בקטע שלפנינו אליהוא בא להשיב לאיוב על עיקר טענתו: מדוע הרשעים מצליחים בעולם הזה. תשובתו נשענת על הבדל יסודי בין מלך בשר ודם לבין הקדוש ברוך הוא, ומתוך ההבדל הזה הוא בונה את כל הבנת ההנהגה: מדוע העונש נסתר, מדוע הוא מתעכב, ומדוע דווקא ההסתר הזה הוא תנאי לבחירה החופשית.
כִּי־עֵינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־צְעָדָיו יִרְאֶה׃
מלך בשר ודם ממהר לייסר את המורדים בו. ברגע שהוא רואה קיני מרד הוא מדכא אותם מיד, ומשתי סיבות. הראשונה: הוא אינו בטוח מי חוטא נגדו ומי לא, ולכן כששומע שנעשה מעשה עוול הוא נפרע מכל מי שנמצא באזור, מחשש שהנגע יפשה ומחר גם אנשים אחרים בממלכה ימרדו בו והוא לא ידע. הוא מחסל את הכול ומבטיח לעצמו שקט. הסיבה השנייה היא קוצר היכולת: אם יתמהמה, אותו מורד ייעלם, ירד למחתרת, ושנים ירדפו אחריו ולא ימצאוהו.
אומר אליהוא: שתי הסיבות הללו כלל אינן שייכות בקודשא בריך הוא. אי אפשר לומר שהשם ממהר להיפרע מן החוטא מפני שאינו יודע מי חטא, ולכן הוא מעניש את מי שיזדמן. על זה נאמר "עיניו על דרכי איש" - השם משגיח תמיד, גם על הנהגתו של האדם, גם על מחשבותיו, ואפילו תוכניותיו גלויות לפניו. "וכל צעדיו יראה".
אֵין־חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן׃
ואם תאמר, שמא הרשע יברח ויסתתר? לפני הקדוש ברוך הוא אין מקום של חושך ולא של צלמוות שפועלי האוון יוכלו להסתתר בו כדי שלא ייענשו. נמצא שהקדוש ברוך הוא גם רואה ויודע תמיד את מעשי הרשעים, וגם יכול תמיד להענישם. אם כן מה לך, האדם, לתת עצות לקדוש ברוך הוא כיצד להעניש את הרשעים? השם יודע מי עשה רשע ויודע כיצד להענישו, והקדוש ברוך הוא מאריך אף וגבי דיליה. מלך בשר ודם מוכרח לעשות דין מיד; אצל הקדוש ברוך הוא אין צורך לעשות דין מיד ובפרהסיה, שכן הוא תמיד יכול להיפרע ממי שירצה, ואין חשש שאלה שצריך להיפרע מהם יספיקו לברוח.
כִּי לֹא עַל־אִישׁ יָשִׂים עוֹד לַהֲלֹךְ אֶל־אֵל בַּמִּשְׁפָּט׃
הקדוש ברוך הוא לא הניח את הדבר הזה על האדם. אין זה מוטל עליך ללכת אל אל במשפט, לבוא כנגד הקדוש ברוך הוא ולומר לו: ריבונו של עולם, למה לא תעשה משפט? אין זה מתפקידך.
יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא־חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם׃ לָכֵן יַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם וְהָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ׃
"ירוע" הוא מלשון "תרועם בשבט ברזל", לרוצץ. לכאורה ראוי היה על פי המשפט שהשם ירוצץ את הרשעים הכבירים עד אין חקר, ובמקומם יעמיד אנשים אחרים שאינם רשעים - "ויעמד אחרים תחתם" - שמי שינהיג את הציבור ויפעל בשם הכלל יהיו אנשים יראים ושלמים. ולמה? "לכן יכיר מעבדיהם" - כדי שכל העולם יכירו את מעשיהם השליליים של אותם אלה שהקדוש ברוך הוא העביר מהנהגת העולם, וידעו: הנה, זה הרשיע והשם נתן לו את עונשו.
