ספר יחזקאל פרק י"ז. ויהי דבר השם אלי לאמור. בן אדם חוד חידה ומשול משל אל בית ישראל.
חוד חידה, אומר רש"י הנבואה שנראה אותה מיד היא בלשון חידה. בלשון חידה הוא מדמה את נבוכדנצר לנשר, את מלכי יהודה הוא מדמה לצמרת הארז, ועוד מעט נראה מה הוא רוצה להגיע במשל הזה. המלבי"ם אומר שחוד חידה והפתרון של החידה יהיה משל אל בית ישראל. בעצם יש כאן קושי, חוד חידה ומשול משל, חידה זה דבר אחד ומשל זה דבר אחר, למה הוא בעצם מתבטא בשני ביטויים שונים ומה הכפילות, מה רצה להגיד בחוד חידה ובמשול משל? אומר המלבי"ם, חידה זה דבר נעלם. דבר שצריך להבין אותו על ידי התבוננות, על ידי עיון. החידה כשבן אדם מעיין בה זה מחדד את השכל. הרב בן איש חי חיבר ספר אמרי בינה, ספר שכולו חידות. חלק ממנו חידות בדברים שבלימוד, דהיינו בדברים שבקדושה, חלק ממנו זה חידות כלליות, לאו דווקא בדברים שבקדושה אלא בעניינים ארציים, כל מיני חידות שנועדו לחדד את השכל. החידה, אומר המלבי"ם, מחדדת את השכל כמו שכתוב ואיש יחד פני רעהו. מה זה יחד? הכוונה מלשון חידוד, כן? הם מחדדים זה את זה כמו שני תלמידי חכמים שמחדדים זה את זה, כמו שתי סכינים המחדדות זו את זו. המשל לעומת זאת, אומר המלבי"ם, זה לא דבר נסתר כמו חידה. המשל הוא דבר גלוי. אני רוצה להמשיל לך איזה שהוא דבר לא ידוע, אני אומר לך משל. ופה הוא אומר לו תחוד חידה, שהפתרון של החידה יהיה משל אל הקורות של עם ישראל, כך שלמעשה החידה הזאת תהפוך להיות משל. חוד חידה ומשול משל, חידה שסופה או פתרונה הוא המשל שאותו אני רוצה להודיע לעם.
ואמרת כה אמר השם אלוהים הנשר הגדול גדול הכנפיים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז.
הנשר הגדול, המלבי"ם כבר מגלה לנו חידתו. אומר המלבי"ם הנשר הגדול זה מלך בבל. הוא דומה לנשר, הנשר הוא עוצמתי, הוא מגביה עוף מעל כל העופות, הוא המלך של העופות, ולכן מלך בבל הגביה עוף עד למרום, הרי הלבנון, על ראשי הארזים שהם הגבוהים שבאילנות. וכאן הוא מתאר אותו בארבעה תארים. א', גדול הכנפיים. גדול הכנפיים אומר המלבי"ם, הרי הלבנון הם נמצאים בראש הארזים הרמים, ושם כדי להגיע לשם צריך כוח תעופה מאוד חזק. ולכן הוא דבר ראשון אומר הוא גדול הכנפיים, הנוצות של האבר שבהם הוא עף, שזה נקראת הכנף, היא גדולה, ועל ידי זה המעוף שלו הוא בקלות. מה זה האבר? הוא אומר גדול הכנפיים ארך האבר. ארך האבר זה אבר הכנף עצמו. זאת אומרת כשאתה מקבל עוף מרוט, מה אתה מקבל שם? את האבר. אתה בעצם מקבל את הכנף עצמה מבלי הנוצות, מבלי כלום. זה נקרא האבר, האבר עצמו. אז ארך האבר, הכוונה הכנף עצמה אצלו היא מצד עצמה ארוכה. דבר נוסף, מלא הנוצה. גופו ואבריו כולם מלאים בנוצה. הנוצה אלה הם הנוצות הקטנות יותר. דבר נוסף, אשר לו הרקמה. יש לו נוצות יפות מצוירות במיני גוונים, בשונה מן הנשר שהצבע שלו הוא בדרך כלל שחור, כאן זה לא כך אלא מלא בגוונים. עד כאן המשל. מה הוא רוצה לומר? נבוכדנצר הוא בהתאם לזה. במה? אז דבר ראשון