת ומחוררת. זה הכוונה הקדיר עליו לבנון, הלבנון נעשה קודר מרוב החום שבוער, כי המים עכשיו נעצרו. וכל עצי השדה עליו עולפה. מרוב הצימאון, כמו אדם שמתעלף. אז עצי השדה כאילו התעלפו. דהיינו השפע שהיה ניגר ממנו אל כל שאר האומות נפסק, וזה הביא אותם למצב שכל האומות שחסו בצילו לא היה מי שיגן עליהם מחמת מי שבא כנגדם, וזה היה כמו שאמרנו נבוכדנצר מלך בבל. ואז על ידי זה הם הגיעו למצב של עילפון, הגיעו למצב כזה שלא היו מסוגלים לקיים עצמם.

מקול מפלתו הרעשתי גויים בהורידי אותו שאולה את יורדי בור ויינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן מבחר וטוב לבנון כל שותי מים. גם הם איתו ירדו שאולה. הכוונה אלה הנבחרים, אלה שהם בבחינת טוב לבנון, כל שותי מים, הכוונה אלה ששתו מהמים, כמו שהסברנו, שהמים היו יוצאים כביכול מתחת לארז האדיר וממנו היו משקים כל העמים אשר סביבותיו, זה בעצם משל שהשפע הכל היה ממנו, הוא אומר כולם ביחד בסופו של דבר כל הנתלים בו, כל שותי מים, גם הם ירדו יחד איתו לשאול. מה שזה בעצם בא לומר שגם הם איתו ירדו שאולה, אל חללי חרב ועוזרו ישבה בצילו בתוך גויים. מה שבא לומר שכל מי שנסמך עליו נפל יחד איתו. מכיוון שאתה סמוך עליו, אז כאשר נפל, כשל עוזר ונפל עזור. אז ממילא אלה שנעזרו על ידו גם הם נפלו. דהיינו הארצות שלהם גם הם נכבשו על ידי נבוכדנצר. וגם זרועו של אשור, זה מה שהוא אומר ועוזרו ישבה בצילו בתוך גויים. זרועו של אשור, מי זה זרועו? מסביר המלבי"ם שהכוונה היא עוזריו, אלה שישבו בצילו בתוך גויים, אלה שתמיד היו מסייעים לו ויושבים בצילו, נהנים ממנו ועוזרים לו, כן? אז גם הם נפלו יחד איתו.

אל מי דמית ככה בכבוד ובגודל בעצי עדן והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את חללי חרב הוא פרעה וכל המונו נאום השם אלוהים. כעת הוא מסיים את מה שהוא התחיל לומר לפרעה. הרי ראינו שכל הנבואה הרי התחילה באמירה שבה יחזקאל נשלח כדי לדבר עם פרעה. בן אדם אמור אל פרעה מלך מצרים ואל המונו אל מי דמית בגודלך. עכשיו הוא מסכם את כל המאמר. אל מי דמית בגודלך? למלך אשור. אז זה הוא אומר לו אל מי דמית ככה בכבוד ובגודל בעצי עדן. הוא אומר לו הנה הוא פרעה וכל המונו, וכל המונו נאום השם אלוהים. מסביר המלבי"ם, הוא אומר לו אל מי דמית? אם אתה בא להידמות לאשור, ככה אתה רוצה להיות כמותו בכבוד ובגודל בעצי עדן, גם אתה מרגיש גדול כמו המלכים שמתו, כן? והם כביכול בעדן, כבר לא נמצאים כאן בעולם הזה. אומר לו והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית. גם בזה אתה תהיה דומה לו. גם אתה תרד עמו אל ארץ תחתית, תרד עם אשור אל המקום שם של ארץ תחתית, שם תשכב בתוך ערלים. כולם יכירו, יגידו זה פרעה. כולם יגידו הנה רואים, הוא פרעה. כולם מזהים אותך. זה חלק מהביזיון. כיוון שאז אתה תרד לגיהינום יגידו אה הנה זה פרעה, גם הוא חשב עצמו גדול. גם הוא העריך עצמו הרבה מעבר לגודלו. והנה עכשיו תראו גם הוא כאן שוכב בין ערלים. ערלים זה ביטוי תמיד לפגום, למזוהם, זה הביטוי לערלים, כי הרי כל הגויים ערלים, אז מה זה בין ערלים? אלא ערלים זה תמיד כמו שאמרנו ביטוי לדבר מזוהם, לדבר שפל. אז כולם יכירו שהנה פרעה, אתה וכל המונך, הכוונה וכל צבאותיך, כולם יפלו יחד איתך שם. וזה מה שהוא התחיל לומר אל מי דמית בגודלך, פה אומר לו מה אתה חושב שרק בגדולה אתה תהיה דומה למלך אשור? אומר לא, אם אתה בא לדמות למלך אשור, תדע לך זה מהתחלה עד הסוף. זה מהעלייה עד הנפילה. כמוהו, כמו מלך אשור, אתה תהיה עם המון רב בשאול, אתה תהיה רשום כביכול ביניהם, הוא פרעה וכל המונו, כולם יגידו הנה זה פרעה וכל המונו, גם הם פה נמצאים בשאול יחד עם מלך אשור ויחד עם כל המלכים שהתגאו וחשבו עצמם לאלוהויות, שבסופו של דבר המפלה וההשפלה זה היה סופם. כן יעשה לנו השם גם בימים הללו, אמן ואמן.