לכן כה אמר השם אלוקים הנני עלייך גם אני. ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגויים. לכן כה אמר השם הנני עלייך גם אני. מה זה גם אני? מה הגם בא לרבות? את בגדת עליי ולכן גם אני עלייך, זה הנני עלייך. כמו שאתם עשיתם מה שלא עשה שום גוי אחר אומר הרד"ק, כך גם כן אני אעשה בכם שפטים שלא עשיתי בשום גוי אחר. ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגויים. ולמה זה לעיני הגויים? כי כשמישהו אחר רואה הביזיון גדול יותר. אז יהיה לכם ביזיון לעיני הגויים שכל הגויים יראו את המשפטים שנעשה בכם.
אז דבר ראשון אומר המלבי"ם מה שכתוב כאן שזה יהיה בדרך משפט. ודבר שני שזה יהיה בגלוי. ועשיתי בך את אשר לא עשיתי ואת אשר לא אעשה כמוהו עוד. יען כל תועבותייך. אומר השם אני אעשה בך דבר שלא עשיתי ולא אעשה עוד בשום גוי אחר. שומעים איזה דברים נוראים? זאת אומרת המציאות של עם ישראל תהיה מציאות של שפטים שלא היה בכל גוי. איפה עוד ראינו גוי שעבר שואה? איפה עוד ראינו גוי שנאמר עליהם דברים שעם ישראל עבר בגלויות שלו ובחורבנות ועוד מעט אנחנו נראה תכף דוגמה שלא ראינו דוגמתה בגויים. וזה רחמנא ליצלן היה רק בעם ישראל. אז דבר ראשון כתוב כאן עונשים שלא עשיתי ולא נעשו כמוהם.
דבר שני, יען כל תועבותייך. בגלל שגם אתה עשית דברים שלא נעשו כמוהם. כי כמו שהסברנו הגם שהגויים הרשיעו אבל לא היה להם תורה. אז אתה עם תורה הלכת לעשות ההפך, והגם שהגויים הרשיעו הם לא עשו בכוונה ההפך. אבל אתה יודע מה אומרת התורה ועשית בכוונה ההפך. ולכן הוא אומר היות ועשיתם יען כל תועבותייך, יהיה לך עונש בשלושה דברים. לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם. ועשיתי בך שפטים וזריתי את כל שאריתך לכל רוח.
לכן הוא אומר יהיה צרה נוראה שאין דוגמתה בין האומות. בספר יוסיפון הוא מתאר את מה שהיה בעת החורבן. והוא שם מביא מעשה שהוא מקדים לו הקדמה והוא כותב שהוא מאוד חושש לכתוב אותו, מכיוון שאם הוא חושש שהדורות הבאים יקראו את הדברים ויהיו סקפטיים לגבי האמיתות שלו, הם יהיו מאוד ספקנים האם מה שאני כותב לכם זה נכון. והוא אומר שבאמת מי שישמע את זה אומר אילמלא ראיתי את זה בעיניי לא לא הייתי כותב לכם את הדברים. ושם הוא מביא תיאור שלם על אישה שרחמנא ליצלן אכלה את בנה. שזה דבר אומר שחיילים שהיו עזי לב של הגויים שראו את זה נמסו מהזעזוע, מהדבר הזה. אומר השם זה דבר אשר לא אעשה כמוהו עוד ולא עשיתי. זה דבר שלא נאמר באף גוי שיאכלו אימהות בני טיפוחים. דבר כזה שבשר בניהם יאכלו. זה רחמנא ליצלן דבר כזה לא לא נאמר על שום אומה בעולם. אומר הנה תראו עשיתי בך את אשר לא עשיתי ולא אעשה כמוהו עוד יען כל תועבותייך. בגלל כל התועבות שעם ישראל עשו וזה אומר הרד"ק וזה העונש גדול שאין כמוהו. אין כדוגמתו.
ובנים יאכלו אבותם, זה תוספת כי זה לא ראינו שכתוב בתורה. ואף על פי כן אומר השם ובנים יאכלו אבותם. ועשיתי בך שפטים וזריתי את כל שאריתך לכל רוח. חלקם הלכו למצרים, חלקם הלכו לבבל, במואב ובבני עמון באדום, כן כמו שכתוב לגבי גדליה בן אחיקם, זרו אותם לכל רוח.
