פתיחה: צעקת המאמין אל אל הנקמות
פרק צ"ד הוא זעקה על שלטון הרשע בעולם: הרשעים מדכאים את עם ישראל, מתפארים ואומרים שאין דין ואין דיין. מתוך הזעקה הזו בונה המזמור תשובה שלמה על השגחת ה' בעולם: הוכחה שהבורא רואה ושומע, הסבר מדוע הוא מאחר את עונשם של הרשעים, ונחמה שלא ייטוש ה' את עמו. נלך בסדר הפסוקים, ונביא את דברי רש"י, הרד"ק, האבן עזרא, המלבי"ם ודברי החפץ חיים.
עד מתי רשעים יעלוזו
עַד־מָתַי רְשָׁעִים יְהֹוָה עַד־מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ׃
עד מתי ימשיכו הרשעים לעלוז? אומר החפץ חיים: כל שמחתם נובעת מכך שהם בטוחים שהעולם הפקר, שאדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו. זו גם לשון הפסוק הבא: "יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן" - התפארות של מי שאינו ירא מדין.
וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה־יָּהּ וְלֹא־יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃
בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ׃
כאן פונה המשורר ואומר: בואו ואראה לכם שאתם כסילים, שהרי יש השגחה בעולם.
הנוטע אוזן הלא ישמע - הוכחת החפץ חיים מן הטכנולוגיה
הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם־יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט׃
הפשט הפשוט: האוזן שומעת למרחוק, אפילו במרחק קילומטרים - רעם נשמע למרחקים. מכאן תבין שהקדוש ברוך הוא, אף שהוא שוכן בשמים, שומע למרחוק. וכן העין: ה' יצר את כוח הראייה, ואנחנו רואים כוכבים שאורם יצא לקראתנו לפני מאות שנות אור, ובכל זאת אתה מסוגל לראות אותם. מכאן תבין שה', הרחוק מאיתנו, רואה.
אבל החפץ חיים מעמיק מעבר לזה. "אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט" - התבונן שהקדוש ברוך הוא ברא מציאות שבה האדם עצמו מסוגל ליצור כלים שרואים למרחוק. אדם יושב בביתו כאן בארץ ישראל, וקולט בפלאפון שלו שפורצים גנבים לביתו בסידני שבאוסטרליה; הוא רואה איך הם נכנסים ואילו מגירות הם פותחים, ויכול להתקשר למשטרה שם כדי שיפשטו על המקום. היום זה הזוי להתבונן עד כמה אדם יכול לדעת מה קורה בכל מקום. יש האזנות סתר, הכל מתועד, הכל ידוע, הכל צפוי. מישהו סיפר בהומור שבזמן האחרון התחיל לשמוע הרבה דף יומי בפלאפון; שאלו אותו למה, ענה: הבנתי שבזה אני מזכה כמה שוטרים - דרך הפגסוס יש כאן זיכוי הרבים, ומשטרת ישראל לומדת דף יומי.
ולמה ברא ה' את כל זה? אומר החפץ חיים: כדי שתדע שכל מה שאתה עושה כאן רואים למעלה, וכל מה שאתה עושה מתועד. אל תחשוב שיש דבר שאדם עושה כאן ובשמים לא רואים ולא מבינים. אם לך יש כוח מגושם כזה לתעד דברים, לשמר אותם לדורות ולשדר אותם - אתה שולח חללית למאדים, והגשושית משוטטת שם במרחק אדיר ומשדרת לך דרך לוויינים את מה שהיא מצלמת - מה אתה מבין מזה? שיש מי שמסוגל לראות, להביט ולהתבונן גם ממרחקים גדולים מאוד. ואם כן, איך אדם מגושם כל כך וחושב שמשמים לא רואים, לא שומעים ולא מבינים?
את הדברים האלה אמר החפץ חיים כשהמציאו את הטרנזיסטור. לאחר מכן, כשהמציאו את הצילום - ובזמנו של החפץ חיים כבר היה צילום, וכמי שראה את הסרט שנמצא לפני כמה שנים ובו החפץ חיים מגיע לכינוס הגדול של אגודת ישראל, סרט יחיד שהכה גלים בעולם, זה היה עדיין ראינוע בטרם היה קול - אמר החפץ חיים: נעשינו כה מגושמים, עד שמה שהקדוש ברוך הוא שומע - טרנזיסטור - כבר אינו משכנע אותנו. אומרים: מי אמר שיש תיעוד? בוא ונראה לך שיש גם הסרטה. מי אמר שההסרטה מסונכרנת עם הקול? נעשה לך קולנוע, שתראה שיש הסרטה ויש קול. מי אמר שזה מגיע למרחוק? הנה לוויינים. ככל שהעולם נעשה מגושם יותר, כך אנו זקוקים ליותר הוכחות לכך שיש אפשרות לשמוע שם למעלה.
