פרק כ"ה הוא המענה השש־עשר שבספר איוב, ובו חוזר בלדד השוחי ומנסה לחזק את שיטתו. שתי טענות היו לו מתחילה: ייסורי הצדיקים הם "על דרך התמורה" - אומנם כאן אתה סובל, אבל יש תמורה לאגרה, ובעבור כן תקבל טוב; והצלחת הרשעים היא מפני שעיקר עונשם בעולם הבא, שם יִכרת שארם ותיכרת נפשם. ואיוב כבר סתר את שתי הטענות: אתה אומר שהשם ייתן לי טוב תמורת הרע - איני רוצה טוב ואיני רוצה רע, אל תיתן לי טוב תמורת הרע; ואתה אומר שהצלחת הרשע היא מפני שעונשו בעולם הבא - אדרבה, שיקבל הרשע את עונשו כאן בעולם הזה, במקום שבו פשע, ולמה נותן לו הקדוש ברוך הוא לעשות ככל העולה על רוחו ואת העונש משאיר לשם?
לאחר תשובותיו של איוב בא כעת בלדד לחזק את דבריו ולאמץ אותם מחדש. יסוד דבריו: הכל נתון תחת ההשגחה הפרטית, והשם משלם לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו. ואם תשאל - הנה אני רואה רשע וטוב לו, וצדיק ורע לו, כיצד תאמר שהכל בהשגחה פרטית? על כך הוא עונה: פעמים שהפרטים, כלומר אנשים בודדים, נענשים שלא על פי הדין, מפני שההנהגה הכללית מתנגדת לתת להם טוב; ולהיפך, פעמים שאנשים מקבלים טוב שלא בצדק אף שמגיע להם רע מחמת רשעתם, מפני שההנהגה הכללית מתנגדת לתת להם רע.
נתאר לעצמנו חמישים שדות של צדיקים, וביניהן שדה אחת של רשע. מן הדין אין ראוי שיירד לרשע גשם, ואם נדון מצד ההנהגה הפרטית - לא מגיע לו. אלא שההנהגה הכללית אינה מסכימה לזה: אם יש כאן שדות של צדיקים צריך שיירד גשם, וממילא הרשע מקבל טוב אגב ההנהגה הכללית, אף שאינו ראוי לו.
וכן החושך. סתם חושך, לילה - לתועלת הוא או לרעה? ודאי לתועלת. כיצד יכול היה אדם לישון אם היה יום תמיד? היום אנשים עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, אלא שיש לילה ואנשים הולכים לישון. ועם זאת יש המנצלים את החושך לרעה, לשדוד ולעשות מעשים. וכי בגלל אותם מנצלים לרעה לא יביא השם חושך לעולם? ובגלל הרשעים לא יביא גשם, כדי שהרשע לא ייהנה? לא. הקדוש ברוך הוא נותן לכולם, וממילא גם הרשע נהנה ממה שאינו מגיע לו, שאי אפשר לשנות את הטבע הכללי בשביל הפרט.
ובאותה מידה גם להיפך: כשיש אנשים רשעים, "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה". מפני מי יצאה האש? מפני הקוצים. אבל בסופו של דבר נאכלו גם הגדיש והקמה, שהם התבואה הטובה, הצדיקים. מפני שבאופן כללי מגיע עונש. וכי תרצה שיעשה הקדוש ברוך הוא הצלות פרטיות לכל צדיק וצדיק? ההנהגה הכללית מתנגדת להצילו מן המצב שבו הוא נמצא. אי אפשר שימטיר השם מטר על כולם ועל חלקה אחת לא ימטיר מפני שגר שם אדם רשע. וכיוון שאי אפשר, יש מצבים שהרשעים נהנים הנאה שאינה מגיעה להם, ויש מצבים שהצדיק סובל סבל שאינו מגיע לו.
