"ואיש אל עבר פניו ילכו, אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, לא יסבו בלכתן". "ואיש אל עבר פניו ילכו", הכוונה היא אל תחשוב שהחיות הללו הולכות כפי בחירתם. אלא "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו". פירושו של דבר, יש רוח עליונה שהיא שופעת עליהם. כמו שרוח החיה באופנים, כך גם כן יש את רוח היוצר בחיות. דהיינו, הבריאה זה היוצר, רוחו בחיות. החיות הם בחינת הרוח של האופנים. כבר דיברנו על זה כמה וכמה פעמים, גם ברב דסלר ובעוד מקומות, שבעצם ברוחניות הכל נמצא פנים לפנים מפנים. אני אני משלתי את זה פעם, אמרתי לכם פעם משל כמו בבושקה. יש בבושקה רוסית, שזה בובה, שהיא בובה גדולה, אתה פותח אותה ובפנים אתה רואה בובה יותר קטנה. פותח, אתה רואה עוד בובה, עוד בובה, עוד בובה, עד שאתה יכול לקבל מבובה בגודל של 40 סנטימטר, אתה יכול לקבל בובה בגודל של רבע אצבע. כן, אז זה משל שיכול לעזור לנו להבין. כשאנחנו מדברים על עולמות, אז מציאות שהיא מציאות גשמית כאן, לדוגמה, נקרא לבבושקה הפנימית, נקרא לה גשמית. עכשיו, לעומת זאת, כלפי הבבושקה החיצונית לה, היא נחשבת נשמה לה. היא רוח. אפילו שהיא קודם קראנו למציאות גשמית, אבל כלפי החלק החיצוני שלה היא רוח. ואז החלק החיצוני, נקרא לה מספר שתיים, היא גוף. עכשיו, כיוון שהיא נמצאת בעוד בבושקה אחרת, אז אני אומר עכשיו היא בחינת רוח לחיצונית, לשלוש, שהיא גוף. מה זה בעצם אומר? שבכל דרגה, ככל שאתה עולה יותר גבוה או יותר פנימה, מה שעד עכשיו היה נחשב לך כדבר רוחני, היית קורא לדבר רוחני גבוה, לעומת מה שמעליו זה מגושם. כי מה שמעליו הוא הרוח המחיה אותו. אז אם כן, רוח היוצר בחיות. ורוח החיות באופנים. דהיינו, השם הוא בחינת רוח בחיות, הם מגושמות. ולעומת זאת, החיות עצמם הם בחינת רוח באופנים, שהם עכשיו הופכות להיות, הם בחינת רוח ומעלה גבוהה, רוחניות, באופנים שהם נחשבים למגושמים. זה תמיד ההשפעות מעילא לתתא. אז זה מה שהוא אומר לנו כאן, בוא וראה שה"אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו", זה הרוח העליון ששופע בחיות, כמו שרוח החיה באופנים, כך גם כן רוח היוצר בחיות, החיות הם בעולם היצירה, וכפי שירצה הרוח העליון שילכו, כך ילכו.
"לא יסבו בלכתם", פירושו של דבר הרי ראינו שיש להם פנים לכל צד, וכבר אמרת לי את זה לעיל, "לא יסבו בלכתם". על מה הוא חוזר על זה שוב כאן? אומר המלבי"ם, לעיל דיברנו על הכנפיים, שהכנפיים לא צריכות להסתובב, כמו עוף שצריך להסתובב ולסובב את כנפיו לכל רוח שהוא רוצה לעוף, הוא צריך לסובב את הכנף לפה כדי לעוף לכאן, לסובב לשם כדי לעוף לשם. לעומת זאת החיות לא צריכות, כיוון שבכל רוח יש לה כנפיים. ואז היא יכולה לעוף לאיזה צד שהיא תרצה מבלי להסתובב. אומר המלבי"ם, זה דיברנו לעיל. פה הוא מדבר מהפנים. כאן הוא לא מדבר על הכנפיים, הוא מדבר על פניהם. "לא יסבו בלכתם" על הארץ, שהכוונה היא בזמן שהחיות מניעים את האופנים, שהאופנים זה עולם העשייה, הם מניעים אותו כפי סדר המערכת, הם מניעים אותו כפי רוח יוצרם, כפי הרצון האלוקי, כפי רוח היוצר שנמצא בהם, לכל צד שניצרך. "ולא יסבו אחור" מהרצון העליון. זה הכוונה "לא יסבו בלכתם". פירושו, הוא עושה את הרצון האלוקי. דהיינו, מה שהשם נותן רוחו בהם, את זה הם עושים. פניהם מועדים ומוכנים לכל צד, עושים באימה וביראה רצון קונם.
אומר המלבי"ם, גם כן למדנו שכאשר הם יעופו בכנפיהם, הם מגביהים את המערכה מעל המציאות הטבעית. הסברנו שזה ההבדל בין הרגליים לכנפיים. הרגליים זה ההליכה על פי הסדרים הטבעיים, והרגליים אמרנו הם דורכות על עולם האופנים והגלגלים, שזה עולם העשייה, העולם התחתי, זה מראה הנהגה בדרך הטבע. הכנפיים זה מרמז על עפיפה, שזה אומר התעלות רוחנית למעלה, הנהגה מהמציאות הרוחנית העליונה, שזה המציאות ההשגחית, שהיא בעצם פועלת מעל הטבע. על זה הוא אומר לך "לא יסבו בלכתם", מה פירוש הדבר? הכנפיים מוכנים למעשה הנס והפלא שהקדוש ברוך הוא מצווה אותם, ללא שום עיכוב. איך שהקדוש ברוך הוא נותן את הוראתו וציוויו, מיד החיות מוציאים את זה אל הפועל.