למה לא ניתנה הטכנולוגיה לדורות הקודמים
הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת׃
אם הקדוש ברוך הוא "מלמד אדם דעת", ונתן לאדם דעת לייצר כלים כאלה כדי שמתוכם יכיר וידע - מדוע לא יצר את הכלים האלה בדורות הראשונים? שלמה המלך היה חכם מכל אדם, לא יכול היה להמציא מכונה? וכי להמציא את הקיטור צריך אינטליגנציה גדולה? כל מי שבישל פעם מרק וראה את מכסה הסיר קופץ מבין שיש כאן אנרגיה שיכולה לדחוף דברים, ואפשר להפוך אותה לסיבוב גלגל. ולמה חכמי הדורות שאחריו לא עשו זאת, אלא רק במאות השנים האחרונות?
התשובה הפשוטה, כדברי הבן איש חי: הקדמונים לא עסקו בשיפור חיי הגשמיות. הסתכלו ברמב"ם המתעמת עם אריסטו ועם חכמי הדורות הקודמים - אין להם ויכוחים כיצד לפתח מסך מגע; שיפור החיים ויצירת נוחות כלל לא היו הנושא. הנידון היה כיצד מסתובבים גרמי השמים, כיצד פועל הטבע, בעלי החיים והעצים. העניין שלהם היה להחכים בהבנת הבריאה, לא ביצירת טכניקות לחיים קלים יותר. וזה נכון גם לגבי הגויים - זה כלל לא היה בראש מעייניהם. לעומת זאת היום, מחקר מעניין רק אם יוצאת ממנו תועלת: אחקור מחלות, אמציא תרופה ואהיה מיליארדר. הכל סובב סביב השאלה איך אני משפר לעצמי את החיים ואיך הם נעשים נוחים יותר - עד כדי בית חכם, שאינך צריך אפילו לגעת במכשיר, אתה מדבר אליו והוא מדליק ומכבה את המזגן. מכאן תבין שאנחנו במציאות מגושמת, ולכן כל ה"קדמה" שלנו היא איך ליצור לעצמנו חיים נוחים יותר.
יְהֹוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי־הֵמָּה הָבֶל׃
על השאלה מדוע בדורות הקודמים לא נתן ה' את כל הטכנולוגיה הזאת שממנה רואים שה' רואה, שומע ומבין, בא הפסוק ואומר: ה' יודע את מחשבות האדם שהן הבל - שהוא חושב שהקדוש ברוך הוא אינו יודע ואינו שומע. אבל לדורות הקודמים לא היו מחשבות כאלה; אנשי ישראל היו אנשים מאמינים, ולא נזקקו לכלי שמע וכלי ראייה כדי להוכיח שה' שומע ורואה.
אשרי הגבר אשר תייסרנו יה
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ׃
"תְּיַסְּרֶנּוּ" כאן מלשון מוסר ולימוד. אשרי הגבר שלומד מניין? "ומתורתך תלמדנו" - מתוך התורה עצמה הוא יודע שה' משגיח ורואה, ושהקדוש ברוך הוא נותן לאדם כפי פועלו וכפי מעשיו. אשרי האדם שמקבל את הדברים מן המקורות הללו. אבל מי שאינו כזה, זקוק לעזרים אחרים - הוא זקוק לקביים כדי להאמין בה'. בשביל האדם הזה, האדם המוגבל, ברא הקדוש ברוך הוא את מציאות הטכנולוגיה, הראייה, הווידאו והצילום. אנחנו נכים, ולכן אנו זקוקים לעזרים; אבל בדורות הקודמים - "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" - מן התורה הוא כבר הבין את הכל, ולא נזקק למציאות המגושמת הזו.
להשקיט לו מימי רע
לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת׃
רש"י מבאר: הייסורים גורמים לו להשקיט את דין הגיהנום. כשהצדיק מתייסר כאן, משקיטים לו את ימי הרעה, ולעתיד יהיה לו שקט. ולעומתו הרשע - "יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת", מלשון כרייה, יחפרו לו את השחת, יעמיקו לו את הגיהנום.
