ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם למען אשמם למען אשר ידעו אשר אני השם. רש"י ממשיך באותו קו שהסביר בפסוק הקודם. נתתי להם חוקים לא טובים, הכוונה מסרתי אותם ביד יצרם להיכשל אחריו ולחוקק ולעשות חוקים לא טובים. גם פה אומר רש"י, ואטמא אותם במתנותם, מה השם טימא אותם במתנותם? מה פירוש הדבר? אני אותם מתנות שאני חקקתי להם לקדש לי כל בכור, ברגע שמסרתי אותם ביד יצרם, למי הלכו לקדש את בכוריהם? למולך. אדם שנולד לו בכור, היה מקריב אותו למולך. אז על ידי שמסרתים ביד יצרם, ואטמא אותם במתנותם. אותם מתנות שהיו צריכים לקדש לקודשא בריך הוא, בהעביר כל פטר רחם, הלכו ומעבירים את זה אל המולך. וזה למען אשמם. רש"י מסביר אשמם הכוונה היא אשמתם, כדי שיהיה בהם אשמה. הרד"ק מסביר שמה שכתוב כאן ואטמא אותם במתנותם, אומר הרד"ק שזה חוזר על מה שהם נצמדו לבעל פעור, ששם מובא שהם העבירו כל פטר רחם, אני ציוויתי להביא את זה לקדושה, אבל הם הלכו והביאו את זה לבעל פעור, נתנו את זה לגויים, זה הטומאה, הפך הקדושה. מה זה ואטמא? אומר הרד"ק, שמתי אותם טמאים, הרחקתי אותם ממני, חלף מה שקידשתי אותם קודם, והם לא חפצו בקדושה, אז הרחקתי אותם, נתתי אותם טמאים ורחוקים ממני. ולכן אומר הרד"ק, תתבונן, שמעון לא נזכר בברכת משה. כאשר משה רבנו מברך את השבטים, לא מוזכר שמעון, כי שמעון היה נצמד לבעל פעור, שבט שמעון. ולכן אומר ואטמא אותם, מה הפירוש? אני טימאתי אותם, ריחקתי אותם, טומאה זה תמיד לשון ריחוק. לטמא דבר זה לרחק את הדבר, סיאוב זה דבר שמתרחקים ממנו. אז אני ריחקתי אותם, וכל זה למען אשמם, כדי לעשותם שממה, כי הזהרתי אותם שאם הם יסטו מן הדרך, יהיה להם שממה. ולא זו בלבד, למען אשר ידעו אשר אני השם. כמו שאמרתי, ככה גם כן עשיתי, הרי באותו מעשה של בעל פעור מתו 24 אלף, ועל ידי זה ידעו כי אני השם, שהמרו פי השם והנה קיבלו כנגד חטאם את עונשם.
המלבי"ם מסביר, ולפי כשמה שכתוב כאן ואטמא אותם במתנותם, לפי הקו שהמלבי"ם הסביר לעיל, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים, הסביר המלבי"ם, זה מה שהם טוענים. הם חיים בתחושה שנתתי להם חוקים לא טובים. ואותו דבר גם פה, ואטמא אותם במתנותם, לפי דעתם, לא זו בלבד שלא אשר קידשנו במצוותיו, לא זו בלבד שהשם לא קידש אותנו על ידי המצוות, אלא על פי תפיסתם המשובשת, ואטמא אותם במתנותם. אני עוד טימאתי אותם במה שציוויתי אותם להעביר כל פטר רחם להשם. הם היו מורגלים הרי לעבוד את השמש, היו עובדי חמנים, היו מייחדים את הבכור שיהיה קדוש לעבודת המולך, עבודת המולך זה עבודת השמש. וזה היה אצלם קדושה ועבודה. ואם כן, כאשר אני מצווה אותם להביא את הבכורות לי, זה בשבילם טומאה. כי עבודת המולך זה קדושה. אתם מבינים לאיזה שיבוש הם הגיעו? וכאילו הם יצאו מהקדושה שהייתה להם של עבודת המולך, ועכשיו חלילה וחס לטומאה, לאן? לעבודת השם, רחמנא ליצלן. כביכול זו הטענה שלהם, למה השם לקח אותנו מן הקדושה והביא אותנו למקום הפוך כביכול. למען אשמם. אומר המלבי"ם, כאן עכשיו הוא חוזר עד כאן המאמר המוסגר שהזכיר המלבי"ם לעיל, עכשיו הוא חוזר למה שאמרנו לעיל, שהשם אמר להפיץ אותם בגויים ולזרותם בארצות, למען אשמם. המעשה הזה של הזריעה בגויים ובארצות, יש לו שתי מטרות. המטרה אחת, למען אעשה אותם שממה, בעבור עוונות, כיוון שחטאו זה העונש המגיע להם. והדבר השני, למען אשר ידעו אשר אני השם. על ידי הגלויות הם יכירו את אלוהותו יתברך, ועל ידי זה ישובו אל השם באחרית הימים.
