ספר הושע פרק ח. אל חיכך שופר כנשר על בית השם יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו. אל חיכך שופר הכוונה שים אל חיכך שופר, כך אומר השם לנביא. למה אל חיכך? שואל הרד"ק, הרי השופר הוא בפה, הוא לא בחיך. אומר הרד"ק, לפי שהקול עובר דרך החיך אחרי שיצא מהגרון. הרי כשבן אדם תוקע בשופר, אז הוא בעצם מוציא אוויר, והאוויר עובר דרך החיך אל השופר.
אל חיכך שופר כנשר על בית השם. מי זה הכנשר אשר יבוא על בית השם? הרד"ק מסביר, זה האויב. דהיינו תכריז בקול ותודיע בשופר שהאויב ידאה כנשר על בית השם. כך גם כן מסביר רש"י, פירושו של דבר האויב יבוא יחריב את הארץ וגם יחריב את בית השם. הסיבה היא יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו. הם נטשו את בית המקדש ולכן אני גם כן אטשנו ואניח לזרים לבוא ולהחריבו.
המלבי"ם לעומת זאת מסביר, אל חיכך שופר אדוני הנביא, שאתה תבוא כנשר על בית השם. כנשר על בית השם זה לא האויב אשר יבוא להחריבו, כנשר על בית השם אומר המלבי"ם, זה הנביא שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו שימהר אל בית השם ויפרח כנשר כדי לעמוד שם בבית השם ושם יתקע בשופר. מכיוון שכאשר היו רוצים להודיע הודעה בעלת משמעות, היו רוצים להודיע הודעה שתהיה מפורסמת ויהיה לקול, היו תוקעים בשופר. אומר השם שם תעמוד בבית המקדש במקום גבוה כדי שבכל קצווי ארץ ישמעו את ההודעה הזאת שאתה רוצה להודיע, ואז תודיע להם שכל הרעה באה להם היות ועברו על בריתי, היות ופשעו בתורתי.
ולמה גם בבית השם? הסבר נוסף אומר המלבי"ם, מכיוון שהייתה כאן הודעה לא רק לשומרון שהרבו לחטוא, הייתה גם כן הודעה ליהודה, שהגם שיהודה היו מפגרים אחרי שומרון בחטאיהם, היו להם גם כן מלכים צדיקים ליהודה ובנימין, על כל פנים צריך לעורר גם אותם, כי גם בהם היה קלקול. ובאמת ככה היה, שהם שבו בתשובה בימי חזקיהו מלך אשור בא עליהם והשם מיהר כנשר להציל את קינו, כמו שכתוב כציפורים עפות כן יגן השם על ירושלים.
לי יזעקו אלוהי ידענוך ישראל. מה זה הלי יזעקו? יש כאן שלושה פירושים. רש"י מביא כתרגום יונתן, לי יזעקו כשתבוא עליהם הצרה הם יזעקו אליי. ואז הם יגידו לי אלוהי ידענוך, הרי אנחנו עמך, וכביכול כתוב הפסוק לי יזעקו ישראל אלוהי ידענוך. אנחנו הרי עמך ויודעים אותך, אז תרחם עלינו. ואומר השם אני לא ארחם עליהם, כמו שכתוב בפסוק הבא, והסיבה היא כי זנח ישראל טוב. ישראל זנחו את הטובה ולפיכך אויב ירדפו, לכן ירדוף אחריו האויב.
הרד"ק מסביר, לי יזעקו, היה להם לישראל לצעוק אליי בעת צרתם. מה היו צריכים לצעוק? אלוהי ידענוך, אנחנו יודעים אלוהינו שאין מושיע בלתך, רק אתה יכול להצילנו. המלבי"ם לעומת זאת מסביר, לי יזעקו, כנגד מה שכתוב ולא זעקו אליי בליבם, פה יש ציווי שאומר לי יזעקו, תאמר להם שיזעקו אליי, תאמר להם שיאמרו אלוהי ידענוך, אנחנו יודעים אותך, הכוונה יודעים שהרעה באה ממך בהשגחה, וכל מה שאנחנו מקבלים זה עונש על כך שעזבנו את בריתך, על תורתי פשעו. יוצא אם כן שיש פה שלושה פירושים. לרש"י לי יזעקו זה תיאור מצב, כשתבוא צרה הם יצעקו. לפי הרד"ק לי יזעקו הכוונה היה להם לצעוק, ועל מה לעשות, הם היו צריכים לצעוק והם לא צועקים. לפי המלבי"ם יש פה ציווי, תאמר להם שיצעקו אליי בעת שתבוא צרה כדי שאני אושיע אותם.
זנח ישראל טוב אויב ירדפו. לפי המלבי"ם שיש כאן ציווי תאמר להם לישראל שיצעקו, אז הוא אומר כאן, כל זה תאמר להם שיאמרו בצעקתם. מה יאמרו? אלוהי ידענוך, ואנחנו יודעים שזנח ישראל טוב, אנחנו יודעים שהיות ואנחנו עזבנו את הטוב, הטוב זה התורה, הטוב זה המצוות, היות וכן אויב ירדפו, לכן קיבלנו את העונש שהאויב כעת מרדף אותנו. וברגע שיש הכרה ביד השם, אז ממילא כבר יש פה פתח לגאולה, יש פה פתח להצלה.