המלבי"ם מסביר שכעת יבוא כאן הכתוב ויבאר את הנבואה שנמסרה בתחילת הפרק. בתחילת הפרק הרי ראינו שהוא ציווה אותו לגלח ראשו. ואמרנו שהוא חילק את זה לשלושה שלישים. וכעת הוא יבאר כיצד הדין והמשפט יהיה עם שלושת השלישים הללו. הוא אומר לו יאכלו בנים בתוכך, זה הפירוש של השלישית באור תבעיר בתוך העיר. איזה תבערה תהיה בתוך העיר? שבנים יאכלו הוריהם והורים יאכלו בניהם. זה התבערה של השערות שאמר לו לשרוף בתוך העיר. דבר נוסף הוא אומר ועשיתי בך שפטים, זה מה שישפוט נבוכדנצר את צדקיהו ואת אלה שברחו, הוא יהרוג אותם כמו שכתוב וידבר איתו משפטים. וזה מה שכתוב בשלישית תכה בחרב סביבותיה. כי איפה הוא תפס אותו? סביבות ירושלים. אז הוא אומר תכה בחרב סביבותיה. והדבר והשליש הנוסף וזריתי את כל שאריתך, זה השליש מהשערות שהוא אמר לו אחרי שגילח אותם, אותם תזרה לרוח. איפה הפתרון של המעשה הזה? וזריתי את כל שאריתך. כל אלה שיישארו יהיו מפוזרים לאחר מכן, אפזר אותם. אומר המלבי"ם תשים לב לא כתוב ועשיתי בך משפטים אלא ועשיתי בך שפטים. ששפטים קשה יותר ממשפטים, גרוע יותר ממשפטים וזה בא לבטא עונשים קשים.
לכן חי אני נאום השם אלוקים, אם לא יען את מקדשי טימאת בכל שיקוצייך ובכל תועבותייך, וגם אני אגרע ולא תחוס עיני וגם אני לא אחמול. לכן חי אני נאום השם, זה שבועה. אם לא יען את מקדשי טימאת, אומר הרד"ק מנשה שם פסל האשרה בתוך בית המקדש. וזה גם כן חלק ממה שראינו שהם הלכו על הקצה האחרון בדווקא. זאת אומרת מילא היה עובד לו איזה עבודה זרה, נו ניחא, אז הוא גם מאמין בהשם גם עובד עבודה זרה. אבל ללכת ולהכניס בתוך בית השם את הפסל והשיקוץ שומם של העבודה זרה, זה כביכול להכעיס בכוונה תחילה. גוי גם אם הוא חטא, אין לו כוונה להכעיס את ריבונו של עולם, הוא טעה, הוא האמין בעבודה זרה שלו והלך לעבוד אותה. אבל אתה לקחת את העבודה זרה ולשים אותה בתוך בית המקדש במקום אשר השם אמר לשכן שמו שם, שם להכניס שיקוץ שומם את פסל האשרה? חי אני נאום השם אם לא יען את מקדשי טימאת בכל שיקוצייך ובכל תועבותייך. אנחנו נראה בהמשך גם כן ביחזקאל שהקדוש ברוך הוא יעשה לו סיור בבית המקדש ויראה לו את כל התועבות שהם עושים שם בתוך בית המקדש רחמנא ליצלן.
ולכן אומר השם וגם אני אגרע ולא תחוס עיני. גם אני אגרע כמו שגרעת את כבודי כאשר שמת את השיקוצים, כך גם כן אני אגרע את כבודך שאתה תהיה נקלה בעיני אנשים זרים ויעשו בך שפטים. וגם אני לא אחמול, כמו שאתה לא חמלת על כבודי מלחלל אותו, אומר השם גם אני לא אחמול על כבודך. והמלבי"ם מסביר שכל שלושת העניינים שראינו קודם, כאן הוא אומר לו בוא וראה שיש כאן יותר מזה. א' השם גוזר גזר דין בשבועה. וידוע שגזר דין בשבועה הוא לא בר ביטול. ולמה? כיוון שטימאו את המקדש, יען את מקדשי טימאת בכל שיקוצייך, העמדתם את הגילולים בהיכל. ובכל תועבותייך, זה מה שנראה לקמן בפרק ח' בפסוק י"א את התועבות שעשו. ולכן הוא אומר גם אני אגרע. מה זה גם? גם זה להוסיף. יהיה פה תוספת על הגירעון שיגרע בך הרעב, האויב, כל הצרות, אומר השם יהיה פה גירעון נוסף שאני אוסיף. ולא תחוס עיני.