כמו שאמרנו, גדל הכנפיים, הנוצות של האבר אמרנו הם ארוכות, על ידי זה בקלות הוא עף מרחקים. דבר נוסף, האבר ארוך. האבר זה אומר כמו שאמרנו גוף הכנף עצמה, הבשר, גוף הכנף עצמה היא ארוכה, זה מראה על כוח, זה מראה על עוצמה. אומר המלבי"ם תשים לב, אנחנו בהמשך נראה עוד נשר. כשהנשר השני יהיה תיאור למצרים. אבל תשים לב שהתיאורים כאן עוצמתיים יותר מאשר בתיאור של מלך מצרים, כי באמת מלך מצרים היה פחות בעוצמתו לעומת מלך בבל. בנשר השני אומר המלבי"ם שמה לא כתוב ארך האבר, כי באמת לא היה לו כזאת עוצמה כמו שהיה למלך בבל. ולכן דווקא אצלו אנחנו יכולים להגיד ארך האבר, פירושו של דבר יש לו כנף ארוכה שהכנף הזאת מראה על עוצמה. דבר שלישי, מלא הנוצה. מלא הנוצה פירושו הארץ שלו מלאה אנשים. וזה מראה על עוצמה, ארץ גדולה זה ארץ עוצמתי. מה שאין כן גם פה אומר המלבי"ם תשים לב בנשר השני שמסמל את פרעה, שם הוא כתוב רוב נוצה, לא כתוב מלא. יש שמה רוב עם, אבל הם לא ממלאים את כל הארץ, ולכן העוצמה שלהם היא פחותה. והדבר הרביעי, אשר לו הרקמה, אמרנו נוצות יפות מצוירות, יש לו הוד והדר, כל משכיות החמדה, שזה בעצם משל של הרקמה, וכל זה לא נאמר בנשר השני, כל זה לא נאמר במצרים.
הנשר הזה כמו שאמרנו, זה מלך בבל, מדברים כאן על נבוכדנצר, הוא יבוא אל הלבנון והוא ייקח את ראש הארז, ויקח את צמרת הארז. צמרת זה החלק העליון. מה זה אומר? הצמרת זה המלך, זה הראש. את מי הוא ייקח? הוא יגלה את יהויכין, שיהויכין היה ראש האומה, והוא יגלה גם כן את השרים, את הגיבורים, כולם הם בחינת הצמרת, כולם הם הראש של המלכות.
את ראש יניקותיו קטף ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו.
את ראש יניקותיו קטף, היונקות אומר המלבי"ם זה הבדים שעולים בצידי הארץ והם יונקים ממנו. והמשל בזה, בדים הכוונה ענפים. ענפים שעולים מהצדדים של הארז ויונקים מהארז עצמו. המשל בזה לשרים והחשובים שהיו ביהודה, החרש והמסגר, אלה כל החשובים שהיו בארץ ישראל, הוא יגלה אותם. על זה הוא אומר את ראש יניקותיו קטף. ויביאהו אל ארץ כנען, מה זה אל ארץ כנען? לכאורה ויביאהו אל בבל היה צריך לומר. אנחנו פה בכנען. מה זה ויביאהו אל ארץ כנען? אומר המלבי"ם הכוונה אל ארץ כשדים ששם היו מתכנסים הסוחרים. וכנען הכוונה היא סוחר, כנען הכוונה היא תגר. ושם בעיר רוכלים שמו. הוא שם אותו בעיר של רוכלים, הכוונה היא בבבל, כביכול הוא נמסר שם ליד הרוכלים, שהרוכלים כמו מעבירים אותו מבית לבית, הרוכל הרי עובר מבית לבית. הם השתמשו בהם, בעם ישראל שגלו לשם, הם השתמשו בהם לשימושים, הריצו אותם ממקום למקום כמו הרוכל שרץ ממקום למקום. אומר המלבי"ם שהרוכל הוא זה המחזר בסחורה מבית לבית והוא קטן יותר מבחינת המסחר שלו מהכנעני. שהכנעני אמרנו נקרא תגר. והכנעני שהוא התגר, הסוחר, הוא קטן יותר מהסוחר. כשכתוב סוחר הכוונה היא סוחר גדול. כשכתוב כנעני זה קטן יותר, כשכתוב רוכל זה סידקית, זה הרוכלים המחזרים בעיירות ועוברים מבית לבית.
