פרק ל"ה הוא המשך מענהו השלישי של אליהוא בן ברכאל הבוזי. כעת בא אליהוא להשיב לאיוב על השאלה הגדולה ששאל: הרי ישנם רשעים גדולים בעולם, שודדים במדבר ובים, מחריבי עולם - מדוע אין הקדוש ברוך הוא משמיד אותם, כדי שהמין האנושי יוכל להתקיים מבלי לסבול? אמנם אם הדבר ייעשה בפרהסיה תישלל הבחירה החופשית, שהרי אם כל הרשעים ימותו וכל הצדיקים יחיו, כל הרשעים סובלים וכל הצדיקים נהנים - אין עוד בחירה. אבל איוב אינו מבקש זאת בפרהסיה: הוא מבקש שהשם ייפרע מהם בהסתר. הרי הרשעים מצויים במערות ובמקומות נסתרים - מדוע שם אין השם משמיד אותם בחשאי, ואז לא תישלל הבחירה החופשית?
וכאן הקושיה גדולה במיוחד. ביחס לצדיק הסובל יש בידינו תשובות רבות: אפשר לומר שיש בו עוון קטן שראוי להיפרע ממנו, אפשר לומר שנדרש ממנו להגיע בדרגתו להשגות גבוהות יותר, וכן על זה הדרך - אפשר למצוא סיבות. אבל מדוע רשע נהנה וטוב לו? לזה קשה למצוא טעמים וסיבות.
מן השאלה הכללית הזאת של שכר ועונש הגיע איוב למסקנתו: הכל תלוי במערכת הכוכבים, הכל נובע מן המזלות, ומעשי בני האדם אינם בבחירה חופשית אלא מוכרחים. ואם כן לא מגיע לאדם לא שכר ולא עונש. כשם שאיש אינו נותן שכר לרכב על שנסע היום - שמים בו דלק והוא נוסע, אין דלק והוא עומד; והאם תעניש אותו על שלא נסע? הוא אינו בעל בחירה להחליט אם לנסוע. כך טען איוב שבני האדם אינם בעלי בחירה להחליט אם להיות רשעים או צדיקים.
בא אליהוא ואומר: אתה איוב, וגם רעיך - אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי - כולכם טעיתם באותה השקפה עצמה. כולכם חשבתם שהשכר והעונש הם דבר נפרד ממעשה בני האדם. משל למלך שציווה את עבדו לסלול כביש. ראשית, למלך יש תועלת מן המלאכה - לתועלתו ציווה. שנית, על עבודתך מגיע לך שכר מקופת המלך, ושכר זה הוא דבר נפרד מן המלאכה: את הכביש סללת, ובנפרד מכך קיבלת תשלום. וכן להפך: אם לא סללת את הכביש - גרמת נזק למלך, ועל כך תיענש; והעונש אף הוא נפרד מן המעשה - יכניסו אותך לכלא או תקבל מלקות.
אומר אליהוא: מי שמסתכל כך על הקדוש ברוך הוא - טעות גמורה בידו. הקדוש ברוך הוא אינו מתפעל ממעשה בני האדם ואינו מושפע מהם; לא נגרמת לו תועלת אם עבדת אותו ולא נגרם לו נזק אם רשעת כנגדו. "מתפעל" כאן מלשון נפעל: אני פועל בדבר והדבר נפעל ממני - לקחתי את השולחן וחתכתיו לשניים, השולחן נפעל ממעשיי. הקדוש ברוך הוא אינו נפעל: לא חל בו שום שינוי בעקבות מעשי בני האדם. ואילו היה חל בו שינוי, פירוש הדבר שאיננו שלם, שהרי בדבר שלם לא משתנה מאומה. אני חסר - הוספת לי ידיעה והשלמת בי מה שלא ידעתי; אבל הקדוש ברוך הוא יודע הכל, ואי אפשר לחדש לו דבר.
ומאותו טעם לא שייך גם להעניק לו. אם הבאתי לך מאה שקלים - מצבך השתפר, נפעלת ממעשיי. אך הקדוש ברוך הוא, מה תיתן לו? "לי הכסף ולי הזהב" - כל מה שתשפיע וכל מה שתיתן, לא חוללת אצלו שום שינוי; שאילו השפעתי בו שינוי, נמצא שעד עכשיו היה חסר, וחיסרון לא שייך בו כלל.