לכן דבר אל בית ישראל בן אדם ואמרת אליהם, כה אמר השם אלוהים, עוד זאת גידפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל. אחרי שהם חטאו שלוש פעמים עד שהגיעו לארץ, עכשיו הוא מזכיר מה הם עשו אחרי שהם כבר באו אל הארץ. עד עכשיו זה היה במצרים, האבות במדבר, הבנים במדבר. עכשיו הוא כבר מדבר על הבנים שכבר נכנסו לארץ. ואז זה היה כבר סירחון רביעי בידם. והן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר, להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים. עד עכשיו ראינו שלוש פעמים שהקדוש ברוך הוא התרה בהם והקדוש ברוך הוא דיבר איתם קשות, והקדוש ברוך הוא עשה את מה שעשה כדי שלא יתחלל שמו בין הגויים. זהו, פעמיים שלוש עם גבר. הפעם הרביעית, ועל ארבעה לא אשיבנה. אז זהו עכשיו מתאר, גידפו אותי אבותיכם. אומר המלבי"ם, מה זה גידוף? זה מי שמחרף שם השם בפרהסיה. ומי שמנאץ בשאט נפש ובזדון ובהכחשה, כמו שכתוב והנפש אשר תעשה ביד רמה את השם הוא מגדף. גידוף זה בפרהסיה, ביד רמה. במעלם בי מעל. ואביאם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה להם, ויראו כל גבעה רמה וכל עץ עבות ויזבחו שם את זבחיהם ויתנו שם כעס קורבנם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את נסכיהם. אני הבאתי אותם אל הארץ ויתנו שם כעס קורבנם. הרד"ק מסביר, היו מכעיסים אותי על ידי הקורבנות שהיו מקריבים לגויים, כמשפט הגויים שאותם הרי הורשתי מפניהם בגלל הקלקולים הללו, והם חוזרים על טעויותיהם. המלבי"ם גם כן מסביר שזה בעקבות מה שהם ראו שעשו הכנענים שהיו מקטירים בבמות לעבודה זרה. ופה תשימו לב, ויראו כל גבעה רמה וכל עץ עבות ויזבחו שם זבחיהם ויתנו שם כעס קורבנם, ואומר אליהם מה הבמה אשר אתם הבאים שם, ויקרא שמה במה עד היום הזה. מסביר המלבי"ם, שהביטוי במה לא נמצא בכל התורה. בכל מקום שכן נמצא, מוזכר הביטוי במה לעבודה זרה. אבל לא נמצא בתורה במה כביטוי למקום של קדושה. התורה אומרת מזבח אדמה תעשה לי. התורה מזהירה לא תיטע אשרה אצל המזבח, כמנהג עובדי העבודה זרה. וכאן כשהם הגיעו לארץ, הם התחילו להקריב בבמות. את זה הם למדו מהגויים. בתורה לא מוזכר במה בהקשר לעבודת השם. היו עושים את זה על כל גבעה גבוהה, אצל כל עץ עבות, כיוון שכידוע שכוחות הטומאה היו נמשכים ושורים בעצים. ולכן הם היו עושים ליד העצים, הם היו עושים את הבמות שלהם. הרבה אנשים שגרו בחוץ לארץ מתארים שהיו שומעים, לפעמים שומעים מתחת לעץ, היו שומעים כל מיני קולות של כוחות טומאה, של שדים וכדומה. בארץ אין שדים, אבל בחוץ לארץ היו יכולים לשמוע את אותם קולות. העצים זה היה מקום שהשדים היו נתפסים בהם, היו שורים בם. ואז התורה מזהירה לא לעשות, כיוון שהיו עושים מזבח ליד עץ, התורה מזהירה לא לעשות את זה כמנהג העבודה זרה. ואומר המלבי"ם, בהתחלה הם היו עושים את זה בשיתוף. ויזבחו שם את זבחיהם להשם, ויתנו שם כעס קורבנם, פירושו של דבר, הם היו עושים זבח שהוא גם להשם וגם לעבודה זרה. היו עושים ריח ניחוחיהם להשם, לריח ניחוח, ואת הנסכים היו מנסכים לעבודה זרה. כמו שכתוב ישתו יין נסיכם, הדרך שלהם היה לנסך לעבודה זרה. אז היו עובדים במקומות הללו בשיתוף, את השם עם העבודה זרה. ואומר אליהם מה הבמה אשר אתם הבאים שם. ויקרא שמה במה עד היום הזה. ואומר אליהם מה הבמה אשר אתם הבאים שם. כשהתחלתם להקריב בבמה, אומר השם, מחיתי בידכם. אמרתי לכם מה זאת הבמה אשר אתם באים שם? הרי העבודה הזאת לא ראויה לכם, אתם הרי מוזהרים על מזבח כמו שהסברנו. אז למה אתם מקריבים בבמה, זה מתאים לעובדי עבודה זרה. ועם כל זה, ויקרא שמה ויקרא שמה במה. עם כל זה קראתם את השם הזה והשם הזה השתרש אצלכם כשם למזבח כביכול לעבודת השם. וכמו שאומר המלבי"ם, תתבונן תראה, שם במה לא נמצא להשם לא בספר תורה וגם לא אחרי זה, גם לא בספר יהושע ושופטים, עד ימי שמואל. אז שחרב המשכן שילה, אז התחילו העם להקריב בבמות. ומאז, גם אחרי שכבר נבנה בית המקדש ונאסרו הבמות, אנחנו רואים אין סוף פעמים מוזכר בנביא עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות. רואים שוב ושוב ושוב, גם המלכים הצדיקים היה קשה להם מאוד למנוע את העם מלזבח ולקטר בבמות. היה להם בזה הרגל, ובבמה הם היו מקריבים בשלב הזה, הם היו מקריבים רק להשם. ואז על ידי זה הם הרגישו שיש פה איזה שהוא מורה היתר, יש פה איזה שהוא דבר שהוא ראוי, מקריבים להשם, מה הבעיה? ובפרט שמעשה אבותיהם בידיהם, מה, סבא שלי לא היה בסדר? אתה מוציא לעז על הדורות הראשונים? סבא שלי היה צדיק גדול, הקריב בבמה. כן, נכון, זה היה פעם, עכשיו זה נגמר, זה נאסרו הבמות. כמו ששואל בן אדם, למה אתה לא מפריש מעשרות? אומר מה אתה מדבר, זה המצאה פה של הדתיים. בחוץ לארץ אף פעם לא לא הפרישו, אף פעם זה רק פה המציאו לנו דברים חדשים. זה שבן אדם בא מהארץ אז הוא לא מבין מה מצבים, הוא לא מבין מה זה מצוות התלויות בארץ, מה זה מצוות שלא שייכות בחוץ לארץ, מה היה פעם מותר והיום אסור. היה קשה מאוד לשרש מהם את הנוהל הפסול של הקרבה בבמה. אז על זה הוא אומר, ויקרא שמה במה עד היום הזה, עדיין השם במה נשאר והדבר הזה מלווה אותם עד היום הזה.
