ספר הושע פרק י"ב. סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל. ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. סבבוני בכחש אפרים אומר המלבי"ם, אפרים מושב את המלוכה סובב אותי בכחש, מדברים כאן על שומרון, כן? על עשרת השבטים. כחש אומר המלבי"ם, מדובר על הכחשה. הכחשה זו כפירה. הוא כופר בעיקרי האמונה. היו אומרים על העגלים אלה אלוהיך ישראל. סבבוני בכחש אפרים. ובמרמה בית ישראל. זה אפרים כיוון שהכפירה התחילה ממנו, זה ירבעם בן נבט. אבל גם כלל בית ישראל גם הם לא היו צדיקים גדולים, מדברים כאן על שאר השבטים של מלכות שומרון, כן? של עשרת השבטים. שגם שאר השבטים גם הם עסקו במרמה בדברים שבין אדם לחברו. היו מרמים ומשקרים כמו שנראה בהמשך, כנען בידו מאזני מרמה, אז גם הם קלקלו בבין אדם לחברו.
מי עדיין היה צדיק? ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. רק יהודה שזה שניים וחצי השבטים, יהודה ובנימין, שזה מלכות יהודה, רק יהודה עוד רד עם אל. מדברים על תקופת יותם, חזקיהו, שאז יראת השם היא הייתה המושלת, בענייני אמונה ובעניינים שבין אדם לחברו הם היו אז דבקים בהשם. ולכן הוא אומר לך רק יהודה עוד רד עם אל. רד זה כמו רודה, מלשון ממשלה, כן? והוא רודה מתפסח עד עזה. אז הכוונה היא מלשון ממשלה. או המלבי"ם אומר הסבר נוסף, זה מלשון רדד, דהיינו רידוד פסים. רידוד פסים היו מרדדים את הפס על גבי אותו דבר שהיו רוצים לצפות אותו. אז זה חיבור, מרדדים ומחברים אותו אל אותו דבר, כמו וירד על הכרובים. אז אם כן, רק יהודה או עדיין מושל ביראת השם, זה מלשון רדייה, או רודה מתפסח עד עזה, או מלשון מחובר, כמו שאמרנו כמו רידוד פסים. אז רק יהודה עוד רד עם אל. ועם קדושים נאמן. אז כמו שדיברנו על אפרים היה פה כחש בעיקרי האמונה, עבודה זרה, ומרמה בין אדם לחברו, יהודה ההפך מזה. עוד רד עם אל זה ההפך של כחש אפרים בעיקרי האמונה, יהודה מאמין בהשם. ועם קדושים נאמן, הנאמנות זה הפך של מרמה. בבין אדם לחברו הם נאמנים והנהגתו היא הנהגת קדושים, האנשים הדבקים בעבודת השם.
אפרים רועה רוח ורודף קדים. כל היום כזב ושוד ירבה. וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל. אבל אפרים לעומתו רועה רוח והבל בענייני האמונה. כל היום יש שמה כזב ושוד, זה בדברים של בין אדם לחברו, כמו שאמרנו שבשני הדברים הם היו לקויים. וברית עם אשור יכרתו. חוץ מזה הוא גם כן מכין לעצמו מוקש. ומה המוקש שלו? הוא הולך וכורת ברית עם אשור. שם מובא שהושע נהיה לו עבד. ואם אתה הולך וכורת ברית עם אשור, אז למה שמן למצרים יובל? למה הוא שולח מלאכים ושליחים לסוא מלך מצרים כדי למרוד במלך אשור? כמו שראינו לעיל, שזו הייתה הסיבה שהפילה את הושע ממלכותו. כי שלחו פה אנשים שהיו גייס חמישי, שלחו למלך אשור ואמרו לו בוא תראה, הושע המלך, הושע בן אלה כרת עמך ברית והוא הולך עכשיו ויוצר קשרים עם סוא מלך מצרים כדי למרוד בך. וזו הייתה סיבת הגלות כמו שהסברנו באריכות. אז הוא אומר אם הם ברית עם אשור יכרתו, אז איך שמן למצרים יובל? איך הוא מוביל למצרים שמן, הכוונה היא מנחה, כן? דברים שמנים. איך הוא מוביל את זה למצרים כשיש לך ברית עם אשור? מה הם לא מבינים שהם בזה מביאים כליה על עצמם?
