פתיחה
אנו ממשיכים בפרק ל"ז, פרק שכל עניינו חיזוק האמונה בהשגחה ובגמול: אל תיבהל מהצלחת הרשעים ואל תיפול ברוחך מנפילתו הזמנית של הצדיק. בחלק זה של הפרק דוד המלך מסכם את היסוד הגדול: מי שדבק בה' - אחריתו קיימת לעד, ומי שפורש ממנו - הצלחתו רגעית, ואחריתו נכרתת. נלך על סדר הפסוקים.
"סור מרע ועשה טוב" - השלווה של מי שאינו דואג
סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם׃
תסור מן הרע, תעשה רק מעשים טובים - ואז אל תדאג מרעות הזמן ותהפוכותיו, אל תדאג מן הצרות העתידות לבוא. אתה תהיה שוכן לעולם בשלווה ובנחת, מבלי טרדות.
כִּי יְהֹוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת׃
צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ׃
המלבי"ם מבאר: "כי ה' אוהב משפט" - היות והשם משגיח בעולם, בוודאי שהוא עושה משפט, ובוודאי שלא יעזוב את חסידיו, שהרי עזיבת החסידים היא נגד המשפט ונגד הצדק. ומעצם זה שהשם עושה משפט מתחייב גם ההמשך: "וזרע רשעים נכרת", ו"צדיקים יירשו ארץ". בסופו של דבר מי שיצליח הוא הצדיק. וזה מתאים למה שאמרנו קודם: גם אם אתה רואה נפילה של הצדיק - היא זמנית; וגם אם אתה רואה הצלחה של הרשע, כעשיו וכבניו שגדלו ופרחו - היא הצלחה זמנית. הרשע בסופו של דבר הוא זה שייפול, וזרעו נכרת, ואילו הצדיקים יורשים את הארץ - ואף את ארצם של הרשעים, כמו שראינו במרדכי שירש את ביתו של המן. ובשונה מן הרשע שהצלחתו זמנית, אצל הצדיק נאמר "וישכנו לעד עליה". הרשע יכין והצדיק ילבש. לכן אל תיבהל כשאתה רואה הצלחת רשעים: "התעיף עיניך בו ואיננו".
ההיסטוריה מוכיחה: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"
כבר הזכרנו שהמציאות ההיסטורית הוכיחה את הדבר. כל הכתות שפרשו מעם ישראל - לא נשאר להן קיום. איפה האיסיים? איפה הצדוקים? איפה הבייתוסים? איפה המתיוונים? איפה שבתאי צבי וחבריו? איפה הפרנקיסטים? אין להם קיום. ואילו "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
דוגמה בולטת: לקראים הייתה עוצמה אדירה בזמנו של האבן עזרא. היו שם שני חכמים גדולים בתורה שיצאו לתרבות רעה - אחד ששמו שאול ואחד ששמו ענן. ענן היה אמור להתמנות לגאון, ובסופו של דבר לא מינו אותו לראש ישיבה, קם ופקר ונעשה קראי. האבן עזרא, כשהוא מזכיר אותו ומביא מפירושיו כדי לסתור אותם, מוסיף לו "מי שברך": "ענן ימחו ימיו כענן". מכאן תבין עם אילו כוחות עצומים התעמתו. והיום - מי בכלל מכיר קראים? מי יודע מה זה קראים? נשארו כמה בודדים ברמלה ובלוד, וגם הם אינם מכירים את הדת שלהם, לא את התפיסה שלהם ולא כלום. אוסף בודדים שנותרו מקבוצה ענקית. זהו "לעולם נשמרו" מזה, ו"זרע רשעים נכרת" מזה. הצדיקים הם אלה שנשמרים לאורך זמן, והם אלה שיירשו ארץ וישכנו לעד עליה - הצלחתם נצחית.
"פי צדיק יהגה חכמה" - מתונים בדין
פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט׃
רש"י מסביר: כאשר הצדיק בא לגעת בהלכה ולפסוק דין, תחילה "פי צדיק יהגה חכמה" - הוא לומד ומברר מה התורה אומרת על כל דבר ודבר, ורק לאחר מכן "ולשונו תדבר משפט". זאת להבדיל מאנשים שאינם יראי הוראה, שכששואלים אותם שאלה הם מיד שולפים. יש שאלות פשוטות, אבל יש שאלות מורכבות וסבוכות שצריך לדון ולעיין בהן. ולכן גם התנא מזהיר "הוו מתונים בדין": קודם הגה בחכמה, בדוק היטב את ההלכה, ורק אחר כך פסוק והכרע.
