00:00 ספר יחזקאל פרק ו. ויהי דבר השם אלי לאמור, בן אדם שים פניך אל הרי ישראל והינבא עליהם. בן אדם, שים פניך אל הרי ישראל. מה צריך להתנבא על ההרים? ובהמשך, ואמרת הרי ישראל שמעו דבר השם אלוקים, כה אמר השם אלוקים להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, הנני אני מביא עליכם חרב ואיבדתי במותיכם. הוא מדבר אל ההרים. יש לו עניין אל ההרים? מה, כדי לתת להם נבואות? אז באמת ההסבר כאן שהוא מדבר כביכול, הביטוי אל ההרים זה רק כמטאפורה, אלא הוא בעצם מתנבא לעם ישראל, רק הוא אומר להרים מה עתיד להיות להם. ומה פירוש הדבר? הרי על ההרים הרמים ועל הגבעות היו שמים שם את העבודה זרה שלהם, את החמנים שלהם, תחת כל עץ רענן, באפיקים ובגיאיות, ואז הוא אומר לו תדבר כאילו אתה מדבר לנגדם. כאילו אתה מדבר עמהם. דהיינו, מה הוא אומר להרים ולגבעות? שכל העבודה זרה שבנויה עליכם סופה להיחרב, סופה להישבר. אומר הרד"ק, וסמך הנעבדים והעובדים להם, מפני המעשה הנעשה בהם. יוצא אם כן שבעצם אנחנו מדברים על הנעבדים, אבל הכוונה שלו היא על העובדים. כן? דהיינו, אם אני אומר ההרים יחרבו ויהיו שוממים, איך? בעקבות מה? שיחרבו גם כן העובדים בהם. כמו שאומרים שלפעמים בעל הבית מדבר עם אשתו ומתכוון לכלה. צועקים על השוויגער ומתכוונים לכלה, כן? מה פירוש הדבר? הבעל חוזר הביתה, למה הבית לא מסודר? למה יש בלאגן? למה המטבח? למה הכלים לא נקיים? הוא מתכוון לרמוז לכלה, אולי תעזבי את העיתון, תשטפי כלים. רק מה, הוא פונה לאשתו כאילו, אתם מבינים? רוצה רק שהיא תשמע. אז הוא פונה אליה ומצפה שתהיה לה אוזן קשבת מכיוון נוסף. אז כך זה גם כן כביכול כאן. הוא פונה אל ההרים ויינבא עליהם, אבל אומר הרד"ק, סמך הנעבדים והעובדים. הוא בעצם גם מדבר על הנעבד, אבל הוא מתכוון גם כן לאלה העובדים שם על ההרים.
המלבי"ם מסביר שההרים והגבעות, הגבעות הם היו מסביב להרים, הם יותר קטנות. ההרים תמיד זה הגבוהים, הגבעות זה היותר נמוכות. הגבעות הם סביב להרים, הם היותר נמוכות ביחס להרים. בין ההרים, אומר המלבי"ם, הולכים אפיקי המים. הכוונה היא ממש נחלים. ובין הגבעות יש גיאיות. גיאיות הכוונה מקום שהוא גיא, שהוא קצת נמוך יותר. ואמרתם, ותכף נראה למה צריך, חשוב לנו לדעת את זה. ואמרת הרי ישראל שמעו דבר השם אלוקים, כה אמר השם אלוקים להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, הנני אני מביא עליכם חרב ואיבדתי במותיכם. מסביר המלבי"ם, ההרים כמו שאמרנו הם הגדולים מהגבעות. הגבעות הם מסביב להרים, ואז ממילא תבין שכאשר אנחנו מדברים על האפיקים, זה המקום ששמה המים זורמים בשטף. איפה זה נמצא? זה בין ההרים, זה לא בין הגבעות. כי הגבעות אין שמה אלכסון כזה גדול שהמים יהיו זורמים בשטף. רק בין ההרים, כיוון ששם יש זרימה חזקה מההפשרת שלגים וכולי, מה שיורד מן ההרים, שמה המים זורמים בשטף. אז אם כן יוצא שהוא מדבר כאן להרים ולגבעות, אז ההרים כנגדם זה לאפיקים. לגבעות כנגדם זה לגיאיות. מכיוון שהסברנו שהגיא הוא בין הגבעות והאפיקים הם בין ההרים. אז ממילא הוא מדבר להרים ולאפיקים, לגבעות ולגיאיות. הנני מביא עליכם חרב ואיבדתי במותיכם. מה זה חרב? הכוונה אחוזי חרב. לא הכוונה חרב תבוא מצד עצמה, אלא הכוונה יבוא גוי האוחז בחרב. ועל ידי זה איבדתי במותיכם. על ידי זה הגוי יחריב את הבמות.
ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גילוליכם. ונשמו מזבחותיכם, יהיו שממה המזבחות. מאיזה סיבה פשוטה? כיוון שאין מי שיבוא להקטיר בהם, כיוון שהגוי יכה אותם בחרב, אז ממילא המזבחות שלכם יהיו שוממים. ונשברו חמניכם, חמניכם זה היה עבודה זרה שהיו עושים אותה בצורת חמה. כידוע בזמנם היו רבים אשר עובדים לשמש, הם נקראו עובדי חמנים, והיות וכן הגזירה תהיה שהחמנים שלהם יישברו. מה זה החמנים? צורת הפסל שהיה בדמות חמה, גם הוא יישבר. מה זה ונשמו מזבחותיכם? מזבחותיכם יהיו שממה וחמניכם יישברו. מתי איך? והפלתי חלליכם, חלליכם לפני גילוליכם. חלליכם הכוונה המתים מכם. והם יהיו לפני גילוליכם. הגילולים זה העבודה זרה שלהם. וזה כמו שאומר המצודת דוד, במקום הרשע שמה העונש. דברים שכותב הרמב"ן, במקום המשפט שמה הרשע. פירושו של דבר, אם אתה רוצה לדעת למה ירדו למצרים, כיוון שהיה אברהם אבינו, כמו שאומר הרמב"ן, לא היה ראוי לו לרדת למצרים בעת הרעב, אלא לסמוך על השם. ומקום המשפט שמה הרשע. אתה רוצה לדעת היכן היה החטא? תראה היכן שפטו אותו. אם שפטו אותנו במצרים, זאת אומרת ששם במצרים היה החטא. זה היסוד שאומר הרמב"ן, ועל פי היסוד הזה גם כן הוא אומר כאן. במקום הרשע שמה העונש. איפה יפלו החללים? לפני הגילולים. במקום איפה שעבדת עבודה זרה, שם תיפול גווייתו.
המלבי"ם מסביר, מה ההבדל בין מזבחות לבין במות? מה ההבדל בין מזבחותיכם לבין במותיכם? אומר המלבי"ם, כמו שחז"ל מלמדים אותנו שהבמה הייתה מיוחדת ליחיד. כל יחיד היה הולך ובונה במה לעצמו. מה זה במה? זה מזבח. אבל מזבח יחידי. בן אדם היה בונה לו בחצר מזבח, היה תקופה שהבמות היו מותרות, היו מקריבים שם שלמים, נדרים, נדבות וכדומה. לעומת זאת, תמיד שמדברים על מזבחות, מדברים לרבים. ונשמו מזבחותיכם. השממה, אומר המלבי"ם, זה ההפך של אסיפת הרבים. המזבחות ישומו, מה פירוש ישומו? מה פירוש יהיו שוממים? לא ייאספו רבים לעבוד עליהם. זה הכוונה ישומו. זה ההפך של רבים המתקבצים. כשאני אומר הארץ שממה, אין רבים יושבים בה. זאת אומרת ההפך של רבים המתקבצים זה שממה. אז נשמו מזבחותיכם, לא יתקבצו רבים לעובדם. כי מזבחות כמו שאמרנו זה מקום עבודה לרבים, להבדיל מבמה שזה מקום ליחיד.