ומפרש המלבי"ם: "ירוע" הכוונה שיעשה רעידת אדמה, שאותם מושחתים ייקברו במקומם, והשם ישגיח בהשגחה פרטית שכל הרשעים הנמצאים באותו מקום יאבדו, ואילו הצדיקים יעמדו ויישארו במקומם. זו בדיוק הייתה טענתו של איוב כל הזמן: שיהיה ניכר שיש השגחה, שיהיה גלוי שהרשע מקבל עונשו והצדיק שכרו. אבל השם אינו עושה כך, אלא "והפך לילה וידכאו" - אינו מדכא אותם ביום ובגלוי, אלא בלילה, בצנעה, לא בריש גלי אלא כביכול בהסתר. ועל זה הקשה איוב: מדוע לא תיפרע מהם בגלוי, שיהיה ברור לכול שהעושה רשע סובל?
תַּחַת־רְשָׁעִים סְפָקָם בִּמְקוֹם רֹאִים׃
הקדוש ברוך הוא רוצה שבמקום שיש בו רשעים יישאר הספק בלבם, ולא יהיה להם ברור שהשם מעניש את הרשעים. רצונו שימשיכו להסתפק האם יש שכר ועונש, האם השם יתברך נפרע מן הרשעים כפי מעשיהם. ולמה? כדי שתישאר לאדם הבחירה החופשית. ברגע שהרשע נענש מיד, שוב אין לו בחירה: כל הרשעים היו אומרים - הנה, כל הצדיקים קיימים, עשירים ומאושרים, והרשעים רק סובלים, מכות, מחלות וצרות; מי טיפש להישאר רשע? ממילא כולנו היינו הופכים מיד לצדיקים.
ולכאורה נפלא מאוד, לא יותר טוב? אומר הקדוש ברוך הוא: לא. אילו רציתי לברוא רובוטים, הייתי בורא רובוטים. אני רוצה שבן אדם יוכל לעשות רשע, ושגם כשיעשה רשע לא יקבל את עונשו מיד, ושהדבר יעמידו תמיד בספק - אֵענש על מה שאני עושה או לא אֵענש. אבל לפי הרעיון שלך, איוב, לא יהיו לאדם ספקות כלל: הוא יראה שהרשע מקבל עונשו והצדיק שכרו, שלא משתלם להיות רשע וכדאי להיות צדיק - ונמצא שהוא עובד את השם כמוכרח וכמאוים, מפני החשש שמא יינתן לו עונש, ולא מתוך בחירה חופשית ואהבת השם.
לכן "תחת רשעים ספקם במקום רואים": הקדוש ברוך הוא משאיר ספק במקום שיש אנשים רואים, ואינו נפרע שם מן הרשעים בפרהסיה כפי רשעם. ואז נשארים בני אדם באמונתם לא מתוך חשש עונש, אלא מתוך אמונה שיש קדוש ברוך הוא המנהל את עולמו - לא כרובוט העושה כמוכרח, אלא מתוך רצון לקיים את ציווי השם.
אֲשֶׁר עַל־כֵּן סָרוּ מֵאַחֲרָיו וְכָל־דְּרָכָיו לֹא הִשְׂכִּילוּ׃
מפני שהקדוש ברוך הוא אינו מעניש את הרשעים בגלוי, ונשאר הספק אם יש השגחה, מלאם לבם של רבים לעשות רע. אומרים: הנה, אדם עושה רע ומצליח, רשעים כעשב - ראה איך הם צומחים וגדלים. "וכל דרכיו לא השכילו" - אינם מבינים שמה שאתה רואה את הרשע מצליח הוא רק כדי שיישאר הספק בלבך. אינם מבינים שחלק מעבודת הבחירה בטוב הוא שאתה מוכרח לראות מצב שבו כביכול אין לרשע רע ולצדיק טוב, אלא כאוס ותוהו ובוהו וחוסר סדר בבריאה. זה חלק מהקושיות שאמורות ללוות אותך בעולם הזה, וזה מכשול שאתה צריך לעבור, להתגבר, ובכל אופן להאמין בהשם. הם אינם משכילים להבין שבכוונה תחילה השם מסתיר את עונש הרשעים.
לְהָבִיא עָלָיו צַעֲקַת־דָּל וְצַעֲקַת עֲנִיִּים יִשְׁמָע׃
על ידי כך הם גורמים להביא עליו צעקת דל: הדל הנרצח והנעשק על ידי הרשעים מתרעם על הקדוש ברוך הוא ואומר, ריבונו של עולם, למה אינך נפרע מזה שעשה לי רעות כאלה, למה אינך מציל אותי מידיו של הרשע המושחת הזה? זו השאלה ששאל איוב בפרק כ"ד, שיש רשעים מחריבי היישוב ו"נפש חללים תשוע", והקדוש ברוך הוא כביכול "לא ישים תפילה" ואינו מקשיב לשוועתם. ומכאן נולדת הקושיה: מדוע השם שומע צעקת דל ואינו עונה?
