וילך ויקח את גומר בת דבליים ותהר ותלד לו בן. הוא הולך ונושא לאישה את גומר בת דבליים. נסביר כפי פירושם של חז"ל, פירושו של דבר שהלך ונשא את אותה אישה. אומר הרד"ק, שם זונה ידועה באותו הזמן, הכוונה אישה שהייתה מפורסמת בזנותה. ותהר ותלד לו בן. אומרים חז"ל, קודם כל לפני שנראה ותהר ותלד לו בן, מי זאת אותה גומר בת דבליים? אומרים חז"ל, נקראת כן גומר על שהכל גומרים ודשים בה כדבלה. על שם מה נקראת גומר? על שם שהכל גומרים, רש"י אומר, שהכל גומרים ביאתם ותאוותם באותה אישה. בת דבליים, חז"ל אומרים שהיו דשים בה כדבלה. זה הכוונה בת דבליים.
מסביר המלבי"ם, מה הדבר הזה בא לרמז? אומר המלבי"ם, התאנה כידוע, מיד כאשר היא מבשילה, היא מתקלקלת. איך שהתאנה הגיעה למצב של בשלות, אם אתה לא אוכל אותה יום יומיים, ואתה יש לך מזה כבר מיץ, כבר אין לך תאנה, זה נרקב, זה מתקלקל, זה נמעך, זה נמאס. וכאשר רוצים באמת שהתאנה תהיה משתמרת, מה שהיו עושים ממנה, היו עושים ממנה דבלה. הדבלה בעצם זה ייבוש של התאנה, וזה משמר את התאנה. אומר המלבי"ם, לא בכדי נתנו כאן דוגמה של תאנה, של דבלים, מכיוון שבני ישראל נמשלו כתאנים. כמו שכתוב בירמיהו כ"ד, הראני השם והנה שני דודאי תאנים. אז כשהוא רוצה להמשיל את עם ישראל, הוא נותן דוגמה לתאנים.
בא לומר להם, האבות שלכם היו דומים כדבלה. דבלה שהצטמקה בשמש, על ידי זה היא לא מתקלקלת. דהיינו, כגומר, תאנה שנגמרה, שלא נתייבשה ומתקלקלת, זה אתם. אז אתם גומר בת דבליים. אתם תאנה גמורה, אבל שעוד לא התייבשה. ואבותיכם הם דבליים, הם תאנה שהתייבשה. תאנה שהתייבשה אמרנו משתמרת, היא לא מתקלקלת. ואילו גומר זה תאנה גמורה, אבל עדיין לא התייבשה, ואז היא מתקלקלת. ויוצא אם כן שהקלקול שלכם גדול מהקלקול של אבותיכם.
ותהר ותלד לו בן. אומר תשים לב, כתוב ותלד לו בן. פירושו של דבר שהבן הראשון עדיין היה מיוחד לו. הוא נולד ממנו. ולכן הוא לא קורא לו בשם שמבטא שנאה, אומר המלבי"ם. אלא השם שלו הוא שם יזרעאל. מה השם יזרעאל בא להראות? אומר המלבי"ם, זה בא לבטא את משפט השם שיתקיים בהם בצורה אחרת. איך? וזרעתיה לי בארץ. שהיא תקרא בשם יזרעאל. מה זה יזרעאל? אומר המלבי"ם, זה מלשון זריעה. שהגלות תהיה דומה כמו אדם שזורע גרעין תבואה בעומק האדמה. ואז נראה לו בהתחלה שהגרעינים בלו, נראה לו שהם נרקבו, לא יצא מזה שום דבר. אבל לאחר מכן בשלב הבא אתה רואה איך יציץ יצמח ויפרח מזה גידול חדש.