אם כן, לא משל המלך הוא המשל המתאים ליחס שבינינו לבין הקדוש ברוך הוא, שהרי המלך זקוק לכביש, והעבד שסלל השלים את חסרונו ולכן מגיע לו שכר. המשל המתאים הוא רופא ופציינט. הרופא מצווה את האדם ליטול תרופה פלונית. לא נטלת - האם הרופא מעניש אותך? הבעיה שלך; ומה יקרה? תישאר חולה. נענשת או לא נענשת? ודאי נענשת - אלא שהעונש הוא חלק ממך עצמך, ולא דבר נפרד כמו בית הכלא של מי שלא סלל את הכביש.
וכן לצד השני: האם משנה לרופא אם תבריא? האם חייו ייטבו מהבראתך? אינך פועל בו מאומה, ומי מרוויח? רק אתה. וכשעשית כדברי הרופא - מהו שכרך? שהתרפאת. הרפואה איננה נפרדת ממילוי צו הרופא, ואין זה שכר חיצוני כמו מי שסלל כביש והופקדו לו מאה אלף שקל בבנק. כך בדיוק אצל הקדוש ברוך הוא: הטוב אינו שכר נפרד, והרע אינו עונש נפרד - העונש פרטי, ואתה עצמך יזמת אותו לעצמך; וכשקיימת את הצו, לא נתת טוב לרופא אלא עשית טוב לעצמך.
וכך הוא במעשי בני האדם. ניקח לדוגמה את תאוות העולם הזה: מי שרודף אחריהן בלי קץ ותכלית הורס את גופו, כדברי הרמב"ם - השטוף בביאה ובשאר דברים מרעים ובישים מביא על עצמו זקנה ותשישות כוח, "אל תיתן לנשים חילך". מי שאוכל ממאכלי תאווה בלי גבול מזיק לעצמו, ומי שאוכל דברים האסורים באכילה גורם נזק לעצמו. אומר הקדוש ברוך הוא: אל תחשוב שאכלת עכבר וחולד וחמור וחזיר והזקת לי - לא הזקת לי כלום, הזקת לעצמך, גרמת לעצמך טמטום הלב וגרמת לעצמך נזק.
ומכאן שאין לאדם תלונה על הקדוש ברוך הוא. וכך כותב הרמב"ם: רוב ייסורי בני האדם הם ממעשיהם הם, הם גורמים לעצמם את הנזק. כאדם שהולך בשמש וחוטף מכת שמש, ובא להתלונן לפני הקדוש ברוך הוא. שב בצל ולא תקבל מכת שמש; שב במקום ללא שמש ולא תתלונן. "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו" - האיוולת שלך גורמת לך לסלף את דרכך, ואחר כך אתה בא בטענה "למה זה מגיע לי". אתה החלטת להיכנס לשדה מוקשים, ואתה שואל למה התפוצצת. לך בדרך הסלולה ולא תתפוצץ.
ומכאן ממשיך אליהוא: כשיש רשעים בעולם, למי נגרם הנזק? לכלל הבריות. ומה יש יותר בעולם - אנשים הגונים או מושחתים? רוב בני האדם הגונים הם. איני מדבר כעת על עובדי אלוקים או שאינם עובדי אלוקים, אלא מצד הנהגה של יושר, צדק ומשפט - רוב בני האדם אינם שודדי לילה. ואתה, איוב, טוען שישנם רשעים הממררים את חיי בני האדם ועושים צרות. אומר לו אליהוא: וכי לקדוש ברוך הוא זה מפריע? וכי נגרם לו נזק מאותם רשעים? הרי בין תעשה טוב ובין תעשה רע - אינו נפעל. מי סובל מזה? אתה, בני האדם.
