כדרכנו, נקדים ונראה תחילה את הקו הכללי שאיוב נוקט כאן, ואחר כך נלך על סדר הפסוקים. הפרק שלפנינו הוא המענה השביעי, ובו בא איוב להשיב לצופר הנעמתי.
צופר טען שכל השגתנו היא השגה על ידי החושים, וההשגה שעל ידי החושים משיגה לעולם רק את חיצוניות הדברים. להשיג את פנימיותם, את מהותם, את עומק הדבר, אין כוח בחושינו. ממילא ייתכן מאוד שאדם הנראה לנו על פי החושים כצדיק, אינו באמת כזה. ולא בהכרח מפני שהוא עושה עבירות בסתר, אלא מפני שאינו משלים את הדרגה שאליה היה יכול להגיע, ואם כן הגם שנדמה לנו שהוא צדיק, החושים מטעים אותנו.
על הטענה הזאת איוב מרבה ללעוג ולשחוק. וכי ייתכן מצב כזה, שאדם הנראה נקי מכל שמץ ודופי נאמר לו: דע לך שאינך מכיר את עצמך היטב, ייתכן שאינך כזה צדיק? הייתכן שהקדוש ברוך הוא יברא את האדם במציאות שבה הוא מהלך בתחושה שהוא צדיק ובאמת אינו מכיר את עצמו, ואולי הוא פושע ואינו יודע? אולי לפי מה שנדרש ממני ולא השלמתי אני נחשב כרשע, ואיני יודע? הייתכן שהבורא ייצור את האדם במציאות כזאת?
קראתי על אחד מגדולי ישראל שהביאו אליו בת ישראל שהחליטה להשתמד, כדי שידבר עימה. שאל אותה: מה ראית על ככה? אמרה לו: אני רואה את אבא שלי עמל וטורח ויגע בעמל יומו, הפרנסה גרועה והמצב הכלכלי קשה. אמרתי, נו, מילא עולם הזה אין לו, לפחות עולם הבא. אבל אני שומעת אותו כל הזמן מתאונן שאין לו גם עולם הבא, כי עם כל מה שהוא מתאמץ, כמה זמן יש לו ללמוד, כמה זמן יש לו לקיים מצוות ולעבוד את השם. לא עולם הזה יש לו ולא עולם הבא. ולעומת זאת אני מסתכלת על השכן הגוי, מתפרנס יפה, פרנסה מכובדת, וגם על עולם הבא הוא אומר שהכומר שלו הבטיח לו שהוא מזומן לחיי העולם הבא, ואם יהיו לו אי אלו חטאים יבוא אל הכומר, יתוודה, והכומר יסדר את העניינים. גם עולם הזה וגם עולם הבא. אם כן מה שווה להיות יהודי?
אמר לה הרב: בואי ואסביר לך. כשיצאו עשיו ויעקב מבטן אמם חלקו ביניהם את העולמות: יעקב ייקח את העולם הבא ועשיו ייקח את העולם הזה. בא עשיו וטען שאין זה הוגן. מדוע? כי אמנם ליעקב אין עולם הזה, הוא מתהלך בין רדיפות וצרות ובעיות כלכליות ודוחק פרנסה, אבל המחשבה שהוא יודע כל הזמן שאוטוטו הוא מגיע לעולם הבא, ועולם הבא הוא נצח נצחים של אינסוף הנאה ותענוג, היא עצמה נותנת לו להרגיש כאן טוב. כמו אדם שבעוד שבוע יוצא לטיול של שנתיים מסביב לעולם, ולפניו שבוע של עבודה מפרכת: האם הוא שבור מן השבוע הזה, או שהוא מלא ציפייה והתעודדות? ודאי שהוא בהתעודדות, הנה עוד שבוע וזה נגמר. וכאן אין מדובר בשנתיים אלא בנצח נצחים, ומה הן שבעים שנה לעומת הנצח? נמצא שישראל קיבל גם את העולם הזה. ולעומת זאת הגוי, מה נתת לו? עולם הזה, אבל הוא יודע שעולם הבא אין לו, את הנצח הפסיד. ואם כן איך הוא חי כאן? אדם שאומרים לו: בוא, יש מסיבה, תאכל ותשתה, אבל זו הסעודה האחרונה, האם יערב לו לאכול ולשתות? הוא יודע שאוטוטו הסיפור נגמר ואוטוטו נצח נצחים של אבדון. אז אמנם קיבל עולם הזה, אבל בעצם קיבל כאן גיהינום, שהרי הוא חי כל הזמן בתחושה שהוא הולך לאבד את הכל לנצח.
