ואבוא אל הגולה תל אביב, היושבים אל נהר כבר, ואשב המה יושבים שם, ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם. ואבוא אל הגולה תל אביב. אז תל אביב אומר הרד"ק זה שם מקום, אנחנו כבר יודעים. תל אביב אומר הרד"ק שם מקום כמו תל מלח, תל חרשא, ואולי הוא אחד מהם. זה היה מקום שהיה בגולה, זה לא מקום בארץ ישראל. זה מקום בגולה והוא אומר לך במפורש אל נהר כבר. שהמקום הזה היה נמצא ליד נהר כבר. ואשב המה יושבים שם. אני רואה אותם שהם יושבים שם ואני יושב שם. מסביר המלבי"ם, שהגם שאני ישבתי במקום שהם יושבים שם, הכוונה בין העם, והגם שואשב שם שבעת ימים, שישבתי איתם שבעת ימים, עם כל זה ישבתי משמים בתוכם. דהיינו לא דיברתי מאומה. הייתי שומם, הייתי שותק, לא דיברתי מאומה. זה ואשב משמים בתוכם. ומה פירוש הדבר? שלכאורה היה צריך לומר איזה שהוא דבר נבואה, אומר המלבי"ם לא הגיע אליי איזה דבר השם באופן ספציפי, דהיינו בפרטות מה לומר, היות וכן אז ישבתי ושתקתי.
ויהי מקצה שבעת ימים, ויהי דבר השם אליי לאמור. לאחר שבעת ימים אני כן מקבל נבואה מאת השם. ואז הקדוש ברוך הוא אומר לו בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל, ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני. אני אקרא כמה פסוקים ולאחר מכן נבאר אותם. באומרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיותו, הוא רשע בעוונו ימות ודמו מידך אבקש. ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה, הוא בעוונו ימות ואתה את נפשך הצלת. ובשוב צדיק מצדקו ועשה עוול ונתתי מכשול לפניו, הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות, ולא תזכרנה צדקותיו אשר עשה ודמו מידך אבקש. ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטוא צדיק והוא לא חטא, חיו יחיה כי נזהר ואתה את נפשך הצלת. טוב, הקדוש ברוך הוא כאן אומר לו נבואה ארוכה ובעצם יש כאן מסר ברור כמו שאנחנו מבינים, רק אנחנו רוצים להבין מהו המסר. אומר לו השם בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל...
צופה זה ביטוי מוכר וידוע בזמנם, כמו שהיה בתקופת חומה ומגדל, היו עושים חומה והיו בונים מגדל והיה אדם שהיה עולה על המגדל ותפקידו להיות צופה. תפקידו לראות ולהסתכל האם מישהו מתקרב לחומה, האם גדודים ואויבים נמצאים כבר במרחק ורוצים להגיע לכאן. אגב שתדעו שככה יש גם היום, יש משקיפים ויש אנשים שזה התפקיד שלהם, רק שהיום עושים את זה מול מסך. אלה חיילות בדרך כלל, שהן יושבות מול מסך באיזה שהוא בונקר, וכל הגדר מרושתת, ותפקידן לראות. ולא פעם ולא פעמיים על ידי איזה שהוא מצב שבו עוררו על איזה שהוא עניין, נמנע פיגוע גדול. זאת אומרת לא תמיד דברים אפשר לעלות עליהם על פי אמצעים טכנולוגיים, הרבה פעמים צריך להיות צופה, וגם היום משתמשים באותם אמצעים, אין תחליף לעיניים של הבן אדם. צופה נתתיך, אז בזמנם היה הצופה מביט למרחוק והיה מזהיר את העם. ואם הצופה, כמו שאומרים היום, נרדם בשמירה, אוי ואבוי, אסון גדול. אז הוא אומר צופה נתתיך לבית ישראל, והתפקיד שלך ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני. כאשר אתה שומע מפי דבר, אתה צריך להזהיר אותם בשמי, את הדברים ששמעת ממני אתה צריך לומר להם.
מסביר המלבי"ם שכאן הייתה תוכחה כלפי הנביא. הרי ראינו שהנביא יושב שם שבעת ימים משמים בתוכם. מה זה משמים? שותק. על זה מוכיח השם את הנביא. אומר לו השם למה אתה לא מדבר? נפשות הוא חובל, אומר המלבי"ם. אומר הרי שמתי אותך כצופה בראש המגדל לראות דבר מה ולהזהיר את העם. אבל אם אתה לא תזהיר אותם, תדע לך שאתה תהיה נושא בעוונם. ולכן כאן הקדוש ברוך הוא מביא לו כמה וכמה אפשרויות. באומרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיותו, הוא רשע בעוונו ימות ודמו מידך אבקש.
כאשר אני אומר לרשע מות תמות, ואני גוזר עליו עונש מוות, ואני שולח אותך כדי להודיע את הדברים, אם אתה לא תודיע לו שנגזר עליו עונש מיתה, או לא תוכיח אותו מצד השכל בדרך תוכחה, לכן הכפילות, להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיותו. יש פה הזהרתו ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיותו. מה זאת אומרת? יש כאן שני דברים. א', אתה צריך לומר לו נגזרה עליך מיתה. דבר שני, אתה צריך לדבר איתו בדרך השכל. דרך השכל גם מבלי האיום, גם מבלי הדברים הקשים. יש אנשים שכשומרים להם דברים על גיהנום, הם נרתעים. אז גם מבלי האיום, תאמר לו דברים מדרך השכל בדרך תוכחה כדי לחיותו. אז אם במקרה שאתה רואה שהבן אדם הזה דיברת איתו והוא לא מקבל, הוא רשע בעוונו ימות ודמו מידך אבקש. זאת אומרת אם אתה לא תתרה בו, אם לא תאמר לו את מה שאני מצווה אותך, הרשע הזה בעוונו ימות. אתה לא אשם בזה שהוא מת, הוא מת בעוונו. אבל עם כל זה, דמו מידך אבקש. ולמה? מכיוון שיכולת למנוע את זה על ידי שהיית מוכיח אותו.