ואם כן, מה אתה רוצה? הרי הקדוש ברוך הוא נתן ביד בני האדם כוח שיכופו חלקם על החלק האחר וייפרעו מהם על מעשיהם. ההגונים הם הרוב - התקבצו יחד, הקימו לכם משטרה, הקימו לכם צבא, שמרו שעושי העוול והרשעה לא ימררו את חיי הכלל. וכי אתה מבקש שהקדוש ברוך הוא יעשה זאת במקומך? יש עוול בעולם - הדבר נתון ביד האדם לתקנו. זה כמו הבא בתלונה אל הרופא "למה אני חולה". אדוני, יש תרופה, אמרתי לך מהי, קח אותה ותהיה בריא. אני הרופא לא גרמתי לך את החולי ואיני מושפע ממנו; אתה מתעקש שלא ליטול את התרופה, ובא בטענות מדוע לא ריפא אותך. אילו היינו דואגים כראוי לחוק, לסדר ולמשפט, לא היינו מגיעים למצב של עוולה.
ויש בזה רמז אישי לאיוב עצמו. איוב, במה איבדת את כל נכסיך? בשודדים - מלכת שבא ובכשדים. והלוא אינך אדם פשוט ואינך אדם קטן, ראש לכל בני קדם היית, דמות מפורסמת ודעתך מקובלת על הכל. מדוע אפוא לא דאגת אז להקים צבא? מדוע לא דאגת להקים משטרה? אילו הקמת מוסדות מסודרים שישפטו שם את הרשעים וייפרעו מהם על מעשיהם, לא היית מגיע למצב שפלוגות שודדים באות בלילה, גוזלות ורוצחות ושורפות ומותירות אותך נקי מנכסיך. ועל מי יש לך להתלונן? על עצמך: מדוע לא פעלת אז להשיב בני אדם מרעתם ולהיפרע מעושי העוול והרשעה, ואז לא היו שולטים בך ומזיקים לך.
(א) וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַר׃ (ב) הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵל׃ (ג) כִּי תֹאמַר מַה יִּסְכָּן לָךְ מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי׃
לאחר שסתר אליהוא את הטענה שההנהגה נמסרה ביד המערכה - שהרי אם ההנהגה ביד המערכה יוצא שהקדוש ברוך הוא כלל אינו משגיח, וההנהגה אינה לפי מעשה בני אדם, שהרי הכוכבים והמזלות אינם מבחינים בין צדיק לרשע ואין אדם מקבל לפי מעשיו הטובים או הרעים אלא "על פי המזל" - כעת הוא פונה לטענה הנוספת של איוב: גם אם כך, אין בזה עוול. מדוע? משום שאין מקום כלל לשלם לאדם על מעשיו, שהרי אין בחירה חופשית. אם אין בחירה, אין אדם יכול לטעון "מדוע לא קיבלתי שכר, הרי עשיתי טוב" - וכי בחרת בכך באופן חופשי? הרי תוכנתת לעשות טוב.
בכך ביקש איוב לרפא שבר על נקלה: הנה בני אדם סובלים אף שהם צדיקים, אך אין זה עוול, כי אין הצדיק צדיק בבחירתו ואין הרשע רשע בבחירתו. כשם שנולד חמור ופרסותיו קלוטות ונולד שור ופרסותיו סדוקות, כפי שלמדנו, כך ברא הקדוש ברוך הוא רשעים וברא צדיקים - וכי יש מקום לתת לרשע עונש ולצדיק שכר? זהו "הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט": האם בזה חשבת להצדיק את דרכי השם, במה שאמרת "צִדְקִי מֵאֵל" - צדקותי אינה מכוחי אלא גזירה קצובה וחרוצה מאת האלוקים, הוא גזר שאהיה צדיק, ולכן אין לי שכר.
ואת ראייתך הבאת ממה שאירע לך: "כִּי תֹאמַר מַה יִּסְכָּן לָךְ מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי" - הנה אני איוב הייתי צדיק גדול, ומה הועלתי בכך שהייתי צדיק יותר מאילו הייתי חוטא? בתור צדיק נענשתי בעונשים נוראים ואיומים; וגם אילו חטאתי, מה יותר מזה היה יכול להיעשות לי? "יסכן" עניינו תועלת, כמו "וַתְּהִי לוֹ סֹכֶנֶת" - המנהלת את ביתו ויש לו ממנה תועלת, וכמו "חוטב עצים יסכן בם" - שיש לו תועלת מן העצים שחטב. ויש מפרשים גם מלשון חימום: "סוכנת" - מחממת, והחוטב עצים נהנה ומתחמם בהם.
