ספר יחזקאל פרק י"ב. ויהי דבר השם אלי לאמור. בן אדם בתוך בית המרי אתה יושב, אשר עיניים להם לראות ולא ראו, אוזניים להם לשמוע ולא שמעו, כי בית מרי הם. ויהי דבר השם אלי לאמור, בן אדם בתוך בית המרי אתה יושב. אומר לו הקדוש ברוך הוא אתה יושב בתוך אנשים שהם אנשי מרי. מרי הכוונה אנשים שמורדים. אשר עיניים להם לראות ולא ראו, אוזניים להם לשמוע ולא שמעו. הנה תראה, עיניים להם לראות ולא ראו, הם רואים שהם גלו וכאילו לא ראו. כביכול הוא לא שם לב שבא עליו צרה. ולא שמעו, אתה מוכיח אותם תוכחות והם כאילו לא שמעו את התוכחות שלך. עדיין הם ממשיכים בדרכם הרעה. והוא מדבר פה על אלה שיושבים בבבל, שהם מחזקים את ידי הנשארים בירושלים ואומרים להם אין לכם מה לחשוש. היו שולחים להם נביאים וקוסמים כדי לומר להם אל תדאגו, אתם לא תגלו. אתם מבינים איזה בית מרי? אתם מבינים איזה איזה איזה מרדות יש בליבם? אתה כבר לקית, אתה מרדת ושילמת, ואתה שולח שליחים להגיד להם שמה אל תדאגו. להגיד להם על ידי קוסמים ונביאים שלא יחששו. והיה ביניהם גם כן את שמעיהו הנחלמי, שהוא שלח ספרים אל כל העם אשר בירושלים להבטיח להם הבטחות של שקר ולהרגיע אותם ולומר להם שלא יקרה מאומה. אז הוא אומר אלה הם בית המרי, בתוך בית המרי אתה יושב.
אומר המלבי"ם, כל מי שלא הוכן בטבעו להכיר ניסי השם ונפלאותיו מתוך מעשיו, אין לו את השורשים של האמונה, הוא נקרא ממרה, הבן אדם הזה לא נקרא ממרה אלא רק אוויל וסכל. ולמה? כי על פי טבע הוא לא מסוגל לראות. על פי טבע אין לו את שורשי האמונה. האדם הזה אי אפשר לקרוא לו ממרה. ממרה זה מישהו שיודע וממרה. האדם הזה הוא סתם אוויל וסכל. מי נקרא ממרה? אלה שעיניים להם לראות ובכל אופן הם לא רואים. אוזניים להם לשמוע ובכל אופן הם לא שמעים. כמו שכתוב החרשים שמעו העיוורים הביטו לראות. ופעם הבאנו על זה דוגמה באיזה שהוא אחד שהיה כופר, והוא שמע שיש איזה אחד ינקל'ה קויפר שגר באיזושהי עיר אחרת, והוא שמע שהוא שם דבר. החליט ללכת לפגוש אותו. מגיע אליו הביתה, אומר איפה גר ינקל'ה קויפר? אומרים לו פה. אומר אפשר לדבר איתו? אמרו לו הוא לא נמצא בבית. טוב איפה אני יכול להשיג אותו? אמרו לו תלך לבית המדרש. בית המדרש? עוד פעם, זה ינקל'ה קויפר? אמרו לו כן כן, בבית המדרש. טוב, מגיע לבית המדרש, מחפש את ינקל'ה קויפר, מראים לו איזה מישהו יושב שם בפינה ליד איזה גמרא גדולה, יושב חבוש בקסקט ולומד. מגיע אליו, אומר לו שלום עליכם? אומר לו כן שלום. כבודו ינקל'ה קויפר? אומר לו כן. אומר לו גם אני כופר. יופי, לבריאות. בסדר, מה מה? הוא אומר לו רציתי לדבר עם כבודו וכולי, אבל דבר ראשון אני לא מבין, איזה מן כופר אתה? אתה יושב פה בבית המדרש ופותח גמרא ולומד? אומר לו אתה כופר? מחזיר לו שאלה. אומר לו כן. אומר לו תגיד לי, אתה למדת פעם גמרא? למדת בבלי? למדת ירושלמי? למדת שולחן ערוך? למדת בית יוסף? למדת... מתחיל לשאול אותו. אומר לו לא, מדברים האלה שום דבר הוא לא למד. אז הוא אומר לו אתה לא כופר, אתה סתם עם הארץ.