פה נשים לב כתוב שיקוצייך ותועבותייך. אומר המלבי"ם תמיד כשהם באים נרדפים, אז שיקוץ זה בא על עבודה זרה, והתועבות זה על יתר התועבות. כמו משכב זכור, משכב בהמה, כל העריות, לגביהם נאמר לשון תועבה. ולגבי דברים המבוזים והנמאסים כמו עבודה זרה או כמו דברים האסורים באכילה, הוא נוקט שקץ. שקץ תשקצנו, כן בענייני איסור אכילה כתוב שקץ או תשקצו את נפשותיכם. אז הדבר המשוקץ זה עבודה זרה ודברים מבוזים לאכילה. ואילו דבר תועבה כמו שאמרנו זה בדוגמאות של מעשים מתועבים כענייני עריות ודומיהם.
שלישיתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך. והשלישית בחרב ייפלו סביבותייך. והשלישית לכל רוח אזרה וחרב אריק אחריהם. למה צריך להגיד את זה? הרי כבר ראינו לעיל את העונשים הללו. אומר המלבי"ם תשים לב כמו שהסברנו קודם וגם אני לא אחמול, זה בא לומר שמעבר למה שגזרתי יהיה גם. וגם זה ריבוי. זאת אומרת על כל אחד מהשלישים הללו תהיה תוספת. ואיך? השליש הראשון הרי אמרנו אמר לו באור תבעיר בתוך העיר, וזה מה שהסברנו שאבות יאכלו בנים ברעב ובנים יאכלו אבותם. על זה הוא אומר להם שלישיתיך האלה בדבר ימותו. יש תוספת יוקר. ומה היא? יהיה דבר. וברעב יכלו, וזה יהיה בתוך העיר. אז מעבר לרעב שאבות יאכלו את בשר בניהם יהיה גם דבר. זה התוספת על השליש הזה.
השליש הנוסף שעליה נאמר ולקחת את השלישית תכה בחרב סביבותיה, למעשה בשליש הזה אני לא כל כך הבנתי איפה התוספת. כתוב בחרב ייפלו סביבותייך. חלק כשדים יהרגו אותם מסביבות העיר. זה ועשיתי בך שפטים. ולקחת את השלישית תכה בחרב סביבותיה. איפה פה התוספת יותר ממה שנאמר קודם? בחרב ייפלו סביבותייך זה התכה בחרב שכתוב קודם. אין פה תוספת. אולי השפטים, אבל השפטים כתוב בפסוק הקודם, השפטים לא כתוב כאן. לגבי השליש האחרון כתוב וזריתי את כל שאריתך לכל רוח. זה ההבטחה שנאמרה אז. אומר פה יהיה תוספת וחרב אריק אחריהם. זה לא די שיהיו מפוזרים לכל רוח אלא עוד חרב תרדוף אותם אחרי שיהיו מפוזרים. כך שלמעשה גם פה יש תוספת.
