פרק ד - לבנת המצור - חלק א

ספר יחזקאל פרק ד. ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלים. אנחנו כאן נראה ציווי שהקדוש ברוך הוא מצווה את יחזקאל לעשות דברים באופן מטאפורי, דהיינו איזה שהם פעולות חיצוניות שהפעולות באות להיות כמשל לדברים שהקדוש ברוך הוא רוצה למסור במסר שלו, וזה דבר שמופיע הרבה פעמים בנבואה, שהנביא היה עושה פעולות מסוימות כדי להמשיל לעם משלים, לבאר לעם את העניין. כמו שראינו שצדקיה הלך ועשה לו קרני ברזל, אפילו שהיה נביא שקר, אבל בזה רצה להידמות לנביאי האמת ועשה לו קרני ברזל ואמר כה אמר השם באלה תנגח את ארם. זאת אומרת אנחנו רואים, היו עושים איזושהי פעולה מוגשמת כדי שהפעולה המוגשמת הזאת תהווה ביטוי לרעיון האלוקי.

כך גם כן כאן, השם אומר לנביא ליחזקאל ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלים. אז קודם כל למה הוא נקרא בן אדם, זה לא נחזור שוב ושוב, זה כבר ראינו בפרק הקודם. למה הוא מצווה אותו לקחת לבנה ולמה הוא לא אומר לו לצור על לוח? כי הרי מה הוא אומר לו, תיקח לבנה, על גבי הלבנה הזאת תחקוק צורה של ירושלים. על לוח הרבה יותר קל לחקוק ולצייר מאשר על לבנה.

אומר הרד"ק, היות והיו בונים את הערים בלבנים או באבנים, אז הלבנה היא בעצם משל לירושלים שירושלים הייתה בנויה באבן. והלבנה זה דבר שעשוי מטיט, מייבשים אותו בשמש או שורפים אותו בכבשן כמו שכתוב נלבנה לבנים, והלבנה מצד עצמה יותר נוחה לחקק. זאת אומרת זה לא אבן ממש, אלא זה לבנה יצוקה, אז ממילא יותר קל לחקוק בה ולצייר עליה את ירושלים.

מה בעצם המסר כאן בעניין? אומר המלבי"ם, הוא רצה להורות לו, תדעו לכם ירושלים המציאות שלה, הקיום שלה, אין לה קיום עצמי. אלא היא רק מכוח השגחת השם. רק מכוח רצונו של הבורא יתברך. דהיינו מצד עצמה היא כמו לבנה. כמו לבנה, כמו שתגיד חתיכת בלוק. אין בה כלום. אם אתה רואה שיש פה חקיקה ויש כאן ציור ויש כאן עיר, תדע לך שזה ההשגחה האלוקית שהיא זאת שמקיימת אותה והיא זאת שיוצרת את המציאות הזאת שיש כאן מקום שנקרא ירושלים.

וזה מה שאומר ונתתה אותה לפניך. הכוונה היא שים את הלבנה הזאת לפניך, פירושו של דבר כמו שהשם, ירושלים היא לפניו. השם מתבונן על ירושלים ומכוח ההתבוננות על ירושלים, ההשגחה על ירושלים, זה הקיום שלה, כך גם כן אתה תשים את הלבנה הזאת אחרי החקיקה, שים אותה לפניך.

ונתתה עליה מצור ובנית עליה דייק ושפכת עליה סוללה ונתתה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב. ונתתה עליה מצור, דהיינו חלק מן הפעולה שהשם רוצה להמשיל ליחזקאל על מה שעתיד להיות בירושלים, הוא אומר לו את כל זה תעשה בציור הזה, בתמונה הזאת, בחקיקה הזאת שעשית אל הלבנה. דבר ראשון תיתן עליה מצור. פירושו של דבר, על ידי החטאים שלה, אומר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא מביא עליה אויבים שהם יהיו במצור מסביבה על מנת להחריב אותה. וגם כאן רוצה לומר לך, בוא וראה, השם בונה ירושלים והשם גם כן נתן את המצור להחריב את ירושלים. השם כביכול כעת מצווה את הנביא לעשות את זה, זה מכוח השם. מי שבנה את ירושלים הוא גם שם אותה במצור. כל זה בא לבטא שירושלים אין לה קיום עצמי, כל הקיום שלה זה רק מכוח ההשגחה האלוקית.

ובנית עליה דייק. מה זה הדייק הזה? רש"י מסביר שזה היה כלי שאיתו היו משליכים אבנים לעיר. היה להם כעין כלי קלע שעם הקלע הזה היו זורקים את האבנים לעיר. הרד"ק לעומת זאת מסביר שזה היה מגדל מעץ שהיו בונים כנגד העיר על מנת לכבוש אותה. זה הדייק.