ועכשיו אל תחשוב לעצמך לומר, תשמע, יותר טוב לא לומר, כי הרי במציאות הזאת כשאתה אומר אתה הופך אותו למזיד. כל עוד שלא דיברת, מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. ואז יכול להיות שאם הוא יהיה שוגג, אז עדיף שיישאר כך ואז אולי הוא לא ימות. אז לכאורה עדיף במצב הזה לא לדבר. אומר לו אתה טועה, דע לך ההפך הוא הנכון. דבר ראשון הוא ימות. מה אתה חושב להציל אותו שיהיה שוגג ועל ידי זה הוא יינצל? לא, תדע לך הוא ימות. ודבר שני, הוא ימות רשע. אם דיברת איתו, היה סיכוי שיינצל. א', ב', וגם אם ימות, ימות לפחות כמי שעשה תשובה. אבל אתה בזה שלא דיברת איתו, א', לא מנעת מיתתו והוא מת, דבר שני, הוא מת כרשע. אז יוצא אם כן שלא הועלת לו אלא רק הזקת.
ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה, הוא בעוונו ימות ואתה את נפשך הצלת. אבל אם אתה הזהרת אותו והוא לא שב מרשעו ומדרכו הרשעה, לכאורה לא מובן, מרשעו ומדרכו הרשעה זה כפילות. אלא הכוונה לא שב מרשעו שעשה עד היום, מרשעו הקודם, ומדרכו הרשעה הוא ממשיך בה. הוא ממשיך ללכת בדרכו הרשעה גם הלאה. הוא אומר אל תחשוב שהוא מת על ידך כי אני הזהרתי אותו והוא המשיך והוא נהיה מזיד ועל ידי זה הוא נענש, בגללי הוא מת. אומר לו לא, טעות. הוא בעוונו ימות ואתה לא נושא בעוון אשמתו, ואתה את נפשך הצלת. הוא רשע ימות בעוונו, אתה לא חייב בזה, והפוך, אתה את נפשך הצלת במה שהזהרת אותו, עוד הצלת את נפשך. ולכן אין לך מה לחשוש מללכת ולהוכיח אותם, ואדרבה, אני מצווה אותך ללכת ולהוכיח אותם ולא להימנע מכך.
ובשוב צדיק מצדקו ועשה עוול ונתתי מכשול לפניו, הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרנה צדקותיו אשר עשה ודמו מידך אבקש. ובשוב צדיק מצדקו ועשה עוול ונתתי מכשול לפניו. למה שהשם ייתן מכשול לפניו? רש"י מסביר שפה מדברים בצדיק שעושה מעשה רשע בהצנע. כאן אנחנו מדברים על צדיק שעושה רושם בחוץ של צדיק, אבל בתוך תוכו עושה מעשה רשע. אומר השם מה אני אעשה בכזה מצב? אני אתן לו איזושהי עבירה שתפרסם את מעשיו הרעים. ולמה? מה העניין בזה? העניין בזה כי אם יראו שהצדיק הזה במרכאות מקבל רע, אז אנשים יגידו ראית? הנה צדיק סובל, הנה צדיק יש לו רע. אומר השם לא, אני אכשיל את הצדיק הזה בדבר שהוא לא חשב עליו, ואז על ידי זה תתפרסם רשעתו במכשול שהוא לא ציפה לו, על ידי זה תתפרסם רשעתו, ואז כולם ידעו לא, זה עשה רק עצמו צדיק, זה רק היה נראה צדיק. ואז על ידי זה ממילא כולם יבינו שכשהוא יקבל את העונש, זה עונש שמגיע לו. ולצערנו אנחנו היום רואים כל מיני בבות למיניהם וכל מיני מאחזי עיניים ושרלטנים ואנשים שעושים כסף קל על הציבור התמים, שהקדוש ברוך הוא מקיים בהם את הפסוק הזה. כל פעם אתה שומע על איזה פרשייה אחרת שנחשפת על איזה בבא חדש ומעמידה אותו באור נקלה כדי שאנשים יבינו במי מדובר ועל ידי זה יתרחקו ממנו כדי שלא יטעו אחריו. אז אומר השם ונתתי מכשול לפניו, אני נותן עבירה מפורסמת לפניו כדי לגלות מעשיו, וכשיראו עליו לא יהרהרו אחריי, על ידי זה לא יהרהרו אחרי מעשה השם.
והאדם הזה כאשר תהיה לו רעה, ידונו אותו, לא תזכרנה צדקותיו. הדבר הזה תמוה. למה לא תזכרנה צדקותיו? הרי אנחנו מדברים על מצב שבן אדם עשה מעשה טוב, עשה מעשה רע, ואנחנו יודעים שבשמיים אין קיזוזים. פירושו של דבר, על הטוב הוא יקבל טוב ועל הרע הוא יקבל רע. והגם שחז"ל אומרים שעבירה מכבה מצווה, אבל חז"ל לא אמרו עבירה מבטלת מצווה. פירושו של דבר, המצווה אין לה כוח להאיר, אבל כאשר הבן אדם ישוב בתשובה על העבירה או יזדכך עליה בגיהנום, אז אין עבירה, אז היא כבר לא מכבה מצווה, אז המצוות תחזורנה ותארנה. במילים פשוטות, אין קיזוזים שם למעלה. למה לא תזכרנה צדקותיו? חז"ל שואלים את השאלה הזאת, וחז"ל אומרים שפה אנחנו מדברים על תוהה על הראשונות. תוהה על הראשונות פירושו של דבר שהצדיק עשה מעשה צדקות רבים, היה ירא שמיים, היה צדיק, היה עובד השם, בשלב מסוים התפקר. ואז אמר לעצמו איי, כמה חבל שאת השנים הצעירות שלי בזבזתי ליד הסטנדר, עפרא לפומיה. כמה חבל שקיימתי מצוות, יכלתי כשהייתי צעיר ליהנות, לעשות חיים וכולי, חבל על המצוות שקיימתי. אומרים לו חבל? מחקו לך אותם. אל תצטער עליהם, כואב לך עליהם? מחקו לך אותם. אז כך שלמעשה העניין הזה נאמר רק בתוהה על הראשונות, אבל בן אדם שעשה עבירות, כמה עבירות שיעשה, זה לא ימחק את המצוות שהוא קיים. על העבירות הוא ישלם את העונש שמגיע לו על עבירות, ועל המצוות הוא יקבל את השכר שמגיע לו כשומר מצוות.