וכלה אפי והניחותי חמתי בם והתנחמתי. וידעו כי אני השם דיברתי בקנאתי בכלותי חמתי בם. וכלה אפי והניחותי חמתי בם והתנחמתי. וכלה אפי אומר הרד"ק על דרך מה שנאמר חיציי אכלה בם. פירושו של דבר אחרי שיכלה אפי והניחותי חמתי בם, דהיינו אנחם מהנקמה שבהם, דהיינו כביכול מה זה חיציי אכלה בם? חיציי כלים והם אינם כלים. פירושו של דבר שבסופו של דבר תהיה נחמה, השם ינחם על מעשהו עוד בטרם עם ישראל יכלו. כי אם נשארו עוד חיצים בארסנל, זאת אומרת שעדיין לא גמרו אותם, זאת אומרת שעם ישראל עוד קיים, כי הנה אתה רואה נגמרו החיצים ועם ישראל עדיין לא לא נגמר. אז זה מה שהוא אומר וכלה אפי, יגמר האף והניחותי חמתי בם והתנחמתי. ואני אתנחם על ידי חמתי אשר אוציא כנגדם. רש"י אומר והתנחמתי, אתנחם על הצער שציערתם אותי כשאני אנקם בם, על ידי שאני אגבה מהם את חובם, על ידי זה כביכול תנוח רוחי על מעשיהם הרעים ויהיה לי בזה נחמה. כי כלל צריכים לדעת שזה לא לחשוב במושגים המגושמים שלנו, כמו כילה חמתו על העצים ועל האבנים, שאנשים חושבים שזה כמו מישהו שהוא מתעצבן והוא ככה צריך משהו לפרוק עליו את התסכולים שלו אז הוא שובר משהו. כילה חמתו בעצים ובאבנים. ודאי שזה לא הכוונה, ודאי שאצל הקדוש ברוך הוא העונשים זה לא גדר של פורקן של כעס, אלא העונשים זה בעקבות קטרוג של מידת הדין, והעונש הוא הזיכוך. אין מושג אצל הקדוש ברוך הוא עונש לשם עונש. אלא תמיד אם יש עונש כדי שעל ידי העונש הזה יהיה זיכוך. ועל ידי זה מידת הדין שהיא קשה היא יורדת ומתרככת ואז היא כבר לא מקטרגת עליהם. אבל לעולם העונש לא בא כעונש של עשית אני אראה לך, פרעון, אלא העונש בא כזיכוך וניקוי על אותם מעשים שליליים שאותם הם עשו.
והמלב"ים מחלק את הדברים ואומר, על ידי השליש הראשון שימותו בעיר שבזה הוא פתח, על ידי זה וכלה אפי. על ידי השליש השני שייפלו סביבות העיר, אז הניח את חמתי. מה ההבדל בין אפי לבין חמתי? זה דבר שהמלבי"ם מסביר אותו במקומות רבים, שהחימה זה הכעס שבפנים. האף זה הכעס החיצוני. ואתם רואים את זה גם זה בא לידי ביטוי כי אש קדחה באפי. אף הוא חיצון. כאשר אדם כועס אז רואים את האף שלו מתאדם ומתלהט, גחלים יהלכו ממנו. אבל לעומת זאת וחמתו בערה בקרבו. וחמתו בערה בו. החימה תמיד זה משהו פנימי. ואילו האף זה משהו חיצוני. אז אם כן כאשר אנחנו מדברים על וכלה אפי, על ידי השליש הראשון שימותו בעיר יכלה האף החיצון. על ידי השליש השני שייפלו סביבות העיר, אז והניחותי חמתי. על ידי זה החימה הפנימית גם היא תשכך. כיוון שתמיד שבן אדם כועס אז יש שלב ראשון שהכעס החיצון יורד, ובשלב השני הכעס הפנימי. כיוון שיכול להיות מאוד שהבן אדם עדיין בפנים עוד הוא לוהט. אז אפילו שבחוץ הוא כבר נרגע, הוא לא מדבר, הוא לא פועל, הוא לא... אתה רואה אותו ברתיחה, הוא נרגע. אז זה וכלה אפי. אבל עדיין הרבה פעמים בפנים התהליכים עדיין קיימים. ולכן הוא אומר השלב השני יהיה הניח את חמתי הפנימית. ועל ידי השליש השלישי שאותם הוא יזרה לכל רוח, על ידי זה והתנחמתי. על ידי זה כביכול יהיה תנחומים, דהיינו אומר השם בזה כביכול יסור לחלוטין