מה בעצם הנמשל? אומר המלבי"ם, הנמשל הוא על שרי המלכויות. הרי כל מה שהוא רצה להראות לו זה את ארבע המלכויות אשר יהיו וגם כן את שריפת בית אלוקינו. על זה הוא אומר תדע לך, לכל אחת מהמלכויות יש לו פנים מיוחדים ללכת ולהתהלך בארץ, לכל רוח מרוחות העולם, לפי הרצון העליון. כל מלכות מנהיגה כפי הרוח של הרצון העליון בה. דהיינו, אל תטעה לחשוב בבל עשתה לנו, רומי עשתה לנו, זה לא היא עשתה לנו. הוי אשור שבט אפי. זה שבט זעמו של השם, אז השם עשה לנו. פירושו של דבר, כל אחד מן החיות הללו יש שמה את הרוח של השם שהיא מפעילה אותם, היא המנהיגה אותם. "לא יסבו בלכתם", בין בזמן שלום, בין בעת מעופם בזמן מלחמה, מרעישים ממלכות ומבטלים את סדרי ההנהגה, "לא יסבו מלכתם", הכל מאת השם, כפי ההנהגה שהקדוש ברוך הוא משפיע עליהם. והעניין שלהם הוא מכוסה, אומר המלבי"ם, כי לב מלכים ביד השם. והקדוש ברוך הוא הוא המכוון את מעשיהם אל התכלית שאותה הקדוש ברוך הוא מייעד, שהרוח העליונה היא המועידה להם, והם בעצם פועלים על פי ההנהגה הרוחנית כרצונו של הבורא יתברך.
"ודמות החיות מראיהם כגחלי אש, בוערות כמראה הלפידים, היא מתהלכת בין החיות, ונוגה לאש, ומן האש יוצא ברק". "ודמות החיות מראיהם כגחלי אש". הרד"ק מסביר שהדמות הכתוב כאן הכוונה היא דמות עיניהם. כיוון שהרי על גופם כבר דיברנו לעיל. אז ממילא הדמות הכתובה כאן היא דמות העיניים. המלבי"ם מסביר שכשאנחנו מדברים על דמות החיות, לא שייך לדבר על דמות גשמית. כיוון שהחיות מדברים על ישות רוחנית. ממילא כשמדברים על דמות החיות, הכוונה פעולת החיות. זה הכוונה דמות החיות, מה שיוצא ונפעל ממציאותם. והוא רואה את פעולתם כגחלי אש בוערות. אז זכור לכם, החזון הזה בא לבטא את שריפת בית המקדש. ולכן הוא רואה את דמות החיות כגחלי אש, פירושו של דבר שפעולתם כעת היא לשרוף את בית המקדש ואת בית המלך. ולכן רואה את דמותם כגחלי אש, כי זה אופי הפעולה שלהם כעת. "וכמראה הלפידים", הלפידים היו יוצאים לקרב, היו נוסעים עימהן לפידים. והיות ויש כאן רוח מלחמה שתבוא על ירושלים, לכן הוא רואה גם כן כמראה הלפידים. עכשיו הוא רוצה לבאר לך שלא תחשוב שזוהי מהותם, שהם עצמם אש. לכן הוא מדגיש ואומר שהיא מתהלכת בין החיות. האש שעליה דיברנו, היא לא החיות עצמם, זה אש שמתהלכת בין החיות. כמו שראינו קח אש מבינות לגלגל. האש מיוחסת להן לפי הפעולה שלהם, אבל זה לא תיאור של גופם, של עצמותם. ושימו לב, הוא רואה שיש נוגה לאש. מה זה נוגה?
נוגה כבר הסברנו לאל שזה לא גוף האש, זה לא גוף האור, אלא זה ההילה שמסביב, מה שמאיר מסביב ולא שורף. באים לרמז לו בזה שהגם שאתה רואה כאן אש והאש מבטאת שריפה וכליה, תדע לך שהכל זה מחסדי השם, הקדוש ברוך הוא כילה חמתו על העצים ועל האבנים, השם לא יטוש עמו ונחלתו לא יעזוב, ודע לך שהנה יש כאן נוגה סביב. נוגה זה בחינת אור המאיר שאינו שורף, שזה בא לבטא את חסדי השם.
ומהאש הזאת יוצא ברק, מהו הברק הזה? הברק הזה זה לשרוף ולכלות את אלה שהביאו את האש. זאת אומרת, אותם הגויים שבאו לשרוף את בית המקדש, שהם מרומזים כאן באש היוצאת מבין החיות, אותם הגויים יקבלו בסופו של דבר ברק שיכלה וישרוף אותם. כמו שחז"ל אומרים שבעי קודשא בריך הוא לאחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא. השם יחריב ביתו, אבל כביכול יקנח ידיו באותו אדם שהחריב את הבית, דהיינו יפרע ממנו. זה הברק שיוצא לשרוף את האומות שהלכו להחריב את בית השם.
כך גם כן חז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא עושה מלאכיו פעמים עושה אותם אש, פעמים עושה אותם לפידים, פעמים עושה אותם ברקים. זאת אומרת, הדמות של המלאכים היא בכל מצב כפי הפעולה שלהם. פעם זה ברק כדי לכלות את האויבים, ופעם זה בחינה של אש כדי לשרוף את בית המקדש, וכן הלאה על זה הדרך.
והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. והחיות רצוא ושוב רש"י מביא פירוש רבותינו כלהבות הכבשן, שיוצאת מפי הכבשן וממהרות לחזור ולהיכנס. כל מי שראה פעם אש, הוא רואה שהאש כמו דועכת ונדלקת, דועכת ונדלקת, דועכת ונדלקת, זה הכוונה של רצוא ושוב. כך גם כן כביכול החיות מוציאות ראשן מתחת הרקיע שהיא נטויה מעליהם, נרתעות מפני השכינה ועוד פעם מכניסות ראשן אל הרקיע ועוד פעם נרתעות.
הרד"ק מביא שחז"ל אומרים מאי רצוא ושוב? כאור היוצא מפי הכבשן, כמו שרש"י הביא. הסבר מאי כמראה הבזק? אמר רבי יוסי ברבי חנינא כאור היוצא מבין החרסים. מה הקשר בין הבזק לבין החרסים? כתוב אצל שאול כאשר הוא יצא למלחמה, בשלב שבו הוא עדיין היה עני, כשהוא העשיר כתוב שפקד את עם ישראל בטלאים, אבל כאשר הוא היה עני ויפקדם בבזק. מה זה בבזק? הכוונה חרסים. אז זה גם כן כאן, לפי ביאור חז"ל כמראה הבזק, הכוונה כאור היוצא מבין החרסים.