הם המליכו ולא ממני הסירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת. הם המליכו, מסביר הרד"ק וכך גם כן האבן עזרא, מדבר על מלכותו של ירבעם. הם המליכו את ירבעם ולא ממני, לא שאלו את פי השם. הדבר הזה מוקשה, כמו שמיד שואל הרד"ק, הרי מלכות ירבעם הייתה מאת השם, אחיה השילוני הרי הוא זה שהודיע לו על מלכותו. אומר הרד"ק אמת, נכון שזה היה מאת השם, אבל הם בשעה שהמליכו אותו לא שאלו את פי השם. כביכול היה פה דיבור השם איתו, אבל בנוגע אליכם, לפני שאתם מקבלים אותו למלך, אתם אמורים לשאול את השם, ואת זה הם לא עשו. אחיה הנביא לא אמר להם השם אמר להמליך אותו, אלא הוא בסך הכל אמר לירבעם שימליכו אותו, אבל הוא לא אמר להם תמליכו אותו. אז יוצא אם כן שכשאתם פעלתם, פעלתם מרצונכם החופשי, בבחירתכם.
ועוד דבר נוסף אומר הרד"ק, גם אם תגיד שהיה כאן ציווי מאת השם להמליך אותו, על כל פנים בשלב מסוים אתם הבנתם שמשהו פה השתבש. אתם הבנתם שהבן אדם הוא איבד את האות ג'י פי אס והוא עכשיו מתברבר, אתם רואים, עושה לו עגלים, מונע עלייה לרגל, אתם כבר מבינים שמשהו פה לא תקין. למה המשכתם איתו? למה לא הסרתם אותו ממלכותו? שהרי גם אחיה השילוני כשאמר לו על המלוכה, אמר לו זה בתנאי שתעשה הישר והטוב בעיני השם. וכל מלכי ישראל האחרים גם כן אומר הרד"ק כמותו, גם אותם המליכו מבלי לשאול את השם, חוץ מיהוא בן נמשי שהוא היחיד שבא בציווי מאת השם, כל השאר היו שלא בציווי מאת השם. אז הם המליכו, המליכו להם מלך ולא ממני.
הסירו ולא ידעתי. בביטוי הסירו יש כאן מחלוקת איך להסביר. רוב המפרשים מסבירים הסירו הכוונה, וכך גם כן רש"י ותרגום יונתן והרד"ק, מסבירים הסירו מלשון עשו להם שרים. כמו המליכו זה שמו להם מלך, הסירו זה שמו להם שרים. והסירו תשימו לב כתוב באות ס' ולא כתוב באות ש', כך שלמעשה הלשון הסירו זה מלשון שר, כי גם את המילה שר אנחנו כותבים בשין. כמו שאת המלך הם מינו מבלי רצוני, אז כך גם כן הסירו ולא ידעתי, שמו להם שרים ומנהיגים עליהם ולא מדעתי. חס ושלום להגיד ולא ידעתי הכוונה מבלי שידעתי מזה, אין נסתר מאת השם, אלא הכוונה ולא מדעתי. פירושו של דבר, הם היו שמים להם שרים כאלה שהם אין דעתי מסכמת איתם, כאלה שרק יחטיאו אותם ויקלקלו אותם.
כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת. כספם וזהבם עשו להם עצבים כמו שראינו בתחילת ספר הושע, כסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל, אז בכל הכסף והזהב השתמשו לעבודה זרה. למען יכרת, מה זה למען יכרת? יש כאן כמה פירושים. פירוש אחד אומר הרד"ק, למען יכרת שמם ויגלו מארצם. דהיינו כל מה שעשית, כביכול לאן זה מוביל? למען יכרת, אתה עשית פעולות שהביאו אותך להכרתה, הביאו אותך לגלות מן הארץ. או הסבר נוסף, כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת כספם וזהבם. פירושו של דבר, על ידי שאתה עשית מהכסף וזהב עבודה זרה, אתה גורם לכך שהשם יסיר ממך, יאבד ממך את הכסף והזהב. אז זה למען יכרת, גרמת לכך שיכרת הכסף והזהב, מידה כנגד מידה, הם עשו מהכסף והזהב לעבודה זרה, השם יכרית מהם את הכסף והזהב.
למלבי"ם יש ביאור אחר, אבל בעצם למלבי"ם כל הפסוק הזה מתבאר בצורה שונה. אומר המלבי"ם הם המליכו ולא ממני, לא כמו שמסביר הרד"ק והאבן עזרא שזה חוזר על ירבעם, מסביר המלבי"ם שזה חוזר על מלכים שהמלכים הללו שבחרו אותם הם בחרו אותם בעצמם ולא על פי נביא השם. והסירו תשימו לב מסביר המלבי"ם, הסירו הכוונה היא מלשון הסרה, לאחר מכן הסרת אותם מהמלכות ולא ידעתי, וגם זה היה נגד רצוני. ובואו נסביר כנגד מה הדברים אמורים. אומר המלבי"ם היו שני מלכים שהוסרו מן המלוכה בעוון הנורא שהם לא היו מוכנים ליישר קו עם העגלים ועבודה זרה שעשה ירבעם. זאת אומרת הם לא היו צדיקים גדולים, אבל קטנים כן. זאת אומרת הם לא היו מוכנים לעבוד עבודה זרה את אותם עגלים שירבעם עשה לשם עבודה זרה. והמלכים הללו, המלבי"ם מספר את הסיפור שלהם, הראשון היה שלום בן יבש. על שלום בן יבש אומר המלבי"ם תדקדק, לא כתוב בתנ"ך בשום מקום ויעש הרע בעיני השם כמו שכתוב בכל מלכי ישראל. מה תגיד? כי הוא מלך חודש, חודש כמה רע כבר הספיק לעשות בחודש? אומר המלבי"ם זה לא נכון, הרי זמרי כתוב עליו שהוא מלך רק שבעה ימים, ועם כל זה כתוב עליו וימת על חטאתו אשר חטא ללכת בדרך ירבעם. שבוע ימים. אז שלום בן יבש שמלך חודש, אם היה הולך בחטאת ירבעם זה היה כתוב עליו. יוצא אם כן ששלום בן יבש, אפילו שלא היה מלך צדיק גדול, אבל בחטאת ירבעם לא הסכים ללכת, ללכת בדרך העגלים והבעלים לא היה מוכן ללכת.