מה זה המכשול שכתוב כאן? על איזה מכשול כתוב אומר השם ונתתי מכשול לפניו? מהו אותו מכשול שהשם ייתן? הרד"ק מסביר בשם אביו, המכשול הוא שתהיה לו הצלחה בכל ענייני העולם הזה. ואיזה מכשול זה? כיוון שמגיע לו שכר גדול, הקדוש ברוך הוא נותן לו את השכר כאן, וזה מכשול בשבילו. זה מה שאומר משה רבנו, לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. אומר רש"י, אל פניו בעולם הזה ישלם לו את שכרו של העולם הבא. אז זה נורא ואיום, כי כשבן אדם רואה מישהו מצליח, הרבה פעמים הוא מקנא בו. אבל אם בן אדם היה מבין שאין מה לקנאות בו, אלא הקדוש ברוך הוא אומר ונתתי מכשול, מהו המכשול? זה שהוא מצליח, זה המכשול. זה לא רק שזה לא הצלחה, אלא זה עוד התקלה, כל ההצלחה שלו מה שאתה רואה עכשיו זה המכשול. זה שכר עולם הבא שנתנו לו כאן בעולם הזה. ולא תזכרנה צדקותיו, למה? כי את השכר עליהם הוא כבר קיבל כאן לעולם הזה.
יש אם כן לנו כאן שני ביאורים. ביאור אחד שהוא תוהה על הראשונות, וביאור אחר, כמו שאמרנו, אדם שהקדוש ברוך הוא נותן לו את שכר העולם הבא כאן בעולם הזה. ר' אלחנן וסרמן פעם שאל את החפץ חיים שאלה מאוד מפורסמת בשמו, כידוע ומפורסם, שאל אותו מה כל כך מתפעל השערי תשובה מכך שהשם נתן את אפשרות התשובה? שהרי באופן הרגיל בן אדם שחטא, אם אדם חטא למלך, היה עולה על הדעת שיבוא יגיד חטאתי עוויתי פשעתי ומה, ימחקו לו את העוון? והנה כאן הבן אדם בא ומתוודה והשם מוחק לו את עוונו. והוא מתפעל מזה, שהנה תראה איזה דבר פלא, זה דבר שהוא מנוגד לטבע, וחסד עצום עשה השם בעניין התשובה. שאל ר' אלחנן וסרמן איפה החסד? הרי הנה אתה רואה שזה עובד גם הפוך. הנה אתה רואה שאם בן אדם עשה כל ימיו מצוות, ובסוף ימיו תהה על הראשונות, התחרט, הוא מחק את המצוות שעשה. אז מה אתה מתפעל מזה שהשם מוחק עבירות? הרי טובה מידת טובה פי חמש מאות ממידת פורענות. פי חמש מאות. ואם כאן אתה רואה שבמידת פורענות הקדוש ברוך הוא אומר עשית מעשים טובים, התחרטת, זה מחיקה. אז למה אם בן אדם עשה מעשים רעים, התחרט, זה לא יהיה מחיקה? הרי מידת חסדו וטובו של הקדוש ברוך הוא היא פי חמש מאות. אז אם ככה מכל שכן שכשבן אדם עושה רע שהשם ימחק לו, איפה החסד? הרי זה דין, זה חוק שחקק הקדוש ברוך הוא בבריאה. הראיה, תראה שזה עובד גם לצד השני. אם בן אדם עשה מעשים טובים והתחרט, השם חקק בבריאה, מי שמתחרט על מה שהיה, נמחק. אז מה לי אם זה היה לטוב והוא התחרט ועשה רע, מה לי אם זה היה לרע והתחרט ועשה טוב? בכל מקרה החרטה מוחקת, אז איפה החסד הגדול שהקדוש ברוך הוא מקבל אדם בתשובה?
אז למעשה החפץ חיים יישב ואמר לר' אלחנן וסרמן שהתשובה היא שתלוי באיזה סוג תשובה מדברים. כשאתה דן על תשובה מיראה, אז אין הכי נמי, אין פה חסד גדול, כיוון שהקדוש ברוך הוא מחק את העבירות כמו שאם תהית על מצוות השם מחק את המצוות. פה אין חסד. אמר אבל בתשובה מאהבה מצאנו שהזדונות נהפכים לזכויות. אמר זה חסד עצום. איפה ראית כזה דבר מאידך גיסא? הקדוש ברוך הוא מחק לו את המצוות, אבל תגיד הוא הפך אותם לעבירות? אין דבר כזה. מחק את המצוות, לא היה כלום. פה כשהקדוש ברוך הוא אומר אני מוחק לך את העבירות, אני מוחק את העבירות והופך אותם לזכויות. אומר זה חסד עצום, על זה יש להתפעל. עם כל זה ר' אלחנן וסרמן עצמו לא קיבל את זה, דהיינו הוא אמר שזה לא הפשט בדברי רבנו יונה, כיוון שמרבנו יונה ומעוד מקורות משתמע שעצם זה שבן אדם חטא ומוחקים לו את העוונות, עצם זה זה חסד עצום שאין כדוגמתו בארץ. וזה המשמעות שם, גם בלי לדבר על החסד הנוסף שהזדונות הופכיות לזכויות. עצם זה שוויתרו לך, זה כבר חסד. זאת אומרת שהוא רואה בזה עצמו איזה שהוא חסד עצום שיוצא מכל גבולות ההיגיון. לפי דברי החפץ חיים לא, זה באמת הגיוני, כמו שמוחקים מצוות מוחקים גם עבירות. החסד הוא שהפכו לך אותם גם לזכויות את העבירות. זה החסד, אבל זה לא משתמע שם ממה שאומר רבנו יונה, הרי שרצח או...