בשביל להיות כופר, אתה צריך לדעת במה אתה כופר. אם אתה לא יודע במה אתה כופר, במה אתה כופר? אני כופר, אין. אתה יודע, אני יכול להגיד אני כופר בתורת הקוונטים. לא מאמין בזה. אתה יכול להסביר לי מה זה תורת הקוונטים? לא יודע לגמרי אבל לא מאמין בזה. אתה צריך לצחוק. בדבר שאתה לא יודע אל תדבר. אז מי שקורא לעצמו כופר צריך לדעת במה הוא כופר. אומר המלבי"ם, מי שאין בו את הדעת להכיר ניסי השם ונפלאותיו ואין לו את שורשי האמונה, הוא לא נקרא כופר והוא לא נקרא ממרה, הוא נקרא אוויל וסכל. מי נקרא כופר? אלו אשר עיניים להם לראות ולא ראו, אוזניים להם לשמוע ולא שמעו, כי בית מרי המה. עליהם הוא אומר לך, הם בית מרי. זה לא מצד סכלות, אלא זה מצד שהם ממרים את פי השם.
ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם, וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם, אולי יראו כי בית מרי המה. וכעת השם שולח את יחזקאל לעשות איזשהו פועל גשמי כדי להביא את האנשים להבין את הטעות שלהם. ולכן הוא אומר לו בן אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם. מה הם כלי גולה? מה שאדם לוקח איתו בגלות. זה כלי שבו ישתה, מקדה כדי ללוש בה את העיסה שאותה הוא ירצה לאפות, ותרמיל, מקל, כל אלה הם כלי גולה. וזה אות לבני ישראל שבירושלים, שהם שמה יצטרכו את כל הכלים הללו. ואם לא יכינו להם כלים כאלה, הם יצטרכו ללוש את העיסה שלהם בקרקע. וכאשר אתה לש את העיסה בקרקע, אומר רש"י, היא מקבלת חצץ. אין לך כלי ללוש בתוכו, נדבק בחצץ, נדבק בעפר. אבל הם לא שמעו לו, הם לא הכינו כלי גולה. ולכן בואו נראה מה כתוב באיכה, ויגרס בחצץ שיני. דהיינו הגיעו באמת למצב שבו כלי גולה לא היה לך, אז כשהיית צריך כבר לאפות דבר מה, היית צריך לעשות את זה בחפירה בקרקע ואז לגרוס חצץ. לא הקשיבו לנביא שהתרה בפניהם והוכיח אותם, אתם עומדים לגלות. הם לא האמינו שהם עומדים לגלות.
ואז אומר לו הקדוש ברוך הוא גם כן, וגלה יומם לעיניהם. אומר לו השם תגלה יומם לעיניהם. מה פירוש תגלה יומם לעיניהם? הכוונה היא תעשה פעולה שבה אתה גולה, ואנשי הגולה יראו אותך כשאתה גולה, תגיד להם זה סימן לכך שצדקיהו יגלה. כמו שאתם רואים אותי כעת גולה מביתי, ככה סימן הוא לצדקיהו שיגלה. ואז אלה הנמצאים שם בבבל, הם ישלחו את השליחים שלהם שיודיעו לארץ ישראל את מה שהם רואים כאן במעשיך יחזקאל, ועל ידי זה אלה אשר בירושלים יקבלו מוסר. ולא כמו שעכשיו קורה שהם שולחים את נביאי השקר ושולחים להם דברי חיזוק לדרכם המקולקלת. ואז על ידי זה אולי, אולי יראו כי בית מרי המה. אולי יראו, אולי הדברים האלה ישפיעו עליהם, שמא הם יבינו. וזה רק שמא, כי בית מרי המה. הם מרדנים, וכיוון שהם מרדנים יש הרבה סיכויים שגם כנגד הדברים הללו הם ילעגו וכנגד הדברים הללו הם ירגיעו ויאמרו אין מה לדאוג, כפי שנראה בהמשך, זה יבוא עוד הרבה זמן, זה לא משהו קרוב, אין לכם מה לחשוש. בית מרי המה. והיות וכן, בכלל לא בטוח שאת הדברים הללו הם יקבלו.