אומר המלבי"ם ונתפלגו לשתי כיתות הציבור שם בשומרון. הייתה כת אחת שהחזיקו בידו, חיזקו אותו בקו הזה לא להמשיך עם העגלים שעשה ירבעם, והייתה כת שמתנגדת לו שדווקא רצו לחזק את העגלים, שדווקא היו מעוניינים לחזק את הדרך של הכפירה של ירבעם בן נבט, אלה היו אנשי התקשורת, השמאלנים למיניהם, הקרן החדשה לישמעאל ועוד כל מיני כאלה שרצו דווקא לחזק את העגלים ואת אלה שהם היו הולכים איתם כדי שימשיכו בקו של הקלקול שהתחיל בו ירבעם בן נבט. בעקבות זה הם הביאו את מנחם בן גדי. מנחם בן גדי עלה על שלום בן יבש, הרג אותו והחליף אותו. זה היה מינוי של אותה הכת המתנגדת לשלום בן יבש, הם אלה שבעצם יזמו את העניין הזה של הסרתו של שלום בן יבש מהמלכות כדי שמישהו שמזדהה עם הדעות שלנו הוא זה שימלוך.
מנחם בן גדי היה צריך לעשות מלוכה וזה לא פשוט, ולכן הוא נתן אלף כסף לפול מלך אשור כדי שפול מלך אשור יחזיק בידו את הממלכה, כדי שיהיה לו לעזר ולסיוע להתחזק בממשלה שם על עשרת השבטים. והסיבה היא מכיוון שהיו לו מתנגדים. מי אלה המתנגדים? העוזרים של שלום בן יבש. אלה שעזרו לשלום בן יבש שכעת הוסר מן המלוכה, הם התנגדו למלכותו של מנחם בן גדי שדווקא היה מעוניין כן להחזיר את העגלים. זה אחד. אז ראינו מלך אחד שהמלך הזה התנגדו לו מן העם כיוון שהוא התנגד לעגלים. אומר המלבי"ם היה מלך נוסף, קראו לו הושע בן אלה. על הושע בן אלה כתוב ויעש הרע בעיני השם רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו. הוא עשה את הרע אבל לא בשלמות. למה? כי הוא לא עבד את העגלים. חז"ל אומרים שהוא ביטל גם כן את הפרוזדאות שהושיב ירבעם על הדרך כדי שישראל לא יעלו לרגל, אז הוא הסיר את אותם משמרות, אפשר להם לעלות לרגל. הכת שנטו אחרי חטאות ירבעם, כמו שאמרנו אלה שלא הסכימו למהלך הזה של ביטול העגלים, חלקו גם עליו. ומה הם עשו? זאת דרכם כסל למו עד היום, כאשר הם מתנגדים למישהו פה שמושל והוא לא לפי האג'נדה שלהם, הולכים ומלשינים עליו לאומות. כך עד היום, כשזה לא מתאים, הולכים ומספרים לאומות כמה הוא גרוע, איזה דברים נוראים הוא עושה, מצלמים איזה התנחלות הוא בנה, ההוא הוציא מרפסת, עושים צילומי לוויין. זה דרכם כסל למו עוד מאז. הכת שנטו אחרי חטאות ירבעם חלקו עליו והלשינו למלך אשור. ומלך אשור בא לכאן ועצר אותו בבית הכלא.
ואז נמצא אם כן, שימו לב, שהסרת שני המלכים הללו ממלכותם היה כביכול שלא בידיעת השם. מה זה לא בידיעת השם? לא ברצון השם. אומר המלבי"ם זה מה שכתוב, הסירו ולא ידעתי. הם המליכו את כל המלכים שלהם ולא ממני, אני לא הסכמתי לכל מלכיהם. וכשכבר היו שני מלכים שכן הסכמתי, הסירו אותם ממלכותם, ואלה שני המלכים שהזכרנו כעת, זה שלום בן יבש והושע בן אלה, הסירו אותם ממלכותם ואז זה נגד רצוני, כי לפחות שני מלכים פחות מזיקים, לפחות אותם הייתם משאירים.
כספם וזהבם עשו להם עצבים. על מה זה מדבר? מסביר המלבי"ם, כל עוד שהחזקת המלוכה באה מצד המלך, החזקת העגלים באה מצד המלך, אז המלך היה מממן, היה תקציב מיוחד, תקציב ממשלתי מיוחד להחזקת העגלים. כמו שעד היום, לא חסר לכל העגלים תקציבים מאוד מאוד נכבדים. אפילו להקת בת שבע יכולה לקבל מיליונים, והאוניברסיטאות מקבלים מיליארדים, ואל תשאל שאלות לאן הכסף הולך כי זה פוגע בחופש האקדמיה, פוגע בחופש האקדמיה, אסור להתערב. אנחנו נחלק את הכסף כפי הבנתנו, ואומנם בכל מקום אחר אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, כמו שבג"ץ אוהב להשתמש בכל מיני דימויים ו... אבל לא בענייני האוניברסיטאות, הם יעשו מה שהם רוצים, יוציאו את הכסף לאן שהם רוצים, ישלמו מיליארדים למי שהם רוצים, אתה אל תתערב. אז כשהיה מלך הוא היה מממן את העגלים מהממלכה, בשביל זה יש תקציב ממלכתי דו שנתי, הוא מקצב משם מממן את העגלים. אבל כאשר הסיר המלך את העגלים, אז מה יעשו הכת המתנגדת? אלה שמעוניינים להחזיק את העגלים, נאלצו למצוא תקציבים מכיסם. הם הוציאו מכיסם כסף כדי להחזיק את העגלים, כי מה לעשות, שלום בן יבש לא מעוניין בהם, הושע בן אלה לא מעוניין בהם, אז הוא חתך את התקציבים. אז מי שצריך עכשיו לממן אותם זה הם. אומר המלבי"ם זה מה שכתוב כאן, כספם וזהבם עשו להם עצבים. כאשר המלכים לא החזיקו את העבודה זרה מכיסם, אז העם מכספם וזהבם עשו עצבים. למה? למען יכרת. כדי שעל ידי זה שימו לב איך הוא מסביר, יכרת המלך שהמליכו בתחילה, שיכרת שלום בן יבש, שיכרת הושע בן אלה. הם עשו להם עצבים על ידי כספם וזהבם, במילים פשוטות הלכו והחזיקו את העגלים כדי לשמור על האיחוד ועל האג'נדה וסדר היום של האנשים המתנגדים לאלה שרוצים לבטל את העגלים, ואז על ידי זה הם יצרו חבורה גדולה שתתאסף סביב עבודת העגלים למען יכרת, כדי להכרית בזה את המלך המושל, שהמלך המושל שלום בן יבש והושע בן אלה התנגדו לעגלים. זה כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת.