כאן המלבי"ם יש לו ביאור ארוך שלא נלמד אותו, אבל רק כדי שנראה את העוצמה של המלבי"ם. המלבי"ם אומר כתוב כאן יניקותיו. אומר המלבי"ם ענפי האילן יש לו שמות רבים. עכשיו תשמעו כמה. אמיר, בד, דליה, זמורה, זלזל, חוטר, יונק, נטישה (נטישותיו כן), נצר, סעיף, סרעף, סנסן (סנסן ליאיר), ענף, עפה, פארה, שוכה, שליחה, שריג. שומעים? כל אלה הם שמות של ענפים. עכשיו מי שירצה להבין את ההבדל בין אחד לשני שילמד פה את המלבי"ם בביאור המילים, הוא מסביר את ההבדלים ביניהם, אנחנו לא נרצה להתעכב על זה, אז רק מראה את הגאונות של המלבי"ם ואת העוצמה שלו ואת השליטה המוחלטת שלו בכל התנ"ך ולהבין כל דבר איפה כתוב ובאיזה הקשר ולמה הוא שונה מביטוי אחר שלכאורה גם הוא מבטא את אותו רעיון, למה זה אותו רעיון אבל לא בדיוק, כך שבכל אחד יש שוני מהשם האחר והביטוי האחר, וזה הפלא המיוחד בחיבור של המלבי"ם.
ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה זרע קח על מים רבים צפצפה שמו.
ויקח מזרע הארץ, הוא לקח את מה שראוי להרכיב אותו באילן אחר, זה נקרא זרע הארץ באילנות. המלבי"ם אומר יש הבדל באילנות בין זרע לנטע לשתל. מה ההבדל ביניהם? בשונה ממה שאנחנו רגילים בעברית המדוברת, אומר המלבי"ם נטע זה על ידי גרעין. אנחנו בדרך כלל מדברים על נטיעה שלוקחים ממש את הנטיעה עצמה ונוטעים, אבל הוא לא מסביר כך. הוא אומר שנטע הכוונה היא על ידי גרעין. זרע, אנחנו תמיד מדברים על זריעה שמכניסים באדמה, אבל המלבי"ם לא מסביר כך, אומר המלבי"ם שזרע זה שמרכיבים באילן אחר, זה נקרא זרע. ולכן זה בא לרוב בהקשר של כלאי אילנות. והשתל זה אדם שעוקר אילן מכאן על מנת לשתול אותו במקום אחר, זה נקרא שתל. אז אם כן, כאן אצלנו אומר המלבי"ם, הוא לקח את מה שראוי להרכיב אותו באילן אחר, זה הנקרא זרע, לכן ויקח מזרע הארץ, אמרנו שתמיד עניין זרע זה עניין הרכבה. ויתנהו בשדה זרע, הוא הרכיב אותו בזרע אחר. קח על מים רבים, הוא לקח מזרע הארץ שאותו זרע הארץ ההתחלה של הגידול שלו היה כמו שאמרנו על מים רבים, ואת זה הוא לקח והרכיב, איפה? צפצפה שמו. הוא הרכיב אותו על גבי צפצפה. צפצפה זה סוג של ערבה שגדלה בהרים והיא גדלה בלא מים. וכאן זה בעצם בא להראות את הגריעות, מכיוון שצפצפה זה מין גרוע. מה תגיד, אין בבבל מינים טובים יותר? אומר המלבי"ם זה לא נכון, על הנחל הערבים ישאום, על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו, ראינו שהיה שמה ערבות. למה היה צריכים לנטוע אותו על צפצפה? הוא רצה לבטא בזה שהצפצפה היא גרועה, ותחת רוב השפע שהיה כאן בארץ ישראל, שהוא היה על מים רבים, איפה הוא שם אותו? הוא הרכיב אותו על צפצפה, צפצפה שמו. הרכיב את הזרע הזה על עץ צפצפה. שהנמשל הוא כאן למלך בבל שהוא הנשר הגדול והוא בא על הארז שזה בעצם צדקיהו שהוא היה מזרע המלוכה, הוא המליך אותו שיהיה תחתיו, יוצא אם כן שהוא הרכיב אותו בשדה זרע, שהוא יהיה מולך על ידו כמו ענף שמורכב, שהוא מאיפה יונק? מאיפה החיות שלו? מהאילן. מהמקור. אז הענף הזה שהרכבת אותו על אילן אחר הוא הופך להיות טפיל אליו ובעצם יונק ממנו, החיות שלו היא ממנו. וכאן זה בא לבטא שאתה בעצם תהיה מלך הממונה על ידי נבוכדנצר, הוא יהיה הגזע ואתה תהיה כמו איזה שהוא ענף המורכב עליו ואתה תהיה יונק ממנו והחיות שלך היא תהיה ממנו. אז במקום מה שהיית קודם במעלה ובדרגה על מים רבים, עכשיו יתנו אותך כהרכבה למשהו גרוע, לצפצפה, ואתה תהיה תחת הממשלה של נבוכדנצר.