כך גם כן אומר השם, בהתחלה היה פה יזרעאל, אני זרעתי אותם בגולה. פיזרתי אותם, זרעתי אותם בגולה. והמטרה היא שיציצו מן הגולים ששם נזרעו בארצות שביים, יציצו מהם עם רב כחול הים אשר לא יספר. עם הגרים שנלווים עליהם. כמו שחז"ל אומרים שעם ישראל ירדו בגלות כדי לאסוף את אותם ניצוצי קדושה, כדי שיסתפחו אליהם גויים. אז יוצא אם כן שיש פה הליך של זריעה, כי זריעה אתה זורע דבר אחד וצומחים רבים. אז הן מהבחינה הזאת שהם יחזרו צדיקים, הן מהבחינה הזאת שהם יאספו עימהם עוד גויים ואותם גויים שהמקור שלהם משורש נשמת ישראל שעמדו רגליהם על הר סיני, הם יתקרבו אליהם. אז פה אמור לצמוח משהו חדש.
ויום יזרעאל שכתוב בהמשך, הכוונה יום שתתגלה הזריעה הזאת, מה שזרע אלוקים בארץ וישא אלומותיו. אומר המלבי"ם, זה יהיה יום גדול מאוד, יום יזרעאל, מצד הניסים והגדולות שהקדוש ברוך הוא יעשה ביום ההוא לעיני הגויים. יוצא אם כן שהבן הזה הראשון שנולד, יש לו עוד קשר כביכול לקודשא בריך הוא, אין לו שם שמורה על שנאה, והבן הזה יהיה בן שיש ציפייה ממנו שיזרע ועדיין יצמיח.
הרד"ק מסביר, ותהר ותלד לו בן, אומר הרד"ק תשים לב הראשון שנולד הוא בן. זה בא לרמז על ירבעם בן יואש שהיה חזק במלכותו. כמו שבן שהוא בחינה של זכר, הוא חזק מן הנקבה. הוא מלך 41 שנה, כתוב עליו שהוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, אז רואים אם כן שהיה פה איזה שהוא כוח, איזה שהיא עוצמה במלכותו. ולכן הוא מדבר בתחילה על בן שנולד, שזה מרמז לשיטתו של הרד"ק על ירבעם בן יואש שהיה כבן כחזק במלכותו.
לפי תרגום יונתן, אנחנו מסבירים שכאן בעצם נמסרה, קח לך אשת זנונים הכוונה קח לך דיבור ונבואה ומוסר שתאמר לאותם אשת זנונים. מה היא אותה נבואה? מה בעצם צריך להימסר שם? אומר תרגום יונתן, ואזל ואתנבי עליהון, דאם יתובון אשבוק להון. הכוונה אם ישובו בתשובה, ימחל להם. ואם לא, אם לא ישובו בתשובה, כמתר עלי תאנין יתרון. הכוונה היא כנשירת עלי התאנים ינשרו. ואוסיפו ועבדו עובדין בישין. אבל זה לא עזר, והם המשיכו ועשו מעשים רעים.
אומר רש"י, שבעצם התרגום יונתן בא לבטא שמה שכתוב גומר בת דבליים, פירושו של דבר בא לומר לך, אם תשובו, גומר. מה פירוש גומר? גמרה פורענותם. לא יהיה לכם עוד צרה. ואם לא תשובו, בת דבליים, אתה תהיה כמו התאנה שנושרים העלים ממנה כנובלות מתאנה. ואז אם כן יוצא שיש כאן נבואה ואזהרה ביחס לעם, שתי דרכים, תחזרו בתשובה המצב שלכם יוטב, ואם לא חלילה וחס יוחמר. סיום הפסוק זה התוצאה, ותהר ותלד לו בן. אומר בוא תראה שהדבר הזה לא עזר, הם המשיכו בדרכם המקולקלת והמשיכו ויולדים בן, הכוונה ממשיכים את דרכם עם בנים כביכול לקליפה, לטומאה, לעבודה זרה. ואוסיפו ועבדו עובדין בישין, הם ממשיכים בדרכם המקולקלת ולא שבים בעקבות תוכחתו של הנביא.