זנח עגלך שומרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו ניקיון. זנח הקדוש ברוך הוא אתכם בני שומרון בעוון העגלים שבבית אל. זאת אומרת כביכול הפסוק פה חסר, זנח עגלך שומרון הכוונה היא זנח השם יתברך אתכם בני שומרון בעקבות עגלך, בעקבות העגלים שעשיתם. עד מתי לא יוכלו ניקיון, מהטינוף הזה של אותם עגלים. הרד"ק שואל הרי העגל לא היה בשומרון, הרי העגל היה בבית אל. אומר הרד"ק היות וראש הממלכה למלכי ישראל היה שומרון מאחאב והלאה, והמלכים הם אלה שהיו מעודדים את העבודה זרה של העגלים, לכן הוא אומר זנח עגלך שומרון. כביכול שומרון שזה המלוכה, עליהם כביכול התביעה. כמו שכתוב בכל אחד מהמלכים וילך בחטאות ירבעם לא סר מחטאות ירבעם, ולכן את עניין העגל, את אשמתו הוא מדביק לשומרון. עד מתי לא יוכלו ניקיון, עד מתי לא יוכלו לנקות את עצמם מהעוון הזה של העגלים.
המלבי"ם מסביר, מה מסביר הרד"ק, מה זה זנח עגלך שומרון? זנח עגלך את שומרון. הרחיק אותך עגלך, פירושו של דבר, מי הרחיק אותך משומרון? עגלך. העגל שלך הוא זה שגרם שאתה תתרחק מארצך. זנח עגלך שומרון, העגל גרם שאתה תזנח את שומרון, העגל הביא אותך לידי הגלות. המלבי"ם מסביר, זנח עגלך שומרון, שזה המשך של הפסוק הקודם. אומר המלבי"ם עוד הסבר מה זה למען יכרת, מסביר המלבי"ם למען יכרת המלך. למען יכרת המלך אשר זנח את עגלך. כל מה שהם עשו ומימנו את העבודה זרה מכיסם, למען יכרת, מי יכרת? המלך אשר זנח את עגלך שומרון. זה הושע בן אלה ושלום בן יבש שהם זנחו את העגלים, הם רצו שיכרת המלך שזנח את העגלים, לכן הלכו ומימנו את זה מכיסם. על כן אומר השם חרה אפי בם. ולמה? כי אומר המלבי"ם עד עכשיו חרון אף התמקד במלך. העם היו כמו אנוסים, כיוון שהמלך הוא זה שעודד את העבודה זרה, הרצון והשאיפה והדחיפה באו ממנו. אז העם היו כשוגגים או כאנוסים. אבל כעת שקמו פה שני מלכים, שלום בן יבש והושע בן אלה שהם לא עודדו את העגלים ועוד ההפך הוא הנכון, מה קרה אז אמרנו? קמו כת מתוכם והם אלה שכספם וזהבם עשו להם עצבים. אומר המלבי"ם אם כן חרה אפי בם. עכשיו חרון אף הוא בהם, כי עד עכשיו חרון אף היה כנגד המלך, אבל בעקבות זה שהם כעת התחילו לממן את זה מכיסם כי המלך לא בעד העגלים, אז לכן חרה אפי בם. עד מתי לא יוכלו ניקיון, עד מתי החטא הזה של העגלים יהיה אצלם, לא יוכלו להינקות מחטא זה, כי הרי עכשיו הם כבר לא מוכרחים על העבודה זרה הזאת מצד המלך, כי המלך מתנגד לעבודה זרה הזאת, יש להם יד חופשית לעבוד את השם. אז עד מתי לא יוכלו ניקיון וישארו דבקים בעבודה זרה הזאת?
כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלוהים הוא כי שבבים יהיה עגל שומרון. כי מישראל הוא, מסביר רש"י כאילו גורסים כי מישראל הוא. הכוונה היא העגל הזה מכספם וזהבם של כל אחד ואחד מישראל הוא גבוי. מאיפה עשו את העגל הזה? כי מישראל הוא, מהם, מכספם, מזהבם. מה זה והוא? לכאורה הו' פה לא מובנת. אומר רש"י שיש ליישב את הו' כי מישראל והוא, הכוונה היא גם העגל הזה בא מאיתם. לא רק העגל הראשון שעשו ביציאתם ממצרים ששם כל אחד הוציא את הנזמים והביא את הכסף והזהב, מכיוון שגם העגל הזה מישראל הוא. מה זה הו'? והוא, גם העגל הזה, לא רק ההוא שהיה ביציאת מצרים אלא גם העגל הזה עשו אותו מכספם וזהבם. חרש עשהו ולא אלוהים הוא. חרש עשהו הכוונה היא אדם שהוא אומן הוא זה שעשהו ולא אלוהים הוא. אל תחשבו אומר הרד"ק שיש בו כוח, יש בו אל, אל זה אומר כוח, תקיפות. הרי חרש עשהו, איך ייתכן שלמעשה שחרש עושה יהיה כוח יותר מן החרש? האדם יכול להעניק לדבר את הכוח שיש בו, הוא לא יכול להעניק למשהו כוח יותר ממה שיש בו. אז הרי חרש עשהו, את זה עשה החרש, יכול להיות מאוד שהחרש יעשה דבר שיהיה לו יותר כוח ממנו? החרש עשה אותו ועכשיו הוא נהיה אלוה, והוא עכשיו עושה ויוצר ובורא, מי? האל הזה שהחרש כעת עשהו? אז זה הוא אומר והוא חרש עשהו ולא אלוהים הוא, אין לו כוח עצמי. ולא זו בלבד אלא שבבים יהיה עגל שומרון. שבבים יהיה כמו שאנחנו אומרים שבבים, לנסרי לווחין, שיבא מקשורא, הכוונה היא כשרוצים להגיד קיסם מתוך קורה אומרים שיבא מקשורא, פירושו של דבר העגל הזה יתפורר לשבבים. תראו שאין בו יכולת לא רק לא להציל את העובדים אותו, אלא גם את עצמו לא יציל כי הוא עצמו יתפורר לפירורים. זה שבבים יהיה עגל שומרון, שבבים הכוונה היא כמו שברים.
אליבא דהרד"ק, מה שכתוב כי מישראל הוא, הרד"ק לא מסביר כמו רש"י שרש"י מסביר כי מישראל הוא מכספם וזהבם של ישראל הוא, וכמו שהמלבי"ם גם כן מסביר כפי שתכף נראה שזה כסף וזהב של ישראל. הרד"ק מסביר כי מישראל הוא, פירושו של דבר, הם לא למדו את העבודה זרה הזאת מהגויים, משהו מיובא. הוא אומר לא, כי מישראל הוא, הם מעצמם עשו את העגל, מה שנקרא מכוח עצמי שלהם, כמו העגל שהם עשו במדבר. המלבי"ם מסביר כי מישראל הוא, כמו שהסברנו קודם, עד עכשיו המלכים עשו את העגלים. כעת שהגיעו שלום בן יבש והושע בן אלה, המלכים כבר מתנגדים לעגלים, ואז העגל נעשה מהעם, מישראל הוא, הם נתנו את הכסף, כמו שראינו כספם וזהבם עשו להם עצבים. וזה הוא אומר חרש עשהו, ישראל גם כן הוא האומן שעשה את העגל, לא המלך. ואז אם כן כביכול אומר הכתוב עגל שומרון מישראל והוא חרש עשהו ולא אלוהים, כי שבבים יהיה. שבבים יהיה הסברנו שיהפוך להיות שבבים, כפי שהסביר הרד"ק וכך גם כן משתמע מתרגום יונתן. אבל המלבי"ם יש פה פירוש מחודש. אומר המלבי"ם שבבים יהיה, הם לא עובדים אותו מצד שהוא כוח ואלוהות, אלא מצד ששבבים יהיה. ישראל רוצים להיות שובבים, בהפקר אניח להו, הבת השובבה, ולכן הם עושים את העגלים כדי שעל ידי זה יוכלו לפרוק עול מלכות שמים ולעשות ככל העולה על רוחם. שובה ישראל עד השם אלוהיך, מכיוון שעם ישראל כשובבים הלכו וסטו מן הדרך. לכן הם עשו להם את העגלים שהם יודעים שלא אלוהים המה, אז מה אתה יוצר לך אלוה שלא תקבל ממנו כלום? אני מקבל ממנו המון. אתה יודע מה אני מקבל ממנו? סיבה לעזוב את השם. ואז אני יכול ללכת בשרירות ליבי, אני יכול לעשות ככל אשר ליבי חפץ מבלי שיהיה לי איזה שהם נקיפות מצפון, הרי השם אומר אחרת. כן, השם אומר אחרת אבל אני לא מאמין בהשם, אני מאמין בעגל. מבחינת לא עשו ישראל את העגל אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיה, על ידי זה יוכלו ללכת בשובבות ליבם. ושובבים הכוונה היא כמו בנים שובבים ופראים במעשיהם, זה הכוונה שובבים. אז אם כן יוצא שמישראל הוא והוא חרש עשהו ולא אלוהים הוא, גם הוא יודע שזה לא אלוה, ולמה הוא עושה את זה? כי שבבים יהיה עגל שומרון, על ידי זה יהיו שובבים מן העם העובד אותו, יהיו שובבים על ידי עגל שומרון.
כי רוח יזרעו וסופתה יקצורו. וסופתה יקצורו. קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעוהו, יבלעוהו. כי רוח יזרעו, אומר המלבי"ם הם קיבלו כעת את הגמול כמעשה ידיהם. כמו שהם זרעו רוח, הם יקצרו סופה. רוח זה חלש, סופה זה חזק. אז אתה זרעת מעט, אתה תקבל מה שנקרא במינונים מוגברים. קמה אין לו, דהיינו הוא זרע, אתה זורע אתה רוצה לראות קמה, אתה רוצה לראות חיטה שגדלה, אבל הם קמה אין לו, מהזרע שזרעו לא יהיה קמה, לא תגדל חיטה, הם לא ישאו את פרי עמלם. צמח בלי יעשה קמח, זה צמח שממנו לא תצא תבואה שממנה יעשו קמח. אז תגיד במצב כזה אין לאומות מה לחפש אצלנו, כי הרי אנחנו זרע בלי יעשה קמח, לא יוצא מאיתנו שום דבר. הוא אומר עם כל זה זרים יבלעוהו, אולי יעשה. גם אם משהו מתחיל לצמוח מהעמל שלהם, אפילו שזה לא עתיד לעשות קמח, זה צמח דק, שדוף, לא ראוי להתפתח, עם כל זה זרים יבלעוהו. למה? כי אולי, אולי יעשה. לך תדע אולי בעתיד יגדל ממנו תבואה ויעשה קמח, לכן הם לא מניחים לו לגדול כלל, ותכף בעודו באיבו כבר הם מבלעים אותו.