ויצמח ויהי לגפן סורחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושורשיו תחתיו יהיו ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פאורות. (או פורות כי הא' פה נחה).
אומר הרד"ק, נתחיל ברד"ק. אומר הרד"ק ויצמח ויהי לגפן סורחת, עד שמרד צדקיהו הייתה לו הצלחה. הוא גדל במהרה. המרד שלו אומר הרד"ק היה בשנה החמישית למולכו. בשנה הרביעית למולכו הוא הלך לבבל, כמו שכתוב בספר ירמיהו שהוא הלך להקביל את פני מלך בבל כאשר הוא המליך אותו. הוא השליט אותו על כל המלכים שסביבותיו, שזה מלך אדום, מואב, עמון, צור, צידון, כמו שמובא בספר ירמיהו, שאלה המלכים שהם שלחו שליחים אל צדקיהו מלך יהודה מכיוון שהם בעצם היו כפופים תחתיו. ויהי לגפן סורחת, סורחת אומר הרד"ק זה כמו מלשון סרח עודף, כמו שכתוב על היריעה במשכן תסרח אחורי המשכן, תסרח הכוונה היא תתארך ותהיה עודפת אחרי המשכן. אגב לפי זה הסברתי לכם פעם מה שכתוב בספרים של בעקבתא דמשיחא חוכמת סופרים תסרח. מה זה תסרח? אז מקובל לומר הכוונה היא מלשון כסירחון. כסירחון, אנשים כאילו לא ירצו לשמוע את חוכמת הסופרים, תהיה סרוחה בעיניהם. אבל יש מי שמסביר חוכמת סופרים תסרח, שאתה נותן לסופרים, אתה נותן לתלמידי חכמים את המיקרופון לדבר, הוא מדבר שעתיים, זה מתארך ומתארך ומתארך, חוכמתו תסרח, כשהוא מתחיל לדבר אז זה מתארך, אין מי שיעצור אותו. זה החוכמת סופרים תסרח. טוב, על כל פנים, אז ויהי לגפן סורחת, מלשון סרח עודף, הוא היה לזרע גפן שהיא ארוכה וגדולה. אומר הרד"ק אל תחשוב שהדמיון כאן לגפן הוא דמיון של שבח. אומר הרד"ק לא, אדרבה, הדמיון כאן הוא דמיון של ביזוי, כיוון שלפני כן הוא היה בגדר ארז, והארז אמרנו הוא גבוה, יש לו צמרת אדירה, והיות והוא הלך והידלדל, וזה התחיל כבר מעת שמלך מנשה, אז כבר התחילו החריקות, כי מנשה המלך רשע ומילא את ירושלים דמים מפה לפה והכניס צלם בהיכל, אז מאותו ארז אדיר וגדול הפך להיות גפן נמוכה ושפלה. בהתחלה היה ארז וכעת הוא שפל ונמוך. מה תגיד, אבל הגפן ודאי יש יתרון, ודאי יש יתרון על הארז? אחרי זה הוא יגיד לך זה גפן שלא נותנת פירות. והיות והיא לא נותנת פירות אז איזה יתרון יש לה? מה כבר אפשר להשתמש בה? הארז הוא עוצמתי, הוא גדול, הוא גבוה, יש שם עצים שאפשר להשתמש