פתיחה: לשם מה מאריך איוב בתיאור חוקי הטבע
בפרק שלפנינו ממשיך איוב בטענתו כנגד חבריו. בלדד טען שהקדוש ברוך הוא מסר את העולם למערכת הגלגלים והכוכבים, ולכן אין להתפלא על הצלחת הרשעים. בא איוב ומראה לו שיש בעולם חוקי טבע שלמים שאינם קשורים כלל למערכה ולתנועת הגלגלים, אלא הם כוחות עצמיים שהקדוש ברוך הוא טבע ביסודות. ואם כן - כך טוען איוב - מדוע לא ייפרע הקדוש ברוך הוא מן הרשעים דווקא באותם כוחות שאינם כפופים למערכה, כגון מבול של מים? מכאן ואילך הוא פורש יריעה שלמה של סודות הבריאה, טבע המים, העננים והרקיע.
"נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ" - טבע המים בראשית הבריאה
נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ, תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה.
כדי להבין את הפסוק, מזכיר לנו המלבי"ם מה היה מצב העולם בראשיתו. הרי אמר הקדוש ברוך הוא "יִקָּווּ הַמַּיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" - משמע שעד אותה שעה כיסו המים את כל היבשה. וכך הוא טבע יסוד המים: כשם שיסוד האוויר מקיף את יסוד המים, כך יסוד המים מקיף את יסוד העפר. זהו טבעו המקורי. בא הקדוש ברוך הוא ושינה את טבע המים, ועל ידי זה נתרכזו המים למקום אחד, ונפרדו המים מן האוויר. בתחילה היו המים והאוויר מעורבים יחד, ולאחר מכן יצר הקדוש ברוך הוא הפרדה ביניהם - ועדיין עד היום נשאר בתוך המים חמצן מועט, שהדגים נהנים ממנו.
הרמב"ן מבאר שכל מה שנאמר "תֹהוּ וָבֹהוּ" אינו מדבר על מה שלפני בריאת העולם, אלא על תחילת הבריאה. ומה הייתה תחילת הבריאה? חומר היולי - חומר ראשוני שברא הקדוש ברוך הוא, וממנו יצר ובנה את הכול. בלשון הפילוסופים הקדומים ובלשון רבותינו זה ארבעת היסודות, וכל מה שאתה רואה בעולם אינו אלא אותם ארבעה יסודות בשינויי תרכובת. בלשון הפילוסופים המאוחרים תקרא לזה אטום: האטום זהה, אלא שצורת ההתחברות שלו היא היוצרת שזה עץ וזה ברזל וזה מתכת וזה אורניום מועשר. המילה "היולי" היא מילה יוונית, והרמב"ן משתמש בה משום שהייתה המילה המקובלת בזמנו. משל למה הדבר דומה? לאדם הרוצה ליצוק מגדל, שמגיעה משאית ושופכת ערימה של בטון או חצץ וחול - זהו חומר הגלם, ומזה ייעשו חדרים, רצפה, תקרה, חצר וגדרות.
במצב הראשוני ההוא היו המים והעפר והאוויר מעורבים יחד, והמים - באופן טבעי - מעל העפר. בא הקדוש ברוך הוא ויצר במים כוח התאדות, כלומר כוח של הפרדה בין המים לבין האוויר, שיוכלו להיפרד זה מזה לאחר שהיו מחוברים. על ידי זה האוויר לבד והמים לבד, והמים נקווים למקום מסוים וכל השאר אוויר. ובכוח החום יצר הקדוש ברוך הוא מצב שיוכל שוב להיות חיבור בין המים לאוויר - וזוהי ההתאדות. מה אתה נושם כשאומרים לך תשעים אחוזי לחות? אוויר המורכב עם מים. האוויר הזה עולה, ומזה נעשים העננים. נמצא שעל ידי כוח האור וכוח השמש מתחברים האוויר והמים ונוצרים עננים, ובעקבות זה נקוו הנחלים אל הימים ונגלתה היבשה.
ואלמלא נפרד האוויר מן המים, היה העולם כולו מתמלא מים בלי סוף - כולו לחות וכולו מים. אלמלא ההתאדות, היו יורדים עוד גשמים ועוד גשמים בלי הפסק. מי הכנרת אפשר לשתות ולאדות, אבל האוקיינוס - אלמלא ההתאדות כבר מזמן היו מימיו מקיפים את כל העולם כולו בחזרה. ולמעשה היום זה כבר מתחיל לקרות: יש מקומות ואיים שלמים שמתחילים להיעלם, מראים לך תמונות "כאן היה אי ואיננו". מה קרה? גובה פני המים עולה, בעקבות המסת הקרחונים בקטבים, בעקבות ההתחממות הגלובלית, ורצועות חוף נרחבות כבר הפכו למים.