(ד) אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת רֵעֶיךָ עִמָּךְ׃
אשיב על טענותיך, וגם את רעיך אוכיח שטעו ושיטתם אינה נכונה. דבריך היו נכונים אילו העבודה הייתה לתועלת האלוקים ולצורכו, כפי שאמר אליפז "האנוש מאלוה יצדק" - שאדם מחויב לעבוד את השם מפני שעשהו, כאילו יש כאן חיוב מצד שהשם ציווה משום שיש לו תועלת. לפי זה, כשאני חוטא חטא קטן אני נענש משום שחיסרתי מעבודת השם, שעבודתי אינה שלמה. ואז אכן הטענה מוצדקת: מדוע לא שילמו לי שכר, והרי עבדתי בשלמות? ומזה הכרעת שהאדם מוכרח במעשיו ולכן אינו ראוי לשכר - כשם שאין משלמים שכר לאבן הריחיים על שטחנה, ולא למים המסובבים את גלגל הריחיים; הם פועלים מעצמם כמוכרחים ואין להם שכר. אומר לו אליהוא: השקפתך מוטעית מעיקרה.
(ה) הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ׃
הבט אל השמים הגבוהים ממך, וכל שכן אל השחקים הגבוהים עוד יותר. מזה תראה שני דברים: ראשית, לא ייתכן שהרחוקים והגבוהים הללו נפעלים ממעשיך - מה נתת לקודשא בריך הוא, עד לשמים מה השפעת? ושנית, לא ייתכן גם לומר שהם מכריחים אותך במעשיך: כיצד ישפיעו עליך משם שעכשיו תגנוב או שמנגד תתפלל?
(ו) אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ׃
אינך פועל שום שינוי בקודשא בריך הוא על ידי מעשיך. ואם תאמר: הרי מצאנו שהשם כועס, וחרה אפו, ו"ויתעצב אל ליבו" בדור המבול - הנה שהוא נפעל, גרמתי לו שינוי, עד עכשיו היה שמח ועתה עצוב, עד עכשיו ליבו טוב עליו ועתה כועס. דע לך: כל מה שמדובר בהשתנות אצלו יתברך - כעס, חרון אף, אהבה, חמלה ורחמים - הכל לפי ערך המקבלים, לפי הבנתנו ותפיסתנו; כלשון הרמב"ם, "לסבר את האוזן". וכשם שלא שייך כפשוטו יד השם, רגלי השם ועיני השם, כך לא שייך אצלו כעס ואהבה ושנאה וחרון אף, אלא כפי מה שאתה מסוגל להבין.
כדי להעמיק בזה נחזור בקצרה על מה שהסברנו בעבר. כשמדברים על הקדוש ברוך הוא מדברים בשני אופנים: יש דיבור על בעל הרצון, ויש דיבור על השתלשלות העולמות. הקדוש ברוך הוא רצה לברוא את העולם, וקודם לכן לא היה כלום - אי אפשר לומר "בעולם", שהרי לא היה עולם; היה רק קודשא בריך הוא. וכדי לברוא, צמצם את אורו ויצר חלל פנוי, ובתוך החלל הזה ייברא הכל. אחר כך הוריד קו דק של אור מן האינסוף, והקו נכנס לחלל הפנוי, ועליו התלבשו הספירות - עולם אדם קדמון שהוא עולם גבוה מאוד, ואחריו אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, וכל אלו עולמות רוחניים, עד עולם העשייה הגשמי שבו אנו נמצאים.
והנה כשאנו מקבלים שפע, מניין הוא יורד ומשתלשל? מן הספירות; ומקור הכל הוא אותו קו אור דק היורד ממנו יתברך. כשאנו אומרים י-ה-ו-ה, אלוקים, שדי, אדון הכל - כל השמות - הכל מדובר מרגע שנאצלו הספירות: כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, המלבישות זו את זו, ובכל עולם עשר שהן כפולות מעשר.
ועתה שימו לב: כשאדם פועל כאן, הוא משפיע על העולמות העליונים - על עולם העשייה, על היצירה, על הבריאה, ומעט מאוד על האצילות; הוא משפיע על הספירות. מעשה המצוות מעלה מ"ן, מיין נוקבין, השפעה חיובית העולה מכאן ופותחת את צינורות השפע להשפיע עלינו טובה. ואם כן, הרי העולמות העליונים כן מושפעים ממעשי בני אדם - כיצד נאמר "אם צדקת מה תיתן לו"?