ונתתי את פגרי בני ישראל לפני גילוליהם וזריתי את עצמותיכם סביבות מזבחותיכם. אחרי ההריגה הם יישארו שמה מונחים הפגרים לפני הגילולים, לפני העבודה זרה. והעצמות גם כן תהיינה מפוזרות שם, זה וזריתי את עצמותיכם סביב מזבחותיכם. כמו שהם היו זובחים את הבהמות לפני הגילולים ולפני העבודה זרה, והעצמות של הקורבנות היו מפוזרים שם, כך גם כן העצמות שלכם תהיינה מפוזרות סביב המזבחות. אומר המלבי"ם, עד עכשיו הוא דיבר על ההרים הלא מיושבים. עכשיו הוא בא ומוסיף ואומר, בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה, למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גילוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם. בכל מושבותיכם, לא רק בהרים שהם מקומות בלתי מיושבים, גם במקומות המיושבים יחרבו הערים כדי שהבמות הנמצאות שם, שהם במות היחידים, כדי שהבמות הללו גם הם יתבטלו. ותכלית החורבן, אומר המלבי"ם, זה כדי למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם. הכוונה על ידי שיחרבו הם ידעו שזה בגלל שהם היו אשמים להשם. בגלל שהיה בהם חטא ועוון. ונשברו ונשבתו גילוליכם. על ידי שיישברו, על ידי כך גם כן ישבתו גילוליכם. הגילוליכם זה העבודה זרה, גילולים זה מלשון גללים. ועל ידי שהם יישברו, ממילא בזה תהיה השבתתם. כי אדם עובד עבודה זרה כאשר היא קיימת, אבל כאשר היא נשברה זהו ביטולה. אז ונשברו, מכוח זה נשבתו גילוליכם. ועל ידי שנגדעו חמניכם, על ידי כן נמחו מעשיכם. המעשים הרעים שלכם לא יימשכו יותר, הם יימחו, לא יהיה לזה המשך.
המלבי"ם אומר שמה שכתוב ויאשמו זה עניינו מלשון חטא ואשם. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין סתם חטא לבין אשם? אשם זה כאשר הבן אדם יודע שיש בו עוון. הוא יודע שהוא אשם. הוא יודע שיש בו אשמה. אז הוא אומר זה כאן, על ידי זה יחרבו ויאשמו. על ידי שהם יחרבו, הם יבינו שיש בהם אשמה. הם יבינו שהם חטאו. ולכן כך חרבו. ועל ידי זה אולי זה יעורר אותם לתשובה. ונפל חלל בתוככם וידעתם כי אני השם. ועל ידי שייפול חלל בתוככם, על ידי זה תדעו כי אני השם. תכירו בזה שיש אלוקים שופטים בארץ. הנה תראו שנפל חלל בתוככם, כמו שאמרנו שכל אלה צרות לא טבעיות.
והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגויים בהזרותיכם בארצות. מה זה והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגויים? יש כאן שני הסברים. הרד"ק אומר והותרתי מלשון נותר. לא כולם יפלו בחרב. והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגויים. הכוונה יהיו כאלה שיהיו נפלטים מן החרב בגויים, אז והותרתי. יהיו כאלה שיישארו. לעומת זאת המלבי"ם מסביר שהותרתי זה מלשון יתרון ורווח. כמו בכל עצב יהיה מותר. הכוונה רווח, תועלת. אז יהיה לי יתרון ורווח על ידי העונשים שאני אעניש אתכם, שעל ידי זה שיהיה בהיות לכם פליטי חרב בגויים. פירושו של דבר, על ידי הצרות והעונשים שיקבלו כאן, זה גרם שנשארה לנו שארית פליטה. זה שהם קיבלו את העונש, הציל את השאר. ונראה את הדברים יותר מפורשים בהמשך.