ובאמת, מי שנוסע ליד הכנרת רואה עשבים רבים הגדלים בתוך המים. ומתי גדלים עשבים במים? אלא שהכנרת נסוגה מאוד וצמחה שם עשבייה, ובחורף האחרון שהיה ברוך יחסית בגשמים עלו המים וכיסו את כל העשבייה. לפי העשבים שאתה רואה עכשיו בתוך המים אתה יודע עד היכן הגיע קו החוף. והיום לצערנו חוזר המצב לקדמותו ומפלס המים שב ויורד.
והנה החוק הזה של ההפרדה בין האוויר לבין המים, אומר המלבי"ם, אינו קשור למערכה כלל. זו פעולה עצמאית שהקדוש ברוך הוא יצר בהשגחה ברורה, בהשגחה פרטית, כדי שהעולם לא יוצף ממי האוקיינוס. ולכן טוען איוב: בזה יכול הקדוש ברוך הוא להיפרע מן הרשעים.
מהו "צפון" ומהי "בלימה"
עוד מבאר המלבי"ם, כפי שכבר הסברנו, שעל פי תפיסת הקדמונים צד צפון אינו מיושב: כביכול יש לעולם שלוש דפנות, והדופן הרביעית - צד צפון - נשארה פתוחה. ומהו "צד צפון" אצלם? החלק של הכדור המכוסה באוקיינוס. שם כביכול לא השלים הקדוש ברוך הוא את מלאכתו והשאיר פתוח, ולכן המציאות שם היא כמו בזמן בריאת העולם, שהעולם כולו היה מכוסה מים. זהו "נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ": הצפון נוטה עדיין כבזמן התוהו, מכוסה מים, ואילו יתר כדור הארץ כבר יצא מן התוהו ונגלתה בו יבשה.
ובעקבות זה "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה". כאשר לקח הקדוש ברוך הוא את חלק המים וריכז אותו במקום האוקיינוס, נמצאת היבשה תלויה, ומתחת לאדמה מים - "לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם". כביכול תולה אותה על בלימה, על חוק שבולם וסוגר בפני המים ומונע אותם מלכסות את הארץ. הקדוש ברוך הוא בלם את המים שם למטה. וזה נמשך והולך אל הפסוק "חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם" - החוק שחקק הקדוש ברוך הוא בעניין התפשטות המים, שלא יישארו כאן למטה אלא יתפשטו על ידי התחממות והאוויר הנכנס בהם ויעלו אל העננים, ובזה ייבלמו ולא יציפו את העולם.
"צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו" - אגירת המים בעננים
צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו, וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם.
אותו חוק עצמו צורר את המים בעבים. אחרי שהאדים עולים מכוח ההתפשטות והשמש המחממת אותם, הם מגיעים אל מקום העננים, ושם הם צרורים בעבים - תלויים בענן, והענן אינו נבקע תחתם, אלא אוגר את המים בתוכו.
"מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה" - הענן כמסך
מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה, פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ.
החוק הזה כביכול מצפה את פני הכיסא, והכוונה לשמיים - "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי", "בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ" - כביכול שם יושב הקדוש ברוך הוא על כיסא הנהגת העולם. המים שברקיע עומדים בין הארץ ובין השמיים, הם העננים, ולמעלה מהם כבר אין נשימה ואין חמצן. הרי זה כמו תקרה וכמו ציפוי המפסיק בין השמיים לארץ. וזהו "פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ": הענן הוא כמסך הפרוש להבדיל בין השמיים לבין הארץ.
"עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ" - עד היכן עולים האדים
חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם, עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ.
"חָג" מלשון מחוגה - הקדוש ברוך הוא חג וחקק את החוק הזה. וכל זה מוסב על כל מה שאמרנו: שתלה את הארץ על בלימה, ושם את המים בעבים, והכול במחוגה על פני המים, כדי שהמים יעלו ויתאדו ולא ירדו עוד ועוד גשמים שיציפו את פני כדור הארץ כולו. ועד היכן עולים? "עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ".