יש תשובה נוספת שעונים ואומרים שיש בכל מעשה שבן אדם עושה הוא בעצם פוגם בשני מישורים. מישור אחד, הקדוש ברוך הוא אמר לו לעשות ועשית, יש פה המריית פי השם. והמישור השני, יצרת קלקול בכל העולמות העליונים. אלה הם שני מישורים נפרדים. ולא רק שהם מישורים נפרדים, גם התיקון שלהם שונה לחלוטין. הרבה אנשים שואלים, כתוב בן אדם עשה תשובה, מוחלין לו. איך יכול להיות? כתוב, לך תראה מה כתוב באריז"ל, בראשית חכמה ובעוד ספרים, כמה תיקונים צריך לכל עבירה ועבירה. איפה כתוב שם שמוחלין לו? אתה רואה כמה תיקונים צריך, כמה סיגופים, זה חצי מהחיים שלו צריך תעניות. אז איפה, איפה אומרים לנו תשובה? לא זז משם עד שמוחלין לו, עשה תשובה יום הכיפורים מביא מחילה, ואם בן אדם לא מאמין במחילת יום הכיפורים, אין יום הכיפורים מכפר. משתמע מזה שיש מיד כפרה. מה התשובה? התשובה היא תלוי באיזה מישור. כשאנחנו מדברים על המישור של המרות פי השם, זה מוחלין לו מיד. וזה תלוי, גם פה יש חילוקי כפרה. עשה, לא תעשה, כן, יש תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, תשובה תולה וייסורים, יום הכיפורים צריך גם ייסורים, יש תשובה של יום המיתה, יש כמה וכמה חילוקי כפרה. אבל זה בנוגע להמריית פי השם. בנוגע לקלקול שבן אדם עשה בעולמות העליונים, זה עניין בפני עצמו, זה צריך עוד מהלך שלם כדי שבן אדם יתקן את זה. על ידי סיגופים, על ידי תעניות, על ידי כמו שאומר הגר"א שאדם ינצור פיו מלדבר דיבורים אסורים, שזה יותר טוב מכל מה שבן אדם ינצור פיו מלאכול, כן, שזה מעלה הרבה יותר גדולה, וכולי. יש ענייני תיקונים, ואת עלית על כולן, אז זה עסק התורה. שבן אדם עוסק בתורה, זה התיקון הגדול ביותר לכל העבירות כולם. אבל אנחנו רואים מכאן אם כן שיש שני עניינים. יש את התשובה, מה התשובה עושה באופן המיידי? על המריית פי השם הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרנו, מוחל לך, וצריך עדיין את התיקון.
בואו תראו, כשבן אדם עשה מצוות ולאחר מכן הבן אדם התחרט, אז בן אדם שהתחרט על המצוות, מה בעצם קרה כאן? היו פה שני דברים. הוא עשה מצווה, עשה תיקון בכל העולמות. ומאידך גיסא, עכשיו שהוא התחרט, והוא גם אגב עשה רצון השם. יש פה כמו לגבי עבירה, פה הפוך. יש תיקון בכל העולמות, הוא בנה עולמות, ודבר שני, יש עשיית רצון השם. מה הקדוש ברוך הוא מוחק, לא תזכרנה? מה שהשם לא זוכר זה על עשיית רצון השם. אמרתי ונעשה דברי, את זה הקדוש ברוך הוא מוחק לו. כל מצווה, מה זה מצווה? קיימתי את הציווי, את זה השם מוחק. אבל את התיקונים בכל העולמות, הם נשארים קיימים לנצח, זה מציאות. זה לא יימחק לעולם, זה מציאות קיימת. לעומת זאת, שימו לב בעבירה, כשבן אדם עובר עבירה, אמרנו יצר פגמים בכל העולמות כולם, פה על ידי תשובה של חרטה, על ידי סיגוף, על ידי לימוד תורה, על ידי תפילה, ומיתתי בדימתי ארסי אמסה ועוד, אתה גם יכול לתקן את כל הקלקול שעשית בכל העולמות. אז רואים אם כן שלתשובה יש חסד הרבה הרבה יותר גדול. ולמה? כי בתשובה בעצם יש לה כוח גם את הקלקול שלך בעולמות להסיר. ולעומת זאת, כשבן אדם עבר עבירה ולאחר הבן אדם עשה מצווה ואחר מכן התחרט, אז רק עניין של ציווי השם, את זה השם מוחק. מה שקיים בכל העולמות, זה עדיין נשאר, התיקון עדיין נשאר בעולמות. יוצא אם כן שפה אנחנו רואים חסד הרבה הרבה יותר גדול. מה שאין כאשר בן אדם תוהה על הראשונות, ויש לנו כאן וזה האפשרות לקחת את כל הקלקול שעשינו בכל העולמות ולתקן אותו.
