פרק מ הוא המשך המענה של הקדוש ברוך הוא לאיוב. אחרי כל מה שנאמר לאיוב בפרק לט, איוב שתק ולא ענה דבר. אבל הקדוש ברוך הוא יודע מה שבלבו, ויודע שנותרו לו עוד טענות. לכן הוא פונה אליו ומעורר אותו לדבר. הפרק נחלק לשניים: תשובת איוב הראשונה ווידויו, ולאחריה פתיחת המענה השני של הקדוש ברוך הוא מן הסערה, המכוון כנגד השאלה של רשע וטוב לו.
וַיַּעַן יְהֹוָה אֶת־אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃ הֲרֹב עִם־שַׁדַּי יִסּוֹר מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה׃
אומר לו הקדוש ברוך הוא: בתחילה ייסרתי אותך בייסורים, ואז, כשהיו עליך ייסורים קשים, עמדת לריב איתי. ביקשת ריבונו של עולם, בוא ונתווכח פנים אל פנים, יש לי מה לומר לך. עכשיו, כשהתחלתי לדבר איתך, והוויכוח כאן הוא בגדר תוכחה והבאת ראיות בלבד, סרו מעליך הייסורים, ואני עומד מולך רק כמוכיח. אם בשעה שהתייסרת דיברת, כל שכן עכשיו, כשהסרתי ידי ממך ואיני מייסר אותך אלא בא אליך בדרך ויכוח, יש לך מקום להגיד את טענותיך.
כלומר: עוד היה אפשר לומר שהייתה לך סיבה לא לדבר, יד ה' עליך ואתה סובל כל כך, ואף על פי כן דיברת. עכשיו, כשהסרתי ידי מעליך והתחלתי לדבר אליך אל השכל ולהביא לך ראיות, פתאום שתקת? עכשיו דבר! האם משהו ממה שאני אומר לך אינו מוצא חן בעיניך, אינו מדויק בעיניך? זהו "הרוב עם שדי יסור": בשעה שייסרתי אותך רבת איתי ("רוב" מלשון ריב); "מוכיח אלוה יעננה", אז למה כעת, כשבאתי להוכיח אותך, אינך עונה? מכל שכן שהיה עליך לענות ולהשיב.
וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת־יְהֹוָה וַיֹּאמַר׃ הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ־פִי׃
אומר איוב: כל מה שהתווכחתי עד עתה בנוגע לייסורים שבאו עליי בחינם, וטענתי טענות כנגד ההשגחה העליונה, עכשיו אני רואה שקלותי, כלומר טעיתי בדבר הזה, ודבריי נאמרו שלא בהשכל. על זה אין לי מה להשיב לך. עכשיו אני רואה שאתה משגיח בהשגחה שלמה ומלאה.
ראשית, עצם זה שהקדוש ברוך הוא מדבר עם בני האדם. כבר אמרנו שעצם קיומה של נבואה הוא ראיה להישארות הנפש, שהרי ה' מדבר עם הנפש הנצחית, ודבר זה מוכיח שהנפש נדבקת באלוקים, ומוכיח גם שיש השגחה מלאה, שהרי ה' פותח פיו ומדבר עם האדם. ושנית, ממה שראה איוב שהוא נרפא מייסוריו: טענת "צדיק אובד"? הנה אתה רואה, איוב, אתה צדיק ולא אבדת, ריפאתי אותך מייסוריך. על כן אומר איוב: מה אשיבך? נוכחתי שטעיתי. "ידי שמתי למו פי", שמתי ידי על פי, כי ברור לי שתמורת הייסורים שקיבלתי יש עולם הבא, ואתה עתיד לתת שכר טוב למאמינים בך ולצדיקים. בנוגע אליי אין לי יותר שאלות.
אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף׃
הוויכוח של איוב היה על שני עניינים. האחד, צדיק ורע לו, ועל זה כבר קיבל תשובה: הצדיק אינו אובד, ויש שכר נצחי, והנשמה נצחית. אבל נותר עניין שני: רשע וטוב לו. יש רשעים המחריבים את העולם, ולמה ריבונו של עולם אינו מטפל בהם? למה אינך מסלק אותם ממקום מושבות בני האדם כדי שלא יוכלו להמשיך להזיק? על זה גם כן אני רוצה תשובה.
וזהו שאומר: "אחת דיברתי ולא אענה", על הטענה האחת שדיברתי לא אענה עוד מענה, ולא תשמע עוד "ויען איוב ויאמר" בעניין צדיק ורע לו, כי קיבלתי תשובה. "ושתיים", אבל בנוגע לשאלה השנייה, ריבונו של עולם, תן לי תשובה, ואז "ולא אוסיף", לא אוסיף עוד לשאול שאלות.