ויאמר השם אליו, קרא שמו יזרעאל, כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, והשבתי ממלכות בית ישראל. אומר לו הקדוש ברוך הוא לבן הזה שנולד, קרא שמו יזרעאל. מה זה יזרעאל? יזרעאל, רש"י מסביר, על פי התרגום, קרא שומהון מבדריא. מבדריא הכוונה מפוזרים. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אני עומד לזרות אותם. זה הכוונה קרא שמו יזרעאל, כביכול זה בא לרמז שעם ישראל יהיו מזורות בגויים, זה אומר שתהיה גלות.
והמלבי"ם מסביר, קרא שמו יזרעאל, כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא. מה זה פקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא? מסביר המלבי"ם, העונש והנקמה שעשיתי בחלקת יזרעאל, כנגד מי השם נקם שם? כנגד אחאב, על שגזל את כרם נבות. אומר הקדוש ברוך הוא, את העונש הזה ששם הענשתי את אחאב, ואחאב היה רשע גדול ועבד עבודה זרה, אומר הקדוש ברוך הוא, העונש הזה נקרא דמי יזרעאל. את העונש הזה, פקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא. בית יהוא יקבל את העונש שקיבל אחאב. ולמה? והסיבה היא והשבתי ממלכות בית ישראל. בית יהוא הייתה ממלכות קבועה, היה להם מלכות שנמשכה ארבעה דורות, כתוב עליו שהוא השיב את גבול ישראל למקומו. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשבית את הממלכה הזאת, ותכף נראה באיזה צורה.
הסיבה הייתה, מכיוון שיהוא הלך לרדוף את אחאב על כך שאחאב עבד עבודה זרה. והוא הלך ועשה את שליחותו של הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא אמר תמשח למלך את יהוא בן נמשי, כדי שיהוא בן נמשי יפקוד על אחאב את דמי נבות היזרעאלי ויעניש אותו על מה שהוא הרג את נבות היזרעאלי וגזל את כרמו, ועבד עבודה זרה, אז העונש הזה הגיע לו לאחאב. מי הלך לנקום בו? יהוא בן נמשי. אז אתה יהוא בן נמשי נוקם באחאב על זה שאחאב היה עובד עבודה זרה ועשה עוולות, ואתה לאחר מכן חוזר על אותם עוולות? אומר הקדוש ברוך הוא, ופקדתי את דמי יזרעאל, את אותם דמי יזרעאל מה שנענש אחאב, עונש כזה יהיה גם כן ליהוא, והממלכה תושבת על ידי שנהרג זכריה בן ירבעם.
כתוב בספר מלכים ב' בפרק ט"ו, בשנת 38 שנה לעזריהו מלך יהודה, מלך זכריהו בן ירבעם על ישראל בשומרון שישה חודשים. ויעש הרע בעיני השם כאשר עשו אבותיו, לא סר מחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל. ויקשור עליו שלום בן יבש ויכהו קבל עם וימיתהו וימלוך תחתיו. רואים שזכריה נהרג על ידי שלום בן יבש. ויתר דברי זכריה אינם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל. הוא דבר השם אשר דיבר אל יהוא לאמור, בני רביעים ישבו לך על כיסא ישראל ויהי כן. ישבו לו בני רביעים, הכוונה היא פירושו ממלכתו נמשכה ארבעה דורות, ואז אומר הקדוש ברוך הוא, אני אפקוד את דמי אחאב, אני אפקוד אותם על ראש יהוא, כי אתה יהוא הלכת לרצוח את אחאב עובד העבודה זרה, ואתה בעצמך עובד עבודה זרה. ולכן נענש באותו העונש, אבל על כל פנים זה לא היה הוא, אלא היה בדורות אחריו.
והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל. והיה ביום ההוא הכוונה ביום הפקודה, אני אשבור את קשת ישראל בעמק יזרעאל. אפשר להסביר, אומר המלבי"ם, שהכוונה היא על כלל מלכות יהוא. שהיות ויהוא תפס את הממלכה על ידי קשת. הוא תפס את הממלכה מכוח הקשת שאותה עימה הוא ניצח בעמק יזרעאל. שם מובא שאלישע שלח את אחד מהנביאים למשוח את יהוא בן נמשי למלך כדי להיפרע מאחאב כמו שאמרנו. יהוא הרג את יהורם בן אחאב, והרג את אחזיה מלך יהודה, ואת איזבל גם כן על מעשיה הרעים זרקו אותה שמה מהקומה העליונה, זרקו אותה למטה. שם כתוב איך הרג יהוא את יהורם בן אחאב? כתוב שם, מילא יהוא ידו בקשת ויך את יהורם. מילא ידו הכוונה אדם שמותח את הקשת, הוא בעצם פותח את הזרועות שלו. זה נקרא מילא ידו, ממלא את היד, פותח באופן נרחב, ואז הקשת יורה למרחוק. יוצא אם כן שאת המלוכה כבש יהוא בכוח הקשת. על זה הוא אומר, והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל, אותה קשת של יהוא שמכוחה תפס את המלוכה על ידי שהרג את יהורם, כן, והוא על ידי זה ומכוח זה תפס את הממלכה, את הקשת הזאת אני אשבור, זאת אומרת הממלכה שלו בסופו של דבר תילקח ממנו.
עוד הסבר הוא אומר, שזה מכוון גם כן הפסוק כאן ושברתי את קשת ישראל, אומר המלבי"ם, זה על הקשת שנתן אלישע ליואש בן יהואחז בן יהוא. כתוב שם שכאשר הוא בא לפניו, הוא אמר לו, נתן לו קשת ואמר לו תירה בקשת חיצים. ואמר לו החץ הזה שאתה יורה זה תשועה בארם. חץ להשם תשועה נגד ארם. ואז הוא ירה חיצים, אחרי זה אמר לו תכה אותם לארץ, ולאחר מכן הוא אמר לו למה לא הכית יותר, כי אז על ידי זה התשועה שלך הייתה יותר גדולה. על כל פנים אנחנו רואים שאת הסמל של הניצחון הוא עשה על ידי קשת. על זה אומר המלבי"ם, ייתכן שזה הכוונה פה, ושברתי את קשת ישראל, אותה קשת שאלישע על ידה המחיש את הניצחון, אותה קשת תישבר על ידי המשפט שמיוחס לעמק יזרעאל, ששמה המקום שנקבע לעשות משפט בעובדי עבודה זרה, כמו שראינו שנעשה באחאב.
ותהר עוד ותלד בת. ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה, כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל, כי נשא אשא להם. אחרי שאשתו של הנביא, אותה גומר בת דבליים ילדה בן, היא הרה עוד ויולדת בת. הבן זה משל לירבעם בן יואש כמו שהסברנו אומר הרד"ק. לאחר מכן יולדת בת, הבת היא משל לזכריה בנו ולשלום בן יבש שמלך אחריו. ולמה הם נמשלים בבת? אומר הרד"ק, מכיוון שהם היו חלשים כנקבה. זאת אומרת המלכות שלהם הייתה קצרה, לא הייתה מלכות עוצמתית. זכריה מלך שישה חודשים ונהרג, שלום בן יבש מלך חודש ימים ונהרג. אז הנה לאחר מכן תהיה מלכות קצרה, מלכות חלשה, ותהר עוד ותלד בת. המלכות הזאת נמשלה לבת. ואומר לו קרא שמה לא רוחמה, כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל. פירושו של דבר, אני לא אוסיף עוד שארחם, זה הכוונה לא אוסיף עוד ארחם. כי נשא אשא להם. פה הפסוק לגמרי לא ברור. אתה אומר לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל, ואתה ממשיך כי נשא אשא להם? נשא אשא להם הכוונה היא אני אהיה נושא להם פנים. משתמע מזה אני ארחם. ואתה אומר לא אוסיף ארחם כי נשא אשא להם. ולכן המפרשים יצאו לתור להם דרך איך לבאר כאן את הפסוק.