פה ולשון, חכמה ובינה
המלבי"ם מסביר את הפסוק אחרת: "פי צדיק יהגה חכמה" - הצדיק מתנהג לפי חוקי החכמה; "ולשונו תדבר משפט" - בבין אדם לחברו, שהוא מבין בבינתו את דרכי המשפט והצדק. והיסוד שמאחורי הדברים כבר בא בארוכה במשלי: יש הבדל בין "פה" ל"לשון". הפה מבטא פנימיות, ולכן הוא מיוחס לחכמה; הלשון מבטאת לישה, עיבוד, ולכן היא מבטאת בינה.
נבאר: יש חכמה, יש בינה ויש דעת. חכמה היא מה שאנו מקובלים מן הנביאים בדבר ה' - אקסיומה. כך אמר השם, נקודה; לא בהכרח אני מבין ולא בהכרח אני מזדהה. זו החכמה, וזה הפנימי, ה"פה". אחר כך יש בינה: אנו לומדים את אותו נושא, מעיינים ומתבוננים בו, ואחרי העמקה רבה מגיעים להבנת הדברים, ומתוך כך גם מבינים דבר מתוך דבר - שהרי כשאני מבין את המערכת ואת צורת הפעולה, אני יודע לומר שגם במקרה אחר יהיה כך. זו הלשון, שלשה את האוכל, זו ההתבוננות. והשלב השלישי הוא דעת: הזדהות מוחלטת עם הדברים. לא רק משהו שקיבלתי - כמו שקיבלנו שפרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים - אלא שהגעתי לכלל ידיעה, הבנה והזדהות מוחלטת. זו בחינת הדעת.
צדקה ומשפט
וכשמדובר על "משפט", המלבי"ם תמיד מבחין בינו לבין "צדקה". צדקה היא בין אדם למקום - לא כפי שרגילים לחשוב שצדקה היא נתינת צדקה ולכן בין אדם לחברו, אלא צדקה היא להיות צדיק: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות". ומשפט תמיד הוא בין אדם לחברו: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - כל הפרשה עוסקת בבין אדם לחברו. לכן בבין אדם למקום הלשון היא חכמה, שהרי איננו תמיד מבינים למה כך ולמה תפילין ולמה שחורות ולמה על היד ולמה על הראש ואלף ואחת שאלות. אבל המשפט קרוב אלינו יותר: הזקת לאדם - עליך לשלם לו. לכן שם נאמר "לשון", שאפשר ללוש ולהבין. ודאי שיסודות המשפט הם חכמה אלוקית, אבל הגמרא כשהיא דנה אם ישלם כך או כך - הדיון הוא בסברא: מצד אחד הסברא נוטה לכאן, מצד שני אולי החמרנו כאן ויש להקל שם. כל דיוני הממונות תלויים בסברא ובהיגיון - היגיון של תורה, אבל סברא. לכן "לשונו תדבר משפט", שהמשפט קרוב יותר אל השכל.
"תורת אלוהיו בלבו" - תורה תבלין נגד היצר
תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו׃
המעם לועז מביא בשם מדרש משלי: כל זמן שדברי תורה נכנסים ושרויים בתוך האדם, אין יצר הרע שולט בו. ואם אין היצר מוצא בתוכו דברי תורה - אז הוא שולט בו, ושוב אין האדם יכול להוציאו מתוכו. נמצא ש"תורת אלוהיו בלבו" היא הסיבה ל"לא תמעד אשוריו", וגם המגן מפני "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו". אם אין תורת ה' בלבו - מה יגן עליו? וזה שאמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".
סיפרו פעם לאחד מגדולי ישראל על "באבא" אחד שכל היום נותן ברכות, וצדיק, ופה ושם. אמר להם: יש לי רק שאלה אחת - איך הוא מתמודד נגד יצר הרע? אמרו לו: הרי הוא צדיק! אמר להם: איזה צדיק? חז"ל אומרים "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" - בלי תורה אין שום מציאות להתמודד נגד היצר. אדם זה, אתם עצמכם אומרים שאין לו זמן לתורה, כל היום הוא מברך את הציבור ומגדיל את חשבון הבנק - אם כן איך הוא מתמודד נגד יצר הרע? במילים פשוטות: עשיתם ממנו צדיק גדול, אבל בלי תורה - בדוק ותראה שהוא נופל בדברים החמורים ביותר, כי בלי תורה אין הגנה מן היצר.
