איוב פרק כ"ו. המענה של איוב שאנו רואים כעת מחולק לשלושה מאמרים המופסקים זה מזה. במאמר הראשון איוב בא לסתור את שיטתו של בלדד השוחי, שאותה שמענו בפרק הקודם. למעשה יהיו לאיוב עוד שתי טענות, אך אותן נציג לפני הפרקים הבאים, שכן שלושה־ארבעה פרקים רצופים לפנינו שבהם טוען איוב את טענותיו.
שיטתו של בלדד הייתה שאפשר בהחלט לראות בעולם צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, וזה נובע מכך שאי אפשר לדרוש מהקדוש ברוך הוא שישנה את המערכה הכוללת בשביל אדם אחד. אם צריכים לרדת גשמים - ירדו גשמים לכולם. הגם שיש השגחה פרטית, אין הקדוש ברוך הוא משנה את סדרי ההנהגה הכללית בשביל אדם פרטי, ולא ייצור מצב שבו השדות של כולם יושקו ושל הרשע לא. לכן יש רשע שנהנה כאן בעולם הזה - מה שנקרא 'תופס טרמפ' על הצדיקים.
ויש עניין נוסף, והוא המערכה הפרטית. כשאדם נולד יש שליטה מסוימת של גרמי השמיים, וזה מקובל גם על חז"ל: מי שנולד במזל צדק יהיה צדקן, מי שנולד במזל פלוני יהיה כך וכך. יוצא שיש משמעות לזמן הלידה ולמזל. ואז ייתכן שאדם יקבל טוב מפני שנולד במזל של עושר וברכה, הגם שמצד עצמו אינו ראוי לכך, או להפך - שצדיק יקבל רע מפני שנולד במזל שאינו טוב, הגם שמצד עצמו היה ראוי לטוב. כדוגמת רבי אלעזר בן פדת שראינו, שאמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה רוצה שאהפוך את כל העולם כדי שאולי תיוולד במזל של עשירות?
ואם כן, איפה הצדק? אומר בלדד: יש 'מקצה שיפורים'. יש מקום שבו הקדוש ברוך הוא מסדר את כל החשבונות - בעולם האמת. הצדיק שסבל מפני שנולד במזל רע יקבל על סבלו כפל כפליים של שכר ועונג נצחי, והרשע שקיבל בעולם הזה טוב שלא הגיע לו - השם ייפרע ממנו שם.
איוב פותח ואומר: סוף סוף אני שומע מישהו שמתחיל להסכים איתי. שהרי מה טען איוב לאורך כל הדרך? שהמערכה וגרמי השמיים הם הקובעים, ובגללם הוא סובל, מפני שהמערכה עושה דברים של חוסר צדק וחוסר יושר, והקדוש ברוך הוא מסר את העולם בידה. אומנם ההבדל בין איוב לבלדד הוא שבלדד טען שהמערכה אינה מכריחה את האדם להיות צדיק או רשע, ועדיין יש השגחה פרטית ושכר ועונש - מה שאיוב לא הסכים לו. אל נטעה לחשוב שאיוב מצא בבלדד תומך גמור בשיטתו. אבל בכל זאת יש כאן הודאה במקצת: שההשגחה הפרטית אינה משנה את מה שמנהיגה המערכה. אם המערכה הכללית מורה הצלחה - תצליח אפילו אם תהיה רשע. ואם לצדיק רע - זה יכול לנבוע ממזל הלידה, או מפני שעל פי המערכה לכלל יש עכשיו רע, הגם שלו עצמו לא מגיע.
אבל את ההמשך - שבסוף השם ייתן שכר לצדיק ועונש לרשע - את זה איוב אינו מקבל, שהרי הסברנו שאיוב לא האמין בהישארות הנפש. ולכן הוא אומר: התשובות שלך אינן מספקות אותי; מה שכן מספק אותי הוא שהתחלת להתקרב לדעתי, שיש מצב שבו המערכה משפיעה אף שעל פי ההשגחה העליונה לא מגיע, והמערכה לפעמים גוברת על ההשגחה הפרטית.
על עצם שיטתו של בלדד, שהקדוש ברוך הוא כביכול אינו יכול להעניש את הרשע בעולם הזה נגד סדרי הטבע והמערכה, בא איוב ומראה לו סתירה מתוך דבריו עצמם. בלדד סובר שהכוכבים אינם מושלים על כל מה שקורה בעולם ואין להם שלטון מוחלט - יש דברים שבהם הם שולטים ויש דברים שלא (להבדיל מאיוב, שטען שמערכות הכוכבים שולטות על הכל). אם כן, שואל איוב, מה מונע מהקדוש ברוך הוא להשתמש דווקא באותם כוחות שאינם נתונים תחת המערכה, ובהם לתת שכר לצדיק ועונש לרשע?