וַיַּעַן־יְהֹוָה אֶת־אִיּוֹב מִן סְעָרָה וַיֹּאמַר׃ אֱזָר־נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי׃
ולכן עונה לו ה' מן הסערה גם על השאלה הזאת של רשע וטוב לו. בסיס התשובה: אתה שואל למה ה' מניח לרשעים לעשות ככל העולה על רוחם, להשמיד, להרוג, לרצוח ולהזיק, ואינו נפרע מהם. אומר לו הקדוש ברוך הוא: את השאלה הזאת אתה יכול לשאול על כלל הבריאה. הרי בראתי בריות וחיות נוראות וגדולות, שמפילות אימתן וחיתתן על כל הברואים, ויש בעלי חיים הטורפים את הנמצאים תחתם. תשאל: למה נבראו בריות אימתניות כאלה? באותה מידה שאתה שואל למה יש רשעים בעולם, תשאל למה נבראו בריות משחיתות והורגות ומכלות.
אנחנו היום פחות מכירים את זה, כי איננו נמצאים במקומות שבהם מצויות חיות. אבל בזמנם, היערות והמקומות הפנויים והערבה היו בשכנות לבני האדם. היום מצויים שועלים מזיקים, אבל מי מכיר דבר כזה? היכן שועל יכול להיכנס בגוש דן? בקושי רכב נכנס. בעלי חיים מתרחקים ממקומות מיושבים ברוב בני אדם. אבל בזמנם, שהיו גרים במקומות מרוחקים זה מזה, היו הרבה בעלי חיים, ולפעמים אריה היה הורג אנשים בדרך, דבר שהיום לא שמענו כדוגמתו.
אז תבוא ותשאל: למה ברא ה' בעלי חיים אימתניים, נוראים, מזיקים, ולמה הוא מניח אותם ואינו מסיר אותם מן המציאות? אומר לו הקדוש ברוך הוא: דע לך, השאלה הזאת היא שאלת סכלות. מה אתה רוצה, שה' יברא רק חתולים ועכברים, ג'וקים ונמלים? שייצור בעולמו רק תולעים וטפילים ובעלי חיים נמוכים ושפלים, עד שלא יהיה שום בעל חיים אימתני? אדרבה, כבודו של הבורא הוא שישנם בעלי חיים אימתניים. ישנו כריש, ישנו לוויתן, ישנו אריה, ישנו ראם מבהיל ומעורר פלצות. בזה מתגדל כבודו, שהקדוש ברוך הוא שולט גם על הבעלי חיים האימתניים ביותר. כדי לברוא מלכות צריך גם לברוא בריות אימתניות כאלה. מה אתה רוצה, שימלא את עולמו תולעים ושבלולים ובזה ינהל את עולמו?
ואם תאמר: אם כן הם ישמידו את הכל, וייווצר מצב שאין קיום לבעלי החיים החלשים והנמוכים יותר? אומר הקדוש ברוך הוא: אני הכנתי לכל בעלי החיים כלים איך להתמודד כנגד המזיקים להם. בעל חיים חלש יכול להינצל מבעל חיים חזק ממנו בזכות כוח שנתתי לו. וכבר פירטנו דוגמאות רבות לכך. לדוגמה, חתול חזק הרבה יותר מתרנגולת, אבל לתרנגולת יש מקור, והחתול אינו אוהב אותו, ועל ידי זה הוא נבהל ובורח ממנה. אפרוחים יטרוף, תרנגולים לא. מה זה עוף לעומת חתול? ובכל זאת נתן לו ה' כלי הגנה, המקור שלו והציפורניים שלו.
וכן יש פרפר שמראהו מבהיל: מצויר עליו באומנות מדהימה כעין זוג עיני עטלף המסתכלות עליך. הלטאה מתקרבת אליו, רואה את העיניים האלה ונסוגה אחור ובורחת, כי היא מפחדת מן העוף הטורף אותה, מן הכוס והינשוף. הרי זה בעל חיים חלש, פרפר שאין בו כוח, ובכל זאת נטע בו ה' סגולות שיוכל להינצל.