סדר הלימוד: פרד"ס ולא "ספרד"
המדרש שמואל מסביר שכאן מדובר באדם שהוא צדיק בלימודו: בתחילה "פי צדיק יהגה חכמה" - מעיין בהלכה כפי כוחו; אחר כך "ולשונו תדבר משפט" - מעיין בפוסקים כיצד פוסקים להלכה, מה הוא המשפט; ולאחר שימלא כרסו ש"ס ופוסקים בדרך הנגלה, אז "תורת אלוהיו בלבו" - לומד את חכמת הנסתר, שהיא "בלבו", דברים שאין מפרסמים אותם אלא עיקרם בלב. ואז "לא תמעד אשוריו". אבל אם יחפש לעצמו סדרים אחרים - אתמול חזר בתשובה והיום הוא כבר חצי מקובל - זו אינה הדרך.
אמרו פעם: מדוע נקרא ספרדי על שם ספרד? כי הדרך הנכונה היא פרד"ס - פשט, אחר כך רמז, אחר כך דרש, ורק אחר כך סוד. ויש כאלה שעוד לא סיימו עם המוצץ וכבר קפצו לתורת הסוד, ומדברים איתך על ספירות וגלגלים ועניינים - היאך קפצת לשם? למד קודם ש"ס ופוסקים. "ספרד" - קודם סוד ואחר כך פשט רמז ודרש - זו אינה הדרך. הדרך היא קודם פשט, ואחר שימלא כרסו יתחיל ללמוד את הדברים הנוספים. מי שיעשה כן - "לא תמעד אשוריו", לא יוקשה לו לעולם.
"לא תמעד אשוריו" - מיהו המאושר
הפסוק ממשיך לדבר באותו צדיק שאמרנו עליו "פי צדיק יהגה חכמה", שמחויב על פי הצדק והמשפט שהשם יגן עליו. ולא רק שיהגה חכמה, אלא "תורת אלוהיו בלבו" - הוא מאמין בתורת ה' ושומרה בלבו. כלומר אין מעשיו חיצוניים בלבד, אינו עושה לעיני הסובבים, אלא באמת התורה בלבו, הקדוש ברוך הוא בלבו, והוא דבק בו.
ו"לא תמעד אשוריו" - מבאר המלבי"ם: לא תמעד דרכו מן האושר. "אשוריו" מלשון מאושר. ומיהו האדם המאושר? זה שעל כל דבר ודבר שהוא עושה יש אישור, יש חותמת - מאושר. ומי יכול לומר כך? רק הצדיק. האם אדם שעושה עבירות יכול לומר "מאושר"? אישור של מי קיבלת? מאושר פירושו שכל מעשה שאני עושה מאושר על ידי הקדוש ברוך הוא. זהו אושר הנפש. ולכן באמת השלווה הפנימית והאושר הפנימי הם רק בעבודת ה'. צאו וראו כמה אנשים בחוץ צורכים ריטלינים ושאר תרופות פסיכוטיות; כל מיני קונצרטים וכל מיני דברים - ומה קורה לאנשים? אלא שהאושר האמיתי, שלוות הנפש, הדבקות בה', הרגיעה והביטחון בו - הם המביאים את האדם לשלווה ולאושר. לכן "לא תמעד אשוריו" - הוא כל הזמן מצוי בדרך האושר.
"צופה רשע לצדיק" - זכוכית המגדלת
צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ׃
ועם כל זה, הרשע מעיין בדרכיו של הצדיק, כמי שמביט עליו בזכוכית מגדלת: אולי התבטא באיזו התבטאות, אולי אמר משהו. כך מאשימים את הרב פירר בהדרת נשים משום שלא הביא נשים לכנס. אדוני, אתה או אמא שלך או אבא שלך או אחיך - מישהו בוודאי נהנה משירותיו; אינך מתבייש? הרי בשביל מי הלך לעשות התרמה - בשביל הכיס שלו? הוא הלך להתרים בשבילך, כדי שכשתצטרך יהיה לך. איש חסד שאי אפשר לתאר ולשער, שמסר את כולו למען הציבור. ואת מי הפסדת בסוף? את עצמך. אבל לך תסביר זאת לרשע.