וריב להשם עם יהודה ולפקוד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו. וריב להשם עם יהודה. יש כאן קושי גדול בפסוק שכל המפרשים פה מנסים להבין ולפרש. לפני רגע אמרת יהודה עוד רד עם אל. שיהודה עדיין מחובר להשם. איך שני פסוקים אחר כך וריב להשם עם יהודה? השם יש לו מריבה עם יהודה. דהיינו יהודה לא הגונים. עכשיו אמרת שיהודה עוד רד עם אל. אומר הרד"ק, אף על פי שאמר ויהודה עוד רד עם אל, אמר אף על פי שהחזיק בעבודת האל בבית המקדש, אחר כך הרעו מעלליהם כשהיו מלכיהם רעים. זאת במילים פשוטות מדברים כאן על תקופות. בתקופה הראשונה עליה אנחנו מדברים, דיברנו ואמרנו יהודה עוד רד עם אל. יכול להיות שאולי זה קצת גם כן מדויק בפסוק, עוד רד עם אל. מה זה עוד? אתה שואל אותי מה עם פלוני? אני אומר לך פלוני עוד מחזיק מעמד. זה הכוונה, עוד הוא עוד מחזיק מעמד. מה זה אומר? שאוטוטו זה עומד להשתנות. כי הוא עוד מחזיק מעמד. ואז אנחנו אומרים כאן ויהודה עוד רד עם אל. יהודה כמו עדיין עם הקדוש ברוך הוא. אבל בשלב הבא, לאחר מכן כשהיו להם גם כן מלכים לא הגונים ליהודה, הדבר הזה גרם שריב להשם עם יהודה. לכן השם יש לו ריב ותוכחה עם יהודה ועם יעקב, לפקוד עליהם כמעלליהם, שהיו להם מלכים רעים, לא זכרו את החסד שעשיתי איתם, שעשיתי עם יעקב אביהם. לפקוד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו. ומסביר הרד"ק שבעצם כל החסד וכל ההבטחות שהבטחתי ליעקב, אומר השם, ההבטחות היו לזרעו אחריו. כל זה אם הם יתנו ליבם אליי. הם יהיו דבוקים בעבודתי. אם הם ידעו שכל זה נעשה בעבורם ובאמת ילכו בדרך שלי ויצדיקו את המתנות הללו. וכל מה שאני אמרתי ליעקב, הכל זה בעבור זרעו, הכל זה בשביל בניו. כי הרי יעקב עצמו רק סבל כאן. היה לו הבטחות נפלאות, אבל מה היה לו מזה? צרת יוסף, צרת דינה, צרת שכם, בקיצור, בלי סוף צרות. אז כל ההבטחות היו על בניו אחריו. והנה בניו אחריו, הם לא מכירים בזה. אם היו מכירים בזה שכל ההבטחות הטובות הם עליהם, היו דבקים בי, הייתי מקיים להם את ברכת יעקב אביהם. לפקוד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו, אני רוצה לתת לבניו כמעללי יעקב. לפי הרד"ק מדברים כאן על המעשים הטובים של יעקב, שהשם ישיב לו ויתן את זה לבנים שלו אחריו. אבל הם צריכים להיות הגונים בשביל זה.
