פרק יג הוא המשך דבריו של איוב אל שלושת רעיו. בפרקים שלפניו נטענה כלפיו טענה עקרונית: שכל האדם אינו מסוגל באמת להבין ולהעמיק בדברים. הראייה שלנו היא ראייה שטחית וחיצונית בלבד, אנחנו קולטים את המציאות רק דרך החושים, והחושים מטעים אותנו. וכיוון שכך, אי אפשר להכריע דברים על פי הכרעת השכל, שהרי הכרעת השכל ממילא מוטעית היות ומקורה בחושים, והחושים פעמים רבות אינם מראים לנו את הדברים כהווייתם. וממילא, כאשר אתה בא וקובע על עצמך שאתה צדיק - מי אמר שאתה צדיק? משום שכך זה נראה? "כך זה נראה" הוא הכרעה חושית, והחושים מטעים את האדם. על טענה זו בא איוב להשיב.
הֶן־כֹּל רָאֲתָה עֵינִי שָׁמְעָה אׇזְנִי וַתָּבֶן לָהּ׃ כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם־אָנִי לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם׃
אומר איוב: את הדברים האלה אני ראיתי והשגתי בחושיי. בחוש הראות - "ראתה עיני". ואל תאמרו לי שחוש הראות הטעה אותי, שהרי הוא מוסיף "שמעה אזני" - כך בדיוק גם שמעתי באוזניי. "ותבן לה" - התבוננתי בדבר. ולא ייתכן שכל בני האדם רואים ושומעים וכולם טועים, שכולם אינם מבינים מה הם רואים ואינם מבינים מה הם שומעים. ולא ייתכן שתאמרו לי שאתם משיגים את הדברים בצורה שונה ממה שאני משיג אותם, שהרי "כדעתכם ידעתי גם אני" - ידיעתכם היא גם ידיעתי, אין לכם ידיעה יתרה על מה שאני יודע, אין לכם השגה גדולה מן ההשגה שלי.
את הביטוי "לא נופל אנוכי מכם" כבר ביארנו קודם, ויש בו שתי אפשרויות. האחת: איני נחות מכם - וזהו הביטוי המקובל בלשוננו היום, כשאומרים על מוצר מסוים שהוא "לא נופל" מן המוצר האחר, כלומר אינו פחות טוב ממנו. והשנייה: כשאדם רואה דבר מה ומתפעל ממנו, לפעמים מרוב התפעלות הוא נרתע לאחוריו, נבהל, נופל. אומר להם איוב: אני שומע אתכם ואיני נופל, איני נבהל. אינכם מחדשים לי דבר שלא ידעתי, אין בכם חכמה מיוחדת שתגרום לי להירתע לאחור. "כדעתכם ידעתי גם אני".
אוּלָם אֲנִי אֶל־שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל־אֵל אֶחְפָּץ׃ וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי־שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם׃
שני הפסוקים האלה נקראים יחד, משום שדלתות הכתוב מקבילות. נזכיר מהי הקבלת דלתות הכתוב: כאשר פסוק כולל בתוכו שני אלמנטים, וגם הפסוק שאחריו כולל שני אלמנטים, לפעמים חלק א' שבפסוק הראשון ממשיך בחלק א' שבפסוק השני, וחלק ב' שבראשון ממשיך בחלק ב' שבשני. וכאן: "אולם אני אל שדי אדבר" - כנגד "ואולם אתם טופלי שקר"; "והוכח אל אל אחפץ" - כנגד "רופאי אליל כולכם".