וזכרו פליטיכם אותי בגויים אשר נשבו שם, אשר נשברתי את ליבם הזונה אשר סר מעליי ואת עיניהם הזונות אחרי גילוליהם. ונקוטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבותיהם. וזכרו פליטיכם אותי בגויים אשר נשבו שם. אומר המלבי"ם, אלה שיישארו מכם, שיישארו בגולה, הם יזכרו את השם. ויזכרו פליטיכם. אשר נשברתי, הכוונה אחרי ששברתי את ליבם ואת עיניהם. נשברתי פה זה במובן של שברתי, וכך גם כן אומר התרגום יונתן. הכוונה אחרי אשר שברתי. אחרי אשר שברתי את מה? נשברתי את ליבם הזונה אשר סר מעליי ואת עיניהם הזונות אחרי גילוליהם. אומר המלבי"ם, הרי ליבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון. הלב והעין הם שני המתווכים של החטא. סרסור זה מתווך. הם שני המתווכים של החטא. מכיוון שהעין רואה והלב חומד. הלב, אין הלב שולט אלא במה שהעין שולטת. אם לא ראינו דבר מה, לא נמשכנו אליו. מתי אנחנו נמשכים למשהו? כשראינו אותו. אז יוצא אם כן שהם המסרסרים לנו, המתווכים לנו את העבודה. וכאשר הם יישברו, אז לא יתורו אחרי לבבם ואחרי עיניהם אשר הם זונים אחריהם. זה מה שהוא אומר, ונשבור שם את ליבם הזונה אשר סר מעליי ואת עיניהם הזונות אחרי גילוליהם. שהלב והעיניים הם סרסורי החטא. אגב, למה כתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם? הרי העין רואה ולב חומד. אז אם כן לכאורה היה צריך להגיד ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם. ככה היה יותר נכון, קודם העין. וכן גם אצלנו בפסוק, נשברתי את ליבם הזונה אשר סר מעליי ואת עיניהם הזונות. היה צריך להגיד את עיניהם הזונות ואת ליבם הזונה. כיוון שהכל מתחיל מהעין, העין רואה והלב חומד. תשובה מוריי ורבותיי, העין לעולם לא רואה מה שאין הלב רוצה שתראה. שומעים? אז כל ראייה מתחילה מהלב. אם אתה תחליט שאתה לא רוצה לראות, אתה לא תראה. אבל כיוון שהלב רוצה, אז אדם הולך ברחוב כמו וישרים. עיניו משוטטות, מחפש מה לראות. אז זה מתחיל שהלב רוצה. כיוון שהלב רוצה אז גם העין תראה. אחרי שהעין תראה, אז ממילא היא גם משפיעה על הלב והלב עכשיו גם מתאווה. הוא לא סתם רוצה. אבל הכל מתחיל מהלב, הרצון לראייה מתחיל מהלב. לכן הוא אומר כאן קודם כל נשברתי את ליבם הזונה, הוא הראשון. ואחר מכן את עיניהם הזונות. כי ליבם הזונה סר מעליי ומכאן הגיע עיניהם הזונות. אותו דבר גם כן ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. זה מתחיל מהלב ולאחר מכן העין רואה ואז הלב בסוף חומד.
ואז מה יהיה על ידי זה? ונקוטו בפניהם אל הרעות אשר עשו. על ידי זה ונקוטו בפניהם אל הרעות אשר עשו, על ידי שהם יראו איך על ידי התועבות שלהם באו עליהם כאלה רעות, עד שיוצא אם כן שהם עצמם הביאו על עצמם את הרעות. ואז אם כן ונקוטו בפניהם. ונקוטו זה מלשון משורש קטט, אומר המלבי"ם. כיוון שהת' פה דגושה, כמו בקוממך, אתקוטט. 40 שנה אקוט בדור, אתקוטט בדור. זה מלשון קטטה ומריבה. ואז על ידי זה, כאשר הם יראו איזה צרות הביאו על עצמם, ונקוטו בפניהם. על ידי זה הם יתחרטו מאוד, כמו יעשה מריבה עם עצמו. יהיה לו כן מריבה וקטטה, איך עשיתי כדבר הזה? הנה תראה איזה רעה הבאתי על עצמי. כך גם כן רש"י מביא בשם מנחם, שהנקוטו זה מלשון ראיתי בוגדים ואתקוטטה. כן, יתקוטטו על עצמם את מה שהם לא שמעו אליי. לעומת זאת הוא מביא פירוש נוסף, והוא מתרגום יונתן. שיונתן אומר וידנקון ואינון יהון חזן. כמו שמתורגם הנאנקים דמידנקין. מלשון בכי ואנקה. אז אם כן מה שכתוב כאן ונקוטו, הכוונה היא אז אתם תבכו, אז יהיה לכם אנקה, יהיה לכם צער. אז יוצא אם כן שזה לא משורש קטטה, אלא במשמעות של בכי, במשמעות של אנקה, של כאב. יש פירוש שלישי, שהנקוטו בפניהם שזה משורש קטט ועניינו כריתה. פירושו של דבר, כמו ייתכן שזה כמו קאט, לחתוך זה כמו לקטוע, כן? מעין קטיעה, קטע וקטט בט'. וזה מאוד מעניין כיוון שגם בלועזית, באנגלית, לחתוך אומרים קאט. כן? אז גם פה אנחנו מדברים על קאט שעניינו כריתה, כן? כך מבאר הרד"ק.