אמת, אבל כל זה לאחר שהקדוש ברוך הוא יצר עולמות וספירות. ואילו כשאנו באים לדבר על בעל הרצון, על מי שנמצא כביכול מחוץ לצמצום, על השם יתברך בעצמותו - שם לא שייך שם ולא שייך תואר, ולכן איננו מכנים אותו כלל. אפילו "אינסוף" אי אפשר לכנותו, כדברי האריז"ל. ושימו לב: מדוע איננו אומרים "אין התחלה"? הרי דבר שאין לו סוף אין לו גם התחלה. אלא שכשאומרים "אינסוף" אין הכוונה שאין לו סוף, אלא שאין סוף להשגה בו. את הכוס הזו אוכל לחקור עד תומה ולדעת כל פרט בה - ממה עשויה ובאיזו צורה; אבל בקודשא בריך הוא לא תגיע לעולם אל סוף ההשגה. ואיננו אומרים "אין התחלה", משום שהתחלה של השגה כן נתן לנו, לאחר שיצר את העולמות והספירות. אך בעצמותו, בבעל הרצון, גם התחלה אין - ועל זה אנו אומרים "לית מחשבה תפיסא ביה": לא רק שאינך יכול לדבר, אלא שאינך תופס ואינך מבין אפילו את המהות.
וזהו "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ": כשמדברים על הקודשא בריך הוא בעצמותו - לא פעלת כלום. ומה שאתה אומר שכן פעלת ונתרבה השפע בעולמות העליונים, אין זה בו בעצמותו, אלא באותו קו דק של אור שנתלבש בכל העולמות. וכן מה שאנו אומרים "תנו עוז לאלוקים", שהאדם העוסק בתורה ומקיים מצוות נותן כוח בפמליה של מעלה - אל יבוא אדם לומר הנה פעלתי בו; שטות גמורה. לא בו בעצמו פעלת, אלא בספירות הנאצלות ממנו יתברך, באורות ובהשפעות - אבל בעצמותו לא פעלת מאומה.
"וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ" - גם אם תרבה פשעים, אין בכך פגם בכבודו. תארו לעצמכם שמינו אתכם למושלים על עדת נמלים, והן כל היום מתפללות אליכם ומכבדות אתכם ומדברות ביניהן תמיד בשבחכם. האם תלכו בהרגשה טובה? האם זה משנה לכם משהו, האם זה מעניק לכם תחושת חשיבות? אדם עובר, דורך והורג מאה מהן, ואיש אינו מושפע מכך. ואנחנו קרובים לנמלה הרבה יותר משאנו קרובים לקודשא בריך הוא - היחס בינינו לנמלה קרוב לאין ערוך מן היחס בינינו לבורא. ואם כן, במה יושפע אם תכבד אותו? מה נתת לו, איזה כבוד הענקת לו?
אליהוא משיב לאיוב ולרעיו כאחד: כולם טעו בהניחם שהקדוש ברוך הוא מתפעל ממעשי האדם, ושהשכר והעונש הם דבר נפרד מן המעשה, כמלך הנהנה ממלאכת עבדו ומשלם לו או מענישו. האמת היא כמשל הרופא: הבורא אינו ניזוק מחטאך ואינו נשכר מצדקתך, והשכר והעונש הם תולדה טבעית של המעשה עצמו - המקיים את הצו מרפא את עצמו, והעובר עליו מזיק לעצמו. לכן רוב ייסורי האדם ממעשיו הם, ואף העוול שגורמים הרשעים בעולם ניתן בידי בני האדם לתקנו על ידי חוק, סדר ומשפט - ובכלל זה איוב עצמו, שהיה ראש לכל בני קדם ולא פעל בכך. ומן השמים הגבוהים ממנו ילמד האדם שאינו פועל דבר בבורא בעצמותו: כל מה שמיוחס לו מכעס ואהבה אינו אלא לפי ערך המקבלים, וכל השפעת מעשינו היא בספירות ובאורות הנאצלים ממנו - "אם חטאת מה תפעל בו, ורבו פשעיך מה תעשה לו".