אומר להם איוב: ההבדל בינינו, מה שאין דעותינו משתוות, אינו נובע מצד ההשגה - לא מפני שאתם משיגים אחרת וכוח השגתכם רחב יותר. המחלוקת בינינו נובעת מצד המטרה ששמנו לנו בוויכוח הזה. אני - מטרתי בוויכוח היא "אל שדי אדבר". אני בא להצדיק את הנהגתו של בורא עולם, שהרי השם הוא אל שדי, ומאל שדי אין ראוי שתצא חלילה עוולה. אם אומר שההשגחה הפרטית וכל מה שקורה לי הוא מאת השם - הרי זה סותר את הצדק, את היושר ואת המשפט: איך ייתכן שאדם צדיק כמוני יסבול? ולכן, מכוח זה עצמו הגיע איוב למסקנתו: שאנו נתונים ביד המערכה, יש כוכבים ומזלות, והשם הניח את ההנהגה ביד מערכת הכוכבים והמזלות.
"ואולם אתם טופלי שקר" - כי אתם רוצים לומר משני הצדדים: שהשם הוא המשגיח, וכל מה שקורה לך בכל רגע נתון הוא מאיתו יתברך, ומצד שני שיש כאן צדק, ואתם נדחקים לתת הסברים מדוע זה כן צדק. זה שקר, ואתם טופלי שקר, שכן אתם מיישבים בצורה שאינה מתקבלת על הדעת: לומר שהשם משגיח והכל מאיתו, ואחר כך לומר שזה גם צדק - הרי זה תרתי דסתרי. איך ייתכן שצדיק כאיוב יקבל עונשים כאלה?
"והוכח אל אל אחפץ" - אני מתווכח כדי להוכיח את דעתי מן הצד שהקדוש ברוך הוא הוא אל, הוא אלוקים. בוודאי שהשם יודע כל מה שעתיד להיות, ואין נמצא אצלו שינוי בידיעה, ולא ריבוי ידיעה, ולא התחדשות ידיעה. ואם כן, הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה ושום דבר אינו מתחדש אצלו - וכי ייתכן שאעשה משהו שהשם לא ידע? אם כן השם יודע מראש מה עתיד להיות, ואיני עושה מאומה שהשם לא ידע. ומה המסקנה? שאין בחירה חופשית: השם יודע מה יהיה, ולא יכול להיות אחרת, כנראה שכך גזר השם שיתנהג העולם, ואין לי בחירה חופשית לעשות טוב או רע. וממילא טוען איוב - גם אם אתה סבור שעשיתי רע, למה אתה מכה אותי? הרי אין לי בחירה חופשית.
לעומת זאת "אתם רופאי אליל כולכם". אתם מייחסים לקדוש ברוך הוא ידיעה של כל מה שעתיד להיות, ואף על פי כן אומרים שיש לי בחירה חופשית. וכבר דיבר על כך איוב שלכאורה זהו תרתי דסתרי: אם השם יודע מה עתיד להיות, איני יכול לבחור אחרת, שהרי כך השם יודע. על השאלה הזאת של ידיעה ובחירה מסרנו שיעור שלם בפני עצמו בסוף פרק יא, ומי שרוצה יכול לשמוע שם כיצד מיישבים את שני הדברים - מדוע אין סתירה בין זה שהקדוש ברוך הוא יודע כל מה שאעשה ובין זה שבסופו של דבר עדיין אני יכול לעשות כרצוני.
אבל לטענתו של איוב, אתם מיישבים יישוב שאינו קיים במציאות ומתרצים תירוץ שלא ייתכן בעולם: שהשם יודע בבירור שראובן יחלל שבת בשבת הקרובה, ועם כל זה אתם אומרים לי שאילו ראובן היה בוחר שלא לחלל - לא היה מחלל. איך ייתכן? מי שבא לתרץ כך, לדעת איוב הריהו "רופא אליל". ומהו אליל? "אליל" מלשון "לא", שכן כל אלוהי העמים אלילים - אין בהם שום כוח, היפוכו של "אל" שהוא בעל כוח. ופירושו: דבר הנמנע מן המציאות, דבר שלא ייתכן. ועוד: היו בזמנם רופאים שנקראו רופאי אליל, רופאים שלא היה להם כוח ברפואה אלא היו פועלים בכל מיני סגולות ועניינים שאין בהם שום תועלת. אומר להם איוב: אתם כמותם, באים לרפא בתרופה שאינה ממשית ואין בה תועלת, שאתם טוענים שיש ידיעה לקדוש ברוך הוא ואף על פי כן יש בחירה חופשית - ואלו שני דברים שאינם הולכים יחד.