כדי להבין זאת נשאל: כשאתה רואה רקיע, מה אתה בעצם רואה? לכאורה אין שייך לומר "אני רואה רקיע", שהרי הרקיע הוא אוויר, וכי רואים אוויר? כאן בחדר אינך רואה כלום, ומדוע כשאתה יוצא החוצה אתה רואה פתאום רקיע? אלא שהרקיע נעשה על ידי ניצוצי השמש המכים בכדור הארץ ושבים אחור עד מקום הסגריר והעבים - "סגריר" מלשון מקום קר - ומשם ולמעלה מתחיל החושך. שם כבר אין את אותה השתקפות כעין מחזיר אור המאיר את הרקיע, כי ניצוצי השמש אינם מגיעים לשם, ומתחילה מציאות של חושך.
ובאותו מקום קר, שניצוצי האורה כבר אינם מגיעים אליו, שם שם הקדוש ברוך הוא חוק וטבע שהמים העולים באדים יעלו עד גבול זה ולא יותר - עד המקום שבו נפגשים אור וחושך יחד, המקום שבו פוסקים ניצוצי האורה העולים מכדור הארץ ומתחיל החושך שבאטמוספירה. עד לשם מגיעים המים בעבים.
"עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ" - חוק שאינו כפוף למערכה
עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ, וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ.
החוק הזה אין לו שום קשר עם המערכות והכוכבים שעליהם דיבר בלדד. הוא מטבע היסודות, אינו קשור למערכה ואינו תלוי במזל. ומה הם "עמודי שמיים"? זהו משל בלבד, ואין הכוונה שאיוב סבר שיש לשמיים עמודים ממש - כשם שהיו שחשבו שהעולם עומד על פילים, וכשמגרד להם הגב נעשית רעידת אדמה, זו הייתה התפיסה היוונית. אלא ההסתכלות היא כאילו השמיים נסמכים על הארץ בעמודים, והעמודים הם ההתקשרות שבין השמיים לארץ: מה שהגלגלים והכוכבים והמערכות פועלים כאן בארץ.
ובא איוב ואומר: החוק הזה - עליית המים והתאדותם - אינו מושפע מאותם עמודי שמיים, לא מן המערכות, לא מן הכוכבים ולא מן המזלות. אדרבה, עמודי השמיים ירופפו ויתמהו מגערתו: לטבע המים יש כוח עצמי, כביכול הוא מסוגל לצעוק והמערכות והכוכבים ייבהלו, לפי שאינו כפוף להם. ואם אינו כפוף להם, שואל איוב, מדוע לא יעניש בו הקדוש ברוך הוא את הרשעים?
"בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם" - מחיצת רהב
בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם, וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב.
אותו חוק טבע של המים הוא ה"רוגע" את הים, שאלמלא כן היו המים עולים ועולים ומציפים את כדור הארץ כולו. מכוח זה שטבע הקדוש ברוך הוא במים שייפרדו מן האוויר, ושהשמש מאדה אותם והם עולים ומתחברים לאוויר ונעשים עננים - מכוח זה הים רגוע, ואלמלא כן היינו כולנו גרים היום בתוך המים.
"וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב": בתחילה כיסו המים את הארץ, והמים המכסים את הארץ נקראים "רהב" על שם גודלם. וחז"ל אומרים שאמר הקדוש ברוך הוא לשרו של ים: פתח פיך ובלע את כל מימי בראשית - ולא רצה, ומחצו הקדוש ברוך הוא והרגו. מיהו "הים"? שרו של ים, אותו מלאך. והמליצה באה לומר שעל פי טבע הבריאה הראשונה היה הים מכסה את כל הארץ, ושר הים לא רצה לבלוע את מימי בראשית, שהרי המים התפשטו על כל כדור הארץ והחמצן היה מעורב בהם - עד שבא הקדוש ברוך הוא ושינה את טבע המים והבדיל את החמצן מהם, על ידי שהמים מתאדים ועולים בעננים.
ובזה הפכו המים להיות כבחינת מתים. שהרי עד עכשיו היו המים הולכים ומתפתחים והולכים וגדלים והכול לחות מסביב, ועכשיו שהוציא מהם הקדוש ברוך הוא את האוויר נעשו כדוממים, שקועים בים, אינם עולים ואינם מתפתחים. זוהי, אומר המלבי"ם, מליצת חז"ל שהרג הקדוש ברוך הוא את רהב שרו של ים: הוציא ממנו את כוח האוויר והחמצן שהיה בתוכו והפרידו ממנו, ועל ידי זה הוא כמת. הים עתה דומם, שוכב במקומו ואינו הולך ועולה ומתפתח כבתחילה, שהקדוש ברוך הוא שינה את טבעו.
"בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה" - פיזור העננים והריגת נחש בריח
בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה, חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ.