יש תשובה נוספת שעונים על זה, לא זוכר כעת בשם מי, אבל היא תשובה פשוטה ונפלאה מאוד. תתאר לעצמך שלדוגמה אתה חייב לי אלף דולר, ויום אחד באת אליי ואמרת לי תשמע, אני לא דורש את הכסף. מוותר, לא רוצה את הכסף בכלל. לגיטימי או לא לגיטימי? מצוין. יופי. אתה, אני חייב לך אלף דולר, ואתה באת אליי ואמרת לי שלום על ישראל, אתה לא רוצה את הכסף. זה אפשרות, והיא אפשרות לגיטימית. תתארו לעצמכם שאני אגיד אה, אם ככה, יופי, אז אפשר להגיד כן, מה שהיה נמחק. לא הייתה הלוואה, לא היה כלום, אתה לא גובה כלום, נכון? יופי. אז אני יום אחד מגיע אליך, דופק בדלת, חייב לך אלף דולר, נכון? מה שהיה נמחק. מה שהיה נמחק. אמרנו שאפשר, הייתה הלוואה, אפשר למחוק, חייב לך אלף דולר, מה שהיה נמחק. מקובל עליכם? מה פתאום? אתה לווית אלף דולר, אתה הולך למחוק אותם? אה, הוא הלווה לך אלף דולר, הוא יכול למחוק. אבל אתה לא יכול להגיד כיוון שראינו שאם בן אדם נתן הלוואה לחבר שלו, אמר זה נמחק, זה נמחק, אז ממילא גם הלווה יכול למחוק. המלווה יכול למחוק, הלווה לא יכול למחוק. עכשיו תשמעו איזה תירוץ נפלא. כאשר בא בן אדם ואומר ריבונו של עולם, אתה בעל חוב שלי, נכון? אתה חייב לי כסף. אתה חייב לי עולם הבא. נכון? חייב לי מיליון דולר בעולם הבא. מוחל לך ריבונו של עולם, לא צריך את זה. תודה רבה, לא צריך, אל תיתן לי. מה קורה ברגע הזה? אין לו עולם הבא. יש לי זכויות אצלך ריבונו של עולם? תמחק אותם, מוותר עליהם. לא רוצה עולם הבא, מתחרט שעשיתי את הדברים האלה, מתחרט שקיימתי מצוות. מה זה אומר? תמחק את החוב שלי. טוב. לאחר מכן בא הבן אדם ואומר רגע רגע, חוץ מזה ריבונו של עולם, אני חייב לך מאה מיליון דולר. אני מתחרט שאני לקחתי את ההלוואה, תמחק אותם ריבונו של עולם, תמחק את החוב. באמת, אתה עכשיו חייב כסף, מה זה תמחק? כשאתה חייב מה פתאום שתמחק? כשיש לך זכויות אצל הריבונו של עולם, אתה אומר ריבונו של עולם אתה חייב לי מיליון דולר? אני מוותר. אז אתה יכול, זכותך. אתה יכול להגיד לא רוצה לקבל טובות. זה מה שעשה התוהה על הראשונות. התוהה על הראשונות אמר ריבונו של עולם לא אותך ולא עולם הבא שלך ולא מחבל שקיימתי מצוות. מצוין, אתה מתחרט, מחקת, תמחק. אבל מה עכשיו הבן אדם רוצה לבוא ולהגיד? אז ריבונו של עולם קח גם כן כאשר אני חייב לך מאה מיליון דולר, אז תמחק. מה פתאום, מאיפה יש לך כוח להגיד כזה דבר? השם אם ירצה יגיד אני מוחק, אבל שאתה תגיד, שאתה תגיד תמחק, זה לא תלוי בך. אז אם כן יוצא שלתשובה אין שום היגיון. לתשובה שבן אדם יבוא ויגיד התחרטתי, תמחק, אז אני אתה תמחק את הזכויות שלך, אתה לא תמחק את החובות שלך. אתה יכול לוותר על הזכויות שלך, אתה לא יכול לוותר על החובות שלך. זה תירוץ נפלא מאוד והגיוני, מתקבל על הדעת באמת ביישוב העניין.
אנחנו נמשיך כעת בפירוש הפסוק ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול. המלבי"ם לא לומד את הפסוק כמו שחז"ל מבארים שמדובר כאן בתוהה על הראשונות, אלא המלבי"ם מסביר שכאן אנחנו מדברים על אדם צדיק שעשה איזושהי עוולה בשגגה. באמת מדובר בצדיק, אבל הוא נכשל באיזה שהוא עוון בשוגג. זה בשוב צדיק מצדקו ועשה עוול. ומה פירוש הדבר? שימו לב, מצדקו ועשה עוול. העוול שהוא עשה זה ביחס לצדקו. כיוון שהוא צדיק גדול, אז בשבילו זה נחשב לעוול. אבל לא מתכוונים לומר כמו שאמרנו לו בתוהה על הראשונות ולא עושה עבירות חמורות, לא בזה מדברים. אלא בשוב צדיק מרמת צדקו ועשה עוול שביחס לצדקו אפילו שגגה כמו שאמרנו נעשה ונחשב לעוול. השם הרי מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ושגגות נעשות לו כזדונות. אז אם רשע היה עושה כזה עוון, לא היו מחשיבים לו על זה כעוון ולא היה נענש על זה. ולעומת זאת כאן כתוב ונתתי מכשול לפניו. אפילו שזה רק מכשול, כי איך הסברנו שהוא נכשל בשוגג, אומר הקדוש ברוך הוא לפניו זה בערכו נחשב למכשול. לפניו זה מכשול. אם זה היה לפני הרשע זה לא מכשול, אבל המכשול הזה ונתתי לפניו או ביחס אליו. והיות וכן, אז הסיבה הזאת גורמת למיתה. כיוון שהקדוש ברוך הוא נתבע מן הצדיקים כחוט השערה, ואפילו על דבר קטן, אם אדם אחר לא היה נענש על כזה דבר. אומר לו ואם כן, אז אולי אתה הנביא תחשוב, על זה אני לא צריך להזהיר. א', זה מכשול, זה שגגה. בשגגה, נו, אז הוא נכשל בשגגה. אז זה לא כל כך נורא כמו מזיד, אז אולי תחשוב בזה אין עליי חובה להתריע ולהזהיר את הצדיק. דבר שני, הצדיק הזה גם כן יש לו הרבה זכויות, אז גם אם הוא נכשל במשהו בשגגה, אז הזכויות הם מה שנקרא חופפות ומגינות על הצדיק גם כנגד הדברים שהוא נכשל בשגגה. אז אולי בכל אופן בזה אני פטור