בהם, לבנות בהם, אבל כאן זה גפן שהיא קטנה בלא פירות. אומר הרד"ק ומלך בבל נתן גדולה לצדקיהו, המטרה שלו הייתה שהוא יהיה שפל תחתיו, שיעשה את רצונו, והנה בוא וראה שהוא לא נהג כן. אותה גפן שפלה שהציפייה ממנה שאחרי שהייתה ארז גדול תהפוך להיות גפן שפלה וכנועה תחת ידו של מלך בבל, הוא לא התנהג בדרך הזאת. אלא אנחנו רואים שבהמשך הוא גילה את בזיונו של נבוכדנצר בעניין שאכל ארנבת חיה ופרסם את הדבר הגם שנשבע לו שלא יפרסם אותו, אז הדבר הזה גרם לכך שהוא לא יתקיים תחתיו. ושורשיו תחתיו יהיו, השורשים של הגפן לא יתפרסו למרחוק, זה עוד ביטוי אומר הרד"ק לכך שהוא היה בעצם כפוף באופן מוחלט לנבוכדנצר מלך בבל. הדליות אומר הרד"ק זה משל לשוחד שהוא היה נותן לו. מה זה השוחד? שוחד, העבודה, מלך שהיה כנוע למלך אחר, היה משלם לו מס. היה עובד לו. אז זה הדליות, הדליות הכוונה אותו מה שהוא דולה ונותן למלך השני, לנבוכדנצר, על זה שהוא בעצם לא הורג אותו, לא מגלה אותו, אז זה כמו משלם שוחד, מלויה חרץ כדי שישאיר אותך על המצב כמות שהוא. ולכן הוא השביע אותו באלוקים. ותעש בדים ותשלח פורות. מה זה הפורות הללו? אז הרד"ק אומר פראות כתיב. אומנם כך כותב הרד"ק, אבל אצלנו בספרים כתוב פ' א' ר', לא כתוב פ' ר' א'. כתוב פ' א' ר'. אבל אנחנו נסביר את מה שהוא אומר, שהפראות אומר הרד"ק הבדים זה הגסים, והפארות או פורות הם הענפים שיוצאים מהם. זאת אומרת יש את הענף העבה וממנו יוצאים ענפים קטנים יותר. כך גם כן צדקיהו הייתה לו ממשלה על סביבותיו. אז הוא אומנם ענף גדול יותר שיוצא מהגזע, כשאם נרצה הגזע פה זה נבוכדנצר מלך בבל. הוא הענף הגדול והוא מוציא ענפים קטנים כי ישנם כאלה שהם נתונים תחתיו, כמו שראינו לעיל שהסביר לנו הרד"ק, עמון, צור, צידון, מואב, כל אלה היו נתונים, נתן אותם נבוכדנצר תחת צדקיהו, כך שלמעשה הוא עצמו ענף שמוציא ויוצאים ממנו ענפים נוספים. והנה תראה שהם היו צריכים להישמע אליו, אבל הם לא נשמעו אליו, ולא זו בלבד אומר הרד"ק תשים לב שלא מוזכר כאן פרי לגפן, מכיוון שבאמת לגפן הזאת לא היו פירות, שהרי אנחנו יודעים שבניו לא נתקיימו, בניו של צדקיהו, שהרי הם נשחטו לנגד עיניו כאשר הוא המרה את פי את פי מלך בבל, המרה את השבועה, כך שלמעשה אין לה פירות, הגפן הזאת היא ערירית.
