פתיחה: המשך העיון בפרק לו
בחלק הקודם עמדנו על טענת הרשע שבראש הפרק, ועל שני מיני הגמול שבהם הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו. עתה נראה כיצד המלבי"ם מפענח בעזרת היסודות הללו את הפסוקים שלפנינו - פסוקים שכל מילה בהם היא עולם שלם של הנהגה, שכר ועונש ובחירה חופשית.
שני מיני גמול: הנס הגלוי והטבע הנסתר
הסברנו שישנם שני מיני גמול. יש גמול מצד הטבע - וגם הוא גמול, שהרי הכול פועל כ"כינור הגדול" מול "הכינור הקטן", והעולם כולו מגיב למעשי בני האדם. ולעומתו הגמול הניסי, שגם הנס הוא גמול מאת הקדוש ברוך הוא וגם הוא חלק מסדר העולם. אומר המלבי"ם: דע לך שיש הבדל מהותי ביניהם. בנס - כקריעת ים סוף, ירידת המן וכדומה - הדבר ניכר לעין כל שיש כאן יד ה'. אם יתרחש היום נס של הצלה, מיד נאמר: זה בזכות פלוני, זה בזכות אלמוני, היה כאן דבר על־טבעי. אבל בטבע הדבר אינו ניכר כלל. שאל למה יורד גשם - אף אחד לא ישיב לך שהגשם ירד משום שאתמול באו עוד שניים לשיעור. כולם יתלו זאת במפה הסינופטית ובהסברים טבעיים, ואיש לא יתלה זאת בדבר רוחני.
צדקה ומשפט - מהו ההבדל
המלבי"ם מבאר בכמה מקומות שאצל בני אדם "צדקה" עניינה בין אדם למקום, ו"משפט" עניינו בין אדם לחברו. אל תחשבו על צדקה במובן של נתינת כסף; כשכתוב "ולך תהיה צדקה" - זו לשון צדיק, עשית מעשה של צדקות בינך לבין קונך. ואילו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - דיני שור שנגח, דיני עבד עברי, כל ענייני ממונות ובין אדם לחברו - כל אלה נקראים משפט.
ואותו חילוק עצמו קיים גם כלפי הקדוש ברוך הוא. "צדקה" מצידו יתברך פירושה מעשים שהוא עושה מצד אלוקותו, מצד צדקותו ורצונו, באתערותא דיליה, בלי קשר למעשינו. "משפט" מצידו יתברך פירושו הנהגה התלויה בהשקף על מעשה בני האדם: על פי מעשיך אתה ראוי או אינך ראוי, על פי מעשיך המשפט קובע שתקבל או שלא תקבל.
הנהגת הייחוד והנהגת המשפט
יוצא אפוא שהניסים הגלויים שהשם עושה נקראים "צדקה", שהרי הם ברעותא דיליה. זו בדיוק הגדרת הרמח"ל של "הנהגת הייחוד" לעומת "הנהגת המשפט". הנהגת הייחוד היא הנהגה שאינה סופרת שום חשבון שבעולם ושבטבע: למה הנהיג ה' כך? כך רצה, אחדותו שאינה מתחשבת בשום דבר כך רצתה. היא אינה תלויה במעשים ולא בשאלה אם מגיע לך. הגאולה העתידה תהיה בבחינת הנהגת הייחוד, וגאולת מצרים הייתה בבחינה זו - שהרי טען שר הים: הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, ומה אם כן הסיבה שנקרע הים? הנהגת הייחוד. בהנהגה זו אין השם מתחשב במסטינים ובמקטרגים ובטענות שכנגד, אלא כמלך הפורץ גדר ואין מוחין בידו. אך אין זו ההנהגה התמידית. התמידית היא הנהגת המשפט - "מלך במשפט יעמיד ארץ" - שבה דן הקדוש ברוך הוא על פי מעשי בני האדם ועל פי מה שמגיע להם.
ההנהגה הניסית איננה מסתכלת על המשפט, על הטבע ועל הקבוע, אלא היא בחינת צדקתו של הקדוש ברוך הוא בלי התייחסות למעשינו. הנהגת המשפט, לעומתה, היא הנהגת הטבע: תעשו טוב - תקבלו טוב, תעשו רע - תקבלו רע; הטבע מותנה ופועל בהתאמה מלאה למעשינו.
"צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה"
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהֹוָה׃
"צדקתך" - זו הצדקה שאין בה התחשבות במסטינים ומקטרגים, הנהגת הייחוד, הניסים הגלויים. והיא "כהררי אל", כהר נישא הנראה לכול: כולם רואים את חסד ה', את מציאות ה', את השפעתו. איש לא יאמר שהים נקרע מאליו, ואיש לא יאמר שבמקרה ירד מן לעם ישראל דווקא כשלא היה להם מה לאכול. לכולם ברור שזה ברצונו יתברך, רואים כאן יד ה'.
אבל "משפטיך" - מה שהשם גומל ומעניש - נעשה בניסים נסתרים, בחוקי הטבע, וזו "תהום רבה": מקום שאינך רואה מה יש בתוכו. הנהגת המשפט היא הנהגה נסתרת. איננו רואים מדוע פלוני נפגע, רחמנא ליצלן, בתאונת דרכים. זהו משפט, השם עשה עמו משפט - אך על מה? זה נסתר, אין אנו רואים שם את יד ה'. לעומת זאת בקריעת ים סוף כולם ראו את יד ה' בעיניים.
מדוע המשפט נסתר?
ומכאן, אומר המלבי"ם, נובע שרבים מסופקים בעניין השכר והעונש. אדם רואה צדיק נענש ואינו יודע על מה; אינו יודע שזו הנהגת המשפט על מעשה דק מן הדק שעשה אותו צדיק בגלגול זה או בגלגול אחר. ומיד עולה השאלה: מדוע לא תהיה ההנהגה גלויה וברורה יותר? הרי ההסתרה עצמה מביאה לכפירה, כפי שראינו ב"נאום פשע לרשע" - הרשע טוען שאין אלוקים ואין שכר ועונש. אילו היה הכול גלוי, היו הכול רואים שזה קיבל כי מגיע לו וזה טוב לו כי מגיע לו.
על כך ממשיך דוד המלך: "אדם ובהמה תושיע ה'". אין הכוונה לשני נבראים, אלא לכל אחד ואחד מאיתנו, המורכב משני מרכיבים - מרכיב של אדם ומרכיב של בהמה. שהרי פיזית אין הבדל מהותי בינינו לבין בהמה; כשרוצים לדעת מה מתאים לאדם עורכים בדיקות בעכברי מעבדה, וכבר עומדים להשתיל לב חזיר בליבו של אדם. והמדרש מונה כמה וכמה דברים שבהם האדם שווה לבהמה: אוכל כבהמה, מתפנה כבהמה, ישן כבהמה, וכן הלאה. בחלק הפיזיולוגי אין האדם שונה מן הבהמה, והוא נתון תחת חוקי הטבע כמותה: כשמציקים לו כואב לו, וכשמענגים אותו הוא שמח.
ומהו ה"אדם" שבו? החלק הרוחני, הנפשי, השכלי - החלק שבו אני בוחר לעשות טוב או רע. כשאני אומר "אדם", האם כוונתי לשבעים קילו בשר? ודאי שלא. האדם הוא החלק הנפשי והרוחני שבו, ובחלק הזה יש כוח לפעול כנגד הבהמה שבו.
"חתול מוכרח להיות חתול"
בהמה אינה יכולה שלא להיות בהמה. מספרים על צבי ענבל שרץ פעם להשיג את האוטובוס, ואיך שהנהג ראה אותו סגר את הדלתות. אמר: גם אני ישראלי, והכניס את רגלו בין שתי הדלתות. הברירה שנותרה לנהג הייתה לנסוע עם רגלו. הנהגים אז היו מתורבתים יותר, והנהג הבין שאין זו אופציה. לפני שפתח, השחיל לו צבי ענבל שאלה: "אתה יודע מה ההבדל בינך לבין חתול?" והשאלה עבדה - הנהג פתח את הדלת ושאל: "נו, מה ההבדל?" השיב לו: "ההבדל הוא שחתול מוכרח להיות חתול, ואתה יכול להיות גם בן אדם".