תשימו לב, הרד"ק יש לו כאן הערה, ויש פה בעצם קושי בדקדוק לשון הכתוב. וזכרו פליטיכם אותי בגויים אשר נשבו שם, אשר נשברתי את ליבם הזונה. היה צריך להיות כתוב אשר שברתי את ליבם הזונה. וכמו שאמרתי, המלבי"ם מסביר שהכוונה היא שברתי. וכך גם כן אמרתי מזכיר גם התרגום יונתן, די תברית, אשר שברתי. אבל הרד"ק מתקשה בזה. הרד"ק אומר אינו נכון שיהיה בניין נפעל בגדר יוצא, אלא כתוב נשברתי, זה אני נשברתי. לא במשמעות של שברתי. ולכן הרד"ק רוצה לפרש שנשברתי פירושו אני נשברתי מליבם הזונה. ואז אם כן יוצא אשר נשברתי את ליבם הזונה, את זה קצת קשה, אבל כמו מ... נשברתי בעקבות ליבם הזונה. דהיינו כמו שכתוב ויתעצב אל ליבו. היה לי מזה צער ועוגמת נפש מליבם הזונה. המלבי"ם אומנם אמרנו שהוא מסביר שנשברתי הכוונה שברתי, אבל אומר המלבי"ם למה הוא כותב נשברתי? למה הוא לא כותב שברתי? מכיוון שהביטוי נשברתי באמת משמעותו שברתי, אבל גם נשברתי. פירושו של דבר, הוא קורא לזה לכוונה תאומית. תאומית הכוונה היא מלשון תאומים. במילים פשוטות יש פה כוונה כפולה. פירושו של דבר, נשבר ליבו בשיברון ליבם. לכן הוא כתב נשברתי. אז נשברתי זה שברתי אותם ונשברתי על ידי זה. כמו אב שצריך להכות בנו על מעשה שלילי שעשה, ולאב כואב, כואב לו בכאבו של בנו. כך שלמעשה יש פה הכאה של שברתי, אבל גם נשברתי. ולכן הוא לקח דווקא בלשון הזה. עוד הוא אומר, שיכול להיות מאוד שזה מחובר למה שכתוב קודם. וזכרו פליטיכם אותי בגויים אשר נשבו שם, אשר נשברתי את ליבם הזונה. שהכוונה היא דווקא בגויים אשר נשבו שם, שמה הם יזכרו את ליבם הזונה. שמה יישבר הכוח של האומה הגולה שם, של עם ישראל. שמה הם נשבו, שמה הם רואים שאני לא מציל אותם, נשברתי. אני לא מציל אותם. כביכול אני כביכול כמו תש כוח מלסייע להם. אומר וזה יגרום להם לשבר. כל עוד שהם כאן, הם בטוחים, מקדש השם, מקדש השם המה, השם לא יחריב בית מקדשו, לא תהיינה צרות, אפילו מביאים נביאי השקר מבטיחים השכם והערב שהכל יהיה בסדר, ולא צריך לחזות כל מיני תחזיות אפוקליפטיות על סוף העולם ותקשורת מעודדת ובקיצור, פה הם עדיין בטוחים. מתי יבוא השבר? השבר כאשר הם יהיו בין הגויים. אז הם יבינו את גודל הצרה, ואז הם יראו שאני נשברתי כביכול מלהושיע אותם, ואז יהיה שבר להם כי הם יבינו את גודל הצרה שבה הם נמצאים.
