פרק ל"ו בתהילים הוא, כדברי המלבי"ם, מזמור שבו דוד המלך מעלה את טענותיו של היצר ואת פיתוייו, ומלמד אותנו מהי הדרך להתמודד כנגדו. אין כאן תיאור בעלמא של הרשע, אלא מפת קרב: מה טוען היצר, מהיכן הוא בא, וכיצד עונים לו.
לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד־ה' לְדָוִד׃
מהו "למנצח"? מבאר המלבי"ם: זו הדרך שבה ינצח עבד ה' את בעל ריבו וישיב מלחמה שערה, בדברים נפלאים ונוראים. כלומר, כל המזמור בא ללמד את הדרך - כיצד להתמודד מול אותו בעל ריב.
נְאֻם־פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין־פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו׃
מסביר המלבי"ם: "בקרב לבי" - בתוך מחשבותיי שלי נמצא אותו "נאום פשע לרשע", היינו הטענות שטוען הפשע. הכתוב מציג את הפשע כדמות מדברת (האנשה), ובלשוננו היום היינו קוראים לו יצר הרע: דמות מדברת היושבת בתוכנו, שיש לה דרשה שלמה ודרכי שכנוע - מדוע לעבור עבירות, מדוע לזנוח את התורה והמצוות. ומה הנאום שהוא נושא? "אין פחד אלהים לנגד עיניו".
כדי להבין את הנאום, מקדים המלבי"ם שבכלל המצוות והאזהרות ישנן שתי דעות. יש אומרים שהמצוות הן כמלך הגוזר על עבדו: את זה תעשה ומזה תימנע, והעבד מחויב לשמוע מכוח מוראו ופחדו של המלך, בלי להתעניין למה ואיך. כך ה' רצה, וכעבד נאמן אני עושה רצונו. ויש אומרים לעומת זאת שכל המצוות הן כרופא המזהיר את החולה מה יעשה וממה יימנע - כלומר כל המצוות הן לתועלתנו, וכדאי לך לשמוע לדברי הרופא, ואם לא תשמע - את עצמך אתה מעניש. אם לא תיקח את התרופה, אתה תישא בתוצאות.
הזוהר הקדוש מגדיר את תרי"ג המצוות "תרי"ג עיטין" - תרי"ג עצות. רופא הבא ואומר לך: קח את התרופה הזאת ויהיה לך טוב, תתרפא, ותחיה כמו שצריך. היום הדבר ברור מאוד. די להסתכל החוצה ולראות כיצד חיים אנשים בלי תורה - אם אפשר בכלל לקרוא לזה חיים - כדי להבין שאלו הן העצות והרפואות הטובות ביותר, וזאת אפילו מבלי לדבר על עולם הבא. גם אם לא היו אומרים לנו שיש עולם הבא: איך לחיות נכון כאן בעולם הזה? איך יהיה לאדם שלום בינו לבין אשתו? בינו לבין ילדיו? איך יחנך את ילדיו? באיזו צורה יחיה חיים שבהם אינו משתולל וחוטף מכל הבא ליד, אלא נהנה מן העולם במינונים סבירים שאינם מביאים אותו להרס עצמי. כל התורה היא תרי"ג עצות איך לבנות חיים טובים ותקינים, ואיך לבנות חברה תקינה.
מי שרוצה, שישווה את החברה שומרת המצוות לחברה הכללית - מבחינת בין אדם לחברו, מבחינת יחס, מאלף ואחד בחינות. מי יכול להניח בתל אביב ערימות של חבילות תפוזים עם קופת צדקה, ולרשום שכל חבילה עולה כך וכך ויש להכניס לקופה? להניח אתה יכול, רק שאחר כך גם את הקופה לא תמצא. בבני ברק זה עובד כך כבר שנים. לכו לשטיבלאך הגדולים ותראו ארגזים של פירות עם קופת צדקה קשורה בשרשרת לעמוד (קשורה, כי יש גם עבריינים), ואנשים באים, לוקחים, משלמים והולכים. זו רק דוגמה אחת למוסריות גבוהה - ומאין היא, אם לא מן התורה הקדושה? דעו שיש חברות במשק שהציבור היחיד שאיתו הן עובדות בצ'קים הוא הציבור החרדי; עם אף אחד אחר הן לא עובדות. זאת אומרת שהתורה היא תרי"ג עצות.