מִי־יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחׇכְמָה׃
אומר להם איוב: אם כן, אין לכם טענות ממש, ורופאי אליל אתם, וכל מה שאתם משיבים לי הם דברים שמעל שכל האדם ואי אפשר להשיג אותם. תשובות כאלה - מוטב לשתוק. טוב שתחרישו, שהרי "גם אוויל מחריש חכם ייחשב": כשהאוויל שותק אומרים עליו כמה הוא חכם, בוודאי יש לו דברים רבים לומר והוא מתאפק; אבל אוי ואבוי כשיפתח את פיו, שאז יראו הכל שבמקום מוח יש קש. לכן במצבכם עדיף שלא לענות תשובות, ואז היינו חושבים שאתם חכמים. שמי שאומר "איני יודע" - חכמתו היא שישתוק ולא שיתווכח. שהרי מה אתם באים ואומרים? שהדברים אינם ניתנים להשגה, שאלו דברים גבוהים מבינת האדם, שהשגתנו מוגבלת והיא השגה חושית, ושדעתו של בורא עולם אינה כדעתנו אלא סוג אחר לגמרי. ובעצם מה אתם אומרים? שאיננו מבינים. ואם איננו מבינים - שתוק. מה לך להתווכח על "איננו מבינים".
שִׁמְעוּ־נָא תוֹכַחְתִּי וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ׃
עתה בא איוב להתווכח עמם על שהרשיעו אותו בטענות של הבל, וכביכול באו להחניף לבורא עולם. כאילו אמרו: אתה איוב יש לך ריב עם בורא עולם, וטפלת עליו האשמות חמורות, ואנו באים למצוא חן בעיניו ולהצדיקו - אף שאנו יודעים שאין הצדק עמו. לכן אומר להם איוב: קודם כל שמעו את תוכחתי, זהו גוף הוויכוח, והוויכוח פירושו הוכחה וראיות; וגם הקשיבו ל"ריבות שפתיי" - מה שאני רב אתכם על שחיללתם את כבודי.
הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה׃
כאן הוא בא לענות לשיטתם של אליפז ובלדד השוחי, שבעצם מייחסים עוולה לאל. אליפז אומר שהקדוש ברוך הוא מעניש עונש חמור גם על חטאים קלים: אתה טוען שלא מגיע לך? הרי אתה יודע כמה מדקדק הדין, כמה הקדוש ברוך הוא מדקדק עם כל מעשה ומעשה של האדם. אומר להם איוב: הלאל תדברו עוולה? לומר שאדם שעשה מעשה קל, שגנב חמישה שקלים מחברו ובגלל זה הוציאוהו להורג - זו עוולה. על קנס של חמישה שקלים אין הורגים אדם. ומי שאומר שהשם תובע אותך גם על הדברים הקטנים ולכן אתה משלם מחיר כה יקר - טוען בעצם שהשם עושה עוולה.
וכן בלדד השוחי, שאמר: אתה סובל כאן אבל עתיד לקבל טובה, בעתיד ייטב לך. אומר איוב: גם זה עוול. וכי שאלו אותי אם אני מעוניין? מי שאל אותי אם אני מעוניין לסבול עכשיו כדי לקבל אחר כך? איני רוצה לסבול עכשיו ואיני רוצה לקבל אחר כך. מי נתן לך רשות להמיר את העתיד בהווה? לא שאלת אותי, ומדוע אתה עושה לי צרות ואומר לי שבסוף יהיה טוב. מי אמר שאני רוצה בכך? נמצא שגם לפי שיטת בלדד אתה מדבר עוולה לאל, שאתה אומר שהשם עושה דברים שיש בהם בחינת עוול.