אז נתחיל בהסברו של הרד"ק. הרד"ק אומר נשא אשא להם, נשא אשא את האויב עליהם. לא במובן של נשא אשא להם ארומם עליהם, אשא אפי, לא. אלא לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל, כי נשא אשא את האויב מארץ רחוקה שיבוא ויגלה אותם ויחריב את ארצם. ונשא אשא להם הכוונה כמו נשא אשא אותם. פירושו של דבר שהאויב ייקח אותם ויגלה אותם. ככה גם כן הרגו לאבנר, הכוונה את אבנר. אשא אותם לארץ אויביהם, זה הכוונה כי נשא אשא להם, יבוא האויב וישא אותם ויגלה אותם.
המלבי"ם מסביר, שמה שכתוב ותהר עוד ותלד בת, אומר המלבי"ם בזה הוא מציין את המלכים שקמו אחרי שנשבתה מלכות יהוא. נשבתה לא במובן של שביה אלא הכוונה הושבתה מלכותו של יהוא. המלכים היו חלשים, אותו קו שהסביר הרד"ק, שהמלכים היו חלשים, לכן כתוב ותלד בת. עכשיו תשים לב, אומר המלבי"ם, בזה לא כתוב ותלד לו בת. מכיוון שבשלב הזה אשת הנביא גומר בת דבליים התחילה כבר לזנות. ואז היה לו ספק האם הבת שלו או לא. לכן לא כתוב ותלד לו בת, אלא כתוב ותלד בת. היא ילדה בת, אבל הוא לא בטוח שהבת הזאת היא לו. יכול להיות שהבת הזאת שייכת לאנשים אחרים. ובעצם הנמשל כאן, שבדורות הללו הצדיקים התמעטו עוד יותר, וכולם זונים אחרי העבודה זרה. אז הוא אומר בוא תראה, כמו שאתה כביכול נולדה לך בת ואינך יודע למי היא שייכת, אומר הקדוש ברוך הוא, נולד דור שהדור הזה זונה אחרי העבודה זרה וכבר לא בטוח שהם שייכים לי, אומר הקדוש ברוך הוא, כביכול הם לא מחוברים אליי. ולכן אומר לו קרא שמה לא רוחמה. והשם לא רוחמה בא לומר שאני לא מוסיף לרחם על בית ישראל על ידי שנשא אשא להם ואמחל את עוונותיהם. שומעים איך המלבי"ם מסביר? לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם נשמע כאילו כי, כי אני אשא את חטאתם. אומר לא, אני לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל על ידי שנשא אשא להם. אני לא אעשה כן יותר. לא ארחם את בית ישראל מה שהייתי מרחם עד היום והייתי נושא להם. אומר לא, לא אוסיף ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם, לא אוסיף לרחם עליהם על ידי שנשא אשא להם ואמחל את עוונותיהם, לא אעשה כן יותר.
