פרק י"ב פותח ברשימות ייחוס: מי היו הכהנים והלויים שעלו מבבל עם זרובבל בן שאלתיאל בעליה הראשונה, מי היו ראשי בתי האבות בדור שאחריהם, ובהמשך הפרק חנוכת חומת ירושלים. כדרכנו נלך על סדר הפסוקים עם ביאור המלבי"ם, ונעמוד על הסוגיות הגדולות שנפתחות כאן - ובראשן שאלת הסדר הכרונולוגי של הכהנים הגדולים בבית שני.
וְאֵלֶּה הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר עָלוּ עִם־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ שְׂרָיָה יִרְמְיָה עֶזְרָא׃
אלה היו הכהנים והלויים שעלו בשעה שעלה זרובבל בן שאלתיאל, דהיינו האנשים שהיו בזמן העליה הראשונה. ואחריהם נמנים שמותיהם: אמריה, מלוך, חטוש, שכניה, רחום, מרמות, עידוא, גנתוי, אביה, מימין, מעדיה, בלגה, שמעיה, יויריב, ידעיה, סלו, עמוק, חלקיה, ידעיה.
סַלּוּ עָמוֹק חִלְקִיָּה יְדַעְיָה אֵלֶּה רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וַאֲחֵיהֶם בִּימֵי יֵשׁוּעַ׃
"ראשי הכהנים" - הכוונה שהיו ראשי המשמרות, שהרי כידוע משמרות הכהונה התחלקו לעשרים וארבע משמרות, והם היו ראשי הכהנים. שואל המלבי"ם: והלוא נמנו כאן רק עשרים ושתיים, ואם ראשי המשמרות הם, היה צריך למנות עשרים וארבעה. ומשיב, שכנראה שניים מהם היו גם בניהם ראשי משמרות, ולכן הם נכללים בתוך השמות המנויים.
וְהַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ בִּנּוּי קַדְמִיאֵל שֵׁרֵבְיָה יְהוּדָה מַתַּנְיָה עַל־הֻיְּדוֹת הוּא וְאֶחָיו׃
מהו "על הידות"? רש"י מסביר שזה שם של כלי שבו היו מנגנים - כך היה שמו של הכלי. האבן עזרא מבאר "על הידות" כמו "על ההודות", כלומר הם היו הממונים על ההודאה, ותפקידם היה להודות. והמלבי"ם סובר שכך נקרא שמו - "על הידות" הוא שם. ובפסוק שאחריו: "וּבַקְבֻּקְיָה וְעֻנִּי אֲחֵיהֶם לְנֶגְדָּם לְמִשְׁמָרוֹת".
וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת־יוֹיָקִים וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת־אֶלְיָשִׁיב וְאֶלְיָשִׁיב אֶת־יוֹיָדָע׃ וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת־יוֹנָתָן וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת־יַדּוּעַ׃
רש"י אומר שכל אלה המנויים כאן היו כהנים גדולים. ומי הם? ישוע - הוא יהושע הכהן הגדול, שעליו נאמר בזכריה שהיה עומד בבגדים צואים והשטן על ימינו, וגולת הכותרת על ראשו. ואחריו יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן וידוע. הרי לנו שישה כהנים גדולים זה מזה.
ותדעו שהפסוק הזה הוא פסוק בעייתי מאוד בהבנת הסדר הכרונולוגי ובתקופה שעליה מדובר, ורבים ממבקרי המקרא לקחו דווקא אותו כדי להקשות על דברי חז"ל. מהו הקושי? חז"ל אומרים שלושים וארבע שנה פשטה מלכות פרס בפני הבית - כלומר מבניין הבית ועד אלכסנדר מוקדון, שהוא כבר מלכות יוון, עברו שלושים וארבע שנים. ועוד אמרו ששמעון הצדיק יצא לקראת אלכסנדר מוקדון כאשר שב ממלחמתו עם דריווש, במלחמת יוון ופרס שבה ניצח אלכסנדר. ושמעון הצדיק היה דור שני לעזרא ונחמיה, והרמב"ם כותב זאת בפירוש בכמה מקומות, שהיה דור אחרי עזרא ונחמיה.
יוצא אם כן, שהכהנים המנויים כאן שישה הם, מזמן בניין הבית ועד זמנו של שמעון הצדיק, ושמעון הצדיק היה בנו של ידוע המוזכר בפסוק י"א. כלומר שישה אנשים, והשביעי הוא שמעון הצדיק. הראשון מבין השישה התחיל בזמן בניין הבית, והשביעי הוא כבר שלושים וארבע שנים אחרי בניין הבית. נמצא שתוך שלושים וארבע שנים נולדו שישה דורות זה מזה, והשישי היה האחרון לממשלת פרס, ואיך ייתכן הדבר?