אמר הקדוש ברוך הוא: אתה צודק. ולכן אני אדאג שהיהודי יהלך כאן בעולם הזה בתחושה שאין לו עולם הבא, ואז באמת לא יהיה לו עולם הזה, כי הוא חי כאן ב'אוי ואבוי, מה יהיה איתי, עולם הבא לא אקבל'. יהיה לו כאן סבל אמיתי בעולם הזה, מפני שהוא בתחושה שאין לו עולם הבא. ומה עם הגוי, איפה העולם הזה שהובטח לו? הגוי יהלך בתחושה שיש לו עולם הבא, שכשיגיע למעלה ישירו לו וירצפו לו שטיח אדום ויביאוהו לגן עדן, והרגשה זו תעשה לו את העולם הזה מושלם. הרגשה ברורה ומוחלטת שהוא מסודר שם למעלה עם הכומר. בתנור הוא יישב, ואינו יודע, אבל הוא בטוח שהכומר יביאהו עמו לגן עדן. אמר לה: היהודי מהלך כאן בתחושה של מסכנות, ובאמת איזה נצח צפון לו; והגוי השוטה מהלך כאן בתחושה של אושר והצלחה ופרנסה, ואינו יודע איזה סוף מר ממתין לו. כך עשה השם, כדי שלגוי יהיה באמת העולם הזה, וליהודי יהיה באמת רק עולם הבא ולא העולם הזה.
איוב טוען כעין זה: הייתכן שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם במציאות שבה הוא מהלך רגוע, 'יש לי עולם הבא, אני מסודר', בטוח שהוא צדיק, מקפיד ומדקדק במצוות ונזהר בקלה כבחמורה, ובאמת אין זה כן? ואולי הוא באמת פושע ואינו צודק בהנהגתו, ואולי יביאוהו למקום שלא חשב מעולם שאליו הוא אמור להגיע?
אלא שלמען האמת, בנקודה הזאת צופר הנעמתי צודק, ומה שאיוב אומר אינו נכון. שהרי אנו רואים פעמים רבות שאדם חי כאן בתחושה שהוא מזומן לחיי העולם הבא, ובאמת הוא טועה בעצמו ואינו יודע כמה גדולה התביעה למעלה. מי ידע זאת באמת? הגדולים ידעו. רבן יוחנן בן זכאי היה אומר: איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי. תאמינו לי, אם היה לנו אחוז אחד מרבן יוחנן בן זכאי, היינו בטוחים שיש לנו עולם הבא לנצח נצחים. אחוז אחד. והוא זה שנאמר עליו שלא הניח מדרש ולא ספרא ולא ספרי, ירושלמי ובבלי, אגדות והלכות ומעשה מרכבה, ומה לא, ועדיין היה מסופק: איני יודע לאן מוליכין אותי. נמצא שאדם יכול לחיות כאן בעולם הזה ולהיות בטוח שהוא בסדר ושהוא מסודר, ואינו יודע מה גודל התביעה בשמים כפי כוחותיו וכפי הכלים שקיבל לעבוד בהם את השם. לכן אין לקבל את טענתו של איוב כאן כטענת אמת.