הרד"ק מסביר: יגן בעדו מפני הרשע עד זמן מותו של הרשע, שאז יכרה לו שחת. כלומר "להשקיט לו" - הצדיק סובל מרשעת הרשע הרודף אותו, ומתי יהיה לו שקט? כשיכרה לרשע שחת, כאשר הרשע יהיה בקבר, אז ישקוט הצדיק ולא ייאלץ עוד לסבול מרשעתו. ומוסיף הרד"ק ש"עַד" כאן כמו "בעוד" - כלשון "עוד זה מדבר וזה בא": בעוד שנכרית לרשע שחתו, כבר מתחיל הצדיק לשקוט ולא לסבול ממנו.
המלבי"ם מביא כאן פירוש נוסף, שהפסוק מחובר לקודמו: "ומתורתך תלמדנו" - מה תלמדנו התורה? "להשקיט לו מימי רע". ביאור נפלא, מעט חסידי: מה למדנו מן התורה? שכאשר באים על האדם ימי רע - ישקוט. שישתוק, שלא יתלונן, שלא יפתח פה וידבר כאחת הנבלות. גם כשיש דברים שאינם מוצאים חן בעיניך, אל תדבר, אלא קבל את הייסורים באהבה והשלם איתם, וקווה לה' - עד יכרה לרשע שחת, ואז יציל אותך ה' ויגאל אותך מן הייסורים.
כי לא ייטוש ה' עמו
כִּי לֹא־יִטֹּשׁ יְהֹוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב׃
אומר הרד"ק: אם הקדוש ברוך הוא מייסר את ישראל בגלות, אל יחשבו שה' נטשם ומשום כך באו עליהם הייסורים. דע לך, לעולם אין ה' נוטש את עמו. ואדרבה, היא הנותנת: כאשר אנו רואים שעם ישראל מתייסר - אילו לא היה לקדוש ברוך הוא עניין בנו, לא היה עוסק בנו כלל. דווקא מפני שה' רוצה בנו אנו ממשיכים וסובלים. יגיע הזמן שיפקוד אותנו ויגאלנו.
המלבי"ם מקשר זאת לטענה שבתחילת המזמור: "עַמְּךָ יְהֹוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ" - זו הייתה הקובלנה, איפה הצדק? על כך באה התשובה: לא ייטוש ה' עמו, סופו לריב את ריבם, ובסופו של דבר ייפרע מכולם.
ומהי הכפילות - "לא ייטוש" ו"לא יעזוב", "עמו" ו"נחלתו"? אומר המלבי"ם: הנטישה חמורה מן העזיבה; נטישה היא הפרדת דבר בכוח, הרחקה יתרה. כך בלשון הכתוב "אל תטשני ואל תעזבני", וכן בספר מלכים: "יהי ה' אלוקינו עמנו... אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו". אנו מבקשים מה' שיהיה עמנו כאשר היה עם אבותינו ולא יעזבנו, וגם שלא יטשנו - שלא יטה את לבבנו אליו מתוך הכרח ומתוך ייסורים, מתוך הרחקה גדולה שלא תשאיר לנו ברירה אלא לבקשו, אלא יטה את לבבנו אליו בדרך טובה ומתוך שפע.
וכן יש הבדל בין "עם" לבין "נחלה": הביטוי "נחלתך" מורה על קשר רציף וייחודי של הקדוש ברוך הוא עמנו, שהם נחלתו מצד הקדושה והמעלה שלהם. לזה אומר הכתוב: ישראל הם עמך, ולכן אף שהם עושים מעשים רעים - אל תנטוש אותם בכוח. ועוד, ישראל הם נחלתך, ומכיוון שהם בדרגה גבוהה כל כך מצד קדושתם, ראוי שאפילו עזיבה קלה יותר לא תעשה להם.
כי עד צדק ישוב משפט
כִּי־עַד־צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב׃
רש"י מסביר: הייסורים שלהם הם עד שיצדקו. כלומר, אחרי שעם ישראל יקבלו את הייסורים ותתמלא סאתם, יעמדו כבר בבחינת צדיקים, ואחרי המשפט - "ואחריו כל ישרי לב" - יתקבצו כל ישרי הלב לקבל את שכרם. נמצא שכל הסבל, וכל המראה שכביכול ה' נוטש אותנו, תכליתו אחת: שעל ידי הייסורים נהיה צדיקים, ואחר כך יקבץ הקדוש ברוך הוא את כל ישרי הלב לתת להם את שכרם.