כך מסתכלים תמיד על ציבור שומרי המצוות: כל הזמן מחפשים חסרונות ופגמים. והרי החברה המעולה ביותר שיש כאן בארץ ובעולם בכלל היא חברת שומרי המצוות. מי יכול לתת דוגמאות של חסד כמו אצל שומרי המצוות? של אכפתיות זה מזה? של גדרים בהלכות לשון הרע? של זהירות מפגיעה בזולת? מי בחוץ בכלל מכיר מושגים כאלה? אפשר לשבת שבועות ולדבר על ההבדלים. ובכל זאת "צופה רשע לצדיק": ישלח תחקירן שיחפור וימצא משהו - "מה הם חושבים, שהם מלאכי שמים? נמצא גם אצלם משהו". ולא שאנו מושלמים, ודאי שתמיד צריך להתקדם; אבל כיצד ייתכן שדווקא מי ששקוע בסחי ובמדמנה בא למצוא בנו פגמים? את הפגמים שלך סיימת? הרי עליהם אפשר לעשות תחקירים מכאן ועד אלפיים שנה. וכשאינו מוצא - "ומבקש להמיתו", אם יכול להמיתו הריהו מוכן אף להמיתו. ומכאן מתחייב על פי הצדק והמשפט שהשם יציל את הצדיק.
"ה' לא יעזבנו בידו"
יְהֹוָה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ׃
הקדוש ברוך הוא לא יניח את הצדיק ביד הרשע, ואף כאשר יבוא הרשע עמו במשפט - "לא ירשיענו בהישפטו", אלא השם יגלה את צדקתו. וזה שנאמר: "כל כלי יוצר עלייך לא יצלח וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי" - כל לשון שתקום איתך למשפט, בסופו של דבר את תרשיעי אותה.
הרד"ק מבאר: "ה' לא יעזבנו בידו" - אפילו אם יבוא הרשע ויעליל עלילה על הצדיק לפני המושל, לא יניח לו הקדוש ברוך הוא שיצליח במעשהו; "ולא ירשיענו בהישפטו" - המושל לא ירשיע את הצדיק אף שהרשע העליל עליו עלילות, אלא יצא נקי וצדיק מלפניו ולא תתקיים מחשבת הרשע. ובאמת רבים מגדולי ישראל ישבו בכלא בגלל עלילות שווא: הגאון מווילנא ישב בכלא - מי יכול לתאר ולשער, אדם שכולו קודש קודשים ואין לו עם הסביבה שום דבר, וגם עליו מצאו עלילה. גם רבי שניאור זלמן, האדמו"ר הזקן, ישב בכלא, והאשמתו הייתה שנתן כסף לכוללות שבארץ ישראל - וכיוון שהשלטון כאן היה טורקי והטורקים היו במאבק עם השלטון הרוסי, אמרו שהוא תומך במתנגדי השלטון, ושלחוהו הרוסים לכלא. וגם רבי עקיבא היה בכלא, ועוד רבים. ואף על פי כן הפסוק מבטיח: "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהישפטו" - בסוף ייצא זכאי בדין.
הרשע שאינו ישן - היצר הרע
האור החיים הקדוש בפרשת ויחי מבאר את הפסוקים על פי דרשת חז"ל שה"רשע" כאן הוא היצר הרע. "צופה רשע לצדיק" - אל תחשוב שיש רגע שבו הוא עוזב אותך. כמו שאומר חובות הלבבות: "אתה ישן לו והוא ער לך". אין מצב שהוא הולך לישון. מסופר על הרב מבריסק שאמר לבנו לקום לתפילה, והלה התמהמה. אמר לו: ראה, אתה עוד ישן והיצר הרע כבר קם - ראה איך הוא מצליח לעבוד עליך, הוא קם מוקדם ואתה עוד ישן. השיב הבן: אבא, אין זו חכמה - ליצר הרע אין יצר הרע שיאמר לו אל תקום... על כל פנים, היצר הרע הוא הרשע הצופה לצדיק, הממתין תמיד כיצד להכשילו.
ומה פירוש "ולא ירשיענו בהישפטו" לפי זה? הרי מי מציל אותנו מן היצר? הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". אם כן היה מקום לומר: יאמר השם - את השכר אני אקח, שהרי בלעדיי לא יכולת כלום, ואין לך זכות בהתגברות. על כך אומר הפסוק: "ה' לא יעזבנו בידו" - זה שלא נפלת ביד היצר, זה ממני; "ולא ירשיענו בהישפטו" - ואף על פי כן לא אחשיב אותך כמי שאין לו זכות, אלא אתן לך שכר כאילו אתה בכוחך התגברת. פלא פלאים.