גם על עצם שיטתו של צופר, שהאדם אינו משיג את מהות הדברים ואפשר שמה שהוא רואה אינו אמיתות הדבר, איוב חולק. ידיעת האדם היא מה שהוא משיג בחושיו, ואינה ידיעה מוטעית. והראיה: כולם משיגים את אותו דבר. ואם טעיתי, כיצד ייתכן שגם זה טעה וגם זה טעה וגם זה? אלא מה שאדם רואה ונתפס לעיניו וההשגה החושית שאנו משיגים היא האמת, ואם אנו רואים אדם כצדיק, הוא באמת כזה. החושים הם הכלים שנתן לנו בורא עולם להשיג בהם, ואם השגתי בהם דבר מסוים, זו האמת. אל תאמר שהחושים מטעים ושכל מה שאתה רואה אינו אלא דמיון וטעות, אלא החושים מראים לנו את הדברים כפי אמיתתם.
דבר נוסף: צופר טען שהקדוש ברוך הוא יודע את כל הפרטים בידיעה ברורה ומוחלטת של כל מה שהאדם עתיד לעשות, ואף על פי כן יש לאדם בחירה חופשית, מפני שאינה דומה ידיעתו יתברך לידיעתנו. זו טענת הרמב"ם: ידיעתו של הקדוש ברוך הוא שונה מידיעת האדם, ומכיוון שכן אי אפשר לשאול מידיעתי על ידיעתו, שאין זה אותו סוג ואותו מין ידיעה כל עיקר.
גם על זה חולק איוב וטוען שידיעת הקדוש ברוך הוא דומה לידיעתנו, ואין הבדל גדול ביניהן אלא שידיעתו שלמה יותר מידיעתנו שאינה מושלמת, אבל אינה שונה ממנה מהותית. וממילא, אם השם יודע שאני עתיד לחטוא, הרי זה כמו שאני יודע שאתה עתיד לחטוא. אם ברור לי במאה אחוז שאתה עתיד לחטוא, האם יש מצב שלא תחטא? ודאי שתחטא. וידיעת השם ברורה עוד יותר מידיעתי, ואם כן בהכרח אחטא, ואין לי בחירה חופשית שלא לחטוא, ומדוע אם כן יעניש אותי הקדוש ברוך הוא לאחר שחטאתי? זו הייתה טענתו המקורית של איוב, והוא חוזר וטוען אותה גם אחרי חילוקו של צופר, שידיעת השם אינה מכריחה את האדם לעשות את מעשיו, בשונה מידיעתי ביחס לאדם אחר שכביכול מכריחה שלא יוכל לעשות אחרת.
אמשיל את הדבר: יש רובוט שעושה עשר פעולות ויש רובוט שעושה חמשת אלפים פעולות. האחד עולה מאה שקלים והשני חמישה מיליון דולר, ובכל זאת אין הם שונים מהותית, זה רובוט וזה רובוט. אבל אם יש רובוט שעושה חמשת אלפים פעולות ואדם שעושה חמשת אלפים פעולות, למי קרוב יותר הרובוט: לאדם, או לרובוט הפשוט שעושה רק עשר פעולות? ודאי לרובוט הפשוט, שהם מאותו מין. איני בודק פונקציות אלא סוג: את הרובוט היית מסווג אצל בני האדם או אצל המכונות? צופר טוען שידיעת השם וידיעת האדם הן שתי מהויות שונות, כרובוט ואדם, ואפילו יעשה הרובוט עשרת אלפים פעולות ואני חמשת אלפים, לעולם האדם יהיה במדרגה גבוהה יותר, כי אין זה אלא מכשיר עם יותר פונקציות. וממילא ידיעת השם יכולה להיות ידיעה מוחלטת בלי להכריח אותך לעשות כפי ידיעתו. איוב לעומת זאת טוען שאין כאן מהות שונה אלא איכות שונה, כרובוט של עשר פעולות ורובוט של אלף פעולות, שניהם מאותו סוג, אלא שזה במדרגה גבוהה יותר וזה נמוכה יותר. ואם כך, ידיעת השם מכריחה, ואין לאדם בחירה.