בקו הזה הולכים רוב המפרשים. אבל המלבי"ם כאן יש לו פירוש חדשני. המלבי"ם רוצה להסביר שוריב להשם עם יהודה, זה לא כהבנה פשוטה להשם יש ריב עם יהודה. אלא הוא מסביר מה שכתוב וריב להשם עם יהודה, הכוונה אפרים עושה ריב עם יהודה, שהריב הזה הוא ריב להשם. וכוונת הדברים, שבאותו הזמן הייתה מריבה בין אפרים ויהודה, דהיינו בין עשרת השבטים לבין שני השבטים יהודה ובנימין. והסיבה הייתה על עבודת השם. כיוון שיהודה עדיין היה דבוק בהשם, מקריב קורבנות, היה לו את בית המקדש, עדיין היה דבוק בעבודתו. ואפרים העידך גיסא, דבוק היה בחטאות ירבעם, עובד את העגלים, היה לו על זה ריב עם יהודה. וזו הייתה גם כן הסיבה של המפלה שלו, מסביר המלבי"ם. שהרי כאשר ישראל היו בצרה, שומרון, היינו מצפים שיהודה יעזור לו. אח שלך נמצא בצרה. אבל היות והמצב בינינו גם ככה לא שפיר, כיוון שהמצב בינינו שיש מריבה מתמדת בין אפרים ליהודה ויש כאן ריב על עבודת השם, כתוב שגם בימי אחז הוא הסית בו את מלך אשור, יוצא אם כן שבמציאות הזאת אין מי שיעזור לך, אז גם יהודה לא יעזור לך כנגד המלכים שבאו עליך שומרון. וזה מה שהוא אומר, וריב להשם עם יהודה. הכוונה היא, יש לאפרים ריב עם יהודה, על מה? על עבודת השם. זה הכוונה. ולא כמו שמסבירים שאר המפרשים שלהשם יש ריב עם יהודה. לא. יהודה עוד רד עם אל, יהודה דבוק בהשם. אלא ריב יש לאפרים עם יהודה על השם, על עבודת השם. ולפקוד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו. מסביר המלבי"ם, לפקוד על יעקב כדרכיו, עשרת השבטים הם קראו לעצמם בשם יעקב. כינו עצמם בשם זרע יעקב. ובכל מקום שאנחנו רואים בית יעקב, זה מכוון על עשרת השבטים. ובכל מקום שכתוב ישראל ויהודה, ישראל זה עשרת השבטים. זאת אומרת, מי זה ישראל? יעקב. אתה רואה שהשם יעקב, ישראל, הם כינו עצמם בשמו. לפי זה הוא אומר, מה שלאפרים אנחנו רואים שיש ריב עם יהודה, ומה שאפרים מורדים בהשם ועושים להם את העגלים, נראה שהם רוצים לפקוד על יעקב כדרכיו. הם רוצים להידמות ליעקב. שהרי כך היה גם כן עם יעקב. הדברים עדיין סתומים, אבל כדי לבאר את הדברים, אנחנו נראה את הפסוקים הבאים ועל פי זה נבין חידותיו של המלבי"ם.
בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלוהים. וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו. בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. נמשיך עם הקו של המלבי"ם. אומר המלבי"ם, בבטן עקב את אחיו. הם מרגישים, אפרים, אנחנו ממשיכים של יעקב. בוא תראה איך התנהג יעקב אבינו, גם אנחנו מתנהגים. איך יעקב אבינו היה? כבר בבטן עקב את אחיו. הוא יצא כאשר ידו אוחזת בעקב עשיו. אז אנחנו כמו יעקב, ומה אתם? אנחנו גם עוקבים את אחינו. את מי? את יהודה. אתם מבינים איפה הוא מצא פה את הדמיון? כמו שיעקב עקב את אחיו את עשיו, היה לו איתו מריבה, תפס בעקבו וכל הזמן היו בתגר מתמיד, כך גם כן אני עושה מריבה עם אח שלי