זה מזכיר לי את מה שפעם הרב זילברשטיין סיפר, שאמר לו איזה שהוא ראש עיר, שהיה במשך שנים ראש עיר, והוא בשלב מסוים, איזה בחירות מסוימות שהיו, הוא ככה היה קצת שאנן מדי, ואיזה ראש עיר אחר לקח את העיר בסערה. הוא היה בהלם טוטאלי, הוא לא האמין. הוא אומר אני שנים פה ראש העיר ופתאום הפכתי להיות כאחד האדם. הוא אומר אבל עדיין לא קלטתי את זה. אומר אתם יודעים מתי קלטתי את זה? הוא מספר שאחרי שבוע נגנב לו הרכב. בתר עניא אזלא עניותא. אחרי שבוע נגנב לו הרכב. ואז, אומר יש לו את הטלפונים של כל הבכירים. הוא מתקשר למנהל תחנת המשטרה בעיר. שלום יעקב, מה נשמע? מה שלומך? בסדר, ברוך השם. עונה לו קצת בקרירות. אומר לו אתה יודע יעקב, נגנב לי האוטו. אז הוא הנהם משהו ולא ככה שלא הבנתי, ובסדר. משהו כמו נדבר אחרי זה או משהו. טוב, התקשרתי אחרי זה עוד פעם. ואז הוא אומר לי, טוב, תיגש לתחנת המשטרה, תגיש תלונה מסודרת, נפעל בצינורות המקובלים. ואומר לסיום הוא אמר לי, ואני מאוד אודה לך אם תוכל למחוק את המספר שלי מהטלפון שלך. במילים פשוטות, אל תטריד אותי יותר. מי אתה היום? מה אתה היום? אזרח פשוט, נכון? אז תעשה טובה, אל תטריד אותי יותר. הוא אומר ואז זה היה הרגע של המשבר שבו הבנתי איפה אני נמצא. לפני כן עוד הייתי במין אופוריה, אבל אומר אז הבנתי, זהו, מה שהיה נגמר. נגמרנו. אז אומר לפני כן רק טלפון אחד למפקד המשטרה, למנהל, אומר ישר מגיע אליי שוטר למשרד, לוקח גובה ממני עדות, המפקד יכול להיות שהוא בעצמו, מנהל תחנת המשטרה יגיע ו... אומר איפה, כל זה נגמר. תיגש לתחנה, תגיש תלונה. אז אתה מבין שיש מציאות, זה אגב דיברנו על זה פעם בדרשה, המדרש מביא את זה על משה רבנו, שכאשר משה רבנו התפלל על העברה נא, אמר לו הקדוש ברוך הוא שעתה עברה. אמר לו הקדוש ברוך הוא חלפה השעה. המדרש מביא את המשל הזה, לאדם שהיה, היה בעל תפקיד רם ופיטרו אותו. ואז הוא מגיע לארמון המלך, ומתברר לו שהחליפו את הקוד של המנעול. אתם מבינים? מתברר לו שבקיצור אין כניסה. אומר לו השומר מי אתה? מה אתה? לא מוכר פה. אחורה פנה. אתם מבינים? שעתה עברה. היה זמן משה שיכולת לפעול, אבל עכשיו עברה השעה. טוב, זה נזכרתי בעקבות מה שכתוב כאן, אשר נשברתי. שם בגלות הם יזכרו את ליבם הזונה, ישבר כוח אל מעוזם לעשות חיל, יראו שגמרנו, איפה אותו כוח שסמכנו עליו? פתאום יראו שהנה נשבינו והשם לא הציל אותנו. ואז על ידי זה הדבר ישבור אותם לחלוטין.
וידעו כי אני השם, לא אל חינם דיברתי לעשות להם הרעה הזאת. וידעו כי אני השם, אז הם ידעו שאני השם. לא על ידי המכות שאני אתן על העם שם, העם בגלות יחזור בתשובה, ועל ידי זה הותרתי, יהיה לכם פליטה, יהיה בזה רווח. ואז לא אל חינם דיברתי. יוצא אם כן שהמכות לא היו לחינם. אז אין הבאת העונשים פה על ריק ודבר של חינם מבלי תכלית, אומר המלבי"ם. על ידי זה אני אשיג את הגזירה שדיברתי עליהם את הרעה, והתכלית הנרצית אצלי שכמו שאמרנו, שלא תבוא הרעה, אלא אדרבה, יחזרו בתשובה ויהיו ראויים להיגאל.