ולפעמים, אומר המלבי"ם, מנקה הקדוש ברוך הוא את השמיים מן האדים על ידי אותו חוק עצמו של התפשטות האוויר. כאשר השמש חזקה, כוחה מכלה את האדים והעננים מתאדים ומתפזרים. וזהו "בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה" - משפר את השמיים מן העננים שבהם, שהרוח נכנסת בהם ומאדה אותם והופכתם לאוויר ומפזרתם.
"חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ" - ומיהו הנחש בנמשל? אלו הם העננים, המקיפים את השמיים ואת כדור הארץ כנחש המקיף, ונקראים "בריח" משום שהם סוגרים כבריח על כדור הארץ. וכדי להבין את המליצה יפה יותר, מעיר המלבי"ם שהיא לקוחה ממשל שהיו מושלים הקדמונים: במיתולוגיה היוונית והפרסית ובמיתולוגיות קדומות אחרות האמינו שלנחש יש מריבה עם השמש, וכשהוא גובר עליה נעשה ליקוי מאורות. ולכן תראה פעמים רבות שמציירים דרקון עם שמש, כביכול יש לו מלחמה כנגדה. ונחש ותנין בתפיסתם היינו הך, והתנין הוא הקרוקודיל, שהיה קדוש בעיניהם, וייחסו לו כוח בשמיים הנלחם בכוח הנקרא שמש. ובא הכתוב ואומר שהקדוש ברוך הוא מחולל את אותו נחש בריח ומנצחו: החוק הזה מטהר את העננים המאפילים על השמש, מביא רוח ומפזר אותם, ועל ידי כך השמש מאירה.
"הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו" - וזה רק מקצת
הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו, וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ, וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן.
כל מה שאמרתי מאותו חוק טבע של השמיים ושל המים - אומר איוב - אינו אלא מקצת דרכיו, שמץ דבר בלבד, מעט מן השינויים שנעשים בטבע על ידי החוק הזה. וכל שכן "רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן": הגבורות שיש לו יתברך על ידי הרעמים, ועל ידי התפשטות האוויר בעננים שממנה נוצרים ברקים ורעמים - לזה כלל לא נכנסתי, וזה מעל ומעבר לדוגמאות שנתתי לך.
מסקנת הטענה
ובסיכום טענתו אומר איוב: הראיתי לך את קצות דרכיו, שמץ דבר בלבד, ורעם גבורותיו מי יוכל להתבונן. וכל זה הראיתי לך כדי להוכיח שיש בטבע דברים שאינם נתונים תחת המערכה, והקדוש ברוך הוא פועל בהם בהשגחה פרטית שלא על ידי המערכה. ואם כן - מדוע אין הקדוש ברוך הוא נפרע בהם מן הרשעים? אתה אומר שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים לפי שמסר את העולם למערכה, ומערכת הכוכבים גזרה עליו טוב ושפע. אם כן, שייתן לו רע כפי רשעו על ידי אותם דברים שאינם כפופים למערכה: על ידי האוקיינוס שיעלה ויציף אותו, או על ידי התהומות שיעלו כבימי נח.
ועל כורחך אתה חייב להגיע למסקנה שאני אמרתי: שהכול נמסר ביד המערכה, ממש הכול, וכביכול אין הקדוש ברוך הוא משגיח כלל - ומתוך כך תבין למה אני סובל. אבל לדבריך, שעל חלק הוא משגיח ועל חלק אינו משגיח, הרי המים הם מסוג הדברים שלשיטתך כן נתונים להשגחתו, ומדוע אפוא לא יעניש בהם את הרשעים?
לסיכום:
בפרק זה פורש איוב את סדרי הבריאה: טבע המים שכיסו את העפר, שינוי טבעם על ידי כוח ההתאדות וההפרדה מן האוויר, עליית האדים עד גבול האור והחושך, אגירתם בעבים, פיזורם ברוח וריכוז הים במקומו. כל אלו חוקים עצמיים שטבע הקדוש ברוך הוא ביסודות, שאינם כפופים למערכת הגלגלים והמזלות, ובהם מתגלית השגחה פרטית ברורה - שאלמלא כן היה העולם כולו מוצף במים. ומזה בונה איוב את קושייתו: אם יש בעולם כוחות שאינם תחת המערכה, מדוע אין הקדוש ברוך הוא נפרע בהם מן הרשעים? ולבסוף הוא מזכיר שכל זה אינו אלא "קצות דרכיו" ו"שמץ דבר", ואילו רעם גבורותיו - מי יתבונן.