לא נותן תרוניות כלפיה, עמי מתרועעת או מה היא עושה, אז אותו דבר גם כאן, אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות, הרי השם כבר גירש אותנו, דחה אותנו מעל פניו. אומר השם היו לא תהיה, מה שאתם עולה על רוחכם היו לא תהיה, כבר קיבלתם עליכם מדעתכם בימי יהושע, אומר רש"י, כמו שכתוב ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל, ושמה למדנו את זה, מי שירצה ישמע את זה בדיסק על ספר יהושע, איך יהושע משביע אותם ומזהיר אותם שילכו בדרך השם, ואם אתם לא רוצים ללכת בדרך השם אז רק אני ומשפחתי נלך בדרך השם, ואז כולם קיבלו על עצמם שילכו בדרך השם ולא יעבדו עבודה זרה וכולי. אז הוא אומר הנה כבר קיבלתם את זה על עצמכם.
הרד"ק מסביר והעולה על רוחכם היו לא תהיה, המחשבה הרעה שעולה על רוחכם לא תתקיים. רוחכם הכוונה לבבכם. ואתם אומרים נהיה כגויים. למה? אומר אתם חושבים לצאת מרשות השם, לא להיות לעם להשם, כי אתם אומרים הנה תראה הגויים עובדים עבודה זרה ויש להם הצלחה. כמו שכתוב אצל אחז, כי אלוהי מלכי ארם היו מעזרים אותם, להם אזבח שיעזרוני. תמיד הבן אדם נוטה לראות רק את הדשא הירוק של השכן. כן? את זה שהוא מלא זבל ובגלל זה הוא ירוק, את זה הוא לא רואה. אולי גם לא מריח. זה כמו אדם שעומד בפקק וכל הזמן נדמה לו שהנתיבים מימין ומשמאל נוסעים, רק הוא תקוע. זה טבע באנוש, זה אופי, ואגב זה מעניין מאוד, זה רק כאן בארץ. אדם שייסע בחוץ לארץ יראה אנשים עומדים בפקק ובנתיב שלו כל הזמן. רק פה בארץ תסתכל מלמעלה, אתה כל הזמן רואה תנועה, כל הזמן. ההוא מימין עובר לשמאל, זה משמאל עובר לימין, ההוא בטוח שזה זז יותר, ההוא עכשיו זה... כל אחד, למה? כי זה טבע באיש הישראלי שהאדם תמיד שואף, תמיד שואף לעוד. וזה הוטבע בנו כדי להגיע לרוחניות. אז כשלא לוקחים את זה לרוחניות, אז זה לגשמיות ולאלף ואחד שטויות והבלים. על כל פנים, בואו תתבוננו, כשהוא רואה את מלכי ארם מצליחים, אומר אה, זה בטח בגלל העבודה זרה שלהם. יש להם עבודה זרה טורבו. ולכן תראה כמה הם מצליחים, אני אזבח להם שיעזרוני. רגע, אבל איך הבוס הזה עכשיו יפרנס שניים? גם את ארם וגם אותך, את מי הוא יצליח? לא יודע, אין לו קושיות. הוא העיקר אם אתה רואה שזה הולך, אז העבודה זרה הזאת, זה מה שאני אעשה.
שימו לב מה אומר כאן הרד"ק, אני אקריא לכם את לשונו. אומר הרד"ק ולא כן הדבר, אתה רואה שהם מצליחים, בגלל זה אתה הולך לעבוד אותם. כי העכו"ם אינני משגיח עליהם מפחיתותם אצלי כמו הבהמות. הגויים פחותים אצלי כמו בהמה, אינני משגיח עליהם. אלא מה? אם יש השגחה, אומר הרד"ק, זה רק בקשר ביחס לעם ישראל. רק אז.
זאת אומרת עליהם כאומה עצמאית, אומר הקדוש ברוך הוא אני לא משגיח עליהם בכלל, הם כמו בהמות אצלי. אלא כשיש להם דבר על ישראל. איך? לפקוד עליהם, הכוונה על האומות, את עווונם, כשעם ישראל עושים רצוני, אז נפרעים מן האומות, כמו שדוד נפרע מאדום ומהעמים שיושבים מסוריה ועוד. אבל שעוברים ישראל על מצוותיי, אגביר העכו"ם עליהם להצלחתם, אומר הרד"ק לא לטובתם, אלא לרעת ישראל.