יהודה, אני הרי המשך של יעקב. וכנגד מה שהם הלכו והקדישו את בית אל ועשו אותו מקום לעבודת האלוהים, העגלים, דהיינו עזבו את עבודת האלוהים ועבדו את העגלים, על זה הוא אומר, ובאונו שרה את אלוהים, וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו, בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. כדי להבין את הדברים, המלבי"ם כאן יש לו הקדמה. דיברנו על זה גם כן בהזדמנות אחרת, כשדיברנו בספר מלכים, מי שירצה יוכל לשמוע שם בדיסק בשיעורים שלנו על המקומות של העגלים, שם דיברנו על העניין הזה. המקור של הדברים הוא כאן. אומר המלבי"ם, הנביא הודיע לנו בזה חידות מני קדם. היינו שירבעם בנה את שכם בהר אפרים. ויצא משם ויבן את פנואל. ויוועץ המלך ויעש שני עגלי זהב. וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן. עשה שני עגלים, אחד נתן בבית אל ואחד נתן בדן. אז בואו תשימו לב, הוזכרו פה ארבעה, ארבעה מקומות. ויבן את שכם, ויבן את פנואל, עגל בבית אל, עגל בדן. הוזכרו פה ארבעה מקומות. בואו עכשיו נבין מה היה העניין בזה, וצריכים להבין שמדובר היה באנשים גדולים. ירבעם היה אדם שכל חכמי ישראל היו כעשבי השדה בפניו. כך שהמעשים שלהם, הגם שהוא הרשיע, המעשים שלהם צריך להבין אותם כמעשים של אנשים בעלי מחשבה ולא כאנשים המוניים שעושים דברים בשליפה. והכל היה אצלם במכוון. ובואו נבין כעת. אומר מה שהוא נתן עגל בדן, זה אני עוד יכול להבין. היה לו עניין בזה. כיוון שבדן עמד פסל מיכה עוד מקדמת דנא, ואז האנשים היו בטוחים שהמקום הזה כמו הוקדש לעבודה, ועל ידי זה היה הרבה יותר קל לבוא ולבנות במקום הזה מקום לעבודה זרה. הדבר הזה מובן מאוד הגיונית, כי כאשר יש מקום שכבר ממילא מושך המונים, למה לי לבוא ולברוא וליצור מקום חדש? בוא נמשיך במקום הזה. אז המקום הזה היה מושך המונים מצד העבודה זרה של מיכה, אז כעת נבנה שם את העגלים, כבר התרגלו לבוא לפה, הם ימשיכו ויבואו לכאן. הגיוני מאוד. אבל אומר המלבי"ם, מה שאני לא מבין, מה זה העגל השני, מה הוא עושה בבית אל? והעגל שבבית אל אומר המלבי"ם זה היה העיקר אצל ירבעם, כמו שאנחנו רואים מן הכתובים. אז למה הוא בחר דווקא את בית אל? ולמה הוא בנה את שני הערים הללו, את שכם ואת פנואל? כמו שאמרנו, לכאורה יש בזה כוונה. מה הוא התכוון בזה?
אומר המלבי"ם, על פי היסוד שפתחנו, שעשרת השבטים יחסו את עצמם ליעקב, הם נדמו ליעקב, כך על כל פנים הם הרגישו. ולכן כאשר הם מתנכלים ליהודה, הם אומרים זה כמו שיעקב התנכל לעשיו כביכול. כאשר התנכל ירבעם לבית המקדש ויצר מקומות שיהיו קדושים במקום ירושלים, אמר להם לא צריך לעלות לרגל, יש לנו מקומות קדושים משלנו. כדי לקבוע מקום קדוש כביכול, ששם אפשר יהיה לשים את העגלים, הוא התחיל לחשבן את המקומות של יעקב אבינו. אני הרי מייחס עצמי אליו. ואז הוא רואה שיעקב אבינו המקומות המרכזיים שבהם הוא פעל, היה את המקום המרכזי שבו היה לו מאבק עם