איוב מביא ראיות נוספות שהאדם מוכרח במעשיו. הנה אתה רואה שפעמים רבות אנשים רבים נוהגים בסכלות. הסתכל בהנהגת הקיבוצים, הגויים והלאומים, בהנהגות של עמים שלמים, שלפעמים חכמיהם מנהיגים את העם בדרך משובשת, וכולם הולכים אחריהם אחרי אותו תוהו וכולם אובדים. האם לא ברור שהקדוש ברוך הוא נטל מהם את הבחירה החופשית? שאם לא כן, כיצד ייתכן שבאופן קולקטיבי כולם עושים שטות כזאת? בהכרח יש כוח עליון המפר את עצתם ומסכל את מחשבתם, ומזה תבין שהאדם מוכרח במעשיו.
מכאן ממשיך איוב: אם אין בחירה חופשית, יוצא שגם אם תאמר שעשיתי מעשים שאינם הגונים, אין ראוי שאקבל על כך עונש. ואם תאמר שיש בחירה, מדוע איני מקבל שכר על המעשים הטובים שעשיתי? אם ריבונו של עולם אין לי שכר מפני שאין בחירה חופשית, אל תיתן לי גם עונש. אבל לומר שאין בחירה, ושכר אין, ועונש כן, זה דבר שלא יעלה על הדעת. אם אין בחירה, הנח אותי ביד המקרה, לא זה ולא זה. ואם יש בחירה, ואתה רוצה לתת לי עונש על מעשים לא טובים, תן לי גם שכר על מעשים טובים. אי אפשר לאחוז את החבל בקצה אחד ולומר: עונש תקבל, שכר לא תקבל; עונש מפני שבחרת בבחירה חופשית, שכר לא מפני שהיית מוכרח. אם על המעשים הרעים אני מוכרח, גם על הטובים; ואם על הרעים איני מוכרח, גם על הטובים איני מוכרח. אי אפשר לתבוע אותי רק על מעשיי הרעים.
על מה שטען צופר שעיקר ההצלחה והגמול של האדם הם לאחר המוות, ולכן אף שחייך כעת אינם חיים טובים, דע לך שהקדוש ברוך הוא עוד יוסיף לך שכר לעתיד לבוא, על זה הרבה איוב ללעוג כפי שנראה בפרק, מפני שאיוב כפר בתחיית המתים. כמו שאמרנו בעבר, איוב לא האמין בהישארות הנפש, ולכן כל טיעון שאתה סובל כאן תמורת העולם הבא לא היה מקובל על דעתו.
דבר נוסף שטען איוב אינו טענה אלא התמרמרות כנגד רעיו, שאין ליבם כפיהם. הם יודעים שאין ממש בדבריהם, וממשיכים להחזיק בטענותיהם בכל תוקף אף שאין בהן צדק. אתם כולכם טוענים שאני רשע, ובתוך תוככם יודעים שאין זה נכון; אתם יודעים שלא עשיתי שום מעשה עוולה, ואדרבה, רק מעשים טובים עשיתי, ובכל זאת, כדי לצאת צודקים בוויכוח, אתם מתעקשים שכנראה אני רשע ועל זה אני סובל.
ועוד הוא דורש מהם: אתם טוענים שאני רשע? הביאו דוקומנטים, הוכחות, ראיות. דברו על דברים ספציפיים ואל תדברו עמי באופן כללי. אמרו לי אילו חטאים עשיתי, מה מספרם, מה כמותם, מתי. דברו על דברים מדויקים. לומר סתם 'אתה רשע' רק כדי לנצח בוויכוח הוא עוול נורא, שהרי אתה מרשיע אותי והופך אותי לאדם שאינו הגון שבגלל זה הוא סובל, ואין זו אמת. ולא די שאינך מעודד אדם בצרתו, אלא זה עוד בכלל נדח אבן אחר הנופל: אתה רואה אדם במצב קשה, ואתה בא אליו ואומר לו שזה מגיע לו, שהוא רשע וטוב שבא עליו. וזה מה שאומרת הגמרא, שלא יהא אדם כרעיו של איוב שאמרו לו 'הלא יראתך כסלתך'. דהיינו, רעיו של איוב אמרו לו שהוא סובל בגלל מעשיו וטוב שהוא סובל וזה מגיע לו, וזה דבר נורא לאומרו לאדם סובל. אדרבה, אדם סובל צריך לעודדו. ראוי אמנם לרמוז לו שיתעורר קצת ויפשפש במעשיו, אבל לבוא אליו בהתקפה ולומר לו שהוא סובל על מעשיו הרעים, זה שובר את האדם.