מהו הנמשל? נבלע ישראל עתה היו בגויים ככלי אין חפץ בו. נבלע ישראל, כך גם כן ישראל נבלע, זרים יבלעוהו, דהיינו יבואו ויקחו אותו ויקחו את רכושו ואת כל ממונו וכל אשר לו. אז אפילו שעכשיו היו בגויים ככלי אין חפץ בו, כמו שאמרנו צמח בלי יעשה קמח, דהיינו אין ממנו תועלת, בכל אופן הם מבלעים אותו מצד שאולי בעתיד יעשה קמח. כמו שאומר הרד"ק שכעת הם בעיני הגויים ככלי אין חפץ בו. למה? מסביר הרד"ק ראינו לעיל שהם הלכו לבקש עזר מן הגויים, והגויים ראינו שהלעיגו עליהם, זו לעגם בארץ מצרים, ראינו שהגויים היו מזלזלים בהם, הנה כעת אלה כמו נמושות באים לבקש את העזרה שלנו, הלעיגו עליהם. אז היו בגויים ככלי אין חפץ בו, אז הגויים מסתכלים עליהם מלמעלה למטה כשפלים, אין חפץ בהם, וכעת מסכן בא לבקש עזרה.
כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים. כי המה עלו אשור פרא בודד. מסביר רש"י פרא בודד לו, נעשו כפרא שהולך בודד לעצמו, שנודד ממקום למקום. אפרים התנו אהבים, רש"י אומר שני פירושים. או שזה לשון תנים, כמו הארוד שהולך במדברות ואז הם מחפשים להם אוהבים והיו מנאפים עם זרים, התנו אהבים, פירושו של דבר כתם ההולך ומחפש אוהבים, כך גם כן אנחנו עזבנו את השם, הלכנו לחפש עזרה ממצרים, עזרה מאומות אחרות. ואומר רש"י שאפשר עוד פירוש לפרש, שהתנו אהבים זה לא מלשון תנים אלא מלשון אתנן. אתנן זונה, דהיינו כיוון שתמיד סטייה של עם ישראל מאת השם אל הגויים נחשב כזנות, אז לכן כאשר יש בחינה של זנות יש בחינה של אתנן, שזה התשלום בעד הזנות. כך גם כן כאן התנו אהבים כדי לקבל עזר מן האומות ועזבו את הבעל שזה בעליהם הקדוש ברוך הוא.
המלבי"ם מסביר, מה הייתה הסיבה לזה שנבלע ונהיה ככלי אין חפץ בו? זה בגלל שהם השתעבדו למלכי אשור, כי המה עלו אשור. ואחרי זה, אחרי שאשור, אחרי שהם עלו לאשור וקיבלו את מלכותו, ולאחר מכן אפרים התנו אהבים, אחרי שקיבלת את מלכות מלך אשור מה עשית? הלכת והתנו אהבים עם מלך מצרים. כמו כמו אישה מזנה תחת בעלה, והיא כביכול נותנת אתנן לזונים האחרים כדי לעזוב את אישה ולמרוד בו. והוא בבחינה של פרא בודד לו. מה זה פרא בודד לו? אומר המלבי"ם, גם פרא למוד מדבר הוא מתרחק ממקומו, כמו שכתוב פרא למוד מדבר באוות נפשה שאפה רוח. אבל אומר המלבי"ם אפילו שהוא מתרחק ממקומו והוא הולך לא בקרבת הבית ולא בקרבת המקום הטבעי שלו, עם כל זה הדרך שלו היא ללכת בודד. בודד הכוונה היא הוא לא מחפש חברה, הוא מחפש להיות לבדו. אבל אפרים מחד גיסא הוא נדמה לפרא במעשיו, כמו שראינו שובבים כפרא, והוא נע ממקומו, אבל הוא מבקש לו רעים רבים. בזה הוא לא דומה כפרא. המה עלו אשור, פרא בודד לו, הפרא הוא בודד לעצמו, אבל הם פרא שהתנו אהבים ומבקשים את קרבתם של האומות.
גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים, ממשא מלך שרים. גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם. אומר השם אפילו שעכשיו הם יתנו בגויים, שנותנים אתנן לגויים כדי לבקש מהם אהבה, כדי שיכרתו איתם ברית, אומר השם עם כל זה עדיין יש תקווה, עתה אקבצם מהמקומות שלשמה הודחתי אותם ואחזיר אותם בחזרה לארצם. בתנאי, ויחלו מעט ממשא מלך שרים. מה פירוש הדבר? אם יחלו מעט, יחלו הכוונה מלשון חיל ורעדה, מהמשא שהשרים נושאים עליהם, מהנבואה של הפורענות. אם יחלו מעט מלך ושרים, פירושו של דבר, אם המלך והשרים קצת ירעדו מדברי הנבואה, אם הם מעט יושפעו מדברי התוכחה, אומר השם אני אקבץ אותם. זה מה שהוא אומר, גם כי יתנו בגויים, אפילו שהם אתנן כמו שהסברנו ומזנים עם הגויים ומתרחקים ממני, אומר השם יש מצב שעתה אקבצם. רק העיקר שויחלו מעט, שקצת יהיה להם חיל ורעדה ממשא של הנבואה שאני מוסר למי? מי יחלו מעט? מלך ושרים.