דוגמה לדבר: על פי התפיסה שהייתה בידי הפילוסופים הקדמונים, האוויר והמים הם דברים התלויים בטבעם שלהם ואינם תלויים במערכה, לא בכוכבים ולא בגרמי השמיים. יש להם כביכול טבע עצמי, שאינו כפוף למערכה ואף יכול לפעול כנגדה. אם כן, אומר איוב: מה מפריע שהשם ייפרע מן הרשעים על ידי המים, כמו שהביא מבול על דורו של נח? אתה טוען לי שהכל קשור למערכה - אבל המים אינם קשורים למערכות הכוכבים. תחת מה הם נתונים אם לא תחת השגחתו הפרטית של בורא עולם? שישתמש בהם השם כדי להעניש את הרשעים.
ומכאן מוכיח איוב לשיטתו: אם רואים שהשם אינו מעניש את הרשעים גם בדרך זו, הרי לך ראיה למה שטענתי מלכתחילה - שהמערכה מושלת על הכל, ואין השגחה פרטית, והקדוש ברוך הוא מסר את ההנהגה ביד כוח 'אוויל', כפי שהגדיר קודם לכן, כלומר כוח העושה עוול ואינו נוהג בצדק וביושר, ומחמת כן אני סובל. השם צדיק - אבל המערכה היא זו שעושה את כל הצרות. אבל לשיטתך, בלדד, ששלטון המערכה מוגבל, שייפרע השם מן הרשע באותו חלק שאינו נתון תחת המערכה.
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃ מֶה עָזַרְתָּ לְלֹא כֹחַ הוֹשַׁעְתָּ זְרוֹעַ לֹא עֹז׃
אומר לו איוב: בדבריך עזרת עזר גדול למי שאין בו כוח. שהרי שיטתי הייתה שהכל תלוי במערכות הכוכבים, ומשם יוצא הרע ומשם יוצא הטוב לרשעים, והם נתונים לפעולה עצמאית שאינה נתונה להשגחת הבורא. טענה זו סתרתם אותה עד היום, ואיוב היה כנרדף חסר כוח - ועתה באת ועזרת לו, ואמרת שבאמת יש כוח למערכה והיא פועלת אף כנגד ההשגחה, ויש מקומות שבהם אין השגחה כביכול. וגם "הושעת זרוע לא עוז" - עד עתה הייתה זרועו של איוב זרוע בלא כוח, ובאת והושעת אותה והרמת אותה. זה משל להסביר כיצד בלדד, בלי משים, מחזק את שיטת איוב.
מַה יָּעַצְתָּ לְלֹא חָכְמָה וְתֻשִׁיָּה לָרֹב הוֹדָעְתָּ׃
השיטה שלי הייתה בעיניכם שיטה של סכלות, שיטה חסרת חכמה וחסרת היגיון, וכך התייחסתם אליי כשטענתי שהקדוש ברוך הוא מסר עולמו ביד מערכות הכוכבים. והנה אתה בא ומייעץ עצה לאותה שיטה עצמה - עוד סייעת לה ובנית לה נדבך נוסף. "וְתֻשִׁיָּה לָרֹב הוֹדָעְתָּ" - הודעת את הדבר באופן שרוב בני אדם יוכלו לקבלו. שהרי שיטתי אני קיצונית: אין השגחה כלל, ולכן אני מבקש כל הזמן שהשם ידבר איתי, שיש לי טענות על שהמערכה עושה לי צרות. ואילו אתה עשית שילוב: יש מערכה, ובחלק נכבד אין השגחה ואנחנו מסורים בידה, ויש גם חלק שבו השם משגיח. נמצא שמה שהיה מרוחק מדעת בני אדם - אתה קירבת אותו לדעתם, הפכת את שיטתי לפחות קיצונית ויותר מתקבלת על השכל.
אֶת מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ׃
בעצם הדבר חיזקת את שיטתי, שהרי הוכחת את מה שטענתי תמיד: שהשם אינו משנה את המערכה בגלל מעשי בני אדם. הצדיק סובל ייסורים מפני שמזלו רע, והרשע מצליח מפני שמזלו טוב - וזה בדיוק מסכים עם שיטתי. וזהו שהוא אומר: "אֶת מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין" - לי אתה בא להסביר את זה? הרי אני צועק את הדבר הזה בלי הרף. "וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ" - מהיכן יסודותיה של הטענה הזאת אם לא ממני? זו הנשמה שלי, זה מה שאני טענתי כל הזמן.