לפי התפיסה השנייה, אם כן, אין זה רק דין של עבד המקיים את גזרת המלך, אלא המצוות הן לתועלתנו, ואתה צריך לשמור אותן אם אתה חפץ בחיים - לא רק שם, אלא כאן. אתה רוצה חיים טובים? קיים ושמור את התורה והמצוות. אמרנו לא פעם: מי שמרגיש שאפשר לחיות ולהשתולל ולעשות מה שרוצים - זה נגמר בגיל מסוים. עד גיל שלושים, שלושים וחמש הוא עוד חוגג. אחר כך הוא מתחיל להתבגר ולראות עם מה נשאר. מה יש לו מכל אלה שחגג איתם? אין לו ילדים, אין לו כלום. אז הוא מתחיל לחפש - ומה שמוצא כבר אינו בדיוק מה שרצה, כי הגילאים, והוא גם רוצה ילדים. עד ארבעים, ארבעים וחמש הוא עדיין מחפש, ואחר כך הוא כבר מבין שמאוחר. ואז אדם מזדקן בלי אישה, בלי ילדים, בלי משפחה, ומת ערירי. תגיד לו: כדאי להקשיב לתורה? חשבת שחגגת בין חמש עשרה לשלושים - ובזמן שאתה חגגת, ההוא הלך והתחתן והקים בית, ואמרת עליו: נכנס לעול משכנתא, אישה על הראש. כלומר, אתה חכם יותר מן התורה. בוא נראה עוד מעט. המציאות משתנה לחלוטין כשמתחילים להתבגר: ההוא מזמין אותך כל שנה לחתונה, לבר מצווה, לברית של בן, נכד ונין - וזה יושב ערירי וגלמוד בביתו. נו, לא כדאי להקשיב לתורה? "בן שמונה עשרה לחופה" היא עצה טובה. זה לא כלא ולא עבדות - זו עצה טובה. התורה נותנת תרי"ג עצות.
עתה בא היצר הרע וטוען כנגד שתי התפיסות כאחת. כנגד הדעה הראשונה, שהכול עניין של ציווי המלך ומי שסוטה מדבריו מקבל עונש, טוען הפשע: "אין פחד אלהים לנגד עיניו". ממה אתה מפחד - גיהינום? מישהו היה שם? מישהו חזר משם? ראית דבר כזה? "לנגד עיניו" - אתה רואה בעיניך אלוקים מפחיד? אתה רואה עונש? אין דין ואין חשבון, אז ממה אתה ירא?
ומדוע באמת טענה זו תופסת? מבאר המלבי"ם על פי דברי שלמה המלך: "כי אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה". הרשע חוגג זמן רב עד שנפרעים ממנו מן השמים; ה' אינו מביא עליו את הרעה באופן מיידי, וזה אינו נעשה בגלוי ובמהירות לעיני בני אדם. ומתוך כך הוא מכחיש את הגמול, את השכר ואת העונש: עבד? יש עונש? ואם תעשה טוב האדון ייתן לך שכר? מי היה שם? מי ראה שכר? מי ראה עונש? בזה סתר הכול. זהו נאום הפשע כנגד האומרים שאנו כעבדים לפני הקדוש ברוך הוא.
כִּי־הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו לִמְצֹא עֲוֺנוֹ לִשְׂנֹא׃
זו טענת היצר כנגד התפיסה השנייה, שמצוות התורה ואזהרותיה הן לטובת האדם ולתועלתו, והשכל מסכים עמן כיוון שרק על ידן יהיו לאדם חיים טובים בעולם הזה. כנגד זה "החליק אליו בעיניו" - מסביר המלבי"ם שהוא מיישר את ההרים ועושה אותם חלקים. יש כאן הר, בא היצר ומשפיל אותו ומיישר לך את הדרך: אין כאן שום הר, יש כאן רק מישור. ומה הוא רוצה להראות בכך? שכביכול ההיגיון והשכל המעשי אינם מכריחים כלל לעשות מצוות או להימנע מעבירות. "למצוא עונו לשנוא" - למה בכלל אתה צריך לשנוא את העוון? מה רע בו? מדוע בהכרח הוא מקלקל אותך?