"נאמן הוא בעל מלאכתך"
הדברים מתאימים למה שלמדנו בפרקי אבות בסוף פרק ב', שמביא שם המדרש שמואל בדברי התנא: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה", ואף על פי כן "נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך". והיסוד אחד: "לא עליך המלאכה לגמור" - כשהשם מצווה אותך במצוות, אתה רק צריך להתחיל, שהרי אנו אומרים "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". את ההמשך כבר הקדוש ברוך הוא עושה, הוא נותן את הסייעתא דשמיא.
ואם כן יאמר אדם: אם כך, שכר אקבל רק על ההתחלה, רק על הצעד הראשון, שהרי את ההמשך עשה הקדוש ברוך הוא? על זה אומר התנא: "נאמן הוא בעל מלאכתך" - ומיהו בעל מלאכתך? זה שעשה את העבודה במקומך. אומר הקדוש ברוך הוא: אני זימנתי לך את המצוות, אני עזרתי לך, שהרי "בא להיטהר מסייעין בידו" - אתה רק באת, ואני עזרתי. אני בעל המלאכה. ואף על פי כן "ישלם לך שכר פעולתך" - כאילו זו פעולתך שלך, כאילו עשית הכל בעצמך. וכל זה מחסדי ה' עלינו.
"קוה אל ה' ושמור דרכו"
קַוֵּה אֶל יְהֹוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה׃
לאחר שהראה לנו את מעלת הבוטח בה' ואת התועלת שבביטחון - גם בעולם הזה, "יירשו ארץ", וגם בבחינה הרוחנית - הוא אומר: גם אם לפעמים אתה רואה שהצדיק אינו מצליח בעולם הזה, דע לך שזה כדי שיירש ארץ בסופו של דבר, בעולם הבא. "קוה אל ה'" - הכל לטובתך, ואתה רק צריך לקוות.
ומהו "ושמור דרכו"? מלשון "ואביו שמר את הדבר" - שמר היינו המתין, המתין לראות כיצד ייפול דבר. וכן "משומרים לבוקר" - לא שומרים במובן של פטרולים, אלא הממתינים לבוקר; וכן "המשמרים הבלי שווא" - הממתינים. אף כאן: המתן. אף שאתה רואה עתה נפילה זמנית או נזק זמני, המתן, כי בסופו של דבר "וירוממך לרשת ארץ" - השם ייתן לך חיים טובים יותר ממה שיש לך עתה, לרשת את הארץ כאן בעולם הזה. ואם לא תראה זאת כאן, ותאמר: הרי הצדיק מת מתוך ייסורים וצרות וסבל - עדיין "וירוממך לרשת ארץ", אומר המלבי"ם: את הארץ העליונה, הארץ העומדת לעולם, חיי העולם הבא הנצחיים. וכנגד זה "בהיכרת רשעים תראה": שם, בעולם הבא, תראה שהרשע שהצליח כאן והרגיש שהוא על הגל - נכרתה נפשו מקרב עמו. ובעצם כוונת "תראה" היא שתראה שאינך רואה אותו; תראה שבסופו של דבר שילם את מחיר מעשיו.
"ראיתי רשע עריץ" - שורשים בלי אחרית
רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן׃
ואף אם תראה כאן בעולם הזה שהרשע מצליח מאוד - "עריץ", שלטון בכוח; "מתערה", מושרש בעולם הזה, בנים ובנות ועושר, "כאזרח רענן", כאילן פורח ומלבלב, מלא שורשים וענפים ועלים. המלבי"ם מבאר ש"מתערה" הוא מלשון השרשה חזקה, כמו "ערות על יאור" - משריש שורשיו ליד היאור, ליד מקור המים. ומהו "אזרח"? מעניין מאוד: אזרח פירושו המילולי עץ - עץ שנשרש במקום שבו נטעוהו מלכתחילה. ומזה השאילו את הביטוי לאזרח הארץ, תושב וכדומה; אבל מקור הביטוי הוא אילן המושרש במקום נטיעתו.
וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא׃
ועל כך הוא אומר: אל תיבהל. אתה רואה אותו רק כאן בעולם הזה, אבל "ויעבור" - כשהוא עובר מן העולם, "והנה איננו", לא תמצא אותו שם בעולם הבא. האבן עזרא מפרש: מהרה יאבד הוא והונו - שגם בעולם הזה ההצלחה זמנית. ו"ואבקשהו" - אני מבקש אותו שם, בעולם שאליו עוברים, אולי שם תהיה לו הצלחה, "ולא נמצא". נמצא שגם בעולם הזה וגם בעולם הבא אין לו קיום.
ביאור הבעל שם טוב: געגועים לרשע הקודם
בתולדות יעקב יוסף מובא ביאור נפלא בשם הבעל שם טוב. שואל הבעל שם טוב: "ואבקשהו" - מה לך לחפש את הרשע? אין לך מה לעשות? בפשטות אפשר לומר שהוא מחפש כדי לראות את יד ה' שנפרע מן הרשעים ובזה מתגדל שמו יתברך. אבל אומר הבעל שם טוב: לפי שאחריו קם רשע גדול יותר, ואז מתחילים להתגעגע לרשע הראשון. "ויעבור והנה איננו" - ומיד "ואבקשהו": חבל שהלך אותו רשע, מוטב היה שיישאר, שהרי בא אחריו רשע מסוכן יותר, עם שיניים נושכות יותר.
כך היה עם טומי לפיד ובנו: עד כמה שהיה הראשון טמא, עדיין היה פחות נשכן; הוא לא עשה נזק בפועל, רק דיבר - הכלבים נובחים. אבל הגיע הבן עם שיניים מחודדות, שעשה צרות בפועל. הדבר הראשון שעשה כשנכנס למשרדו היה לבקש את כל התקציבים של שומרי המצוות; כלום לא הסכים להשאיר, אפילו לא קייטנות לילדים נכים ומוגבלים - גם את זה קיצץ. זה כבר אינו רשע בתאוריה אלא רשע בפועל, וכבר מתגעגעים לאביו. על כך נאמר "ויעבור והנה איננו ואבקשהו".
וכן מי שזוכר: לפני נסראללה היה מנהיג לחיזבאללה ששמו עבאס מוסאווי, שם רשעים ירקב. וכיצד הגיע לעולם שכולו רע? ישראל חיסלה אותו בהתנקשות בשיירה שבה נסע, עם אשתו וילדיו. ומי קם תחתיו? זה שעד היום הוא עצם בגרון שאין יודעים כיצד להתמודד עמה. ואילו מוסאווי עוד נחשב מתון, וכבר מתגעגעים אליו. הנה בא רשע חדש - "ואבקשהו", כבר מבקשים את הקודם ושואלים: היכן ההוא?
היכן הפתרונות נמצאים
ואגב, כבר אמרתי לכם פעם שהפתרונות לבעיותינו המדיניות והביטחוניות אינם מצויים כלל בתחום הנשק והארסנל. מי שיודע מה אירע בעקבות ההתנקשות באותו מוסאווי - אחריה היה הפיגוע בארגנטינה שגבה עשרות הרוגים, ואחריו הפיגוע בבואנוס איירס שגבה עוד עשרות הרוגים. ואחר כך נאמר במערכת הביטחון שאילו ידעו מראש איזו תגובה צפויה, היו שוקלים פעמיים אם לשלוח אותו לשם. המחיר היה יקר מאוד.
הפתרונות נמצאים בתחום התשובה, בתחום עבודת ה', בתחום קרבת אלוקים. חפש את הפתרון במקום הנכון. ואם לא - הרי זה "פני הדור כפני הכלב", או אם תרצו כפני הדוג. מה עושה הכלב כשמכים אותו? מנסה לנשוך את המקל. מה אתה רוצה מן המקל? יש מי שמכה בך - נשוך את רגלו של המכה ותראה איך הוא בורח. ואנחנו הולכים להתעסק עם המקל. ולא שאינם צריכים מכות - ודאי שהם צריכים מכות; אבל אין זה הפתרון לבעיה. הפתרון הוא תשובה: "אם בחוקותיי תלכו... ונתתי שלום בארץ" - זה יפתור את הבעיות. לא מדיניות חיסולים, אולי נפגע בהם כאן ואולי נכה בהם שם; זה בבחינת כוסות רוח למת - עשוי לעזור קצת לעבור את התקופה, אבל מחר יקום אחר עם תוכניות חדשות. פתרון הבעיות הוא רק עם הקדוש ברוך הוא.