רבי יהודה אומר בשם רבי סימון בר פזי, כזה שבוזק גפת בכירה. הכוונה בוזק כמו לפזר, כמו לבזוק מלח, כן? כמו מי שמפזר גפת, שזה הפסולת של הזיתים בכירה. אז הפסולת של הזיתים כיוון שהיא רוויה בשמן, ממילא היא מתלהטת במהרה ומעלה להב, והלהב עולה ויורד. זה הרצוא ושוב, כמו פסולת זיתים ששמים בכירה. וברק פירושו שרץ במהרה ונעלם במהרה, כן? שכמעט לא ניתן להשיגו.
טוב, בואו כעת נראה את ביאורו של המלבי"ם. אומר המלבי"ם, החיות רצוא ושוב, הוא רואה שהם עושים את הפעולה שלהם בזריזות, במציאות שבה קשה לקלוט אפילו את התזוזה שלהם. והוא רואה שהם חוזרים מהשליחות שלהם כמראה הבזק, כמו האש של הכבשן שהסברנו, שרגע היא נגלית ורגע היא נעלמת. מה רצו להראות לו בזה? היות ואנחנו הראינו לו, הראו לו משמיים איך הקדוש ברוך הוא מעוניין לשרוף ולהחריב את ביתו, וזה מה שראינו לעיל כגחלי אש בין החיות, הראו לו דע לך שהפעולה הזאת לא תתמיד, דהיינו הצרה לא תהיה תמידית, אלא הראו לו רגע אחד תראה האש ורגע אחד היא תעלם. זה יהיה כמראה הבזק, הכוונה היא כמראה הברק, לרגע אחד מאיר ולרגע אחד נעלם.
חז"ל אומרים מיכאל באחת, גבריאל בשתיים. דהיינו, בואו נסביר פשט, מיכאל באחת הכוונה מיכאל עושה פעולתו בעפיפה אחת. גבריאל בשתיים, עושה את עפיפתו בשתי עפיפות, עושה את פעולתו בשתי עפיפות. הכוונה היא עף פעמיים כדי להגיע לתעודתו. מה ההבדל? מה מה בעצם הפנימיות של הדברים? אומר המלבי"ם, מיכאל זה מלאך החסד, והוא באחת. מה זאת אומרת באחת? הולך ופועל פעולה אחת לפעול חסד ונגמר. לעומת זאת גבריאל זה לשון גבורה, זה הדינים, והיות וכן פעולתו בשתיים. מה פירוש הדבר? הוא פועל פעולה כדי להביא דין, אבל הדין לא נשאר. כמו שאמרנו, לא לעולם תאכל חרב והשם לא יחזיק עברתו נצח, אלא הפעולה היא פעולה של דין וחזור. בבחינת רצוא ושוב. ולכן גבריאל שזה דין בשתיים, פעם אחת פועל פעולתו, פעם שנייה חוזר. אבל בחינת מיכאל זה חסד, אז הוא פועל פעולתו פעם אחת ונשאר, הוא לא חוזר כביכול לאחוריו.
וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו. וארא החיות והנה אופן אחד בארץ. חז"ל אומרים שפה מדברים במלאך שנקרא סנדל, זה מסתיים עם האותיות פ' ו' נ', ובדרך כלל לא מזכירים שמות של מלאכים ולכן אנחנו לא נזכיר את שמו. וזה המלאך שעומד בארץ וראשו מגיע לבין החיות. אבל אנחנו נסביר את הדברים כפי שמבאר אותם המלבי"ם.
אומר המלבי"ם, אחרי שהוא ראה את החיות שהם מנהיגי המרכבה, כי כמו שתיארנו, תיארנו שיש את בחינת המרכבה, ועל המרכבה הכיסא שזה בחינת עולם הבריאה שזה כיסאו של קודשא בריך הוא, מתחת לעולם הבריאה זה עולם היצירה שזה בחינה של עולם החיות שהם נושאים את המרכבה, דהיינו מושכים את המרכבה, ומתחתם עולם הגלגלים שזה במשל הגלגלים של המרכבה, שמכוחה המרכבה נעה. זאת אומרת זה ההשפעות היורדות מבחינת עולם הכיסא אל החיות ומן החיות אל האופנים כפי שהסברנו לעיל.
כעת הוא מתאר, אחרי שהוא רואה את החיות ותיאר אותם באריכות, הוא רוצה לתאר כעת את האופנים. אופני המרכבה זה הגלגלים של המרכבה שהחיות מושכים אותם, וזה בעצם מציאות עולם העשייה. דיברנו על כך שהאופנים והגלגלים זה ביטוי לגרמי השמיים. הקדמונים כינו את גרמי השמיים הגלגלים, כיוון שהם הולכים ומסתובבים כגלגל. ולכן זה המכונה גלגלים. זאת אומרת, הם המקבלים את השפע מן החיות שזה עולם היצירה, שמקבלת השפע מעולם הבריאה כמו שהסברנו שזה עולם הכיסא.
והוא רואה שלכל חיה יש אופן אחד לארבעת פניה. זאת אומרת, הגם שראינו שהחיות כל אחת היא בעלת ארבע פנים, אל תחשוב שבגלל זה היה להם ארבע אופנים, אלא לכל חיה היה רק אופן אחד. ולארבע חיות בסך הכל ארבע אופנים. והוא ראה שהם מניעים אותם במספר של ארבע. מה זאת אומרת הארבע כאן מה מרמז? אומר המלבי"ם, חילקו הקדמונים את עניין הגלגל לארבעה רבעים כולל כל חלקיו. גלגל המזלות מחולק לארבעה חלקים, שלושה מזלות לכל חלק, השנה מחולקת לארבע תקופות, הירח לארבע תמורות בחודש, היום מחולק לארבעה שינויים, בעולם יש ארבע רוחות. על פי פנימיות הדברים הסברנו פעם, כיוון שהכל יונק משם בן ארבע, לכן הכל מחולק לארבע. וכיוון שיש עשר ספירות אז בהתפרטות זה מתפרט גם לעשר, אבל בגדול זה מחולק לארבע, ומזה ארבע יסודות והכל, כי הכל נובע מי-ה-ו-ה. אבל כאשר אנחנו מדברים כאן על ההשפעות התחתונות, אז לכן הוא אומר זה מחולק לארבע אופנים, כיוון שההשפעות התחתונות, האופנים, הגלגלים, כמו שאמרנו זה מה שמתגלגל לנו כבר כאן בעולם הזה, לכן זה מחולק לארבע.