וזה בדיוק מה שתשמעו היום מפסיכולוגים ומאנשים כביכול משכילים: מה רע? יש אנשים שחיים כך ויש שחיים כך, יש כל מיני צורות של חיים; יש אדם שדווקא צריך לחיות באופן פתוח, המגבלות אינן טובות ואינן בריאות לנפש, אלו עכבות, אדם צריך להשתחרר - ועוד ביטויים כאלה, שכביכול השכל מוכיח שכך צריך להתנהג. וכולנו יודעים ורואים לאיזו דיוטה תחתונה מגיעים האנשים האלה, ועד כמה העניין הזה קידם אותם.
מגדיר המלבי"ם: הטענה הראשונה, זו שאמרה שאין עולם הבא ואין ממה לפחד, באה מדרך השכל העיוני. עניינים של אמונה והשגחה הם עניינים שבשכל, שאדם צריך לעיין ולהתבונן בהם, וכנגדם יוצא היצר בהוכחות מזויפות על דרך העיון: הנה תראה, רשע עושה רע ולא קרה לו דבר.
מסופר על רבי ישראל סלנטר שהגיע לפונדק וראה שם יהודי שהכיר כירא שמים, והנה הוא מגולח ולחלוטין כבר לא ביהדות. שאל אותו: מה קרה לך? אמר לו: כבוד הרב, הגיע לכאן אדם ואמר לי - אם יש בורא לעולם, שאני איחנק עכשיו. הוציא חזיר והתחיל לאכול, ואכל ושבע ודשן, ולא קרה לו כלום. ראה רבי ישראל סלנטר באיזו רמה רוחנית ירודה נמצא האיש, שמישהו שאכל חזיר הצליח לערער לו את האמונה - אמונה בגודל של גרעין שומשום. החליט אפוא לדבר איתו ברמה שלו. באותו רגע הגיעה בתו של האיש ונפנפה בתעודה שסיימה את לימודי המוזיקה שלה וקיבלה תעודת מאסטר. אמר לה רבי ישראל סלנטר: יפה מאוד, אבל תוכלי לנגן עכשיו איזה קטע שייראה באמת שאת יודעת לנגן? הנה יש כאן פסנתר. נפגעה הבת מאוד: מה זאת אומרת? למדתי, ויש בוחנים - ולא ברמה שלך - מאסטרים שבחנו אותי ואמרו שאני מומחית. ועכשיו אבוא ואנגן לך כדי להוכיח? כל אחד יגיד לי "נגני", ואני אלך עם חליל ואעשה לכל אחד כמה מנגינות כדי שיראה שאני יודעת ולמדתי?
אמר לו רבי ישראל סלנטר: אתה מבין את ההיגיון של בתך? היא מדברת בהרבה שכל. אז למה אינך מבין את זה בעצמך? הקדוש ברוך הוא את ההוכחות שלו כבר נתן לפני למעלה משלושת אלפים שנה, בהר סיני. שם ה' התגלה, ואלו דברים שאפשר להוכיח אותם; אי אפשר לזייף ולשתול סיפור כזה בהיסטוריה. מה אתה רוצה - שכנגד כל כופר ומעוות יעשה ה' עכשיו נס ויחנוק אותו? האם הקדוש ברוך הוא עובד לפי החליל שלו? "ריבונו של עולם, בוא נראה אותך" - וכל מי שקורא כך, מיד ה' יגיב לו? ה' כבר הוכיח את יכולותיו. ומי שירצה להמשיך - לקדוש ברוך הוא יש זמן, וייפרע ממנו בבוא העת, ואין זה צריך להיות מיידי. נמצא שאת טענת היצר, שאפשר להוכיח במופתים עיוניים שאין כלום, אין לך שום אפשרות להוכיח.