גם כאשר האומות מכות בעם ישראל, כמו שראית, הנה ארם הצליחו להכות בנו. אומר זה לא בגלל שנגזרה עליו הצלחה, זה בגלל שנגזרה עליך מפלה. בקיצור, כל הגזירות הם רק על עם ישראל. אם אנחנו נצליח, אנחנו נצליח כנגד האומות. אם אנחנו לא מגיע לנו וחס ולילה קלקלנו, האומות יכו בנו. אבל שום גזירה לא נגזרת עליהם. לא נגזרת עליהם גזירה כי הם בהמות. ועל בהמות, אומר הרד"ק, אין עליהם גזירות. זה ההשגחה עליהם, כמו שכתוב בספרים, זה נקראת השגחה מינית. כמו שאומר בעל העיקרים, לא השגחה פרטית. השגחה פרטית זה כל פרט מן המין, איך הקדוש ברוך הוא משגיח עליו. השגחה מינית זה כמו שהקדוש ברוך הוא משגיח שלא יוכחד זן הפילים. זה נקרא השגחה מינית. הוא משגיח על מין הפילים. ההשגחה היא השגחה מינית, אבל לא השגחה פרטית. אבל הם בעצמם, אומר הרד"ק, לא אשגיח עליהם. אלא אם כן יהיה חמס גדול כמו דור המבול וסדום ועמורה...
רק במקרים מה שנקרא אטום, משהו שבאמת גורם לזעזוע מאוד מאוד גדול, רק אז. ואגב שימו לב, כל מה שמדובר שם זה רק בעבירות של בן אדם לחברו. כי ביחס לגויים גם אם יהיו עובדי עבודה זרה בצורה הכי חמורה, אין לא ראינו עונש על זה ביחס לאומות. לא שזה לרצון, זה נגד שבע מצוות בני נח. אומר הרד"ק, כך גם כן מצאנו בחז"ל, שאני עכו"ם דלא מקפיד דינא עלייהו. אבל עם ישראל, אומר הרד"ק, שלקחתי מבית עבדים...
להיות לי לעם סגולה ואני אהיה להם לאלוהים, עיניי תמיד עליהם לטובה ולרעה. כל מה שקורה איתם, הן לטוב הן לרע, הכל בהשגחה מלאה. רע הכוונה מה שנראה לנו רע, כן? כמו שאמר בעמוס, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם. אז כמה שטות והבל יש במה שאמר אז אחז, אלוהי ארם מצליח אותם אז אני אלך אחריו, זה טיפשות. אם הם מצליחים נגדכם כי עליכם נגזרה גזירה קשה. לא בגלל שנגזרה איזה גזירה עליהם שיצליחו, עליהם אין גזירות בכלל. כל הגזירות הם רק עליכם, או לטוב או למוטב. ואם אתם בכל אופן תרצו לעזוב את עבודת השם, לצאת מעבודתו, העולה על רוחכם היו לא תהיה. אומר השם, אין אפשרות להתנתק מקודשא בריך הוא. ואפילו שתהיו ימים רבים בגלות, לא תשבתו מלהיות גוי. אומר הרד"ק, ואפילו יצאו מועטים מהם מן הכלל...
תמיד תמצא כאלה שימירו דתם, תמיד תמצא כאלה שיעבדו את עבודה זרה לנצח, יתחתנו עם גויות ויולידו גויים וכבר נגמר, נכרתו מהיות כלל בית ישראל. על כל פנים, כלל ישראל יהיה גוי לפניי כל הימים. זה פסוק, אם ישבתו ישראל מהיות גוי לפניי כל הימים. ובחוזקה אמלוך עליכם ואצרוף אתכם בהוציאי אתכם מן הגלות, וברותי מכם הפושעים בי. וזה בעצם שני הפסוקים הבאים.
חי אני נאום השם אלוקים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה. והבאתי אתכם אל מדבר העמים וכולי. אומר הקדוש ברוך הוא, עד הגאולה השלמה. אבל אין מצב כזה שעם ישראל כביכול יעזבו וינטשו את דרך השם, החיבור שלנו עם הקדוש ברוך הוא הוא חיבור נצחי. וזה מה שהסברנו, זה גם כן הסיבה שבמעמד הר סיני היה כפה עליהם הר כגיגית. כולם שואלים אם השידוך הזה כל כך הולך טוב ועם ישראל אומרים נעשה ונשמע, למה צריך כפייה? כי כשהשידוך הולך טוב וכל אחד מגלה רצון, אז אפשר לומר שמתי שלא ארצה, אפרוש. לא, אומרים להם, זה בכפייה. וכפייה זאת אומרת את החיבור הזה אי אפשר להתנתק ממנו. כפה עליהם הר כגיגית. שלא תחשבו, טוב, ברצוננו קיבלנו וברצוננו נתנתק. אומר השם, בחימה שפוכה וביד חזקה ובזרוע נטויה...
אמלוך עליכם. אין אפשרות להתנתק מזה. המלבי"ם מסביר שכל מה שעולה על מחשבותיכם אחרי שהתרחקתי מכם, אתם מרגישים שאני כבר לא משגיח עליכם. וזאת אומרת כמו שהסברנו, אישה שבעלה כבר גירש אותה. ואתם מרגישים שאתם כמו הגויים וכמשפחות הארצות. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, שעל הגויים כל חלק בארץ יש עליו ממשלה של כוכב אחד. וכל משפחה של הארץ ההיא יש לה עבודה...