המלבי"ם מסביר שמה שכתוב כאן ויצמח אומר המלבי"ם הזרע שמורכב בצפצפה צמח ונהיה גפן. כמו שהסביר הרד"ק, במקום להיות ארז אדיר הוא נהיה גפן. והגפן לא גבוהה אלא סורחת. סורחת זה אומר שפלה, זה עוד ביטוי לנמיכות של המלכות הזאת. קומתה תסרח בארץ, היא תתפשט לרוחב, לא לגובה. וזה כמו שכתוב להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא. הגפן השפלה היא ביטוי למה שאנחנו היינו ממלכה שפלה בעקבות מה שעשה כאן נבוכדנצר, הוא לקח את הגיבורים ועל ידי זה הם גם כן לא יהיו עוד ארז אדיר, אלא כמו גפן שהוא לא אילן חזק, אלא רק מה שייתן לו מס כמו שאמרנו. ולפנות דליותיו אליו ושורשיו תחתיו יהיו. הדליות אומר המלבי"ם זה מלשון דבר הנדלה, עולה לגובה, זה ענפים שמתנשאים לרום. ואילו כאן הוא משפיל אותם, לפנות דליותיו אליו, דהיינו אותו דבר שהיה אמור לגבוה אצלך צדקיהו, החלק הזה פונה וכפוף אל הצפצפה, שהוא נבוכדנצר, בעצם הוא המושל בו באופן מוחלט והוא כפוף אליו ונכנע אליו. וגם השורשים יהיו כפופים תחתיו, כמו שכתוב לשמור את בריתו לעומדה, נראה את זה לקמן בפסוק י"ד, שהוא חייב אותו שישמור את בריתו ויעמוד בבריתו ולא יפר את בריתו. ותהי לגפן ותעש בדים. אבל היא הייתה לגפן בפני עצמו. מה איזה גפן? הרי עכשיו אני הרכבתי אותך על צפצפה. קח על מים רבים צפצפה שמו. ואילו מה אתה הלכת? להיות לך גפן בפני עצמו, זה ביטוי למרד. זה ותהי לגפן. ותהי לגפן פירושו הוא עזב את הצפצפה, הוא ניתק ממנו והלך כמו להיות גפן בפני עצמו. ולא הסתפק בזה אלא גם כן שלח בדים. בדים זה הענפים שיוצאים מן האילן, אומר המלבי"ם שזה בסמוך לשורש, ושווה לאילן, והם חזקים, הם עבים. ותשלח פורות, זה ענפים שעושים פרי. שימו לב, לא כמו שמסביר הרד"ק מלשון פוארות, כן? זה הפורות כאן, אלא זה מלשון פרי, כמו שמסביר המלבי"ם, שצדקיהו התחזק שם במלוכה והוא כבר כמו עשה פרי והיה בחינה של שליט עצמאי שאיננו תלוי במלך שעליו, לא תלוי בנבוכדנצר. וזה אומר המלבי"ם השורש של המילה הזאת של פורות, אומר המלבי"ם זה כמו משורש פרי, פרה, פורה, כן? שורש פורה ראש ולענה, כל הרעיון הזה זה אותו בא לבטא את אותו עניין שדבר הולך ומתפשט ועושה פרי, גדל, יש לו פירות, אז כך גם כן הפוארות זה מבטא את אותו רעיון ואת אותו עיקרון.
ויהי נשר אחד גדול גדול כנפיים ורב נוצה והנה הגפן הזאת כפנה שורשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מערוגות מטעה.
ויהי נשר אחד, מי זה הנשר שפה נכנס לנו לתמונה? הזכרנו אותו כבר לעיל, ראינו שהנשר הראשון שזה היה נבוכדנצר, והנשר הזה כבר אמרנו הוא פחות עוצמתי, הנשר הזה זה פרעה מלך מצרים. וגם הוא שימו לב, גם עליו הוא אומר גדול כנפיים, הוא לא ארך האבר, כמו שראינו אצל נבוכדנצר שזה מבטא עוצמה, הוא רק גדול כנפיים. והגפן הזאת אומר המלבי"ם כפנה שורשיה עליו. השורשים של הגפן רצו לינק ולהתחבר אל הנשר השני. ואז מה עשו? ושלחה לו דליותיה. שלחה את הדליות כדי שישקה אותה ממה? מערוגות מטעה, כדי שישקה אותה מהערוגות של המטע שלו. זאת אומרת אנחנו ראינו שהנשר הראשון שזה היה נבוכדנצר, הוא כופף את הדליות כדי שיהיו סרוחות בארץ. הוא מנע ממנה להתחבר עם ה... מנע ממנה את המים ומנע ממנה את האפשרות של החיות העצמית, שזה בעצם ביטוי לכך שנבוכדנצר מנע מצדקיהו את הקיום העצמי אלא רק שיהיה כפוף אליו. מה עושה אם כן כעת צדקיהו? הוא מתחבר למקור מים אחר. למי? לנשר השני. ומי הוא הנשר השני הקטן יותר? זה בעצם פרעה מלך מצרים. חשק בנשר השני ששמה יתרים את הדליות, שמה ישתה מים רבים, והוא חשב שעל ידי פרעה יהיה לו שובע ושפע וברכה ולא יצטרך להיות להמשיך להיות כפוף לנבוכדנצר.
אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת.