המלאך, בפנואל. זה אבן דרך מאוד מרכזית בחייו של יעקב. ויקרא שם המקום פניאל, ראיתי פני אלוהים, זה נקרא פניאל. מפנואל כתוב הלך לשכם. ומשכם נסע לבית אל, ושם יעקב בונה מזבח. לכן תשימו לב ירבעם שרואה עצמו כממשיך דרכו של יעקב, הוא בונה את שכם, הוא בונה את פנואל, כי המקומות הללו יש בהם קדושה, כמו שאמרנו אלה אבני דרך במסעו של יעקב. פנואל מצד שראה את המלאך בראשונה. שכם ששמה שכן יעקב, שם הוא בנה מזבח. בבית אל שם נגלה אליו האלוקים. אלה מקומות מרכזיים בחיי יעקב. אני כממשיך דרכו נותן דגש למקומות הללו. במדרש יש אגדה מפורסמת שכאשר המלאך שרה עם יעקב, הס"מ, וביקש שישלח אותו, שלחני כי עלה השחר, הוא רצה, יעקב ביקש ממנו לא אשלחך עד שתסכים עם הברכה. עד שאתה תהיה מוכן להודות שהברכה באמת מגיעה לי. המלאך התחנן ליעקב שיניח לו. ואמר לו, אני בבית אל, שם אני אסכים איתך על הברכה. דהיינו תניח לי כעת, את ההסכמה לברכה אתן לך בבית אל. אומר המלבי"ם, האגדה הזאת הייתה קדמונית. פירושו של דבר, הידיעה הזאת, המסר הזה, דברי חז"ל הללו, הם היו ידועים להם, זה בא מדור דור. זה היה ידוע להם עוד מתקופתו של יעקב. ולפי זה הוא אומר, תבין למה ירבעם בבית אל, שמה איפה שהיה ירבעם, הוא אמר שם דווקא אני רוצה לבנות את העגל, כי שם הרי נשאר המלאך. ושמה המלאך שכמו שאמרנו הבטיח לו אני בבית אל אתן לך אישור לברכות, המלאך עוד שם. ואם המלאך עוד שם, פה נבנה לו מזבח, פה נעשה עגלים, וכאן המלאך ימשיך ויושיע אותנו. הוא רואה את עצמו כממשיך דרכו של יעקב. אז אם המלאך אומר לו בבית אל שם אשפיע עליך ואודה לך על הברכות, במקום שבו השם יתגלה לך, אז אם כן אומר ירבעם, אז המקום הזה בבית אל נשאר מקודש מאז והמלאך עדיין שם, ואין לנו אלא כעת לפעול פעולות כדי להוריד שפע מאותו המלאך, שהמלאך הזה יתגלה על נביאי העגל, על עובדי העגל, שם במקום ההוא. וזה מה שהוא אומר, כדי לפרש, הפסוק שלנו בא לפרש את מה שהם לפי דעתם הכוזבת עשו כממשיכי דרכו של יעקב. כך נהגו אפרים. אז א', כמו שאמרנו בבטן עקב את אחיו, דהיינו יש להם ריב עם יהודה, כמו שיעקב היה לו ריב, יעקב היה לו ריב עם עשיו. באונו שרה את אלוהים, וישר אל מלאך ויוכל, כמו שכתוב אצל יעקב, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל. ואז המלאך כמו שאמרנו התחנן ובכה ליעקב, ואמר לו בית אל ימצאנו. בכה ויתחנן לו, בית אל ימצאנו. מה אמר לו המלאך? אתה תמצא אותי בבית אל, שם אני אתן לך הסכמה על הברכות. שימו לב, סיום הפסוק זה דברי אפרים. ושם ידבר עמנו. אז אומרים אפרים, אם ככה, במקום הזה ששם נמצא המלאך עוד מאז, במקום הזה ששם הוא הסכים עם הברכות של יעקב, שם ידבר עמנו. שם המלאך יתגלה אלינו וכעת הוא ישפיע עלינו, אנחנו העובדים בבית אל, ישפיע עלינו מהשפע של המלאך והוא ייתן לנו גם כן נבואות והוא ישפיע את ברכותיו, כמו שהשפיע אז את הברכה והודה עליה ליעקב, אנחנו הרי ממשיכי דרכו, ישפיע גם עלינו.