ומה כוונת הדברים? הוא בעצם מדבר על דור אחר שכן נשא אשא להם. אומר המלבי"ם, הוא אומר שהגם שבימי ירבעם בן יואש הקדוש ברוך הוא ריחם עליהם, והקדוש ברוך הוא נשא את עוונו והושיע עליהם, כמו שכתוב במלכים ב' י"ד, כי ראה השם את עוני ישראל וכולי, ולא דיבר השם למחות את שם ישראל ויושיעם ביד ירבעם בן יואש. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא אז נשאתי להם, ריחמתי עליהם, לפנים משורת הדין. לא אוסיף כעת עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם כמו שאז נשא אשא להם, לא אעשה כן. אלא אגלה אותם בגולה. אגב גם הרד"ק בפירוש השני שלו מסביר כמו שמסביר כאן המלבי"ם. אומר המלבי"ם, בשם לא רוחמה כבר הנביא מראה שיש לו איזה שהיא שנאה ביחס לבת וגם ביחס לאשתו. כי בעצם אם הבת היא קצת ספק בעיניי מהיכן היא באה, אז יש לי קפידא גם על האישה, עם מי היא הייתה שהביאה כזאת בת. אז כשכתוב כאן לא רוחמה, כבר בזה הוא מראה שיש איזה שהיא קפידא ביחס אליה וביחס לאימה. אבל תשים לב שהוא עדיין לא קורא לה לא עמי. לא עמי זה שר הקשר לחלוטין, גמרנו, הם לא העם שלי. ופה בעצם בא לומר שהגם שהקדוש ברוך הוא לא ריחם על עשרת השבטים, לא רוחמה, אבל אנחנו עדיין עמו. יהודה, בנימין, עדיין מחוברים לקדוש ברוך הוא. אנחנו עדיין עמו, עדיין לא גלינו. ואם כן אז אי אפשר להגיד שאנחנו לא עמי. אבל בשלב הזה כבר לא רוחמה, עשרה שבטים כבר לא פה. אז כבר רואים שהשם מתנהג איתם שלא בחמלה, השם כבר לא מרחם עליהם.
המלבי"ם מביא בביאור המילים עוד ביאורים על כי נשא אשא להם, איך להסביר פה את הסתירה, ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם, לא ארחם, לא אוסיף עוד לרחם עליהם כי נשא אשא להם, משתמע כאילו ישא לחטאתם. אז באמת תרגום יונתן אומר שפה הוא מדבר על מצב אחר. הוא אומר לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל, אבל ברם אם יתובון אשבוק להון. מה שכתוב כאן כי נשא אשא להם זה אפשרות אחרת, אם הם ישובו בתשובה אז נשא אשא להם. אז יוצא אם כן שסוף הפסוק מדבר על אופציה אחרת, בצורה הזאת שהם יחזרו בתשובה כן נשא אשא להם. רש"י מסביר, אשא להם הכוונה אני אחלק להם מנת כוסם. כמו שכתוב וישא משאת מאת פניו אליהם. ואז אם כן יוצא שפה מדברים על מנת כוסם, מנת כוסם הכוונה היא כמו כוס השם מלא מסך, כמו כוס התרעלה, שזה בעצם ביטוי לכוס שיש בה משהו מזיק, שיש בה משהו קטלני. על זה הוא אומר, אני לא אוסיף ארחם מבית ישראל כי נשא אשא להם את אותה הכוס שבכוס הזאת יש את הצרה ואת הגזירה שאמורה לבוא עליהם. הרד"ק כמו שראינו מסביר שאני אשא את האויב עליהם שיגלה אותם. האברבנאל מסביר שזה מעניין שבועה. נשבעתי להגלותם, כי נשא אשא להם כמו כי אשא אל שמיים ידי ואמרתי חי אנוכי לעולם, שזה מלשון שבועה. אז הנשא אשא להם הכוונה היא בדרך של שבועה.
ואת בית יהודה ארחם. והושעתים בהשם אלוהיהם, ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים. ואת בית יהודה ארחם והושעתים בהשם. פה הוא מדבר על חזקיהו. חזקיהו ועמו הרי נושעו בהשם. הם ניצלו מידי סנחריב מכוח נס. על ידי שבא חיל סנחריב וצר על ירושלים, והקדוש ברוך הוא שלח מלאך השם שהכה 185 אלף ראשי גייסות, והשמיע להם קול שירת החיות ועל ידי זה נעתקה נשמתם. נס עצום היה שם לחזקיה. אז הנס הזה עליו כאן הוא כותב, ואת בית יהודה ארחם והושעתים בהשם אלוהיהם. אני אושיע אותם בהשם אלוהיהם, ושימו לב, הוא כותב כאן שזה יהיה בדרך נס, ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה. חזקיהו ועמו לא הלכו להילחם כלל. ישן על מיטתו והשם עושה לו את המלחמה. לא הושיע אותם לא בקשת, לא בחרב ובמלחמה, לא בסוסים ובפרשים. ומצד זה הם עדיין עמי. אז אם כן מובן אומר המלבי"ם, מה שראינו שהיא נקראת בשלב הזה לא רוחמה, אבל עדיין עמי, מכיוון שהנה תראה שאני עדיין עושה להם ישועה לעם שלי ליהודה ובנימין.