המלבי"ם מסביר שהנביא מתבקש כאן לעשות דברים על מה שעתיד להיות להם, והנביא מתבקש לפרש להם ולבאר להם. ואומר המלבי"ם שלושה דברים כלולים כאן. א' הוא אומר להם שיעשה כלי גולה ויגלה יומם. מה זה יומם? המלבי"ם מסביר הכוונה שיגלה יום אחד לעיניהם. פירוש הדבר שהוא יגלה למקום קרוב. לדוגמה יגלה ליער. דבר שני הוא אומר לו וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם. מהמקום שהוא שם, מהעיר הזאת, עכשיו יגלה לעיר אחרת. ולכן אומר המלבי"ם כתוב פעמיים גלות. בן אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל מקום אחר. פעם ראשונה תצא מהבית אל איזשהו יער סמוך, פעם שנייה תצא משם מהעיר בכלל אל עיר אחרת. וזה יהיה סימן על שתי גלויות שהן כבר עברו. אנחנו הרי יודעים שהם גלו שלוש פעמים. סנחריב הגיע פעמיים ולאחר מכן הגלות השלישית הייתה על ידי נבוכדנצר וזה הייתה הגלות האחרונה. שלוש פעמים הם גלו. הגלות הראשונה הייתה כאשר גלו שניים וחצי השבטים, אלה אשר נמצאים מעבר לירדן המזרחי. הגלות השנייה הייתה כאשר גלתה שומרון. והגלות השלישית הייתה כאשר גלתה ירושלים. ולמעשה מה שעושה רושם מדברי המלבי"ם כאן שהוא לא מדבר על הגלויות הללו, אלא הוא מדבר על גלויותיהם של ירושלים עצמה, כי גם ירושלים עצמה גלתה שלוש פעמים. הייתה את הגלות של החרש והמסגר, אחרי זה גלות שנייה, ולאחר מכן הגלות האחרונה של שארית הפליטה בזמנו של גדליה בן אחיקם. כך שלמעשה גם בירושלים, גם ירושלים גלתה שלוש פעמים. מסתמע יותר שהוא מדבר על הגלות הזאת. ואז הוא אומר לו, אני רוצה שאתה תגלה ממקומך הגלות השנייה, בא לרמז על הגלות השנייה שגלתה ירושלים, וזה מה שחז"ל אומרים גלו בשמונה, גלו בתשע. בשנה השמינית ובשנה התשיעית אלה היו שתי גלויות. אומר להם על ידי זה אולי יראו כי בית מרי המה. אולי הם יזכרו בגלויות שהם עברו ואז הם יבינו שהגלות השלישית הצפויה להם בוא תבוא. אני לא מדבר כאן הנביא באוויר, הוא מדבר על עובדות שכבר היו, אז אם כן תבין שזה עומד לקרות וזה לא יקרה עוד זמן רב עד שהדברים הללו יקרו בפועל.
אומר המלבי"ם מה העניין לעשות את הדברים בדרך של המחשה, לעשות את זה לעיניהם? אומר המלבי"ם לפעמים ציווה השם לנביא לעשות מעשים בפני עצמם לתת תוקף לנבואה. ולפעמים המטרה היא כדי לעורר את העם, כדי שהם ישאלו. לדוגמה כאשר הקדוש ברוך הוא אומר לנביא לשים אזור פשתים לירמיה, זה כדי לתת תוקף לנבואה. ולעומת זאת פה זה לא היה כדי לתת תוקף לנבואה אלא כדי לעורר את העם שהם ישאלו, למה אתה גולה? מה הם כלי הגולה? מהי המטרה? וזה מאוד מזכיר לנו את מה שקורה היום, שהיום בפרסום כדי שאתה כדי לתת תהודה לדבר מסוים, במרכאות אתה צריך גימיק. אתה צריך לעשות איזשהי פעולה שהפעולה הזאת תיצור תשומת לב, כי אם לא, מי כבר מסתכל על השלטים ומסתכל על המודעות אם זה לא משהו ככה שתופס את העין? אז באמת לא לא הרבה מתעניינים. ואז מה בעקבות זה עושים? אז יש לך איזה פרסומת עם אני יודע מה על מרק, אז הוא מאחורי השלט שם מכשיר שמוציא אדים. פתאום אתה מסתכל, אתה רואה שלט של סיר מרק עם אדים יוצאים ממנו. כן? אז זה כבר מושך את העין, זה כבר מעניין. אחד עושה משהו עם פרופלור שמסתובב, עם כדור פורח, בקיצור צריך משהו כדי שאנשים תימשך העין. תבינו שבזמנם קל וחומר, כאשר הנביא היה חוזר על דבריו שוב ושוב, היה צריך לעשות איזשהו משהו שהעם ישאל מה קרה? מה מה פתאום הנביא כעת עזב? מה פתאום הנביא לוקח לו כאלה כלים? ועוד מעט נראה דברים יותר משונים שהנביא עושה. וכל הדברים האלה אמורים לעורר את העם כדי שהעם יתבוננו ויתנו ליבם למעשה הנביא, על ידי זה יבררו את מעשיו וכך יוכל להשפיע עליהם לקבל את דבר השם. ולכן הדגש הוא, פה הוא אומר לו שש פעמים לעיניהם, לעיניהם, לעיניהם. אני רוצה שהם יראו, אני רוצה שהם ישאלו, אני רוצה שהם יתעוררו על ידי זה.
והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם, ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה. אומר לו והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם. הוא מצווה אותו עכשיו פעם שלישית, וזה כנגד הגלות השלישית העתידה. כמו שאמרנו שתי גלויות הן כבר עברו, כנגד הפעם השלישית שתהיה הגלות הקבועה, הוא אומר לו תוציא איתך את כליו כמו כלי הגולה, וזה הסימן לגלות השלישית שבעצם אתה כבר מוציא את הכלים. מתי מוציאים את הכלים? אנשים עוזבים את הבית. אין יותר מאומה. והוצאת כליך ככלי גולה. כאדם שיוצא לגלות עם כל אשר לו כדי לא לשוב עוד. ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה. מה זה כמוצאי גולה? אז כפי שהסברנו כעת, הכוונה כמו אדם היוצא לגולה שיוצא עם כל כליו. אבל הרד"ק מסביר כמוצאי גולה שאתה תצא סר וזעף, כמו אדם היוצא בגולה. אדם היוצא בגולה לא יוצא עם חיוכים, הוא יוצא כאדם מדוכא. אז אתה תצא בצורה הזאת כדי שהדברים הללו יהיו לעיניהם ועל ידיהם יבינו שכאן יהיה מדובר בגלות לא נעימה, בגלות שבה הגולים סרים וזעפים.
המלבי"ם אומר, ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה. אומר המלבי"ם שהוא בעצם מצווה לו בגלות השלישית הזאת שהוא כביכול יעשה עצמו כמי שמנסה לברוח מהגלות. כמי שמנסה להתחמק מהגזירה הזאת. מאיזה גלות? מגלות האויב. כמי שמנסה לברוח ממנה. ולכן אומר לו תצא בערב בהחבא. למה בערב? מכיוון שכאשר בא האויב הוא לוקח אותך ביום. אבל כאשר אתה רוצה לברוח מגלות האויב אז אתה גולה לכיוון אחר. אתה בורח. ואז אתה יוצא בערב בהחבא שהדברים לא יראו כשאתה בורח כי אז יתפסו אותך. ואז הדבר הזה דומה כמוצאי גולה. כמו אדם שיוצא לגולה ברצון, לגולה אחרת. לא לגולה שהאויב מכריח אותו אלא כמי שבורח. כנגד מה הדברים אמורים? אנחנו נראה את הדברים יותר מפורשים בהמשך, שזה משל על מה שעשה צדקיהו. כתוב עם צדקיהו שכאשר הגיעו האויבים, אנחנו נקרא את זה עוד מעט בפנים, כאשר האויבים הגיעו אז צדקיהו ניסה לברוח דרך מחתרת שהייתה לו מתחת לארמון והיא הובילה אל מחוץ לעיר. אבל הקדוש ברוך הוא דאג שיהיה שמה איזה צבי שיסתובב שם, והם אנשי נבוכדנצר רדפו אחרי הצבי ופתאום נפל להם כפרי בשל צדקיהו לידם. זאת אומרת כל אותה תוכנית לברוח בהחבא בסופו של דבר לא צלחה. זה מה שהוא אומר לו ואתה תצא בערב לעיניהם. זאת אומרת אני רוצה שאתה תצא בהחבא בערב, וזה יהיה משל לצדקיהו שגם צדקיהו יצא בערב בהחבא.