מכאן רצו לומר שחל שיבוש בחשבונותיהם של חז"ל, ושחסרים כאן כמאתיים שנה, ושלפי חשבונם לא היה הבית ארבע מאות ועשרים שנה אלא בערך שש מאות ועשרים שנה. עפרא לפומייהו! שאם יש שיבושים, השיבושים הם בדברי החוקרים ולא בדברי התורה הקדושה, שאין לנו שום שיבוש לא בדברי התורה ולא בשום סדר כרונולוגי. ובפרט שמדובר במה שחז"ל כתבו - והם לא כתבו זאת שלושת אלפים שנה לאחר מכן, אלא מדברים בכמה עשרות שנים אחרי, והיו להם שמות של אחד אחרי השני אחד אחרי השני. איך אפשר לבוא ולומר שנפל בדבריהם שיבוש?
אומר המלבי"ם: הגם שמה שכתוב בספר יוחסין, שקבלה בידינו ששמעון הצדיק היה בנו של ידוע - לא ידענו מאין להם הקבלה הזאת, ואין לנו שום הכרח לזה מן הכתובים, שהרי כאן אין הדבר כתוב. כל הקושיה על מה מתבססת? על כך שהשביעי, שמעון הצדיק, יוצא לקראת אלכסנדר מוקדון והוא בנו של ידוע. ומי אמר? יכול להיות שהיה בנו של הכהן השני או השלישי, ואינו מוזכר כאן. ואף על פי כן, ממשיך המלבי"ם, גם אם נקבל את הקבלה הזאת - בלשונו: "בכל זאת לא ידעתי מה הרעש הזה", כלומר איני מבין על מה עושים כל כך הרבה רעש, שיש אפשרות להסביר את הדברים בלי שום קושי.
שהרי מי אמר לך שכל אותם שישה כהנים נולדו תוך שלושים וארבע שנים? מי אמר שבתוך הזמן הזה הם נולדו? ועושה המלבי"ם חשבון: יהושע בן יהוצדק הושב מגלות בבל ובנה את הבית, והוא הראשון שבחשבון, והיה אז בן מאה וחמש שנים. ואם הוא ובניו כל אחד הוליד בגיל חמש עשרה - וגיל חמש עשרה היה מקובל בזמנם, ואף הרבה לפני כן; בתימן היו מתחתנים מוקדם עוד יותר, והגמרא מביאה על כאלה בגיל שבע, כבת שבע בזמנו של דוד שהיתה בת שבע, כך שגיל חמש עשרה נחשב אז כבר "אלטער בוחר" - יוצא שכאשר היה יהושע בן יהוצדק בן תשעים שנה, כבר נולד שמעון הצדיק. שימו לב: אנחנו עוד לפני בניין בית המקדש.
והחשבון פשוט: תשעים שנה הן שישה דורות של חמש עשרה שנה. הוליד בגיל חמש עשרה, בנו הגיע לגיל חמש עשרה והוליד - שלושים; הוליד - ארבעים וחמש; הוליד - שישים; הוליד - שבעים וחמש; ונולד השישי - והסבא בן תשעים. הרי שאדם בן תשעים רואה אחריו חמישה דורות, ודבר זה היה מקובל מאוד בזמנם. וכאשר הגיע אלכסנדר מוקדון, היה שמעון הצדיק כבר בן ארבעים וחמש שנה; ואם נאמר שיהושע היה בן תשעים בזמן בניין הבית, יצא שמעון הצדיק בן שלושים בזמן מלכותו של אלכסנדר.
נמצא שאפשר להבין כיצד שמעון הצדיק בא ומקביל את פניו, וכל אלה שלפניו היו כהנים גדולים. ואם תשאל: האם שימשו כולם כל ימיהם בכהונה גדולה? אין הכרח לזה. יכול להיות שכל אחד שימש חלק מזמנו בכהונה גדולה: אחרי בניין בית המקדש מת יהושע הכהן הגדול ומינו את יויקים תחתיו; מת יויקים - שגם הוא עצמו היה כבר זקן - והתמנה אלישיב. ויכול להיות שאלישיב ובניו חיו ימים רבים, ובחרו את שמעון הצדיק אף שהיה כמה דורות אחריהם, מפני שהיה צדיק גדול ומיוחס לדורות שלפניו, ולכן הוא שהיה בזמן אלכסנדר מוקדון. על כל פנים אין כאן שום ראיה שתוך שלושים וארבע שנים היו כולם צריכים להיוולד; הפירוש הוא שבשלושים וארבע השנים הללו שימשו האנשים הללו והיו. והרי אפשר להראות שישה דורות בתוך זמן קצר כזה - הדבר אפשרי בהחלט.