כאן עורך איוב מערכה חדשה שבה לא עסק עד עכשיו, ובה הוא זוכה כביכול בניצחון בנקודות על רעיו. עד כה טען איוב: הרי אני צדיק, ומדוע רע לי? על זה ענו לו שאינו כל כך צדיק, ושמה שנתפס בחושים אינו הדבר עצמו, ואפשר שיש בו חטאים שבסתר. אומר להם איוב: הניחו זאת בצד, אשאל אתכם שאלה אחרת. רשעים אתם מכירים? ברוך השם, הרבה, לא חסר. והאם יש בהם אנשים שנהנים בעולם הזה, שטוב להם ומאושרים? לא חסר. הון ועושר בביתם, כל טוב וברכה והצלחה, וכל מה שהם נוגעים בו נהפך לזהב. על הצדיק אמרתם לי שכנראה אינו כזה צדיק, ולך תדע מה הוא עושה במסתרים, ואולי אינו בדרגה שהיה צריך להגיע אליה. אבל על רשע וטוב לו מה תענו לי? אתה רואה אדם מחלל שבת, אוכל נבלות וטרפות, יום הכיפורים, הכל, ותאמר שכנראה הוא צדיק בסתר? תשובה כזאת אינה קבילה. על הצדיק אתה עוד יכול לטעון שרק נראה לנו שהוא צדיק וזו הצגה, אבל מי שמחלל שבת ואוכל נבלות וטרפות, תאמר שרק נראה לנו שהוא רשע ובאמת הוא צדיק? רואים שכל מעשיו מעשי רשע. אם על צדיק ורע לו יש לך איזה הסבר, אף שאינו מקובל עליי, על רשע וטוב לו מה תענה? מכאן והלאה יעברו הרעים לדון בשאלה החדשה הזאת, ויעזבו את הנושא של צדיק ורע לו, וכל אחד ייתן עליה מענה כפי שיטתו.
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃ (ב) אָמְנָם כִּי אַתֶּם־עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה׃ (ג) גַּם־לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם וְאֶת־מִי־אֵין כְּמוֹ־אֵלֶּה׃
איוב פותח בלעג: וכי אתם העם כולו, ועמכם תמות החכמה? גם לי לבב כמוכם ואיני נופל מכם, והדברים שאתם אומרים אין בהם חידוש, ומי לא יודע כמו אלה. כל זה בתשובה למה שאמר לו צופר: 'וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד', שהאיש הנבוב, שאין בו דעת, יילבב, ושהאדם נולד כעיר פרא.
(ז) וְאוּלָם שְׁאַל־נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד־לָךְ׃
אומר איוב: את מה שאני אומר לך אתה יכול לשאול גם את הבהמות וגם את עוף השמים, וגם הם יורוך זאת, שכל מה שקורה לאדם בעולם קורה לו בהכרח על פי גזירת השם, ואין בחירה חופשית, ואין האדם יכול לעשות את הדברים כפי בחירתו. כמו שעוף השמים ובהמות הארץ עושים מעשיהם כמוכרחים, ואין איש מעניש בהמה על מעשה שעשתה, ואין מעניש כלב על גזילה שגזל, שהרי הכלב מוכרח במעשיו והבהמה מוכרחת במעשיה. ואף אריה שיטרוף אדם לא נאמר עליו שהוא רע לב, כי זהו טבעו. ומאידך גיסא, גם כלב שאנו רואים אותו מטפל באהבה בגוריו או באדוניו, לא נאמר שהוא טוב לב, כי זהו טבעו וכך יצרו הקדוש ברוך הוא. ומזה תלמד גם על האדם: כמו שלהם אין בחירה חופשית, כך גם לאדם אין בחירה חופשית.