הביאור של המלבי"ם נפלא מאוד, אבל אנחנו נרצה לראות גם כן את ביאורו של הרד"ק. והרד"ק מסביר בבטן עקב את אחיו, כמו שראינו וידו אוחזת בעקב עשיו. הדבר הזה היה פלא גדול אומר הרד"ק, כי העובר בעודו בבטן אין לו כוח ויכולת באחד מאיבריו, ומכל שכן לבקע את השליה ולתפוס בעקב של עובר אחר, זה פלא גדול. אז מי עשה את זה? אומר אני עשיתי את זה אומר השם. כדי שהדבר הזה יהיה לאות לבניו אחריו, שיעקב, בני יעקב ישלטו בבני עשיו. אומר הקדוש ברוך הוא, את כל מה שראית, זה לא בא מהם, זה הרי דבר פלא, זה דבר נס, שאני עשיתי אותו ויזמתי אותו כדי לתת להם ממשלה על הגויים. ואפילו שבימי דוד אומר הרד"ק היה להם ממשלה, כמו שכתוב ויהיו אדום עבדים לדוד, רואים שעשיו הם עבדים לדוד, אבל זה לא ממשלה נצחית. אתה רואה שהייתה ממשלה זמנית. מתי תהיה הממשלה האמיתית? זה יהיה בסוף כל הדורות. והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום, ואז באמת יתקיים ולא יהיה שריד לבית עשיו. וכל זה בניו של יעקב לא שמים לב. הם לא מתבוננים איך השם עשה דברים פלאיים בשבילכם, שבבטן עקב את אחיו כדי שלכם יהיה ממשלה על הגויים. ואתם מרשיעים כנגד הקדוש ברוך הוא. ובאונו שרה את אלוהים. אומר השם עוד אות הראיתי לו ליעקב, שזה יהיה אות לבניו אחריו. נתתי ליעקב כוח להילחם כנגד המלאך. אלוהים הכוונה היא כוח, בעל הכוחות, אל זה כוח. אז הנה בוא תראה, באונו נתתי ליעקב כוח להילחם כנגד המלאך. למה? זה אות לבניו אחריו. כביכול שבניו אחריו יהיו חלק להשם לבדו, שום כוכב ומלאך לא ישלוט בהם. אם ירצה מלאך לשלוט בך, אתה תמשול בו. איפה? כי כבר אצל אבא שלך עשיתי דוגמה לזה. שיעקב משל במלאך. יעקב התגבר עליו. כך גם כן שום מלאך, כוכב או השפעה של גרמי שמיים לא ימשלו בכם. השגחת השם דבוקה בנו, כל עוד שאנחנו עושים את רצונו, ושום דבר ושום כוח לא יכול למשול בנו, אלא רק בגויים, כמו שכתוב אשר חלק השם אלוהיך אותם לכל העמים תחת כל השמיים, ואתכם לקח השם. ארץ אשר עיני השם אלוהיך בה וכולי. לכל האומות נתתי מלאכים ושרים, ואילו לכם נתתי את כוח הממשלה. מאת השם, הקדוש ברוך הוא הוא המושל בנו. אז כאן בעצם יש קובלנה כלפי אפרים, בואו תראו איך אני עשיתי לכם השפעות על טבעיות, כדי שבהשפעות העל טבעיות של יעקב יהיה בזה סמל לבניו אחריו, שהנה יעקב בבטן עקב את אחיו להראות ממשלתכם על האומות, שהנה יעקב ניצח את המלאך להראות עליונותכם גם על גרמי השמיים, ואתם הלכתם וקלקלתם. אז כל הפסוק הזה אליבא דהרד"ק, הוא בעצם פסוק שיש בו טענה כלפיהם, איך אתם לא השכלתם להבין את הטובות שעשיתי לכם והתנהגתם בכפיות טובה והלכתם ועבדתם את העגלים.
וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו. שזה דבר כמו שאמרנו על טבעי שבן אדם יכול להילחם כנגד מלאך. בכה ויתחנן לו, אומר הרד"ק, זה לא כתוב בתורה. כיוון שבתורה רק כתוב שהוא אמר לו שלחני כי עלה השחר. אבל דמעות לא מוזכר שם בתורה. אומר הרד"ק, על כל פנים, כאן הפסוק מגלה לנו את זה, להראות שהקדוש ברוך הוא שולח את המלאך לעשות את רצונו של הצדיק, ואם הקדוש ברוך הוא ירצה, אז המלאך יהפוך להיות לעזר ומסייע, שלא זו בלבד שהוא לא הזיק ליעקב, אלא עוד הסכים איתו על הברכות. זאת אומרת, אנחנו נתונים ביד השם, כל כוח ומלאך לא יכול לפעול באופן עצמאי. הרד"ק מביא הסבר נוסף בשם אביו, שהוא מסביר את הפסוק כמשמעו. אומר אביו של הרד"ק, שהמלאך אמר לו בית אל ימצאנו. פירושו של דבר, הקדוש ברוך הוא ימצא אותך בבית אל, ושם הוא יודיע לך שיותר לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל. אז זאת אומרת יש כאן הודעה של המלאך, בית אל ימצאנו, המלאך מודיע לו, בכה ויתחנן לו ומודיע לו המלאך שבית אל ימצאנו. ושם ידבר עמנו. כמו שם ידבר עמו. בבית אל ימצא אותך האלוקים, כמו שראינו לאחר מכן, והודיע לו ששמו יקרא מעכשיו ישראל, שם יהיה לך גילוי אלוקי, ויקרא שמו ישראל, אז ידבר עמנו כמו ידבר עמו. עוד הסבר, מה זה ושם ידבר עמנו, שאלה הם דברי הנביא. הנביא אומר ושם מתנבא אלינו השם. איפה אתה רואה את זה? כמו שעמוס אמר דרשוני וחיו ואל תדרשו בית אל. הנביא אומר להם, שם בבית אל הוא מדבר עמי, ועם עמוס, להוכיח את ישראל. הקדוש ברוך הוא שם ידבר עמנו, להוכיח אתכם על העגלים שאתם קלקלתם והלכתם אחרי עבודה זרה ועזבתם את השם. שם ידבר עמנו, לפי ביאורו של אביו של הרד"ק, וכך גם כן מסביר רש"י, שאלה הם דברי המלאך, שרו של עשיו. הוא אומר לו, הקדוש ברוך הוא יתגלה אלינו בבית אל, ושם ידבר עמנו, הכוונה שם הוא ידבר איתי ואיתך, לקיים את הברכה שאני מברך אותך ולקרוא את שמך ישראל, כי שרית עם אנשים, עם אלוהים ועם אנשים ותוכל. הסבר נוסף זה מה שמסביר הרס"ג, שהוא אומר ושם ידבר עמנו הכוונה בעבורנו. שם הוא אמר לו פרה ורבה גוי וקהל גויים יהיה ממך. פירושו של דבר, הדיבור שם הוא בעבורו ולמענו, זה ידבר עמנו, הכוונה כמו ידבר עלינו.
והשם אלוהי הצבאות השם זכרו. השם אלוהי הצבאות, רש"י מסביר, כמו שהייתי מאז, כן אני עתה. אם הייתם הולכים איתי בתמימות כמו יעקב, הייתי נוהג איתכם כמו שנהגתי איתו. אז כמו שיעקב בבטן עקב את אחיו, נלחם כנגד מלאך והתגבר, אם הייתם נוהגים איתי בתמימות כיעקב אביכם, השתם, כך גם כן הייתי מתנהג עמכם. השם אלוהי הצבאות אומר הרד"ק, אפילו שהוא נגלה לאביכם באל שדי, ואמר לו אני אל שדי פרה ורבה, דבר נוסף, אמר למשה בעבורכם שם נוסף, י-ה-ו-ה, שזה שם שלא נגלה לאבות הקדושים. נראה אליהם באל שדי ושמי י-ה-ו-ה לא נודעתי להם. אבל אצל משה הוא גם נגלה לו בשם העצם, שזה שם י-ה-ו-ה, שהוא אלוהי הצבאות, הכוונה אלוהי צבאות מעלה, השם הוא אלוהי המלאכים, בגלגלים והכוכבים וכל צבא השמיים, השם הוא אלוה להם, הוא הכוח העליון המושל בכולם. והייחודיות של שם הוי"ה, שהוא ייחודי ולא מוזכר על שאר עניינים. זאת אומרת, כשאני אומר צבאות, אני יכול לדבר על צבאות ערב. זה שם שהוא גם חול. כשאני אדבר על אלוהים, אני יכול לדבר אלוהים אחרים, ואני