דבר נוסף הראו לו גם כן בעניין הארבע חיות את הארבע מלכויות, כמו שראינו לעיל שמרומזים לו על בבל, מדי ופרס, יוון, רומי. כל אחד מניע כוכב אחד שמושל ומשפיע באומה ההיא. כל חיה מניעה אופן, והאופן כמו שאמרנו זה בחינה של השפע היורד ונשפע למטה. זאת אומרת שכל אומה יונקת מחיה אחת, וכיצד? דרך אותו גלגל. ומה זה הגלגל אמרנו? אלה מערכות הכוכבים הנמצאות כאן למטה.
אומר המלבי"ם, והגם שהתוכנים האחרונים קיימו וקיבלו כי אין גלגל במציאות. זאת אומרת, התפיסה האסטרונומית שהייתה מקובלת בזמנם, תלמי ועוד, היא שונה לחלוטין מהתפיסה האסטרונומית המקובלת בתקופה המאוחרת יותר, כאשר מדברים על גלילאו ומדברים על אפלטון, התפיסה שם הייתה שונה לחלוטין. בקדמונים האמינו שיש ממש בחינה של גלגל, שיש מציאות של גלגל. אבל לעומת זאת התפיסה המקובלת לאחר מכן, וזה מה שאנחנו היום יודעים גם על פי טלסקופים וצפייה והתבוננות, ועל פי גלים, גלי רדיו שאנחנו קולטים ומקבלים מכוכבים שגם אנחנו אפילו לא מסוגלים לראות אותם, על כל פנים אנחנו היום יודעים שאין מציאות ממש של גלגל. אומנם הסיבוב הוא סיבוב מעגלי, אבל אין ממש מציאות של גלגל למעלה. על כל פנים, אומר המלבי"ם, כמו שאמרנו, היות והסיבוב הוא מעגלי, אז הדברים כן מתאימים לביטוי אופן, שהביטוי אופן מבטא סיבוב במעגל. והוא מתאר שבעצם מדברים כאן על האוויר שנמצא מחוץ לאטמוספירה, כן? הוא קורא לזה אתר, שבו סובבים כוכבי הלכת את מעגלם בגלגל קבוע אשר במסילתו ילכון לא ימושו לעולם. אז גם אם אין ממש גלגל, אבל דמות סיבוב של גלגל זה עדיין יש.
מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש. ודמות אחד לארבעתן. ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן. מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש. רש"י אומר שתרשיש זה אבן טובה שנקראת תרשיש, קריסטל בלעז. הרד"ק גם הוא מסביר שזו אבן טובה שמוזכרת בחושן, ועינו כעין התכלת. ועוד מעט אנחנו נשים לב שהמלבי"ם גם כן יזכיר את העניין הזה.
אומר המלבי"ם, תשים לב שלגבי האופנים לא כתוב דמות. מה שראינו לגבי החיות, הוא הזכיר את דמותם, פעמיים הוא הזכיר. לעומת זאת לגבי האופנים לא הזכיר דמות. ולמה? מכיוון שהחיות הם לא מוגשמות, אז אני יכול לדבר על דמותם. אני לא יכול לדבר על מציאותם, אני יכול לדבר למה זה נדמה. לעומת זאת כשמדברים על הגלגלים, גלגלים זה כבר מציאות, כמו שאמרנו מדברים כבר על גרמי השמיים. והיות וכן, את זה הוא לא רואה רק בחזון, את זה הוא קולט במציאות, לכן על זה שייך לדבר במושג של ראייה, מראה האופנים ולא דמות האופנים.
ועליהם הוא אומר שהם מראה כגלילים. וזה מה שכתוב בשיר השירים ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש. הגלילים, כמו שהמלבי"ם שם הסביר ומי שירצה ישמע את זה בדיסק שלנו על שיר השירים, הגלילים זה בעצם הגלגלים, שהם ממולאים באוויר של האטמוספירה, וזה נדמה כתרשיש. מה זה אומר כתרשיש? ראינו שהסביר לנו הרד"ק שהתרשיש זה אבן שעינה כעין התכלת. כאשר אתה מסתכל אל מקום הכוכבים, כתרשיש אתה רואה, זה גלילים כתרשיש, שעינם כעין התכלת, שהצבע שלהם הוא כעין מראה התכלת. וזה גם כן מתאים לים תרשיש, למה שחז"ל אומרים שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע. ים תרשיש זה גם כן מוכר בספרים, טרסיס, זה מוכר בספרים כשם של ים. כתוב על שלמה שהיה לו אוניות שהולכות תרשיש. על כל פנים, אז הים הזה גם כן הוא כחול, וזה הבחינה גם כן שדומה לרקיע, שהרקיע הוא כחול, שזה גם כן כדוגמת האבן, אבן הקריסטל שגם היא כחולה.
ומראיהם ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחת לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן. מה זה מראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן? אז רש"י כבר מסביר וכך גם כן מבאר המלבי"ם, שאם נרצה לצייר את זה, אז נצייר את זה כמו גלגל, גלגל שהוא חלול מבפנים ובתוכו יש עוד גלגל. רק שהגלגל הפנימי הוא בשתי וערב לגלגל החיצון. זאת אומרת, גלגל אחד נתון בצורה כזאת נגיד ממזרח למערב, והגלגל שמסתובב בתוכו נתון מצפון לדרום. זה נקרא גלגל בתוך הגלגל. וזה מה שהוא אומר כאשר יהיה האופן בתוך האופן. מה הרעיון של הדברים? כי כשיש גלגל מצפון לדרום לדוגמה, אז זה התנועה שלו, הוא יכול לנוע מצפון לדרום. כשיש גלגל ממזרח למערב, אז התנועה שלו היא ממזרח למערב. וכיוון שרצה לומר לך שהחיות ינועו לכל ארבעת הצדדים כמו שראינו לעיל, לא יסבו בלכתם, הם לא צריכים להסתובב, אלא אם הוא רוצה לנוע נע קדימה, רוצה לנוע נע אחורה, רוצה לנוע נע לימין, רוצה נע לשמאל. איך הדבר הזה ייתכן? רק כאשר יש גלגל בצורה הזאת שתיארתי כעת, שהגלגל הוא בצורה של שתי וערב, דהיינו כיוונו נגיד ממזרח למערב ובתוכו יש גלגל אחר מצפון לדרום. אז אומנם בעולם המוגשם קשה לנו לקלוט כיצד דבר כזה יכול לנוע, כן? כיוון שבפועל הדבר הזה הוא לא, הוא לא מתגלגל, אלא אם כן הוא לא בתוכו, אלא אם כן הוא ממש חיצוני לו ואז זה כמו כדור. כן? אבל על כל פנים, להבין שמדברים כאן במובן כלשהו של משל שבא לבטא שהתנועה היא לכל ארבעת העברים.