כי הרבה אפרים מזבחות לחטוא היו לו מזבחות לחטוא. אבל הם לא חלו ממשא השם, הם לא התרגשו מדברי הנביאים, לא רעדו מהנבואות הקשות, ואדרבה, הרבה לו אפרים מזבחות לחטוא. מסביר המלבי"ם שבזה שהם התנו בגויים, הם לא נתנו להם רק אתנן לכריתת ברית של עזר וסיוע מדיני, של הגנה צבאית, אלא הם הם כרתו איתם ברית גם מבחינת האמונה ועבודת הבעל. והוא אומר הם השתתפו איתם כדי לעבוד את האלילים שלהם, והם מרבים להם מזבחות כדי להקריב בהם לאלילים של הגויים. אז לא הייתה פה רק ברית הגנה, הייתה פה ברית שלמה של התחברות אל הגוי במלוא מובן המילה, לעבוד את אלוהיו. היו לו מזבחות לחטוא, אומר המלבי"ם הכוונה היא לדעת אפרים המזבחות שמה שהוא עושה לעבודה זרה זה לא חטא, רק המזבחות שבהם מקריבים להשם שזה בית המקדש, זה בשבילו נחשב לחטא. מה שהוא מקריב לעבודה זרה הוא חושב שזה הנכון, אבל המזבחות שמקריבים להשם בשבילו נחשב לחטא. ולמה?
אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. מסביר המלבי"ם, המזבחות שאני כתבתי לו בתורתי, שהם המזבחות שעליהם מקריבים לשם השם, זה המזבח שבבית המקדש לפי התורה, המזבחות הללו כמו זר נחשבו. הם נחשבים אצלם כמזבחות זרים. ולמה? אדם שהיה הולך להקריב במזבח השם היו הורגים אותו, ומי שהיה הולך להקריב לבעל היו מהללים ומקלסים אותו. ומדוע? כי הם היו אומרים שהמזבחות הללו הם חטא, כי הם האמינו שהשם הוא אלוהי האלוהים. מה הוא? רם ונישא. רם ונישא, אתה מקריב לו קורבן? חושב שהוא מסתכל עליך בכלל? אז מה? יש לו שליחים, יש לו פקידים, אלה הם השמש, הירח, אלה הם המלאכים, אלה הם הכוכבים והמזלות, להם צריך לעבוד. הם נמצאים למטה, להם יש טעם להקריב קורבנות. אז אתה הולך ומקריב להשם? זה חטא מבחינתם. למי צריך להקריב? אדרבה, לאלה השרים התחתונים שהם המוציאים לפועל את דבר השם, ובהם כביכול אצלם יש השפעה של קורבן, הם כביכול יש להם תועלת ממה שאנחנו מקריבים להם. אז אם כן יוצא שהיו לו מזבחות לחטוא, המזבחות שהיו לו עד היום שהם המזבחות להשם, היו לו המזבחות ההם כעת בשבילו מחשיב אותם כחטא. ואדרבה, לדעתו צריך להקריב במזבחות של הבעל. רש"י מסביר אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, אני תמיד מוכיח אותו על ידי הנביאים וכותב לו רובי תורתי, שהנביאים שאני שולח להם אומר הרד"ק מזהירים אותם על דברי התורה, והם כמו זר נחשבו. מסבירים רש"י והרד"ק זה זר להם, כביכול הם אני מדבר איתם על משהו שהם לא מכירים, על משהו שהם לא מחוברים אליו.
זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו. השם לא רצם. עתה יזכור עונם ויפקוד חטאתם המה מצרים ישובו. זבחי הבהבי, המפרשים מסבירים זה כמו מהבהבה באור. הבהבי פירושו מלשון להב. כמו לקחת זה לקח, ואנחנו אומרים קח, נפלה ל'. אז להב, נפלה ל' אז יוצא הב, הבהבי. זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו, פירושו של דבר העולות שאותם היו מקדישים לשמיים, לא היה להם שום כוונה בהם כדי לרצות את השם, כדי להקריב להשם קורבן, אלא המטרה שלהם הייתה יזבחו בשר ויאכלו. למה מעלים אותו על המזבח? בשביל לאכול סטייקים. לא כעולה, לא להקריב אותו קורבן להשם, עשו מזה חולין. והם היו אומרים השם לא רצם, הם היו אומרים השם לא מעוניין בקורבנות הללו, היות והשם לא משגיח על מעשה בני אדם כמו שהסברנו, אלא השם הוא בבחינה של אלוהי האלוקים. ולכן היו מקריבים קורבנות לבעלים, לכוכבי השמיים, לכל המלאכים העליונים שמהן כביכול ההשפעות. הקורבן שמקריבים להשם היה נתפס להם כחטא. וזה מה שהוא אומר, כל זה נובע ממה? ממה שהם לא חלו ממשא של דברי הנביאים, הם לא הושפעו מדברי התוכחה, מה שהנביאים מדברים לא יצר אצלם איזה שהוא חיל ורעדה. ולא זו בלבד הוא אומר, עתה יזכור עונם ויפקוד חטאתם, כעת כאשר הוא זוכר עונם ופוקד חטאתם, הנה תראה מלך אשור מגיע, הנה תראה אתם מתחילים לחטוף מכות, אז אתה רואה שכעת עוונכם נזכר, חטאתכם כעת השם פוקד עליכם, בכל אופן לא חלו מאת השם, לא היה להם שום יראה, אלא רק המה מצרים ישובו. מה זה מצרים ישובו? מסביר המלבי"ם, הם הלכו למצרים כאילו שבים למצרים, כביכול הקדוש ברוך הוא לא גאל אותם ממצרים להיות לו לעם, אלא הם חוזרים אחורה למצרים כמו שהיו במצרים עובדי עבודה זרה, היה צריך להגיד להם משכו קחו לכם צאן, משכו ידיכם מעבודה זרה, אז הם נסוגו אחור, חזרו מה שנקרא אחורה בציר הזמן להיות כמו במצרים עובדי עבודה זרה, לפני שהשם לקח לו אותם לעם.