הטענה השנייה, ממשיך המלבי"ם, היא מצד השכל המעשי: אתה מגדיר דבר כטוב - אומר לך היצר, מי אמר שזה טוב? אתה מגדיר דבר כרע - אומר לך, מעשית אני טוען שזה לא רע. כמו הדוגמאות שהבאנו מזמננו, שכל מיני דברים שאנו יודעים שהם איסורים גמורים בתורה, אומר לך: מה רע בזה? אדם חי חופשי, מה רע? ובזה יצא היצר, כלשון המלבי"ם, לחפות כסף סיגים על חרס - לעטוף את הדבר בצלופן יפה ולומר לך: הנה, זה יפה מאוד. הרע שבפנים נסתר, ואין עוול במה שעושים. ועל ידי כן הוא מעודד את האדם לעשות רע ולהתרחק מן הטוב.
הרד"ק מביא כאן דרש ממדרש שוחר טוב: הרשעים מסתכלים בעיניהם ומחפשים בידיהם ומהרהרים בליבם למצוא איזה עוון שהקדוש ברוך הוא שונא - כדי שיעשוהו. שומעים? מה אפשר לעשות כדי להרגיז את הקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר: "כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם". להכניס צלם בהיכל - אתה בונה היכל, ובתוך ההיכל דווקא אתה מכניס את זה, להכעיס. זהו "החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא": כל מעשיהם מכוונים לעשות דברים שה' שונא, על מנת להכעיסו.
דִּבְרֵי־פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב׃
לאחר שתיאר את נאום הפשע ואת טענותיו, העוברות בקרב ליבו של אדם, אומר דוד: כאשר אני מעיין בדברים אני רואה ש"דברי פיו און ומרמה". המופתים שהוא מוכיח בהם והראיות שהוא מביא - הכול זיוף ושקר. והטענות שהוא טוען מצד השכל המעשי - מי אמר שמצווה זו טובה, ומי אמר שמעשה טוב מוביל לטוב - הן נובעות מכך שליבו מלא און, ולכן כל רע טוב בעיניו.
אתן דוגמה מזמננו. אנשי הרשע מתנגדים לכל דרישה, אפילו מינימלית, להפרדה ולצניעות, ולכל דרישה מנשים ללבוש מינימלי. ומדוע? משום שהאדם פרוץ, ובתוך הבוץ והמדמנה הזאת נוח לו יותר לראות את הבריות מסתובבות כך. הדרישה שלו אינה באה מצד "זכות האישה" או "חופש"; היא באה מפני שהוא איש תאווה ונתון בתוך תאוותיו, ולכן הוא מעוניין שכך ייראה הרחוב, כי זה מה שהוא רוצה לראות, כי שם הוא נמצא. זה מה שאומר דוד המלך: מה שהם רואים חיסרון בדברים הטובים - הוא מתוך האון שבהם. ליבו מלא און, ולכן כל רע טוב בעיניו, כי הרע מתאים מאוד לסדר יומו. אתה רוצה להרשיע - וכשהרשע יתרבה בעולם, האפשרויות יהיו פתוחות הרבה יותר. לכן הם מעוניינים להגדיל רשע, ולכן אם תשמעו מישהו מעיר למישהי על לבוש לא מתאים, מיד כל אותם יפי נפש נזעקים. מה הדבר המבהיל אותם? שיתחילו ללכת בצניעות - ואז היכן ימלא את תאוותיו?