מלהוכיח. אומר לו השם דע לך, גם בזה אתה טועה. אם אתה לא תוכיח אותו, אם לא הזהרתו, הוא בחטאתו ימות. אתה אומר זה רק שגגה, זה שגגה שמתים בגללה. הרי הקדוש ברוך הוא אומר למשה עלה ומות בהר הזה, למה? יען לא האמנתם בי. זה היה במזיד? מה שמשה רבנו עשה, הרי עם זכוכית מגדלת מנסים להבין שמה פרשנים מה היה החטא. יש עשרה פירושים שאור החיים הקדוש דוחה את כולם ומביא פירוש משלו כדי להראות לך עד כמה החטא הזה היה צריך לחפש אותו בנרות מבלי להבין מה היה החטא. ועם כל זה אתה רואה שהוא נענש במיתה והוא לא נכנס לארץ. אתה רואה שיש מצב שהצדיק אפילו על שגגה הוא בחטאו ימות. אז אל תחשוב זה רק שגגה. לא אדוני, אם אתה לא תתרה בו, הוא בחטאו ימות. דבר נוסף, אל תחשוב שהזכויות שלו יגוננו עליו כנגד החטאים. אומר לו, אומר על זה הקדוש ברוך הוא, ולא תזכרנה צדקותיו אשר עשה. שואלים איך הוא מסביר את זה בצורה נפלאה. אל תחשוב שהזכויות הרבות שלו הם יקזזו את החטא או יגנו גם כנגד החטא מה שהוא נכשל. לא תזכרנה זכויותיו, הצדיק הזה שהוא צדיק גדול עדיין, אבל נכשל בשגגה, אין כוח לזכויות הללו לגונן עליו כדי להציל אותו מן העונש. משה רבנו עם כל הזכויות האדירות שלו, הוציא את ישראל ממצרים, נשא אותם כאשר יישא האומן את היונק, גונן עליהם אין ספור פעמים, הוריד תורה לעם ישראל, ועם כל זה לא תזכרנה צדקותיו ביום חרון אף השם. כאשר הקדוש ברוך הוא גזר עליו מיתה בגין השגגה, אז הצדקות לא תזכרנה. ממילא יוצא שאם אתה בתור נביא שאותך שלחתי להוכיח את הצדיק הזה על השגגות הללו, אם לא תוכיח אותו, אז דמו מידך אבקש. אז את מיתתו, את דמו אני אתבע מידך.
ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטוא צדיק והוא לא חטא, חיו יחיה כי נזהר ואתה את נפשך הצלת. ואתה כי הזהרתו צדיק. הזהרתו צדיק כמו וישנה את טעמו, וזיהמתם חיתו לחם, ועוד כמה דוגמאות כן שיש מעין זה כפי שמביא כאן הרד"ק. הכוונה ואתה כי הזהרת את הצדיק. זה והזהרתו צדיק. כי הזהרתו עוד לא אמרת למי, רק אחרי זה אתה אומר צדיק. עוד תגיד, היה צדיק כי הזהרתו, אז אני מבין. אבל הזהרתו, אתה קודם כל אומר כינוי ואחרי זה אומר לי על מי אתה מדבר? ראינו כאלה פסוקים. ואתה כי הזהרתו צדיק, האדם הזה שהיה כבר צדיק והזהרתו אותו שלא יחטא, דהיינו שלא ייכשל בחטא, דהיינו שלא ישוב מצדקתו כמו שהסברנו, שלא יהיה בגדר תוהה על הראשונות, והוא לא חטא, ובאמת הוא שמע עליך ולא תהה על הראשונות, חיו יחיה כי נזהר. על ידי זה יהיה לו חיות כיוון שהוא באמת שמע לקול דברך ונזהר, לא תהה על הראשונות, יהיה לו בזה חיות, ואתה את נפשך הצלת. המלבי"ם מסביר, ואתה כי הזהרתו צדיק, מה פירוש הזהרתו? מצד שהוא צדיק ואמרת לו אתה הרי צדיק, אז חובה עליך להיזהר אפילו בשגגה קלה. זה הזהרתו צדיק. הזהרת אותו ולמה הזהרת אותו? אומר לך מה זה כלום, זה דבר קל. לא, אבל אתה צדיק. ובתור צדיק, על אותך יתבעו גם על כאלה דברים. זה מה שהזהרת אותו. ואז אתה יהיה לך רווח כפול. א', הוא חיו יחיה. הוא ישמע בקולך, הרי מדברים בצדיק לפי שיטתו של המלבי"ם. ואם כן כשהוא שומע שבן אדם זה חטא שיש להיזהר ממנו הגם שהוא שוגג והוא קל, בכל אופן הוא ישמע לך, אז בזה חיו יחיה. הוא ישמע לדבריך ואתה תציל את נפשו, הוא לא ימות. דבר שני, גם את נפשך הצלת. פירושו של דבר, הרי אם הוא מת, ראינו שהשם יתבע את דמו ממך. למה לא הזהרת אותו? ואם הזהרת אותו ועל ידי זה הוא חי, אז גם אתה את נפשך הצלת, השם לא יתבע אותו ממך, כי אתה באמת הזהרת אותו כראוי.
עוד הסבר אומר המלבי"ם, ואתה כי הזהרתו צדיק, אומר המלבי"ם אל תחשוב שהוא לא ישמע אליך ואז אם הוא לא ישמע אליי אז הוא יהפוך להיות רשע. אלא הגם שתזהיר אותו, אתה כי הזהרתו צדיק. אפילו שתזהיר אותו, הוא לא יסרב לדבריך ויהיה רשע, אלא ישמע לך. דהיינו יהיה צדיק ויקבל את דבריך. לפי המלבי"ם באמת מובן לנו למה היה צריך את כל האריכות דברים הללו. באומרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דיברת וכולי. לאחר מכן הזהרת רשע ולא שב מרשעו מדרכו הרעה. ובשוב צדיק מצדקו ועשה עוול. למה צריך את כל הדוגמאות הללו? כיוון שהקדוש ברוך הוא בעצם כיסה כאן את כל האפשרויות שבהם יכול יחזקאל לבוא ולהיות מורה היתר לעצמו לא להוכיח על עניין זה. או לא להוכיח אדם זה. למה? את ההוא אני אהפוך אותו משוגג למזיד. השני הוא הרי צדיק, ואם הוא צדיק אז ממילא השגגה היא לא נורא כל כך ולא ימות על ידה והזכויות שלו יגוננו עליו וכולי. בקיצור, הקדוש ברוך הוא אמר לו שלא תחשוב שיש מישהו שאתה נפטר מלהוכיח אותו. ולכן הוא נתן כמה דוגמאות כדי לומר לך בכל אחד ואחד יש עדיין צורך וחובה להוכיח.