אל שדה טוב אל מים רבים, עכשיו הוא מסביר למה הוא צרך לעשות את זה? הרי צדקיהו היה במצב טוב, היה לו כבוד עם נבוכדנצר. למה הוא מרד בו? למה הלך ועבר על שבועתו? הרי אם לא היה עושה כן, היה עושה ענף, נושא פרי, ואנחנו נראה בהמשך שצדקיהו איבד את בניו, כך שפרי לא היה לו, כך שאם היה היה נטוע שם בשדה טוב ובמים רבים, היה שתול, היה עושה ענף ונושא פרי. מה לו ללכת ולמרוד בנבוכדנצר? ואדרבה, הנביא אמר לו שיהיה כנוע תחתיו. המלבי"ם מסביר ששתילה באילנות זה תמיד ביטוי לעקירה של אילן ממקום אחד ונטיעה שלו במקום אחר. תמיד שכתוב שתילה זה הביטוי. אז הוא אומר כאן הוא רצה לשתול את הגפן אל שדה טוב. פה הוא מתאר מה עשה צדקיהו. צדקיהו הרי נטש את נבוכדנצר שהמליך אותו, והלך לקבל תמיכה ועזרה מפרעה מלך מצרים. אז זה מה שהוא אומר אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה. הלך לשתול עצמו אל מצרים, שמה הוא ימצא מים רבים, לצאת מרשות נבוכדנצר אל רשותו של פרעה כדי לעשות ענף ולשאת פרי, להיות לגפן אדרת, שיהיה לו מלכות בפני עצמה, שלא יהיה כפוף ומשועבד למלכותו של נבוכדנצר.
אמור כה אמר השם אלוהים תצלח הלוא את שורשיה ינתק ואת פריה יקוסס ויבש כל טרפי צמחה תיבש ולא בזרוע גדולה ובעם רב למשאות אותה משורשיה.
אמור, רש"י מאיר כאן הערה, כל האלפא ביתא במקרא זה, ותמה אני כי אינו נמנה במסורת. בפסוק הזה זה פסוק ייחודי שיש בו את כל האלפא ביתא. אומר רש"י אבל פלא כי במסורת נמנו כמה פסוקים שמונים את כל האלפא ביתא שכל האלפא ביתא כלולה בהם, והפסוק הזה לא הזכירו אותו. על כל פנים, הפסוק אומר אמור כה אמר השם אלוהים תצלח? וכי אתה תצליח? הלוא את שורשיה ינתק, הרי אתה הולך להישען על הנשר השני שזה פרעה, ועל ידי זה לצאת מיד הנשר הראשון שהוא נבוכדנצר. הוא אומר הרי הנשר הראשון את שורשיה ינתק. ופריה יקוסס ויבש, את הפרי הוא יקוסס, יקוסס זה כמו יקוצץ, כן? זה יקוסס, או כמו מלשון לכסוס, אבל לכסוס זה באות כ', פה זה נהיה באות ק', לכן המלבי"ם מחבר את זה עם יקוצץ. אומר המלבי"ם אין לו רע, פירושו של דבר אין עוד מילה הדומה לה במקרא. אבל על כל פנים המשמעות של הדברים הרי נבוכדנצר לא ישב בשקט. נבוכדנצר יראה כיצד אתה מרדת בו והלכת להתחבר אל פרעה מלך מצרים, אז את שורשיה ינתק ואת הפרי יקוצץ, וגם את עליו, הלכים, גם אותם הוא ייבש, הוא יעקור את הממלכה ויכרית את אנשיה, אז גם העלים שהם נחשבים לפשוטי העם, גם הם יתייבשו. ועל זה הוא מוסיף ואומר ולא בזרוע גדולה ובעם רב. שלא תחשוב שמדובר כאן שנבוכדנצר יצטרך להשקיע הרבה אנרגיות. הוא לא יצטרך זרוע גדולה, הוא לא יצטרך יד חזקה, הוא לא יצטרך עם רב כדי להעתיק אותה משורשיה. זה מה שאומר למשאות אותה משורשיה. דהיינו פרעה לא יבוא לעזרה, וממילא נבוכדנצר בקלות ייקח אתכם. זה מה שהוא רוצה לומר. אתה הלכת והסתמכת על פרעה, נבוכדנצר לא בגלל זה יצטרך להשקיע מאמץ רב יותר, מכיוון שפרעה משענת קנה רצוץ שאין מה להסתמך עליו, וממילא נבוכדנצר יבוא ובקלות יגלה אתכם.
והנה שתולה התצלח הלוא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבוש על ערוגות צמחה תיבש.