"שמור תם וראה ישר"
שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם׃
לכן הוא אומר לך: היה בתמימות. אל תשים לב להצלחת הרשעים כאן בעולם הזה, אלא היה דבק בה' בתמימות. ומהו תמים? המקבל את כל הקורות אותו; כל מה שקורה לו הוא מקבל בתמימות ואינו שואל שאלות על הקדוש ברוך הוא. שאלו פעם את רבי רפאל מברשיד: במה הארכת ימים? אמר להם: מעולם לא שאלתי שאלות על הקדוש ברוך הוא. יש אנשים שיש להם קושיות על הקדוש ברוך הוא, והשם רוצה לענות להם, ומזמן אותם: בוא, אתן לך תשובות... אני איני שואל שאלות, מה שהשם עושה הכל טוב. לך עם הקדוש ברוך הוא בתמימות, ואל תתרגש מהצלחת הרשעים כאן, שהרי יש עולם הבא ושם הקדוש ברוך הוא יבוא במשפט על כל נעלם.
רש"י מפרש "שמור תם" - התבונן בדרכי התמימים; שמור את רגליהם כביכול, התבונן במעשיהם ולמד מהם. ואז "וראה ישר", ומבאר המלבי"ם: תראה את יושר ה' בעניין השכר והעונש. מה שכאן נראה לך כחוסר צדק - תראה שהקדוש ברוך הוא נותן לרשע את גמולו על מעשיו הרעים, והצדיק מקבל שכר טוב. "כי אחרית לאיש שלום" - לצדיק יש אחרית שם בעולם הנשמות, וזו אחרית האדם; יש אחרית לאותו איש שעושה שלום עם הקדוש ברוך הוא.
וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה׃
ולעומת "אחרית לאיש שלום" - הפושעים נשמדו "יחדיו", ומבאר המלבי"ם: הנשמה עם הגוף יחד. ואם תאמר, שמא רק הגוף יהיה בקבר? על כך נאמר "אחרית רשעים נכרתה" - גם מה שנשאר באחרית, היינו נפש האדם, גם היא נכרתה. לכן אל תשאל מדוע הרשע מצליח כאן בעולם הזה - "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", משלם לו כאן כדי להאבידו מחיי העולם הבא. וכשם שאין לשאול על הצלחת הרשע, כך אין לשאול על ייסורי הצדיקים.
סיום המזמור: "כי חסו בו"
וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהֹוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃
תשועתם של הצדיקים, שהשם יושיעם ישועת עולמים, תהיה מלפני השם. אל תתפלא כאן בעולם הזה שאינך רואה אותו מקבל את שכרו - שכרו נצחי והוא שמור לפני ה'. ועם כל זה, גם בעולם הזה אין השם עוזבם מכל וכל: "מעוזם בעת צרה", להצילם מן הצרות שכאן.
וַיַּעְזְרֵם יְהֹוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ׃
מסיים דוד המלך: השם עוזר לצדיק ומפלט אותו מן הצרות התוכפות עליו כאן, וגם מפלטו מן הרשעים שלא יוכלו להרע לו. והסיבה לכל זה - "כי חסו בו": על ידי שחוסים בהשם, הם ניצולים.
לסיכום: סוף הפרק מעמיד יסוד אחד: מאחר שה' אוהב משפט ומשגיח בעולם, מתחייב מאליו שלא יעזוב את חסידיו ושזרע רשעים ייכרת. לכן "סור מרע ועשה טוב" ותשכון בשלווה בלי דאגה מן העתיד. הצדיק בונה עצמו כסדר - חכמה, משפט, ותורת אלוהיו בלבו - ולכן לא תמעד דרכו מן האושר, והתורה היא תבליני היצר ומגינתו. גם כשהרשע צופה עליו בזכוכית מגדלת ומבקש להמיתו, "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהישפטו", ואף משלם לו שכר כאילו הוא לבדו התגבר. ואם ההצלחה מתמהמהת - "קוה אל ה' ושמור דרכו", המתן: או לרשת ארץ כאן, או לרשת את הארץ העליונה הקיימת לעד. הרשע נראה כאזרח רענן ומושרש, אך "ויעבור והנה איננו", בעולם הזה ובעולם הבא כאחד. לכן שמור תם, אל תשאל שאלות על הקדוש ברוך הוא, ודע שהפתרון לכל בעיה הוא בתשובה ובקרבת אלוקים - "ויפלטם מרשעים ויושיעם כי חסו בו". כן יזכנו השם, אמן ואמן.