ותהי עליי שם יד השם ויאמר אליי קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך. ותהי עליי שם יד השם, שם, הוא היה בבבל, במקום שנקרא תל אביב, ושם הוא ציווה אותו לצאת אל הבקעה. שם ראינו שהוא ראה את הכבוד שראה על נהר כבר. הבקעה זה היה המקום המיוחד יותר, כי זה מקום שהוא טהור יותר מתל אביב. ולא מדברים על תל אביב של ימינו, אלא גם על תל אביב של זמנם. ולמה? כיוון שהבקעה היא מקום בלא בני אדם, אז אין שם עבירות. ולעומת זאת, מקום ששם יושבים בני אדם, אז יכולים להגיע לעבירות רבות. לגזל, לשנאת חינם, לאונאה, בן אדם לחברו, בלי סוף דוגמאות. היות וכן, אז הוא אמר לו צא אל הבקעה, שם אדבר אותך. שם בבקעה זה מקום טהור יותר, שם כן יש מקום שבו ראוי יותר שהשכינה תתגלה אליו. הוא חוזר לו את הדבר הזה פעם אחרי פעם כדי להראות לו את ההשגחה, את יד השם ואת הנהגת השם. דבר נוסף אומר הרד"ק, כיוון שבאותה הבקעה נבנתה בבל. אומר לו הקדוש ברוך הוא בוא ותראה שבמקום הזה הרי בלבלתי את שפתם, במקום הזה בטלה מחשבתם. הם הרי תכננו להקים מגדל, לעשות מלחמה כנגד הריבונו של עולם. אומר לו בוא ותראה ששם במקום הזה הרי פעלתי כנגד אלה שהרשיעו. אז הוא אומר לו זה המקום שבו אתה תראה את יד השם. כיוון שהמקום הזה כבר הייתה בו השגחה בעבר, אז תבין שהמקום הזה הוא הראוי כעת להשגחה ולהתגלות האלוקית. המלבי"ם אומר קום צא אל הבקעה זה כדי שיתבודד. כאשר בן אדם מתבודד הוא ראוי ומוכן לנבואה. ככה היו עושים הנביאים, או שהיו מתבודדים או כמנגן המנגן, כל אלה היו דרכים על מנת למשוך אליהם את שפע הנבואה. דבר נוסף, כעין מה שהסברנו על פי הרד"ק, העם לא היו ראויים שתחול עליו רוח השם. לכן היה צריך להתרחק מהעם. אז לפי הרד"ק זה כיוון שהבקעה היא מקום טהור. לפי המלבי"ם זה כיוון שהעם הם כמו מונעים. כמו שכתוב ראוי היה כאן אחד שתשרה עליו שכינה ורק אין הדור זכאי, ונתנו עיניהם בשמואל הקטן וכולי. זאת אומרת רואים שהעם יכול להוות מגבלה. אז שם בין העם זה הייתה מגבלה, אבל כאשר הוא התרחק מן העם, אז זה מקום שכן הוא כבר לא נמצא בחברת אלה המונעים את הנבואה.
ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד השם עומד ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר ואפול על פניי. ואקום ואצא אל הבקעה ושם אני רואה כבוד השם עומד. אומר רש"י, הקדים על ידו ללך שם. זאת אומרת השם שולח אותי לשם ואני רואה שהשם כבר הקדים אותי והוא כבר נמצא שם. מידת ענווה יתרה, מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן. התלמיד ממתין לרב, וכאן הרב ממתין לתלמיד. באופן רגיל התלמיד ממתין לרב. אחרי שכל הכיתה מגיעה, אז המורה מגיע. הוא לא מגיע מוקדם ואז כולם מתחילים להתאסף. וכך זה בכל מקום. וכאן בוא תראה שהקדוש ברוך הוא הוא שהקדים. הקדים על ידו ללך שם, מידת ענווה יתרה. המלבי"ם אומר שכאן הוא הראה לו פעם שנייה איך השכינה שהגם שהיא מוכנה ללכת לירושלים כדי להחריב אותה, ואת זה הרי הראה לו במראה המרכבה, שראינו שהראה לו שם בחינה של אש כדי לומר לו שהולך לשרוף את ירושלים. בוא תראה שהקדוש ברוך הוא עדיין כאן. בוא תראה הנה שם כבוד השם עומד. פירושו של דבר, הקדוש ברוך הוא עדיין נמצא עם העם שנמצאים פה ומשגיח עליהם. שלא תחשוב שאם יש חרון אף כעת שכבוד השם הולך לירושלים על מנת להחריב את ירושלים, אז הוא מסיר השגחתו מהעם היושבים כאן בגולה. ולכן הוא מראה לו שם כבוד השם עומד ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר. דהיינו שגם שהם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם, ועדיין השגחתי נתונה להם.