ובזה גם כן הוא מצווה אותו שיעשה שלושה סימנים. א' שיצא בערב, שזה בחושך, שלא יצא ביום. דבר שני, שלא יצא דרך שער העיר, אלא שיצא בדרך של מחתרת. וזה עכשיו נראה, לעיניהם חתור לך בקיר והוצאת בו. זה סימן לצדקיהו שיצא דרך מחתרת, חתור לך בקיר והוצאת בו. אתה תצא דרך שם. כמו ששמה הם יצאו דרך שער בין החומותיים. ודבר נוסף הוא אומר לו, לעיניהם על כתף תשא בעלטה תוציא, פניך תכסה ולא תראה את הארץ, כי מופת נתתיך לבית ישראל. הוא אומר לו אתה תשא את כל הכלים שלך בפעם אחת על הכתפיים, לעיניהם על כתף תשא, כמו אדם הבורח שלוקח את הכל בעלטה לפני שיתפסו אותו. ועוד הוא מצווה אותו, פניך תכסה ולא תראה את הארץ. אחרי שהוא יעשה את כל הסימנים האלה שמורים על כך שחזקיהו יברח, כולל המבטאים בריחה דרך מנהרה, הוא אומר לו תכסה את פניך שזה אות לכך שפניו של צדקיהו יכוסו. כביכול הוא כיסה פניו, הסתיר עצמו כדי שלא יראה הדבר כאשר הוא בורח. ועל זה הוא אומר לו כי מופת נתתיך, זה יהיה מופת למה שיקרה לעם ישראל ולמה שיקרה למלכם, לצדקיהו.
ואעש כן כאשר צוויתי, כלי הוצאתי ככלי גולה יומם, ובערב חתרתי לי בקיר ביד, בעלטה הוצאתי על כתף נשאתי לעיניהם. אומר להם אני כמו שהשם ציווה אותי, כלי הוצאתי. שזה בעצם מה שאמרנו שהשם ציווה אותו שזה מורה על הגלות השלישית, לא להשאיר כלים בבית, כלי הוצאתי. ועל שתי הגלויות הראשונות זה ראינו שהוא רמז לו וגלה יומם וגלית ממקומך, זה גלויות שכבר היו. עכשיו הוא בעצם בא להראות את הגלות הבאה. ובערב, אחרי שהוא גלה יומם מן העיר, הוא כביכול חוזר כמו מי שמתגנב אל העיר ובורח למקום אחר דרך מחתרת. למה? כי הרי הגלויות הראשונות ביטאו את מה שכבר היה, אז הוא יצא. אבל עכשיו הוא בא, יש גלות שלישית. לכן הוא צריך לחזור לביתו והפעם לגלות לכיוון אחר, לצד המחתרת. ואז את המחתרת הזאת הוא עשה, חתרתי לי בקיר ביד. הוא לא חתר את זה, איך חותרים מחתרת? לוקחים פטיש, לוקחים איזמל כדי לחתור בקיר. הוא אומר לא, אני עשיתי את זה ביד, בעלטה. ולמה בעצם הוא חתר את המחתרת ביד? מכיוון שהוא לא רצה שישמע קול מקבות וכלי ברזל, כי אם הוא יקיש זה ישמע למרחוק, כביכול הוא לא חושש מאף אחד. אבל אדרבה, הרי המשל שהוא רוצה להראות זה שצדקיהו ברח בהחבא ובהשקט. אז איך אתה תעשה קול רעש? זה הפך הנמשל. ולכן הוא לא עשה קול רעש כאשר הוא ברח. והרד"ק מסביר שהעניין הזה של החפירה ביד בא להראות שלא היה להם כלי ברזל לחתור בו, כי בחיפזון יצאו. הם לא יספיקו להביא ולקחת עמהם כלי ברזל, אלא יצאו בחיפזון ואז לחתור יאלצו לחתור בידיהם. אומר הרד"ק, ואם תשאל הרי לא כתוב שם שהם חתרו בקיר? אז איפה אנחנו רואים שהדבר הזה התקיים? אז דבר ראשון אומר הרד"ק, פה כתוב שהנה בקיר יחתרו, אז זאת אומרת שככה יהיה. אז גם אם שם הוא לא נכנס לפרטים ותיאר איך הם חתרו בקיר, אבל יש לך כאן תיאור שככה באמת היה. ומעבר לכך הוא אומר, כך נראה גם כן על פי סברא, כי הרי הם יצאו דרך גן המלך. הם נכנסו דרך פתח הגן וחתרו בקיר שכנגדו ויצאו משם. ואני גם כן אסביר את ההיגיון, כי הרי אם יש לך איזשהי מחתרת סודית שדרכה אתה בורח, יעלה על הדעת שהיא פתוחה? ודאי לא ייתכן. ודאי יש איזשהו קיר, יש איזשהו משהו שחופה אותה מחתרת סודית, כי אם היא פתוחה אז זה כבר לא סודית. כן? וכיוון שכל העניין שלה היה בסוד, אז לכן היה להם איזשהו קיר או איזה משהו שחפה אותם כדי להבטיח שאף אחד לא ידע שיש כאן מחתרת, ואז בעת פקודה הוא יחתור את הקיר ויברח דרך שם ואף אחד לא ידע בכלל מכל התוכנית הזאת. ולכן אומר הרד"ק מאוד מסתבר שהיה להם קיר שמה שאותו הם חתרו ודרכו הם יצאו, הגם שלא תראה את הדברים מפורשים בכתובים.