שהם עובדים את העבודה זרה לפי אותו כוכב, לפי אותו מזל ששולט כביכול באותו מקום. וזה מה שכתוב אשר חלק השם אלוהיך אותם לכל העמים. שהם העמים, הם יונקים דרך הכוכבים. אבל אנחנו לא יונקים דרך הכוכבים אלא רק ממנו יתברך. ואם אתם תרצו לשרת עץ ואבן, זה מה שנקרא טלמיסאות וכוונים למלכת השמיים, כמו שראינו שהיו עושים הגויים על מנת למשוך את ההשפעות הרוחניות, על זה הוא אומר היו לא תהיה. אתם נתונים לחלק השם, אתם לא נתונים לחלק הכוכבים ולכן לכם אין שום אפשרות לפעול בדרך הזאת.
חי אני נאום השם אלוקים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם. חי אני נאום השם אלוקים שבועה, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה, כל זה אומר הרד"ק כדי לכלות את הפושעים ואת המורדים בהשם. ומבאר המלבי"ם, שהגם שסרה ההשגחה הגלויה...
השם כבר לא עושה לנו ניסים גלויים, השם לא מאיר פניו אלינו, אבל לעומת זאת לגבי מלכותו שמלכותו תמשול עלינו, אומר הקדוש ברוך הוא, זה יבוא אם לא ברצון, אז חס ושלום על ידי עונשים וצרות שעל ידם ומכוחם עם ישראל ישובו אל השם להיות תחת מלכותו, תחת עבדות השם יתברך. ואז זה לא טוב לנו, זה בזרוע נטויה, זה בחימה שפוכה. האם לא טוב יותר שעם ישראל יבואו מרצונם להידבק בהשם...
מאשר במצב כזה שבו זה לא יהיה על ידי השגחה גלויה של ניסים לטובה לנו, אלא חס ושלום חימה שפוכה? אומר השם, והוצאתי אתכם מן העמים וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה. אומר השם, בסופו של דבר יבואו עליכם חבלי לידה בצרות גדולות בעת הקץ, אני אוציא אתכם ביד חזקה...
מן העמים. מה זה העמים ומה זה הארצות? ולמה מהעמים כתוב הוצאתי ומהארצות כתוב קיבצתי? אומר המלבי"ם, העמים אלה הסמוכים. הארצות, הארצות הרחוקות. והעמים בדרך כלל גם כן מדברים על עם מסודר שיש לו מלך. אז להוציא מיד עם שיש לו מלך, זה בשביל זה צריך כוח גדול, כיוון שהמלך מתנגד. אז לכן הוא אומר אני אוציא אתכם מן העמים. ולעומת זאת הארצות, שם עם ישראל מפוזרים. אז החידוש הגדול שם שאני אקבץ אתכם. ולכן לגבי הארצות כתוב וקיבצתי אתכם מן הארצות, שהארצות הם ארצות רחוקות ששם אתם מפוזרים בפיזור גדול. אומר הקדוש ברוך הוא, כל זה יהיה גם כן ביד חזקה ובזרוע נטויה. והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי איתכם שם פנים אל פנים, כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים, כן אשפט איתכם...
נאום השם אלוקים. פה באמת המפרשים מנסים להבין מהו מדבר העמים הכתוב כאן. הבאתי אתכם אל מדבר העמים ושם במדבר העמים ונשפטתי איתכם שם פנים אל פנים. יהיה משפט במדבר העמים. רש"י מסביר שמדבר העמים זה המדבר שעם ישראל הלכו בו 40 שנה. כמו שהתנבא על זה גם כן הושע, והולכתיה המדבר. פירושו של דבר שהקדוש ברוך הוא יביא את כלל עם ישראל אל המדבר...
שהוא בעצם מדבר סיני, ושם הקדוש ברוך הוא ישפוט עמנו. הרד"ק מסביר שכאשר הקדוש ברוך הוא יוציא אותנו מן העמים, הוא לא יביא אותנו אל אדמת ישראל עד שישפוט אותנו במדבר העמים. לפי הרד"ק זה לא דווקא המדבר שעם ישראל יצאו משם כשיצאו ממצרים, יצאו לשם בצאתם ממצרים. אלא המדבר, מדברים כאן זה מדבר העמים. וכאן הוא בעצם מדבר על מצב שבו הקדוש ברוך הוא יכלה את המורדים ואת הפושעים שימצאו...
בעם ישראל. ולצורך זה יהיה המשפט, והבאתי אתכם אל מדבר העמים כדי לשפוט שם ולברור מכם את אלה המורדים והפושעים בי, כפי שנראה בצורה יותר מפורשת בהמשך. ואז ואקח משפטי מכם במדבר. שם דווקא במדבר, אומר המלבי"ם, אומר הרד"ק, מכיוון שבמדבר אין שם אדם לא עובר ושב ולא העמים יכולים כביכול לראות מה קורה שם, כדי שלא יגרום הדבר לשמחה...
אצל האומות, כשהאומות יראו איך השם נפרע מהפושעים שבנו, מעין מה שהיה במכת חושך, שהקדוש ברוך הוא את המורדים והפושעים כילה בימי החושך כדי שלא ישמחו לנו האומות שיראו ברעתנו. כך גם כן כאן, אומר המלבי"ם, אומר הרד"ק, הדבר הזה יהיה שם במדבר העמים, כדי להבטיח שלא יראו ולא יהיו מישהו, לא יהיו אומות שישמחו על מפלתנו. וזה מה שאומר ונשפטתי איתכם שם פנים אל פנים...