אומר המלבי"ם, שגם בכוכבים אנחנו מוצאים תנועה מעין התנועה הזאת. אני אתן דוגמה של השמש, אבל למעשה גם בשאר כוכבי הלכת, במערכות כוכבים אנחנו מדברים בבחינה הזאת. כשאנחנו שמים לב, אנחנו רואים שתנועת השמש היא ממזרח למערב. ואם אנחנו עם הפנים למערב, אז נשים לב שבחורף השמש נמצאת מצד דרומנו. ולאחר מכן השמש במעבר העונות לאט לאט עוברת למרכז ולאחר מכן עוברת קצת יותר לצד ימין. ואז אנחנו רואים אותה לצד צפון, מאירה לנו יותר מהצד הצפוני. לא, אף פעם לא תהיה לחלוטין לצד צפון, אבל על כל פנים אנחנו רואים אותה יותר לכיוון הצפוני וחוזר חלילה. יוצא אם כן שהשמש חוץ מהתנועה שלה ממזרח למערב, יש לה גם תנועה מן הדרום אל הצפון. כך שלמעשה זה הביטוי של הגלגל, כיוון שהגלגל הוא מבטא את גלגלי השמיים, והוא מבטא את התנועה שהיא גם ממזרח למערב וגם מדרום לצפון. וכך גם כן הוא אומר כל כוכב, כל כוכב יש לו ראש תלי וזנב תלי מיוחד וכולי, שהם כמו אופן קבוע בתוך אופן.
על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו, לא יסבו בלכתם. על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו, בכל יום הם הולכים ממזרח למערב, והם פועלים על ארבעת רבעי היום, כמו שהסביר לעיל שהתוכנים חילקו את היום לארבעה חלקים, שבכל שש שעות כביכול מתעורר רוח מצד אחר, יש איזושהי בחינה אחרת של השפעה. חז"ל אומרים ארבע רוחות מנשבות בכל יום. זאת אומרת הם חילקו את היום לארבעה. ובכל חצי שנה הם הולכים במעגל מדרום לצפון ומצפון לדרום כמו שהסברתי קודם. ואז יוצא שהם מקיפים בכל שנה את המעגל ממערב למזרח ומצפון לדרום בכל הארבע תקופות שהם קור וחום, קיץ וחורף, כמו שכתוב בחומש בראשית. וכך גם כן כל כוכב, כל כוכב פועל את פעולתו בארבעת החלקים הללו והתנועה שלו היא בעצם כוללת את כל ארבע הכיוונים.
וגביהן וגובה להם ויראה להם. וגבותם מלאות עיניים סביב לארבעתן. וגביהן, רש"י אומר גב להם. וגובה להם ויראה להם, רש"י מביא שני פירושים. או שמאוימים הם לרואה אותם, יראה להם הכוונה היא מי שרואה אותם מקבל יראה. פירוש נוסף הוא אומר יראה להם זה כפשוטו, להם עצמם. הם עומדים ביראה, האופנים עומדים ביראה מאת הדר גאונו. וגבותם מלאות עיניים, אומר רש"י כדי לראות לכל רוח, כי הרי אנחנו אומרים לא יסבו בלכתם, הם הרי לא מסתובבים, אז הם צריכים בו זמנית להסתכל לכל הרוחות.
הרד"ק יש לו כאן הסבר שמסביר שהמילה וגביהן זה מילה נפרדת, והמשמעות שלה כמו שפירש קודם במילה ופניהם, שזה לא קשור להמשך. וגביהן הכוונה היא היה להם גב, נקודה. ואז הוא ממשיך וגובה להם ויראה להם, שזה עניין בפני עצמו, כמו שהרד"ק הסביר לעיל במילה ופניהם. והדיוק שלו מצד שגביהן יש טעם מעמיד. וגבותם אומר הרד"ק שהכוונה כמו גביהן, אלא שזה בלשון זכר וזה בלשון נקבה. אבל לא מדברים כאן אומר הרד"ק על גבות העיניים, אלא מדברים על גב שלהם, לנקבה אתה אומר גבותם.
המלבי"ם אומר שיש לאופנים גב. אם הסברנו שהאופנים הכוונה גרמי השמיים, אז כשאנחנו מדברים על גב זה מה שנמצא מאחוריהם. ומה נמצא מאחוריהם? זה הכוכבים שקיימים ועומדים על גבם. והם רבים לאין חקר, ומרחקם אין להם שיעור, והם עומדים על גבי הגלגלים והאופנים של כוכבי הלכת, וגובה להם. מה הפירוש גובה להם? גובהם כמו שאמרנו הוא בגובה עצום, שהם לאין תכלית, כמו שאמרתי שיש גם כן כוכבים שאנחנו יודעים על קיומם ולא מצד שראינו אותם, אלא מצד רק האור המתנוצץ מהם לפעמים. והאור זה לא עצמות הכוכב, כי בעצם האור הזה יצא לדרכו לפעמים לפני אלפי שנות אור, ורק עכשיו אני רואה אותו. והגם שהעולם קיים ששת אלפי שנים, כבר הסברנו את זה לעיל שהכוונה היא שהקדוש ברוך הוא יצר את הכוכב במציאות שהאור שלו יצא לדרך כבר כביכול כבר באמצע, כן? האור שלו כבר באמצע הדרך, כי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בצורה שבה כבר הכל בצביונו ובקומתו. על כל פנים, אז אתה מבין על איזה מרחק מדובר. זה מה שהוא אומר כאן וגובה להם, הם גבוהים הרבה יותר גבוה ממה שאתה יכול לתאר ולשער.