כה אמר השם אלוקים, הכה בכפך ורקע ברגלך ואמור האח אל כל תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו. כה אמר השם אלוקים, הכה בכפך. הכוונה היא כמו ספוק כפיו. סופק ומכה כף על כף. זה הכה בכפך. ורקע ברגלך. רש"י אומר, מכה רגלו על הארץ ומרדד את הטיט. כמו דרך אבל. אדם שבצער מכה ברגל על הארץ, להראות צער וכאב. או יש הסבר נוסף, הרד"ק מביא שהכוונה היא תכה בכפך על ירכיך. כן? כמו ספקתי על ירך. ורקע ברגלך, הרד"ק אומר שהכוונה אדם שמכה ברגל על הרגל. לא כל כך ברור לי המציאות, יותר מסתבר מה שרש"י אומר, שהוא מכה ברגל על הארץ. הרד"ק אומר שהוא מכה ברגל על הרגל ושוטח הארץ תחתיו. אולי זה מכה ברגל על הקרקע. אבל על הרגל אני לא כל כך ברור לי.
אל כל תועבות רעות. המלבי"ם מסביר, הכה בכפך, אומר המלבי"ם, כוונת הפסוק זה תכה בכפך ותרקע ברגלך אל תועבות רעות בית ישראל, ותאמר את אשר בחרב ברעב יפלו וכולי. הכוונה היא שהוא ירקע ויכה ברגל על הארץ מתוך הכעס על התועבות הרעות של בית ישראל. תועבות רעות זה כמו סמוך על סמוך, הכוונה התועבות הרעות של בית ישראל, כן? זה תועבות רעות. אבל מאידך גיסא הוא אומר, האח ושמחה. האח ושמחה, אומר המלבי"ם, זה ביטוי תמיד לשמחה. האח חמותי ראיתי אור, האח האח ראתה עינינו. זה ביטוי לשמחה. מאידך גיסא תגיד האח ושמחה על מה שהשם יעניש אותם והם יפלו בחרב ברעב ובדבר. הרחוק בדבר ימות, והקרוב בחרב ייפול, והנשאר והנצור ברעב ימות, וכיליתי חמתי בם. הרחוק, מי שיהיה במדבר, רחוק מהאויב, הוא ימות בדבר. מי שהוא קרוב אל העיר, קרוב לעיר עומדים האויבים, הוא ייפול בחרב האויב. מי שיישאר בעיר, הוא יהיה נצור שם בתוך מצור, הוא ייפול ברעב. על כל זה תאמר האח, שמחה. ושמחה מה זו עושה? איזה שמחה יש כאן? אומר המלבי"ם, כי על ידי זה ירוויחו שני דברים. א', וכיליתי חמתי בם. על ידי שהם יקבלו את העונש, על ידי זה תכלה החמה. בבחינת חיציי כלים והם אינם כלים. אז החמה תכלה. דבר נוסף, על ידי זה וידעתם כי אני השם, בהיות חלליהם בתוך גילוליהם סביב מזבחותיהם אל כל גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבותה, מקום אשר נתנו שם ריח ניחוח לכל גילוליהם. תכירו שהעונש וההשגחה היא מאת השם. וא', תכירו שעל ידי זה שהנה חלליהם בתוך גילוליהם, במקום החטא, כמו שהסברנו קודם, שמה הפירעון והעונש. בזה הם ידעו שהעונש בא בעקבות החטא. דבר נוסף, ואגב מה שכתוב כאן אלה עבותה, הכוונה כמו עץ עבות, כן? אלה עם ענפים רבים. שדווקא במקומות אשר שם נתנו ריח ניחוח לכל גילוליהם, במקומות האלה הם נפלו. אז יש בזה מסר ברור, זה מאת השם על מעשיכם הרעים.
ונטיתי את ידי עליהם ונתתי את הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי אני השם. אומר המלבי"ם, על ידי שאני אטה ידיי עליהם, אני אתן את הארץ שממה, והארץ תהיה משמה. אומר המלבי"ם שהמשמה זה כפילות של שממה יותר גדולה. כן? המשמה גדול מן השממה. זה אומר שממה זה יכול להיות זמני, משמה זה שממה מה שנקרא מתמשכת, לאורך זמן. אז הוא אומר אני אטה ידי עליהם, הארץ תהיה שממה ותהיה יותר משמה מהמדבר, שהיה מדבר דבלתה, שהיה ידוע בזמנם, שהיה מדבר שהיה שומם מאוד. וזה יהיה במקומות מושבותיהם. דהיינו מקום שהיה יותר מיושב, החורבן שלו יהיה גדול יותר. זה דבר שהוא הפך הטבע. בזה ידעו כי אני השם, הם יראו שיש כאן עונש שבא בהשגחה מלאה מאת השם עליהם.