לאחר מכן הוא אומר ושפכת עליה סוללה. מה זה סוללה? הרי העיר מוקפת חומה. לא שייך לחדור אותה אלא באחת משתי שיטות. או ששופכים סוללה, או שמשתמשים באיל ברזל כפי שאנחנו תכף נסביר. האפשרות האחת זה לשפוך סוללה. סוללה הכוונה היא מלשון עפר שאותו היו מכים במקלות וסוללים, כמו דרך סלולה. לכן זה נקרא ושפכת סוללה. למה זה שפכת? כי את העפר היו מביאים ממקום רחוק יותר ושופכים שם. זה נקרא סוללה. מה על ידי זה היו מרוויחים? היה נוצר לנו כבש שעל ידי הכבש הזה אנחנו יכולים לטפס ולהגיע לחומה. שאם אנחנו נטפס על ידי סולם אחד אחד, אז זה איזה מאוד קשה והם מלמעלה גם כן היו שופכים עליהם שמן רותח וזורקים עליהם בליסטראות, זה היה מאוד קשה. אבל על ידי שהיו מצליחים ליצור איזושהי רמפה כזאת, על ידי זה היו באים מאסה של חיילים שהיו עולים על גבי הסוללה וכך היו מגיעים וכובשים את החומה. אז זה האפשרות הנוספת, זה שפכת עליה סוללה.

ונתתה עליה מחנות. מחנות יצורו סביב העיר, וזה על מנת לכבוש את העיר, המחנות שבאים כדי לחדור את החומה. ושים עליה כרים סביב. מה זה הכרים הללו? אז רש"י מביא פירוש אחד, אפרורין, כמו שאומר התרגום יונתן, זה כפרים, אומר רש"י, שהיו עושים, המלך הכובש היה עושה מארבע רוחות העיר, היה עושה מעין כפרים. דהיינו מקום ומחנה לחייליו שיצורו על העיר. ורש"י מסביר שקרים הכוונה שרים הממונים על הצבא. מסתמא מזה שרש"י רוצה להגיד פירוש נוסף, כי לפי הפירוש הראשון זה כפרים, והכוונה היא כמו שאמרנו כמו מחנה, כל מחנה הוא כמו איזה כפר מצד אחד של העיר. רש"י אומר עוד פירוש שזה הממונים על הצבא, כל ממונה היה אחראי על רוח אחת שמשם לא יברחו אנשי העיר והמצור לא יפרץ.

הרד"ק מביא פירוש נוסף שמסביר מה זה כרים, לבשו כרים הצאן, עם חלב כרים, שהכוונה היא אילים. מה קשור כאן אילים? שים עליה כרים סביב, הכוונה היא איל ברזל לנגח את העיר. פירושו של דבר, כדי לנגח את העיר היו עושים איל ברזל. מה זה אומר? היו לוקחים ועושים, היו בונים להם מעין קרש מול קרש באלכסון, יוצרים משולש. המשולש הזה היה תקוע נגיד בקרקע, כאשר קרש נוטה לקרש, יצרנו מעין משולש כזה שקרש, הקודקוד של אחד נוגע בשני. לאחר מכן היו עושים עוד קרש כזה שקודקוד של אחד נוגע בשני, וגם אותו היו תוקעים בקרקע נגיד במרחק של ארבעה מטרים קדימה. יש כאלה שזה כל זה היה נייד, אבל אני מדבר איתכם עכשיו על תקוע בקרקע. מכל אחד מהם מורידים שרשרת והיו שמים באמצע בול עץ ענק שוכב ביניהם. והוא היה תלוי בשרשרת הזאת. נגיד כל שרשרת הייתה תופסת את הבול עץ נגיד בחצי מטר לפני הסוף. ובצד השני חצי מטר לפני הסוף הייתה שרשרת משתלשלת ויורדת. ואז הבול עץ הזה היה כמו נדנדה. יש כאלה גנים שרואים בהם פארקים שרואים בהם כאלה ילדים שמתנדנדים על נדנדה מהסוג הזה. עכשיו דבר כזה כשהוא כבד ואתה מקרב אותו לעיר, ואנשים בכוח מזיזים אותו ומתנדנדים אותו, זה בום שדוחף את האבנים בחומה, מפיל את האבנים בחומה. בצורה הזאת הם היו הולכים ודוחפים את האבנים, האבנים התחתונות היו נופלות, האבנים העליונות היו קורסות, וככה החומה הייתה נופלת וקורסת. זה הייתה דרך לנגח את חומות העיר, זה היה נקרא איל ברזל, כיוון שבדרך כלל המוט המרכזי הוא היה מוט ברזל כבד מאוד שאיתו היו מנגחים את העיר. אז הוא מסביר שזה מה שכתוב כאן כרים. כרים זה כמו אילים, אילים הכוונה איל ברזל שאיתו הוא ינגח את העיר.

ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינותה את פניך אליה והייתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל. יש כאן ציווי נוסף. הוא מצווה אותו כעת לקחת מחבת ברזל ועם המחבת ברזל הזאת לעשות קיר ברזל. מחבת, כמו שאומר הרד"ק, אין לו עניין קיבול, אלא פשוטה יותר מפרור ושאר כלי ברזל לדמותה לקיר. דהיינו, יכול להגיד לו תיקח סיר, אבל זה לא הרעיון. הרעיון הרי כדי שיהיה בחינה של קיר. איזה כלי הכי קרוב לקיר? זה מחבת. והמחבת יכול להיות גם מחבת בלי כלי קיבול בכלל, כן? אז המחבת הוא דומה לקיר, לכן הוא אומר לו תיקח לך קיר ברזל כדי לסמל שהקיר ברזל הוא אומר ירושלים תהיה במצור. שימו לב, הוא עדיין ליד אותה לבנה שהלבנה הזאת הוא חקק בה דמות ירושלים, ועכשיו הוא אומר תשים קיר ברזל שזה מסמל, תשים את המחבת שהיא מסמלת קיר ברזל שירושלים תבוא במצור.

הרד"ק אומר שיש כאן שני רמזים בעניין הזה. א', זה בא לומר דעו לכם שהברזל כמו שהוא חזק מאוד, כך גם כן תדעו לכם לב ישראל חזק כברזל. השם מדבר איתם, השם שולח נביאים, השם מנסה לשכנע אותם, וליבם כנחושה. הלב שלהם חזק כברזל, לא מוכנים להשתנות, לא מוכנים לקבל, זה העניין של הברזל. דבר נוסף, הברזל הוא שחור, שזה רמז לשחרות עוונותיהם. הכוונה כמו הושחרו פניהם כשולי קדירה. ייתכן מאוד שזה גם קשור פה לעניין, כי המחבת הרי הוא נהיה מושחר מתחתיתו. שולי הקדירה זה תחתית הקדירה. והיא הנמצאת על גבי האש ולכן היא שחורה. אז גם פה בעניין שלנו, התחתית פה שחורה, זה בא להראות את העוונות שלהם שהם שחורים, כמו שראינו במקום אחר שהוא דימה את העוונות שלהם לתאנים השחורים. שהתאנים השחורים בא לבטא את שחרות העוונות. או כמו שאנחנו אומרים בשיר השירים, אל תראוני שאני שחרחורת, שגם שם הכוונה שחרחורת היא פאת העוונות, אינו כן אלא ששזפתני השמש. ולכן אין פה ביטוי לעוונותיי. על כל פנים ראינו שהשחרות הוא ביטוי לעוונות. וזה מה שמבדיל בינם לבין האלוקים וזה קיר ברזל החוצץ בינינו לבין השם.

והכינותה את פניך אליה. מה זה אותה הכנת פנים והכינותה את פניה אליה? אז כמו שראינו שהרד"ק בעצם אנחנו מבארים שכוונת הדברים היא שכל מה שאתה עושה, כל המהלך הזה, זה כביכול המבט של הקדוש ברוך הוא כלפי ירושלים, כמו שהסביר המלבי"ם לאל. אז הוא אומר תדע לך שיש כאן הכנת פנים. מה זה הכנת פנים? הכנת פנים היא על שני פנים. דהיינו בשתי אפשרויות. ישא השם פניו אליך, אז הכנת פנים היא לרחמים. יש אפשרות ונתתי פניי באיש ההוא, ואז הכנת פנים זה לרוגז. פני השם, כן, הכוונה פנים של דין. הוא אומר הכינותה פניך אליה, דהיינו אם ישובו בתשובה זה יהיה פנים של רחמים, כמו ישא השם פניו אליך, ואם לא ישובו בתשובה אז יהיה כאן פנים של דין, כמו ונתתי פניי ושמתי פניי באיש ההוא.

ולאחר מכן הוא אומר וצרתה עליה. הרי כבר הוא אמר לפני כן והייתה במצור. למה צריך להגיד עוד פעם וצרת עליה? אלא רצה לומר החזק במצור עד רדת חומותיה. זה הכוונה. זאת אומרת מה שקודם התחלת כמצור, שזה לא תחשוב שזה יהיה מצור זמני, אלא זה מצור אשר יישאר עד רדת חומותיה. וזה האות שהאויבים כך יצורו על ירושלים עד שיבקעו אותה. דהיינו שלא תחשוב שהם יבואו וילכו, הם יבואו ויישארו עד שיצליחו לבקע את חומות העיר.