הרד"ק מפרש: "כי עד" כמו "עוד" - עוד יבוא זמן שישובו הצדק והמשפט להתחבר. שהרי המשפט היה מחובר עם הצדק, ובאו הרשעים והפרידו ביניהם. ובסופו של דבר ישוב המשפט למקומו ויתחבר עם הצדק, "ואחריו כל ישרי לב" - אחרי הצדק ירוצו כל ישרי הלב, שכן אז לא יהיה משפט מעוקל ועקום אלא משפט צדק, וזו באמת שאיפתם של ישרי לב.
וזהו בדיוק התיאור של מערכת המשפט בימינו. מישהו העיר פעם שב"בג"ץ" המילה צדק היא רק שם של כוכב - אין קשר בין המשפט לצדק. אילו היה קשר כלשהו, לא היה מתנהל משפטו של ראש הממשלה. לא שהוא דוגמה בשבילנו או טלית שכולה תכלת, אבל הוא דוגמה לכך שכאשר אינך רוצה צדק, אתה רודף מישהו עד הקצה האחרון, ולאחר מכן מתבררים הדברים ורואים "מקום המשפט שמה הרשע". וככל שהמקום אמור להיות זך יותר, הוא מלוכלך ומטונף יותר. וכולנו יודעים עד כמה היועצים המשפטיים חדורי מוטיבציה דווקא נגד תורה ומצוות, נגד עבודת ה', ונגד כל מי שאינו בקו החשיבה והאג'נדה שלהם.
האבן עזרא מוסיף נקודה: באופן הכללי צדק ומשפטי ה' שבים ומתגלים, אבל בפרטים יש מקום להתבונן ולראות שכביכול אין כאן צדק. כיצד? הקדוש ברוך הוא מוריד גשם - השפעה טובה לכלל, אך לאנשים מסוימים הגשם דווקא מזיק. ולהיפך: לפעמים ה' אינו מוריד גשם, ולרבים זו תועלת גדולה, אך למעטים - שהיו רוצים שיתמלאו בארותיהם - הדבר מזיק. כלומר, הנהגת הקדוש ברוך הוא בהשפעתו לעולם היא הנהגה כללית של צדק וטוב, אלא שלפעמים אצל יחידים נראה שהדבר איננו צודק עמהם.
ו"אחריו כל ישרי לב" - אחרי הצדק. פירושו: אם הרשעים מענים את עם ישראל, ועם ישראל אינם סרים מן הצדק, נשארים צדיקים ועובדים את ה' ורודפים אחרי הצדק, שהם ישרי לב - דע לך שאחר כך ייפרע הקדוש ברוך הוא מכל הרשעים. וזה המשך לאשר ראינו: "להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת". בסופו של דבר רודפי הצדק ומבקשיו, ישרי הלב, ייתן להם ה' רק טובה; ואילו אלה שעשו את הרע - והכל בשם הצדק והמשפט.
ואכן, תמיד מנפנפים ב"משפט" וב"צדק", אבל רק כשזה מתאים לאג'נדה. יכולה לקום ממשלה שתעשה את כל העוולות ואין פוצה פה ומצפצף, ויכולה לקום ממשלה שאינה מתאימה ליועצים המשפטיים ולכל מי שרומם את המשפט מגרונו. מישהו אומר שהיה שולח את הערבים ברכבות לשווייץ - ומיד קם רעש תקשורתי אדיר; ואנחנו מבקשים רק שווייץ, ואילו הם ארגנו לנו רכבות לאושוויץ. לעומת זאת, כשמר ליברמן זרק את נתניהו ואת החרדים במריצות למזבלה - זה עבר בשקט. והרי אם כל מה שעשתה הממשלה האחרונה היה נעשה תחת ראשות איש ימין, מי יכול לתאר לעצמו אילו סנסציות תקשורתיות היו נפתחות בכל מהדורת חדשות: כל העוולות, כל האיפה ואיפה, כל עקיפות החוקים, כל הדורסנות ואי־נתינת הכוח לאופוזיציה בוועדות. כל זה עובר בשקט, משום שזה מתאים ליושבים שם בתקשורת. נמצא שהמציאות רחוקה מצדק.