ותבוא בי רוח ותעמידני על רגליי וידבר אותי ויאמר אליי בוא היסגר בתוך ביתך. ותבוא בי רוח ותעמידני על רגליי, ואותה הרוח, כן, אומר הרד"ק, בהתחלה הוא ציווה אותו להיות שותק. למה? כי הוא מצווה אותו השתיקה שלך זה כמו הדיבור. ולאחר מכן, למה הוא אמר לו לשתוק? אם אתם זוכרים ראינו אמר לו כי בית מרי המה. אומר לו הם ממרין. ולאחר מכן הוא מצווה אותו להיות נסגר בתוך ביתו, שלא יבוא אפילו בתוכם, כדי שלא יוכיח אותם, עד שיסיים לומר לו את כל הנבואות, עד הפסוק וברוח נשאתני ותביאני כשדימה, כמו שהזכיר כבר את העניין הזה הרד"ק לאל. שבפרק י"א שם הוא שולח אותו להתחיל לומר את הנבואות. אבל בשלב הזה מה שנקרא הוא עדיין בהטענה. הוא עדיין מטעין עליו את דברי הנבואה והתוכחה. מתי אתה תוציא את הדברים אל הפועל? רק לאחר מכן, וברוח נשאתני ותביאני כשדימה, אז תאמר את הדברים. ולכן תבין למה הוא אמר לו אל תוכיח אותם כעת כי בית מרי המה. ולמה הוא אומר לו היסגר בתוך ביתך? מכיוון שכל הדברים הללו הם בעצם אומרים זה לא הזמן כעת לדברי התוכחה. דברי התוכחה יהיו רק בהמשך. בינתיים אני רק מורה לך ומלמד אותך מה תאמר. המלבי"ם מסביר שההיסגרות כאן היא בעצם הקדמה למה שאנחנו נראה בפרק הבא, שהקדוש ברוך הוא אמר לו שכל ימי המצור הוא יצטרך להיסגר ולשכב שמה על צידו, על עוונם של בית יהודה ועל עוונם של בית ישראל, שכב על צידך השמאלית, שכב על צידך הימנית, כפי שנסביר את הדברים בהמשך. ולכן כאן הוא אומר לו בוא והיסגר. כאן העניין הוא ההיסגרות לצורך השכיבה על צידו הימני ועל צידו השמאלי.
פסוק כ"ה. ואתה בן אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם. הנה נתנו עליך עבותים, דהיינו תהיה אסור בביתך אומר רש"י, כאילו נאסרת בעבותים. ולפי שיטת רש"י עניין ההסגר כדי להראות שהם לא ראויים לתוכחה. ונתנו עליך עבותים לא כפשוטו, אלא אני רוצה שתהיה סגור שם כאילו אתה אסור. כן? גזירת פתגמי עליך כאסור גדילן. גזירת משפטי עליך כאילו אתה קשור ואסור. המלבי"ם מסביר שמה שכתוב כאן נתנו עליך עבותים, זה כמו שנראה לקמן בפרק ד' פסוק ח', ששם גם הקדוש ברוך הוא אומר לו נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צידך. פירושו של דבר שיש כאן כמו מציאות שבה הנביא סובל בעקבות חטאי העם. אומר לו הקדוש ברוך הוא, יוצא אם כן שזה כאילו הם נתנו עליך עבותים. והנה בן אדם הנה נתנו עליך עבותים. מכיוון שהמציאות הזאת נובעת מכוח מי? מכוח העם. כיוון שעל ידיהם באה הגזירה שאתה תיסגר ויהיה עליך כעבותים, אז מי שגרם לך את זה הוא הנותן את העבותים. זה הכוונה כאן הנה נתנו עליך עבותים, העם הם כנותנים עליך עבותים, ולא תצא בתוכם, וגם הם לא יבואו אליך.
ולשונך אדביק אל חיכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה. ולשונך אדביק אל חיכך, הלשון כאילו תהיה דבוקה לחיכך ותהיה נאלם. הכוונה היא לא תדבר אליהם, לא תוכיח אותם, אלא ממש כאילם נדבקה לשונו לחיכו. המלבי"ם מסביר שהכפילות כאן ולא תהיה להם, לשונך אדביק אל חיכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח, הכפילות כאן זה לא רק שדברי נבואה לא תאמר להם, אלא גם דברי תוכחת השכל. זאת אומרת, יש מציאות שבה הנביא מגיע כדי לומר דבר השם, יכול להיות שזה דברי תוכחה ודברים קשים, אבל זה דבר השם. ויש מציאות שבה הנביא אוסף את העם, לתת להם שמוס, לתת להם מוסר. וזה מעצמו, כמנהיג, כמוכיח. אז הוא אומר לו גם זה לא יהיה. ולא תהיה להם לאיש מוכיח, זאת אומרת לא רק מה שאני מוסר בנבואה אל תמסור, אלא גם כאיש מוכיח מעצמך אל תמסור. ולמה? כי בית מרי המה, ובוודאי לא ישמעו לתוכחותיך.
ובדברי אותך אפתח את פיך ואמרת אליהם כה אמר השם אלוקים השומע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה. ובדברי אותך אפתח את פיך, אומר לו השם כשאני אחפוץ לדבר איתך, אני אפתח את פיך. אבל אז לא תוכיח אותם כמו איש מוכיח, שאמרנו איש מוכיח זה מוכיח מעצמו, אומר להם דברי מוסר מעצמו. אלא תגיד להם מאמר קצר. כה אמר השם, תוכחת מוסר, יזכה שישמע כי חיו יחיה, והחדל משמוע המוסר יחדל מן העולם. זאת אמר השם. אל תגיד להם אריכות דברים, אל תגיד להם דברים שיש בהם משום לעורר את הלב, לא. ככה וככה אמר השם, מי שירצה לשמוע ישמע, מי שלא, לא. מי שלא ירצה, לא ישמע. זה יחדל, הכוונה מה זה יחדל לפי ביאורו של המלבי"ם? הכוונה יחדל מן העולם. יש מסבירים שהשומע ישמע, ומי שישמע, החדל יחדל, על ידי זה יחדל ממעשיו הרעים. ככה יש שמסבירים. אז זה לא מדברים כאן על שתי קבוצות, שמי ששומע ישמע, וממי שלא שומע הוא חדל מלשמוע. לא על זה מדברים. אלא יש מי ששומע ויחדל מלעשות את מעשיו הרעים, זה עוד פירוש בהחדל יחדל.