המלבי"ם מסביר שלאחר שהוא תיאר וצייר לנו את העניין של האויבים שצרים עליה על ידי הדייק, על ידי הסוללה, על ידי איל הברזל, על ידי הכפרים שעשו מסביב וראשי הצבא שכביכול מקיפים את העיר, הוא אומר לך תיקח לך כעת מחבת ברזל וזה יהיה לאות שבעצם שימו לב, הוא שם כאן קיר ברזל בין הנביא ובין העיר. לא כמו שאנחנו הבנו קודם שהכוונה היא שיש פה קיר ברזל בינם לבין השם. לא, אלא המלבי"ם מסביר שיש כאן קיר ברזל בינך הנביא לבין העיר. ומה שהמלבי"ם אומר יותר מתאים כאן לפשט, כי הרי הוא שם קיר ברזל בינו לבין הלבנה. אז יוצא אם כן שקיר הברזל בא לבטא איזשהו חיץ שיש בין הנביא שהוא שליח השם לבין העיר. וזה מה שרוצה לרמז שהעוונות שלהם היו מבדילים כקיר ברזל בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא. ומה הרמז כאן? כי הנביא הוא לא בא מכוח עצמו, הוא שליח השם. אז הקיר ברזל פה חוצץ ביניכם לבין הנביא, הכוונה היא גם כן חוצץ ביניכם לבין השם, כי שליח השם כביכול אין לו גישה אליכם.

ועם כל זה והכינותה את פניך אליה. דהיינו רצה לומר להם דע לך, אף על פי שיש קיר ברזל, השם כביכול מכין פניו אליה. איך? הנה תראו, שולח נביאים. זאת אומרת הוא עדיין לא התייאש מהם. עדיין יש לו תקווה. אז הגם שיש פה קיר ברזל, קיר ברזל אומר נתק, אומר השם לא, לא כן הוא. אני עדיין קול דודי דופק. גם דרך הקיר ברזל. עדיין הקדוש ברוך הוא מצפה להם והשם אומר תכין פניך אליה על ידי הנביאים יום יום השכם ושלוח, ואז יוצא אם כן שהם נמצאים כעת במצור כפול. מצד אחד המצור הנפשי. יש יום יום נביאים שבאים ומכים אותם על קודקודם, תחזרו בתשובה, תשנו את דרכיכם, תהיה צרה, העיר תחרב, בית המקדש יחרב. זה המצור הנפשי. מאידך גיסא יש גם כן את המצור הפיזי, הגשמי, שהאויבים צרים. וזה מה שהוא אומר, על ידי קיר הברזל היא הייתה במצור מהאויבים כי סר ההשגחה של השם מהם, ועל ידי כך שהשם מכין פניו אל העיר, על ידי כך אתה תצור עליה. ואז מה נרוויח פה שימו לב? מצור תחת מצור. לא נעים, קשה לשמוע את דברי הנביא, זה מצור. אבל כדאי לכם המצור הזה של הקיר ברזל הזה של הנביא, אם הדברים הלא נעימים שלו, כי אם לא אתם תצטרכו מצור אחר. והמצור האחר יהיה המצור של האויבים. זה מה שהוא בעצם בא לומר להם. עדיף לכם המצור הזה שהוא הנביא שהוא בא להחזיר אתכם למוטב, ואם לא תקבלו את המצור ההוא, ואז המצור ההוא יגבר ועל ידי זה תהיו בגלות, יחרב בית המקדש וכל הצרות תבואנה.

כמו אותה אישה שבאה לסטייפלר ואמרה לו שהיא סובלת מאוד בהריונות והיא רוצה להפסיק להרות. יש לה כבר כמה ילדים והיא רוצה להפסיק להרות, באה לקבל ממנו היתר. אז הוא אמר לה תדעי לך שעל כל בן אדם נגזר מה תהיה סאת ייסוריו. כמה ייסורים הוא יקבל. עוד רק בדיוק אתמול מישהו שאל אותי שאשתו רוצה לעבור ניתוח קיסרי, היא יכולה ללדת באופן רגיל, בלידה הקודמת הייתה לה טראומה, מולד גדול, הלידה התארכה, היא רוצה לעבור ניתוח קיסרי. האם היא יכולה או לא? יש תמיד עדיפות שלא לתת ללידה להיות טבעית, מתי שהקדוש ברוך הוא קבע, את הזמן שהשם קבע, ולכן גם עדיפים לא פעם לא לעשות זירוזים אלא אם כן על פי רפואה זה נצרך, אבל אם לא, לא לעשות את זה כי עוד פעם אתה משנה את הזמן שנקבע לוולד להגיע לעולם, והקדוש ברוך הוא כל אדם יצר אותו בשעה המדויקת, בזמן המדויק שנקבע לו. יש עדיפות כזאת, אבל ודאי שאין לבן אדם להיות מחמיר על חשבון אשתו וכולי, פה שזה ודאי שזה צער גדול. אבל אמרתי לו תגיד לה רק דבר אחד, שתדע מה שהסטייפלר אמר. שהסטייפלר אמר שלכל בן אדם נקבעה סאת ייסורים. אם היא תעבור את זה בלידה, אז יהיה בלידה. ואם לא, את הסאת ייסורים שלה היא תקבל, אי אפשר לברוח מזה. הסטייפלר אמר זה כמו מעשה באיזושהי אישה שהייתה הרה וסבלה צער גדול בהריון. בא איזה חכםולוג אחד אמר לה משנה מקום משנה מזל, תעברי אולי לעיר אחרת. אמר הסטייפלר זה לא מגוחך? יעני כשהיא תעבור לעיר אחרת היא לא תעבור בכרסה בין שיניה? שמה היא לא יהיה לה צער ההריון? אומר צריכים לדעת, כך כל בן אדם הצרות אתה לוקח אותם איתך. מה שנגזר צריך לקבל. עכשיו הקדוש ברוך הוא עושה את זה בדרך טובה, את זוכה, את מביאה ילד לעולם, את יהיה לך מהם נחת בסופו של דבר. אז זה דרך טובה. ואם לא, השם ירחם, ריצות לבתי חולים, בעיות עם ילדים, השם ישמור, אלה ואחת צרות אחרות. אז לא עדיף לקבל את זה בצורה הזאת? מעין זה הוא אומר להם כאן. תדעו לכם יש שני מיני מצור. יש מצור נפשי, יש מצור פיזי. עדיף את המצור הנפשי של הנביא מאשר את המצור הפיזי של האויבים. ושימו לב, בזה המלבי"ם יישב את הקושי שעליו עמד הרד"ק. הרי ראינו כתוב והייתה במצור וצרת עליה. שאל הרד"ק מה היא הכפילות? אז הרד"ק הסביר שהכוונה תתמיד. הייתה במצור, לא זמני, אלא תתמיד בו. ולעומת זאת לפי המלבי"ם הוא אומר והייתה במצור מצד האויבים, אבל אני מציע להם וצרת עליה, אתה תצור עליה. אתה תוכיח אותם, תגיד להם דברים קשים, ואז על ידי זה המצור שלך יהיה חלף והייתה במצור. יש כאן שתי אופציות שבידן לבחור איזה מצור הם מעדיפים.