ואם תאמר: הבנתי למה זה חייב להיות כך, אבל סוף סוף יש כאן חוסר צדק - הצדיק עבד את השם והוא סובל, והרשע הכעיס את השם והוא מאושר ומקבל טוב. על זה בא ואומר: תדע לך שאף שבמציאות הגשמית אתה רואה את הצדיק סובל, סוף סוף ייתן השם גמול לצדיק, או בעולם הזה או בעולם הבא, באופן שאין צריך לשנות בשבילו את ההנהגה הכללית. וכן הרשע יקבל גמול פרטי, בעולם הזה או בעולם הבא, באופן שאין צריך לשנות את ההנהגה הכללית. אין צריך לסגור לו את השיבר של המים מעל שדהו, אלא יקבל בסופו של דבר בעניין אחר עונש פרטי שאינו משנה את כל סדר ההנהגה. כאן הוא נהנה מפני שיש הנהגה כללית של גשם ואי אפשר לשנותה בשביל אחד, אבל בסוף יקבל את עונשו, והצדיק את שכרו.
מכאן עובר בלדד להסבר נוסף. לא רק מפני שיש גשם לכולם ולכן גם הרשע מקבל, ולא רק מפני שיש רעה לכולם ולכן גם הצדיק מקבל, אלא גם מצד המזל שבו נולד האדם. אם נולד בשעה שההשפעות השמימיות שליליות - ראוי שיהיה לו רע. וכי תרצה שישנה השם את כל סדר הכוכבים כדי שבשעת לידתו יתהפך הכל לטובה? כשם שאין השם עוצר את כל הגשמים מפני שדהו של הרשע, ואינו עוצר את המלחמה וההרג הנעשה ברשעים מפני זכותו של צדיק אחד, כך כשנולד אדם במזל רע - שעה גורמת, ואי אפשר שישנה השם את כל מה שקורה בעולם בשביל אותו צדיק שנולד באותה שעה.
וזו בדיוק כוונת הגמרא במעשה רבי אלעזר בן פדת, שהקיז דם ורצה אחר כך לאכול, ולא היה לו מה לאכול, והדבר היחיד שהיה לו הוא שום, ובא לידי סכנת נפשות מרוב עניות נוראה ואיומה. נגלה אליו הקדוש ברוך הוא ושאלו מה הוא רוצה. אמר לפניו: ריבונו של עולם, עד מתי אהיה עני ואסבול? אמר לו: מה אתה רוצה, שאהפוך את העולם? שתיוולד במזל של עשיר ואולי אז יהיה מצבך טוב יותר. שאל: וכי אחיה יותר ממה שאני עתיד לחיות? אמר לו: מה שחיית - חיית. אמר לו: אם כן אני מוותר, תשאיר אותי כמות שאני; איני רוצה לבוא עוד פעם לעולם, לך תדע מה יהיה איתי.
הרי שנולד במזל מסוים. וכי תרצה שישדד הקדוש ברוך הוא את כל מזלות הטבע כדי לשנות את מזלו של צדיק פלוני שנולד בדיוק בשעה זו? אבל תדע לך שהוא יקבל שכר: בין על הצדקות שעשה ובין על הייסורים שקיבל בחינם, שהרי לא התייסר בשביל עצמו. על הייסורים שקיבל בלי שעשה פשע - יש עולם נצחי, והעולם הנצחי אינו נתון תחת הכוכבים ותחת המזלות, ושם יזכה לאור באור החיים, שם יאיר ויזרח ויציץ נזרו. ובסופו של דבר אין כאן עוול, אלא העוול יתוקן.