היה סיפור על אישה שעלתה למטוס מאילת לתל אביב, ולבושה היה השם ירחם. לא היה מקום במטוס, והמקום היחיד הפנוי היה בתא הטייס. אמרו לה שאם תרצה, יתנו לה שם מקום, אבל שתתלבש כראוי ותשים עליה משהו. ואז עשו עליהום בתקשורת: "ראיתם? הטייס החרדי לא היה מוכן להטיס את הנוסעת עד שתתלבש בצניעות". איזה רעש. ומי שהיה שם בטיסה סיפר: אינני מבין מה אתם רוצים, מדובר היה בטייס דרוזי. וכיוון שהכניסו אותה לשם, אמרו לה מראש - ולא הוא אמר, אלא הטייס הישראלי: יש כאן טייס דרוזי, אל תפגעי ברגשותיו, אם את רוצה להיכנס תשימי עלייך משהו. וכך עבר העניין. אבל מיד: "הדתה", "חרדים עליך ישראל", "קובעים לנו איך להתלבש ומחר יגידו לנו ללכת במדרכות נפרדות, רחמנא ליצלן". הבינו: כשאדם מעוות ורע בתאוותיו, הוא מעוניין שהתאוות יהיו נפוצות בכל מקום. זו טענת דוד: "דברי פיו און ומרמה" - כיוון שליבו מלא און, גם דברי פיו און.
וכאן אומר דוד המלך: "חדל להשכיל להיטיב". אותו אדם הטוען טענות שכליות - שמצד השכל אדם צריך לעשות מה שהוא רוצה ולחיות בחופש, ושכל השאר אינו אלא עכבות - אינו טוען אותן מצד השכל כלל. הוא "חדל להשכיל": אילו היה משכיל על דבר, היה מוצא את האמת. ומדוע טעה שכלו? מפני ש"חדל להיטיב". אילו היה רוצה להיטיב את מעשיו, היה רואה עד כמה הדברים שאתה אומר נכונים. אבל כיוון שחדל להיטיב, הוא אומר לך: תן לילדים סמארטפון, מה הבעיה שיראה הכול, שייפתח לעולם, מה אתה רוצה שיהיה מוגבל? כיוון שאדם חדל להיטיב, אין הוא מבין מה טוב, ולכן הוא מתחיל לראות שבח דווקא בדברים רעים: "תראה איזה יופי, המורה שאל כך וכך והוא מיד ענה לו". ובאמת ההפך הוא הנכון - הראית שהילד שלך גולם, זקוק לגוגל לכל שאלה שצצה בפניו. פעם עוד היו חושבים; היום תאמר לילד לחשב שלוש כפול ארבע, והוא יאמר לך "רגע" ויוציא את הסמארטפון. המוח הסתייד, אנשים התייבשו, והיום גם פסיכולוגים כבר מכירים בזה. אבל "נאום פשע לרשע" - כיוון שהוא רשע, נוח לו בהפקרות, נוח לו שהכול סביבו יהיה הפקר. ורק כשאתה רוצה לגדור גדר ולעמוד בפרץ, הוא מביא לך הוכחות פסיכולוגיות שלא טוב "לכלוא" את הילד ושעדיף לתת לו פתיחות.
אָוֶן יַחְשֹׁב עַל־מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל־דֶּרֶךְ לֹא־טוֹב רָע לֹא יִמְאָס׃
האדם מצד טבעו נברא עם מוסר פנימי, שירצה לעשות טוב וימאס ברע. ואם כן, מדוע כאן הדבר אחר? מפני ש"און יחשוב על משכבו": כיוון שכל מחשבותיו אינן אלא און, לבסוף הוא בוחר ברע ומואס בטוב. הכול מתחיל במחשבה, ומתוכה הוא כבר "יתיצב על דרך לא טוב". וכיוון שאינו מחפש לעולם את האמת ואינו משתדל לעשות טוב, מצמיח הדבר בליבו שורש פורה ראש ולענה, עד ש"רע לא ימאס" - אפילו דברים רעים כבר אינם נמאסים עליו ואינם נראים לו גרועים. הוא אומר על רע טוב ועל טוב רע; כל כך השתבש במחשבות האון שבתוכו, עד שהטוב נראה לו רע והרע נראה לו טוב.
מי שמסתכל רואה את הטירוף הזה מסביבנו: אותם אנשים הרחוקים מתורה ומצוות, המזהירים כל העת מפני "הדתה", עשו מן הדברים הטובים רעים ומן הדברים הרעים טובים. נורא הדבר למתבונן. פעם עוד היה מוסר בסיסי כלשהו, דור המייסדים עוד גדל בבתים שראה בהם משהו - אבל היום אין כלום.