ואתה שכב על צידך השמאלי ושמת את עוון בית ישראל עליו. מספר הימים אשר תשכב עליו תישא את עוונם. ואתה שכב על צידך השמאלי. אנחנו כבר נקדים שאנחנו נראה עוד מעט שהוא יגיד לו לשכב על צידו השמאלי, אולי בואו נקרא כבר את הפסוקים הבאים כי זה עניין אחד. ואני נתתי לך את שני עוונם למספר ימים שלוש מאות ותשעים יום ונשאת עוון בית ישראל. וכליתי את אלה ושכבת על צידך הימני שנית ונשאת את עוון בית יהודה ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה נתתיו לך.

בואו ונסביר. הוא בתחילה יגיד לו לשכב על צידו השמאלי 390 יום, ולאחר מכן לשכב על צידו הימני 40 יום. ואנחנו ננסה להבין מה זה הצד השמאלי, מה הוא מסמל, למה פה 390, מה הוא הצד הימני ומה הוא מסמל ולמה שם רק 40. רש"י מסביר שהעניין של הצד השמאלי זה לסבול את הצער והייסורים כמניין השנים שהציקו את נירוחי עד שהכעיסו לפניי. ואנחנו נראה את זה בהמשך שעם ישראל הכעיס את השם 390 שנה. אומר לו הקדוש ברוך הוא לנביא, אתה תתייסר בשכיבה על צידך השמאלי 390 יום. יום לשנה, יום לשנה. עוד מעט אנחנו ננסה להבין למה זה נעשה בחשבון הזה, אבל על כל פנים זה מה שהוא אומר לו.

הרד"ק מסביר שהעניין הזה הוא כאות להם. והאות והסימן להם הוא אומר להם בואו תראו, הרי שכיבת האדם על צידו השמאלי זה רוב הזמן. דהיינו רוב הזמן בן אדם שוכב על צידו השמאלי. והוא אומר להם אתם תשכב בצורה הזאת כנגד ישראל. כי כשאני בודק בשבטים, השבטים מחולקים ליהודה וישראל. יהודה זה יהודה ובנימין. ישראל הכוונה עשרת השבטים או תשעה ומחצה השבטים. זה חלוקת השבטים. ועל ישראל אנחנו יודעים תמיד היו מלכים רשעים. לא היה אף לא מלך אחד צדיק. ולעומת זאת בתקופת על יהודה, שזה ירושלים ובנימין, היו תקופות של מלכים רשעים, היו תקופות של מלכים צדיקים. ישראל גלו מבלי שוב, שמה היו העגלים, שמה ירבעם בן נבט עשה את העגלים שלו ולאחר מכן המלכים הרשעים אחאב ודומיהם משלו שם בכיפה, ובסופו של דבר הם גלו תחילה.