נמצא שהשאלה עומדת במלוא עוזה: יש עוול בהנהגה, שהקדוש ברוך הוא כביכול אינו דן את עולמו ביושר ובצדק - צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ועל כך טוען בלדד: אל תעשה אותי שותף לשיטתך, שהרי לי יש המשך - יש עולם הבא, יש שכר ויש עונש, ושם הכל מסתדר. על זה עונה לו איוב:
הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם׃ עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן׃
"הרפאים" הם המתים שירדו לקבר ונקברו במצולה, במקום הקרוב למי התהום הבוקעים מלמטה. אומר לו איוב: וכי הקדוש ברוך הוא יוציא אותם מאותו מקום שבו נקברו? כלומר - היש חיים לאחר המוות? ואם כן, מה אתה מדבר איתי על שכר שבו יקבל הצדיק את המגיע לו והרשע ייענש כראוי לו? אחרי שאדם הגיע אל הקבר - כיצד יקום ויחיה?
אומר המלבי"ם שהמליצה הזאת מכוונת כנגד משל שהיו מושלים הקדמונים. "רפאים" בתורה הם הענקים, והם ייחסו לענקים אלוהויות וכוחות על־טבעיים. חלק מאמונתם היה שאותם ענקים ירדו למעמקי תהום ויצאו מתחת המים ונולדו פעם שנייה ונעשו אלוהות, בריות חדשות - "כנודע בהבלי המיתולוגיה", לשון המלבי"ם. אין צורך לקרוא את הדברים, שהם באמת שטויות והבלים, אבל ראוי לדעת איזו תפיסה מעוותת הייתה לאומות על כל מיני אלים וכוחות שחיו ומתו וקמו וחזרו לחיות, ואף בהיסטוריה היו כאלה שנהרגו והבטיחו לחזור, וכיוצא בזה מן ההבלים.
ועל כך הוא בא ושואל: "עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ" - כיצד יוציא השאול ויוליד ויחיה אותם פעם שנייה? הרי הגוף שהיה לאדם נרקב ובלה, והוא ערום - במה ילביש אותו השאול? אין לשאול במה להלביש את נשמתם של אותם אנשים, ואם כן כיצד יקומו ויחיו? וכיצד אתה טוען, בלדד, שבסוף יקבלו שכר?
עוד מבאר המלבי"ם שבפסוקים אלו בא איוב לטעון על עיקר שיטתו של בלדד. אתה טוען שהשם אינו מעניש את הרשע והוא מצליח מפני שנולד במזל טוב, וסדר הטבע והמערכה מחייבים שיהיה לו טוב, ואין השם משנה את סדרי המערכה בשביל אדם פרטי. על זה בא איוב ואומר: בוא וראה, ישנם חוקי טבע שאינם קשורים כלל למערכה, כפי שהקדמנו.
וזהו "הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם" - הרי השם יכול להוציא את אותם כוחות רפאים הנמצאים מתחת פני האדמה, שהם כוחות המים, ולהציף בהם את העולם ולהעניש בהם את הרשעים, כמו שהיה בזמן אנוש וכמו שהיה בדור המבול. אתה טוען שיש מערכה והשם אינו מתערב - אבל לקדוש ברוך הוא נשארו עוד די והותר כלים שלא נמסרו ביד המערכה, כמו המים ושוכניהם. מדוע אין השם מפעיל אותם כנגד הרשע?
וזהו "עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן": מה שנמצא בבטן השאול ובמעמקי המים אינו כפוף לסדרי המערכת. והאבדון שבעומק - אין לו כסות, כלומר אינו מכוסה מפני השם אלא גלוי לפניו. כאשר השם מסר את גורלו של אדם למערכה, הרי זה כביכול מכוסה ממנו - 'מסרתי את זה למערכה, איני מתערב'. אבל השאול והאבדון ערומים וגלויים לפניו, והקדוש ברוך הוא השאיר אותם בידו לפעול בהם, הגם שאת כל השאר מסר ביד המערכה.
נשאר אפוא נשק ביד ההשגחה - ומדוע אין השם מפעיל אותו כנגד הרשעים? זו תמיהתו של איוב. עליו עצמו אי אפשר להקשות כן, שהרי לשיטתו לא נשאר כלום, השם מסר הכל ביד המערכה ואין השגחה פרטית כלל, וממילא כל טענותיו הן שהמערכה עושה לו עוול. אבל לשיטתך, בלדד, שיש חלק שעדיין נתון ביד ההשגחה - שיפעיל אותו בורא עולם כנגד הרשעים. וזאת אף שביחס למה שנמסר ביד המערכה אתה טוען שאינו מפעילו, ולא מפני שהוא מוגבל חלילה, אלא מפני שהגביל את עצמו.