ותגמול את לא רוחמה, ותהר ותלד בן. ותגמול את לא רוחמה, אומר הרד"ק, כתוב כאן ותגמול. את זה לא ראינו לגבי הבן והבת. כשנולדה הבת, כשנולדה לא רוחמה, לא כתוב שהיא לפני כן נגמל הבן הראשון. ותגמול את יזרעאל, ותלד לא רוחמה. אבל כשנולדה לא רוחמה, כתוב שלאחר מכן ותגמול את לא רוחמה, אז ותהר ותלד בן. אז היא יולדת את הבן הבא שנקרא לא עמי. מה הותגמול הזה בא לבטא? הרי זה משל, שיש לו נמשל. אומר הרד"ק, כיוון שהימים של החולשה בימיו של זכריה ושלום היו ימים ארוכים. גם בימי מנחם בן גדי מלך עשר שנים, הרי בימיו בא פול מלך אשור. וגם בימי פקחיה בנו מלך שנתיים, עד שמלך פקח בן רמליהו, שהוא היחיד שמלך תקופה ארוכה, מלך 20 שנה והתגבר על מלכות יהודה והרג ביהודה 120 אלף איש ביום אחד, צר על ירושלים עם רצין מלך ארם. אז אם כן יוצא שלפי הרד"ק זה מדבר על פקח בן רמליהו שמלך 20 שנה. אז כיוון שימי החולשה ארכו, אז הוא אומר ותגמול. היא לא מיד ילדה את הבן הבא, אלא נמשכו ימי החולשה ימים ארוכים, ורק לאחר מכן נולד הבן הבא. והבא הוא כבר בן. בן זה אומר כמו שאמרנו עוצמתי, כי הנה תראה פקח בן רמליהו התחזק במלוכה, הן מצד השנים הארוכות שמלך, הן מצד גבורותיו שהצליח לגבור על יהודה, הרג בהם 120 אלף איש ביום אחד, צר על ירושלים, כל זה מראה גבורה. אז זה בא לידי ביטוי בלידה של בן.
עליו הוא אומר, את הבן הזה קרא שמו לא עמי. למה לא עמי? אומר הרד"ק, מכיוון שעליו נאמר ויעש הרע בעיני השם, לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט. אז אם כן הוא לא עמי. הוא כבר לחלוטין לא עמי, הבן הזה שנולד שהוא פקח בן רמליהו. המלבי"ם מסביר, יש לו קו אחר בהסבר כאן של ותגמול את לא רוחמה. אומר המלבי"ם, גם כן הוא שם לב לנקודה הזאת של הותגמול. את הילד השלישי היא לא ילדה תכף בזמן שעוד הניקה, כמו הילד השני, רק אחרי שגמלה את לא רוחמה, רק אז נולד הילד השלישי כמו שהסברנו. כי הילד השלישי נקרא לא עמי. לא עמי בא לציין את החורבן של יהודה, את הגלות. והגלות הולך לפי אותו קו של הרד"ק, לא הייתה מיד. רק הרד"ק מסביר שלא היה מיד זה פקח בן רמליהו. לכן הוא מסביר זה הותגמול. אבל לפי המלבי"ם, מה שכתוב כאן לא עמי, מי זה, על איזה תקופה מדברים? מדברים כבר על הגלות המוחלטת אצל יהודה. אז הוא כבר אומר לא עמי. ולפי איך שמסביר את הדברים המלבי"ם, זה מובן גם כן, כיוון שבתחילה זה היה גדר לא רוחמה. לא רוחמה כי עשרת השבטים גלו, אבל אי אפשר לקרוא לא עמי. יהודה ובנימין עדיין שלי, הם עדיין יושבים על מכונם. אבל לאחר מכן, כאשר גם יהודה גולה, כאשר כלל ישראל לחלוטין יוצאים בגולה, אז לא נשאר פה אף אחד. אומר השם, זה השלב של הבן השלישי שהוא נקרא לא עמי. לא עמי, עם ישראל כביכול הם כבר לא עמי. והמלכות הזאת נקראת, מלכות יהודה היא נקראת בן, היא לא בת. ולמה? כיוון שמלכות יהודה הייתה מלכות חזקה בימיהם של חזקיהו ויאשיהו, ולכן הוא מציין ומאפיין אותה בבן, שבן מסמל תקיפות וכוח. אז אם כן יוצא שלפי הרד"ק זה מדבר על פקח בן רמליהו, ולפי המלבי"ם זה מדבר על מלכות יהודה של חזקיהו ויאשיהו.