פנים אל פנים זה אומר בייחוד. פנים אל פנים זה אומר מבלי שותפים נוספים. יש לי פגישה איתך פנים אל פנים, זה אומר בדרך כלל מבלי אנשים נוספים, אלא רק אני ואתה. כך גם כן אומר הקדוש ברוך הוא, יהיה לי משפט איתכם ביני וביניכם בלא עמים נוספים שיהיו שם. כמו שכתוב אצל משה, שהשם דיבר אל משה פנים אל פנים, הכוונה בלא אמצעי ובלא אנשים נוספים.
ואז אומר השם, אני אפרע מכם שם במדבר. המלבי"ם מסביר שכאן הוא בעצם מתאר לנו איך יהיה שלב הקיבוץ שהקדוש ברוך הוא יאסוף אותנו מן העמים. אומר המלבי"ם, בהתחלה אביא אתכם אל מדבר העמים. לפי דעת המלבי"ם, המדבר העמים זה לא מדבר, אלא ארצות העמים מכונים מדבר. ארצות העמים מכונות מדבר העמים. ולמה זה נקרא מדבר? כמו שבן אדם במדבר לא יכול לעשות צרכיו, אין לו שמה בית, אין לו שמה אכילה, אין לו שתייה, אין לו מקום שינה...
אינו יכול לעשות שם את כל ענייניו במקום שהוא מדבר, כך גם כן ארצות העמים לדידן הם כמדבר. אנחנו לא יכולים לעבוד את השם שם כראוי, אנחנו רחוקים מבית המקדש, אנחנו לא יכולים שם לרוב גם כן לקנות בתים, שדות וכרמים, כי אנחנו כל הזמן נמצאים בנדודים וברדיפה. יוצא איפה שארצות העמים בשבילנו הם בחינה של מדבר. אז אומר השם, והבאתי אתכם אל מדבר העמים, לפי בירורו של המלבי"ם, פירושו של דבר שם בגלות...
שם אני אשפט ונשפטתי איתכם שם פנים אל פנים. שם בגלות בין העמים. אז לא מדברים כאן על מקום מדבר שלשם הוא יוביל אותנו, אלא בין העמים זה נקרא מדבר העמים, ששם הקדוש ברוך הוא יעניש אותנו על המעשים הרעים שעשינו, וזה יהיה כמו ידבר עמנו פנים אל פנים, כי תמיד דיבור זה דיבור קשה. ואז כמו שראינו והשגחנו, ראינו בהשגחת השם...
כמו שעשה לנו בארץ מצרים ובמדבר, כך גם כן יהיה שם במדבר העמים. פירושו של דבר בגלות, עם ישראל סבל והתייסר ונרדף, וזה סוג של משפט שהשם שם נשפט אותנו פנים אל פנים. כי המטרה של הגלות זה שנחשוב ונבין למה אנחנו פה, איזה מעשים רעים עשינו, איך הגענו למציאות הזאת. זהו המשפט שהקדוש ברוך הוא שם ישפוט אותנו פנים אל פנים. עוד הסבר אומר המלבי"ם, שאפשר לומר שהכוונה מכל ארץ וארץ שימצאו שם מן הגולה, הם ילכו במדבר של אותה...
ארץ. ואז יהיה בדומה לצאתם מארץ מצרים שהלכו במדבר שהיה סמוך לארץ מצרים, כך גם כן יהיה המדבר הסמוך לכל ארץ וארץ. ואז שמה הם יראו גילוי שכינה, השם יתגלה אליהם וישפוט אותם. ואז לפי זה יוצא שהפסוק יתבאר יותר כמו ביאורו של הרד"ק, לפי הקו הזה של המלבי"ם, שהכוונה היא שהשם יביא אותם אל מקום ששמה ישפוט אותם פנים אל פנים.
והעברתי אתכם תחת השבט...
והבאתי אתכם במסורת הברית. והעברתי אתכם תחת השבט, השבט הכוונה היא מקל. והעברתי אתכם שם, כל אשר יעבור תחת השבט, אנחנו יודעים, אומר הרד"ק, שזה הדרך שבה היו מונים את הצאן. אז כאשר רוצים לומר שהדבר נעשה באופן פרטני אחד אחד, כך גם כן אומר הקדוש ברוך הוא, אני אבחן אתכם אחד אחד, אעביר אתכם תחת השבט. והחוטא יאבד. אז יוצא אם כן כמו שאנחנו מסמנים באדום...
את העשירי, כך גם כן אומר הקדוש ברוך הוא, אני אבחן אתכם אחד אחד כמו הבוחן תחת השבט, ומי שחטא הוא זה שיהיה נפרד ויצא. וזה על דרך משל, כמו שאמר ירמיהו, עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה. שזה הרעיון של עובר תחת השבט. פירושו של דבר בחינה ודקדוק לראות מי באמת ראוי להישאר ומי לא. והבאתי אתכם במסורת הברית. מה זה מסורת?