הרד"ק לעומת זאת מסביר המה מצרים ישובו, שהוא מדבר כאן על תיאור המציאות, כאשר הם שבו מצרים עם יוחנן בן קרח, ואז הם עברו על דברי הנביא שאמר להם אל תשובו למצרים, והם חשבו שהם יוכלו לברוח לשם ושם יהיה להם הצלה, אומר השם ויפקוד חטאתם, השם על ידי זה יפקוד את עוונם יותר ממה שהיה בחורבן הארץ ובגלות, כי שם כתוב על כל אשר בארץ מצרים יפלו בחרב וברעב יתמו מקטון ועד גדול בחרב וברעב ימותו, כך שלמעשה אלה ששבים למצרים, אדרבה יזכור עונם ויפקוד חטאתם, אדרבה יזכר עוד עוונם יותר.
וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצורות ושילחתי אש בעריו ואכלה ארמונותיה. וישכח ישראל את עושהו, אומר הרד"ק כמו הוא עשך ויכוננך, הכוונה השם גידל אותך, השם הביא אותך למה שאתה כעת היום. וישכח ישראל את עושהו, השם שכח את הקדוש ברוך הוא מי שגידל אותו והביא אותו לידי המעמד שלו היום. ויבן היכלות, בנה לו היכלות כדי לעבוד בהם עבודה זרה. כמו שאומר התרגום יונתן ובנה היכלא לטעוותה, בנה היכלות לעבודה זרה. עוד הסבר אומר הרד"ק שאפשר להסביר, וישכח ישראל עושהו, שכח את השם שעשה אותו, ויבן היכלות, הלך ובנה לו היכלות כדי להינצל בהם מאת האויב. זה מה שכתוב ויהודה הרבה ערים בצורות, שכחו שהישועה שלהם היא מאת השם, בטחו במבצרים. זה הויבן היכלות, הלך ובנה לו היכלות כדי לבטוח בהם, הלך ובנה לו גדר הפרדה וחומת ברזל וכיפת ברזל וכולי, שכחו אלוה עושהו, שכחו שבעצם ההגנה זה מאת השם. אז אולי אנחנו סטינו בדרך, אז אולי צריך לחזור אל ערכי בית סבא, אולי צריך לחזור בתשובה ולהתקרב אליו יתברך. לא, כל פרצה שיש סותמים אותה. אה, יש דורס שמסוגל לדרוס ולהרוג כמה, אנחנו נעשה בטונדות לפני כל מקום שעומדים חיילים. אה, יש טילים, אנחנו נעשה כיפת ברזל. אבל יש כאלה שנכנסים דרך הקרקע, נעשה חומה. בקיצור, יש מנהרות, אנחנו נשים מיים ואיזה פטנטים וטכנולוגיות. אתה לא מבין שכל זה מוביל לאיזה כיוון אחד ברור שיש פה מישהו שמביא את כל זה כי סטית מן הדרך, אז אולי היה יותר פשוט לחזור בתשובה ופתרת את כל הבעיות. וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות, כששוכחים את השם יתברך מחפשים פתרונות גשמיים, ואני לא אומר שלא צריך, אבל מראש אם היית משנה את הדרך היית פטור מכל זה, כיוון שהשם מגן עליך, הגם שהאומות חזקות והגם שאנחנו בין שבעים זאבים, היית פטור מכל הבעיות, ולא היית צריך כל פעם לחפש איך לסתום פרצה חדשה שמתעוררת, היית מבין שיש לנו בעיה עם הקדוש ברוך הוא ולא עם העמים אשר יושבים סביבותינו. וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות, ויהודה הרבה ערים בצורות, והולך יהודה ובונה לו ערים בצורות, אומר השם אתה חושב שזה יגן עליך? ושילחתי אש בעריו ואכלה ארמונותיה. אומר השם זה לא יועיל מאומה, אני אשלח אש בערים, יבוא האויב ברצוני וישרוף את הערים ואת הארמונות יעלה באש, כמו שכתוב וישרוף את בית השם ואת בית המלך ואת כל בית גדול שרף באש. כך גם כן עשה בערי יהודה, עריכם שרופות אש. כמו שאומר הרד"ק שייתכן שהאש הכוונה ביטוי לחורבן מוחלט, טוטאלי, כאילו נשרף באש.
המלבי"ם מסביר, וישכח ישראל את עושהו, אומר המלבי"ם זה חוזר על מה שאמרנו קודם, המה מצרים ישובו. הם כאילו חזרו אחורה בהיסטוריה להיות כמו בתקופה לפני שהוצאתי אותם ממצרים, לא מכירים אותי, עובדים עבודה זרה. שם במצרים הם שכחו את השם שעשה אותו לעם, זה וישכח ישראל עושהו, איפה? שם במצרים. אתה בן של אברהם יצחק ויעקב, במצרים שכחו מזה לגמרי. ויבן היכלות, היו בונים להם היכלות כמו המצרים, שהמצרים לכל כוכב היה להם היכל מיוחד, היו עובדים את כל הכוכבים והמזלות, ולכל אחד מהם היו בונים היכל. ואז הם בנו להם היכלות שם במצרים לעבוד את העבודה זרה. ויהודה הרבה ערים בצורות, עד כאן הוא דיבר על אנשי שומרון, עכשיו הוא מדבר יהודה, אפילו שהוא עובד את השם בבית המקדש, עם כל זה הרבה ערים בצורות, הוא בוטח במבצריו ולא בוטח בהשם. אומר השם לכן אני אשלח אש בעריו ואכלה ארמונותיה.