אבל אומר הכתוב: אל תיבהל ואל תחלש דעתך. הנה, מישהו העיר פעם שממשלה שקמה בלי חרדים לא החזיקה יותר משנתיים - בדקו היסטורית: אין ממשלה בלי חרדים שהשלימה את שנתה, ורוב הממשלות אף שנה לא החזיקו. כך היה בימי ברק, כך בימי נתניהו ולפיד, וכך בימי בנט ולפיד. רואים שבלי שומרי התורה והמצוות, המזוזה שעל הפתח, הממשלה אינה יכולה להתקיים. צריך את שומרי המסורת ואת שומרי החותם, את אלה שדואגים שכל מה שיהיה כאן במדינה יהיה על פי היהדות, והם בסופו של דבר שומרי קיומו של העם היהודי. ולכן כל תוכניותיהם - חוק הגיוס, חוק הגיור, חוק הכשרות, חוק הטלפונים הכשרים - שכל מגמתם אחת, להרוס, זו הייתה הכותרת - הכל נפל.
אומר הקדוש ברוך הוא: "עד צדק ישוב משפט", אל תיבהל. הרשעים יעשו מה שיעשו, עד יכרה לרשע שחת. יש מנהיג לעולם. וכמו שאמר הרב אדלשטיין: הקדוש ברוך הוא שומר על עם ישראל, וזכותם של בני התורה מגינה עליהם. אפילו חוק הגיוס - ברגע שאין ממשלה הוא מקבל דחייה של עוד כמה חודשים, ולבג"ץ אין ברירה, שהרי החזירו את הנושא לממשלה ואין ממשלה. במילים פשוטות רואים כיצד הקדוש ברוך הוא דואג שעם ישראל ישרוד בתוך כל הכאוס הנורא הזה, בתוך מציאות של רדיפה קשה. ואם כן - לא להיבהל מן המציאות, לצפות ולהאמין שבסופו של דבר הכל יהיה לטובה.
מדוע מתאחר עונשם של רשעים - המשפט והצדק
המלבי"ם שואל בפסוק זה: מדוע הקדוש ברוך הוא מאחר את עונשם של הרשעים? ותשובתו: מפני שהמשפט שב מדרכו ללכת עד הצדק. וכדי להבין זאת צריך לדעת מהו משפט ומהו צדק. המשפט הוא שורת הדין - לעשות את מה שהדין קובע. הצדק אינו שורת הדין, אלא מתבונן בנתונים ומתחשב בהם: בזמן, במקום ובעניין. צדק הוא גם לפנים משורת הדין: אף שעל פי שורת הדין ראוי להעניש, אבל בהתחשב בכל מה שעבר עליו - מן הצדק לרחם עליו.
לפיכך, ייתכן מאוד שהרשע חייב להיענש על פי המשפט, אך המשפט מתאחר - מכוח הצדק. ומהו אותו לפנים משורת הדין? יש לו זכות אבות שבכוחה להגן עליו; הוא עצמו עשה פעם מצווה והזכות עדיין שמורה לו; עדיין לא נתמלאה סאתו; הקדוש ברוך הוא רוצה להוציא ממנו בנים צדיקים; ולעיתים אף שהוא רשע, ביחס לדורו הוא עדיין נחשב כשר. בכל אלה המשפט תובע דין, אך הצדק אומר להמתין ולא להוציא את הדין מיד - וזהו "כי עד צדק ישוב משפט".
לסיכום:
המזמור פותח בזעקה על הרשעים העולזים ואומרים "לא יראה יה", ומשיב להם מן הבריאה עצמה: הנוטע אוזן הלא ישמע, היוצר עין הלא יביט - וכדברי החפץ חיים, כל הטכנולוגיה של שמיעה, צילום ושידור למרחקים ניתנה לדורנו המגושם כקביים להאמין במה שהדורות הקודמים ידעו מן התורה בלבד: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו". מכאן ואילך מנחם המזמור: הייסורים משקיטים ימי רע ומזככים, והם עצמם עצת התורה לשתוק ולקבל באהבה; "לא ייטוש ה' עמו" - דווקא מפני שאנו עמו ונחלתו אין הוא מרחיקנו בכוח; ולבסוף "עד צדק ישוב משפט" - המשפט המעוקל ישוב ויתחבר אל הצדק, ואחריו ירוצו כל ישרי לב. ואם נראה שהעונש מתאחר, זו מידת הצדק שמעכבת את שורת הדין. על כן אין להיבהל מן המציאות, אלא לצפות ולהאמין שהכל, בסופו של דבר, יהיה לטובה.