זהו משפט אטומי. אתה יכול להיות בן אדם ואתה יכול שלא להיות בן אדם. על שום בעל חיים לא נשתמש בביטוי כזה: איני אומר עליו שהוא "לא כלב", "לא חתול", "לא אריה". בן אדם הוא היצור היחיד שאפשר לומר עליו "הוא לא בן אדם", כלומר הבהמה שולטת בו. הבהמה מותנית: נגעת בפרה - היא קופצת; תניף סדין אדום מול השור - הוא ייגח. ויש אנשים שהם כבהמות, מותנים לחלוטין: אתה יודע בדיוק איזו מילה לומר וההר געש מתפרץ. אבל באדם יש כוח לפעול נגד הבהמה שבו: רציתי להתפרץ - ואני מסוגל לעצור את עצמי, לבלוע את הרוק ולא להגיב. מכוח מה? מכוח האדם, מכוח השכל והנשמה. הגוף מותנה - הושטתי יד לאש והיא קופצת מיד לאחור, זהו רפלקס. אך האדם מסוגל להשאיר את ידו באש עוד ארבע שניות, וזה מכוח החלק הרוחני שבו.
על מה מגיע שכר
הדברים שהאדם עושה מצד הטבע שבו, מצד הבהמה שבו, אין עליהם שכר ועונש. על כך שאדם אינו בולע סם המוות אין לו פרס: גם בהמה רוצה לחיות, גם חתול שתניח על הגג יגיע לקצה ויחזור. יצר החיים קיים בכל יציר נברא. הבחירה החופשית, אומר המלבי"ם, היא רק במקום שבו אדם עושה את הטוב מפני שהוא טוב, אף שהוא מנוגד לאינטרס שלו. האינטרס שלי הוא להשאיר את הכסף בכיסי, ובכל זאת כשראיתי נזקק אני מסוגל לפעול נגד האינטרס שלי ולתת לו משלי - כאן הייתה שבירת היצר. מי שהרגיזוהו ובלם את עצמו, פעל נגד טבעו: הטבע אומר "מרגיזים אותי - אני מתפרץ", והוא פעל מכוח החלק הרוחני והבחירי שבו והתגבר על הטבע.
האדם - עולם קטן
הקדוש ברוך הוא קבע באדם את כל חוקי הטבע המפוזרים בכל מעשה בראשית. האדם הוא בחינת עולם קטן, ובכלל זה כל טבעי בעלי החיים. לכן אומרים לך: הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי - וכי נשר אני? אריה אני? אלא שיש בך הכול. לפעמים מרגיזים אותך ואתה מתקפד כקיפוד ושולח חיצים; לפעמים מבהילים אותך ואתה מתכווץ ובורח כשפן; ולפעמים אתה כאריה ונלחם בגבורה. איזה טבע יש בך? כל הטבעים, והאדם צריך לדעת איזה כוח להפעיל ומתי. וכן אמרו שעפרו נקבץ מכל העולם כולו - חז"ל ביארו כדי שבכל מקום תהא אדמה קולטתו, אך על כל פנים רואים שכדי לברוא אדם היה צריך לברוא בו את הכול: יש בו מגנזיום, יש בו זהב, יש בו ברזל, אמנם במינונים נמוכים ביותר, אבל הכול נמצא. האדם כולל בתוכו את כל הטבע.
אלא שהקדוש ברוך הוא נתן בידי נפש האדם, החלק השכלי והרוחני, שליטה על הטבע - ובראש ובראשונה על טבעו שלו. ושימו לב כמה נפלא: הסברנו שהאדם הוא הכינור הקטן שכנגד הכינור הגדול שהוא העולם. מי מסוגל לשלוט בעולם? רק מי שמסוגל לשלוט בעצמו, כי רק הוא קיבל את המפתחות. אתה שולט בעצמך - תשלוט גם בעולם כולו.
מה קרה כשמשה רבנו איבד שליטה ואמר "שמעו נא המורים"? באותו רגע נעשה הסלע חירש, אטום, אינו קולט. ואילו קודם לכן, כששלט בעצמו, היה העולם כולו שת תחת רגליו. אתה שולט בעצמך - תשלוט גם באחרים ובטבע; אינך שולט בעצמך - גם הטבע לא ישמע לך, תדבר אליו מהיום עד מחר. ואם תיטול מקל ותתחיל להכות, אמנם תאלץ אותו ותאיים עליו, אך אין זו שמיעה.