הכל. וכל זה יהיה במטרה כדי שהאומות ידעו שאני דיברתי. דהיינו ידעו שהעונש הוא בהשגחה מאת השם. שידעו האומות שזה בקנאתי בחלותי חמתי בם. שידעו שזה בא מאת השם והקדוש ברוך הוא כילה חמתו בם על ידי שיכלה את החימה הפנימית, אז ידעו שזה מאת השם. ולמה? מכיוון שהרי מידת רחמיו של הקדוש ברוך הוא זה שלא יעיר כל חמתו. השם לא מעורר את כל חמתו. כי אם היה מעורר כל חמתו לא היה קיום לעולם רגע. אומר וכאן תראו שהנה בחלותי חמתי בם. הנה תראו כאן שכלתה חמתי. כלתה חמתי פירושו של דבר זה אומר שהשם כביכול עורר כל חמתו. זה נגד הנהגת השם. זה נגד הדרך המקובלת. מה זה מרמז לך? כל דבר שנעשה לא בצורה טבעית מראה על השגחה. דבר שנעשה בצורה טבעית אתה אומר טוב נו זה טבע. אבל אם הדבר הזה נעשה בצורה מנוגדת לטבע, זה אומר שמישהו דאג לזה והביא את זה ועשה את זה בכוונה תחילה. פה אתה תראה שאני אכלה חמתי, זה לא מדרכי. מזה תבין שיש פה קנאה גדולה שהשם מקנא לכבוד המקדש, יען את מקדשי טימאת, ולכן תראה שיש כאן חימה גדולה שהיא הרבה מעבר לטבע ומדרך ההנהגה של הקדוש ברוך הוא.
ואתנך לחרבה ולחרפה בגויים אשר סביבותייך לעיני כל עובר. ואתנך לחרבה, אומר רד"ק שתהיי ארצך חרבה. ולא זו בלבד, תהיי גם כן לחרפה בגויים אשר סביבותייך. זאת אומרת עצם זה שארצך תהיה חרבה, זה יהיה לך גם חרפה. כי הגויים אשר סביבותייך הרי הם בנויות. בראותי כל העיר על תילה בנויה ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה. כך שלמעשה הביזיון גדל כאשר דווקא ארצנו שוממה וארץ הגויים עדיין על תילה בנויה. פעם בא יהודי לרב מבריסק, אמר לו האם אפשר להגיד בפסוק, אז קרא אלוקים והמיה, בירותי כל עיר על תילה בנויה ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה. אז הוא אמר שהכוונה היא כך, עיר על תילה בנויה, כל עיר, כל התעוררות על תילה בנויה. דהיינו ההתעוררות היא ראויה ופועלת כמו שצריך. רק עיר האלוקים מושפלת. ההתעוררות בענייני רוחניות מושפלת. זה כך הוא רצה להסביר, עיר מלשון התעוררות. דהיינו אין התעוררות לעבודת השם. אז מספרים שהרב מבריסק דרכו לא היה להגיב מיד. המתין כמה שניות. ואז הוא אמר לו היית פעם בפריז? אומר לו כן. אני שמרתי רחובות פריז. אמר לו כן. אמר לו ותגיד היא בנויה? אומר לו אוהו. אומר לו ואמריקה? אומר לו גם. אומר לו לונדון? אומר לו לא כל ספק. ורוסיה? אומר בכלל. אז הוא אומר לו אז למה אי אפשר להסביר כפשוטו? בירותי כל העיר על תילה בנויה ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה. תבין זאת אומרת הרב מבריסק לא מצא חן בעיניו לקחת פסוק ולעוות אותו כשיש לו הבנה פשוטה, תפתח את העיניים תראה שההבנה של הפסוק מובנת כפשוטו. על כל פנים נחזור לעניין, ואתנך לחרבה ולחרפה. על ידי שהארץ תהיה חרבה, על ידי זה תהיי לחרפה בגויים אשר סביבותייך, שהנה ארצם בנויה וארצך שוממה. ובזה יהיה לעיני כל עובר. הכוונה היא לעיני כל עובר, כל מי שיעבור שם כמו שכתוב יישום עליה וישרוק. כל מי שיעבור יגיד על מה עשה השם ככה לארץ הזאת? מה חורי האף הגדול הזה? כל מי שיעבור יעמוד תמה על מה עלתה ככה להם.