עכשיו 390, כמו שהסברנו, אלה השנים של העוונות, שימו לב, הוא מדבר פה על שנות העוונות בכללם. אנחנו עוד מעט נעשה את החשבון בצורה מדויקת להבין איך בדיוק הגענו ל-390. אבל ברור שכאן יש לנו את העוונות שימו לב של ישראל. ישראל פירושו של דבר עשרת השבטים. לאחר מכן הוא יאמר לו תשכב על צידך הימני 40 שנה, 40 יום, וזה כנגד 40 שנה של העוונות של יהודה. מה זה אומר? זה אומר שלאחר שגלו ישראל, היו עוד 40 שנה ליהודה עוונות. לבנימין. זאת אומרת ה-390 מדבר באופן הכללי על כלל ישראל שהוא כולל בתוכו גם את יהודה. אבל העיקר זה ישראל. ו-40 שנה אחרונות, העיקר כן, זה ישראל. 40 שנה אחרונות ישראל כבר גלו. אז אם ככה מי נשאר לנו? נשאר לנו 40 שנה על יהודה. ואיך זה בעצם בנוי, על מה זה בנוי השמאל והימין? אז רש"י מסביר, כיוון ששומרון הייתה לשמאל ארץ יהודה. כמו שכתוב ואחותך הגדולה שומרון היושבת על שמאולך. היות וכן, הוא כנגד ישראל, שומרון, אומר לו תשכב על שמאלך, היא לשמאל יהודה.

ואז הוא אומר לו תישא את עוונם. מה פירוש הדבר תישא את עוונם? השכיבה על צד אחד גורמת צער. מי שלא יכול להתהפך בשנתו, הדבר הזה גורם לו צער. מי שיתבונן, אני פעם ראיתי מישהו עשה הסרטה על בן אדם ישן. ראיתי את זה אולי לפני 30 שנה. מישהו צילם בן אדם ישן, אבל הוא לא צילם אותו בצילום אלא, יכול להיות שהוא צילם את זה בצילום והריץ, אבל יותר מסתבר שהוא צילם כל נגיד כל שתי דקות. ולאחר מכן עשה מזה סרט. ואז אתה רואה את הבן אדם כמו מתאגרף בשינה. כל התנועות שלו חדות, כי באמת הוא עשה זמן של לילה שלם נגיד במשך שמונה שעות הוא ישן, אז הריצו את הסרט, אתה רואה את כולו תנועות מתהפך כל הזמן. הבן אדם לא יכול לישון כל הזמן על צד אחד. זה קשה לו, יש לו תנועות, יש לו תזוזות, קשה לו. וכאן הקדוש ברוך הוא דורש מהנביא לשכב על צד אחד. זאת אומרת יש כאן איזשהו אלמנט של סבל, של ייסורים. וזה מה שהוא רוצה לומר להם, בואו תראו שכל השנים הללו שאתם לא עבדתם את השם, כל השנים הללו יש בזה בחינה של סבל. סבל להם וצער לקודשא בריך הוא. ואיפה זה בא לידי ביטוי? בסבל שסובל הנביא כעת 390 יום כאשר הוא שוכב על צד שמאלו.

הרד"ק נוקט שהשכיבה הזאת היא לא בפועל אלא זה במראה הנבואה. וכבר יצא לנו לדבר בהרחבה על שיטות בהבנת הכתובים בכמה וכמה מקומות, האם הכתובים מתארים מציאות קיימת או שהכתובים מתארים דברים שראה אותם הנביא במראה הנבואה. שיטתו של הרמב"ם ברבים מהמקומות, אפילו שיטה קיצונית במקומות שכמעט כל המפרשים לא מסכימים איתו, שהדברים לא היו בפועל אלא במראה הנבואה. כדוגמת כל העניין של ההתגלות האלוקית אל אברהם אבינו והאורחים שבאו אליו ושחיטת הבקר וכולי והמלאכים שנגלו אליו, הרמב"ם אומר הכל היה במחזה הנבואה. השם נגלה אליו ושם הראה לו הכל. אבל כמו שאמרתי, רבים חולקים על הרמב"ם, כמעט כולם לא מסכימים איתו בדוגמאות הללו, אבל יש דוגמאות שבהם כן יש עוד מפרשים שנוקטים שזה היה במראה הנבואה, וגם כאן הרד"ק אומר זה היה במראה הנבואה. אם אתם זוכרים אנחנו למדנו את העניין הזה בהרחבה כשדיברנו על הושע, שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו על הושע, ששמה ראינו שהיה ציווי לקחת את גומר בת דבליים שהייתה זונה ידועה ומפורסמת, להוליד ממנה בנים וכולי, והוא יקרא לבנים האלה וכולי, וזה כעונש על כך שהוא אמר לקדוש ברוך הוא, השם אמר לו בניך חטאו, אמר לו תחליפם באומה אחרת. וגם שם עמדנו על המחלוקת בהרחבה בשיטות שיש הנוקטים שבאמת הוא היה צריך להתחתן עם אותה אישה וזה היה ציווי השם, ויש אומרים לא, הכל היה במראה הנבואה. ככה השם אמר לו ואת כל זה הוא רואה במראה הנבואה, איך הוא לוקח אותה ואיך הוא מוליד ממנה בנים ואיך הקדוש ברוך הוא אומר לו אחרי זה לגרש אותה ואיך הוא אומר לו איך אני יכול לגרש אותה הרי יש לי בנים ממנה וכולי. זאת אומרת הכל היה במראה הנבואה. אז אתה רואה שיש כאן בזה שתי שיטות איך לבאר את הכתובים, וכאן הרד"ק אומר שהכל היה במראה הנבואה.