מה שהוא אומר כאן מתחבר למה שאמר במענה הראשון, שייסורי הצדיק הם על דרך התמורה - מה שאתה מתייסר כאן הוא כדי להגדיל שכרך בעולם האמת או בסוף ימיך. אלא ששם לא הסביר את עצמו נכון, ולכן ביטל איוב את דבריו. עכשיו הוא מסביר שהתמורה אינה מצד שהשם רוצה לייסרו עתה כדי לתת לו טוב בסוף. על זה טען איוב: תודה רבה, מוחל טובות, אל תעשה לי טובות. אתה רוצה להביא לי עכשיו רע ואל אדאג כי יהיה לי בסוף? לא רוצה בסוף ולא רוצה בהתחלה, לא הן ולא שכרן. ועל זה משיב בלדד: אין זה שאני מביא לך רע עכשיו כדי שיהיה לך טוב בסוף. אני מביא עליך רע מפני שאין ברירה, שכאשר באה רעה באופן כללי סובלים גם הפרטים שאינם ראויים לה. מזל המערכה קובע שיהיה רע, או שהכלל צריך לקבל רעה ואתה חלק מן הכלל - אתה חלק מן הקמה והגדיש, וכשהקוצים נשרפים נשרף גם זה. אבל אל תדאג, סוף סוף תקבל את שלך, וטובות בעתיד בעבור זה. לא נתינת רע על מנת לתת טוב, אלא נתינת רע מחמת שאין ברירה, ועם כל זה תקבל בסוף פיצוי.
לפי זה מובן גם המשל שנשא בלדד קודם, על צמח שעוקרים אותו ממקום אחד מפני שמקום גידולו אינו טוב, ואחר כך נוטעים אותו במקום אחר. העקירה נדמית בתחילה כרעה גדולה לצמח: עד עתה היה מחובר למקור אדמה ולמקור מים והיה יונק, ופתאום נעקר. אבל האמת שזה כדי להעמידו בגינה טובה יותר, באדמה משובחת יותר, במקום לח ורטוב יותר. נמצא שהדבר הנדמה כרעה הוא בעצם לטובה. כך השם עוקר את הצדיק ממקום רע ושותלו אחר כך בארץ החיים, במקום רוחני, ושם תהיה לו טובה.
ולפי זה הדברים נפלאים: "שתול במקום רע" היינו שהוא נמצא בין רשעים. וכשהוא נמצא בין רשעים - צריך לקבל את מה שכולם מקבלים. לא בחינת עונש חס ושלום, אלא כך נגדיר: אם יש מלחמה - גם עליו; אם כולם בפחד - גם הוא בפחד; אם כולם בסכנה ובורחים - גם הוא בורח. הרוב כאן כאלה ולרובם מגיע, ואתה בתוך הסיפור. אבל תדע לך שהשם יעקור את הצמח הזה מן המקום השלילי וישתלנו בגן החיים, בגן עדן לעתיד לבוא, ושם יקבל שכר על כל מעשיו, ובזה יהיה לו פיצוי על הרעה שנאלצו לתת לו כאן.
ובאותה מידה הרשע: מזלו מחייב שיצליח, שיהיה עשיר ובעל ממון ונכסים, שכל ברזל שייגע בו יהפוך לזהב - כך הוא המזל שבו נולד. וכי אשנה את מזל המערכה מפני שהוא החליט להרשיע? מזל המערכה הורה על איש זה שגבר יצלח בימיו, ואשנה את כל הכוכבים בשעת לידתו מפני שאני יודע שעתיד להרשיע? לא. השם משאיר את המצב ואת הטבע כמות שהם. ואם תשאל: היכן הצדק, רשע ומקבל כאן שכר? אל תדאג, סוף סוף יקבל את עונשו בצורה נצחית, ולדורי דורות יידון בגיהנום. נמצא שיש כאן כעין אילוץ שהרשע ייהנה כאן, והאילוץ הוא מפני שכך נולד, ועם כל זה יש קיזוזים בסוף. ממילא אין לשאול למה הוא מצליח בעולם הזה, שהמזל שנולד בו גרם, או שרוב הציבור ראויים לטוב והטובה משפיעה עליהם והוא נמצא יחד עמם - וכשמרטיבים קבוצה, נרטב גם מי שאינו רוצה; יורד גשם וגם הרשע מקבל. ובסופו של דבר יקבל הרשע עונש על מעשיו הרעים והצדיק שכר על מעשיו הטובים. ומכאן נראה את הדברים בפנים.
וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר׃ הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו׃
הקדוש ברוך הוא נותן ממשלה לאחרים - "הַמְשֵׁל", ממשיל אחרים תחתיו - ואף על פי כן "וָפַחַד עִמּוֹ", הפחד נשאר עמו. למה הדבר דומה? למלך אדיר הממנה תחתיו מושלים. המושלים הם המוציאים אל הפועל, אבל ממי חרדים הם עצמם וממי חרד העם? מן המלך, שהכל יודעים שאינם אלא פקידיו. כך כוחות הטבע: מערכות הכוכבים, הכוכבים והמזלות והשרים העליונים - הם המשפיעים והם המושלים, ועם כל זה "ופחד עמו", יש מושל מעל כולם, הוא הקדוש ברוך הוא, והוא מושל בדין ובצדק.
"עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" - אף שאנו רואים בבריאה כוחות מנוגדים, כוח אחד המתנגד לחברו, מזל המתנגד למזל אחר, תדע לך שכל הכוחות האלה נובעים ממנו יתברך, והוא מצרף את כולם להנהגה כללית אחת שלמה, והם פועלים את פעולתם בזמנים מחולקים ובצורות נפרדות שלא ייצרו התנגדות. האור מקורו מן הבורא והחושך מקורו מן הבורא, ואף שהם כוחות מנוגדים - "יוצר אור ובורא חושך", וההמשך: "עושה שלום". את האור נתן לממשלת היום ואת החושך לממשלת הלילה.
ומכאן גם הדין ש"הרואה קדרה בחלום יצפה לשלום". מפני מה? כשיש כוח שנקרא אש וכנגדו כוח שנקרא מים, הם מבטלים זה את זה - אש חזקה מאדה את המים, ומים חזקים מכבים את האש. וכיצד עושים שלום ביניהם? לוקחים סיר: האש מלמטה, הסיר עליה והמים בתוכו, וקיבלתי תועלת - האש חיממה את המים ואפשר לשתות כוס קפה. מי עשה שלום בין האש ובין המים שישפיעו זה על זה בצורה חיובית? הקדרה. כך מבאר המהר"ם בנט, והזכרתי זאת בספר "במשנת החלומות". אם כן, אף שהכוחות היוצאים מלפניו הם אור וחושך, הקדוש ברוך הוא עושה שלום, ונתן להם זמני פעולה שונים וחלוקות פעולה שונות שלא יהיה ביניהם התנגשות.
הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל־מִי לֹא־יָקוּם אוֹרֵהוּ׃
עד כאן דיברנו בבורא עולם ובממשלות שהן השרים, וכעת עוברים לכוחות הפרטיים, שהם הגדודים שתחת השרים - כמשל רמטכ"ל, מפקדים וחיילים. גם הפרטים הם כגדודים הנתונים תחת המושלים, ואין להם מספר מרוב כמותם. ועם כל זה - "וְעַל־מִי לֹא־יָקוּם אוֹרֵהוּ", על מי תוכל לומר שאין אור ההשגחה העליונה משגיח ומפקח? לא רק על השרים הגדולים, אלא גם על ההשגחות הפרטיות הקטנות ביותר: מה יקרה כשתכניס את היד לכיס, ומה יקרה לו כשיעבור את הכביש, ומה יהיה בדיוק כשיפתח את הספר וייפתח לו במקום הנכון. כל אלה גדודי גדודים של השגחות. אין זו השגחה כללית על מה יהיה עם עם ישראל - זו ההנהגה שקראנו לה המושלים - אלא השגחות פרטיות קטנות על כל דבר ודבר. ולכאורה בהן הניגודים יכולים להיות רבים הרבה יותר, ואף על פי כן הקדוש ברוך הוא מושל בכולם ועושה שלום במרומיו. "אורהו" היינו אורו של הקדוש ברוך הוא, אור ההשגחה ואור ההנהגה, המפקח ומשגיח על כל מה שאתה רואה בעולם עד פרטי הפרטים הקטנים ביותר, והכל בא לתכלית של טובה ולתכלית חיובית ולא חס ושלום לדבר שלילי.