אומר אליהוא: האמת היא ש"צעקת עניים ישמע". אלא שלפעמים הרשע הזה עצמו הוא המקל של הקדוש ברוך הוא להיפרע מאותו אדם שעשה שלא כהוגן, כמו שכתוב "הוי אשור שבט אפי". מי שרואה את אשור מגיע ומייסר את עם ישראל שואל: ריבונו של עולם, מלך מושחת כזה, רשעים אכזרים כאלה, איך מסרת אותנו בידם? אומר הקדוש ברוך הוא: מגיע לכם עונש, הרשעתם, וזה המקל שלי - באשור אני מלקה אתכם.
ולכן אתה רואה שלא די שהקדוש ברוך הוא אינו מעניש את הרשע, אלא עוד נותן לו עוז וחיל להצליח במעשיו. כל החיצים שירה הובילו לכיוון ירושלים; הגיע אל החומה, תלו את בגדיהם על החומה, וראו שכל יום חומת ירושלים שוקעת - עד שלפתע רוח חליפתו מונחת על הרצפה, שהחומה שקעה בדרך נס; ודלתות ההיכל נפתחו בפניהם בדרך נס. מדוע? מפני שהרשע הזה מקבל הצלחה, כי לפעמים הוא המקל של השם להיפרע מאותם אנשים שעשו שלא כהוגן. ואל תאמר שהקדוש ברוך הוא משתמש ברשע והרשע עצמו לא יסבול - בסופו של דבר השם ייפרע גם ממנו.
וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל־גּוֹי וְעַל־אָדָם יָחַד׃ מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם׃
את הפסוק יש לקרוא כאילו כתוב: "והוא ישקיט ממלוך אדם חנף ממוקשי עם - ומי ירשיע". הקדוש ברוך הוא זימן שימלוך אדם חנף, אדם רשע שמעשי רשעתו מרגיזים ארץ, וכן הזמין "מוקשי עם" - רשעים רבים הקמים להיות למוקש לעם, רוצחים ושודדים המהווים לנו לפח ולמוקש. וכל זה כדי להעניש בהם את העולם, שיהיו בבחינת שבט אפו, כמו "הוי אשור שבט אפי", שעל ידם נפרע השם מאותם שצריך להיפרע מהם.
אומר אליהוא לאיוב: תדע לך, לרעתו של האדם העריץ החנף המרעיש את הארץ, ושל הרשעים שהם מוקשי העם, יש זמן קצוב ומוגבל לפי גזירת הקדוש ברוך הוא. וכשיגיע הזמן, כשכבר סבלנו די את כוס התרעלה והשם ירצה לגאול אותנו מרעתו של אותו חנף ולהשבית את רעתם - "והוא ישקיט ומי ירשיע": מי יהיה מסוגל אז להרשיע, כשהקדוש ברוך הוא ירצה להשתיק את הרשע? אז הרשעים ייכרתו.
וכל זמן שהקדוש ברוך הוא מסתיר פניו, ימלוך כאן אדם חנף ויהיה רשע מושל, כדי שעל ידו ייענשו אלה שצריכים לקבל עונש. לכן "ויסתר פנים ומי ישורנו" - השם נותן לרשע למשול, מסתיר פניו מאיתנו, ומי יוכל לראות את השגחתו? ההשגחה נסתרת. ומדוע? "על גוי ועל אדם יחד": לפעמים הקדוש ברוך הוא מעמיד איש עריץ ומוקשי עם כדי להעניש בהם גוי מסוים, עם שחטא כנגדו, ולפעמים כדי להעניש את כלל האנושות, כמו סנחריב ונבוכדנצר שכבשו את כל העולם כולו.
על כל פנים, אי אפשר להוכיח מכאן שאין השגחה מפני שעושים רשע והקדוש ברוך הוא אינו נפרע מהם. אדרבה: הם נתמנו מאת הקדוש ברוך הוא להוציא את התוכנית אל הפועל, וכוחם דווקא מאת השם - אינם פועלים נגדו. ומי אפוא יוכל לבוא כנגד השם במשפט ולומר: ריבונו של עולם, למה עשית כך? הקדוש ברוך הוא עושה את הדברים כדי להיפרע על ידם ממי שצריך, ובסופו של דבר ייפרע גם מן הרשעים הללו המשמשים כעת כמקל.