ויאמר קרא שמו לא עמי, כי אתם לא עמי ואנוכי לא אהיה לכם. קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי, מסביר המצודת דוד, אינכם חרדים על דבריי לעשותם, כדרך העם החרדים על דברי מלכם. עמי משום חרד על דבר המלך. אתם לא עושים את הדברים שלי כראוי, אבל אתם לא חרדים על דבריי לעשותם, ולכן אתם נקראים לא עמי. וגם אנוכי לא אהיה לכם לאלוה להציל אתכם ולהושיע אתכם. המלבי"ם מסביר, אמר לו קרא שמו לא עמי, הוא בעצם אומר לו תקרא לו בשם שמבטא שהוא לחלוטין כביכול לא הבן שלי. ואם הוא לא הבן שלי, זאת אומרת אם לגבי רוחמה עוד היה ספק אולי היא לא בתי, ולכן הוא אמר לה רק לא רוחמה, אבל הוא לא הכריע לגביה היא לא בתי. אבל לעומת זאת לגבי הבן השלישי, פה כבר מדברים על מצב שאשת הנביא כבר מסרכת דרכיה בצורה קשה, ואז כביכול אני אומר בוודאות לא עמי, זה לא שלי. וזה אגב ההיפך מאצל לוט שראינו שהיא קראה לו בן עמי. מה זה בן עמי? זה משלי, מאבא שלי. בן עמי בא לומר שזה משלי. אז כשאני אומר לא עמי, אומר כביכול הנביא זה לא עמי, זה לא משלי. הוולד הזה שנולד היא ממה שאשתו של הנביא סרחה דרכיה. ואז אם כן הקשר שהיה לו עם אשתו גם כן נפסק אחרי שאשתו ילדה לזנונים אומר המלבי"ם. והוא מסביר מה הטעם שאתם לא עמי? כיוון שאנוכי לא אהיה לכם, אני לא אהיה לכם לאבא ולאיש ולבעל. ועל זה מה שאומרים חז"ל, מכאן חז"ל למדו שאמר לו הקדוש ברוך הוא תגרש את אשתך. תגרש את גומר בת דבליים. איפה ראוי גילוי לזה בפסוקים? אומר המלבי"ם כאן, בפסוק הזה. קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנוכי לא אהיה לכם, פירושו של דבר הקדוש ברוך הוא אומר לו תגרש את אשתך שלקחת, ואז הקדוש ברוך הוא הביא לו על זה משל, אז איך אתה רוצה שאני אגרש את עמי? הרי גם אתם בחינה של לא עמי, אתה מבקש שאני אשלח את עמי, הרי אתה לא מסוגל לגרש אישה שסרחה דרכיה ואישה שהילדים שלך ממנה לא בטוח שהם שלך, אז אתה רוצה שאני אגרש את כנסת ישראל כביכול? זה היה הנמשל שאמר לו הקדוש ברוך הוא להושע על פי המשל הזה של נישואי גומר בת דבליים.