(ח) אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם׃
'שיח לארץ' מלשון דיבור, כלומר דבר עם צאצאי הארץ שהם נמוכים יותר מן הבהמות והעופות, הרמשים והשקצים, וגם עם דגי הים שהם עוד יותר נמוכים ביצירה. ואין הכוונה שתדבר עמם ממש, אלא שתתבונן בהם. הרי כתוב על שלמה שדיבר על חיית הארץ ועל עוף השמים, ובמדרש מובא שהכיר את שפת החיות, אבל אין זה הפשט. הפשט הוא שדיבר עליהם, כלומר אמר את מהותם ומצבם והכיר את כל תכונותיהם עד לפרטי פרטים. כך גם כאן: התבונן בבעלי החיים השפלים שבארץ ובדגי הים, ומזה תסיק מסקנה, וכאילו הם דיברו עמך. כמו שאנו אומרים שהשמים מספרים כבוד אל, וכי מישהו שמע פעם סיפור מן השמים? מקסימום מטאורים נופלים. אלא מה, התבונן בשמים והם כביכול מספרים לך: הבט, התבונן מי ברא אלה, ראה את יופי הבריאה, וקבל על ידי זה יראת שמים. אבל אין כאן דיבור כדבר איש אל רעהו. כך גם 'ויספרו לך דגי הים': התבונן בהם, ובהתבוננות תראה את הסיפור שלהם.
(ט) מִי לֹא־יָדַע בְּכָל־אֵלֶּה כִּי יַד־יְהֹוָה עָשְׂתָה זֹּאת׃ (י) אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל־חָי וְרוּחַ כָּל־בְּשַׂר־אִישׁ׃
מי אינו יודע בכל אלה, בבהמות ובבעלי החיים השפלים, שיד השם עשתה זאת, שכל פעולותיהם מיוחסות להשם וכל תנועותיהם על פי מה שטבע בהם, ואין להם בחירה חופשית ואינם מחליטים לעשות דברים על פי דעתם. וכמו שביד השם נפש כל חי, והם אינם עושים דבר אלא על פי ההכרח שבטבע שטבע בהם, כן בידו רוח כל בשר איש: גם הרוח הנמצאת בבשר האיש היא ביד השם. אין לאדם חירות לעשות כרצונו, וכשאר בעלי החיים כן האדם מוגבל במעשיו כפי מה שטבע בו הבורא יתברך, ומעבר לזה אין לו בחירה חופשית לעשות כרצונו.
(יא) הֲלֹא־אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם־לוֹ׃
ובדרך אגב: הטעם במילה 'אֹכֶל' מונח על האל"ף, והכוונה למזון, ולא בהטעמת הכ"ף שמשמעה פעולת האכילה. ולעניין הפסוק: על מה שקבע צופר שאין אנו משיגים את אמיתות הדברים אלא רק את חיצוניותם, משיב איוב שאיני מסכים עם טענה זו. דע לך שהחושים הם הם המדריכים את האדם, והם הנותנים לו את ההבנה הפנימית האמיתית להשיג את הדברים במהותם. כמו שהחך טועם את האוכל, וכיצד יודע החך מהו חמוץ, מר או מתוק? הוא טועם, הוא מכניס את האוכל פנימה, ועל פי זה יש לו אינדיקציה. וכך אוזן מלין תבחן, האוזן בוחנת אם הדבר אמיתי או שקרי. הקדוש ברוך הוא טבע באדם את החושים בנשמתו להכיר את הדבר לאמיתתו. ואם כן, מה אתה טוען שאנו משיגים את הדברים בחושים ואין זו אמיתותם ופנימיותם שונה? החך מרגיש בטעם האוכל, והאוזן והדעת מרגישות אם דבר זה אמת או שקר, ואם הנהגה זו נכונה או לא נכונה.