יכול לדבר כמו שאמרתי קודם, עד האלוהים יבוא דבר שניהם, ועוד דוגמאות שבהם הביטוי אלוהים כולל גם כן שם של חול. לעומת זאת כשאני מדבר על י-ה-ו-ה, זה נקרא שם העצם. זה שם שלא בא בחיבור לשום דבר של חול. זה שם ייחודי לו להשם יתברך. אז אם כן, הוא אומר תדעו לכם, אם אתם תעשו את רצון השם, יהיה לכם השם לאלוהים, כמו שהוא אל אלוהי הצבאות, השם זכרו. פירושו של דבר, כמו שהוא אלוה על כל צבאות, כך הוא יהיה אלוה עליכם וישפיע עליכם רק טוב. והשם אלוהי הצבאות זכרו, כמו שהוא אמר, כמו שכתוב, זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. אם תלכו רק בדרך השם, מבטיח למשול עליכם בדרך טובה. המלבי"ם מסביר שהנביא כעת משיב להם, ואומר להם, הרי בני ישראל, עם ישראל לא מקבלים את ההשפעות שלהם ממלאכים ושרים. הם מקבלים את ההשפעות כמו שאמרנו ישירות מהשם. אין לנו שר בשמיים אלא רק קודשא בריך הוא באופן ישיר. אז השם זכרו. מה זה השם זכרו? איך הוא נזכר אצלנו? בשם הוי"ה. לא בשם צבאות ולא בשם מלאך ולא בשם שר. אז למה אתם בוטחים בשרי המערכה? למה אתם בוטחים במלאך? הרי איך הסברנו? שהם אמרו כיוון שאנחנו צאצאים של יעקב, המלאך נגלה לו בבית אל, אז הוא עוד שם. המלאך ישפיע עלינו טובה. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין שם לבין זכר? אומר המלבי"ם, השם זה השם העצמי. והזכר זה שם שנקרא על שם המעשים. זאת אומרת, על שם אותו מעשה, כך הוא נזכר. אבל לעומת זאת השם העצמי, זה שמו ממש. ניתן דוגמה, כמו אם אני רוצה להגיד על דבר מסוים, לדוגמה, הנחל שבו לקחו המרגלים את האשכול, נקרא נחל אשכול. זה שמו העצמי? לא. למה זה נקרא כך? מכיוון ששם לקחו את האשכול בצורה הזאת, לכן על שם זה זה נקרא. זה נקרא זכרו. זכרו, השם הזה, נחל אשכול, זה זכרו. כי זה שם על שם משהו שנזכר בעבר. משהו שמזכיר לי משהו שהיה. לעומת זאת שם העצם זה השם העצמי. אז הוא אומר אם כן, כשמדברים על קודשא בריך הוא, שם הוי"ה זה שם העצם. וזכרי זה השם על שם המעשים שלי. שהשם הוא אלוהי הצבאות, נקרא צבאות, שאמר לעולמו די, עוד פעם זה פעולה, נקרא שדי, וכן הלאה על זה הדרך. שכל כוחות שלו, נקרא אלוקים, מלשון אל תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. כל השמות שבאים לתאר פעולות, הם נקראים זכרי. כי הם מזכירים לנו פעולות, הם על זכר הפעולות. לעומת זאת השם עצמו, שם העצם, הוא השם הפרטי, וזה מראה שיש פה הנהגה מבלי שום אמצעים, לא בגלל משהו אחר, אלא זה שמו, שם העצם.
ואתה באלוהיך תשוב. חסד ומשפט שמור וקווה אל אלוהיך תמיד. ואתה באלוהיך תשוב. אומר רש"י, יש כאן הבטחה, שהוא מבטיח לך שאתה יכול לשוב ולסמוך על השם. רק מה? חסד ומשפט שמור, ואז אתה מובטח שיש לך באמת סיבה לקוות לישועתו ולזכות לה. הרד"ק אומר, היות ואתה זרע יעקב, אם תרצה באלוהיך תשוב. אם אתה עדיין מעוניין בהנהגת השם, יש לך, תזכה להנהגה של תשוב. מה זה תשוב? תשוב מסביר הרד"ק מלשון שובה ונחת. אם תרצה בהנהגת השם, יהיה לך הנהגה של מנוחה. חסד ומשפט שמור, בתנאי זה, רק אם תשמור חסד ומשפט. פירושו של דבר, הקדוש ברוך הוא עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, באלה חפצתי נאום השם כמו שאומר הכתוב, זה גם כן מה שנדרש ממך. על ידי זה תוכל להידבק ולהיות ראוי להנהגת השם.