המלבי"ם מסביר שכאן בעצם הפסוק מתחיל לפרש את מה שראינו לעיל בפסוק ד'. שהוא אמר לו שחלק מן השערות אשר תגזוז אותם תיקח ותשליך לתוך האש. ומשם הוא אמר לו מהאש הזאת תצא אש לכל בית ישראל. עכשיו הוא מסביר כיצד. על ידי שאני אתן אותך לחרבה ולחרפה בגויים אשר סביבותייך. שימו לב המלבי"ם לא מסביר שחרבה זה מלשון חורבן. המלבי"ם מסביר שזה מלשון חרב. על ידי שאני יישארו כאן כאלה שנשארו אחרי מותו של גדליה בן אחיקם והם הלכו למצרים, הם התפזרו בשאר הארצות, על ידי זה שהם נמסרו בחרב נבוכדנצר שם במצרים, הנשארים היו לחרפה, אז יוצא שמכאן יצאה אש אל כל המקומות. זה לא רק פגע פה, אלא גם אלה שהלכו למצרים, גם אותם בדרך הכה נבוכדנצר, אלה שנשארו היו לחרפה. הנה ראית שיצאה אש מכאן ושרפה כביכול את בית ישראל הנותרים.
והייתה חרפה וגידופה מוסר ומשמה לגויים אשר סביבותייך. בעשותי בך שפטים באף ובחימה ובתכחות חימה אני השם דיברתי. והייתה ירושלים תהיה לחרפה ולביזיון. מוסר ומשמה לגויים אשר סביבותייך. המצודת דוד מסביר שהגויים ייסרו אחד את השני עם ירושלים. דהיינו כאשר גוי ירצה לייסר חברו, דהיינו לאיים עליו או להגיד לו קללה, הוא יגיד לו תעשה בעיות שלא יקרה לך כמו שקרה לירושלים. אז יוצא אם כן שירושלים תהיה מוסר ומשמה לגויים. אם תעשה דברים רעים בסוף אתה תסבול כמו ירושלים. אז ירושלים תהיה סמל לסבל. כמו שיש ביטוי גם כן שתהיה קללה בגויים. דהיינו תמיד שמישהו ירצה לקלל חברו הוא ישתמש בך. לעומת ונברכו בך, כשמישהו ירצה לברך מישהו בך יבורך ישראל. יגידו תמיד כאפרים וכמנשה. אז הנה אתה רואה שלפעמים יש דבר שהוא צרה נוראה או ברכה גדולה, כן כל אחד כפי עניינו, ותמיד שמישהו ירצה לקלל מישהו או ירצה לברך מישהו הוא ישתמש באותו משל. זה אם כן מה שנאמר כאן. הגויים ייסרו איש את רעהו ויגידו שלא תעשה צרות שלא יהיה לך כמו ירושלים.
מה זה ומשמה? מסביר המצודת דוד שהכוונה היא לתימהון. כולם יתמהו על גודל החורבן. בעשותי, כאשר אני אעשה בך משפט של פורענות, אז תהיי חרפה וגידופה. חרפה זה מלשון לחרף, גידופה זה מלשון לגדף. הכוונה היא מקוללת. כשאני אעשה בך את משפט הפורענות ואביא עליכם תוכחות חימה, אני השם דיברתי. אני השם שדיברתי בידי גם כן לקיים את מה שאמרתי. המלבי"ם לעומת זאת מסביר שהחרפה והגידופה, הכוונה היא מה שיחרפו אותך ומה שיגדפו אותך, זה עצמו יהיה מוסר ומשמה לגויים אשר סביבותייך. אני אסביר בעצם מה הדוחק של המלבי"ם. הרי לכאורה אם הוא מדבר כאן על עם ישראל, היה צריך להיות כתוב והיית חרפה וגידופה מוסר ומשמה לגויים אשר סביבותייך. מה זה והייתה? למה הוא אומר הייתה? אז באמת כדי ליישב את זה המצודת דוד אומר הייתה ירושלים. אבל הרי עד עכשיו הוא דיבר עלייך כנקבה ואמר ואתנך לחרבה לעיני כל עובר. היה צריך להמשיך והיית. אז כדי להסתדר הוא מסביר והייתה הכוונה על ירושלים. אבל לעומת זאת המלבי"ם אומר שמה שכתוב והייתה חרפה וגידופה מוסר ומשמה, פירושו של דבר החרפה והגידופה על זה נאמר והייתה. והייתה החרפה והגידופה, מה שמחרפים ומגדפים אותך, זה יהיה מוסר ומשמה לגויים אשר סביבותייך. פירושו של דבר על זה הם ייוסרו. הגויים אשר סביבותייך ייוסרו על מה? על החרפה וגידופה. על מה שחירפו וגידפו אותך על זה הם יענשו. והייתה חרפה וגידופה מוסר ומשמה על ידי זה ייוסרו הגויים שהם מחרפים ומגדפים את קדושת ישראל.