(יב) בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה׃
הידיעה שאדם משיג על ידי ניסיון ועל ידי בחינת הדברים היא ידיעה אמיתית, ולכן בישישים חכמה. מדוע? מפני שהאריכו ימים ובחנו את הדבר לאורך זמן. אדם צעיר, כלשון הביטוי המצוי היום, לומד על בשרו, אבל החכם מתגלח על זקנו של אחר: אינו צריך להתחיל לבדוק כל דבר מתחילתו, אלא לומד מניסיונו של זה ומניסיונו של זה וממה שעבר על ההוא, ומזה מסיק מסקנות. ומי יש לו באמת ניסיון חיים? הישישים. הם קיבלו את החכמה בירושה מאבותיהם, ובנוסף לכך 'ואורך ימים תבונה': עצם אריכות הימים נותנת להם זמן רב להתבונן. כשנותנים לך זמן קצר להתבונן בדבר לא השגת את עומקו, אבל כשנתנו לך זמן רב אתה יכול להשיג את עומקו. אריכות הימים נתנה להם זמן להתבונן והם הוציאו דבר מתוך דבר מתוך עיון והתבוננות. הרי לך שיש כוח באדם להתבונן ולהשיג את מהות הדברים, ולא כטענת צופר שאין אנו מבינים את הדברים אלא בחיצוניותם.
(יג) עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה׃
הידיעה ניתנה לאדם מאיתו יתברך. מהיכן נובעת ידיעת האדם? מידיעת השם, שהרי ידיעת השם היא הידיעה הראשונה על כל דבר ודבר, והיא חלק ממהותו יתברך. 'עמו חכמה וגבורה': החכמה והגבורה והיכולת נמצאות עם השם. כשלנו יש חכמה או גבורה או יכולת, קיבלנו זאת ממישהו, אבל כשלהשם יש את זה, זה מעצמו, 'עמו'. הוא מקור החכמה וממנו החכמה משתלשלת אל האדם. ואם כן ידיעתנו נגזרת מידיעתו, וממילא אינה שונה ממנה. וכן 'לו עצה ותבונה': כל עצה וכל תבונה הנמצאת אצל האדם מיוחסת להשם יתברך. ומכיוון שממנו קיבלתי את עצתי, חכמתי ותבונתי, הרי כמו שיש להשם כך יש לי. ובזה בא איוב לסתור את טענת צופר הנעמתי שלא כידיעתו ידיעתנו ושידיעת השם שונה ממנה מהותית, שבזה הרוויח צופר את יישוב עניין הידיעה והבחירה: השם יודע שהאדם יהיה רשע ועם כל זה נשארה לו בחירה חופשית, שאין ידיעת השם מכריחה. איוב טוען שידיעתנו נגזרת מידיעתו וככזאת היא בעצם כמו ידיעת השם, ואמנם ידיעת השם נשגבה יותר ובמדרגה גבוהה יותר, אך אינה שונה ממנה מהותית.
בפרק י"ב פותח איוב את מענהו השביעי בלעג לצופר: אין החכמה מתה עמכם, וגם לי לבב כמוכם. הוא דוחה את שתי יסודות שיטתו של צופר: ראשית, שאין החושים משיגים אלא חיצוניות, ועל זה משיב 'הלא אוזן מלין תבחן וחך אוכל יטעם לו' ו'בישישים חכמה', שהחושים והניסיון הם הכלים שנתן לנו הבורא להשיג את הדברים כאמיתתם. ושנית, שאינה דומה ידיעתו יתברך לידיעתנו, ועל זה משיב 'עמו חכמה וגבורה', שידיעתנו נגזרת מידיעתו ואינה שונה ממנה אלא באיכות. מכאן הוא בונה את טענתו שאין לאדם בחירה, כבהמות וכעוף השמים וכדגי הים אשר בידו נפש כל חי, ואם כן אם אין שכר שלא יהיה גם עונש. אמנם עלינו לדעת שבנקודה זו הצדק עם צופר, שאדם עלול להיות בטוח בעצמו ואינו יודע את גודל התביעה בשמים, עד שרבן יוחנן בן זכאי אמר: איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי. ומכאן ואילך פותח איוב מערכה חדשה, שאלת רשע וטוב לו, ועליה יענו רעיו כל אחד כפי שיטתו.