"ולו תדברו רמייה" - כנגד שיטתו של צופר הנעמתי. צופר טען שאי אפשר באמת לדעת מי צדיק, ואף שאתה חושב עצמך צדיק, ייתכן שלא השלמת את עבודתך כפי דרגתך, ונתבע ממך הרבה יותר. כמו שראינו לגבי נקדימון בן גוריון, שעשה צדקה מרובה, ואף על פי כן "כדבעי ליה למיעבד לא עבד" - עשה צדקה, אבל לא עשה כראוי לו. אומר איוב: אתה, צופר, טוען שאני נענש משום שאיני בדרגה שהייתי צריך להיות בה, ונדמה לי שאני צדיק ואיני באמת צדיק לפי הנתבע ממני, והשם מענישני על אותה עוולה שבי. ועל זה אומר איוב: זו רמייה לומר כך על השם. ומדוע? כי לשיטתו של איוב אין בחירה חופשית, ואם אין בחירה חופשית לא שייך לומר שהשם תובע אותי על שיכולתי להגיע ולא הגעתי. מה שעשיתי הוא מה שניתן לי מן השמיים, ואיני בוחר. ואם כן רמייה היא לומר שאני נתבע על השגות שיכולתי להשיג.
הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם־לָאֵל תְּרִיבוּן׃
לפעמים אדם בא להחניף לאדם גדול ולהצדיק את מעשיו, אפילו כשאין אלו דברי אמת ואפילו כשהם דברי שקר, מפני שהוא נושא לו פנים: לא נעים לי ממנו, אדם כה מכובד וחשוב, ואף שאני יודע שטעה אני אומר שהוא בסדר - כדי להחניף לו, כי אני נושא לו פנים. אומר להם איוב: "הפניו תשאון" - וכי אתם נושאים פנים לשם ומחניפים לו, אף שאתם יודעים שאין מעשיו כדת, מפני שאתם נושאים לו פנים? ולפעמים, כשאדם שומע שמחרפים את מישהו, הוא כואב את ביזיונו ויוצא לריב בשבילו משום כבודו. על כך אומר איוב: "אם לאל תריבון" - וכי מפני שראיתם כאן כביכול פגיעה בכבוד השם, אתם יוצאים לריב בשבילו?
וטוען איוב: בין נשיאת פנים ובין הריב בשבילו - שני הדברים האלה אינם מרוצים אצל השם, ואין הקדוש ברוך הוא אוהב אותם, שהרי הוא אינו חפץ בלשון חנופה ובלשון רמייה. השם חפץ באמת. ואני, אף שאני אומר דברים קשים - אמת הם. ואילו אתם, כל אחד בא להצדיק את הקדוש ברוך הוא בטענות שאינן אמיתיות, רק כדי לשאת את פניו ולריב בשבילו, וטענותיכם אינן מקובלות על בורא עולם. כי השם מעדיף את האמת אפילו כשהיא מרה, מן החנופה והרמייה אפילו כשהן נעימות ומתוקות. נמצא שמה שאני עושה מרוצה יותר לפני השם.
הֲטוֹב כִּי־יַחְקֹר אֶתְכֶם אִם־כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ׃ הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם־בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן׃
אתם בעצמכם יודעים שאין ממש בטענותיכם, ושהדברים שאתם אומרים נאמרים רק כדי להצדיק את בורא עולם ויהי מה, אף שבטיעונים עצמם אין צדק, ואתם אומרים דברי שקר כדי להצדיקו - והרי "דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו", והשם שונא דוברי שקר. ועל כן שואל אותם איוב: האם תרצו שהשם יחקור וינסה אתכם לראות מה בלבבכם, לבדוק אם התשובות שהשבתם יוצאות מן הלב ובאמונה אתם אומרים אותן, או שהן רק כדי להצדיק את בורא עולם?