והנמשל: דע לך, ישנם גם בני אדם גיבורים ואמיצי כוח. מה אתה רוצה, שה' יברא רק חלשלושים? ה' בורא גם אנשים גיבורים ואמיצי כוח, ומה לעשות, לפעמים מכוח גבורתם ובחירתם החופשית הם יוצאים ומזיקים ועושים צרות. אבל אומר לו ה': כשם שלבעלי החיים דאגתי לכלי הגנה, כך גם לבני האדם דאגתי לכלי הגנה. דאגתי שהאדם יאהב באופן טבעי משפט וצדק ויושר, ושיוכל בכוח החוכמה והתבונה שבו לדאוג שיהיו בתי משפט, משטרה, צבא, כוחות שימנעו מן הרשעים להזיק, כשם שלבעלי החיים ניתנו כוחות המונעים מן התקיפים להשמיד אותם. ואם אין הם עושים כן, אין להם להלין אלא על עצמם. יש רשעים, אתה צודק, אבל למה לא נשמרת מהם כהוגן?
הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק׃ וְאִם־זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם׃
אומר לו הקדוש ברוך הוא: "אזור נא כגבר חלציך", עכשיו אני אשאל אותך שאלות ואתה תענה לי. לו יצויר שיהיה לך כוח כאל, ואתן לך כביכול את הכוח שלי, ותוכל לשלוט על כל הרשעים ועל כל בעלי החיים. האם גם אז תפר את משפטי ותטען שהנהגתי אינה נכונה, ותרשיע אותי למען תצדק אתה בוויכוח? האם כשיהיה בידך כוחי, ותראה את הדברים מן המקום שאני רואה אותם, לא תנהג בדיוק כמו שאני נוהג ולא תנהיג את עולמך בדיוק כפי שאני מנהיג אותו, בלי לשאול עליי שאלות למה אני עושה כך? לו תהיה במקומי, אני מוכן כביכול לספק לך את כוחי ולראות אם לא תנהל את עולמך באותה צורה.
עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ׃ הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ וּרְאֵה כָל־גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ׃
אומר לו ה': הריני נותן לך את הכוח והגבורה שיש לי, נסה נא. "עדה" מלשון עדי ותכשיט: תעדה עליך גאון וגובה ותלבש הוד והדר כמו שכתוב "הוד והדר לבשת", שיהיה לך כביכול כוח כמו ה' יתברך. ואז, בכוח האלוקי שיהיה בידך, "הפץ עברות אפך", הפץ את כעסך כדי להשפיל כל גאה. כלומר, תשאיר בעולם רק את הנמלים והשבלולים ובעלי החיים החלשים.
רְאֵה כָל־גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם׃ טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן׃
כל מי שמתגאה בדעתו, הכנע אותו עד שגם בלבו יישפל, ועל ידי זה "והדוך רשעים תחתם": כשלא יהיה בכוחם להתגאות, לא יקומו עוד רשעים שיתרוממו ויזיקו לציבור ולעולם. "טומנם בעפר יחד", טמון אותם בעפר שיתבטלו מן המציאות וישובו אל עפרם. "פניהם חבוש בטמון", טמון הוא המקום שבו טומנים דבר מה, וחבישה כחבישה בבית האסורים: הכנע אותם הכנעה טוטאלית עד עפר.
וְגַם־אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי־תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ׃
אם תוכל להנהיג הנהגה כזאת, ועדיין יישאר עליך שם של אלוה, של בורא ושל יוצר, גם אני אודה לך ואודה לדבריך, שהצלחת והושיעה לך ימינך. אבל איזה מין מנהיג הוא זה שמושל על שבלולים ועל נמלים?
הִנֵּה־נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל׃
על פי אותה מליצה שאמר לו קודם, בטל את כל היצורים החזקים ובעלי הכוח והשאר בעולם רק יצורים אפסיים, אומר לו: אם כן, ממה תתחיל בהכרח? מן הברואים הגדולים והאימתניים יותר. ישנם שני ברואים אימתניים בבריאה: אחד ביבשה, כדוגמת הראם, ואחד בים, כדוגמת הלוויתן. ומתחיל בבהמה הגדולה והמבעיתה שביבשה, ששמה "בהמות" (כלשון "בהמות שדי"), ואף שהיא אימתנית, "חציר כבקר יאכל".
הִנֵּה־נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ׃
החיות האוכלות בשר, כוחן בציפורניים ובשיניים או בארס שלהן, שזה מה שהן צריכות לצורך הטרף. אבל הבהמות הללו, שאינן צריכות לצוד אלא "חציר כבקר יאכל", עיקר כוחן תלוי במותניים ובשרירי הבטן, ואינן זקוקות לשיניים מיוחדות.
יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ־אָרֶז גִּידֵי פַחֲדָו יְשֹׂרָגוּ׃ עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל׃
"יחפוץ זנבו כמו ארז": כאשר יהיה לו חפץ ותאווה, יהיה אברו כארז. "גידי פחדו ישורגו", פחדו הכוונה לביציו, וגידיהם כסריגים וכסעיפי אילנות. "עצמיו אפיקי נחושה", עצמותיו דומות לאפיקים של נחושת מרוב חוזקן, "גרמיו כמטיל ברזל", כמשא של ברזל.
הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי־אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ׃
אחרי שנתתי לך כביכול כוח כמו האל להכרית את כל החזקים והאימתניים, הראשון שעליך להשמיד יהיה הוא: "הוא ראשית דרכי אל", אותו תצטרך להשמיד בראשונה. אלא שאין זה פשוט כלל, שהרי בעל חיים אימתני הוא מאוד, ומי יוכל לו? "העושו יגש חרבו", רק מי שעשה אותו ויצר אותו, לו יש הכוח לגשת ולהרגו.
ובגמרא מסופר על דוד המלך שפעם אחת עלה על גבעה ופתאום נבהל, כי הגבעה החלה להתרומם. התברר לו שלא גבעה הייתה זו אלא ראם, והוא יושב עליו, וזה נראה לו כגבעה ענקית. ואז התפלל אל ה' ואמר: "מקרני ראמים עניתני". שם למעלה בפסגה, ליד קרני הראם, משם ענית אותי, והראם ירד ודוד המלך נחת.
כִּי־בוּל הָרִים יִשְׂאוּ־לוֹ וְכָל־חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ־שָׁם׃
אומר לו: אם תשמיד את הראם, יהיו לזה יתרונות. "בול הרים ישאו לו", היבול והתבואה שבהרים יתחילו לשאת פרי, שעד עתה הבהמות הללו היו מחסלים את הכל, ובהשמדתו יהיה יבול רב יותר בהרים. "וכל חית השדה ישחקו שם", עד עכשיו כל חיות השדה היו בורחות מפניו, וכשתשמיד אותו יודו לך ויוכלו לשחק שם ולא ייראו ממנו עוד.
תַּחַת־צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה׃ יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי־נָחַל׃
אחרי שתשמיד אותו, ישכב תחת צאלים בסתר קנה וביצה: ישליכו את נבלתו במקום נסתר ומכוסה בצללים, מקום מוצל. הצללים יעשו עליו כעין סכך, והנבלה עצמה היא כבחינת צל, שהרי אם נמשילו כבעל חיים, כל שנשאר ממנו הוא צלו. "יסובוהו ערבי נחל", ערבות יגדלו מסביבו ויכסוהו עד שלא יתגלה כל עיקר.
הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי־יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל־פִּיהוּ׃
עתה עובר לדבר עמו על החיה השנייה האימתנית, זו שבים, הלוויתן, ששמו אימתני ביותר והוא טורף את כל חיות המים. אומר לו: כשהוא בא לעשוק את הנהר ואת בעלי החיים אשר בו, עצור אותו שלא יחפוז לעשוק, בלום אותו והרוג אותו. שהרי הוא בוטח "כי יגיח ירדן אל פיהו", בטוח הוא שאם ירצה ישתה את כל הירדן כביכול בלגימה אחת.
בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב־אָף׃
"בעיניו יקחנו", רוצה לקחת את הירדן עם מעיינותיו. "ובמוקשים ינקב אף", הוא פותח את נקבי אפו, שהם מלאים מוקשים, ומוקש הוא מלשון פח יקוש, מלכודת. הלוויתן הזה רק פותח את אפו וכבר הוא לוכד הכל, והכל נכנס לתוכו; נקבי אפו נעשים בחינת מוקש ונכנסים בהם כל בעלי החיים שבים.
תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ׃ הֲתָשִׂים אַגְמֹן בְּאַפּוֹ וּבְחוֹחַ תִּקֹּב לֶחֱיוֹ׃
אומר לו ה': עכשיו, שיש בידך כל הכוח והתחלת להשמיד את בעלי החיים החזקים, הבריה השנייה שתצטרך לטפל בה היא הלוויתן. משוך את הלוויתן בחכה, בחכה מיוחדת שבה היו צדים את הלוויתנים הגדולים, והשקע את לשונו בחבל כדי שלא יוכל להמשיך להשחית את דגי הים. אבל צריך אתה חכה מיוחדת, ולא תוכל לצוד אותו כדרך שצדים דגים קטנים באגמון ובחוח. אגמון היא חכה הנעשית מאגם וגומא, הוא קנה סוף, שפעם היו עושים ממנו חכות. וכי באגמון כזה תוכל לצוד את הלוויתן? או בחוח, בקוץ, תקוב את לחיו כדרך שצדים דגים קטנים בקרס? אינך יכול לנהוג בו כדרך שנוהגים בבעלי החיים הרכים, ששמים בהם קרס קטן ומוציאים אותם מן המים בקלות.
הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים אִם־יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת׃ הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ תִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם׃ הַתְשַׂחֶק־בּוֹ כַּצִּפּוֹר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ׃
וכי הוא כבעלי החיים הרכים שפועים והומים וכביכול מתחננים אל האדם? בעל חיים אימתני הוא, ואינך יכול להכניעו תחת רשותך. "היכרות ברית עמך", אינך יכול לצוד אותו ולביית אותו כדרך שצדים סוסים ומביתים אותם להיות סוס ביתי; הוא לא יכרות ברית עמך ולא יסכים להיות כפוף אליך ולהיות לך עבד עולם הממלא את רצונך. ואף לצוד אותו לצורך משחק אינך יכול, כדרך שצדים לפעמים שוורים אימתניים כדי לשים אותם בקרקס ולשחק בהם, או כדרך שמשחקים בציפור.
ואגב זה ידוע שיש הרבה בעלי חיים, ובפרט בעלי חיים של המים, שאם צדים אותם הם מתים במצודה, אפילו שיש להם את כל התנאים, ואומרים שהם מתים מדיכאון. לוויתן, כריש, והרבה בעלי חיים מימיים אינם ניתנים לצוד ולביית, ובמקומות שבהם הם ניצודים הם מאבדים את החשק לחיות.
יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים׃
אין לו תקנה אלא סכין. וכאשר צדים אותו, "יכרו עליו חברים", חבורות חבורות של אנשים מתאספים לאכול מבשרו, אם יספיקו בכלל לאוכלו לפני שיתקלקל, מרוב כמות הבשר העצומה שבו. "יחצוהו בין כנענים", כנענים הם הסוחרים הקטנים, כלשון "לא יהיה כנעני", התגרים. כלומר, כמה שיכרו עליו לא יספיק, ויצטרכו למכור את חציו לסוחרים למסחר. ולשון "יכרו" הוא גם לשון מסחר וגם לשון כירה, סעודה גדולה.
הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ׃
"התמלא" מלשון למלול: האם תוכל למלול ולהכרית את ראשו בשוכות? שוכות מלשון סכין, כמו "ושמת שכין בלועך". האם תוכל להכרית את ראשו בסכינים, כדרך שאתה מוריד את ראשו של דג בסכין? או תכרות ראשו בצלצל דגים, שהוא קופיץ, כעין גרזן שבו קוצצים את ראשי הדגים הגדולים יותר, שלגדולים אין די בסכין וצריך קופיץ? אבל הלוויתן הזה, לא סכין ולא גרזן יכולים לו.
שִׂים־עָלָיו כַּפֶּךָ זְכֹר מִלְחָמָה אַל־תּוֹסַף׃
אחרי שנתתי לך את הכוח שיש לי, די שתשים עליו את כפך, רק תוריד עליו את היד, וכבר גמרת אותו. אין צריך לא סכין ולא קופיץ, שהרי נתתי לך כוח של אל. "זכור מלחמה אל תוסף", לא תזכור כלל שהיית צריך להילחם בו בדרך מלחמה, במצב שבו לא יכולת לנצחו, אלא כשכוחי בידך אתה מחסל אותו בנגיעה קלה. ובזה בא הקדוש ברוך הוא ושואל את איוב: האם אכן כך תוכל לעשות, ולנהוג את עולמך בדרך שבה תשמיד את הבריות האימתניות?
בפרק זה איוב מודה שטעה בטענת צדיק ורע לו: הוא רואה שה' מדבר עם האדם, ראיה להשגחה ולהישארות הנפש, ורואה שנרפא מייסוריו, ולכן שם ידו על פיו. אך נותרה לו שאלה שנייה, רשע וטוב לו, ועליה פותח הקדוש ברוך הוא את מענהו מן הסערה. תוכן התשובה: כשם שכבודו של הבורא הוא שיש בעולמו בריות אימתניות ולא רק תולעים ושבלולים, ועם זאת נתן לכל חלש כלי הגנה מפני החזק ממנו, כך גם בבני אדם יש גיבורים, ולאדם ניתנו אהבת המשפט והצדק והתבונה לבנות בתי דין ומשטרה וצבא שיבלמו את הרשעים; ואם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. ולבסוף מתהפכת השאלה אל השואל: לו היה בידך כוח כאל, ואתה מצווה להשמיד את בהמות ואת הלוויתן ולהשאיר בעולם רק נמלים ושבלולים, האם היית מנהיג את העולם אחרת ממני?