וּבִימֵי יוֹיָקִים הָיוּ כֹהֲנִים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִשְׂרָיָה מְרָיָה לְיִרְמְיָה חֲנַנְיָה׃
בימי יויקים היו הכהנים ראשי האבות, והכוונה: למשמרת של שריה היה ראש בית אב מריה, ולמשמרת של ירמיה היה ראש בית אב חנניה. ושואל רש"י למה לא מנה את כולם, ומשיב שלא דקדק המקרא למנות את כל עשרים וארבע משמרות הכהונה. וכן הלאה: "לְעֶזְרָא מְשֻׁלָּם, לַאֲמַרְיָה יְהוֹחָנָן; לִמְלִיכוּ יוֹנָתָן, לִשְׁבַנְיָה יוֹסֵף; לְחָרִם עַדְנָא, לִמְרָיוֹת חֶלְקָי; לְעִדּוֹא זְכַרְיָה, לְגִנְּתוֹן מְשֻׁלָּם; לַאֲבִיָּה זִכְרִי, לְמִנְיָמִין לְמוֹעַדְיָה פִּלְטָי".
לְבִלְגָּה שַׁמּוּעַ לִשְׁמַעְיָה יְהוֹנָתָן׃
בלגה מוכרת לנו מדברי הגמרא. כשנכנסו היוונים להיכל, נכנסה ביניהם גם בת למשמרת בלגה. אותה בת נישאה לסרדיוט יווני - "סרדיוט" כוונתו אדם חשוב - והתייוונה, מן המתייוונים רחמנא ליצלן, והיתה עם החבורה שנכנסה לקלקל בהיכל. והיא, בת של ראש משמרת, ברוב חוצפתה נכנסה לשם, שלפה סנדלה והכתה בביזיון על המזבח, ואמרה: "לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל ואין אתה עומד להם בשעת צרתם". "לוקוס" אינו שם של דג אלא שם של שועל, שהשועל נקרא לוקוס. כלומר: אתה כשועל שאוכל את הבהמות ואינו מספק תמורה - אתה רק אוכל את הקרבנות ואינך מספק תמורה, הרי אנחנו כאן, היוונים בהיכל, ולא הצלחת למנוע את כיבוש בית המקדש.
על כל פנים, מה היה עונשה של אותה משמרת? חלונה סגורה וסתומה, וטבעתה קבועה. לכל משמרת היה חלון שבו היו מניחים את הסכינים והמחלפות של השחיטה, ולמשמרת בלגה לא היה חלון משלהם, והיו צריכים לבקש רשות ממשמרת אחרת להניח אצלם. ועוד, טבעתה קבועה: היו טבעות קבועות בקרקע שלתוכן מכניסים את ראש הבהמה וסוגרים, ואז שוחטים בלי שהבהמה תזוז, בלי חשש דרוסה, חלדה, הגרמה ושאר הבעיות שבשחיטה - ואת הטבעת שלהם קבעו, והיו צריכים להשתמש בטבעת של משמרת אחרת. וכל זה על העניין הזה שיצאה מהם כזאת אחת המבזה את הקודשים.
ולמה באמת מענישים את כל המשמרת, מה הם אשמים? אומרת הגמרא: שותא דינוקא בשוקא - או דאבוה או דאימיה. מה שהילד מדבר בשוק, מאביו או מאמו הוא. בזמנם, מה שהילד קיבל בבית - זה מה שהיה לו, ולא היה קולט דברים ממקומות אחרים. אבל היום, לצערנו, הילד קולט גם מהטלוויזיה, מהאינטרנט ומהחברים; ההורים מחברים אותו אל קווי הביוב המרכזיים, ואז "ויצא העגל הזה". והיום הילד נמצא עם החברים בבית הספר יותר זמן מאשר עם הוריו. לכן מה שצריכים ההורים בבית זה לא רק להיזהר שהילד לא ישמע, אלא להיזהר להוציא ממנו את כל השטויות שהוא שמע בחוץ: דיבורים לא ראויים, התנהגות לא נאותה, יחס לא מתאים שקלט מן החברים. כך שהיום הדבר מורכב יותר, וגם אין לומר בוודאות שמה שהילד אומר בחוץ בהכרח שמע מהבית - לפעמים הוא אומר בחוץ דברים שאותם שמע בחוץ.
וּלְיוֹיָרִיב מַתְּנַי לִידַעְיָה עֻזִּי׃
בעזרת ה' נמשיך בהמשך הפרק: חנוכת חומת ירושלים והשמחה הגדולה שנשמעה מרחוק.