כִּי־אֶל־אֵל הֶאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּל׃
כאן חוזר אליהוא למה שאמר קודם, שאין ראוי לאדם להלוך אל אל במשפט. "אל" הראשון פירושו "אליו", ו"אל" השני - הקל יתברך. כלומר: אל האלוקים האמר נשאתי לא אחבול? גם בלי כל הטעמים שנאמרו, אין אדם יכול לבוא במשפט עם האלוקים ולשאול למה עשה, שכן הקדוש ברוך הוא יאמר לו: "נשאתי לא אחבול" - אני רוצה לקחת על עצמי ולסבול את הכעס שהרשעים מכעיסים אותי, אני רוצה להאריך להם אפי ולא לחבול אותם. זה עולמו של הקדוש ברוך הוא, והוא החליט לשאת את חטאם ועוונם ולא לחבול בהם, וזו זכותו הבלעדית.
משל לאדם שחייבים לו כסף, ובא אחר וכועס עליו וצועק: למה אינך גובה ממנו את הכסף? אומר לו: מה אכפת לך? הכסף שלי. כשארצה אגבה, ואם לא ארצה לא אגבה, ובהחלטתי אני רוצה לתת לו ארכה של עוד שנתיים. מה אתה מתערב, וכי העולם שלך? אומר הקדוש ברוך הוא: העולם שלי. אם כן מי יכול לבוא ולומר לו למה אתה נושא להם ומאריך להם אפך?
בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹרֵנִי אִם־עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף׃
הקדוש ברוך הוא אומר למי שבא כנגדו במשפט ויש לו קובלנה: וכי אתה תורני? התורה לי דבר שאיני רואה? האם יש דבר שאני, קודשא בריך הוא, איני מסוגל לראותו, ואתה תראה לי אותו? וכי אתה יודע יותר ממני, עד שאתה בא לתקן אותי? "אם עוול פעלתי לא אוסיף" - אתה תעמידני על טעותי ותאמר: ריבונו של עולם, הנה כאן עוול, ואני אענה: לא שמתי לב, מעתה אֶזהר ולא אוסיף לעשות עוול? וכי שייך לומר דבר כזה כלפי השם יתברך?
הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלְּמֶנָּה כִּי־מָאַסְתָּ כִּי־אַתָּה תִבְחַר וְלֹא־אָנִי וּמַה־יָּדַעְתָּ דַבֵּר׃
למי שבא כנגד הקדוש ברוך הוא במשפט ואומר לו: ריבונו של עולם, למה אינך נפרע, יאמר השם: וכי את התשלומים האלה אני גובה ממך? זה חשבונך? "המעמך ישלמנה כי מאסת" - וכי בשביל זה אתה מואס בהנהגתי ואומר שמה שעשיתי אינו טוב בעיניך? הרי תשלומי עונשו של הרשע אינם מידך; אתה מממן אותו? אתה מחזיקו מכיסך, שיש לך עוד תלונות? מה אתה מתעבר על ריב לא לך?
"כי אתה תבחר ולא אני" - וכי אתה רוצה שהבחירה בסוג העונש, במידתו ובזמנו, תהיה בידך ולא בידי? וכי אתה מנהל את העולם? היות וכל זה נובע מרצונו ומחכמתו הבלתי מוגבלת של הקדוש ברוך הוא, הרואה אילו סיבות יש להעניש מיד ואילו לדחות את העונש לאחר זמן, מתי ראוי להיפרע בפרהסיה ומתי בצנעה, מתי להאריך אף ומתי להעניש מיד - אומר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה יודע שאיני יודע? התשלום אינו מכיסך ואין לך הפסד ממנו, ומה לך לבוא במשפט ולתבוע דין וחשבון על הנהגת השם. "ומה ידעת דבר" - אם יש לך עוד מה לטעון, דבר; אמור מה אתה סבור שאתה יודע ואני איני יודע. וכי יש דבר שהאדם יודע וקודשא בריך הוא אינו יודע?
פסוק זה מובא בגמרא במסכת סנהדרין דף ק"ד עמוד ב'. אמר רב יהודה אמר רב: ביקשו עוד למנות אחד - ופירש רש"י, למנות עוד אחד מן המלכים שאין להם חלק לעולם הבא. הגמרא אינה מזכירה את שמו, ורש"י מביא שהכוונה לשלמה המלך. באה דמות דיוקנו של אביו, דוד המלך, ונשתטחה לפניהם - ולא השגיחו עליה. באה אש מן השמים וליחכה בספסליהם - ולא נבהלו ולא השגיחו עליה.