מסורת אנחנו רגילים לחשוב שזה ביטוי בפני עצמו, שומר מסורת. אבל המפרשים מסבירים שמסורת זה לא מילה בפני עצמה, אלא מסורת זה מאסורת. רק נפלה האל"ף. פירושו של דבר מסורת זה מלשון מאסר, כן? אני אאסור אתכם בברית שלא תצאו ממנה לעולם. וזה כמו שראינו לאל שהיה ברית עמנו בהר סיני, ואת הברית הזאת לצערנו הפרנו, והקדוש ברוך הוא הבטיח שיעשה עמנו ברית חדשה שאותה לא נפר לעולם. ברית שתהיה קיימת לתמיד. לא להתבלבל עם הברית החדשה הנוצרית, כן? הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא יבוא עמנו בברית והברית הזאת תישאר קיימת. אז זה מה שהוא אומר אם כן, והבאתי אתכם במאסורת הברית, שאתם תהיו אסורים ומחויבים לברית הזאת, לא כמו הברית הקודמת שהרגשתם חופשיים ממנה למרוד בהשם. כאן הברית הזאת תהיה ברית של מאסורת, ברית שלא תצאו ממנה לעולם אלא תישארו מחוברים לקודשא בריך הוא ולא ישובו עוד לחטוא.
וברותי מכם המורדים והפושעים בי, מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא. וידעתם כי אני השם.
וברותי מכם המורדים והפושעים בי, וברותי הכוונה כמו ובררתי. אני אברור מכם את אלה שמורדים ופושעים בי, וכמו שראינו לאל, אותם הוא יכלה במדבר, הוא ישפוט עמהם במדבר ויכלה אותם שם. אז בתחילה הוא אומר מארץ מגוריהם אוציא אותם, אומר הרד"ק, הוא קודם כל יוציא אותם מארץ מגוריהם בשלמות, כדי שהאומות לא יראו במפלתם, כמו שהוא הסביר לאל. ולכן הוא לא יכלה אותם בארץ מגוריהם, אלא יוציא אותם מארץ מגוריהם בשלמות. אבל שלא תחשוב שהם יצאו כולם מארץ מגוריהם, הם גם יבואו. אלא אל אדמת ישראל לא יבואו. לאדמת ישראל הם לא יבואו, אלא שם במדבר, כמו שראינו לאל, שם ישפט עמהם.
המלבי"ם אומר, וברותי מכם המורדים והפושעים, הוא יברור את המורדים ולא רק את המורדים, אפילו את הפושעים. מכיוון שמורדים זה חריף וקשה יותר מפושע, אז לכן הוא קודם כל אומר את המורדים, ולאחר מכן לא זו אף זו, אלא גם את הפושעים שהם קלים יותר. אני אוציא אותם מארץ מגוריהם ואל אדמת ישראל לא יבואו, וזה יהיה כדוגמת, אומר המלבי"ם, גאולת מצרים. שגם שם הוא מלך עליהם ביד חזקה ובקושי של השיעבוד...
ולאחר מכן הוציא אותם אל המדבר וכרת איתם ברית, אבל הדור שמרד בהשם ואמרו לא רוצים את הארץ, מה עשו? בארץ חמדה, וברותי מכם. הם מתו שם במדבר. רק בניהם אשר קמו מאחריהם, הם אלה שנכנסו לארץ. אז אם כן, מה שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אז גם על הבחינה הזאת נאמרו הדברים. שהנה תראה כמו שכשיצאו ממצרים, שם תראה הקדוש ברוך הוא נשפט עמהם שם במצרים ולאחר מכן במדבר, לא הכניס את כולם לארץ, כך גם כן אלה שיבואו מהאומות ואותם יקבץ השם אל אדמת ישראל, לא כולם יבואו. ואז וידעתם כי אני השם. על ידי זה יהיה ברור שהקדוש ברוך הוא הוא הדן והנפרע.
כתוב כאן לא יבוא, ולעומת זאת היה צריך לומר לא יבואו. אז הרד"ק אומר שזה דרך כלל, כמו לא יבואו, כן? כמו העם לא יבוא. אני מדבר על העם, אני אומר באופן כללי העם לא יבוא, אפילו שאני מתכוון אל הציבור בכללו, הייתי צריך לומר לא יבואו. המלבי"ם מסביר שמה שכתוב לא יבוא, הכוונה אף לא אחד מהם יבוא. לכן זה כתוב בלשון יחיד. אפילו אחד מהם מהמורדים והפושעים בי לא יבוא.
הפסוק הזה מאוד מוכר, וברותי מכם המורדים והפושעים בי. זה פסוק שהגמרא במסכת נדרים בדף כ' מביאה אותו על המורדים והפושעים, ומי הם? אמר רבי לוי, אלו בני תשע מידות. בני אסינת משגע"ח. אסינת משגע"ח זה סימן לבני תשע מידות. וכיוון שהזכרנו פה המורדים והפושעים בי, אז אולי נזכיר מה ששמה הגמרא אומרת, מי אלה בני תשע מידות שאותם הגמרא מגדירה שהם אלה הנקראים המורדים והפושעים בי.
אומרת הגמרא, בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביה, בני חצופה. כל אלו הם בני תשע מידות שהם בכלל המורדים והפושעים שעליהם נאמר וברותי מכם רחמנא ליצלן. ומה הם אותם בני תשע מידות? אז הר"ן מבאר אותם.
בני אימה, אומר הר"ן, לשון יראה. שמטיל אימה על אשתו להזדקק לה שלא כרצונה. ומתוך כך אין בניו הגונים, לפי שנוהג שלא כשורה. כמו שכתוב ואץ ברגליים חוטא. אז מי שחס ושלום הביא את אשתו להזדקק לו נגד רצונה, הוולדות, הבנים נולדים מורדים ופושעים בי.