נמשיך במלבי"ם. אומר המלבי"ם, הוא אומר לו תשכב על צידך השמאלי ושמת את עוון בית ישראל עליו. דהיינו רוצה לומר שעיקר סיבת העוון של בית ישראל זה עשרת השבטים. שהם הצד השמאלי. ולמה? הוא לא הולך בקו שהסביר רש"י ששומרון היא לצד שמאל של יהודה. לא בגלל זה זה השמאלי. המלבי"ם מסביר עומק יותר, הוא אומר הרי אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא פועל לפעמים בשמאל ופועל לפעמים בימין. כן, נשבע השם בימינו, נטית ימינך, אנחנו רואים שיש לפעמים פעולה שהיא בימין ויש לפעמים שהיא פעולה שהיא בשמאל. מה ההבדל ביניהם? אומר המלבי"ם, תמיד פעולה בשמאל מורה על ההנהגה הטבעית. זה הנהגה על פי דין. זה הנהגה שכך ראוי. השמאל הרי זה דינים. זה הנהגה הטבעית. לעומת זאת הנהגת הימין זה הנהגת החסד. זה הנהגה מעל הטבע. ימין השם עושה חיל, ימין השם רוממה, זה הנהגה של עשיית חיל, זה הנהגה שמעל הטבע. השמאל זה מראה את ההנהגה הטבעית, זה הדין, זה הנהגה על פי הדין, על פי הטבע. הקדוש ברוך הוא עם עשרת השבטים נהג במנהג הדין והטבע. ההנהגה הטבעית. השם לא הרבה להם אותות ומופתים והשם גם לא שלח להם תמיד את הנביאים כדי להוכיח אותם. עיקר תוכחת הנביאים הייתה לאנשי יהודה. ולכן היה להם את חטא עבודה זרה, ואז יוצא אם כן שימו לב שיש כאן לימוד זכות על עם ישראל. אז לפי הביאור של המלבי"ם עניין השכיבה על צד שמאל הוא ביטוי ללימוד זכות עליהם שאיתם ההנהגה הייתה על צד השמאל, שזה על צד הדין, שזה לא הנהגה מעל הטבע, זה הנהגה טבעית, לא נשלחו אליהם נביאים להוכיח אותם ולעשות להם אותות ומופתים, זה הנהגה טבעית, וממילא על ידי זה היה לימוד זכות על עשרת השבטים בכך שהם התקלקלו כי הם לא זכו להנהגות ומופתים מעל הטבע. למעשה ראינו כן שנשלח, שנשלח במזבח נקרע וירבעם בן נבט אמר תפסו, אבל כנראה שזה בא לומר שזה שהתוכחות היו מועטות. גם אליהו ראינו שפעל שם אצל עשרת השבטים ובא להוכיח את אחאב במלכות שומרון, הרצחת וגם ירשת, אבל על כל פנים זה היה מיעוט של מיעוט לעומת שאר הנביאים שעיקר פעולתם הייתה ביהודה וירושלים, שזה אומר ההנהגה העל טבעית, ההנהגה הרוחנית יותר.

ואני נתתי לך את שני עוונם למספר ימים שלוש מאות ותשעים יום ונשאת עוון בית ישראל. ואני נתתי לך את שני עוונם. מה פירוש נתתי לך את שני עוונם למספר ימים? דהיינו, אתה אם היית צריך לשכב את שני עוונם, היית צריך לשכב 390 שנה. אבל אני נתתי לך את שני עוונם, את השנים של העוונות, למספר ימים. נתתי לך שאתה תצטרך לשכב אותם רק ימים ולא שנים. הקלתי עליך לקבל את הצער שאני סבלתי למניין השנים שחטאו לפניי, הפכתי לך אותם למניין ימים. אז יוצא אם כן שמה שכתוב פה שני עוונם, הכוונה שנות עוונם. לעומת זאת, שני, לפי תרגום יונתן הכוונה שניים. התרגום יונתן אומר ואנא יהבית לך על חד תרין בחוביהון. דהיינו נתתי לך על אחד שניים, הכוונה כפליים. והרד"ק תמה על הפירוש של תרגום יונתן, כי באמת קשה להבין איפה זה הכפליים, דהיינו שמגיע להם 180 ואני אמרתי לך תשב ותעשה את זה, דהיינו 185, אמרתי לך 390. איך זה בעצם החשבון? זה תמוה כמו שתמה הרד"ק, ואנחנו נישאר בפירוש שאומר שזה 390 יום כנגד 390 שנה שהכעיסו לפניי.