וכיצד ייחקרו? "הוכח יוכיח אתכם, אם בסתר פנים תשאון" - אומר להם איוב: יש מבחן פשוט. שיביא עליכם מעט ייסורים, ואז נשמע אילו מנגינות יישמעו. נראה אם תצדיקו את בורא עולם ותאמרו שהכל אמת, או שאז תתחילו לטעון בדיוק את מה שאני טענתי - שאין כאן צדק, שאני צדיק, ומדוע השם מייסר אותי כך. במילים פשוטות: טענותיכם אינן אמיתיות, והמבחן יהיה כשיבואו עליכם הצרות והייסורים הללו, ואז ייווכחו אם תדברו מן הלב. שהרי אז בוודאי תתרעמו על משפטי השם. ואז נבדוק אם בסתר אתם באמת נושאים פני השם, או שבסתר יש לכם חלילה קובלנות וטענות על בורא עולם והשגות על הנהגתו עמכם. כל מה שאתם עושים עתה אינו אלא תשובה כנגדי, ואינכם מאמינים בזה באמת; שאילו היה השם נוגע בציפורניכם, מנגינות אחרות ונעימות אחרות היו נשמעות מפיכם.
הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם׃ זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי־אֵפֶר לְגַבֵּי־חֹמֶר גַּבֵּיכֶם׃
גם כאן דלתות הכתוב מקבילות: "הלא שאתו תבעת אתכם" - "זכרוניכם משלי אפר"; "ופחדו ייפול עליכם" - "לגבי חומר גביכם".
אומר להם איוב: מה שאתם מדברים רמייה נובע מכך שאתם נבהלים ממוראו. יראתו של בורא עולם נפלה עליכם, ולכן אתם באים להצדיקו ויהי מה, אף שאין צדק בדבריכם, ולא מפני שכך אתם מחליטים באמת בלבבכם. ו"שאת" הוא לשון רוממות: רוממותו יתברך מבעתת אתכם. ומדוע? "זכרוניכם משלי אפר" - מפני שאתם זוכרים ואומרים: עפר ואפר אני לפני השם, מי אני ומה אני לפני בורא עולם. ולכן אתם ממהרים להצדיק את השם, אף שאין זה כדין ואף שהשם עושה עמי עוולה.
או האפשרות השנייה: "ופחדו ייפול עליכם". שכן היראה היא משני סוגים. יש יראת הרוממות - "הלא שאתו תבעת אתכם", שאתם נבהלים מרוממותו, לשון שאת, לשון גובה. ויש אפשרות שטענותיכם באות מצד יראת העונש - "ופחדו ייפול עליכם": אתם מפחדים, לך תדע, אם אומר דבר שאינו טוב על בורא עולם, ראה מה קיבל איוב, לך תדע מה אקבל אני. ולכן אתם ממהרים לומר שהשם צדיק ושהדבר מגיע לו, ונותנים כל מיני הסברים. וההמשך לכך: "לגבי חומר גביכם" - הרי אתם יודעים שהאדם נברא מן החומר, ושמציאותו זמנית וחומרית, גבכם גב של חומר, וממילא די במכה קטנה לאבדון. ולכן פחדו נופל עליכם ואתם טוענים טענות שאינן אמיתיות, ובלבד להצדיק את בורא עולם.
נמצא שאחת מן השתיים: או ש"שאתו תבעת אתכם", רוממותו יתברך, כפי שאתם אומרים "זכרוניכם משלי אפר", שהרי עפר ואפר אנחנו ומה אנו לעומת רוממותו יתברך; או שיש לכם פחד גשמי בלבד, שמא יעשה גבכם חומר, כלומר יחזיר אתכם לעפר ולאפר, ומחמת זה אתם טוענים טענות להצדיק את השם שלא על פי האמת.