וכך אמר שאול לדוד: "ידעתי כי מלֹך תמלוך". הכול שואלים: מניין ידעת, וכי גם שאול בנביאים? התשובה: ראיתי שהיית מסוגל לקרוע כנף מעילי ולא להרוג אותי - יש לך שלטון אדיר על טבעך. מי שמסוגל לשלוט על טבעיו ישלוט גם על אחרים, ומי שאינו שולט על עצמו כיצד ישלוט על אחרים? ומי ששולט באחרים שולט בעולם כולו, והמפתחות נמסרו בידו.
מדוע הסתיר ה' את המשפט
עתה מובן מדוע "צדקתך כהררי אל" ואילו "משפטיך תהום רבה": מפני ש"אדם ובהמה תושיע ה'". הקדוש ברוך הוא רוצה להושיע את האדם המורכב מאדם ומבהמה, וכיצד יושיעו? על ידי שהאדם יבחר בטוב מסברא. אילו הייתי מגלה לך במפורש זה טוב וזה רע, היה הדבר כמי שאינו מכניס ידו לאש - שאין על כך שום פרס. אף אדם לא היה עובר עבירות, ולא היה מגיע לו על כך שכר: הכול גלוי, על כל עבירה משפט מיידי ועל כל מצווה שכר מיידי - על מה יגיע לך שכר? אלא כיוון שרצה הקדוש ברוך הוא לתת לך שפע עצום מכוח התגברותך, הוא מוכרח להסתיר ממך את המשפטים. אילו היו גלויים, היית בוחר בטוב מפני שהוא משתלם לך. לכן "משפטיך תהום רבה" - את זה אני מסתיר. ועל ידי כן "אדם ובהמה תושיע ה'": יש ישועה גם לחלק הרוחני וגם לחלק הבהמי שבאדם, שכן יש להם בחירה חופשית, ומכוחה מגיע להם שכר על הבחירה הטובה.
"מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים"
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים, וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן׃
רש"י מסביר כפשוטו: אין זה ראוי להמשיך את חסדך על הרשעים הללו, אלא רק על בני אדם אשר בצל כנפיך יחסיון - רק מי שחוסה בצל כנפיך ראוי שתשפיע עליו חסד, והם אלה ש"יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם". כלומר: אל תשפיע חסד על הרשעים.
והמלבי"ם מסביר: "חסדך" הוא כפי שהסברנו הנהגת הייחוד, הנהגה שאינה תלויה במעשים אלא רק ברצונו יתברך. והחסד הזה "יקר" - כלומר נדיר ויקר המציאות. מדוע? מפני שאין הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו בחסד אלא במשפט, "מלך במשפט יעמיד ארץ". בחסד משתמש הוא רק במקרים נדירים, כגאולת מצרים וכגאולה העתידה. תמיד מלמד המלבי"ם ש"יקר" הוא דבר שמציאותו מועטת. מדוע יהלומים יקרים? אילו היו יהלומים מצויים כחול לא היו שווים כלום, והיינו מרצפים בהם במקום חצץ. כל דבר יקר כפי מידת נדירותו. וכך גם המציאות הרוחנית האלוקית מועטת בעולם הזה, והצדיקים הם המועטים. "מה יקר חסדך" - כמה נדיר ויקר החסד האלוקי שמציאותו מועטת, החסד שהטביע השם באדם חלק אלוה ממעל, ניצוץ אלוקי.
"וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן"
"בני אדם" - אלה שהם בבחינת אדם ולא בבחינת בהמה - הם החוסים בצל כנפיך. ומהו "צל כנפיך"? המעשים שהאדם עושה ובהם הוא מתקרב אל השם ומושך עליו שפע אלוקי ורוחניות מלמעלה, עד שהוא נעשה בחינה רוחנית הראויה להתעדן בעדן הנצחי בחיי העולם הבא. בדרגות הגבוהות ביותר כבר כאן בעולם הזה מתפשט האדם מן הגשמיות, כאליהו וכחנוך; ובדרגות הנמוכות יותר הדבר נעשה רק שם, אך סופו שיהיה בחינה רוחנית אלוקית. וחסד זה ייחודי לאדם בלבד: כל הנבראים נתונים תחת הטבע, ורק בני אדם נתונים תחת צל האלוקים, תחת ההשגחה הפרטית והאישית מאיתו יתברך - כעוף הפורס כנפיו על גוזליו, והכול מצד הנפש שהיא רוחנית ואלוקית. שאר בעלי החיים אינם חוסים בצל כנפי השם, שהם מגושמים ובהמיים.