אומר המלבי"ם מה ההבדל בין חרפה לבין גידופה? מה ההבדל בין לחרף לבין לגדף? אומר המלבי"ם תמיד לגדף חוזר על דבר שיש בו קדושה. כמו שראינו שהמגדף קילל בשם השם. כן ותמיד שיש גידוף תמיד זה חוזר על דבר שיש בו קדושה. אז החרפה תהיה מוסר והגידופה הגידופים תהיה למשמה. מעין דלתות הכתוב מקבילות. חרפה וגידופה מוסר ומשמה. החרפה תהיה למוסר והגידופה הגידופים תהיה למשמה. וכעת בואו נסביר. מה שאמרנו שהחרפה תהיה למוסר, הכוונה היא על ידי מה שהם יחרפו אותנו על רוע מעשינו, ראוי שהדבר הזה יהיה להם למעורר מוסר. תראו מה קרה לעם ישראל שסטו מן הדרך. תראו מה קרה מה עלתה להם כאשר המרו פי השם. אז החרפה זה יהיה בחינה של מוסר. עצם זה שהם יראו את חרפתנו זה אמור לעורר אותם למוסר. כמה אתה צריך להיזהר לא לסטות מן הדרך שלא תגיע גם אתה לכזה דבר. ומה זה גידופה ומשמה? אומר על ידי שהם יגדפו והסברנו לגדף זה תמיד על קדושה. הם יראו מה קרה לנו יגידו אה סימן שאין אמת בתורת משה. ועוד כל מיני דברי גידופים שיגידו נגד התורה הקדושה, מה שהם יגדפו אותנו ואת התורה, אומר על זה והייתה משמה לגויים. הגויים יהיו בבחינה של שממה. דהיינו על זה הם יסבלו. אז מצד אחד הגויים צריכים ללמוד מוסר ממה שקורה לנו, מצד שני אם במקום ללמוד מוסר הם יגדפו אותנו, הם יענשו ויהיו שוממים על זה שהם לא לקחו את השיעור המתאים, לא למדו את המוסר הראוי להם. ובפרט היו צריכים לקחת מוסר ולדעת אשר בעשותי בך שפטים באף ובחימה ובתכחות חימה. מה פירוש הדבר? אומר הרי היו צריכים להבין להגיע למסקנה שהעונש הזה הוא השגחי. שהעונש הזה הוא מאת השם וזה אמרנו ראיה ברורה לכך שהקדוש ברוך הוא הביא את הדבר אם זה לא טבעי. איך? הנה תראו שיש כאן עונש שהוא באף ובחימה ובתכחות חימה. אתם רואים שהדבר הזה בא על ידי כעס, על ידי חימה ועל ידי תוכחות חימה. דהיינו יש כאן תוכחות, תוכחות זה מלשון ויכוח, מלשון הוכחה. יש כאן הוכחות רבות על חמת השם. שיש פה כעס אלוקי ושזה לא רעב מקרי. איך ההוכחות? א' אם בא על עם ישראל צרה, אז היא באה גם על האומות. אין היגיון שהרעב יעצור בגבול. אם יש רעב הוא מתפשט, אם יש ארבה הוא מתפשט, אם יש שידפון ירקון הם מתפשטים. אין שום היגיון שזה יהיה רק על אומה אחת בלבד. אומר הנה תראו כאן בשלחי את חיצי הרעב הרעים בהם.