בני אנוסה, אומר הר"ן, הם יותר גרועים מבני אימה. מכיוון שבני אימה היא לא ממש אנוסה, זה נגד רצונה אבל לא ממש אנוסה, אבל בני אנוסה זה אנוסה ממש. שאנסה לאותו דבר. וגם הבני אנוסה הם בדומה לבני אימה ולכן שניהם נקראים דבר אחד. אם אנחנו סופרים אנחנו רואים עשר. אומר הר"ן לא, בני אימה ובני אנוסה עניינם אחד.
בני שנואה, אדם שנותן דעתו על אישה אחרת, שונא את אשתו, אבל הוא משמש עם אשתו. גם מזה יוצאים רחמנא ליצלן בנים פגומים, מורדים ופושעים. בני נידוי, אדם שבא על אשתו כאשר הוא מנודה. בני תמורה, אדם שבא על אחת מנשיו והוא סבור שהיא צרתה. שתי הן נשיו, אבל הוא בא על אחת והוא סבור שהוא נמצא עם האחרת. בני מריבה, אפילו שהוא לא שונא אותה, אבל כעת הייתה מריבה ביניהם ואז נזדקק לה, מזה יכולים רחמנא ליצלן לצאת מורדים ופושעים. בני שכרות, זה גם כן שמתוך שכרותו לא נותן דעתו על אשתו. בני גרושת הלב, שבליבו כבר גמר לגרשה, אבל בכל אופן הוא עדיין משמש עמה. ואז רחמנא ליצלן יוצאים מזה בנים מורדים ופושעים. בני ערבוביה, הכוונה היא שבאו עליה כמה בני אדם ולא ידוע ממי מהם היא התעברה. רש"י מביא שבא הלכה על אישה אחת בין הנשים ולא ידוע על איזה מהן בא, אז זה בני ערבוביה. עוד פירוש הוא מסביר כמו הר"ן, ועוד פירוש שהכוונה ספק בין תשעה לראשון או בין שבעה לאחרון. אישה שהתחתנה בשנית אחרי שהתגרשה, אז אם לא המתינו שלושה חודשי הבחנה, אז לא ידוע הוולד שנולד לאחר מכן, האם הוא נולד כבן תשעה חודשים לבעל השני, סליחה, בן שבעה חודשים לבעל השני או בן תשעה חודשים לבעל הראשון. זה נקרא בני ערבוביה. בני חצופה, זה האחרון, שמעיזה ותובעתו בפה. אז זה נקרא בני חצופה. כל אלה רחמנא ליצלן, כמו שאמרנו, מולידים מורדים ופושעים.
אם כבר הזכרנו את זה, אז נזכיר את השאלה שכולם שואלים. אז אם ככה לכאורה יוצא שאצל יעקב רחמנא ליצלן היו אלה בני תמורה. מכיוון שיעקב היה סבור שהוא עם רחל והיא בבוקר והנה היא לאה. עכשיו ראינו בני תמורה איזה דבר חמור העניין הזה. אז באמת בספר עשרה מאמרות מבאר שלכן ראובן הוצא מחוץ לארץ ישראל. למה? מכיוון שהיה בו משהו דק מן הדק של בני תמורה. יש מי שאומר שכל זה לא שייך לפני מתן תורה, זה התשובה הפשוטה. אבל בעשרה מאמרות רוצה להגיד שבגלל זה כביכול ראובן לא קיבל חלק בארץ, כיוון שהיה פה איזה חיסרון דק מן הדק. ויש אומרים שלכן גם כן מי שהמיר והחליף יצועי אביו היה ראובן, מכיוון שהיה זה מידה כנגד מידה, כנגד אותו עניין שכמו שיעקב היה בבחינה של משהו דק מן הדק של בני תמורה, שהיה עם זו וסבור שהוא עם זו, כך גם כן הלך והמיר את יצועי אביו, שאביו רצה להיות עם זו והמיר שיהיה באוהל אמו, באוהל לאה.
עם כל זה ישנם ביאורים אחרים. הזוהר הקדוש אומר בן תמורה זה רק כאשר הוא נמצא עם זו ומהרהר בשנייה. הוא אומר אבל אצל יעקב אבינו קודש קודשים, ודאי לא היה שייך שיהרהר כן בכלל בעניין זה, ולכן אומר הזוהר לגביו זה לא שייך. כך מופיע בזוהר פרשת ויצא דף קנ"ה. המגן אברהם גם הוא מביא את הקושי הזה, והמגן אברהם יש לו חילוק אחר. אומר המגן אברהם, בני תמורה זה רק כאשר הבעל מתכוון לבוא על גוף אחד ואז מזדמן לו גוף אחר והוא בא על אותה אישה, אותה אישה אחרת. אבל הוא אומר לעומת זאת אצל יעקב זה לא היה כך, כי יעקב הרי ראה את לאה בשעת כניסתה לחופה. לא בהכרח ראה אותה מבחינת פנים, אבל את הגוף הזה הוא הכיר. זאת אומרת הוא ידע שהוא מתחתן עם גוף זה ועל גוף זה בא. אומר אם כן זה לא נקרא בני תמורה. בני תמורה זה כשהוא סבור שהוא עם גוף זה ומתברר שזה גוף אחר. אומר אבל כאן עם גוף זה התחתן ועל גוף זה בא. היות וכן, אומר המגן אברהם, זה לא נקרא בגדר של בני תמורה. לא כולם מקבלים את החילוק הזה, אבל כך המגן אברהם מחלק.