ויהי דבר השם אלי בבוקר לאמור. בן אדם, הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי, מה אתה עושה? השם מתגלה אליו בבוקר, אחרי שהוא הראה להם את כל זה לעיניהם, הוא השאיר להם את הלילה מה שנקרא שישנו על זה. השאיר להם את הלילה כדי שיתבוננו ויחשבו על המסר שהם קיבלו כאן. והוא אומר לו, הרי הם שאלו אותך מה בדיוק אתה עושה? זאת אומרת התוכנית פעלה כמתוכנן. כתוב אוזניים להם לשמוע ולא שמעו, הם לא היו חרשים. אז כשהם רואים משהו, הם מבינים שיש פה, יש פה איזה מסר. אז הם מסתקרנים, הם שואלים תגיד לנו יחזקאל מה, מה אתה רוצה להראות בזה? אומר לו הקדוש ברוך הוא, על שאלתם צריך לענות. אמור אליהם, כה אמר השם אלוקים, הנשיא המשא הזה בירושלים וכל בית ישראל אשר המה בתוכם. אומר כה אמר השם אלוקים, הנשיא המשא הזה בירושלים. דהיינו הנושא שעליו מרמז המשא הזה הוא הנשיא. הנשיא הוא זה מה שנקרא המושא של כל המשל. הוא זה שעליו אנחנו מדברים. והמקום שהדבר הזה יתהווה בו זה ירושלים. ושם הוא יצא לערב כמו שאמרנו כמוצאי גולה, ששם הוא יכסה את פניו. ויתר אלה שרמוזים כאן הם כל בית ישראל אשר המה בתוכם. הכוונה בכל מקום שהם גרים בארץ ישראל, גם הם יגלו באותה גלות שכעת אני מתאר לך.
אמור אני מופתכם, כאשר עשיתי כן יעשה להם, בגולה בשבי ילכו. אמור אני מופתכם. אני מופתכם הכוונה היא כל מה שעשיתי לכם זה כאות וכמופת למה שיהיה איתכם. אז אני מופת לכם. מופת הכוונה אות ודוגמה. כנגד מה שהנביא גלה שלוש פעמים, זה הסימן שהם יגלו בשלישית. כמו שראינו שתי גלויות כבר היו, כן? הפעם השלישית זה הגלות שתהיה שהוא יוצא עם כליו, וזה בימי צדקיה. ושימו לב, השבי הוא קשה מן הגולה. אומר להם כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו. מה הדגש בגולה בשבי ילכו? אומר המלבי"ם, יש גולה הגם שאינו בשבי. דהיינו, אם יגלו אותך מכאן לצרפת, ואתה יכול שם בצרפת להסתובב חופשי, אז אתה בגולה אבל לא בשבי. אבל אם יגלו אותך לצרפת ויכניסו אותך לתוך מחנה עבודה שמשם אין לך אפשרות לצאת, אז אתה בגולה בשבי. יוצא אם כן שהשבי הוא גרוע יותר מן הגולה. לכן הוא אומר להם בגולה בשבי ילכו. זה לא יהיה סתם גולה, זה יהיה גולה שהם גם יהיו שבויים בה.
והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בעלטה ויצא, בקיר יחתרו להוציא בו. פניו יכסה יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ. מה שאמר לי ואתה תצא בערב כמוצאי גולה, זה מרמז על הנשיא שינסה לברוח בלילה. ואל כתף ישא כל אשר לו, הוא ייקח את כל הכלים שלו על כתף, וזה יהיה בעלטה באופל, והם יחתרו בקיר בין החומותיים כדי לצאת. וכנגד מה שהוא אמר לו את פניך תכסה, הוא אומר להם כך גם כן יהיה עם הנשיא, עם צדקיהו שיברח, את פניו יכסה למען לא אשר יראה לעין הכוונה היא כדי שלא יראה לעין הארץ. מה הוא רוצה להגיד בזה? מה מה כיסוי פני המלך הבורח בא לרמז? רוצה לומר להם, כמו שהנביא מכסה את פניו ברצונו, כך גם כן המלך כיסה עד עכשיו את פניו ברצונו. דהיינו, אם המלך היה אכפת לו, המלך היה דואג לתקנת העם. המלך היה דואג להחזיר אותם בתשובה. והיות והוא לא עשה כן, אז איך זה נקרא? שהוהלט את פניו באדרתו והעדיף לא להביט. בדיוק כמו שהנביא כיסה את פניו ברצונו, גם המלך שם לו כיסוי על פניו, הוא לא רואה את כל מה שקורה עם העם. וזה מה שהוא אומר, לא יראה לעין הוא את הארץ. שומעים? זה חוזר עליו עצמו, על המלך עצמו. המלך לא יראה לעין הוא את הארץ. עד עכשיו במקום להשגיח על עמו ולראות את מה שקורה כאן ולהבין שגזירת השם בוא תבוא והיות וכן צריך לשמוע בקול הנביא ולהיות מוכן לגלות, במקום זה הם פעלו פעולות איך להתנגד לגלות, איך לברוח מהגלות, לא שזה עזר להם. אבל המלך היה אסור לו לפעול כאלה פעולות נגד הציווי האלוקי. ואם כן מה הוא בעצם עשה? הוא שם איזשהו מסווה על פניו כדי לא לראות מה קורה עם העם, ועל ידי זה הוא לא תיקן את דרכיהם. דבר נוסף בא הכיסוי הזה לרמז, כמו שהוא מכסה את פניו הוא לא יכול לראות את הארץ, כך גם כן המלך כעת שמכסה את פניו הדבר הזה יגרור שהוא לא יראה עכשיו את הדרך הנכונה. הוא לא יראה מהי הדרך הנכונה ששם הוא צריך לברוח, כפי שתכף נראה שהוא ברח כפרי בשל ליד האויבים. עכשיו המלבי"ם בעצם מסביר לנו בשני הביאורים הללו שיש פה איזשהו עונש למלך. ואומר המלבי"ם על סמך מה אני בונה את הפירוש הזה? מכיוון שכתוב כאן בפסוק יען. אומר המלבי"ם תמיד יען זה מורה על דבר שנגרם בגלל סיבה קודמת. תגמול. תגמול על מה שהיה קודם. אז אם אתה אומר יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ, זאת אומרת שאני אומר לך אתה יודע למה זה קרה? יען, בגלל מה שהוא עשה, יען זאת הוא יקבל כעת את מה שהוא מקבל. ולכן לפי המלבי"ם יוצא שיש כאן עונש על ההנהגה הקודמת שלו. הרד"ק מסביר, מה העניין של יכסה פניו? מכיוון שהוא רצה להסתיר פניו שלא יראו שהוא בורח, כי זה ביזיון למלך שהמלך בורח. בפרט ביזיון הוא למלך שהוא בורח ונותן לספינה לטבוע. העם נשארים שם בירושלים והמלך הוא מסודר, יש לו איזושהי מנהרה שדרכה הוא יוצא והוא הולך ומציל עצמו. אז זה ביזיון. מי שיראה את זה אז חס ושלום יכולים או לפגוע בו או לדבר נגדו קשות או ביזיון הוא לו ועצם הראייה שיסתכלו עליו. אז לכן הוא ילוט את פניו, הוא יכסה את פניו כדי שימעיט בזה את בזיונו. תרגום יונתן יש לו פה ביאור אחר. הוא אומר יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ, תרגום יונתן אומר שפה כבר מדברים על העונש. אנחנו נראה בהמשך שצדקיהו נענש שניקרו את עיניו. וזה הוא אומר חלף דחב ינקרון ית עינוהי. היות והוא היה אשם, הכוונה מגיע לו עונש, ינקרו את עיניו אז יוצא שכבר כאן לא יראה הוא את הארץ זה בעקבות ניקור העיניים. אנחנו נראה את זה יותר מפורש בהמשך.