ויראה להם. מה זה יראה להם? אומר המלבי"ם, פה הוא מתאר את הכוח המושך שבו ימשכו הכוכבים הקטנים אל הגדולים. פירושו של דבר, אנחנו יודעים היום באסטרונומיה שהכוכבים מסתובבים בסיבוב עיגולי סביב כוכב גדול יותר. והסיבה לכך, מכיוון שכל כוכב יש לו מסה, ולפי המסה שלו, פעמים רבות גם כוח המגנט שבו, זה הכוח המושך. וכיוון שכך, הכוכבים הקטנים יותר נמשכים אל הכוכבים הגדולים יותר בגלל הכוח המגנטי שלהם. כמו שהיום אנחנו יודעים שאנחנו עומדים על גבי כדור הארץ, כן? וכל אחד, הילד שלו שאל אותו מתישהו, אבא איך אלה שנמצאים בצד השני של כדור הארץ לא נופלים? נכון? כן, באמת שאלה טובה. אז התשובה שכל אחד מבין, כדור הארץ הוא מגנטי. והמגנט הזה יוצר מצב של כוח הכבידה, גרביטציה, מה שיוצר מצב שכל מה שתזרוק באוויר יחזור מיד וייפול לכאן. לא בכל המקומות המגנט שווה. הירח לדוגמה, שמה זה רק שישית כוח המגנטיות של כדור הארץ, של הירח. על כל פנים, אנחנו מבינים שהמגנטיות משתנה. אגב, יכול להיות שכוכבים גם, זה תלוי לפי הדחיסה של החומר, זה המגנטיות שבה. ויש מקומות שכוכבים שהם מגנט עצום ואדיר, פי כמה מיליונים ממגנט שאתה מכיר כאן בייצור עצמי. על כל פנים, אומר המלבי"ם, זה הביטוי של מה שאנחנו אומרים יראה להם. כביכול הם כמו יראים ונמשכים הכוכבים הקטנים אל הכוכבים הגדולים. וזה סיבת הסיבוב העיגולי. למה? כי כאשר דבר מסוים מסתובב בעיגול, אז שולט עליו הכוח הצנטריפוגלי שיוצר מצב שהדבר רוצה לצאת החוצה ולברוח. כשאתה לוקח משהו ומסובב אותו בעיגול, תיקח אבן, תשים אותה בתוך קלע ותסובב בעיגול, ברגע שתעזוב את הקלע היא תעוף החוצה. היא לא תמשיך להסתובב כפורפרה. היא תעוף החוצה. ולמה? הכוח הצנטריפוגלי שולט עליה, שזה אומר המשיכה החוצה. מכוח זה יש אופנועים שנוסעים בקיר המוות. איך הם לא נופלים? כיוון שהכוח הצנטריפוגלי מושך החוצה, אז הוא נדבק לקיר ולכן הוא לא נופל. אז כך גם כן, זה הגורם פה, מה המגנט שיגרום שהכוכבים בסיבוב שלהם לא יעופו החוצה? המגנטיות שמושכת אותם פנימה אל עבר הכוכב הפנימי הגדול יותר, שהוא בעצם מהווה כמגנט להם ומושך אותם פנימה. כך שיוצא שיש יראה להם, כביכול כל אחד ירא מחברו ונמשך ונדבק אל חברו, הקטן ירא מלהתרחק מן הגדול ונמשך אחריו.
אפשרות נוספת אומר המלבי"ם, כמו שחז"ל לימדו אותנו, שהם יראים מדבר השם. שהקדוש ברוך הוא קבע חוק ולא יעבור, שהם תמיד יסתובבו סביב הנקודה האמצעית, ששם הקדוש ברוך הוא קבע להם כמרכז התנועה. וזה הגורם שבעצם מסתובבים סביב אותה נקודה אמצעית. אז ממי היראה? לפי זה זה יראה להם מאת השם, שהשם חוקק את החוק הזה, ולא בחינה של יראה מהכוכב הגדול שהם כיראים ממנו.
וגבותם מלאות עיניים. הגב, כמו שאמרנו, מלא כוכבים. וכוכבים הן מספר, ושמשות הן מספר. אנחנו יודעים שמערכת השמש כמו שיש לנו, יש עוד מערכות שמש רבות נוספות. ולכן הוא קורא להם עיניים, כי הם מאירות כעיניים. כמו שהשמש מאירה בבחינת עין, עין השמש, כך גם כן אותם מערכות שמש נוספות גם כן מאירות כעיניים.
עוד הסבר הוא אומר לעיניים, שכך כל כוכב משפיע כלפי מטה. כי הרי הבחינה של הכוכבים והמזלות דיברנו על זה בעבר, שהם מקורות השפע. אבל הם לא מקור עצמי, אלא הם משפיעים ממה שמשפיע עליהם העולם שמעליהם. הגויים, עובדי הכוכבים, טעו בזה בעבר והאמינו שמקור השפע הוא עצמי. אבל זו הייתה טעות והיה שיבוש, לכן הם עבדו כוכבים ומזלות. אנחנו יודעים שהמזל הוא רק מוזיל ומגיר את השפע שהוא קיבל מעולם שמעליו. ולכן אין טעם לעבוד לו, אלא יש לעבוד לסיבה הראשונה, שהסיבה הראשונה זה קודשא בריך הוא. ואז ממילא יוצא שכשאנחנו מדברים פה על עיניים, הכוונה היא אותם מערכות כוכבים שמהם ועל ידם הקדוש ברוך הוא כמו משגיח על מה שקורה כאן למטה ומשפיע את השפע דרכם. אז גבותם, מה זה גבותם? אמרנו מה שנמצא כגב למערכת הגלגלים, והגב זה החלק הגבוה יותר ששם נמצאים הכוכבים, זה בחינת עיניים, שפע יורד ומשפיע דרכם, עיני השם פקוחות להשגיח על כלל המציאות בהנהגתו התמידית.
ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם. ובהינשא החיות מעל הארץ יינשאו האופנים. אומר המלבי"ם, אחרי שהוא ביאר לנו את אופי האופנים, כעת הוא יבאר לנו את הקישור של האופן עם החיה. כי הרי הסברנו שבעצם מה משפיע את מהלך האופנים? אליהם החיות. במשל ודוגמה למרכבה שיש חיה המושכת את המרכבה, ומכוח זה מתגלגלים הגלגלים. איך? על ידי הגלגלים נמשכת המרכבה. זאת אומרת שצריך להבין איך החיבור, הסינתזה בין פעולת החיות לבין הגלגול של האופנים. זה מה שכעת הוא מסביר לנו. אז בהתחלה הוא הסביר את החיות בפני עצמם, לאחר מכן הוא ביאר עניין האופנים בפני עצמם, וכעת הוא יסביר את ההשפעות היוצאות מזה לזה. איך החיות מניעות את האופנים? אומר המלבי"ם, ויש בזה שלושה מיני הנהגה. שניים מתוכם הם מהלכים טבעיים, וזה א', ההילוך הטבעי שבכל יום הוא מקיף ממזרח למערב. וזה התנועה המהירה, התנועה היומית. בכל יום ממזרח למערב. יש את ההילוך הטבעי שהם מקיפים מדרום לצפון, כמו שהסברנו, שזה כבר מהלך של שנה. יש כוכבים שזה מהלך ארוך יותר. ובמהלוך הזה, אומר המלבי"ם, יש השבתות. מה פירוש השבתות? שלפעמים נראה לנו שהם בלא תנועה. לפעמים אנחנו לא קולטים את התנועה שלהם. ממזרח למערב זה דבר שהוא נקלט מיידית, אתה רואה את השמש בתנודתה, אתה רואה את השמש נעה. אבל כאשר מדברים על דרום וצפון, נראה כאילו לפעמים הוא עומד ושובת באמצע מהלכו, כמו שחז"ל אומרים פעמים בא בארוכה או פעמים בא בקצרה.
דבר שלישי אומר המלבי"ם, שיש מהלך השגחתי. מה זה מהלך השגחתי? מהלך השגחתי פירושו שהקדוש ברוך הוא מפעיל את אותם כוחות לא על פי הטבע שלהם, אלא בבחינה של שמש בגבעון דום. השם נותן הוראה לשמש והשמש דוממת. זה המהלך ההשגחתי, שהכוונה היא שהקדוש ברוך הוא משנה את סדרי המערכה, או כמו שכתוב נטל שני כוכבים מכימה, או שהקדוש ברוך הוא משבית את מערכות הכוכבים מן השמיים, הכוכבים נלחמו עם סיסרא, וכל מיני דוגמאות כאלה שבהם הקדוש ברוך הוא משנה את מהלכי הכוכבים בשביל איזושהי תוצאה שהקדוש ברוך הוא רוצה ליצור. בהתחלה הוא מדבר מהמהלך היומי, ועליו כמו שאמרנו אין השבתה, זה דבר קבוע. ואז הוא אומר לך ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם. ובהינשא החיות מעל הארץ יינשאו האופנים. הסברנו כבר לעיל שכשמדברים על לכת, לכת הכוונה היא מהלך קבוע. זה ההליכה. וראינו לעיל שיש לחיות גם כן כנפיים, ושם דיברנו על עפיפה. ואמרנו עפיפה זה כבר מה שנקרא פעולה השגחית. זה כבר מה שנקרא עולים למעלה, זה לא בהליכה הרגילה, אלא זה דרך ההשפעות העליונות. אז יש את המהלך הרגיל, הטבעי, זה ההליכה, ויש את המהלך העל טבעי שזה העפיפה, שזה עפיפה כמו מתרומם מעל הטבע ופועל בדרך שהיא לא הדרך ההליכה הטבעית. וזה גם כן מה שהוא אומר לנו כאן, ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם. זה המהלך הטבעי כמו שאמרנו, שזה מהלך הכוכבים שהם פועלים באופן טבעי כאשר הכוכבים הולכים הן ממזרח למערב והן מדרום לצפון. אז ילכו האופנים אצלם. מה זאת אומרת ילכו האופנים אצלם? הפעולה של החיות היא פעולה המשפעת באופן טבעי. לעומת זאת ובהינשא החיות מעל הארץ, היינו שיש מסלול לא טבעי, ששם ההנהגה היא הנהגה רוחנית, הנהגה של עפיפה, הנהגה השגחית, אז יינשאו האופנים. דהיינו כשיש הנהגה על טבעית, זה בגלל שהרוח החיה באופנים. הרוח החיה באופנים זה כמו נשמה בתוך הגוף. והנשמה מרוממת את הגוף מהחוקים הטבעיים שלו אל ההנהגה שהיא כפי ההנהגה הרוחנית העליונה. כך שלמעשה כאן הוא מפרש את מה שהוא אמר קודם, והאופנים יינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים, וכשרוח החיה באופנים ממילא האופנים פועלים בדרך על טבעית מכוח הרוח החיה אשר נמצאת בתוכם.
בלכתם ילכו ובעומדם יעמודו ובהינשאם מעל הארץ יינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים. עכשיו הוא מדבר אומר המלבי"ם על התנועה השנייה, העצמית שמסובבים הכוכבים כמו שאמרנו מדרום לצפון. עד עכשיו דיברנו ממזרח למערב, שזה הסיבוב היומי. עכשיו הוא מדבר מדרום לצפון, כמו שהסברנו שזה הסיבוב שבו אנחנו רואים את ההבדל לדוגמה בתנועת השמש בין מהלכה בקיץ שהיא יותר לכיוון צפון לבין מהלכה בחורף שהיא יותר לכיוון צפון, סליחה, יותר לכיוון דרום, ובין מהלכה בקיץ שהיא יותר לכיוון צפון. וכעת הוא אומר, כאשר הם הולכים בסדר הטבעי, אז בלכתם ילכו. כאשר יש מציאות של השבתה ואיחור במהלכתם, במהלכם, כמו שראינו שהבחינה הזאת פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, על זה הוא אומר ובעומדם יעמודו. וכאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להנהיג אותם בהנהגה על טבעית, על זה הוא אומר ובהינשאם מעל הארץ יינשאו האופנים לעומתם, כמו שהסברנו קודם, שגם במהלך הזה שזה ההילוך של מדרום לצפון, גם במהלך הזה יש בחינה על טבעית, ואיך? מכוח מה? מכוח הרוח החיה אשר באופנים.
ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה. ודמות על ראשי החיה רקיע. אומר המלבי"ם, כעת הוא יתאר לנו את מה שיחזקאל רואה בעולם המלאכים ובעולם האופנים, ואת השפע והקשר שיש למלאכים שהם מניעים את האופנים יחד עם האופנים. ועכשיו הוא מתאר איך החיות מקבלות את השפע מהעולם שלמעלה, כי כמו שהסברנו שיש לנו, נדבר פה על שלושה עולמות התחתונים. אצילות לא מדברים, מדברים על בריאה, יצירה, עשייה. זה הבי"ע. והסברנו שהעשייה זה הגלגלים. הסברנו שהיצירה זה המקום של החיות והמלאכים. ומעל זה נמצאת הבריאה, שהבריאה זה בחינת עולם הכיסא. עכשיו הוא מתאר איך החיות שהם נמצאות בעולם היצירה מקבלות את השפע מהעולם שמעליהם, שזה עולם הכיסא, זה עולם הבריאה, שהוא העולם שנמצא מעל עולם החיות, כי אמרנו שלעולם השפע יורד בהשתלשלות מגבוה ומעל גבוה עד המציאות של העולם התחתון שהוא העולם הגשמי.
אומר המלבי"ם, כעת הוא מתאר לנו שמעל ראשי החיות יש רקיע. רקיע זה מחיצה שנבדלת בין העליון לתחתון. הרקיע, כמו שאצלנו יש רקיע, שרקיע זה מקום עליית האדים, עד שם שייך לארץ, מהרקיע ולמעלה מתחיל גבול השמיים, שמה לא ניתן להתקיים מכיוון שמבחינת האוויר, החמצן, אין שם באותו במקום שנקרא רקיע. וזה מה שכתוב ויקרא אלוקים לרקיע שמיים. אומר המלבי"ם, כמו שלנו יש הבדל על ידי רקיע שמבדיל בינינו לבין החלק העליון, כך בכל עולם ועולם יש מסך מבדיל בין העליון והתחתון שהוא הרקיע של אותו עולם. המסך הזה נקרא פרסה. פרסה זה מחיצה בלשון התרגום, כן? זה מחיצה. זה הפרסה.
הפרסה הזה זה בחינת מסך, אומר המלבי"ם, כך ישנו בין כל עולם ועולם והוא עומד באמצע בין שני העולמות, ודרכו עובר השפע מהעולם העליון אל העולם התחתון. הוא רואה את הדמות של הרקיע שנמצא מעל ראשי החיות, ובעצם מה זה הדמות של הרקיע? זה אומר החלק שכביכול חוצץ בין המציאות של החיות אל המציאות של עולם שמעליהם שזה עולם הכיסא, עולם הבריאה. והוא מתאר את הרקיע הזה שהוא כעין הקרח הנורא. מה כוונת הדברים? אומר המלבי"ם, כמו שברקיע התחתון אנחנו רואים שהאדים עולים למעלה, בין אם תסביר כמו ההבנה של הטבעיים שהאדים עולים מלמטה למעלה, בין אם נסביר כמו שחז"ל רואים את הדברים שכל העולם כולו ניזון מן המים העליונים, הוא שותה, הכוונה היא שזה מהבחינה של המים העליונים שנמצאים למעלה ומשפיעים למטה. שם הם מתעבים, הם הופכים להיות גשם, ולפעמים הם הופכים להיות בחינה של קרח. ואגב שתדעו שיש כוכבים שהם קרחוני ענק. ויש מציאות גם כן שמקבלים גשם מכוכבים. איך? אם לדוגמה כמו שיש אסטרואיד, שזה איזה שהוא חלק של כוכב שיורד לכאן למטה, ואז בדרך כלל באטמוספירה הוא נשרף, אז כך גם כן יש מציאות שיכול להיות שיש קרח שיורד כלפי מטה והקרח הזה הופך להיות לגשם. מי שירצה הרב זמיר כהן כתב על זה בספר שלו המהפך, שיש מציאות גם כן שהעולם שותה מן המים העליונים. גם על פי ההבנה הטבעית, מעבר לכך שאפשר להבין דברי חז"ל בהבנה הרוחנית, שהכוונה מן המים העליונים הוא שותה. אומר המלבי"ם, כך גם כן הוא מתאר את השפע האלוקי שיורד מעולם הכיסא, שזה עולם הבריאה, ששם הוא בחינה מאוד מאוד רוחנית, כשהוא מגיע למטה הוא נהיה מגושם. כביכול, זה משל. דהיינו המים זה דבר נוזל, והקרח זה דבר גשמי, זה כבר דבר מוצק. אז כביכול השפע יורד מלמעלה, הוא רוחני מאוד, אבל כשהוא מגיע עד מעל ראשי החיות הוא כבר נהיה מגושם בצורה שאותה הם יכולים לקבל ולקלוט, ואת זה הוא מתאר לנו כקרח, כדבר מוצק, כדבר מוקשה, כדבר מגושם. כך מתעבה השפע ונהיה בחינה של קרח לפי העולם ההוא, כדי שהחיות יוכלו לקבל אותו, כי הם לא יכולות לקבל משהו שהוא רוחני מעל להשגות שלהם. אבל הוא אומר הקרח הזה הוא קרח נורא מאוד, מרומם מן הקרח הגשמי הידוע לנו. והסיבה היא מכיוון שיש פה איזשהו מורא שמקפיא את הדם מהבחינה העליונה, לכן הוא מתאר אותו כקרח. זה הנורא מאוד, שאתה קולט את המציאות העליונה שהיא מציאות מפחידה, מציאות שמטילה מורא, אז הדם קופא בעורקים. לכן הוא מתאר את זה כמציאות של קרח, קרח נורא מאוד. וכל זה משל ומליצה אומר המלבי"ם, לסבר את האוזן על הקפאת השפע כשיורד מלמעלה כשפע רוחני דק, ומגיע למטה הוא נהיה כפוי כביכול בצורה מגושמת שניתן יהיה לקבל אותו ולתפוס אותו. והרקיע הזה היה נטוי מעל ראשיהם של החיות מלמעלה, כדי שראשי החיות יקבלו את השפע דרך הרקיע ההוא וישפיעו אותו למטה אל האופנים.