"מה ייתן לך?" - שאלה בהמית
מעתה, כשבא אדם ושואל "מה תיתן לך המצווה הזאת?" - זו שאלה בהמית, שכן הוא אוחז שהאדם מגושם כבהמה. ובאמת, אילו היה האדם בהמה, השאלה לגיטימית: קח קוף, הנח לו תפילין - האם השתנה משהו? קוף עם תפילין וקוף בלי תפילין, אותו קוף בכמה פורמטים, לא נשתנה בו דבר. אבל אם אתה מבין שהאדם הוא חלק אלוה ממעל, אתה מבין שהפעולות שאתה פועל אינן פיזיות בלבד; יש כאן פעולה רוחנית ופנימית. כשם שאיש אינו ניגש לטרנזיסטור כדי לחפש את האיש הקטן היושב בתוך המקלט - כולנו מבינים שמדובר בגלים, שהם דבר דק ובלתי נראה (ואמנם גלים עדיין ניתנים לבדיקה בכלים גשמיים, אך באופן יחסי הם דוגמה טובה) - כך צריך להבין שהאדם אינו אוסף המולקולות הנראה לעיניים.
צריך לדעת שכאשר האדם פועל פעולה, היא פועלת בעולמות העליונים, בעולמות הרוחניים. אגב, היום קיימים צילומים מיוחדים שבהם מצלמים הילות, ואפשר לראות אדם לפני שהניח תפילין ואדם לאחר שהניח תפילין. ידוע שצבעים מסוימים של ההילה, כצהוב וכדומה, מורים על מדרגה רוחנית גבוהה. רואים כיצד ברגע שהוא מניח תפילין ההילה משתנה, וברגע שהוא חולץ אותן ההילה יורדת. האדם המגושם חושב שהאדם הוא גוש בשר, ולכן הוא שואל: מה באמת זה ייתן לך? ומצד הפיזי אכן צודק, זה לא נותן כלום. אבל אם אתה מבין שהאדם מורכב מרבדים רוחניים, אתה יודע איזו השפעה עצומה השפעת על נפשך בהנחת התפילין, ואיזה חורבן גרמת לנפשך כשלא הנחת. יש אומרים שאדם שלא הניח תפילין יום אחד הריהו בכלל "קרקפתא דלא מנח תפילין", שהם בכלל היורדים לגיהינום ואינם עולים - אפילו יום אחד, שהרי אתה מבין מה חסרה הנפש כשחיסרת תפילין.
ומכאן מובנת כל טענת הרשע שבראש הפרק - "כי החליק אליו בעיניו למצוא עוונו לשנוא", כלומר: איזו סיבה יש לשנוא את העוון? זו קביעה הנובעת מכך שהרשע מבין את האדם כאוסף של גידים ועצמות, ואז באמת אין בעיניו טעם לקיום המצוות. אבל אם האדם הוא רוחני, אתה מבין שבכל פעולה שאתה עושה כאן אתה משפיע ברבדים רוחניים.
לסיכום: "צדקתך כהררי אל" - הנהגת הייחוד והניסים הגלויים נראים לכול כהר נישא, ואילו "משפטיך תהום רבה" - הנהגת המשפט, שבה גומל ה' לאדם כפי מעשיו, נעשית בניסים נסתרים ובחוקי הטבע. ומדוע הסתיר השם את המשפט? מפני ש"אדם ובהמה תושיע ה'": האדם מורכב מבהמה ומאדם, ורק בהסתר המשפט נשמרת בחירתו לבחור בטוב מפני שהוא טוב, ומכוח התגברותו לזכות בשפע עצום. "מה יקר חסדך אלוקים" - החסד נדיר ויקר המציאות כיהלום, שכן הנהגת העולם היא במשפט; "ובני אדם בצל כנפיך יחסיון" - רק האדם, מצד נפשו הרוחנית, זוכה להיות תחת השגחתו הפרטית של הבורא. ומי שמבין זאת שוב אינו שואל "מה ייתן לך", אלא יודע שכל מעשה שלו פועל בעולמות העליונים.