איפה החשבון של 390 שנה? תשימו לב, צריך מאוד לשים לב לחשבון הזה, כיוון שהחשבון הזה יעזור לנו גם כן בהמשך, אנחנו נזדקק לו. אז תעקבו אחרי החשבון איך אנחנו מגיעים לחשבון של שנות עוונם 390 שנה. אומר הרד"ק, זה חשבון שכמעט כולם עושים אותו, הרד"ק ורש"י והאברבנאל. אומר הרד"ק, רובם מצאנו בפירוש. ימי השיעבוד שבין שופט לשופט, מדברים כבר מהתחלה, תקופת השופטים, היו עושים את הרע בעיני השם, ובזמן השיעבוד הזה שהיו משועבדים לגויים, מיהושע עד שמשון, תעבור פרק פרק שם ותבדוק את השנים שהיו משועבדים, הגעת ל-111 שנה. בזמן מלכי ישראל עשו את הרע בעיני השם, היו משועבדים למלכי העכו"ם, תבדוק מירבעם עד הושע בן אלה, אתה מקבל 241 שנה. היה לנו עוד 111 שנה של ימי השופטים, הגענו ל-352 שנה. 352 שנה שהם נתונים תחת עול האויבים. אנחנו מחפשים 390. חסרים לנו עוד 38 שנה. תוסיף בהם עוד 20 שנה של שמשון שהיו מושלים בהם הפלשתים, כמו שכתוב הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים, ואפילו ששמשון הושיע אותם, כתוב שהתשועה לא הייתה שלמה, וכך גם כן הסברנו כשלמדנו שם בנביא שהתשועה לא הייתה שלמה ולכן הקדוש ברוך הוא הביא את התשועה על ידי אדם יחיד, על ידי שמשון, כדי שלא יהיה כאן ישועה שלמה על ידי כלל ישראל, אלא רק כאילו אדם יחידי נלחם כנגדם. ואז הם לא יכלו לבוא ולהילחם כנגד הכלל, כי מה אתם רוצים איתנו, יש פה אחד תתפסו אותו, תטפלו בו. ועל ידי זה לא הייתה ישועה לכלל אלא רק הגויים מה שנקרא הסירו עולם מעליהם, אבל עדיין לא הייתה כאן ישועה מלאה. אז יוצא אם כן שבאותו דור שלא הייתה תשועה מלאה כי לא היה לבבם שלם עם השם, אז מה-38 שנה יש לנו עוד 20 שנה שהיו משועבדים, נשאר לנו עדיין חוסר של 18 שנה. השנים הללו היו הימים שבין ימי שמגר בן ענת, כתוב בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו אורחות. זאת אומרת לא היו הולכים בדרך מפחד האויבים. אתה מבין אם כן שגם אז היה שלטון האויבים עליהם. ובימים שבין שמשון לבין עלי, כי גם שם כתוב בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, ואז נעשה הפסל של מיכה. יוצא אם כן שה-18 שנה הללו מובלעות בשנים הללו. אומר הרד"ק, הנה לך לפי חשבון קיבלנו 390 שנה שהמרו פי השם.

אומר המלבי"ם, למה באמת החשיב להם את השנים שהם חטאו לימים? מסביר המלבי"ם כי גם הימים וגם השנים יש להם הידמות מה. יש להם דמיון מה. כי בשניהם אנחנו רואים סיבוב של השמש, סיבוב מלא. כידוע עונות השנה נקבעות לפי השמש. וזה 365 ימים בשנה. 365 ימים בשנה זה מניין ימות החמה. שהחמה חוזרת אל הנקודה שלה, כמו הנקודה מה שנקרא שהייתה בה בראשית השנה. יוצא אם כן שהחמה משלימה מחזור שלם בשנה. אבל זה לא מדויק כיוון שיש לנו גם מחזור יומי. שמש זורחת ושוקעת. אני לא נכנס עכשיו לשאלה אם כדור הארץ סובב סביב השמש, שמש סביב כדור הארץ, על כל פנים לפי המבט שלנו אנחנו רואים מחזור יומי. אז יוצא אם כן שגם השנה וגם היום יש בהם מחזוריות של השמש. לכן ניתן לומר יום לשנה יום לשנה. כיוון ששניהם הם מדברים על אותה מחזוריות של השמש, אז אומנם שם זה סיבוב גדול, פה זה סיבוב קטן, אבל על כל פנים זוהי מחזוריות השמש. וזה מה שהוא אומר לו ואני נתתי לך את שני עוונם למספר ימים. כיוון שיש להם זכות כמו שאמרנו שהם היו נתונים בכל הזמן הזה תחת הטבע, תחת המערכה, תחת גלגל השמש, זאת אומרת כמו שהסברנו אליבא דהמלבי"ם היה כאן לימוד זכות עליהם, לא היה להם נביאים, לא היה להם מוכיחים, לא התנהגתי איתם בדרך על טבעית, ולכן אני מחשיב לך את השנים, מחשיב לך אותם לימים. ולכן הוא אומר לו 390 שנה תמנה אותם כ-390 יום.