וּמַה־יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל וּמַה־יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה׃ הֵן עַד־יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא־זַכּוּ בְעֵינָיו׃
אומר לו: האם יוכל אנוש לצדוק בטענותיו שהוא טוען כנגד האלוקים? וכי יכול הוא לטעון טענותיו כנגדו? ומה הן טענותיו? "הֵן עַד־יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל" - אם נולד אדם במזל מסוים בשעה שהירח מאיר ומזלו היה שלילי, מה אתה רוצה, שביום שנולדת לא יאיר הירח כדרך שהוא צריך להאיר, כדי שלא תהיה לך ממנו השפעה שלילית? "וְכוֹכָבִים לֹא־זַכּוּ בְעֵינָיו" - גם הנהגת הכוכבים אינה מתאימה לי; "זכו" מלשון זך ונקי, כלומר אינה ראויה בעיניי, והיה צריך השם לשנות את הנהגת הכוכבים שהרי צדיק אני. וכי בשבילך באופן פרטי ישנה הקדוש ברוך הוא את כל הנהגת הכוכבים? וכי תוכל לטעון טענה כזאת, שיברא לך השם כוכבים אחרים שיבשרו עליך טובה ויבשרו עליך הצלחה? וכי ילוד אישה יוכל לטעון טענה מופרכת כזו?
אַף כִּי־אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן־אָדָם תּוֹלֵעָה׃
ובפרט שכלל בני האדם, האנוש, רימה הוא: חומרו עתיד להיבלות בקבר ולהיות רימה ותולעים. והעיקר הוא הנפש הרוחנית, והחומר אינו אלא לבוש. וכיצד תחשוב שבגלל המציאות הזמנית הזאת של הגוף, שכולה שבעים או שמונים או מאה ועשרים שנה, ישנה השם את כל מערכות הכוכבים, יסיר את הירח ויסיר את הכוכבים?
אלא דע לך שאין בזה עוול. סוף סוף הצדיק יקבל צדקו והרשע יקבל רשעו. ומה שאתה רואה אותם כאן - זה מפאת המערכה הכוללת ומערכת הכוכבים: הצדיק סובל לא מצד שמגיע לו, אלא שכך הורתה המערכה בעת לידתו, והרשע הורתה המערכה שמגיע לו טוב. ובסופו של דבר יהיו קיזוזים, כיוון שכאן אין אלא עולם גשמי, שהאנוש בו רימה ובן אדם עתיד להיות תולעה, ושם בעולם הרוחני תקבל את הראוי והמגיע לך.
בפרק זה מחזק בלדד את שיטתו שייסורי הצדיק הם על דרך התמורה, אך בהסבר מדויק יותר מבתחילה: לא שהקדוש ברוך הוא מביא רע כדי לתת שכר בעבורו - על זה כבר טען איוב "לא הן ולא שכרן" - אלא שההנהגה הכללית ומזל המערכה אינם משתנים בשביל הפרט: גשם שיורד על שדות הצדיקים מרווה גם את שדה הרשע, ואש שיצאה בקוצים אוכלת גם את הגדיש והקמה, ומי שנולד במזל רע אין מהפכים בשבילו את סדרי הכוכבים, כמעשה רבי אלעזר בן פדת. "המשל ופחד עמו" - הכוכבים והשרים מושלים, והפחד והמלכות של הקדוש ברוך הוא מעל כולם, והוא עושה שלום בין הכוחות המנוגדים; "היש מספר לגדודיו" - אור השגחתו מגיע עד פרטי הפרטים; ו"מה יצדק אנוש עם אל" - אין לאדם לתבוע שישודדו המערכות בשבילו, ובפרט שגופו רימה ותולעה ועיקרו נפשו הרוחנית. וסוף הדבר - קיזוז מלא: הצדיק ייעקר מן המקום הרע וייטע בגן החיים ויקבל פיצוי גדול על ייסורים שקיבל בחינם, והרשע יקבל את עונשו לנצח, ואין עוול.