יצאה בת קול ואמרה להם: "חזית איש מהיר במלאכתו, לפני מלכים יתייצב, בל יתייצב לפני חשוכים". ומיהו איש מהיר במלאכתו? מי שהקדים ביתי לביתו - שלמה בנה תחילה את בית השם ואחר כך את ביתו. ולא עוד, אלא שבביתי הזדרז: את ביתי בנה בשבע שנים ואת ביתו בשלוש עשרה שנה. "לפני מלכים יתייצב" - יתייצב בגן עדן, "בל יתייצב לפני חשוכים" - כביכול לא לפניכם. ועדיין לא השגיחו עליה והמשיכו במגמתם למנותו.
יצאה בת קול ואמרה: "המעמך ישלמנה כי מאסת, כי אתה תבחר ולא אני?" ומפרש רש"י: וכי עליכם לשלם את תשלומי עונשו של אדם, שאתם מואסים בשלמה ורוצים לומר שאין לו חלק לעולם הבא? "כי אתה תבחר ולא אני" - וכי הבחירה תלויה בכם ולא בי? האם לא אני קובע מי יש לו חלק לעולם הבא? הלא בי הדבר תלוי. זהו בדיוק מה שנאמר כאן: תגיד לי, מכיסך אתה משלם את העולם הבא של שלמה המלך, שצרה עינך בו ואתה אומר די, אין לו חלק לעולם הבא? וכי הדבר תלוי בך?
וכאן פלא עצום: מה אכפת היה לחכמים שיש לשלמה חלק לעולם הבא? שלמה כבר נפטר, והכול נתון לדינו של הקדוש ברוך הוא ודינו צדק. מדוע לשבת ולהחליט שיוציאוהו מגן עדן ויכניסוהו לגיהינום? וכי צרה עינם של החכמים בעניינו של שלמה המלך? כתבו את המלכים הרשעים - ודי; שלמה, השם כבר יודע מה לעשות בו.
אלא אומר הבן איש חי: אדרבה, חכמים רצו ללמד עליו זכות. הם חששו שמא ייראה כאילו לא מנו את שלמה מפני שחיפינו עליו, שהוא "אחד משלנו", וכאילו יש כאן פרוטקציה וחוסר צדק - שהרי גם בשלמה כתוב שהקים במה לכמוש שיקוץ מואב, והכניס עבודה זרה לירושלים, ונשיו הטו את לבבו. לכן אמרו: נמנה גם את שלמה. ומה רצו להרוויח? שתצא בת קול מן השמים ותעיד ששלמה צדיק היה, ואז שוב אין מקום לטענות - הקדוש ברוך הוא בעצמו מעיד שאין ראוי למנותו. נמצא שהם ביקשו למנותו לא כדי שיהיה חלק מן הרשימה, אלא כדי שיצא קול משמים ויידע הכול שאינו חלק ממנה, ושיש עדות אלוקים ששלמה אינו נמנה עם המלכים הרשעים.
ומה שנשיו הטו את לבבו - כפי שהסברנו שם: מגמתו הייתה לתקן עולם במלכות שדי, לשאת נשים מכל העולם ולהוליד ילדים שיהיו נסיכים ויחזרו למקום ממלכתם, ומאחר שיתחנכו אצל שלמה ויהיו יראי אלוקים יתוקן על ידם העולם. ואם יש עבודה זרה - אמר שלמה, זה זמני, עוד מעט תבוער העבודה זרה מן העולם על ידי התוכנית הכבירה שלי. אלא שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד השם, שהרי הקדוש ברוך הוא אמר "לא ירבה לו נשים".
אַנְשֵׁי לֵבָב יֹאמְרוּ לִי וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי׃ אִיּוֹב לֹא־בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל׃
אומר לו אליהוא: תדבר מה שתדבר, אבל אנשי לבב שישמעו את דבריך ואת תשובותיי - הם יאמרו לי, וכן כל גבר חכם ששומע - שאיוב לא בדעת ידבר. דבריו אינם באים מחלק הדעת, מן הבחינה ומן הניסיון; ואף "דבריו לא בהשכל" - אינם נובעים מהשכלת הפילוסופים וממופתי תבונה.
אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח עַל־תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי־אָוֶן׃
"אבי" מלשון אביונה, שהיא מלשון תאווה: רצוני ותאוותי שייבחן איוב עד נצח - שאתווכח עמו עד שאנצח אותו בוויכוח. "על תשובות באנשי אוון" - על תשובותיו שהן דברי מינות וכפירה, דברים הראויים לאנשי אוון ולא לאיש צדיק כמוהו: על חוסר השגחה, על שאין עולם הבא, ועל שאין לאדם בחירה חופשית. רצוני שיתווכח עמי עד שינוצח ויודה שטעה.
כִּי־יֹסִיף עַל־חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִשְׂפּוֹק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל׃
אם לא אתווכח עמו עד שאנצח אותו, הרי יוסיף על חטאתו פשע ויתמיד להחזיק בדברי הכפירה ובהכחשת האמונה. "בינינו יספוק" - אף שהוא יושב בינינו, ואנו ממשיכים להאמין בהשגחה ובהנהגת השם, הוא מטיל ספקות על השגחת קודשא בריך הוא. "וירב אמריו לאל" - מרבה להתווכח כנגד האלוקים. לכן רצוני להתווכח עמו עד שישוב מדעותיו ומספקותיו.
אומר הילקוט שמעוני בירמיהו רמז ש"ל"ד, על הפסוק "שה פזורה ישראל": משולים ישראל לשה. מה דרכו של שה, בהמה עדינה - לוקה באחד מאיבריה וכולם מרגישים, ומיד פועה. אף ישראל, אחד חוטא וכולם נענשים.
תני רבי שמעון בר יוחאי, המשל המפורסם: שני בני אדם שהיו נתונים בספינה. נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, עושה חור בתא שלו. אמרו לו חבריו: למה אתה עושה כך? אמר להם: מה אכפת לכם, לא תחתיי אני קודח? בתא שלי אני קודח, אל תיכנסו לי בצלחת, חיה ותן לחיות, אל תקבעו לי מה לעשות. אמרו לו: מפני שאתה מציף עלינו את הספינה.
אף איוב אמר כן: "ואף אמנם שגיתי, איתי תלין משוגתי" - גם אם טעיתי, הטעות שלי היא, פרטית, רק לי יש בעיה. אמרו לו חבריו: "כי יוסיף על חטאתו פשע, בינינו יספוק". אתה חושב שאתה מוסיף חטא ופשע ומשוגתך איתך, שהסתבכת לבד ותיענש לבד? לא, אלא "בינינו יספוק" - אתה כביכול מחלק את עוונותיך בין כולנו, כאילו הם מספיקים לכולם. כשאדם חוטא הוא יוצר צרה לכלל, מוריד ומדרדר את מצבם של כלל ישראל. אל תחשוב שאם אתה חוטא אתה חוטא באופן פרטי, ושאין מקום לתלונה מפני שזה חשבונך הפרטי - לא, זה אינו חשבונך, כי על מה שאתה עושה כולנו נשלם את המחיר.
אליהוא משיב לאיוב על שאלת הצלחת הרשעים: מלך בשר ודם ממהר להיפרע מפני שאינו יודע מי חטא ומפני שהוא חושש שהחוטא יימלט, ואילו הקדוש ברוך הוא "עיניו על דרכי איש" ו"אין חושך ואין צלמות להסתר שם פועלי אוון" - הוא יודע הכול ויכול תמיד להיפרע, ולכן הוא מאריך אף. ההסתר אינו חיסרון בהשגחה אלא תנאי לבחירה: "תחת רשעים ספקם" - כדי שהאדם יאמין ויעבוד מאהבה ולא כרובוט הנכנע מפחד. לפעמים הרשע עצמו הוא שבט אפו של הקדוש ברוך הוא להיפרע מן הראויים לעונש, ובסופו של דבר ייפרע גם ממנו, ולרעתו זמן קצוב - "והוא ישקיט ומי ירשיע". ומעל הכול: אין לאדם שום עמידה במשפט מול בוראו - "נשאתי לא אחבול", "בלעדי אחזה אתה הורני", "המעמך ישלמנה" - שהרי אין החשבון שלו ואין הידיעה שלו. ולבסוף מזכיר לנו הילקוט שאין חטא פרטי: הקודח תחתיו מציף את כל הספינה, ו"בינינו יספוק" - חטאו של יחיד נגבה מן הכלל כולו.